## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 15

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:3:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:3:1)

**גוי**
**ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כו'.** כתב ה"ה מסקנא דגמרא פ' החולץ והלכתא גוי ועבד כו' הולד כשר כו' ודלא כר"ע דאמר הולד ממזר ודע שמדברי התוספות פרק עשרה יוחסין דע"ה ע"ב ד"ה ורבי ישמעאל נראה דס"ל דהא דאמרינן הולד כשר היינו אם נתגייר אח"כ ולאפוקי ממ"ד דהולד ממזר וזה ממ"ש בתוך דבריהם וז"ל ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הגוי כו' ומדבריהם ז"ל נראה דס"ל דהא דאמרי' גוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר היינו אם נתגייר או נשתחרר אח"כ דלא הוי ממזר וכ"כ בהדיא בפסקי תוס' וז"ל גוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר והוי גוי וכן נראה מפירש"י ז"ל לעיל ס"פ האומר שכתב וז"ל לימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר גרסינן דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר נכרי דנימא נכרי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראל שדינן ליה כו' וראיתי להרב ח"ה ז"ל שהקשה על רש"י ז"ל שדבריו סתרי שממ"ש לקמן בשמעתין אהא דפרכינן איסורא מאי משום שפחה וז"ל דע"כ נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר אלא שפחה כו' נראה בהדיא דס"ל דהולד כשר לגמרי וא"צ גירות דאי ס"ל דאינו כשר אלא ע"י שנתגייר או נשתחרר העבד הרי יש לחוש בעבד שנתערב בהם כמו בשפחה ומההיא דס"פ האומר משמע דס"ל דאינו כשר אלא ע"י שיתגייר יע"ש שהניחו בצ"ע. ולי עוד ק' ממ"ש לעיל בפרקין ד"ע ע"ב אההיא דאמרי' התם כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינ' עבדא הוא וז"ל שכל זרעו הרג' הורדוס ועבד הי' ומלך תחתיהם כו' ומסתמא לאו מבנות ישראל נסיב כו' ובודאי שכונת רש"י ז"ל דק"ל דלו יהי דעבד הי' הא קי"ל גוי ועבד כו' הולד כשר ואהא כתב דמסתמא לאו מבנות ישראל נסיב כו' והשתא כפי מ"ש בס"פ האומר לו יהי דהורדוס נסיב מבנות ישראל אכתי הולד עבד ואינו כשר אלא ע"י שישתחרר והכא כיון שאין להם בעלים ידועים מי המשחרר אותם ולהכי קאמר שמואל דעבדא הוא גם ממ"ש פרק החולץ דמ"ה ע"א בת מינך וז"ל בת ישראל הבא מן הנכרי כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא אלמא כשר הוא ע"כ נראה בהדיא דס"ל דהולד כשר לגמרי דאי ע"י שנתגייר איך כתב דאסור לישא ממזרת הא קי"ל דגר נושא ממזרת ולכן נראה לע"ד ליישב דברי רש"י שדבריו לא סתרי כלל דמ"ש בפרק האומר דהולד כשר ע"י שנתגייר לא כ"כ אלא לפום מאי דס"ד התם דכל היכא דשדינן ליה בתר ישראל הולד ממזר משום דכיון דבעבירה נולד הו"ל כמי שאין עליו קדושין דתנן התם דהולד ממזר והילכך כי אמרינן דהולד כשר עכ"ל דשדינן ליה בתר גוי לגמרי ומש"ה בעינן גירות דאי הוה שדינן ליה בתר ישראל הי' הולד ממזר אמנם למאי דמסיק התם וקאמר נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי פגום מיהא הוי ופרש"י ז"ל דאע"ג דשדינן ליה בתר ישראל אפי"ה ממזר לא הוי דבעינן דומיא דאשת אב דאין לו עליה קדושין אבל יש לו על אחרים קדושין לאפוקי נכרי ועבד דלית בהו קדושין כלל יע"ש א"כ איכא למימר ודאי דלא בעינן שיתגייר אלא הולד כשר לגמרי דשדינן ליה בתר ישראל ואפ"ה אין הולד ממזר וא"כ מ"ש רש"י ז"ל לקמן בשמעתין וכן לעיל בפרקין דלא בעי' גרות כלל היינו לפי המסקנא דפרק האומר ומ"ש רש"י ז"ל דהולד כשר לאו למימרא דכשר לגמרי ולא הוי פגום כלל שהרי כיון דשדינן ליה בתר ישראל פגום מיהא הוי כדמסיק התם אלא כשר דקאמר לאפוקי דלא הוי ממזר ולעולם דפגום מיהא הוי כדמסיק בהאומר ובפרק החולץ וכמ"ש והוא דעת רוב הפוסקים ז"ל דהולד פגום זה הנראה אמת בדעת רש"י ז"ל ומ"מ דברי התוס' דשמעתין יתד הם שלא תמוט דסבירא להו לקושטא דמילת' דהולד כשר והוי גוי עד שיתגייר ומה שרצה הרב ח"ה ז"ל לצדד בדבריהם באופן דס"ל דהולד כשר לגמרי אין דבריו מובנים ובר מן דין מדברי התוס' פ"ק דיבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה אמוראי ובד"ה נכרי שקדש מבואר בהדי' דס"ל דהולד גוי גמור ממ"ש שם דלר"י דאמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אין חוששין לקדושיו הרי דס"ל דהולד גוי גמור גם הרב ח"ה ז"ל שם כ"כ והביא ראיה מדברי התוס' ז"ל דשמעתין הפך ממ"ש כאן ע"ש מיהו קשה לי בדבריהם ז"ל שם שכתבו ואע"ג דר"י ס"ל בהחולץ דנכרי ועבד כו' הולד כשר הכא משמיה דרב אשי קאמר כו' דאכתי תקשי להו הא דאמרי' התם כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל בנך הבא מן הישראל כו' והאיכא בנות כו' ומשני גמירי דבנתי דההוא דרא איצטרויי איצטרו ובודאי דהא דפריך דהא איכ' בנות לשמואל הוא דפריך דקאמר דאין חוששין לקדושין משום טעמא דבנך הבא מן הישראל כו' דאכתי ליחוש משום בנות והשתא מאי קו' הא שמואל ס"ל בפרק החולץ דנכרי ועבד כו' הולד כשר ולפי דעתם הולד גוי גמור ואין חוששין לקדושיו ויש ליישב בדוחק ועיין בתוס' פ' החולץ דמ"ה ע"ב ד"ה כיון דאמו שהק' אההיא דאמר שמואל כל דאמר מדבי' חשמונאי אתינ' עבדא הוא ושמואל גופיה ס"ל דנכרי ועבד הבא עב"י הולד כשר הנה מבואר שדבריהם ז"ל סותרים למ"ש בפ"ק דיבמות דכפי שיטת' דס"ל דהולד כשר עד שיתגייר או ישתחרר לא תקשי להו מידי כמ"ש לעיל. ולע"ד נראה להבי' ראיה לדעת התוס' דשמעתין ודפ"ק דיבמות מאותה הגדה שאמרו והביאה רש"י ז"ל בפי' החומש ס' אמור וז"ל בן איש מצרי בתוך בנ"י מלמד שנתגייר והשת' קשה למה צריך להתגייר הא קי"ל גוי ועבד הבא עב"י הולד כשר אלא משמע דגוי גמור הוא וצריך גרות ועיין בהרא"ם שם שהוק' לו כן וכתב בפשיטות דגוי הבא עב"י הולד ישראל גמור ע"ש ותמהני שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כמ"ש וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל שכתב בפ"ב דסנהדרין דמתניתין דהכל כשרים לדון דנ"מ לאתויי גר מיירי באמו מישראל והקשה עליו הרשב"א ז"ל בחידושי יבמות דק"ב דבג' אמרינן חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר וצריכי דאי תנא ממזר דאתי מטפה כשרה אבל גר דאתי מטפה פסולה אימ' לא צריכי אלמ' בגר שהורתו שלא בקדושה היא דאי באמו מישראל האי לאו גר הוא ואפי' בא עליה גוי כו' ואי בגר הבא עב"י האי לאו מטפה פסולה היא כו' אלא ע"כ בגר גמור קאמר יע"ש אכן כפי מ"ש י"ל דעת הרי"ף דמיירי בגוי שבא עב"י וקרי ליה גר משום דס"ל כדעת התוס' דהרי זה גוי גמור עד שיתגייר כנ"ל דרך אגב הוקשה אצלי טובא בדברי התוס' פ"ק דיבמות בריש דבריהם שכתבו וז"ל פירש בקונטריס דקסבר נכרית שילדה מישראל הולד ממזר ותימ' דבכמה משניות מוכח דאין מתיחס אלא אחריה כדתנן לקמן פ"ב ובפרק האומר דולד שפחה ונכרי' כמות' ונראה דלא קשי' כ"כ דהנהו משניות סברי דנכרי ועבד הבא עב"י הולד כשר וה"ה איפכ' ורב אשי סבר כרב דאמר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מנכרי ועבד וה"ה הבא על שפחה ונכרי ע"ש והדבר תימא אצלי איך אשתמיט מנייהו משנה ערוכה פ' אלמנה לכ"ג דס"ט כי שם באר"ה דלא תלייא הא בהא דסתם לן תנא התם תרוייהו דולד שפחה ונכרית כמותה כדקתני הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן ה"ז עבד ואפ"ה ס"ל דנכרי ועבד הבא עב"י הולד ממזר כדקתני סיפא ממזר פוסל ומאכיל כו' והלכה הבת ונשאת לעבד או לנכרי וילדה בן ה"ז ממזר וא"כ איך כתבו ז"ל דס"ל לרב אשי דלמאן דס"ל דנכרי כו' הולד ממזר ה"ה הבא על השפחה ונכרית והא מתני' צווחת ככרוכייא דלאו הא בהא תליא וצ"ע כעת ולדעת התוס' ז"ל דס"ל דהולד כשר והוי גוי גמור עד שיתגייר היה קשה לכאורה מהא דגרסינן פרק עשרה יוחסין דע"א ע"ב עולא איקלע לפומבדיתא לבית ר"י חזייה לר"י בריה דגדל ולא נסיב אמר ליה מ"ט לא קמנסיב ליה איתתא לבריה אמר ליה מי ידענא מהיכא אנסיב ליה א"ל אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך דכתיב בהו נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה וכ"ת נכרי ועבד כו' הולד כשר ודילמא מהנך כו' והשתא לפי דברי התוס' דס"ל דהולד הוי גוי עד שיתגייר מאי קאמר וכ"ת נכרי ועבד כו' הולד כשר הא אכתי גוי הוי ומותר בממזרת ואפי' נימא דמסתמא ודאי הנך דכתיב בהו נשים בציון ענו גיירו את בניהם דמלו וטבלו לשם גירות הא אכתי גר הוי ומותר בממזרת ואע"ג דאמרינן גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור הא אמרינן בשמעתין דאינו אסור אלא בממזרת ודאי משום גזירה שמא יאמרו ישראל נושא ממזרת אבל הכא כי היכי דגר ישן ה"נ ממזרת ישנה ותו דכיון דאינו אלא איסורא מדרבנן משום חשש איסור דרבנן לא היה לו לבטל מפ"ו ומיהו הא ודאי ל"ק מידי דהא דאמרינן דבן גר מותר בממזרת אינו אלא בבן גר וגיורת אבל בבן גר שנשא ישראל' הרי הוא כישראל לכל דבר כמ"ש רבינו בדין ט' וא"כ מסתמא ודאי ברוב הזמן דור אחר דור ודאי דהנך דאתו מנשים בציון ענו שנשאו בישראל ולא נשאו למינם דוקא וא"כ הו"ל הולד ישראל גמור ואסור בממזרת ואפי' לדעת התוס' החולקים על רבינו ז"ל וס"ל דמותר בממזרת היינו דוקא בבן גר שנשא ישראל' אבל ישראל שנשא גיורת לכ"ע הולד ישראל גמור וא"כ ה"נ קרוב לודאי הוא שישראל נשא מהם והולד חשוב כישראל גמור וזה פשוט ומיהו הא קשיא לי מהא דגרסינן בפרק יש בכור דמ"ו אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ואוקימנא לה התם בנתעברה מגוי ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולדות אלא אפי' למ"ד מזהמין פסול מיקרי ומשמע דוקא לויה בנה פטור משום דלוי פסול מיקרי אבל בישראל בנה חייב לכ"ע והדבר תמוה דלמאן דס"ל דהולד כשר והוי גוי גמור עד שיתגייר אמאי חייב בה' סלעים הא גוי הוא ובבניך כתיב ורבא גופיה דס"ל בפ' החולץ דהולד כשר קאמר התם דכהנת שנתעברה מגוי בנה חייב בה' סלעים מטעמא שכבר נתחללה בביאתו וזה ודאי אין הדעת סובלתו דגוי יהא חייב בחמש סלעים אלא משמע ודאי דכשר לגמרי משמע והרי הוא כישראל גמור וצ"ע ולענין הלכה הנה מסתמיות דברי רבינו שכתב דגוי ועבד הבא עב"י הולד כשר נראה דס"ל דכשר לגמרי ואפי' לכהונה ושלא כדעת הרא"ש ז"ל בפרק החולץ שכתב דהולד פגום לכהונה יע"ש גם הריטב"א ז"ל סוף פרק האומר כתב וז"ל ומורי נר"ו היה פוסק הלכה להיתרא לגמרי ככל הנהו דמורו להיתיר' דכי נקטינן בפסקא סתמא הולד כשר לגמרי קאמרינן כלישנא דאמרי' התם ברב מורה בה להיתרא דא"ל לההוא גברא הולד כשר כלומר כשר לגמרי יע"ש אלא שהוסיף עוד לומר דכיון דקי"ל הולד כשר ע"כ לית לן דרשה דר"י משום רשב"י דקאמר מנין לגוי ועבד הבא עב"י שפסלוה דכתיב כי תהיה אלמנה וכתב עליו הריטב"א ז"ל דכפי זה צריך לומר דכולה מתניתין ושמעתתא דאסרינן שבויה לכהונה אליבא דהני דמורו להיתרא ואליבא דהלכתא אין אסורין לכהונה אלא לכ"ג דוקא משום בעולה אבל לכהן הדיוט מותרת ובתה כשרה לכהונה וינאי המלך שערערו עליו לפי שנשבי' אמו היינו משום שהיה אביו כ"ג והיא פסולה לו משום בעולה יע"ש וראיתי בספר בני דוד שהקשה משם שמעתי מקשי' מההיא מתני' דפרק האומר דף ס"ד דקתני נשבית ופדיתיה אינו נאמן דכפי דברי הריטב"א ז"ל צריך לומר דאינו נאמן דקתני היינו לפוסלה לכ"ג וכיון שכן ק' דמאי פריך התם בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' והרי בידו להשיאה לממזר כלומר ויהא נאמן במ"ש נשבית במגו דאי בעי משיאה לממזר ואם איתא הא לא חשיב מיגו דדילמא האב אינו רוצה לפוסלה אלא לכ"ג דוקא ואם היה משיאה לממזר היה פוסלה לכ"ה ג"כ א"ד יע"ש ואי מהא לא אריא לע"ד דאיכ' למימר דתלמודא התם פריך אליבא דמ"ד דהולד פגום לכהונה מיהו ממאי דקתני מתני' בין שהיא גדולה אינו נאמן קשה לכאורה דאי לענין כ"ג קאמר מאי אינו נאמן דקאמר הא בלא"ה בוגרת אסורה לכ"ג וצ"ל דמתני' אתא כר"א ור"ש דמכשירין בבוגרת כדתנן ביבמות דנ"ט וא"כ נ"מ אם עבר ונשא דקי"ל דאינו מוציא ודוק גם מהא דתנן בפרק אלמנה לכ"ג העבד פוסל ומאכיל אין להקשות לדעת הריטב"א ז"ל שהרי קתני דפוסלה לתרומה ומכ"ש לכהונה דההיא מתני' רבי היא דס"ל דגוי ועבד הבא עב"י הולד ממזר כדקתני סיפא ולדידיה ודאי דפסלה לגמרי דהשתא ממזר הוי מיפסלי מביאתו מבעייא מיהו קשה מהא דתנן פ"ג דעדיות מ"ו השבויה אוכלת בתרומה דר"ד וחכ"א יש שבויה אוכלת ויש שאינ' אוכלת וצריך לומר דחכמים דר"ד ס"ל כר"א ור"ש דגוי ועבד כו' הולד ממזר וזה דוחק. האמנם הא קשיא לי טובא לפי דעתו ז"ל שהרי בפרק החולץ קאמר התם דאף רבא מורה בה להיתר' דאמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך וא"כ לפי דעתו צריך לומר דרבא ס"ל דגוי ועבד הבא עב"י לא פסלה ואלו רבא גופיה קאמר פרק יש בכור דכהנת שנתעברה מגוי בנה חייב בה' סלעים משום דנתחללה בביאתו והיינו מהא דר"י כמ"ש רש"י שם וכן קשיא לי עוד מהא דגרסינן פרק ארוסה דכ"ו ע"ב אמר ר"ה גוי מקנין על ידו ופוסל בתרו' ופרכינן פוסל בתרומה פשיטא מהו דתימא כו' והשתא לפי דעתו ז"ל היכי פריך פשיטא במילתא דאדרב' לית הלכתא כות' וצ"ע כתב ה"ה ז"ל וז"ל ויש מי שכתב שאם ילדה בת פסולה לכהונה דקדק הרב ז"ל לומר בת דדוקא בת הוא דפגו' לכהונה אבל אם ילדה בן כשר לגמרי ונ"מ שאם בא עב"י אין הולד פסול לכהונה וכ"כ הריטב"א ז"ל שכן אמרו בירושלמי וכן נראה בהדיא דעת רש"י ז"ל בפרק החולץ ד"ה שבנה פגום שכתב דבנה פגום לאו דוקא וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו דאי ברתא היא אסורה לכהונה וכן כתב בחידושי הרשב"א ז"ל שם ולאפוקי מדעת הרמב"ן ז"ל שכתב דהבן נמי פגום יע"ש ויש לתמוה על הרב ח"ה ז"ל שכתב בדף הנזכר ע"ב גבי ההוא דהוו קרי ליה בר ארמאה אמר ריב"ל מי לא טבל לקרייו כתב וז"ל יש מקשים דמשמע דלפוסלו הוו קרי ליה הכי כו' וא"כ קשה ממ"נ אם היתה אשתו גויה מה מועיל מה שטבל לקרייו ואם היתה ישראלי' אף אם לא טבל לקרייו הא ס"ל לריב"ל דגוי ועבד הבא עב"י הולד כשר ותי' דריב"ל לטעמיה דאמר לעיל פגום מיהא הוי אבל אם טבל לקרייו אינו פגום כו' יע"ש והדבר תמוה דלפי דברי רש"י והרי"ף והרא"ש ז"ל לא ניתן ליאמר תי' זה כלל דדוקא בת הוא דפסול לכהונה אבל בנה אינו פגום והכא בן הוא כדקאמר בר ארמאה ועיין בספר נחלה ליהושע סי"א ודוק ועמ"ש ה"ה ז"ל והרמב"ן העלה הדבר בספק וכתב דאם נשאת אין מוציאין אותה מידו והולד ס' חלל ראיתי להרב מ"ל ז"ל פ' י"ז מה' אלו דין ז' שתמה עליו דהא למ"ד גוי ועבד הבא עב"י דהולד פגום ד"ת הוא דהא מק"ו דאלמנה מייתינן לה וכיון שנסתפק הרב הלכה כמאן הו"ל למיזל לחומרא כדין ס' גרושה או ס' זונה שפסק הרמב"ן דמוציא בגט וכתב ה"ה ז"ל שזה פשוט דספק דאוריי' היא יע"ש שהניחה בצ"ע ועיין בספר יש"ש פרק החולץ שתמה עליו כן ולי נראה ליישב ע"פ מ"ש מהריב"ל ז"ל ח"ד סי"ט שנסתפק הרב ז"ל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא באיסור ערוה קצתם אומרים שהיא אסורה לבעלה וקצתם אומרים שהיא מותרת אי אזלינן בתר המחמיר כיון דהוי דבר ערוה א"ד כיון דכופין אותו לגרש דאזלינן בתר המיקל כי היכי דלא ליהוי גט מעושה כו' יע"ש ולפי זה י"ל דברי הרמב"ן ז"ל דתופס לשון אחרון שכתב מוהריב"ל וס"ל דדוקא בספק גרושה במציאות כגון ספק קרוב לו וכיוצא מוציאין אותה בע"כ כיון דספק דאורייתא היא וד"ת מוטלת עליו לגרשה הו"ל גט מעושה כדין אבל הכא דמספקא ליה הלכתא כמאן אין מוציאין אותה בע"כ כיון דלכשת"ל דהלכה כמאן דמיקל הו"ל גט מעושה וזה שדקדק הרב ז"ל אין מוציאין אותה מידו ולא כתב לא יוציא לאשמועינן דדוקא בע"כ הוא דקאמר דאין מוציאין מידו כנ"ל נכון:
**מעשה חושב**
**(רצו)** ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הגוי כו'. וכ"מ ממ"ש הרשד"ם ביו"ד סי' קצ"ו מביאו רבינו המחבר לקמן ריש הלכה ד' לחלק בין איסור שפחה לישראל דס"ל להרמב"ם לשיטתי' דאינו אלא מדרבנן ובין איסור ישראלית לעבד כנעני דהוי מה"ת דמכח הוכחה ממה שהתירה התורה שפחה לעבד עברי אינו מוכח אלא דאיסור שפחה לישראל אינו מה"ת דעבד עברי ישראל גמור הוא אבל כיון דלא מצינו דהתירה התורה למסור אמה עבריה לעבד כנעני מש"ה כתב הרמב"ם פי"ח דנבעלת לעבד כנעני הואיל ואסורה לו היא זונה וע"ש: ואני תמהני על הרשד"ם דמהא דלא מצינו בתורה דהרב מוסר לעבד כנעני שלו אמה עבריה אין ראיה כלל משום דדוקא בעבד עברי שייך דבר זה דהיינו עבודתו לרבו בלילה שיהיו הולדות להרב וזה דוקא שייך כשמוסר שפחה כנענית לעבד עברי דולדה כמותה ולהרב הילדים משא"כ להיפך למסור אמה עבריה לעבד כנעני דהילדים ישראלים גמורים הם ואין להרב בהם כלום א"כ מה לו להרב למסור לו אמה עבריה שלו שאין לו מעבודתו בלילה כלום: וכעת נ"ל דס"ל להרשד"ם ז"ל כפסקי התוס' דס"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד גוי וה"ה לעבד וא"כ הרי הילדים הוו עבדים והמה להרב ואפ"ה לא מצינו בתורה דהרב מוסר אמה עבריה לעבד כנעני שלו א"כ מוכח מזה דאיסור תורה יש בו: אולם י"ל דאפי' להתוס' הנ"ל דוקא בגוי הדין כן שיש לו חיים משא"כ בעבד דמבואר ביבמות דף ס"ב דאין לו חיים אין הולד נגרר אחריו כלל ואם בא על אמה עבריה הוי הולד ישראל גמור ולא שייך להרב כלל ובהכי ניחא דלא תקשה קושיית המהרש"א בסתירת דברי רש"י ז"ל אהדדי (וכמדומה לי שכבר כ"כ חד מגאוני בתראי ליישב כן סתירת דברי רש"י ז"ל): אבל גם בל"ז דברי הרשד"ם תמוהים הם וכאשר אאריך בזה אי"ה לקמן בדף הסמוך ועיין מ"ש רבינו המחבר ז"ל בשם הריטב"א ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:3:2
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:3:2)

**וממזר**
**הבא על הגויה הולד גוי כו'.** משנה פרק האומר ואמרינן התם בגמ' נכרית מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם ולדה כמוה מנ"ל אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה ופרש"י ז"ל מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לגוי מבתך קאמר כו' וקרי ליה בנך משום דבני בנים הרי הם כבנים וכן כתב הריטב"א ז"ל וק"ל מדאמרינן פרק הבע"י דס"ב ע"ב א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הם כבנים אילימא כו' ופרש"י ז"ל אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן והשתא אמאי לא מייתי לה מהכא דקרי לבן בתו בנך וצ"ע עוד פי' רש"י בד"ה בנך הבא מישראל וז"ל ולא מקרא קא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא כו' ודבריו סתומים עיין בהרא"ם ז"ל פ' ואתחנן ובמוהריב"ל ח"ג ס"י ובמוהרש"י ז"ל ספר בראשית מ"ש בלשון זה והנראה לע"ד בכונת רש"י ז"ל דס"ל דמאי דקאמר ר"י בנך הבא מישראל קרוי בנך לא קאי אקרא דכי יסיר את בנך דמוכח מינה דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך דאם כן רבינא היינו ר"י וכמו שהקשו התוספות ותו דא"כ הכי הו"ל לר"י למימר בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך כלישנא דרבינא אלא ר"י אבעלמא קאי וקאמר דבנך הבא מן הישראל דהיינו שהוא מישראל ומישראלית קרוי בנך ולאפוקי בנך הבא מן הגויה דאינו קרוי בנך וכל עיקרו דר"י לא אתא אלא לאשמועינן דבנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך וזהו שכתב רש"י ז"ל בנך הבא מן הישראל כו' לאו מקרא קא דייק כלומר דלבנך הבא מישראל דהיינו כשהוא מישראל ומישראלית לא צריך קרא להכי דלמשפחותם לבית אבותם כתיב אלא ה"ק מדלא קפיד כו' כלומר דכל עיקרו של ר"י לא אתא אלא לבנך הבא מן הגויה ואהא קאמר דש"מ מדלא כתיב כי יסיר את בתך דדוקא בנך הבא מישראל קרוי בנך ולפי זה צ"ל דמ"ש רש"י לעיל בד"ה כי יסיר וז"ל ושמעינן דבן בתך מן הגוי קרוי בנך לאו אדר"י קאי אלא מילתיה דר"ה דלקמן הוא דקאמר דמהך קרא שמעינן דקרוי בנך כדקאמר רבינ' ודוק. ודע שגירסת הריטב"א שם כך היא נכרית מנ"ל אמר קרא כי יסיר כו' וכתב וז"ל וכ"ת נימא ולדה כמוה מנ"ל דלא תפסי קדושין י"ל דנפ"ל מדכתיב שבו לכם פה עם החמור דהא ב' נערי' היו וחד מינייהו אליעזר שהוא עבד והב' גוי ותרוייהו איתקוש לחמור דליכא למימר דהב' היה ישמעאל דההוא בנו קרי ליה בכל דוכתא ואע"ג דהכי איתא באגדה אנן לא שמעינן לה הכי עכ"ל וק"ל טובא דבפרק הבע"י דס"ב גרסינן אמר רב הכל מודים בעבד שאין לו חייס דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור והשתא כפי דברי הריטב"א ז"ל אם כן גוי נמי נילף מהכא דהא תרוייהו איתקוש לחמור ובגוים הכתיב קרא בהדיא דיש להם יחס כדמייתי התם מקרא דבלאדן בן בלאדן וכי היכי דבגוים יש להם יחס אע"ג דאיתקוש לחמור ה"נ נימא דעבד נמי יש לו יחס ויש ליישב בדוחק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:4:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:4:1)

**לפי**
**דבר זה התירו לממזר לישא שפחה כו'.** הנה דעת רבינו מבואר דס"ל דאיסור שפחה לב"ח הוא מדרבנן ומשום הכי הותרה לממזר משום דהם אמרו והם אמרו ושלא כדעת רש"י פרק האומר דס"ט ד"ה לכתחילה שכתב וזה לשונו וקסבר דכי כתיב לא יהיה קדש בישראל כשר כתיב וכעין זה כתבו הר"ן והריטב"א משם ר"ת אשר מבואר מדבריהם דס"ל דאיסור שפחה לב"ח מדאורי' שלא כדעת רבינו וכן נראה ג"כ ממ"ש בפרק י"ב וכן כתב מוהרשד"ם ז"ל י"ד סי' קצ"ו שזה דעת רבינו ז"ל אמנם בתשו' שאחר זה דחה מוהר"א ן' יעיש ז"ל דבריו ממ"ש רבי' בפ' י"ח וז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה כו' אבל הנבעלת כו' או לגוי ועבד הואיל והיא אסורה לינשא לו ה"ז זונה ע"כ ואלו היה איסורו מד"ס לא קראה זונה ומוהרשד"ם ז"ל החזיק בסברתו וכתב דאין ענין זה לזה שהרי לא מצינו בתורה שאמה עבריה יוכל האדון למוסרה לעבד כנעני משא"כ בעבד עברי שהתיר הכתוב לאדון שימסור לו שפחה כנענית ומטעם זה כתב רבינו שאין איסור שפחה מן התורה כיון דע"ע הוא חייב בכל המצות כשאר ישראל איך אפשר שיתיר לו מה שאסור לישראל מה שלא עשה כן לאמה עבריה אלא שאיסור ישראלית לעבד מן התורה מקרא דלא יהיה קדש לכך אסור באמה עבריה א"ד יע"ש הנה מבואר דדוקא איסור שפחה לב"ח אינו אלא מד"ס אבל ישראלי' לעבד אסור מן התורה וכ"כ מוהרח"ש ז"ל ח"ג סימן מ"ד יע"ש ומהתימא על הרב כנ"הג ז"ל ח"א סימן ד' בהגהת הטור אות ח' שכתב וז"ל איסור שפחה לב"ח וישראלית לעבד לדעת הרמב"ם ז"ל הוי איסור דרבנן רשד"ם ז"ל עכ"ל והוא תימה שהרי מבואר מדברי הרשד"ם דישראלי' לעבד אף רבינו ז"ל מודה דאיסורו מן התורה וכן יש לתמוה על הרב פמ"א ז"ל ח"א סימן ל"ב כמו שיע"ש. אך זו היא שקשה לי לדברי מוהרשד"ם דאם איתא דישראלי' לעבד אסורה מן התורה א"כ מאי פריך פ"י יוחסין ת"ש א"ל לר"ט טהרת את הזכרים ולא טהרת את הנקבות אי אמרת לכתחילה קאמר ממזרת נמי תנסיב לעבד והשתא מאי קושיא נימא דדוקא בזכרים התירו לממז' לישא שפחה משום דכיון דאיסור שפחה מדרבנן הם אמרו והם אמרו כמ"ש רבינו ז"ל אבל ממזרת לעבד כיון דאיסורו מן התורה לא התירו אלא משמע ודאי דל"ש לן בין ישראל לשפחה לישראלי' לעבד אלא תרוייהו דאוריית' או תרוייהו דרבנן גם מ"ש דאיסור ישראלי' לעבד נפ"ל לרבינו ז"ל מקרא דלא יהיה קדש תמהני עליו שהרי רבינו ז"ל בס' המצות סי' ש"ן כתב וז"ל שהזהירנו שלא לבא על הזכר והוא אומרו ואת זכר לא תשכב וכו' כבר נכפלה האזהרה בזה הענין בעצמו והוא אומרו יתעלה לא יהיה קדש מבני ישראל וזה דרך האמת שזה הלאו הוא נכפל לחיזוק עכ"ל והשתא כפי דברי מוהרשד"ם ז"ל אמאי הוצרך רבינו ז"ל לידחק ולומר שלא יהיה קדש נכפל לחיזוק והיל"ל בפשיטות דאצטריך להזהיר ישראל לעבד גם מוהרח"ש ז"ל סימן הנז' הקשה וז"ל ואיברא דלכל הפי' קשה להרמב"ם במנין המצות אמאי לא הביא לאו דלא יהיה קדש אלא לא תהיה קדשה בלחוד ותי' דאפשר לומר בדוחק דהרמב"ם ס"ל דלא תהיה קדשה ולא יהיה קדש כולה חדא מילתא היא לישראל' הנבעלת לישראל דרך זנות וחד אזהרה לנבעלת וחד אזהרה לבועל יע"ש והוא תימא איך אשתמיט מיניה דברי רבינו ז"ל הללו דסי' ש"ן שכתב בפי' דלא יהיה קדש בא אזהרה למשכב זכור וכמ"ש ועיין בהרדב"ז ז"ל ח"א סימן קפ"ח שנראה מדבריו שלדעת רבינו ז"ל בין איסור עבד לישראלי' בין איסור שפחה לב"ח אינו אלא מד"ס שלא כדעת מוהרשד"ם ז"ל ומה שהקשה מוהר"א ן' יעיש ממ"ש רבינו דהנבעלת לגוי ועבד הואיל והיא אסורה לו ה"ז זונה י"ל דזונה מדרבנן קאמר דנפסלה לכהונה מד"ס ומ"ש מפי השמועה למדו שזונה האמורה בתורה כו' לא קאי אלא אאינך דקא מני בהדייהו אלא דק' לזה ממ"ש רבינו שם בדין ד' הבא על השניה וכיוצא בהם לא עשאה זונה שהרי אינה אסורה לינשא לו מן התורה הרי בהדיא דכל שאיסורו מד"ס לא מיקרייא זונה ולא נפסלה לכהונה ועיין בספר בתי כהונה ח"א למורינו הרב ז"ל בחלק בית ועד סי' ח' שהכריח כן יע"ש:
**האמנם** אחר העיון נראה דהא ודאי ל"ק שהרי נתין לדעת רבינו ז"ל אין איסורו אלא מד"ס כמ"ש פי"ב מה' אלו דין כ"ב ואפי"ה כתב שם בדין ג' שאם נבעלה לנתין עשאה זונה וכן מצאתי למוהר"ר דוד עראמה בחי' כתב שם וז"ל או נתין ואע"פ שלדעת הרב איסורו מד"ס הולד פסול וכן ממזר מדרבנן משא"כ בשניות שהולד כשר עכ"ל אלא שהרב ז"ל לא ביאר לחלק מה בין שניות לנתין ואפשר דטעמא דמילתא דשניות אין איסורן מצד עצמן כלל אלא משום גדר וסייג לעריות משא"כ בנתין שגזרו עליהם מצד עצמן מפני האכזריות שהיה בהם וכבר הארכתי בזה במקום אחר והבאתי סמוכות לזה ואם כן עבד נמי אע"ג דאיסורו מד"ס לא גרע מנתין דה"נ איסורו מצד עצמו מפני שגורם לבן לסור מאחרי ה' כמ"ש רבינו אך קשה לכאורה מהא דתנן בפרק המגרש דפ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' לעבד ולנכרי ה"ז גט כשר משום דלאו שיורא הוא דבלא"ה אסירי ולא תפסי בה קדושין והשתא אם איתא דישראל לעבד מותרת לינשא מן התורה הא מדאוריית' גט בטל הוא דשיורא הוא כיון דאי לא הוה משייר היתה מותרת לינשא לו והאי משום איסור אישות שבה אסורה לינשא לו והרי חייבי לאוין דמדאורייתא אסירי לינשא להם ואפי"ה חשיב שיורא משום טעמא דכיון דחייבי לאוין תפסי קדושין ולהא לא תפסי מחמת איסור אישות שבה כ"ש בעבד דחשיב שיורא כיון דישראל לעבד מותרת להנשא ולהא אסירא משום איסור אישות שבה וכ"ת הרי קתני מתני' לעבד ולנכרי ונכרי נמי אין איסורו אלא מד"ס דבית דינו של שם גזרו עליו הא ודאי ל"ק דדרך אישות מיהא אסורה מן התורה מקרא דלא תתחתן ונראה לומר דאע"ג דמן התורה ישראל לעבד שרי אפי"ה כיון דחכמים אסרו לא חשיב שיור' ונמצא גט כשר מן התורה דכיון דמה שהקפידה התורה הוא שיהיה דבר הכורת בינו לבינה והשתא מיהא מכח גזירת רז"ל הרי הוא דבר הכורת בינו לבינה שפיר דמי וזה נראה מוכרח ממאי דאיבעייא לן התם חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר או דילמא שייר בביאה א"ל תניתוה לאבא ולאביך במאי אילימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין נינהו אלא לאו בזנות כו' והשתא קשה למאי דס"ד השתא דאלא לאבא ולאביך דקאמר שלא תבעלי בזנות הוא דקאמר א"כ כי קתני נמי לעבד ולנכרי בזנות הוא דקאמר דאי בנשואין עבד ונכרי בני נשואין נינהו כדפריך אאבא ואביך וכיון שכן קשה דהיכי קתני דהגט כשר הא מדאוריית' ישראל לגוי דרך זנות מישרא שרי וא"כ הו"ל שיור בגט אלא משמע ודאי דכיון דמדרבנן אסירא א"כ השתא מיהא לית ביה שיורא והגט כשר ד"ת כנ"ל ועיין בספר מח"א ה' קנין משיכה סי' ב' ותמצא מעין האמור ועיין עוד בספר מים חיים להפר"ח ז"ל בה' נחלות פ' ודו"ק מיהו מהא דגרסינן פרק אלמנה לכ"ג דס"ט נראה שיש להוכיח כדעת מוהרשד"ם ז"ל דפריך התם לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה לאיש זר כי תבעל אלמנה וגרושה ל"ל והשתא אם איתא דישראל לעבד ד"ת מותרת לינשא לו א"כ מאי פריך אלמנה וגרושה ל"ל ופרש"י דהאי כי תהיה אם בא ללמד על ביאת הפסולין אינו אלא לשון בעילה וכל הזרים אצלה במשמע ואפי' גוי ועבד ע"כ והא איכא למימר דאצטריך אלמנה וגרושה לאשמועינן דעבד הבא על הישראלית פסולה מן התרומה דאי מקרא דכי תהיה לאיש זר ליכא למשמע שהרי עבד לאו זר אצלה הוא שהרי מותרת לינשא לו אבל מקרא דאלמנה וגרושה ממעטינן ליה שפיר כיון דלא שייך אלמנות וגרושין בו ואין לומר דלדידן נמי תקשי דאימא דאלמנה וגרושה אצטריך למעוטי נכרי דאי מקרא דכי תהי' לאיש זר לא שמעינן לה כיון דמאודריית' שרי דהא ודאי בורכא היא דכיון דדרך אישות אסור ד"ת מקרא דלא תתחתן א"כ שפיר קרינן ביה לאיש זר שזר אצלה להתחתן בו תו ק"ל מהא דגרסינן פ' החובל דפ"ח ע"א אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות דכתיב כו' אמר עולא עדות לא מצית אמרת דאתיא בק"ו מאשה ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות והשת' אם אית' לדעת רבינו דישראלי' לעבד ד"ת מותר אכתי תקשי דמן התורה מנ"ל דעבד פסול לעדות כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל מיפריך ק"ו ועיין בתו' פ"ק דר"ה ד"ה אלו שכתבו בס"ד דעבדים לא קחשיב בפ' זה בורר משום דפסולים דאורייתא הוא יע"ש ודוק ועיין בהרב מש"ל ז"ל פ"ג מה' עבדים הלכה ג' שהקשה דאם איתא דשפחה מותרת מדין תורה איך כשאסרו חכמים השפחה לא אסרוה ג"כ לעבד ומדברי רבינו מוכח דהשפח' מותרת לעבד ואפי' מדרבנן וכן מבואר מההיא דרבי שמלאי יע"ש ולי נראה שלפי מ"ש הרב ט"ז י"ד סי' קי"ז סק"א דבדבר המפורש היתרו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועשה סמוכות לזה מדברי התוס' דפ' לולב הגזול יע"ש כבר כתבתי בזה באורך בה' יסודי התור' נרא' דלק"מ וק"ל כתב הרדב"ז ז"ל סימן הנז' דס' ממזר נמי מותר בשפח' ול"מ לדעת רבינו דס"ל דאיסור שפחה מדרבנן אלא אפי' לדעת ר"ת ודעימיה דס"ל דאיסור שפחה מן התורה שרי יע"ש שהאריך בזה ומוהר"א יצחקי ז"ל בס' זרע אברהם חי"ד סי' החזיק בסברא הלזו ודחה דברי הרב פ"מ ח"ג שכתב דס' ממזר אסור בשפחה יע"ש ואני תמיה עליהם איך אשתמיט מינייהו דברי הר"ן והריטב"א ז"ל בר"פ עשרה יוחסין שכתבו וז"ל והא דתנן חרורי דמשמע דעבדים לא אליבא דר"ט דקי"ל כותיה ה"ה לממזרים דמותרים בעבדים אלא דמשום אינך השנויים במתניתין שאין מותרים בעבדים תנא חרורי עכ"ל הרי בהדייא דס"ל דשתוקי ואסופי השנוים במשנה אינם מותרים בעבדים וכן מבואר עוד בחי' הרשב"א שכתב וז"ל ולא תנא חרורי אלא משום אינך כולהו דמתני' דאינם מותרים בעבדים וא"ת ואיך שתוקי ואסופי מותרים בעבדים וא"ת בנתיני' והא קיימי בלא תתחתן בם כו' ושתוקי ואסופי אסירי באיסורי חיתון ע"כ דאי לא לישתרו אפי' בגוים ועבדים כו' ועיין שם הנה מבואר בהדייא דשתוקי ואסופי אסורים בשפחה וצ"ע ודע שהרב חלקת מחוקק סי' ד' ס"ק כ"ב נסתפק בגר עמוני ומואבי אי מותרים בשפחה כממזר או עדיפי מממזר והרב בית שמואל ס"ק נ"ה כתב דלכאורה נראה דתלייא בפלוגתא דרבינו ור"ת שלדעת רבינו ז"ל דס"ל דאיסור שפחה מדרבנן ומשו"ה לא גזרו על הממזר כדי לטהר זרעו ה"נ יש להתיר בגר עמוני מה"ט ולדעת ר"ת שכתב הר"ן דה"ט דממזר מותר בשפח' אע"ג דאיסורו מדאורייתא משום דכתיב לא יהיה קדש יצא ממזר שקדש ועומד הוא א"כ בגר עמוני י"ל דאסור דהא אין יצירתו בעבירה א"ד יע"ש ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל ביבמות פ' הערל דע"ז ע"א שכתב שם דגר מצרי מותר לישא שפחה והביא שם ירושלמי דפרק עשרה יוחסין דקאמר בהדייא דעמוני נותנים לו שפחה ומבואר הוא שדעת הרשב"א ז"ל דאיסור שפחה מדאורייתא כדעת ר"ת כמ"ש בריש עשרה יוחסין ולא ידעתי איך אשתמיט מנייהו ירושלמי הלזו ועיין בהרמ"ע מפאנו במאמר חקור דין דכ"ט שכתב שישי אבי דוד חשש דילמא מואבי ואפי' מואבית ואמרו רז"ל שפי' מאשתו בזקנותו ולקיים מה שנאמר ולערב אל תנח ידך בקש לבוא על שפחתו ושחררה על תנאי יעיין שם הנה מבואר דגר עמוני ומואבי מותרים בשפחה כנ"ל:
**מעשה חושב**
**(רצז)** הנה דעת רבינו מבואר דס"ל דאיסור שפחה לבן חורין היא מדרבנן כו'. לא זכיתי לעמוד על דעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל איך אפשר לומר כן דהא ב"ד של החשמונאים גזרו דהבא על הנכרית חייב משום נשג"א או נשג"ז והרמב"ם גופי' בפי"ב מהא"ב נקט נש"ג והיינו נדה שפחה גוי'. והיינו דגזרו על נדה ושפחה משום דאתי לאחלופי בנדה ישראלית או בשפחה כנענית ממש ועיין רש"י ע"ז דף ל"ו ע"ב בד"ה נשג"א וא"כ תינח אי שפחה אסורה לישראל מה"ת מש"ה גזרו ב"ד אנכרית אטו שפחה אבל אי נימא דשפחה גופה מה"ת מותרת לישראל א"כ איך שייך למגזר נכרית אטו שפחה מאי מקום איכא לאחלופי למגזר בגוי' כיון דהיא נמי מדרבנן בעלמא אסורה וצ"ע:
**(רצח)** ומטעם זה כתב רבינו שאין איסור שפחה מה"ת כו'. איך אפשר שיתיר לו מה שאסור לישראל כו'. זה תמוה דהא עבד עברי כהן הרי רבו מוסר לו שפחה כנענית כרב בקדושין דף כ"א ע"ב וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב הלכה ב' מהלכות עבדים אע"פ שהיא זונה ואסורה לו מה"ת כמ"ש הרמב"ם בפי"ח ה"א מהא"ב וזה אפי' בנשתחררה פחות מבת שלש נמי אסורה לכהן מן התורה (ועיין בראב"ד בהשגות שם שכתב דאסורה מה"ת משום דכתיב בתולות מזרע ישראל ועיין במ"מ שם) וכיון דקראה זונה ע"כ דהיא מדאורייתא ועיין ח"מ וב"ש בסי' וא"ו ובסי' ט"ז ודוק וצ"ע:
**(רצט)** איסור שפחה לב"ח וישראלית לעבד לדעת הרמב"ם ז"ל הוי איסור דרבנן כו'. וכ"כ הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קפ"ח דגם ישראלית לעבד הוי נמי מדרבנן לחוד ותמהני דא"כ תקשי לי' מתניתין דגיטין דף מ"א ע"א במי שחציו עבד וחציו בן חורין דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין ואמאי הא האדון עובר בעשה דאורייתא דלעולם בהם תעבודו וא"כ מוטב שתעביד האשה איסורא זוטא משיעביד האדון איסורא רבה ועיין תוס' שם בד"ה כופין כו' שהקשו שם דליתי עשה דפ"ו ולידחי את הל"ת דלא יהיה קדש ותירצו דכיון דאפשר ע"י כפי' לא דחי וע"ש וא"כ הא תינח אי איכא ל"ת דאורייתא אבל אי נימא דאין בזה אלא איסורא מדרבנן הרי הקושיא במקומה עומדת גם שאר התירוצים של התוס' לא סלקו כהוגן לפ"ז: ויש ליישב בדוחק ולומר דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וגם איסור ביאה דרבנן חיובה בהעראה וא"כ עדיף טפי לכוף האדון לשחררו אע"ג דאיסורא רבה הוא משום דהאדון אינו עובר בעשה אלא פעם אחת משא"כ הישראלית עוברת בכל ביאה וביאה והרי כתב הר"ן בתשובתו על האי דנשאל הראב"ד לענין חולה שיש בו סכנה דמוטב לעבור על איסור סקילה החמור והיינו לשחוט לו בשבת מלהאכילו נבילה משום דבשחיטה לא עביד איסורא אלא פעם אחת ואנבילה חייב על כל כזית וכזית עיין ר"ן פרק יוה"כ אלמא דעדיף טפי לעבור על איסור חמור פעם אחת מלעבור כמה פעמים על איסור קל ודוחק: אבל מה שכתב הרשד"ם ז"ל דישראלית אסורה לעבד מה"ת מהא דלא מצינו בתורה באמה העבריה שיכול האדון למסרה לעבד כנעני תמהני דהא דאדון מוסר שפחה כנענית לעבד עברי היינו משום דזהו עבודתו לרבו בלילה שיהיו הילדים של השפחה כנענית שלו לרבה משום דולדה כמותה וזה שייך רק בשפחה כנענית שהיא של האדון אבל באמה עבריה דאין להאדון שייכות בולדה ובניה ישראלים בני חורין נינהו א"כ למה לו להאדון למסרה לעבד כנעני. ועוד דהא אי אפשר לקטנה שתלד דא"כ הרי מצינו חמותו ממאנת ובנים הרי הן כסימנים או עדיפי מנייהו עיין יבמות דף י' והרי היא יוצאת מרשות האדון וכן ק"ל לדברי הרשד"ם ולכל מאן דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דשפחה אינה אלא מדרבנן ומטעמא דאל"כ אמאי עבד עברי מותר בה דאטו משום דנמכר לעבד עברי נפיק מכלל ישראל אפי' בפרט אחר וכעין שהקשה המל"מ בפ"ג מה' עבדים שמביאו המחבר בסוף העמוד הזה דא"כ יהיה אסור בשפחה מדרבנן ומה שמיישב הגאון המחבר כאן עפ"י דברי הט"ז יו"ד סי' קי"ז דמה שמפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור הנה תירוצו זה עולה יפה לפי מה דנקט המל"מ לישנא דקושיא והיינו איך כשאסרו חכמים שפחה לישראל לא אסרו ג"כ לעבד אבל אני הקשיתי הקושיא להיפך איך אפשרות לומר דשפחה אינה אסורה אלא מדרבנן (ומטעמא דע"ע מותר בה אע"ג דלא נפיק מכל מה שישראל חייב ע"י מה שנמכר לע"ע וכנ"ל) הא משום דפירשה התורה בהדיא דעבד עברי מותר בשפחה אע"פ שבכל מילי דיניה כישראל גמור בלי הפרש שוב אי אפשר לחכמים לאסרה אישראל למ"ש הט"ז הנ"ל דכיון דעבד עברי נער ישראל גמור הוא א"כ הו"ל כאילו מפורש בתורה דישראל מותר בשפחה:
**ועוד** ק"ל מש"ס אלו שהקשיתי מעל"ד אמוהרשד"ם ז"ל בד"ה זה תמוה כו' באות רצ"ט דאי ס"ד דשפחה אינה אלא מדרבנן מה קאמר הש"ס שם גבי האי דמבעי להו עבד עברי כהן מהו בשפחה חידוש הוא כו'. וא"כ מאי חידוש הוא כיון דמדאורייתא מותר ואי נימא דחידוש הוא משום דמדרבנן אסור ישראל בשפחה א"כ איך אפשר למילף מהיתר איסור דרבנן היתר ללאו דאורייתא דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דכהן שבא על הנכרית לוקה משום זונה (ואע"פ שעדיין לא זינתה) כמבואר בריש פי"ח מהלכה זו וכ"כ המחבר בש"ע סי' וא"ו סעי' ח' והח"מ וב"ש סי' ט"ז סעיף א' וזה מוסכם ממחברי הראשונים והאחרונים בדעת הרמב"ם ז"ל: (מנ"ה עיין במל"מ פ"ג מהלכות עבדים ד"ה וכופהו שהרגיש בזה ועיין בבית מאיר סי' ט"ז מה שפלפל בדברי המל"מ הללו עיי"ש): ולכאורה יש להביא ראיה דבאמת ילפינן מחידוש היתר איסור דרבנן לאיסור דאורייתא מהך אבעיא שני' בש"ס שם כהן מהו ביפת תואר וע"ש והא ישראל שבא על הנכרית דרך זנות איסורו מדרבנן בלבד וכהן שבא עליה לוקה מה"ת לדעת הרמב"ם ז"ל כמבואר בסי' ט"ז סעיף א' הנ"ל וא"כ איך יליף הש"ס היתרא לכהן ביפ"ת מישראל: אבל באמת משם אינו ראיה משום דאפי' אי נימא דהרמב"ם לא ס"ל כהתוס' דאשת לרבות אשת איש משום דיש אישות לנכרי משום עשה דודבק באשתו מ"מ אכתי איכא חידוש היתר דאורייתא כמ"ש המ"מ בפ"א מהלכות אישות הלכה ד' דהבא על אשה שלא לשם אישות עובר בעשה דרחמנא אמר כי יקח וגו' וא"כ חידוש הוא ביפ"ת דאי לשם אישות הרי עובר בלא תתחתן (אלא צ"ל דע"כ לא קאמר המ"מ אלא בבא על ישראלית שלא לשם אישות דעובר בעשה כיון דבת קדושין היא משא"כ בנכרית תדע דא"כ אמאי צריכין לגזירה דחשמונאים בזנות נכרית ועוד דא"כ הא בשפחה נמי איכא עשה זו ולמה אינה אסורה אלא מדרבנן להרמב"ם ז"ל) א"נ דחידוש הוא דבפרהסיא נמי מותרת אבל לומר דילפינן מאיסור דרבנן לדאורייתא זה לא ניתן להאמר: והנה חתני הרב ר"ש ראפופורט הגיד לי שמצא קושייתי בס' המקנה ותירץ שם דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהתוס' דאין איסור תורה לכהן בנכרית אם לא שנבעלה כבר בודאי כמ"ש ביבמות דף פ"א והנה המעיין ברמב"ם רפי"ח יראה שא"א לומר כן בדעתו מדכתב איזו זונה כל שאינה בת ישראל כו' ואח"כ בהלכה ג' כתב וכן הגיורת כו' ע"ש היטב ודוק וכן פירשו כל המפרשים (אלא דהגאון המקנה הביא ראיה ממג"א סי' קנ"ג וע"ז יש להשיב הרבה ואין הגליון מספיק): ואני אומר דלא הועיל בזה כלל דבשלמא להתוס' לשיטתייהו דס"ל דשפחה אסורה מדאורייתא מלא תהיה קדשה גו' שפיר קאמר הש"ס דחידוש הוא אבל להרמב"ם ז"ל דס"ל דאינה אסורה אלא מדרבנן א"כ ניהו נמי דגם כהן אינו אסור בשפחה אלא מדרבנן מ"מ לא שייך לומר דמשום שהתירו רבנן שפחה לעבד עברי ישראל התירו נמי לעבד עברי כהן דאטו רבנן התירוה הא אדרבה כשאסרו רבנן שפחה הרי היה בדין שעבד עברי נמי יהיה אסור בה אלא שלא היה כח בידם לאסור משום דמפורש בקרא דמותר וכהט"ז הנ"ל א"כ תו אינו חידוש כדי שנאמר ל"ש כהנים כו' דאדרבה כיון דעבד עברי כהן אינו מפורש בקרא הוא אסור בשפחה כיון דליכא כאן חידוש כלל שהרי לא התירו כאן חכמים דבר האסור אלא שלא יכלו לאוסרו מחמת דהתורה התירה בפירוש ואיך נימא דחידוש הוא כדי דנשרי נמי עבד עברי כהן. והבן זה באופן דממנ"פ יקשה על הרמב"ם ז"ל אי ס"ל כפשוטו דכהן לוקה אבעילת נכרית אע"פ שלא נבעלה תחילה וכדעת הפוסקים רובם ככולם א"כ קשה מאי מייתי ראיה מאיסור דרבנן אלאו דאורייתא וכנ"ל ואי ס"ל כהתוס' הנ"ל דבעו שזינתה תחילה ואי לא אינה אסורה מדאורי' לכהן א"כ אכתי יקשה איך קאמר דחידוש הוא הא רבנן לא התירו מידי בשפחה לעבד עברי ישראל אלא שלא היה כח בידם לאסרה לו משום דמפורש היתרו בקרא ואיך אפשר להתיר משום זה שפחה לכהן נמי וכי דנין אפשר משאי אפשר הא עבד עברי ישראל אי אפשר לאוסרו בשפחה ועבד עברי כהן אפשר לאוסרו כיון דאינו מפורש בקרא להיתר ולישנא דחידוש הוא אין לו שחר כלל אי שפחה אינה אסורה אלא מדרבנן ועיין מ"ש על הגליון בדף ב' ע"א בד"ה בחידושי פלפלתי כו':
**ודע** דבמכילתא הביאה המל"מ בפ"ב מהלכות עבדים משמע להדיא דשפחה מותרת מדאורייתא דהא אמרינן התם אם בעל אשה הוא בישראלית הכתוב מדבר או אינו אלא בשפחה כתיב אם אדוניו יתן לו אשה הרי שפחה כנענית אמורה כו' ע"כ ואי ס"ד דשפחה אסורה מדאורייתא איך אפשר לומר דבשפחה מיירי אלא דלכאורה המכילתא זו צריכה רבה דהא הכתוב קראו בעל אשה ואיך שייך בה אישות כיון דלא תפסי בה קדושין ועוד דהא אסורה עליו בלאו דלא תתחתן כל שבא עליה דרך אישות לדעת הרמב"ם ז"ל ואפי' בשאר אומות ועכ"פ כיון דקראו הכתוב בעל אשה משמע דבא עליה דרך אישות וא"כ איך ס"ד דהמכילתא דמיירי קרא בשפחה עד דצריך לימוד דבישראלית מיירי. ועוד ק"ל להני הסוברים בדעת הרמב"ם ז"ל דשפחה מותרת מדאורייתא לע"ע הרי ס"ל להרמב"ם ז"ל דישראל שבעל נכרית דרך אישות לוקה מה"ת משום לא תתחתן בם והרי מסירת השפחה לעבד דרך אישות הוא דהרי מקרא מלא דבר הכתוב אהבתי את אשתי ואפי' אי נימא דשפחה דמיירי בה הכתוב אינה מז' עממין מ"מ הא הרמב"ם ז"ל ס"ל ברפי"ב מהא"ב דאפי' שאר אומות איתנייהו בלא תתחתן וא"כ ניהו דהרמב"ם ז"ל ס"ל דשפחה בזנות אינה אסורה מלא תהיה קדשה ואין איסורה אלא מדרבנן אבל דרך חתנות כמו במוסרה לעבד עברי שפיר קאמר הש"ס בקדושין הנ"ל דחידוש הוא: אמנם הדבר נכון מאד שהרי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ד כתב להדיא דאפי' לקח שפחה דרך חתנות אינו לוקה מה"ת והיינו דאזיל לשיטתי' דס"ל דבגיורת ליכא לאו דלא תתחתן ושפחה נמי כיון שטבלה יצאתה מכלל עכו"ם וא"כ גם המכילתא ניחא דכל שלקחה דרך אישות אע"פ שאין תופסין בה קדושין נקראת בשם אשה וראיה מהך מכילתא לדעה זו ומ"מ אין קושיא מהמכילתא להנך דס"ל דשפחה אסורה מדאורייתא די"ל דהתם קאי אשפחה משאר אומות וס"ל דלית בהו איסור חתנות ודוק:
**(ש)** והוא אומרו ואת זכר לא תשכב כו'. וכבר נכפלה האזהרה בזה כו'. לא יהיה קדש מב"י כו'. שזה הלאו הוא נכפל לחיזוק כו'. זה תמוה דמה צריך לומר דנכפלה האזהרה לחיזוק הא תלמוד ערוך הוא בסנהדרין דף נ"ד רע"ב דאת זכר גו' הוא אזהרה לשוכב ולא יהיה קדש הוא אזהרה לנשכב ע"ש ואי משום דפוסק כרע"ק דפליג שם אר' ישמעאל א"כ מנ"ל דלא יהיה קדש אתא לאזהרה זו כלל דהרי רע"ק דריש אזהרת נשכב מלא תשכב דקרי וא"כ מנ"ל דלא יהיה קדש אתי כלל לזכר ועוד ק"ל כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק כאן דיש אם למסורת ולא למקרא ועיין סנהדרין דף ד' וברמב"ם רפ"ד מטו"מ ובכמה מקומות דמשמע דתנאי דסברי יש אם למקרא מוקמי בשיטה ועיין רמב"ם פ"ד משגגות וצע"ק:
**(שא)** שישי אבי דוד חשש דילמא מואבי ואפי' מואבית ואמרו רז"ל שפירש מאשתו בזקנותו כו'. ביקש לבוא על שפחתו ושחררה על תנאי כו'. תמהני איך אפשר לשחרר על תנאי להני פוסקים דס"ל דאחד ממשפטי התנאי הוא שיהיה אפשר לקיימו ע"י שליח והא שיחרור אי אפשר ע"י שליח משום דאין שליח לדבר עבירה שהרי קיי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה ונמצא דהשליחות בטל כמ"ש התוס' ב"מ דף יו"ד ע"ב בד"ה דאמר כו': [אמר נ"ה המבלה"ד הנה משנה מפורשת (גיטין י"א ע"ב) האומר תן וכו' שטר שחרור זה לעבדי מבואר דמהני שחרור ע"י שליח וכבר תמה בזה הגאון מהר"י הלוי האבד"ק אה"ו זצ"ל הא אין שלד"ע עיין בשו"ת נוב"י ס"ק אהע"ז סי' ע"ו וסי' ע"ז והנכון בזה כמו שתירץ בקצה"ח סי' קפ"ב אות ב' שהמשחרר עבדו אינו עובר בעשה רק כשמשחררו בחנם עיי"ש שהביא כן בשם הרשב"א ועיין בחינוך מצוה שמ"ז וא"כ ה"ה בזה דשחררה משום דעבדא לי' נייחא דנפשי' ועוד י"ל כמ"ש הר"ן פ' השולח דהיכא דאינו עושה לטובת העבד ליכא עשה ועיין מג"א סי' צ' ס"ק ל' וה"ה הכא שעושה לטובתו לקיים מצות פו"ר ולא לטובתה יכול לשחררה ע"י שליח וה"ה דיכול להטיל תנאי בזה וז"ב]. ע"כ הגה"ה:
**וא"א** לומר דכיון דמשום לקיים המצוה דלערב אל תנח ידך עביד הכי שפיר דמי דז"א דהא משום מצוה זו אין מוכרין ס"ת והרי בברכות דף מ"ז ע"ב במעשה דר"א דשחרר עבדו להשלימו לעשרה לבתר דמשני התם מצוה שאני פריך שם והא מצוה הבאה בעבירה היא ומשני דמצוה דרבים שאני וע"ש. וא"כ הרי מצוה דלערב קיל וגם אינה מצוה דרבים ולפ"ז ודאי מצוה הבאה בעבירה היא וא"א לשחרר על תנאי. ואולם אי נימא כמו שצדד המל"מ בפ"ו מהלכות אישות דבתנאי דלשעבר א"צ למשפטי התנאי ומסתמא גם לענין משפט זה דאפשר לקיימו ע"י שליח נמי כן הוא לפ"ז לק"מ דה"נ התנאי הוא איך קיבל משה רבינו ע"ה פירוש מואבי מסיני דהוי תנאי לשעבר וא"צ למשפטי התנאי. ועוד י"ל לפי מ"ש הרמב"ן ב"ב בדף קכ"ו דבינו לבין עצמו א"צ שיהי' אפשר לקיימו ע"י שליח ניחא שפיר דה"נ כיון דיכול לשחררה בע"כ ולא הוי תנאי בינו לבינה ולא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן מש"ה א"צ בזה שיהיה אפשר לקיימו ע"י שליח ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:9:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:9:1)

**גר**
**שנשא בת ישראל כו' הולד יש' לכל דבר.** כתב ה"ה ז"ל בדין הקודם וז"ל אבל אם היה ישראל גמור אחד מהם אסור בממזרת וזה פשוט שאם גר הוא שבא על ב"י לא גרע מגוי כו' הנה הר"ן ז"ל פרק עשרה יוחסין דע"ד ע"ב כתב וז"ל גר מותר בממזרת כר"י מיהו דוקא עד עשרה דורות וכדאית' בגמ' לקמן וכתב' הרמב"ם ז"ל בגר שנשא גיור' דוקא ולא ידעתי מנין לו דאע"ג דגוי הבא על ב"י הולד ישראל התם ה"ט לפי שא"א לו להתייחס אחר אביו דלמשפחותם לבית אבותם בישראל הוא דכתיב אבל זה שאביו ישראל למה לא יתייחס אחר אביו והרי כאן יש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וצ"ע א"ד יע"ש וכן נראה דעת התוס' ז"ל שלא כדעת רבינו ז"ל ממ"ש שם בד"ה והרי גר וז"ל ונראה לפרש הרי גר שנשא בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר כראב"י יע"ש וראיתי להרב ע"י שהק' וז"ל וקשה היכא הוזכר זה בדברי ראב"י דהוא מותר בממזרת ושמא כיון דהולד הולך אחר הזכר הוי גר דעד עשרה דורות הוי גר ומותר בממזרת א"ד והנה הרב ז"ל כתב זה בדרך שמא ואשתמיט מיניה שדבר זה במחלוקת הוא שנוי בין רבינו והר"ן ז"ל וא"כ מבואר הוא שדעת התוס' ז"ל כדעת הר"ן ז"ל ולדעת רבינו צ"ל דמאי דקאמר בגמ' והרי גר שנשא בת ישראל דכהן מותר לישא בתו ומותרים לבא זה בזה אגר עצמו דוקא קאי דמותר לישא ממזרת ולא אבת גר כדעת התוס' והיינו דקא פריך דמדקתני מתניתין כל שבתו אסורה לכהן מותרים לבא זה בזה והאי מותרים אכולהו קאי בין אגר עצמו בין אבתו וא"כ כי דייקינן הא ממזרת אסור אכולהו נמי משמע דכיון שבתו מותרת לכהן איהו נמי אסור בממזרת ואהא פריך והרי גר כו' דהא גר עצמו מותר לישא ממזרת אע"ג דבתו מותרת לכהן וראיתי להרב חלקת מחוקק סימן ד' ס"ק כ"ג שהקשה לדעת הר"ן מהא דגרסינן בפ' האומר אמתניתין דקתני כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר פרכינן וכללא הוא והרי גר שנשא ממזרת ויש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הפגום דתניא כו' ומשני תנא אי זו למעוטי והדר פרכינן ואי זו ותו לא והרי חלל שנשא ישראלית כו' והרי ישראל שנשא חללה כו' והולד הולך אחר הזכר ומדלא פרכינן והרי גר שנשא ישראל' ולא שייך תי' דתי' בגמ' תנא כל מקום לאתויי גר שנשא בת ישראל דאכתי ק' דניתנייה בהדייא כדפריך התם אלא ש"מ דהולד הולך אחר הפגום ואסור בממזרת את"ק יע"ש ולדידי חזי לי לומר דמשום הכי לא פריך והרי גר שנשא בת ישראל דהולד הולך אחר הזכר משום דלא מצי למתנייה בהדי הנך דהוה משמע דהולד הולך אחר הזכר לגמרי ופסולה לכהונה דומיא דאינך דהולך אחר הזכר לגמרי ומתני' ס"ל כראב"י דאמר דכל שאמו מישראל כשרה לכהונה דלא כר"י דס"ל דבת גר זכר כבת חלל זכר שהרי אוקימנא למתני'' כרבי דוסתאי דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללים וא"כ בבת גר זכר נמי ודאי דלרבי דוסתאי כשרה לכהונה דומיא דבת חלל זכר ואע"ג דהתם אוקימנא למתניתין כר"י דס"ל דגר מותר בממזרת ור"י ס"ל דבת גר וגיורת כשרה לכהונה וא"כ כי הוה תני מתניתין גר שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר לא הוה משתמע מינה דפסולה לכהונה שהרי אפי'' שדינן ליה בתר הזכר כשירה לכהונה לר"י הא ל"ק דאי' למימר דמתניתין ס"ל כר"י בחדא דגר נושא ממזרת ובחדא כראב"י דבת גר וגיורת פסולה לכהונה ותדע דלמאי דמוקמינן התם לחד תי' למתניתין כר"י דס"ל גר נושא ממזרת צ"ל ג"כ דלא ס"ל לגמרי כר"י שהרי ר"י ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין כדמוכח בפ' ארבע מיתות ואלו מתניתין סבירא לה דקדושין תופסין בחייבי לאוין וכמ"ש הריטב"א ז"ל שם יע"ש ועוד נ"ל לומר דמש"ה לא הדר פריך לה מגר שנשא בת ישראל משום דאיכא למימר דתנא כל מקום לאתויי כדמשני אקושי' דוהרי ישראל כו' ולא תקשי לן דליתנייה בהדייא משום דכיון דפלוגת' היא שהרי לר"י דס"ל גר לא ישא ממזרת לא מצי למיתנייה הולד הולך אחר הזכר דלא נפ"ל מידי דאפי' שדינן ליה בתר הזכר הרי אסור לישא ממזרת וא"כ משו"ה לא תני לן בהדייא וכ"כ הרב החידו' שם אהא דמשני התם דמתניתין ר"י היא ותנא כל מקום דסיפא לאתויי וז"ל אי קשייא וליתנייה בהדייא כדמקשינן לקמן י"ל משום דבפלוגתא היא לא תני לה בהדייא אלא מכללא דמ"מ אבל גבי ישראל שנשא חללה דד"ה היא ק"ל דליתנייה בהדייא יע"ש ודוק מיהו אין להקשות לדעת רבינו מהא דפרכינן וכללא הוא והרי גר שנשא ממזרת כו' ולא פרכינן מגר שנשא בת ישראל דאין הולד הולך אחר הזכר די"ל ודאי דתלמודא ניחא ליה להק' מגר שנשא ממזרת דקתני ברייתא בהדייא דהולד הולך אחר הפגום ולא מגר שנשא בת ישראל שלא בא מפורש בברייתא בהדייא ובמאי דמשנינן דמתניתין ר"י היא דגר לא ישא ממזרת מתרצא נמי הא דכיון דס"ל דגר אסור בממזרת א"כ לא שייך לומר דאין הולד הולך אחר הזכר דאסורה בממזר שהרי אפי' שדינן ליה בתר הזכר אסור כנ"ל האמנם זו היא שקשה בעיני ואשתומם על המראה איך נעלם מעיני הר"ן וה"ה ז"ל סוגייא ערוכה פרק הבע"י דכ"ז דגרסינן התם בעא מיניה ר"י מרבי אושעי' פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה ופרכינן למאן אי לר"י בין בקדושתיה קאי כו' לא אכלא ואי לר"י בין בקדושתיה קאי כו' אכלה דהא אמר גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה ואי לאו בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל אלא אליבא דהאי תנא דתנן ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שיהא אמה מישראל והכי קא מבעייא ליה כשרות איתוספ' בה ואכלה או קדושה איתוספת בה ולא אכלה ת"ש כו' אלא לאו ראב"י היא וש"מ כשרות איתוספת בה ואכלה ופרש"י ז"ל וז"ל אליבא דהאי תנא קא מיבעיא ליה לר"י וכגון שאמו מישראל כשרות איתוספת בה דראויה לכהונה ולאו קדושה לאיקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואכלה ממ"נ כו' או דילמא קדושה איתוספת בה וקהל איקרי ואסור' לפצוע דכא ולא אכלה ל"א מפי המורה בת גר וגיורת קא מיבעייא ליה אליבא דראב"י מאי כשרות איתוספת בה בהך דאמה מישראל לאיקרוייה קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל הוא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושתיה קאי דתתסר עליה משום כהונה או דילמא קדושה איתוספת בה לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסור לפצוע דכא ולשון ראשון נראה עיקר כנ"ל הנה מבואר שדין זה שכתבה רבינו לפי פרש"י בעייא דר"י הוא דמיבעייא ליה אי בכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכה או לאו בכלל קהל היא ומותרת לפצוע דכא או לממזר ופשטי' לה דלאו בכלל קהל היא גם הריטב"א ז"ל שם בשיטה כ"י כ' כפרש"י ז"ל וז"ל כשרות איתוספת בבת גר זו שאמה ישראל ואכלה פירוש כשרות דפסילי כהונה בלחוד איתוספת לאחשיבה חללה ליפסל לכהונה אבל לא איתוספת בה קדושה לא חשובה קהל ועדיין היא מותרת לממזר ולפצוע דכא דכיון דאביה גר בתריה שדינן ליה וקהל גרים לא איקרי קהל ופשטינן להיתרא וכן הלכתא א"ד יע"ש ולפי פי' המורה שכתב רש"י ז"ל בבת גר שנשא ישראל פשיטא ליה לתלמודא דחשיב קהל ובבת גר וגיורת דוקא הוא דקא מיבעיא ליה וא"כ תימא על ה"ה ז"ל שכתב שזה פשוט שאם גר הוא כו' ואיך כתב שזה פשוט בדבר שזה תלוי בפירוש ההלכה שלדעת רש"י ז"ל בת גר שנשא ישראל פשיטא ליה לתלמודא דלא איקרי קהל וא"כ הי"ל לה"ה לומר שרבינו ז"ל מפרש כפי' המורה ושרש"י ז"ל חולק עליו גם על הר"ן ז"ל ג"כ יש לתמוה איך כתב שלא ידע מנין לו והניח הדבר בצ"ע דממ"נ אי הר"ן ז"ל מפרש ההיא דפ' הבע"י כפרש"י א"כ הי' לו להקשות עליו דתלמודא פשיט לי' להדיא להיתרא ואי ס"ל כפי' המורה א"כ מאי ק"ל מנין לו שהרי לפי' המורה מבואר בסוגייא הנז' דבת גר שנשא ישראל איקרי קהל ואסורה לפצוע דכא ולממזר כדעת רבינו ז"ל וצ"ע ואין להקשות לפרש"י דבאמו מישראל הוא דקא מבעיא ליה לר"י אמאי קאמר בגמרא דאליבא דר' אליעזר בן יעקב דוקא הוא דקא מיבעייא ליה ואמאי ל"ק דאליבא דר"י ג"כ דס"ל דבת גר וגיורת כשרה לכהונה באמה מישראל מבעייא ליה לר"י מי אמרי' דאיתוספ' בה קדושה לאיקרוייה קהל או לא די"ל דס"ל לתלמודא דדוקא לראב"י דס"ל דאמה מישראל דאיתסופת בה כשרות לינשא לכהונה הוא דאיכא לספוקי כיון דס"ל דאמה מישראל תוסיף תת כחה לה לינשא לכהונה ה"נ איתוספת בה קדושה אמנם לר"י לא שמעי' ליה מידי באמה מישראל דאיתוספת בה מילתא שהרי אפי' בבת גר וגיורת מכשירה לכהונה אלא דאכתי קשה דאמאי ל"ק דבבת גר וגיורת מיבעייא ליה דר"י אליבא דר' יוסי מי אמרי' דכיון דאיתוספת בה כשרות לינשא לכהונה איתוספת בה קדושה לאיקרוייה קהל וכי קאמר ר"י דקהל גרים לא איקרי קהל ה"ד בגיורת עצמה וכדקתני בברייתא גר נושא ממזרת דברי ר"י דמשמע דמיירי בגר עצמו שנתגייר או דילמא כשרות דוקא איתוספ' בה אבל קדושה לא"ב וכי קאמר גר נושא ממזרת אפי'' בבת גר וגיורת קאמר וכדמבעייא ליה השתא באמה מישראל אליבא דראב"י מה"ט דאיתוספת בה כשרות וי"ל דהא לא מצינן למימר דבבריית' קתני בהדייא פרק עשרה יוחסין דגר עד עשרה דורות מותר בממזרת ומסתמא ודאי הך ברייתא ר"י היא דלא שמעינן ליה בהדייא דקאמר גר נושא ממזרת אלא ר"י ודוק האמנם לפי' המורה ז"ל דס"ל דבת גר וגיורת הוא דקא מבעייא ליה אליבא דראב"י אי חשיבא קהל ק"ל טובא דמאי קמיבעייא ליה שהרי כיון דלר"י דס"ל דבת גר וגיורת כשרה לכהונה ואיתוספת בה כשרות אפי"ה ס"ל לתלמודא דלא חשיבא קהל וכדפריך אי לאו בקדושתיה קאי הא אמר קהל גרים לא איקרי קהל א"כ מהיכא תיתי לן לומר דלראב"י בת גר וגיורת איתוספ' בה כשרות לאיקרוייה קהל הרי מקו' דר"י נפקא והשתא ומה לר"י דס"ל דבת גר וגיורת איתוספת בה קדושה לכהונה אפי"ה ס"ל דלא איתוספת בה כשרות לאיקרויי' קהל כ"ש לראב"י דס"ל דלא איתוספת בה קדושה לכהונה דודאי ס"ל דלא חשיבא קהל וליכא למימר דהיא גופא מיבעייא ליה לראב"י אי ס"ל דקהל גרים איקרי קהל כר"י או לא איקרי קהל כר' יוסי דא"כ אדמבעייא ליה בבת גרים תבעי ליה בגיורת עצמה ותו דא"כ לא הו"ל לתלמודא למיבעי בהאי לישנא אי כשרות איתוספת בה כו' ובפשיטות היל"ל מי ס"ל לראב"י קהל גרים אקרי קהל או לא ותו דא"כ כי פשטינן לה מברייתא דקתני מנין לפצוע דכא כו' שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כו' היינו לומר דראב"י ס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל וכיון שכן אכתי תקשי ליה דלראב"י כיון דס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל דלא מייתר ליה קהל יתירה לרבויי גרים כדס"ל לרבי יאודה א"כ ל"ל נפש יתירא וכדפריך מה"ש לר' יוסי אלא ודאי דלפי' המורה כי מיבעייא ליה לר"י אליבא דראב"י היינו לומר דאפי'' ס"ל לראב"י כר"י דקהל גרים לא איקרי קהל היינו דוקא בגיורת עצמה אבל בבת גרים מיבעייא ליה אי כשרות איתוס' בה או לא וכיון שכן הדק"ל וראיתי להתוס' פ' יש מותרות דפ"ד ע"ב ד"ה אי נסיב כי אורחייהו שכתבו בתוך דבריהם וז"ל וא"ת אמאי לא נקט דליהוי קאי אתרוייהו כגון מצרי ב' שנשא ישראלית ומצרית א' והשתא אחד מהם ישראל גמור כו' וי"ל דבן הישראלית ממצרי ב' אין חשיב כישראל לענין קהל אלא חשיב קהל גרים עכ"ל הנה מבואר שדעתם ז"ל כדעת רש"י דבת גר שנשא ישראל לא חשיב קהל אך יש לתמוה על דבריהם מעיקר' בקו' מאי הוו סברי דאי הוו ס"ל בקו' כפי' המורה א"כ הי"ל בתי' להזכיר סוגייא דפ' הבע"י על דל שפתיהם ולומר שהעיקר כפירש"י ולא לומר כן מסברא דנפשייהו וראיתי להרב ח"ה ז"ל במ"ב דנ"ט ע"ב שהק' לדבריהם וז"ל ויש לדקדק דמשמע דבן מצרי ג' לישראל דודאי חשיב ישראל גמור לענין קהל וא"כ אכתי תקשי אמאי לא נקט בכה"ג דליהוי קאי אתרוייהו כגון מצרי ג' שנשא ישראל ומצרית א' דהשתא א' מהם כו' וכמ"ש בקו' יע"ש שהניחו בצ"ע ולע"ד לא ידעתי מאי פשיטותיה דהרב ז"ל במצרי ג' שנשא ישראל לומר דהבן חשוב כישראל גמור אי משום דהותר לבא בקהל וע"כ לא כתבו התו' אלא במצרי ב' דלא הותר לבא בקהל הילכך בנו שהותר לבא בקהל חשיב כגר הא ליתא שהרי לדעת רש"י והתו' פ' עשרה יוחסין אפי' בשאר גרים דעלמא דהותרו לבא בקהל ס"ל דלא חשיב קהל וכן לדעת הר"ן ז"ל מבואר דס"ל דמ"ש גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מיירי אפי' בגר שנשא ישראל שלא כדעת רבינו ז"ל וא"כ מבואר הוא שהתוס' ז"ל בפ' יש מותרות ה"נ ס"ל ועיין בס' יש"ש למס' יבמות פ' הנז' סימן ג' שתמ' על דברי התוספות הנז' וז"ל ותימ' הוא שהרי עמוני ומצרי ב' אפי'' בתו כשרה לכהונה לכתחיל' מאחר דאיכא צד ישראל כדאית' בהערל אלמא דיצ' מכלל גרים ק"ו במה שאסור לישראל וכן דעת הרמב"ם דהיכא דאיכא צד ישראל דאסור ויצא מכלל גרים א"ד יע"ש והנה מבואר שאף להרב ז"ל אשתמיט מיניה סוגייא דפ' הבע"י שכתבנו גם הקו' שכתב פריכא איהי שהרי בת גר וגיורת לרבי יוסי יוכיח דכשירה לכהונה ולא יצא מכלל גרים כדאמרי פרק הבע"י. עוד ראיתי להרב ח"ה מהדורא הנז' דברים תמוהים שכתב על מ"ש התוספ' שם בתחילת דבריהם וז"ל לא שנשא בו שניה וג' שלישית דא"כ ב' מותרות כו' דהא קסבר קהל גרים לא אקרי קהל כתב וז"ל ולפי פירש"י ז"ל שכתב דג' ישראל הוא ואסור בשניה ה"ה דשלישית ישראל היא ואסורה לב' כמ"ש במ"ק נראה דלא תקשי ליה הא דקאמר מותרת לאלו גיורת ולא משום דקהל גרים לא איקרי קהל דהיינו דוקא גר או גיורת שנתגיירו עצמן כיון שנולדו בגיותם לא איקרי קהל אבל מצרי ג' שנולד בקדושה אלא דאבותיו גרים היו שפיר מיקרי קהל ואסור בשנייה א"ד יע"ש ואתמהה איך אישתמיט מיניה ברייתא ערוכה פרק עשרה יוחסין דקתני גר עד עשרה דורות מותר בממזרת גם מסוגייא דפ' הבע"י מבואר דבת גר וגיורת לא אקרי קהל ולדעת רש"י שם אפי' בבת גר וישראל דינא הכי כי על כן דברי רש"י שכ' דמצרי ג' אסור בשניה הם דברים תמוהים וצ"ע ומכלל האמור שכתבנו מבואר הוא שדעת רבינו שהוא מפרש כפי' המורה שכתב רש"י וכפי זה צ"ל דמ"ש בפ"ז מה' תרומות דפצוע דכא שנשא בת גרים מאכילה בתרומה מיירי בבת גר וגיורת כפי' המורה וסמך אמ"ש בפט"ו מה' איסורי ביאה וע"פ האמור מקום אתנו ליישב מ"ש רבינו ז"ל ריש פרק ט"ז מה' אלו דאפי' פצוע דכא כהן מותר לישא גיורת כו' ואפי' נתינה או אחת מן הספיקות הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו לא על הספיקות ולא על הנתינים אבל אסור בממזרת ודאית כו' ותמה עליו הרשב"א בחי' פרק הערל דף ט"ו ע"ב וז"ל ולא ירדתי לסוף דעתו שהוא ז"ל נראה שסובר דאין איסור הנתינים ד"ת וזהו כסברא הראשונה דרבא דאמר דלא תתחתן בגיותן הוא דכתיב וכיון שכן מנ"ל להתיר פצוע דכא בגיורת ומנ"ל דלאו בקדושתיה קאי דהא רבא לסברא קמא הוה ס"ד למימר דבקדושתיה קאי ואסור בגיורת א"ד יע"ש גם ה"ה ז"ל נרגש בקו' זו ונדחק בישובה כמו שיראה הרואה אכן כפי מ"ש שדעת רבינו ז"ל ע"כ לפרש סוגייא דפרק הבע"י כפי' המורה דבריו ז"ל נכונים דס"ל דאע"ג דפשיטותא דרב ששת אזדא לה מכח מאי דדחי רבא ברי"ה קי"ל דפצוע דכא מותר לישא גיורת ולאו בקדושתיה קאי מכח סוגייא דפ' הבע"י דפשיטא להו לר"י ולרב הושעיא דלאו בקדושתיה קאי כמ"ש רש"י ז"ל לפי פירוש המורה גם מברייתא מפשטינן מינה לבעייא דר"י צ"ל ע"כ דס"ל דלאו בקדושתיה קאי זה הנראה לי אמת ויציב בדעת רבינו ודרך אגב אומר שיש לתמוה בדברי רבינו במ"ש דפצוע דכא מותר לישא ס' ממזרת והדבר תמוה דמאחר שלדעתו ז"ל פצוע דכא אסור בממזרת ודאית א"כ איך הותר לו הספק הא ממ"נ אסורה לו שאם היא ממזרת הרי אסורה לו ואם היא כשרה אסורה לו משום קהל ישראל ונראה שדעתו ז"ל כמ"ש מוהרימ"ט ז"ל חי"ד סימן א' דמה שהתירה תורה ס' ממזר לגמרי התירתו מתורת ודאי ולא מתורת ס' ואפי' לישא ממזרת וישראלי' כאחד דהוו תרתי דסתרן אהדדי התירתו תורה משום דכל שהוא ס' הו"ל כקהל בפ"ע ולא חשיב קהל וא"כ מה"ט כתב רבינו דפצוע דכא מותר לישא מן הספקות וזה ראיה נכונה לדברי מוהרימ"ט ז"ל האמנם אכתי תמיה לי מילתא במ"ש ה"ה ז"ל בפ' זה דין י"א ד"ה פנויה ובדין כ"ו ד"ה הטבילוהו דס' ממזר אסור לישא ממזרת ודאית ד"ת והרב אליהו רבה ד"נ עשה לו סמוכות מדברי רבינו וכ' דס"ל לרבינו דלר"א דס"ל דודאן בספיקן אסור לאו היינו משום דעשו מעלה ביוחסין אפי' בפסולי יוחסין כמ"ש הר"ן אלא ה"ט דר"א משום דס"ל דקהל ספק איקרי קהל ולא דריש קהל יתירא למעוטי קהל ספק ומש"ה ממזר ס' אסור לישא ממזרת ודאית ד"ת מכח ספק דשמא אחד מהם אינו ממזר יעש"ב והדבר תמוה דאם הדבר כן איך כתב רבינו ז"ל דפצוע דכא מותר לישא מן הספיקות והלא ק"ו הדברים דכיון דבממזר ודאי אע"ג דלכשת"ל דשני ממזרים אין כאן איסור כלל אפי"ה אסרתן תורה משום ספק כ"ש וק"ו דס' ממזר אסור לפצוע דכא ד"ת שהרי ממ"נ אסורה לו וקהל ס' הא אמרינן דלר"א איקרי קהל אלא משמע ודאי שדעת רבינו דאפי' לר"א ג"כ ע"כ ס"ל דד"ת ס' מותר בממזרת משום דקהל ספק לא איקרי קהל ולא אסר ר"א אלא משום מעלה עשו ביוחסין ומש"ה ס"ל לרבינו דפצוע דכא מותר לישא מן הס' דכיון דאינו אלא מדרבנן לא גזרו כמו שלא גזרו בנתינים וכ"ת עוד היום תקשי לרבינו ז"ל למה מותר פצוע דכא בס' הא ממזר ודאי אסור מדרבנן לישא ספק ממזרת אע"ג דמותר בנתינה וא"כ פצוע דכא נמי אע"ג דמותר בנתינה בס' יהא אסור מדרבנן דומיא דממזר וכבר ראיתי להרב בית שמואל סימן ה' ס"ק ב' שנתקשה בזה ואפשר לומר דס"ל לרבינו ז"ל דכיון דטעמא דר"א משום דעבוד מעלה ביוחסין מסתברא דדוקא בפסולי יוחסין כגון ממזרת ונתינ' עבוד מעלה על הספיקות אבל פצוע דכא דלאו פסולי יוחסין הוא אלא פסולי הגוף לא עבוד מעלה על הספיקות האמנם לדברי ה"ה דס"ל דס' ממזר אסור ד"ת בממזרת ק"ט כמ"ש וכבר כתבתי בפ"ט מהלכות טומאת מת מה שיש לתמוה עוד על דברי הרב המגיד ז"ל הללו וצ"ע ועל דברי התוספות שכתבנו לעיל הלא מראש ונראה לפרש כו' ראיתי להרב ע"י שהקשה וז"ל וקשה דא"כ כיון דמהך קו' נייד היכי מוקי רב נתן בר הושעיא דהק' כל שכהן אסור לישא בתו דאכתי קושי' קמייתא במקומה קיימא והרי גר שנשא בת ישראל כו' יע"ש ולע"ד נראה ליישב ע"פ מ"ש הרב ח"ה ז"ל שם דהא דפריך ותו הא מותר אסור והרי גר כו' סיומא דקו' קמייתא דקאמר והרי אלמנה כו' הוא משום דקושי' דהא מותר אסור גרידא ל"ק כלל דאיכא למימר דמתניתין ה"ק כל האסורים לבא בקהל מותרים לעולם לבא זה בזה הא מותר אית בהו אסורים בממזרת ואית בהו מותרים בממזרת כגון גר אלא מעיקרא פריך והרי אלמנה כו' ובתר הכי קאמר ותו הא מותר אסור כו' כלומר דלא תימא דקו' דהרי אלמנה לכ"ג ל"ק דאיכא למימר דמתניתין ה"ק כל האסורים אית בהו מותרים ואית בהו אסורים וא"כ דייקינן מינה הא מותר לעולם אסור ואהא פריך ותו כו' נמצא דכולה חדא קו' היא את"ד יע"ש וא"כ לפי דבריו נתיישבה שפיר קו' הרב ע"י ז"ל דרב נתן בר הושעיא משום קו' קמייתא דהרי אלמנה לכ"ג הוא דנייד לאוקומא דה"ק כל שכהן אסור לישא בתו כו' דמהשתא ל"ק ליה מאלמנה לכ"ג וממילא נמי ניחא קו' דהא מותר אסור דאיכא למימר דה"ק כל שבתו אסורה לכהן לעולם מותרים זה בזה הא כל שבתו מותר אית בהו אסורים ואית בהו מותרין והיינו דפריך ליה תלמודא והרי ישראל כו' ותו הא מותר אסור וסיומא דקו' קמייתא הוא כקו' דמעיקרא ודוק עוד בענין זה ראיתי לעמוד אמ"ש התוס' פ' עשרה יוחסין דף ע"ה ד"ה ור' ישמעאל וז"ל וצ"ל דהיינו מחששא דילמא ממזר בן ישראלית ישא כותית שהיא גויה גמורה כו' ובתוס' רי"ד כתב וז"ל ק"ל כיון דאמרינן גרי אריות הם מאי נפ"מ כו' אי מתחתן ממזר דידהו בגוים והילכך צריך לפרש דהאי דאסרינן ליה כגון אם פירשו מדרכי הגוים ורוצים להתגייר א"נ י"ל אותו הדור היו גרי אריות אבל אחרי כן נתגיירו וחזרו להיות כישראל כו' יע"ש ויש לדקדק עליו במ"ש דמאי נפקא מינה אי מתחתן ממזר דידהו בגוים ומאי קו' הא כיון דס"ל דגוי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר א"כ הו"ל ישראל ממזר ואסור בגויה כמ"ש התוס' וכ"כ בתוספ' רי"ד בעצמו ס"פ האומר דלא תתחתן בישראל כתיב ואפילו ממזרים הוזהרו בו ויש ליישב דס"ל דכיון דטעמא דלא תתחתן משום הסרת בנו הוא כדכתיב כי יסיר את בנך כו' ה"ט ליתיה אלא בישראל גמור שאביו ואמו מישראל אבל גבי כותי הבא על ב"י אע"ג דהולד חשיב כישראל ממזר אפי"ה מותר לישא גויה דלא שייך טעמא דכי יסיר דבלא"ה הוא מוסר ועומד שהרי נטמע בין הכותיים ומסתמא הוא למוד בדרכי אביו מיהו מ"ש דצ"ל דמאי דאסרינן ליה כגון אם פי' כו' וא"נ דאותו הדור דוקא היו גרי אריות ק"ט דאכתי מאי נפ"מ הא קי"ל דגר מותר בממזרת וכבר ראיתי להריטב"א ז"ל שם ש
תב כפירוש תוספות רי"ד משם י"מ וכתב דר"א כר"י ס"ל דגר אסור בממזרת יע"ש אכן לדברי תוס' רי"ד ק"ט שהרי לעיל מזה סמוך ונראה כתב וז"ל ר"א אומר ספיקן בספיקן אסור נראה שאנו צריכים לומר דס"ל לר"א דקהל גרים לא איקרי קהל שאם לא כן במי יתחתנו הספקות וצ"ע:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:16:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:16:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:16:1)

**כו'**
**כשם שנאמן לומר כו' כך נאמן לומר זה בני ממזר כו'.** הנה התוס' פרק עשרה יוחסין דע"ד ע"א ד"ה כשם הקש' וז"ל וא"ת מנ"ל לר"י הא בשלמא זה בני בכור דין הוא שיהא נאמן דהוי טוב לולד אבל לפוסלו אמאי נאמן ותי' משם הרב אליהו דה"ט דנאמן משום דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר כו' וקאי יכיר אתרוייהו יע"ש וראיתי להרב ע"י ז"ל לקמן בדע"ח הקשה דא"כ היכי אמרינן לקמן במתניתין דהאומר זה בני ממזר ר"י אומר נאמן ואמרינן התם בגמרא כדתניא כו' והיכי מייתי מבן גרושה לענין ממזר דאנא אמינא דדוקא בן גרושה שאינו פוסלו לבא בקהל נאמן לא לעשותו ממזר ובשלמא לתי' הא' שכתבו התוספות ניחא אכן לתירוץ הרב אליהו קשה דיליף דנאמן לומר זה בני ממזר מדכתיב בן השנואה יכיר ולדידיה לא מוכח אלא לבן גרושה ותירץ דצ"ל דר"י סבירא ליה דיש ממזר מחייבי לאוין כמ"ש התוספות לקמן א"ד יע"ש והן דברים תמוהים שהרי אי ס"ל לר"י כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין ע"כ ס"ל דקרא דכי תהיין מיירי בחייבי עשה או בבעולה לכ"ג אליבא דרבי סימאי כדאיתא פרק האומר דס"ח וא"כ אכתי הדרא קושיא לדוכתא דכיון דקרא לא מיירי אלא בחייבי עשה דאין בהם משום ממזרות היכי יליף מינה לענין ממזר ואף למ"ש הריטב"א ז"ל בחידושי יבמות מכ"י פ"ב דהא דר"פ דקאמר דקרא דכי תהיין כו' מוקמינן לה בחייבי לאוין לרבנן או בחייבי עשה לר"ע פליגא אההיא דאמרינן בס"פ האומר גבי נכרית ולדה כמוה מנ"ל אמר קרא כי תהיין לאיש וילדו לו כל היכא דקרינן כי תהיין קרינן ביה וילדו לו דדרשינן כל היכא דהויא בה הויה לשום אדם כגון חייבי כריתות ומיתות ב"ד קרי' ביה וילדו לו וכל היכי דלא קרינן ביה כי תהיין לשום אדם דהיינו שפחה ונכרית לא קרינן ביה וילדו לו וכיון דמוקמי' לה אפי' בחייבי כריתות ואצטריך להאי דרשא תו ליכא למדרש מיניה ההיא דר"פ א"ד יע"ש וא"כ כיון דמוקמינן ליה לקרא בחייבי כריתות אם כן שפיר שמעינן מינה דנאמן לומר זה בני ממזר שהרי קי"ל יש ממזר מחייבי כריתות מ"מ אכתי קשה לר"פ דס"ל דכי תהיין לא מיירי אלא בחייבי לאוין לרבנן או בחייבי עשה לר"ע אם כן היכי יליף מניה ר"י לענין ממזר ולכן נראה ליישב דר"י הכי יליף דכיון דנאמן לומר זה בני בן גרושה ה"ז בא לפוסלו בקהל כהונה דכיון דמשוי ליה לבנו חלל אם נשאת לחללה או לבת ישראל אליבא דר"י דס"ל בת חלל זכר פסולה לכהונה הרי היא פוסלת לבת בנה מלבא בקהל כהונה ה"נ נאמן לומר זה בני ממזר לפוסלו בקהל כנ"ל ודע שכפי דברי הריטב"א ז"ל הללו נראה ליישב מה שהקשה הרב ל"מ ז"ל פ"ב מה' נחלות על מ"ש רבינו ז"ל בדין י"ג וז"ל היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנשואיה והקשה הרב ז"ל שהרי בגמ' מוקמינן דקרא דכי תהיין בחייבי לאוין דתפסי בה קדושין ואנן קי"ל דאין ממזר אלא מחייבי כריתות דאם כן היכי יליף מינה רבינו ז"ל לענין ממזר יע"ש אכן כפי דברי הריטב"א ז"ל שכתבנו הנה נכון שרבינו ז"ל פסק כסתמא דתלמודא דמוקמי לקרא דכי תהיין בחייבי כריתות ומיתות בית דין וזה על דרך שכתבתי לעיל פי"ב מה' אלו דרבינו ז"ל נפקא ליה דולד נכרית כמוה מקרא דכי תהיין וכמ"ש הרב ע"י ז"ל יע"ש ודוק:
**מעשה חושב**
**(שב)** והיכי מייתי מבן גרושה לענין ממזר כו' ה"ז בא לפוסלו בקהל כהונה כו' ה"נ נאמן לומר זה בני ממזר לפוסלו בקהל. אני תמה מאי צריך לדוחק הזה כי היכי דנאמן לפוסלו בקהל כהונה כו' דאין לו טעם והרי באמת דקושיא מעיקרא ליתא דאטו בן גרושה מפורש טפי בקרא מבן ממזרת דהא שנואה דקרא מתוקמא בחייבי לאוין דקרינן בהו תהיין לר"פ ומה לי חייבי לאוין דגרושה לכהן מה לי ממזרת לישראל הא שניהן חייבי לאוין נינהו ואי משום דלאו דגרושה אינו שוה בכל הא ר"פ יליף מקרא דכי תהיין דכל חייבי לאוין אפילו השוים בכל אית בהו הוי' וא"כ הא חזינן דהאמינתו תורה לומר שאמה של בתו ממזרת היתה ובנה ממזר וממילא ידעינן תו דאפי' אם יאמר דבן אחותו הוא שילדה ממנו נמי מהימן והבן ממזר מחייבי כריתות ושפיר תנן במתניתין האומר בני זה ממזר נאמן דהיינו בכל האופנים בין שהוא בן ממזרת ובין שהוא בנו מחייבי כריתות:
**ומלבד** הדוחק שבתירוץ הגאון המחבר ז"ל לא הועיל בזה לכאורה שהרי הא דנאמן באומר בני זה ממזר הלכה הוא ונמצא דפוסלו ואת כל זרעו אחריו לקהל משא"כ בבן גרושה דאם נשא ישראלית וילדה בת ונשאת אותה הבת לישראל וילדה בת הבת הזו כשרה לכהונה וכן הוא באה"ע סי' ז' סעיף ט"ז ונמצא שאין פוסל כל זרעו אחריו לכהונה. והא דנקט הש"ס כשם שנאמן לומר בני זה בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה כו' ולא נקט בני זה בן ממזרת י"ל משום דרע"ק נמי מודה בזה ואליבא דר' סימאי די"ל דר' יהודה נמי ס"ל כותי' אליבא דרע"ק ולא כר' ישבב ור' יהודה עצמו כרבנן ס"ל ולא כרע"ק אלא דר' יהודה נקט כשם כו' אליבא דכ"ע ודוק:
**(שג)** והקשה הרב ז"ל שהרי בגמ' מוקמינן קרא דכי תהיין בחייבי לאוין דתפסי בה קדושין כו' וא"כ היכי יליף מינה רבינו ז"ל לענין ממזר. גם אני כוונתי לקושיא זו אבל יישבתי לעצמי דלק"מ למ"ש לעיל דלר"פ ילפינן מתהיין דקדושין תופסין בחייבי לאוין ושנואה למקום חייבי לאוין וממזרת בכללן וא"כ ממילא מפורש בקרא דבכור ממזר נוטל פי שנים דבכור בן השנואה יכיר כתיב וממילא נמי ה"ה ממזר מחייבי כריתות באומר בני זה בן אחותי בכורי ואי משום דמשים עצמו רשע שבא על חייבי כריתות הא בחייבי לאוין נמי משים עצמו רשע (ואפשר דבאומר בני זה ממזר לא שייך משים עצמו רשע די"ל דרוצה בתשובה שלא להכשילו לבוא בקהל וחייב לגלות אע"פ דממזר שנטמע במשפחתו א"צ לגלותו ה"ט כיון דכבר נטמע ומשפחה שנטמעה נטמעה אם לא דנימא למ"ש המוהרי"ט ליישב להרמב"ם דספק ממזר מותר בישראלית ובממזרת ולא קשה עליו קושית הרשב"א אפשר דספק ממזר כספק ערלה בח"ל דאפי' היודע שהוא ערלה ודאי א"צ להפריש האוכלו ואפי' לספק עליו מותר כמ"ש הר"ן ספ"ק דקדושין) וכיון דאמרינן בפ"ש דיבמות דממזר הוי לכל דבר אין לחלק בין בן ממזרת לבן חייבי כריתות לענין בכורה נמי ואע"פ שהי' מקום לחלק קצת ולומר כיון דתנן בפ"ק דחגיגה איזהו מעוות שאינו יכול לתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה בן ומשמע מזה דדוקא על ערוה ולא על ממזרת היינו משום דבערוה הוי מעוות טפי דאלו היתה נבעלה לכשר לה היה בנה כשר משא"כ בממזרת. אולם י"ל דאכתי אינו משים עצמו רשע באומר בני זה בן אחותי הוא משום די"ל דצריך לגלות הדבר כדי שלא יקח זה הבן את אחותו מאמו ומה"ט גופי' גם באומר בני זה בן ממזרת נמי אינו משים עצמו רשע בזה אע"פ שנאמר דמטעם ממזרת א"צ לגלות משום דהוי כערלה בחוץ לארץ מ"מ משום שלא ישא את אחותו מאמו צריך לגלות והא דכתב הר"נ בפ"ג דקדושין דחידוש הוא שחידשה התורה להאמין לאב היינו בזה שהאמינתו אע"פ שהוא עד א' אבל לא מה שהאמינתו לומר בני זה ממזר אע"פ שמשים עצמו רשע בזה דז"א משום דלא אמרינן בזה אין אדם משים עצמו רשע כיון דצריך להציל בזה את בנו מאיסור שלא ישא את אחותו מאמו. ועי' בנמוק"י פ' י"נ דמביא בשם הריטב"א דהא דנאמן האב לומר בני זה ממזר ולא אמרינן דמשים עצמו רשע בזה משום דמיירי באומר שוגג הייתי וא"כ לפ"ז נמי אין חילוק בין אומר שהוא בן ממזרת או שאומר שהוא בנו מאחותו או משאר חייבי כריתות ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:17:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:17:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:17:1)

**ארוסה**
**שנתעברה כו' הרי הולד בחזקת ממזר.** פ' אלמנה לכ"ג דס"ט ופרק עשרה יוחסין דע"ז ופסק כשמואל דהולד שתוקי וראיתי להתוס' שם באותו פ' דע"ג ע"א ד"ה מאי איכא שהקשה וז"ל תימא דמשמע כו' הא אם היינו יודעים דמאארוסה היא ודאי איכא לחזוקי בממזרת כו' עד מ"ש שאם היה מן הארוס לא הי' משליכתו וראיתי להרב ח"ה ז"ל שם שכתב וז"ל וליכא לאקשויי כיון דארוסה נמי בארוס תולה והולד כשר למה השליכתו כמו א"א די"ל דמ"מ אף שהולד כשר היא בושה לתלות בארוס דהוי דרך זנות דומיא דפנויה שזנתה שהשליכתו משום גנאי אף שהולד כשר מה שאין כן בתולה בבעלה א"ד ולא הבינותי דבריו דאם כן איך כתבו התוס' ז"ל שאם אנו יודעים שהיא מארוסה מחזקינן ליה בודאי ממזר אכתי ניחוש שמא נתעברה מארוס ומחמת בושה השליכתו ומידי ספק ממזר לא נפקא והדרא קו' לדוכתא דאם כן איך קאמר בגמרא כיון דאיכא פנויה כו' דמשמע שאם היינו יודעים דמארוסה היא הוי ודאי ממזר ושרינן ליה בממזרת: ולעיקר קושייתו יש ליישב דא"נ דארוסה נמי בארוס תולה לה ונאמנת לומר דמארוס נתעבר' היינו לדידן דקי"ל דהלכה כאבא שאול דהיה קורא לשתוקי בדוקי כדקאמר בגמ' לקמן אמנם ת"ק דאבא שאול משמע דפליג עליה וס"ל דאינה נאמנת ומשום הכי רבא דקאי הכא את"ק דמתניתין קאמר שפיר מאי איכא מיעוט ארוסות כו' והתוס' ז"ל ל"ק להו אלא למאי דמשמע בגמ' דאי ידעי דמארוסה היא הוי ממזר ודאי דאפי' אי ידעי' בודאי דמארוסה היא מידי ספק לא נפקא והולד שתוקי לכ"ע כדאמרינן לקמן דף ע"ה ארוסה שנתעברה הולד שתוקי ועי"ל והוא הנכון דדוקא בא"א קאמר בגמר' דלא חיישינן לה דא"א בבעלה תולה לה ויכולה לומר שמבעלה נתעברה ואין הבעל יכול להכחישה דלא קים ליה בגוה אבל בארוסה אע"ג דיכולה לתלות בארוס ונאמנת לומר שנתעברה ממנו אפי"ה הרי הארוס מכיר בשקרה דקים ליה בגוה שלא נתעברה ממנו וא"כ איכא למימר דמשום הכי השליכתו כי אינ' רוצה להכחיש ארוסתה ותו דאפי' למאי דקי"ל כאבא שאול היינו דוקא היכא שמת הארוס או הלך למ"ה אבל כל שארוס מכחיש אותה ואומר דלא נתעברה ממנו אינה נאמנת כמ"ש הרא"ש ז"ל ספ"ק דכתובות וא"כ משום הכי השליכתו משום דיודעת היא שהארוס יכחישנה והולד ממזר וזה פשוט כתב הרא"ש שם וז"ל כתב בה"ג בסו"ה גיטין אהא דאמרי' התם אין חוששין לממזרות ה"ד כגון אשה שהלך בעלה למ"ה וילדה דלא חייש לממזרות דאמרינן דילמא אתא בעלה בצנעא (או ע"י שם) ושמש ומקשו עלה מהך דשמעתין כו' וי"ל דשאני הכא דאי אתא בעלה ושמש לא היתה משליכתו כו' ואינו מקובל לי זה התי' דנשי לאו דינא גמירי ואין דין זה ידוע שיאמינוה שבא בעלה בצנעא והשליכתו מפני הבושה כו' יע"ש ויש לי לדקדק עליו דאכתי תקשי ליה לדידיה קו' התו' ז"ל דהיכי קאמר בגמ' מאי איכא מיעוט ארוסות כו' דמשמע דאי ליכא למיתלי אלא בארוס הוי ממזר ודאי ולא ספק ואמאי הא קי"ל דארוסה שעיברה הולד שתוקי וליכא למימר כתי' התוס' דשאני הכא דאיכא ריעותא שהשליכתו שאם היה מן הארוס לא היתה משליכתו דה"נ נימא דנשי לאו דינא גמירי דהלכה כאבא שאול דאמר דנאמנת לומר שמארוס נתעברה ואדרבא בהא איכ' למימר טפי דנשי לאו דינא גמירי כיון דבמחלוקת היא שנוי וסבורה היא שלא יאמינוה ומש"ה השליכתו ויש ליישב דבשלמא בהלך בעלה למ"ה איכא למימר שפיר דנשי לאו דינא גמירי ואין דין זה ידוע שיאמינוה כיון שאין הבעל לפנינו שיודה לדבריה מה שא"כ בארוסה דמסתמא הארוס הוא בעיר אין לומר דנשי לאו דינא גמירי דהלכה כאבא שאול דאם איתא שמהארוס נתעברה מסתמא ודאי שהארוס ג"כ יודה לדבריה ובהא ודאי ליכא למיחש כלל לכ"ע ולא צרכינן לדאבא שאול כלל וכדאמרינן ספ"ק דכתובות למאי ניחוש חדא דהא קא מודה ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג כנ"ל והנה המתבאר מדברי הרא"ש שלדעת בה"ג תלינן שבא בעלה על ידי שם ולא חיישי' לממזרות כלל וכן מבואר ג"כ ממה שהקשה מההי' דרבא תוספאה ומ"ש דאי ליכא למיתלי אלא באותן שהלכו בעלי' למ"ה הוי ממזר ודאי ולא ספק לאו למימרא דלבה"ג ז"ל הוי ספק ממזר אלא כונתו ז"ל לומר דלדעת בה"ג דס"ל דתלינן שבא בעלה ע"י שם א"כ הכא דאיתחזק ריעותא שהשליכתו היל"ל דלפחות ספק ממזר הוי ושלא כדעת הפריז שכתב בסי' ד' שלדעת בה"ג ספק ממזר הוי ולית' וכבר השיגו בזה בספר בית שמואל וזה פשוט ודעת רבינו ז"ל נראה שחולק לדעת בה"ג ממ"ש בפרק זה דין י"ט וז"ל אמר האב אינו בני או שהיה בעלה במ"ה ה"ז בחזקת ממזר ע"כ ואלו לדעת בה"ג תלינן שבא ע"י שם וכ"כ הטור ז"ל סי' ד' שרבינו חולק על בה"ג ויש לתמוה על ה"ה שכתב וז"ל או שהיה בעלה במ"ה פשוט הוא והוא תימא איך כתב פשוט הוא בדבר שבמחלוקת הוא שנוי ואולי נאמר דסובר ה"ה ז"ל שאף בה"ג לא כתב כן אלא דוקא היכא שאומרת שבא וכתי' שני שכתבו התוס' ורבינו ז"ל מיירי בשאינה אומרת כלום כגון שמתה או שהיתה אלמת ומש"ה כתב שפשוט הוא עוד יש לדקדק על מ"ש ה"ה שם וז"ל ומ"ש אם אמר מגוי ועבד נתעברה הולד כשר הטעם ממה שכבר נזכר למעלה שהיא נאמנת בשתוקי להכשיר וה"ה שיכולה ודאי לתלות בגוי דהא ולד זה ספק מגוי וכשר ספק מישראל וממזר ובכל ספק היא נאמנת להכשיר ע"כ הנה מבואר כונתו ז"ל דס"ל דאפי' לא טענה איהי מגוי ועבד נתעברתי הולד ספק ממזר ומש"ה נאמנת לומר כן וכן מדוקדק מדברי רבינו שכתב אמר האב אינו בני כו' ה"ז בחזקת ממזר ולא כתב ה"ז ממזר משמע דאינו אלא בחזקת ספק ממזר וכמ"ש בדין שלפנינו הרי הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ובממזרת ע"כ הרי דלשון בחזקת ממזר ר"ל ספק ממזר ולפי זה מ"ש רבינו וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר אינו בני ויהיה ממזר ודאי צ"ל ע"כ דמיירי בשהיא טוענת שממנו נתעברה דהתם ודאי לא תלינן לומר שמא מגוי ועבד נתעברה כיון שהיא טוענת בהיפך אבל כל שהיא אינה טוענת כלום כגון שמתה וכיוצא אז הולד ספק ממזר דחיישינן שמא מגוי ועבד נתעברה ויש לתמוה על הרב בית שמואל סי' ה' ס"ק נ"ב שכתב שממ"ש הטור ז"ל אבל האב שאמר על העובר שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי נראה שחולק על רבינו וס"ל דכל שלא טענה איהי שמכותי ועבד נתעברה הולד ממזר ודאי והוא תימה שלשון זה שכ' הטור הוא ממש לשון רבינו שכתבנו ועכ"ל כמ"ש דהתם מיירי בשהיא טוענת שממנו נתעברה וכן מבואר מדברי מרן שכ' ומ"ש רבינו האב כו' כל זה לשון הרמב"ם פ' ט"ו הנה מבואר דס"ל שדברי הטור ורבינו הם שפה אחת ודברים אחדים ועיין בתשובות למוהר"א אלפאנדארי ז"ל הובאו דבריו בס' בני דוד פ' זה אך זו היא שקשה בעיני לדעת רבינו דס"ל דכל שהיא אינה טוענת הולד ספק ממזר דחיישינן דמגוי ועבד נתעברה דא"כ תקשי ליה מ"ש בשמעתין מאי איכא מיעוט ארוסו' ושהלכו בעליהן למ"ה דמשמע דאי ליכא למיתלי אלא באותן שהלכו בעליהן למ"ה הולד ממזר ודאי ולא ספק ואמאי ניחוש שמא מגוי ועבד נתעברה ואף שהולד כשר השליכתו משום גנאי דומיא דפנויה שזנתה שהשליכתו משום גנאי ומה גם הכא בא"א שהיא נאסרת על בעלה בביאת גוי כהסכמת רוב הפוסקים ורבינו ז"ל מכללם דאיכא למימר דמש"ה השליכתו כדי שלא תיאסר על בעלה ובדוחק י"ל דאע"ג דקי"ל דגוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ורבא גופיה הכי ס"ל פרק החולץ דמ"ד ע"ב אפי"ה הכא לרווחא דמילתא קאמר דאפילו מאן דס"ל גוי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר אפי"ה ד"ת אסופי כשר כנ"ל:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:17:2
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:17:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:17:2)

**ואם הכחישה הארוס כו'** כן הוא דעת הרא"ש ספ"ק דכתובות דהא דנאמנת להכשיר את הולד היינו כשהארוס שותק כגון שהלך למ"ה וכיוצא אבל כל שהארוס מכחישה ואומר שאינו ממנו הולד ממזר והאי דקי"ל כר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני ממזר גם דעת הטור ז"ל סימן ד' מבואר כן וכן מבואר גם כן מדברי הריטב"א ז"ל שכתב הנ"י ס"פ אלמנה לכ"ג יע"ש זולתי דעת תוס' רי"ד ז"ל שכתב בפרק ע"י דאפילו כשהארוס מכחישה היא נאמנת ומתניתין דהאומר זה בני ממזר נאמן מיירי בשאין האשה מכחישתו כגון שמתה כו' יע"ש ונראה שסברא דחויה היא נגד כל הפוסקים שכתבנו ותמהני על הרב ש"ך ז"ל י"ד סי' ש"ה ס"ק כ"ג דמספ"ל מילתא אי הא דר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני ממזר הוי אפילו כשהיא מכחישתו והוכיח כן מדברי הרב תה"ד ז"ל ולבסוף העלה הדבר בצ"ע ותמהני עליו איך אשתמיט מיניה להקת הנביאים שכתבנו דס"ל דאפילו במכחישתו נאמן זולתי לדעת תוספו' רי"ד ומ"מ נראה דבנדון שלו פטור מפדיון הבן מאחר שלדעת תוספו' רי"ד היא נאמנת גם לדעת בה"ג ור"ת שכתב מרן ז"ל סימן ד' ס"ל דדוקא בדאיכא הכרת בכור הוא נאמן לשוויה ממזר אבל בלא"ה אינו נאמן גם לדעת ריא"ז שכ' בשה"ג אמתני' דזה בני ממזר ס"ל דדוקא באו' זה בני וממזר הוא נאמן אבל באומר אינו בני אינו נאמן וא"כ מצי למימר קים לי כהנך רבוותא והמע"ה כנ"ל להל' ועיין בש"הג ספ"ק דכתו' שהביא ס' תוס' רי"ד הללו וכתב עליו ואני אומר שלא האמינוה חכמים אלא כשהיא טוענת טענת ברי ואין מי שיכחיש אותה כגון שמת הארוס אבל אם הארוס טוען כנגדה פסולים מספק יע"ש ועיין בס' בני יעקב סי' יו"ד מה שהקשה עליו שדבריו סתרי למ"ש בפ' ע"י אמתני' דזה בני ממזר וז"ל דעל בנו דוקא האמינתו תורה ולא על שאינו בנו להוציאו מחזקת כשרות ותי' דע"כ לא קאמר ריא"ז הכי אלא דוקא גבי א"א שבעלה מצוי עמה ובא להוציאה מחזקת כשרות לומר שהוא ממזר שאינו בנו אבל גבי ארוסה דאיכא רגלים לדבר דבעלה אינו רגיל עמה כי מכחיש לה ואומר שלא נתעברה ממנו פסול מס' יע"ש ותמהני עליו דלמה הוצרך לחילוק זה שכפי מ"ש שם לעיל מזה דע"כ לא אמרה ריא"ז אלא באומר זה בני ממזר שהוא בחזקת כשרות אבל בעובר דלית ליה חזקת כשרות אפילו אמר אינו ממני נאמן והכריח כן מסוגייא דהתם יש ליישב שפיר דמ"ש ריא"ז ספ"ק דכתובות מיירי בעובר וכמדוקדק בלשונו שכתב והיא אומרת שמהארוס היא מעוברת ואע"ג דבעובר ס"ל לריא"ז דנאמן האב לגמרי ואלו בכתובות כתב דפסול מספק י"ל דס"ל דמתניתין דזה בני נאמן מיירי בשאינה מכחישתו כס' תוספות רי"ד ז"ל אבל במכחישתו ספיקא הוי ואמנם מדברי מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' מ"ה מבואר דס"ל שלדעת ריא"ז ז"ל אפי' בעובר ואפילו בארוסה שאין הבעל רגיל אצלה אינו נאמן והולד כשר ולפי דבריו ז"ל נמצאו דברי ריא"ז סותרים ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:18:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:18:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:18:1)

**היו**
**העם מרננים כו' ואם נבדקה ואמרה עובר זה מארוסי ה"ז כשר.** כתב ה"ה ונראה שהוציא דין זה מלישנא קמא דאתמר ביבמות הבא על ארוסתו כו' פ' רבינו כלישנא קמא כו' עיין בהרא"ש שם שכתב דללישנא דאמרינן פ' ע"י מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולקמן דמוקי לה מאי שתוקי בדוקי כתב דלהך לישנא פליגי רב ושמואל והק' הרב ע"י ז"ל דצריך ליתן טעם למה לא כתב דלהך לישנא נמי מר אמר חדא כו' והיה נראה לע"ד לומר שהכריחו להרא"ש לומר כן מההיא דאמרינן פ' אלמנה לכ"ג דס"ט אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימ' מעלמא בתר דידיה שדינן ליה מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל ה"ד אי דדיימא מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דלא דיימא מעלמא והשתא אם איתא דלהך לישנא נמי מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי א"כ היכי מוכיח רבא ממתני' דאפילו בשלא נבדקה אמו דבתר דידיה שדינן ליה נימא דמתני' מיירי באומרת שממנו נתעברה וליכא למימר דרבא ס"ל כאידך לישנא דפרק ע"י דקאמר מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו דהשתא כ"ש דאיכא למימר טפי דרב מודה דאם נבדקה אמו נאמנת כיון דאפילו שמואל לא מיירי בהכי כלל אלא משמע ודאי דרבא ס"ל כלישנא בתרא דמאי שתוקי בדוקי דהשתא רב ושמואל בהכי פליגי וכן ראיתי להרב יש"ש ז"ל בפ' הנזכר סימן יו"ד שכתב דההיא סוגייא אתיא כלישנא דפ' ע"י דפליג רב אפי' בנבדקה אמו דאל"כ לא מייתי ראיה ממתניתין כלל יע"ש אלא דכפי זה קשה טובא על רבינו ז"ל שכתב פ"ח מה' תרומות הלכה י"ד מי שנשאת לכהן כו' או שאנס אותה כהן וילדה אוכלת בשביל בנה כו' והוא שלא יצא עליה קול עם אחר אלא הכל מרננין אחריה בזה הכהן והשתא קשה דכיון דקי"ל דהלכה כשמואל דכל שנבדקה אמו נאמנת כמ"ש כאן א"כ אמאי הביא אוקמתא דרבא דמוקי למתני' בדלא דיימא הרי רבא לא הוצרך לאוקמא למתני' בהכי אלא אליבא דרב דס"ל דאפילו ע"י בדיקה לא מהני אמנם לדידן דקיימא לן כשמואל מתניתין כפשטא אתיא אפילו בדיימא מעלמא כדכתיבנא ולומר דרבינו ז"ל מיירי בשלא נבדקה אמו כגון שהיתה חרשת או שוטה זה ודאי דוחק גדול דכל כי האי הי"ל לפרש ומהיותר תימא על מוהרש"ל ז"ל שרצה ליישב דעת רבינו ז"ל שכתב דכל היכא דדיימא מעלמא ודיימא מיניה הולד ס' ממזר וכתב ה"ה ז"ל שפסק כלישנא קמא לחומרא ותמה עליו שהרי רבינו ז"ל אזיל בכל מקום בשיטת הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא שכתבו הפוסקים ז"ל (עיין בס' גט פשוט בכללים שבסוף הס') ותי' דכיון דסוגיא דהתם אתיא כלישנא בתרא דפ' ע"י דפליג רב אפילו היכא דבדקו אותה אם כן איכא למימר דרבא דאמר מסתברא מילתיה דרב בדלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא אבל דיימא מיניה ודיימא מעלמא בתריה שדינן ליה מיירי נמי בכה"ג בבדקו אותו אבל בלא בדקו מודה ורבינו פסק כלישנא בתרא ומש"ה כתב דאי לא נבדקה הולד ספק ממזר דאי נבדקה נאמנת את"ד יע"ש ואתמהא דכפי דבריו אם כן אמאי כתב רבינו ז"ל בה' תרומות והוא שלא יצא עליה קול דהיינו אוקמתא דמוקי רבא ללישנא קמא והיל"ל דאפילו בדדיימא מעלמא כאוקמתא דרבא ללישנא בתרא גם מה שתי' עוד שם מלבד שדבריו דחוקים הרואה ירא' שאשתמיט מיניה דברי רבינו הנזכר ולמאי דאקשינן עלה על דברי רבינו ז"ל שבתי וראה דטעות היא בידי שהרי תלמוד ערוך פ"ק דכתובות די"ג דפרכינן התם לר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מדתניא בד"א בעדות אשה בגופה אבל בעדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי ומתרצינן מאי שתוקי שמשתקין אותו מידי כהונה שאינו עובד עבודה ואינו אוכל בתרומה דדוקא להכשיר את הולד הוא דנאמנת משום דאית לה חזקה דכשרות דמסייע לה אבל להחזיקו בכהן דליכא חזקה דמסייע לה לא ולפי זה כי אמרינן במתניתין מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג אומר נאמנת לאו למימרא שהיא נאמנת לגמרי להחזיקו בכהן אלא נאמנת להאי מילתא שלא נבעלה לפסול לה וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובה סימן מ"א והרא"ש בתשובה כלל פ"ב סימן א' ובכלל ל"ב סימן ט"ז יע"ש וא"כ צדקו דברי רבינו ז"ל שכתב אוקמתא דרבא דמתני' מיירי בדלא דיימא מעלמא משום דהך אוקמתא אליבא דכ"ע היא ואפילו לשמואל דקי"ל כותיה משום דמתני' דהתם איירי לענין דחשבינן ליה כהן ודאי ואוכלת בשביל בנה ולהא ודאי אינה נאמנת לכ"ע להחזיקו בכהן ומעתה מ"ש מוהרש"ל דסוגיא דהתם אתיא כלישנא בתרא דשמעתין דפליג רב אפילו בבדקו את אמו דאל"כ לא מייתי ראיה ממתני' כלל מבואר הוא שאין לדברים הללו שחר כלל דאפילו נימא דרב ס"ל שבדקו את אמו נאמנת כשמואל היינו דוקא להכשירו לבא בקהל אבל להחזיקו בכהן לכ"ע אינה נאמנת ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה סוגיא זו ודו"ק ומ"מ דברי רבינו ז"ל שפ' כלישנא קמא כמ"ש ה"ה ז"ל יש בהן מן הקושי כמו שתמה מוהרש"ל ז"ל שהרי דעת רבינו ז"ל לפסוק בכ"מ כלישנא בתרא כדעת הרי"ף ומהיותר קשה מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ב מה' יבום הלכה ד' שהביא שם דעת הרשב"א שכתב בתשובה דהלכה כלישנא בתרא דאפילו בדיימא מיניה ודיימא מעלמא שדינן ליה בתריה וכתב עליו ובזה נראה להחמיר דהי"ל ספק דאורייתא ונקטינן חומרי דלישני ע"כ מבואר מדבריו דאם היה באיסור דרבנן לית דין צריך בשש דקי"ל כקולא דלישנא בתרא דספק דרבנן הוא וכיון שכן תיקשי ליה דהיאך כתב רבינו דהולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל הא כגון דא אפי' ללישנא קמא איסורא מדרבנן הוא דמדאורייתא ספק ממזר מותר לבא בקהל וא"כ הו"ל למינקט כקולא דתרווייהו לישני ותו קשה שהרי כתב הר"ן ז"ל שם דאפשר דהלכה כלישנא בתרא דסוגיא דפ"ק דכתובות אתיא כי ההיא לישנא וכיון שכן ממילא יגדל התימא על רבינו מה ראה על ככה דשבקיה לכלליה לפסוק כלישנא קמא מאחר דסוגיא דפ"ק דכתובות נמי אתיא כותיה גם הרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ב סימן ח' כתב דאבי העזרי פסק כלישנא בתרא משום דבפ"ב דקדושין לא מייתי אלא האי לישנא יעיין שם וראיתי למוהר"ר י"ט ן' יעיש הובאו דבריו בספר בני אהרן סימן ס"א דע"ג ע"ב שכתב שמה שהכריחו להרא"ש לומר דסוגיא דשמעתין אתיא כלישנא בתרא הוא ממאי דאמרינן מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו ופרכינן פשיט' ומשנינן בדתפס והשתא אי ס"ל כלישנא קמא דהתם דרב מיירי בדיימא מיניה ומעלמא אמאי מפקינן מיניה ה"ז ספק והמע"ה וכתב שלא מצא לו הכרח אחר לומר דסוגיא דע"י אתיא כלישנא בתרא כי אם זה יעויין שם ואחר המחילה לא דק בזה כלל דכפי דבריו לא הו"ל לאבי העזרי לומר משום דבפ"ב דקדושין לא מייתי אלא האי לישנ' ומאי מייתי דקאמר הלא תלמודא לא מייתי כאן שום לישנא והיל"ל משום דסוגיא דפ"ב דקדושין אתיא כותיה אלא כונתו מבוארת למה שהביא סוגיא דידן מימרא דרב ושמואל בארוסה שעיברה כדקאמר דאתמר ארוסה שעיברה כו' דהיינו ודאי כלישנא בתרא דהתם דאלו לישנא קמא מתני לפלוגתייהו בבא על ארוסתו וזה פשוט וכן מבואר בתוס' רי"ד יע"ש וליישב דעת רבינו נראה לע"ד על פי מ"ש מוהרי"ט ן' יעיש ז"ל שם ליישב דברי הרא"ש בתשובה דמיהדר טובא אליבא דאביי כנראה לכאורה דחש לה אע"ג דמשנה שאינה צריכה כיון דקי"ל בכוליה תלמודא דהלכה כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וכתב דהיינו דמספ"ל להרא"ש דכיון דהכא לא אמר רבא זה מסברא דנפשיה אלא תלה דינו ממתניתין דילדה תאכל בתרומה שאמר מנא אמינא לה כו' ואביי הקשה לו דמשם אין ראיה דמתני' בדלא דיימא כלל ורבא לא השיב לו וגם התלמוד לא השיב בעדו יש מקום להסתפק דילמא רבא גופיה חזר בו וחש לדאביי להחמיר ואין כאן מחלוקת בין אביי לרבא וכתב עוד שכן נ"ל דעת רבינו שמשון שכתב הרא"ש באותה תשובה דס"ל דאביי ורבא לא פליגי מדהקשה מההיא עובד' דארוס וארוסתו דפ"ק דכתובות דקאמר רב יוסף למאי ניחוש חדא דהא קא מודה ללישנא קמא דפ' אלמנה לכ"ג דקאמר אביי דאפילו בדלא דיימא מעלמא הולד ספק ממזר ואי אביי ורבא פליגי הכא מאי קו' נימא דרב יוסף אתי כרבא דקי"ל כותיה לגבי אביי אלא משמע דסבירא ליה להרא"ש דאביי ורבא ל"פ א"ד יעיין שם והנה למה שהקשה לדברי הרא"ש דמאי ק"ל נימא דרב יוסף אתי כרבא עד שמכח זה הוכרח לומר דס"ל דרבא חזר והודה לאביי אחר המחילה לא ירד לכונתו ז"ל שכונתו מבוארת להק' מאביי גופיה דקאמר בפ"ק דכתובות א"ל אביי לרב יוסף ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג כו' משמע שאביי לא הקשה לו לרב יוסף אלא למאי דקאמר ועוד האמר רב יהודה כו' אבל במאי דקאמר חדא דהא קא מודה כו' הודה לו אביי דשפיר קאמר ואמאי הא ללישנא קמא דפרק אלמנה לכ"ג אפילו בדלא דיימא מעלמ' ודיימ' מיניה ס"ל לאביי דהולד ספק ממזר וזה דבר מוכרח שהרי ה"ה כתב דסוגיא דפ"ק דכתובות אתיא כלישנא בתרא ובודאי שכונתו להא דארוסה וארוסתו שכתב רש"י ז"ל דס"ל להרב המגיד מכח קו' הר"ש ז"ל דההיא דרב יוסף אתיא כלישנא בתרא והשתא תיקשי ליה להרב ז"ל דמי הכריחו לה"ה לומר דסוגיא דהתם אתיא כלישנא בתרא אמאי לא נימא דאתיא כלישנ' קמא וכרב' דקי"ל כותיה ובדברי ה"ה ז"ל ליכא למימר דס"ל דאביי ורבא לא פליגי כדעת ר"ש שהרי מבואר מדבריו שם דפליגי אלא ודאי כמ"ש ודו"ק ומ"מ לדעת הרא"ש ז"ל שכתב ליישב ההיא דפרק קמא דכתובות אליבא דלישנ' קמא דהתם מיירי שאמר הארוס שהיה רגיל אצלה תמיד וההיא דבא על ארוסתו מיירי באומר הארוס שלא בא עליה אלא פעם א' יע"ש ק"ל טובא דא"כ אמאי הוצרך אביי לדחוקי ולומר דמתניתין מיירי בשהיו שניהם חבושים בבית האסורים ואמאי ל"ק דעדיפ' מינה דמתני' מיירי בשהיתה רגילה אצלו וצ"ע כעת ואיך שיהיה נקוט מיהא מדברי מוהר"ר יו"ט הנז' דיש לאומר שיאמר דאביי ורבא לא פליגי ואף רבא חזר והודה לדברי אביי ואף שהרב ז"ל יחס סברא הלזו לדעת הר"ש ז"ל ולא כן אנכי עמדי כמ"ש מ"מ לא נפלא' היא ליחס סברא זו לדעת רבינו ז"ל ונמצא א"כ שרבינו ז"ל פסק כלישנ' בתרא ממש ומש"ה כתב דכל דדיימא מיניה ומעלמא הולד ספק ממזר ודו"ק ודע שהתוספות ז"ל שם בד"ה אבל דיימא מיניה כתבו דהא דאמרי דדיימא מיניה ומעלמ' שדינן ליה בתריה פי' דיימא מיניה שבא עליה בודאי ודיימא מעלמא היינו שם רע אבל אי דיימא מיניה בש"ר גרידא אפילו רבא מודה דלא שדינן ליה בתריה והכריחו הדבר ממאי דמייתי ראיה רבא ממתניתין דילדה תאכל בתרומה ואם איתא מאי ראיה מייתי שאני התם דבא עליה וכ"כ הרשב"א והריטב"א ז"ל בחי' אך מדברי התוספות פ"ד דסוטה דכ"ז ע"א ד"ה רוב בעילות נראה דס"ל דללישנ' בתר' אליבא דרבא אפילו בדיימ' מיניה בש"ר גרידא שדינן ליה בתריה כמבואר שם ובבא עליה ודיימ' מעלמ' אפילו אביי מודה דשדינן ליה בתריה ומלבד שדבריהם ז"ל סותרים למ"ש בפ' אלמנה קשה טובא דמה יענו לקו' דהכא דא"כ מאי מייתי רבא ראיה ממתניתין דילדה תאכל בתרומה שאני התם דבא עליה ודאי דבהא אפילו אביי מודה ואולי דס"ל דרבא בהדרגות הוא דמייתי דכיון דבפנויה דעלמא כל היכא שבא עליה אחר שדינן ליה בתריה אע"ג דלהאי איסור' ולהאי איסור' ממילא איכא למשמע בארוס דכיון דלהאי היתר' ולהאי איסור' שדינן ליה בתריה אף על גב דלא בא עליה ודאי ודו"ק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:21:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 15:21:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Forbidden%20Intercourse/r/15:21:1)

**דין**
**תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל כו'.** זה מבואר פרק עשרה יוחסין דאמרינן דה' קהלי כתיבי חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל ולכאורה היה נראה דדוקא גבי ממזר הוא דשרינן ממזר ספק וקהל ספק משום דאיכא בהו יתורא דקהל אבל גבי עמוני ומואבי כיון דלית לן יתורא דקרא אפי' עמוני ספק וקהל ספק אסור ד"ת וכן מוכח מההיא דפרק תפלת השחר דכ"ח דאמרינן בו ביום בא יהודה גר עמוני א"ל מאי אני לבוא בקהל כו' א"ל ר"י וכי עמון ומואב במקומן הם עומדים כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות וכל דפריש מרובא פריש ומה"ט מסיק התם דהתירוהו לבא בקהל הרי משמע דדוקא משום טעמא דכל דפריש מרובא פריש הא לא"ה אי הוה ספק שקול היו נאסרים כולם ולא אמרינן עמוני ודאי הוא דלא יבא הא עמוני ספק יבא כדאמרינן גבי ממזר וכ"כ הרב אליהו רבה דמ"ט ע"ד וע"פ זה הקשה דכיון דתרי קהלי יתירי נינהו מי אמר לך דהנך דיתירי דממזר נינהו דנידרוש להו לענין ממזר אימא דהנך דיתירי דעמוני ומואבי נינהו ונדרוש להו לענין עמוני ומואבי ותי' דשמא קבלה היתה בידם דהנך דיתירי דממזר נינהו ולדרש' דממזר גופיה הוא דאתא יעיין שם והנך רואה כמה מהדוחק בתי' זה ולכן נראה ודאי דאף בעמוני ומואבי וכל הני דרשינן ודאי הך דרשא בקהל ודאי הוא דלא יבא וכן עמוני ודאי הוא דלא יבא והיינו טעמ' דכיון דכת' רחמנ' תרי קהל למשרי קהל ספק ולא ידעינן אהי מינייהו קאי דרשינן ליה אכולהו דהי מנייהו מפקת והיינו נמי משום דדרשי' כולהו קהלי דכתיבי באוריית' בקהל ודאי דומיא דאינך ומאי דנקט בגמרא ממזר בשתוקי לאו משום דדווקא ממזר בשתוקי הוא דשרי אלא משום דמתניתין לא קתני אלא ממזר בשתוקי גרידא נקט תלמודא הכי וא"נ משום דעמוני ומואבי בז"הז ליתיה דכבר בא סנחריב ובלבל כל העולם ומה שהכריח הרב ז"ל מההיא דפרק תפלת השחר דצרכינן לטעמא דכל דפריש נראה דאין ראיה כלל דמשום הכי אצטריכו לטעמא דכל דפריש לענין שיהא מותר לבא בקהל אפילו מדרבנן דאי הוה ביה ספק שקול אע"ג דמן התורה שרי אפילו הכי מדרבנן מיהא אסור דומייא דממזר ושוב ראיתי להתוספות ז"ל פרק הערל דע"ח שמבואר מדבריהם כמ"ש וזה שכתבו בד"ה מצרי ב' במאי יטהר וז"ל וא"ת ישא שתוקי דהא ר"י אית ליה פרק עשרה יוחסין בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא והבן נמי יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא יע"ש הנה מבואר מדבריהם כמ"ש דקהל דכתיב גבי מצרי דרשינן נמי בקהל ודאי כו' דומיא דממזר וכנראה שאשתמיטתיה מהרב ז"ל מיהו עיקר דבריהם שכתבו דהא ר"י ס"ל בקהל ודאי כו' תמוהים הם בעיני דלמאי הוצרכו לזה הא אפילו בממזר ודאי מותר לבא ואע"ג דר"י ס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל הא אמרינן פרק עשרה יוחסין דאפילו ר"י לא קאמר אלא בגר הראוי לבא בקהל אבל בגר עמוני ומואבי דאינן ראוים לבא בקהל מודה וא"כ בפשיטות הי"ל להקשות דישא שתוקית ואפילו אי לא ס"ל לר"י הא דקהל ודאי אפי' הכי גר מצרי מותר לישא אשה ושמא דהוצרכו לזה למ"ש בתר הכי והבן יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי כו' דהיינו משום דדריש רבי יהודה הא דקהל ודאי דתרי קהלי כתיבי ודו"ק:
**הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך**
**מ"ש** ראי' מתוס' יבמות דף ע"ח ד"ה מצרי שני לכאורה אין ראי' דשם מקשה התוס' דישא שתוקית והוא קהל ספק אבל אין ראי' להפך דלמא המצרי הוא ספק דתהי' מותרת הישראלית בו אמנם מצאתי במהדורא בתרא של מהרש"א דביאר להדי' דכיון דהפסוק לא יבא בקהל לך קאי גם אמצרי ודרשינן קהל ודאי ה"ה להיפך דקהל ספק ג"כ יבא ע"ש: