## Sha'arei Torat Bavel on Yoma Daf 67b

###### Sha'arei Torat Bavel on Yoma 67b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Yoma 67b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Yoma/r/67b:1)

(סז ב) **דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן ע"ז וגלוי עריות.**—וכעין זה בעירובין ק סע"ב: אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין... ועריות מיונה. וגלוי עריות זה הוא ניאוף עם אשת איש, שזה דבר מושכל, כמו שכתב רס"ג בספרו האמונות והדעות מאמר ג פ"א, שאיסור הניאוף השכל גוזר אותו. וכתב עוד שם בפ"ב: "ומן החכמה לאסור הזנות שלא יהיו המדברים (=בני אדם) כבהמות ולא ידע אחד מהם אביו שיכבדהו גמול שגדלהו ושיורישהו האב טרפו". אבל גילוי ערוה של שאר בשר ודאי שאינו מן המצות המושכלות אלא מן החוקיות, וכמו שאמרו בספרא סוף פר' קדושים: "מנין שלא יאמר אדם וכו' אי אפשי לבא על הערוה אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך". ואין זה אלא בגלוי ערות שאר בשרו. וכן הרמב"ם בפ"ו משמונה פרקיו כתב בר' זו של הספרא וסיים, שעריות היא מן המצות השמעיות דהיינו חוקיות. וכן בפ"ד ה"ט מהל' רוצח כתב, שעריות הן העברות שבין אדם למקום. ובלי ספק שהוא נתכוין לעריות של שאר בשר. אבל ניאוף אשת איש היא מן המצות המושכלות כמו שביארנו. וכ"ה דעת רש"י ז"ל שכתב בקידושין מ ע"א: רע לשמים ואינו רע לבריות כגון מגלה עריות. ואילו בסנה' מד א כתב, שהבא על נערה המאורסה רע לשמים ורע לבריות שמבייש את משפחתה או אוסרה על בעלה (ע"ש). ונפלאים לנו דברי רמב"ן בפי' עה"ת (פ' ברא' ו א), שמדבריו שם נראה, דניאוף באשת איש אינו ענין מושכל (ע"ש).