## Sha'arei Torat Bavel on Meilah Daf 19a

###### Sha'arei Torat Bavel on Meilah 19a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Meilah 19a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Meilah/r/19a:1)

(יט רע"א) **כיון שהוציא מעל דר"ש.**—פי' דר"ש סבר: כשם שהמוציא מעות הקדש בקניית חפץ של חולין מעל (כמו ששנינו לקמן כא ב), ה"נ בקונה במעות של הקדש זה דבר להקדש אחר הרי הוא מועל מיד, ואין חוששין בקונה במעות בדק הבית בהמה לקרבן שמא יפסל הקרבן ולא ירצה עליו, דכהנים זריזים הם. אבל ר' יהודה חושש שמא יפסל הקרבן, לפיכך אינו מועל עד שיזרק הדם בהכשר, שבאופן זה ודאי הוא נהנה. וכביאור זה מוכח בירושלמי שקלים פ"ב ה"ב ופ"ד הי"א (ומה שפירשו בזה רש"י ור"ג כאן תמוה מאד). ולפי ביאורנו אף אם קנה במעות הקדש מנחות ונסכים ולחמי תודה והקריב מהם כמשפט ונזרק דם התודה כהלכה ה"ז מעל אפי' לר' יהודה. אבל הרמב"ם כתב (הל' מעילה פ"ו הי"א): "וכולן אין מועלין עד שיזרק הדם. לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש אע"פ שעבר עבירה לא מעל שאין כאן זריקת דם לכפר עליו". והם דברים תמוהים. וכבר כתבנו (יבמות לט א), שהרמב"ם סמך על תוס' מעילה פ"א, ואולם יש בה אשגרת לשון וט"ס, ואין לסמוך עליה (ע"ש).