## Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Comment 57

###### Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 57:1
[Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon 57:1](https://torahapp.org/share/book/Sheilat%20Shalom%20on%20Sheiltot%20d%27Rav%20Achai%20Gaon/r/57:1)

**ת"ש דאר"ח ב"א אני ראיתי את ר' יוחנן וכו' ואיתמר נמי אר"ח ב"י וכו' אלמא כר"ע סבירא לן:**כדי ללבן ולברר דברי גאון אמרתי אעלה עלה אחת לתרופה להתיר פה מה שכתבתו בס"ד בחיבורי יסל"מ אהא שכתב התי"ט פ"ז מ"ב דברכות ד"ה עד כזית כדמפרש אביי וכו' ופסק הר"ב וכן הלכה אע"ג דהוה סתם דלעיל וכו' הכא אשכחן ר יוחנן ס"ל בכזית כדאיתא [בתוספת' צ"ל] בתו' [ותמצא בתו' (מט:) ד"ה ר"מ] ומה שהאריך הר"ב לכתוב ולא כרבי יהודה דאמר כביצה משום וכו' ואשמעינן הר"ב דלא ס"ל דמוחלפת וכו' כמ"ש שם בס"ד [ואמנם שם בפסחים לא ביאר התי"ט שום דבר אלא מראה מקום הוא לו לעיין הכא. ולכן אפשר דצ"ל כמ"ש שם הר"ב כי בפי' הר"ב בפסחים תמצא שדבריו עולים אחר תירוצו של אביי דבסברא פליגי] ע"ש. הנה עדיין לא נתקררה דעתי דמאי נ"מ אי ס"ל דמוחלפת או לא. תיתי מהי תיתי הוי סגי ליה להר"ב בהא שכתב דהלכה בכזית שוב אין נפקות' יוצאת אי קי"ל כאוקמת' דר' יוחנן או כדעת אביי. ודע דז"ל תו' ברכות (מט:) ד"ה ר"מ סבר ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית ואומר הר"י דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה וכו' וקי"ל בכזית דלפי מה שמחליף ר' יוחנן א"ר יהודה בכזית ור"מ ור"י הלכה כר"י וגם אביי דלא מחליף ור"מ אית ליה בכזית נראה דהלכה כר"מ בכזית אע"ג דבעלמא ר"מ ור"י הלכה כר"י בהא הלכתא כר"מ דהא קים ליה רבי יוחנן בשיטתיה לעיל דאינו מוציא רבים י"ח עד שיאכל כזית דגן וכן לעיל גבי שאכל כזית מלוח וכ"פ בה"ג ור"ח ושאלתות עכ"ל. וכתב המהרש"א בזה"ל תוס' ד"ה ר"מ סבר וכו' דלפי מה שמחליף ר' יוחנן קאמר ר' יהודה בכזי' כו' ק"ק מהיכא פסיקא להו דמוחלפת השיטה הך דהכא לענין זימון ואימא הך דהתם וכן מי שיצא מירושלים כו' הוא מחליף ודו"ק. אמנם יתכן לומר דפסיקא להו לתו' דר' יוחנן מחליף מתני' דהכא בברכות. דנראה מבואר הכי מהא דחזינ' דרבי יוחנן הוא דאמר לעיל עד שיאכל כזית דגן עדיפא ודאי לומר דר' יוחנן פסק כר' יהודה שהרי ר' יוחנן בעצמו מסר להך כללא בעירובין (מו:) דר"מ ור"י הלכה כר"י. וא"כ סתמא כפירושו דהא דא"ר יוחנן מוחלפת השיטה כוונתו על המתני' דהכ' בברכות ולהכי אמר ר' יוחנן לעיל עד שיאכל כזית דגן דהיינו כר' יהודה כפי שהחליף ר' יוחנן הכא. איברא אי קשיא לי הא קשיא לי זה שכתב תו תו' וגם לאביי דלא מחליף וכו' [הרי דנחתו תוס' עכשיו דאמרי' דלא קי"ל בהא דמוחלפת כתירוצו של ר' יוחנן אלא כאוקימתא דאביי דבקראי פליגי] וא"כ אין מובן למה שכתבו לראיה דהלכה כר"מ דהא ר' יוחנן קים ליה הכי דאמר לעיל עד שיאכל כזית וכו'. מאי ראיה מר' יוחנן דאיהו אמר שפיר עד שיאכל כזית דלשיטתיה אזל ר' יוחנן לפי דאיהו מחליף שיטת ר"מ לר' יהודה. אבל לדעת אביי דקיימו בהו תוס' עכשיו דלא מחליף וס"ל לר' יהורה בכביצה יהיה ודאי נכון לומר כדקי"ל בכל מקום דהלכה כר"י נגד ר"מ. גם הראיה אחרונה שכתבו תוס' בזה"ל וכן לעיל גבי שאכל כזית מלית וכו' ולא מצינו דבר זה אלא לעיל (לח:) דאמר ר"ח ב"א אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף וכו'. צריך ביאור טובא מטעמא דאמרן דמה ענין ראיה מר' יוחנן אל הענין שעסוקים עכשיו לדעת אביי דלא תחליף וס"ל לר' יהודה כביצה. כל מדה נכונה דהלכה כר' יהודה. [ובאין ספק דגם ר' יוחנן הוי פסיק הכי לולא דאיהו מחליף ולפיכך לפי החילוף שלו פסק ג"כ כר' יהודה]. גם הלום ראיתי ז"ל הרא"ש סי' כ"ד עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה בגמרא קאמר דבקראי פליגי וכו' ונראה דהלכה כר"מ דאמר בכזית אע"ג דקי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י הכא קים ליה ר' יוחנן בשיטתיה דר"מ דאכל כזית ומברך עליו תחלה וסוף ואמר לעיל אינו מוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן [ועוד] ר' יוחנן אמר מוחלפת השיטה וכ"פ ר"ח וה"ג ושאלתות דהלכה כר"מ דאמר בכזית וכו' ע"כ. הנה דברי הרא"ש [כדי שלא יקשה כמו שכתבתי לעיל] נוכל קצת להולמתן ולומר דכל דברי הרא"ש עולים לדעת ר' יוחנן דמעשה רב שאכל כזית ובירך עליו תחלה וסוף וגם אמר מוחלפת. אכן דברי תוס' שכתבו להדי' וגם לאביי דלא מחליף וכו' דבריהם מצוה ליישב. ועיינתי במעדני י"ט כתב בד"ה הכי גרסי' ועוד ר' יוחנן וכו' בזה"ל אבל קשה דמאי ראי' מר' יוחנן כיון שאביי נחלק עליו וקי"ל דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך ונראה לתרץ דאביי לא אתי אלא לתרץ שלא נצטרך לחלוף השיטה אלא אפי' לא נחליף לא קשיא אבל מ"מ לר' יוחנן נשמע שאמר מוחלפת השיטה שלפי שהיה קרוב לחיבור המשניות וכו' קרוב הדבר שמדרך קבלתי היא שאמר שמוחלפת השיטה ואביי לא נחלק על ר' יוחנן אלא לרווחא דמלתא מתרץ ולהגדיל תורה עכ"ל. ועתה אמרתי אולי תבנה ותבונן מזה קצת כוונת תוס' ולומר דכוונתו גם לאביי דלא מחליף וכו' נראה דהלכה כר"מ [כלומר כת"ק דאי' לפנינו במשנה] בכזית כלומר דגם אביי לא אמרה אלא לרווחא אבל לפום קושטא אינני חולק על ר' יוחנן שהיה מקובל דמוחלפת ורק כדי דלא נימא היא גופה מנ"ל דר' יוחנן מחליף משנה דהכא וכמו שהקשה מהרש"א. לכך סיימי תוס' דהא קים ר' יוחנן בשיטתיה לעיל וכו' כזית דגן וכו' הרי חזינן דמקובל היה דמשנה דהכא בברכות מוחלפת ואינני אומר קבל דברי דחוקים הללו אלא מרוב מגמתי ואהבתי לפרוק ולא לטעון. ומי יתן ואדע ישוב מרווח לכוון דברי קודש שיהיו מוכשר בחיבת הקודש. עכ"פ ראה ראינו השכמת כל הגדולים הללו דשיעור' בכזית וכן דעת הרמב"ם וכן בטור א"ח סי' קפ"ד דכתב בזה"ל ושיעור אכילה לברך עליו ברה"מ בכזית כר"מ אע"ג דר' יהודה פליג עליו ואומר בכביצה וקי"ל הלכה כר"י נגד ר"מ בהא הלכה כר"מ דר' יוחנן קאי בשיטתיה וכפי' ר"ח וה"ג ע"כ. הנה דברי הטור מתחילתם סובבים והולכים לשיטת אביי דלא מחליף ור"מ הוא דאמר בכזית. וא"כ היאך מסיים דר' יוחנן קאי בשיטתיה ושמפני כך הלכה כר"מ. ומאי ראיה מר' יוחנן דלשיטתיה אזיל דמחליף משא"כ אביי דלא מחליף וכאשר בררתי כבר למעלה. ודע דז"ל הטור לקמן סוף סי' קצ"ו עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה וקי"ל בכזית כת"ק עכ"ל. גם הרי"ף כתב בלשון זה והילכתא כת"ק. ע"כ והנה התוס' והרא"ש שלא כתבו טעם דהלכה בכזית משום דסתמא דת"ק במתני' הכי הוא עד כמה מזמנין עד כזית וקי"ל בכ"מ הלכה כת"ק נגד ר' יהודה החולק [וע' תוס' ביצה (ב:)] ובשאר דוכתא. וע' תי"ט מ"ב פ"ב דפאה דתמה על הר"ב שפסק כר' יהודה נגד הת"ק והשיג עליו התי"ט דקי"ל לעולם כת"ק] ואולי רצונם להוכיח דהלכה בכזית אפי' לסברת רב צמח גאון שהעתקתי במ"ב פ"ב דפאה דהיכא דפליג ר' יהודה במשנה אסתמא דת"ק הלכה כר"י דסתם משנה היינו ר"מ איבר' הרא"ש בפ' כל הכלים סי' ה' דחה סברת ר"צ גאון בשתי ידים וכתב במוחלט דאפילו נגד ר' יהודה במשנה קי"ל בכ"מ כסתמא דת"ק ע"ש. וקבעתי בה מסמורת בס"ד כאשר בארתי שם במראה קחנו משם. ומהשתא ראיה ברורה דהלכה בכזית. והנה כולם עונים ואומרים דאפי' לאביי דקאמר בקראי פליגי מ"מ שיעורא דכזית לר"מ וכביצה לר' יהוד' אינם אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא היא אבל מדאוריי' אינו מברך ברה"מ אלא כשאכל כדי שביעה גמורה והוכיחו כך מגמר' ומסברא. אכן הלבוש ירד לחלק דשיעור כזית אינו אלא מדרבנן אבל כביצה הוי שיעור שביעה מדאורייתא ע"ש בסי' קפ"ד. ואע"ג שהמג"א סקי"א חולק עליו מ"מ ראיתי האלי' רבא מחזיק בכנף מעילו שכתב בסק"ט דעת הרא"ה בס' החינוך ועוד איזה גדולים שהסכימו לסברת הלבוש דכזית חייב מדרבנן ובכביצה חייב מדאורייתא. ומעתה פוק וחזי כמה נפישא חילי דאילנא רברבי זה שהוכרח הר"ב ונתן טעמא בכפילא לכתוב עד כזית וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה ע"כ. דאלו לא כתב רק וכן הלכה ה"א דהלכה בכזית שחייב לברך ברה"מ מדרבנן ע"ד אסמכתא וכר"מ. ומ"מ ה"א דהדין ג"כ בכביצה שחייב מדאורייתא כר"י דדריש ושבעת היינו כביצה וכסברת הלבוש ויש נפקותא רבה בספק אם בירך ברה"מ דאם מדאוריי' צריך לברך כדין כל ספק דאורייתא כמבואר בטוש"ע סי' קפ"ד סעיף ד' ועמג"א סק"ח. אמטו להכי סיים הר"ב במתק לשונו ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה כלומר דקיל"ן דכל עיקר חיובא בכזית ומכזית ולמעלה עד שיאכל שביעה גמורה דין אחד להם וכמ"ש המג"א. [ואגב שרי להודיע באתר' דלא ידע ששאלני צורב' מרבנן דבמשנה קתני עד כזית ולא נזכר שם ר"מ והיאך תפשו הש"ס במוחלט להקשות הכא בברכות [ובפסחים] (מט:) למימרא דר"מ חשיב ליה כזית. והראיתי לו סוגי' ערוכה כה"ג בפסחים (יא:) ומה שפירש"י שם ד"ה דרבנן אדרבנן וכו' דגזר ר"מ דהוא מבני פלוגתא וכו' ע"ש ור"ל דחכמים דפליגי על רבי יהודה יחשב נמי בתוכה ר"מ בר פלוגתא דר"י בב"מ. ובזה ינוח דעת הרי"ף והטור ש"ס קצ"ו וכן הרשב"א בחידושיו דהעלו דהלכתא כת"ק בכזית אע"ג דבגמרא אמרי' דהיא דעת ר"מ. משום דסוגי' אזלי שפיר לפי שהי' ר"מ ג"כ בתוך הקובץ אבל עכ"פ מדסתם רבי בסתמא דת"ק הילכתא הכי וכמ"ש הרא"ש בפ' כל הכלים סי' ה'] אמנם ראיתי מקום ראוי לעמוד על מה שכתבו הגדולים שהעתקתי למעלה לתי' של ר' יוחנן הוי ודאי הלכה ע"פ הכלל דר"מ ור"י הלכה כר"י וכתבתי למעלה דהיינו לדעת ר"צ גאון. אבל מ"מ צריך התבוננות דהנה לפי הסוגי' דפריך למימרא דר"מ חשיב' ליה כזית ור"י חשיב ליה כביצה הא איפכא שמעי' להו דתנן וכן מי שיצא בשר קדש וכו'. הנה סובב והולך להקשות ר"מ דהכא בברכות חשיב' ליה כזית והתם בפסחים גבי בשר קודש וחמץ לענין חזרה דוקא כביצה חשיב' ליה. וכן מקשה על ר' יהודה דהכא בברכות דוקא כביצה חשיב' ליה ולא כזית והתם בפסחים לענין חזרה אפילו כזית חשיב' ליה ועל זה מתני ר' יוחנן מוחלפת השיטה והיינו דר"מ חשיב ליה בכ"מ כביצה דוקא ור' יהודה חשיב ליה בכ"מ אפילו כזית והנה באותה משנה דפסחים (מט.) דפליגי ר"מ ור"י תנן פלוגתא דחכמים אומרים בשר קדש בכזית [משום חומרא דקדשים חוזר אף על כזית [פי' הר"ב] וחמץ בכביצה [חמץ דחולין אינו חוזר אלא על כביצה והלכה כחכמים הר"ב]. ופסק הרמב"ם בפי"ט מה' פהמ"ק בשר קודש בכזית כחכמים. וכן בפ"ג מה' חמץ פסק בכביצה כחכמים וכן קי"ל בטוש"ע א"ח סי' תמ"ד ס"ז [וברור שלא ימצא מי שיחלוק על זה וכ"ע יודו על האמת דהלכה כחכמים שהם רבים וגם בכ"מ הלכה כמכריע]. אמור מעתה ר' יוחנן דמשני מוחלפת השיטה הואיל בזה לבנות הסתירה של ר"מ אדר"מ ור' יהודה אדר"י שלא יסתרו דברי עצמן. אבל עכ"פ לענין הלכה לא יפלוג ר' יוחנן דהלכה כחכמים במשנה דפסחים ולענין חמץ לא חשיבי אלא כביצה [ובשר קדש שאני דמשום חשיבותיה מחמירין אפילו כזית כמ"ש לעיל בשם הר"ב] וא"כ צריך פנים מה ראי' הביאו דברה"מ בכזית ע"פ הכלל דר"מ ור"י הלכה כר"י. הא תינח אם לא מצינו פלוגתא אבל הכא דחזינן דחכמים במשנה דפסחים פליגי עליה דר"מ ור"י ואמרו בכביצה וקי"ל הכי א"כ גבי ברה"מ דתלי' נמי בחשיבותא כדאמר הש"ס להדי' כל מדה נכונה עד כביצה. ואף למה דאסברי' המעיו"ט לדברי הרא"ש דר' יוחנן הי' מקובל מפי רבו דמוחלפת. אפ"ה י"ל דלענין זימון דתלי' בחשיבות קיימא לן דהילכתא כחכמי' במשנה דפסחים ודבר זה צריך פנים. אמנם הראי' דר' יוחנן פסק כזית שהביאו תוס' גם הרא"ש בריש דבריו מהא דא"ר יוחנן אינו מוציא את הרבים עד שיאכל כזית ומהא דאני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח וברך עליו תחלה וסוף. היא ודאי ראיה חזקה שאין עלי' שום טענה. אפס קצת יש לדקדק ר' יוחנן גופה מ"ט ולמה יחלוק על חכמים דמשנה דפסחים ואם את זה יש לדחות מ"מ דחיקא לומר דס"ל לר' יוחנן בחמץ דצריך לחזור על כזית ולא עוד דלדידן קשה טובא דקיי"ל לדינ' מפי כל הגדולים כר' יוחנן דמזמנין עד כזית ואפ"ה בחזרת חמץ קי"ל מפי כל הגדולים עד כביצה. והלא לר' יוחנן הא בהא תלי' מצד חשיבות' כמבואר להדי' בסוגי' וכמ"ש למעלה. והאיך מצאנו ידינו ורגלינו בבהמ"ד. וחרש לבי דבר טוב דבעיקר פלוגתא דר"מ ור' יהודה קיי"ל כאביי דהוא בתראה [וכמ"ש לעיל בשם המעי"ט] דפליגי הכא בקראי ר"מ סבר ואכלת זו אכילה וכו' ואכילה בכזית ור' יהודה סבר וכו'. וא"כ לא תליא בחשיבית' כלל אלא קמיפלגי בפרושי דקרא. ואמנם לענין מוחלפת השיטה קי"ל נגד אביי וכר' יוחנן משום דהוא מקובל כך [וכמ"ש למעלה בשם המעי"ט] ולכן פסקינן כר' יהודה נגד ר"מ אליביה דר' יוחנן דמוחלפת דס"ל לר' יהודה בכזית. ומפתה לענין חזרה שפיר קי"ל כחכמים במשנה דפסחים. והרחיב הגבול לומר דגם ר' יוחנן ס"ל דלאו בחשיבות' תלי' מילתא והא דהשיב ר' יוחנן מוחלפת השיטה. לאו מהכרח הקושי' הוא שהשיב הכי. אלא לפי מה שהיה מקובל מפי רב הורה הכי [ולפום סברת המקשה סגי בהכי. אבל לר' יוחנן בעצמו מצי סבר דטעמא דר"מ ור"י באופן אחר או כמו טעמא דאביי עכ"פ מצד חשיבות' לא ס"ל לר' יוחנן]. ובזה יתוקן הכל. וערכתי שם עוד בחיבורי הנ"ל עריכות דברים במ"ש מארי דודי זקיני הגאון התי"ט. ועת לקצר. ועתה נבא העיר זכרון עם הספר שכתב השאילתות מיפלג פליגי בה ר"מ ור' יהודה דתנן עד כמה מזמנין ר"מ אומר עד כזית ור' יהודה אומר וכו'. משמע דבנוסחת המשנה לפני גאון היה נישנית ר' מאיר אומר עד כזית [ולא בסתמא דת"ק כמו שאיתא לפנינו] ולפיכך העלה הספק הלכתא כר"י דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י או דילמא מסתברא טעמא דר"מ וכו' ופשיט ת"ש דאר"ח ב"א אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף [ולא הביא גאון ג"כ לראי' כמ"ש תו' הא דא"ר יוחנן (מח.) עד שיאכל כזית דגן. משום דס"ל לגאון דמר' יוחנן גופה אין ראיה דאיהו לשיטתיה דמחליף השיטה. אבל לאביי דלא מחליף והניח המשנה שלפנינו בצורתה כמו שהעתיקה גאון דר"מ אומר עד כזית ור' יהודה אומר עד כביצה מן הראוי עדיין לפסוק כר' יהודה. אבל מעידות של ר"ח בר אבא שהעיד אני ראיתי וכו' נראה דעכ"פ ר"ח ב"א לא העיד כי אם שיהיה הלכה כך. ומפני שבראיה זו אכתי איכא לפקפק ולומר דמצד הראוי יהיה הלכה כאביי שהוא בתראי [נגד ר"ח ב"א ועדותו. ויהיה הלכה כביצה כר' יהודה] לכך השכיל גאון לכתוב עוד ראיה שאין עליו תשובה והיינו ואיתמר נמי אמר רב חנינא בר יהודה משמיה דרבא הלכתא וכו' ולהוציא וכו' אלא עד שיאכל כזית דגן אלמא כר"מ סבירא לן. כלומר מדרבא פסק הכי להדיא שוב לא משגחינן אף אם לשיטת אביי יהיה הלכה כר' יהודה עד כביצה מ"מ קי"ל הלכתא כרבא בכ"מ נגד אביי. [וקצת חידוש מתו' והרא"ש שלא הביאו ראיה ברורה מהא דאמר משמיה דרבא דהוא בתראי והלכתא כוותיה בכ"מ] והיו הדברים האלה לתפארת לגאון. בלתי גמגום וקיפאון. ובסיומא דבריו של גאון ראיתי להתעורר דע דלפנינו (מ"ח.) איתא אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא אפילו לא טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרות אחת מצטרף ולהוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא הלכתא אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף ולהוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן. הרואה סדור שני מאמרים הללו יאמר פרוקאי הן מצד הכפל המאמר ענין אחד שתי פעמים. גם בדיבור הראשונה לא אמר הלכתא ובדבור שנייה אמר הלכתא. ואולם בנוסחת גאון שהעתיק אר"ח משמיה דרבא הלכתא שתה כוס של יין אכל גרוגרות אחד מצטרף לעשרה ולהוציא רבים וכו' משמע דלא הי' בנוסחתו אלא מאמר אחד כהוגן: