## Sha'arei Torat Bavel on Zevachim Daf 47a

###### Sha'arei Torat Bavel on Zevachim 47a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Zevachim 47a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Zevachim/r/47a:1)

(מז א תוספות) **ד"ה איזהו וכו' וא"א לומר כן דבסוף התודה וכו'.**—אע"פ שהתוס' האריכו לדחות דעת ר"א מ"מ העיקר כדעתו. וכן נראה דעת הרמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"ד ה"ז (אלא שלדעתו צריך הוא לשחוט את הזבח לבתחילה בכלי שרת, ע"ש). והא דאיתא לקמן (צז ב) ובמנחות (פב ב) "כל הזבחים טעונין כלי כעולה" - ענין זה שצריכים לשחוט אותם בכלי, ובכל כלי מותר אף שאינו כלי שרת, ואפי' קרומית של קנה נקרא כלי, ובא להוציא גופו של כחן, שלא ישחט בציפרנו או בשיניו. ואף שציפורן כשר למליקה פסול הוא לשחיטה. וכעין זה איתא לקמן (מח ב): "מה לבן־צאן שכן קבע לו כלי", ופירש"י: תאמר בבן־עוף שנמלק בצפורן. ומה דאמרינן נמי בסוטה (יד סע"ב): "דם אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה" - עניינו דבזה ששוחטו בסכין נתקדש הדם מיד על הצואר (והוא שלא כפירש"י שם, ע"ש). וכעין זה איתא במנחות (עח ב) דשחיטת הזבח מקדש ללחם, ושם אמרו על זה "סכין מקדש ליה" (ועי' שם רש"י ד"ה אביי אמר). וזה שאמרו עוד במנחות שם "סכין אלימא מכלי שרת דאע"ג דלית ליה תוך מקדשה" - עניינו דסכין אף שאינו כלי שרת וגם אין לו תוך מ"מ מקדש את הדם ככלי שרת שיש לו תוך דמקדש מה שנותנים לתוכו.