## Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 1 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 1](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/1) **הענין** כי השבת מורה על העולם שכולו שבת שהוא השכר הנצחיי, ושם ינוחו הנשמות ושם משכנם, והוא מקום משכן כבודו יתברך. והמשכן של משה מכוון נגד של מעלה בסודותיו ורמיזותיו. על כן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, כי לכל עדת בני ישראל יש להם חלק לעולם הבא שמורה עליו השבת: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The Sabbath in our world is a reminder of a world which is totally Sabbath-oriented, a world in which the souls rest and receive their eternal reward. This is the region in which the Heavenly Sanctuary houses the glory of G–d, a region "opposite" the site of the Sanctuary on earth. Because every single Jew has a share in the World to Come, Moses assembled the entire Jewish people when he made this pronouncement. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 2 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 2](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/2) **גם** התאספות עדת ישראל ושהם כאיש אחד רומז לסוד שיעור קומה, וסוד רמיזות המשכן היה בסוד שיעור קומה כמו שנאמר (עי' שמות מ, יז) והוקם המשכן, הוק"ם קומ"ה, כמו שכתבתי בפרשת תרומה (תו"א ד"ה זהו סוד הוקם) עיין שם. והבאתי שם מענין שיעור קומה בפרקי היכלות רל"ו אלף פרסאות ומצאתי בדברי האריז"ל שכתב שזה רמוז בפסוק (שמות מ, לד) וכבוד ה' מלא את המשכן, דכשתמלא משכ"ן כזה מ"ם שי"ן כ"ף נו"ן אזי המילוי עולה רל"ו רומז על רל"ו אלף פרסאות כו'. הרי המשכן מתאחד עם השבת, והשבת בעולם שכולו שבת. וששת ימי המעשה רומז לעולם הזה שהוא עולם המעשה, לעשות ולקיים את כל דברי תורה. ובשבת קיבול השכר לעולם הבא וכמו שכתוב (עירובין כב, א) היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, על כן גם בית דין שלמטה לא יעוררו שום דין ועונש ביום השבת אפילו דבר מצוה, כי בא שבת בא מנוחה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We have discussed the kabbalistic concept of שיעור קומה in our commentary on פרשת תרומה; the deeper significance of these allusions is bound up with what the משכן represents, the word קומה being a re-arrangement of the word הוקם in Exodus 40,17: הוקם המשכן. We discussed there the 236 thousand פרסאות, and that the measurements mentioned in the ספר היכלות referred only to a region in which Mattatron was at home. Any higher regions cannot be measured even symbolically, as they are spiritually too far removed from our physical universe. The Ari zal finds an allusion to this number 236 in Exodus 40,34: וכבוד ה' מלא את המשכן. When you spell the word משכן using words instead of letters, i.e. מ"ם, שי"ן, כ"ף, נו"ן, the differential between the regular spelling and the expanded spelling is 236, i.e. 410 and 646 respectively. The משכן povides the link between the Sabbath which is essentially part of the עולם הבא, and the ששת ימי המעשה, the six days of the week during which work is to be performed, i.e. during which all the commandments of the Torah are to be performed. Our sages (Eyruvin 22) have already expounded on the verse “היום לעשותם "ולמחר לקבל שכרם that the reward for the performance of the commandments will be received on the morrow, i.e. in the World to Come. The Sabbath is the reward for the work performed during the six days of work. In view of this it is appropriate that also the Courts in our world should refrain from making any decisions on the Sabbath, even when such decisions involve the performance of Divine Commandments. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 3 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 3](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/3) **והנה** ענין קישור המשכן והשבת הוא דבר שראוי להאריך בביאורו, על כן בניי יצ"ו ארשום לכם קונטרס שכתבתי בילדותי ובו נמצא ג"כ מענין פרשת פרה ומענין פרשת החודש הרגיל לחול בפרשיות אלו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I will now present a treatise I wrote in my younger days in which I not only dealt with the connection between משכן and שבת, but in which I also demonstrated the place of פרשת פרה which is usually read on the Sabbath on which we read פרשת ויקהל-פקודי. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 4 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 4](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/4) **ויקהל** משה את כל עדת בני ישראל וגומר (שמות לה, א). קשה מאי שנא הכא כתיב בני ישראל, ובציווי מלאכת המשכן כתיב (שם כה, ב) מאת כל איש, הזוהר (ח"ב קצה, א) הקשה קושיא זו. ועוד מה זה (שמות לה, ה) קחו מאתכם. וכתב שציווי מלאכת המשכן מפי הקב"ה למשה דהיינו ויקחו לי תרומה זה היה קודם שעשו העגל, ואז אמר הקב"ה מאת כל איש תקחו תרומה אפילו מערב רב. אבל ציווי משה לישראל היה לאחר מעשה העגל במחרת של יום כפור וקלקול העגל היה על ידי הערב רב, על כן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל דוקא, ואמר קחו מאתכם דוקא ולא מערב רב עיין שם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. Why are all the members of the nation included here, whereas when the donations are discussed in chapter 25 Moses was content to receive gifts from כל איש, every man? The Zohar Sullam edition Vayakhel page 3 asks and adds a further question. Why did Moses describe the donations for the building of the Tabernacle (35,5) as קחו מאתכם, "take from you," whereas when Moses was commanded about this in Exodus 25,2 G–d described the donations ויקחו לי תרומה, as "a donation for Me?" The answer given is that Moses first received this commandment prior to the sin of the golden calf. At that time G–d included the mixed multitude in the list of people from whom He would accept these donations, hence the emphasis on מאת כל איש, from everybody. Moses relayed this instruction to the Jewish people on the morrow of the Day of Atonement, after the episode of the golden calf. That whole episode was caused by the mixed multitude. This is why the Torah emphasised that Moses assembled "the whole congregation of the Children of Israel," thereby excluding those converts who were not descended from Jacob. In order to emphasise this further, Moses instructed: "take from you, not from the mixed multitude." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 5 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 5](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/5) **אבל** רש"י מנגד דבריו בפרשת כי תשא בפסוק (שמות לא, יח) ויתן אל משה ככלותו עיין שם. וכן הוא בתנחומא בפרשת תרומה (ח). ובאמת תמיה גדולה על רש"י במה שרוצה שם להוכיח דאין מוקדם ומאוחר כו', ומוכיח דהא לא צוה משה רק ממחרת יום כפור זהו אמת, אבל מנא ליה דציווי הקב"ה למשה לא היה קודם העגל, וכן הוא דעת הזוהר: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Rashi disagrees with the words of the Zohar in פרשת כי תשא on 31,18 stating that the fact that the donations for the Tabernacle are not reported in the Torah until after the episode of the golden calf does not mean that Moses had not collected the donations already prior to it. The Torah is not obligated to report matters in a chronological order. [In our editions of Rashi there is a bracket which quotes another Zohar which specifically includes the mixed multitude in the donations for the Tabernacle basing itself on the words "from everybody;" Ed.] this statement is also found in the Midrash Tanchuma on פרשת תרומה. It is very puzzling why Rashi makes such an effort to use the verses in פרשת תרומה and פרשת ויקהל respectively to prove the principle that the Torah does not need to report events in chronological order. Whereas Rashi is quite correct in claiming that Moses communicated the instructions to bring donations for the building of the Tabernacle on the morrow of the Day of Atonement, but how do we know that he had withheld this information from the Jewish people since before they made the golden calf, i.e. for several months? Perhaps he himself had not been told about it until then? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 6 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 6](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/6) **ענין** סמיכת שבת למשכן רז"ל אמרו מה שאמרו, אבל צריך ליתן טעם למה באמת המלאכות שהיו במשכן דוקא, חייבים עליהם בשבת. ששת ימים תעשה מלאכה (שמות לה, ב), וכי לא סגי בלאו הכי. ובמכילתא (כי תשא ד"ה ששת ימים) תירץ כשזוכין ישראל אזי מלאכתן נעשית ע"י אחרים לכך כתיב תעשה. גם מתורץ על פי מה שאמרו רז"ל במסכת ברכות (לב, ב) חסידים הראשונים מתוך שהיו חסידים תורתן משתמרת ומלאכתן נעשית מאליהן, וע"כ מזהיר שגם עתה תהיה מכם שתגרום המלאכה יהיה נעשה מאליה אף בימי החול. עוד קשה וביום השביעי הוה ליה למימר: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Although we are all familiar with the comments of our sages who designated all those categories of work which had to be performed in the construction of the Tabernacle as the basic list of forbidden activities on the Sabbath, we must find a better reason why these activities are forbidden on pain of death. Why did they have to draw a parallel with the construction of the Tabernacle? Would it not have sufficed for the Torah to say: "Six days you shall perform work and on the seventh day you must rest?" The Mechilta on 35,2 claims that if we observe the Sabbath legislation the various items on the list are apt to be performed for us by Gentiles. This is the reason the word "you will perform" is expressed in this verse passively, i.e. "will be performed." We may find historical evidence for the truth of this interpretation in the statement in Berachot that the pious people of earlier generations were able to pursue their Torah study without interruption because others attended to their mundane needs. The sages wanted to point out that even in our time such a state of affairs was possible, i.e. that the work to be performed during the six days could be performed by others for those who devoted themselves to Torah in the proper manner. Another difficulty in the wording of our text is that we would have expected the Torah to use the indefinite article U-veyom hashvii instead of Uvayom hashvii when referring to the seventh day. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 7 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 7](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/7) **ואלו** שתי הקושיות יש לתרץ, רומז על מאמרם ז"ל (שבת סט, ב) המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת וכו', ובששת ימים מותר לעשות מלאכה לצרכו, וביום הז' למניינו יקדש כו', עיין בכלי חמדה פרשת תשא: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The latter two questions may be adequately answered by the halachic ruling in Shabbat 69 that a person who is lost in the desert and has lost track of time should observe six days of work and rest on the seventh day, starting his count from the moment he does not remember which day of the week it is. The reasons for this ruling are explained by Kley Chemdah on פרשת כי תשא. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 8 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 8](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/8) **זה** הדבר אשר צוה ה' לאמר (שמות לה, ד). קשה מה שאמר בכאן שהוצרך לומר משה רבינו ע"ה שהוא ציווי המקום יותר מבכל מצות. בשלמא כשעשה את אהרן כהן גדול הוצרך לומר כן כדי שלא יאמרו לכבוד אחיו הוא עושה, אכן כאן קשה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. This is the word G–d commanded to say." Why does Moses here more than anywhere else have to stress that it was G–d who commanded what he was about to tell the people? It is understandable that, when Moses appointed his brother Aaron as High Priest, he made a point of stating that the appointment was made at the behest of G–d so that he would not be accused of showing special favour to members of his family, but here there seems no apparent reason for Moses' concern? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 9 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 9](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/9) **במדרש** (תדשא ב) והביאו הבחיי פרשת פקודי, המשכן, למה ב' פעמים משכן. אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר (שמות טו, יז) מכון לשבתך פעלת ה' וגו', אל תקרא מכון אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם. בבריאת העולם כתיב (ישעיה מ, כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם, ובמשכן כתיב (שמות כו, ז) ועשית יריעות עזים לאוהל, וכתיב (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה. בבריאת העולם כתיב (בראשית א, ט) יקוו המים, ובמשכן כתיב (שמות ל, יח) ועשית כיור נחושת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א, יד) יהי מאורות, ובמשכן כתיב (שמות כה, לא) ועשית מנורת. בבריאת העולם (בראשית א, כ) ועוף יעופף, ובמשכן (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת העולם כתיב (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם, ובמשכן כתיב (שמות כח, א) ואתה הקרב אליך. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, א) ויכלו השמים, ובמשכן (שמות לט, לב) ותכל כל עבודת. בבריאת העולם (בראשית ב, ג) ויברך אלהים את יום השביעי, ובמשכן (שמות לט, מג) ויברך אותם משה, וכתיב (במדבר ז, א) ויקדש אותו ואת כל כליו. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, ג) כי בו שבת, ובמשכן כתיב (שמות לה, ב) ששת ימים תעשה מלאכה, ואחר יום השביעי אמר (שם לה, ה) קחו מאתכם תרומה, עד כאן לשונו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Rabbenu Bachyah comments on the repeated use of the word משכן in 38,21, that this is a hint that the Tabernacle in our world stood "opposite" the Sanctuary in the Celestial Regions. We know this also from Exodus 15,17: מכון לשבתך פעלת ה', "You have made a place for You to dwell in." The word מכון should be read as מכוון, "corresponding" to the Sanctuary in Heaven. This places the importance of the Tabernacle on earth on a par with the creation of the universe. In connection with the universe, Isaiah 40,22, speaks about G–d "who spread out the skies like gauze, stretched them out like a tent to dwell in," whereas in connection with the Tabernacle on earth the Torah says: "You shall make cloths of goats' hair for a tent over the Tabernacle." In connection with the creation of the universe the Psalmist (Psalms 104,2) speaks about נוטה שמים כיריעה, "He stretches the heavens like a tent-doth." During the process of creation we read (Genesis 1,9) "Let the waters concentrate in one place," whereas in connection with the construction of the Tabernacle the Torah instructs the making of a copper basin to contain all the water used in the Tabernacle by the priests. During the creation the Torah speaks about the creation of luminaries, whereas during the construction of the Tabernacle the making of a candlestick is commanded. The winged creatures mentioned during the process of creation are matched in the Tabernacle by the cherubs spreading their wings over the Holy Ark. Whereas the creation of Adam represented the highlight of the act of creation, the highlight of the construction of the Tabernacle was reached when G–d told Moses to appoint Aaron as High Priest (Exodus 28,1). The completion of the work of creation was announced by the words: ויכלו השמים והארץ, whereas the completion of the work on the Tabernacle was described by the Torah as ותכל כל עבודת משכן (39,32). Whereas the Torah reported that G–d blessed the seventh day (Genesis 2,3), Moses blessed the Tabernacle and sanctified it and all its utensils (39,43). The Torah reported G–d as resting on the seventh day, (Genesis 2,3), whereas in connection with the Tabernacle the Torah stated: "You shall perform your work during six days and the seventh day shall be holy" (35,2). After all this the Torah said: "Take from yourselves a donation" Thus far the comment of Rabbenu Bachyah. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 10 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 10](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/10) **קשה** הרבה דברים דלא קחשיב. ועיין מאמר ארוך ברבתי פרשת תרומה (לג, ד) דבר אחר, ויקחו לי תרומה, ר' ברכיה פתח (דהי"א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל שנאמר (ישעיה סג, טו) וראה מזבול קדשך. ערפל, (שמות כ, יח) ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כב, יג) הבעד ערפל ישפוט. למטן (מל"א ח, יב) אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל, וכתיב (שם יג) בנה בניתי בית זבול לך. למעלן (ישעיה ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו, למטן (שמות כו, טו) עצי שטים עומדים. למעלן כרובים שנאמר (ש"א ד, ד) יושב הכרובים, למטן (שמות לז, ט) ויהיו הכרובים. למעלן (יחזקאל א, כ) והאופנים ינשאו לעומתם, למטן (מל"א ז, לג) ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה, וכן (יחזקאל א, טו) הנה אופן אחד בארץ. למעלן (חבקוק ב, כ) ידו"ד בהיכל קדשו, למטן (ש"א א, ט) היכל ה'. למעלן (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידודון, למטן (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה'. למעלן (בראשית א, ו) יהי רקיע בתוך המים וגו', למטן (שמות כו, לג) והבדילה הפרוכת לכם. למעלן (ירמיה ג, יז) כסא ה', למטן (שם יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. למעלן (איוב כה, ג) היש מספר לגדודיו, למטן (ש"ב ד, ב) ושני אנשים שרי גדודים. למעלן (בראשית טו, ה) וספור הכוכבים, למטן (דברים א, י) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. למעלן (עי' דניאל יב, ו) והנה האיש לבוש הבדים, למטן (ויקרא טז, ד) כתנת בד קודש. למעלן (תהלים לד, ח) חונה מלאך ה', ולמטן (מלאכי ב, ז) כי מלאך ה' צבאות הוא. למעלן (ישעיה ו, ו) במלקחים לקח מעל המזבח, ולמטן (שמות כ, כא) מזבח אדמה תעשה לי. למעלן (ישעיה מ, כב) וימתחם כאהל לשבת, למטן (במדבר כד, ה) מה טובו אוהליך יעקב. למעלן (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה, ולמטן (שמות כו, א) עשר יריעות. למעלן (דניאל ב, כב) ונהורא עמיה שרא. למטן (שמות כז, כ) שמן זית זך כתית למאור: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We must try and understand why Rabbenu Bachyah was so selective in his comparison of the creation with the construction of the Tabernacle. He could have cited additional parallels. A look at a lengthy Midrash in Shemot Rabbah 33,4 quotes Rabbi Berechyah as presenting a long list of parallels between the Tabernacle and מעשה בראשית. The list includes many items found in the heavens such as ערפל, זבול, עצי שטים, כרובים, אופנים and many others. In each case Rabbi Berechyah demonstrates that the Tabernacle contained something parallel. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 11 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 11](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/11) **ולא** עוד, אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן. תדע לך, שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן שנאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הוי כל כל בשמים ובארץ, ואומר (חגי ב, ח) לי הכסף והזהב אמר ה' צבאות. הרי שחשב הרבה דברים שלא נאמרו לכאן, ועיין בבחיי דלעיל שגם כן חשיב הרבה דברים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** He goes on to say that G–d preferred the parallel items in the Tabernacle over the original ones in the Celestial Regions. We know this because G–d was prepared to abandon His Heavenly Residence in favour of the one established by man for Him on earth. G–d said (25,8): "When they will make a Sanctuary for me, I shall dwell amongst them" (instead of in Heaven). ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 12 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 12](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/12) **עוד** קשה במה שאמרו מכוון נגד כו', מאי בעי הכא: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 13 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 13](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/13) **שבת** ומשכן ענין אחד רומזים לעולם הבא. שבת נודע שרומז לעולם שכולו שבת פלוגתא שמאי והלל (ביצה טז, א), מחד בשבתא לשבת, והלל כל מעשיו לשם שמים. וקשה וכי ח"ו שמאי לא היו מעשיו לשם שמים (הג"ה על דרך הפשט מה שאמרו כל מעשיו לשם שמים מחובר למעלה, שמאי עשה כך לשם שמים, והלל מדה אחרת היתה בו כיצד עשה לשם שמים). (הגה"ה בתיבת בראשי"ת בי"ת רא"ש שב"ת שלו"ם בית אותיות ראש הם האותיות שלפני שבת כי מראש דהיינו מחד בשבת לשבת, וק"ל). (הגה"ה שבתכם אותיות שניות מתיבת ישרא"ל על דרך אות היא ביני ובניכם ששת ימים תעשה וגו' ויום ז' הוא רצה לומר מחד בשבת לשבת). אלא הענין הוא שהיו מחולקים אם רשאי לעבוד על מנת לקבל פרס לעולם הבא, וע"ש במדרש שמואל במשנה זו. וסברת שמאי דוקא על מנת לקבל פרס עולם הזה אסור, אבל לעולם הבא מותר. והלל אוסר גם זה, על כן אמר שכל מעשיו היו לשם שמים ולא לתשלום גמול אף לעולם הבא, רק ברוך ה' יום יום: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The common denominator of the concepts of שבת and משכן are that they both are symbols of עולם הבא, the World to Come. There is a baffling story in the Talmud Beytzah 16 describing that Shammai bought and ate only food intended to honour the Sabbath. Should he find a good looking animal, he would purchase it intending to eat it on the Sabbath. Should he find a superior one later, he would abandon the first one and eat it during the week so as to preserve the better one for serving on the Sabbath. The Talmud contrasts Shammai's conduct with that of his colleague Hillel whose every action is described as being לשם שמים, "Heaven oriented." Are we to infer from this that Shammai's actions were not "Heaven oriented?" What then was the difference of opinion between Hillel and Shammai which caused them to have different approaches to their daily routines? They disagreed on whether it was permissible to serve G–d in order to accumulate rewards payable in the World to Come. (This is elaborated on in Midrash Shemuel Avot 1,3.) Shammai considered serving G–d for material rewards in this world as forbidden, whereas he considered serving G–d in order to accumulate reward in the Hereafter as perfectly permissible. His colleague Hillel considered serving G–d in order to receive a reward either in this world or in the next as equally forbidden. This is what the Talmud means when describing Hillel's actions as "Heaven oriented," i.e. without thought of any reward. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 14 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 14](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/14) **המשכן** שהוא ציור כל העולמים, ויום אחרון שבת רומז לעולם שכולו שבת. ובמדרש (שמו"ר נ, ה) אתם עשיתם לי משכן מיריעות עזים, אני מגין עליכם לעתיד לבא. והמדרש בעקידה פרשת ויקהל, אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתם לי משכן מיריעות עזים, אני אגין עליכם לעתיד לבא שנאמר (ישעיה ד, ה-ו) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כבוד חופה. וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. אתם עשיתם כפרת, אני אכפר אתכם את כל חטאתיכם, שנאמר (ירמיה נ, כ) בימים ההם ובעת ההוא נאם ה' יבוקש עון ישראל ואיננו, ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה, כי אסלח לאשר אשאיר. ונאמר (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאתיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The Tabernacle, which was a reflection of all the various stages of creation, one of which was the Sabbath, alludes to a world which is totally Sabbath oriented. We have numerous Midrashim all of which quote G–d as saying that in return for having provided Him with a Tabernacle of goats' skins He would act as our protector in the future. The statements are based on Isaiah 4,5: וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן, ונגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חפה; וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. "The Lord will create over the whole shrine and meeting place of Mount Zion a cloud by day and smoke with a glow of flaming fire by night. Indeed, over all the glory shall hang a canopy which shall serve as a pavilion for shade from heat by day and as a shelter for protection against drenching rain." These Midrashim continue to quote G–d as promising atonement for our sins in return for the Jewish people having made the lid on the Holy Ark, quoting scripture to support such claims. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 15 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 15](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/15) **אתם** עשיתם לפני שלחן, אני עורך לפניכם שלחן לעתיד לבא שנאמר (ישעיה מט, י) לא ירעבו ולא יצמאו לא יכם שרב ושמש, כי מרחמיו ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ונאמר (עי' יחזקאל לו, ל) לא ישאו עוד חרפת רעב בגוים. אתם עשיתם לפני מנורה, אני מאיר לעתיד לבא שנאמר (ישעיה ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. אתם עשיתם לפני ארון שהתורה נתונה בו, ואני אתן לכם לעתיד שנאמר עליו (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Similar promises by G–d are quoted as rewards for our having constructed the table in the Tabernacle, as a reward for which Israel is told it would neither suffer hunger nor thirst. As a reward for making the candlestick, G–d is quoted as promising to ensure that we shall not lack light in the future, that the original light which illuminated the earth at the time Adam was created would be restored. Finally, in return for having constructed the Holy Ark to house the Torah, G–d promises all His goodness. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 16 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 16](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/16) **והנה** הראה הקב"ה במשכן דוגמא מעולם הבא כמו שהראה בשבת אחד מששים מעולם הבא בסוד הנשמה יתירה. וזה ביאור המאמר במסכת שבת פ"ק (י, א) לדעת כי אני ה' מקדישכם (שמות לא, יג) (ופירש רש"י (ד"ה לדעת) להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם), אמר ליה הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם. מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. איני והאמר ר' חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיע שנאמר (שמות לד, כט) ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו. לא קשיא הא במילתא דעבידא לגלויי, הא במילתא דלא עבידא לגלויי. והא שבת עבידא לגלויי. מתן שכרה לא עבידא לגלויי (פירש רש"י מתן שכרה כו' והוא הודיעם בעל פה מה שכרה), כמ"ש מתן שכרה של שבת נתגלה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** While the Sabbath with its gift of the נשמה יתירה, the additional soul which inhabits every Jew on that day, represents one sixtieth of what the Sabbath in the future will hold, the Tabernacle too is conceived of as affording us a glimpse of one sixtieth of what the World to Come will be like. This is the deeper meaning of the statement in Shabbat 10 where G–d is quoted as telling Moses that He had a wonderful gift for him and the Jewish people called Sabbath. This is the reason for Exodus 31,13. G–d announced that He was going to bestow that gift. From this Rabbi Shimon ben Gamliel derived the rule that one must inform the mother of a child if one wishes to give the child some bread (ibid.). The Talmud challenges this deduction, citing Rabbi Chama who wants to prove that one does not need to inform the recipient of a gift he will receive. He points out that upon his descent from Mount Sinai Moses was unaware of G–d's gift and only covered his forehead -which by then was emitting rays of light- after he became aware that the people had become afraid to approach him (34,29 32). The Talmud does not recognise a contradiction here, saying that matters which become common knowledge need not be announced by the donor beforehand. This argument is challenged by a scholar who asks: "Is not also the Sabbath something that becomes common knowledge, and yet the prohibition of work had to be announced?" The answer given to this is that the reward for observing the Sabbath is certainly not something that becomes common knowledge without being announced. [Rashi assumes that the reward, though not spelled out in the text, was announced by Moses orally. Ed.] ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 17 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 17](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/17) **קשה** והלא עדיין אין אנו יודעין שכר הצפון, וזה לא קשה מידי כי הכוונה שנתגלה ששבת שקולה כנגד כל המצוות אף שמצוה זו היא ע"י תענוגים, כמו שפירשתי במקום אחר (עי' מסכת שבועות תו"א פיסקא שקר החן ד"ה ולי ניחא) פסוק (שה"ש ז, ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, וזה הדבר נתגלה לנו. אי נמי הגילוי קאי על היעודים הגשמיים הנאמרים בפרק כל כתבי (שבת קיח, א) כל המענג את השבת כו' זוכה לנחלה בלי מצרים, ניצול מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג כו': **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This answer seems difficult since we still do not know exactly what is the nature of the reward for Sabbath observance. One can answer this difficulty only by referring to the many statements of our sages equating Sabbath observance with total מצות observance. This is so in spite of the fact that the observance of the Sabbath legislation involves many more pleasant aspects as opposed to the efforts and sometimes deprivations involved in the performance of other commandments. I have enlarged on this subject in my commentary on Song of Songs 7,7: "How beautiful and pleasant are you, befitting the pleasures of love in delights." This aspect of the reward for Sabbath observance has thus been revealed to us. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 18 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 18](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/18) **אכן** יש להקשות בזה המאמר על המקשן, והא שבת דעבידא לאגלויי שלא ידע התירוץ של מתן שכרה כו', אם כן איך הבין מה זה שאמר לך והודיעם, מה הודעה היתה בשבת יותר מכל מצות התורה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 19 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 19](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/19) **ונראה** לפרש דהמקשה מבין לך והודיעם על מתן שכר שבת הנ"ל, וכשהקשה שבת נמי עבידא לגלויי הקשה מאי טעם אין צריך להודיע במילתא דעבידא לגלויי משום כשיגיע לו המתנה ידע מעצמו מי הוא הנותן. א"כ גם כשיבוא שכר השבת נדע שהקב"ה הוא הנותן. ומשני מתן שכרה כו', ורומז על מתן שכר הנשמה יתירה היא בשבת ויהיה הפירוש כך, מתנה טובה יש לי בבית גנזי, דהיינו הטוב הצפון הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, ושבת שמה כולו שבת, היינו עולם הנשמות, ואני מבקש דוגמא לזה ליתן לישראל ביום שבת דהיינו הנשמה יתירה, לך והודיעם, כדי שיכינו את עצמם לקדש כדי שתבוא הנשמה היתירה, כי אין ספק שלא תבוא לבלתי המוכן. וגם אין ספק שהמכין עצמו לקדושה אף ביומי דחול מתקדש. אדם מקדש עצמו מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה (יומא לט, א), רק יום שבת מוכן לזה ביותר כשמכין את עצמו אז מתקדש בכפלים, ואדם המכין את עצמו סבור שזהו משלו ולא ידע כי הקב"ה הנותן לו הרבה במתנה. וזהו מתן שכרה לא עבידי לגלויי ודו"ק: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** In order to understand why the Talmud feels that self-evident gifts need not be announced by the giver beforehand, we may simply say that the nature of such gifts makes it clear who the donor is as soon as the gift is received. When the reward for observing the Sabbath will be received, the party concerned will also immediately realise what that particular reward is for. In our case the principal reward G–d spoke about as something He keeps in His treasure chamber is that in the World to Come a total Sabbath atmosphere will prevail. In order that the Jewish people may have a glimpse of this reward for Torah observance, G–d gave us the gift of a נשמה יתירה, additional spiritual perceptive powers, so that we could appreciate that the Sabbath was indeed a most precious gift. Moses had to prepare the people for the receipt of this gift; it was not something that fell into the lap of people who had not made advance preparations for the Sabbath, had not sanctified themselves, etc. There is little doubt that he who does prepare himself to receive the Sabbath will benefit from the נשמה יתירה; not only that, but anyone who sanctifies himself even a little on an ordinary weekday will find that he will enjoy a Heavenly assist and reach a much higher level of sanctity than is possible merely by his own unassisted efforts. The Sabbath is particularly suited for the attainment of such higher spiritual levels. It is a fact that the person who has made some preparation for the Sabbath and as a result experiences a tremendous spiritual uplift thinks it is all due to his own efforts. Little does he realise that if it were not for the Heavenly assist received, his spiritual accomplishment would have been far more modest. The reward for the effort to observe the Sabbath in the proper spirit then is this additional spiritual power granted him by G–d which the Talmud describes as a reward that is not self-evident! ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 20 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 20](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/20) **ויש** לפרש זה המאמר בענין אחר, וידוקדק הלשון היטב במה שאמר ושבת שמה. דקשה למאי נפקא מינה מדייק בשמא. אלא הכוונה היא לפי המסקנא שרומז על מי שמשמר שבת שלא יבא לעולם תקלה על ידו להיות השבת מחולל אצלו ע"י כפיית מלך או שר, כי הקב"ה יצילנו, וק"ו הוא ממה שאמרו (קיח, ב) אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, וקל וחומר גאולה זו: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 21 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 21](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/21) **וזו** ענין ששם שבת לא נשתנה, בכל ע' לשון כולם קורין אותו שבת כמו שכתבו המפרשים, ועל כן נקרא הנהר סמבתיון. וסוד הדברים כי כל ע' אומות אין להם שלטון לחלל השבת להשומר שבת, ואעפ"כ שלא להתגרות באומות צוה הש"י להסתיר זה הדבר בפניהם. וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי, על דרך (ב"ב יא, א) אבותי גנזו למעלה במקום שאין היד שולטת. ואמר שהמתנה היא שבת שמה, דו"ק בלישנא ותמצא. וזהו שהשיב התרצן, מתן שכרן לא עבידא לגלויי, רצה לומר שכר מצוה מצוה שיהיה לעולם השבת משומר. וזהו שפירש רש"י והוא הודיעם בעל פה וכו', שלא ידעו האומות מזה הסוד, כך יש לפרש: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 22 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 22](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/22) **אבל** פירוש הראשון שקאי על נשמה יתירה הוא יותר אמת, וכן מוכח במסכת ביצה פרק שני (טז, א), אמר רבי יוחנן משום רשב"י כל מצוה שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ מן השבת בצנעא, דכתיב (שמות לא, יז) ביני ובין בני ישראל. אי הכי לא ליענשו גוים עליה. שבת אודועינהו, מתן שכרה לא אודועינהו. ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודועינהו, נשמה יתירה לא אודועינהו. דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא לאדם בערב שבת ובמוצאי שבת נוטלה, שנאמר (ביצה שם) שבת וינפש, כיון ששבת וי אבדה נפש, עד כאן לשונם: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We are taught in Beytzah 16 by Rabbi Yochanan quoting Rabbi Shimon ben Yochai, that G–d gave us all the commandments publicly, except the commandment to observe the Sabbath. We derive this from Exodus 31,17: "Between Me and the Children of Israel it is a sign forever." If indeed this is so, why would the Gentiles be liable to the death penalty for observing the Sabbath even if they did not know it was for Jews only? The answer is that the legislation to observe the Sabbath was certainly given publicly. It was the nature of the reward for this observance that remained a secret between G–d and the Jewish people. Another answer is that the nature of the reward was also public knowledge; it was the possession of a נשמה יתירה on that day by the Sabbath-observing Jew that remained a secret between us and G–d, for Rabbi Shimon ben Lakish stated that G–d equipped the Jew with an additional soul on the Sabbath eve, which is taken from him after the conclusion of the Sabbath. All of this is based on Exodus 31,17: וינפש, meaning כיון ששבת, וי אבדה נפש, "woe to the soul that was lost because it rested." Thus far the Talmud. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 23 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 23](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/23) **והואיל** ואתא לידי המאמר אפרשנו. במוצאי שבת כיון ששבת וי אבדה נפש, וי שיאבד הנפש הוה ליה למימר. אלא הפירוש כיון שנכנס שבת ורואה מעלת הנשמה יתירה אז מבין וי היה לו למפרע במוצאי שבת כשנאבד הנפש וק"ל: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** I will now try and enlarge on this statement and explain its meaning. We would have expected the statement to say that "woe to the soul that will be lost because it rested." The meaning of the statement as quoted is therefore to be understood differently, namely that anyone who becomes aware of the "additional soul" entering him on the Sabbath Eve thereby realises the loss he experienced at the end of the preceding Sabbath when that soul had departed from him. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 24 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 24](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/24) **נחזור** לעניינינו שבת ומשכן שקולים הם. על כן כל מלאכת שבת ממשכן ילפינן. ומה שבת בעינן מלאכת מחשבת, כן במשכן כתיב (שמות לא, ד) לחשוב מחשבות לעשות וגומר, אשר כל הכוונה בעת עשיית המלאכה היו האומנים חושבין בסודות מלאכה זו. ועל זה יתבאר המאמר הענינים השייכות לשבת ממשכן שתים שהן ד' בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ (שבת פ"א מ"א) חוץ הוא לא תעשה, כי כל לא תעשה הוא לרחק הקליפות. פנים הוא עשה, כי כל עשה תוספות קדושה. סוד (ר"ה כז, א) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ושתים שהן ארבע, רצה לומר בענין מצות עשה יהיה שני דברים שהם ד', דהיינו גוף ונפש, ובכל חלק נגלה ונסתר. הנגלה מהנפש הוא תורה, לא איברו שבתות אלא לגירסא (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג), וכמו שכתב הזוהר ששואלין הנשמה יתירה באיזה תורה חידשה בבואה. וזהו שהזכיר במאמר בבריאת עולם הנוטה כדוק שמים, ובמשכן יריעה. נוטה שמים כיריעה. והוא על דרך שכתב הזוהר שהמחדש דברי תורה בורא שמים חדשים: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Let us return to the concept of the basic equality of the concepts of משכן and שבת. It is logical therefore that all the forbidden work-activities on the Sabbath are derived from activities performed in constructing the Tabernacle. This is also why in order to be culpable for transgressing these prohibitions they must have been performed intentionally. The Torah states that the construction of the Tabernacle involved לחשוב מחשבות, thoughtful planning (35,32). This means that everything that was made for use in the Tabernacle was designated to perform its function already when it was merely being processed, long before it became an integral part of the Tabernacle. The various artisans involved had to be familiar with the true significance of the parts they were fashioning, possibly even their mystical aspects. The author proceeds to point out the significance in the wording of the opening משנה of the tractate שבת, (which describes different elements of the act of transferring property from one domain to another), as applicable to the comparison between work performed on the Sabbath and work performed for the construction of the משכן. The work is described as , שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ, "two categories which are really four, internally, and two categories which are really four, externally." The expression חוץ, outside, is a reference to the negative prohibitions whose purpose is to keep the קליפות, negative, Satan-inspired, influences outside. The expression פנים refers to the positive commandments and their function to bring additional sanctity into our personality. This is also the reason the sages refer to the two different "headlines" of the Sabbath, i.e. זכור ושמור, as having been said בדבור אחד, "in one word." They view the observance of the negative commandments of the Sabbath legislation as no more than the other side of the coin called Sabbath, the first side symbolising the positive commandment זכור את יום השבת לקדשו. [compare Exodus 20,8 and Deuteronomy 5,12 respectively.] Matters concerning the performance of positive commandments are two-fold, i.e. they involve body and soul respectively. Both body and soul consist of hidden as well as revealed aspects. Thus we see that there are a total of four categories. The revealed aspect of the soul is the Torah. Our sages phrased this by stating לא איברי שבתות אלא לגירסא, "The only reason the Sabbath days were created is to enable Torah study to be pursued on those days." The Zohar elaborates that upon its return to the Celestial Regions after the Sabbath, the נשמה יתירה is asked what new Torah insights it had gained during its stay on earth on the Sabbath. By coming up with such new insights the soul is considered as having created new heavens. This is why the Midrash we quoted earlier compared Isaiah 40,22 to the construction of the tent-cloths for the Tabernacle in Exodus 26,1. The message in both statements is that man is able to perform creative acts. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 25 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 25](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/25) **אח"כ** אמר יקוו המים כו', עתה מדבר לעומת זה בבחינת הגוף הקרוב למדריגת גילוי הנפש וזה ירמוז על מ"ש שצריך אדם לתקן ביותר בשבת, וכתיב (ישעיה ד, ד) אם רחץ ה' את בנות ציון. וזהו סוד (שבת כה, ב) רבי יהודה בר אלעאי שהיה רוחץ בערב שבת ולובש סדינין, בסוד היריעה הנ"ל. ומשנה שלימה היא במסכת דמאי (פ"ד מ"א) הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכחן לעשר ושאלו בשבת יאכל על פיו, לפי שאימת שבת עליו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The next stage of comparison between the building of the Tabernacle and the creation of the universe as mentioned in the Midrash, and quoted by Rabbi Bachyah (page 661) was the comparison of G–d's directive: "Let all the waters be gathered to one place," to the instruction of making a copper basin from the waters of which the priests would wash their hands. This stage is one that involves the body rather than the soul which is involved in Torah study. The aspect of physical Sabbath observance by the body which is closest to the observance by the soul, is the preparation for the Sabbath such as bathing the body. Scripture discusses the washing away by G–d of the filth of the daughters of Zion, (Isaiah 4,4). This is presumably the source used by Rabbi Yehudah bar llai-i, who bathed himself and dressed in sheets every Sabbath Eve, and who, when dressed for the Sabbath, evoked the feeling in those who looked at him that they were seeing an angel of the Lord (Shabbat 25). The mystical dimension of the "sheets" no doubt was that he used something akin to the coverings of the Tabernacle, the יריעות. There is an interesting Mishnah in Demai 4,1 that, if someone who is not trusted to have tithed his produce before selling it has sold some produce to a customer and the customer forgot to tithe it before the Sabbath, this customer may accept the assurance of the seller that it was tithed prior to the sale if such an assurance is given on the Sabbath. The reason given for the ruling is that the seller experiences the holiness of the Sabbath and is afraid to desecrate it. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 26 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 26](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/26) **מאורות** והמנורה רומזים לנסתר מהנפש, דהיינו השגות הסודות הגדולות שמכין עצמו ביום שבת בעת התשמיש וזוכה לנשמה קדושה. והכרובים היו כמעור איש ולויות והארכתי בזה במקום אחר בקדושת הזיווג. על זה בחינת זכור מצות עשה, ועתה ידבק בחלוקת אלו בבחינת שמור לא תעשה. וגם כן ככה יהיו ב' שהן ד'. הנגלה מהנפש דיבור, דיבור אסור בשבת. וזהו שהזכיר במאמר בריאת האדם (בראשית ב, ז) ויהי האדם לנפש חיה, (ובתרגום אונקלוס) לרוח ממללא, והכוונה כשהדיבור מצד הטוב נקרא דבר ועושה רושם למעלה, וכשאין כן נקרא הבל פה הבל הבלים. וזהו סוד (ישעיה נח, יג) ודבר דבר, רצה לומר תדבר דיבור שיהיה דבר ולא הבל. ומביא במשכן אהרן ואתה הקרב, כי באהרן כתיב (ויקרא י, ג) וידום אהרן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The next item that Rabbi Bachyah listed in his comparison between the acts of creation when the universe came into being and the construction of the Tabernacle was the creation of the luminaries during the six days of creation and the construction of the candlestick in the Tabernacle. The hidden parts of the soul are alluded to here. A person observing the Sabbath properly prepares himself spiritually before joining his wife in order to fulfil the commandment of "be fruitful and multiply." His soul is elevated and influenced by the symbolism represented by the cherubs on the Holy Ark. I have explained elsewhere why the cherubs appeared like man and wife joining, and how the mystical element of the union between husband and wife is related to the זכור aspect of the Sabbath legislation, the performance of the positive commandment of Sabbath observance. When speaking about the negative commandments of the Sabbath, the שמור aspect, we also find two, respectively four categories. The visible aspect of the performance or non-performance of such negative commandments by the soul is the דבור, the articulation of the thought. Certain kinds of speech are forbidden on the Sabbath. One is not supposed to discuss mundane matters relating to one's business, etc. Rabbenu Bachyah alluded to this when he referried to the creation of man. i.e. a talking spirit. When speech is employed constructively it is called דבור and makes a positive impact in the Celestial Regions. When speech is not employed constructively it is called הבל פה, "vain mouthings," reminding us of הבל הבלים of Solomon in Kohelet. The Midrash mentioned the appointment of Aaron as High Priest during the construction of the Tabernacle as the activity which corresponded to the creation of man during the six days of creation. Aaron knew when to speak, (Exodus 4,14,) and he knew when to keep silent (Leviticus 10,3). ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 27 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 27](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/27) **בבריאת** עולם ויכלו השמים, ובמשכן ותכל כל העבודה. עתה מדבר לעומתו ענין שמור בגוף, דהיינו שלא לעשות מלאכה כו'. ויברך ויקדש, רומז על שמור חלק הנסתר מהנפש, דהיינו קדמות מחשבה, כי עיקר הקדושה במחשבה, עיין בראשית חכמה שער הקדושה. רצה לומר כי אף שהדין הוא (רמב"ם הל' שבת כד, א) דיבור אסור ובמחשבה מותר, מכל מקום הקדוש מקדש את עצמו במותר: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The Torah described the completion of the work of creation with the words ויכולו השמים והארץ, and the completion of the construction of the Tabernacle with the words ותכל כל עבודת המשכן. In our פרשה we are dealing with work-prohibitions that apply to the body. One needs to guard one's body not to transgress any of these commandments. Both of the expressions ויברך, ויקדש, which we find in connection with the Sabbath in Genesis and also with the blessing bestowed by Moses on the Tabernacle, relate to the hidden aspects of the soul, i.e. the formulation of thoughts and ideas before they have been articulated. The principal realm of sanctity is found in one's thought processes. This subject is discussed in a book ראשית חכמה, in the chapter called שער הקדושה. From a strictly halachic point of view, only the articulation of certain thoughts is prohibited on the Sabbath, not the actual thought itself; a person who strives for sanctity will do so by imposing on himself additional restrictions, קדש עצמך במותר לך (Yevamot 20), in this case by refraining from entertaining forbidden thoughts. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 28 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 28](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/28) **כי** בו שבת, ובמשכן כתיב ששת ימים תעשה מלאכה. מדבר בחלק הנסתר מענין שמור בגוף, שנוסף על זה שלא לעשות מלאכה ביום שבת יהיה בעיניו בבוא שבת, כאלו כל מלאכתו עשויה. ובזה מתורץ הפסוק ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי, רצה לומר ביום השבת יהיה כאלו כל מלאכתך עשויה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Whereas the abstention from work on the Sabbath is described as כי בו שבת, at the conclusion of the story of the creation, at the construction of the Tabernacle we find the sentence ששת ימים תיעשה מלאכה, "during six days work may be performed; this is deliberately phrased in the third person to underline the hidden aspect of the work performed by the body. In practical terms this means that in addition to a person being aware that with the arrival of the Sabbath he must cease forbidden activities, he should also consider all his unfinished work as having been completed prior to the onset of the Sabbath. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 29 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 29](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/29) **עוד** רומז כל יום שבת קצת אף בעת עשיית מלאכה, ושבת כולו קודש שביתה מוחלטת, לכך בא בכפל (שמות לה, ב) שבת שבתון. ויקהל משה מאחר שהוא יום כפור הנקרא שבת שבתון. את כל עדת [בני] ישראל כי אות היא ביני וביניכם לדעת וגומר. וזהו שאמר זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם, על דרך (שבת י, א) לך והודיעם, וביום שבת קודש בא מלמעלה דהיינו הנשמה יתירה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When we look at the Sabbath from this vantage point, we can understand the phrase ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון. If the meaning of this verse had been that the seventh day should serve as Sabbath, the Torah should have written: ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי וגו', "Six days work shall be performed and the seventh day shall be holy, etc.," instead of "and on the seventh day, etc." As it is the Torah wishes to tell us that "on the seventh day everything, including unfinished tasks from the sixth day should be considered as completed." The repetition of the words שבת שבתון together with the emphasis on the word יום also suggests that even if work is being performed the holy character of the Sabbath day itself does not cease. It is clear that this occurred immediately after the Day of Atonement, which is also known as שבת שבתון (Leviticus 23,32). The element of קדושה on the Sabbath comes from above יהיה לכם קודש (35,2), i.e. you receive the נשמה יתירה. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 30 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 30](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/30) **את** יום השבת. את הוא הריבוי, אזהרה מתוספות מחול על הקודש. לא תבערו אש, כדאיתא בגמרא (שבת קיט, ב) במקום שחילול שבת מצוי דליקה מצויה, ובזכות שבת זוכין לגאולה, ובאש עתיד לבנותה כמו שנאמר (זכריה ב, ט) אהיה להם חומת אש סביב נאם ה' אמן כן יהי רצון: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When we read in 31,16: לעשות את השבת, the extra word את suggests that we should add a little from the weekday to the Sabbath, i.e. commence the Sabbath before sunset. The words: לא תבערו אש, "Do not make a fire" in 35,3, also hint at the statement in the Talmud that wherever we find that the Sabbath is also being desecrated, we are liable to find a conflagration (Midrash Hagadol based on Jeremiah 17,27). Observance of the Sabbath on the other hand, will lead to the redemption and the rebuilding of the Holy Temple. G–d will then be as a wall of fire for Zion, as we know from Zachariah 2,9. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 31 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 31](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/31) **בעזה"י דרוש לויקהל פקודי. ופרשת פרה כעין ראשי פרקים** **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** [At this point the author compiles a lengthy sermon combining allusions found in these two portions with those found in פרשת חוקת dealing with the red heifer. He introduces this sermon here as פרשת פרה is usually read on the week we read פרשת פקודי. There is a great deal of repetition of material which has already been discussed or is again discussed in פרשת חוקת, and I have therefore decided to omit it. Ed.] The following is a sermon suitable for פרשת החודש, which is also often read on one of the weeks we read one or both the above portions from the Torah. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 32 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 32](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/32) **ויקהל** משה את כל עדת בני ישראל וגו' (שמות לה, א). ששת ימים וגו' (שם ב). אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' (שם לח, כא). ובצלאל וגו' (שם כב). זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו' (במדבר יט, א). בפרשת ויקהל יש להקשות כו', עיין בדרוש ויקהל שלפני זה הדרוש. בפרשת פקודי דוק ברש"י בצלאל כו', וקשה דהכל להיפך, בציווי הקב"ה למשה בפרשת תרומה הוזכרו מקודם הכלים דהיינו ארון שלחן ומנורה, ואחר כך (שמות כו, א) ואת המשכן תעשה עשר יריעות. ובציווי משה רבינו ע"ה לישראל בפרשת ויקהל הזכיר (שם לה, יא) את המשכן ואת אהלו וגו', ואחר כך הכלים הארון והשלחן והמנורה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 33 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 33](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/33) **ומצאתי** בתוספות במסכת ברכות פרק הרואה (ברכות דף נ"ה) (א) וזה לשונו, לך אמור לבצלאל עשה משכן ארון וכלים, וא"ת היכן אשכחן שצוה הקב"ה לעשות משכן תחלה, הרי בפרשת תרומה כתיב ארון תחלה. וי"ל דבפרשת כי תשא. וכן מבואר שם בהדיא ע"ש כתיב (שם ל, כו) את אהל מועד ואת ארון העדות וק"ל: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 34 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 34](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/34) **והנה** אבאר דברי התוספות ואז יתורצו הקושיות. הנה אין סידור בקידום ואיחור במה שמוכרח להכין לצורך הבנין, כי מה יוצא מה שמכין בתחלה, על כן מה שהוזכר בתרומה ובויקהל אין נפקותא במה שהזכיר בתחלה, רק כשנותנים לאומן בודאי מוכרחים כפי הסדר המוקדם מוקדם. והנה בפרשת כי תשא אמר הקב"ה למשה (שמות לא, ב) ראה קראתי בשם בצלאל וגומר שהוא האומן, ושם הוזכר המשכן תחלה. ובציווי משה רבינו ע"ה להאומן כמו שכתוב בפרשת פקודי (שם לו, ב) ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב וגו', ובודאי אז הגיד להם כן יעשו, וממקרא זה אשר צוה ה' את משה ולא כתיב אשר צוה משה את בצלאל, חזינן דהכי קים ליה לרבי יונתן כו' (במסכת ברכות הנ"ל) עיין שם, דמשה רבינו ע"ה הגיד להם הסדר להיפך. ואפשר דלכך לא כתבה התורה איך הגיד משה לבצלאל כו', דמאחר שמשה רבינו ע"ה לא הגיד כסדר שהיה לו להגיד: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 35 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 35](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/35) **אך** קשה מאי טעמא באמת לא עשה משה להגיד כסדר שאמר לו הקב"ה. ויש מתרצים על דרך דמצינו כמה פעמים דאיתא בגמרא (עי' ברכות לג, ב) ורבה לחדודי לאביי הוא דאתא, אבל הוא קצת דוחק. בפרשת פרה יש להקשות כו' עיין הקושיות בדרוש דפרשת חקת לקמן: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 36 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 36](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/36) **ויקהל ה'** וגו' אלה פקודי המשכן. במדרש תנחומא (פקודי) בזהו מה שאמר הכתוב (תהלים כו, ח) ה' אהבתי מעון ביתך, זה ההיכל כו' שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רשב"י זאת אומרת שההיכל שלמטה מכוון כנגד ההיכל שלמעלה, שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך. אמר רבי יעקב בר אידי (לפנינו הגירסא ב"ר אסי) למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד, בראשון כתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה, ובמשכן כתיב (שמות כו, ז) ועשית יריעות עזים. בשני (בראשית א, ו) יהי רקיע ואומר בהן הבדלה שנאמר (שם) ויהי מבדיל בין מים למים, ובמשכן כתיב (שמות כו, לג) והבדילה הפרוכת לכם. בשלישי כתיב מים שנאמר (בראשית א, ט) יקוו המים, ובמשכן כתיב (שמות ל, יח) ועשית כיור נחושת וכנו נחושת ונתת שמה מים. ברביעי ברא מאורות שנאמר (בראשית א, יד) יהי מאורות ברקיע השמים, ובמשכן כתיב (שמות כה, לא) ועשית מנורת זהב. בחמישי ברא עופות שנאמר (בראשית א, כ) ישרצו המים [שרץ] נפש חיה ועוף יעופף, ובמשכן כנגדן לעשות קרבנות כבשים ועופות, ובמשכן (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה. בששי נברא אדם שנאמר (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו בכבוד יוצרו, ובמשכן אדם שהוא כהן גדול שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי (בראשית ב, א) ויכלו השמים והארץ, ובמשכן כתיב (שמות לט, לב) ותכל כל עבודת. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, ג) ויברך אלהים, ובמשכן כתיב (שמות לט, מג) ויברך אותם משה. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, ב) ויכל אלהים, ובמשכן כתיב (במדבר ז, א) ויהי ביום כלות. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, ג) ויקדש אותו, ובמשכן כתיב (במדבר ז, א) וימשח אותו ויקדש אותו. ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ. אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל דכתיב (דברים ל, יט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אף משכן עדות לישראל, לכך נאמר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך וגו', עד כאן לשונם: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 37 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 37](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/37) **וקשה** דברבות פרשת תרומה (לג, ד) מאמר פתח רבי ברכיה לך ה' הגדולה וכו' חשיב הרבה עניינים ביותר שהמשכן והמקדש דומה לבריאת עולם, וכן תמצא הרבה בבחיי פרשת פקודי (הובא לעיל בד"ה במדרש) עיין שם: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 38 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 38](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/38) **בפרשת** פרה (במדבר יט, ד) ולקח אלעזר הכהן וגו'. בילקוט פרשת יתרו, ושם האחד אליעזר, ר' אחא בשם ר"י בר חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה וכו', עד ושם אותו המיוחד אליעזר, עד כאן לשונו. וקשה הלא אין הלכה כרבי אליעזר דאמר (פרה א, א) פרה בת שתים, רק כחכמים דסבירי להו מבת ג' ואילך. עוד קשה מה שייכות לזה מ"ש עליונים ותחתונים ברשותך. עוד קשה מה השיב הקב"ה למשה על זה. עוד קשה מה תלוי במה שהתחיל מסכת פרה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 39 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 39](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/39) **ג'** מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, תורה, ארץ ישראל, עולם הבא, (ברכות ה, א), וכל זה זכו כשקבלו התורה. והענין הוא כי נזדככו בגוף ונפש כמו שאמר (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם וגו', אלהים רצה לומר מצד תוקף נשמתם והתרוממותם עתה. ובני עליון רצה לומר שיזדכך גופם ולא ישלוט בהם מלאך המות, וגם יהיו למעלה מעלה שינצלו משיעבוד מלכיות. בפרק קמא דעבודה זרה (ה, א) רבי יוסי אומר לא קבלו ישראל התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות ואומה ולשון שולט בהם כו', עיין לקמן בדרוש חוקת: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 40 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 40](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/40) **והנה** כתיב (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. אלהים רצה לומר מ"ש אלהים אתם סוד התרוממות הנשמה כמו שאמרו רז"ל והיא בב' מעלות כמו שנאריך לקמן אי"ה בענין ב' שבתות. האחד במה שזוכין בעולם הזה מצד התורה כמו שאמרו רז"ל (ויק"ר כב, א) כי כל מה שתלמיד עתיד לחדש קיבל מהר סיני מצד נשמתו שהיתה שם, ועיין ברבות פרשת יתרו (כח, ו) בפסוק (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים כו'. עוד נשמה יתירה עולם הבא מרוחניות וצירופי שמות התורה. ועל אלו שתי המעלות רמזו רז"ל במסכת שבת פרק רבי עקיבא (פח, ב) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נתנה להם שני כתרים, אחד כנגד נעשה, ואחד כנגד נשמע. נעשה בחינת מעלת עולם הזה, היום לעשותם. נשמע עולם הבא מפי הגבורה, והיו עיניך רואות מוריך. הרי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 41 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 41](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/41) **ארץ ישראל** הוא מעלת בני עליון, שכל הארצות ניזונין מארץ ישראל (ויק"ר לה, ח), וגם אין מלאך המות הטמא שולט שם כדאיתא בזוהר פרשת תרומה רק ע"י מלאך הרחמים, והובא בפרדס. וכשחטאו בעגל נתחלשו ג' מתנות אלו. תורה מצד שבירת הלוחות בא שכחת התורה כמו שאמרו רז"ל (עירובין נד, א) אלמלא נשתברו הלוחות לא נשתכחה תורה מישראל. וזהו פירוש מאמרם ז"ל (ברכות ח, ב) הזהרו בזקן ששכח תלמודו שהרי שברי לוחות מונחות בארון, רצה לומר אל תאשימהו ששכח, כי ענין לוחות שנשתברו גרם זה הדבר: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 42 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 42](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/42) **ארץ** ישראל נתחלשה כי אלו לא חטאו היה הקב"ה בעצמו ובכבודו מוליכם ולא ע"י מלאך, ועתה גרמו (שמות לג, ג) כי לא אעלה בקרבך רק ע"י מלאך, ואף שמשה רבינו ע"ה לא קבלו, מכל מקום בימי יהושע חזר ובא כמו שאמרו רז"ל (תנחומא משפטים פי"ח) על פסוק (יהושע ה, יד) עתה באתי, בימי משה רבך כו', עיין ברבות משפטים בפסוק (לב, ג) הנה אנכי שולח מלאך כו': ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 43 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 43](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/43) **עולם הבא** כבר דקדקו בספר הבהיר מה זה עולם הבא, עולם שיבא הוה לן למימר כו', עיין שם. אבל על דרך הפשט הוא בא גם עתה למי שזוכה ודבק בו יתברך רואה עולמו בחייו, אך בחטא העגל כתיב (שמות לג, ה) ועתה הורד עדיך ובטלו שני הכתרים, ולאחר שהתאבלו העם ולבשו חרטה וגם משה רבינו ע"ה התפלל בעבורם, אז מצא להם הקב"ה תקנה לדבר נגד ג' העדר הנ"ל בג' דברים שנתן כנגדם, והם ג' פרשיות דהיינו ויקהל וגו' ששת וגו', זה מצות שבת. פקודי המשכן, זה מצות המשכן. פרשת פרה, מצות פרה אדומה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 44 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 44](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/44) **כיצד,** בענין שבת אמרו רז"ל (שבת קיח, ב) כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיה נו, ב) אשרי אנוש וגו' שומר שבת מחללו, אל תיקרי מחללו, אלא מחול לו. והענין כבר כתב הרמב"ם במדע (הל' עכו"ם א, א) ובמורה נבוכים כי אנוש לא היה כופר, רק הכניס אמצעי לעבוד יתברך שמו הגדול. כי אמר מגדולת העבד גדולת האדון נודע. אבל הקב"ה נתן שבת לעמו ישראל ואות היא ביני וביניכם, ובו שבת יתברך ממעשה בראשית ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, מורה ליחודינו בו יתברך בלי אמצעי, כדאיתא במדרש (עי' חגיגה ג, ב תוד"ה ומי) ג' מעידין זה על זה, הקב"ה ושבת וישראל כו'. על כן השומר שבת מוחלין לו. וכן ענין העגל לא היה כפירה בו יתברך, רק בקשו אמצעי ומנהיג במקום משה רבינו ע"ה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 45 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 45](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/45) **המשכן** היה מכפר על עון העגל, כדאיתא בתנחומא פרשת תרומה (ח) יבא זהב התנופה ויכפר על זהב העגל, עיין שם. פרה אדומה, כמו שאמרו רז"ל (תנחומא חקת ח) תבוא האם ותקנח את צואת בנה העגל. ועיין בדרוש רבי משה דרשן שהביא רש"י בפרשת חקת (במדבר יט, ב ד"ה פרה אדומה). והענין חטאו בגוף ונפש וממון. מה שחטאו בגוף, לעומתו פרטי מעשי פרה. מה שחטאו בממון, לעומתו נדבת המשכן. מה שחטאו בנפש בשביל להשפיע ע"י אמצעי, לעומתו קדושת שבת כדפירשתי: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 46 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 46](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/46) **הרי** ג' אלה תיקון לעגל, והם מכוונים לג' מתנות טובות, ארץ ישראל עולם הבא שבת בסוד נשמה יתירה מורה לעולם שכולו שבת, סוד עולם הבא. משכן תורה, בתנחומא פרשת פקודי (ד) משכן העדות, אמר רשב"י אין עדות אלא תורה, שנאמר (דברים ד, מה) אלה העדות והחקים והמשפטים כו' ע"ש. פרה אדומה, שהשטן ואומות העולם מונין כו', אשר לזה תיקן ארץ ישראל כדפירשתי עיין מה שכתבתי לקמן בדרוש חקת שייך לכאן. על כל ג' עניינים הנ"ל יבוארו ג' מאמרים לג' פרשיות שהבאתי. ענין ויקהל ומאמרו רומז לסוד נשמה יתירה המכוונת לעולם הבא אור הגנוז עיין פירוש המאמר בדרוש ויקהל שלפני זה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 47 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 47](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/47) **והנה** מלאכת שבת ילפינן ממשכן. ומקודם נבאר מאמר רז"ל (שבת קיח, ב) אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. כבר כתבתי (תהלים סב, יב) אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו, היינו סוד הנשמה בתרי אפין. הנשמה מצד התורה, היום לעשותם, סוד עולם הזה ו' ימי המעשה אשר על זה ירמוז המשכן, כמו שנבאר המאמר דפקודי אי"ה. והנשמה יתירה בסוד עולם הבא, ושתיהן נקראו שבת, אך מביאה לזו יום שבת הוא עצם השבת, אבל גם כן ו' ימי השבוע נקראים ג"כ שבת, כי שבת פירושו גם כן שבוע: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 48 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 48](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/48) **והענין** כי בכל יום צריך אדם לקדש עצמו בעת מן היום ולשבות מפעולות הגופניות, רק שבת כולו קודש. ועל שם זה קראו בזוהר (ח"ג קמד, ב) לרשב"י שבת, מה שבת קודש כו', ועיין בראשית חכמה בשער הקדושה האריך מאוד בענין זה בקדושה מענין שבת בכל יום. וזהו נוסח ההבדלה בין קודש לחול בין ישראל לעמים, כי החול של ישראל הוא חול על טהרת הקודש ונקרא לו' ימי חול שבת הקטן, ולעצם השבת שבת הגדול. והקטן הוא הנשמה מצד התורה, אשר על זה רומז המשכן שהוא נגד ימי הבריאה כמו שנפרש. והשבת הגדול בסוד נשמה יתירה לעולם הבא. והשומר השבת הקטן יבא לשבת הגדול, והם סוד ב' שבתות: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 49 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 49](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/49) **ועליהם** רומז (ר"ה כז, א) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, זכור שבת דעולם הזה זכירה מביא לידי עשייה, על כן הוזכר שם כי ששת ימים עשה ה' וגו'. שמור הוא שבת הרומז לעולם הבא מלשון (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר, פירוש המתין. והזכיר יציאת מצרים כי אז נגאלנו מהקליפות ונבחרנו לעם כנודע ליודעי חן: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 50 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 50](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/50) **ועל** זה נבאר הפרשה (שמות לא, טז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות וגו', כי יש בו הרבה כפלים. ואגב נבאר הנוסח (שמ"ע שחרית של שבת) ישמח משה כו' ולא נתתו לגויי הארץ ולא הנחלתו לעובדי פסילים וגו', גם בזה הרבה כפלים: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 51 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 51](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/51) **ונלע"ד** כי המתקן הנוסח מפרש פסוק ושמרו שמביא. התחיל ישמח משה כי היא מתנת חלקו במצרים שבחר בשבת, ומשה רבינו ע"ה נתקדש יותר מכל אדם שהוא עצם שבת. ועל דרך הסוד, שבת הגדול בינ"ה, שם מושב הדעת מקום יניקת משה רבינו ע"ה. וכבר כתוב בתיקונים (תקון י"ג כט, א) והובא בריש הפרדס, יעקב מצד תפארת, והא משה מתמן הוה. ותירץ משה מלגאו, יעקב מלבר. רצה לומר יעקב מצד תפארת, ומשה מצד הדעת שהוא כתר התפארת. וזהו כליל תפארת בראשו נתת. וסוד ב' שבתות ב' כתרים נעשה ונשמע שפי' לעיל וניטל מישראל ונשאר במשה כמו שאמרו רז"ל (שבת פח, א) וכולן נטלן משה, וזהו כליל שהזכיר: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 52 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 52](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/52) **ושמרו** בני ישראל את השבת, הוא השבת הרומז על השבת שלעתיד שיזכו לשמרו. אימת, לעשות השבת, הוא השבת הקטן ששת ימים תעבוד, רצה לומר עבודת הנפש, היום לעשותם. ברית עולם ביני ובין בני ישראל, קאי אשבת הגמור, כי לאומות אין שם אחיזה וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין נח, ב) גוי ששבת חייב מיתה כו', וזהו רמז גדול שבתכם הם אותיות שאחר ישראל. ואמר אח"כ אות היא לעולם, רומז לאות ברית המילה ברית קודש שהוא חותם הקב"ה בנו קודש קדשים (סמ"ג) ג' אותיות, אות שבת אות מילה אות תפילין, וצריך לדעת בכל עת ב' עדים, על כן מילה דוחה שבת. וביאר אח"כ עוד ב' שבתות הנ"ל, והיינו ו' ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, הוא הקטן. אח"כ אמר וינפש, סוד נפש יתירה כמו שאמרו רז"ל (ביצה טז, א), ועיין לעיל בדרוש ויקהל: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 53 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 53](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/53) **וזה** הפירוש המתקן הנוסח הזה, ולא נתתו לגויי הארצות, היינו רמז השבת שהוא אור הגנוז לעולם הבא לא יזכו בו גויי הארצות, אף חסידי אומות העולם לא יזכו למדריגות ישראל, כי המתנה טובה דוקא לישראל. ולא הנחלתו לעובדי פסילים עובדי עבודה זרה שאינם חסידי אומות העולם, לא יהיה להם נחלה לגמרי, כי גוי ששבת חייב מיתה, השבת שלהם אינה שבת, והחול שלהם הוא חולין לגמרי הא בהא תליא. וזהו המבדיל כו' כדפרישית לעיל. זהו פי' לעיל ביני ובין בני ישראל. וגם במנוחתו, רצה לומר אע"פ שהזכרתי על מנוחתו, לא ישכנו בו ערלים, רצה לומר בלא מילה. והוא פירוש על אות היא לעולם כמו שכתבתי לעיל: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 54 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 54](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/54) **ואח"כ** מפרש סיפא דקרא כדפירשתי, כי לישראל כו', ישראל הוא יותר רוחני מיעקב (עי' זוה"ק בלק), ונגד שבת הקטן יעקב, ונגד שבת הגדול ישראל. עם מקדשי שביעי, אמר עם מקדשי על המבדיל כו' בין ישראל לעמים והם עם קודש, מכל מקום ישראל מעלי טפי, ודו"ק: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 55 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 55](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/55) **חמדת** ימים אותו קראת, דקשה לו א"כ מה גבר בגוברין דהם מקדשים כל יום ויום. על זה אמר חמדת ימים אותו קראת, ועל דרך שפירש בראשית חכמה עולת שבת בשבתו על עולת התמיד (במדבר כח, י), רצה לומר תמיד דבר יום ביומו יש עליה, אבל עליית שבת נוסף על זה כי הוא חמדת ימים: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 56 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 56](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/56) **והנה** על שבת הקטן דששת ימי המעשה עולם הזה הנשמה מצד התורה רומז המשכן. והנה אמרו רז"ל (פסחים קו, א) ג' ימים קודם השבת דהיינו מיום ד' ואילך נקרא מקמי שבתא, וג' ימים אחר השבת דהיינו אב"ג מקרי לאחר שבתא, והשבת הוא באמצעי צורת המנורה ג' קני מנורה מצדה הא', וג' קני מנורה מצדה הב', ובאמצע גוף המנורה הוא האור האמתי, וכל הו' קנים פונים לגוף המנורה. והנה כתיב על התורה (דברים ל, יד) בפיך ובלבבך לעשותו, שהם מעשה, דיבור, ומחשבה, ולעומתם נפש, רוח, נשמה, כמבואר בראשית חכמה פ"ב ופ"ג ופ"ד משער הקדושה, על כן ג' קנים הראשונים הם נגד מעשה דיבור מחשבה, והם רמזים לבריאה שנברא בג' ימים דה"ו שהוא מקמי שבתא. וג' קנים השניים לאחר גוף המנורה הם נגד נפש, רוח, ונשמה, והם רמזים לבריאה דאב"ג: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 57 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 57](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/57) **ועל זה** יתבאר המאמר, ונתחיל מן דה"ו ג' ימים קמי שבתא. בד' נבראו המאורות, במשכן כתיב ועשו המנורה. הביאור, המנורה דרך כלל רומז על כלל הענין כדפירשתי, אמנם בדרך פרטי רומז למעשה אשר יעשה האדם. והענין הגם כי הבחירה נתנה וצדיק מושל, אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול (קדושין ל, ב), וכענין שאמרו (שבת קד, א) הבא לטהר מסייעין לו, גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה (תהלים לז, ה). וכן היה מעשה המנורה שהיה הקב"ה מסייעו בעשייתה כדאיתא (תנחומא בהעלתך ו). וכן הם המצות כי נר מצוה. ובא זה לגלויי על בריאת ב' המאורות, המאור הגדול הוא הפירוש ה' אורי וישעי, והמאור הקטן הוא הצדיק, ועל זה כתיב (תהלים לו, י) באורך נראה אור: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 58 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 58](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/58) **בריאת** יום ה' ועוף יעופף (בראשית א, כ), ובמשכן (שמות כה, כ) והיו הכרוכים פורשי כנפים למעלה, זה מורה על קדושת הדיבור (הגה"ה קול הכרובים כמעור איש ולויות, ואמרו רז"ל מגיד לאדם מהשיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו כו') קול הקריאה יוצא מבין שני הכרובים לשון שמלאכי השרת משתמשין, וסוד כנפים הוא בעל כנפים יגיד דבר¹. גם הכנפים רומזים לכנפי הריאה כדאיתא בתיקונים (תקון ע קלז, א) והובא בראשית חכמה בשער הקדושה פרק עשירי וע"ש ביותר, ובא לגלויי על בריאת יום ה' ועוף יעופף שרומז על המלאכים כדאיתא בזוהר בראשית (ח"א מו, ב), והדבור הוא מחיות הקודש, ועיין באורך בראשית חכמה בשאר הקדושה פרק י', ומה שהאריך הפסוק (קהלת ג, כא) מי יודע רוח בני האדם וגו' עיין שם: footnotes: ¹ רש"י פרשת מצורע, צפור מצפצף, כי עוף השמים יוליך את הקול. בתקונים (הקדמה ב, ב) והובא בראשית חכמה שער הקדושה, עוף השמים זה מטטרון כו' עיין שם. ועיין בשער הקדושה סוף פרק עשירי: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 59 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 59](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/59) **בריאת** יום ו' האדם, ובמשכן האדם הכהן גדול משמש לפני ה', וזהו סוד המחשבה שהיא לפני ה' לבדו, ועיקר המחשבה במקדש ¹ מתעסק בקדשים פסול (חולין יג, א), ועל כן נברא אדם באחרונה כי הוא עלה במחשבה וראשית המחשבה סוף המעשה: footnotes: ¹ ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא, יב). דרשו רבותינו ז"ל בפרק ב' דסנהדרין (יט, א) מקדושתו לא יצא. ודרך רמז סוד המחשבה, כי תמיד יכול להיות מחשבתו דבוקה למעלה, מה שאין כן בעשיה כשיצטרך לעסוק בעסק אחר. וזהו שרמזו רז"ל בברכות (לב, ב) חסידים הראשונים מתוך כו' ומלאכתן נעשית מאליה, רוצה לומר אף בעת עשיית המלאכה דביקה למעלה, זהו המלאכה נעשית מאליה: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 60 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 60](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/60) **אב"ג** לאחר השבת מכוון נגד אלו בעלייתם בסוד נפש רוח נשמה. והנה מבואר בזוהר והאריך בראשית חכמה שם בשער הקדושה כי נפש רוח נשמה נגד עשיה, יצירה, בריאה, וזהו בריאת אב"ג, וכנגדו במשכן. שמים וארץ עשיה. רקיע המבדיל הוא רקיע שעל ראשי החיות סוד יצירה, וכן הפרוכת בסוד רוח כלול משניהן, מצד זה נפש, ומצד זה מבדיל בין קודש לקודש הקדשים נשמה. יקוו המים, הם סוד מים עליונים אבני שיש טהור, מעל לרקיע, סוד בריאה שהוא סוד נשמה. וכן במשכן רחיצת ידים ורגלים, וכל נשמה כלולה מעשר אצבעות העליונים כדאיתא בר"מ והובא בריש פרדס, דלית נשמה דלא כלולה מי'. וענין הרחיצה היא סוד הטבילה בנהר דינור: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 61 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 61](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/61) **אחר** כך הזכיר במאמר מענין קדושת שבת. ותכל כל העבודה, רומז כי אז הזכיר ג' דברים שהם בעצם השבת דוגמא לעולם הבא. א' הנעימות, הב' זה הנעימות יהיה קדוש בלי דיבוק בו שום קליפה וחיצונים, כי הם יהיו כלים אז סטרא דשמאלא, רק ימין ה' עושה חיל. הג' שיהיה נצחיות. וג' אלה מוזכרים בהדיא בפסוק (תהלים טז, יא) נעימות בימינך נצח, וזהו ברכה המוזכר היא הנעימות, כי מה ברכה ברכם משה, ויהי נועם ה' וגו' (שם צ, יז). ויקדש כולו קדושה היא בחינת ימינך. ויהי ביום כלות הוקם המשכן ולא נתפרק עוד, רומז לנצחיות הרי ביאור המאמר: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 62 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 62](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/62) **ואמר** בריש המאמר מקדש שלמטה מכוון נגד שלמעלה, כי השבת הזה הוא קשור ומרמז לעולם שכולו שבת. וענין העדות המוזכר בסוף המאמר הוא כמ"ש בגליון ג' אותות שנים מהם עדים בכל יום: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 63 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 63](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/63) **ועתה** נבאר הקושיות. עיין לעיל בדרוש ויקהל. גם יתורץ שינוי הלשון בפרשת בשלח כתיב (שמות טז, כג) שבתון שבת קודש, ובפרשת ויקהל כתיב (שם לה, ב) קודש שבת שבתון לה'. ועל תיבת קודש, שכאן הקדים, וכאן איחר, כתב בעל הטורים שרומז להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו. אבל עדיין קשה השינוי שבתון שבת שבתון. ולפי עניינו מתורץ, דה"ו קודם שבת, ואב"ג לאחר השבת, והם נקראים שבתון פירוש שבת קטן, על דרך (תהלים יז, ח) אישון בת עין הוא בצורת איש, ועל שם שהוא קטן נקרא אישון כמו האמינון: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 64 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 64](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/64) **והקושיא** שהקשיתי באלה פקודי שהקדים משה כלים למשכן ג"כ מתורץ, כי שלמטה מכוון נגד שלמעלה. והנה המשכן הוא סוד הנגלה, והכלים שבתוכו הוא סוד התוכיות הנסתר. והנה למעלה מצדו יתברך מוקדם הנסתר, ואח"כ נמשך התפשטות ההתגלות. אבל מצדינו מוקדם הנגלה, ואח"כ הנסתר. ומשה רבינו ע"ה איש האלהים והבן. הרי מבואר ענין שבת, וענין משכן שהוא עולם הבא ותורה. והכל בסוד הזדככות הנשמה הנכלל בפסוק (תהלים פב, ו) אמרתי אלהים אתם, וכתיב (שם סב, יב) אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 65 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 65](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/65) **עתה** נבאר המאמר דפרשת פרה הרומז להזדככות הגוף בחינת ובני עליון כלכם. ובכאן שייך מה שכתוב בדרוש דפרשת חקת כי שם ביתו ומקומו, על כן משכתי ידי מלהעתיקו פה. והרוצה לעמוד על הדרוש יעיין במקומו ואחר כך לחזור לענין המאמר: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 66 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 66](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/66) **ומקודם** אקדים הקדמה קטנה. הצדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים (סוכה יד, א), רצה לומר שמזדככים גם כן חומרם להיותו שכלי. והרשעים להיפוך, עיין בצרור המור בפרשת בראשית בפסוק (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי, האריך ושייך לכאן. וזהו סוד טהרת טמאים, וטומאת הטהורים. גם אודיעך סוד עגלה בת שנתה, ופרה בת שתים: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 67 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 67](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/67) **מצינו** ענין שנה לזיכוך החומר מחטא, וכן מלכלוכו, כדאיתא במסכת יומא (כב, ב) בן שנה שאול במלכו (ש"א יג, א), כבן שנה שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן ואימא כבן שנה מלוכלך כו'. והנה בעגלה ערופה כתיב (עי' דברים כא, ד) במקום אשר לא יזרע, ואמרו רז"ל (סוטה מו, א) הוא גרם שלא יעשה פרי. ובגמרא מקשה, זקן וסריס מאי איכא למימר. אלא מאי פרי מצות בשתי חלקים שפרשתי. וזהו היתה מעלת ר' אליעזר ואין דומה לו: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 68 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 68](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/68) **והנה** אקדים לך מה שאמרו רז"ל (ערובין יג, ב) אלו ואלו דברי אלהים חיים. הביאור לדעתי על דרך הא דאיתא בפי' הזוהר במחלוקת ר"א ור' יהושע לא בשמים היא (עי' ב"מ נט, ב). הענין לכל קיום מצוה יש סוד ומעלה של דביקות למעלה והאחד יותר נכנס ודבק למעלה מן האחר, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, רק מה שנפסק הלכה כך הוא, כי אחרי רבים וכפי דביקות ישראל כך נפסק ענין המצוה, והיחיד החולק אומר כפי דביקותו, ואלו היו כל ישראל כמותו היתה ההלכה כך. למשל רש"י ור"ת חולקים בתפילין, ואלו פסולים למר, ואלו פסולין למר, וכי סלקא דעתך שח"ו אחד מהן לא הניח תפילין כל ימיו, אלא כדפירשתי. וזהו לא בשמים היא, רק בהכרעת חכמים כי הבחירה בידי אדם והבן: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 69 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 69](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/69) **והנה** דעת ר' אליעזר בפרשת פרה היה גדול ונורא מאוד, כי כן היה הזדככותו כולל עליונים ותחתונים ועכ"ז הלכה כחכמים כי אין הדורות ראוים לכך רק לכך וזהו ביאור המאמר. אמר להקב"ה רבש"ע אתה כולל עליונים ותחתונים ואתה אומר בשם בשר ודם חומרי. רמז לו הקב"ה עתיד לפתוח כו', רצה לומר לו משפט הבכורה והקדמת הראשית, ורמז לו הסוד והוא כולל עליונים ותחתונים, והוא צדיק אחד המיוחד צדיק בכל דרכיו כי גם בשרו רוחני כדפירשתי: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 70 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 70](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/70) **וכשהבין** משה התפלל שיהיה מיוצאי חלציו כי הוא כדומה לו, כי משה רבינו ע"ה נזדכך והיה אספקלריא המאירה וקרן עור פניו. השיב הקב"ה, כן יהיה ברא כרעא דאבוהי, ויהיה מיוצאי חלציך. הרי ג' פרשיות שזכינו היום, וסימנא (בראשית מט, יג) לחוף ימים ישכון, זהו הים הגדול, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה יא, ט), אמן וכן יהי רצון: ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 71 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 71](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/71) **ומאחר שדברנו מקדושת שבת, נדבר מקדושת החודש שעליו תסוב פרשת החודש** ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 72 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 72](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/72) מידיעת קדושת החודש תוסיף ידיעת קדושת שבת ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 73 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 73](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/73) **במדרש** ילקוט (רמז קצא) החודש הזה לכם (שמות יב, ב), אתם מונין לו ואין אומות העולם לו מונין לו. ר' בשם ר"י בר אלעי, דרך ארץ הוא, הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן. עשו שהוא גדול מונה לחמה שהיא גדולה, ויעקב שהוא קטן מונה ללבנה שהיא קטנה. אמר רב נחמן, הא סימן טוב, גדול שליט ביום ואין שליט בלילה, כן עשו הרשע שולט בעולם הזה ואין שולט בעולם הבא. הקטן שליט ביום ובלילה, כך יעקב שולט בעולם הזה ובעולם הבא. רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק, אין אורו של קטן מתפרסם. שקע אורו של גדול, נתפרסם אורו של יעקב שנאמר (ישעיה ס, א) קומי אורי, עד כאן לשונו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Yalkut Shimoni item 191 on Exodus 12,1 has this to say: "You (Israel) count according to the lunar calendar, whereas the Canaanites do not count according to the lunar calendar. Rabbi, quoting Rabbi Yehudah bar llai-i, said it is good manners that the "senior" counts according to the great luminary whereas the "junior" counts according to the lesser luminary. Seeing that Esau was senior to Jacob, he counts according to the solar calendar, whereas Jacob counts according to the lunar calendar. Rabbi Nachman added that it is a good omen that the senior rules by day and not by night; as a result the wicked Esau's rule extends only during the present world whereas the rule of the junior Jacob will extend to both the present world and the Hereafter. He added that while the light of the senior is still shining brightly, the light of the junior cannot be noticed widely; as soon as the light of the senior has set, the light of the junior will become manifest and widespread. We have scriptural proof for this from Isaiah 60,1: קומי אורי כי בא אורך, "Arise, shine, for your light has arrived." Thus far the quote from the Yalkut. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 74 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 74](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/74) **קשה** מאי בינייהו. עוד קשה, לכולהו זולת רב נחמן מה שבח יש ליעקב יותר מלעשו. עוד קשה במסכת בבא מציעא פרק הפועלים (פג, ב) איתא, תני רב יוסף (תהלים קד, כ) תשת חשך ויהי לילה זה עולם הזה הדומה ללילה כו', ובמאמר הזה מדמה עולם הבא ללילה. עוד קשה, אמר רב נחמן הא סימן טוב, [רב נחמן] אמר הוה ליה למימר. או מה זה לשון סימן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** What is the difference betwen the statement of Rabbi and the statement of Rabbi Nachman? How does the statement flatter Jacob? Besides, we have a statement in Baba Metzia 83 in the name of Rabbi Yossi that the verse תשת חשך ויהי לילה, "You bring on darkness and it is night" (Psalms 104,20), is a reference to the present world which is comparable to night, whereas Rabbi Nachman, in his statement compares the World to Come to night. Which is it? What did Rabbi Nachman have in mind when he referred to "a good omen?" ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 75 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 75](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/75) **בהפטרה** (יחזקאל מו, א) כה אמר ה' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. אמר שהקדושה פנימית תפתח ביום החודש וביום השבת ולא הזכיר יום טוב. וכן כתיב (מ"ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו לא חודש ולא שבת היום. המפרשים כתבו יום טוב הוא ק"ו מחודש. אכן לפי זה למה הזכיר שבת. במרדכי פרק ערבי פסחים כתב בשם פסיקתא שאין גיהנם בשבת ובראש חודש, ועל כן אין לומר צדקתך כשר"ח בשבת. וביום טוב כתב שהרשעים בגיהנם. ומה שאין אומרים צדקתך כשחל יום טוב במוצאי שבת, משום כבוד יום טוב שלא לפרסם. הרי שיש דוגמא מה לראש חדש לשבת, והדבר צריך ביאור: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** In the הפטרה of פרשת החודש in Ezekiel 46,1 we read: "The gate of the inner court which faces East shall be closed on the six working days; it shall be opened on the Sabbath, and it shall be opened on the day of the New Moon. The prophet says that the holiness of the Sanctuary is open on both the Sabbath and the New Moon, whereas no mention is made of it being open on such festivals as Pessach, Shavuot or Sukkot. We have a simliar anomaly in Kings II 4,24 where the husband of the Shunamit asks her why she is going to see the prophet Elisha, seeing its is neither the Sabbath nor the New Moon? Some commentators believe there is no need to mention the festival days separately since they are included by simple logic. If even the lesser sanctity of the days of the New Moon qualified for such special opening of the gates, then the festivals would certainly qualify. If that were so, then the question is why the prophet bothered to mention the Sabbath, seeing that the sanctity of the Sabbath is of a higher order than that of the festivals or New Moons. There is a quote by the Mordechai in the name of the Pessikta commenting on Exodus 12, that the "light" [I presume heat Ed.] of the Gehinom ceases on both the Sabbath and the New Moon. In recognition of this we do not recite the prayer צדקתך צדק, during the afternoon Service on the Sabbath. The reason we do recite this prayer when the Sabbath occurs on a date which coincides with one of the festivals is that the wicked people in Gehinom do not experience this relief from their suffering on the festival days. If nonetheless we have the practice not to recite צדקתך צדק on a Sabbath immediately preceding a festival, this is in honour of the festival, and not to publicise the plight of the wicked who are returning to Gehinom at that time. The puzzling aspect of the whole matter is that the New Moon seems to be of greater significance than the Sabbath itself, why else is the prayer צדקתך צדק recited on the Sabbath at all? ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 76 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 76](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/76) **קדושים** תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא יט, ב). ענין גאולת מצרים דימו הנביאים והחכמים הקב"ה עם כנסת ישראל לחתן עם הכלה. ועל זה מיוסד שיר השירים, וכן כל הפיוטים. והענין על דרך הפסוק (דברים כו, יז-יח) את ה' האמרת וה' האמירך, הוא אלהינו כמו שכתוב (שמות יד, לא) ויאמינו בה', והוא יתברך בחר בנו ורוממנו וקרבנו אליו כחתן להכלה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. (Leviticus 19,2) "Be holy for I the Lord your G–d am holy;" Basing themselves on this verse, the prophets and sages drew a comparison between G–d and the Exodus experience of כנסת ישראל as being similar to the relationship between groom and bride. The entire book of Song of Songs is based on this concept. Most of the liturgical poetry in our prayer-books deals with this concept extolling this relationship between Israel and G–d. It is spelled out more clearly in Deuteronomy 26,17-18: את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים … וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה.. "You have affirmed this day that the Lord is your G–d…and the Lord affirmed this day that you are His treasured people." The relationship is mutual. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 77 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 77](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/77) **והנה** החודש הזה לכם מצוה ראשונה כו', אחר כך נתנה התורה כולה בחג השבועות, וכולי עלמא מודים דבשבת ניתנה התורה (שבת פו, ב). הנה נתפרסמו ג' העקרים הכוללים הכל, דהיינו מציאת הש"י, ותורה מהשמים, ושכר ועונש. כי שבת מורה על חידוש העולם, והחידוש על המחדש שהוא מציאת הש"י אשר יתגלה לעתיד לעולם שכולו שבת, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה (ישעיה כה, ט), ואז יהיה השכר הנצחי לעושי רצונו יתברך, ומקיימין התורה והמצות: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The legislation of sanctifying the New Moon which is found in Exodus chapter 12, is the first of the commandments addressed to the Jewish people as a people and was given to them prior to the Exodus. Most of the other commandments were given to the people on the festival of Shavuot at Mount Sinai, seven weeks after the Exodus. There is a general concensus that the revelation at Mount Sinai took place on a Sabbath. On that occasion the three principal pillars of our faith became public knowledge; 1) The existence of an Eternal G–d, 2) The fact that the Torah was legislated in Heaven and 3) the principle of reward and punishment. The Sabbath testifies to the renewal of the universe. The renewal of the universe testifies to the existence of its Creator who will reveal Himself in due course at a time which is כולו שבת, totally under the aegis of the concept of the Sabbath. Of that period in the future, the prophet says: הנה אלוקינו זה (Isaiah 25,9) "This is our G–d." At such a time the everlasting reward for keeping the Torah's commandments will become due. The commandment to be מקדש אשה, to become betrothed to one's bride prior to one's actually going through the ceremony of marrying her, is similar to the performance of the commandment to sanctify the New Moon. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 78 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 78](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/78) **והנה** מצות קידוש הקידושין הוא כקידושין שמקדש החתן את הכלה. ובקידושין תנן (קידושין מא, א) האיש מקדש בו ובשלוחו. כן בצאת ישראל ממצרים היה ע"י עצמו דכתיב (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים. והיה גם כן ע"י שלוחו דכתיב (במדבר כ, טז) וישלח מלאך ויוציאנו. אבל הנשואין הם בעצמו פנים בפנים, וזה היה מתן תורה בשבת פנים בפנים דיבר ה' עמכם (דברים ה, ד), והיה בשבת זמן עונה כי סוד הנשואין: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We have learned in Kidushin 41: The commandment to be מקדש את האשה devolves first and foremost on the actual groom, though it may be performed by anyone he designates. When the Jewish people left Egypt, G–d (the groom) personally performed the act of קדושין: The Torah says of G–d: ועברתי בארץ מצרים (Exodus 12,12). The ceremony was, however, also performed by a messenger whom G–d had designated, viz: וישלח מלאך ויוציאני, "He sent an angel (messenger) and took me out" (Numbers 20,16). The actual wedding ceremony, the נישואין, must be carried out by the groom personally, not a stand-in. The giving of the Torah at Mount Sinai symbolised this wedding ceremony between G–d and the Jewish people. This wedding took place on the Sabbath, an occasion when G–d spoke to Israel פנים בפנים דבר ה' עמכם, "Face to face did G–d speak with you" (Deut. 5,4). The usual time for man and his wife to join conjugally is on the Sabbath. This is part of the mystical aspect of marriage. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 79 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 79](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/79) **ועתה** אבאר ענין הקידושין והנשואין. קידוש החודש הוא קדושת ישראל, ורמז לדבר החודש הזה לכם, כי החודש מסור לכם, כי הוא ביד ישראל מסור לבית דין, לחסר ולמלאות ולעבר שנים והוא סוד הקידושין, כתיב הכא החודש הזה לכם, וכתיב התם (בראשית מח, ט) אשר נתן לי אלהים בזה, פירש רש"י הראה לו שטר אירוסין. קדושת שבת המורה על מציאות השם יתברך, על כן שבת לידו"ד, על כן קדושת שבת קבע וקיים נצחי. ובעצרת כולי עלמא מודים דבעינן נמי לכם (פסחים סח, ב), כי פנים בפנים דיבר ה' עמנו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Now to a more detailed examination of the subject of betrothal and wedding. The sanctification of the moon is an expression of Israel's sanctification. This is alluded to in the words: החודש הזה לכם, "This month belongs to you." The Jewish Court has been given authority by G–d to declare when the New Moon officially commences, i.e. whether the month just concluded will have twenty-nine or thirty days. The Court similarly enjoys the authority to declare an extra month when this is necessary to ensure that Passover falls in spring, etc. (Rosh Hashanah 22). This is a mystical aspect of the betrothal. It is written here "This month is yours,” and it is written in Genesis 48,9: אשר נתן לי אלוקים בזה, "which the Lord had given me here." On this latter verse Rashi comments that Joseph showed his father the documents testifying to his traditional betrothal and marriage. The sanctity of the Sabbath testifies to the existence of G–d as the Creator. The sanctity of the Sabbath belongs to G–d in His capacity as the Ineffable Name and is eternal. All our sages are agreed that on the festival of Shavuot (which commemorates the giving of the Torah) the element of לכם is essential [just as in the verse announcing that the New Moon is given over to the Jewish people, Ed.], since G–d spoke to us directly on that occasion. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 80 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 80](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/80) **ובמדרש** רבה (שמו"ר טו, לא) החודש הזה לכם, משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללוקחה נותן לה מתנות רבות כבעל. כך העולם הזה אירוסין הן שנאמר (הושע ב, כא) וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר החודש הזה לכם. אכן לימות המשיח יהיו נשואין שנאמר (ישעיה נד, ה) כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להם הכל שנאמר (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, עד כאן. ביאור המאמר ישראל הם הכלה סוד הקידושין, מצות קידוש החודש ללבנה כמו שאפרש, והתורה היא הנשואין, כי התורה היא שטר כתובה ואינה ניגבית מחיים אלא לעולם הבא: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Shemot Rabbah 15,31 describes Exodus 12,1 in a parable. A king betrothed himself to a girl, promising her a few gifts in writing. When the time arrived for the wedding, he guaranteed her many gifts, as is the custom for a husband. One must view this present world and the Hereafter in a similar light. In this world only few gifts are guaranteed. Our existence in this world is comparable to that of a bride who, though betrothed, is still awaiting the wedding. We are reminded of this by the formula we recite whenever we put on the phylacteries on our arm: וארשתיך לי לעולם, I will be betrothed to you forever" (Hoseah 2,21-22). It is an allegory that in this world Israel has only been given the moon, as we know from our verse in Exodus 12,1. In Messianic times, however, there will be a real wedding (between Israel and G–d) as we know from Isaiah 54,5: "For He who has made you will be your spouse." When that time arrives, G–d will hand over all His treasures to the Jewish people as is recorded in Daniel 12,3: "And the wise will shine like the brightness of the sky, and they that turn the many to righteousness will be as stars forever and ever." Thus far the Midrash. The meaning of the parable is clear. Israel is the bride; the mystical aspect of the betrothal is the gift of the moon, whereas the Torah represents the gift to be received at the time of the wedding. It is the wedding document popularly known as the כתובה, which spells out the obligations the groom assumes when marrying a bride. The obligations spelled out in the document can only be claimed in the Hereafter. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 81 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 81](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/81) **ולבאר** ענין הלבנה צריך להקדים הקדמה. קדושתינו שאנו מקדשין אותו יתברך היא כפולה, וכן קדושת הש"י שמקדש אותנו ג"כ כפול, הרי שתים שהן ארבע. כיצד, אנו מקדשין בקדושת הגוף, ובקדושת הנשמה שאנו מוסרין חיותינו עבורו יתברך בשביל קדושת שמו נחשבנו כצאן לטבחה ועושין בשמחה כענין שנאמר (שה"ש ב, ה) כי חולת אהבה אני, שאני כנסת ישראל אוהב אותך בחליי, כלומר בעת קבלת היסורין. משא"כ באומות העולם כתיב בעבודה זרה שלהם (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל באלהיו. ועל כן רובם המלכים בג' שעות הראשונות מניחים כתריהם ומשתחוים לחמה כדאיתא בע"ז (ד, ב), כי החמה לעולם אינה פגומה. אבל ישראל מונין ללבנה שהיא פגומה ולפעמים מליאה, ועל הכל מברכין, כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה (ברכות מח, ב), על כן מונין ישראל ללבנה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We need to say a few words in introducing the subject of the significance of the moon. The sanctity with which we sanctify G–d when blessing the New Moon is of a dual nature. Similarly, the sanctity which G–d bestows upon us is also of a dual nature. We therefore have two sanctities which are in reality four. How does this work in practice? We sanctify G–d by devoting both our body and our soul to Him when there arises the need to sanctify His holy Name. In such situations we are considered like sheep ready to be slaughtered; we do this joyfully as mentioned in Song of Songs 2,5: "for I am sick with love." This means that I, the כנסת ישראל, love You, G–d when I am sick, i.e. when I accept your afflictions with love. This is totally different from the way the Gentiles react to afflictions. Their reaction to afflictions is described in Isaiah 8,21: "When he is hungry, he shall rage and revolt against his king and his divine beings." This is why most kings divest themselves of their crowns in the first three hours of the day and pray to the sun, as pointed out in the Talmud Avodah Zarah 53. They keep up this practice because the sun, unlike the moon, never wanes and thereby convinces them of its power. Israel, on the other hand, counts according to the lunar calendar which wanes every month. This is what the Midrash quoted above had in mind. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 82 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 82](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/82) **וזהו** ביאור המדרש (שמו"ר טו, כד) דבר אחר, החודש הזה לכם, הרואה את הלבנה האיך צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין החודש. יש מן רבנין אמרין ברוך מחדש חדשים. ויש מהן אומר ברוך מקדש חדשים. ויש מהן אומר ברוך מקדש ישראל, שאם אין ישראל מקדשין אותו, אין אותה קדושה כלום. ואל תתמה על זה, שהקב"ה קדש את ישראל שנאמר (עי' ויקרא יא, מד) והייתם קדושים כי קדוש אני ה', עד כאן. אלו ואלו דברי אלהים חיים. ברכת מחדש חדשים הודאה על שם כשהיא במילואה מאירה. ברוך מקדש חדשים על שם פגמה, שהלבנה מקדשת השם אף בפגמה ולא משנית את תפקידה. וברכת מקדש ישראל, כי לישראל טבע זה לברך על הרעה כמו על הטובה. הרי מבוארת בבא ראשונה מהמדרש דלעיל, החודש הזה לכם אתם מונין לו ואין האומות מונין לו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Another quote (from this Midrash 15,24) on the words החודש הזה לכם: When someone observes the moon, how does he have to recite the benediction? During periods when the Jewish people would determine the date of the New Moon by visual observation, some Rabbis held that the benediction concluded with the words מחדש חדשים, whereas others held that the correct conclusion was ברוך מקדש חדשים. A third group of scholars held that the correct formula was ברוך מקדש ישראל, their reasoning being that if Israel does not sanctify the moon its sanctity amounts to nil. You must not be surprised that G–d sanctified Israel since the Torah has said: והייתם קדושים כי קדוש אני ה', "For you shall be holy since I the Lord am holy" (Leviticus 11,44). The various opinions expressed are all valid at different times. When the moon is full the benediction concluding with the words מחדש חדשים is a fitting expression of thanks to G–d for the bright light of the moon. The formula ברוך מקדש חדשים addresses itself to the regular waning of the moon and acknowledges G–d even when the fortunes of the Jewish people as symbolised by a waning moon are at a low ebb. We express the fervent conviction שלא ישנה את תפקידה, that the moon's function has not undergone a change. The formula ברוך מקדש ישראל expresses the nature of the Jewish people who are able and willing to bless G–d whether they receive bad news or good news. (cf. Yerushalmi Berachot 9,2; Sanhedrin 42) In an earlier part of Shemot Rabba 15 quoted above we find the statement: "you are counting according to the lunar calendar whereas the Gentiles do not count according to the lunar calendar." ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 83 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 83](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/83) **ב'** קדושת הגוף זיכוך חומרם לקרבו לרוחניי, דהיינו מצד הפרישות והקדושה, כמ"ש (יבמות כ, א) קדש עצמך במותר לך. וכל מיני קדושה הם קדושת הגוף להזדכך החומר שלא יהיה גס ועכור, רק הזדככות ויתגבר השכל על החומר באופן שיהיה החומר בטל במיעוטו נגד השכל. וזהו ענין (דברים ז, ז) כי אתם המעט על כן חשק ה' בכם, וכן כתיב (עי' עמוס ז, ב) כי קטן יעקב, כלומר מצד החומר, משא"כ עשו הוא הגדול חומרו עב וחזק והוא יצא ראשונה מבטן אמו, כי הזוהמא זוהמת הנדה כמו שכתבו המפרשים, על כן הוא אדמוני, והכבד כולא דמא (חולין קט, ב) ורדיפת אש התאוה הכל בכבד, ואש הוא עד אבדון תאכל, ומכח אש השורף לא יכול להתקרב וליהנות מהאור: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** Sanctification of the body, i.e. refining the body is a preliminary for attaining sanctity of the spirit, for coming close to G–d. This is achieved through separating oneself from physically pleasurable experiences even when these are permissible, as we know from the statement of our sages קדש עצמך במותר לך, "if you wish to sanctify yourself do it by refraining from that which is permissible" (Yevamot 20). There are different kinds of "holiness;" all of them refine the body, prevent it from being something gross, and enable the person who is so sanctified to achieve mastery of mind over matter. When carried to the maximum extent possible, the body becomes an insignificant part of the total personality. When the Torah (Deut. 7,7) describes the reason G–d liked the Jewish people as כי אתם המעט מכל העמים "For you are the smallest of all the nations," the word המעט refers to the relative insignificance of the body of the Jew when compared to his mind, his soul. This is also the reason Amos 7,2 describes Jacob as קטן, small. Compared to Esau the part the body plays in Jacob's total personality is insignificant, small. When Esau first emerged from his mother's womb, his body was full of the pollutants of the original serpent. By that time this pollutant had left the body of Rebeccah and Jacob emerged; he was predominantly spiritual and only marginally tainted with the remaining pollutant. The impurity of the menstruating woman is none other than the residual pollutant first absorbed by Eve when the serpent mated with her. Esau's being אדמוני, reddish looking, is a reflection of the quantity of the blood of menstruation. The liver is all blood. Pursuing one's physical desires, giving in to the "fire" of one's passions originates in the liver. "Fire" is synonymous with destruction. The reason such an unrefined person cannot come close to G–d is that the state of his body makes his contact with fire an experience that consumes him rather than one which "warms" him. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 84 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 84](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/84) **וזהו** ענין שהאומות מונין לחמה, אורה של חמה אש הוא, ולעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה (נדרים ח, ב). משא"כ הלבנה אור היא ולא אש, לסבה שקבלה האור ואינו שורף. וכן מצינו בהדיא במדרש רבה בפ' הזו (שמו"ר טו, כז) וזה לשונו, מה החמה היא של אש כך הם עתידין לידון בה שנאמר (מלאכי ג, יט) כי הנה היום בא בוער כתנור כו'. וכשם שהלבנה היא של אור, כך ישראל נוחלין האור שנאמר (תהלים צז, יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ואומר (ישעיה ס, א) קומי אורי כי בא אורך. ואז מבואר בבא שניה מהמדרש דלעיל. הגדול מונה לגדול, ונקרא בשם גדול ולא בכור, כי הבכורה שהיא הקדושה היא ליעקב, ועשו הוא הגדול, כלומר בעל חומר גדול היוצא ראשונה בזוהמא באש התאוה השורף ואז חושך ולא אור, על כן מונה לחמה. על כן קדושת ישראל אחת ושתים זו שמענו. כן כביכול קדושת הקב"ה עמנו על ידי מתן תורה אחת דיבר ושתים זו שמענו. א' נר מצוה, שקדשנו במצותיו כו'. ב' ותורה אור, באור התורה שנזכה לעתיד לדעת סודותיה ואור הגנוז הזה יאיר לנו לעתיד, ויקויים (ישעיה ל, כ) והיו עיניך רואות מוריך: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** When the Gentiles count according to the solar calendar, the sun represents this "fire." At some state in the future G–d will denude the sun of its sheath [remove its potentially destructive force. Ed.] (Kohelet Rabbah 1,5), something He does not have to do with the moon because the moon is only אור, light, has no potentially lethal side-effects. We find this fact mentioned in this same Midrash. Just as the sun is made of fire, so the Gentiles will be judged in fire in the future as we know from Maleachi 3,19: "For lo! the day is at hand, burning like an oven. All the arrogant and all the doers of evil shall be straw, etc." Just as the moon is made up of light, so Israel will inherit light, as we know from Psalms 97,11: "Light is sown for the righteous, joy for the upright." Isaiah 60,1 also says: "Rise and shine, for your light has arrived." Now we understand the second part of the Midrash which described the "big one" as counting according to the big luminary. The "big one" is none other than the firstborn Esau. He is not referred to as the "firstborn" since the sanctity belonging to the firstborn belongs to Jacob. Esau can only be referred to as the "big one," not as the "firstborn." The bigness of Esau refers to the preponderance of the body in his personality. When the body is burned the result is חושך, darkness, the very opposite of אור, light. The holiness of Israel by comparison is twofold, predominance of mind and soul, and light. There is a similar twofold sanctity which G–d has granted us through the gift of the Torah; it is described by our sages as אחת דיבר ושתים זו שמענו, "G–d spoke one thing whereas we heard two." One element of such sanctity is the individual commandment described by Solomon as נר מצוה, the other is תורה אור, the comprehensive understanding of the totality of Torah, something which will be granted us in Messianic times. At that time the vision of Isaiah 30,20: "Your eyes will behold your Guide," will be fulfilled. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 85 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 85](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/85) **וזהו** סוד (תדא"ר טז, ט) שכר מצוה, מצוה. כלומר שכר עשיית המצות הוא שיהיה יודע רוחניית המצות וידבק שם. וזהו ותורה אור. וכבר כתבתי החודש הזה לכם קדושת ישראל נתונה להם, וקדושת הש"י שבת לידו"ד. ולעתיד (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה'. על כן קדושת הש"י אחת דיבר וב' זו שמענו: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This is the mystical aspect of what the sages in Avot 4,2 described as שכר מצוה מצוה, that the reward of fulfilling a commandment is a commandment." The fulfilling of a commandment will bring about a deeper understanding of all the spiritual values associated with its performance; this in turn will will deepen one's attachment to G–d and Torah. This is truly what Solomon meant when he described the Torah as אור, "spiritual enlightenment of the highest order" (Proverbs 6,23). I have already outlined that when the Torah said החודש הזה לכם, Israel was granted sanctity, whereas when the Sabbath was given to them the sanctity of G–d in His aspect of the Ineffable Name was granted to them. In the future there would be an attachment between G–d and Israel as described in Deut. 4,4; "You who are deeply attached to G–d are all alive this day." This dual concept of אחת דיבר ושתים שמענו, is also present in connection with Israel's counting according to the lunar calendar. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 86 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 86](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/86) **גם** כן מרומז במה שמונין ללבנה נגד התורה, אמר הוא סימן טוב, והתחיל אמר רב נחמן ולא רב נחמן אמר, כי עתה מדבר מענין חדש דהיינו מקדושת השבת, ובשתי בבות הראשונות דיבר מקדושת החודש, וענין סימן טוב היא התורה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The comment by Rabbi Nachman in the text of the Yalkut quoted on page 670, is introduced by the words: אמר רבי נחמן, and not רבי נחמן אמר. This is because a new element is introduced by Rabbi Nachman. He refers to the sanctity of the Sabbath, as opposed to the sanctity of the moon which was discussed previously. The סימן טוב, "good omen," which Rabbi Nachman spoke of is the Torah. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 87 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 87](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/87) **איתא** בפרק קמא דע"ז (ב, א) דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבא הקב"ה מביא ספר תורה בחיקו ואמר כל מי שעסק בה יבא ויטול שכרה. מתקבצין ובאין אומות העולם כו' כלום יש בכם מגיד זאת, ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה. וקשה אריכות הלשון שאמר בלשון שלילה אין זאת כו', הוה ליה למימר בקצרה זאת היא התורה שנאמר וגו': **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** We have a statement in Avodah Zarah 2 by Rabbi Chanina bar Pappa that in the future G–d personally will appear with a Torah scroll in His lap announcing that anyone who has studied and observed the Torah should come and get his reward. Thereupon the Gentiles would assemble in a disorderly fashion and claim their reward. G–d would tell them to appear in an orderly fashion, each nation separately headed by their scribes, etc. [Scriptural proof is provided for all this in the relevant passage in the Talmud. Ed.] The first nation laying claim to reward would be the Romans who would extol their contributions to civilisation, pointing out the public baths, highways, etc., they had built. They would claim to have done all this in order to enable Israel to devote itself to Torah study. G–d is described as rejecting the claim as foolish, telling them they had done all this for their own sakes. As an example, G–d cites the market-places as having served merely immoral purposes. G–d would ask them if there was none amongst them who could יגיד זאת, i.e. who had devoted himself to Torah (based on Isaiah 43,9 where the word זאת is understood to apply to Torah)? Upon hearing this the Romans would be deeply disappointed, etc." The whole paragraph in the Talmud seems very long-winded. The Talmud could simply have said: זאת=תורה, without listing all the Romans' so-called accomplishments, and G–d's describing them as the very reverse. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 88 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 88](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/88) **וכבר** פירשתי המאמר זה במקום אחר שהענין הוא שהקב"ה נתן תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ותורה שבע"פ לא כתבה להיות סימן ביד בני ישראל, משא"כ תורה שבכתב העתיקו אותה האומות, על כן מסר הקב"ה בע"פ תורה לישראל שיהא להם סימן, וכן הוא במדרש (ילקוט הושע ח, יב). והתורה שבע"פ הוא נקרא תורת משה, כי קיבל הלכה למשה מסיני. על כן כתיב (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי, כי היא צריכה ביותר לזכרון מאחר שאינה כתובה: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** This paragraph of the Talmud is explained elsewhere as telling us that G–d has given us both a written and an oral Torah. The reason He did not write down the oral Torah was to provide the Jewish people with a סימן. Whereas the Gentiles copied the written Torah, G–d gave the Jewish people the oral Torah as a sign of distinction. This Torah is also called "Torat Moshe," since Moses handed it down to the Jewish people as הלכה למשה מסיני, as is, not subject to a variety of interpretations. When Maleachi, the last of the prophets, exhorts the Jewish people (Maleachi 3,22): "Remember the Torah of My servant Moses, which I have commanded to him at Chorev, statutes and social laws," he needed to exhort Israel to commit this to memory because it had not been recorded in writing. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 89 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 89](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/89) **ונודע** כי תורה שבכתב ותורה שבע"פ נקראים זה וזאת, כי הם כדמות זכר ונקבה. ועל כן מי בכם יגיד זאת שהיא התורה שבע"פ שנתנה לסימן. וזה שאמר, אין זאת אלא התורה שעליה נאמר וזאת התורה אשר שם משה, כלומר תורה שבע"פ. ושולל שאין זאת רומז על התורה שבכתב רק על התורה שבע"פ שעליה נאמר וזאת כו'. עוד נודע לחכמי האמת כי תורה שבכתב ותורה שבע"פ הם נקראים חמה ולבנה, על כן ישראל מונין ללבנה כי תורה שבע"פ היא סימן המסור בידם. זהו שאמר רב נחמן זהו סימן טוב: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** The written and the oral Torah are called זה and זאת respectively, because they relate to one another just like the male and the female. When G–d is said to have asked the Romans: "Who amongst you can claim זאת, He meant: "Who amongst you can claim to have studied the oral Torah?" We read in Deut. 4,44: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, "And this is the Torah Moses placed in front of the Children of Israel;" this is a reference to the oral Torah. Furthermore, the scholars of the Kabbalah are aware of the written and oral Torah as also being referred to as חמה and לבנה, sun and moon, respectively. This is the reason that the Jewish people count according to the moon, i.e. the lunar calendar, whereas the Gentiles count according to the sun, i.e. the solar calendar. ###### Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 90 [Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayakhel, Pekudei, Torah Ohr 90](https://torahapp.org/share/book/Shenei%20Luchot%20HaBerit/s/Torah%20Shebikhtav,_Vayakhel,%20Pekudei,_Torah%20Ohr/r/90) **בבא** הרביעית רומז לבחינת ותורה אור כמו שכתבתי, שיתגלו סודות אור הגנוז מהתורה. מבואר בזוהר כי יש ב' מיני חשך. א' חשך כמשמעו, חושך ולא אור. ב' חשך מכח יתרון אור גדול כמו שכתוב (איוב יב, כב) מגלה עמוקות מיני חושך. והנה חסידי אומות העולם אף שזוכים לאור הוא באור שאינו בא מהחושך ויוכל לכבות ואינו נצחיי. אמנם הלבנה מאירה והיא מצד עצמה חשיכה, רומז להאור היוצא מהחושך. ולעתיד יהיה אור גדול יהי רצון שנזכה לאורו במהרה בימינו אמן: **Shney Luchot Habrit by Rabbi Eliyahu Munk:** As to the fourth comment in the Yalkut by Rabbi Nachman, that as long as the light of the "senior" (Esau) shines the light of the "junior" (Jacob) cannot be widely noticed, we can understand this better if we remember that the secrets of the Torah will be revealed with the help of the light which G–d concealed after the sin of Adam. The Zohar explains that there are two kinds of darkness. One is regular, an absence of light. The other results from an excess of light, i.e. a blinding light. The righteous Gentiles who will benefit from light, will only benefit from the kind of light which does not originate in darkness, and which is subject to being extinguished. The light they benefit from is not of an eternal nature. The moon, on the other hand, shines, although it itself is dark. This very phenomenon alludes to the fact that in the future the moon's light will originate in darkness. It will be an extremely powerful light. May it be G–d's will that we shall soon experience this light.