## Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia Daf 26b

###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 26b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 26b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:1)

(כו ב) **ומשכחנא מידי.**—עי' בהג' הגר"א שהגיה "ומשכח מידי". וטעמו בהגהה זו שמעתי שהוא מפני שלגירסא שלנו תמוה מה שאמרו, דאף אם זה שנפל ממנו הזוז הביא כברה וכובר את החול, מ"מ כבר התיאש מזוז שלו, אלא שכובר את החול שמא ימצא דבר שנפל מאיש אחר, דאיך יניח את הודאי-הזוז שאבד לו - ויחפש את הספק, שמא אבד לאחר איזה דבר; הלא טוב יותר לומר שהוא מחפש את הזוז שלו, וכל זמן שהוא כובר עדיין לא התייאש. והנה הרמב"ם רצה לתקן זה וכתב (אבידה פי"ד ה"ט): "ואפי' ראה אותו מביא כברה לחפש אחריו, בדעת רעועה הוא מחפש כדרך שמחפשין בעפר שאר הבלשין, שלא נפל מהן כלום, שמא ימצאו מה שנפל לאחרים, כך הוא זה מחפש לא מפני שלא נתייאש". הנה האריך בדבריו ועדיין לא התקין כל הצורך כמובן. ולכך הגיה הגר"א "ומשכח מידי". וביאור הענין להיפך שזה שאבד את הזוז ראה את חבירו, שלוקח כברה וכובר את החול, מ"מ זה שאיבד את הזוז בחול מתייאש, כי ברור לו, שזה אינו מחפש את הזוז, וגם לא ימצאהו כי הוא קטן, וא"א לכבור את כל החול שבמקום, אלא שחבירו זה ודאי שאיבד בעצמו דבר במקום זה, במקום מסויים, ואפי' דבר קטן אבד לו, מאחר שהוא מקום מסויים -נקל למצוא הדבר ע"י כברה וסופו למצוא אותו דבר, אבל לא זוז שלי, שהוא קטן, וגם לא סיימתי המקום שבו נפל ממני.


###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 26b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 26b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:2)

(כו רע"ב רש"י) **ד"ה נקיטנא וכו' שבא ליד זה לפני יאוש והלכה כאביי.**—איני יודע מה צורך בזה, דמאחר דכי ידע לא מיאש לא הוי יאוש אפי' לרבא, כדאיתא לעיל (כא ב), דלא הוי יאוש לרבא אלא באופן שאילו ידע דנפל מיניה הוה מיאש. ועי' תוס' ד"ה שנפל. ומה שפירש רש"י מטעם יאוש שלא מדעת אין נראה דהא רבא וכו', ולכך פירשו התוס' דאינו מתייאש לעולם. ולפי דברינו אין צורך בזה.