## Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan Daf 15a

###### Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Moed%20Katan/r/15a:1)

(טו רע"א) **מנודין ומצורעין מה הן בתספורת ת"ש וכו'.**—ודאי שממשנתנו יש להוכיח, דמנודין אסורין בתספורת, דהא תנן "אלו מגלחין במועד וכו' והמנודה שהתירו לו חכמים". הא שלא התירו לו לא, אלא משום שרוצה לפשוט מנודין ומצורעין ממקום אחד; וממשנתנו אין לפשוט מצורע, די"ל דאף שמצורע מותר בתספורת בתוך ימי טומאתו מ"מ מגלח במועד כשעולה מטומאה לטהרה משום שגילוח המצורע מעכבו מלהיטהר. וכמו כן אין לפשוט ממשנתנו דמצורע אסור בתכבוסת דאפשר דמותר בתכבובת מ"מ מותר לו לכבס את הבגדים שלבש בעודנו מצורע כשהוא עולה מטומאה לטהרה כדי לטהרם. וכן כל שאר הטמאים העולים מטומאה לטהרה, שמותרים לכבס בתוך ימי טומאתם, מותרים לכבס במועד כשהם נטהרים כדי לטהר את בגדיהם (עי' לקמן יח ב תוספות ד"ה העולים ומ"ש בהערה שם).


###### Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:2
[Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Moed%20Katan/r/15a:2)

(שם) **מנודה מהו בעטיפת הראש וכו'.**—בעיא זו לא נפשטה כאן, אבל בפר"א ספי"ז (מובא ברא"ש פרק זה סי' צ"ב) משמע שאין המנודה חייב בעטיפת הראש (ע"ש).


###### Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:3
[Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Moed%20Katan/r/15a:3)

(שם) **אסור להניח תפילין וכו' פארך חבוש וכו'.**—לפי פשטות הכתוב ודאי שפאר היא מצנפת ככתוב "ואת פארי המגבעות" (שמ' לט כח), וכתוב "פארי פשתים יהיו על ראשם" (יחז' מד יח). ונראה שבימיהם היה מנהג האבל להסיר את מצנפתו ולגלות את ראשו כענין שנאמר "הסר המצנפת וגו'" (יחז' כא לא), והכי משמע ביבמות קטז א, שדרך הנשים האבלות היה לפרוע ולגלות את שער ראשן, כדאיתא שם "סתר מזייך". וכ"כ בתוה"א לרמב"ן ענין האבלות בשם ר"י בן גיאת דהאבל צריך לגלות ראשו ממגבעתו וסודרו וכיוצא בהן ומתעטף כעטיפת ישמעאלים וכו' וכך מנהג והלכה¹. ומאחר שהאבל מגלה את ראשו לפיכך הוא אסור בתפילין, שהם פאר על הראש, וכן אינו מניח של יד, שגם תפילין של יד פאר הוא לאדם. וזה שנאמר בבני אהרן "ראשיכם אל תפרעו" (ויק' י' ו') יש בכלל זה גידול פרע וגילוי הראש ממצנפת, ששניהם אסורים להם, שהיו צריכים לשבת בכל יום השמיני באהל מועד ומלובשים בכל בגדי כהונתם, כדכתיב "ומפתח אהל מועד לא תצאו" (שם ז)¹, ובמצורע הזהיר הכתוב שינהוג מנהגי אבלות בקריעה ועיטוף ושראשו יהיה פרוע, דהיינו מגולה ממצנפת וכר"ע אליבא דרב פפא למטה¹. ולפי מה שביארנו נראה שאסור אף בתפילין, אלא שהתלמוד רצה לפשוט זה למטה מבר' דת"כ ולבסוף דחו לה.

footnotes:
¹ וע"ש שהרמב"ן דחה את דבריו משום דלא גמרינן אבל ממצורע, ואין דברי הרמב"ן מוכרחין.
¹ ובתוס' ד"ה וראשו נסתפקו בזה. וראיתי לרמב"ן בפיה"ת ר"פ תצא, שכתב "שדרך האבלים היה לגלח את ראשם ("ובאמת שזה מנהג בני כוש עד היום שאבל מגלח ראשו ונותן עליו אפר") ולקצוץ את צפרניהם". וזה פלא שהרי הוא סותר את הכתוב שהזהיר לבני אהרן "ראשיכם אל תפרעו", וכן לכה"ג בפ' אמור "את ראשו לא יפרע", ומבואר שהיה דרך האבלים לגדל שער ראשם. ומנהג זה מפורסם בתלמודים. וכן קציצת צפרנים מבואר לקמן (יז ב), שאסורה באבל.
¹ ועי' בספר התורה והמצוה בפסוק "וראשו יהיה פרוע".


###### Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:4
[Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Moed%20Katan/r/15a:4)

ודע שמנהג העיטוף, שהיה לפנים בישראל בזמן כתבי הקדש, נראה שהיה מלמטה ולמעלה, דהיינו שהאבל והמצורע היו מעטפים בבגד את זקנם ואת פיהם והשפם בכלל, אבל ראשם ומצחם מגולים, שכן עולה לר"ע במצורע, שעוטה על שפם וראשו מגולה¹. ואולם בזמן חכמי התלמוד כבר נתחלף המנהג והיה האבל מתעטף מלמעלה למטה בסודר שבו מכסה את ראשו שהיה משלשלו למטה ומכסה בקצותיו את זקנו ופיו עד למעלה מן החוטם (כ"ש רמב"ן בתוה"א ענין העטיפה) ולכך הוא נקרא בתלמוד עטיפת הראש, וכן לקמן (כד א) פריס סודרא ארישא¹. ובירושלמי בפרקין ה"ה [פב רע"ד]¹: ויכסיניה מלרע (פי' פריך למה מכסה אף את חוטמו, שדיו בפיו ושפמו ככתוב "ועל שפם יעטה") א"ר חסדא דלא יהיו אמרין פומיה הוא חשש (פי' שאם לא יכסה אלא עד חוטמו לא יהא ניכר שהוא אבל, שיאמרו שמכסה פיו ושפמו מקום השיניים מפני הכאב, וכשהוא מכסה אף החוטם ניכר שהוא מחמת האבלות)¹.

footnotes:
¹ ועי' בתוס' ד"ה "מנודה". ולפי גירסת מהרש"א צ"ל "מצורע" שמדבריהם נראה דלר"ע אליבא דר"פ דראשו פרוע מכומתא וסודרא אין המצורע חייב בעטיפה כל עיקר. וזה מן התימה שהרי דברי ר"ע שנויין הן בספרא ושם תני נמי ועל שפם יעטה חופה ראשו כאבל.
¹ ומצאתי בפירוש ס' יחזקאל לר' אליעזר מבלגנצי, שנדפס מקרוב, שכתב (כד יז): "ולא תעטה על שפם" וכתוב אחד אומר (ש"ב טו ל) "וראש לו חפוי" הא כיצד מכסה סודר על ראשו ומניח ראש[י]ו (כצ"ל, ופי' של סודר) על לחייו וכורך אותם על שפמו.
¹ [ועי' מ"ש המחבר זצ"ל בשערי תורת א"י, עמ' 337.]
¹ ועי' בדרישה יו"ד ריש סי' שפ"ו, שפירש ויכסיניה מלרע בלשון נחותא. אבל אינו נכון.


###### Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:5
[Sha'arei Torat Bavel on Moed Katan 15a:5](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Moed%20Katan/r/15a:5)

(שם) **אבל אינו משלח קרבנותיו וכו'.**—פי' ביום ראשון בלבד, אבל בשאר ימי אבלותו משלח.