## Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah

###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:1:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:1:1)

**אין עושין סחורה בפירות שביעית, ואם רצה למכור מעט מפירות שביעית מוכר, ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית, וילקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה.** * ויש מי שאומר, ששיעורו של זה המעט, שמותר למכור מפירות שביעית, הוא מזון שלש סעודות. וי"א* שאם מוכר בשביל טובת הנאה מועטת שרי, ונראין הדברים דהיינו כל שאינו לוקח את המחיר בשלמותו, כ"א בפחות משויו, אין זה דרך סחורה ומותר. ונראה שמותר לדעה זו באופן זה אפילו סחורה מרובה, יותר ממזון שלש סעודות. ואיסור* סחורה בפירות שביעית הוא מן התורה, דהוי לאו הבא מכלל עשה. ויש* מי שנראה מדבריו, שיש בכלל זה המצוה לאכול פירות שביעית. וי"א* שאין שום מצוה באכילתן, אלא שבא הכתוב לאסור בהם דברים שחוץ מאכילתן, כמו הפסד וסחורה. ויש* מי שנראה מדבריו, שעיקר איסור סחורה, מה שאסור למכור ולקנות פירות שביעית, הוא אפילו במרובה, יותר משלש סעודות, רק על השמור, שכיון ששמר באיסור ולא הפקיר פירותיו כדין תורה, אסור ליקח ממנו, ואסרו חכמים ליקח אפילו דבר מועט כחצי איסר, אבל מהמופקר לא אסרו רק בלקיחה מרובה יותר משלש סעודות מעם הארץ, מפני שהדמים הם בקדושת שביעית, ואסור לעשות מהן סחורה ולקנות מהם כל דבר שהוא חוץ מההנאות המותרות בפירות שביעית, ע"כ חשו שיכשל בזה עם הארץ שאינו יודע להזהר. וי"א* שכל איסור סחורה בשביעית אינו נוהג כ"א כשהאדם עצמו שלקט את הפירות הוא מוכר אותם, שהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה, היינו שתלקט את הפירות לאכלה ולא לסחורה, אבל כל שהמלקט עצמו איננו מוכר כ"א אחר אין בזה משום סחורה, ואפילו כשהאב מלקט והבן מוכר בשבילו, אין כאן משום איסור סחורה. ונראה מדבריהם, שבזה אין אסור סחורה אפילו באופן מרובה. רק שאסור למכור במקום אחד קבוע תמיד. ונראין הדברים, שלבעלי דעה זו מותר אפילו לקנות ולמכור כדי להרויח, כל זמן שאין הלוקט עצמו הוא המוכר. ויש* שמסתפקים לומר, שלקנות ולמכור, כדי להרויח ולמכור ביוקר, אסור אפילו לדעת המתירים סחורה כשהמוכר איננו הלוקט עצמו. ולהמתירים* סחורה, כשאין הלוקט עצמו מוכר, מותר למכור בהבלעה גם משל הלוקט, אם הוא מוכר ג"כ מה שלקט אחר בבת אחת. ואחים מלקטין ואחד מוכר על ידן, ומתוך שמוכר את מה שלקטו אחיו, מוכר הוא בהבלעה ג"כ את מה שלקט הוא עצמו. ולפ"ז נראה, שאין איסור סחורה בהבלעה, ואם מוכרים בבת אחת פירות שביעית עם שארי דברים, מותר לקבע את המקח על הדברים שאינם פירות שביעית, ויהיו הדמים של שיווי פירות שביעית נבלעים בהם. ואם* לקט לעצמו לאכילה אז מותר הוא בעצמו למכור המותר, ואין בזה איסור סחורה. וי"א,* שכשהוא לוקט למכור על יד לקנות בו דבר אכילה, כל זמן שאינו עושה כדרך הסוחרים, שקונים הרבה ביחד ומוליכים ממקום הזול למקום היוקר, אין בזה משום איסור סחורה. וי"א,* שאע"פ שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, מ"מ מותר לקדש אשה בהם. וי"א* שדוקא בדיעבד קדושיו קדושין, אבל לכתחילה אסור לקדש אשה בהם, דהוי כסחורה.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:2:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:2:1)

**לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר, ולא יצבע מקליפי שביעית בשכר, מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית. לקח ירקות לאכול והותיר, מותר למכור המותר, והדמים שביעית, וכן אם לקט ירקות לעצמו, ולקח מהם בנו או בן בתו (נ"א ביתו) ומכר, הרי זו מותר, והדמים דמי שביעית.** וכשם* שאסור לצבע בשכר מפירות שביעית, כך אסור גם כן בטובת הנאה, דהוי כשכר ומחזי כסחורה. י"א,* שירקות שדה האמורים כאן, שאם לקט לעצמו ולקח מהם ובנו מכר על ידו מותר, היינו ירקות הגדלים מאליהם בשדה, שאינם אסורים משום ספיחין, שעיקר איסור ספיחים הוא על הדברים שדרכם להיות נזרעים. וי"א,* שירקות שדה היינו הגדלים ביער, שגם היער נקרא שדה, ואותם אין בהם משום ספיחים. ויש* מי שאומר, שאפילו להאוסרים ספיחים באכילה מותרים הם בסחורה, באותן האופנים האמורים שהסחורה מותרת בהם. ונראים הדברים, שהוא כשהקונה קונה אותם על מנת להאכילם לנכרי, באופן המותר להאכילם לו, דהיינו כשהיה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, או כשקצץ לו מזונות, כמבואר למעלה* שמותר באלו להאכילן פירות שביעית* אפילו הם נכרים, או כדי להאכיל אכסניא* שמותר אפילו כשהם של נכרים.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:3:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:3:1)

**כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין, כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית. אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה, להודיע שהוא הפקר. ולוקח הדמים לקנות בהם אוכל אחר.** יש מי* שנראה מדבריהם, שמצוה למכור פירות שביעית בזול, אפילו באותן האופנים שהסחורה מותרת בהם, ומתוך כך אין מוכרין אותן במדה ובמשקל ובמנין כ"א אכסרה, כדי שימכור בזול. וי"א*, שאין שום מצוה למכור בזול במקום שהסחורה מותרת, ועיקר הטעם שמוכרם דוקא אכסרה. ולא במדה ובמשקל ובמנין, הוא כדי שיהיה היכר שהם פירות שביעית, ויתנהגו בהם בקדושת שביעית. ואפילו* דברים שאין דרכם למוכרם כל השנים במדה או במשקל או במנין, ג"כ אסור למוכרם באופן זה בשביעית. ונראה, שאפילו אם דרכם למוכרם במדה, ובא בשביעית למוכרם במנין או במשקל ג"כ אסור, אע"פ שהוא משנה מכדרכו של כל השנים, שלא התירו למכור כ"א אכסרה בלבד. וי"א* שאין האיסור כ"א כשהוא מוכר ע"פ אותו הענין שדרכו בכך כל השנים, אבל אם הוא משנה ממדה למדה, למשל מה שדרכו למכור תמיד במנין מוכר בשביעית במשקל או במדה, ומה שדרכו למכור במשקל מוכר במנין או במדה וכיוצא בזה מותר, רק שלא יעשה ממש כמו שעושה בכל השנים.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:4:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:4:1)

**ואוגד דברים שדרכן להאגד לבית, למכור בשוק אכסרה, כדרך שאוגדין להביא לבית, לא כדרך שאוגדין לשוק, כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום; ודברים שאין דרכן להאגד אלא לשוק, לא יאגד אותן.** וי"א* שכל דברים שדרכן להאגד לבית, דהיינו שאוגד אותן כדי שידע בכמה אגודות הוא משתמש בהן בשבוע לצורך ביתו, מותר ג"כ לאגוד אותן לשוק, ואין כאן שום חילוק בין קשר לקשר, שלא שנינו כלל שיש הבדל בין צורת האגד של הבית לצורת האגד של השוק, אלא שכיון שגם לבית אוגדין אותן שוב אין האגד סימן של קביעות סחורה, ע"כ מותר לאגד אותן ג"כ לשוק. ולא* ימוד את החבית ומוכרה כמו שהיא, ולא ימוד את הכלכלה ומוכרה כמו שהיא, אלא אומר לו חבית זו אני מוכר לך בדינר, כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית, ולא יהא מודד את הכלכלה ויוצא ומוכרה בשוק. ולא* עוד אלא אפילו זה שהוא מודד בכפישה, ונסתיימה לו שתים ושלש פעמים, שנתבררה לו מדתה, אפילו בלא כונת מדידה, ג"כ אסור למוד בה, ואפילו אם אינו אומר להקונים, שכך היא מדתה של חבית או של כלכלה זו, כיון שהוא בעצמו יודע מדתה, ע"י מדידה שמדדה, או שנמדדה אצלו, הרי זה מוכר במדה. ואסור* למדוד באצבעו כמה הוא ארכו של הדבר הנמכר, שזהו כמוכר במדה, וכן אסור לרמז ללוקח שימנה באצבעו, שזהו כמוכר במנין.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:5:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:5:1)

**פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ, לא יהיו נמכרים במדה או במקשל או במנין, אלא כפירות הארץ אכסרה. ואם היו ניכרים שהם מחוץ לארץ מותר.** ולפי זה פירות של נכרים, אפילו למאן דאמר שאין קדושת שביעית נוהגת בהן, מ"מ לא גריעי מפירות חוץ לארץ, ואסור למוכרם במדה ובמשקל ובמשורה, אם אינם ניכרים שהם משל נכרים, שאין לישראל כיוצא בהם; אלא שיש לומר שבזמן הזה, שרוב הפירות הם של נכרים, וגם השדות של ישראל הרבה מפקיעים מהם חובת שביעית, מפני ההכרח, ע"י היתר של מכירה, עד שפירות של שביעית, שתהיה קדושת שביעית נוהגת בהם מן הדין, הם דבר שאינו מצוי, ע"כ לא שייך לגזור רובא אטו מיעוטא, ואין איסור למכור במדה או במשקל או במנין כ"א פירות ארץ ישראל, מאותם שקדושת שביעית נוהגת בהם מן הדין.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:6:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:6:1)

**חומר בשביעית מבהקדש, שהפודה את ההקדש יצא הקדש לחולין ויתפשו הדמים תחתיו, והשביעית אינה כן, אלא המוכר פירות שביעית יתפשו הדמים ויעשו כפירות שביעית, והפירות עצמן לא נתחללו ונעשו כפירות שאר שנים, שנאמר בה תהיה בהוייתה תהא לעולם, ולפי שנקראת קודש תופשת דמיה. נמצאת אומר האחרון נתפש בשביעית, והפרי עצמו הוא כמו שהיה.**


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:7:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:7:1)

**כיצד, לקח בפירות שביעית או בדמיהן בשר, נעשה הבשר כאותן הפירות ואוכלו כפירות שביעית, וצריך לבער אותו בשעת ביעור השביעית. לקח באותו בשר או בדמיו דגים, יצא הבשר ונתפשו הדגים. לקח בדגים או בדמיהם שמן, יצא דגים ונתפש שמן. לקח בשמן או בדמיו דבש, יצא שמן ונתפש דבש. וצריך לבער הפירות הראשונות עם הדבש האחרון, כדרך שמבערין פירות שביעית. ואין עושין משניהם מלוגמא ולא מפסידין אותן, כשאר פירות שביעית**


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:8:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:8:1)

**אין שביעית מתחללת אלא על דרך מקח. במה דברים אמורים בפרי ראשון, אבל בפרי שני מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול.**


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:9:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:9:1)

**וכשמחללין פרי הנלקח שנית, אין מחללין אותו על בהמה חיה ועוף חיים, שלא יניחם ויגדל מהם עדרים, ואין צריך לומר שביעית עצמה, אבל מחללין אותן הפירות על השחוטים.**


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:10:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:10:1)

**דמי שביעית אין פורעין מהן את החוב, ואין עושין בהן שושבינות, ואין משלמין מהן תגמולין, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת, אבל משלחין מהן דברים של גמילות חסדים, וצריך להודיע. וכן אין לוקחין מהן עבדים, וקרקעות, ובהמה טמאה, ואם לקח יאכל כנגדן כדרך שעושה במעשר שני. ואין מביאין מהן קיני זבין, וזבות, ויולדות, וחטאות, ואשמות, ואם הביא יאכל כנגדן. ואין סכים כלים ועורות בשמן של שביעית, ואם סך יאכל כנגדן.** * ואין פודין בו שבויים. ונותנין אותו לחבר עיר בטובה. ויש מי* שנראה מדבריו שאין נותנין לח"ע בטובה. והא דאמרינן שאם לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית יאכל כנגדן, דהיינו שהלוקח יקח מעות משלו, ויאמר כל מקום שהמעות של שביעית הן ביד המוכר יהיו מחוללות על אלו, ויאכל את המעות שבידו בקדושת שביעית, והוא* דוקא כשברח המוכר ואינו לפנינו, אבל כשהוא לפנינו כופין אותו ויחזיר הדמים ללוקח. ואם* שותה יין בדמי שביעית, שדרך הוא תמיד לתן המעות אחר ששותה את היין, טוב שיאמר לחנוני תן לי היין והא לך המעות בידי, דהוי כמו שנתן המעות קודם ששותה היין, וכל מה שהוא שותה היין יוצא המעות לחולין, וכשנותן לו המעות נותן לו חולין, ולא הוי כפורע חובו מדמי שביעית. ונראה* שאדם חשוב, שמאמינים לו, די כשפורע אח"כ, שכיון שבדעת הקונה והמוכר הוא שיפרע מיד, חשוב כאילו באו המעות ליד המוכר בתחילה, ויצאו לחולין ע"י מה שנכנס היין בקדושת שביעית.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:11:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:11:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:11:1)

**אין נותנין מהן לא לבלן, ולא לספר, ולא לספן, ולא לשאר האומנין. אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור להשקותו מים. ומותר לתן מפירות שביעית או מדמיהן לאומנין מתנת חנם.** * וי"א, שאע"פ שהוא חייב להאומנים שכרן, וע"י מה שנותן להם מתנת חנם מפירות שביעית אינם תובעים ממנו את שכרן, ג"כ מותר*, דהוי כמו אכילת פירות שביעית בטובה, שמותר. ויש* מי שאומר, שכל שהוא חייב לשלם להן שכרן, וע"י מה שנתן להם מתנה זו לא יתבעו ממנו את חובם, זהו ממש פריעת חוב מפירות שביעית או מדמיהן, שאסור, ולא מהני מה שלא פירש בהדיא שהוא לשם שכרן, ואפילו במקדים המתנה קודם ההנאה, סובר שאם הוא כמערים אסור, דהיינו שנותן לו ומיד הוא נהנה ממנו, ולא הותר בזה כ"א כשהקדמת המתנה היא זמן רב קודם ההוצאה, וגם אינו מכוין ליהנות ממנו בשביל כך, אע"פ שהוא יודע שמקבל המתנה יעשה אח"כ עמו בחנם כיון דלא מכוין לזה לית לן בה. י"א* שמה שמותר לתן מפירות שביעית לבייר להשקותו, היינו דוקא שכר מה שמשקה אותו לבדו, אבל אסור לפרע שכר הבייר שמשקה את אחרים מבני העיר מפירות שביעית. וי"א* שלהשקות לאדם מותר, ואין אסור לתן שכר לבייר רק בשביל מה שהוא נותן לו מן המים לשאר תשמישיו, כמו השקאת בהמתו ומשרה וכביסה, ומרחץ. ויש מי* שנראה מדבריו, שלשתיה של בהמה מותר לתן לבייר, אבל לשאר תשמישין אסור.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:12:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:12:1)

**האומר לפועל הא לך איסר זה, ולקוט לי ירק היום, שכרו מותר, ואינו כדמי שביעית, אלא מוציאו בכל מה שירצה, ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית. ואם אמר לו לקוט לי בו היום ירק, הרי זה כדמי שביעית, ואינו מוציאו אלא לאכילה ושתיה כפירות שביעית.** ויש* מי שנראה מדבריו, שדוקא כשלוקט לו ירק המותר באכילה, דהיינו ירקות שדה מאותן שאינם נזרעים, שאין בהם איסור ספיחין, אז שכרו מותר כשאמר לו לקוט לי היום ירק, אבל אם היה הירק מהירקות הנזרעים, שאסורים באכילה מטעם ספיחין, יהיה לעולם השכר אסור מטעם קנס, כיון ששכרו לדבר האסור. ונראה, שאפילו הביא לו ירק הרבה יותר מן השיעור שמותר להביא מן המופקר, ג"כ שכרו מותר כיון שאמר לקוט לי, ולא לקוט לי בו, לא נתן לו שכר הירק כ"א שכר פעולה של הלקיטה, ושכר טורח זה אין בו משום דמי שביעית, אבל אם פסק עמו, שיביא לו הרבה יותר ממה שמותר להביא מן המופקר, בשביל איסר זה, נראין הדברים ששכרו אסור, דכל שנעשה הפיסוק באיסור ראוי לקנוס ולאוסרן.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:13:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:13:1)

**החמרים, העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יותר מדאי, הרי שכרן כדמי שביעית, ודבר זה קנס להם. ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפעול, מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו.** * וי"א, שאפילו עשו החמרים מלאכה המותרת בשביעית, כגון שלא הביאו יותר מן השיעור המותר להביא מן המופקר, ג"כ שכרם אסור, משום שהחמרים מרויחים יותר מן הפועל נחשב שכרם כסחורה.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:14:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:14:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:14:1)

**הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון, ואומר לו בשעת לקיחה כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בו הרי זה מותר, ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית. ואם לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מהן.** * והא דמותר להביא לו ירקות שדה של שביעית תמורת הככר שנטל ממנו, דוקא כשאמר לו בלשון ברי, שיביא לו ירקות שדה, דסמיך דעתיה עליה, והוי כמחליף ככר בירקות שדה שמותר, אבל אם אמר לו לשון מסופק, נעשה הפונדיון חוב עליו, ואסור לפרע לו מפירות שביעית.


###### Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:15:1
[Shabbat HaAretz, Laws of Shemitah 6:15:1](https://torahapp.org/share/book/Shabbat%20HaAretz/s/Laws%20of%20Shemitah/r/6:15:1)

**אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה. בטובה כיצד, שיתן לו פירות שביעית, כמו שעשה עמו טובה שנתן לו, או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה. ומי שנתנו לו פירות שביעית במתנה, או שנפלו לו בירושה, הרי זה אוכלן, כדרך שאוכל פירות שאסף אותן הוא בעצמו מן השדה.** * י"א, שאין אוכלין פירות שביעית אלא ברשות בעל הבית, אע"פ שמן התורה הפירות הן הפקר, ומותר לאכול מהן בלא רשות, גדר גדרו חכמים, שלא ירגיל אדם את עצמו לאכול מפירות חבירו בלא רשות גם בשאר ימות השנים, ואסרו לאכול גם בשביעית כ"א ברשות של בעל הפירות. ונראה פשוט, שבעל הבית מחויב הוא לתן רשות, ואסור לו למנוע שום אדם שבעולם, מלאכול את פירותיו בשביעית. ונראין הדברים, שלדעה זו אם עבר בעל הבית ולא נתן רשות, אע"פ שעבד איסורא בזה, ועובר משום מ"ע של השמטת הפירות, מ"מ אסור לעבור על דעתו ולאכול הפירות בלא רשותו. וי"א* שמותר לקבל בעד פירות שביעית שכר פחות משוויים, שניכר בזה שהם הפקר, אלא שנותן לבעה"ב איזה שכר בשביל החזקת טובה.