## Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Comment 16

###### Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 16:1
[Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 16:1](https://torahapp.org/share/book/Sheilat%20Shalom%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/16:1)

**ואע"ג דס"ל הילכתא כר"מ בגזרותיו בהא [כלומר בהך מלתא דהכא הלכה] כרבנן משמעתיה דרב אשי:**הנה כמו כן כפל גאון עוד דבר זה לקמן סי' (מ"ד.) ודע דתו' בסוגיין יבמות (ל"ז.) ד"ה מי עביד רבנן תקנתא או לא כתבו בזה"ל בעי' זו אליבא דרבנן ולא אליביה דר"מ מכאן מדקדק בה"ג ובשאלתות דהא דאמר בפ' אע"פ דהלכה כר"מ בגזרותיו היינו דווקא בגזרותיו ולא בקנסותיו עכ"ל. איברי בשאלתות שלפנינו לא חזינן מזה דמחלק בין גזרותיו לקנסותיו. ונוכל לומר דשאלתות ס"ל דכל אפיא שווין רק הכא אין הלכה כלל כר"מ משום הא דרב אשי דקאי הכא כרבנן דפליגי עליה דר"מ. הוי כללא דכייל הלכה כר"מ בגזרותיו כמו שארי כללי הלכות דקי"ל הכי בר מהיכ' דגילה הש"ס דענין זו יצא מן הכלל [וכבר הארכתי בחיבורי יש סדר למשנה ברכות פ"ה בתי"ט בעניינים כאלו] ועל צד זו תראה תו' ב"מ ע"ב. ד"ה קונסין אותו שכתבו הלכה כר"מ בגזרותיו אבל לא בקנסותיו. לא הביאו השאלתות לזכרון בספר רק דברי בה"ג [ודע דמה דאי' שם בדבריהם דכה"ג כתבתי בתיקוני כלי שר"ת דצ"ל דבה"ג ורצונם דבעל הלכות גדולות. גם מה דאי' שם בהל' גיטין צ"ל בהלכות מיאון]. גם בתו' ב"ק (ל:) ד"ה וחכמים וכו' וכן בתו' ב"ב (צד.) לא הזכירו שם משאלתות אלא רק בעל ה"ג. מיהו בבכורות (כ"ח.) כתבו תו' ד"ה ר"מ וכו' בזה"ל ובשאלתות דרב אחא פירש דהלכה כמותו דווקא בגזרותיו ולא בקנסותיו ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת ומניקת חבירו דקאמר ר"מ יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא דשמעתין בריש החולץ דלא כר"מ וכו' ע"כ. הנה הזכירו השאלתו' והשמיטו את בה"ג ותו' בביצה (כז.) ד"ה אלא וכו' ופסיק רבינו יצחק דהלכה כר' יהודה וכו'. ואף על גב דהלכה כר"מ בגזרותיו דוקא בגזרותיו אבל לא בקנסותיו עכ"ל לא הזכירו לא שאלתות ולא בה"ג. ואקרב תודע אחת עוד דכתבו תו' בזבחים (קד.) ד"ה א"ר עקיבא וכו' פרק התערובות [ואח"כ צ"ל ד"ה] אבל לא התירו מומחה לא. משמע דוקא משום טרפות הא לאו הכי לא והיינו דלא כר"מ דקניס בפ' [כל פסולי המוקדשין צ"ל] עד כמה [דף כח.] בבכור שנשחט שלא ע"פ מומחה מכאן דקדק בעל ה"ג דהא דקי"ל כר"מ בגזרותיו דוקא בגזרותיו ולא בקנסותיו ע"כ. הרי נתבאר הכא בדבריהם דבה"ג דקדק והוכיח דאין הלכה בקנסותיו מסוגיא דהכא בבכורות. ולא מסוגיא דפ' אע"פ. ולעומת ענין המתהפך כזה. טרחתי לבדוק בבה"ג עצמו ומצאתי בהל' בכורות דף (קל"ט) ע"ג דפוס ווינע' כתב בזה"ל והיכא דעבר ושחט לא חזינן ליה למומי' אחר שחיטה אלא אסרינן ליה דתנן השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר ר"מ אומר הואיל ושחטו שלא ע"פ מומחה אסור ואע"ג דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה בהא הלכה כר"מ דאר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזרותיו עכ"ל. הרי שלך לפניך מהופך ממ"ש תו' בשמו. ובע"כ לומר דלפני תו' הוה נוסחא אחרת לגמרי בדברי בה"ג. נגד מה שנדפס לפנינו. גם לכאורה לפי שנדפס לפנינו בבה"ג איכא למידק טובא שהרי מלישנא דנקט ר"מ הואיל ושחטו שלא ע"פ מומחה וכו' מסיק הש"ס בבכורות (כח:) דמצד קנסא הוא וכמ"ש תו' ג"כ. וא"כ איך יתכן לפסוק כר"מ מכח מה דאר"נ א"ש הלכה כר"מ בגזרותיו הלא כבר נתבאר בבה"ג מה' מיאון דף (ס"ד) ע"ג. וכאשר הביאו ג"כ תוס' משמו בב"מ (ע"ב.) דאין הלכה כר"מ בקנסותיו ואע"כ הנוסחא שנדפס לפנינו בבה"ג צריך תיקון גדול. ואין הזמן שהיא נחוצה כעת מסכים עמדי להאריך עוד. לבד את זה אזכיר והיא מצער דבכל המקומות שסברתי אשר הביאו תו' דהלכה כר"מ בגזרותיו מפרק אע"פ בכתובות. הוי מצי לאתויי מהמוקדם בעירובין (מ"ז.) גם המציין דף (ס') שגג דלא ציין דף (נז.) כי שם איתא ג"כ דבר זה: