## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 5

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 5:12:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Shofar%2C%20Sukkah%20and%20Lulav/r/5:12:1)

**העושה**
**סוכה תחת האילן כו' הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסכך על גבן ואחר כך קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה כו'.** וכתב הרב כ"מ שמפירוש המ' לרבינו נראה שהוא מפרש דחבטן היינו שקצצן כו' ולפי זה מתני' דהדלה עליה הכי מפרשא אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה בלא ניענוע כלל וכדאוקימנא לה בשחבטן היינו שקצצן ומאי או שקצצן או שקצצן כמשפט דהיינו בנענוע כו' וכ"כ הרא"ם ז"ל בתוספותיו על הסמ"ג שדעת רבינו ז"ל שהוא מפרש חבטן היינו שקצצן כדעת המפרש שכתב רש"י ד"ט ע"ב ד"ה בשחבטן ומה שהקשה רש"י ז"ל על פי' זה דגבה הדלה עליה אמאי בעי סכוך הרבה ל"ק ליה לרבינו דכיון דרישא איירי בשלא נענען משו"ה בעי סכוך הרבה מהן ואע"ג דבסכך פסול לדעת רבינו לא מהני סיכוך הרבה מהן כל שהן מעורבין הכא שאני כיון דאין פסולו אלא משום תעשה ולא מן העשוי מהני א"ד יע"ש וק' טובא דאכתי תקשי לפי' זה מה יענה אליבא דרב דס"ל בפ"ק די"א דקצצן גרידא מהני לא הוי תעשה ולא מן העשוי משום דקציצתן זו היא עשייתן א"כ רישא אליביה במאי מיירי אי בשקצצן אמאי בעי סיכוך הרבה מהן ואי בשלא קצצן הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדהקשו בגמ' וכן ראיתי מקשים ולזה היה אפשר ליישב בפשיטות ולומר שהרי שם פרכינן אליבא דרב מבריי' דקתני תעשה ולא מן העשוי מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסו' וסיכך על גבן פסולה היכי דמי אילימא בשלא קצצן מאי אריא משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל משום מחובר אלא בשקצצן וקתני פסולה אלא ש"מ לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותיובתיה דרב ומשנינן אמר לך רב הב"ע דשלפנהו שלופי דלא מנכרה עשיה דידהו וא"כ ה"נ איכא למימר דרישא דמתני' דקתני אם היה סיכוך הרבה מהן כשרה מיירי בדשלפנהו שלופי דהשתא משום מחובר ליכא וכיון דאין פסולו אלא משום תולמ"ה מש"ה סגי בסיכוך הרבה מהן ובהכי ניחא מאי דדחיק' טובא לפי' רבינו דאי רישא איירי בשקצצן אם כן מאי או שקצצן דקתני ולומר דקצצן כמשפט קאמר דהיינו בניענוע קשה דאם כן העיקר חסר והכי הו"ל למתני או שנענען אכן לפי מ"ש ניחא דתני או שקצצן לאשמועינן דדינא דרישא איירי אפי' בשלא קצצן לגמרי אלא דשלפינהו שלופי ואפ"ה מהני אלא דאכתי ק' לתירוץ זה דהניחא לפום מאי דתריץ תלמודא הב"ע דשלפי שלופי:
**אמנם** לדעת המקשה דפריך מהך ברייתא ולא אסיק הך דשלפינהו שלופי א"כ אדק"ל מהך ברייתא תקשי ליה מתני' גופא אליבא דרב במאי איירי אי בשקצצן מאי איריא סיכוך הרבה מהן ואי בשלא קצצן הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדפריך בגמ' ולא אשכח לה פתרי לדעת רבינו אלא לאוקמא בשחבטן דהיינו בשקצצן ואם כן אליבא דרב תיקשי וי"ל דמשו"ה לא ק"ל ממתני' אליבא דרב משום דמצי לשנויי אליבא דמתניתין דמיירי בשאינן מעורבין אלא שהפרידן זה מזה דהשתא כל שהסכך כשר רבה עליו מהני כמ"ש רבי' לקמן ומה שתי' בשחבטן היינו אליבא דהלכתא דקי"ל כשמואל דאמר דצריך לנענע דמהשתא אין צריך לידחק ולאוקמי למתני' בשהפרידן משום דפשטא דמתני' דקתני וסיכך על גבן משמע דבמעורבין מיירי כנ"ל ליישב ודו"ק:
**ובהיותי** בזה ראיתי לעמוד במ"ש התוס' בד"ה הא קא מצטרף בתוך דבריהם וז"ל והא דאמרינן בסמוך שתחתונה כשרה ועליונה פסולה התם מיירי כשאין התחתונה צלתה מרובה כו' וא"ת כיון שאין התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת העליונה אמאי כשרה היא הא לקמן אמרינן סוכה המדובללת כשרה ומפ' בגמ' קנה עול' וקנה יורד וקאמר אביי ל"ש אלא שאין בין זל"ז ג' אבל אם יש בין זה לזה שלשה פסולה י"ל דהא אמר רבא התם דאפי' יש בין זה לזה שלשה אם יש בגגו טפח אמרינן חבוט רמי עכ"ל:
**ויש** לדקדק טובא דאם כן כי פריך בגמ' פשיטא אמאי אצטריך לומר תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכה ליה מ"ד נגזר כו' ואמאי אצטריך להכי הא בלא"ה אשמועינן שפיר לאפוקי מדאביי דאמר דכל שיש בין זה לזה שלשה פסולה ואפי' יש בגגו טפח דלכאורה משמע דאביי ורבא פליגי בהכי וכן ראיתי בהגהות מיי' בדין כ"א על מה שפסק רבינו כרבא כתב וז"ל כרבא ודלא כאביי דפסיל בכל ענין אם יש בין זה לזה שלשה כו' יע"ש ועוד דאפי' תימא דס"ל להתוס' דאביי ורבא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אכתי תיקשי דנימא דהא דרבא איצטריך ליה לאשמועינן וכדאשמעינן רבא ולא פריך עליה פשיטא ובדוחק יש ליישב דלא ניחא ליה לתלמודא בהכי משום דאם איתא דעיקר מילתיה דר' ירמיה להכי הוא דאתא לאשמועינן א"כ לא הוה לי' לאשמועי' הכא אלא אעיקר מילתי' דסוכה המדובללת הו"ל לאשמועי' כו' דאם יש בגגו טפח אמרי' חבוט רמי כנ"ל ובמ"ש עוד ור"ת מפ' דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול כו' ודוחק הוא זה דמה"ט הו"מ למימר שתיהן כשרות איצטריכא ליה כו' הק' הרב חד"ה וז"ל כפי לשון רש"י דסבר כמאן דליתיה כו' לכאורה אין זה דומה דבחמתו מרובה סבר כמאן דליתי' דלאו סכך הוא אבל בההיא דשתיהן כשרות דעליונה צלתה מרובה וסכך מיקרי אמאי לא תפסול למעלה מעשרים גם התחתונה ועוד דאם כן הוה צריך לההוא סככה דלמעלה מעשרים כיון דתחתונה חמתה מרובה וסכך דידה כמאן דליתיה ומהיכא תיתי לן למיגזר בדקיימי תרוייהו בהנך עשרים משום הך דקיימא עליונה למעלה מעשרים דאטו נפסל כל סוכה אפי' בתוך עשרים מה"ט דשמא יכשר למעלה מעשרים כו' ע"ש מה שתירץ ולע"ד נראה דאין כונת התוס' לומר דמה"ט הוה מצי למימר שתיהן כשירות איצטריך ליה היכא דקיימי תרווייהו בתוך עשרים מ"ד נגזור היכא דקיימא עליונה למעלה מעשרים וצלתו מרובה כמו שהבין הוא ז"ל דהא ודאי ליכא למיגזר דא"כ תיפסול כל סוכה כמו שהקשה הוא ז"ל אלא כונתם להקשות דכי היכי דמשני בגמרא תחתונה כשירה ועליונה פסולה אצטריכא ליה מ"ד ניגזור דילמא מצטרף סכך פסול כו' והיינו טעמא דחיישינן דילמא אתי למטעי ולומר דכיון שהתירו חכמים התחתונה ולא מיפסלה משום סוכה שתחת סוכה מטעמא דכיון שעליונה חמתו מרובה הו"ל כמאן דליתיה א"כ מהאי טעמא אתי למטעי ולומר דאפי' היכא דקיימא למעלה מך' נמי תחתונה כשירה דחשיב כמאן דליתיה ולא מסיק אדעתי' למיחש משום צרוף פסול כמו שכתב רש"י ג"כ מה"ט נימא דשתיהן כשרות כו' אצטריכא ליה מ"ד ניגזור כיון שאנו מתירין את התחתונה ולא מיפסלה משום סוכה ע"ג סוכה דכיון דהתחתונה חמתה מרובה חשיב לההוא סכך כמאן דליתיה א"כ אתי למטעי נמי היכי דקיימא עליונה למעלה מעשרי' וחמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלתה מרובה דסבר דחשיב לההוא סכך כמאן דליתיה כיון דחמתה מרובה כנ"ל ודו"ק: