## Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 1 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 1](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/1) **כבר** הקדמתי בהקדמת חלק זה הנקרא לוחות הברית מי שעוסק בתורה לשמה כדי לקיים כל מה שאפשר לו לקיים, ואף המצא ימצא מצות שאי אפשר לו לקיים כגון חלק עבודת בית המקדש בקרבנות המוזכר בפרשה זו שבעונותינו הרבים אי אפשר לקיימם עתה, מכל מקום ראוי לעסוק בדיניהם ולידע סודם איש איש לפי מדרגתו, ואז מעלה עליו כאלו עשאום. על כן מרומז קצת מהקצת מסוד מצות הנ"ל, מאותן שאנו נוהגין, ומאותן שאינן נוהגין בזמן הזה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have outlined in my introduction to this treatise on the written Torah that anyone who studies Torah in order to be able to observe the commandments to the extent that it is possible for him to observe them will get the credit also for having observed those commandments which he studied but was unable to perform due to conditions beyond his control. If someone who is not a priest and is therefore unable to perform service in the Holy Temple, has studied how to perform that service, he is given credit as if he had performed such service. Study of much of the legislation found in our portion is in the same category. Although due to our collective and individual sins, we do not have a Temple nowadays, we can still perform those commandments vicariously through study with a view to performing them as soon as the opportunity will present itself again, hopefully in the near future. I will therefore endeavour to reveal a little of the mystical dimensions that are part of the Passover sacrifice legislation. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 2 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 2](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/2) **החודש** הזה לכם (שמות יב, ב), לקדש חדשים ולעבר שנים. על דרך פשוטו טעם מצוה זו כדי שיבואו המועדים בזמנם, חג הפסח בחודש האביב, וחג הסוכות בזמן האסיף, ויקבעו העיבורים הן של חדשים והן של שנים ע"פ החשבון. ואף בזמן שהיו קובעים על פי הראיה, לא זזו מחשבון: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** החודש הזה לכם. The commandment to sanctify the New Moon and to arrange for leap-years when necessary that we find in Exodus 12,2 is designed to ensure that the various holidays set out in the Torah occur in their respective seasons. Passover must occur in spring, Tabernacles in autumn. Leap-months and leap-years were determined by calendar calculation even during the eras when the appearance of the new moon was confirmed by visual observation. Astronomical factors were not ignored. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 3 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 3](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/3) **ועל** פי הסוד, המאורות רומזות לד"ו פרצופין ואין ללבנה אור רק מהשמש, וסוד החידוש הוא כשמתקרבת לקבל מהשמש. ודבר זה צריך ביאור רחב, וביארתי במסכת פסחים בפרק תורה אור בסוד ראש חודש, עיין עליו באורך וברוחב ותמצא משאלות לבך: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We have a tradition that the luminaries symbolise a two-faced concept [such as Adam and Eve before Eve was separated from Adam by G–d. Ed.]. The moon receives its light only from the sun. The secret of when the moon renews itself is when it is positioned close to the sun. This statement needs a detailed analysis. I have dealt with it in my commentary on tractate פסחים under the heading ותורה אור, sub-category ראש חודש. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 4 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 4](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/4) **הכלל** העולה, כי הם סוד ד"ו פרצופין, על כן הנשים שומרות ראש חודש יותר מבעליהן וכמו שהלבנה לא נתמלאה פגימותה רק עד ז' ימים, ואח"כ הולכת ומאירה. כן האשה למטה ז' ימים ימי נידות, ואחר תטהר. וסתם וסת מל' לל' כמו ימי החודש. ואמרו במדרש הנעלם מהזוהר חדש (עי' פס"ר טו, א) כי האומות מונין לחמה וישראל מונין ללבנה, ולכאורה איפכא מסתברא. אמנם כשאמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך לא נתפייסה, עד שאמר לה הקב"ה ישראל לימנו בך וצדיקים יקראו על שמך (חולין ס, ב): **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Women observe the New Moon more than their husbands, since, symbolically speaking, the moon (as the lesser of the luminaries) remains on the wane for no more than seven days before it begins to shine again. Similarly, a menstruating woman becomes pure again after seven days. The normal menstrual cycle of a woman is thirty days, similar to the cycle of the moon. We find in the Midrash Ha-nee-elam of the Zohar Chadash that whereas the Gentile nations arrange their calendar according to the orbit of the sun, the Jewish people count according to the orbit of the moon. At first glance we would have thought that the opposite should be true. When G–d told the moon to diminish itself, the moon was not placated until told that Israel would use it for its calendar calculations (Chulin 60). The moon was also promised that the צדיקים would bear its name. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 5 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 5](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/5) **והענין** כי ישראל בעולם הזה בחשיכה, ולהאומות מאיר. וכמו שהלבנה היא בחשיכה ממשלתה בלילה, כן ישראל בגלות הדומה ללילה. וכמו שהלבנה פגומה ואח"כ נתמלאת בהתחדשות, כן ישראל פגומים בעולם הזה ועתידים להתמלאות. ושחרות הלבנה רמז שמתאבלת על גלותינו, ואמרו במדרש (שמו"ר טו, כו) החודש הזה לכם כי היו ט"ו דורות מאברהם עד שלמה שהיה מולך בכיפה ואז נתמלא אור הלבנה, כי כן הלבנה בט"ו לחודש אז היא באורה הגדול, ואח"כ מתחיל למעט אורה עד סוף החודש והיא לגמרי מכוסה. כן התחיל להתמעט לאחר שלמה המלך עד דור כ"ט שהוא צדקיה ונתחשכה, שנאמר (מ"ב כה, ז) ואת עיני צדקיה עיור. אבל יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל, כו), וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט), ויתחדש אור חדש ועל ציון יאיר, והיה אור הלבנה כאור החמה בסוד נוסח הברכה עטר"ת תפאר"ת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה, כל זה עיין באורך במקום הנזכר, דהיינו במסכת פסחים פ' תורה אור: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This is a metaphor and means that Israel walks in darkness in this world, whereas the nations of the world walk in light. The moon in this world shines only at night when it is dark. When Israel is in exile it experiences an existence similar to that of the moon. Just as the moon, despite its temporary eclipse, re-emerges and shines, so will Israel re-emerge after its exile. The blackness [absence of moonlight. Ed.] of the moon is an allusion to its being in mourning over the fate of Israel in exile. Shemot Rabbah 15,26 makes the point that there were 15 generations from Abraham to King Solomon. These generations represented the rising star of the Jewish people, similar to the first half of the month when the moon is in its ascendancy. After Solomon the star of the Jewish people began to decline, much like the moon towards the end of the month. King Tzedekiah was the 29th generation after Abraham, and it was during his life that the Temple was destroyed, that the light of the Jewish nation was eclipsed. The fact that King Tzedekiah had his eyes gouged out by the Babylonians further re-inforces the allegory between the moon and the fortunes of the Jewish people. There will come a time, however, when the light of the moon will be as brilliant as that of the sun, when the Lord and His name will be one, when a new light will shine over Zion. The formula used in our benediction when we recite the prayer for sanctification of the moon each month contains the words עטרת תפארת לעמוסי בטן. We refer to the Lord who bade the moon to renew itself, "a crown of glory to those burdened from birth, who are likewise destined to renew themselves just like the moon, and to glorify their Maker because of the glory of His kingdom." I have dealt with this in the chapter mentioned earlier. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 6 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 6](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/6) **עוד** יש בסוד קביעות חדשים ועיבור שנים בסוד גילגולי הנשמות המתגלגלים בדור דור, דור הולך ודור בא, והעיבור בסוד שרמזו רז"ל (כתובות קיב, א) שמושבעין אנחנו שלא לגלות סוד העיבור, ודי בזה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The subject of the orbit of the moon, the fixing of leap-months and leap-years, is also related to aspects of the transmigration of souls. The appearance and disappearance of one generation after another reminds one of the lunar cycles. Our sages have jealously guarded what is called the סוד העיבור, the mechanics of how and under what conditions to declare these leap-years and leap-months. [cf. Ketuvot 112, based on Ezekiel 13,9. A collegium of seven scholars would deal with this issue in a closed session: normal sessions were open to the disciples Ed.] ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 7 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 7](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/7) **סודות** קרבן פסח, לפי פשטן הוא להראות כי גדול ה' מכל אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד (דברים ד, לט), ולו יתברך הכח והיכולת, אף שחלק מכבודו לצבא מעלה ושם אותם לשוטרים בארץ איש איש לפי פקודתו, מכל מקום ברצונו נותן וברצונו נוטל. כי הנה שר מצרים הוא מרכבת המשנה, כלומר דרך משל שני למרכבה. על כן הוא שר מצרים הוא מרכבת המשנה, כלומר משל שני למרכבה, על כן הוא הראשון משבעים שרים שלמעלה, והוא הבכור, כי בכור לשון גדולה, כמו שנאמר (תהלים פט, כח) אף אני בכור אתנהו, וכמו שהבכור הוא הראשון לנולדים אחריו, כן שר של מצרים לשרים הבאים אחריו, ותחת הע' שרים הם מערכת השמים וצבאיהם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The purpose of the Passover sacrifice is first and foremost to demonstrate G–d's superiority over all other deities both in Heaven and on earth. This is important; G–d had endowed many agents with different powers, and the impression that there were a number of primary sources of power in the universe had to be refuted. The discrediting of the strongest of these forces, the שר של מצרים, automatically brought about the discrediting of all other deities. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 8 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 8](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/8) **על** כן מזל טלה שהוא הראשון של מזלות והוא הבכור שלהם, והראשון הוא בחלקו והיו המצרים עובדים אותו על שם השר שלהם, על כן תועבת מצרים כל רועה צאן. וממשלתו הוא בחודש ניסן כנודע. אמר הקב"ה החודש הזה לכם, ובניסן נגאלו וצוה הש"י ליקח שה לשוחטו ובזה הכניע מערכת שלהם שהוא טלה, ועשה משפט באלהיהם שהוא שר שלהם להודיע כי ידו"ד הוא האלהים אין עוד מלבדו כי אין כח בשום שר ומושל, ובזה נתבטלו כל העבודות זרות: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The zodiac sign of the lamb is the first of the twelve zodiac signs and represents the senior power to which G–d delegated a variety of such functions. It was this symbol which had to be slaughtered to drive home the point that without the consent of G–d it represented impotence instead of power. Since the Egyptians had made it a symbol of their שר, counterpart in the Celestial Regions, it had to be slaughtered by the Jews. For the same reason it was important that the redemption take place in the month of the ascendancy of that sign, and on the day that symbolised the zenith of its orbit, i.e. its power at its supposedly strongest. The Torah's explanation in Genesis 46,34, that any shepherd was an abomination to the Egyptians is logical. The mere suggestion that sheep needed human guardians -when they were viewed as a supreme deity- is an insult to their religion. When G–d said: החודש הזה לכם, "This month is for you," it is an announcement that Israel would be redeemed during the month of Nissan. G–d commanded that the lamb be taken in order to slaughter it and to humiliate by this single act the entire system upon which the Egyptians had built their position in this world. G–d performed judgments on the sheep, on the Egyptian deities, to demonstrate that He is not only a deity (like others, i.e. אלוקים) but that He is י-ה-ו-ה. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 9 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 9](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/9) **ובזוהר** (עי' ח"ב לט, ב) בענין (שמות יב, ג) ויקחו להם איש שה לבית אבות נתבאר, כי אמר הקב"ה לישראל קחו עבודה זרה שלהם בתפיסה ג' ימים, וביום רביעי הוציאוהו לדין לשחוט, ויראו המצריים היאך אתם תופסים אותו ודיינום ויהיה להם קשה מכל המכות שעבר עליהם. ואח"כ תדנוהו באש צלי ולא מבושל, כענין שנאמר (דברים ז, כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש. ולא מבושל, שלא יהיה כדבר הטמון ומכוסה ולא יהיה ריחו נודף, אלא יהיה צלי בפרהסיא וריחו נודף. ועוד על ראשו ועל כרעיו, שלא יאמרו שהוא חיה או דבר אחר, רק שיכירוהו שהוא עבודה זרה שלהם. גם לא יאכלו דרך תאוה, רק על השביעה דרך בזיון וקלון. גם עצם לא ישברו בו, שיראו עצמותיו מושלכין בשוק ולא יוכלו להצילו, ועל זה נאמר (עי' שמות יב, יב) ועשה בהם שפטים וגו', ולפי שמזלם היה טלה לכן היו עובדים לשה, ונתבאר עוד מזה בפרשת פנחס: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The Zohar, commenting on 12,3: ויקחו להם איש ה לבית אבות שה לבית, "They shall each acquire for themselves a lamb per family or a lamb per household," comments that in effect G–d told the Jews to physically get hold of the Egyptians' deity, to keep it locked up for three days and to publicly excecute it on the fourth day. The Egyptians had to witness all this. This was a harder pill for them to swallow than all the other plagues that they had been subjected to previously, and this their idol was afterwards to be roasted on the fire as part of its execution. It was not to be boiled in water because the Torah's command to burn the idols (of the nations we conquered) in fire legislated in Deut. 7,25 would not have been carried out by boiling. If one were to boil the Passover lamb it would be equivalent to hiding it, covering it up, and one could not smell its fragrance. The distinctive smell of its roasting should permeate the house. The reason that it must be roasted whole with its legs and head is to prevent giving the impression that it is alive or that it is a pig, for instance. It must be prepared as food in such a way that everyone notices that it is an Egyptian deity that is being treated in this fashion. The Passover lamb must also not be eaten in a ravenous manner, but at a time when one has almost completed one's meal. No bone may be broken so that the skeleton can be viewed as whole, and its inability to save itself be demonstrated. For all these reasons the Torah speaks about ובאלוההים עשה שפטים "He executed judgments on their deities" (Numbers 33,4). ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 10 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 10](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/10) **ועוד** מבואר בזוהר (ח"ב מא, ב) ועצם לא תשברו בו (שמות יב, מו), אתם לא תשברו עצם בו, אבל הכלבים ישברו בו. והיו באים המצריים ולקחו העצמות והטמינום בארץ כל כך שאי אפשר לכלבים ליטלום משם. וזהו ביטול עבודה זרה ממש ע"י נכרי, כי אין ישראל יכול לבטל עבודה זרה של נכרי אם לא הנכרי עצמו, וכאן שלקחו המצריים עצמם העצמות והטמינום תחת הקרקע אין לך ביטול גדול מזה, ובזה נתעלה אמונת הקדושה על הכל, ולכן עצם לא תשברו בו, וכל זה מבואר בזוהר: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The commandment in 12,46: "You must not break a bone of it," applies only to the owners. Dogs are allowed to break the bones of the remains. The Egyptians would come and collect the bones and inter them so that the dogs would be unable to get at them which would constitute the utter destruction of the idol. According to Halachah a Jew cannot totally destroy the deity of a Gentile; in order to be fully effective this must be done by the Gentile himself. This is why the Egyptians had to bury these bones. Causing the Egyptians to perform this act of annihilating the remains of their one time supreme deity was the most effective act of boosting the belief in the One and Only G–d of the Jews. All of the foregoing is spelled out in the Zohar. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 11 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 11](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/11) **וכן** איסור חמץ במשהו רומז על כח היצה"ר שהוא העבודה זרה שנתבטל בימים ההם ובזמן הזה. ואיסור במשהו, כמו עבודה זרה שאוסרת במשהו, על כן נסמוך חג המצות לאלהי מסכה לא תעשה לך (שמות לד, יז). ואמר (שם יב, יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, רצה לומר בשר ובמערכת שלו ובדוגמתו שלמטה בכולם אעשה שפטים, על כן אמר אלהי מצרים לשון רבים. וזהו החודש הזה לכם, רצה לומר החודש הזה שהוא ניסן הצומח בו מזל טל"ה הוא לכם, לכם הוא נתון: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The prohibition of חמץ on Passover even in the minutest quantity, is an allusion to the power of the evil urge, the quintessence of idol worship, which was utterly destroyed during the days preceding the Exodus and must also be destroyed in our time. חמץ in turn confers its status on any other food or drink it comes in contact with, be it even the most minute quantity. The peculiar sequence of verses 17 and 18 in Exodus 34,: אלוקי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור, "You must not construct for yourself a cast deity; observe the festival of unleavened bread," is explained by the relationship between חמץ and עבודה זורה, idol worship. To come back to 12,12: "I shall execute judgments on all the deities of Egypt." This is a reference to the שר של מצרים and his whole system in the "lower" world. G–d announces that he will judge all of them. This is the reason why the word "all the deities of Egypt" is in the plural. When the Torah describes the month of Nissan as being לכם, "for you the Jewish people," the message is that the very month which is under the auspices of the zodiac sign of the lamb will now become "your" month. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 12 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 12](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/12) **וזה** לשון הרקנאטי, ובענייני הפסח אתן לך כלל אחד. כבר ידעת כי גאולת מצרים היתה ע"י מלאך הגואל בכח השם הגדול, זהו אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. והשה מן הפסח רומז אליה (רצה לומר מדת מלכות), וזהו רמז זאת חקת הפסח. וכבר נודע כי זאת היא מדת מלכות תקרא ג"כ חקה. ועל כן כל בן נכר לא יאכל בו, לדחות ממנה כחות הטומאה והקליפות. ובעבור היתה כלולה מהרחמים, על כן צוה להיות זכר, כי המדות כוללות זו את זו כענין שאמרו רז"ל (ברכות יא, ב) להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. וצוה ג"כ להיות תמים, כי הוא בא לרצון שם הנכבד רמז לשכינה שנאמר בה (שה"ש ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כי מאחר שבא לשום שלום בעולם, כל מדות הדין ספו תמו והכל שלום היפך ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה, והבן זה מאוד: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The following is an excerpt of the Rekanati: "In the matter of the Passover lamb, remember the following rule. It is well known that the Redemption was orchestrated by an angel instructed by G–d in His capacity as the Ineffable Name. This is the meaning of the words אשר הוצאת מארץ מצרים בכל גדול וביד חזקה, "Who has taken you out of Egypt with great power and a mighty hand” (Exodus 32,11). The Passover lamb is an allusion to this, the attribute of מלכות. It is further alluded to in the words: זאת חקת הפסח, “This is the statute of the Passsover" (12,43). You are familiar with the fact that the word זאת חקת which refers to the emanation מלכות, is an alternate name for חקה. Because this is so, a בן נכר, heretic, must not eat of the sacrifice in order to facilitate the expunging of all aspects of impurities and קליפות by those who do eat from it. When that is the case, this emanation can be totally surrounded by רחמים, the attribute of mercy. This is the secret why the lamb must be male (12,5) so that all the attributes mentioned can interchange with one another. Our sages claim that this is the reason we must mention the attribute of day at night and the attribute of night by day. G–d further commanded the lamb to be without blemish (12,5) because it is designed to secure רצון שם הנכבד, the goodwill of G–d's glorious name, another description of the שכינה. It is said of Israel in Song of Songs 4,7: כולך יפה רעיתי ומום אין בך, "You are entirely fair, my beloved, and there is no blemish in you." By performing the rites of the Passover sacrifice properly we aim to qualify for the praise expressed in Song of Songs. After all, G–d came to establish peace and harmony in the world, the reverse of what we read in Jeremiah 6,7: חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, חלי ומכה, "Lawlessness and rape are heard in her; before Me constantly are sickness and wounds." Try and understand this as it is important. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 13 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 13](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/13) **והיתה** מצות שחיטתה בין הערבים בעת תפילת המנחה שתקן יצחק אבינו ע"ה, וכבר ידעת עניינה. ונתינת דם על המשקוף ועל המזוזות, הוא דוגמת הקרבה למדה ההיא (רצה לומר למלכות שהיא נקראת פתח האהל) כענין שנאמר (שמות יב, יג) והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וגו'. והיתה מצות אכילתו בלילה, רמז למדת לילה, ועל כן לא תותירו ממנו עד בוקר. וטעם להיותו צלי אש, לרמוז לאש של מעלה אוכלת אש וצריך להתיש כחה וכח המקטריגים המקבלים משם. וזה טעם איסור בשול במים, עד כאן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The time to offer this sacrifice is בין הערבים (12,6), during the period when the מנחה prayer which the patriarch Isaac introduced is recited. You are familiar with the deeper significance of the prayer. The requirement to smear some of the blood of that sacrifice on the lintel and doorposts of your houses, [only on the first Passover, the one slaughtered prior to the Exodus] is a symbol of the attribute of מלכות, also displayed by Isaac, known as פתח האהל, "entrance or gateway to the tent." This is the meaning of: והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, "The blood will be a sign for you on the houses wherein you are staying” (12,13). The consumption of the meat of the sacrifice, which must take place at night, is an allusion to the attribute לילה, and this is why you must not leave any of it until the morning (12,10). The reason it has to be roasted on the fire (12,9) is that the sacrifice is symbolic of the Heavenly Fire which is known as אש אוכלת, “a consuming fire.” By roasting it on the fire, the power of that אש אוכלת is diminished and the power of all the accusers of the Jewish nation who derive their “fire” from it is weakened. This is another reason why it is forbidden to boil the meat of the sacrifice in water. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 14 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 14](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/14) **ורצה** לומר, כשממשיכים אש הגבורה בכוונה פנימיית דרך קו האמצעי, יחליש אש שלמטה ויאכל אש המקטרגים כאשר יחליש האש כח השה. והענין כי בדבר הבא מצד שלהם דהיינו כח המקטריגים, באים מצד הגבורה שהיא מדת הדין, ובזה עצמו מכלה המקטריגים בהתעוררות הרחמים וליל שמורים הוא ליי': **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** What the Rekanati is trying to convey is that when one draws the אש הגבורה, the consuming fire of the emanation גבורה or דין, inwards, towards the קו האמצעי the “centre line” in the diagram of the emanations, the corresponding destructive force in our world is weakened and the fire consumes our accusers just as that fire weakened the power of the lamb (in its capacity of an Egyptian deity). The mystical dimension of this thought is that, since the whole power of our accusers derives from the attribute of גבורה, the proper way to neutralise it is by employing this very attribute in a way that attracts the attribute of Mercy. This is the deeper meaning of the statement is ליל שמורים לי-ה-ו-ה, “that this night (12,42) is reserved for arousing the attribute of Mercy (implied in the Ineffable Name). ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 15 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 15](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/15) **עוד** רמזתי סודות נפלאות ורמזים גדולים בענין קרבן פסח, הלא הם כתובים במסכת פסחים שלי פרק תורה אור. גם שם תמצא סוד חמץ ומצה, ואכילת מצה בערב, עיין שם ותמצא נפלאות. עוד תמצא שם כמה פסוקים וכמה עניינים השייכים בפרשה הזאת, ומה לי לכפול הדברים להודיע את אשר כבר הודעתי: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The author directs the reader to many additional comments about the Passover sacrifice in his treatise מסכת פסחים. He declines to duplicate at this juncture. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 16 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 16](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/16) **המול** לו כל זכר ואז יקרב לעשותו (שמות יב, מח). הנה מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול הפסח (מכילתא בא טו ד"ה ומלתה אותו), הטעם כי בעוד כחות הטומאה והערלה עליו אינו ראוי לידבק בשכינה, ובהגלות אות ברית קודש אז השכינה יונקת ממקום טהרה. ועוד יש ענין על מה שישראל לא נגאלו רק בדם פסח ובדם מילה, הארכתי בו במסכת פסחים שם פרק תורה אור עיין עליו. ובפרט כי ענין מצרים היה לטהר ברית קודש ולתקן הקלקול של ק"ל שנה של אדם הראשון שהוליד רוחין ושדין מהזרע שיצא ממנו לבטלה, על כן לא נולד הגואל רק אחר ק"ל שנה שהיו בגלות, כי יוכבד בת ק"ל שנה היתה כשחזרה ולקחה עמרם והולידה את משה רבינו ע"ה, וכבר רמזתי מזה ג"כ בפרשת שמות: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We read in 12,48 that any male convert who wants to participate in the celebration of the Passover [in later years, after the Exodus. Ed.] must first circumcise himself. The same applies to a slave owned by a Jewish master (12,44). The reason is simply that as long as the powers of impurity are still a tangible part of such a male by reason of the presence of his foreskin he is not fit to approach the Presence of G–d. It is only by revealing the sign of the holy covenant that he becomes fit, and the Divine Presence is viewed as if drawing nourishment from that sanctified spot of the Covenant. There is another dimension to the inability of Israel to be redeemed except by the combination of the blood of circumcision and the blood of the Passover lamb. I have elaborated on this in the treatise cited above; here I will only summarize. A major component of the experience in Egypt was the need to re-instate the Holy Covenant and to repair the damage of the 130 years during which Adam had not maintained marital relations but had emitted semen which resulted in the creation of destructive agents in this world. This is why the redeemer (Moses) was born only 130 yars after the family of Jacob came to Egypt. Yochevet was 130 years old when Amram re-married her and when Moses was born, and she herself was conceived in the land of Canaan, but was not born until Jacob and his family arrived in Egypt, [viz: Rashi when reconciling the numbers of the Israelites who came down to Egypt as counted in Genesis 46,26. Ed.] I have alluded to this fact already several times in פרשת שמות. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 17 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 17](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/17) **ועתה** באתי להודיע מה שכתב מזה האר"י ז"ל כפי מה שמצאתי כתוב בקונטריס שלו, ואגב אודיע כמה מילי מעלייתא אשר ביאר הרב ומזה יתבארו כמה פסוקים בזאת הפרשה. וזה לשון הקונטריס, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו כו' (בראשית מא, נה). כבר הודעתיך מאמר רז"ל (בר"ר צא, ה) כי יוסף מהל אותם. וסוד הדבר, דע כי הודעתיך שאותם ק"ל שנה שהיו ישראל במצרים קודם לידת משה רבינו ע"ה היו להביא להציל אותם ניצוצות של קרי של אדם הראשון, ולכן נדונו בעבודה קשה לצרפם וללבנם. וגם הודעתיך כי ניצוצות אלו באו תחלה בדור המבול ובדור הפלגה גם הם חטאו וכו' כענין אדם והיו משחיתים זרעם כנודע. והנה אותם ניצוצות שהיו בני בניהם של אדם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Now I shall quote only what the Ari zal has written about this subject. I have found the following in a booklet of his. In Genesis 41,55, at the beginning of the famine, we read that Pharaoh told the people: "Go to Joseph and do whatever he tells you." I have already explained that Joseph circumcised all the Egyptians at that time. The background of this (as I explained) was that the first 130 years the Jews stayed in Egypt -before Moses was born- in order to salvage the emissions of Adam's semen during the 130 years he lived apart from Eve. Israel's hard labour was needed in order to purify the impurity Adam had created by his actions. During that period the Jewish people were the atonement for Adam. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 18 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 18](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/18) **והנה** אותם אשר יצאו בדור המבול, הנה אלה הם סוד אלו המצריים שמל יוסף והחזירם אל הקדושה בסוד ברית העליון לפי שיצאו משם בסוד קרי, וזהו (בראשית מז, כא) את העם העביר אותם לערים מקצה גבול מצרים וכו', כי אלו שהעביר יוסף הם אותם שמל ומטלטלם לצרפם וללבנם, ואלו הם הערב רב: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have also told you that these "sparks," i.e. result of these emissions, first surfaced during the generation of the Deluge and the generation of the Tower of Babel. Those generations were similarly remiss. Joseph first circumcised the Egyptians and then transferred them in order to morally refine them. He wanted to repair the damage inflicted on the world through the wasteful seminal emissions by all those generations. He tried to lead those people back to sanctity and the holy covenant by his action. This is the real meaning of Genesis 47,21: ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו, "He transferred the people from the cities from one end of Egypt to the other." Joseph had first circumcised the people whom he transferred. The transfer was to refine them morally. In the course of time the mixed multitude that joined the Jewish people at the time of the Exodus were people descended from those whom Joseph had circumcised. This is the mystical dimension of Exodus 1,9: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, He said to his people: "Here are the people of the children of Israel, etc." Pharaoh later on referred to the people who became the ערב רב, the fellow travellers. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 19 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 19](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/19) **וזהו** סוד (שמות א, ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, כי תחלה אמר הנה עם בני ישראל, ואח"כ אמר (שם יב) ויקצו מפני בני ישראל. וסוד הענין, כי הלא עבדים היו אותם שנימולו והיו נוהגים בעריהם מנהג ישראל, ואמנם ראה פרעה אלו הנקראים עם בני ישראל ואינם ישראל ממש עצמם, וזהו הנה עם בני ישראל וכו'. וזהו ויאמר אל עמו הנה, פירוש כי הנה גם אלו היו מצריים, רק שלא היו עמו של פרעה רק עם בני ישראל, ולכן ויאמר אל עמו אלו המצריים שלו היו, עם בני ישראל. ואח"כ ויקוצו מפני בני ישראל, שהם ישראל ממש. ובזה תבין קצת טעם למה גלו ישראל במצרים, בשביל ניצוצות אלו שלקטם ערות מצרים, והבן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The Torah refers to the children of Israel twice; once in verse 9, and once in verse 12. Only in the second reference are we told that the Egyptians abhorred the Israelites. The latter reference is to the Jews who were circumcised and who performed slave labour in their own cities while preserving their Jewish way of life, including circumcision. Pharaoh observed another group of people, who, though described as עם בני ישראל, were nonetheless not of Jewish descent. This is why the Torah says: "He said to his (own) people." Although the former (verse 9) group were Egyptians, they did not view themselves as the people of Pharaoh. We are told later of the Egyptians' reaction to the true Jews. This helps to explain the positive function of the exile, namely to collect (in a spiritual sense) the "sparks" of this impurity represented by the seminal emissions which had contributed to making Egypt the ערות הארץ, centre of immorality on earth. This is also one of the deeper reasons for the mixed multitude who joined the Jewish people at the Exodus. Just as it is possible to absorb "sparks" of impurity, it is equally possible to absorb ניצוצות, "sparks" of sanctity. In the case of the mixed multitude, they had absorbed "sparks" of sanctity from the Jewish people and at the right moment this translated into their desire to become part of the Jewish people. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 20 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 20](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/20) **וזהו** סוד (שם יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם, כי אלו היו סוד הערב שנתערבו ניצוצות הקדושה אלו במצרים, ולפיכך רצה משה להעלותם. אך הקב"ה ראה שהנה עדיין לא היו מתוקנים וראוים ולא היה רוצה להוציאם עדיין. ואמנם ב' מינים היו, ואלו נקראו ערב רב. ויש שנקראים ערב קטן, כנזכר בזוהר פרשת כי תצא (עי' ח"ב קצא, א) דאית ערב רב, ואית ערב זעירא, כי בסוד בין הערבים ואלו הם ערב רב שיצאו מסוד הדעת העליון הנקרא רב, לא מצד היסוד הנקרא קטן, ולכן ערב רב בגימטריא דעת. ואלו שחטאו וקצצו למעלה בסוד עם קשה עורף בפרשת עקב (דברים ט, ו), ועיין שם בסוד ד' דאחד: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This may be the reason the Torah describes these people as ערב רב. The word suggests that "sparks" of purity and sanctity were מעורבות, "mixed," within their personalities. Moses wanted to capitalise on those positive traits within these people and therefore he accepted them wholeheartedly. G–d, however, realised that these people had not yet achieved the spiritual plateau necessary to prepare them for Judaism. This is why He had not wanted to take these people out of Egypt at the time of the Exodus. There are actually two different kinds of fellow travellers; this is why the Torah calls this group ערב רב, "the large mixture." In the Zohar on Parshat Ki Tetze we also find a reference to ערב קטן, "a small mixture." When the former term is used it indicates that the spiritual point of departure of the people concerned is the רב, the Divine inspiration called דעת עליון, "senior" or "major." The numerical value of the expression ערב רב is the same as that of דעת, i.e. 474. It was these people who committed the sins, who impaired the harmony in Heaven, who were stigmatised as the עם קשה עורף, "the stiffnecked people" in פרשת עקב (Deut. 9,6). The meaning of אחד, One, is explained there. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 21 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 21](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/21) **וזה** (שמות יג, ב) קדש לי כל בכור וגומר. כי יש קושיא אחת גדולה בכתובים אלו. כי תחלה אמר השם יתברך קדש לי כל בכור, ומשה לא עשה כן רק (שם ג) ויאמר משה אל העם זכור וכו'. ואחר כך בפרשה שניה (פסוק יב) אז ציוה מצות הש"י והעברת [כל] פטר רחם וכו', וזהו תימא גדולה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This brings us to the meaning of Exodus 13,2, where the Torah demands the sanctification of each Jewish male or even that of his livestock. The first difficulty in that legislation is that Moses does not appear to have complied with G–d's instructions. From verses 3-11 Moses tells the people about other matters, and only in verse 12 does Moses mention the legislation about the first-born, and then only in connection with entry into the Holy Land. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 22 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 22](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/22) **אך** הענין כי הלא כבר בארנו כי משה רבינו ע"ה היה רוצה להכניסם תחת כנפי השכינה, ולא כן השי"ת לפי שלא היו ראוים. והנה אמר קדש לי כל בכור בבני ישראל, ולא עם שהוא הערב רב לפי שעדיין לא היו מתוקנים ולכן אין ראוי לקדש את בכורותיהם, ובפרט כמו שידעת כי סוד עון הקרי עולה עד הדעת העליון הנקרא בכור. ואמנם משה רבינו ע"ה ראה שאם עתה מצוה שהיתה ראשונה בצאתם ממצרים והיה נותנה לישראל ולא [להם], היו חוזרים למצרים בראותם שאינם נכנסים בסוד אחד, כמו שעשו אח"כ בעגל שראו הארון נוסע לפני בני ישראל ולא לפניהם., ולזה אמרו (שמות לב, א) קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. מפחד זה התחיל משה לומר מצוה זו השוה לשניהם להם ולישראל שהוא מצות החמץ, ובכלל דבריו הודיעם שאין להם חלק במצות קדושות בכורות: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We have already explained that Moses wanted to bring the ערב רב under the protective wings of G–d's Providence, whereas G–d was not ready to do this. G–d made a point of emphasizing בני ישראל, when He introduced the legislation about the first-born in 13,2. He did not say a word about העם. It follows that the first-born of the ערב רב were not included in the legislation at that stage. The other ערב, called קטן, is rooted in the emanation יסוד, also known as קטן. The mystical dimension of קרי, seminal emission, reaches until the domain of דעת העליון, also known as בכור. Moses realised, however, that if he were to tell Israel at this stage about the sanctification of the first-born and the ערב רב would perceive themselves as excluded from this מצוה -which was the first to be promulgated at the time of the Exodus- they would most likely feel discriminated against and would return to Egypt immediately. They did display a similar reaction later during the episode of the golden calf when they saw the Holy Ark travelling in front of the בני ישראל and not in front of them. This prompted them in Exodus 32,1 to call on Aaron: "Arise and make for us a deity who will walk before us." It was this fear that prompted Moses to first convey the kind of commandments which applied to all the people equally, such as the prohibition of leavened things on the Passover. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 23 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 23](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/23) **זה** ענין הלא תחלה נאמר בלשון רבים (שם יג, ג) אשר יצאתם, (שם ד) היום אתם יוצאים וכו', וכל שאר הפרשה נאמר בלשון יחיד (שם ה) כי יביאך וגומר. והוא כי בתחלה דבר עם ערב רב אמר (שם ג) זכור וכו', ואמר (שם) מבית עבדים, פירוש שמצרים נקראים בית עבדים שנשתעבדו שם ישראל, ואין הכוונה שהם נשתעבדו שם. וזהו (שם ג) ויאמר משה אל העם, שהם הערב רב, ואומר כי בחוזק יד וכו', פירוש כי לבני ישראל לא היה צריך כל כך חוזק כי בטענה גדולה בא משה אל פרעה, שלח את בני ישראל ויעבדני (שם ז, טז). אך אלו שהיו מצרים כמותם לולי חוזק יד והנסים והמופתים לא היה משלחם פרעה, וזהו כי בחוזק יד כו'. ולכן גם אתם ולא יאכל חמץ: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** He "slipped" in the information that the ערב רב did not qualify for the commandment to sanctify their first-born by using the plural יצאתם in verse 3 an היום אתם יוצאים in verse 4, when referring to "you have left Egypt." The remainder of the paragraph was said in the singular. He certainly addressed the ערב רב at the beginning when he said: "Remember the day you went out of Egypt." He did refer to "the house of bondage" because Egypt was known as "the house of bondage" on account of the Jewish people who were kept in bondage there. Moses did not mean to imply that the ערב רב themselves had been kept in bondage. The fact that the Torah reports Moses as speaking "to the people," as distinct from "to the children of Israel," makes it quite clear to whom he was speaking. When Moses referred to the חוזק יד, "strong hand," which G–d had to use to effect the Exodus, he clearly did not refer to the children of Israel. Moses, basing himself on the fact that the children of Israel were G–d's people, had come to Pharaoh with a legitimate request to let them go and serve their G–d. No such argument existed to justify the request to let the ערב רב leave the country. These people, after all, were fully fledged Egyptians, under Pharaoh's legitimate sovereignty. If G–d had not employed all the miracles described in our portion Pharaoh would never have consented to let them go as well. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 24 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 24](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/24) **והענין** כי כבר הודעתיך שערב רב הם בסוד הדעת העליון דבינ"ה, וסוד מלכות של הבינה, והוא סוד המצה השמורה העליונה, והיא ד' דאחד רבתי כמו שבארתי בסודי המצה ועיין שם, ולכן נצטוו ישראל במצה. והנה גם שם הוא סוד (שבת לג, ב) דעתן של נשים קלה, כי מצה בגימטריא קל"ה. והנה אמר (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים, הציע להם הקדמה זו לומר כי תשמעון שאני מצוה מצוה זו אחת לישראל ולא לכם אל תתמהו על זה, כי אין אתם צריכין לה (לא), לפי שאין הקב"ה חפץ בכם, כי הלא מצות מצה הנוגעת לכם כבר נתתיה לכם גם כן, אבל זו האחרת אתם פטורים בה. והטעם כי הלא אתם יוצאים היום וכו', פירוש בני ישראל נצטוו על פטר רחם לפי שניצולו בכורי ישראל ולכן נצטוו עליהם, ואמנם זה היה בלילה אחר חצות בעבור מכת בכורות ולכן שלחם פרעה ולכן מחוייבים במצוה זו. אבל היום אתם יוצאים, ולא בלילה ואתם פטורים ממצות קדושות בכורות: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** As a result of benefitting from all those miracles, the ערב רב were required to celebrate the Passover and to observe all the prohibitions connected with the leavened bread. You have already been made aware that the ערב רב do have a mystical bond with the emanation דעת עליון, or בינה. The mystical dimension of the מלכות של בינה contains the secret of the significance of המצה השמורה העליונה which is symbolised by the enlarged letter ד in the word אחד of Deuteronomy 6,4, as I have explained when discussing the deeper meaning of that מצוה. This is why the Jewish people were commanded to eat unleavened bread. This is also where you find the secret of why the Talmud (Shabbat 33) considers נשים דעתן קלה עליהן, "the minds of women are shallow." The numerical value of the word מצה is 135, the same as of the word קלה. Moses said to the ערב רב: "You are leaving Egypt this day," היום אתם יוצאים ממצרים. The reason Moses added these apparently superfluous words was to make them understand that there is one commandment which will be addressed only to the children of Israel and not to them. They should not be surprised at this, since they did not need this commandment; G–d did not select them as His people. They had already been given the commandment of מצה because that commandment had a significance which related to them. The reason that the original Jewish people needed the commandment of sanctifying their first-born was that G–d saved the first-born of the Jewish people when He slew the first-born of the Egyptians. An expression of eternal gratitude by those who were spared was indicated as a result. The ערב רב had not been spared; those surviving had joined the Jewish people only on the morrow at the time of their departure, i.e. היום! ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 25 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 25](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/25) **ואחר** שפייסם, הפך פניו נגד ישראל ודבר עמהם בלשון יחיד. ולפי שמצות ישראל בענין החמץ היא טעם משונה מטעם ערב רב, בעבור זה עשה ה' לי, ולא בעבור הערב רב, ולכן חזר ואמר להם מצות החמץ בדרך אחרת ולהשוותם עם ערב רב במצוה זו, ואחר כך אמר עיקר הכוונה שהיא מצות קדושת הבכורות וזהו והעברת כל פטר רחם וכו', עד כאן לשון הקונטרס: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** After Moses had assuaged the feelings of the ערב רב, he turned to the children of Israel, addressing them in the singular. Considering the fact that the reason for the commandment of חמץ as it applies to the children of Israel and as it applies to the ערב רב is totally different, Moses repeated the legislation about the חמץ to the children of Israel once more so as to show that when it came to performance of that commandment the children of Israel and the ערב רב were both alike. Only after that did Moses tell the children of Israel about the law to consecrate the first-born, and the reason for והעברת כל פטר רחם לה', "You shall set apart every first issue of the womb for the Lord.". Thus far the booklet of the Ari zal. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 26 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 26](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/26) **ועתה** נחזור לענין העבודה המוזכר בפרשה זאת כמה פעמים. (שמות יב, כה) ושמרתם את העבודה הזאת, (שם כו) מה העבודה הזאת. וכבר כתבתי בענין סדר שובבי"ם ת"ת שבפרשה זאת מדבר מענין מעלת העבודה. והנה אבאר קצת פסוקים מענין העבודה (שם י, כד-כו). ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם. ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו וגו'. וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Now we can get back to our main subject, the עבודה, service, which is mentioned in this portion many times, and the reason why the Torah repeats the warning to observe this service. We must understand why this paragraph repeats: "You shall be careful to observe this statute from year to year." Although I have written at some length about the importance of עבודה when discussing the meaning of שובבים ת"ת on page 386, I shall explain a number of verses in our portion in which עבודה is stressed. He (Pharaoh) said to them go and serve the Lord your G–d" (10,8). Or, in verse 24: עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג, גם טפכם ילך עמכם, "Go and serve the Lord; only your flocks and cattle will remain; your children may go with you." Moses replied: "You too will give us various kinds of offerings which we will sacrifice to the Lord our G–d; our cattle will go with us, not a hoof will remain behind, for from it we will take to serve, לעבוד the Lord our G–d; we do not know how we shall serve, נעבוד the Lord our G–d until we get there." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 27 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 27](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/27) **ויאמר** משה גם אתה תתן בידינו, יש להקשות האי גם אמאי קאי. וכי תאמר דגם בא לרבות נוסף על מקננו שילך עמנו, תתן לנו גם אתה, הלא הליכות מקננו לא הוזכר עדיין עד אחר כך. עוד קשה מה שאמר לפרעה שיתן לו משלו זבחים ועולות, וכי פרעה בר הכי הוא. הוה ליה למימר, גם אתה תתן בידינו בקר וצאן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The first difficulty is: What did Moses have in mind when he told him that he, Pharaoh, would also give in our hands total offerings and meat-offerings. If the word "also" refers to an addition to the cattle owned by the Jewish people which would accompany them, the question is why no mention was made of the cattle "walking" until the following verse. Besides, when Moses told him that he, Pharaoh, would contribute his own offerings, since when was Moses allowed to accept such? Moses should have said: "You will give us cattle and sheep," not זבחים ועולות. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 28 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 28](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/28) **עוד** קשה לישנא דואנחנו לא נדע מה נעבוד מה רוצה לומר בו, ורש"י פירש (פסוק כו ד"ה לא נדע) לא נדע מה נעבוד, כמה תכבד העבודה שמא ישאל יותר ממה שיש בידינו. ודבר זה תמוה לכאורה, איך הש"י שהיא צדיק וישר יחפוץ נמנעות, דהיינו שיתן האדם יותר ממה שיש בידו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Another difficulty is the expression: "We do not know what we shall serve to the Lord." What did Moses mean by this? Rashi explains that Moses meant that he did not know whether the demands made by G–d on the Jewish people would not exceed the Jewish people's ability to deliver and that as a result Pharaoh's own cattle should go with them to be used if needed. This is an amazing comment. How can anyone suggest that G–d would make demands on people that they are unable to meet? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 29 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 29](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/29) **אמנם** יש לתרץ קושיא זו שהוא על דרך שאמרו (כתובות נ, א) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, והנה מי שהוא עשיר אזי הוא יכולת בידו ליתן חומש כי נשאר לו הרבה, למשל מי שיש לו אלף צאן, אף אם יחפוץ הש"י ממנו עד החומש דהיינו שני מאות צאן מכל מקום נשארו לו ח' מאות. אבל מי שאין לו רק ק' צאן ויקח ממנו החומש, אזי נשאר לו מעט. נמצא אין מהנמנע אצלו מליקח ממנו החומש, אבל אין ביכולתו. ומה שאמר יותר ממה שבידינו, פירוש ממה שביכלתינו, על כן אמר משה לומר שיתן גם הוא לנו, ואז יהיה לנו ריבוי אז ביכלתנו ליתן מה שיבקש הש"י, כי עכ"פ לא יבקש רק עד החומש, כך יש לפרש: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Perhaps the answer is similar to the statement by our sages in Ketuvot 67 that if someone wishes to be generous in his charitable gifts, He should not give away more than 20% of his wealth so as not to risk becoming poor and dependent on others. Wealthy people are able to donate 20% of their wealth. What they are left with will still be ample. When one has limited means, however, giving away 20% of those means may represent a great hardship. When Rashi speaks about something being beyond a person's ability he refers to something beyond a person's ability to part with without suffering hardship as a result. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 30 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 30](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/30) **על דרך** הפשט נוכל לפרש הפסוקים אלו על דרך הפסוקים דלעיל (שמות י, ח-יא), ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך וגו'. עד לא כן לכו נא הגברים וגו'. ויש להקשות מי ומי הכפל לשון, הוה ליה למימר מי ההולכים. עוד קשה למה אמר משה רבינו ע"ה נלך נלך ב' פעמים, הוה ליה למימר בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו, בצאנינו וגומר נלך. עוד קשה מהו זה לא כן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We can explain the plain meaning of these verses in the following manner. First, (10,8) Pharaoh enquired who the people that would actually participate in that service to G–d would be, i.e. מי ומי ההולכים? Moses replied: "We will go with our young ones and with our old ones; with our sons and with our daughters as well as with our sheep and with our cattle, we will go, because it is a festival to G–d for us." Why did Pharaoh repeat מי ומי? The word ומי seems superfluous! Why did Moses twice say נלך, "We shall go?" When Pharaoh denied this request in verse 11, why did he preface his words with לא כן "Not so"? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 31 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 31](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/31) **הענין** היה, פרעה אמר איני מבין הלשון של עבודה שאתם אומרים, אם עבודה פירושו מעשה עבודת קרבן, או עבודה, פירוש מעשים דעלמא מצות השם ולא קרבן. והיתה סברא קיימא אם פירוש של עבודה לעשות מעשים טובים, לזה שייך אנשים ונשים וגם הטף, וכמו שאמרו רז"ל (חגיגה ג, א) בפרשת הקהל (דברים לא, יב) טף למה באים כו', אבל אין צורך בבקר וצאן. ואם עבודה פירושו קרבן, אזי בודאי צורך בבקר וצאן, אבל אין צורך רק בגברים, דהיינו זקנים ונערים אבל טף ונשים פסולים לעבודה של קרבן. על זה אמר פרעה מי ומי ההולכים, רצה לומר מי ומי, שאם עבודה פירוש מעשים, אזי ההולכים אנשים נשים וטף ולא בקר וצאן. ואם פירושו קרבן, אזי ההולכים הגברים שהם הזקנים וגם נערים, וגם בקר וצאן, אבל לא נשים וטף: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Pharaoh said to Moses that he did not comprehend the meaning of the term עבודה, "service." He did not know if Moses referred only to the offering of a sacrifice, and if that was the meaning of עבודה, or if Moses referred to some other activity which represented the carrying out of a Heavenly command but not including sacrifices. If the meaning of עבודה was the performance of other activties it made sense that both adults and children would be required. This would be similar to the Torah requiring the presence of adults and children in Deut. 31,12 for the public reading of the Torah once in seven years during the מצות הקהל, the general assembly at the end of Tabernacles. On such an occasion however, there would be no need for the presence of their livestock. If, on the other hand, the meaning of עבודה was the sacrificial service of slaughtering animals, surely only the presence of men of all age groups was mandatory. What need was there for the presence of women and small children, i.e. טף? This is why Pharaoh repeated the word מי; he referred to the two alternatives. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 32 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 32](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/32) **משה** רבינו ע"ה הבין דבריו והשיב, הנה בנערינו ובזקנינו נלך. והפסיק בתיבת נלך כלומר, כי לפי דבריך עכ"פ אלו ילכו יהיה פירוש של עבודה איך שיהיה. אח"כ אמר לו גם בבנינו בבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך, כלומר גם אלו שנופלים תחת החלוקה הנ"ל לפי דבריך דהיינו שלא ילכו הבנות, או לא ילכו הצאן ובקר, אנחנו רוצים בזה שהכל ילך עמנו. אז התקצף פרעה וחזר מהברירה שנתן להם מי ומי ההולכים יהיה או כך או כך, ואמר יהי כן וגו' שאניח אתכם ואת טפכם, לא כן שיהיה הברירה שאמרתי בתחילה, רק לזה הדרך לבדו אני רוצה שתלכו הגברים עם הבקר וצאן לזבוח, והנשים והטף ישארו כי ראיתי והבנתי אותה אתם מבקשים דהיינו הרעה של הברירה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses understood quite well what Pharaoh alluded to, and he said: "We shall go with our young ones and our old ones," concluding with the words "we shall go;" this was to put Pharaoh on notice that these people would go regardless of the definition of עבודה. Moses later added that they would also go with all the children, male and female, and all the livestock even though they might not fit either one of Pharaoh's definitions of the word עבודה. When Pharaoh heard this he became angry and withdrew his offer of letting either the one or the other category go. This is when he said sarcastically: יהי כן ה' עמכם "May the Lord so be with you." He implied that on no account would he permit the Israelites to go with both all their children and all their livestock. All he would permit was that the adult men and their livestock could go. He implied that the women and infants would have to remain behind, since he had realised that the meaning of Moses' request had been to have the best of both worlds, i.e. both possible definitions of the term עבודה. This is why Pharaoh added: כי אותה אתם מבקשים , "For it is what you are seeking." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 33 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 33](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/33) **אחר** כך במכת החושך נכנע יותר וחזר ונתרצה לברירה הנ"ל, ואמר (שמות י, כד) גם טף ילך עמכם, עם הגברים. ולא זו, אלא הוסיף עוד במקצת ליקח מהצאן שיעור נדבותינו והמותר יצג פה. וזהו שאמר (שם) צאנכם ובקרכם יצג, כלומר הצאן והבקר שלכם דהיינו מה שנשאר אחר הנדבה יצג פה, הרי שהוסיף במה שהרשה את הטף, על כן אמר גם טפכם כי ריבה עתה את הטף, וצאן ובקר אמר לשון רק שהוא מיעוט למעט שלא יקחו רק כפי נדבתם לזבחים ועולות. ובזה מיושב לשון רק וגם, כי רק הוא מיעוט, וגם הוא ריבוי: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Later, after experiencing the plague of darkness, Pharaoh humbled himself yet more and offered to let go all the people, women and infants included (10,24). He excluded only the livestock. He implied that the Israelites could take sufficient livestock with them to offer sacrifices. When he said: רק צאנכם ובקרכם יצג, "Only your sheep and your cattle has to stay put, he referred to the livestock that would remain after the sacrifices had been offered. The word גם in גם טפכם indicates that he had already conceded something else, namely the livestock required for the sacrifices, before conceding the departure of the infants. When speaking about צאן ובקר, Pharaoh added the word רק, "only," to show that he restricted the amount of sheep and cattle that could be taken. We now understand both the use of the word גם, which indicates an inclusion, and the word רק, which indicates an exclusion. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 34 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 34](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/34) **השיב** משה רבינו ע"ה (שם כה), גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, כלומר מה שנתרצית שנקח מבקר וצאן שלנו כפי שיעור נדבתינו זהו מילתא דפשיטא. וגם אתה, אפילו ראוי שתשלח זבחים ועולות כי מקבלים מן העכו"ם כמו שאמרו רז"ל (חולין יג, ב) איש איש, מלמד שהעכו"ם נודרים נדרים ונדבות בישראל. וגם מקנינו ילך עמנו, כלומר אף מקנינו שאתה אומר מה שהוא חולין הנשאר לאחר נדבתינו שישאר פה, אני אומר שילך עמנו, למה, כי אנחנו לא נדע מה נעבוד וגו', כלומר לא שייך לומר שנקח עמנו כפי שיעור נדרים ונדבות שלנו, כי אנחנו איננו יודעים השיעור כי אולי יחפוץ יותר ממה שנדרנו ונדבנו שיש בידינו אתנו, על כן אנחנו צריכין ליקח כל בקר וצאן שלנו, זהו דרך פשט: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses said to Pharaoh in verse 25: Not only will we not accept any exclusion from you, but we will receive even more than we have asked for. Whereas you, Pharaoh, wanted us to sacrifice part of our own livestock, the fact is that we will sacrifice livestock that at the present moment belongs to you, so that ours will stay intact. Moses indicated that the Jewish G–d was prepared to accept sacrifices offered on behalf of the Gentiles. The reason that both the Egyptians' cattle and sheep and the Israelites' own had to go, said Moses, was because they did not know at this time which livestock G–d would require and find acceptable. Since the offerings under discussion were all free-will offerings, it was not certain that Israel's natural generosity would be considered adequate by G–d. They had to have reserve livestock with them in order to provide for such a contingency. Thus far the plain meaning of these verses. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 35 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 35](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/35) **אמנם** יש ג"כ דברים פנימיים. ומתחילה נקדים מדרש (שמו"ר יד, ד) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות. א"ל משה לא תהיה סבור שאנו נזבח משלנו כלום, אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, שנקריב להקב"ה על שמך, עד כאן. וקשה איך אמר לא נזבח משלנו, א"כ מה העבודה זאת לנו. עוד סותר לזה מה שאמר גם אתה תתן, שרצה לומר נוסף על זבחים ועולות שלנו. עוד קשה מהו זה הענין שנקריב להקב"ה על שמך: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** There is, of course, also a deeper meaning to this dialogue or dialogues. Before elaborating on it, I must quote a Midrash on 12,25: "Moses said: 'you too will give into our hands total offerings and meat-offerings which we shall offer in your name.'" The Midrash says that Moses told Pharaoh he should not imagine that the Israelites would use their own livestock; Pharaoh would provide them with livestock to offer sacrifices on his behalf. The difficulty in this Midrash is how Moses could say that the Israelites would not use any of their own livestock. If true, how could the "service" be called Israel's service? Besides, the Midrash seems to contradict what Moses said: "Also you will give into our hands, etc." What Moses said certainly implies that Pharaoh's contribution would only be addtional and not in lieu of the Jewish contribution. The other difficulty is that the Midrash speaks about the Israelites offering sacrifices in Pharaoh's "name." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 36 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 36](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/36) **גם** בפסוק (שמות י, כו) לא תשאר פרסה, יש להתבונן איך שייך שארית פרסה, כי אם נשאר פרסת הרגל ממילא נשארת הבהמה כולה, ולמה הוזכר פרסה. ואונקלס נראה שהוא תקן אותה, כי לא תרגם בשוה פרסה הנאמר כאן לתיבת פרסה הנאמר בפרשת שמיני (ויקרא יא, ג) שם תירגם פרסה פרסתא, וכאן תירגם פרסה מידעם. אבל רש"י פירש כאן כמו בשמיני וזה לשונו, פרסה, פרסת הרגל פלטנא בלע"ז, עד כאן לשונו. וכן בתרגום יונתן גם כן פרסתא: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** There is also the expression "not a hoof will remain" which Moses spoke of in 10,26. If "hooves" would remain, obviously animals would remain also. What point then was there in mentioning פרסה, a hoof? It appears that Onkelos changed the word in his translation when he renders "not anything will remain." When the word ]רסה occurs in Leviticus 11,3 , Onkelos translates it as "hoof." Rashi, on the other hand, explains the word as meaning the same both here and in Leviticus. His exact words are: "sole of the foot." Targum Yonathan also adopts the translation "hoof." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 37 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 37](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/37) **ראשית** דבר צריך ליתן טעם למה מעשה קרבן נקרא עבודה יותר מכל מצות פעולות מעשיות, בודאי בכולם עבדים אנחנו להש"י ועובדים אותו מיראה ומאהבה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We must first understand why the offering of an animal sacrifice is called עבודה more so than the performance of any other of G–d's commandments involving an activity on our part when such activities are performed out of feelings of reverence and love for G–d. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 38 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 38](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/38) **הענין** כי כל פעולת המעשיות הם פעולות הנעשים מחוץ ממנו כגון עשיית סוכה ולקיחת לולב, וכן כמעט כל רמ"ח מצות עשה. אמנם במעשה הקרבן, העובד הוא העבודה, ונקרא עבודה כי היא עבודת העבד בעצמו, והעבד הוא העבודה. משא"כ העושה סוכה, אין הסוכה העבד, אבל מעשה קרבן הוא כעבד עצמו, נמצא העבד עבודה. כיצד, נודע שמעשה הקרבן הוא בסוד כופר נפש תחת נפש, וכששוחט הבהמה יתעורר בלבו הנה אני חייב שחיטה ויעזוב דרכו ויתודה ויהיה כאלו נשחט הוא, וכן כשמנתת הבהמה יחשוב כן, וכן כשזורקים את הדם, וכן בהקטרת האברים על האש. וכמו שאמר אברהם אבינו על האיל (תנחומא שלח יד) יהיה כאלו עשוי בבני, כאלו נשחט כאלו נשרף כאלו אפרו צבור. הרי הנעשה בבהמה הוא כאלו נעשה בגופו. וכן מקריבים לחם ויין מנחה ונסכים שהם דברים שהם מזון הגוף אשר עליהם יחיה האדם. נמצא עבד העובד הוא העבודה, כי אף שהעבודה היא בחוץ, כלומר נעשה בבהמה ולא בו, מכל מקום הכוונה היא עבודת פנים כמו שכתבתי. ועל כן נקרא העבודה קרבן, כי בזה הוא מקריב את עצמו להש"י שמוסר לו גופו, ואז מתעלית נשמתו ומתרוממות ומתקרבות למעלה למעלה למעלה ואז הוא קרבן לידו"ד: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The answer may be that all other acts of מצוה performance originate outside ourselves, such as the building of a סוכה or the purchase of a לולה, and most of the other 248 positive commandments. When it comes to the offering of an animal sacrifice, however, the person offering it is the עובד, or better עבד, servant, so that the service which an עבד, servant, performs is accurately called עבודה, service. One may view the servant as the "service." We know that such an animal sacrifice is an expression of the mystical dimension נפש תחת נפש, "One life-force in exchange for another life-force," such as in Exodus 21,23 et al, and that when the guilty party slaughters the animal he is keenly aware that his own life should have been offered to G–d in expiation of his sin. The same applies to what the guilty party feels when the blood of the animal is sprinkled on the altar. The owner confesses his sin and resolves not to repeat it. When all this, including the burning of the flesh of the animal on the altar, is the result of animal sacrifice, then the servant has truly become the "service." The first time this happened was when Abraham slaughtered the ram on the altar after G–d had told him not to slaughter Isaac in Genesis 22,12. [In the case of Isaac, he had not been personally guilty; hence how could his death expiate for a crime of his? Ed.] As a corollary, other sacrifices such as wine, bread, oil, etc., accomplish a similar function; they substitute for man offering his own body to G–d, because all the products mentioned are forms of nourishment that keep the human body alive, and therefore are able to serve as a substitute for the human body. In spite of the fact that this service involves an external object, i.e. the animal in question, the thought behind it is strictly internal. The external object enables the sinner to look inward into his own personality. עבודה is called קרבן because the person offering the animal sacrifices his own personality to G–d who in turn has entrusted him with the keeping of his body. When this service is performed according to הלכה, the person offering the sacrifice experiences an elevation of his soul; he approaches ever closer to G–d. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 39 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 39](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/39) **והנה** היתה לפנים העבודה בבכורות שהם הראשיות וסימנך (ויקרא ב, יב) קרבן ראשית, וכל ענין השליחות לפרעה היה כי בני בכורי ישראל (שמות ד, כב), ישראל הם הבכור האמתי, על כן ראוי להם העבודה, כי על כן לקח יעקב מן עשו הבכורה כי לא היה ראוי לעבודה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** In earlier eras all such sacrifices were performed with firstling animals, as indicated by the phrase קרבן ראשית in Leviticus 2,12. Moses' whole mission to Pharaoh was to inform the latter that Israel's was G–d's true firstling, i.e. בני בכורי ישראל (Exodus 4,22). As a result it was appropriate that the Jewish people first and foremost should perform עבודה for G–d. The only reason Jacob had purchased the birthright from Esau was to qualify as the first-born in order to perform this service to G–d. Jacob would not otherwise have been been qualified to perform this service, [at a time when the Levites had not yet replaced the first-born as priests. Ed.] ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 40 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 40](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/40) **והענין** הש"י הוא עילת כל העילת סיבת כל הסיבות, הוא הקדמון האמתי ראשון ואין ראשית לראשיתו, וברא העולמות ומה שבתוכם והכל הולך בהשתלשלות ומתפשט ויורד. וכבר רמזתי ענין הקרבן שהעבד העובד נעשה עבודה ומקריב את גופו למעלה אז הוא מטפס ועולה ממדריגה למדריגה למעלה למעלה ומתקרב להראשית הוא יתברך. על כן העבודה ע"י הבכור שהוא הראשית, ואע"פ שאין זה הראשית דומה לראשית של הש"י, כי הבכור אע"פ שהוא ראשית להבנים שנולדו אחריו, מכל מקום יש ראשית לראשיתו, כי קדמו לו אביו ואמו שהולידו אותו, וכן קדמו לאביו ואמו הוריהם, וכן כולם, עד הש"י בכבודו ובעצמו הוא הראשון שאין ראשית לראשיתו והוא הקדמון המוחלט. מכל מקום מאחר שיש בבכורים ענין קצת ראשית, דהיינו בערך הנולדים אחריהם, מהם יוקח לעבודה אע"פ שהם מראשית ולא כל ראשית, ואז במעשה עבודת הקרבן מתקרב ההשתלשלות של ההתפשטות אשר נתרחק עתה הולך ומתקרב להראשית ואז קרבן ראשית: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** G–d Himself is the Origin of all origins, the Cause of all causes, the First among all first. He created the universe, and all that exists is only something that developed out of Him. I have hinted already that the one who performs service thereby becomes transformed into such service, the עובד becomes the עבודה, and even his body is elevated. For all these reasons the first-born, which is ראשית, is more like G–d who is the quintessence of all ראשית. On earth no first-born is a true ראשית, since every first-born was sired by a father and born by a mother who both preceded him. It follows that only G–d can be a true ראשית. Having shown that the בכור, first-born, does contain an element of ראשית within himself, at least vis-a-vis those who are born after him, we are to select the בכור to perform the service to G–d which will bring us closer to Him. This service represents a rapprochement between man and G–d, after G–d had withdrawn from man for most of history since Adam was expelled from גן עדן. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 41 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 41](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/41) **והנה** מצינו שר של מצרים שנקרא בכור, שהוא הראשית של ע' שרים והוא מרכבת המשנה. ומצרים שניה לארץ ישראל (עי' תנחומא שלח ח) שהיא חלק ה', והיא ראשונה לארץ העמים שהם חלק ע' שרים. ומצינו ג"כ עשו הוא יצא ראשונה והיה בכור לפי הנגלה, גם שר שלו מלמעלה הוא מושל גדול והוא החריב את הבית בעונותינו כמ"ש (תהלים קלז, ז) באומה שלו למטה זכור ה' לבני אדום, ועדיין הממשלה בידו באופן ששר של מצרים הוא הראשון, שהיו ישראל בגלות תחתיו ואח"כ הושפל ושר עשו הוא האחרון המושל הגדול אשר בעונותינו ישראל תחתיו כי הגלות נקרא על שם גלות אדום, נמצא הוא הראש מהשרים עתה כמו שכתוב (איכה א, ה) היו צריה לראש, כל המיצר לישראל נקרא ראש (גיטין נו, ב). והענין כי השכינה אינה זזה מישראל להשגיח עליהם, וזו ההשגחה וההשפעה הולכת דרך השר ההוא. וזהו ענין השכינה בגלות, כביכול נמצא זה השר הוא הראש. ואז חזר עשו להיות בכור עד הקץ שיורידהו הקב"ה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We find that the שר של מצרים, Egypt's spiritual representative in the Celestial Spheres, was called בכור, i.e. he was the first or senior of the representatives of the seventy Gentile nations. We have explained previously that this spiritual representative of Egypt was described in פרשת מקץ as the מרכבת המשנה, G–d's secondary chariot or carrier. Egypt was second only to the land of Israel in this respect. The land of Israel was G–d's own share in this world. Egypt, however, played the role of first-born amongst the 70 Gentile nations. As a corollary we find that physically speaking, Esau was a first-born, for it was his respective שר who appeared first at the Celestial Court. This שר is a powerful force seeing that his protege became the instrument that destroyed the Holy Temple because of our sins, as mentioned in Psalms 137,7 where the Jewish people are reported as asking G–d to redress that outrage. Alas, this שר is still very powerful. We must view the שר של מצרים as the first of a number of forces who succeeded in dominating Israel in exile. G–d humiliated that force at the time of the Exodus. The שר של עשו, on the other hand, is the very last of such forces. He is so powerful that the present exile is called the גלות אדום. He may therefore be considered the head of the existing שרים. It is this force that Jeremiah refers to in Lamentations 1,5: "Its (Israel's) oppressors have become לראש, a head." Whenever an oppressor of Israel is temporarily successful, he becomes a ראש, head. What all this means is that whereas the שכינה, G–d's Presence, does not depart from Israel, does not ignore what happens to Israel, these happenings are nonetheless delegated by G–d to a שר. When our sages frequently describe the שכינה as being in exile, this is what they mean. When a שר assumes a role as ראש, this means that G–d's Presence has subordinated itself, so to speak. In practice this means that Esau has regained his position as Isaac's first-born and will retain it until the redemption, when G–d will de-throne him. All the above is an "external" view of things. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 42 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 42](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/42) **אמנם** בפנימיות הבכור האמתי הם ישראל כי הם ראשית הבריאה, כי ישראל עלו במחשבה קודם שנברא העולם כמו שאמרו רז"ל (ב"ר א, ד), ועוד אמרו (שם) בראשית בשביל התורה וישראל שנקראו ראשית. כי ראשית מחשבת הבריאה היה בשביל ישראל שיקבלו את התורה, על כן ישראל הם הבכור האמתי. אך מפני חטאינו אנחנו בגלות ואז השר ההוא הוא הראשית לנו ונעשה לראש ובו מתלבש השכינה כי נטלה גאותן של ישראל ויתנה לו כמו שאמרו רז"ל, עד ישקיף וירא ה' משמים ויגאלנו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** In reality, Israel is the true בכור, because the Jewish people were the first creation of G–d, as the very concept of the people of Israel in G–d's mind gave rise to the creation of the universe, as pointed out by many Midrashim. We have quoted these various statements throughout our treatise on the written Torah. To repeat briefly: The world was created because of Israel and the Torah, i.e. to enable the people of Israel to receive the Torah and to live by it. As a result, Israel is the true first-born of G–d. The fact that we are in exile is a temporary aberration which has made the שר of Esau senior to us for a while. The Presence of G–d has temporarily donned the garments of that שר, since he has robbed Israel of its pride of place. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 43 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 43](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/43) **על** כן רמז משה רבינו עליו השלום שהוא ראוי גם כן להקריב זבחים ועולות בסוד קרבן ראשית, כי הוא הבכור לפי שעה. וכן ירמוז גם כן על שר אדום שהוא הראש מצרי ישראל שהיו צריה לראש, ולא זו אלא אפילו כל שבעים השרים אע"פ שאין כולם נעשו לראש על ישראל מכל מקום יכולין להקריב קרבן כמו שאמרו רז"ל (חולין יג, ב) שהגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל, והטעם כי יש להם ראשית גם כן, דהיינו אף שהם קליפות והם מסטרא דשמאל, מכל מקום בשרשם יש להם אחיזה בקדושה, כי אין דבר בעולם שלא יהיה נשרש למעלה כי הוא יתברך היוה את כולם ומחיה את כולם. ומה שיש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין לו עוד מציאות זולתו יתברך, על כן בשרשם הם קודש כי נאחזים בקדושה, רק בהשתלשלותם נעשה קליפה וטמאו את עצמם, על כן מצד הראשית שלהם שהוא אחיזתם בקדושה שייך קרבן ראשית ומקריבין ומקבלים השפעה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses therefore hinted to Pharaoh that is was appropriate for him also to offer sacrifices to G–d as a representative of an aspect of ראשית, as he was temporarily a first-born. Moses alluded at the same time also to the שר של עשו, and the other spiritual representatives of the 70 nations, suggesting that it behooves them to offer sacrifices to G–d who had assigned to them the role of first-borns for a period of time (as alluded to in Lamentations). Although not all of the שרים of the 70 nations have become ראש, i.e. replaced Israel in its role for a while, they are able to offer such sacrifices. Our sages have ruled that Gentiles may offer free will offerings, and that those may be presented on the altar of the Holy Temple (Menachot 73). The reason is that they possess an aspect of ראשית. We must remember that though we view these pagans as קליפות, even the origin of Samael is in regions of purity, as we have demonstrated elsewhere. There is nothing in this universe which is not ultimately rooted in purity. It could not be otherwise, because G–d is the original Cause of everything. It was He who gave life to all these phenomena. There is no independent existence on earth below or in the Heavens above. The קליפה concept did not emerge until the universe was already in an advanced stage of development. Reflecting on this we appreciate that while Israel was placed under the dominion of these שרים, this does not mean that G–d has abandoned us to the forces of the קליפה. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 44 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 44](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/44) **וזהו** ג"כ ענין (גיטין נו, ב) כל המיצר לישראל נעשה ראש, כי אף כשישראל תחת האומות, אינם רק תחת הראש שלהם שהוא מקור קדושתם, ולא תחת הטומאה שמטמאים את עצמם, כי שרשם שהוא הראש שלהם הוא קודש. וזהו ענין הגוים נודרים נדרים ונדבות, אבל לא חטאות ואשמות, כי חטאות ואשמות שלהם הוא טומאה, אבל הנדרים והנדברות מצד השורש הקדושה שלהם, כי יש להם שורש בקדושה. וזהו ע' פרי החג כנגד ע' השרים (סוכה נה, ב) כמבואר במקומו בארוכה (עי' מס' סוכה תורה אור). ומכל שכן אלו השרים הגדולים שהיו צרי ישראל ונעשו לראש, והם היו בכור כמו שר מצרים הראשון למשול על ישראל, ושר אדום הוא האחרון. ועשו הוא בכור ללידה והוא העקב והסוף של ישראל. וזהו ענין (בראשית כה, כו) וידו אוחזת בעקב עשו, ובעת ממשלתם היתה השכינה מתלבשת בהם להשפיע לישראל: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We have been handed over to the dominion of a force which after all originated in the regions of sanctity and purity, i.e. we have been subjected to their ראש, which is metaphor for their origin in Holy Spheres. These pagans are not allowed, however, to have sin-offerings presented on their behalf on the altar of the Holy Temple because their sin-offerings are impurity personified. All of this is the mystical dimension of the 70 bulls the Jewish people offered on behalf of the Gentile nations during the course of the holiday of Tabernacles as described in Numbers 29,14-34. It will be explained there in greater detail. While we have said that Esau was first-born from the physical aspect, i.e. that he was born first, we nonetheless look forward to the time of the redemption when it is he who will become the עקב, heel, not Jacob. When the Torah describes Jacob as holding on to the heel of Esau in Genesis 25,27, this is an allusion to Esau being the last of the שרים to have dominion over Israel at any time. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 45 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 45](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/45) **וזהו** סוד (שמות י, א) למען שתי אותותי אלה בקרבו, ורומז לאותיות שם ידו"ד המתפשטים בשכינה המתלבשת, כי כבר כתבתי בפרשיות הקודמות שכל נסים ונפלאות מצרים היו בשם ידו"ד וכמו שאמר הקב"ה אני ידו"ד והודיע ששמו ידו"ד. ועל אותיות זה השם אמר למען שתי אותיות אלה בקרבו¹. והענין הוא סוד המתבאר בזוהר בפסוק (קהלת ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, כי כמו שהיו צריה לראש ע"י התלבשות השכינה כמו שכתבתי, כך בבוא עתם אזי התלבשות השכינה בו ולהכניע, וזהו אשר שלט האדם, שהוא סוד אדם אשר על הכסא, באדם, שהוא אדם בליעל אזי שולט האדם באדם לרע, ומאותיות שמו נתפשטו הכנעת השר שהוא הבכור. והמכות באומה של מטה, דהיינו מצד יו"ד מהשם נתפשטו י' מכות. ומצד ה' מהשם נתפשט שכל מכה וכמה היתה של חמש מכות כדברי ר' עקיבא בהגדה. ואף ר"א שאמר שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות, מכל מקום הד' מכות עם הכולל דהיינו עצם המכה דם צפרדע כו' הוא חמש: footnotes: ¹ על כן שיתי אותותי שתי חסר כתיב, מלשון שתי, כלומר ב' אותיות הראשונות: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This brings us to the mystical dimension of Exodus 10,1: למען שיתי אתתי אלה בקרבו, "In order that I can place these My signs in its midst." G–d performed all these miracles in His capacity as י-ה-ו-ה, as I have pointed out in my commentary on the last two portions, in connection with G–d proclaiming: אני י-ה-ו-ה. The Zohar, commenting on Kohelet 8,9: עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, "There is a time when one man rules over the other to his detriment," explains that just as the oppressors of the Jewish people became the ראש because they temporarily enjoyed the fact that the שכינה had chosen them to be its "mantle", so the same שכינה, when the time is ripe, will exploit this fact to humiliate these oppressors. This is the mystical dimension of the words אשר שלט האדם, the ideal prototype of man as found under G–d's "throne," in the verse just mentioned. The second word באדם in the same verse refers to אדם הבליעל, depraved man. The letters in G–d's name "expand" to engulf and humiliate the respective שר who functioned as a temporary בכור, first-born. The plagues on the nation of Egypt were orchestrated with the help of the מטה, staff. The letter י of the name of G–d on that staff expanded into Ten Plagues, whereas the letter ה engraved on that staff ensured that each plague would appear in five guises as mentioned by Rabbi Akiva in the Haggadah shel Pessach. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 46 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 46](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/46) **ודע** כי גאולת מצרים אף שהיתה גאולה גדולה, מכל מקום אינה גאולה בהחלט עד לעתיד ואז יתגלה אותיות שם ידו"ד כולם, משא"כ עתה לא נתגלה כי אם אותיות י"ה כמו שכתוב (שמות יז, טז) כי יד על כסא י"ה, וכמו שאמרו רז"ל (שמו"ר כג, יא) שירה חדשה נאמר בלשון נקבה, כי הגאולה היתה מצד עולם הנקיבה, ולעתיד יברא ה' חדשה ונקיבה תסובב גבר, ככתוב בספר ירמיה (לא, כב), כי תתעלה הנקיבה להיות כתוקף הזכר בסוד (ישעיה ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה, ויהיה שיר חדש בלשון זכר, וכבר הארכתי בזה בביאור ההגדה, ואז יתייחדו ויתעלו אותיות ו"ה מהשם שהם סוד ד"ו פרצופין זכר ונקיבה ויתייחדו ונקראו שמם אדם ביחד בשם הזכר: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We must remember that though the redemption from Egypt was indeed a great redemption, it was not an ultimate redemption. Such a redemption will occur only in the future when the Messiah comes, at which time the impact of the remaining two letters in G–d's Ineffable Name will also be felt. The fact that during the episode of the Exodus only the first two letters of G–d's Ineffable Name had manifested themselves is alluded to in Exodus 17,16: כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, which alerts us to the fact that only the first two letters in G–d's Ineffable name carry on the war against Amalek. Our sages have confirmed this when they point to the שירה חדשה, song in the feminine gender, that the Jewish people sung in appreciation of G–d's salvation at that time. This song will be replaced by a שיר חדש, song in the masculine gender, which will be composed and sung by the Jewish people in the future when the final redemption will occur. The redemption from Egypt was rooted in the עולם הנקבות, the "female" world. We read in Jeremiah 31,21 (22) where the prophet speaks about the ultimate redemption, that: ברא השם חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, "For the Lord has created something new on earth; a woman courts a man!" This is an allusion to the type of redemption that still awaits us. I have elaborated on this theme in my commentary on the הגדה של פסח. The time of the redemption is the time when all the letters in the Ineffable Name combine and form the dual-faced, male-female Name, i.e. the concept that prevailed at the time the prototype of אדם -who was created male and female combined- was conceived. The prevalent name then was masculine, as is clear from the word אדם as opposed to אדמה. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 47 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 47](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/47) **והנה** שמעתי מדורשי רשומות שאמרו רמז בזה הפסוק (שמות ח, יט) ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה. כי הנה פדת כתיב חסר והיה ראוי להיות מלא. וכמו שכתב רש"י באיכה (א, ו) בפסוק וילכו בלא כח לפני רודף, כל רודף שבמקרא חסר, בר מן דין, כי רדיפה מלאה נרדפו, ועל זה נתרעם הפייטן מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי, כי שנת גאולי בא כתיב חסר (ישעיה סג, ד), וכן בכאן כתיב פדת חסר. על כן אמר (שמות ח, יט) למחר יהיה האות הזה, כלומר יש מחר שהוא לאחר זמן ורומז על גאולה אחרונה, אז יהיה מלא באות הזה, כך שמעתי: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have heard some interesting comments by people who specialise in the exegesis of רשומות, "records." The Torah states in Exodus 8,19: ושמתי פדת בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה. Moses tells Pharaoh in advance of the arrival of the plague of the wild beasts: "And I will make a distinction between My people and between your people; tomorrow this sign will come to pass." The commentators point out that the word פדות which is normally spelled with the letter ו, is here spelled defectively. Rashi points out in his commentary on Lamentations 1,6: וילכו בלא כח לפני רודף, "They could only walk feebly before the pursuer," that the word רודף is always spelled without the letter ו, whereas in this instance it is spelled plene. This is an indication that here the pursuit was totally unrelenting. This spelling gave rise to one of our liturgical poets becoming upset about the fact that whereas the pursuit of the Jewish people by their adversaries is spelled plene, the word for redemption, i.e. גאולה, is spelled defective in Isaiah 63,4: ושנת גאולי באה. He was also upset that the word פדת in our verse was spelled defective. [I have not seen an edition in which the words שנת גאולי are spelled defective. Ed.] Moses is therefore supposed to have referred to a different morrow, i.e. למחר, at which time the redemption, פדות, would be total and include the letter ו. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 48 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 48](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/48) **והנה** אתן תוספות ביאור. רש"י כתב בפרשת בחקותי בפסוק (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקוב, בה' מקומות נכתב יעקב מלא, ואליהו חסר, בחמשה מקומות נטל יעקב אות משמו של אליהו עירבון שיבא ויבשר גאולת בניו. וענין ה' פעמים ו' רמז לוא"ו וה"א מהשם, ויעקב הוא מרכבה לשם ידו"ד, על כן נטל למשכון מן אליהו ה' פעמים ו' שיתגלה בגאולה אחרונה, והה"א שהיא הנקיבה תתייחד עם וא"ו שהוא הזכר ויתעלה לאותיות י"ה, ומשירה חדשה תהיה שיר חדש ונקיבה תסובב גבר והיו לאחד, והשירה הזאת שהוא לשון נקיבה יהיה השיר הזה. וזהו למחר יהיה האות הזה, דהיינו וא"ו שיתמלא פדות וגם גאולי, ואמר הזה, כי זאת תהיה כמו זה, רמז לדבר במספר קטן עולה זאת כמו זה, ועולה י"ב נגד י"ב צירופי שם הוי"ה שיהיה ידו"ד אחד ושמו אחד, וכתיב (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים כן אראנו נפלאות. אמנם יציאת מצרים יהיה טפל, וגאולה אחרונה עיקר (ברכות יב, ב), ואז יקוים בעצם למען שיתי אותותי אלה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I would like to offer an additional thought on this anomaly. Rashi in his commentary on Leviticus 26,42- where the Torah writes that even while in exile, and while being persecuted, G–d will always remember the covenant with Jacob, Isaac and Abraham (in our favour)- states that the name יעקוב is spelled with the letter ו on only five occasions in the Bible. The name אליהו, on the other hand, is spelled without the final letter ו on five occasions. Rashi views Jacob as having "borrowed" a letter from the name of Elijah on those five occasions. He considers that letter as a pledge by the prophet Elijah that he will come to announce the deliverance of Israel. The mystical dimension of these five occasions is that they refer to the last two letters ו and ה in the Ineffable Name. Jacob, because he is the מרכבה, "carrier" of G–d's Presence, "borrowed" the letter ו from the name of אליהו five times. This letter was to serve as guarantee that the eventual redemption would be a full and comprehensive one. It should be able to combine with the letter נקבה תסובב גבר, the female element. This is an allusion to the promise in Jeremiah 31,22, that at that time שירה חדשה, "woman will court man," as we have mentioned elsewhere, and that the שירה חדשה, will be transformed into a שיר חדש. When Moses speaks about האות הזה, instead of האות הזאת in Exodus 8,19, this is an allusion to the time when the word אות will be treated as masculine in all its aspects. The word אות refers to the extra letter which will be added to the spelling of the word פדת, so that it will be seen to be פדות. Moses speaks of האות הזה as in (זה לך האות), to show that at the time of the final redemption the numerical value of the word זאת (when you ignore the "zeros,") will be 12, the same as the numerical value of the word זה. It is an allusion to the 12 צירופים, different permutations, in which the Ineffable Name can be spelled when using a word for each letter. It is significant that in Michah 7,15 we read concerning such a time in the future: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. The prophet describes that the miracles performed by G–d at the time of the Exodus will pale into insignificance, and he describes how the nations of the world will react to G–d's manifesting His power anew. It is at that time that the real thrust of Moses' promise in Exodus 8,19: "I will set these My signs," will truly be fulfilled. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 49 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 49](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/49) **נחזור** לענין, התלבשות השכינה בהשר, הוא מעלה גדולה להשר, אבל אח"כ נתהפך לשלוט בו לרע ולהכניעו כמו שכתבתי לעיל. וזהו ענין (שמות י, ב) אשר התעללתי במצרים, פירש רש"י (ד"ה התעללתי) שחקתי, וצריך להבין מהו ענין השחוק. ולפי מה שכתבתי בענין שר מצרים הוא מובן, כי כשהשר ברום מעלתו אז אינו זוכר באחריתו, כי מאיגרא רמא יפול לבירא עמיקתא, והתלבשות שגרם לו המעלה זה בעצמו יורידו. ויושב בשמים ישחק הוא ברוך הוא יודע העת והרגע אשר מכח התלבשות הזה ישפילנו יכניענו כמו שכתוב (שמות י, ג) עד מתי מאנת לענות מפני, וענין ההכנעה היא להתהפך מרע לטוב כענין סמאל שרו של עשו שהודה על הברכות¹: footnotes: ¹ וזה לשון הרקנאטי פרשת בשלח, ודע כשהקב"ה רוצה לעקור אומה ולהשפילה, משפיל השר שלה תחילה במרום, כמו שאמרו רז"ל (מכילתא טו, א) אין אומה נופלת אלא אם כן נופל שרה תחילה, שנאמר (ישעיה כד, כא) יפקוד ה' על צבא המרום וגו'. וכשממעט השפע מזה ומרבה לזה, או מתבטלין הממונים כשיגיע ממונה אחר לבטלן, אז היא מלחמה בין מלכי האדמה, וזהו שנאמר (דניאל ח, י) ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם, להודיע כשלקו הממונים למעלה על כל פנים לוקים אותן שהם תחת ממשלתם. ואמרו רז"ל בפסיקתא, קל מן שמיא נפל, מהו קל, אמר ר' יוסי בן חלפתא, השר שלו קל היה שמו, זהו קל מן שמיא נפל. ודע והאמן כי כשרדף פרעה אחרי ישראל כי המלחמה היתה למעלה ולמטה, זהו (שמות יד, ז) ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים, כי שר של מצרים נתחבר עם סמאל, ונתוספו לו שש מאות לבד רכב מצרים, זהו וכל רכב מצרים. ובאו להלחם עם אדנ"י, שנאמר (שם יד) ה' ילחם לכם. ולפי שהיו ישראל סרבנים על הים, לפיכך היה מלחמת השרים קשה. ואז לבש הקב"ה ג' מיני מלבושים, לבוש מלכות לתפארת גאון יעקב, לבוש החסד מצד אברהם להציל בניו, לבוש מלחמה מצד הגבורה להלחם עם מרכבות של מצרים וסמאל הרשע, ואלו השלושה מלבושים הם בסוד (שם יט-כא) ויסע ויבא ויט. וזהו סוד (שם כה) ויסר את אופן מרכבותיו, הם האופנים העליונים שהיו מנהיגים למצרים שלמטה במרוצה, ובהשברם נשברו כחותם למטה, ואז אמרו (שם) אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים של מעלה, עד כאן לשונו:ומתוך מאמר זה שאמר כשנלקה שר של מעלה אזי נעשה מלחמה למטה, יתורץ הקושיא שהקשו המפרשים בפסוק שאמר (שם יב, כג) ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם, מאין היה המשחית, הלא הקב"ה היה בעצמו ובכבודו עשה מכת בכורות. אלא הענין הוא שהקב"ה בעצמו ובכבודו השפיל את השר של מצרים, כי הוא השר הגדול שבהשרים, על כן הוצרך הקב"ה בעצמו ובכבודו להשפילו, וכשהושפל, אז במצרים של מטה באו המשחיתים והמיתו את בכוריהם. והארכתי בענין הזה במקום אחר, וזהו שנאמר (תהלים נ, ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** To return to the subject which we touched upon earlier of how the שר can don the "mantle" of the שכינה. Although this is a tremendous display of power for such a שר, it will boomerang and become the cause of his downfall as we mentioned earlier. This procedure is alluded to in the words of our פרשה in 10,2, where the Torah says: "how I have made a mockery of the Egyptians." Rashi explains that the word התעללתי במצרים, means "I have toyed with them." We need to understand the meaning of this שחוק, game, that G–d played. When we consider the august position of the שר של מצרים as we have described, we realise that when he was at the height of his power, this שר gave no thought to his eventual demise, and that the higher he would rise, the greater would be his eventual fall into a deep pit. The very "mantle" of the שכינה which he wore would become the cause of his downfall. At that time, G–d in Heaven, who is aware of the exact moment in time when events would cause the שר של מצרים to fall, would smile. The timing of these events is alluded to in Moses' words to Pharaoh in 10,3: "How long will you refuse to humble yourself before Me?" Humbling oneself means to turn from being evil to being good. We have a prime example of this when Samael, who had been Jacob's arch-enemy, changed direction and accorded Jacob his blessing, his recognition (Genesis 32,29). ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 50 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 50](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/50) **וזהו** סוד מציאת חן בעיני העם לקיים (שמות יב, לו) וינצלו את מצרים, ולבסוף אמר פרעה (שם לב) וברכתם גם אותי, כי אתם עצם הברכה, ומברכותיכם יבורך גם אני: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This is the secret of "finding favour in the eyes of Egypt," something which happened to the Egyptians after their first-born were slain. They humbled themselves before the Israelites, and as a result the Israelites emptied Egypt of silver and gold (12,36). Pharaoh also eventually humbled himself, when he asked Moses to give him a blessing in 12,32. He said this because he had come to realise that Israel itself represented blessing, and that he could be included in the blessing that is bestowed upon Israel. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 51 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 51](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/51) **וזהו** סוד מה שאמר פרעה (שם י, יא) לא כן, כי יצא קללה מפיו שאמר (שם י) ראו כי רעה נגד פניכם, ומלאך רע ענה בעל כרחו ואמר לא כן, כלומר לא יהיה כמו שאמרתי דם שאני רואה שמורה על הרעה, רק אדרבא מורה על הטוב שהוא דם מילה, כך הוא הרמז של לא כן. ואע"פ שפרעה לא נתכוון לזה, מכל מקום הרבה פעמים יוצא דיבור מפי האדם והוא אינו יודע עד היכן כח הדיבור הזה, והוא מפי עליון: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Keeping this in mind, we understand that when Pharaoh said: לא כן (10,11) he rejected this concept and heaped a curse on himself instead. He actually said: ראו כי רעה נגד פניכם, "I see destruction facing you." At that moment the מלאך רע, the "evil" angel, speaking through Pharaoh's mouth, responded against his better judgment: לא כן, "not so," i.e. the blood which Pharaoh believed to be facing Israel, and which he interpreted as a sign of Israel's defeat in battle, would be turned into the blood of circumcision and have a beneficial effect on Israel. Although this was not what Pharaoh intended when he said these words, this is only one of many instances when man utters something while unaware of the far-reaching effect of his words. The words spoken in such cases are really G–d's words. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 52 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 52](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/52) **וקרוב** לזה מצאתי בספר כנפי יונה סימן ס"ח וזה לשונו, ראו כי רעה נגד פניכם, ל"א כ"ן בגימטריא מיכאל, שנזדמן שם ושם בפיו של פרעה בטול קללתו. וכשנהפך מלאך רע זה פרעה להיות שליח מיכאל ואמר לא כן, הרי יו"ד של מיכאל נוספת בו באות מלאך להפוך. עשר שמות אלהי"ם עולים עם המלות תת"ע כמספר אלו ז' תיבות של רא"ו כ"י רע"ה נג"ד פניכ"ם ל"א כ"ן להיות רחמים על ישראל, שכן הם ג"כ בגימטריא ברכ"ת אברה"ם, עד כאן לשונו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have found a similar interpretation in a book called כנפי יונה, chapter 68. Concerning the verse: ל"א כ"ן ראו כי ראה נגד פניכם,the author states that the numerical value of the high-lighted words is the same as that of the names of the angel מיכאל =101. The angel Michael happened to have been present at that moment of Moses' meeting with Pharaoh, and he placed words into Pharaoh's mouth which effectively neutralised the curse contained in the words immediately prior to לא כן. This meant in effect that Pharaoh, i.e. the "evil" angel, was now transformed into a messenger of the angel Michael. The numerical value of the seven words starting with ראו, amounts to a total of 870. Ten times the name א-להים plus the letter י from the name מיכאל total 870. The words: ברכת אברהם also total 870. We therefore see that by adding the words לא כן to the previous curse of: רשאו כי רעה נגד פניכם, the curse of Pharaoh was changed into the blessing of Abraham, i.e. the blessing implied in fulfilling the commandment of circumcision. Thus far the author of כנפי יונה. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 53 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 53](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/53) **ומעתה** יתבארו הפסוקים והמאמר ממה שהקדמתי שגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל, ומכל שכן אותן שנעשו לראש כדפירשתי, ומתחילה אקדים מה שכתב רש"י בפרשת בלק (במדבר כג, ט) בפסוק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם, שנאמר ה' בדד ינחנו. וכשהאומות בטובה הן אוכלין עם כל אחד ואין עולים להם מן החשבון, וזהו בגוים לא יתחשב, עד כאן לשונו: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 54 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 54](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/54) **כן** הענין בקרבנות של נדרים ונדבות הגוים שמקריבים ישראל. הנה ע"י קרבנותיהם הם מתקרבים אל הקדושה ע"י שרשם למעלה הנשרש בקדושה ומורידין שפע מלמעלה, ובזו ההשפעה גם כן ישראל נשפעים והן שמחין עמהן. אמנם התעוררות קרבנות ישראל שמקריבין את עצמם בפנימיות הקדושה למעלה וזהו שמור להם לעולם הבא לדביקות הנצחיות אשר אין לה ערך ושיעור והוא בלתי מושגת אשר על זה נאמר (ישעיה סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך על השכר הרוחני הזה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 55 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 55](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/55) **ועל** זה יתבארו הפסוקים. ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' כדפירשתי לעיל. משה רבינו ע"ה השיב גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו. כלומר ע"י נדרים ונדבות משלך שנקריב לשמך לה' אלהינו, אזי תתן בידינו כי לנו גם חלק בהשפעה זו, נמצא אנו נהנין מהשפעה זו. וגם מקנינו ילך עמנו, כלומר מה שהוא קרבנותינו זה ילך עמנו לעולם הבא. ואמר עמנו, כי עמנו הוא דווקא, כי ה' בדד ינחנו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We are now able to understand Pharaoh saying to Moses: לכו עבדו את השם, "Go and serve the Lord," as explained and Moses' reply: "you too will give us sacrifices." Moses simply meant that since Pharaoh would donate free-will offerings of his own, the Jewish people would offer them on his behalf. The words "you will give them into our hands," meant that Israel would derive an indirect benefit from these offerings of Pharaoh. Whenever G–d responds to a person's offerings, the party offering them also becomes a beneficiary of G–d's response. When Moses said: "Our cattle will also go with us," he meant that inasmuch as they have become our sacrifices, they will "go" with us, confer a benefit upon us in the World to Come. Moses added the word עמנו, with "us," to exclude other nations. Only of Israel is it said in Deut. 32,12: השם בדד ינחנו, "The Lord guided him (Israel) alone." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 56 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 56](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/56) **אח"כ** אמר לא תשאר פרסה, זה רומז על בכור השני שהוא בכור לשעתו שר של עשו הוא אדום, והנה יש בו סימן קבוע המראה שיש בו אחיזה בקדושה, כי ידוע שעשו נקרא חזיר שנאמר (תהלים פ, יד) יכרסמנה חזיר מיער, והחזיר פושט טלפיו כמו שכתוב (ויקרא יא, ז) ואת החזיר כי מפרים פרסה הוא וסימניך (בראשית כה, כו) וידו אוחזת בעקב עשו, כי בפרסות עשו יש סימן טהרה מפריס פרסה הוא, על זה אמר לא תשאר פרסה. כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו, והוא כדרך שאמר למעלה כענין שאמר שר מצרים. גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו, כך אמר בכאן בשר עשו. לא תשאר פרסה, כלומר לא תשאר המפריס פרסה לגמרי נדחה להיותו שירים, רק ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו כי אנחנו נהנים גם כן מזה. אבל ההשפעה שיגיע מעצם קרבנות שלנו גודל הדביקות והקירוב הזה מעבודה שלנו אנחנו לא נדע עד בואינו שמה, כי אין לנו להשיג גודל הרוחניות כי עין לא ראתה אלהים זולתך ולא נדע עד בואינו שמה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses said afterwards: -"Not a hoof will remain;" this was an allusion to the other "temporary" first-born, the spiritual representative of Esau, otherwise known as Edom. There is a special sign which proves that this שר has a hold on a holy domain. It is known that Esau is also called חזיר, the pig. The source for this is Psalms 80,14: יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה, "Wild boars gnaw at it and creatures of the field feed on it." The pig is known to stretch out its hooves as if to demonstrate that it possesses the marks of purity [Leviticus 11,7, although it does not chew the cud, the other mark of purity required. Ed.]. When the Torah describes Jacob as holding on to the heel of Esau at the time he was born, this is allegorical. It means that Esau does possess one mark of purity, and it is this mark of purity, his heel, read: its hoof, to which Jacob cleaves. Moses alluded to this mark of purity of Esau when he said that he would not leave a hoof in Egypt, "for from it we shall take to sacrifice to the Lord our G–d." This verse is parallel to the earlier verse in which Moses described how Israel would offer sacrifices on behalf of Pharaoh, or the שר של מצרים. The words "from it," indicate that something of Esau's is fit to be rendered as an offering to G–d. Israel would benefit from this, but Moses was not yet sure how and when that benefit would accrue to Israel, i.e. "we do not know what we shall serve the Lord until the time comes to prepare the offering." The basic benefit we derive from our own sacrifices cannot be assessed until the Hereafter, since no human eye has beheld the glory in store for us there. The true dimension of spiritual benefit reserved for us is known only to G–d Himself. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 57 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Torah Ohr 57](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Bo,_Torah%20Ohr/r/57) **ועל** זה רומז המדרש, לא תהיה סבור שאנו נזבח משלנו כלום, כלומר לא יהא סלקא אדעתך שנאכל מהזבח שלנו, כי אין לנו חלק בעולם הזה משכר הרוחני הגדול, רק ממה שיש לכם ממנו נקח, דהיינו ממה שאנחנו מקריבים לשמך, אבל מה שאנחנו מקריבים לנו זהו עין לא ראתה וגומר. ואנחנו לא נדע ונשיג זה עד בואינו שמה. יהי רצון שנזכה לדביקות הנצחי כמו שכתוב (תהלים כז, ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אמן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This is what the Midrash had in mind when it said:"do not think that we shall bring our own animals as offerings." We are not going to eat from the meat of these offerings of ours, for the concept involved in the service to the Lord is neither material nor physical. We are not concerned with our share in the here and now; our entire share in this world is the reward for offering sacrifices on your behalf. The sacrifices which we offer on our own behalf, however, will result in benefits accruing to us in the Hereafter, a world that only G–d has seen.