## Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 1 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 1](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/1) **וידבר** אלהים אל משה ויאמר אליו אני ידו"ד וגו', עד ושמי ידו"ד לא נודעתי להם (שמות ו, ג). כבר הארכתי בדרושים של פסח ובהגדה כי לכל האותות והמופתים בשידוד המערכת ובשינוי טבע במצרים היה בשמו הגדול שמו המיוחד שהוא ידו"ד שהוא היה הוה יהיה, והוא היות כל הנמצאים מאפס ומאין המוחלט, וחדשם איש על טבעו הנוהג כמנהגו של עולם, ועשה את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם, ומי בכל מעשה ידיו בעליונים או בתחתונים שיאמר לו מה תעשה, ובריאת כל הנמצאים כמות שהם מתנהגים הוא בשם אלהים אשר נתגלה בבריאה כמו שכתוב (בראשית א, א) בראשית ברא אלקים את השמים וגו' ונאצל משם ידו"ד: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני השם. I have expounded at length in my treatise on Passover, as well as in my commentary on the Haggadah shel Pessach on the opening lines in our portion, commencing with Exodus 6,2 until the words לא נודעתי להם in verse 3. All the miracles performed by G–d in Egypt which defied all known laws of nature, were invoked by the Ineffable Four- lettered Name י-ה-ו-ה which symbolises G–d as היה, הוה, יהיה the One who created the world ex nihilo and who is eternal. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 2 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 2](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/2) **וכן** כתב הזוהר כי שם אלהים הוא הטב"ע כי כן עולה כמספר הטב"ע, כי פי' שם אלהים הוא הקו היותר ע"פ דת ודין לכל נברא ונברא טבעו ומהותו ועניינו הקצוב לו, אבל גדול ידו"ד מכל אלהים כמ"ש יתרו (שמות יח, יא) כי בשם ידו"ד משנה הטבע ומשדד המערכת, וכן כתוב (דברים י, יז) כי ידו"ד אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים, ונקרא בשם אלקים ובשם אדני. אבל גדול ידו"ד, כי השמות נאצלים משמו המיוחד: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The name אלוקים, on the other hand, symbolises nature, i.e. the laws of nature. We have repeatedly mentioned that the Hebrew word for nature, הטבע, has the same numerical value as the word א-להים. According to the Zohar, that name represents a קו, line, the rule of law and order, i.e. justice. The characteristics of all living creatures were determined by G–d invoking His attribute אלוקים.[In the words of the Ari Zal: "After G–d had created the הרשימו, the "place" for a universe, He created all that was to fill that "place." This was accomplished by means of a קו, sort of a pipeline. The light G–d created entered and dissipated within the "place" designated for the universe by means of the קו. Ed.] The fact that the Ineffable Four-lettered Name is a "higher" attribute than that of אלוקים is documented in Exodus 18,11: כי גדול י-ה-ו-ה מכל הא-לקים, when Yitro acknowledges the superiority of that attribute of G–d over all others. All other attributes (names) of G–d are derived from the Ineffable Name. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 3 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 3](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/3) **ועל** זה רומזים ג' הודו. (תהלים קו, א-ג) הודו לידו"ד כי טוב כי לעולם חסדו, הודו לאלהי האלקים כי לעולם חסדו, הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו. ביאור הענין הש"י ברא מערכת השמים והם אדונים כי כח וגבורה נתן בהם להיותם מושלים בקרב תבל, אבל הוא יתברך אדון האדונים, ואח"כ גבוה מעליהם השרים שלמעלה המנהיגים המערכת והם נקראים אלקים והם אלקי האומות, אבל הוא יתברך אלקי האלקים ושמו המיוחד ידו"ד הוא גדול מכל האלקים, וזה הראה במצרים לכל האותות והמופתים בשידוד המערכת ובשינוי הטבע: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** One of the allusions to this is found in Psalms 136, in which the Psalmist commences by calling upon us to praise 1) הודו - לי-ה-ו-ה כי טוב כי לעולם חסדו, 2) הודו לא-לוקי הא-לקים כי לעולם חסדו, followed by 3) הודו לאדני האדנים כי לעולם חסדו. G–d created the system of planets, which are referred to as אדנים. Every Sabbath we read in a liturgical poem א-ל אדון: כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, "G–d equipped them with might and power to rule in the midst of the world." G–d nonetheless remains אדון אדונים, the Lord of lords. On a higher level than the planets are the שרים, the Celestial Forces who are in charge of these various planets and basic forces of nature. They are known as א-להים. Above those שרים is the attribute known to us as אלקי האלקים. The Ineffable Four-lettered Name towers above the aforementioned three names for deity-like powers that operate in the universe. It was this Name and what it implies that G–d employed when performing supernatural miracles in Egypt. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 4 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 4](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/4) **על** כן בא משה רבינו ע"ה לפרעה תמיד בשליחות שם המיוחד שם ידו"ד, ופרעה אמר (שמות ה, ב) מי ידו"ד אשר אשמע בקולו, כי לא שמע שם ידו"ד, אבל שם אלהים קיבל מיוסף הצדיק כמו שכתב הזוהר פרשת מקץ (קצה, א) בפסוק (בראשית מא, טז) אלקים יענה את שלום פרעה, וזה לשונו, ר' אבא אמר תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר לא ידעתי את יהו"ה, ופרעה חכים הוה מכל חרשוי. אלא ודאי שמא דאלקים היה ידע דהא כתיב (שם לח) הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ובגין דמשה לא אתי לגביה אלא בשמא עילאה דידו"ד ולא בשמא דאלקים, ודא הוה קשיא קמיה מכולא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא איהו שליט בארעא, ובשמא דידו"ד לא הוה ידע ועל דא הוה קשיא קמיה שמא דא, והאי הוא דכתיב (שמות ט, יב) ויחזק ידו"ד את לב פרעה, דמלה דא אתקיף לביה ואקשיה ליה, ועל דא משה לא אודע לי' מלה דשמא אחרא אלא שמא דידו"ד בלחודוי ואוקמוה, עד כאן לשונו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Whenever Moses appeared before Pharaoh he appeared as a messenger of that attribute. Pharaoh's reaction in Exodus 5,2 was that he had certainly never heard of such an attribute of any deity, מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקלו? Pharaoh had no difficulty in accepting G–d in His attribute as אלקים, as we know from Genesis 41,38. The Zohar (Sullam edition Miketz page 13) already comments on Genesis 41,16 where Joseph says: אלקים יענה את שלום פרעה "G–d will provide a reply for the welfare of Pharoh." Rabbi Abba said: "Observe the wickedness of Pharaoh who claimed not to have heard of G–d. He was extremely clever and exploited the fact that Moses had not presented himself as a messenger of אלקים -whom he could not have denied- but as a messenger of י-ה-ו-ה. He found it puzzling that Moses did not come in the name of the "same" G–d as the G–d of Joseph whom he recognised. He could not come to terms with that name of G–d. When the Torah writes ויחזק י-ה-ו-ה את לב פרעה, the meaning is that it was the use of that name that made Pharaoh's heart become obstinate. This is the reason that Moses never used a different name for G–d when confronting Pharaoh. Thus far the Zohar. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 5 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 5](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/5) **לפי** הזוהר מבואר ואני אקשה את לב פרעה, לא שהקב"ה יעות משפט, רק היה לב פרעה מוקשה מכח אני, דהיינו אני ידו"ד. זהו ואני אקשה, כי לא ידע שם ידו"ד. וגם חרטומים כשהודו אמרו (שמות ח, טו) אצבע אלהים, ולא אמרו אצבע ידו"ד. והענין אף כשקיבל פרעה מיוסף שם נוהג, ואין מלכות נוגעת בחברתה, כדרך מלכים שבארץ שכל אחד נוהג מלכות אף שגדול וקטן ביניהם, יש מלך אדיר, ויש מלך שאינו במעלה של זה. או היה סובר פרעה אלקים הוא אדון העולם, אבל העולם סגולה בו, כקצת פילסופים שסוברים כן הוא שהוא מעולם, וכן העולם הוא מעולם, הוא דבק בו וסגולה בו כאור השמש מהשמש. על כן כפר ואמר מי ידו"ד, ונתמלא חמה ואמר (שם ט) תכבד העבודה על האנשים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When we follow the approach taken by the Zohar we realise that G–d never interfered with Pharaoh's decision-making process at all. Pharaoh duped himself. The cause of his obstinacy was אני, G–d saying: אני י-ה-ו-ה. When G–d said to Moses early on in Exodus 7,3: ואני אקשה את לב פרעה, I shall make the heart of Pharaoh obstinate, the implied meaning is: "My revelation to him that I am י-ה-ו-ה, will harden his heart." When the magicians acknowledged that the plague of כנים, lice, was not the result of superior magic by Moses or Aaron (8,15), they limited their acknowledgement of its origin to אלקים, thereby excluding י-ה-ו-ה. Pharaoh had learned the meaning of אלוקים from Joseph; he acknowledged this deity as superior to other deities. His acknowledgement did not extend to such a deity's control of what he considered the laws of nature. We have a rule in Berachot 48 אין מלכות נוגעת בחברתה, "since G–d has assigned sovereignty to a certain king, or kingdom, another king or kingdom must not infringe on the sovereignty of such." [The Talmud illustrates this principle by pointing out Saul's artificially delayed arrival in order that the commencement of his kingdom should not shorten by as much as a minute the period G–d had designated for the leadership of the prophet Samuel. Ed.] Pharaoh understood that the existence of the kingdom of אלקים, though presumably greater than that of his own or other kings, would not interfere with the sovereignty of other kingdoms. There are many kingdoms in this world which co-exist although some are more powerful than others. It is also possible that Pharaoh acknowledged G–d as the Master of the Universe, but did not consider the Universe as G–d's creation, but rather considered Him part of the Universe. Other philosophers conceive of G–d as inseparable from the world, much as they view light as inseparable from the sun. For all these reasons, i.e. limiting G–d's possible domain, Pharaoh was angered when Moses pointed out that there was an added dimension to G–d. Pharaoh reacted by increasing the workload of his Jewish slaves, as we read in Exodus 5,9. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 6 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 6](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/6) **ועל** זה אמר משה רבינו ע"ה (שם ה, כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. כלומר כשהזכרתי שמך המיוחד והוצרך הש"י להראות כי הוא ידו"ד היה הוה ויהיה והוא מחויב המציאות לבדו אין עוד והוא היה מהווה הכל מאפס המוחלט, על כן בידו לשנות ולשדד: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When Moses observed this result of his first mission, he called out: "Ever since I have come to Pharaoh to speak in Your name, i.e. the Four-lettered one, he has made the burdens of the Jewish people even harder to bear" (5,23). This was something like a challenge to G–d to demonstrate the full impact of His Four-lettered Ineffable Name. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 7 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 7](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/7) **ונגד** מה שאמר פרעה מי ידו"ד, אמר הש"י אני יהו"ה. רמז לדבר (אבות א, יד) אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני. כדרך שאמר הלל למטה, כך מאמר הקב"ה למעלה, אם אין אני לי, כשאין אני מראה אני דהיינו אני יהו"ה, אז מי לי, דהיינו מאמר פרעה מי יהו"ה. וכשאני לעצמי, כלומר כשאני מגלה שמי המיוחד שהוא נקרא שם העצם זהו כשאני לעצמי, אז יתגלה מה אני, כלומר (תהלים קד, כד) מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית, המורה על חידוש העולם מאין ומאפס. והנה כתיב לכל האותות והמופתים אשר עשה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** At the beginning of our portion in 6,2, G–d therefore responds to Moses by saying that what He will do will prove that אני י-ה-ו-ה. When Hillel in Avot 1,14, coined the phrase אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, "If I do not do for me who will do for me? And if I do only for myself what good am I?" this was a rhetorical question posed to describe man's inadequacy in this world when he acts only as an individual. G–d posed a similar question concerning His position in the universe, by indicating that if He did not now demonstrate the true meaning of having described Himself as אני, then מי לי who else would do so on His behalf? Pharaoh's comment מי י-ה-ו-ה, would then be justified! On the other hand, if I do reveal My Essence עצמי, then מה אני, I can demonstrate מה רבו מעשיך י-ה-ו-ה, the greatness of G–d's works, how they were all intitiated with profound wisdom, i.e. בחכמה עשית, a reference to creatio ex nihilo. At the very end of the Torah, in Deut. 34,11, we read that Moses is credited with having performed כל האתת והמופתים, all the miracles that it had been Moses' mission to perform on G–d's behalf in Egypt. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 8 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 8](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/8) **הנה** משה עלה אל האלהים, כלומר נבואת משה היה אספקלריא המאירה והאיר בו שם יהו"ה, ויהו"ה בעצמו ובכבודו עשה כל הנפלאות רק עבר דרך משה מעבר בעלמא. זהו סוד (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים, כביכול היה עובר דרך משה כי הוא שלוחו, כי גדול כחו של משה שנקרא (דברים לג, א) איש האלקים, ואמרו במדרש (דב"ר יא, ד) מחציו ולמטה איש, ומחציו ולמעלה אלקים. כלומר משה רבינו ע"ה לא היה במעלה הגדולה מתחילה שהיה אח"כ, כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר ג, א) בראשית נבואתו טירון היה בנבואה, ואח"כ עלה להיות נקרא אלהים, ונעשה אלקים שישפיע בו ידו"ד שהוא גדול מאלהים וכביכול משה נעשה אלקים ובו עבר יהו"ה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses' level of intimacy with G–d was such that he had what our sages call אספקלריא מאירא, a clear vision. G–d enlightened Moses with this clear vision and he acted as G–d's agent. G–d in His Essence, however, performed these miracles, using Moses as a "filter" i.e. עבר. This is the true significance of Exodus 12,12: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, "I shall pass through the land of Egypt during that night, etc." Moses was called איש האלוקים, which our sages have interpreted to mean that his upper half was אלוקים, whereas the lower half of his body was איש, human. This simply means that Moses had not commenced his career on the same level as he completed it. Once he had ascended to Sinai, to אלוקים in Exodus 19,3, he became not only איש האלוקים but אלוקים. Shemot Rabbah 3 describes Moses as a טירון, "a private," in G–d's army in terms of his prophetic powers at the beginning of his career. Later on he rose to a level where he was described as אלוקים. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 9 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 9](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/9) **וכן** פירשו קצת מפרשים פסוק (שמות יח, א) וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, יתרו שמע אשר עשה הש"י למשה אלקים כמו שכתוב (שם ז, א) ראה נתתיך אלהים, ולישראל עשה לעם שבחר בהם מכל עם להיותן עמו, והענין שישראל הם צבאות ה' כי מתחילת הבריאה נתהוה הש"י להיות שכינתו בתחתונים, רק שקלקלו ואז עלתה השכינה למעלה. ועתה זיכך הש"י את ישראל בכור הברזל במצרים ובחר בהן להיות לו צבאו במקום צבא מרום. וזהו ענין (שם יב, נא) על צבאותם, ופירש רש"י (בראשית כז, מ ד"ה ועל חרבך) כמו בצבאותם, ואלו לא קלקלו אח"כ בעגל היו תמיד צבאות ה' וכמו שיהיה לעתיד דכתיב (ויקרא כו, יב) והתהלכתי בתוככם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Some Kabbalists explain Exodus 18,1, in which we are told what Yitro "had heard," as a description of Moses' spiritual ascent. According to that view, the words אשר עשה אלוקים למשה, mean that G–d in His capacity as י-ה-ו-ה, made an Elo-him of Moses. Yitro had heard that G–d said about Moses: ראה נתתיך אלוהים לפרעה, "See here, I have made you a deity over Pharaoh," while at the same time He had made the people His עם, nation. It was Yitro's understanding that becoming G–d's people meant becoming His "army." This would have been the realisation of G–d's wish ever since the Creation to have a residence in the material world. The reason that G–d, i.e. His manifest Presence, שכינה, withdrew from earth was only because man had seriously damaged that part of G–d's creation by his sins. Now G–d had refined the Jewish people in the "crucible" of the Egyptian bondage experience to the point where He chose them to be His "army" in lieu of His Celestial Army. This is the meaning of the words in 6,26: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם, "Take the children of Israel out of Egypt in their armies." Rashi comments that the words: צבאותם mean "every army according to their tribes." Had not these people participated in the sin of the golden calf afterwards, they would have remained on that lofty level indefinitely, just as they will be in the Messianic future of which the Torah says in Leviticus 26,12,: והתהלכתי בתוככם, "I shall be walking amongst you." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 10 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 10](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/10) **וזהו** שאמר (תהלים פב, ז) אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון. אלהים הוא מעלת משה רבינו ע"ה שנתנו הש"י אלהים לפרעה, דהיינו שהיה מושל על שר שלו ששר מצרים הגדול שבכל השרים. ואמר אלהים אתם, בלשון רבים כי משה רבינו ע"ה כולל ששים רבוא כי שקול הוא נגד כל ישראל (שהש"ר א, סד). ובני עליון כלכם, אתם אומה ישראל הייתם ראוים להיות בני עליון דהיינו צבא של מעלה ומשה רבינו ע"ה עליכם כמו אלהים על צבא מעלה. אכן אתם ישראל קלקול שלכם גורם כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו, כמו שהפיל הקב"ה השרים של מעלה בפני משה, כן אתם תפולו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** What has happened instead is best described by Assaph in Psalms 82,6: "I had taken you for divine beings, sons of the Most High, all of you; but you shall die as men do, fall like any prince." When Moses is described as אלוהים over Pharaoh, this means that he is superior to the spiritual representative of Egypt, its שר, in the Celestial Spheres. The שר של מצרים is the highest of all the שרים; this shows that Moses did indeed occupy a lofty position. When Assaph, in the Psalm quoted, refers to Israel as אלוקים אחת, "you are divine (plural)," it is a reference to Moses being perceived as equal to the 600,000, i.e. all of Israel. The expression ובני עליון כולכם in the Psalm refers to the people of Israel who were on a spiritual level qualifying them to be the "army" in the Celestial Regions with Moses as their leader compared to a divine force in charge of that "army." Israel's failure during the episode of the golden calf reduced them to a human level, made them mortal. Just as G–d had overthrown divine forces (such as the protective angel of Egypt) before Moses, now it would be the Jewish people's turn to be overthrown. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 11 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 11](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/11) **ועל** זה בא הרמז (שמות ו, ב) וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה', כלומר וידבר אלקים אל משה שדיבר אל משה שהוא יהיה אלקים, אבל אני יהו"ה גדול יהו"ה מכל אלקים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The introductory line of our portion: וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י-ה-ו-ה, means that G–d told Moses that he, Moses, would be אלקים, whereas He would be active in His capacity as י-ה-ו-ה, i.e. greater than any אלקים. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 12 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 12](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/12) **ועל** זה יתבאר פסוק חמור בשמואל סימן ב' (ז, כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה והנוראות לארצך מפני עמך אשר פדית גוי ואלהיו. ונדחקו המפרשים במאוד בפירוש זה הפסוק. גם קשה מה זה כעמך ישראל. עוד קשה כאן כתיב הלכו ובדברי הימים (א' יז, כא) ג"כ פסוק זה ושם כתוב הלך: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Once we understand 6,2 in the Torah in this way we will be better able to understand an extremely enigmatic verse in Samuel II 7,23: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלו-היו, "And who is like Your people Israel, a unique nation on earth, whom G–d went and redeemed as His people, winning renown for Himself and doing great and marvellous deeds for them and for Your land [driving out] nations and their gods before Your people whom You redeemed for Yourself from Egypt." All the commentators have great difficulty with this verse. One of the difficulties is the expression "like Your people Israel." Another difficulty is that in this instance G–d is described as הלכו, went (pl.), whereas in a parallel verse in Chronicles I 17,21, G–d is described as הלך, went (sing.). ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 13 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 13](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/13) **כבר** כתבתי שמשה נעשה אלקים על כל השרים, ושם ידו"ד אשר עשה נפלאות ושינוי הטבע ושידוד המערכת עשה בעצמו ובכבודו וכמו שכתוב בהגדה אני ידו"ד, אני ולא אחר. והנה כתיב (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, וזהו משה רבינו ע"ה כי כביכול התעברה במצרי כמו שכתוב (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים, היה המעבר דרך משה רבינו ע"ה. וזהו הענין בג' תדע, בשנים מהם כתיב למען תדע כי אין כידו"ד אלקינו המורה על מציאותו יתברך. וכן כתוב למען תדע כי אני ידו"ד בקרב הארץ, המורה על השגחתו יתברך. ובשלישית המורה על יכולתו בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, אמר לשון בעבור המורה על ההעברה דרך משה, על כן כתיב לכל האותות והמופתים אשר עשה משה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have already pointed out that Moses was appointed אלהים over all the שרים in the Celestial Regions, and that the Ineffable Name is reserved for The deity who controls and suspends laws of nature at will. We pay tribute to this fact in the Haggadah shel Pessach, where we describe G–d's interference in the line: "I, and not an angel, I, and not a Seraph, I, and not any agent." In view of the above, how are we to understand the verse in Numbers 20,16: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, "He sent an angel and took us out of Egypt?" Clearly the "angel" was Moses. G–d transferred His power העבר, as the Torah says in Exodus 12,23: "ועבר ה' G–d will pass through Egypt to strike, but will see the blood, etc." We have a similar verse in 12,12: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, "I shall pass through the land of Egypt during this night." The expression עבר, is a way of transferring power. This explains the threefold statement תדע which we quoted at the very beginning of our commentary (page 409). All three verses describe that there is no one like the Lord our G–d. The first one emphasizes His existence, whereas the second one emphasizes that He exercises control everywhere in His universe. The third statement features the word בעבור תדע, instead of למען תדע. The expression בעבור must be understood as העברה, transfer of His authority via Moses. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 14 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 14](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/14) **ובאמת** הוא יתברך עשאם בעצמו ובכבודו, וזהו מעלת משה רבינו ע"ה ומעלת ישראל היו מוכן להיותן לעם ה', כלומר צבא שלו ולהיות השכינה בתחתונים, והטעם כי התחתונים בתורתם ובמעשיהם הטובים כביכול מתקנים השם כי העבודה צורך גבוה וכמו שכתב הזוהר (ח"ג קיג, א) ועשיתם אותם כתיב (ח"ג קיג, א) ועשיתם אתם, אלא מאן דעביד פקודי דאורייתא ואזיל באורחוי כביכול כאלו עביר ליה לעילא, אמר הקב"ה כאלו עשאני, כגוונא דא (ש"ב ח, יג) ויעש דוד שם, והוא היפך הרשע שנקב את השם. וכן אמרו רז"ל (מכילתא בשלח טו, ו) כשישראל עושין רצונו מוסיפין כח בגבורה שלמעלה כו', והדרוש הזה ארוך נתבאר במקומו בארוכה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** It is nonetheless true that G–d personally performed these judgments on the firstborn of Egypt. The distinction of both Moses and the Jewish people at that time was that the people were prepared to become G–d's people, i.e. army, and that the שכינה was ready to resume residence on earth because by their absorption of Torah precepts and their performance of good deeds, the people of Israel had repaired the damage that had previously caused the שכינה to withdraw. Service to G–d is something that is "needed" by G–d, as we know from the Zohar's comment on ועשיתם, read attem. When someone performs all the commandments, G–d considers this as if that someone had in a sense "made Him." Our sages have stated, that when Israel performs the will of G–d, it adds strength to the גבורה in the Celestial Regions. We find such a concept applicable in Samuel II 8,13: ויעש דוד שם, "David made a Name." One can add lustre to someone's name; this is another way of "making" such a person. This is the very reverse of what a רשע, evil person, does by this wickedness. Such a person is described as נקב השם, having pierced or perforated the Shem, name of G–d, as we know from Leviticus 24,11. Cursing G–d is tantamount to perforating His image. This דרש is lengthy, and I shall explain it in its proper place. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 15 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 15](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/15) **ועתה** נבא לביאור הפסוק. קודם הפסוק כתיב (דה"א יז, כ) אין כמוך ואין זולתך, רצה לומר אין כמוך בשיווי, אף כשאתה רוצה להמציא איזה מציאות שיהיה גדול למאוד זהו מהנמנע להמציא שיהיה כמוך, כי מאחר שאתה ממציאו נמצא הוא עלול. אח"כ אמר ואין זולתך, ואלו הנמצאות שהמציא אותם יתברך ונתן להם כח וגבורה וממשלה להיות מושלים בקרב תבל אין ממשלתם זולתך, כי ברצונך אתה נותן להם, וברצונך אתה נוטל, ואם רגע אחד כמימרא לא ישפיע בהם הש"י הכח של הממשלה ההיא אז הם כלא היו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We shall now explain the verse preceding the line of כח וגבורה נתן בהם in Samuel II 7,23 we have quoted earlier. It says there: אין כמוך ואין אלוקים זולתך, "There is no one like You nor any other deity beside You." [There actually seems to be an error in the text, since the wording in Samuel II 7,23 is not identical with the wording quoted from the liturgical poem א-ל אדון which the author also quoted. Ed.] The first half means that there is no one of equal status. Even if You were to create such a power, it is impossible for it to be comparable to You. The very fact that You had to "invent" such a power makes it inferior to You. The words אין זולתך, refer to powers, deities, already in existence to whom G–d has assigned various domains within which they appear to reign supreme, as mentioned in the poet's statement כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, "He has equipped them with strength and power to be ruling in the midst of the universe." Their rule is not independent of You, i.e. אין זולתך. When it is Your will, these powers exercise dominion; when it is Your will, You take this power away from them. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 16 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 16](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/16) **אמר** (ש"ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד. הנה לאחר שקלקל אדם ודור אנוש וכן הרבה, עלתה השכינה למרום והמלאכים היו אז עם ה' וצבאו, ועליהם אמר ומי כעמך, כי הם היו עם ה'. לאחר זיכוך ישראל ורצה הקב"ה להשרות שכינה בתחתונים ובחר לישראל לו לעם אמר כישראל, כלומר ומי כישראל. זהו ומי כעמך ומי כישראל שהם גוי אחד המיוחד שבארץ אשר הלכו אמר לשון רבים, ובדברי הימים אמר לשון יחיד, והכל אחד כי ידו"ד בעצמו ובכבודו עשה הנפלאות, רק דרך העברה דרך משה כתיב (דברים לד, יא) לכל האותות ונפלאות אשר עשה משה. נמצאו מצד עצם הנסים הוא יתברך עושה נפלאות לבדו, וכן להיות הדרך למעבר הוא משה לבדו. על כן יצדק כשכתיב לשון יחיד הלך לפדות הן על הש"י הן על משה רבינו ע"ה, ויצדק ג"כ לשון הלכו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We continue in Samuel: ומי כעמך ישראל גוי אחד, "Who is like Your unique nation Israel?" After the damage inflicted on the earth by Adam, the generation of Enosh, and subsequent generations, the שכינה withdrew to the Celestial Regions and the angels then constituted G–d's army and assumed the role of G–d's "people." It is in reference to these angels that David speaks about "who is like Your people," these are the people of G–d. Once the Jewish people had been refined, G–d wanted to bring bring back His שכינה to earth, and He selected Israel to become His people. This is why the prophet has both the words עמך and ישראל preceded by the letter כ. Without this letter, we would have thought that the "Your people" referred to are the same as "Israel." As it is, the message is that Israel on earth i.e. its domain, is as unique as the angels, i.e. the "people" of the Celestial Regions, in their domain. The words אשר הלכו in the plural in Samuel, and אשר הלך singular, in the matching verse in Chronicles, are essentially the same. Inasmuch as the miracles were performed by G–d in His capacity as the Ineffable Name, the use of the singular is appropriate. In view of the fact that G–d employed Moses as the instrument of העברה, "filter," the use of the plural is justified. David alluded to the latter aspect in Samuel, and to the former in Chronicles. This is the meaning of the second last verse in the Torah in which Moses is described as having been assigned by G–d to perform all the signs and miracles in Egypt against Pharaoh, his servants and his country. Both the use of the singular and the plural are justified when describing who promoted the redemption of the people of Israel. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 17 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 17](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/17) **ויהיה** איך שיהיה, תיבת אלהים המוזכר בפסוק רומז למשה רבינו ע"ה שנתנו הש"י לאלהים אמר להיות לו לעם, כמו שפירש שהם יהיו צבאות השם אמר ולשום לו שם הוא כמו שכתבתי ויעש דוד שם (ש"ב ח, יג), וכמו שכתוב ועשיתם אתם. ולעשות לכם הגדולה והנוראות, קאי על הקב"ה ועל ישראל. ועל הקב"ה כבר רמוז ועשיתם אתם כאלו עשאוני. ועל זה רמז תיבת הגדולה, כמו שכתוב (תהלים מח, ב) גדול ה' ומהולל מאוד. והנוראות, רומז על מעלת ישראל כמו שכתוב (שמות לד, י) וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** In any event the term Elohim used in these two verses refers to Moses whom G–d had elevated to such a position. The reference to the Jewish people becoming His people refers to their appointment as G–d's צבאו, "army." The words: לשים לו שם, are to be understood in the same way as the verse in Samuel II 8,13, which speaks about David making a "name," in line with the Zohar which describes performing G–d's commandments as making a "name" for G–d, i.e. ועשיתם אותם-ועשיתם אתם. The words לעשות לכם הגדולה ונוראות, refer both to G–d and to Israel. As far as G–d is concerned, we are already familiar with the hints contained in the line ועשיתם אתם that such performance is tantamount to "making G–d," hence the word "הגדולה," "the (known) greatness." As far as the people of Israel is concerned, the word: ונוראות alludes to the spiritual elevation achieved by Israel as mentioned in Exodus 34,10: וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה השם כי נורא הוא אשר אני עושה עמך, "And the whole nation among whom you are will see the work of the Lord that I am about to do with you, that it is awesome." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 18 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 18](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/18) **אמר** לארצך מפני עמך, רומז על כנסת ישראל שלמעלה, והמקדש שלמעלה זו לארצך ארץ חפץ כנודע. מפני עמך, כנסת ישראל שלמטה ומקדש שלמטה, וכמו כן מבואר בדברי הימים (א' יז, כא) לגרש מפני עמך אמר אשר פדית לך וגו', כלומר אלו העניינים הם סיבה אשר פדית גוי ואלהיו, כביכול שכינה בגלות. וכתיב (ישעיה מה, יז) קומה בעזרתי כי ישראל נושע בתשועת ה', כביכול בתשועתו היא ישועות ישראל, ומבואר הדרוש במקומו בארוכה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The words לארצך מפני עמך are an allusion to the כנסת ישראל in the Celestial Regions and in the corresponding Sanctuary in those Regions. We know that that Region is known as ארץ חפץ. The words מפני עמך in the corresponding verse in Chronicles I 17,21, refer to the people of Israel on earth, as David there speaks about the need לגרש, to expel nations on account of "the people whom You have redeemed for Yourself from Egypt." David says in effect that G–d redeemed the people and their G–d, meaning that the שכינה had also been in exile. We have other examples in scripture which suggest the same theme, i.e. that the redemption of Israel goes hand in hand with the "redemption" of the שכינה. To mention one, קומה בעזרתי, "Arise when I am helped" in Psalms 35,2, suggests a simultaneous salvation for Israel and G–d, so to speak. Or, Isaiah 45,17 ישראל נושע בה' תשועות עולמים. Here too the meaning could be that the ישועה for G–d כביכול, is dependent on Israel being helped. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 19 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 19](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/19) **ובמה** שכתבתי יתבאר בפסוק (שמות ז, א) ראה נתתיך אלהים לפרעה. קשה מה זה נתתיך, הנני נותן לך היה לו לומר. אף כי דרך לשון הנבואה כך, לומר על העתיד כאלו היה עבר, מכל מקום לישנא דתיבת ראה אין מדוקדק, כי רואה הוא עתה ולא ראה לשעבר. עוד נבאר מה ענין אלהים שנעשה משה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** In light of what I have have written, the verse in Exodus 7,1: ראה נתתיך אלוקים לפרעה, "Behold I have made you a deity over Pharaoh can be understood. When one speaks of someone who is going to see something (future), the continuation of the verse should have been: "I will make you a deity over Pharaoh (future), instead of the past tense employed here by the Torah. Even though it may be argued that, when matters of prophecy are concerned, the future is often described as if it had occurred already, the expression Re-ay is certainly most inexact, seeing that Moses saw something now and not in the past. Besides, what is the meaning of Moses having become Elohim? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 20 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 20](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/20) **על** דרך הפשט נוכל לתרץ על פי מה שנקדים מה שכתב הר"ן בדרשותיו כי הקשה קושיה גדולה, הלא משה רבינו ע"ה הוא אבי הנביאים ונבואתו היתה למעלה מהטבע לכל האותות אשר עשה, ואיך היה בו מום שהיה חסר אף מהטבע כי היה ערל שפתים, אין לך מום גדול מזה כי מעלת האדם על בעל חי שהוא שהאדם חי מדבר והוא היה ערל שפתים. ובפרק אין בן המודר (נדרים לח, א) אמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו וכולן במשה. ובסוטה פרק המקנא (יב, ב), והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה (שמות ב, ו), קרי ליה ילד, וקרי ליה נער. אלא היה ילד, וקולו כנער, אמר ליה ר' נחמיה, א"כ עשיתו למשה כבעל מום כו'. הרי שתמה על מום קטן כזה ואיך לא נתמה על מום הגדול שבכולם שלא יהיה מדבר. ויהי אדם לנפש חיה (בראשית ב, ז) ותרגם אונקלוס לרוח ממללא, והוא היה ערל שפתים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** If we want to explain the verse according to its simple meaning, we can accept the commentary of the Ran: Since Moses was the "father" of all subsequent prophets and his accomplishments as a prophet were far above the laws of nature, as vividly described in Deut. 34,11 how can we understand that he was afflicted with a physical blemish such as a stutter? He could not even control ordinary nature! How could a person underprivileged by nature rise to become a master of nature?! There is hardly a greater blemish than if someone cannot express his thoughts due to a physical handicap! Man's entire advantage over the animal kingdom is the ability not only to formulate thoughts but to express them! Moreover, we know from a number of sources in the Talmud such as Nedarim 38, and Maimonides, that G–d does not grant the gift of prophecy to people who do not possess physical prowess, wealth, wisdom as well as the virtue of humility and that Moses possessed all of these attributes. How then could Moses be plagued by such a deformity? In Sotah 12, where the verse in Exodus 2,6 in which Pharaoh's daughter finds a crying lad, i.e. Moses, is discussed, we find the description of Moses both as a ילד, young child, and as a נער, a description normally reserved for a boy entering his teens, not for a three months old baby. Rabbi Yehudah explains this to mean that Moses had a voice as strong as that of a נער, though he himself was a ילד. Rabbi Nechemyah questions this by saying that this would be considered as a physical deformity, and that is obviously not satisfactory! What he means is that if a minor blemish is inconceivable in Moses, how could a major blemish such as his difficulty to express himself be acceptable! When the Torah describes the creation of man in Genesis 2,7, we are told ויהי האדם לנפש חיה, which Onkelos translates as man becoming a talking spirit. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 21 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 21](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/21) **והר"ן** האריך בתירוץ קושיא זו, וכלל העולה מדבריו כי הוצרך להיות ערל שפתים לגודל מעלתו מאחר שהתורה נתנה על ידו ונקראת התורה על שמו כמו שכתוב (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי, ואלו היה לו צח לשון לא היתה מעלת התורה ניכרת כל כך לשומעיהם, כי נודע טבע העולם לפעמים אומר אדם דבר אחד, אע"פ שהדבר בעצמו אינו טוב בתכלית הטוב מכל מקום מחמת שהוא בעל לשון וממתיק דבריו בצחות לשונו הוא ערב מאוד להשומעים, כי מי שהוא צח לשון ממתיק את דבריו. על כן אלו היה משה רבינו ע"ה צח לשון היו אומרים שעל כן דברי תורה מתוקים לשומעיהם כי משה רבינו ע"ה ממתיק אותם בצחות לשונו, על כן היה ערל שפתים ועל כל זאת דברי תורה מתוקים ונופת צופים, א"כ ראה כמה מעלות גדולות וגבוהות הם לדברי תורה, כך היא כוונת הר"ן בתירוץ קושיא זו. ודברי פי חכם חן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The Ran proceeds to answer this question at length. What he says in essence is that Moses' speech defect was a necessary component of his very greatness. The Torah is called תורת משה; had Moses had a perfect command of speech, the greatness of Torah would not have become evident because people would have attributed the brilliance of the Torah's thoughts to Moses' eloquence. We all know that orators by their presentation can make mediocre content appear brilliant. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 22 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 22](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/22) **אמנם** מנגד לזה מה שכתוב משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות יט, יט), כי תירוץ הר"ן הוא דבשביל מתן תורה נעשה ערל שפתים, ואדרבא הוא להיפוך שערלות שפתיו נתרפא בשעת מתן תורה שמשה ידבר, והאלהים יעננו בקולו של משה. והנה היה פלא בדיבורו שנתפשט בקרב מחנה ישראל שהיה ג' פרסאות, והיה נשמע בבירור אף שהיו קולות וברקים וקול שופר חזק, וכבר אמרו פה שאמר (שם ד, י) לא איש דברים אנכי, עתה משה ידבר, נמצא דברי הר"ן אינן קיימין: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Although the words of the Ran are those of an outstanding scholar, we cannot ignore the fact that the Torah states in Exodus 19,19: משה ידבר והאלוקים יעננו בקול, "Moses would speak and G–d would reply in thunder." Since the Ran has said that it was necessary for Moses to be a stutterer prior to the giving of the Torah in order to confer credit on the Torah's words, how can we explain that Moses' stutter was cured prior to the giving of the Torah? One of the astounding features of Moses' voice at that time was that it could be heard clearly throughout the camp of the Israelites which extended over 12 kilometers. His voice was heard in spite of the presence at the same time of lightning, thunder and the sound of an ongoing blast of the Shofar! Our sages already commented how could the man who said: לא איש דברים אנכי, "I am not a man of words," display this ability? For the above cited reasons we cannot accept the Ran's explanation. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 23 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 23](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/23) **ונראה** לי לתרץ קושיות הנ"ל על פי המדרש (שמו"ר א, כו) בסיפורי ענייני משה רבינו ע"ה, שהוזכר שם כשהיה נער קטן מורכב על כתיפו של פרעה, כי בת פרעה גידלה את משה, אז שלח משה ידו ולקח העטרה מראש פרעה וזה היה סימן שיסיר העטרה מראשו, ופרעה רצה להרגו ועשה עצה על זה, ונזדמן גבריאל המלאך בלבוש יועץ מיועציו ואמר אדוני המלך דרכו של תינוק להושיט ידו אחר דבר המאיר. ננסה את זה, נניח לפניו גחלים נראה אם יושיט ידו אחריהם. ובכן לקח גבריאל המלאך יד משה להושיט גחל מהגחלים ושם הגחל לפיו ואז פטרוהו מההריגה, ומשם נעשה ערל שפתים כי נכוה בגחלת: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** It seems far easier to explain the matter in conjunction with the well known Midrash Sefer-Hayashar, (Berlin edition 245) according to which Moses was not born with a speech defect, but contracted it when Pharaoh tested him as a baby because his astrologers had voiced suspicions that he might become the saviour of the Jews. When an angel made Moses reach for the glowing embers instead of for the glittering jewels and he then put them in his mouth, he burned his mouth, leaving a permanent stammer and disfiguration of his tongue. The reason Moses was subjected to the test was that he had once playfully grabbed the crown of his step-father Pharaoh. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 24 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 24](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/24) **והנה** עתה כבוא משה להתרות בפרעה במכות גדולות ונפלאות והיה אהרן נביאו כי משה היה ערל שפתים, ואז כשראה פרעה שמשה מתרה בו וראה שהוא ערל שפתים שהרי אהרן הוא נביאו המדבר ואז זכר פרעה במעשה שהיה שלקח העטרה מראשו אשר לסיבה זו מחמת עצת היועץ נעשה ערל שפתים, אז ראה פרעה והבין למפרע שרוצה ליקח עטרה מראשו, ועל כל זאת לא היה כח ביד פרעה לעשות נקמה בו. וזהו ראה נתתיך אלהים לפרעה, שוטר ומושל ורודה כך נראה לעניות דעתי לומר לפי פשוטו על פי המדרש הנ"ל: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When Moses came to warn Pharaoh of the impending plagues he used Aaron his brother as his interpreter because he had a stammer. Pharaoh noticed the reason that Moses used Aaron as his interpreter, when he reminded himself of what had transpired almost eighty years earlier when Moses had taken his crown off his head, which had given rise to the test of whether this had been merely a childish prank or whether it portended something sinister in the future. Pharaoh now realised that he had erred, and that Moses really meant to deprive him of his crown. This is the meaning of G–d saying: "Behold I have made you an elohim, ruler, governor over Pharaoh. This, I think, is how the Midrash has to be understood. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 25 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 25](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/25) **אמנם** לפי ענייני יש לפרש עוד ענין על ראה נתתיך אלהים לפרעה, ויהיה מתורץ ג"כ מה שכתוב בזו הפרשה (שמות ו, כו) הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן (שם כז). ופירש רש"י (ד"ה הוא אהרן ומשה) ללמד ששניהם שקולין (ב"ר טו, כא). וקשה והלא עיקר אחד מי"ג עקרים הוא לא קם כמשה, ואיך אמר ששקולין הן, ולא זו אלא אף זו שהקדים את אהרן למשה, שמתחלה אמר הוא אהרן ומשה, ואח"כ אמר הוא משה ואהרן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** There is, however, another aspect to that statement in the Torah. The explanation I propose will also answer the question of why the Torah had to write in 6,26: הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. "This is Aaron and Moses to whom G–d said: 'Take the children of Israel out of the land of Egypt with their armies.'" In the very sentence following, the Torah reverses the order and refers to: הוא משה ואהרון. What is the reason for this reversal in view of the fact that both Moses and Aaron are described as speaking to Pharaoh and demanding that he release the children of Israel? It appears that the Torah makes a point of showing that Moses and Aaron were of equal stature. How do we reconcile this with one of the thirteen Articles of Faith postulated by Maimonides that no prophet ever matched Moses? Why was Aaron given precedence in the first of the two verses ? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 26 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 26](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/26) **עוד** קשה מזכיר בזאת הפרשה (שמות ו, כג) שידוכין שנעשו, שאהרן לקח אלישבע כו', ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל (שם כה), הלא מן הראוי בשעת חדוה חדוה, ובשעת אבלא אבלא. ועתה היו בצער הגלות, ומה לו להזכיר עתה בעת צרת ישראל בגלות ענין הנשואין: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Another difficulty is that the same paragraph in the Torah which describes the suffering of the Jewish people also mentions the marriage of Aaron to Elisheva and that of his son Eleazar to one of the daughters of Putiel, etc., whereas we have a rule that we do not mix happy events with unhappy events. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 27 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 27](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/27) **אמרו** במדרש רבה פרשת בראשית (שמו"ר ג, א), ורמזתיו למעלה (ד"ה הנה משה), א"ר יהושע הכהן בר נחמי', בשעה שנגלה הקב"ה על משה, טירון היה משה בנבואה. אמר הקב"ה אם אני נגלה עליו בקול גדול, אני מבעתו. בקול נמוך, בוסר הוא על נבואה. מה עשה, נגלה עליו בקולו של אביו. אמר משה הנני, מה אבא מבקש. אמר הקב"ה איני אביך אלא אלהי אביך (שמות ג, ו) בפתוי באתי אליך כדי שלא תתיירא, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. שמח משה ואמר הא אבא נמנה עם האבות, ולא עוד אלא שהוא גדול שנזכר תחלה. ויסתר משה פניו (שם), אמר אלהי אבי עומד כאן ואני מסתיר פני, עד כאן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have already alluded to the Midrash which describes Moses as a טירון, private, in G–d's army of prophets at the beginning of his career when he experienced his first vision of G–d at the Burning Bush. G–d had said to Himself at that time: "If I appear to him with a thunderous voice, I will frighten him. If I approach him in a low voice, he will treat prophecy with scorn. So what did G–d do? He addressed him using the voice of Moses' father Amram. When thus approached, Moses responded by saying: הנני, "I am ready" (what does my father wish of me?) (Exodus 3,5). G–d then told Moses that He was not his father but the G–d of his father, that He had called him in a seductive manner so as not to frighten him. He explained that He was also the G–d of Abraham, Isaac and Jacob. Thereupon Moses was very happy to hear that his own father was included in the list of patriarchs, and had even been mentioned ahead of the patriarchs. At this point, Moses hid his face, saying that he must surely hide his face in the presence of the G–d of his father. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 28 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 28](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/28) **כבר** כתבתי למעלה מתחלה היה משה במדריגת איש, ואין איש אלא חשוב, ואח"כ עלה מעלה ונעשה אלהים. והרב המורה נבוכים ביאר הענין כי כל הנביאים מקבלים נבואתם על ידי אמצעי, דהיינו על ידי מלאכים הנקראים אישים, על שם שבאמצעיהם נשפע לאישי בני אדם. אבל נבואת משה רבינו ע"ה לא היתה ע"י אמצעי, רק באספקלריה המאירה. וביאר הרב מאמרם ז"ל (סנהדרין קי, א) וישמע משה ויפול על פניו (במדבר טז, ד) במחלוקתו של קרח, שחשדוהו באשת איש. ודבר תמוה הוא פירש מאשתו ואיך סלקא דעתיהו לחשדו באשת איש: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have mentioned already that at the beginning of his career Moses was on the level of איש. When a person is referred to as איש, this means that he is someone of substance. Later on Moses rose to higher levels and became אלוקים. In his Moreh Nevuchim, Maimonides explains this as follows: All the prophets receive their prophetic inspiration by means of a go-between, i.e. angels who are called אישים, because they are the medium through whom men are granted prophetic insights. This rule did not apply to Moses, however. Moses enjoyed direct inspiration. Maimonides goes on to explain the words of our sages on Numbers 16,4 where the Torah describes Moses as falling on his face after hearing the accusations of Korach. According to Sanhedrin 110, Korach accused Moses of adultery. This seems a very strange accusation, seeing that Moses had been faulted by his own sister for separating from his wife, abandoning marital life, due to his calling as a prophet who had to be "on call" at all times in case G–d wanted to communicate with him (Numbers 12). Why would Korach level such an unreasonable accusation against Moses? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 29 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 29](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/29) **אלא** הכוונה שחשדוהו שאין נבואתו מעלה יתירה משאר הנביאים, רק הוא כמוהם שהוא מקבל הנבואה באמצעית האישים, נמצא הוא אשת איש, כי האשה מקבלת מן האיש. והנה כך היה באמת משה בתחלת הנבואה, כי טירון היה בנבואה והוא לסיבה מאחר שהוא ילוד אשה ובא מטיפת איש, וילך איש מבית לוי וגו' (שמות ב, א), זהו ענין שנגלה עליו בקולו של עמרם אשר הולידו, על כן מתחלה לא היה באספקלריה המאירה כי נולד מאשת איש והזכיר אביו ולא אמו, כי עכ"פ היה נוטה יותר לצד עולם הזכר מעולם הנקיבה. והקב"ה היה מנתקו קצת מענין שהוא ילוד מאב ואם, ואמר לו אנכי אלהי אביך כי ג' שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו (קידושין ל, ב), ראה והגבר חלקי שאני אלהי אביך. ומה שנגליתי אליך בקול אביך, שאתה נולד מזרע אנשים, על זה אמר בפתוי באתי לך מכח הפתוי שנתפתה אדם וחוה, ומרמז שהזרע הוא טיפה סרוחה, כי אלו לא חטאו זרע אדם היו זרע קודש וענין ברית המעור קודש לה' כמו הנחת תפילין בשרשו למעלה, שהעולם עומד על עמוד אחד שהוא צדיק יסוד עולם סוד המעור ברית קודש המוליד בדומה. אבל לאחר החטא וידעו כי ערומים הם ויתבוששו (בראשית ב, כג), ונעשה הענין ערוה וצריך שמירה ביותר, ומסיבה זו דבק החומריות. לכך לא זכה משה רבינו ע"ה מיד לאספקלריה המאירה והיה טירון בנבואה דהיינו ע"י אמצעי הנקראים אישים והוא סוד אשת איש, ואמר לו אלהי אברהם יצחק ויעקב שהם כולם תקוני אדם הראשון כמו שפירשתי בכמה מקומות (עי' מס' פסחים פ' תורה אור מצה עשירה דרוש ששי ד"ה והנה אדם הראשון): **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The meaning of Rabbi Shemuel bar Nachmeyni in Sanhedrin must be that Korach claimed that Moses' prophecy was not of a higher level than anyone else's and that he was perfectly within his rights to pursue a normal married life. Korach first wanted to reduce Moses to the level of a person who receives his prophetic inspiration not from G–d Himself but, indirectly. He described Moses as a טירון in his stature as a prophet. This would make Moses like all other prophets, i.e. אשת איש, a wife, someone who is a recipient rather than an initiator. When the Talmud described the accusation levelled against Moses as being that he was חשוד באשת איש, the meaning is not the customary "suspected of consorting with a woman married to someone else," but to his status as a prophet being comparable to the status of any married, lady i.e. passive rather than active. As someone born of woman, he was the product of a man's drop of semen. This is a veiled reference to Exodus 2,1: וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, "A man from the house of Levi went and married a daughter of Levi." All of this illustrates the beginning of Moses' career as a prophet, when he received indirect inspiration, such as when G–d had to impersonate the voice of Moses' father Amram. The reason that the Midrash tells us this is to indicate that despite the as yet indirect inspiration, there was early on already a tendency towards the male, active, rather than the female, passive. G–d was already hinting that He wanted to disabuse Moses of the fact that he was merely another creature sired by a father and a mother. When G–d told Moses: "I am the G–d of your father," He meant that there were three partners involved in the making of a human being. G–d wanted Moses to appreciate that He had a major share in creating him because He also had a share in creating his father. As to G–d having adopted the voice of Moses' father, this was to remind Moses that he was born of human seed. This accounts for Shemot Rabbah 3,3 reporting G–d as saying as part of the deception: באתי אליך בפתוי, "I have come to you in a deceptive manner." G–d referred to the original seduction practised by the serpent on Eve in Paradise which is the reason that nowadays the origin of man is the proverbial טפה סרוחה, "evil-smelling drop of semen" familiar to us from the saying of Rabbi Akavyah in Avot 3,1. If Adam and Eve had not allowed themselves to be seduced into sinning, all seed would have been holy seed. The whole subject of the covenant, the ברית מילה, which is performed on the reproductive organ, is designed to reconsecrate it to G–d. This ברית is no less holy to G–d than the laying of תפילין which originates in the Celestial Regions. The world, as we have repeatedly explained, is founded on a pillar, on the צדיק, who is the יסוד, foundation, of the universe. The mystique of the covenant of circumcision is that one is thereby able to sire children of a similar spiritual niveau. Ever since the sin, when Adam and Eve became aware that they were naked and became ashamed on that account, and the whole rite of circumcision became connected to ערוה, nakedness and shame, observance of circumcision has become much more crucial. Man's attachment to material values stems from the original sin. This sin is the reason why Moses did not immediately merit prophetic insights without any intermediary and was called a טירון. G–d mentioned Abraham, Isaac and Jacob because all three were examples of תקון, repair-work, performed to the damaged spiritual state of the universe. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 30 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 30](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/30) **אח"כ** נתגבר משה רבינו ע"ה והיה עולה ממדריגה למדריגה לזכות את חומר שלו עד שאח"כ פירש מאשתו והכל לזכך ענין הטיפה, ואז (דברים לד, י) לא קם כמשה, ולא יקום, והיה בו מעלה יתירה ממעלת המלאכים שאין להם חומר, והוא היה לו חומר וזיכך את חומרו באופן שאף חומר שלו נעשה שכל וקרן אור פניו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses, constantly engaged in purifying the physical aspects of his personality, ascended to ever higher spiritual levels after the first vision. This reached a level where he had so purified his body that he separated from his wife. All of this was in order to refine the טפה סרוחה, evil smelling drop, that he originated from. Once he had attained that stage, it could be said of him that no other prophet ever compared to him, nor would there ever be another prophet who could compare to him in that respect. He actually possessed an advantage over the angels who never had any bodies to start with, for he, who was made of חומר, physical matter had overcome the limitations inherent in it and refined it eventually to such a degree that his skin began to radiate light. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 31 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 31](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/31) **וזהו** שאמר הא אבא נמנה, ולא עוד אלא שהוא גדול כו'. הנה גדולים היו מעשיו שאף חלק אבא זיכך, ואמו בכלל אביו. הרי שמתחלה היה משה רבינו ע"ה נביא כשאר נביאים בבחינת אשת איש, אח"כ נתגדל ונעשה אלהים ולא קם כמשה, ובערך מדריגת נבואה שלו בראשונה כתיב הוא אהרן ומשה, היה אהרן גדול ממשה כי היה נביא קודם שהיה משה על כן מקלס את אהרן ובנו הממלא את מקומו בענין אישות השידוכין, כי האישות שלמטה רומז על שלמעלה, ואז היה גדול אהרן ממשה זהו הוא אהרן ומשה. אבל אח"כ כשנתגדל משה ומשה עלה אל האלהים להיות אלהים, ולבסוף פירש מהאשה, אז הוא משה ואהרן, משה קודם לאהרן. והתחיל גדולת משה הגדולה לכל האותות והמופתים אשר עשה, והקב"ה השפיל לפניו והכניע תחת רגליו שר של מצרים שהוא הבכור ושר השרים נמצא משה נתן לאלהים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When the Midrash described Moses' joy that his father had been included by G–d with the patriarchs, and had even been mentioned ahead of the patriarchs, Moses now ascended to an even higher level than his father. The words "that his father was greater," used in the Midrash to describe Moses' joy, really mean that Moses through his ascent conferred greatness on his parents in that their son, though he started out on a level similar to that of Abraham and the other patriarchs, eventually elevated himself to a still higher level. Aaron became a prophet before Moses; hence the Torah mentions Aaron first when Moses was still at the beginning of his career.This is why Aaron is complimented, as is his son, who was a fit successor of his father. When people make the right kind of שידוך, marriage in this world this reflects on their stature in the "higher" world. In that respect, too, Aaron was on a higher level than Moses whose sons did not contract marriages that were praise-worthy enough for the Torah to mention them. Later on, however, Moses surpassed Aaron spiritually when he ascended to G–d (19,3) to have the title Elohim bestowed upon him by G–d. This is implied in the mention of Moses before Aaron in 6,27. Moses' greatness commenced when he performed the various miracles in Egypt, and when G–d humbled the שר של מצרים before him. Inasmuch as that שר was the senior spiritual power in the Celestial Regions, Moses' victory over him made Moses into an Elohim. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 32 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 32](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/32) **וענין** ראה נתתיך הוא כענין (דברים ב, כד) ראה נתתי לפניך את סיחון מלך האמורי, שכפת הקב"ה שר האמורי לפני רגליו של משה (עי' דב"ר א, יט). ומתחלה על צבא המרום במרום, ואח"כ על מלכי האדמה באדמה. זהו ראה נתתיך, כי הרי לפניך שר של מצרים כפות תחת רגליך והוא היה שר גדול ורם כמו שאיתא בזוהר (ח"ב ו, א) בארוכה בפסוק (שמות א, ח) ויקם מלך חדש, קימה הוה לי' דאתקף וקם ההוא ממנא שולטנא דמצרים ואתייהב לי' תוקפא ושולטנותא על כל שאר עמין, דהא בקדמיתא אית לי' שולטנותא לההוא ממנא דלעילא, ולבתר לעמא לתתא גדולה כו', עיין שם באורך. על כן משה עלה אל האלהים והכניעו. וישראל עלו למעלה להיותן צבאות השם ויקבלו התורה. ובב"ר (א, א) אמרו, בראשית (בראשית א, א), בשביל התורה וישראל, התורה נקרא (משלי ח, כב) ראשית דרכו, וישראל נקראו (ירמיה ב, ג) ראשית תבואתו. עוד אמרו (שם ג) בראשית בשביל משה, שנאמר (דברים לג, כא) וירא ראשית לו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** To come back to the words: ראה נתתיך in 7,1, which we questioned on page 413. We must compare it to Deut. 2,24: ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי, "See I have given into your hand Sichon the king of Cheshbon the Emorite." G–d humbled the spiritual שר of that king before the feet of Moses. The adversaries of the Jewish people are first defeated in the Celestial Regions, before the Israelites on earth execute a similar judgment on their proteges on earth. The words: ראה נתתיך, refer to what had transpired already in the Celestial Regions. The Zohar (Sullam edition Shemot page 26), commenting on Exodus 1,8: ויקם מלךם חדש על מצרים, "A new king ascended the throne in Egypt," explains that Egypt's predominance in the world only began after the Jewish people had been exiled there. In fact, the stability of any kingdom on earth is only due to Israel. This is why Moses ascended to G–d in order to humble that nation. Simultaneously, the people of Israel ascended to a loftier position to become the "armies" of G–d and to receive the Torah. Bereshit Rabbah 1,1 explains that the universe was only created for the sake of Israel and the Torah, and that the Torah is called ראשית דרכו, based on Proverbs 8,22: השם קנני ראשית דרכו, "The Lord created me at the beginning of His way." Israel is called ראשית תבואה, "first harvest," based on Proverbs 8,19. The Midrash there also mentions that Moses is called ראשית, based on Deut. 33,21. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 33 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 33](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/33) **וכבר** הארכתי בכמה מקומות כי יציאת מצרים מורה על חידוש העולם, וישראל נזדככו שם בכור הברזל להסיר מהם זוהמת הנחש ולהיות עולם חדש. על כן אז נתגלה הענין בראשית בשביל משה ובשביל ישראל, והכל בשביל התורה שתנתן לישראל ע"י משה, ואז נתאוה הקב"ה להיות שכינתו בתחתונים מטעם כי העבודה צורך גבוה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have explained repeatedly that the Exodus was in the nature of a renewal of G–d's work of Creation, and that Israel was refined in Egypt as metal is refined in a crucible. Removal of the pollutants of the serpent from the people of Israel enabled a "new" universe to emerge at that time. The description of Moses as ראשית, a beginning, is therefore very appropriate. The reason why G–d expressed the desire to have a Residence on earth is because עבודה, Service by humans is very necessary for G–d, strengthens the fabric of the Celestial Regions. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 34 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 34](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/34) **עוד** יש ענין בדבר שתאוות הש"י להשרות שכינה בתחתונים, הוא בעבור שהאדם כולל תחתונים ועליונים, וכולל בדמותו ובצלמו כל ההשתלשלות, כמבואר בארוכה בהקדמת תולדות אדם שלי ענין דמות וצלם ופנימיות של אדם. ואף בגנליהו נתכונן השתלשלות כל העולמות. הגוף, הוא העולם הזה השפל. והנפש המתנועעת, נגד עולם הגלגלים בעלי תנועה. ורוח החיוני, נגד עולם המלאכים שנאמר (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות. והנשמה, נגד העולם אשר ה' בא בו. על כן האדם השלם הוא מדור לשכינה ומתדבק בסוד האדם העליון אשר על הכסא בסוד דמות וצלם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Another reason G–d desires a Residence amongst man on earth is that אדם, man, combines within him the attributes of the creatures in the physical world with the attributes of the creatures in the spiritual world. The fact that man was created in the image of G–d means that he combines within him all the developments, השתלשלות, from the highest emanation downwards that form the whole process of Creation and which we have explained in the introduction to our treatise תולדות אדם. This concept is evident in man when we look at his parts, i.e. the body which corresponds to our lower world. Then there is the life-force called נפש, which corresponds to the world of the incessantly moving planets, and the רוח החיוני, the spiritual element in man which corresponds to the world of G–d's angels, of whom it is said in Psalms 104,4: עושה מלאכיו רוחות, "He makes the winds His messengers." Finally, man possesses a נשמה, which corresponds to the region in which the Ineffable Name is at home. In view of all this, it is easy to understand that man - when at his best - is a home fit for the Presence of the Divine. When man is on that level he cleaves to the mystical dimension of אדם העליון, which is above the throne, the mystique of דמות וצלם. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 35 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 35](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/35) **והנה** זה לעומת זה עשה אלהים, כי יש אדם בליעל מצד הקליפות והוא כקוף בפני אדם, וישראל נקראו אדם כי הם בסוד אדם הפנימי. ואדם הבליעל חלק ה' אותו לכל העמים, כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט), אבל האומות נתונה תחת המערכת ושריהם, ושר מצרים הוא שר הראשון הוא גבוה מכולם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** G–d created these parts of man to correspond to the other parts of the greater universe. Of course, when man is depraved and does not correspond to these lofty ideals we have just outlined, the קליפות will affect him and he will become just an ape with a human face. Whereas Israel is the only nation that qualifies for the title אדם, depraved man (or better depraved Israelite) becomes part of the general pool of nations who are not "G–d's portion." G–d is on record in Deut. 32,9: כי חלק השם עמו, יעקב חבל נחלתו, "For the Lord's portion is His people, Jacob His own allotment." The other nations are assigned to the guidance of nature and their respective spiritual representatives called שרים. The שר של מצרים is the most exalted of all those שרים. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 36 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 36](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/36) **ועל** ענין זה נראה רומז מאמר אחד ממאמרי רז"ל והוא תמוה במאוד. איתא במסכת (סוטה) [מועד קטן] (יח, א) אמר רב אביטל אמר רב, פרעה שהיה בימי משה הוא אמה, וזקנו אמה, ופרמשתקו אמה וזרת, לקיים מה שנאמר (דניאל ד, יד) ושפל אנשים יקים עליהם, עד כאן. המאמר הזה אומר דרשני, אבל חלילה מלומר שלא היה כך כפי פשוטן של דברים, כי אין מקרא ואין דברי רז"ל יוצאין מידי פשוטן. רק אגיד רמזים למה בראו הש"י בתמונה ובמדה זו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We find a strange statement by Avital the scribe reported in the name of Rav in Moed Katan 18: "The Pharaoh in Moses' time was one cubit, his beard was one cubit, and his male organ was a cubit plus one זרת, (span between thumb and little finger). This is in keeping with Daniel 4,14: 'And the lowest of men he will raise over it.' The same Avital went on to say that this Pharaoh was also a magician, because the Torah reports that he would go out to the river Nile in the mornings (Exodus 7,15).” This statement certainly demands analysis since we cannot explain it away by simply saying that it is only allegorical. The words of the sages must also be capable of being understood at face value. Let me explain the reason G–d created רמזים, hints or allusions, describing a person in such a form and size. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 37 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 37](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/37) **כבר** אמרתי האדם כולל כל ההשתלשלות, אבל מי שהוא כקוף בפני אדם אין כוחו אלא בעולם הזה, ואח"כ בגלגלים שם ביתו ממש, כי צבא השמים חלק ה' לאומות ושרשו הוא בשר של מערכת שלו ותחתיו הקליפות והרוחות והשדין אשר משם רוח החיוני שלו, ומשם הם הכשפים אשר היו במצרים. והנה לכל אלה יש מדה וגבול, אבל לישראל עם קדוש הדבקים ביהו"ה אלהים, דביקת הזה הוא נצחיי אין לו סוף ותכלית, על כן בא המדה באמה אמה והיא אמת הבנין, כי לכולם יש מדה והמדה כלתה לאמה שהיא בת ו' טפחים. כיצד, גופו היה אמה, כי גופו הוא נגד עולם הזה כמו שכתבתי. הנה עולם הזה פוחת והולך עד אמה, הנה הוא מהלך ת"ק שנה, דהיינו כל יום ויום י' פרסאות, לכל פרסה ד' מילין, וכל מיל אלפים אמה, והאמה הוא פסיעה של אדם. וכמו שיש לאמה ששה טפחים, כן העולם ששת ימי המעשה, וששת אלפים יעמוד (ע"ז ט, א): **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have already said that man combines within himself elements of all parts of the universe. However, if someone has a face like a human being but acts like an ape, his power extends only within the domain of this physical universe. Afterwards his home would be in the world of the planets since the world of the planets has been assigned by G–d to the various nations, because its origin is also physical. Beneath that world of the planets you have the domain of the קליפות which spawn ghosts and various kinds of evil spirits. All magic, etc. originates in those spheres. The magicians of Egypt derived their power from these spheres. All of these phenomena have their limitations and set measurements. Israel, on the other hand, as a holy nation which cleaves to G–d enjoys an everlasting relationship with G–d and is not subject to limitations in size or function. The standard measure when building is the cubit which consists of 6 handsbreadths. When something approaches the end of its "measure," it is reduced to a single cubit. [We have an example of this description when Noach is instructed to build the slanting roof of the ark in Genesis 6,16: ואל אמה תכלנה מלמעלה Ed.] Pharaoh's body is described as only one cubit tall, since it symbolised a human being whose only place is this physical world. The physical universe is perceived as progressively reducing in size until finally it is only a single cubit high. Our sages have described the physical universe as comprising a distance of 500 years' walk. A man is presumed to walk an average of 10 Parsa-ot daily. [45 km] daily. Ed.] Every one of those 10 Parsa-ot comprises 4 Milin, and every one of those Milin equals 2000 cubits. A cubit is presumed to be the length of an average person's step. Just as there are 6 handsbreadths in a cubit, so there were 6 days during the course of which G–d created the physical universe. This universe is supposed to last for 6000 years. When Avital the scribe referred to the beard of Pharoh as being one cubit long, he referred to the world of the planets, since their size will also experience reduction to a single cubit, albeit 500 years' walk away from earth. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 38 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 38](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/38) **ואמר** זקנו אמה, זהו נגד עולם הגלגלים המערכת כי גם מדתו כלה לאמה מהלך ת"ק מן הארץ לרקיע, ועובי הרקיע מהלך ת"ק, וכן בין רקיע ורקיע, וכן כל רקיע ורקיע. ואמה ששה טפחים, כן המערכת י"ב מזלות ששה הם למעלה מן הארץ וששה למטה. והנה רמוז בזקן, כי הראש של אדם שם משכן המוח, ובאדם האמתי המוח מרכבה לנשמה. ובאומות מרכבה לקליפות, ואח"כ הזקן שהוא בראשיהם הניצוצות היוצאות ומתגלות. ופרעה היה דבק במאוד במערכת כי הראשון במערכת גבוה במאוד כי עבודתו טלה כנודע, על כן כל כח ניצוצות המתפשטות לו הוא מצד המערכת, על כן שערות זקנו היוצאים ומתפשטים מהראש רומזים על ההתפשטות מיני השפעת המערכת, אשר יש לו גבול זהו זקנו אמה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Our sages have described the רקיע, sky, as being such a distance above earth. They have also described the thickness of that world as corresponding to the distance between earth and the sky (Chagigah 13). The same distance exists between each of the 7 רקיעים, skies, our sages speak of as comprising the universe. A cubit comprises 6 handsbreadths. The world of the planets comprises 12 מזלות, zodiac constellations six of which are above “earth,” whereas six are "below." Avital the scribe alludes to this when he describes the beard. Man's head is the symbol and seat of his brain. In a true human being the brain is the מרכבה, carrier or support of the soul. Among the Gentile nations, however, it has become the carrier of the קליפות, impurities introduced by the serpent. The beard is symbolic of impulses radiating from the brain. In the case of ape-like man such radiations are all negative. Pharaoh was closely linked to the world of the planets. The first of the constellations, the zodiac sign of the lamb, a major Egyptian deity, is very high [if we perceive of the 6 constellations arranged in a semi-spherical order starting at the top of the globe. Ed.]. Here all the "radiations" originated in that constellation. The hairs of his beard must be understood as the emanations from the world of planets which are subject to a certain size and certain functions. Avital the scribe described this as Pharaoh's beard being a cubit long. He also described the length of Pharaoh's male member, an allusion to the power of his שר. This is something that can be understood only after a suitable introductory note. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 39 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 39](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/39) **פרמשתקו** אמה וזרת, זה רומז לכח השר שלו, ודבר זה צריך הקדמה. הנה האדם נברא להיות בצלם ודמות כביכול בדמות האדם העליון אשר על הכסא. והנה תכף נצטווה על פריה ורביה כמו שכתוב (בראשית א, כח) ויאמר להם אלקים פרו ורבו, להיות אדם עושה אדם כביכול כמו האדם העליון אשר על הכסא ברא אדם התחתון, ואלו לא קלקל ולא נתלבש בזוהמת הנחש לא היה ערוה, אדרבה מעשה של פריה ורביה היה כמו הנחת התפילין ושאר מצות המעשיות. והשפעת הזרע הבא מן המוח לעשות אדם הוא כדמות הבריאה, רק אח"כ שנתלבש בזוהמת הנחש נעשה ערוה. מכל מקום ישראל קדושים, הם וצריך לקדש עצמם בשעת תשמיש כמבואר במקומו בארוכה (שער האותיות אות ק קדושת הזיווג), והמקדש עצמו הוא זרע קודש וקדוש יאמר לו לפי ערך קדושתו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We know that terrestrial man was created in the image and form of his Celestial Counterpart, אדם העליון. As soon as man and woman had been created they were commanded to procreate, to be fruitful and to multiply. We read in Genesis 1,28: ויאמר להם אלוקים פרו ורבו, meaning that they should produce other human beings similar to themselves, i.e. similar to the אדם העליון, the spiritual human prototype on the throne of G–d. G–d had, after all, created man on earth in the likeness of that prototype; if man on earth had not failed and as a result become garbed in the pollutants emitted by the serpent, there would not have been such a thing as shame, negative aspects to the act of procreation. On the contrary, the act of procreation would have been the performance of a commandment exactly like that of putting on phylacteries and other commandments performed with one's body. The semen would have been an emission originating in the brain, and the person born as a result of such an emission would have come into the world with the same stature as Adam. In spite of what may be valid amongst the Gentile nations, Israel -because it is holy- needs to sanctify itself prior to engaging in the act of procreation as we have explained on pages 22, 39, and elsewhere. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 40 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 40](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/40) **ומשה** רבינו ע"ה נתקדש עד שאפילו חלק שהיה לו מאביו ואמו נזדכך כמו שכתבתי לעיל, ונעשה אספקלריא המאירה. אבל שרי האומות ההשפעות ממוח שלהם הם מסטרא דערוה, ושר של מצרים הוא הראשון ואומה שלו למטה המצריים שטופי זימה (שמו"ר א, כב) וזרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג, כ) כי הנחש וכחה עריות הם. ובמצרים ערות הארץ היא, ואמר הוא אמה, כי אף שהשר הוא רוחני, יש לו מידה, כי רז"ל נתנו מדה אפילו למלאכים כדאיתא במסכת חולין פרק גיד הנשה (צא, ב) גמירי מלאך תרתי אלפי פרסא, ואם [כי] יש בדבריהם איזה סוד, מכל מקום שם המדה נשאר יהיה מה שיהיה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Moses sanctified his body to such an extent that even the parts he had inherited from his father and mother at birth became purified, refined, so that he was able to receive the word of G–d without the help of any intermediaries. The שרים of the Gentile nations, whose brains emit only material infected with the pollutants of the serpent, are in a different class. The שר של מצרים is the foremost amongst all those spiritually defective forces. The nation whose patron he is is a prime example of people steeped in sexual immorality, whose seminal discharge has been compared by the prophet to the seminal discharge of horses (Ezekiel 23,20). Egypt is a prototype of all that is morally abhorrent. We already pointed out in our commentary on פרשת מקץ that Egypt is called ערות הארץ, the most shameful place on earth. When Avital the scribe therefore referred to the measure of אמה, a cubit, this is not inappropriate. Although the שר של מצרים is, of course, a spiritual being to whom measurements in the physical world do not apply, yet he can be measured by such a yardstick. Our sages have described even angels as possessing such measurements as we know from Chulin 91, where the Talmud discusses the measurements of the ladder Jacob saw in his dream. The ladder is supposed to have been 8000 Parsa-ot wide in order to enable 2 pairs of angels each to ascend and descend simultaneously because the angels are each 2000 Parsa-ot wide. Most likely there is a deeper significance to that statement in the Talmud. The fact remains that it shows that the sages think of spiritual beings in terms of physical measurements. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 41 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 41](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/41) **והנה** כלה עד אמה, האמה יש לה ששה טפחים כי שש כנפים שש כנפים לאחד ומשתלשלים אלו מאלו עד לשרי האומות, ושרי האומות כח השפעתם במערכת שהוא צבא השמים, וכתיב (ישעיה מ, יב) ושמים בזרת תכן. וזהו שאמר פרמשתקו אמה וזרת, רומז על שר שלו המשפיע בצבא השמים. ואנחנו אומה ישראלים הולכים עד הראש העליון: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** As we have said, the measurements of such physical phenomena gradually decrease until only a single cubit remains. This cubit which comprises 6 handsbreadths corresponds to the 6 wings with which each of the angels that we read about in Isaiah 6,2 were equipped. Those angels developed "downwards," to eventually form the 70 שרים representing the 70 Gentile nations in the Celestial Spheres which we have called the army of the Heavens. It is said of G–d (Isaiah 40,12) that He established the Heavens with a זרת, the span between the thumb and little finger. When Avital the scribe mentioned the אמה+זרת as the size of Pharaoh's male member, he alluded to the שר של מצרים and the fact that he had some influence in the Celestial Regions. We, the Jewish people, extend to the ראש העליון. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 42 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 42](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/42) **והנה** סתם אדם הוא ג' אמות לבד הראש כמו שכתבו התוספות במסכת שבת פרק המצניע (צב, א ד"ה אישתכח), ואלו ג' אמות הם ג' עולמות, ואח"כ הראש שם המוח מרכבה לנשמה שהוא נגד העולם אשר ה' בא בו, כך הוא בבני ישראל. והדביקות בה' הוא נצחי בלי מדה. אבל אומות העולם אף שתמונתם כתמונת ישראל, הם כקוף בפני אדם כמו שכתבתי, ואינן מגיעין לראש העליון והם שפל אנשים. זהו שאמר (דניאל ד, יד) ושפל אנשים יקום עליהם, אבל ישראל הם אנשים חשובים בסוד אדם וישראל נקראים אדם (יבמות סא, א): **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We know from Tossaphot in Shabbat 92, that the average size of a human being is 3 cubits, not including the head. These three cubits are a metaphor for the three worlds, in all of which man (Israel) or part of man is more or less at home. The head serves as the מרכבה, carrier for the נשמה, soul, which corresponds to the domain of the Ineffable Name. That domain is one to which Israel cleaves eternally, hence it is not subject to measurement. This explains why the Talmud does not give a measurement for the head. The Gentiles externally look no different from the Jews, and yet there is a world of difference. They are like apes with a human face. They have no access to what we have described as the ראש העליון. The definition from Daniel 4,14, ושפל אנשים יקים עליה applies to them. Israel, by comparison is called אדם. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 43 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 43](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/43) **נחזור** לענין, כי משה בשליחות הש"י גילה לו כי יש גבוה על גבוה והוא שם ידו"ד המשנה הטבע ומשדד המערכת, כי הוא היוה הכל ומשגיח בכל והוא יכול על כל היכולים. וזהו (שמות ח, ו) למען תדע כי אני ידו"ד בקרב הארץ, בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. והתורה הזהירנו על זה שנדע כל אלו הדברים בידיעה מופתיית נוסף על הקבלה, רק ידיעה בלב כמו שכתוב (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ידו"ד הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ואמר והשבות אל לבבך, והשבות רומז על התשובה, והענין כי ידיעת השם בלבו עושה ידיעה וחיבור בינו להש"י, וכתיב (תהלים צא, יד) כי בי חשק וגו' כי ידע שמי. והחוטא מתרחק מהש"י כמו שכתוב (עי' ישעיה נט, ב) עונותיכם הבדילו ביני וביניכם, ומי שנתרחק מהש"י ורוצה לחזור ולהתקרב אז צריך לעשות תשובה ובזה הוא חוזר ושב ומתקרב: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Let us get back to our main subject. When G–d made Moses His messenger, He revealed to him that there are several layers of holiness in the Celestial Spheres, one above the other, and that He in His capacity as the Ineffable Name effects changes in nature and re-arranges the whole planetary system if need be. He revealed to Moses the extent to which He exercises supervision over all that transpires in our world. He acquainted Moses with all aspects of His power which extends over all other so-called powers. All of this is included in the verses quoted at the very outset of our פרשה, namely: למען תדע כי אני י-ה-ו-ה בקרב הארץ, בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. The Torah warned us that we must know all these things, that it is not sufficient to relate to them only as tradition. This is underscored in Deut. 4,39: וידעת היום והשבות אל לבבך כי י-ה-ו-ה הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, "You must know this day and record it in your heart that the Lord your G–d is the only true G–d in the Heavens above and on the Earth below, there is none other." The expression והשבות אל לבבך is an allusion to repentance. Having firm knowledge of the power demonstrated by G–d on behalf of Israel establishes a close link between the individual Jew and his G–d, and acts as a powerful inducement to do תשובה. Moses is on record in Psalm 91,14, that when G–d sent him as a messenger to deliver the Israelites this was a sign of His fondness of him. The reason cited for G–d being fond of Moses is כי ידע שמי, "Because he knew My name." The sinner does the reverse; he distances himself from G–d. We are told in Isaiah 59,2: כי עונותיכם הבדילו ביני וביניכם, "For your iniquities have created a barrier between Me and you." If one had put distance between oneself and G–d and wants to re-approach Him one needs do repentance. Repentance is the act of returning and re-establishing one's bond with G–d. This return has to originate in the heart, and that is why the Torah in Deut. 4,39 used the expression: והשבות אל לבבך. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 44 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 44](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/44) **וכמו** שהידיעה וידעת היום וגו' צריך להיות בלב, כן התשובה כאשר הקדמתי שהם שני מיני תשובה, האחת היא התשובה הנגלית העינוים והסיגופים לתקן את אשר חטא. והב' התשובה הפנימית דהיינו בלב וכמו שאמר הנביא (יואל ב, יג) קרעו לבבכם, ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נא, יט), והלב צריך להיות שלם ואז היא תשובה מאהבה, דהיינו שעושה תשובה בשביל הש"י שמתחרט על שמרד במלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא תשובה מיראה דהיינו מחמת יראת עונשים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have explained repeatedly that there are two kinds of repentance. The first is occasioned by the sinner experiencing various forms of afflictions at the hand of G–d; their purpose is to get him to remedy his mistakes and change his life-style. This may be considered an externally induced repentance. The second, which we will call internally induced, originates in the heart. The prophet Joel 2,13 calls on Israel: "Rend your hearts rather than your garments; turn back to the Lord your G–d. For He is gracious and compassionate, etc." When the heart is sincere such repentance is viewed as emanating from love for G–d, meaning that one feels remorse that one has rebelled against the King of Kings. It is not merely due to fear of punishment. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 45 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 45](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/45) **ודבר** זה יהיה רמוז בפרשה זו כאשר הקדמתי לעיל, כי העבודה הקשה והשיעבוד והעינוי שהיה להם במצרים כמוזכר בפרשת שמות זהו במקום תשובה הנגלת, וכאן יהיה רמוז התשובה בלב שלם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** These concepts are hinted at in our portion, namely that the heavy labours and torture that the Jewish people had to endure in Egypt (as described in the previous portion) is the externally induced repentance. In our portion the emphasis is on the internally induced repentance which is the result of a sincere heart. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 46 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 46](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/46) **וזהו** ענין (שמות ז, ג) ואני אקשה את לב פרעה, אשר נתחבטו בזה הקדמונים על מדה זו ליקח ממנו הבחירה ולענוש אותו, וה' אלהים אמת כי כל דרכיו משפט צדק וישר, ודרך הזוהר בזה כתבתי למעלה (תחילת תו"א ד"ה לפי הזוהר). ועתה באתי לפרש דברי רש"י מה שכתב בזה, והם לקוחים מדברי רז"ל. והמשיגים על דברי רש"י, לא ידעו ולא הבינו דבריו, והניחו לי מקום להתגדר: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** G–d speaks about hardening the heart of Pharaoh in 7,3, something with which most early commentators had so much difficulty. They could not understand why G–d would deprive Pharaoh of his freedom of choice and at the same time punish him for failing to repent. We know that G–d is just and fair, and it seems incompatible with G–d's declared attributes that He should proceed in such a manner. I have earlier described the way the Zohar deals with this problem. I now want to concentrate on Rashi's approach, whose words are based on our sages. All those who have attacked Rashi's interpretation have simply misunderstood him. They have left me room to rectify those misunderstandings. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 47 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 47](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/47) **ומתחילה** אביא מאמר רז"ל, ואחר כך דברי רש"י ז"ל. וזה לשון מדרש רבה (שמו"ר יג, ב), כי אני הכבדתי את לבו (שמות י, א), א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את לבי. אמר ליה ריש לקיש, יסתם פיהם של מינים. אלא (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ, שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, הוא נוטל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, א"ל הקב"ה אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף טומאה על טומאתך, הוי כי אני הכבדתי את לבו, עד כאן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Let me first quote a statement by our sages before turning to the text of Rashi's commentary. Shemot Rabbah, 13,3, commenting on Exodus 10,1: כי אני הכבדתי את לב פרעה, "For I have hardened the heart of Pharaoh," quotes Rabbi Yochanan as follows: "Here the Torah seems to provide an opening for the heretics to say that Pharaoh was not guilty because G–d prevented him from repenting. Rabbi Shimon ben Lakish replied that on the contrary we can use this verse to stop such heretics in their tracks. Solomon tells us in Proverbs 3,34: 'At the scoffers He scoffs, but to the humble He shows grace.' G–d warns a person up to three times. After a person ignores three such warnings and fails to repent, G–d makes such a person's heart unresponsive to thoughts of repentance in order to now pay him his just deserts. This is what happened with the wicked Pharaoh. G–d gave Pharaoh five chances [during the first five plagues no mention is made of G–d hardening the heart of Pharaoh. Ed.] and Pharaoh failed to respond. Then G–d said to him: 'Since you have insisted on being obstinate, and have made your own heart unresponsive, I shall now add more impurity to the impurity you have already heaped upon yourself.' This is the meaning of 10,1: 'I have hardened Pharaoh's heart '" Thus far the Midrash. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 48 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 48](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/48) **יש** לדקדק מה חשיב אם ללצים יליץ. עוד קשה לישנא דיסתם פיהם. עוד קשה מה שאמר כדי לפרוע ממנו מה שחטא, והלא נתפרע אף על מה שלא חטא בבחירתו. עוד קשה הכפל הקשית ערפך, והכבדת את לבך. וכן הכפל מוסיף טומאה על טומאתך: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Let us examine the verse Rabbi Shimon ben Lakish quoted in justification of G–d versus the heretics. What exactly did he have in mind when he said that the verse in 10,1 serves as a means to silence potential heretics? Furthermore, why is G–d described in our Midrash as exacting punishments for sins committed, when apparently G–d also exacted punishment for sins not committed voluntarily! Why does the Midrash repeat itself by speaking about: הקשית ערפך as well as הכבדת את לבך? The words “I will add impurity to existing impurity,” also seem unnecessarily repetitious! ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 49 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 49](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/49) **וזה** לשון רש"י (שמות ז, ג) מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו כו' עד ואע"פ כן בה' מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה. ויש כמה דקדוקים. א' הרשיע והתריס כפל לשון. ב' אין נחת רוח בו לתת לב שלם, ראה איך דקדק מאוד בלשונו. ג' טוב לי שיתקשה, מה טובה היא לו יתברך אם יצדק או ירשיע מה יוסיף לו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The text in Rashi is as follows: "In view of Pharaoh התריס והרשיע, having sinned and rebelled against Me, and of My being aware that the nations of the world have no serious intentions of returning to Me in penitence, I want his heart to remain hard in order to perform an increasing number of My miracles against him and so that you will all recognise My mighty deeds….In spite of this we do not find that G–d interfered with Pharaoh's heart during the first five plagues. It only says: 'Pharaoh's heart remained hard'" (8,15). There are a number of details in this text which bear examination. Why, for instance, does Rashi speak about Pharaoh being both התריס and הרשיע? What is the difference between these two words? Why is Rashi so careful when describing the Gentile nations in the words: 'the nations of the world do not derive pleasure from concentrating wholeheartedly to do penitence?' A third peculiarity in Rashi's wording are the words: 'it is better for Me that he should harden his heart in order, etc.' How does Pharaoh's behaviour contribute to or detract from G–d's well-being? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 50 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 50](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/50) **כבר** כתבתי עיקר התשובה היא בלב, ואם עושה תשובה ולבו בל עמו אז היה כלא היה, כי אפילו אם עושה תשובה ומתחרט בלבו בחרטה גמורה ומודה ועוזב ועושה מיראת העונש אינה תשובה מעליותא, מכל שכן מי שלבו בל עמו רק בעת הגיע הרעה אליו אז הוא שב ובסוד הרעה חוזר לסורו, זו התשובה היא תשובת רמיה ואינה נחשבת לכלום והוא כמו שאמר הנביא (ירמיה ב, יז) אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן אתה ילדתנו, כי פנה אלי עורף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו (איה אלהינו) קומה והושיענו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I have already mentioned that the essential part of repentance is performed by the heart. If someone repents without a total involvement of his heart, it is as if he had not repented at all. Even remorse in his heart accompanied by a confession as well as by a resolution not to sin again, but inspired by fear of retribution, is not a perfect repentance. How much more inferior is the kind of repentance in which the heart does not fully concur? Such a person is apt to relapse into sin as soon as the afflictions which prompted his contrition have stopped. This is not repentance but deception! Such repentance has no moral value. The prophet Jeremiah already referred to this kind of "repentance" sarcastically when he said (Jeremiah 2,27): "They say to the tree 'You are my father,' and to the stone: 'You have given birth to me;' for all the time they turn their necks towards Me and not their faces. But in their hour of calamity they cry: 'Where is our Lord? Arise and save us!"' ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 51 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 51](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/51) **על זה** הענין היה התשובה של פרעה כמו שאמר (שמות י, יז) ויסר מעלי המות. ועבדי פרעה כשחזרו בתשובה אמרו (שם י, ז) שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם, הוציאו עצמם מהכלל. וזהו שאמר משה רבינו ע"ה (שם ט, ל) ואני ידעתי כי אתה ועבדיך טרם תראון את ה' אלהים, כלומר כי אין תשובתך בשביל יראת אלקים, וזהו מאמר הקב"ה (שם י, ג) עד מתי מאנת לענות מפני: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Pharaoh's repentance was of the category described by Jeremiah. He even said it openly when he exclaimed in 10,17: ויסר מעלי רק את המות הזה, "In order that He should remove from me only this death!" His servants who told him "dismiss these people and let them serve their G–d, for do you not know yet that Egypt will perish?" were not much better. This is why Moses said to Pharaoh in 9,30: "I know that neither you nor your servants have yet experienced true reverence for the Lord G–d." Moses merely intimated that he knew that the motivation of Pharaoh's professed remorse was not a true תשובה. G–d confirmed this in 10,3 when He said to Pharaoh (through Moses): "How long do you refuse to humble yourself before Me?" ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 52 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 52](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/52) **ואז** יתבאר הענין, הנה הש"י לא ענש את פרעה שום עונש על מה שחטא בהכרח כשלקח הש"י ממנו הבחירה, וכל עשרה מכות וטביעת ים סוף היה הכל חייב על מה שחטא כבר בבחירתו בחמשה פעמים הראשונים. וזהו דרך רמז מה שכתוב בהגדה כל מכה היה של חמש, כלומר מכח מה שחטא בה' ראשונות אף שהפשוטו אינו כן אני לוקח לסימנא בעלמא: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Now the whole matter is quite clear. G–d did not punish Pharaoh for any of the sins he committed while being manipulated by Him after he had been deprived of a free choice. All of the Ten Plagues as well as the drowning in the sea were retributions for acts of rebellion against G–d committed while Pharaoh had the unimpeded use of his free will, i.e. during the first five plagues when he refused to humble himself and to become penitent. When the author of the Haggadah shel Pessach quotes Rabbi Akiva as saying that each of the Ten Plagues consisted in reality of five plagues, he may well have alluded to the five opportunities G–d had given Pharaoh to display true remorse and penitence. It means that each plague was a retribution for five successive failures to respond to G–d's afflictions and instructions. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 53 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 53](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/53) **ומה** שהקשה ה' את לב פרעה היה בעבור זה, כי ראה הקב"ה שפרעה ישלחם, אבל גלוי וידוע לפניו שאין נחת רוח בתשובה שלו כי אינה בלב שלם וכמו שכתבתי, והתשובה שלו אינה כלום ואינו פטור מהעונשים ואז ח"ו היה חילול השם, כי האדם יראה לעינים העולם יהיו רואים שעשה תשובה ועשה רצון הש"י ועל כל זאת נענש, כי הם אינם יודעים את לבו. וה' יראה ללבב, הוא יתברך יודע שאין התשובה שלו בלב. מה עשה הקב"ה, הקשה את לבו שימאן ולא ישלחם, ואז לא יהיה חלול השם כשיראו העונשים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When G–d hardened Pharaoh's heart it was only because G–d knew well in advance that he would eventually let the Jewish people go. G–d also knew that this would not represent an honest change of heart by Pharaoh, i.e. Pharaoh as the prototype of the Gentile nations would not derive satisfaction, נחת רוח, from his penitence. Such repentance would not free Pharaoh from having to suffer further chastisements. If that were to happen, a desecration of G–d's holy name would result because the nations -unaware of Pharaoh's true state of mind-would conclude that a man who had repented was still being persecuted by G–d. In order to prevent such a חלול השם, public desecration of G–d's name, G–d preferred to manipulate him so that he would not release the Israelites and would therefore not even appear to be penitent. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 54 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 54](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/54) **וזהו** שדייק רש"י טוב לי שיתקשה כו', כלומר טוב לי לשמי שלא יתחלל שמי בפי האומות, אבל לעולם כל העונשים שקיבל לא היו רק על החטאים שעשה בבחירתו, והקשות את לבו היה בשביל שלא יתחלל השם, והוא יתברך בחן לבו שאין תשובתו בלב: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** G–d had examined Pharaoh's heart and knew that his remorse was not sincere. This is why Rabbi Shimon ben Lakish quoted the verse from Proverbs in which G–d is described as dealing with the scoffers according to what is in their hearts, i.e. tit for tat, whereas He shows grace to the truly humble. Solomon discusses the state of mind of someone professing to have become penitent. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 55 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 55](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/55) **וזהו** שאמרו במדרש אם ללצים הוא יליץ, בעת עשותו התשובה יליץ הקב"ה לבו ביותר. ועל זה אמר יסתם פיהם של המינים, רומז ללשון הכתוב (תהלים עח, לו) יפתוהו בפיהם ולבם בל עמם, כן היה פרעה. וזהו תוספת טומאה על טומאתו, טומאה הנגלית בחמשה הראשונות, ואח"כ אף כשהיה שב היה טומאה שקועה בלבו. על כן אוסיף זו הטומאה שתהיה ג"כ בנגלה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** It is quite appropriate then for Rabbi Shimon ben Lakish to say that Exodus 7,3 can be used to refute the arguments of the heretics. He takes his cue from the word בפיהם, people whose repentance is only "mouth-deep," does not involve their heart. Pharaoh was a perfect example of such a person. This is meant by "the addition of impurity to already existing impurity." Rashi refers to the additional refusals of Pharaoh to repent sincerely after he had failed to repent during the first five plagues. From that time on the impurity remained anchored in his heart, i.e. invisible to outsiders. G–d considered it necessary to demonstrate to outsiders the true state of Pharaoh's mind, therefore He made sure that Pharaoh would display universally visible signs of his impurity. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 56 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 56](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/56) **וזהו** שכתב רש"י כפל לשון הרשיע והתריס, הרשיע מתחילה, ואח"כ אף כששב הוא מתריס בלב, כי גלוי לפני שאין נחת רוח בתשובתו לתת לב שלם על כן טוב לי לשמי שלא יתחלל שאקשה את לבו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Rashi was quite right therefore in referring both to Pharaoh's being התריס, opposing G–d (in his heart), as well as הרשיע, adding wickedness (during the last five plagues when his obstinacy became visible to all), although he had already mouthed remorse. G–d therefore concluded that it was better for His reputation to harden Pharaoh's heart so as to avoid a desecration of the holy name of G–d. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 57 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 57](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/57) **ובענין** הזה ראיתי מפרשים הפסוק (שמות לב, כה) וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. הענין, אהרן עשה את העגל לשם שמים שלא יתחלל השם. כי מיד שראה את לב העם לעשות להם אלהים נתחייבו כליה, כי העבירות אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה זולת בעבודה זרה דכתיב (יחזקאל יד, ה) למען תפוס ישראל בלבם (קידושין מ, א), וחשב אהרן בלבו כשיהיו ישראל נענשים יהיה חלול השם שיאמרו הגוים איה נא אלהיהם לא יתלו עונשם בעבור העון, כי מה ידעו הם מהעון. רק יאמרו מבלתי יכולת. על כן החכים אהרן לעשות העגל שיהיה העון בגלוי לכל האומות, ואז ידעו בבירור שהש"י הענישם על עונם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** One may be able to explain something puzzling in Exodus 32,25, in a similar vein. It says there: "Moses saw that the people were out of control for Aaron had let them get out of control so that they were a menace to any who might oppose them." The Torah obviously refers to the fact that it was Aaron who had actually made the golden calf. However, Aaron's whole purpose had been לשם שמים, to further G–d's interests, to prevent a desecration of G–d's name. Aaron was aware that the people had forfeited their lives already from the moment they had planned to make an alternate deity for themselves. While it is true, that generally speaking, G–d does not account the intention to commit a sin as something culpable, that rule does not hold true when the sin involved is idol-worship. We have a special verse in Ezekiel 14,5, to make this plain: למען תפש את ישראל בלבם, "In order to take hold of the family of Israel in their heart." Aaron was convinced that if the Jewish people were punished this would constitute a desecration of the name of G–d, since the Gentile nations would say: "where is their G–d now?" The Gentile nations would never associate the death of the Jewish people with a sin they had committed merely in their hearts and which had not become common knowledge. Aaron thought he could prevent this descration of G–d's name by making the golden calf and causing an already culpable thought to be translated into a culpable action. Once the Gentile nations would hear about Israel worshipping the golden calf and being punished, clearly this would demonstrate to those nations that Israel had been punished for a grave sin. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 58 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 58](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/58) **זהו** מה שאמר כי פרע אהרן הדבר, כלומר גילה הדבר, ופרע מלשון שחיטה מפורעת, ופרעה אהרן לשימצה בקמיהם כדי שתתגלה השמצה להשונאים ואז כבוד השם במקומו. כן היה הענין בכאן בקישוי לב פרעה רמז לדבר, כי פרעה אהרן, ענין הקב"ה עם פרעה כמו ענין אהרן בעגל: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This then is the meaning of: כי פרעה אהרון. The translation of the word פרע is that he brought the matter into the open. This expression is also used in connection with the final stage of the rite of circumcision, and refers to the baring of the glans. The expression in Exodus 32,25: לשמצה בקמיהם, means that Aaron wanted Israel's sin to be revealed to their enemies. Once that was the case, G–d's honour would remain unimpaired. Aaron may have learned this from the manner in which G–d treated Pharaoh, and due to which Pharaoh's true state of mind was revealed to one and all. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 59 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 59](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/59) **וזהו** ג"כ ענין מאמר רז"ל (סנהדרין קז, א) אצל דוד המלך ע"ה (ש"ב טו, לב), [ויהי] דוד בא עד הראש אשר ישתחוה, לא נאמר ביקש דוד לעבוד עבודה זרה, אמר מלך כו'. הענין ג"כ כנזכר, כי ידע דוד שהעולם מחזיקים אותו לחסיד והוא היה נרדף, וירא דוד שיתרעמו העולם על מדותיו של הש"י, על כן רצה לעשות מעשה בנגלה כדי שלא יחזיקוהו לחסיד ואז לא יתחלל השם, אבל לא מלבו ח"ו, רק לעשות כן בנגלה. ואף מזה חזר ואמר מלך כמוני כו': **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Perhaps we have something similar in a statement of our sages on Samuel II 15,32: ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלוקים, "When David reached the top where he would usually prostrate himself before G–d." Rabbi Yehudah in Sanhedrin 107 uses this verse to claim that David was about to commit an idolatrous act, claiming that the word ראש is a description of an idolatrous deity. He cites proof from Daniel 2,32. All this occurred when David had to flee for his life from his own son Absalom. His friend Chushai remonstrated with him saying that it was unseemly for a king of his stature to become guilty of such a grave sin. David responded: "How is it possible that a king such as myself should be pursued by his own son! Better that I should die having committed the sin of idol-worship than that the name of the Lord be desecrated publicly if my own son were to kill me." We must ask ourselves what could have possessed David to even contemplate the commission of such a sin? Clearly David knew that in the eyes of most of his people he was viewed as a pious G–d-fearing individual. Many people would begin to question G–d's justice if he were to become the victim of Absalom's revolt. He therefore preferred to commit a public sin so that people would not question how G–d could have allowed a pious man such as David to have been killed by his own son. David certainly harboured no idolatrous thoughts which would have led him to commit such a sin. Eventually, he did not go through with his plan, and that is why he said: "a king such as I, etc." [He fled, leaving ארץ ישראל, which is tantamount to serving idols, since one foregoes G–d's direct protection, cf. Maharsha. Ed.] ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 60 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vaera, Torah Ohr 60](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vaera,_Torah%20Ohr/r/60) **נחזור** לענין, התשובה השלימה היא בלב שלם והיא מרוצה ומקובלת. וישראל במצרים נזדככו ושבו אל ה' ונגאלו, כן הגאולה העתידה הבטיחה התורה שבאחרית הימים נעשה תשובה ואז תהיה הגאולה, כמו שאמרו רז"ל (יומא פו, ב) גדולה התשובה שמקרבת הגאולה כמו שכתוב (ישעיה נט, כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע אמן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** To get back to our subject. Perfect repentance is performed with a totally sincere heart. Such repentance is welcome and eagerly accepted by G–d. When Israel was purified in Egypt it returned to G–d and was redeemed. A similar process will occur in the future, as the Torah has assured us. Our sages have extolled the importance of repentance saying (Yuma 86) that it hastens redemption, as we know from Isaiah 59,20-21: "And a redeemer shall come to Zion and to them that turn from transgression in Jacob, says the Lord." Amen.