## Sha'arei Torat Bavel on Sotah Daf 25a

###### Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Sotah/r/25a:1)

(כה סע"א) **ומסתברא כמ"ד אינו מחול וכו'.**—מהא ד"אמר ר' חנינא מסורא לא לימא לה איניש לאיתתיה בזמן הזה אל תסתרי בהדי פלוני וכו' ואסר לה עליה איסורא דלעלם" (לעיל ב ב) מוכח דסבר נמי, שלאחר סתירה אינו יכול למחול עוד.


###### Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:2
[Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Sotah/r/25a:2)

ודע שבירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ו [כו ע"ב]¹ עלה דבעל שמחל על קינויו קינויו מחול פרכינן: ולא מתניתא היא ושבעלה אינו רוצה להשקותה (היינו מה ששנינו לעיל כד א "אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרך נוטלות כתובתן ואינן שותות", וכן לעיל כב ב "ואלו שמנחותיהן נשרפות וכו' ושבעלה אינו רוצה להשקותה")? סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה, אתא מימר ואפילו משנכתבה המגילה ובשלא נמהקה המגילה אבל אם נמחקה המגילה לא בדא (פי' דבאופן זה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, כלעיל כ ע"א). ויוצא מזה שלשיטת הירושלמי הא דבעל שמחל על קינויו קינויו מחול אינו אלא לענין השקאת האשה בלבד אבל לא לענין שתהא מותרת לבעלה, כשיטת הבבלי כאן.

footnotes:
¹ ואותה סוגיא ישנה גם במסכתא דידן פ"ד ה"ג [יט ע"ג], אלא שסוף הענין נשמט שם לפנינו לגמרי (ע"ש).


###### Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:3
[Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Sotah/r/25a:3)

ומ"מ לענין הדין נראה שאין מחלוקת בין שני התלמודים, דהכל מודים, שלאחר סתירה שוב אין הבעל יכול למחול כדי להתירה לו מהראייה שהביאו בתלמודנו מברייתא (ונמצאת גם בירוש' פ"א ה"ג), דאמרו לו לר' יוסי שאין לסוטה היתר. וה"נ הכל מודים שלאחר שנכתבה המגילה וקודם שנמחקה יכול הבעל למחול לה כדי שלא להשקותה, אבל היא אסורה עליו לעולם ויוציא ויתן כתובה, והיא משנה שלימה, שהעתקתיה לעיל.


###### Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:4
[Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Sotah/r/25a:4)

ונראה דהא דאמרינן הכא "ומסתברא כמ"ד אינו מחול", ולא אמרינן בהדיא 'תניא כמ"ד אינו מחול ותיובתא דמ"ד אף לאחר סתירה מחול', היינו משום דאפשר לומר דמ"ד כאן "אף לאחר סתירה מחול" לא לענין היתר האשה לבעלה אמרה, אלא לענין שאינו צריך עוד להשקותה, וגם אם יתחרט אח"כ ושוב ירצה להשקותה אינו יכול אלא יוציא ויתן כתובה ואסורה עליו עולמית. ובאופן זה לא יקשה עליו מברייתא זו.


###### Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:5
[Sha'arei Torat Bavel on Sotah 25a:5](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Sotah/r/25a:5)

וניחא נמי בזה מה שכללו בפסחים (עד ב): בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכה כרבינא לקולא בר מג' דברים שרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא, ולא הוציאו שם מאותו כלל הא דהכא, שהלכה כמ"ד לחומרא, והיינו נמי משום דאפשר דרב אחא ורבינא לא פליגי הכא כל עיקר. אלא דמר אמר חדא ומר אמר הדא ולא פליגי. ולפי דברינו יש ליישב נמי דברי התוס' (סנה' פח א ד"ה קנויו), שהיה נראה שנעלמה מהם סוגיא דהכא (ועי' מ"ש שם).