## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass Chapter 5

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass 5:5:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Trespass/r/5:5:1)

**וכן**
**המקדיש בית בנוי כו'.** עיין מ"ש מרן ובמ"ש פ' ג' מהל' אישות הל' ג' יע"ש:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass 5:5:2
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Trespass/r/5:5:2)

**אבל**
**המקדיש עצים ואבנים ובנה בית הדר שם מעל.** זה מבואר פ"ה דמעילה דנ"ד יע"ש ומכאן תמיה אני למה שראיתי להריטב"א ז"ל בפרק האיש מקדש דנ"ה ע"א אהא דפרכינן התם והרי חומת העיר ומגדלותי' דשיורי הלשכה הוא כו' ופרש"י ז"ל ואמאי מועלין בהם נימא דלא ניתנו למעילה מאחר שעומדים לחומת העיר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזין מליהנות מן החומה לישב בצילא עליה כו' הקשה עליו וז"ל ולא נהירא דמאי ראי' מייתי מחומת העיר שהרי מן הדין אין בהם מעילה לפי שאין מעילה במחובר משום הקדש ולא אשתרי בהא מידי טפי משאר הקדשות משא"כ בכתנות כהונה שהיו ראוים למעילה כשאר הקדשות וכיוצא בהן והותרו שגגתן לפי שניתנו ליהנות בהן עכ"ל ואני תמיה עליו שהרי בפ"ה דמעילה דכ"ד מבואר דאע"ג דאי' מעילה במחובר היינו דוקא במקדיש בית בנוי אבל אם הקדישו ולבסוף בנאו מעל לכ"ע דכיון דבשעת הקנאה תלוש הוא אע"ג דשוב בנאו ומחובר הוא יש בו משום מעילה כמ"ש רש"י ז"ל שם בד"ה אר"ל וא"כ ה"נ גבי חומת העיר ומגדלותיה מכיון שלקחו עצים ואבנים ממעות שיורי הלשכה הרי חלה קדושתן עלייהו כשהן בתלוש והו"ל הקדישו ואח"כ בנאו דלכ"ע מעל ואע"ג דאמרינן התם בס"פ ולד חטאת אמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדשין ומשום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וא"א לזהר דלא יתבי בטולא ודילמא בעו למזגא עלייהו מ"מ נראה דזה אינו אלא דוקא בבנין המקדש וכמ"ש רבינו ז"ל בפ"ה מה' מעילה הלכה ד' כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש כו' משמע דבחומת העיר ומגדלותיה לא היו בונין בחול דאף במקדש ג"כ אמרי' התם דבעצים ואבנים דיומי לוקחין אותן ממעות הקדש ואם כן הרי משכחת לה שהקדישו ולבסוף בנאו ומהיותר תימה מה שכתב בסוף דבריו ז"ל וז"ל כשם שאין לאדם להוציא מעות הקדש בבניינו ולא ליקח קורה של הקדש לבנותה בביתו לכתחילה אע"פ שאחר שבנאה אין בה מעילה כו' והוא תימא דבשהקדישו ולבסוף בנאו לכ"ע יש מעילה במחובר כדקאמר ר"ל התם ותו ק"ל עליו שהרי אמרינן התם לימא מסייע לרב דאמר דמשתחוה לבית אסרה משום דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש מהא דתני' הדר בבית של הקדש כיון שנהנה בה שוה פרוטה מעל אמר ר"ל התם כשהקדישו ולבסוף בנא כו' הרי דאפי' ר"ל לא קאמר דבעינן הקדישו ולבסוף בנאו אלא לומר דמהא לא תסייע לרב אבל לרב דאמר המשתחוה לבית אסרה משום דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש אפי' בנאו ולבסוף הקדישו נמי ס"ל דיש בו מעילה וכ"כ התוס' בערכין דף כ"א ד"ה ה"ג יע"ש וא"כ הכא בשמעתין דקיימינן אתי' דרב דאמר הכא בכתנות כהונה עסקינן משום הכי פריך ליה שפיר מחומת העיר ומגדלותיה דניתנו ליהנות בהן לישב בצילה דלדידיה יש בו מעילה ולפי הנראה שדעת הריטב"א ז"ל כדעת רבינו ז"ל שפסק כר"ל דאמר דבעינן הקדישו ולבסוף בנאו וכבר תמה עליו הרב כ"מ ויישב דבריו דס"ל דהא דר"ל הלכתא היא ואפי' רב לא אמרה אלא גבי ע"ז משום חומרא דע"ז יע"ש ועיין בהרב ל"מ ז"ל בפרק ז' מהלכות ערכין אך קשה לסברת רבינו ז"ל מהא דגרסינן בפרק כ"ש אמר אביי מנא אמינא לה אמרו עליו על ריב"ז שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקא מכוין ושרי והשתא לפי דעת רבינו ז"ל קשה שהרי אמרינן התם אמר רבא מנא אמינא לה דתניא לולין היו פתוחין בעלית בית ק"ק שבהן משלשלין את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן והא הכא דלא אפשר וקא מכוין ואסור ותיסברא והאמר ריב"ל קול ומראה וריח אין בהם מעילה אלא מעלה עשו בבית קה"ק ופרש"י ז"ל וז"ל וכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר כגון הכא אמאי הטריחו' רבנן והתוס' פירשו שם דכיון דלא אסור אלא מדרבנן כשהוא לצורך סברא הוא דאפילו איסורא ליכא יע"ש וכיון שכן ק' דמאי ראיה מייתי אביי מההיא דריב"ז דהיה יושב בצלו של היכל התם שאני דאינו אסור אלא מדרבנן שהרי אין מעילה במחובר כשבנאו ולבסוף הקדישו ובנין היכל ודאי הכי הוא כדקאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין ומשו"ה כיון שהוא לצורך לדרוש ברבים התירו אלא מוכח ודאי דלרב דס"ל דמשתחוה לבית אסרה אפילו בנאו ולבסוף הקדישו יש בו מעילה דהשתא איכא למימר דאביי ס"ל כרב ואפשר לדחות דע"כ ל"ק אביי דכשהוא לצורך שרי אפי' מדרבנן אלא דוקא גבי בנין קה"ק דצורך גדול הוא אבל לצורך ד"א לא וא"נ לפרש"י ז"ל ע"כ ל"ק אביי דכל שאיסורו מדרבנן כי לא אפשר שרי אלא דוקא גבי אומנים דלאו ודאי מכווני נינהו כמ"ש רש"י שם בד"ה והא הכא יע"ש והלכך כל שאיסורו מדרבנן לא חיישינן דילמא מכווני אבל בההיא דריב"ז דהיה מכוין ודאי להנות מצל של היכל אפי' באיסור דרבנן ס"ל דאסור ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' שם לפי' רש"י יע"ש ואין להאריך וכבר הארכתי בזה בפ"ה מהל' יסודי התורה דין ח' יע"ש ובהרב מש"ל פ"ה מהל' יסודי התורה ומ"מ דברי רש"י נכונים בטעמם ואין בו מן הקושי ממה שתמה עליו הריטב"א ז"ל ודברי הריטב"א ז"ל צ"ע:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass 5:14:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Trespass 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Trespass/r/5:14:1)

**כתנות**
**כהונה שבלו כו' והחדשים הואיל וניתנו ליהנות בהן כו'.** פרק הא"מ דנ"ד ע"א אמרי' משנתינו בכתנות כהונה שלא בלו הואיל וניתנו ליהנות בהן וכתבו התוס' שם בד"ה בכתנות כהונה כו' וא"ת היכי קאמר ר"י דבשוגג קידש וגם במזיד לר"מ הרי כלי שרת הן וכלי שרת אמרינן דיש בהן מא"מ כו' וראיתי להרב ע"י שהקשה דמאי ק"ל לר"מ הא אמרינן לקמן דההיא מתני' ר"י הוא דאמר הקדש בשוגג מתחלל ומשום דלא קא מכוין לאפוקינהו לחולין אבל לר"מ דאמר הקדש במזיד מתחלל כיון דקא מכוין לאפוקינהו לחולין אפי' קדושת הגוף נמי מתחלל יע"ש מה שתירץ ול"נ לתרץ עוד דכונת קושיתם הוא למאי דס"ד דמקשה התם דפריך וקדושת הגוף מי מתחלל כו' והדר פריך מדר"י נשמע לרבנן כו' אמאי נטר להקשות אההיא תירוצא דרבי אושעיא דקאמר בבא לחוב בדמיהם עסקינן ואמאי לא פריך ליה הכא אתירוצא דרב דאמר מתני' בכתנות כהונה שלא בלו כנ"ל: והריטב"א ז"ל כתב וז"ל וק"ל לר"מ ל"ל טעמא בכתנות כהונה משום הואיל וניתנו ליהנות בהן ת"ל דהוו כלי שרת דלא נפקי לחולין בשוגג כדתנן כו' וכתב דההוא כר"י אוקמוה לקמן אכתי תקשי ליה לר"י כיון דמשנתינו בכתנות כהונה היכי קתני קידש כו' ודבריו אינם מבוררים אצלי דמדק"ל ל"ל טעמא בכתנות כהונה משום הואיל וניתנו ת"ל כו' דמשמע דל"ק ליה אלא אחלוקת שוגג לא קידש דקאמר ר"מ דל"ל טעמא משום דניתנו ת"ל כו' אבל אחלוקת מזיד קידש דקאמר ר"מ לא ק"ל משום דאיכא למימר כדאמרינן לקמן דהקדש במזיד מתחלל לר"מ אפילו בכלי שרת דקדושת הגוף הן משום דקא מכוין לאפוקינהו לחולין וכיון שכן מאי האי דקאמר בתר הכי וכ"ת ההיא כר"י מוקמינן לקמן הא אכתי קושיתו קיימת דכיון דלר"י דס"ל הקדש בשוגג מתחלל ס"ל דקדושת הגוף אינו מתחלל מינה נשמע לר"מ למאי דס"ל לרב השתא אליבא דר"מ דהקדש בין בשוגג בין במזיד מתחלל דבקדושת הגוף אינו מתחלל בשוגג וצ"ע. עוד כתב הריטב"א והנכון דכתנות כהונה אינם קדושת הגוף ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופן ומכשירי עבודה הן ודינם כקדושת דמים שיוצא לחולין בשוגג ע"כ וראיתי להרב מש"ל בפ"ח מהלכות כלי המקדש ה"ה שהקשה לסברת הריטב"א מהא דקי"ל דבגדי כ"ג שבלו גונזין אותן ואי אמרת בשלמ' דיש להם קדושת הגוף ה"ט דנגנזים משום דאין להם פדיון ככל כלי שרת דאין להם פדיון כמ"ש רבינו ז"ל בפ"ח מהלכות איסורי מזבח אלא אי אמרת דדינם כקדושת דמים אמאי אין פודין אותן וצ"ע עכ"ל ול"נ דל"ק דשאני בגדי כ"ג דגזירת הכתוב היא כדילפינן מדכתיב והניחם שם מלמד שטעונין גניזה וכן צ"ל ג"כ לדעת התוס' שכתבו בפ"ה דמעילה דנ"ה ע"ב ד"ה מ"ט דת"ק דלכ"ע בין לרבנן בין לר' נחמיה כלי שרת יש להם פדיון ד"ת ועיין בתוספות דמנחות ר"פ המנחות והנסכים ודוק. עוד כתב וז"ל ור"ח גורס אלא אחד שוגג ואחד מזיד אינו מתחלל ומשנתינו דקתני במזיד מתחלל בכתנות כהונה הואיל ונתנו ליהנות בהם ומש"ה קילה קדושתייהו ויוצאין לחולין במזיד ואינם יוצאים בשוגג כו' ומעילה דאמר רחמנא דרך אכילה כדקאמר בר פדא לקמן כו' יע"ש ולא זכיתי להבין דבריו דאם כן מאי האי דפריך מברייתא דכתנות כהונה שבלו מועלין בהן מאי לאו אפילו לא בלו לא בלו דוקא ואכתי תקשי ליה דאמאי מועלין בכתנות כהונה שבלו לר"מ כיון דלר"מ הקדש בין בשוגג בין במזיד אינו מתחלל ואין מעילה האמורה בתורה אלא באכילה בלבד ואי ס"ל דברייתא מיירי בשעשה מהן פתילות דמיקלה קלי דהו"ל כאכילה דכלה לגמרי וכמ"ש הרשב"א לקמן ליישב פיר"ת שכתב דאין מעילה לר"מ אלא לענין אכילה בלבד ולא בשאר הנאות אם כן מאי ק"ל מאי לאו אפילו לא בלו הא כיון דמיירי בשעשה מהן פתילות משו"ה מועלין בו ולא מהני טעמא דניתנו ליהנות בהן לר"מ אלא במזיד ולענין שיצאו לחולין אבל בשוגג ובשעשה מהן פתילו' פשיטא ודאי דחייב קרבן מעילה דהוי כאכילה וכן קשה מהא דפריך מההיא דמועלין בעתיקין ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות בהם דהא חומת העיר כו' והשתא לפי גרסת ר"ח אמאי הוצרך להקשות מטעמא דניתנו ליהנות בהם הא בלא"ה תיקשי ליה דאמאי מועלין בעתיקין לר"מ כיון דהקדש בין בשוגג בין במזיד אינו מתחלל לר"מ ואין מעיל' אלא באכילה וצ"ע ודע שמדברי הרשב"א הללו שכתבנו דלפר"ח ברייתא דכתנות כהונ' שבלו מועלין בהן מיירי בשעשה מהן פתילות נראה בהדיא דס"ל דהא דאמרינן קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה היינו דוקא היכא דהודלק בהיתר אז הנהנה מאותו האור אין בו משום מועל אבל הלוקח פתילה של הקדש ומדליקה ודאי דמעילה נמי איכא וכ"כ הרב מש"ל בפ"ח מהלכות הנזכר ה"ו בפשיטות מסברא דנפשיה ולפי הנראה אשתמיט מיניה מדלא הזכירו על דל שפתיו וכן מבואר מדברי רש"י והתוס' ז"ל לקמן ד"ה לא אמר יע"ש ודוק ודע שהרב מש"ל תמה בדין זה מהא דקי"ל אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו כדאיתא בפ' כ"ש ובכמה דוכתא וכתב דליכא למימר דבגדי כהונה שאני משום דילפינן מבגדי כ"ג שטעונין גניזה ויש בהן מעילה אף לאחר שנעשי' מצותן דאם כן יהיו טעונין גניזה דומיא דבגדי כ"ג ואלו בפרק החליל תנן מבלאי מכנסי כהנים כו' היו מפקיעין ובהן היו מדליקין וכ"ת דלעולם דטעונים גניזה אלא דשאני שמחת בית השואבה דלכבוד הקרבן היו עושין כמ"ש התוס' פ"ב דשבת דכ"א הא ליתא דאם כן גם מבלאי בגדי כ"ג יעשו מהן פתילות לקדש ולשמחת בית השואבה ואלו מדברי רבינו ז"ל פ"ח מהל' כלי המקדש דין ה' ודין ו' מבואר דס"ל דלא היו עושין פתילות כי אם מבגדי כ"ה יע"ש שהאריך ולבסוף העלה הדבר בצ"ע לדעת רבינו ואנכי מצאתי להרב החידושין פ' הא"מ דנ"ד ע"א שהוקש' לו קושית הרב ז"ל ותי' בזה ב' תשו' האחד משום דילפינן מבגדי כ"ג כתי' הרב ז"ל ועוד דהא לא מקרי דבר שנעשית מצותו דאי לאו משום דבלו חזו למצותן והוא תי' נכון ונרא' שזה דעת רבינו ודוק: