## Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Comment 110

###### Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 110:1
[Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 110:1](https://torahapp.org/share/book/Sheilat%20Shalom%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/110:1)

**ומאן דלא קאים מוקמינן ליה בעל כורחיה למיעבד יקרא דאורייתא.**לכאורה לא ידענא מה הודיע בזה ומאן דלא קאים דמוקמינן ליה בע"כ כלומר דכייפינן לי' מאי קמ"ל הא פשיטא הוא דלמה ישתנה עשה זו של מפני שיבה תקום והדרת פני זקן משארי עשה כגון סוכה ולולב וציצית דקי"ל בכתובות (פו.) ובחולין (קלב.) דכייפינן לי' ומכין אותו עד שתצא נפשו. ויתכן לומר משום דאמרי' בקדושין (לג.) כל שאין עומד מפני רבו אינו מאריך ימים שנאמר [קהלת ח'] וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים וכו' [והביאו גאון בסמוך] וקי"ל בחולין (קי:) בהאי גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה דאין כופין אותו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה. ופרש"י שמתן שכרה בצדה למען יאריכון ימיך לכך פירש מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תטול שכר זה ע"כ. וא"כ סד"א הואיל בעשה דקימה מפורש עונשו לא כייפינן להכי איצטריך להורות דלא תימא הכי אלא דמוקמינן ליה בע"כ. והיינו טעמא דבשלמא גבי כיבוד אב ואם שכרו ועונשו מפורש בתורה אבל עונש דקימה לא מפורש אלא בקבלה דהיינו בקהלת וד"ת מד"ק לא ילפינן. עכ"פ חידוש לדינא היוצא מפי גאון גדול ובפוסקים לפי שעה לא מצאתי. והנה גאון סובב והולך מפני כך לפרש הא דאי' בקדושין (לג.) אביי יהיב ידא לסבי רבא משדר שלוחיה רב נחמן משדר גוזאי וכו' על אלה מפרש גאון אביי כי חליף ואיכא סבי דיתבי ולא מצי קיימי כלומר שמרוב זקנותם ותשות כחם לא יכלו לעמוד מפניו לקיים מצות קימה יהיב להו ידא [ר"ל שהיה מסייע אותם בהושטת ידו] וקיימי מקמיה. רבא משדר שליחא ומוקמין ציבורא. [כלומר שע"י שלוחו היה מודיע לציבור שהוא בא כדי שיקיימו הצבור מצות קימה] רב נחמן משדר גווזאי [פי' שהיה שולח משרתים שהיו לפניו אל מקום אסיפת אנשים] כי מטא [כלומר כשהיה מגיע ר"נ בעצמו למקום האסיפה ההוא] אמר כמה נחמן איכא בשוק' כי קיימיתו וכו' עד כאן פירושא של גאון אבל רש"י בסוגיין פי' בענין אחר לגמרי אביי יהיב ידא לסבי פושט ידו לזקנים כל כמה שעוברי' אצלו ונשענין עליו. רבא הוה שולח שלוחיו לפשוט להן יד אבל הוא עצמו לא. רב נחמן משדר גוזאי סריסים שהיו תמיד לפניו וכו' וכשהיו זקנים עוברי' לפניו היה שולח הנך סריסי' וכו' ואית דמפרשי אביי יהיב ידא לסבי מכבד עצמו בזקנים ופושט להן ידו שישען עליהן רבא משדר שלוחיה. שיצאו לכבודו וכן רב נחמן וליתא דכל היכא דגרסי' יהיב ידא להשען אחרים עליו קאמר ולא להשען הוא על אחרים וכו'. והנה גם לפירושו של גאון אתי שפיר דיהב ידא דהכא הוי נמי להשען אחרי' עליו כדי שיקימו מצות קימה. אמנם הא קשיא לפירושא של גאון דלמה טרחו אביי ורבא ור"נ כל כך ה"ל למחול על כבודם דקי"ל לעיל (לב.) הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. ופשיטא דאיכא למידק על רבא דשדר שלוחא ואיהו גופה קאמר לעיל (לב.) תורה דיליה הוא ויכול למחול הרב על כבודו ואז אין התלמידים מחויבים לקום מפניו אלא למעבד הידור בעלמא כמסקנ' שם וכדקי"ל בטוש"ע סי' רמ"ב סעי' ל"ב הרב המובהק שמחל על כבודו וכו' כבודו מחול ואע"פ שמחל מצוה על התלמידים להדרו וכו' ובשביל מצות הדור בעלמא שיעשו התלמידים אין לטרוח כ"כ. ומה גם דהדור בעלמא גם סבי מצי למיעבד. וגאון ג"כ לישנא דקימה נקט בכולהו. ואולי י"ל להכי טרחו אביי ורבא ור"נ כדי לזכות אחרי' שיקיימו על ידיהם מצות קימה. אכן קצת יש לפקפק בזה דא"כ היכי מצינו שיהי' הרב מוחל על כבודו למה יעשה כן וימנע מלזכות אחרים ויש בענין הלזה עוד פלפולא אריכא. אלא שאין מקום להאריך הכא: