## Sha'arei Torat Bavel on Megillah Daf 3a

###### Sha'arei Torat Bavel on Megillah 3a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Megillah 3a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Megillah/r/3a:1)

(ג א) **מפורש זה תרגום וכו'.**—ע"פ זה נבין את המקראות הסתומים שם, דכתיב (נחמ' ח ב ואילך): ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל וגו' ביום אחד לחדש השביעי וגו' ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש וגו' ויאמר נחמיה וגו' לכל העם היום קדוש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה וגו' והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדוש ואל תעצבו וילכו כל העם לאכול ולשתות וגו' כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. וענין זה נפלא כי למה בכו תחילה והתאבלו, ואח"כ כאשר הודיעו להם, כי הוא יום קדוש, כתיב "כי הבינו", מה היא הבינה הזאת?


###### Sha'arei Torat Bavel on Megillah 3a:2
[Sha'arei Torat Bavel on Megillah 3a:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Megillah/r/3a:2)

אבל כבר נודע שבזמן שהיו היהודים בבבל נשתכחה מפיהם לה"ק והתחילו לדבר לשון ארמית, וכאשר קראו לפניהם בתורה "ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם" (במ' כט א), ותירגם ארמית "יום יבבא יהי לכון", היו העם סבורים, שצריכים לבכות, כדכתיב "ותיבב אם סיסרא" (שופ' ה כח), ואז הודיעו להם כי "יבבא" זו עניינה לתקוע בשופר, והיום הוא יום טוב ושמחה (מצאתי).