## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 1

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:1:1)

**המביא גט.** כתבו תוס' בשם ר"ת לכך נוהגים לכתוב י"ב שורות בגט דגט בגימ' י"ב ור"י כ' בשם ר"ה גאון ור"ס משום דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטין המפסיקיו בין ארבע חומשי ספרי תורה שצריך להניח ד' שיטין בין כל ספר והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה ע"כ. ול"נ סמך וטעם למנהג דכתיב אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. ותיבת זה נראה כמיותר דהל"ל איה אבל בא לרמז דבעינן בספר כריתות י"ב שיטים כמרן ז"ה. וכה"ג דרשו בכריתות דף ה' ע"ב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימט' י"ב לוגין הויין וסמכו על דרש זה לדינא לענין חיוב כרת בעשיית שמן המשחה דכתיב וכמתכונתו וגו' בעינן שתהא עשייה דומיא דשמן משחת קדש ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:1:2)

**ממדינת הים.** כתבו תוס' הא דלא נקט המביא מח"ל וכו' דאתי למעוטי רקם וחגר דסמוכות ומדינת הים משמע רחוקות ע"ש ובר"ן. ונ"ל דאשמועי' דבעינן דומיא דמדינת הים שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ואין שיירות מצויות כמ"ש בקונט' לאפוקי אותן עיירות דגמירי ושכיחי ביירות דומיא דבכל שהן כא"י וה"ה רקם וחגר וזה מבואר מאוד ברש"י:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:1:3)

**מן הרקם ומן החגר.** עיין פי' בקונט' וכ"פ רש"י. וכ' תוס' והרשב"א וקשה קדש וברד מארץ פלשתי' הם והן מא"י ע"ש. נ"ל דבזמן ר"ג לא היו חבירים דרין שם ואין הדבר תלוי בא"י לחוד אלא שיהיו בקיאין דרין שם ואפשר לומר דאף עולי בבל לא כבשום אינן בכלל א"י והא דקחשיב בספרי רקם דחגרא בכלל עיירות שכבשו' עולי בבל לאו היינו רקם דפלשתים וכ"כ הר"ן. ומ"ש תוס'. הכא משמע דישראל דרין ברקם ובנדה פ' דם הנדה תנן כל הכתמי' הבאים מרקם טהורין ור"י מטמא מפני שהן גרים וטועין ע"כ. איני מבין קושייתם הא ר"ג כמה דורות לפני ר' יהודה היה ואז היו ישראלים דרין שם ובזמן ר"י יצאו משם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:2:1)

**אילו המביא וכו'.** עמש"ל הלכה ג' בד"ה אף הלקוחות וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:2:2)

**שניא היא שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין.** משמע דלאו בלשמה לחוד הוא דאינן בקיאין אלא אף בשאר דיני גיטין. וכן מפורש לקמן בסוגיין דגרסי' עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה. והיינו כפירש"י ודלא כמ"ש תוס' דף ב' ע"ב בד"ה לפי וכו' בשם ר"ת בכל הלכות גיטין בקיאין חוץ מכתיבה לשמה. ומאי דקשיא לתוס' שם מהא דפריך בבבלי דף ט' ותו בין לרבה בין לרבא הא איכא מחובר אלמא לרבה דוקא נקט לשמה בכלל מוליך ומביא ולא נקט מחובר ע"כ. נ"ל דקושית הש"ס היא אליבא דר"ט דפ"ד דמקשה הך ברייתא כר"מ אתיא דסובר עידי חתימה כרתי כמפורש שם בבבלי בהך סוגיא ע"ש. ובפ"ב דף כ"א ע"ב קאמר רשב"ל לר"מ כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לו כשר הלכך אין לפרש בפ"נ ובפ"נ בתלוש קאמר דהא אפי' נכתב במחובר נמי כשר וכל שאינו בכלל בפני נכתב אינו בכלל בפני נחתם. והר"ן כתב מ"ש רש"י למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה שיילינן ליה אם נכתב לשמה ואמר אין ע"כ יש לזה הוכחה בירושלמי דגרסי' התם בפ"נ ובפ"נ היינו בפ"נ לשמה ובפ"נ לשמה. וכ"כ בחי' ודבריו אלו משוללי הבבנה. ונ"ל שכיון להא דאמרי' בסוגיין עד שיאמר בפ"נ לשמה וכו' משמע דשיילינן ליה וצריך שיאמר לשמה דודאי בתחילת דיבורו א"צ שיאמר כן. וממ"ש דס"ל לירוש' בפ"נ קאי נמי אשאר דקדוקי גיטין ולא אלשמה לחוד ממילא שמעינן דשיילינן ליה דכל הני מילי לאו בכלל בפ"נ סתמא נינהו וכמ"ש המהרש"א בתו' בד"ה לפי וכו' ע"ש. ומה דמקשי' תו' ורשב"א ור"ן לפירש"י דא"כ הל"ל איכא בינייהו אם צריך לשאול ועוד א"א דלא משתמיט בשום מקום דצריך לשאול. נ"ל ודאי מודה רבה אם לא שאלו סגי בהכי בדיעבד דהא קיים תקנת חכמים אלא לכתחלה בעינן למישייליה שמא לא כיון להעיד על כל הפסולים וכמ"ש בסמוך אבל בדיעבד לאחיישינן דסתם ספרא דדייני מיגמר גמירי גם אפשר שהעיד על כל הפסולים וגם הבעל סובר כיון שאמר השליח בפ"נ מסתמא שאלוהו הב"ד ולא אתי לערער ולא אמר א"ב אלא בדבר דאפי' בדיעבד פוסל. ומיושב שפיר קושיא הראשונה. גם מאי דמקשה הרשב"א ליתקון דנימא שליח בפירוש נכתב לשמה ואי גייז ליה נישייליה דהשתא נמי שיילינן ליה ועד דאמר נכתב לשמה לא מתכשר ע"כ ונ"ל דל"ק דהא כבר אמרנו דאינו מעכב בדיעבד. גם קושיא השניה לאו קושיא היא לפמ"ש שמפורש כן בירושלמי וגם בבבלי משמע כן דקאמר מי קתני בפ"נ לשמה וכמ"ש תוס' ונכון הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:2:3)

**ר' מנא סבר מימר בערר שחוץ לגופו וכו'.** בבבלי דף ג' ע"א גרסי' האי קולא חומרא היא דאי מצרכת ליה תרי לא אתי בעל ומערער ופסיל ליה חד אתי בעל מערער ופסיל ליה כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה וכו' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה. וכ' תוס' י"ל דפסיל ליה ממש וכו' ואין נראה לר"י לפרש כן וכו' ועוד מדלא תנן ברישא המביא גט ממדינת הים אם יש עליו עוררין וכו' ע"ש. ונ"ל דס"ד דמקשה דלא מהני בפ"נ ובפ"נ אלא לערער שחוץ מגופו ואין בו ממש אבל ערער שבגופו ויש בו ממש מהני וכדס"ד דר' מנא ומסיק כיון דהחמירו והצריכו שיתננו בפני שנים או שלשה והם שואלים השליח על כל דבר מעיקרא הבעל מידק דייק בכל דבר ולא אתי לאורועי נפשיה בערעורו. ופירוש זה מדוקדק בלשון הש"ס דרש"י פי' ולא אתי לאורועי נפשיה קאי אשליח ע"ש והוא דחוק שהרי השליח לא יבא ויערער:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:3:1)

**וייבא כהדא כתב כל נכסיו וכו'.** כ' הרשב"א בשם הר"א הא דאתפלגון בכותב נכסיו לשני בני אדם ליתא דהא קיי"ל בתרי גופי פלגינן דיבורא ובעה"ע כ' הכא לאו כתרי גופי הוא דהא כותב כל נכסיו ביחד לשני בני אדם היא וכיון דנכסים אינן מוחלקין כעדות אחת היא ולא פלגינן דיבורא אבל בכותב לעבדו עצמך ונכסי קנויין לך בההיא פלגינן דיבורא ומה שתלאן זו בזו בירו' כבר תירצנוה למעלה. כדפירשתי בקונט' ע"כ. וקשה בירוש' פ' אלמנה ניזונת הלכה ה' גרסי' ע"כ בשמכרה להן בד' שטרות מכרה בשטר א' תפלוגתא דר"י ורשב"ל וכו' והא התם דתרי גופי נינהו ואפ"ה קאמר לר"י פסול ש"מ דקסבר הירושלמי דאפי' בתרי גופא לא פלגינן דיבורא לר"י וי"ל התם נמי לגוף אחד דמיא דבמאי קנו כולהו בהאי שטרא וכבר נתבטל מקצתו ולא דמיא לעדות בעל פה. וצ"ע. ומה שהקשתי שם בתו' בד"ה כתב וכו' לסברת בעה"מ דהתם מוכח אפי' אין הפסול בעדים נמי לא אמרינן פלגינן דיבורא יש לתרץ דכוונתם דגבי עבד לא נתבטל שום דבר מן המתנה אלא שמחוסר קיום משא"כ בשטר שימכרה לארבע דודאי לגבי האחרון נתבטל. ולפי מ"ש בכתובות פי"א ה"א בתוס' בד"ה ר"י בעי וכו' ע"ש. נ"ל ראיה מבוררת לדעת האומרים קנין שנתבטל מקצתו נתבטל כולו והובא בב"י ובסמ"ע סס"י ר"ג ע"ש. ולא מטעמיה דתאמר דדמיא לקני את וחמור דלא קני דהך טעמא ליתא כמ"ש הסמ"ע שם אלא כמ"ש דשטר וקנין שנתבטל מקצתו נתבטל כולו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:3:2)

**וחרנה אמר לא יאית אר"ל.** כ' הרא"ש ספ"ק דמכות ופסק הר"ת ז"ל דהלכה כר"י אע"ג דאיכא מ"ד לא יאות אר"א קיי"ל כר"י לגבי רשב"ל ע"כ וקשה הא אפי' מ"ד לא יאות אר"ל מודה דהלכה כר"י אלא קסבר אין טעמו דר"י משום עדות שבטלה מקצתה וכו' אלא דר"י סובר מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו דפסול והאי שטרא מזוייף מתוכו הוא ורשב"ל סובר דפליג ר"א אף במזוייף מתוכו. וכ"נ מסידור דברי הרי"ף במכות שם דמפרש הירושלמי כן. מעתה מ"ד לא יאות אר"ל סובר נמי דשאני גט אשה ועבד דאינן מזוייפים מתוכו ומודה ר"י דפלגינן דיבורא. ומ"ד יאות אר"ל סובר הכותב כל נכסיו לעבדו דמיא לכותב כל נכסיו לשני בני אדם וכו' דבתרווייהו פוסל ר"י משום עדות שבטלה מקצתה. לפ"ז גם מהאי דכתובות פ' אלמנה ניזונת נמי לק"מ דלמ"ד לא יאות אר"ל לא איפשיטא האיבעיא דהכא ודהתם. והשתא אי אמרי' כמ"ד לא יאת אר"ל הלכתא כר"י ומ"ד יאות אר"ל לית הלכתא כר"י דהא רבא פליג וס"ל גבי עבד עצמו קנה ונכסים לא קנה דפלגינן דיבורא. מיהו הרשב"א בחידושיו בסוגיין כ' כפי' הר"ת ע"ש. ואינו מוכרח דלפי סברתו ולפמ"ש י"ל דבין למ"ד יאות ובין למ"ד לא יאות אר"ל לתרווייהו הלכה כר"י. עוד כ' הרא"ש שם ור"י הלוי פסק הלכה כר"י וכו' דרבא לית ליה ההוא דירושלמי דמדמי להו אהדדי ומודה רבא בכותב נכסיו לשני בני אדם דמאחר שפסולין לזה פסולין לזה וטעמא משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא שלא יאמרו קרוב כשר להעיד אבל בגט שחרור לא חיישינן לאחלופי הואיל וצ"ל בפ"נ ובפ"נ ע"כ. ותימא הא ודאי טעמא דר"י לאו משום אחלופי הוא דא"כ קשיא הך דפ' אלמנה ניזונת וכיון שכן מנ"ל להמציא גזרות חדשות אשר לא נזכרו בתלמוד אדרבה משמע בהיפך מדברי הגאון שמביא הרא"ש שם בשטר שיש בו ג' עדים ואחד מהן קרוב או פסול וכו' כשר דאמרינן דלמא חד רווחא שביק למאן דקשיש מיניה ובא קרוב זה וחתם ע"כ. ולא גזרינן לאחלופי. ולפי סברתו טפי הל"ל דמ"ד לא יאות אר"ל סובר טעמא דר"י משום אחלופי ולא דמיא הא דר"י לכותב כל נכסיו לעבדו ואין אנו צ"ל דרבא פליג אירושלמי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:4:1)

**צריך שיהא מכיר וכו'.** בבבלי דף י"א ע"ב איתא נמי להך בעיא. והרבה פירושים נאמרו בה כמ"ש הרשב"א בתי'. ופירושי בקונט' נוטה לפי' הרשב"ם שכ' הרשב"א אך לענ"ד פירושינו מרווח יותר גם מיושב קושית הרשב"א שם איך יטעו הבעל והסופ' ולא ידעו שהם עכו"ם. דעיקר האיבעיא על השליח ולא על הבעל והסופר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:4:2)

**אם אין שם בהכ"נ מצטרף עשרה.** כ' בש"ע א"ע סי' קלט רגילין ליתן גט לפני עשרה ובסדר הגט סעיף ס"ו בהג"ה כ' ונהגו ליקח עשרה אצל הגט לפרסומי מילתא וקשה א"כ קידושין נמי ליהוו בעשרה כדי לפרסומי מילתא ולא מצאתי מי שכ' כן אדרבא בב"ש סוף סי' ל"ד משמע קצת שא"צ עשרה לקידושין אפי' למנהגא אלא לברכה צריך עשרה וברכת אירוסין שאני שאינה דוקא בשעת מעשה ונ"ל דעיקר טעם וסמך למנהג זה הוא מסוגיין שיהא השליח נאמן שהן ישראלים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:5:1)

**ולא אמר לה וכו'.** בקונט' הגהתי ולא א"ל בפני שניה אבל לה לבדה אמר בפ"נ. משום דקשיא לי אס"ד דלא אמר כלל בפ"נ מאי קאמר דר"י רבא מרשב"א כיון דהגט פסול אי לא אמר בפ"נ דר"י היינו דרשב"א כל שלא בא לידה בהכשר אינו גט מיהו י"ל לר"י דאמר הטעם לפי שאין עדים מצויין לקיימו בדיעבד כשר א"כ הוה טפי מדרשב"א שהרי בא לידה בהכשר מיהת כיון דבדיעבד כשר. לפ"ז הא דמשני בסמוך טעמא דר"י שאין האשה נאמנת וכו' או כדי להחזיקה גרושה בפני שנים כל שלא נתנו לה בפני שנים הגט פסול. ואפי' המביא גט בא"י צריך ליתנו בפני שנים כדי להחזיקה גרושה ועיי' בחי' רשב"א דף ה' ע"ב דמסיק כן אפי' לר"מ. ומ"ש עוד שם בד"ה אבל בירו' משמע דפסקו הלכה כר"מ אפי' חזר ונטלו ונתנו בפני שנים ואמר בפ"נ תצא והולד ממזר מדאמרי לקמן בפרקין ר"י בר אדא וכו' בשם ר"ל הלכה כר"מ בגיטין וכו' ושמא בירושלמי לאו בשנטלו ממנו וכו' ע"ש שהאריך. ותימא וכי שבקינן מעשה רב דעבד ר' יוחנן דאמר לרבין טלהו ממנה וכו' מפני דברי ר"ל הא קיי"ל אין הלכה כתלמיד במקום רב. ואף בבבלי שם נזכר מעשה זה אלא שקיצר בדבר שאין צורך בו לסייעתא דמייתי מיניה וזה ברור ועמש"ל הל' ג' בתו' בד"ה הלכה כר"מ וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:5:2)

**ור"י כרשב"א וכו'.** כ' תוס' והרשב"א דף ה' ע"ב בד"ה יטלנו וכו' אבל לאחר כדי דיבור מספקא לר"י אי מהני כל זמן שעסוקים באותו ענין או לא ע"ב נראה לפמ"ש הרמב"ן הא דתני לקמן פ' הזורק א"ל כנסי שט"ח זה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך בשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה איירי ע"ש א"כ הא דפליגי ר' וראב"ש בכנסי שט"ח זה איירי אף במדבר על עסקי קידושיה ואפ"ה פליג ראב"ש וסובר דצריך שיטלנו הימנו וכו' א"כ לפום סוגיין דמדמי הא דר"י לרשב"א משמע אף לר"י לא מהני באומר בפ"נ בעודן עסוקים בענין גיטה. מיהו י"ל לפמ"ש הרשב"א בפ' הזורק שינויי' אחרינא דמתני' אתי לאשמועי' כר' ע"ש וכ"כ הרמב"ן והר"ן אין ראיה משם. והך תירוצא בתרא נ"ל עיקר דאי כתרוצא קמא קשיא ה"ל לש"ס בבלי דף ע"ח למיעבד כולא צריכותא אליבא דר' ולימא הכי ואי איתמר בישנה ה"א באומר כנסי שט"ח זה ומדבר עמה על עסקי גיטה סגי דה"ל כאומר הא גיטיך קמ"ל דאפי' במדבר על עסקי גיטה מצריך ר' שיאמר הא גיטיך אלא ודאי כשהיא נעורה ומדבר עמה בעסקי גיטה סגי ועיין במשנה למלך ריש ה' גיטין ואני תמה מהטור וש"ע א"ע סי' קמ"ב שלא הזכירו אם אומר בפ"נ בזמן שהן עסוקין באותו ענין דספיקא הוא וצ"ע. ומ"ש הרא"ש והטור בשם הרמ"ה שאם מסרו לה בפני עדים א"צ לחזור וליטלה הימנו ולא סגי שיאמר בפני עידי מסירה בפ"נ ע"ש קשה הא מעשה דרבין משמע ודאי דעדיין היו עדיה מסירה שם דאל"כ ה"ל לפרש והא ודאי אין סברא לומר דמסר לה שלא בפני עידי מסירה דהא קיי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי. גם לישנא דגמרא דקאר"י ואמור לה בפני שנים וכו' משמע מפורש שצריך שיאמר לה בפ"נ ולא מהני אמירתו לעדים שלא בפניה ומ"ש בקונט' בלישנא בתרא קשה דהא לקמן פ' המגרש א"ר יוחנן הלכה כרשב"א. גם לקמן פ' הזורק מוקי ר"י סתם מתני' כרשב"א ועמ"ש שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:5:3)

**וחש לומר משלוחי הבעל קבלה.** ותימא הא תנן לקמן פ"ג שהשליח השני צריך שיאמר שליח ב"ד אני א"כ ממילא ידעינן אם נעשית שליח משלוחי הבעל. והא ודאי ליכא למיחש דלמא משקרת דא"כ לא תהא נאמנת להביא גיטה ועוד מה לה לשקר לא תאמר ולא מידי ותהא נאמנת דהא גיטה בידה ודוחק לומר בא"י איירי שא"צ לומר שליח ב"ד אני:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:6:1)

**תמן אריב"ל שנייא היא שאינן בקיאין וכו'.** וא"ת אף אי ס"ל לפי שאין עדים מצויין לקיימו נמי קשיא אמאי לא צריך וי"ל דאתיוהו בי תרי והרי הן מצויין לקיימו אבל משום שאין בקיאין לשמה צריך וכ"מ בבלי דף ה':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:6:2)

**והא תנינן והמוליך.** וא"ת למה לא מקשה הך קושיא לעיל בריש פרקין אריב"ל דאמר טעמא דמתני' לפי שאין בקיאין וי"ל סובר הש"ס ריב"ל אית ליה נמי דר"י לפיכך אף במוליך צריך שיאמר אבל השתא דקאמר עכשיו שחבירים מצויין בח"ל אצ"ל בפ"נ ש"מ דלית ליה דר"י וקשיא מתני'. מיהו קשה לפמ"ש בסמוך דאיירי בדאתיוהו בי תרי א"כ שפיר מצינן למימר דריב"ל אית ליה דר"י:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:6:3)

**אתא עובדא קומי ריב"ל א"ל לית צריך.** כ' הרשב"א דף ו' הלכתא כרבא אע"ג דר"י וריב"ל פליגי וריב"ל כרבה וקיי"ל כריב"ל לגבי ר"י הכא כיון דרבא בתרא הוא קיי"ל כוותיה ע"ש. ולא ידעתי למה ליה לדחוקי נפשיה הא לפום סוגיין אף ריב"ל סובר האידנא דמצויין חבירים בח"ל הכל בקיאין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:7:1)

**שנים שהביאו את הגט אצ"ל בפ"נ.** בבבלי דף ט"ז גרסי' א' אומר בפ"נ וכו' ארשב"י אר"י ל"ש אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם. כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט אצ"ל בפ"נ ופירש"י דטעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו והרי יש עדים וא"ת א"כ אפי' בשאין שניהם שלוחים נמי וכו' וי"ל לא פלוג רבנן אבל כששנים הביאוה מילתא דמוכחא ולא שכיחא היא ולא אתמור בה רבנן. ותו' כ' ונראה אפי' למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה איירי הכא דלאחר שלמדו בבי תרי דלא שכיח לא גזרי' שמא יחזור הדבר לקלקולו ע"כ. וקשה לפירש"י מאי שייך הבבלי דף ה' ע"א לרבה א"ה אפי' בי תרי נמי הא גם לרבא קשיא אפי' חד שהביא ואחר עמו נמי סגי וכקושית רש"י וצ"ל דדוקא תרי משום דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן א"כ אף לרבה ל"ק דהכי משני הש"ס שם לרבה. ולולי תירוצו של רש"י לרבא הוה ניחא לן למה לא מוקי לה כרבה נמי וכשיטת תוס' משום דקשיא ליה לרבה מנ"ל לר"י שנים שהביאו גט אצ"ל בפ"נ דלמא דוקא הכא דא' אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ הוא דהוי מלתא דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן אבל בשנים שהביאו סתמא צ"ל בפ"נ דמלתא דשכיחא הוא וגזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו אבל השתא דפירש"י אפי' לרבא שנים שהביאו אצ"ל בפ"נ משום דמלתא דלא שכיחא הוא אי אפשר לומר כן דא"כ גם לרבא מנ"ל דקסבר ר"י שנים שהביאו אצ"ל בפ"נ. אבל לשיטת תוס' דאמרו לרבא כי אתיוהו בי תרי אצ"ל בפ"נ היינו טעמא משום אלו אמרו בפנינו גירשה מי לא מהימנו ואין מקום לקושית רש"י ופירוקיה. וכ"כ הרשב"א. הדרא קושיין לדוכתא דליכא להוכיח מידי לרבה דלמא דוקא הכא כשר דמלתא דלא שכיח הוא שיהא א' אומר בפ"נ משא"כ בשנים שהביאו גט ולא אמרו כלום לא הוה מלתא דלא שכיח כולי האי וגזרו בו רבנן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:7:2)

**ר"י בן יוסי בשם ר' יוחנן צריך.** עיין פירושי בקונט' וא"ת הא אמרינן לעיל בריש פרקין דרי"א לפי שאין עדים מצויין לקיימו וי"ל כיון דעיקר טעמא דשנים אצ"ל בפ"נ משום דאלו אמרו בפנינו גירשה מי לא מהימנו ואנן תנן הכל כשרים להביא הגט אפי' קרובים ופסולים והני אלו אמרו בפנינו גירשה לא מהימני וגזרינן כשרים אטו פסולים. מיהו בבבלי פ"ב דף ט"ז ע"ב מפורש דתרי אמוראי אליבא דר"י ולית ליה לבבלי הך גזרה דא"כ גם רבא ה"מ למסבר כלישנא בתרא דהתם ע"ש. ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:7:3)

**הוא עצמו שהביא את הגט א"צ ליתנו לה וכו'.** וקשה הא קיי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי כמפורש לקמן פ' המגרש בירושלמי ובבלי א"כ פשיטא שצריך ליתן לה בפני שנים. וכן קשיא נמי אהא דאמרי' לעיל טעמא דר"י כדי להחזיקה גרושה בפני שנים למה לי הך טעמא תיפוק לי דצריכין עידי מסירה מיהו לעיל י"ל דה"ק לכך הצריך שיאמר בפני שנים בפ"נ כדי להחזיקה גרושה אבל כאן קשיא ודוחק לומר דה"נ לענין שאין צ"ל בפני שנים בפ"נ קאמר ומכאן נראה ראיה לשיטת הרי"ף דאף לר"א ע"ח לחוד כרתי ועמ"ש בסמוך בד"ה ולא כן. מיהו בבבלי דף ה' מפורש הוא עצמו שהביא גיטו אצ"ל בפ"נ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:7:4)

**כפוניה ויהיב לה חורן.** בקונט' פירשתי דכפוהו לפי שהיה כהן. מיהו בש"ע סי' קנ"ד סעיף כ"א בהג"ה כ' מי שגירש אשתו בגט כשר ויצא קצת לעז על הגט יש לכופו לתת גט אחר ע"כ. לא מצאתי לזה ראיה מבוררת. ונ"ל שמסוגיין למד כן. מיהו לפי' בקונט' אין ראיה מכאן דהכא ה"ל כנושא אשה בעברה שכופיו אותו להוציא במפורש שם בש"ע סעיף כ' ע"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:7:5)

**ולא כן אר"י וכו'.** עיין פי' בקונט' וקשה הא ודאי היו שם עידי מסירה דאל"ב פסול דקיי"ל כר"א וכמ"ש בסמוך בד"ה הוא עצמו וכו' א"כ לא נבדק הקול מפי נשים לחוד ודוחק לומר שעידי המסירה יצאו משם למדינת הים וליתנהו תמן למישלינהו ועוד צ"ל דסוגיין פליג אבבלי פ"ב דגרסי' התם אמר אמימר משמיה דרב דימי הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכין למיקריי' הא דקאמר התם דעייליה לבי ידיה לבתר דקריוהו וכו' ע"ש דלא משמע הכי במעשה דחיננה מיהו הא י"ל אע"ג דצריכין למיקריי' מ"מ אי לא קראוהו חוששין לה ויותר נראה מכאן כמ"ש הרי"ף דע"ח לחוד נמי כרתי. אך קשה לשיטת הרי"ף הא דפריך בבבלי דף י"ט מיתיבי' ה"ז גיטיך ונטלתו וכו' וחזר ואמר שטר פסים הוא מגורשת ולא כל הימנו לאסרה ואס"ד צריכי למיקריי' לבתר דקריוהו מי מצי אמר הכי ע"ש. מאי קושיא דלמא ברייתא איירי בשאין שם עידי מסירה אלא עידי חתימה וכ"ת אי בדליכא עידי מסירה למה אין הבעל נאמן לאסרה הא איהו הוא דאפיק לקלא ויהא נאמן במיגו דאי בעי אמר להד"ם. דודאי צריכין לאוקמי שיש שם עדים שראו המסירה אבל אינן עידי מסירה ממש הלכך לא קרו לגיטא וי"ל מי לא מודו הרי"ף והרמב"ם דלכתחלה בעינן תרווייהו כמ"ש הרמב"ם פ"א מה"ג ואס"ד דהך ברייתא איירי בשאין שם עידי מסירה ודאי שראוי להאמין להבעל דשטר פסול הוא. ואדרבא מכאן ראיה לשיטת הרי"ף דהכי משמע דאי לא קריוה אינה מגורשת קשיא מתני' דלקמן כתב גט לאיש ושובר לאשה וכו' כמ"ש תוס' שם בד"ה צריכי למיקריי' וכו' ומה שתירצו דנהי דאסורה להנשא בדלא קרייה מ"מ אם ניסת לא תצא ע"כ. קשיא לי א"כ מאי פריך מברייתא ה"ז גיטיך ונטלתו וכו' דלמא הא דקאמר ולאו כל כמיניה לאסרה היינו לאסרה על בעלה השני ובשניסת איירי והרשב"א השמיט תי' זה גם תי' השני דחוק קצת. אבל לשיטת הרי"ף ניחא דאע"ג דלא קריוה עידי מסירה מ"מ מתכשר בע"ח לחוד בדיעבד ולי קשיא דלמא מתני' בסתם איירי דלא ידעינן אי קריוה או לא ולת"ק ודאי פסול נמי משום דלא קריוה דהא מדנתן לה השובר מסתמא לא קריוה ועיקרא דמלתא משום ר"א נקט לה דפליג את"ק וקאמר דלאחר זמן כשר ולאו כל כמיניה של הראשון לאבד זכותו של השני קמ"ל אע"ג דהשתא נראה דלא קריוה אפ"ה כשר לאחר זמן דלאו כל כמיניה לאבד זכותו של השני דאמרינן מסתמא קריוה ועבדי הכל כדינא. ועוד קשה מאי פרק הש"ס בבלי ביבמות פ' האשה רבה ממתני' דכתב גט לאיש וכו' מאי ה"ל למיעבד דלמא מתני' בשנודע קודם שניסת וכדמוקי לה שמואל בגיטין דף פ' ולכך תצא וכל הדרכים האלו בה משום דלא ה"נ לאינסובי כיון שנמצא פסול בגט אבל אם לא נודע עד שניסת מודו דלא תצא דמאי ה"ל למיעבד וי"ל רבא דפריך מיניה סובר כרב אדא בר אהבה דמוקי פלוגתייהו דת"ק ור"א בשנודע לאחר שניסת ופריך שפיר מאי ה"ל למיעבד. ומכאן ראיה לפסק הרי"ף והרא"ש שפסקו דתרוצו של ראב"א עיקר ע"ש. וא"ת אדפריך רבא מת"ק ליסייעא מדר"א דהלכתא כוותיה כמ"ש הרי"ף והרא"ש ונימא דמה"ט קאר"א אם לאחר זמן יצא ה"ז גט משום דמאי ה"ל למיעבד וי"ל לישנא דמתני' קשיא ליה דקאמר ה"ז גט משמע דלא תצא אע"ג דהשתא נראה דלא נתן לה הגט אלא השובר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:8:1)

**נתן לה את גיטה וכו'.** וקשה הא אמרינן בסמוך הוא עצמו שהביא גיטו א"צ שיאמר בפ"נ והכא בשהוא בעצמו אומר לה הא גיטיך בתצרך שבעכו איירי ודותק לומר בשא"ל ע"י שליח איירי וצ"ע. כ' הרשב"א פ' הזורק דף ע"ז ע"ב נתן הגט בחצרה שבציפורי וא"ל הא גיטך בחצרך ואמרה תזכה לי חצירי בזו נראה דמגורשת ומצאתי בירוש' פ"ק נתן לה גיטה וכו' ואר"ח נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה אלמא בכענין זה זכתה לה חצרה ומגורשת. אא"כ תדחה דר"ת כר' הושעיא ס"ל והראשון נראה ע"כ. ולפמ"ש בקונט' אף מר' ירמיה מוכח כן דהא עד כאן לא מיבעיא ליה לר"י אלא אי צ"ל בפ"נ או לא אבל כי קאמר בפ"נ ודאי מגורשת וכן סובר ר' אבא. אך נ"ל דאין מכאן ראיה דאיכא לאוקמי בשעומד בצד חצרה דעכו חציה בא"י וחציה בח"ל כדאמרינן לקמן ה"ב והיא עומדת בח"ל וחצרה באותו צד שהוא א"י ולכך נקט עכו דוקא כדי שתוכל לעמוד בצד חצרה. והר"ן כ' אדברי הרשב"א ולא ידעתי איך מתגרשת הא בשעה שזרקו בחצר לא הוי שליח דידיה ודידה ואינו אלא כנתנו בידה לפקדון וכי אמרה תזכה לי חצירי היכי מתגרשת הא בעינן שיאמר לה הא גיטיך וכו' ע"ש. ואיני מנין דבריו הא קיי"ל אף במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה סתם סגי וזו קבלת גיטה וקנין חצרה באין כאחד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:9:1)

**הכל הולך אחר התפוש בעדים.** עיין פי' בקונט'. ותו' כתב בב"מ דף ז' ע"ב בד"ה דאית וכו' ובירושלמי איכא אר"א הכל הולך אחר מי שתפוש עדים ופליג אגמרא דידן דמזכיר זמן וסובר דעידי מסירה כרתי והשטר כשר בלא עידי חתימה ושמין כמה שוה שא"צ לחזור אחר עידי מסירה ולית ליה האי לישני דפ' גט פשוט דסבר רשב"ג עידי חתימה כרתי ע"כ. ותימא הא ודאי תפיסת זמן נמי שוה מידי דבלא זמן אינו יכול לטרוף מלקוחות ולמה לא קחשיב גם הזמן ועוד לשון הכל הולך אחר וכו' לא משמע כדבריהם ועוד מי לא עסקינן שעידי מסירה שם א"צ לחזור עליה ועוד מדמסיק ד"ה היא הכא אפי' וכו' משמע מפורש דהא דקאר"א הכל הולך אחר התפוס בעדים היינו בתפוס בעדים הכל מודים דשלו הוא וכי פליגי כשכתבו וכו' ובב"מ בירו' ליתא להך מילתא דבעי לדמותו לגט ע"ש ובשיטה בב"מ דף ז' כ' כד"ה דאית ביה זמן וכו' ועל הירוש' דאמר הכל הולך אחר מי שתפוס בעדים אין להקשות אמאי לא חשיב זמן די"ל כיון דהשטר כשר כלא עדים א"כ אין הזמן מועיל לו כלום דבעידי מסירה לחוד אינו גובה אלא מנכסי בני חורין דעידי חתימה מפקי לקלא ע"כ. ותימא הא מיהת עדיין יש תועלת בזמן עכשיו שהעדים חתומים עליו ולמה לא יחשב גם הזמן וע"ק לכמה לישני דפ' גט פשוט אף רשב"ג סובר עידי מסירה כרתי והכי קיי"ל א"כ אין השטר פסול כשאין שם עידי חתימה אבל מועילין דגובה ממשעבדי לשיטת תוס' בפ"ק דמכלתין א"כ ה"ל למימר נמי שטר שיש בו עדים כמה שוה ומנ"ל להש"ס דר"א סובר לרשב"ג עידי חתימה כרתי. לכך נ"ל פירושי בקונט' עיקר. וא"ת אפי' תפוס בעדים נמי פליגי דהא לר' צריכין לקיימו ולרשב"ג אין צריך וי"ל סובר ר"א דאף ר' מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו אלא הכא דנפל איתרע וצריך לקיימו אבל אם המלוה תפוש בעדים ה"ל כאלו לא יצא השטר מידו ולכ"ע א"צ לקיימו והשתא איכא למימר הא דגרסי' בבבלי שם בב"מ אר"א מחלוקת בששניהם אדוקין בטופס וכו' ה"פ מחלוקת הא דפליגי ר' ורשב"ל ודלא כפירש"י ותוס' שם דמחלוקת היינו יחלוקו שלא נמצא כמוהו בכולא תלמודא וליתא להוכחת תוס' שם בד"ה מחלוקת ע"ש. והא דקאמר ר"א שם אבל אחד אדוק בטופס וכו' זה נוטל טופס וכו' משמע אף שזה תפוס בתורף דשם גם העדים אף זה דנקיט תופס נוטל מידי. היינו דפריך התם וכי לצור ע"פ צלוחית הוא צריך דה"ל הולך אחר התפוס בעדים ומשני דדבר מועט יש בטופס הזמן אבל משום זמן אין פלוגתא כ"כ דלפעמים אינו שוה כלום כשיש שם בני חורין. ולפי פי' זה סלקא שמעתתא דב"מ שפיר בלי שום דוחק כלל. וכל המפרשים שמביא הרב בשיטה שם נראה שלא שמו עיניהם על סוגיא דהכא ולא ידעתי למה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:10:1)

**מתיב ר"ל לרבנן וכו'.** מכאן משמע דס"ל לירושלמי כפר לודי' מא"י הוא ודלא כמו שפירשתי בקונט' במתני' והוא ע"פ הבבלי דגרסי' שם דף ד' ואתא ר"א למימר אפי' מובלעות נמי לא שלא תחלוק במדינת הים. ולשיטת הירושלמי ניחא למה הזכיר ר"א לוד לומר דכפר לודים דמיא ללוד דשניהם מא"י הן. ועיין בבבלי דף ב' בתו' בד"ה מכפר וכו'. ואפש לומר דאף הבבלי סובר דכפר לודים מא"י הוא אלא ה"ק ר"א פליג את"ק דמובלעות נמי לא דהא אפי' בא"י גופא ממדינה למדינה צריך שיאמר בפ"נ וכ"ש במובלעות ודוחק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:2:1)

**אתון אמרין בשם ר' וכו'.** כך הגהתי בקונט'. דציפורי מקומו של ר' היה. והא דאמר רב בסמוך עשינו עצמינו כא"י לגיטין היינו דס"ל כר'. ובבבלי דף ו' גרסי' א"ר הונא עשינו עצמינו כא"י לגיטין מכי אתא רב לבבל ופירש"י שהרבה ישיבות ואין פירושו מחוור לפום סוגיין אלא כמ"ש תוס' בשם ר"ת שרב הורה דמימות יכניה דינה כא"י וכמ"ש. מיהו מ"ש תוס' שם דל"ג אר"ה אמר רב. מסוגיין נראה דגרסי' אמר רב דהא רב כהנא השיב על דבריו כדמסיק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:2:2)

**ואפי' תימה חולקין על דברי ר"י וכו'.** מלשון ואפי' תימא משמע דמספקא ליה אי חולקין על ר"י וקשה הא מפורש במתני' דר"מ פליג וי"ל ה"ק ואפי' תימא רבים חולקין על ר"י דאלו ר"מ ור"י קיי"ל כר"י מ"מ לא פליגי אלא בעכו אבל לא בבבל ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה הלכה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:2:3)

**ושמואל אמר אפי' משכונה לשכונה.** כ' הרשב"א דמשמע מהכא דס"ל לשמואל דבני בבל ניידי וכו' אלא דקשה בכי הא לא הוה אמר שמואל מתיבתא בגירסייהו טרידי דטובא שכיחי אלא ע"כ במביא ממדינה למדינה בבבל פליגי גמרין ע"כ ע"ש וכ"כ תוס'. וקשיא לי א"כ הא דקאמר בבבלי שם רב ששת מצריך משכונה לשכונה דלא כרב ושמואל ומ"ט וכ"ת טעמא דרב ששת דלא מחלקינן במדינת הים א"כ מנ"ל לש"ס דטעמא דשמואל משום דמתיבתא בגירסייהו טרידא דלמא טעמא דשמואל כדרב ששת ולמה לנו לעשות שלש מחלוקת בדבר. לכך נראה אף לשמואל אפי' משכונה לשכונה צ"ל בפ"נ וטעמו כיון דממדינה לממדינה צ"ל בפ"נ לא חילקו חכמים בין בבל למדינת שם ואפי' משכונה לשכונה נמי צריך. גם מ"ש הרשב"א דהלכתא כרב דכולהו אמוראי כוותיה ס"ל אינו מוכרח די"ל רבה בר אבוה ורב ששת כוותיה דשמואל ס"ל ולכך מצרכי מערסא לערסא או משכונה לשכונה ומ"ש תוס' בד"ה והא רבא וכו' דטעמייהו דרבה בר אבוה ור"ש נמי משום דניידי ע"ש. קשה הא דב ששת בנהרדעא הוה וכו רבה ב"א לאו במחוזא היה אלא ודאי כשמואל סברי. ומ"ש הרשב"א בירו' משמע דר' יוחנן סובר דבבל לאו כא"י לגיטין וכו' ואנן לא קיי"ל כר"י דהא במתני' דתנן רקם כמזרח תלי ליה ובבבלי משני לבר מבבל ואנו אגמרא דילן סמכינן ע"כ. איני מבין דבריו ודאי הבבלי משני הכי אליבא דרב אבל ר"י ושמואל לית להו האי שינוייא דחיקא. ואפשר דפליגי בפירושא דמתני' למה נקט ממדינת הים וכמש"ל (דף א) בתו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:3:1)

**הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא.** וא"ת ומה נעשו לגיטין הראשונים שיאמרו שהן פסולין שלא אמר השליח בפ"נ וי"ל בשביל פעם אחת אין לחוש א"נ כל שיש תועלת באמירה או בעשייה שעושה בגט זה מה שלא נעשה בגיטין הראשונים אין לחוש ללעז הראשונים והכא יש תועלת באמירה בפ"נ שאם יבא הבעל ויערער ערעורו בטל. ומלשון הואיל ויצא בהיתר משמע שמיד הוא בהיתר שאין הבעל יכול לערער אע"פ שבא עכשיו קודם הנישואין והא דנקט עד שלא ניסת וניסת ר"ל מותרת להנשא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:4:1)

**הלכה דר"מ.** לעיל דף ב' בתו' בד"ה ולא וכו' כתבתי לשון הרשב"א דקמפרש הא דאר"ל הלכה כר"מ בגיטין קאי אהא דאמרי' בסמוך המביא גט ולא אמר בפ"נ תצא וי"ג דבר בה ע"ש. ותימא איך אפשר לפרש כן הא בזה ר"מ לחומרא ואיך קאמר דיתמר הלכה כדברי המיקל בד"ס וא"ל דה"ק שכעסך דאתה אומר הלכה כדברי המיקל בד"ס ואיך אני אומר הלכה כר"מ לחומרא דא"כ מאי משני סברין מימר וכו' והכא אפי' יחיד אצל תכמים דה"ל למימר והכא אפי' לחומרא ועוד דבמה שכך כעסו במאי שפוסק לחומרא בד"ס ועוד לפי הגירסא שלפנינו גרסי' בהך ברייתא דהמביא גט ולא אמר בפ"נ וכו' דברי ר' ול"ג בה דברי ר"מ. ואי משום דקאמר הלכה כר"מ בגיטין סובר דבכ"מ דפליג הלכתא כוותיה הא ודאי ליתא ומצינו כיוצא בזה בבבלי דף פ"ו הלכה כר"א בגיטין ולא קאי אלא אעידי מסירה דודאי לית ליה לרב דהלכה כר"א בכ"מ דהא בחוץ בר"פ המגרש איכא מ"ד דהלכתא כר"א ועוד דנקט לגיטין לאפוקי שאר דברים וכן מפורש בירושלמי לקמ ס"פ הזורק ואפי' תימר עכו כא"י לגיטין שמא לתנאי גיטין לכך נראה פירושי בקונט' עיקר. נמצא דאף הירושלמי סובר כבבלי דלית הלכתא כר"מ במביא גט ולא אמר בפ"נ אלא כחכמים וכמש"ל הלכה א' בתו'. וא"ת לפירושי בקונט' מאי קאמר והכא אפי' יחיד אצל חכמים הא ר"י הוא דפליג עליה ולא חכמים וי"ל כיון דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י קרי ליה רבים ועי"ל סתמא דמתני' דס"פ מי שאחזו אתיא כר"י דתנן התם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר מפרש לה דעכו ממדינת הים היא וכן משמע פשטא דמתני' וכ"מ בבלי דף ע"ז פ"ב וכיון דסתמא דמתני' כר"י קרי ליה רבים. ועמ"ש בירושלמי עירובין פ"ו ה"ב בתו' בד"ה הלכה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:5:1)

**מאותה.** שעה גזרו וכו'. וקשה וכי התלמוד גרס הטעות הלא הן שהטעו את עצמן ומצינו כיוצא בזה בבבלי ספ"ב דפסחים שדרש אין לשין אלא במים שלנו ובקונט' ישבתי במקצת אבל עדיין הדבר דחוק וגירסת הבבלי סנהדרין דף ד' יותר נכונה ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:6:1)

**לא מת נדב ואביהוא וכו'.** כתב הי"מ צ"ע אחר שהכתוב פי' חטאם בהקריבם אש זרה אשר לא צוה למה הביאו חז"ל עצות מרחוק לסבת מיתתם דרא"א ע"י שהורו הלכה וכו' ע"ש שהאריך בדבר. ול"נ דקשיא לר"א בפ' שמיני כתיב בהקריבם אש זרה וכו' וריש פ' אחרי מות כתיב בקרבתם לפני ה' וימותו לכך פירש ר"א דה"ק בקרבתם שהורו להקריב אש זרה לפני מי שחייבין בכבודו ככבוד שמים והיינו משה רבן לכך וימותו ובדרושים הארכתי ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:6:2)

**עד שיהא רחוק י"ב מיל כמחנה ישראל.** בסנהדרין שם פירש"י אע"ג שהמחנה ג' פרסאות ואתו לגבי משה רבותא דמשה שאני ע"כ. וקשה ודאי אהל משה היה סמוך למחנה מבחוץ ומחנה ישראל כולה היתה ג' פרסאות ומקצה מזרח עד קצה מערב היו ג' פרסאות נמצא זה שעומד באהל הרחוק מפתח אהל משה אינו רחוק ממנו יותר מג' פרסאות וי"ל דמחנה ישראל היתה מרובעת ג' פרסאות והיו אוהלים רחוקים מי"ב מיל נמצא מ"ד אסור לילך י"ב מיל בשבת דאורייתא בעינן שיהא הן ואלכסונם דומיא דמחנה ישראל דמינה ילפינן איסור י"ב מיל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:7:1)

**א"ל לית את בריה דפלן כהנא וכו'.** וקשה למה לי שהוא בן כהן תיפוק ליה בלא"ה אסור לצאת מארץ לח"ל ור' שידע בו מסתמא מפני שראוהו בארץ וי"ל אי לאו דכהן הוה י"ל שאביו היה מן הנולדים בח"ל והיה דעתו מעיקרא לחזור לח"ל וזה שרי אבל השתא דכהן הוה קשיא ליה שפיר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:8:1)

**עיירות שבתחום ציפורין וכו'.** כ' הרשב"א ריש מכלתין בד"ה והא דתנן מעכו וכו' ואי ק"ל הא דא"ר אלעי והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום א"י וקרובה לציפורי יותר מעכו ותנן רמ"א עכו כא"י לגיטין ואפי' רבנן לא פליגי אלא עכו דמרחקי טובא אבל כפר סיסאי דמקרבא לא ומאי קאמר אדרבא חלק עכו דפליגי בה עדיפא דהיא גופא מא"י ע"ש. הנה לפי גירסת הירושלמי והתוספתא ליתא להך מילתא כלל ולא השיב ר' אלעאי מר"מ. ואפי' לגירסת הבבלי לפום סוגיין לר"מ דודאי עיירות המובלעות בתחום ציפורי עדיפי מעכו דהא לא פליגי חכמים אלא בעכו ותחומיה אבל ציפורי ותחומיה לכ"ע כא"י וה"ק וקרובה לציפורי יותר ממה שהיא קרובה לעכו ולציפורי יחשב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:3:2:1)

**הלקוחות עוררין.** כ' הרשב"א דף ט' בשם ר"י ז"ל הבא ליפרע מנכסי חבירו שלא בפניו א"נ מן היתומים או מלקוחות בשטר שבידו לא חיישי' שמא מזוייף הוא ע"ש שהאריך וכ' עוד שם מיהו מהא דגרסי' בירושלמי אף הלקוחות עוררים שלא תטרוף איכא ודאי למשמע דהבא ליפרע מן הלקוחות אמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא ע"כ. וקשיא לי הא איכא לאוקמי ערער דלקוחות דומיא דערער דבעל שטוענין ברי שהוא מזוייף ואלו בשאר כל אדם אי איכא תרי המעידים כן ודאי עדותן עדות ולא מהני אפי' הקיום אבל ערער דחד לאו כלום אבל הלקוחות דנוגעין בעדותן הן אם נתקיים בחותמיו הגט כשר. והרשב"א שם כתב מפורש בשם ר"י וז"ל ודוקא בלוה עצמו דמצי טעין בבריא מזוייף הוא דמקבלין טענתו אבל בלקוחות ויתומים דשמא נינהו לא טענינן להו ע"כ. הרי מבואר כמ"ש ומ"ש הרשב"א עוד שם שר"ת הביא ראיה לדברי הר"י מדגרסי' בירוש' ריש מכלתין וקשיא אלו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא צ"ל בפ"נ וכו' ש"מ דהבא וכו' ש"מ הבא לגבות מנכסי חבירו שלא בפניו בין במלוה בין במתנה לא חיישינן למזוייף ובתוס' דתו ראיה זו דה"ק אלו המביא שטר מתנה וכו' ולא סגיא בלאו הכי אפי' נתקיים בחותמיו וכו' ע"ש. ואיני מבין דתי' זו מדקתני סיפא המביא גט בא"י וכו' ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ש"מ דרישא בשלא נתקיים איירי איך פריך משטר מתנה ואי דלא ידע המקשה טעמא דמתני' למאי מהני אמירה זו לא ה"ל למפרך משטר מתנה אלא ודאי סברת המקשה אי לא אמר בפ"נ אנן טענינן שמא מזוייף הוא וקשיא ליה שפיר משטר מתנה אע"פ שאינו מקויי' לא טענינן מזוייף וכדברי הר"י ז"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:3:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:3:2:2)

**תופלגתא דר"י ורבנן דתמן.** עמ"ש ביבמות פ' האשה רבה ובפ' האשה שלום ובכתובות פ"ב הלכה ז':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:2:1)

**על הממון נחשדו וכו'.** וקשה אם נחשד על הממון ה"ל רשע דחמס ופסול לכל עדות שבתורה דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:2:2)

**תיפתר שחתם ישראל בסוף.** כ' הש"ך בח"מ סי' מ"ה ס"ק כ"ג בד"ה ועוד מצאתי מזה ירו' פ"ק דגיטין ונ"ל להוכיח משם דהראשונים דוקא וכו' אלא מעתה אפי' כותי א' יהא פסול וכו' עד אלא להכשירו של גט. וכפי גירסא זו אין לו הבנה גם קשה בש"ס דגיטין דף י' אמרי' איפכא דאמרי' התם כגון שחתם ישראל בסוף וכו' עד גזרה משום כלכם ותו בשטרות מי איכא למ"ד אין העדים חותמין זה שלא בפני זה ע"כ. ול"נ דלק"מ ודאי הבבלי דקשיא ליה א"כ שאר שטרות נמי מוכרח לומר אין עידי גט חותמין אלא זה בפני זה וקשיא א"כ אפי' בשחתם ישראל בתחלה נמי וצ"ל בכותי חבר אבל להירושלמי דל"ק משאר שטרות כמפורש בסוגיין דעל הממון נחשדו א"כ א"צ למוקמי כמ"ד אין עדים חותמין וכו' גם א"צ לאוקמי בכותי חבר אלא שהישראל מלמדו וכמ"ש בקונט' א"כ אין כאן סברות הפוכות. ועוד מאן לימא לן דרב פפא דמוקי לה בבבלי כמ"ד אין העדים חותמין לא מוקי למתני' אפי' בשחתם הכותי לבסוף דכל שהישראל עומד על גביו לא חיישינן למאי דאינן בקיאין בדקדוקי מצות. והא דלא קאמר אלא מצינו כרבה כי צא בזה כמ"ש תוס' בכמה מקומות בש"ס ועמש"ל בשם הר"ן. ומ"ש הש"ך ותו בשטרות וכו'. לפמ"ש בקונט' לק"מ דשטר דתני בברייתא היינו גט. ואפי' נאמר דלאו בגט איירי שפיר מייתי סייעתא מיניה לר' אבין ור' אילא אר' אבין לחודיה קאי. וע"ד אפשר לומר דגם בשטר מתנה שייך לומר שחתמו הרבה עדים לתנאי וכ"נ מדברי הש"ך עצמו בפירושו לירושלמי לפי גירסתו. ומ"ש הש"ך שם ודוחק לומר הא דאר"י אתיא קאי אדר' אבין וכו' ע"ש. אין זה דוחק מצינו כיוצא בזה בירוש' כתובות פ"ב הלכה ז' ע"ש. גם מ"ש לפי הגי' שלפנינו צ"ל דר' אבין פליג אברייתא וזה תימא וכו' ע"ש. לפמ"ש בקונט' לק"מ. ומ"ש הש"ך ונ"ל ברור דה"ג אר"א תיפתר שחתם ישראל לבסוף ר"א בשם ר"י אתיא כמ"ד אין העדים חותמים וכו' ברם כמ"ד עדים חותמין וכו' אפי' חתם ישראל בסוף פסול ע"ש. לפי גירסא זו צ"ל דפסול משום דאמרי' אימא רווחא שביק לדקשיש מיניה כדאמרי' בבבלי וכן מפורש בדבריו. ותימא הא הירושלמי לית ליה הך סברא דא"כ לא הוה צריך לדחוקי למימר טעמא דשאר שטרות משום דחשודים על הממון. גם מ"ש לפי גירסתו ה"פ שטר שחותמו וכו' אבל שנים האחרונים פסולים פסול דלא שייך לומר רווחא שבקי ולאיזה צורך חתמי הא כבר נעשה השטר כתיקונו אלא לשם עדות חתמי ע"כ. ותימא למה פסול הא כבר נעשה השטר כתיקונו ולמה להו למיחתם הא בתרי סגי אלא לכבוד או לתנאי וכה"ג כתב הוא בעצמו בסמוך למ"ד אין העדים חותמין וכו'. ומ"ש וא"כ מוכח דהראשונים דוקא ע"כ. לא ידעתי מאי הוכחה היא זו הלא אף הרמב"ן אפשר לו להגיה דלא תיקשי ליה כלל ור' יוסי ור' אילא תרווייהו אדר' אבין קאי ור' אילא סובר כבבלי דאיכא למיחש דלמא רווחא שביק ואי לאו כותי חבר לא הוה מיחתם קמיה והך ברייתא שטר שחותמו וכו' צ"ל בתר דברי רב דימי ומילתא באפי נפשה היא ומייתי לה הכא דדמיא לדמתני'. וגירסא זו מכוונת יותר שאין הפסק בין קושית הש"ס ויעשה כהרחק עדות וכו' לברייתא דמקשי עלה ומיושב כל מה שהקשה הש"ך. ועוד י"ל דברי הירושל' בכמה פנים דלא תיקשי מיניה להרמב"ן. ומ"ש הש"ך שם לסתור ראיית הרמב"ן מגמ' דגיטין דף י"ח ע"ב דעיקר כוונת הגמ' אי מותר לחתום לכתחלה קרוב או פסול וכגי' הרי"ף ע"ש שהאריך בזה. ול"נ שדברי הש"ס מוכיחין כפירש"י. דלגי' הרי"ף קשה למה פליגי בקרוב או פסול אי שרי לחתום בתחלה ה"ל לאפלוגי נמי בהא אי שרי לחתום לכתחלה בי תרי מינייהו ביומיה ואינך ליומא אוחרא דלמ"ד קרוב או פסול שרי ה"נ שרי דתנאי הוא ולמ"ד התם פסול משום איחלופי ה"נ אתי לאחלופי שיאמרו העדים מותרים לחתום אחד היום וא' למחר שיאמרו הני כולהו עדים נינהו וחתמו א' היום וא' למחר וא"ל דשאני הכא שכבר חתמו שנים היום ולא אתי למטעי בשאר שטרות בא' היום וא' למחר דא"כ ה"נ נימא דלא אתי למטעי בשאר שטרות שאין חותמין אלא שני עדים וע"ק הא אף בשאר שטרות בדיעבד ודאי בשנים קרובים או פסולים חתומים בראשונה תתקיים העדות בשאר כדתניא בברייתא א"כ הא דגזרינן הכא משום איחלופי ה"ל גזרה לגזרה ע"ק למה לא קאמר דאתי לאחלופי בגיטין דעלמא בשלמא לשיטת רש"י איכא לתרוצי כתי' הרמב"ן דבגט אדיבורא דבעל סמכי משא"כ בשטר אי חתמו קרובים ברישא דמיא כמאן דאמר לאסהודי קאתינא אבל לשיטת הרי"ף דאף בשאר שטרות בדיעבד כשר אי חתמו קרובים ברישא קשיא וצ"ע והר"ן בחי' דף י' כתב בשם הרמב"ן דאף לר"פ מוקמינן בשחתם ישראל בסוף מדלא קאמר אלא מיהו בירוש' לא משמע הכא ואנן אגמרא דילן סמכינן ע"ש. הרי שכבר הרגיש הרמב"ן בקושית הש"ך. ולא ידעתי למה לנו למיעבד מחלוקת בין התלמודיים משום דקדוק קל בפרט בדבר שכן דרך התלמוד וכמש"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:4:1)

**כותים משום מה הן פסולין.** נראה דאמתני' פ"ד דקידושין קאי דקחשיב כותי בין הספיקות האסורין לבא בקהל ומייתי לה הכא דקאמר טעמא לפי שאינן בדקדוקי גיטין בדתנן במתני'. דליכא למימר דקאי אמשנתינו ונתן טעם למה פסולין לעדות דלא מצינו מחזר פסול לעדות אדרבא מתני' דנדה פ' בא סי' משמע איפכא וע"ש בבבלי דף מ"ט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:4:2)

**והאמר ר"ע גירי צדק הן.** וקשה הא אף ר"י קאמר שגירי צדק נעשו אח"כ אלא שנתערב בהן כותי ועבד שבא על בת ישראל א"כ לר"ע נמי איכא למימר הכי וי"ל ר"י ה"ק מעיקרא קודם שנעשו גירי אמת נשאו בנות ישראל ובניהם ממזרים ואלו נתערבו בהם ולר"ע מיד היו גירי אמת והא דכתיב ויהי בתחלת שבתם ולא יראו את ה' אז לא ניתן להם בנות ישראל דעכו"ם גמורים היו. ומכאן סייעתא להאומרים כותים גירי אריות היינו שבאותו הדור ואח"כ נתגיירו ומדפריך אלו מי וכו' וחזר ונתגייר וכו' משמע מפורש דלכ"ע אמרי' דחזרו ונתגיירו. ודלא כמ"ש הריטב"א בחי' קידושין דף ע"ה ע"ב וז"ל ול"נ שהרי לא מצינו לכותיים שנתגיירו בניהם אח"כ וכו' ע"ש. ול"נ שאין אנו צ"ל בניהם נתגיירו אלא הן בעצמן נתגיירו ובבניהם היה פסול ממזרות כדפירשתי בקונט' וצ"ע. ובירושלמי יבמות דף כ"ה קאמר ר"י בשם ר' ישמעאל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לפ"ז ה"מ למפרך נמי מר' ישמעאל כי היכי דפריך מר"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:5:1)

**קול יוצא בארכיים.** כ' הר"ן בחי' דף י' רש"י סובר שאין חילוק בין ערכאות להדיוט דתרויייהו כשרין בעדי מסירה אלא בארכאות גובה ממשעבדי ובהדיוט מבני חרי. והרמב"ן השיב דלא משמע כן בש"ס שם בירושלמי דקאמר מעתה אפי' נעשה בהדיוט הוי צורכא וכו' קול יוצא בארכיים כלומר ואם לא נכתב בהכשר יש לו קול משא"כ בהדיוט ע"כ. ותימא לשיטת רש"י ניחא טפי דמתני' לא איירי אלא לגבות ממשעבדי וקאמר בארכיים הקול יוצא לפיכך גובה ממשעבדי משא"כ בהדיוט וכ"נ מדברי הרא"ש דף י"א ע"ש ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:5:2)

**שטר היה יוצא בבית שאן והיו עדיו עידי עכו"ם וכו'.** וקשה במאי איירי אי בשטר הנעשה בערכאות מ"ט דר"י הא לכ"ע כשר כדתנן במתני' ואי בהדיוט נעשה השטר בעידי מסירה ישראל מ"ט דר"י דפוסל דהא בשטר ממון איירי פלוגתייהו כדמסיק שלא לנעול וכו' ואי בעידי חתימה לחוד מ"ט דריש לקיש וכי בשביל שלא תנעול וכו' נכשיר עדותן של עכו"ם הדיוטות ואפשר לומר דפליגי בפלוגתייהו דרש"י ותוס' רש"י סובר בעידי מסירה לחוד גובה מבני תרי ואפילו הדיוטות חתומים עליו ותו' סברי דגזרינן דלמא אתי להכשיר בלא עידי מסירה ור"י כתוס' ור"ל כרש"י:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:2:1)

**כל אתר את אמר תן כהולך וכו'.** נראה דסיפא דמתני' קשיא ליה דתנן תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה. ואס"ד תן כזכי מכי מטי גיטא ליד השליח כבר זכה בו האשה והעבד אלא ודאי תן לאו כזכי וקשיא רישא ומשני דמשנתינו באומר זכה. מיהו בבבלי משני כל האומר תנו כאומר זכו. והקשה הרי"ף קושיא הנ"ל ושני לה דזכיה הויא דלא מצי למיהדר אבל גיטא לא הוי עד דמטי גט לידו. ורש"י ור"ת הגיהו לסיפא דמתני' ע"ש בבבלי. ומסוגיין משמע דגירסת רישא וסיפא שוין ולכך קשיין ליה אהדדי. ואני תמה למה להו לרש"י ור"ת להגיה מתני' טפי ה"ל להגיה דברי ר' יוחנן וה"ג וא"ת משנתינו לאו באומר תנו אלא באומר זכו נמצא הבבלי והירושלמי שוין. ולפי גירסא זו מיושב כל מה שמקשי' תוס' דף י"א ע"ב בד"ה כל האומר וכו' ע"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:2:2)

**לית לך אלא כהדא אילו המוכר עבדו וכו'.** פירושי בקונט' הוא מדברי מהרש"א אך כתב בסוף דבריו שצ"ע. ול"נ שפי' הירוש' דעבד חוב הוא לו דקניינו הוא ויכול למכרו א"כ מאי מהני ליה שרבו קצין הלא אינו חפץ בו רבו שהרי רוצה לשחררו אם לא יהיה שחרורו שחרור ימכרנו לאיש עני ואין כאן שום זכות אבל באשה חוב הוא לה אפשר שהיא חפצה בו ועוד אפשר שלא תמצא לישא איש אפי' מוכי שחין ואתתא בכל דהו ניחא לה וטב למיתב טן דו וזה ברור ופשוט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:3:1)

**ובלבד בשטר.** וקשה מאי דוחקי' לפרש מאי האומר הכותב לוקמא בשכיב מרע ואומר היינו אמירה ממש ונ"ל דאף ר"י מפרש אמירה ממש והא דאמר ובלבד בשטר היינו שיכתוב לו גט שחרור וכן פירש"י דף מ' בלישנא בתרא ומאי דקשיא ליה לרש"י מהא דתניא התם בסיפא אתננה ר' אומר זכה אמאי הא לא קנאה נ"ל גם זו בשכיב מרע איירי לכך קנה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:3:2)

**האומר תנו כאומר כתבו ותנו.** כ' תו' דף יג ע"ב בד"ה ממאי וכו' וא"ת דלמא להכי תני תנו לאשמועי' דאין כופין את היורשים לשחררו וכר' דאמר תנו לאו כאומר שחררו וי"ל דמתני' לא אתי לאשמועינן מצוה לקיים דברי המת ועוד דסתמא כרבנן ע"כ. וקשה הא אליבא דדב קיימין ואיהו ודאי לא מוקי למתני' כמ"ד מצוה לקיים דברי המת דא"כ ל"ל צבורין וכמ"ש תוס' שם ע"א בד"ה והא וכו' ודברי מהרמ"ש אינן מבוררים לי. וא"ל כתירוצו דר"ת דבעינן שיהא דוקא ביד השליח דא"כ ברישא אין רבותא בתנו דאפי' באומר שחררו אין כאן מצוה לקיים ד"ה שהרי אין העבד בידם. ונראה דעבד שאני כיון שכל הזכות ומתנה זו היא לעבד עצמו והנה הוא תפוש בעצמו ועדיף מאלו מוסרו ביד השליש. וניחא דלא תקשי מסוגיין לר"ת. גם מה שהקשה הרשב"א בחי' בסוגיין אדברי ר"ת מהא דגרסי' בבבלי פ' השולח כי אתא רשב"י אמר משום ר' יוחנן האומר פלונית שפחתי עשו לה קורת רות כופין את היורשים לעשות לה קורת רוח משום מצוה לקיים דה"מ ע"ש שתירוצו דחוק ולפמ"ש ניחא. ומ"ש הרשב"א דליכא לאוקמי מתני' במצוה לקיים דה"מ דא"כ ה"ל למתני ברישא לא יתנו לאחר מיתה וכופין את היורשים לעשות לו גט שחרור. וקשיא ליה דלמא רישא כר' ותי' סתמא כרבנן ע"ש. ואינו נוח לי דודאי מתני' לא אתי לאשמועינן דין עבד אלא אי לשון תנו מהני לגט זה שמסר קאמר דלא מהני ולא יתנו לאחר מיתה ובפלוגתא דר' ורבנן לא קמיירי ובסיפא מהני לשון תנו שנותנין לו המנה שאמר משום דמצוה לקיים דברי המת ומפני כך נדו תוס' מהך תירוצא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:4:1)

**אם משקיבל עליו וכו'.** פירשתי בקונט' משקבל עליו היינו שאמר כן בפי' בעינא להו. דאי בשתיקה קבלוהו דשתיקה כהודאה דמי א"כ מאי קאמר בסמוך אלא כן אנן קיימין בסתם והיינו בשתק ולבסוף צוח. מיהו בבבלי חולין פ"ב מסיק בשתק ולבסוף צוח לכ"ע קנה כי פליגי בשזיכה לו ע"י אחר בפניו ר' סובר מדשתק קננהו ורשב"ג סובר הוכיח סופו על תחלתו והא דשתק סבר אמאי אצוח הא לא אתי לידי. ולשון הברייתא בסוגיין משמע קצת כדברי הבבלי דתני האומר ינתנו כל נכסי לפלוני וכו' ובבגלי הגירסא הכותב כל נכסיו וכו'. וא"ת לרבי כיון שאמר הכהן אי אפשי בהן הפקירה נינהו ואיך יאכלו העבדים בתרומה כבר שניא לה בבבלי כריתות דף כ"ד קסבר רבי מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה והרמב"ם כ' פ"ט מה' תרומות מעוכב גט שחרור אסור בתרומה וכ' הכ"מ בעיא פ' השולח ולא אפשיטא ועוד יתבאר בסמוך וז"ל הרמב"ם שם בסמוך הכותב נכסיו לאחר וכו' והיו בהן עבדים ושתק ולבסוף צוח ה"ז ספק וכ' הכ"מ ואמרינן התם תנא קמא סבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וי"ל דרשב"ג פליג עליה בהא וכיון דמספקא ליה הלכתא כמאן פסק לעיל בסמוך לחומרא ע"כ. וכ' במשנה למלך בדברי מרן הגדילו התערובות דבפלוגתא דתנא קמא ורשב"ג אין שם זכר למעוכב גט שחרור דלא שייך כלל ומ"ש הרב ועוד יתבאר בסמוך וכיון דמספקא ליה וכו' כל אלו הדברים תמוהים הם עד מאוד וצ"ע ע"כ. ואני תמה איך נעלם ממנו גמ' דכריתות ודברי תוס' בחולין פ"ב ובגיטין פ' השולח שמפרש שם דר' סובר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. ואפשר שכוונת ה"ב דר' ורשב"ג לא פליגי כלל במעוכב גט שחרור דאף רשב"ג סובר בהא כר' וטעמו דרשב"ג משום הוכיח סופו על תחלתו ולא קנאן הכהן מעולם וכן מפורש בחולין פ"ב. ואף שאין לשון הרב מורה כן דודאי שייך פלוגתייהו דרבי ורשב"ג בהא דמעוכב גט שחרור דאי אמרינן הלכה כר' ע"כ צ"ל דמעוכב אוכל בתרומה וכדמסיק בכריתות. אך קושיתי הנ"ל ודאי קושיא היא די"ל דאף רשב"ג סובר דאוכל. אלא שראיתי לתוס' בגיטין פ' השולח דף מ"ב ע"ב שכתבן כד"ה מעוכב גט שחרור וכו' הך בעיא לא אתיא אליבא דר"ל פ"ב דכריתות דמסקינן אליבא דרשב"ג מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ע"ש. משמע קצת דפליגי רבי ורשב"ג בהא. אך כל מעיין ישפוט בצדק דטעות סופר הוא בתוס' וצ"ל דמסקינן אליבא דרבי וכן מפורש בכריתות וקשיא לתוס' שפיר דה"ל למפשט מפלוגתייהו דרבי ורשב"ג וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:4:2)

**לית בר נש אמר אי אפשי וכו'.** עיי' פי' בקונט'. וקשה דלמא לא אסיק אדעתיה שיאכלו העבדים תרומה ועכשיו ששמע דנפק מיניה חורבא שהעבדים סוברים שקיבלם לפיכך הוא צוח עתה וי"ל מלשון אי אפשי דייק בר' דה"ל למימר לא זכיתי באלו מדקאמר אי אפשי משמע שהן שלו אלא שאינו חפץ עכשיו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:5:1)

**הולך שטר זה מתנה לפלוני אם רצה להחזיר לא יחזיר.** גירסת תו' והרשב"א והרא"ש אם רצה להחזיר יחזיר. וכ' בהג"א ויש תוספתא שכ' בה ואם רצה להחזיר לא יחזיר וליתא דא"כ ליערבנהו וליתנינהו בהדי פקדון ומלוה ע"כ. ול"נ דאי אפשר לכללם יחד דהא סיים ברישא וחייב האיש באחריותו וכו' וזה לא שייך במתנה. ואני תמה הא מפורש קאמר ר' אילא מתנה כתוב ומייתי להך תוספתא ובחוב לכ"ע לא יחזיר ע"כ אף במתנה הדין כן. ובתי' הרשב"א הגי' א"ר הילא המעשר כחוב. זו ודאי גי' משובשת היא מה ענין מעשר לכאן. ואי קשיא הא מפורש בברייתא דהולך לאו כזכה דאלו בהולך תניא הלך ומצאו שמת יחזיר למשלח ובאומר זכה תניא הלך ומצאו שמת יתן ליורשיו. נראה ודאי לאו לכל מילי שויא הולך כזכי אלא שאם רצה להחזיר לא יחזיר אבל דליהני כזכה דאפי' לא הגיע ליד המקבל לא אמרי'. וזה כדברי הרי"ף באומר תנו וכמ"ש לעיל ה"ה בד"ה כל אחר וכו' ע"ש והך דהכא עדיפא מהא דהרי"ף דהכא טעמא רבא אית ביה דסברא לומר דלא נתן לו מתנה אלא בשביל שיהנה ממנו הוא בעצמו דאיהו דעביד ליה נייח נפשא אבל לא בשביל בניו וכמ"ש בשם ר"ת לענין נדונית בתו. אבל בשהוסיף לומר זכו הא ודאי לישנא יתירא לטפויי אתי דיזכה בה מיד אפי' ימות קודם שיגיע לידו. וגדולה מזו אמרינן בבבלי בשכיב מרע מה שהוא נותן במתנת בריא לא אמרי' הולך כזכה אבל מה שהוא נותן במתנת ש"מ הולך כזכה עיין בתי' הרשב"א. ובזה א"צ לשנות הגירסאות הישנות גם פירש"י אפשר לקיים ונכון הוא ע"פ הירוש' גם הבבלי יש ליישב לפמ"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:5:2)

שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה מדנקט לישנא בכתב משמע דוקא באומר זכה שטר מתנה זה לפלוני הוא דיחזיר למשלח אבל באומר זכה מנה זה לפלוני אע"פ שלאחר מיתה זכה יחזור ליורשי המקבל. וזה תימא וכי יש קנין וזכי' למת. ואפשר לו' הא דקאמר ואם לאחר מיתה זכה היינו דמית מקבל בחיי נותן אבל בשעת מתן מעות עדיין המקבל חי הלכך במנה זכה יורשי המקבל משעת נתינתו וברייתא במתנת ש"מ איירי אע"ג דאין מתנת ש"מ חיילא אלא לאחר גמר מיתה ואפי' זכה לא מהני להקנות מיד מ"מ כיון שמסר ביד השליח קונה המקבל מיד בשעת מתן מעות משא"כ בשטר. ועיי' בתו' דף י"ד ע"ב ובהר"ן סוף פרקין ובתשו' הריב"ש סי' שמ"ו. מיהו בתוספת' הגירסא שאין זכין למת אחר מיתה ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:5:3)

**והדין זכה לחברי' וכו'.** ואם החזיר ה"ל פושע ומייתי ראי' ממעשה דר' דוסתאי דאי לאו דאנוס הוי היה חייב לשלם ועיי' בתי' הרשב"א. ובבבלי אמרי' הא דאינו יכול לחזור בפקדון היינו דוקא בשהוחזק הנפקד הראשון כפרן על אותו משכון. וכתב הרשב"א וה"ה אם רגיל המפקיד להפקיד אצל השליח אינו יכול לחזור בו הנפקד הראשון וכ"כ הה"מ ספ"ק מה' שכירות ע"ש. וכ' במ"ל א"נ למה יפטר מאחריותו אין לך פשיעה גדולה מזו ששלחו בדרך ע"י אחר כל הדרכים בחזקת סכנה ואיהו גופיה אם הוליכו בדרך ונאנס מידו חייב דהווי תחלתו בפשיעה וכו' ע"ש. ולא ידעתי איזו דרך עבר הרב שראה שדעת הה"מ לומר שהשני מוליך הפקדון כדרך במקו' סכנה הא איהו לא קאמר אלא הולך פקדון זה לפלוני המפקיד. אם אפש' שיבוא המפקיד ויטלנו משם וא"צ להוליכו בדרך גם השני לא ישלחנו ואי איירי בשאמר הנפקד שלח אלא שלא אמר ע"י מי ודאי פטור השומר הראשון מאונסי הדרכים ואינו חייב באחריותו וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:6:1)

**נחתון מיגביה לחבריה תמן.** עיי' פי' בקונט'. וקשה איך יצאו מא"י לח"ל הא קיי"ל אסור לצאת מא"י לח"ל וי"ל לדבר מצוה שרי והכא ה"פ שירדו לגבות נדבות שנדבו להספקת החבירים ותלמידים שבארץ ישראל וה"ל כהולך ללמוד תורה דשריא אפי' לכהן כדאמרינן בבבלי ע"ז פ"ק וע"ש בתו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:6:2)

**ויוסי אחי היה כפות.** וקשה הא איהו אמר אהן הוא כולא קודם שתפשו' לרבי יוסי וי"ל דה"ק וכי תאמר אחרי שראיתי שר' יוסי מתאמץ שלא להחזיר היה ראוי גם לי לעשות ככה לזה אמר הלא בהיפך הוא שראיתי שהכו את ר"י. ובבבלי סוף פרקין יש גירסא אחרת יותר מכוונת ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:7:1)

**דין דמחל שטרא לחברי' וכו'.** צריך טעם מאי שייטא דהך פלוגתא לכאן וא"ל מאן דאמ' מחל אע"פ שכבר מכרו לאחר ומפסידו למוכר במחילה זו סובר דמחילתו מחילה אף כאן יכול הזוכה לחזור בו ומ"ד לא מחל עד דמחזר ליה שטרא א"כ כשמכרו ודאי אינו יכול למחול דמכירת הנייר מכירה גמורה היא וה"נ אם כבר מסר להזוכה אינו יכול לחזור. דאין סברא שיהא המוחל שט"ח פטור מלשלם א"כ אף כאן חייב באחריות. מיהו בבבלי כתובות פ' הכותב אמר אמימר מאן דלא דאין דינא דגרמי אינו משלם אלא דמי נייר ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:8:1)

**אין צ"ל זכה לו התקבל לו.** כ' הרשב"א בתי' משמע דהתקבל עדיף מתן וצריך לדקדק אי הוה כזכה כיון שהוא משוה אותן כאן ואפי' במתנה ליקני ואם בא לחזור אינו חוזר ע"כ. ואני תמה מאי מספקא ליה הא לקמן ר"פ התקבל מפורש דהתקבל כזכה דגרסי' התם בכל אתר את אמר התקבל כזכה וכו'. וכן מפורש לעיל בסוגיין בברייתא זכה מנה זה לפלוני קבל מנה זה לפלוני וכו' אם רצה להחזיר לא יחזיר והרב ז"ל מביא רישא דתוספתא זו בסוגיין וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:8:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:8:2)

**אם רצו היורשין לעכב וכו'.** בתוספתא הגי' אם רצו היורשין לכופו אין יכולין וכ"ה גי' הרשב"א ואין גירסתם מכונת וגי' שלפנינו נראה עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:8:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:8:3)

הדרן עלך המביא קמא