## Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 584

###### Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 584:2
[Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 584:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Teshuvah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/584:2)

**אבינו מלכנו** עבה"ט ועיין בש"ח שבספר ב"ד השיג על השל"ה ודעתו כמ"ש הב"י שלא לומר מה שהוא דרך ווידוי וכתב שכן נהגו וכתב בכה"ג בשם מורו הר"ב ז"ל שהי' מלעיג על קצת חכמים בעיניהם שהגיהו בקצת פיוטים של ר"ה שהזכי' בהם עון וחטא שלא אמר מרן הב"י אלא שאין אומרים ווידוי בר"ה כגון חטאתי עויתי פשעתי מחול וסלח ומחה אבל שלא בדרך ווידוי לא עדיף משבת כו' וכ"כ בפר"ח ע"ש ומזה מבואר שבמקום שנהגו לדלג א"מ חטאנו לפניך יש לדלג סלח מחל ומחה ג"כ ולא דמי לאמירת והוא רחום בפסוקי דזמרה שאומרים אף בשבת ששם אינו דרך בקשה ולא יפה עושים אותם המדלגים א"מ הראשון והשאר אומרים על הסדר. ומ"ש י"ל כלה כצירי היינו הלמד בצירי והכף בפתח וכתב בפר"ח שצ"ל א"מ זכור כי עפר הזיין בשוא והכף כחולם ודלא כהאומרים בקמץ ושורק ומ"ש לו' סלח ומחל בש"ח כתב שבכל הסידורים והנוסחא השגור' היא מחול וסלח וכן עיקר וכן אומרים ביה"ר שקודם פ' התמיד ובווידוי מה נא' כו' ובסוף ווידוי יה"כ וכ"כ הרמב"ם בנוסח התפלה והרד"א וכן בכל בו כתוב שהנוסחא שהוא מחול וסלח לא תיקשי לן מנוסח התפלה סלח לנו אבינו כו' דגם כאן אומרים א"מ נגד שני התוארים (אומרים) על התואר מלכנו הסמוך לו אומרים מחול וסלח כנגד תואר אבינו שמזכרנו ע"ש ובסידורים שלנו עתה נדפס כנוסחת המג"א וגם מ"ש בש"ח ליישב מהך דתפיל' י"ח דקדמה סליחה הוא דחוק ואדרבה י"ל שכנגד אבינו שהוא קודם על התואר מלכנו הסמוך לו אומרים סלח ונגד תואר מלכנו או' ומחל כמו בתפילת י"ח ולכן כ"א לא ישנה כפי הנוסחא שהוא רגיל בה מימי קדמת נעוריו ועיין בשבו"י ח"ג סי' מ"ב שי"ל א"מ אפי' ביחיד כמ"ש הריב"ש וכ"כ בקיצור של"ה בשם גדולים ע"ש:


###### Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 584:3
[Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 584:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Teshuvah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/584:3)

**חצות,** עבה"ט וכתב בשבו"י ח"א סי' ק"מ באחד שהיה לו קצת מיחוש שלא יכול לילך לבה"כ והפצירו בו בניו וב"ב שיתקעו לו ויאכל ולא רצה ומחמת הפצרתם נדר שלא לאכול עד אחר זמן יציאה מבה"כ וכאשר השלימו תפלתם ורצו לצאת בא חכם ודרש דברי כבושים כמו שעה א' או שתים ואיחרו מלצאת וכתב ולכאורה י"ל שבנדרים הלך אחר ל' ב"א ובל' ב"א כוונתו על זמן יציאה בבה"כ דהיינו אחר זמן תפלה וזמן תורה לחוד שלא עלה זה על דעתו ואף אם היה בריא והולך לבה"כ היה יכול לצאת אחר זמן תפלה דקיי"ל הלכתא כר"י ספ"ב דביצה דאמר חציו לה' וכו' ואם כן אפשר דכוונות הנודר רק שלא יקדים לאכול בשביל מיחוש שיש לו אכל לא לאחר כולי האי אך יש לו לדמות למ"ש בר"ה דף ל' דבעי ר"ז ננערו לעמוד כו' אם כן בנ"ד שכתב רצה העם לצאת ולא יצאו גם כן איכא לאסתפוקי כה"ג וכיון דעלתה בתיקו ספק נדרים להחמיר ואם רצו להתירו יתירו לו כדין נדרים שהם לצורך יו"ט ע"ש ואני איני מבין הראיה מר"ה דהתם כל שיושבים עדיין לא נסתיים זמן ב"ד משא"כ כאן מה שלא יצא זו עכבה שאינה מחמת זמן יציאת בה"כ מן הסיום התפלה ודבר אחר גרם להם שנתעכבו ובמה נדחה ההיתר שכתב בתחלה שלא היתה כוונתו רק על זמן יציא' מן התפלה וזמן זה כבר נסתיים לכן נראה שאם אין לו מי שיתירו לו דיש להקל בזה בפרט לאיש שיש לו מיחוש חולי וקשה עליו להיות מעונה עד זמן יציאתם ממש ועיין לקמן סי' תרנ"ב במג"א דאפי' טעימה אסור למי שבא בדרך ומצפה שיבא למקום לולב יש לו להמתין עד חצות ולא יתענה יותר מחצי היום ע"ש ונראה האידנא דנהוג לאחר בר"ה הרבה אחר חצות אם אין לו שופר צריך גם כן להמתין אם לא שקשה עליו התענית הרבה וע"ש בש"ע באם שכח ואכל כו' ויש ללמוד משם לכאן רק קצת יש לחלק ע"פ החילוקים שכתבו התוספות בסוכה ובשבת ועיין סי' רל"ב ותל"ב ותרצ"ב וקצרתי: 
 (•) **בש"ע ס"א ומאריכים בפיוטים כו'** וכל מי שאפשר יש לו ליקח פנאי ללמוד פי' הפיוטים להתפלל ועיין לעיל סי' ק' שכתב הט"ז דבפיוטים צריך להסדיר תפילתו ע"ש: 
בפיוט מלך עליון כתב המט"מ שצ"ל מלך אביון בלה ורד שחת כו' דהיינו בלה בבי"ת ולא כמו שנדפס בכ"ף והביאו בא"ר ע"ש:


###### Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 584:4
[Sha'arei Teshuvah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 584:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Teshuvah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/584:4)

**מלין,** עבה"ט ועיין בדגול מרבבה שכ' שאין לעשות כן שיש לחוש שישאר דם אחר שיתיבש בפי השופ' ולא עדיף מצפהו זהב כו' וכן אם יבא מעט דם תוך השופר ויתייבש כי דם יבש יש בו ממש וחוצץ ע"ש ולענ"ד כיון שאין דם בפה רק לכלוך פה לבד אין בו כדי לזוב ממנו לתוך השופר וגם מה שמתלכלך פה השופר בלכלוך הדם שכפה אין בזה משום חציצ' אף אם מתאדם קצת מלכלוך הדם חזותא לאו מלתא הוא ואף הליכלוך הזה אינו מתיבש כי מתלכלך פה התוקע ובכלות התקיעות מקנח היטב ודיו ועיין בי"ד סי' רס"ה שהמוהל ירחץ ידיו ופיו כדי שיברך בנקיות ומ"מ מור"פ לא הקפיד ע"ז ובירך ברכת השופר בפה המלוכלך בדמים בכדי לערב מצות מילה בשופר ועיין בא"ר ריש סי' תקצ"א שדעתו דיותר טוב למול קודם אשדי שיהא המילה סוף לתורה כמ"ש במט"מ ובמרדכי בשם תשו' הגאונים וכן משמע ברוקח. ועוד שלא יהא הפסק כ"כ בקדיש דקאי על אשרי כו'. וכתב בשבו"י ח"א סי' למ"ד עיר א' קטנה שאירע להם אונס שלא היה להם שופר בר"ה עד אחר תפלת מוסף ויש כאן ילד למול מלין אותו אחר אשרי להיות מן הזריזין כמו בר"ה שחל בשבת ומ"ש בתה"ד לקיים זכור ברית אברהם ועקידת יצחק היינו להקדים המילה אבל א"צ להיות תכופים זה לזה וגם כי אינו רק רמז ולכן להיות זריזין שלא לאחר מצות מילה עדיף: