## Sha'arei Torat Bavel on Niddah Daf 13b

###### Sha'arei Torat Bavel on Niddah 13b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Niddah 13b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Niddah/r/13b:1)

(יג ב) **ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר להן לא וכו'.**—כתב ע"ז הריטב"א: "גוזמא בעלמא הוא כיון דצער כ"כ היא לא שייך הרהור. ו[גם] אפשר (כצ"ל) ליטול בדבר אחר". ויפה כתב שהקוץ אם יניחנו בתוך הכרס אפשר שיביאנו לידי סכנה, ואין לך דבר העומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז ג"ע וש"ד. וגדולה מזו מצינו ביבמות (עו א), דעטרה שנקבה אם יוצא הזרע דרך הנקב פסול ואם לאו כשר, וכיצד בודקין אותו "מייתינן נהמי חמימי דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה". והרי מבואר שמותר לכתחילה להביאו לידי הוצאת זרע לבטלה ממש כדי לתקנו שיהא מותר לבוא בקהל; וכ"ש ליטול את הקוץ מכריסו, שאין בזה אלא חשש חימום בעלמא. וגם שאם לא יטלנו אפשר שיבוא לידי סכנה.


###### Sha'arei Torat Bavel on Niddah 13b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Niddah 13b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Niddah/r/13b:2)

(שם) **סומא אינה משנה.**—פי' לא שמוחק את הסומא מלשון המשנה, אלא שיש הפרש בין הסומא לחרשת ושוטה, שהסומא יש לה דעת בודקת את עצמה ואח"כ היא מראה את העד לפקחת, אבל חרשת ושוטה אין בהן דעת לבדוק את עצמן, לכן אחרות צריכות לבודקן; ומ"מ כולן נכללות יחד, שצריכות לפקחות לתקן אותן, ולכן שנינו שלשתן יחד במשנה זו.


###### Sha'arei Torat Bavel on Niddah 13b:3
[Sha'arei Torat Bavel on Niddah 13b:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Niddah/r/13b:3)

(שם תוספות) **ד"ה אלמא וכו' דאם לא יסיר הקוץ תבקע כריסו.**—עי' מג"א סי' ג' אות י"ד ותמצא, שלפניו היה הנוסח כאן "תיבקע מילתו", וע"פ זה פירש ענין "כריסו" דהכא דהיינו מילתו, ולכן מותר למשמש בידו על כריסו (ע"ש). ומצאנו בירושלמי כאן רפ"ב: "ר' טרפון אומר תקצץ ידו על טבורו. אמרו לו והרי כריסו נבקעה. אמר להן לכך אני אמרתי שמותו של זה יפה לו מחייו. חברייא אמרין ר' טרפון מקללו קללה שהיא נוגעת בגופו. א"ר יוסי לא בא אלא לפרש שאסור למשמש מן הטבור ולמטן". ומשמע דלחברייא מותר למשמש מן הטבור ולמטן. וגם נראה מהא "דלטותא א"ר טרפון", ולחברייא קללו ר' טרפון במיתה (ולירושלמי ודאי לא קשיא "מהו כריסו נבקעת" כמו לשיטת הבבלי כאן). ועי' ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב: "ר' אבא בר כהנא בעא קומי ר' יסא: מהו מקשה על כריסא בשובתא? א"ל: בחולא מאן שרא לך? א"ר שמואל בר אבודמא נהגין רבנין בחולה (=בימות החול) מן הטבור ולמעלן, בבגדיו מן הטבור ולמטן".