## Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon

###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:1
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:1)

**לפ"י ה"א**


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:2
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:2](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:2)

שיטת הרא"ם בספר יראים היא, שהשמטת חוב בשביעית היא רק מצוה על המלוה שישמיט, אבל כל זמן שלא אמר המלוה "משמט אני" חייב הלוה לפרוע החוב, וכ"ז שאינו מחזיר החוב הוא בכלל לוה רשע. אלא שכשהלוה תובע את המלוה לב"ד, שיקיים מצותו וישמט, אז כופין ב"ד את המלוה שיאמר: משמט אני, כמו שכופין על כל מ"ע שבתורה. אלא שחידש שם עוד הרא"ם, שאין כופין ע"ז כ"א ב"ד סמוכין, הראוים לדון דיני קנסות, מפני שעיקר הכפיה דיני־קנסות היא, ואין דנים דיני קנסות כ"א סמוכים, ואפילו ד"מ אין דנים כ"א דבר שיש בו חסרון־כיס ומילתא דשכיחא. וסבר הרא"ם, שמה שישלם הלוה את חובו אינו נקרא חסרון־כיס, שהרי באמת ראוי הוא שיפרע חובו, אלא שהתורה חדשה שהוא אינו צריך לפרע, ע"י הפקעת שמטה, וכיון שמה שפטרתו תורה, לפי דעתו של הרא"מ, הוא רק אחר שיאמר המלוה משמט אני, אבל קודם לכן לא פטרה כלל, א"כ כשמשלם אינו מפסיד מאומה, והוא משלם את מה שראוי לו לשלם, אלא שע"י הכפיה, ב"ד יכולים לזכות את הלוה בריוח, אבל אין זה נקרא דבר שיש בו חסרון־כיס. גם י"ל דזה הוי מילתא דלא שכיחא, כיון שאינו נוהג אלא בשביעית.


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:3
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:3](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:3)

ועכ"פ פשוט הוא, דמודה הרא"מ, דהא דקיי"ל שבשאר מצות מכין אותו עד שתצא נפשו זה נוהג גם בזמן הזה, שהרי משום הכי מעשינן אגיטי משום דשליחותייהו קא עבדינן. ודברים כאלה נעשים גם בב"ד בזה"ז, שהם נקראים "יש בהם חסרון כיס" ו"שכיח", כקבלת גרים ועישוי גיטין, וכד' התוס' (גיטין דף פ"ח ב' ד"ה במילתא), ולא אמר הרא"מ כלל זה שאין כפיה נוהגת בזמן הזה, אלא בעניני ממון, - וע"ז יש לנו כללא דבעינן מילתא דשכיחא ויש בו חס"כ, אבל בשאר מצות ודאי כופין בכ"מ. ודלא כבעל פירוש "תועפות ראם" לספר יראים, הנדפס מכ"י פארמא, שנדחק לדעת הרא"ם: איך כפו בבבל על כיבוד או"א, ורצה לחדש שהיתה הכפיה על כאו"א והעונש - על העבר, ובאמת לא מצינו כלל במ"ע עונש על העבר רק כפיה על להבא *) גם פשוט, שהיו נוהגים גם בבבל לכפות על המצות שהדין נותן לכפות עליהן, שבודאי אין לנו חס"כ ונעילת־דלת יותר מזה, כשיתבטל כל כח ב"ד למצות המחויבות לכל ישראל. אלא, שהעיקר הוא, כמו שכתבנו, שלא אמר הרא"מ את דברי חידושו כ"א לענין דבר התלוי בממון כמו השמטת החוב, - ולא בשאר מצות.


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:4
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:4](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:4)

**מתוך כ"ק של הגה"צ האדר"ת ז"ל:**


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:5
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:5](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:5)

**ב"ה יום טוב לישראל שנת תרס"ב. - בענין היתר שביעית**


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:6
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:6](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:6)

האב ובנו שראו את החידוש להתיר בהבלעה, כמבואר במביט ומהרי"ט, ואחריהם פסק ג"כ הפאה"ש. אמנם משמע רק בהבלעת איזה שנים עם שהש"מ. ויוכל להיות שיתירו גם עתה עם שלש או ארבע שנים שאחרי השמיטה, ומ"מ. אמנם ע"ז השיג המנ"ח מסוגיא דע"ז (טו:), שאנו מצווים על שביתת שדינו בשביעית, כמו בש"ב בשבת. ואני עני לא כן עמדי. וראיותי, א) ממה של"כ הר"מ כן, בה' שמו"י, שאסור להשכיר לעכו"ם כמו בשבת, שכ"כ סמוך ונראה למ"ע דש"ב. ובאמת לא אשתמיט תנא ואמורא ופוסקים רו"א להשמיענו עיקר הזה, של ש"ש בשביעית כמו ש"ב בשבת. ולעניותי ל"מ בתלמודים ובתוספתות ובשו"מ, וכה"ג פריך הגמ' ביבמות (ע"ג) וכריתות (כ"ה.) ועוד ש"מ. - (והט"א מביא ראיות כאלו בכ"מ). ב) מהא דאסרו חז"ל שכירות שדות בא"י משום הפקעת תרומ"ע, וא"כ בשנת השביעית יהא מותר, ולא עוד דאפכא הל"ל דאסור בכל שנות השמיטה, מפני שנת השמיטה, ובודאי עדיף לגזור גזירה זאת, המובנת לכל, וכי בודאי הם נכשלים מפני ההפסד הרב, מלגזור משום הפקעת תרומ"ע, שהירושלמי מקשה ע"ז א"כ קמח לא נמכור משום מצות חלה כו' וכו'. א"ו דאין שום איסור שביתה לישראל כשא"י יעשה בשדהו בשביעית, וי"ל נהפוך הוא שחז"ל לא החמירו כ"כ בזה גם מדרבנן להשכירו לא"י, לאשר לכל היותר אין בזה רק שבות, והרי גם בשבותי שבת התירו בהפסד גדול, וא"כ ק"ו בשבותי שביעית, שכל עיקר מספק"ל בב"מ (צ.) אם יש בלאו שבות דאמירה, אלא שי"ל דלא התירו משום הפסד רק לפעמים ולא כה"ג דשביעית, שנה שלמה, ובפומבי, ואין לדמות גזירות חז"ל זל"ז, וגם בשבותי שבת כ' המג"א שאין ללמוד זמ"ז.


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:7
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:7](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:7)

שוב נזכרתי, שד"ז, אם שביתת שדה כש"ב בשבת, כבר נחלקו בזה אדירי עולם, הרש"ל והמהר"ם שם בב"מ, ושניהם ל"ז ד' הגמ' ע"ז (ט"ו:). (וד' הרש"ל תמוהים).


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:8
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:8](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:8)

בשו"ת שמן המור כ' מסקנתו (אחר רב אריכות כמה ניירות) זאת תורת העולה בנ"ד, שהוא בשדה הכרם שא"א לעשות תיקון השכירות, שבודאי יעשה (הגוי) עבודת הכרם בשביעית, יש לעשות כן: א) או למכור את הכרם מכירה גמורה וחלוטה גוף הקרקע, בשטר מפורש לשתי שנים, שנה שקודם השמיטה ושנת השמיטה עצמה, כמה ששוה הכרם להיות קנוי לאדם להיות מושל בו בגוף הקרקע והאילנות כקונה קנין עולם, ושיחזיר לו את כרמו תיכף לאחר השביעית, אם אין לבו בטוח לעשות עם הגוי מכירה סתמית לפום דינא, ובשטר ושישמע לו הגוי אחר הקני' להטיב להתחייב שלאחר השביעית יחזיר לו את כרמו והוא יחזיר לו מעותיו. ב) או שיתנה עם הגוי החכור שלו, שבשנת השביעית לא יעשה שום עבודה כלל ע"מ לוותר להגוי מחלקו בפירות, עד שיתרצה, ואח"כ יפקיר כרמו בפני שלשה, ויפרש שאינו מפקיר רק לשנת השמיטה לבד, וכשילך לכרמו בשנת השמיטה יכוין שלא לזכות בו, ואחר הז' יזכה בו תיכף כראוי. (וכמדומני שבס' עיקרי דינים ביו"ד העתיק דבריו אלו, והמעיין יראה דבריו).


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:9
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:9](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:9)

ואמנם שם הביא ד' הגר"מ גלאנטי, שהשיב בפשיטות, שלפ"מ שכל המכירות [של] שדות הן לשלם ארנונא למלך מתחילה אינם נקראות כלל שדות ישראל, ול"ש בזה דין שביעית מדכ' שדך כו' כו', - וכן שמעתי מהרי"מ סאלאמאן שי', שבכל הקושאנעס של הערכאות כ' מפורש כמעט, שהן של המלך לשלם מהם העשור, ואם ישלמו אין למלך עליהם כלום. וכבר העירו רבותינו הראשונים בע"ז כ"א על ההיתר הזה, ולא אבין מדוע החמירו כ"כ המחמירים בזה, ומאי כולי האי אם ימכרום לשנים אחדות באופן בטוח שיחזור לנו אח"כ, שלכאו' ל"ש בזה כלל לא תחנם, ובשגם כל עיקר הלאו הוא כמובן כדי שתהיה לנו אחיזה באה"ק ולא להם, ואם נחמיר כ"כ הרי א"א ח"ו שתהי' לנו. וסברא זו מצאתי' גם בשמן המור שם.


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:10
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:10](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:10)

וילה"ס ג"כ אם בזה"ז, שבטלה קה"א להר"מ ז"ל, יש הלאו דלת"ח כלל."


###### Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:11
[Shabbat HaAretz, Kuntres Acharon 27:11](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Kuntres%20Acharon/r/27:11)

ועוד במכ"ק: "והסכים הגרי"ל דיסקין ז"ל (להוראת היתר המכירה לשביעית של הרר"נ הירץ ז"ל הרב דעה"ק יפו ת"ו) - וכדאי הוא הגריל"ד ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק כנד"ד".