## Sha'arei Torat Bavel on Megillah Daf 24b

###### Sha'arei Torat Bavel on Megillah 24b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Megillah 24b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Megillah/r/24b:1)

(כד סע"ב משנה) **האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור וכו'.**—לשון המשנה שלפנינו דחוק, דאיפכא ה"ל לומר "אף בצבועין לא יעבור", וכן בסיפא אף בסנדל לא יעבור. והט"ז בא"ח סי' נג אות ה' ובאור הגר"א שם אות כח נדחקו ליישב זה (ע"ש). ואנחנו נשער כי ט"ס קטנה יש במשנה זו, ויו"ד יתירה נזדקרה כאן, וכצ"ל: האומר אני עובר לפני התיבה בצבועין וכו' בסנדל אני עובר אף יחף לא יעבור". וביאור זה, שמנהג המינים בזמנם היה שהש"ץ יתפלל בבגדים צבועים דוגמת הכה"ג, וכן הוא מנהגם עד היום, שכהניהם לובשים בגדים כתבנית בגדי כה"ג ובהם ישמשו בעבודתם. אבל מנהג בני ישראל היה שהש"ץ היה מתעטף בלבנים¹, ורק הנשים היו לובשות בזמנם בגדי צבעונין¹. והש"ץ שמדמים אותו למלאך (עי' ברכות י ע"ב) כ"ש שהיה לובש לבנים. וכן היה מנהג ישראל בזמנם, שהש"ץ היה עובר לפני התיבה יחף מפני שביהכ"נ הוא מקום קדוש, וכדכתיב "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש היא" (שמ' ג ה), ועי' ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ט [ח רע"ד]: יהודה ברבי עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין. אמר אילו לא אזלית לכנישתא לא אזלון סנדליי. וכן הוא המנהג עד היום בארצות המזרח שחולצים את נעליהם וסנדליהם לפני הכניסה בביהכ"נ. אבל המינים היו נוהגים להתפלל בסנדל, ולפיכך זה שמתהלל ללבוש צבועין או לנעול סנדל ולעבור לפני התיבה חוששין אנו שמא מין הוא, ואפי' אם יחפוץ אח"כ לעבור בלבנים וכן בלא סנדל אין מניחים אותו.

footnotes:
¹ עי' שבת י ע"א: מתעטף ומצלי. ועוד שם כה א: מתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך. וכתב רש"י במנח' לח א ד"ה מין וכו' דרוב טליתות של פשתים היו ולבנות. ועי' תורת האדם שער ההספד בשם ר' יצחק בן גיאת, שמנהג חתנים וכיוצא בהם ללבוש לבנים ולהתעטף בלבנים. ובשו"ת מהר"י ברונא סי' עג כתב, שלא יעשה טלית ללבוש בביהכ"נ אלא לבן.
¹ עי' פסח' קט א וכתובות עב ב וע"ז כ ע"ב. ועוד תניא בספרי כי תצא פיס' קכו: לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים ת"ל תועבה וכו'. ומוכח שבזמנם היה מנהג האנשים ללבוש לבנים, והנשים - להתקשט בצבעונים.