## Sha'arei Torat Bavel on Temurah Daf 10a

###### Sha'arei Torat Bavel on Temurah 10a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Temurah 10a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Temurah/r/10a:1)

(יו"ד ע"א) **קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר נידון בהשג יד וכו'.**—תניא בספרי נשא פיס' לח (והעתיקוהו תוס' לקמן יד ב ד"ה אלא ורש"י בפיה"ת נשא שם): "מלבד אשר תשיג ידו שאם אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים קורא אני עליו כפי נדרו כן יעשה או אפי' אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות קורא אני עליו כפי נדרו כן יעשה ת"ל אשר ידור לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה". וכתב הרמב"ן בפיה"ת שם: "שאם היה עשיר ורצה להרבות קרבנות או שנדר (ט"ס הוא וצ"ל: קרבנות ונדר) בתחילה הריני נזיר ואקריב אלף עולות ושלמים שיביא את כולם ביום מלאת ולא ישתה יין עד הקריבו את כולם כי הכל תורת נזרו". ולפ"ז יש לתמוה על מה שהקשו כאן "וכי נזיר נדון בהשג יד". אבל נראה שתלמודנו חולק על הספרי בדין זה וסובר, שנדר הנזיר באופן זה אינו חל כל עיקר, מפני שהוא מוסיף על הכתוב בתורה, ומ"מ ודאי שיכול להביא מספר העולות והשלמים שנדר, אבל אינם מעכבים אותו מלשתות יין, אע"פ שעדיין לא הקריבם. וגם נראה שלשלמים שהוא מוסיף אינו מביא חלות ורקיקין, וגם אין לוקחים מהם זרוע בשלה לכהן אלא כדין שאר שלמי יחיד. ונראה שכ"ה דעת הרמב"ם שבהלכותיו השמיט ולא כתב דין זה של הספרי.