## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce Chapter 8

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:1:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:1:1)

**המגרש**
**על תנאי אם נתקיים התנאי כו' ושם נתבאר שמגרש על תנאי כו'.** כתב ה"ה ויראה לי לדעתו ז"ל שהוא סבור דלענין דינא לא אמרה ר"י אלא במזכיר מיתה לגמרי לפי שידוע שאין שטר לא"מ כו' אע"פ שאמרו דסבר לה כר"י לאו למימר כו' אלא דר"י הנשיא סבר לה כר"י בעלמא כו' יע"ש הנה דברי ה"ה ז"ל תמוהים בעיני דא"כ מאי פריך בגמרא פ' מי שאחזו ומי מספקא ליה לרב הונא אי אמרה ר"י בע"פ או לא והא תנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט ותני עלה ורבותינו התירו' להנש' ואמרי' מאן רבותינו ב"ד דשרו מישח' וסברי לה כר"י דאמר זש"ש מוכיח עליו והשתא כפי דבריו דשמואל הכי קאמר סברי לה בהא כר"י דסבר בעלמא זש"ש מוכיח עליו כן סבירא להו לרבותינו בתנאי דאם לא באתי א"כ מאי קו' נימא מספק' ליה לר"ה אי אמרה ר"י בע"פ אי לא אמרה ושמואל ה"ק סברי לה בהא דהוי ע"ת בע"פ והוי תנאי דאם לא באתי כר"י דסבר בעלמא זש"ש מוכיח עליו ולעולם דר"י לית ליה זש"ש מוכיח עליו בתנאי דבע"פ ועיין בהרב בעל פ"מ ח"א סימן ל"ד שדבריו תמוהים כמו שיראה המעיין ועיין בהרב מש"ל ז"ל והנראה לע"ד ליישב ולומר דתלמודא הכי פריך ומי מספקא ליה לר"ה אי אמרה ר"י בע"פ והתנן הרי זה גיטך אם לא באתי כו' ותני עלה ורבותינו התירוה להנשא הרי בהדיא דע"כ לא פליגי רבנן דמתני' ארבותינו אלא בתנאי דאם לא באתי ורבנן דמתניתין סבירא להו דבתנאי דאם לא באתי כיון דיכול להתקיים ע"י קיום התנאי אז מודה ר"י דלא אמרינן זש"ש מוכיח עליו וכמו שכתב ה"ה ז"ל ורבותינו סבירא להו דלא שנא דאי לא תימא הכי אלא דרבנן דמתני' סבירא להו דבתנאי דבע"פ לא אמרינן זש"ש מ"ע אף בתנאי דמיתה ורבותינו סבירא להו דבין בתנאי דבע"פ בין בשאר תנאים אמרינן זש"ש מ"ע א"כ אמאי אשמועינן מתניתין הך דינא דר"י מודה ביה דלא אמרינן זש"ש מ"ע מדחזינן דפליג ר"י בסיפא ולא פליג ר"י ברישא בתי' דאם לא באתי דאיכא למטעי דמשום דהוי תנאי שאפשר להתקיים הגט בקיום התנאי הוא דקאמר דמודה ר"י דלא אמרינן זש"ש כמו שכתב ה"ה ז"ל הוה ליה למתני' לאשמו' האי דינא בתנאי דמיתה ולמימר דכיון דהוי בע"פ אפי' ר"י מודה דלא אמרינן זש"ש מדחזינן דפליג עליה בסיפא ולא ברישא וממתניתין גרידא לא הוה מצי לאקשוייה אר"ה מדחזינן דאשמועינן מתניתין הך דינא בתנאי דאם לא באתי ולא אשמועי' האי דינא בתנאי דמיתה משום דהוי בעל פה דאי ממתניתין איכא למימר דמנלן לומר דאיכא למיטעי ולאפלוגי בין תנאי דמיתה לשאר תנאים כמו שכתב ה"ה ז"ל כי היכי דנימא דמדחזי' דמתניתין אשמועינן האי דינא דר"י מודה בתנאי דאם לא באתי ולא אשמועינן האי דינא בתנאי דבע"פ ומשום דהוי בע"פ ש"מ דבתנאי דמיתה אפי' בגט דהוי בע"פ סבירא ליה לר"י דאמרינן זש"ש אימא דטעמא דמתניתין משום בע"פ ולא שנ' לן בין שאר תנאים לתנאי דמיתה דתרוייהו שוי' הם וכיון דאשמועינן מתניתין גבי תנאי דאם לא באתי דלא אמרינן זש"ש ע"כ משום דהוי בעל פה והיינו כר"ה דסבירא ליה דר"י לא אמרה בע"פ ומנלן לאפלוגי בהכי כי היכי דתיקשי לר"ה משום הכי מייתי הא דתני עלה ורבותינו התירוה להנשא דמדחזינן לברייתא דהוצרך למתני הך דרבותינו התירוה להנשא אהך מתניתין דאם לא באתי ולא תני לה גבי מתניתין דזה גיטך הקודמת התם הוה ליה למתני ורבותינו מתירין אותה להינשא והיינו דדייק תלמודא וקאמר ותני עלה כלומר עלה דוקא ולא תני ליה במשנה הקודמת אלא ודאי דהיינו טעמא משום דאי תני לה גבי מתניתין דאם מתי איכא למטעי דמשום דהוי תנאי דמיתה הוא דסבירא להו לרבותינו כר"י דאמר זש"ש אבל בשאר תנאים כיון דיכול להתקיים הגט ע"י קיום התנאי הוה אמינא דסבירא להו דלא אמרינן זש"ש משום הכי תני לה גבי מתניתין דאם לא באתי לאשמועינן דאפילו בשאר תנאים סבירא להו לרבותינו דאמרינן זש"ש ומכ"ש בתנאי דמיתה וכיון שכן דעכ"ל דהוה מסתבר לחלק בין שאר תנאים לתנאי דמיתה כדמוכח מברייתא א"כ אם איתא דר"י לא אמרה בע"פ אמאי אשמועינן מתניתין הך דינא דר"י מודה בתנאי דאם לא באתי לאשמועינן אפילו בתנאי דמיתה דמודה ר"י כיון דהוי בע"פ אלא ודאי דכולי עלמא סבירא להו דר"י אמרה בע"פ אלא דבשאר תנאים הוא דפליגי וק' לר"ה כנ"ל ודוק. וע"פ האמור מקום אתנו ליישב דברי הרמ"ה ז"ל שכתב הטור ח"מ רנ"ח וז"ל כתב הרמ"ה הא דאמרינן זש"ש מוכיח עליו היינו דוקא בכותב נכסיו לאחר מיתה אבל כותב נכסיו לאחר ל' יום דתו לא מקני ליה אלא לאחר שלשים וכיון שמת תוך ל' נפלו נכסי קמי יתמי וההקנאה דלאחר ל' יום לאו כלום הוא דאע"ג דכתיב ביה זימנא לא אמרינן זש"ש כו' דבשלמא הכותב נכסיו לאחר מותו כיון שהמיתה מברר את הזמן לא צריך לכתוב שום זמן משא"כ בכותב נכסיו לאחר ל' יום עי"ש ותמהו עליו כל גדולי האחרונים דנראה מבואר מדבריו שהוא פוסק כר"י אלא שהוא סובר דלענין דינא לא אמרה ר"י אלא בתנאי דמיתה לא בתנאי דלאחר ל' יום ואין אלו אלא דברי תימה דבהדיא אמרינן סוף פ' מי שאחזו דרבותינו התירו' להינשא משום דסבירא להו כר"י אע"ג דהתם מיירי בתנאי דאם לא אבא עד יב"ח ותו קשה דהרי כתב הטור אה"ע סימן קמ"ד לענין הרי זה גיטך אם לא באתי תוך ל' יום שהר"ם מחלק בין כתב התנאי בכתב בין בע"פ דבע"פ אינו גט כלל ומתיבמת ואם כתב התנאי בכתב הוה ספק וחולצת ולא מתיבמת עכ"ל הרי מבואר בהדיא שהוא ז"ל תופס דאמרינן זש"ש אפי' בתנאי דאם באתי וכן הק' הרב מ"מ שער ח' דקמ"ד ועיין להרב בעל כנ"הג ח"מ סימן הנז' בהגהת הטור אות ה' מה שתי' בזה שדבריו תמוהים שיר' הפך מסוגיא דפ' מי שאחזו דע"ב עי"ש ועיין בהרב ב"ח שם. ואולם ע"פ האמור נחה שקטה תמיהת' דהרמ"ה ז"ל הוקשה לו דהא חזינן במתני' דאם לא באתי שר"י נחלק בדין אחר במשנה סמוך לזה ולא נחלק על זה שאמרו אינה מגורשת כמו שכתב ה"ה ז"ל ומשום הכי הוכרח לומר דהך מתניתין סבירא ליה דבתנאי דאם לא באתי כיון דהוכרח לכתוב זמן להודיע הדבר מאימתי מתחילין הני יב"ח בהא כ"ע מודו דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ור"י מודה ביה מדפליג בסיפא ולא פליג ברישא ורבותינו סבירא להו דבהא נמי אמרינן זש"ש דלא פלוג ושמואל הכי קאמר סבירא ליה בהא דתנאי דאם לא אבא כר"י דסבר בעלמא זש"ש בתנאי דמיתה כמ"ש ה"ה ומשום הכי בממונא פסק כסתם מתני' וממונא תיקום בחזקת יתמי ברם לענין איסורא בכותב התנאי בכתב חשש לסברת ר"י נשיאה אבל לענין בע"פ לא חיישי' למידי דאפי' ר"י נשיאה מודה וע"כ לומר כן למ"ש שם מרן הב"י שהרמ"ה פוסק כדברי רבי יאודה דסבירא ליה דלא אמרי' זש"ש והכא אפי' למאן דפוסק כר"י קאמר דבתנאי דלאחר ל' מודה ואם כן איך כתב הטור באה"ע סי' קמ"ו משם הרמ"ה דבכותב התנאי בכתב חולצת אלא ודאי ר"ל דלענין איסורא חשש לסברת ר"י בכותב התנאי בכתב כנ"ל ונמצא א"כ דבהא פליגי הרמ"ה וה"ה דהרמ"ה ס"ל דטעמא דמתני' הוא משום דהוי תנאי דאם לא אבא דע"כ צ"ל זמן לראות מאימתי מתחיל אבל בשאר תנאים אע"ג דלא הוי תנאי דמיתה אפי' רבנן דמתני' מודו דאמרינן זש"ש וה"ה סבירא ליה דטעמא דמתני' משום כיון דיכול להתקיים הגט ע"י קיום התנאי לא אמרי' זש"ש ואפי' בשאר תנאים אלא דוקא בתנאי דמיתה מיהו הא ק"ל טובא בדברי ה"ה ז"ל ולמ"ש דכן דעת הרמ"ה דאם כן מאי האי דקאמר ס"פ מי שאחזו הכ"מ באומר לכשתצא חמה מנרתקה דהא לכשתצא קאמר לה כו' לא נחלקו אלא באם תצא מס"ל כר"י והו"ל כמהיום ומר לא ס"ל כר"י והו"ל כאם מתי גרידא ואם איתא דרבנן דמתני' סבירא להו דר"י לא אמרה בשאר תנאים אמאי לא קאמר ומר דהיינו רבנן דר"י נשיאה דלא הודו לו ס"ל דע"כ ל"ק ר"י אלא בתנאי דמיתה ברם בתנאי דאם תצא ע"כ צ"ל זמן לידע אהיכא קאי תנאי דאם תצא ולא אמרינן זש"ש ואולי נדחוק ונאמר דהכי קאמר ומר דהיינו מאן דפליג אר"י נשיאה לא ס"ל בהא כר"י דאמר בעלמא זש"ש משום דס"ל דבהא לא אמרה ר"י ודו"ק וראיתי להרב מכתב מאליהו שער הנז' שכתב ליישב דברי הרמ"ה וז"ל אשר ע"כ נראה ברור שדברי הרמ"ה לקוחים מדברי אביי דקאמר הכל מודים באומר לכשתצא חמה כו' לכי נפקא קאמר וכי מיית בלילה הוי גט לאחר מיתה כו' ופרש"י הכל מודים לגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאו גט כו' עיי"ש אשר מבואר מדבריו דאפי' ר"י מודה באומר לכשתצא דלא אמרי' זש"ש ותמהו עליו מדאמרי' לעיל דע"ב הרי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום ואמר ר"ה ולדברי ר"י חולצת אלמא בהא נמי אמרה ר"י ובגמרא פריך פשיטא כו' והרמ"ה כדי ליישב זה גזר אומר שהחילוק שיש בין תנאי דמיתה לתנאי דזמן דבאומר לאחר מיתה ס"ל לר"י זש"ש כו' שהזמן הכתוב בשטר אין לו צורך כלל שהמיתה מבררת ומשום הכי קאמר התם ר"ה דלדברי ר"י חולצת אבל בתנאי דזמן כיון דע"כ הוצרך לכתוב זמן בגט לידע מאימתי מתחיל הזמן בהא לא אמרי' זש"ש ומעתה נתבארו דברי הרמ"ה דכל זה שאנו מחלקים בין תנאי דמיתה לתנאי דזמן היינו דוקא בלאחר ולכשתצא אבל באם תצא אע"ג דזמן אצטריך לגופיה אמרינן זש"ש וטעמא דמילתא משום דבאומר לאחר זמן פ' כבר לשונו מוכיח דלאחר זמן קאמר וכ"ת זמן מוכיח כיון דהוצרך לכתוב זמן לא מוכחא מידי דהיום קאמר משא"כ בתנאי דמיתה דזמן מוכיח דמאי דקאמר לאחר מיתה היינו מהיום ולאחר מיתה ברם באם תצא ואם לא אבא דמשמע מעכשיו ומשמע לאחר זמן אמרינן זש"ש הגם דאצטריך לגופה דזהו שכתב הרמ"ה דבאומר לאחר ל' יום לא הוי זמן הוכחה כיון דבפי' קאמר לאחר ל' זהו תורף תי' ז"ל ולע"ד קשה לי עליו דאיך אפשר לומר דהרמ"ה מיישב דמאי דקאמר ר"ה הרי זה גיטך לאחר מיתה לדברי ר"י חולצת היינו משום דהוי תנאי דמיתה ולמאי אצטריך זמן משום הכי חולצת דהא בגיטין אף בתנאי דמיתה זמן אצטריך לגופיה דגט שאין בו זמן פסול דלא פלוג רבנן כמ"ש מרן הכ"מ וא"כ חזר הדין לתנאי דזמן בשאר שטרות ואי לזאת י"ל דברי הרב דהרמ"ה ס"ל כדעת רש"י שכתב פרק המביא תניין דכתב בו שבוע שנה או חודש כשר לכותבו אפי' לכתחילה וכן כתב מרן הכ"מ בה' אלו פ"א דין נ"ו ע"ש ומשום הכי אמרינן זש"ש מוכיח עליו דהיה סגי שיכתוב בו שבוע שנה או חודש וכן כתב ה' בח"ה פ"ק דכתובות ד"ב ד"ה דילמא עי"ש ומ"ש מרן דבגט אפי' ר"י מודה דלא אמרינן זש"ש משום דגט דאין בו זמן פסול לא כתב כן אלא לדעת רבינו משום דרבינו ס"ל דכתב בו שבוע דכשר היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא יכתוב כמ"ש מרן האמנם הא קשה לי עליו שהרי הטור ז"ל סי' הנז' הביא דברי הרמ"ה בסתם בלי חולק כנראה דס"ל להטור כדברי הרמ"ה ואילו באה"ע סימן קמ"ו כתב וז"ל ש"מ שאמר זה גיטך לאחר מיתה אינו כלום שאין גט לאחר מיתה כו' עי"ש וכיון דהטור ס"ל כדברי הרמ"ה ולדעת הרמ"ה צ"ל דזה גיטך לאחר מיתה חולצת ועד כאן לא קאמר אביי אלא דוקא באומר לכשתצא חמה כמ"ש הרב הנז' אם כן איך פוסק כאן דבאומר לאחר מיתה אינו גט הפך דברי הרמ"ה שהביא הוא בח"מ ולכן הנראה לי עיקר כמ"ש עוד נראה לי ליישב דעת הרמ"ה דקשיתיה לדעתיה קו' הגאונים דרב פליג מדידיה אדידיה דאלו בפרק י"נ ובפרק מי שאחזו קאמר הלכה כר"י ואלו בפ' המגרש אמרינן אתקין רב מיומא דנן ולהלן לאפוקי מדר"י ומיישב דברי הגאונים כמו שיישב הרי"ף פ' י"נ דהתם ממונא והכא איסורא וס"ל דהיינו טעמא דבאיסורא לא ס"ל לרב כר"י משום דבגט הוכרח לכתוב זמן דגט שאין בו זמן פסול משום בת אחותו ומשום פירי כמ"ש מרן הכ"מ ור"י נמי מודה בהכי דהא לא חזינן ליה לר"י דאמר זש"ש אלא בממונא וכיון שיש לחלק בין ממון לאיסור אם כן מינה נימא דר"י גופיה לא אמרה בגיטין אלא דרבותינו ס"ל דלא שנא ושמואל הכי קאמר ס"ל בגט מאי דסבר ר"י במתנה כמ"ש הכ"מ ומינה יליף הרמ"ה ז"ל בתנאי דלאחר ל' יום בשאר שטרות כיון דע"כ צ"ל זמן לא אמרינן זש"ש ובממונא אוקי ממון בחזקת יתמי ובאיסורא חייש לסברת ר"י נשיאה ע"ד שכתבנו אלא שדברי הרב כ"מ תמוהים מסוגיא דפ' מי שאחזו דפריך התם תלמודא ומי מספ"ל לר"ה אי אמרה ר"י בע"פ והתנן כו' ותני עלה כו' והשתא אמאי ל"ק דמספקא ליה לר"ה אי אמרה ר"י בגט או לא ומעתה ל"ק מההיא דרבותינו דאפשר דר"י אמרה בגט ורבותינו ס"ל לגמרי כר"י וס"ל דשמואל אתיא כפשטיה או דילמא שר"י לא אמרה בגט ורבותינו סברי בגט מאי דסבר ר"י במתנה ומשום הכי חולצת לר"ה ותו קשה דאם איתא דרב ס"ל דבגט לא אמר ר"י זש"ש מוכיח עליו א"כ מאי פריך בגמרא ללישנא בתרא דקאמר ר"ה לדברי ר"י חולצת ופריך פשיטא מדרבנן במהיום ולאחר מיתה חולצת לר"י בזמן ולאחר מיתה חולצת ומאי קו' הא קמ"ל דלא תימא דדוקא בשטר קאמר ר"י זש"ש משא"כ בגט ומתיבמת כס' הרב קמ"ל דדא ודא חדא היא ולזה י"ל דבגמרא פריך שפיר לר"ה פשיטא מדחזינן לר"ה דאשמועינן האי דינא בסיפא דמתני' ואי כל עיקרו של ר"ה אתא לאשמועינן דר"י אמרה בגט דלא כרב ארישא דמתני' הול"ל לדברי ר"י הרי זה גט מדלא אשמועינן ברישא ש"מ דהא פשיטא ליה דר"י אמרה בע"פ ואם כן אשמועינן בסיפא פשיטא ודו"ק ומיהו קמייתא קשה ואולם כד מעיינינן חזינן לקו' הלזו ישנה ג"כ למ"ש הר"ן דהא דמפליגינן בין גט לממון לאו למימרא דבגט לא קי"ל כר"י כלל ומתיבמת דאיך אפשר דבממון פסקינן כוותי' ובאיסורא לא חיישינן לה אלא כלומר דבגט חייש לס' דרבנן דפליגי אר' יוסי דחולצת והשתא קשה דאמאי ל"ק בגמרא דמספקא ליה לר"ה אי הלכה כר"י בגט או לא משום דאיסורא הוא חייש לס' דרבנן וחולצת וכס' רב רביה ולכן הנראה לי דכ"ז שכתבו הר"ן ומרן כ"מ ז"ל אינו אלא למאי דקשיא לן דרב אדרב ולמאי דתי' הרי"ף ז"ל דהכא ממונא והכא איסורא דהר"ן ס"ל דלאו למימר דבאיסורא לא חיישינן לה כלל אלא לומר דבאיסורא חייש למאי דפליג אר"י וחולצת מרן כ"מ בדעת רבינו סבירא ליה דבגט לא אמרה ר"י ומתיבמת. ואולם כל הך שקלא וטריא דפרק מי שאחזו הוא מקמי דהוה ידעינן הא דרב אתקין מיומא דנן הוי ס"ל לתלמודא דלא שנא בגיטין ולא שנא בממון ס"ל לרב דאמרי' זש"ש ומש"ה אקשי ליה מינה לר"ה אמנם לבתר דמייתי תלמודא פ' המגרש ההיא מימרא דרב דאתקין מיומא דנן לאפוקי דר"י וחזינן לי' לרב גופי' דקאמר הלכה כר"י ע"כ דהיינו משום דהכא ממונא והכא איסורא למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה ולא מצינן למימר דטעמא משום דהוי בע"פ דא"כ מאי אהני ליה לתקוניה מהיום וכי היכי דזמן לא מהני בתנאי בע"פ משום דדילמא הדר ביה מזמן השטר כמ"ש רש"י ה"נ באומר מהיום לא מהני בתנאי דבע"פ דדילמא הדר ביה וכן כתב מוהריב"ל לדעת רש"י ועיין בס' מ"מ וא"כ מעתה אזלה לה כל ההיא שקלה וטריה דפרק מי שאחזו ודו"ק אך הדבר הקשה למ"ש הרמב"ן פרק י"נ וז"ל קשה לרבינו כו' וניחא לי התם ממונא והכא איסורא ואיכא דקשיא ליה דהא בגיטין אקשינן מהא דרבא כו' אלמא אפילו לענין גט ס"ל כר"י ולא קשה דאנן הכי קאמרינן כיון דאיסורא הוא חשש רב לספיקא ולפי מאי דכתיבנא קשיא להרמב"ן וצ"ע ודע שהרב גד"ת ז"ל שער ס"ג ח"א סי' ד' הביא ראיה לדברי הרמ"ה ז"ל מסוגיא דפרק הרבית דף ס"ו דפריך למניומי דאמר אסמכתא לא קניא ממתניתין דקתני הלוהו על שדהו וא"ל אם אתה נותן לי מכאן עד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו ומשני אבע"א ר"י היא דאמר אסמכתא קניא ואב"א בדא"ל מעכשיו וע"כ דהתם בזמן איירי דאי לא מנא ידעי אימת שלמי הני ג' שנים והו"ל לאוקמי בדאיכא שטר וכיון דאיכא שטר איכא זמן והו"ל כמעכשיו דזש"ש מוכיח אלא ודאי כסברת הרמ"ה ז"ל ומינה קשה לדעת הראב"ד שהביא הטור א"ה סימן קמ"ד דאף בתנאי דאם לא באתי בתוך ל' יום דאמרינן זש"ש אמנם נראה לע"ד דהא ודאי לק"מ ומינה לא תסתעייה להרמ"ה דהאי אבע"א בעי לאוקמא מתניתין אליבא דכ"ע ודלא כר"י גרידא דאמר אסמכתא קניא ואם כן לא מצי' לאוקמא מתני' כר"י דאמר זש"ש מוכיח דאם כן אתיא כר' יוסי ולא כרבי יאודה דפליג אר' יוסי דזש"ש והאי אב"א בעי לאוקמא ככ"ע ואב"א קמא דאוקמי מתני' כר"י לא בעי למימר משום זש"ש דעדיפא מיניה קאמר דר"י אית לי' אסמכתא קניא ודו"ק מיהו מה שהביא ראיה מההיא דאמרי' בגמרא דרב יאודה קרעיה לשטריה דר"ן דעבד ר"נ עובדא כשמעתי' דאסמכתא קניא אלמא אפי' בשטרא דהוה כתוב אם לא תפרעני כו' איכא אסמכתא דלא מעכשיו אע"ג דבהכרח אית בית זמן יע"ש הא ודאי ראיה אלימתא היא ולדעת הראב"ד דפליג אהרמ"ה צריך לתרץ מה שתירץ הרב מוהריט"ץ סימן רפ"ג ועיין בס' משאת משה סימן ל' ודו"ק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:1:2
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:1:2)

**לפיכך**
**אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו כו'.** כתב ה"ה זה מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבה"ע שכתב שאפילו בע"מ יכול לבטלו ולהתנות עליו תנאי אחר כו' וכ"כ הטור סס"י קמ"ג וז"ל כתב א"א הרא"ש בתשובה אחד שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך ב' שנים שיכול לבטל התנאי ותנשא מיד כו' עד אפי"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט בידה מגורשת ולא בעינן דעת' וכ"כ בעל העיטור שיכול לבטלו כ"ז שלא יתקיים ע"כ והנה המבואר מתשובת הרא"ש ז"ל בהדיא הוא דדוקא לבטל התנאי ולהיות הגט קיים הוא דיש יכולת ביד הבעל משום דאתי דיבור ומבטל דיבור לקיים המעשה אבל לבטל התנאי שיהא הגט בטל אף בקיומו של תנאי אין יכול לבטלו כדי לבטל המעשה וזה מבואר למעיין שם ואם כן יש לתמוה על הטור איך השוה דעת בה"ע ז"ל לדעת הרא"ש אביו ז"ל הא לדעת בה"ע אפילו לביטול הגט יכול לבטלו בע"כ וכמבואר מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' מי שאחזו דע"ו יע"ש וראיתי להרב המאסף ז"ל בהגהת הטור סימן הנז' אות ק"ד שכתב משם הרשד"ם שבמקום וכתב בה"ע צריך להגיה וכן כתב הרמב"ם וכתב עוד ומצאתי להרב מ"ץ בסי' כ"ח חלק ג' מכ"י כתב על דברי הרשב"ם וז"ל ואני בעניותי לא זכיתי להבין דבריו שמ"ש הרב בעל הטורים וכ"כ בה"ע לא להשוות סברתם בהחלט בא אלא לו' שכמו שסובר הרא"ש דיש בידו לבטל בלא דעתה ורצונה כן סבר הרבה"ע אבל לעולם דבה"ע סבר דאפילו לבטל המעשה יש יכולת בידו מה שאין כן דעת הרא"ש ולא היה יכול לכתוב וכן דעת הרמב"ם לפי שאינו שוה דעת הרא"ש זכרונו לברכה דסבר דיכול הוא לבדו לבטל בלי דעתה מה שאין כן לדעת הרמב"ם דצריך שהיא תמחול ותסכים ע"כ ולע"ד מה שהקשה למוהרשד"ם זכרונו לברכה במה שהגיה וכן כתב הרמב"ם אינה קו' כלל דאיברא ודאי שכ"כ ה"ה לדעת רבינו אמנם מדברי הרא"ש בתשובה נראה בהדיא שסובר בדעת רבינו דאפי' אם אינה מתרצית אפי"ה ביטול התנאי מועיל לקיים את הגט שהרי עמ"ש הוא ז"ל כלל מ"ו ס"ד שביד הבעל לבטל התנאי הביא דברי רבינו ז"ל שכתב הר"ז גיטך ע"מ שתתן לי כלי פלוני ואבד אותו כלי כו' אינו גט עד שיבטל התנאי וכתב וז"ל הרי שכתב הרמב"ם דאף במקום שאין נתינת הדמים מועל' ביטול התנאי מועיל דמילתא דפשיטא היא דדיבור מבטל דיבור לקיום המעשה עכ"ל ואי ס"ל בדעת רבינו כדעת ה"ה ז"ל דבעינן הסכמת שניהם מאי ראיה מייתי וא"כ עפ"ז כתב הטור שכן דעת הרמב"ם כמ"ש אביו בתשובה ואפשר שגם ה"ה ז"ל יודה דבביטול התנאי לקיום הגט מודה רבינו ז"ל שיכול לבטלו אפילו שלא מדעתה ומ"ש ה"ה חוץ מבעל העיטור שכתב שיכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר היינו משום שגם זה שמבטל תנאו הראשון ומתנה תנאי אחר מבטול הגט הוא שאף שיתקיים תנאי הראשון לא תהא מגורשת ומש"ה כתב חוץ מבעל העיטור ומ"ש ה"ה בפ' זה דין ח"י שדברי רבינו שם הם באחד מב' פנים או בתנאי דאם כו' או אם הוא בתנאי שבע"מ הוא בשהתנאי הב' הוא מדעתה ורצונה הוכרח לזה משום סיפא דברייתא דהתם דקתני הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה שלש מאות זוז בטלו דבריו האחרונים את הראשונים דהתם נמי כיון שמוסיף על תנאו מביטול הגט הוא שאף שיתקיים התנאי הראשון לא תהיה מגורשת אבל מרישא דברייתא דקתני רצתה נותנת רצת' משמש' אין הכרח כלל דכיון דלאו מביטול הגט הוא יכול להתנות תנאי אחר דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש ז"ל וכ"כ מוהרימ"ט ח"א סימן מ"ט שכן הוא דעת רבינו עמ"ש אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו ולא כתב שאינו יכול לבטל תנאו יע"ש: וראיתי להרב מכתב מאליהו ז"ל שער ח' סימן י"א שהק' ממ"ש הטור ז"ל ס"ס קמ"ד וז"ל וכתב הרמ"ה ודוקא שאמר כל זמן שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל אמר מעכשיו או ע"מ כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאו ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק ע"כ אשר מבואר שהוא תופס בדעת אביו הרא"ש דכי היכי דיכול הבעל לבטל התנאי לקיום הגט ה"נ יכול לבטלו לביטול הגט והוא תימא שהרי מדברי הרא"ש מבואר דדוקא לקיום הגט הוא דיכול לבטל א"ד יע"ש וכמו כן ק"ל ממ"ש הטור עוד בסי' קמ"ג וז"ל א"ל בפני ב' כשאמסור לך גיטך יהיה ע"ת שתשמש את אבא ב' שנים ולא מסרו מידו לידה ואח"כ א"ל בפני עדים אחרים ע"מ שתתני לי ר' זוז ומסרו לה כו' והשתא כפי מ"ש שדעת אביו הרא"ש דיכול לבטל התנאי אפי' לביטול הגט למה זה הוצרך לפרש ברייתא דע"מ שתשמשי בהתנ' עליה קודם שמסרו הא אפי' בשמסרו נמי מהני תנאה ולפחות היה לו להזכיר סברת הרא"ש אביו ז"ל כדרך שכתב בסימן קמ"ד אחר זמן רב ראיתי להרב ב"ש סימן קמ"ד ס"ק כ"ט שהקשה כן ותי' דהתם שאני דלצעורה קא מכוון וכמ"ש מרן הב"י מחודש ל"ד. איברא דק"ל לפ"ז ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל הנזכר ס"ה וז"ל שכתבת מגרש את אשתו וא"ל הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי כו' אם יכול לבטל התנאי או לא והבאת ההיא דמי שאחזו ת"ר א"ל בפני ב' הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וחזר וא"ל כו' וכתבת בשם רש"י פירש דוקא בשלא מסר הגט לידה ודקדקת מדבריו שהוא סובר שאינו יכול לבטל התנאי כו' ומ"ש בשם רש"י לא כל הימנו לבטל תנאו ולא לחזור ולהתנו' לא כך כתב כו' ע"ש והשתא אם איתא דכל תנאי דלצעורא קמכוין מודה הרא"ש דאינו יכול לבטל התנאי אף לקיום הגט ק"ט אמאי לא כתב הרא"ש דהתם שאני דלצעורא קמכוין ומש"ה כתב רש"י דאינו יכול לבטל תנאו ויש ליישב בדוחק דלא ניחא ליה להרא"ש ז"ל למימר הכי משום דפלוגתא דרבנן ורשב"ג במתני' היא דרשב"ג ס"ל דלהרוחה קמכוון ורבנן ס"ל דלצעורא קמכוין וכמו שפירש"י והתוס' ז"ל שם והשתא אם נאמר דמ"ש רש"י דבלא מסרו איירי ה"ט משום דלצעורא קמכוין נמצא דרש"י ז"ל לא כתב כן אלא אליבא דרבנן דרשב"ג וכל כי האי הי"ל לפרש ולא למסתם סתומי ואולם לדברי הטור ז"ל לא תקשי דמש"ה הוצרך לפרש ברייתא בדלא מסרו משום דלעיל בסמוך הביא מחלוקת הרי"ף ורבותינו ז"ל אי ק"ל הלכה כרבנן או כרשב"ג ולא הכריח ואדרבא מפשיטות דבריו נראה קצת שהוא נוטה קצת לדעת הרי"ף ומש"ה הוצרך לפרש בדלא מסרו לידה ומילתא פסיקתא נקט אליבא דכ"ע דבמסרו תלייא בפלוגתא דרביותא ואולם ראיתי להרשב"א בחי' לפ' מי שאחזו דף ע"ד ד"ה הא דבעא מיניה כו' הכריח מסוגייא דהתם דאפי' לרשב"ג עיקר תנאו משום הרוחה ואף לצעורא נמי מכוין כמ"ש והשתא א"כ מצינן למימר דדברי רש"י ז"ל אליבא דכ"ע הם משום דכ"ע מודו דלצעורא נמי קמכוין והדרא קו' לדוכתא ולכן הנראה ליישב דעת הטור דס"ל בדעת הרא"ש ז"ל דביטול התנאי לקיום הגט אפי' שלא מדעתה יכול לבטל וביטול התנאי לביטול הגט דוקא בע"כ אינו יכול לבטל אבל מדעתה ורצונה מיהא יכול לבטל וכיון דס"ל דביטול התנאי לקיום הגט יכול לבטל אפי' בע"כ ממילא נשמע דביטול התנאי לביטול הגט דוקא בע"כ לא מהני הא מדעת שניהם ש"ד דחד דרגא נחתי' וא"כ בסימן קמ"ד כלפי מ"ש הרמ"ה ז"ל דאם א"ל מעכשיו כו' אינו יכול לבטל תנאו אשר מבואר דס"ל שאפי' מדעת ב' אינו יכול לבטל דאל"כ אכתי ניחוש שמא פייס מדעת שניהם וכ"כ הרב ב"ש סי' קמ"ד סכ"ט שכן דעת הרמ"ה יע"ש ומשום הכי כתב שלדעת הרא"ש ז"ל כיון דס"ל דלקיום הגט אפי' בע"כ יכול לבטל אין חילוק ואפי' במעכשיו יכול לבטל מדעת ב' ואכתי איכא למיחש שמא פייס מדעת ב' כנ"ל ואי ק' לך א"כ אמאי הוצרך הטור לאוקמי ההיא ברייתא דע"מ שתשמשי את אבא בשלא מסרו לידה היה ליה לפרש' בשמסרו לידה ובנתרצו ב' כמו שפרשה הרמב"ן הא לא קשיא משום דמשמע ליה דברייתא סתמא בכל גוונא איירי אפי' במתנה מדעתו כמו שאר תנאים וכן כתב הרב מ"מ רס"י י"א דאף רש"י והתוס' דמוקמי לה בשלא מסרו אפשר דמודו לעיקר הדין להרמב"ן והרשב"א ויש לתמוה על הרב הנז' דבסי' י"ד כתב דממ"ש הרא"ש בתשובה דהך ברייתא מיירי בשלא מסרו כדעת רש"י נרא' דלית ליה לא כהרב העיטור ולא כהרמב"ן ז"ל ולפי מ"ש בסימן י"א אין ראיה כלל דאיכא למימר דהיינו משום דברייתא סתמא קתני ונמצא הרב ז"ל סותר את עצמו ועל פי זה יש ליישב מה שהקשה הרב בית שמואל סי' קמ"ד ס"ק י"ד וז"ל ולכאורה ק' מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן ח' דיכול להוסיף על התנאי או לגרוע בשלמא להוסיף על התנאי שכתב שם שפיר דאז מחזיק הקדושין כי בתחילה התנה ע"מ שיהיו תוך י"ב חודש א"כ אם לא בא מבטל הקדושין ואח"כ כשמרחיב הזמן אז מחזיק הקדושין אבל מ"ש לגרוע מבטל המעשה יע"ש ואולם כפי האמור ניחא דהתם שאני דמגרע תנאו מדעתה ומרצונה כמ"ש הרא"ש שם בריש התשו' וז"ל דכל מעשה שנעשה בתנאי ונתרצו ב' לבטל התנאי המעשה קיים ואהא קאי מ"ש דכי היכי דיכול לבטל תנאו כן יכול לשנות תנאו ולהוסיף או לגרוע ובנתרצו שניהם כנ"ל וראיתי להרב מח"א ה' גרושין דט"ו שהק' דדברי הרא"ש ז"ל לכאורה סתרי אהדדי דמתחיל' כתב דמשום שלא היה התנאי כדי לצעורא מחילת התנאי הוי כקיומו ומדיהיב טעמא לבסוף משום דאתי דבור ומבטל דבור חזר הדין דאפי' בתנאי דלצעורא קמכוין הביטול מועיל מכח זה כתב דהרא"ש חדא ועוד קאמר מדא דמחילת התנאי כקיומו כיון שלא היה התנאי כדי לצעורא ועוד דביטול התנאי עדיף טפי ממחילה כמ"ש הרשב"א ואפי' בתנאי דלצעורא קמכוין מהני ביטול לדעת הרא"ש יע"ש וזה שלא כדעת מרן הב"י שכתבנו לעיל: ולע"ד דברי מרן עיקר ואמינא לה ממ"ש הרא"ש ז"ל שם בסוף התשובה וז"ל ולהכי קתני פ' מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתתני ר' זוז הרי זו מגורשת ותתן וגבי קדושין פ' האומר קתני הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז הרי זו מקוד' והוא יתן דגבי גט לא מצי למתני ע"מ שאתן לך ר' זוז הרי זו מגורשת והוא יתן דאפשר לה להיות מגורשת אע"פ שלא יתן אם ביטל התנאי אבל גבי קידושין נקט ע"מ שאתן משום דאינה מקודשת אלא מדעתה א"ד יע"ש והשתא אם איתא למ"ש הרב בעל מח"א דביטול התנאי מועיל אפי' בתנאי דלצעורה קמכוין א"כ עוד היום תיקשי ליה היכי קתני בע"מ שתתני ר' זוז ה"ז מגורשת והיא תתן הרי אפשר לה להיות מגורשת אע"פ שלא תתן אם ביטל התנאי דומיא דעל מנת שיתן דלא תני לה מה"ט כמ"ש הרא"ש אלא ודאי דס"ל להרא"ש דדוקא בע"מ שאתן מהני ביטול משום דלרווחה דידה קמכוין אבל בעל מנת שתתני דלצעורה קמכוין לא מהני ביטול וכבר היה אפשר ליישב דברי הרא"ש ז"ל בדרך דוחק ודברי מרן עיקר ודוק: ודע שלדעת הרב העיטור דביטול התנאי מועיל לביטול הגט ואפי' שלא מדעתה כמ"ש ה"ה נראה לי דהיינו דוקא בתנאי דקום עשה כגון ע"מ שתעשה דבר לפלוני דכיון דאינה יכולה לינשא כל זמן שלא קיים תנאי אכתי אגידה ביה ויכול לבטל הגט אבל בתנאי דשב וא"ת דלא אגידה ביה כלל ויכולה לינשא מיד אינו יכול לבטל הגט דאל"כ איך מתירין אותה לינשא מיד ליחוש שמא יבטל הגט ואפי' אם נאמר דבע"ה ס"ל כדעת המחמירים שהביא ה"ה דאפי' בתנאי דשב וא"ת אינה יכולה לינשא מיד מ"מ בהא מודה דאינו יכול לבטל את הגט ודבר זה נלמד מאותה שכתב הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ז דמתנה ע"מ שלא תנשאי לפ' אינו יכול לבטל התנאי אח"כ וכתב המבי"ט בח"ב סימן א' דה"ט משום דהוי התנאי בשב וא"ת דכיון דמותרת לינשא מיד על סמך קיום תנאה לא אגידה ביה כלל ומשום הכי אינו יכול לבטל את התנאי וכן כתב מוהרימ"ט משם מוהר"ם קאשטילאש יע"ש ואם כן הרי הדברים ק"ו לביטול הגט שאינו יכול לבטלו בתנאי דשב וא"ת האמנם לפי מה שדחה מוהרימ"ט ז"ל דברי מוהר"ם קאשטילאס וכתב שאין טעם לחלק בכך כיון דמן התורה אחד זה ואחד זה גט גמור מעכשיו היא ותנשא לכתחלה ולא אגידה ביה כלל אלא דרבנן הוא דאחמיר משום דחכמים אסרוה לינשא לא מיקרייא אגידה ביה טפי מע"מ שלא תנשאי לפ' נראה ג"כ דלדעת בעל העיטור אפילו בתנאי דשב וא"ת יכול לבטל התנאי לביטולו של גט מה"ט גופיה דכיון דבשאר תנאים מדאורייתא מותרת לינשא ולא אגידה ביה כלל ואפילו הכי ס"ל לבעל העיטור דיכול לבטל ה"ה בתנאי דשב וא"ת ומשום דחכמים אסרוה לא מקריא אגידה ביה טפי וכמ"ש מוהרימ"ט אמנם לע"ד נר' שיש להכריח דבתנאי דשב וא"ת מודה הרב בה"ע מאותה שאמרו בפ"ק דיומא די"ג ע"ב ומי סגי ליה בתקנתא ביתו אמר רחמנא כו' אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל הרי זה גיטך על מנת שלא תכנסי לב"ה ופריך ודילמא לא מייתא חבירתה ולא עיילא לב"ה והו"ל גיטא דתרוייהו גיטא וקם ליה בלא בית והשתא כפי דעת בה"ע אמאי לא משני דכי חזי לה כהן דלא מתה בעבודה מבטל לה לגיטה דחבירתה דכיון דנתנה לה ע"מ שלא תכנסי בי"ה לב"ה כ"ז שלא עבר י"ה אכתי יכול לבטל כיון שעדיין לא נתקיים התנאי אלא ודאי דכל שהתנאי הוי בשב וא"ת מודה בה"ע דאינו יכול לבטל את הגט ואין להקשות דאכתי אמאי לא מוקי לה תלמודא בשאמר לה לחדא הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל הרי זה גיטך על מנת שתכנסי לב"ה דכי חזי כהן דלא מתה חבירתה בעבודה מבטל לה לגיטא דחבירתה כיון דתנאי דקום עשה הוא הא ל"ק דבע"מ שתכנסי לב"ה איכא למיחש דלמא עיילא לב"ה שלא מדעת כ"ג וקם בלא בית ומה שדחה מוהרימ"ט דברי מוהר"ם קאשטילאס דכיון דמן התורה אחד זה ואחד זה מותרת לינשא מיד ורבנן הוא דאחמור לא מיקריא אגידה ביה נראה דאין זה דחייה כלל דכל דמדרבנן מיהא אגידה ביה לא מקרי ד"ת דבר הכורת בינו לבינה וכבר כתבתי בזה באורך בפרק זה הלכה י"א והבאתי ראיות לדבר וע"ש: ודע עוד דמסוגייא הלזו יש להוכיח בהדיא הפך מ"ש מוהרימ"ט סי' ג' דבתנאי דשב ואל תעשה אפילו נתבטל התנאי נפסלה לכהונה ולא אמרינן כיון שלא נתקיים התנאי לא חל הגט מעיקרו משום דבתנאי דשב ואל תעשה יש בידה לקיים תנאו ומיקרי שפיר גרושה מאישה ומוהרימ"ט דחה דבריו מכח הסברא יע"ש ותמהני עליהם איך אשתמיטתיה מינייהו סוגיא הלזו דאם איתא היכי קאמר תלמודא ודילמא לא מייתא חבירתה ולא עיילא לב"ה הא אפילו עיילא לב"ה ומבטל לתנא' נפסלה לכהונה ועי' בתשובה להרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה שהוכיח מסוגיא זו דכהן המגרש ע"ת אם ימות אם עמד מותרת לו ואפילו ריח הגט אין בו יעוין שם גם מסוגי' הלזו נראה שיש לגמגם קצת לפי מ"ש מוהרימ"ט בסימן הנזכר דביטול התנאי לקיום הגט נתגרשה למפרע משעת הנתינה ואם נתקדשה לאחר באותו זמן תפסי קדושין ממאי דמסיק שם דמגרש לה הכי לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל על מנת שאכנס לב"ה כו' אי חזי דבעי למימת קדים ועייל לב"ה ואמאי ל"ק דמבטל לתנאיה ועל מ"ש הטור והרא"ש בתשו' דבתנאי שלא תנשאי לפ' אין תקנ' אלא א"כ יחזור ויקדשנה פעם אחרת ויתן לה גט שני כתב מוהרמ"ט ז"ל סי' מ"ט שמדברי התוס' ריש פ' המגרש ד"ה אפילו לא נתגרשה נר' שחולקים על זה ממ"ש בס"ד ובירוש' פריך לה וליתני י"ז נשים לר"ח ומשני דמן התורה אסרתו ברם הכא הוא אסרה עליו פי' כו' א"נ דמן התורה אסרתו ואין לה היתר להתיבם אבל בא"א הדבר תלוי ביד המגרש שאם ירצה יתירנ' ליבם כו' וכן הביא ראיה שואלו של המבי"ט ח"ב סי' א' מדברי התוס' הללו לומר שהם חולקים על דעת הרא"ש והמבי"ט ז"ל שם בסוף התשובה כתב ומדברי התוס' אין ראיה כלל דהירוש' לא קאי אלא אתנאי דחוץ לר"א משום דשיורא הוא ואכתי שם א"א עליה לאותו פ' אבל בע"מ מודו התוס' להרא"ש ז"ל דאין תקנה אלא א"כ יקדשנה ומה שדחה מוהרימ"ט תי' הלזו מסוגיא דהמגרש כבר יישבו הרב מכתב מאליהו בטוב טעם ודעת יע"ש: אמנם לע"ד קשה דאם איתא דהך תי' דהירושלמי לא מצי קאי אלא בתנאי דחוץ אכתי תקשי ליה להירושלמי דליתני י"ו נשים ובשגרשה בע"מ שלא תנשאי דלא שייך תי' דהירוש' ואולי י"ל דהך ירושל' אתיא כמ"ד בפ"ק דיבמות דט"ו נשים דפוטרות צרותיהן נפ"ל מאחות אשה והילכך בע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי לא ק"ל כהירוש' משום דלא דמי לאחות אשה דבשעת נפילה הו"ל אחות אשה אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא הויא אשת איש עד שתבעל וכמ"ש התוס' שם אבל בחוץ ק"ל שפיר דכיון דשיורא הוא דמי לאחות אשה דבשעת נפילה הויא א"א לגבי יבם ודו"ק: מיהו ק"ל דברי הטור ז"ל דבסימן קמ"ג סכ"ד כתב בדברי הרא"ש ז"ל דאין תקנה אלא אם כן יקדשנה ויחזור ויגרשנה וע"כ ה"ט דכיון דבשעת גרושין אינ' אשתו ולא אגידא ביה דהרי כבר גרשה ואינו יכול לחזור ולגרשה בלי שום תנאי ואעג"ב דכשמבטל התנאי מתבטל הגט הראשון ואיגלאי מלתא דבשעת כתיבת הגט הב' היתה ראויה ליגרש איגלאי מילתא למפרע לא אמרי' וכמ"ש הרב מכתב מאליהו ואלו שם סעיף כ"ג כ' וז"ל א"ל ע"מ שתנשא לפ' כו' נשאת לאחר קודם שנשאת לאותו פ' תצא ואם תקיים התנאי שתנשאי לאותו פ' הוי גט למפרע כו' יע"ש והשתא תקשי דאיך מתגרשת מן הראשון הא אין קדושי א' חלין עד שתנשא לאותו פ' ואע"פ דכשמקיים תנאה נמצא דחלו הקידושין למפרע ובשעת כתיבת הגט היתה מקוד' וקרינן ביה אשה גרושה מאישה מ"מ איגלאי מילתא למפרע לא אמרינן דהא מיהא בשעת כתיבה לא היתה אשתו וליכא למימר דס"ל להטור דאם נשאת קודם תצא בלא גירושין משום דקדושי א' אינן חלין עד שיחולו קדושי ב' ואם כן באותה שעה הרי היא מקודשת לב' ונמצא דלא חלו קדושי ראשון כלל דאם כן היכי פריך תלמודא התם אטו בדידה קיימא לאיגרושא ועיין בחידושי הרשב"א שם מ"ש בשם ר"י הזקן וצ"ע: תו קשה לי מ"ש הטור ז"ל שם משם הרמ"ה וז"ל וה"מ בשנשאת לב' אבל אם נתקדשה תצא ולא יחזיר אלא לאחר מיתת הבעל או שיתן לה הבעל גט ב' בלא תנאי ע"כ אשר נר' מדבריו דבאותו גט עצמו אין תקנה בשיחזור הבעל ויטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויש לתמוה דמ"ש מע"מ שתתני לי ר' זוז דקתני בתוספתא דאם חזר ונתנו לה מגורשת והדבר צריך ישוב כעת. ומ"ש רבינו אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיים תנאה אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינה כתב הרב מכתב מאליהו שער נ"ז סי' ג' שהיא משנה ערוכה בשלהי פרק מי שאחזו מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט והא התם אין התנאי מתקיים אלא בתשלום יב"ח וכבר מת בתוך יב"ח ואפילו הכי הוי מגורשת יע"ש ולע"ד נראה שאין ראיה דהתם שאני דמשעה שנטה למות שעה אחת קודם מיתתו חל הגט מאותה שעה כיון שודאי לא יבא הוה ליה כאלו נתקיים קודם מיתתו משעה שאינו ראוי לשוב לביתו עוד משא"כ בשאר תנאים דבשעת מיתה אכתי בספיקא קאי אי יחול הגט או לא יחול אם קיימה התנאי לאחר מיתה הוה ליה כגט לאחר מיתה ויש להוכיח כן מההיא דפ"ק דיבמות שכתבנו לעיל דמסיק שם אלא לחדא א"ל כו' מאי א"ל דילמא מייתא חבירת' בפלגא דעבודה כו' אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים איהו ועייל לב"ה כו' ומדקאמר קדים איהו ועייל לב"ה משמע בהדי' דלאחר מיתה אם ילך לב"ה אינה מגורשת למפרע וה"ט כמ"ש דכיון דבשעת מיתתה בספיקא קאי אם ילך לב"ה או לא אם קיים התנאי אחר מיתתה לא מהני ולא דמי למתניתין כמ"ש אלא שכפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב סתם דבכל התנאים שהן במעכשיו אפילו מת הבעל מקיים אחר מותו ולפי מ"ש אין הדין כן בשאר תנאים וראיתי להתוס' ישנים שהק' שם ממתניתין דאם לא באתי וז"ל וא"ת לאחר מיתה אם ילך לב"ה מגורשת למפרע כדאמרינן פרק מי שאחזו ותי' דלא דמי דהתם קיימתה לתנאה אחר שעברה יב"ח אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי ודבריהם סתומי' כספר החתום והנראה שכונתם דבמתני' דאם לא באתי כיון שבשעת קיום התנאי היא קיימת משום הכי חל הגט למפרע משא"כ בע"מ שאכנס דבשעת קיום התנאי שהוא חלות הגט כבר מתה על מי יחול הגט ומשום הכי לא מהני ואפשר שזה דעת רבינו וכפי האמור זכינו לדין דמי שנתן גט לאשתו ואמר לה הז"ג ע"מ שאתן מנה לפ' וכיוצא בזה ומתה היא קודם שקיים הבעל התנאי ואחר מיתתה בא הבעל לקיים התנאי אינה מגורשת למפרע ואם נשאת קודם התנאי הולד ממזר כנ"ל אחר זמן רב שכתבתי זה לי עשרים שנה נדפס ובא ספר דברי אמת להרב המובהק כמוהר"י בכר דוד זלה"ה וראיתי שם בקונטריס י"א סי' מ' שהאריך הרבה בענין זה והביא ההיא דפ"ק דיומא שכתבנו לעיל ולאפס פנאי לא יכולתי לעמוד על דבריו יע"ש:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:1:3
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:1:3)

**ויש לה להנשא לכתחלה כו'** כתב ה"ה בפרק מי שאחזו הזכירו בריית' שאמרה כו' ולאחר לא תנשא עד שתתן ובפ' המגרש כו' ומתוך סוגיא זו דחה רבינו הבריית' הנז' מהלכה כו' הנה ה"ה ז"ל הוכרח לזה לומר שרבינו דחה ברייתא זו מהלכה ממה שלא הביא רבינו דין זה לקמן בדין האומר ע"מ שתתני לי ר' זוז האמנם זו היא שקשה לומר שדחה ברייתא מפורשת מפני אותה סוגיא שבפרק המגרש מאחר שאפשר לקיים שתיהן כמ"ש המפ' ועיין במוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ"ח מ"ש לתרץ בזה שדבריו צ"ע ולי לע"ד נראה דס"ל לרבינו דהך ברייתא דקתני ולאחר לא תנשא עד שתתן בפלוגתא דתנאי איתמר בירושלמי בפ' המדיר דגרסינן התם אמתני' דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת וז"ל אית תנאי תני מותרת לינשא בלא גט ואית תנאי תני אסורה לינשא בלא גט מאן דאמר מותרת שמתוך שהיא יודעת שאם תלך לחכם והוא מתיר את נדרה היא מקלקלת את עצמה לפום כך מותרת לינשא ומ"ד אסורה לינשא שמא תלך אצל החכם ותתיר את נדרה כו' ועיין בהר"ן ז"ל שם וס"ל לרבינו דמדחזינן דתלמודא פריך בפשיטות א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב כו' ע"כ דס"ל לתלמודא דהך ברייתא דקתני ולאחר לא תנשא עד שתתן לא ס"ל כותיה משום דהך ברייתא אתיא כתנאי דתני התם אסור לינשא בלא גט דס"ל דחיישי' שמא תקלקל את עצמה מיהו אנן קי"ל כהנהו תנאי דס"ל דמותרת לינשא משום דלא חיישי' שמא תקלקל את עצמה ומה גם למ"ש הרשב"א בפ' הא"מ ד"ן ע"א דבגמ' דילן פ' המדיר משמע כאידך תנא דאמר מותרת לינשא בלא גט דכל שהיא צריכה גט לא קתני אינה מקודשת אלא תצא שלא בכתובה וכדקתני בסיפא כו' דהשתא ס"ל לתלמודא דלא קי"ל כהך ברייתא אלא כמתני' דפרק המדיר והכא נמי לא חיישינן דלית לן לחלק בין קום עשה לשב וא"ת ומאי דפריך תלמודא פרק מי שאחזו לר"י מהך ברייתא היינו לענין אי אומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דבהא לא אשכחן דפליגי אבל בסיפא דקתני ולאחר לא תנשא ס"ל לתלמודא דלא קי"ל כהך ברייתא כנ"ל נכון: ודעת הר"ן ז"ל פרק מי שאחזו כדעת יש מי שמכריח שכתב ה"ה ז"ל לחלק בין תנאי שהוא בקום עשה לתנאי שהוא בשב וא"ת וראיתי למוהראנ"ח סימן ו' שתמה עליו וז"ל וצריך להבין בדבריו דהוא ז"ל מייתי עלה אההיא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך שאין חוששין שמא תבעל להם ותנאי זה שב וא"ת הוא ואפי"ה טעמא דאמר לאבא ולאביך שהיא אסורה להם הא ע"מ שלא תבעלי לפ' משמע דהוה חיישינן אע"ג דהוי שב וא"ת וכד מעייני' שפיר לאו מילתא היא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך כיון דלא אמר לשלשים יום אין זה כריתות דהא תלוי ועומד לעולם שאם תבעל להם אינו גט ומשום הכי אמרינן דכיון דאסורה להם אין חוששין שמא תבעל להם ואין גט זה תלוי ועומד לעולם והו' ליה כריתות ולא אתא לאפוקי אלא דלא נימא דאין זה כריתות את"ד יע"ש: ולע"ד יש לתמוה עליו במה שר"ל בדעת הר"ן ז"ל דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך לעולם דאי לאו משום טעמא דאין חוששין שמא תבעל אין זו כריתות דתלוי ועומד לעולם דהא ליתא אלא לדעת רבינו ז"ל דס"ל דע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם אינו גט משום דלא הותרה במה שנאסרה אכן דעת הר"ן ז"ל שם פ' המגרש דע"מ שלא תנשאי לפלוני מגו' משום דהו"ל כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי פ' דה"ז גט משום דלכי מיית אותו פ' לא אגידא ביה וא"כ ה"נ באומר ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך לעולם בלאו ה"ט דא"ח שמא תבעל נמי הרי זה כריתות כיון דלכי מיית לא אגידא בי' וא"כ ע"כ לדעת הר"ן ז"ל כי דייקי' בברייתא הא ע"מ שלא תבעלי לפ' לא לענין שלא תנשא לכתחילה הוא דדייקינן מיניה אבל גט מדאורייתא מיהא הוי ולעיקר קוש' ז"ל לא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי התוס' ז"ל שם בר"פ המגרש ד"ה שר"א מתיר שכתבו דע"מ שלא תבעלי לפלוני חשיב כתנאי התלוי ביד אחרים דשמא יבוא עליה באונס יע"ש ועוד י"ל דהך ברייתא ס"ל דע"מ שיורא הוי ואפי' באומר ע"מ שלא תבעלי לפ' עד ל' יום אינה מגורשת וכ"כ הר"ן פ' המגרש יע"ש והרשב"א ז"ל בפרק המגרש הקש' לשיטה הלזו וז"ל וא"ת דהרי משמע דר"י סבר דאפי' בתנאי דשב ואל תעשה חיישינן מדקאמר באל אישן היום אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למחר ואע"ג דפליג עליה ר"ן מסתמא כר"י קי"ל לחומרא יע"ש וראיתי למוהר"ש חסון ז"ל בס' משפטים ישרים סימן ע"ט שתי' לזה דשינה קום עשה חשיב דשינה ממילא אתיא והוא צריך לעשות טצדקי לנדוד שינה מעליו וכמו שאמרו דאי בעי מבריז נפשיה בסלואתא וא"כ נמצא כמתנה לעשות מעשה ועל פי זה יישב מה שהקש' הרשב"א ז"ל לשיטה זו ממ"ש התם בפ' המגרש אטו בדידה קיימא לאיגרושי דמשמע דאי בידה קיימא מותרת לינשא אע"ג דקום עשה הוא דהתם אליבא דר"ן הוא דקאמר וכדקאמר ולהך דפליגת עליה דר"י קא מדמית ליה אכן לדידן דקי"ל כר"י כל שהוא בקום עשה חיישינן והם דברים תמוהים בעיני דמסוגייא דפ' ב' דנדרים מבואר דאפי' בתנאי דשב ואל תעשה כההיא דאומר קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דלר"י אסורה ליהנות דחיישינן שמא תעבור על תנאה וכן מבואר בשיטה כ"י להריטב"א שכתב דאין לחלק בזה מכח סוגייא דנדרים ועיין במוהראנ"ח ז"ל ע"ד מה שהעמיק הרחיב בפרט זה ולפי הנרא' כי בזמנו עדיין לא נתפשטו חדושי הרשב"א למס' גיטין שכפי דברי הרשב"א ז"ל אין צורך למה שכ' הוא ז"ל כמו שיראה הרוא': ודעת רש"י ז"ל כתב הרשב"א שהוא כדעת המחמירים שכתב ה"ה דאפי' בתנאי דשב וא"ת אסורה לינשא ממ"ש בההיא דע"מ שלא תבעלי לפ' דאינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיקום התנאי כלומר לאחר שימות אותו שנאסרה לו יע"ש נרא' שהבין בדברי רש"י דמ"ש אינו גט לאו למימרא דאינו גט כלל אלא אינו גט לענין שאסיר' לינשא קאמר משום דחיישינן שמא תבעל ויש לתמוה שדבריו סותרים למ"ש לקמן אההיא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך שתמה על דברי רש"י ז"ל וז"ל ואינו מחוור דע"מ שלא תבעלי לפלוני הוה ליה כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' דהכא והכא בתנאיה קיימא כל ימי חיי פ' ומשעה שמת נתקיים התנאי עכ"ל והשתא כפי מ"ש כאן דאינו גט שכ' רש"י היינו לענין שהיא אסור' לינשא מדרבנן משום חששא א"כ מאי ק' ליה מההיא דשלא תשתי יין כל ימי פ' הא התם נמי ה"נ דס"ל לרש"י דמדרבנן אסור' לינשא כמ"ש בהדיא פ"ק דיומא וצ"ע:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:4:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:4:1)

**כתב**
**התנאי בגט אחר שגמר לכתוב התורף כו'.** כתב ה"ה זה לא נתבאר בדברי הגמרא ולדבריהם הא דאמרי' בגמ' אמר להם רבא להנהו דכתבי גיטי שתוקו לבעל עד דכתביתו לתורף דגיטא הוא מפני שלא יזכיר דבר הפוסל בגט בתנאי חוץ או שלא יצוה להם לכתוב התנאי בגט אבל בע"מ על פה אפי' לפני התורף כשר ע"כ וכן כתב מרן הב"י סי' קמ"ז וק"ל דא"כ מאי האי דקאמר תלמודא פ' המגרש דפ"ד אמר רב ספרא כתבו בתוכה תנן פשיטא כו' רבא אמר ל"ש אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' ע"פ נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דא"ל רבא להנהו דכתבי גיטי כו' והשתא אם איתא לפירוש ה"ה דרבא מש"ה קאמר שתוקו כדי שלא יצוה להם לכתוב דאז פסול לדברי הכל מאי ואזדא רבא לטעמיה דקאמר התם שאני דחיישינן דילמא יצוה להם לכתוב אבל לפני התורף נימא דסובר כר"ז דשרי וכן כתב הרשב"א שם בחידושיו וז"ל ואוקי ר"י פלוגתייהו בלפני התורף דרבי סבר דכיון שנכתב בתוכו גזרינן אטו חוץ אבל בע"פ אפי' חוץ לא פסול יע"ש ונרא' לומר דלדעת ה"ה ז"ל הכי מייתי דכיון דחזינן ליה לרבא התם דבלפני התורף גזר ע"מ אטו חוץ כדקאמר רבא לקמן מחלוקת לאחר התורף אבל לפני התורף ד"ה פסול והיינו משום דגזרינן ע"מ אטו חוץ דרבנן גזרי מיהא חדא גזירה ומש"ה לאחר התורף כשר לרבנן משום דהוי גזירה לגזירה לאחר התורף אטו לפני ולפני אטו חוץ ולא גזרו רבנן ומש"ה קאמר שתוקו כו' ה"נ גזר הכא בלפני התורף בע"פ אטו כתב דחדא גזירה גזרינן ברם לר"ז כיון דאיהו סבר דלרבנן בלפני התורף כשר בשאר תנאים דלא גזרינן ע"מ אטו חוץ ה"נ לא גזרינן ע"פ אטו כתב אלא מיהא אכתי ק' דהו"ל לתלמודא לאתויי מאי דקאמר רבא התם בברייתא דבלפני התורף ד"ה פסול והיינו משום דגזרינן ע"מ אטו חוץ וה"נ גזרינן על פה אטו כתב והכי היל"ל ואזדא רבא לטעמיה דתניא כו' דהא מאי דקאמר שתוקו לפירוש זה הוא משום מימרא זו וכיון שכן עיקר המימרא הו"ל לאתויי עוד כתב ה"ה ודעת רש"י והתו' כדעת רבינו שלא להכשיר שום תנאי בגט לפני התורף אפי' בע"פ כו' ודבריו תמוהים דהא התוס' ז"ל כתבו בד"ה כל התנאים דהיכא דנתקיים התנאי לכ"ע לא גזרינן ע"מ אטו חוץ ועי"ש בד"ה אבל שכתבו דלרבא פסול אפי' ע"מ ואפי' ע"פ בשלא נתקיים התנאי ע"כ ומעתה צ"ל דמ"ש התוספות לעיל ד"ה שתקוה שתוקי לבעל בכל שאר תנאים איירי כדפירש בקונטרס היינו משום דלכתחילה אמר להו שתקוה שמא יזכיר שום תנאי ויחזור בו ואז אפי' בע"פ אסור מיהו בנתקיים התנאי ודאי דשרי ומתוך מ"ש יתבאר לך שמ"ש שם הרב ח"ה אין דבריו נכונים ודוק ושוב ראיתי למוהרימ"ט ז"ל חלק ראשון סימן ס"ו שכתב מעין מ"ש: כתב עוד ה"ה ז"ל ומ"ש רבינו כאן ולמעלה בסמוך ס' גירושין לא ראיתי כן לא' מן המפרשים ז"ל אבל יצא לו מן הירושלמי כו' ועיין במוהרימ"ט מה שתמה על זה ובס' מכתב מאליהו דף קפ"ב ולעיקר קו' הרב המגיד ז"ל ראיתי למוהרימ"ט סימן הנז' שכתב ליישב דעת רבינו וז"ל נרא' לע"ד שיצא לו ממ"ש בשמעתין רבא אמר מחלוק' לאחר התורף דרבי סבר גזרינן אטו לפני התורף ואי סלקא דעתין דלפני התורף פסול היינו מדרבנן גזרה אטו חוץ היכי ס"ד דגזרו אחר התורף אטו לפני התורף היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזיר' והתוס' שם כתבו דלר' כולה חדא גזירה ונרא' שלא כ"כ אלא לפי שיטתם דבלא נתקיים התנאי מיירי כולה שמעתתא אז ודאי גזרינן אבל לשיט' רבינו דאיירי בנתקיים אם זה משום גזיר' הוה ליה גזירה לגזירה ועוד דטפי הוה עדיף למימר גזרינן ע"מ לאחר התורף אטו חוץ דחוץ פוסל אף לאחר התורף אלא מוכח דבלפני התורף אפי' בע"מ פסול מדאורייתא וספק גירושין ולהכי גזר אטו לפני התורף אבל לא שייך ליגזר אטו חוץ דלאחר התורף אפי' חוץ אין פסולו אלא מדרבנן הואיל וחזר ומחקו עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני מכמה אנפי חדא דאפי' יסבור רבינו דהוי פסולה דאורייתא מ"מ מנ"ל דהוי ס' מגורשת נימא דאינה מגו' כשאר פסולים דאורייתא ועוד דאכתי קשה דמאין יצא לו דאם התנה בע"פ נמי פסול מדאורייתא נימא דמאי דקאמר שתוקו היינו משום דגזרינן על פה אטו כתב דלפני התורף הוי פסולא דאורייתא לדעתו ז"ל ועוד איכא לאתמוהי טובא במ"ש אבל לא שייך למיגזר אטו חוץ דלאחר התורף אפי' חוץ אין פיסולו מדאורייתא אלא מדרבנן ואחר המחילה אשתמיט מיניה מ"ש רבינו בסמוך דין י"ו ז"ל כל המגרש על תנאי שמבטל הגט כגון שהתנה לה שלא תאכל בשר כל ימי חייה או שתהי' מותרת לכל אדם חוץ מפ' או שהתנה עליה שאר תנאים קודם כתיבת התורף אם היה תנאו כתוב בגט וחזר ומחקו הרי זה ספק מגורשת והרי כשכתב או כשהתנה עליה שאר תנאים כתב רבי' קודם כתיבת התורף משמע דעד השתא אפילו בלאחר התורף מיירי וכמ"ש ה"ה שם וליכא למימר דקודם כתיב' התורף דכתב רבינו קאי לכולהו דא"כ קשה דלמאי הלכתא כתב כל המגרש על תנאי שמבטל הגט הא תרוייהו שוין ומאן דכר שמיהו ועוד דא"כ דינא דמתניתין דקתני כתבו וחזר ומחקו פסול ואוקמא רבא בלאחר התורף אמאי השמיט רבינו ז"ל אלא ודאי כמ"ש ה"ה ז"ל דבתנאי המבטל הגט אפי' אחר התורף ס"ל לרבינו ז"ל דהוי ס' מגורשת הפך מ"ש מוהרימ"ט ז"ל וכיון שכן אזדא לה תי' ז"ל דמה יענה לדין זה שכתב רבינו דהוי ס' מגורשת: עוד כתב הרב הנז' ועוד מוכח דהוי פיסולא דאורייתא דאי הוי דרבנן דגזרינן ע"מ אטו חוץ א"כ בשעת נתינה טפי הו"ל למיגזר אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני דפשיט רבינו לעיל דהכל מודים דכשר ולשיטת רבינו כי א"ל על מנת שלא תנשאי לפלוני ליגזר אטו חוץ כדגזרינן בקודם התורף אלא ע"כ קודם התורף הוי פיסולא דאורייתא א"ד וגם בזה דבריו מן המתמיהים שהרי חזינן לר"ז דס"ל דרבי גזר ע"מ בלפני התורף אטו חוץ ומוקי מתניתין דקתני כתבו כו' בחוץ אבל על מנת לא פסול בלאחר התורף ואי כדברי הרב הא מתניתין ע"כ רבנן היא דאי ר' היכי קתני וחכמים אוסרים ואוקימנא בחוץ אבל ע"מ שרי ולרבי ניגזור נמי בשעת נתינה ע"מ אטו חוץ כדגזר בקודם התורף אלא ודאי דבשעת נתינה לא גזרינן וכיון שכן ה"נ נימא לדעת רבא כדס"ל לר"ז סוף דבר שדבריו מרפסן איגרי ועיין במוהריב"ל ח"ב סימן ט' וסימן י' ובמוהרימ"ט צהלון סימן ק"י ועי"ש שמה שהביא ראי' להכשיר כשאומר הבעל לסופר לכתוב בלי שום תנאי אע"ג דאומר לשליח תנהו לו על תנאי ממתני' דמי שאחזו דקתני אם לא באתי כו' אין משם ראיה אלא בתנאי דזמן דכיון דאינו חל אלא לאותו הזמן ובאותו זמן הרי היא מגורשת בלי שום תנאי ולא מיקרי שנשאר לו זכות בגופו של גט דהשתא לא הוי גט כלל וכשיחול לא נשאר לו זכות בגופו של גט משא"כ בשאר תנאים ועיין במוהרימ"ט סי' הנז' ובס' מכתב מאליהו שער ח' סי' ל"ב:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:9:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:9:1)

**התנה**
**עליו ואמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אינה מגורשת כו'.** כתב הר"ן ר"פ האומר וז"ל גרסינן בירוש' רבי אבהו בשם ר"י ה"ז עולה ל' יום כל ל' יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יוצאה לחולין כו' הרי את מקודשת לי לשלשים יום הרי היא מקודשת כלומר לעולם מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש שיוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט הרי זה גיטך ל' יום אינו גט שאין זה כריתות אמר ר' יצחק בר' אלעזר הדא דתימא מקודשת בשקדשה בכסף אבל קדשה בשטר הואיל ולא למדו קדושי שטר אלא מגרושין מה בגרושין אינה מגורשת אף בקדושין אינו מקודשת וכבר כתבתי בפרק המגרש בבעיא דבעא מיניה רבא מר"ן היום אי את אשתי מהו דפשטיה בה כיון דפסקה פסקה דמסתברא דהכי קי"ל ולפי זה אף בקדושי שטר מקודשת לעולם ובירושלמי סברי דאינה מגורשת דלא כפשטין אבל לדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין דאינה מגורשת אף בקדושין אינ' מקודשת כלל עכ"ד ונמצא א"כ מדברי הר"ן דלדעת רבינו אם קדשה בשטר אינה מקודשת דומיא דגירושין דאינ' מגורשת ומאי דפריך בפ"ד דנדרים דף כ"ט רב המנונא בפשיטות אלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר א"א אשתי מי נפקא בלא גט היינו כשקדשה בכסף אבל קדשה בשטר מודה רב המנונא דאינ' מקודשת דומיא דגרושין ולדעת הרא"ש והחולקים על רבינו וס"ל בהיום אי את אשתי ולמחר א"א דמגורשת משום דכיון דפסקה פסקה ה"ה גבי קדושין אף בשקדשה בשטר מקודשת לעולם משום דכיון דחלו הקדושין בתוך שלשים יום שוב לא פקעי הקדושין בכדי בדבורא בעלמא ועל פי זה אני תמיהא על הרב כנה"ג חאה"ע שנדפס מקרוב בסימן ל"ח שיטה א' שכתב וז"ל המקדש את האש' ואמר לה הרי את מקודשת לי לשלשים יום ולאחר ל' יום הרי את מותרת לכל אדם יש שנסתפק אי חיילי קדושין ואי חיילי לסוף שלשים יום אי מותרת בלא גט ולע"ד הדבר פשוט דחיילי קדושין ואם קדשה בתוך שלשים יום לא תפסי בה קדושין ולאחר שלשים יום יוצאה בלא גט ול"מ למ"ש בעל ת"ה הביאו הרב"י בטור זה סימן קנ"ז דף רכ"ו שיש נוהגים להתנות בשעת קדושין שלא תזקק ליבם אם תפול לפניו כו' דלפי הנוהגים כן ה"ה באומר לאש' ה"א מקודשת לי לשלשים יום דחיילי קדושין ולאחר ל' יום פקעי קדושין דמ"ש תנאי שלא תזקק ליבם לתנאי שלא תהא מגורשת לאחר שלשים יום דהא דמהני תנאי שלא תפול ליבם הטעם הוא דכיון דהתנה שאם ימות לא תהא זקוק' ליבם הרי הוא כמו שהתנה שכל זמן שהוא קיים יהיו המעות שנתן לשם קדושין אבל אם ימות יהיו למפרע הקדושין שנתן לשם מתנ' ה"נ ג"כ הרי הוא כאומר עד זמן פלוני יהיו המעות לשם קדושין ולכשיעבור זמן פ' יהי' לשם מתנה עכ"ד ואחרי המחילה אישתמיט מיניה סוגית הגמרא דנדרים ודברי הר"ן דפרק האומר דנראה בהדי' דדין זה תלוי בפלוגתא דרבוותא דלדעת רבינו אם קדשה בכסף הויא מקו' לעולם משום דלא פקעי קדושין בכדי וכשקדשה בשטר אינה מקודשת דמקשינן הויה ליציאה ולדעת הר"ן והחולקים על רבינו בין קדשה בשטר או בכסף הויא מקודשת לעולם ומ"ש הרב ז"ל דיוצא' בלא גט זה אינו לשום סברא ומה שהביא ראיה מדברי הרב ת"ה אינה ראיה כלל ולא ידעתי איך השוה הנושאים דין מקדש ע"ת לדין מקדש לזמן דבשלמא התם כתב הרב דאם ימות אח"כ שאינה זקוקה ליבם משום דקדשה על תנאי שלא תהא זקוקה ליבם אם תפול לפניו והשתא אם נאמר דיהא זקוקה נמצא דלמפרע נתבטלו הקדושין משעת קדושין דהכי אתני לה דאם ישאר זקוקה שלא יהיו קדושין ולא מקיימא מצות יבום בהכי מש"ה אמרי' דאינה זקוקה ברם הכא דקדשה לל' יום ואתני ואמר דלאחר שלושים יום לא יהא קדושין מאותה שעה ואילך אז אמרינן כיון דחלו לל' יום שוב לא פקעי קדושין בדבורא בעלמא ופשוט ועיין בחדושי הרשב"א למס' קדושין שנדפס מקרוב שכתב כדעת הר"ן דלפי סוגייא דידן אפילו בקדושי שטר מקודשת ודע שמ"ש הר"ן בפ' המגרש דתקצ"ח וז"ל אבל הרמב"ם כ' דאינה מגורשת וכן דעת הרי"ף מדהשמיטה מן ההלכ' ואינו מחוור דמידי ספק מגורשת לא נפקא דאי בעיין לא מפשטא לרב כו' אין כונתו לומר דדעתו ז"ל נמי הכי הוא דהוי ס' מגורשת אלא כונתו להקשות על הרי"ף ורבינו דמנ"ל הך סברא דאינה מגורשת כלל והא כיון דלא קיימא פשיטותא דרבא אם כן נשארה הבעייא בדוכתא והוי ספק מגורשת ושפיר שייך למימר לאפוקי כלומר ולעולם לאפוקי מרבא דפשיטא ליה דמגורשת אלא נשארה הבעיא בדוכתא והוייא ספק מגורשת ומשו"ה תקון ולעלם אמנם אה"נ דדעתו ז"ל דהוייא מגורשת ודאי ומאי דקאמר לאפוקי הוי לשופרא דשטרא והמכריח לנו לומר כן הוא מ"ש בפרק האומר דכתיבנא לעיל כמובן ומעתה יש לגמגם על מרן ז"ל בסימן קל"ז שנראה מדבריו שהבין בדעת הר"ן דהוי ספק מגורשת ועיין בס' מכתב מאליהו שער ח' סימן ל' ועיין בהרב מש"ל פ"ז מהלכות אישות דין י' דפשיטא ליה בדעת הר"ן דהוי ספק מגורשת ולע"ד לא כן ידמה ועיין בהרב מוצל מאש סי' ל"א ובמ"ש מור"ם בא"ה סי' קנ"ז שנראה סיוע לדברינו ודו"ק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:11:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:11:1)

**הרי**
**זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך כו'.** כתב ה"ה וז"ל והק' המפר' ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אמאי אין זה כריתות והא קי"ל כו' ויש מן המפ' החולקים עליו בזה דברייתא לאו בדוקא כו' עיין בהר"ן פרק המגרש שכ' תי' זה משם אחרים מתרצים דלבית אביך לאו דוקא אלא שאמר לה לבית זה שהיא של אביך יע"ש וראיתי להרב מש"ל שהקשה וז"ל וק"ל דנהי דבאומר בית זה קי"ל דאם מת ומכרו אסור מ"מ הא איכא קולא אחריתי דהיינו לענין אם נפל דאפי' חזר ובנאו מותר בו משום דפנים חדשות באו לכאן וסבור הייתי לומר דשאני הכא דקאמר תרתי בית זה שהוא של אביך וכמ"ש הר"ן וה"ה ז"ל וכיון שכן אזלינן לחומרא בתרוייהו כו' אך ק' דהר"ן בפ' השותפין כתב דאם אמרו ביתך זה משום זה אתה תופסו בין לחומרא דמכירה בין לקול' דנפילה והביא ראיה מן הירושלמי וא"כ ה"נ בנ"ד דאמר ע"מ שלא תלכי לבית זה שהוא של אביך אם נפל נתבטל התנאי ואמאי לא חשיב כריתות וצ"ע א"ד ז"ל ובעניותי לא ידעתי אדק"ל להרב מחלוקת נפל אמאי ל"ק ליה בפשיטות לשיט' הר"ן דס"ל דהאומר ביתך זה משום זה אתה תופסו וע"כ ודאי דכונתו לומר דתפסינן לשון אחרון עיקר בין לקולא בין לחומרא ואם כן מינה נשמע דאם אמר קונם בית זה שהוא ביתך שאני נכנס דמשום ביתך אתה תופסו בין לקולא בין לחומרא דהא ודאי אין הפה יכולה לומר דלעולם דתפסינן לשון זה עיקר בין האומר זה בלשון אחרון בין האומרו בלשון ראשון דא"כ נמצא הלכתא בלא טעמא דמאי אולמיה לשון זה מלשון ביתך וכן מבואר בהדיא ממ"ש הר"ן בפ' אין בין המודר דמ"ב ע"ב גבי האומר נכסי אלו דהולכין אחר לשון אחרון והביא ראיה מהא דביתך זה שאמרו בירושלמי וכיון שכן תמה על עצמך היכי ניחא ליה להר"ן קו' בהכי לומר דמיירי באומר לבית זה שהוא של אביך דהא אכתי הקו' במקומה עומדת דתופסין לשון אחרון דשל אביך עיקר בין לקולא בין לחומרא ואם מת או מכרו מותר ליכנס דלאו בית אביה היא. הן אמת דהיא גופא צריכה רבה לידע עיקר טעמו של הר"ן ז"ל דס"ל דמשום זה שהוא לשון אחרון אתה תופסו בין לקולא בין לחומרא דמ"ש מההיא דהמשכיר בית לחבירו י"ב דינרים לשנה דינר זהב לחודש דבפרק השואל דקי"ל התם דספיקא הוי אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון וכמ"ש שם הרא"ש והטור וכל הפוסקים אין גם א' חולק בזה ואם כן ה"נ היל"ל דספיקא הוי ואזלינן לחומרא בתרוייהו וכמו שכן הוא דעת הרא"ש שם בפרק השותפין וכבר ראיתי להרב כהונת עולם בהלכות נדרים סי' רי"ו שתמה על הר"ן כן ומה שתירץ הם דברים דחוקים כאשר יראה הרואה ולי אפשר לו' דס"ל להר"ן ז"ל דשאני ההיא דהמשכיר י"ב דינרים לשנה דלשון אחרון סותר לגמרי ללשון ראשון דכשאתה אומר דינר לחדש אין הפה יכולה לדבר י"ב דינרים לשנה והילכך מספ"ל איזה לשון תפסינן עיקר משא"כ באומר ביתך זה דלשון זה אינו סותר לביתך שהרי לבית זה שפיר קרו ליה אינשי ביתך וזה במשמע זה ביתך דלבית זה קרו ליה נמי ביתך וכיון שכן נמצא דזה פי' דביתך הוא דהילכך תפסינן לשון אחרון עיקר כנ"ל ומ"מ קושיא קמייתא אכתי במקומה עומדת דה"נ נימא דלשון אחרון דשל אביך עיקר בין לחומרא בין לקולא כיון דשל אביך אינו סותר לגמרי בית זה דלבית אביה בית זה נמי קרו ליה אינשי ואשר נראה לי שדעת האחרים שהביא הר"ן ז"ל כדעת רבינו שכ' מרן הב"י י"ד סימן רי"ו דס"ל דהאומר ביתך זה תפסינן לשון ראשון דביתך עיקר בין לקולא בין לחומרא והילכך דכותא נמי באומר קונם לבית זה שהיא ביתך תפסינן לשון ראשון דבית זה עיקר ואם מת או מכרו אסור ומכל מקום אף שהר"ן חלוק בזה אפילו הכי לא נמנע מלהביא תירוץ זה משום דלפי דעת הר"ן ז"ל מצינן למימר דמיירי באומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך זה דלשון אחרון דזה עיקר אך מאי דקשיא לי הוא על הרשב"א ז"ל דבפ' המביא תניין דף כ"ב כתב וז"ל מסתברא דלאו דוקא נקט לשון זה כו' אלא הכא באומר לה שלא תלכי לבית זה של אביך לעולם כו' יע"ש ואלו מדברי הרשב"א בחידושיו לנדרים בפ' אין בין המודר גבי ההיא דנכסי אלו מבואר שדעתו ז"ל כדעת הר"ן דתפסינן לשון אחרון עיקר ושמא נאמר דלבית זה שהוא של אביך שכתב הרשב"א לאו דוקא ואשגרת לישן הוא אלא מיירי באומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך כנ"ל. עוד כתב הרב הנז' וז"ל ודע דקושי' זו אינו אלא אליבא דהר"ן כו' אך אין דין מוסכם דהא איכא הרא"ש ז"ל דס"ל דהאומר ביתך זה נקטינן כחומר' דתרוייהו ולפי"ז ניחא דלא הוי הכא כריתות ואם תאמר הא הרא"ש ל"ק אלא משום דמספ"ל איזה לשון עיקר ומשום דהוי ס' דאורייתא אזלינן לחומרא וא"כ לגבי גט היכי פסיק ותנא דלא הוי גט הול"ל דהויא ס' מגורשת וסבור הייתי לומר דלמ"ד דס' דאורייתא לחומרי שהוא מן התורה ובהסכמת רוב הפוסקים אפשר דהכא אינה מגו' כלל משום דכיון דמספ"ל אי תפסינן לשון ראשון או האחרון נמצא דמן התורה אינה יכולה לילך לבית אביה בין אם מכרו לאחר בין אם נפל מספ' ויש לי ראיה לדין זה מאותה שכתב הר"ן כו' ומ"מ לבי מהסס הרבה בדין זה דבשלמא ההיא דהר"ן ז"ל אליבא דחד מיהא חל הנדר כו' אבל הכא כפי כל הצדדין הוי כריתות דהא לא מספ"ל אי תפסי' תרוייהו ואם כן הול"ל דהויא מגורשת ודאית את"ד יעש"ב. והנה מ"ש דלמ"ד ס' דאורייתא לחומרא מדאורייתא אפשר דהכא אינה מגורשת אשר מבואר מדבריו דלמ"ד הוי דרבנן ליכא לספוקי כלל דודאי מגורשת ד"ת לע"ד אחר המחילה לא כן אנכי עמדי דבנ"ד ודאי לכ"ע הוי דאורייתא שהרי דבר ידוע הוא דפלוגת' דרבינו וסיעתיה אי ספיק' דאוריי' לחומרא הוי מדאורייתא או מדרבנן אינו אלא בדליכא חזקה כלל אבל בדאיכא חזקה דהיתירא או דאיסור' לכע' אזלינן בתר חזק' וכמבואר ובא בקונט' ס"ס להפר"ח ז"ל יעש"ב ובשאר הפוסקים ז"ל הלא בספרתם וא"כ נחזי אנן בנ"ד ודאי דאית חזקה דאיסורא שהרי באומר קונם ביתך זה כל זמן שלא מת או שנפל הבית ודאי איסורא הוא וליכא לספוקי בה כלל וכי מת או נפל הוא דמספ"ל אי מותר ליכנס בה או לאו הילכך אית לן למימר דאוקי אחזקת איסור דמעיקרא ומן התורה ודאי אסור ליכנס בה. גם מאי דפשיטא ליה להרב ז"ל דאי אין איסורו אלא מדרבנן הוי ודאי מגורשת דבר תורה כיון דמן התורה מותרת לילך נמצא דמדאורייתא הוה ליה דבר הכורת בינו לבינה ואף שמדרבנן מיהו אסורה לילך ונמצא דאכתי אגידא ביה כל ימיה מחמת תנאו מ"מ מן התורה מיהא כורת בינו לבינה הוא לא כן ידמה לע"ד אלא כל שמחמת תנאו אסורה לילך אע"פ שאין איסורו אלא מדרבנן אינו גט כלל ד"ת דכיון שהקפידה תורה דבשעת נתינת הגט יהיה דבר כורת בינו לבינה והשתא מיהא מכח גזירת רז"ל אגידא ביה כל ימיה נמצא דאין כאן דבר הכורת בינו לבינ' ודוגמא לדבר ראה תראה בהרב מחנה אפרים ה' קנין משיכה סימן ב' יעש"ב ויש לי ראיה ברורה לזה מאותה ששנינו בפרק המגרש דף פ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' לעבד ולנכרי ה"ז גט כשר ופרש"י שם כו' והשתא קשה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דאיסור ישראלית לעבד אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשובה ח"א סימן קפ"ח ועיין בהרב כנה"ג חא"ה סימן ד' בהגהת הטור אות ח' יע"ש תקשי לן דהיכי קתני מתני' הרי זה גט הא מדאורייתא גט בטל הוא דשיורא הוי כיון דאי לא הוה משייר לעבד היתה מותרת להנשא להן דרך אישות והאי משום איסור אישות שבה אסורה להנשא לו מדאורייתא והרי בחייבי לאוין דמדאורייתא אסורה להנשא להן שלא מחמת תנאו אפי"ה חשיב שיור מטעמא כיון דחייבי לאוין תפסי קידושין ולהאי לא תפסי קדושין מחמת אישות שבה ק"ו הדברים בעבד דחשיב שיור כיון דישראלית לעבד מותרת להינשא לו ד"ת ולהאי אסורה מחמת אישות שבה אלא ע"כ לומר דאע"ג דמן התורה ישראלית לעבד שרי אפילו הכי כיון דחכמים אסרו לא חשיב שיורא ונמצא גט כשר מן התורה דמה שהקפידה תורה הוא דבכל עת וזמן נתינת הגט שיהא דבר הכורת בינו לבינה והשתא מיהא לעת כזאת כורת בינו לבינה הוא מכח גזירת רז"ל ולא זו בלבד לדעת רבינו צריכים אנו למ"ש אלא לכ"ע נמי דינא הכי ואמינא לה מההיא דאבעיא לן התם חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר א"ד שייר בביאה א"ל תניתו' לאבא ולאביך במאי אלימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין נינהו אלא לאו בזנות והשתא קשה למאי דס"ד השתא דאלו לאבא ולאביך דקתני מתני' שלא תבעלי בזנות קאמר אם כן כי קתני מתני' נמי לעבד ולנכרי בזנות נמי הוא דקאמר דאי בנשואין עבד ונכרי בני נשואין נינהו כדפריך אחלוקת אבא ואביך וכיון שכן היכי קתני מתני' דהגט כשר הא מדאורייתא ישראלית לגוי דרך זנות מישרא שרי דב"ד של שם גזרו עליו דמן התורה לא אסירא רק דרך חתנות וא"כ מן התורה אין זה דבר הכורת בינו לבינה אלא משמע ודאי דכיון דהשתא מיהא בלא"ה אסור' מכח גזירת רז"ל שפיר קרינן ביה דבר הכורת בינו לבינה ואם כן אף אנו נאמר דכי היכי דבמידי דמדאורייתא חשיב שיורא עבדינן עיקר אדרבנן ולא חשיב שיורא ושרינן אשת איש לעלמא ה"נ אית לן למימר במידי דמדאורייתא חשיב דבר הכורת בינו לבינה ומכח איסור רז"ל לא חשיבא דבר הכורת עבדינן עיקר אדרבנן דלעת כזאת מכח גזירת רז"ל כל ימיה אגידא ביה ומעתה מ"ש הרב הנזכר דכיון דלכל הצדדין הוי כריתות כיון דלא מספ"ל אי תפסי' תרוייהו הול"ל דהויא מגורשת ודאי' נראה דליתא דכיון דהשתא מיהא מדרבנן אסורה בתרוייהו לא חשיבא כריתות כנ"ל: האמנם מצאתי להרשב"א ז"ל דברים סותרים למ"ש שכתב בפרק המגרש דפ"ג ד"ה אלא בע"מ וז"ל ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות מה"ט נמי דילמא מיית האי דנשאת לו בתוך ל' יום כו' ואע"ג דהכא בלא תנאו אסורה לינשא עד שלשה חדשים כו' ואם כן נמצא שאין תנאו מבטל כלום מ"מ ד"ת מותרת לינשא מיד כו' וכיון שכן אין זה כריתות האמור בתו' את"ד הנה מבואר שדעתו ז"ל דעבדינן עיקר אדאורייתא ולא אדרבנן וכפי דבריו ז"ל לא ידעתי מה יענה לההיא דחוץ מזנותיך וצ"ע ועיין בתשו' מוהרימ"ט ח"א סימן ן' שנראה ג"כ סותר למ"ש וכפי מ"ש מהר"י אבועאלפייא ז"ל הן דברים מצודקי' עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ודע שראיתי להרשב"א ז"ל בפ"ב דגיטין שהקשה דאפשר דנפל הבית בחייה ותירץ דשמא מיתה שכיח אבל נפילה לא שכיח ולא חיישי' אי נמי יש לומר דאע"פ שנסתר הבית לא אמרינן בכי הא נפל אזדא כו' והנה אליבא דהר"ן אפשר לתרץ התירוץ הראשון דלנפילה לא חיישינן דלא שכיח כו' אך קשה דאם הר"ן ז"ל סבירא ליה כתירוץ קמא דמילתא דלא שכיח אם כן מה הוקשה לו לתי' התוספות שתירץ דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביו דאכתי אפשר דימותו כל זרעו והוי כריתות אימא דמיתת כל זרעו הוי מילתא דלא שכיח ובהדיא אמרינן בפ"ק דיומא דלמיתה דחד חיישינן למיתה דתרי לא חיישינן משום דהוי מילתא דלא שכיח באופן שדברי הר"ן צ"ע א"ד והיא קושיא חזקה ולפי חומר הנושא נראה לי ליישב דס"ל להר"ן דע"כ לא אמרינן דהאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' ה"ז כריתות מטעמא דילמא מיית אלא דוקא בתולה הדבר בחיי חבירו דכיון דסוף האדם למות הו"ל כאלו נתן קצבה לדבר ובהדיא כתב הטור סי' קמ"ג דהאומר ע"מ שלא תנשאי לפ' עד זמן פל' אפי' נתן זמן הרבה לדבר יותר ממה שהוא חיי האדם כל שהוא דבר קצוב ש"ד ודכותה נמי באומר כל ימי חיי פל' כיון שסופו למות הו"ל כאלו נתן קצבה לדבר והילכך אמרינן דכיון דלמיתה קאי ודילמא מיית בחייה הוי כריתו' משא"כ באומר ע"מ שלא תלכי לבית זה דלאו לנפילה קאי שהרי אפשר שלא יפול כל ימי עולם ומשום דאיכא לספוקי באפשר שיפול לא חשיבא כריתות ובהכי ניחא לי הא דתניא בתוספתא הביאה הרשב"א פרק המגרש ע"מ שלא תעלי באילן זה ע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט וקשה טובא דלמה זה קתני בתוספתא נקצץ האילן כו' הא אפי' לא נקצץ ונסתר הכותל נמי הוי גט כיון דאפשר שיפול דומיא דע"מ שלא תשתי יין כל ימי פלוני דהרי זה גט מיד מטעמא דדילמא מאית אכן כפי מ"ש הנה נכון דהכא שאני דלאו לנפילה קאי דאפשר שלא יפול כל ימי עולם והילכך לא הוי גט אלא עד שיפול דבההיא שעתא מיהא אכתי לא אגידה ביה ובהכי ניחא לי דברי התוס' שתי' לקו' הלזו דשאני האומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביה וקשה להו לרבוותא ז"ל לתי' הלזו דהתינח שתי' לחלוקת מת אכן לחלוקת מכר דקי"ל דמותר אכתי במקומה עומדת אכן כפי מ"ש הנה נכון דמחלוקת מכר לא ק"ל מעיקרא כיון דלאו למכירה קאי ולא דמי למיתה כמ"ש עיין בהרב ש"ך י"ד סימן רי"ו ס"ק [י"ב] יע"ש ודוק: עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ודע שדין זה של הרשב"א שכתב דאף באומר בית זה אם נפל אסור הוא דין מחודש ולא ראיתי לשום אחד מהראשונים שיאמר כן ואני תמיה בדין זה מהירושלמי שהביא הר"ן דמוכח מינה דבבית זה אם נפל מותר שוב ראיתי להרב ב"ח שכתב דאליבא דהרא"ש והטור אף באומר בית זה אם נפל אסור ופירש הירושלמי כפי הנחה זו כו' ואם כן ליכא תיובתא להרשב"א מהירושלמי א"ד יע"ש ודבריו תמוהים בעיני שהרי מדברי הב"ח מבואר שלדעת הרא"ש והטור דס"ל דאף באומר בית זה אם נפל אסור הוא משום דאינהו מפרשי הירושלמי דתרתי קמבעייא ליה היכא דאמר ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך או משום זה ונ"מ לענין מת או מכרו והא קא מבעייא ליה אם נפל ובנאו אזדא ליה בין באומר ביתך בין באומר זה ופשיט ליה מברייתא דהאומר תנו בית חתנות לבני ונפל יורשים חייבים לבנותו דבין באומר ביתך בין באומר בית זה לא אמרי' נפל ובני אזדא ליה ומשום דהרא"ש לא גריס בירושלמי כדגריס הר"ן ז"ל בסיפא דברייתא תנו בית זה לבני ונפל אין חייבין לבנות את"ד יעש"ב ואלו הרשב"א ז"ל בחדושיו לנדרים פרק השותפין הביא גירסת הירושלמי כגירסת הר"ן דגריס בסיפא דברייתא תנו בית זה כו' גם בפרק אין בין המודר דף הנזכר כתב ובירוש' אבעיא לן באומר ביתך זה משום מה אתה תופסו ומסקנא משום זה אתה תופסו כדברי הר"ן ומבואר הוא שלפי זה הוא מפרש שאין כאן אלא בעייא א' ומ"ש בירוש' נפל ובני אזדא ליה היינו לצד דקאמר משום זה אתה תופסו וכמו שביאר זה באורך מרן הב"י ז"ל שם וא"כ תימה על עצמך איך הפה יכולה לדבר שהרשב"א מפרש הירושלמי כפירוש הרא"ש וצ"ע: וראיתי למו"ה בספר לשון למודים הלכות נדרים סי' קי"ט שהק' לקושית התוס' הלזו משם ראיתי מקשים דמאי קו' דאף ע"ג דהאומר קונם לביתך שאני נכנס אם מת או מכרו מותר הכא שאני כיון דאמר לעולם הוי לאחר מיתה וכמ"ש התוס' עצמם ריש פרק הכותב ד"ה הו"א עד עולם אפירות קאי ור"ל בין בחייה בין במותה ודחו פירש"י שם שכתב שנה או שנתים יע"ש מה שתי' והנה לדעת מוהריב"ל ז"ל ח"א סי' [ק"כ] שכ' דהאומר ע"מ שלא תשתי יין סתם הרי זה גט משום דסתמו יום אחד משמע וכמו שצדד שם באורך וכן הוא דעת הר"ש בן הרשב"ץ כמ"ש בסמוך נראה דלק"מ דהתם גבי עד עולם לישנא יתירא דעד עולם ע"כ לטפויי לאחר מיתה הוא דאתא דאי בחייה דוקא בלא עד עולם נמי אינו אוכל פירות כל ימי חייה כדקתני מתניתין דהתם משא"כ הכא דלעולם אצטריך לגופיה דאי הוה קאמר ע"מ שלא תלכי לבית אביך סתם לא היתה אסורה אלא יום א' בלבד להכי אמר לעולם אבל לאחר מיתת אביה מנ"ל לטפויי ואפילו נאמר דס"ל להתוס' ז"ל כדעת ה"ה שאכתוב בסמוך דכל שהתנאי הוא בשב וא"ת סתמו לעולם משמע לכ"ע י"ל דלא ניחא להו בהכי משום דא"כ כי קתני סיפא כל שלשים יום הרי זה כרי' לישמועינן רבותא אפילו בדאמר סתמא דבשלמא לתירוץ שתירץ דשאני הכא דקאמר בית אביך דכל יוצאי חלציו כו' אין להקשות אדתני סיפא באומר שלשים יום לישמועינן באומר ע"מ שלא תלכי לבית פלוני לעולם דאיכא למימר דכולה בדידה קמיירי אכן אם נאמר דשאני הכא דאמר לעולם קשה דליפלוג וליתני בדידה ושוב ראיתי להרב החידושין זכרונו לברכה שם שתירץ כן והוקשה לו מסיפא כמ"ש יע"ש מה שתי' ודוק ועיין בתוספות ריש פ"ג דתמורה ד"ה לא מבעייא שכתבו דלישנא דשטרא דייק טפי מלשון המשנה יע"ש:
**ודע** שהתוספות בערובין דט"ו ע"ב ד"ה ע"מ הקשה כקושיתם דפרק המביא תניין וראיתי שם בדפוס אמשטרדם שנדפסו בשנת התע"ו בראש הספר הובא שם תי' משם תוספות ישנים על הגליון וז"ל ושמא דאפילו הכי אין זה כריתות כיון דבשעת גירושין אינו יודע שימות אביה קודם עכ"ד ויש לתמוה עליהן מסוגיא דפרק המגרש דפ"ג דאמרינן התם אמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות ומפרשינן טעמא דילמא מאית ומקיים תנאה ואם כן ה"נ נימא כיון דבשעת גירושין אינו יודע שימות אותו פלוני קודם אין זה כריתות דומיא דהתם וצ"ע: כתב הרב מש"ל ז"ל וז"ל ונראה דה"ה במתנה בקיום מעשה כגון האומר הרי זה גיטך ע"מ שתדורי בבית זה לעולם דאינו גט משום דכל ימיה אגידה ביה יע"ש ועיין בתוס' פרק מי שאחזו דע"ה ע"ב ד"ה מת הבן שכתבו כן בהדיא והנראה דאשתמיט מיניה מדלא הזכירו על דל שפתיו ובאומר ע"מ שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך סתם ולא הזכיר לעולם הנה הרב מוהריב"ל ז"ל ח"א דף קמ"ד כתב דלרב אשי דס"ל גבי האומר על מנת שתשמשי את אבא שתניקי את בני דכל סתם כמפרש יום א' דמי כ"ש בע"מ שלא תשתי יין דסתם כמפרש יום א' דמי ולצעורה קא מכוין והא צערה יעש"ב וראיתי להרב בעל מכתב מאליהו שער ח' סימן כ"ד דתהי עלה ממ"ש רבינו בסמוך הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך כו' הרי שדימה אומר ע"מ שלא תנשאי סתם לאומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דכל סתם כמפרש לעולם דמי יע"ש ולע"ד נראה דלא דמי דשניי' ההיא דע"מ שלא תשתי יין דכל יום ויום יכולה לשתות ואיכא למימר דכי אמר לה שלא תשתי יין אשתי' דיום א' קאמר דלצעור' קמכוין והא צער' משא"כ גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דלא שייכא כלל דאטו בכל יום ויום יכולה לינשא לאותו פ' כי היכי דנימא כי אמר לה ע"מ שלא תנשאי יום א' קא' דנשואין לא שייכי ביומי' אלא בפע' בפע' הילכך כי אמר שלא תנשא לעולם משמע אמנם הדבר הק' לי מהתו' שכתב הרשב"א בפ' המגרש דקתני ע"מ שלא תעלי באילן זה ע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן כו' ה"ז גט הרי דאע"ג דהתנה סתם ולצעורה קמכוין אפי"ה קתני דבאומר סתם לעולם משמע וכן הביאה הרשב"א ז"ל בתשו' והרשב"א ז"ל בחדושיו וכן הוא בכל הדפוסים אשר חפשתי ומ"ש הטור סימן קמ"ג ובתוספתא איתא בהדיא ע"מ שלא תעלי באילן זה לעולם אשגרת לישן הוא ומשום דלא נ"מ מידי לענין דינא לא דק בלישניה ובר מן דין מה שהשוה הנושאים הא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לההיא דע"מ שתשמשי את אבא רב המרחק ביניהם דשאני תנאי דקום עשה מתנאי דשב וא"ת כמ"ש הרב מכתב מאליהו וכ"כ בפי' ה"ה בפ"ז מה' אישות והביא דבריו מרן הב"י ז"ל סי' ל"ז יע"שב אחר זמן רב נדפסו תשו' הר"ש בן הרשב"ץ וראיתי לו שם בסימן שפ"ג וז"ל וכל זה הוא אפי' אמ"ל שלא תנשאי לעולם אבל בסתם יש לעיין מה דינו ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב סתם ולא אמר לעולם מ"מ נראה שהוא ז"ל לא דבר אלא בשאמר לעולם ודבר הלמד מענינו כו' ואין לחלק בין תנאי שהוא בשב וא"ת לתנאי דקום עשה כו' ואם איתא לא הוה שתיק תלמודא מיניה ודברי הרמב"ם אינם מכריעין את"ד הנה מבואר שדעתו כדעת מוהריב"ל ואפי' בע"מ שלא תנשאי לפ' סתם ס"ל דיום א' דוקא קא' הפך ממ"ש ולמעשה ודאי יש לחוש לדעתם כנ"ל: עוד כתב ה"ה ז"ל ודעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הוא כדברי המפרשים האחרים ואמרו שע"מ שלא תנשאי לפלו' ה"ז כריתות וכדין המתנה כל ימי חיי פ' או כל זמן פ' דלכ"ע הוי כריתות כו' הנה ממ"ש ה"ה דהאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני הו"ל כדין המתנה כל ימי חיי פלוני נראה ברור דבאומר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לכל העולם אלא לפ' דלכ"ע אינו גט כלל ואפילו לדעת הרמב"ן והרשב"א דדוקא באומר שלא תנשאי לפלוני איכא למימר דילמא מיית ולא אגידא ביה כלל אבל באוסרה לכ"ע ואינו מתירה אלא לאחד ודאי ליכא למימר דילמא מייתי כ"ע וגדולה מזו נראה דלפי מה שתי' הרשב"א ז"ל לקו' התוספות והמפרשים ז"ל לההיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך דמיירי באומר לבית זה ואע"ג דאפשר דנפל הבית לנפילה דלא שכיח לא חיישינן כו' יע"ש ל"מ באוסרה לכ"ע ואינו מתירה אלא לאדם אחד דלא הוי גט כלל אלא אפילו באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני ולפל' אינו גט משום דמיתה דתרי הוי מילתא דלא שכיח ולא חיישי' כדאיתא פ"ק דיומא ואפילו למה שנראה מדברי הר"ן ז"ל דאפילו למיתה דכל זרעו דלא שכיח חיישינן ולא מקרי אגידא ביה וכמ"ש לעיל משם הרב מש"ל ז"ל מ"מ באוסרה לכ"ע הא ודאי אין הפה יכול לדבר דילמא מייתי כ"ע ונמצא א"כ דכל ימיה אגידא ביה ולא מקרי דבר הכורת בינו לבינה וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' פרק המגרש אמאי דאמרי' התם ולמאי דאוקימנא בחוץ מ"ט דר"א אמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד כתב וז"ל מהכא משמע דלר"א אפי' אמר לה ה"ז גיטך ולכל אי את מותרת אלא לאדם אחד ה"ז מגורשת א"ד ולכאורה נראה שיש להוכיח מדבריו הפך ממ"ש דכיון דלר"א אפילו באוסרה לכ"ע ומתירה לאדם אחד ה"ז גט א"כ מינה נשמע באומר ע"מ דמדר"א בחוץ נשמא לרבנן בע"מ: ואולם אחר העיון נראה דלא דמי כלל וע"מ לרבנן גריעא טפי מחוץ לר"א ואמינא לה מילתא בטעמא דבחוץ לר"א שאני כיון דלא אגידא ביה כל ימיה דאם עברה ונשאת לאיש אחר דעלמא לא נתבטל הגט כלל ומותרת היא לינשא אחר כך למאן דשרי לה שהרי אין כאן תנאי אלא שיורי קא משייר דלכ"ע תהיה באיסור אשת איש כמקדם ואותו פ' יחול עליה שם גירושין והילכך כי עברה ונשאת לאיניש דעלמא אכתי הגט במקומו עומד למאן דשרי לה ונמצא דלגבי דידיה דבר הכורת בינו לבינה מקרי והתורה אמרה דגט ע"י שיור הוי גט מה שא"כ בע"מ לרבנן כיון דתנאה הוי דאם עברה ונשאת לאיניש דעלמא נמצא הגט בטל למפרע ואפילו למאן דשרי לה אם כן לא קרינן דבר הכורת בינו לבינה דכל ימיה אגידא ביה שמא תנשא לאיניש דעלמא ולומר דילמא מייתי כ"ע הא ודאי ליכא למימר וזה פשוט אצלי כביעתא בכותחא ויש סעד למ"ש ממ"ש הרשב"א ז"ל שם באותו פ' לדחות ס' רבינו ז"ל דס"ל דבאומר ע"מ שלא תנשאי לפלו' לעולם לא הוי גט וז"ל ועוד מדאמרינן בריש פרקין בחוץ הוא דפליגי רבנן עליה אבל בע"מ מודו ליה משמע דע"מ דומיא דחוץ שהיא אסורה לו לעולם קתני וכגון דאמר ע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם ואפ"ה קאמר דמגורשת עכ"ד ויש לדקדק דאמאי הוצרך להוכיח דבע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם ה"ז גט ממאי דקאמר בגמרא אבל בע"מ מודו ליה דמשמע דעל מנת דומיא דחוץ והי"ל להוכיח בפשיטות ממאי דס"ל לר"א דבחוץ אפילו שהיא אסורה לו לעולם ה"ז גט דמדר"א דשרי בחוץ אפילו באוסרה לעולם נשמע לרבנן דע"מ לרבנן כחוץ לר"א אלא מבואר דס"ל דמהא ליכא למשמע דע"מ לרבנן גריעא טפי וכדבר האמור ומש"ה לא ק"ל אלא מלישנא דתלמודא דקאמר בחוץ הוא דפליגי אבל בע"מ מודו דמשמע דאפילו באומר ע"מ שלא תנשאי לעולם דומיא דחוץ:
**ואין** להקשות לפי מ"ש דבאומר שלא תנשאי לכל העולם אלא לפלוני דלכ"ע אינו גט כלל א"כ אדקשיא ליה להרשב"א לדעת רבינו מטעמא דע"מ דומיא דחוץ תקשי ליה לדידי' דכיון דבחוץ לר"א אפילו אינו מתירה אלא לאדם אחד הוי גט היכי קאמר בגמרא אבל בע"מ מודו דמשמע דומיא דחוץ אלא ע"כ לומר דלאו דומיא דחוץ ממש קאמר אלא הא כדאיתי' והא כדאי' דבחוץ לר"א אפי' באוסרה לכל העולם ובע"מ לרבנן במתירה לכל אדם ואוסרה לאדם אחד וא"כ אף אנו נאמר לדעת רבי' ז"ל דע"מ לאו דומיא דחוץ ממש קאמר אלא בחוץ אפי' לעולם שרי לר"א ובע"מ דוקא באוסרה לזמן שרו לה רבנן אבל בלעולם אפילו לרבנן לא הוי גט הא ל"ק כלל משום דאע"ג דלר"א אפי' באוסרה לכל אדם ומתירה לאדם אחד דינא הכי כדנפקא לן מקרא דוהיתה לאיש אחר מ"מ מתני' לא קתני אלא באוסרה לאדם אחד ואם כן כי קאמר תלמודא אבל בע"מ מודו אדינא דמתני' קאי ושפיר הוי דומיא דחוץ אבל לדעת רבינו ז"ל ק"ל שפיר כנ"ל פשוט: ואמנם מצאתי להרשב"ץ בתשובה ח"א סימן ד' שנשאל אם יכול לגרשה ולאוסרה על הרבה בני אדם והשיב וז"ל מסתברא לי שיכול לאסור דהא ר"א דשרי בחוץ בעי בגמ' מ"ט ואמרינן אמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד כו' ומדר"א בחוץ נשמע לרבנן בע"מ מכ"ש דטפי עדיף ע"מ לרבנן מחוץ לר"א דחוץ הוי שיורא ולא ע"מ את"ד יע"ש: הנה נראה מדבריו שדבריו ז"ל סותרים למ"ש ואולם המעיין בדבריו ז"ל יראה שאין סתירה למ"ש שדבריו ז"ל הם דוקא באוסרה לכל העולם עד זמן פ' וכמו שכתוב בשאלה אם יכול לאוסרה על הרבה בני אדם עד זמן ך' שנה או יותר דהשתא משום טעמא דכל ימיה אגידא ביה ליכא כל שנתן קצבה לדבר אלא דקא מספ"ל דכיון דאסרה להרבה בני אדם חשיב כמו שיור ובשיור אפילו שיירה לזמן לא הוי גט כמבואר מדברי הרשב"א ז"ל בפרק המגרש ומדברי הריטב"א בפ"ק דקדושין ואהא השיב הרב ז"ל דמדר"א בחוץ נשמע לרבנן במכ"ש וזה מבואר ממ"ש שם סמוך ונראה וז"ל וכיון דבחוץ לר"א לא הוי שיור בגט היכא דשייר אפילו חד כ"ש בע"מ לרבנן דלא הוי שיורא כו' הנה מבואר דמטעם שיורא הוא דהוה קא מספ"ל וכמ"ש: אמנם באומר ע"מ שלא תנשאי לעולם אלא לפ' לכ"ע ודאי דאינו גט מטעמא דכל ימיה אגידה ואחר כותבי כל זה מצאתי למוהר"ש חסון ז"ל סי' ע"ט דפ"ג ומתוך דבריו ז"ל נראה שנשאל על נדון זה שאמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפ' וכתב הרב ז"ל שדבר זה במחלוקת הוא שנוי אי ע"מ הוי שיור או לא כמ"ש הר"ן וכתב עוד וז"ל ואין לחלק בין כשמתירה לכ"ע ואוסרה לפ' ובין כשאוסרה לכ"ע ומתירה לפלוני והביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל שכתבנו לעיל ומבואר מדבריו שנדון שלו היה שאסרה על כל העולם כל ימי חייה ממה שהביא אח"כ בסי' ק"ג סברת רבינו ז"ל כמו שיע"ש והם דברים תמוהים ומ"ש הוא אמת ויציב כנ"ל וראיתי להריטב"א ז"ל בחדושי גיטין כ"י שכתב בפ' המגרש וז"ל ע"מ שלא תשתי יין לעולם דאגידא ביה כל ימי חייה אין זה כריתות וה"ה נמי דר"א מודה בהא דאין זה כריתות אע"פ שחולק בחוץ דשאני התם דאי מיית ההוא גברא שוב אינה מעכב' כלל בשבילו משא"כ הכא שהיא אגידא ביה לעולם כו' וכ' עוד וה"ה למאן דשרי בע"מ שלא תנשאי לפל' לעולם דה"ז כריתות דהו"ל כאלו אמר כל ימי חיי פלוני ושלא כדברי הרמב"ם תדע שהוא כן דהא ודאי ע"מ כחוץ ובחוץ לעולם משמע ואפ"ה קא שרי ר"א משום דאפשר דמיית והויא שעה דקיימא בלא תנאי ע"מ למאן דשרי נמי דכוותה היא עכ"ד אשר מבואר מדבריו דטעמא דר"א דשרי בחוץ הוא משום דילמא מיית ולפ"ז באומר ה"ז גיטך ואסורה את לכל אדם אלא לפלוני לפי' ר"א לא הוי גט שהרי ליכא למימר דילמא מייתי כ"ע והוא תימא שהרי מקרא דוהיתה לאיש אחר ילפינן לה דאפי' לא התירה אלא לאיש א' הוי גט וכמ"ש הרשב"א וכ"כ הוא ז"ל שם כדברי הרשב"א והוא פלאי וצ"ע:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:12:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:12:1)

**הרי**
**זה גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט כו' אבל אמר לה ע"מ שלא תנשאי עד ן' שנה ה"ז גט כו'.** זה דעת רבינו דס"ל דבחוץ הוא דפליגי ר"א ורבנן אבל בע"מ מודו דתנאה הוי וכן הוא דעת הרי"ף ז"ל האמנם הרמב"ן והר"ן ס"ל דאף בע"מ פליגי רבנן וס"ל דשיורא הוי ולדבריהם ז"ל אין תקנה לתת גט ע"י תנאי זה וראיתי להרב מוצל מאש סי' ס"ז שיצא לדון בדבר חדש וכתב דיש תקנה בדבר לתת הגט על ידי שליח הולכה ויעשה התנאי לשליח שיהיה שליח הולכה ע"מ שלא תנשא לפ' והגט הוא גט כריתות בלתי שום שיור רק שהשליח יודיע לאשה שאין שליחותו אלא ע"מ שלא תנשא לפ' ואם תנשא לפ' בטל שליחותו ואם כן אין כאן שיור בגט ואם תנשא לפלוני הגט לא נתבטל ויכול לחזור וליתנו לה אלא שנתבטל השליחות והאריך בדבר וזה הלכה העלה דשפיר אריך למיעבד הכי יע"ש ולפי קוצר דעתי הלכה זו מקופחת ויש לפקפק בה טובא ואמינא לה ממ"ש התוס' ביבמות דף י' ד"ה שהקשו ללוי דתני פלוגתא ליתני אשת איש דפוטרת צרתה כגון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני דפליגי בהמגרש ר"א ורבנן דלר"א הוי גט ואסורה לפ' ואם נשאת לאחר ומת פוטרת צרתה והאריכו בקו' זו ותי' דאע"ג דלוי תני פלוגתא ובפלוגתא קמיירי לא תני אלא פלוגתא דס"ל לתנא דמתניתין כותיה כו' יע"ש וכ"כ בפ' המגרש והשתא לפי דברי הרב מוצל מאש דבעושה התנאי בשליחות לכ"ע ש"ד א"כ אכתי תקשי להו קושייתם אתנא דמתניתין ואליבא דכולי עלמא בשהתנה ע"י שליח גם בס"ד כתבו דבירוש' פ' המגרש פריך לה דלתני ט"ז נשים כר"א כו' ולפי דברי הרב ז"ל הי"ל להירוש' להק' אליבא דרבנן ובמתנה בשליחות תו ק"ל דלפי דבריו ז"ל נראה דבאומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם דס"ל דאין זה כריתות ה"נ דיש תקנה לתת את הגט ע"י שליח הולכה ויעשה התנאי בשליחות ושפיר קרינן ביה דבר הכורת כיון דאין כאן תנאי בגט ואם תשתה יין הגט לא נתבטל ויכול לחזור וליתנו לה אלא שנתבטל השליחות ש"ד דומיא דעל מנת שלא תנשאי דבחדא מחתא ממעטינן להו מטעמא דאין זה כריתות וכיון שכן קשה טובא מההיא דגרסי' פ"ק דיומא די"ג אמתני' דקתני אף אשה אחרת מתקנין לו ואוקימנא לה דכניס לה ומגרש לה על תנאי ופרכינן לו טובא ואמרי אלא דאמר לה ע"מ שתמותי מתה הא קיימא הך מתה הך קיימא הא ופרכינן ודילמא לא מתה ולא חדא מינייהו והו"ל ב' בתים ועוד כה"ג מי הוי גט והאמר רבא הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות והשתא לפי דבריו ז"ל קשה דאמאי לא משני דמגרש לה ע"י שליח ועושה התנאי לשליח שיהי' שליח הולכה ע"מ שתמות היא וליכא למימר כיון דאכתי קשיא לן אידך דילמא לא מתה ולא חדא מינייהו והו"ל ב' בתיי משום הכי לא חש תלמודא לשנויי לה בהכי דהא ליתא דאם איתא כדמסיק תלמודא התם דמגרש לה לתרוייהו וטרח ליישובי בה טובא אמאי לא משני דמגרש להו לתרוייהו ע"ת דלחדא אמר לה ע"מ שתמותי והתנאי ע"י שליח ולחדא א"ל הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חברתיך דאי מתה הך קיימא הא ואם מתה הא קיימא הך אלא משמע ודאי דאין תקנה לה ע"מ שתמותי ואפילו ע"י שליח ועוד נראה דיש לפקפק בתקנה זו דשייך לומר בזה כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וצ"ע ובאומר ע"מ שלא תנשאי לפ' והלכה ונתקדשה לו אם נתבטל התנאי ובטל הגט למפרע או לא הוו נשואין עד שתכנס עמו לחופה על דבר זה נשאל מוהריק"א ז"ל בדיני גיטין סימן י"ג וכ' דלכאורה נראה דאע"פ שנתקדשה לו לא עברה על תנאו כל זמן שלא נכנסה עמו לחופה שעל זה מורה לשון נשואין אך להיותי מיראי ההוראה לא מלאני לבי להתיר יע"ש והרב המבי"ט ח"א סי' של"ד כתב בפשיטות דאינו נקרא נשואין עד שנכנסה לחופה ושכן כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה יע"ש ואנכי הרואה שיש לדקדק מדברי התוס' הפך דבריהם ממ"ש בפ"ק דיומא ד"ה הנז' ובפ' המגרש וז"ל ולמאן דס"ל מאחות אשה ניחא דלא דמי לאחות אשה דע"מ שלא תנשאי שרייא ליה בזנות וע"מ שלא תבעלי יכולה היא להתקדש לו ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי אי חשיב שיור כו' והשתא אי ס"ל דנשואין לא מיקרי אלא על ידי חופה אמאי לא כתבו בפשיטות דע"מ שלא תנשאי לא דמי לאחות אשה משום דיכולה להתקדש לו כמ"ש בע"מ שלא תבעלי ואמאי הוצרכו לומר בע"מ שלא תנשאי חד טעמא ובע"מ שלא תבעלי חד טעמא אלא מוכרח דלאירוסין נמי קרו ליה אינשי נשואין וכן מוכח בהדיא ממ"ש עוד ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי כו' והשתא אמאי לא כתבו דבע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי לא דמי לאחות אשה כיון שיכולה להתקדש לו וליכא למימר דבאומר ע"מ שלא תנשאי גרידא ה"נ דס"ל דאם נתקדשה לו לא עברה על תנאו משום דלשון נשואין אינו מורה אלא בנכנסה לחופה אבל באומר שלא תנשאי ולא תבעלי גלי דעתיה דלאירוסין נשואין קרי ליה דאי נשואין ממש כפשטיה קאמר אם כן הו"ל לאתנויי שלא תבעלי גרידא אלא ודאי דלטפויי קדושין הוא דאתא דהא ליתא דאכתי נימא דנשואין כפשטייהו משמע ואתא לטפויי נכנסה לחופה ולא נבעלה אלא מבואר דס"ל דלקדושין נמי נשואין קרו ליה אינשי ועיין בתשובת הרשב"א הביאה מרן הב"י ז"ל אה"ע סי' כ"ז שכתב דהאומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או תכנס לחופה יע"ש נראה מדבריו שחולק אדברי התוס' שכתבנו ועיין במ"ש מרן שם בב"ה ובהר' מכתב מאליהו ז"ל שער ח' סימן [כ"ב] ובתשו' מוהר"ש חסון סימן ע"ט ובספר אורים גדולים למוד צ"ג יעוין שם ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:12:2
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:12:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:12:2)

**ה"ז**
**גיטך ע"מ שלא תנשאי כו'.** אם אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלו' כתב רבינו ירוחם הביאו הרב מכתב מאליהו דף קע"ה וז"ל וכתבו התוס' כי בע"מ שלא תבעלי לפלו' לא תנשא לכתחילה כי אינו בידה לקיים התנאי כי שמא תבעל בע"כ ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ורש"י כתב דאינו גט אבל בע"מ שלא תנשאי לפ' בידה הוא כי אינה נשאת אלא מדעתה עכ"ד ומרן הב"י סי' קל"ז כתב דרי"ו ס"ל כדעת רש"י ז"ל דדוקא ע"מ שלא תנשאי לפ' הוא דהוי גט משום דלא הוי שיור דהותר' עצמה בזנות אבל ע"מ שלא תבעלי הוי שיורא ולא הוי גט והרב מכתב מאליהו תמה על דבריו דאי כונת רי"ו כמ"ש מרן ז"ל הי"ל לאתויי סברא הלזו לעיל מזה שהביא רי"ו ז"ל סברת התו' דע"מ שלא תבעלי הוי שיור שם ה"ל להזכיר דרש"י ס"ל דאינו גט ולא הי"ל לאתויי בכאן שאינו ענין למה שהביא משם התוס' שלא תנשא לכתחילה מטעם שמא תאנס ותבעל ויתבטל התנאי ועוד שהכניס דברי רש"י ז"ל בין הדבקים שאח"ז חזר ואמר אבל בע"מ שלא תנשאי בידה כו' שכל זה הוא מדברי התוס' ומתוך כך כתב בס"ד דרי"ו ז"ל כוון למ"ש רש"י פ' המגרש דפ"ד גבי מאי דאמרינן התם ע"מ שלא תבעלי לאב' ולאביך אין חוששין שמא נבעל' שכתב וז"ל אין חוששין כו' כלומר מותר' לנשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להם ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלו' אינו גט דחיישי' שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם יע"ש שדבריו תמוהים כמו שפיר' ואין משפט הלשון סובלתו כלל ועוד שכפי דבריו לדעת רש"י אפי' ע"מ שלא תנשאי לפלו' אינו גט וממ"ש רי"ו אבל בע"מ כו' נראה בהדיא דקאי אתרוייהו בין לדעת רש"י בין לדעת התוס' ולכן הנ"ל לומר כדי ליישב לשון רש"י ז"ל דממה שכתב אינו גט מבואר דמדין תורה קאמר דאינו גט ולא משום דחיישי' שמא תבעל ונמצא גט בטל וכדעת התוס' ואלו ממ"ש שמא תבעל משמע דמשום חששא הוא ואם כן לא הוי גט בטל ואם נשאת אמאי תצא וגם מ"ש דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם כו' אין לו מובן דלא דמי כלל דהתם כל עיקרו משום דלא הוי כריתות דאכתי אגידה ביה ומש"ה לא הוי גט משא"כ הכא דטעם פסולו הוא משום דחיישינן שמא תבעל ונמצא גט בטל ואי מיית האי גברא הוי גט כשר ומותרת לינשא וכבר תמה כן הרב הנזכר ועיין בהרב ח"ה ואשר אני אחזה לומר דרש"י ס"ל דע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט כלל ואסורה לינשא לעולם ואם נשאת תצא משום דחיישינן שמא תבעל אח"כ ונמצא גט בטל ובניה ממזרים וכיון שכן אין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול וכמ"ש רש"י ז"ל לעיל דפ"ג ד"ה שאין זה כריתות ומדר"ע נשמע לדידן דכי היכי דס"ל לר"ע גבי ע"מ שלא תנשאי לפלו' דאינו גט כלל משום דאתי לידי תקלה דאם הלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה ונשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ובניה ממזרים ומש"ה לא הוי גט כלל דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול כמ"ש רש"י (ונ"ל דכונת רש"י ז"ל הוא כמ"ש הרשב"א בחידושיו וז"ל כלומר דאפי' לעלמא אינו כורת דאכתי אגידה ביה דאם עברה על תנאו הגט בטל ובניה ממזרים אלמא אין זה כריתות ומ"ש רש"י דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול כונתו לומר משום דאכתי אגידה ביה ואע"פ שהרשב"א ז"ל כתב שאין כן כוונת רש"י מ"מ מדברי רש"י שלפנינו אין הכרח כמ"ש) מינה נשמע לדידן בע"מ שלא תבעלי לפלוני דהגט בטל מהאי טעמא דדילמא תבעל ונמצא גט בטל ואין זה כריתות וס"ל לרש"י ז"ל דהא דפרכינן לעיל א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא מנסיב היינו דוקא בתנאים שיש בידה לקיימן כגון ע"מ שלא תנשאי לפ' או ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלו' דאינה חשודה לקלקל את עצמה ואין חוששין שמא תזיד ותעבור ומש"ה ס"ל לתלמודא דהוי גט מן התורה כי מיית אידך משא"כ באומר ע"מ שלא תבעלי לפלוני דאיכא למיחש שמא תאנס ותבעל בע"כ וכיון שכן לא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול ומעתה נתבארו דברי רש"י ז"ל במ"ש אבל אמר ע"מ שלא תבעלי אינו גט שמא תבעל כלומר ונמצא הגט בטל ומש"ה לא הוי גט דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול משום דאכתי אגידה ביה כדכתיבנא: וכתב עוד דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעול' כלומר דכי היכי דהתם אינו גט משום טעמא דאכתי אגידה ביה ה"נ הכא אינו גט מה"ט שמא תבעל בע"כ ונמצא הגט בטל ואכתי אגידה ביה כמ"ש הרשב"א וא"נ אפי' למ"ש הרשב"א דרש"י לאו משום טעמא דאכתי אגידה ביה קאמר דהכי מייתי דע"מ דכי היכי שלא תלכי כו' אינו גט משום דאכתי אגידה ביה ואין זה דבר הכור' ה"נ אינו גט משום דהוי כריתות המביא לידי פיסול ומעתה כונת רי"ו מבוארת דבתחילה כתב וכתבו התוס' כי בע"מ שלא תבעלי כו' כי אינו בידה לקיימה ורש"י כתב דאינו גט דהיינו מהא דכתיב. וכתב עוד אבל בע"מ שלא תנשאי לפלוני בידה הוא כו' כלומר דאפי' רש"י ז"ל מודה דהוי גט מן התור' ודוקא בשאינו בידה הוא דס"ל דאינו גט וכדכתיבנ' והשתא ניחא שהכניס דברי רש"י בין הדבקים זה הנ"ל ליישב לשון רש"י ורי"ו ודוק: ודע שמ"ש רבינו דבע"מ שלא תנשאי לפלונ' אינו גט דומיא דהאומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעול' אין זה דין מוסכם והרבה מן המפרשים חלוקים עליו ויש לתמוה על רבינו ז"ל דבפ"ו מהלכות אישות הלכה י"ג כתב וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלו' כו' ה"ז מקודשת מס' (וכתב ה"ה דאע"ג דאמרינן בתר דבעיא הדר פשט' ויצאה והיתה מקיש הויה ליציא' וכשם שאינה מגורשת לרבנן כך אינה מקודשת מ"מ הא אמרי' התם אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא אחר וקדשה כו' ומפרש רבינו את"ל איתא לספיקא דר' אבא דמפליג בין קידושין לגירושין ואע"פ שבגט אינה מגורשת בקדושין אפשר שהיא מקו' ומש"ה פסק דהוי מקודשת מס' והכריחו לרבי' ז"ל לפרש כן אע"ג דר"א גופיה פשיטא ליה דגירושין וקדושין שוין הם משום דאי כפרש"י נמצא דשקיל וטרי אביי אליבא דר' אבא דלית הלכתא כותיה) אבל אם א"ל ע"מ שתהיה מותרת לפלו' ה"ז מקודשת וכתב ה"ה כבר כתב' בהלכות דבע"מ אפי' רבנן מודו דהוי גיטא וה"ה לקדושין ויש לתמוה דהא רבי' ז"ל ס"ל דבע"מ שלא תנשאי לפלו' אינו גט משום דאכתי אגידה ביה ודוקא באו' ע"מ שלא תנשאי לפלו' עד נ' שנה הוא דהוי גט משום דע"מ לא הוי שיור וכיון דקבע זמן לא אגידה ביה וכיון שכן היל"ל דה"ז מקודשת מס' דדילמא דוקא בגירושין אינו גט משום דבעינן כריתות וליכא אבל בקדושין קנין כל דהו בעי' א"ד בעינן ויצאה והיתה וכדקא מבעי' ליה לר' אבא אליבא דרבנן והי"ל לרבי' לפרש דדוקא אם א"ל הרי את מקודשת ע"מ שתהי' מותרת לפלו' עד זמן פ' ה"ז מקודשת דומיא דגרושין וצ"ע כעת ועיין במוהר"א ששון ז"ל סי' קי"ח ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:13:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:13:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:13:1)

**הרי**
**זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלו' כו' נשאת לאחר כו' בטל ותצא כו'.** עיין מה שהשיג עליו הראב"ד וכן תמה עליו הרשב"א בחידושיו והר"ן ז"ל ומה שתי' ה"ה הם דברים תמוהים כמו שיראה הרואה וראיתי להרב מכתב מאליהו שער ח' סימן ח"י שרצה ליישב דעת רבינו והוא זה דקשיא לי' לרבינו כפי פשט השמועה וכיון דאין קדושי ראשון חלין עד שיבואו קדושי שני איך מתגרשת מן הראשון קודם שתנשא לשני הא אפילו ריח הגט אין בו דהתורה אמרה ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה ועוד קשיא ליה קו' התוס' כו' ומכח כל אלו הקו' מפרש רבינו דמ"ש בגמ' הכא בדיד' קיימא לאו למימרא דבדידי' קיימא דבדידיה נמי לא קיימא לגרושי דכיון דלא חלו עדיין הקדושין איך אפשר שתתגרש אלא נקט בדידה משום דבדידה קא אסיק וכיון שכן מעתה סליק דינא כהוגן דמההיא שעתא שנשאת לאחר נתבטל התנאי ונתבטל הגט דהיכי ליעביד תתגרש מאותו אחר א"א כדאמרן תנשא לבעל התנאי בלא גרושין גם זה א"א דאם תנשא לבעל התנאי הוו קדושי ראשון קדושין למפרע והוי לגבי בעל התנאי א"א גמורה באופן דהוו ב' אופנים בנוש' אחד ולא יכונו זהו שיטתו של רבינו עכת"ד ולע"ד דבריו ז"ל לא האירו חדא דאין משמע לשון הגמ' כן דמדאמרי' אטו בדידה קיימא לאגרושי משמע בהדי' דבדידי' קיימא ומ"ש הוא ז"ל דנקט בדידה משום דבדידיה קא עסיק הוא דוחק גדול ועוד אחרת דכל עיקר תי' הוא בהניח יסוד מוסד דכיון דאין קדושי ראשון חלים עד שיבואו קדושי שני איך אפשר שתתגרש קודם חלו' הקדושין ואע"ג דכשתנשא לשני נמצא דלמפרע חלו הקדושין מ"מ כיון שבשעה שגרש' עדיין לא חלו הקדושין לא קרינן ביה ואשה גרושה מאישה והא ליתא שהרי כתב רבינו פ"ז מה' אישו' הלכה י"ב וז"ל האומ' לאשה הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום ה"ז מקודש' מספק לב' לפיכך ב' נותנים גט בין בתוך שלשים יום בין לאחר שלשים יום הרי לך בהדיא דס"ל לרבינו דאעפ"י דעדיין לא חלו הקדו' מ"מ יכול לגרשה ממ"נ דאי תנאה הוי הרי בבא הזמן חלו הקדושין למפרע משע' כתיב' הגט וקרינן ביה גרושה מאיש' ואי חזרה הוי אין כאן קדושין כלל שכבר קדמו אחר ואם כן ה"נ נימא הכי ולמה זה כתב רבינו דבניה ממזרי' יגרש אותה ממ"נ דאם יקיים תנאה נמצא דחלו הקדושין למפרע ומשע' כתיב' הגט היתה מקודשת ואם לא יקיים תנאה אינה צריכה גט דהויא א"א ולא תפסי בה קדושין ואולי שדעתו ז"ל דהתם שאני דהוי התנאי בשב וא"ת אמנם בתנאי דקום עשה מודה רבינו דאינו יכול לגרש קודם קיום התנאי ועיין בהרב מש"ל פ"ו מה' אלו הלכה ג' ועוד כתבתי בזה באורך בפ"ז מה' אישות הלכה הנז' עש"ב ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:14:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:14:1)

**הרי**
**זה גיטך והנייר שלי כו'.** עיין מ"ש בזה באורך בפ"ו מהלכו' אישו' הלכה ב' בקונטריס משפטי התנאים ע"ש ודוק ולענין מה שהשמיט רבי' בעיא דר"פ המביא תניין דף כ"א עיין בספר מכתב מאליהו שער ח' סימן ט"ו ובס' בד"ה ובס' כנה"ג חלק א"ה הנדפס מקרוב ובספר שער אפרים ס"י:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:19:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:19:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:19:1)

**התנה**
**עליה שתעשה דבר זה סתם כו'.** הנה דבריו ז"ל הם תמוהים דהא מסוגיא דפרק מי שאחזו מבואר דלרב אשי דאי' ליה כל סתם כמפרש יום אחד דמי מתני' דקתני מת הבן ה"ז גט בשלא שמשתו כלל מיירי וכיון שרבינו פסק כרב אשי האיך כתב דאם מת הבן ולא שמשתו כלל אינו גט וכבר תמה עליו ה"ה ז"ל וראיתי להרב מכתב מאליהו שער ח' סימן י"ג שכתב ליישב דעת רבינו דס"ל כסברת התוספות שהביא הרשב"א ז"ל בחידושיו דהא דאמר ר"א כל סתם כמפרש יום א' דמי יום אחד דוקא בעינן ולא סגי בשמשתו שעה א' ועל פי יסוד זה מפרש רבינו מאי דפריך בגמ' בשלמא לרבא רישא בדלא פריש ומשום הכי הוי גט וסיפא בדפריש ומשום הכי אינו גט אלא לרב אשי ע"כ ריש' דקתני מת הבן בשלא הספיק' להניקו יום שלם ומ"ש רישא ומ"ש סיפא כי היכ' דבסיפא אינו גט משום שלא הספיק' להניקו כ"ז שקצב א"כ ברישא נמי אינו גט מפני שלא הספיקו להניקו יום שלם דהא אמרינן סתם כמפרש יום א' דמי ואסיקנא בקשיא ולא בתיובתא שמעינן דאיתיה לדרב אשי ושני רישא מסיפא אמנם בשלא הניקתו כלל כ"ע מודו דאינו גט וכמו שכתב רבינו את"ד יע"ש ואין תי' נוח לי כלל דכפי דבריו קשה טובא אמאי השמיט רבינו דינא דמתני' דאם מת הבן קודם ששמשתו יום שלם כיון דשמשתו שעה אחת הרי זה גט כיון דאיכא למיטעי דאינו גט דומיא דסיפ' וכדפריך בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא וכדקתני במתני' ולעיקר הקו' עיין בה"ה ז"ל מה שתי' וכן תי' הר"ן ז"ל ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:22:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Divorce 8:22:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/8:22:1)

**א"ל**
**הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן כו'.** כתב ה"ה שדעת רבינו שאעפ"י שא"א שיתקיים התנאי בשו' פני' כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל עד שיהא התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן כו' הקשה הרב מש"ל ז"ל מהא דתנן פרק מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני כו' מת הבן או האב אינו גט ומדקתני אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתיבמת והשתא לפי דברי ה"ה הרי לא נתבטל גט זה בפועל שהרי אם היה קיים האב היתה יכול' לקיים תנאה כל זמן שתרצה שהרי לא קבע זמן לתשמיש ותי' דכל המתנ' ע"מ שתעשה איזה דבר עד זמן פלוני דעתו הוא שתקיים התנאי תכף ומיד דדוקא המתנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז שהפעולה אינה נמשכת בזמן אלא בפעם א' שתתקיים תנאה סגי משו"ה אמרינן דכל זמן שתתקיים תנאה מהני אך באומר ע"מ שתשמשי את אבא שתי שני' דעתו הוא על השנים הראשונו' וכמ"ש הר"ן בפ' הנושא משם הרשב"א דהנושא את האשה ופסק עמה לזון את בתה חמשה שנים דחייב לזונה חמשה שנים הראשונות וכיון שכן כל שמת האב בשני שנים הראשונות הרי נתבטל בפועל דהוי כקובע זמן ואפילו בחיי האב כל שלא שמשתו ב' שנים הראשונות נתבטל הגט א"ד יע"ש ולדעתי קש' לי על דבריו שא"כ משמע דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא למאן דפוסק כרב אשי דכל סתם כמפרש יום אחד דמי אם מת האב קודם ששמשתו אין הגט בטל שהרי כיון שלא תלה הדבר בזמן הרי דינו כאומר על מנת שתתני לי מאתים זוז דכל זמן שתתקיים תנאה מהני וא"כ לא נתבטל התנאי בפועל ורבינו ז"ל פסק לעיל דין י"ח דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא סתם כמפרש יום אחד דמי ואם מת קודם ששמשתו אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתיבמת ואין לומר דכיון דסתם כמפרש יום א' דמי הוה ליה כאילו פי' בהדיא ע"מ שתשמשי את אבא יום א' שדעתו על יום א' הבא ראשון דומיא דע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים הא ליתא שהרי כתב רבינו דאם הניקה את הבן יום א' בתוך הזמן שהבן יונק והוא בתוך כ"ד חדש ה"ז גט ואם איתא הי"ל לרבינו ז"ל לומר דחייב להניקה תיכף ומיד אלא עכ"ל דאף על גב דסתם כמפרש יום א' דמי אפי' הכי כל שלא פירש בהדיא אינו חייב להניקה תיכף ומיד אלא כל זמן הראוי ליניקה יכולה לקיים תנאה וא"כ בע"מ שתשמשי את אבא נמי יכולה לקיים התנאי כל זמן שתרצה וא"כ אמאי כתב רבינו דאינו גט ומתיבמ' ותו דמשמע מדבריו דאם מת הבן תוך כ"ד חדש אינו גט כלל ומתיבמ' תכף ומיד ואמאי הא כיון שיכולה לקיים התנאי עד כ"ד חדש הרי לא נתבטל הגט בפועל והו"ל בתוך זמנו כאלו לא קבע זמן וכמו שדקדק זו רבינו בדבריו בדין הקודם שכתב מת בתוך ל' יום הואיל ושלמו השלשים ולא נתנה אינה מגורשת משמע דדוקא בשלמו הל' יום שכבר עבר תנאה בפועל הוא דאינו גט כלל. אבל בתוך שלשים יום כיון שיכול לקיים תנאה עדיין לא נתבטל התנאי בפועל מקרי וא"כ קשה דאיך כתב רבינו מת הבן אינו גט דמשמע דמיד קאמר והי"ל לומר דאם שלמו כ"ד חדש ולא נתנה אינה מגורשת ותו קשה לדבריו שהרי הטור ז"ל סי' קמ"ג כתב משם הרמ"ה דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא ושתנקי את בני יום אחד אם שמשתו והניקתו יום א' בליל שבת ויומו ה"ז גט כו' והוא שיהי' יום א' בתוך שתי השנים של הולד הרי דאפילו במפרש יום אחד אינה חייבת להניקו תיכף ומיד וא"כ הכי נמי בע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים דמ"ש יום אחד מב' שנים ואין לומר שהרמ"ה ז"ל חולק אסברת הר"ן שכתב משם הרשב"א גבי הפוסק את האשה לזון את בתה ה' שנים וס"ל דאינו חייב לזונה ה' שנים הראשונו' דהא ליתא שהרי הטור ז"ל בסימן קי"ד כ' בהדיא כדברי הרשב"א דחייב לזונה ה' שנים הראשונות בלי חולק א"כ איך כתב בסתם דברי הרמ"ה ז"ל בסימן קמ"ג ולא חלק עליו אלא משמע ודאי דס"ל ז"ל דיש לחלק בין המתחייב לעשות פעולה א' עד זמן פלוני למתנה עם חבירו ע"מ שתעשה פעולה אחד עד זמן פ' וכמו שצדד הרב ז"ל ולכן נ"ל לומר דע"כ לא כ' ה"ה ז"ל דכל שלא נתבטל התנאי בפועל אין הגט בטל אלא דוקא בע"מ שתתני לי ר' זוז משום דכיון דהתנאי בידה לקיימו ומשום הכי ס"ל לרבא דמותרת להנשא קודם שתקיים התנאי כמ"ש ה"ה ז"ל בריש פרקין ולמיתה ודאי איהו לא חייש למיתה דידי' כמ"ש הר"ן ז"ל על ההוא דאם לא באתי מעכשיו ועד י"ב חדש ואם כן כיון דבשעת התנאי בדעתו לקבלם מסתמא ודאי גמר לגרשה מאותה שעה שתהיה מגורשת ותנשא לאחר מיד ובלבד שתקיים התנאי כל זמן שתרצה והילכך כל שלא נתבטל התנאי בפועל עדיין שם גרושה עליה דכשכפל תנאו ואמר אם לא תתני אינו גט אין כונתו אלא לכשיבטלנו בפועל וכל שלא בטל התנאי בפועל אין כאן ביטול התנאי אמנם באומר ע"מ שתשמשי את אבא כיון שהוא תנאי התלוי ביד אחרים שהרי אפשר שימות האב או שיאמר אי אפשי שתשמשני א"כ מסתמא ודאי לא גמר לגרשה עד שיקיים התנאי בפועל והילכך כיון שמת האב שאי אפשר לקיימו הרי נתבטל הגט ובהכי ניחא לי מה שראיתי להרב מכתב מאליהו ז"ל שער ח' סימן ח' שתמה על דברי ה"ה ז"ל במה שהביא ראי' מדין האומר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חדש ומת בתוך הזמן שאע"פ שא"א שיבא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חדש דאין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהא מקויים בפועל והדבר תמוה לכאורה שהרי דעת רבי' דכל תנאי שהוא במעכשיו או בע"מ יש לה לינשא לכתחילה קודם קיום התנאי ואיך כתב ה"ה דאין מחזיקין אותה בגרושה עד שיקיים התנאי בפועל יע"ש: אמנם כפי מ"ש יש ליישב על נכון דלא כתב הרב המגיד ז"ל כן אלא דוקא בתנאי התלוי ביד אחרים דהתם כיון דשורת הדין שאינה מותרת לינשא עד שתקיים התנאי דבתנאי התלוי ביד אחרים אף רבינו ז"ל מודה כמ"ש ה"ה ז"ל בריש פרקין ואם כן מסתמא ודאי לא גמר לגרשה עד שתקיימנו בפועל וכל שלא נתקיים התנאי בפועל אע"ג שא"א שיתבטל התנאי כשמת בתוך י"ב חודש אינה מגורשת וא"כ מינה נשמע לאומר ע"מ שתתני לי ר' זוז כיון שבידה לקיימו ומותרת לינשא מיד גמר בדעתו לגרשה מיד ובלבד שתקיים והילכך מסתמא ודאי מ"ש אם לא תתני לי אינה מגורשת אין כונתו אלא לומר שכל שיבטלנו בפועל לא תהיה מגורשת ומש"ה כל שלא נתבטל בפועל אע"פ שא"א שיבא הדבר לידי קיום אין כאן ביטול דומיא דקיום התנאי דתנאי התלוי ביד אחרים דבעינן קיום בפועל כן נ"ל כונת הרב המגיד ז"ל ועוד נראה דיש לחלק דמ"ש רבינו דמותרת להנשא מיד היינו משום דכיון דבידה לקיימו עכשיו כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והו"ל כאלו קיימתו כבר משא"כ במעכשיו אם לא אבא עד יב"ח שאין התנאי תלוי בידה לקיימו עכשיו אלא דבר התלוי בזמן הוא והילכך כל שלא נתקיים בפועל אינה מגורשת כיון שאין בידה לקיימו עכשיו ואי קשיא לך לפי מ"ש דבאומר ע"מ שתשמשי את אבא אינה יכולה לינשא עד שתקיים התנאי לדעת רבינו ז"ל מ"ש מע"מ שתתני לי מאתים זוז דס"ל לרבינו דיכולה לינשא מיד ואי משום דחיישינן שמת ימות או שיאמר א"א שתשמשני אם כן התם נמי ניחוש שמא לא ירצה הבעל לקבלם ונתינה בע"כ לא שמה נתינה או שמא ימות הבעל או היא י"ל דלשמא לא ירצה הבעל לקבלם לא חיישינן כיון דמעיקרא התנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז לא משוי נפשיה הדרנא ותו דכיון דאינו אלא פיסול דרבנן לא חיישינן וכמ"ש הרב בעל מחנה אפרים בה' גירושין יע"ש ולשמא מת נמי לא חיישינן דכיון שאין קיום התנאי תלוי בזמן מיוחד אלא בפעולה מסתמא ודאי היא מקיימת התנאי תיכף ומיד אמנם בע"מ שתשמשי או שתניקי כיון שהתנאי תלוי בזמן מיוחד חיישינן שמא ימות לאלתר כדקיימ"ל הלכה כר"י ור' יוסי ורבי שמעון בפרק כל הגט ועיין במהוראנ"ח ז"ל ח"א סי' ו' ותמצא כדברי מה שכתב מרן הב"י ז"ל בסימן קמ"ג על מה שכתב הטור התנה עמה ע"מ שתשמשי את אבא כו' אבל לדעת אדוני אבי צריכה לשמש את אביו כל ימיה ולהניק את בנה שתי שנים ותוך הזמן אינה רשאית לינשא שמא לא תקיים תנאה וז"ל ומ"ש תוך הזמן אינה רשאית לינשא הרמב"ם חולק בזה אם הוא תנאי במעכשיו או ע"מ אין זה סותר מ"ש דשאני התם שכבר התחילה לשמש או להניק את בנה דהשתא ליכא למיחש משום שמא ימות דאפילו מת בתוך הזמן כל שהתחילה לשמש או להניק מגורשת ואין כאן אלא משום דחיישינן שמא היא לא תקיים תנאה והילכך לדעת רבינו ז"ל כל שבידה לקיימו לא חיישינן ומגורשת אמנם באומר ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים פשיטא ודאי דלכ"ע לא תנשא דחיישינן שמא ימות בתוך שלש שנים כנ"ל ועיין להרב דרישה ופרישה סימן הנז' וראיתי למוהריב"ל ז"ל חלק א' כלל ג' סימן י"ח שהקשה לדברי רבינו ז"ל דכיון דס"ל דמאי דקאמר ת"ק בברייתא לא תהא זקוקה ליבם היינו דחולצת ולא מתייבמת א"כ תקשי לי' מ"ש התוס' בפ' האומר ד"ה דכ"ע תנאה הוי וז"ל וא"ת מאי מקשה לר"י דילמא דכ"ע סברי לי ואפילו ליורשי ובהא פליגי דת"ק סבר כרב יאודה דאמר לכשתתן ולא הוי גט ורשב"ג סבר כר"ה ומשום הכי קאמר דנותנו ליורשיו שהגט חל למפרע ולא מצינן לתרוצי אליביה מה שתי' התוס' דמשמע ליה לתלמוד דהלשון דקאמר לא נתנדה זקוקה ליבם ר"ל מתייבמת אם ירצה שהרי הוא ז"ל סבור דמאי דקאמר לא נתנה זקוקה לייבם היינו דחולצת ולא מתייבמת א"ד יע"ש ולע"דנ דאדרבא מכאן יצא לו לרבי' ז"ל לומר לת"ק דרשב"ג חולצת ולא מתייבמת משום דק"ל קו' התוס' ז"ל וס"ל דלר"י דאמר לכשתתן אינה מגורשת כלל אלא לכשתתן ושלא כדעת התוס' דס"ל דר"י מספק' ליה אי האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכ"ה דעת רבי' חננאל והרשב"א ז"ל שם ומש"ה הוכרח לומר דמשום הכי לא משני תלמודא הכי משום דס"ל דלישנא דת"ק דקאמר לא נתנה אינה מגורשת כדקתני בכל דוכתא משמע דדוקא לענין שיהיה זקוקה ליבם הוא דקאמר ועיין במהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ו שדקדק כן בסוגיא והילכך אי פלוגתייהו הוא אי אמרינן לי ואפי' ליורשי ניחא דס"ל לת"ק דכיון שלא נתבטל התנאי בפועל לא נתבטל הגט ומש"ה חולצת ולא מתיבמת כמ"ש ה"ה אמנם אם נאמר דפליגי באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אם כן לת"ק דרשב"ג כיון שמת קודם שנתקיים התנאי אינה מגורשת כלל וא"כ הוה ליה למתני לא נתנה אינה מגורשת כן נ"ל נכון ובר מן דין נראה דאשתמיט מיניה מ"ש הרשב"א ז"ל בחיד' פרק מי שאחזו שהקשה קושי' התוס' ותי' דאם איתא דפלוגתייהו אי תנאה הוה או לא הו"ל למנקט פלוגתייהו במחיים וכגון שנאבד או שנקרע הגט ע"ש ואדרבא לדברי התוס' ז"ל י"ל דמאי קשיא להו ואמאי לא תי' כתי' הרשב"א ז"ל וכבר ראיתי למוהר"י הלוי בתשו' סימן ז' שנתקשה בזה וי"ל דלא ניחא להו בתי' הרשב"א ז"ל משום דאכתי איכא למימר דפלוגתייהו אי תנאה הוי או לא ומאי דנקט פלוגתייהו במת משום דמלתא אגב ארחייהו בעי לאשמו' דאמרי' לי ואפי' ליורשי כנ"ל עוד ראיתי למוהר"י הלוי ז"ל שהקשה לדברי התוס' דפלוגתייהו הוי אי תנאה הוי או לא א"כ תקשי לר"י ולר"ה גנובי גנבא ולימא ר"ה הלכה כרשב"ג ור"י הלכה כת"ק וכן פריך לה בפרק יש נוחלין כו' יע"ש והנה מה שהוצרך להביא עצות מרחוק לזה מפרק יש נוחלין הוא דבר תמוה שהרי שם באותו פרק בדף הקודם פריך התם בהדיא ונימא רב הלכה כרבנן ושמואל הלכה כר' כו' ולעיקר קו' נראה דלא קשיא דאם הוה אמר רב יהודה כתנא קמא הו"א דלכולה עלמא על מנת כמעכשיו ובלי ולא ליורשי הוא דפליגי ורב הונא נמי משו"ה לא אמר הלכה כרשב"ג משום דהוא ס"ל דבלי ולא ליורשי הוא דפליגי ודכ"ע תנאה הוי וכ"כ מוהרי"ק ז"ל בכללי הגמ' והרב בעל יבין שמועה בכלל י"ט דלפעמים פריך בגמ' לימא כתנאי ומהדרינן לית להו מילתא דהך אמוראי והיינו משום דמעיקרא פריך דהוה ליה לומר הלכה כפלוני ולא לאקבועי מימרא באפי נפשה כאלו לא נחלקו תנאים מעולם ואהדר ליה דכבר אפשר לפ' דלכ"ע ל"ל הך ס' אבל איהו ס"ל דבהכי פליגי ומש"ה קבעה באנפי נפשה יע"ש וזה פשוט כתוב בהגהות מיימוניות עמ"ש רבינו הואיל ושלמו השלשים יום ולא נדרה אינה מגורשת וז"ל אבל מתוך לשון התוספות משמע דהלכה כרשב"ג דאמר כל עיכוב שאינה הימנה הרי זה גט עכ"ל ויש לדקדק שהרי התוס' פ' מי שאחזו דף ע"ה ע"ב ד"ה כלל אמר רשב"ג הקשה מההיא דקאמר רבא נתינה בע"כ ל"ש נתינה ולא הוי גט אע"ג דאין העכבה הימנה ותי' דהכא לרווחא עשה כן וכיון שמת ולא אצטריך הוה ליה כאלו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי מאתים זוז בדעתו שיקבל' ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי יע"ש ומשמע שכונתם ז"ל לחלק בין תנאי התלוי בידו שמתחלה בדעתו היה לקבלם לתנאי התלוי ביד אחרים דכיון שאינו תלוי בידו לא נתכוון מתחלה אלא לשאם יצטרך וכמבואר מדברי הרשב"א יע"ש וא"כ ה"נ כל שמת ולא נתקיים התנאי אינה מגורשת כיון שהתנאי תלוי בידו ואפילו לרשב"ג וי"ל דס"ל ז"ל דלא כתבו התוס' כן אלא דוקא בנתינה בע"כ או באומר מחולים לך שבידו עדיין לקבלם והילכך כל שאינו מקבלם לא נתקיים התנאי אבל במת שאין בידו לקבלם לרשב"ג מגורשת דאע"ג דמתחילה בדעתו היה לקבלם לא נתכוון זה אלא בשיכול לקיימם דהיינו כל זמן שהוא חי ודע שכפי דברי ההגמ"י ז"ל נראה דבנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת לכ"ע דמתנה קיימת דלרוחה קמכוין ומת אין העכבה הימנו ואין צריך ליתן ליורשיו וכן כתב הרב מחנה אפרים ז"ל הלכות זכייה ומתנה סי' כ"ב ותמה על הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן הב"י ח"מ סימן ר"ז שכ' דבמתנה נמי אמרינן לי ולא ליורשי והמתנה בטלה וכתב עוד וז"ל והא רבנן עם רשב"ג בלי ולא ליורשי פליגי דרשב"ג סבר לי וליורשי קאמר דמשמע דטעמא דרשב"ג משום דיכול ליתן ליורשיו ולא אמרינן דאפי' תימא דרשב"ג סבר לי ולא ליורשי מ"מ הרי זה פטור כל שאין העכבה הימנה היינו דוקא בגיטין וכמ"ש לעיל דכיון שבידו הדבר תלוי בדוקא אתני ולצעורה קמכוין אבל במתנה דלהרוח' התנה כל שמת ה"ז פטור א"ד יע"ש והנה מ"ש דאמאי לא אמרינן דטעמא דרשב"ג משום שאין העכבה הימנה איני מבין כונתו דהיכי היה מצי תלמודא לומר דטעמא דרשב"ג משום שאין העכבה הימנה דא"כ אמאי קאמר דנותנת לאביו או לאחד מן הקרובים אפילו שלא יתן ליורשיו כל שאין העכבה הימנה ה"ז גט ואי כונתו ז"ל להקשות לרשב"ג גופיה דאמאי קאמר נותנת לאביו הא כיון שאין העכבה הימנה ה"ז גט אליבא דרבנן דרשב"ג הא נמי ל"ק כיון דס"ל לרשב"ג דלי ואפי' ליורשי במשמע ע"כ צריכה ליתן ליורשיו וכל שאינה נותנת הרי העכבה הימנה גם מ"ש דכל תנאי התלוי בידו בדוקא אתני ולצעורה קא מכוין נראה שהבין בדברי התוס' ז"ל שכונתם לחלק בין תנאי התלוי בידו דאז לצעורא קא מכוון לתנאי התלוי ביד אחרים וכן הבין בדבריהם הרב מכתב מאליהו ז"ל שער ח' דף קס"ט ע"ב ומדברי הג"מיי שכתבנו מבואר שאין כונתם ז"ל למ"ש הם ז"ל שכפי דבריהם באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת אפילו לרשב"ג אינה מגורשת דלצעורה קא מכוין ולפי הנראה אשתמיט מינייהו ולדברי הרשב"א שכתב דאפילו במתנה אמרי' לי ולא ליורשי והמתנה בטילה צ"ל דס"ל ז"ל דהיינו טעמא דכל תנאי שהוא תלוי בידו מתחילה בדעתו היה לקבלם וכל שלא קבלם מאיזה סיבה שיהיה ואפילו מחמת מיתה הרי לא נתקיים תנאו ובגיטין אפילו רשב"ג (מודה) ושלא כדעת ההג"מיי ז"ל ועיין בספר בית שמואל סי' קמ"ג ס"ק הנ"ל ודו"ק: