## Sha'arei Torat Bavel on Chullin Daf 58b

###### Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Chullin/r/58b:1)

(נח ב) **פליגי בה רב אמי ורב אסי וכו'.**—עי' מ"ש במנחות לג ב.


###### Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Chullin/r/58b:2)

(שם משנב) **ששתת מים הרעים כשרה.**—עי' רש"י, ומדלא שנינו כאן "ואסורה מפני סכנת נפשות", כמו בסיפא, משמע דבהמה ששתתה מים, שיש בהם ארס נחש, אין בשרה מזיק לאדם האוכלה. וקשה מב"ק קטו ב, דתני התם "מים שנתגלו לא ישקה מהם לבהמתו", ופירש רש"י שם: "משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אח"כ". והנה מצאנו בב"ח יו"ד סי' ק"ט שנדחק בזה לומר, דסכנת נפשות שכתב רש"י לאו דוקא, אלא שהאוכל ממנה ניזוק במקצת בגופו אע"פ שבסוף הוא חוזר לבריאותו. ובט"ז שם תירץ, דבב"ק חיישינן שמא ישחטנה תיכף אחר שתייתה, קודם שיתגלו בה סימני ארס, לכן יש סכנה לאוכל מבשרה; אבל כאן מיירי בששהתה הבהמה זמן מרובה, ואין סימני ארס ניכרים בה, ואח"כ כששחטה ודאי אין חשש לאוכל מבשרה, דהרי נתברר דמים אלו אין בהם ארס של נחש. אבל גם זה דוחק, דהא "כשרה" סתם שנינו, בין ששחטה מיד בין ששחטה לאחר זמן מרובה. ועוד דמים הרעים ששנינו לאו דוקא שנתגלו בלבד, אלא אפי' ידוע ששתה מהם נחש. וראיה לזה מדתני סיפא "שהכישה נחש וכו' ואסורה מפני סכנת נפשות", ולא תני רבותא דאפי' שתתה מים, ששתה מהם נחש, אסורה מפני סכנת נפשות, ש"מ דבאופן זה היא מותרת.


###### Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:3
[Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Chullin/r/58b:3)

עוד מצאנו באשכול ח"ג סי' כ' שתירץ ע"ז, דבהמה ששתתה מים הרעים ודאי אין סכנה לאוכל מבשרה. ומ"מ לכתחילה אינו רשאי להשקותה שמא תמות ויהא עובר על בל תשחית. וגם זה אינו עיקר, דיגיד עליו רעו, דכמו באחרים דתני בב"ק שם "לא ישפכם ברה"ר ולא יגבל בהם את הטיט" הטעם הוא משום סכנה ה"נ הא דתני בהדייהו "לא ישקה מהם לבהמתו" הוא מלבד סכנת בהמתו עצמה, גם מסכנת אוכל מבשרה.


###### Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:4
[Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Chullin/r/58b:4)

לכן נראה שבהמה ששתתה אפי' מים שבברור יש בהם ארס אפשר שלא תינזק, וכ"ש שלא יוזק האוכל מבשרה, וכמו שאמרו בע"ז (ל ע"ב): "יש ארס שוקע ויש ארס צף". ושם ביארנו, דפעמים ארס נחש הבא עם מאכלו ושתייתו של אדם לתוך מעיו אינו מזיק כלל, כשאין בפיו של אדם ובבית בליעתו ובשאר אברי המאכל שום פצע וסירטא, מפני שאם אין הארס חודר לתוך דמו של אדם ה"ז אינו מזיק, דכמו שהוא נכנס כן יצא. לכן בהמה שאכלה או שתתה דבר שיש בו ארס ושחטוה יכולים לבודקה, אם יש בה ארס או לא, וכמו שנודע בדיקה זו לרופאים, או כעין דאיתא לקמן (נט א), שבודקים בתנור. לכן שנינו "כשרה" סתם, דהיינו לענין טרפות; ולענין ארס - פעמים שהיא מותרת ופעמים שהיא אסורה.


###### Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:5
[Sha'arei Torat Bavel on Chullin 58b:5](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Chullin/r/58b:5)

ודע שבתוספתא תרומות פ"ז הי"ד וכן בירושלמי שם פ"ח ה"ה [מג רע"ד] איתא לבר' דב"ק הנ"ל בנוסח אחר: "מים מגולים לא ישפכם ברה"ר ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן לגוי ולא בהמת אחרים אבל משקה הוא לבהמת עצמו". ולפ"ז הטעם שמשקה בהמת עצמו מפני שיכול אדם להזיק את ממונו, ובודאי לא ישחטנה לאוכלה מיד, ואם לא יתגלו בה סימני ארס אז אם ירצה ישחטנה ויאכלנה.