## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 10

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Foods 10:16:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Foods 10:16:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Foods/r/10:16:1)

**פירות**
**שנה רביעית כולה אסור לאכול מהם כו' עד שיפדו.** הנה ממשמעות דברי רבינו ז"ל נראה דנטע רבעי קודם פדיון אינו אסור בהנאה אלא באכילה וכ"כ בהדי' בפ"ט מה' מעשר דין ז' וז"ל ואם היה בתוך שני ערלה מציינין אותו בחרסית כו' שאיסור ערלה חמור הוא שהוא אסור בהנאה הרי מבואר דנטע רבעי אינו אסור בהנאה וכ"כ בפירוש המשניות פ"א דערלה מ"ח וז"ל והותרו כולם בנטע רבעי לפי שנטע רבעי אינו אסור בהנאה כו' וכן כתב הרע"ב שם ואולם מדברי התוס' פ"ק דקידושין דל"א ע"א ד"ה וה"ה לערלה בשתים נרא' דס"ל דנטע רבעי אסור בהנאה כמו ערלה שכתבו וז"ל פירש ר"ת דערלה זו בשנה רביעית קאמר דיש היתר לאיסורו ואיסורו איסור עולם ואיסור הנאה יע"ש וכבר ראיתי למוהרימ"ט ז"ל שם בחידושיו שתמה על דבריהם דאינו אסור בהנא' קודם חילול דדוקא ערלה הוא דחשיב בפרק כ"ש דאסור בהנאה מדכתיב תלתא ערלי' אבל בשנה רביעית לא מצינו בו איסור יע"ש ולא ידעתי איך לא סייע עצמו מדברי רבינו והרע"ב ז"ל שכתבנו ולפי דעת ר"ת צ"ל דטעמ' דמתניתין דפ"ק דערלה דקתני ענקוקלית כו' אסורה בערלה ומותרים בנטע רבעי משום שלא אסרה תורה אלא פירי גריד' ודוק' בערלה אסור משום דכתיב את פריו את הטפל לפריו ומהא דגרסינן בפרק מרובה דף ס"ט אמתני' דתנן כרם רבעי מציינין אותו בקזזות אדמה סומנה באדמה מה אדמה דאיכ' הנאה מינה אף האי נמי כי מיפרקא שרי לאתהנויי מינה כו' משמע דקודם פדיון אסור בהנאה כדעת ר"ת ולדעת רבינו צ"ל דהנא' דקאמר התם היינו אכילה דאכילה אחד ממיני הנאה הוא ודע שלדעת רבינו והרע"ב דס"ל דנטע רבעי מותר בהנאה נרא' דנטע רבעי אינו צריך ביטול במאתים כערלה וכלאי הכרם שהרי כתב רבינו פט"ו מה' אלו דין י"ז וז"ל ולמה כפלו שיעור ערלה וכלאי הכרם מפני שהם אסורים בהנאה דהא מבואר בירושלמי פ"ב דערלה יע"ש אם כן בנטע רבעי כיון שאינו אסור בהנאה פשיטא ודאי דלא בעינן ק"ק אלא בא' ומאה סגי כתרומה האמנם ראיתי להרע"ב שכתב בפ"ב דערלה מ"ג אמתניתין דתנן הערלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה בק"ק ואח"כ נפלה סאה ועוד ערלה כו' ז"ל צ"ל שא' מהם נטע רבעי שהם ב' שמות כו' וכן סאה של ערלה מצטרפת עם הקצ"ט של היתר לבטל סאה ועוד של נטע רבעי יע"ש אשר מבואר מדבריו דס"ל דנטע רבעי עולה בק"ק דומיא דערלה והוא תימא כיון דמותר בהנאה למה בעינן ק"ק ויש ליישב בדוחק וצ"ע. ועוד אפשר לומר שר"ת לא פליג על רבינו כי הנה מבואר מדברי רבינו פי"א מהלכ' מע"ש דין ח' דנטע רבעי אחר הבעור אסור בהנאה וטעון שריפה כמו שיעו"ש א"כ איכ' למימר דמ"ש וה"ה לערלה בב' דהיינו איסורו איסור עולם ואיסור הנאה היינו נטע רבעי אחר הבעור דאסור בהנאה והיינו ק"ו דגבי חדש אין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה דאין בו אסור הנאה לעולם משא"כ נטע רבעי דאיסורו איסור עולם כל זמן שלא פדהו או העלהו לירושלים ואיסורו איסור הנאה דמשכחת ביה איסור הנאה בשעבר בה זמן ביעור כנ"ל והשתא דאתינא להכי אפשר לומר דנטע רבעי שכתב הרע"ב מיירי נמי בכה"ג בנטע רבעי לאחר הביעור דאסור בהנאה דומיא דערלה ומשום הכי בעינן ק"ק והדבר מוכרע מעצמו דאי בנטע רבעי קודם הביעור מיירי הרי כיון שיש לו פדיון הו"ל דשיל"מ דאפילו באלף לא בטיל כמ"ש התוספות פרק מרובה דף הנז' ד"ה כלם הנלקט יע"ש וכן ראיתי שהק' בספר באר אברהם הנדפס בפי' המ' יע"ש ודו"ק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Foods 10:20:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Foods 10:20:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Foods/r/10:20:1)

**אבל**
**האוכל דבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר כו'.** הנה מדברי רבינו ז"ל מבואר דדוק' בשניטלה ממנו תר"ג ות"מ הוא דאינו חייב מיתה אבל אם לא הפריש ממנו תרומת מעשר אפילו הפריש ממנו תרומה גדולה חייבין עליה מיתה ביד"ש וכן מבואר מהא דגרסינן ס"פ עגלה ערופה אף הוא גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד כו' א"ל בני כשם שת"ג יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בו עון מיתה ועיין בפי' רש"י שם הרי מבואר טבל הטבול לת"מ יש בו עון מיתה והוצרכתי לזה לפי שראיתי בהרב עצמות יוסף פ"ק דקידושין דכ"ו על מ"ש התוס' שם בד"ה מעשה בר"ג וז"ל וקשה דאם כן מה מועיל תיקונו אדרבא גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור עצמו כו' הק' וז"ל וקשה דאיך גרע טפי כו' דהא בב' חייב מיתה באוכל טבל כאוכל המעשר עצמו ועוד אדרבא האוכל טבל מתחילת אכילתו יש בו חיוב מיתה אבל כיון שהפריש התרומה אוכל בהיתר עד שישאר לבסוף חיוב המעשר ויאכלם ואפשר דאין חייבים מיתה באכילת אותו טבל כיון שכבר הפריש ר"ג ת"ג אע"פ שלא הפריש ממנה הלוי ת"מ וכן נראה לדקדק מדברי רבינו ז"ל ה' סנהדרין כשמנה הלאוין שחייבי מיתה ביד"ש א"ד יע"ש ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי רבינו ז"ל הללו דמבואר מדבריו דאפילו טבל הטבול לת"מ חייב מיתה ומעתה עכ"ל דמ"ש בפ"ח מה' סנהדרין האוכל טבל שלא הפריש ממנו תרומה גדולה ות"מ או או קתני וזה פשוט. ומה שהק' על דברי התוס' נראה דלק"מ שהרי גבי מי שאחזו בולמוס קי"ל כת"ק דבן תימא דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל כמו שפסק רבינו פי"ד מה' אלו דין י"ז אע"ג דכשאוכל טבל חייב על כל כזית וכזית אפ"ה ס"ל דטבל קיל הואיל ויש היתר לאיסורו ודוק ועל מ"ש מרן הכ"מ דאין כאן תמיהא שממה שאמרו בגמ' לא נשמע אלא שהוא חייב על טבל כו' אבל שיהיה חיוב זה מיתה או לאו לא שמענו ואע"פ שאמר רב דטבל הטבול למעשר עני לוקה אפשר היה לומר דאה"נ דחייב מיתה אם לא לקה כו' עיין בספר דברי אמת דף ק' ע"ג שהק' עליו מהא דגרסינן פרק הנשרפין דפ"ג אמר רב זר שאכל תרומה לוקה א"ל רב כהנא ורב אסי ולימא מר במיתה דכתיב וכל זר לא יאכל קדש א"ל אני ה' הפסיק הענין אלמא כל שאמרו לוקה משמע דמיתה ליכא יע"ש וכן הקשה מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' כ"ד ולדעתי נראה דלק"מ דבשלמא התם פריך שפיר ולימא מר במיתה משום דע"כ כי קאמר רב זר שאכל תרומה לוקה למעוטי שאין בו מיתה אתא לאשמועינן דאם לא כן למאי אצטריך לאשמועינן דלוקה הא פשיטא דלוקה כשאר חייבי לאוין דעלמ' אלא ודאי דלדיוקא אתא לאשמועינן דאין בו מיתה משא"כ הכא דאיכא למימר דרב עיקר דינא אתא לאשמועי' דטבל הטבול למעשר לוקה שאין לאו זה מפורש בתורה דהתם הוה בעי למימר דפלוגתא דתנאי היא כדאי' התם כנ"ל פשוט ועיין בספר אורים גדולים ד"פ ובס' ידי אליהו: