## Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3

###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:1
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:1](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:1)

**כשתתבונן** בפעולות האלהיות ר"ל הפעולות הטבעיות יתבאר לך מהם תחבולות השם. למה שהקרבנות הם כוללות מצות רבים מהתורה עד שימצא ספר מיוחד להם והוא ספר תורת כהנים, לכן רצה הרב לתת טעם לקרבנות ראשונה, וגם מפני שכפי דעת הרב הקרבנות הם להרחיק מע"ז וזה עיקר כל התורה כולה, לכן התחיל הרב לדבר בקרבנות, ולמה שראה הרב בגודל חכמתו שרבים לא יקבלו טעמו לכן הקדים ואמר הקדמות כדי שיקבלו טעמו וריחו, ואמר כשתתבונן וכו':


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:2
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:2](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:2)

והביא הרב משלים לכל אחד משני הענינים בבריאת האיברים ובהדרגת תנועותיו אחר הוייתו והזנתו כמו זאת ההדרגה בעצמה מן המנהיג ההוא באו דברים רבים בתורתנו, והוא שא"א לצאת מן ההפך אל ההפך וכו'. שהוא נוטה תמיד למורגל כי ההרגל מונע גדול להשיג השלמות כמו שביאר הרב פעמים רבות, והיה דומה אז כאלו יבא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת השם צוה אתכם שלא תתפללו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלי מעשה כמ"ש הנביא אמרו בלבבכם וכו', כי היא עבודה אמתית כמו עבודת השכלים הנבדלים, כי אין אומר ואין דברים אלא כל העבודה שכלית, הנביא האומר זה לא די שלא יקובלו מאמריו אבל היו עושין לו ארבע מיתות בית דין למה שהוא הפך המורגל, וכן הענין בענין הקרבנות. והבן אמרו והיה דומה אז כאלו יבא נביא וכו' כי הוא מאמר נכבד לקיים מה שאמר בקרבנות:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:3
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:3](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:3)

והפריש כהנים לעבודת המקדש ואמר וכהנו לי, והכלל כי כל מה שהיה נעשה לע"ז העתיק השם המקדש והמזבח והקרבן והעבודות כלם והכהנים שיהיו כלם לשמו. ונתקיים הפנה הגדולה וכו' ובעבור שנתקיים הפנה הגדולה והיא מציאות השם ואחדותו ונמחק זכר ע"ז היו כל הקרבנות לריח ניחוח, והוא דעת הרב בקרבנות כי נצטוו עליהם בעבור שהורגלו בהם עובדי ע"ז ואי אפשר להם להשליך מה שהורגלו עליו, לכן כדי להרחיקם ממה שהורגלו עליו צוה בקרבנות עד שנמחק בעולם זכר עובדי ע"ז ונתקיים הפנה הגדולה והוא מציאות השם ית' ואחדותו. ורבים מהחכמים הקשו אם היה אמת שהקרבנות אין להם כוונה בעצמם אבל ההרחקות מע"ז למה הקריב נח קרבן וקובל הקרבן ונשבע מעבור מי נח עוד על הארץ, ושמואל הנביא למה הקריב טלה חלב בהיצר פלשתים על ישראל ויעלהו עולה כליל לה', והחכם רמב"ן מכללם הקשה ג"כ למה הקריב אדם הראשון וקין והבל קרבן, ונח ובלעם למה הקריבו קרבן אם טעם הקרבן להרחיק מע"ז. והחכמים המחזיקים בדברי הרב היו משיבין על זה התואר, שאין אמת שלא היתה ע"ז בעולם בעת צאת נח מן התיבה, כי כל עוד שאדם נמצא בעולם יש ע"ז בעולם מעבוד אלה אלילים או לא יעבדם. ולכן הקריב נח וזולתם קרבן:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:4
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:4](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:4)

**ואמר** החכם רבי משה הנרבוני, אני איני משיב הנה לאמת אם הקרבנות מכוונים בעצמם אם לא כי אין זה מוטל עלי הנה במה שהוא פירוש, אבל המוטל עלי להבינך דברי הרב, ואני אומר כי לא המקשים ולא המתירים הקושיא הבינו דברי הרב, אם המקשים כי הקשו על מה שלא אמר הרב, ואם המתירים כי קבלו הקושיא והצטרכו להתירה והניחו מה שאינו, והוא שיש ע"ז בעולם כשאין שם עובד, ובאור זה כי רבינו משה לא אמר שטעם הקרבן להרחיק מע"ז כמו שדימו המקשים והתירו המתירים, ואם הוא נמשך ממנו, אבל אמר שהעבודה המורגלת לנחשב לאלוה הוא העבודות ההם לעשותם לו יתעלה, השתחוות לו ושיקטירו לפניו כמו שצוה שנתפלל אליו, אלא שמה שהביא לצוותנו לעשות אלו העבודות שהיו רגילים בהם לעשותם לנבראים ולענינים ההם הדומים והנחשבים להם לאלהות, וכאלו הוא מושכל ראשון שאלוה ראוי שיעבד באלו הקרבנות ולא היינו יכולים לעזבם לבלתי עבוד בהם מה שהאמינו באלוה, וצוה יתעלה שכמו שהיינו עובדים באלו העבודות לצלמים ולאלוהות ההם ככה נעבוד לשם כדי שיתאמת בזה אמונתנו, לא שצוה הקרבן להרחיק מע"ז אבל צונו בו לעבוד את ה' כמו שהורגלנו לעבוד אלוה בו, כמו שנעבדהו בתפלותיו ובתעניותיו ואם נוכל לעבדו בלב לבד והיא עבודה אמתית, וא"כ רמב"ן ז"ל שאמר אם טעם הקרבן הרחקה מע"ז למה הקריב אדם הראשון ובניו ונח ואם לא היתה ע"ז למה הקריב קרבן. התשובה אמתית על זה שנח הקריב הקרבן לעבוד ה' כמנהג, ומה שהביא התורה לצוותנו בו הוא ההרגל והמנהג, מפני שלא נוכל להמנע מלעבוד בו מה שנאמינהו באלוה כמו שלא נוכל להמנע מלהתפלל למי שהוא אלהינו, וכמו שנאמין שהשם יתעלה יקבל תפלתנו וצעקותינו ואם נוכל לעבדו בלב בלי דבור והוא המכוון בעצמו בראשונה, ולזה עבדו נח בקרבן ושמואל וזולתם, ויתבודדו במעשה הקרבן יעלה המחשבה בו יתעלה ונשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, זו היא התשובה האמתית על זאת הקושיא למי שיחזיק בדברי הרב. ואיני תמה על המקשה כי הוא היה חכם בשקלא וטריא לא בחכמת הדבור, אבל אפלא על כל החכמים שראיתי ענינם וידעו במלאכת ההגיון איך הודו לזאת הקושיא ונתנו לה מקום. ומה שיורה אותך על כי כוונת הרב הוא מה שאמרתי לך לא מה שחשבוהו, אמרו לא גזרה חכמתו שצוה להניח מיני העבודות כלם ולבטלם וכו', ומפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם, לא אמר מפני הרחקת ע"ז ואם הוא אמת שנמשך ממנו, אבל מפני שלא יוכלו לסבול להניחם כענין התפלה והצום אצלנו היום, וכמו כן אמרו כאשר היה מין מן העבודה על צד הכוונה השנית ידמה לצעקה ולתפלה, ראה שיתחלף בפחות או יותר בקרבה אל הכוונה הראשונה, ע"כ דברי החכם הנזכר:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:5
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:5](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:5)

**ואני** המפרש אומר שהמקשים והמתירים הבינו כוונת הרב, זה יראה ממה שאמר הרב בתחלה אי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום ולזה אי אפשר לפי טבע האדם שיניח כל מה שהורגל, וכאשר שלח השם משה רבינו וצוה לעבדו והעבודה כוללת אשר גדלו עליה וכו' צוה כל אותם העבודות אשר היו עושים לצלמים שיעשום לו יתעלה ושיהיה המקדש לו והמזבח לו והקרבנות לו והעבודות לו והכהנים לו, ולא גזרה חכמתו המבוארת בכל בריותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כלם כי לא יעלה בלב אדם לקבלו, לפי שטבע האדם נוטה תמיד למורגל, ומפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם והעתיקם מהיות לנבראים עד שבזאת התחבולה האלהית נמחק זכר ע"ז ונתקיימה הפנה הגדולה האמתית וכו' ולא יברחו הנפשות ולא ישתוממו הלבבות בביטול העבודות אשר הורגלו, והרצון בו אשר הורגלו לעשות לע"ז. והנה כל הפרקים אשר קדמו הם הקדמה לזה הפרק, והוא כי כוונת כל התורה כלה להרחיק מע"ז, וגם כשתעיין בפרק מ"ו כשנתן טעם הרב לקרבנות בכלל תראה כי כלו היתה בעבור הרחקת ע"ז, ומ"ש זה החכם כי הוא מושכל ראשון שהאלוה ראוי שיעבד באלו הקרבנות, לא ידעתי מאין מצא זה החכם שהוא מושכל ראשון שיקריבו לפניו לחם ובשר ודם ויין ושמן וקטורת, כי זאת מהעבודות המפורסמות והמפורסם לא יקובל אלא כשימצא רוב אנשים, וההרגל והמנהג לא ימצא אלא באנשים, וא"כ אם צוה השם הקרבנות בעבור הגידול והמנהג היה ראוי שימצאו אנשים רבים שינהיגום זה המנהג, ואם בזמן אדם ובניו לא נמצא מנהג כי הם היו יחידים בעולם למה הקריב קרבן, ואם היה במושכל ראשון שאלוה יעבד באלו הקרבנות כמ"ש זה החכם למה לא השאיר הקרבנות שיהיו בכל מקום כמו שהשאיר התפלה והצעקה, אבל למה שהיו הקרבנות להרחיק מע"ז ואין להם שום כוונה אחרת והם דברים יעשום כנגד המושכל כמ"ש אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה לכן לא השאיר הקרבנות למה שכל תכליתם וכוונתם להרחיקם מע"ז, ועל ידי שיהיו נעשים במקום מיוחד ועל ידי משפחה אחת נמחק זכר ע"ז ולא יעשו מה שאין ראוי לעשות, ואחר שיתבאר תכלית הבאור שכל מה שכיון הרב בקרבנות שכוונתם היתה להרחיק מע"ז, ראוי שנשוב אל הקושיא אשר הקשו המקשים והמתירים לא התירוה לא החכמים הקודמים ולא זה החכם. והתשובה האמתית בזה כי הרב לא נתן טעם לא לקרבנות אדם ולא לקרבנות בניו ולא לקרבנות נח, אלא שנתן טעם למה השם צוה בקרבנות וכי אין לפניו לא אכילה ולא שתיה כמו שאמר לא על זבחיך אוכיחך וכל המזמור כלו אם כן למה צוה השם בהם, ונתן הרב טעם למה שהיו בזמנים ההם עובדים האלוהות באלו העבודות וצוה שיעבדו לו, ואם לא יעבדו באלו העבודות תשתומם נפשם ותבהל לרוב ההרגל בהם. לכן צוה באלו העבודות כדי למחות הע"ז מעיקרה ולקיים הייחוד הגדול, וכשתבין מה שהתחיל הרב בזה הפרק ובהקדמות אשר עשה תבין כי כוונת הקרבנות הוא להרחיק מע"ז והיא תחבולה וערמה גדולה להסיר מזה החולי אשר כל התורה תלויה בו, והרב לא נתן טעם לאדם הראשון ולא לנח ולא לשמואל, ואפשר שיהיה הטעם בעבור שאדם ובניו ונח חשבו שהשם יעבד באלו הקרבנות וכן נח כמו שחשבו עובדי עבודה זרה שאלו העבודות ראוים הם לעבוד לנבראים, והאמת בזה כי אדם מעולם לא הקריב קרבן ואם אדם הקריב קרבן כפי דעת רבותינו ז"ל יש לו סוד גם כן, והנה נח הקריב קרבן, והאמת הוא כפי פשוטו כי כבר היה ע"ז בעולם בימי אנוש וטעו האנשים טעות גדולה כמו שאמר הר"ם בספרו הנכבד משנה תורה בהלכות ע"ז פרק ראשון, ואם טעם הקרבן כדי להרחיק מע"ז הקריב נח קרבן כדי להרחיק מע"ז לבניו ולהדריכם בדרך ה', והנה לתת טעם לבלעם למה הקריב קרבן ושמואל גם כן אין צורך, כי היה מנהג בימים ההם להקריב קרבנות כדי להתבודד ולהתדבק נפשם בשכל עליון כמו שהיום הזה אנו משתחווים ומתפללים לה' כדי שידבק נפשותינו עם רצונו יתעלה וישמע צעקתנו ותפלתנו ויסיר מאתנו כל מקרה ופגע ויתן לנו משאלות לבנו. ואחר שהונח זה ראוי שנשיב אל דברי הרב:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:6
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:6](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:6)

עד שישארו עם המעשה המורגל כדי שתעלה בידם הכוונה הראשונה אף על פי שבאו בה מצות ואזהרות גדולות והיותם במקומות מיוחדים ובזמנים מיוחדים כן הדבר בשוה בענין הקרבנות, והנה הרב נתן טעם נפלא, למה ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה עם שהיה איפשר להם להוליכן בפחות מעשרים יום כמו שאמרה תורה אחד עשר יום וכמו שכתב רש"י ואתם הלכתם אותו בארבעים שנה, ואם חטאתם גרם להם מיעוט אמנה בהש"י עכ"ז הסליחה והכפרה ממנו שלא רצה לשנות הטבע בכל האישים עם היותם בלתי ראויי' והבן זה:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:7
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:7](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:7)

ושאלתך אי זה מונע היה לשם לצוותנו וכו'. והתשובה באלו השלשה שאלות וכל מה שהוא ממינם תשובה אחת, והוא שהאותות כלם אף על פי שהם שינוי טבע איש אחד מאישי הנמצאות הטבע המיניי לא ישנהו כלל על צד המופת, כי אם ישנה השם טבע אדם שיעשה הטובות בטבע ויתרחק מהרעות בטבע לא יהיה האדם אדם ויהיה מין אחר, ומפני זה השרש הגדול אמר מי יתן והיה לבבם זה להם, ואילו היה רצונו לשנות טבע כל איש מאישי האדם היה בטל שליחות הנביאים ונתינת התורה כלה, הרי הותרה המבוכה אשר קדמה והיא מהקרבנות אם היא להרחיק מהע"ז ואינם מכוונים בעצמם למה צוה אלו המצות ואלו האזהרות הגדולות בזמנים ובמקומות מיוחדים ואיזה מונע היה אצלו לצוות לנו כוונתנו הראשונה וליתן לנו יכולת לקבלה, כי אם היה הדבר כן היה משנה המין כלו וזה לא גזרה חכמתו אם לא שיעשה מין אחר:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:8
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:8](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:8)

עוד אמר הרב ואשוב אל כוונתי כי כאשר היה זה המין מן העבודה ר"ל הקרבנות על צד הכוונה השניה והצעקה והתפלה וכיוצא בהם ממעשה העבודות יותר קרובים לכוונה הראשונה, עם שכלם בלתי מכוונים לעצמם עכ"ז התפלה והצעקה ומעשה העבודו' הם יותר קרובים מהקרבנות, כי הקרבנות אם לא היו רגילים בהם באותו הזמן לא היה מצוה בהם, אבל התפלה והצעקה ומעשה העבודות יהיה מצוה בהם. ושם בין שני אלו המינים הפרש גדול, והוא שזה המין מהעבודה ר"ל הקרבת הקרבנות אף על פי שהם לשמו יתעלה לא יחוייב עלינו כאשר היה בתחלה, ר"ל שנקריב בכל מקום ובכל זמן ולא שיקריב מי שיזדמן החפץ למלאת את ידו אבל נאסר כל זה עלינו והושם בית אחד ומקום מיוחד ואין מקריבין בזולתו כמו שאמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, ולא יהיה כהן אלא מזרע מיוחד, וכל זה למעט זה המין מן העבודות שלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו להניחו לגמרי, אבל התפלה והתחינה הם בכל מקום וכל מי שיזדמן מן האישים, וכן הציצית והמזוזה והתפילין, הנה כבר התבאר מזה שהקרבנות אינם מכוונים אלא בעבור שהרגילו בהם עובדי ע"ז. שהכוונה הראשונה אמנם הוא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. עוד פירש הרב בזה הפסוק פירוש אחר מביא אל זה הענין בעצמו, והוא כי תחלת מה שנצטוינו לא היה דברי עולה וזבח, כי פסח מצרים הוא סבה מבוארת גלויה כמו שיתבאר הרב, ועוד כי נצטוינו בה בהיותנו במצרים ולכן אמר ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, והוא מה שנצטוינו במרה באמרו שם אם שמוע תשמעו בקולי וכו' שם שם לו חוק ומשפט וכו' ובאה הקבלה האמתית שבת ודינים במרה איפקוד, והנה הדעות והמדות הם דברים מכוונים בעצמם ושבת מורה על חדוש העולם והוא הנקרא בכאן חק, ומשפט הוא להסיר העול מבני אדם, אם כן האמונות והמדות הוא המכוון בעצמם ולכן צוה בהם ראשונה, ואולם הקרבנות צוה בהם אח"ז אחר שהם על הכוונה השניה כמו שזכרנו:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:9
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:9](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:9)

ובכל מקום שנכפל זה ענינו, הרי נתבאר מדברי הנביאים שהקרבנות אינם מכוונים לעצמם:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:10
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:10](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:10)

ואמרו והבינהו מאד והשתכל בו. ר"ל כי עניני הקרבנות אינם מכוונים כונה ראשונה אלא כוונה שניה להעתיק מן הדעות אשר היו לאנשי ע"ז, וגם רמז הרב באמרו והשתכל בו לאשר הלכו ישראל במדבר ארבעים שנה וכי השם לא ירצה לשנות טבע המין, והמופתים הם באישים ובזמנים מיוחדים לא כוללים. והכלל שראוי שיעויין כל הפרק מתחלתו ועד סופו כי כלו ממתקים וכלו מחמדים:


###### Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:11
[Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 3 32:11](https://torahapp.org/share/book/Shem%20Tov%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%203/r/32:11)

**אמר** שם טוב כבר פירשתי לך דעת הרב בקרבנות והתרתי הספק אשר החכמים המקשים עשו, וזה מוטל על המפרש להבין מה שיאמר המחבר ולהתיר הספק מעליו אם אפשר, אבל לא בעבור זה דעת הרב הוא דעתי בקרבנות, אבל יש לנו דעת אחרת יותר מסכים לאמת ממה שאמר הרב, והאל יודע: