## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 3

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:1:1)

**כל גט.** יותר מיכן כתב לגרש את אשתו וכו'. כתבו תוס' וא"ת כיון דמהאי לא שמעינן בקדמייתא דפסול דה"א האי דאיכתיב לשם אחרת פסול אבל להתלמד ה"נ דכשר וכו' ע"ש ונ"ל ודאי קמייתא פסול מדכתיב וכתב לה ספר כריתות בעינן שיהא נכתב לשם ספר כריתות וכיון דשמעינן מהאי דבעינן כתיבה לשמה כ"ש דבעינן כתיבה לשם ספר כריתות. וזה מבואר יותר בבבלי בסוגיין דקאמר אלו כתיב ונתן ספר כריתות נמי ממעטינן קמייתא דספר כריתות משמע שנכתב לשם כריתות ומדכתיב וכתב משמע דבעינן שיכתבו איהו לשם כריתות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:3:1)

**מילתיה דר"ל וכו'.** עיי' בקונט' וא"ת מנ"ל דלר"ל אפי' ריח הגט אין בו וי"ל כיון דמדאורייתא אינו גט כלל אין לאסרו משום ריח הגט אך קשה מנ"ל דכולן אינן פוסלין דלמא מודה באחרון דפוסל דלחומרא אמרינן יש ברירה וי"ל מסתמא לא פליג אר' יוחנן דאמר אחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל משום דאין ברירה ולית ליה לירו' לחלק בין קולא וחומרא. ודוחק דהא רב קאמר בסמוך כולן אינן פוסלין חוץ מן האחרון ש"מ דס"ל לחלק בין קולא לחומרא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:3:2)

**כתב קידושין שכתבו שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין.** בבבלי פ"ק דקידושין מסקי' דאין קידושין תופסין וכ"כ כל הפוסקים. ותימא שלא ביארו שאם כתב שטר קידושין לאחת משתי נשים וקידש בו אחת מהן שחוששין לקידושין כי היכי דאמרינן כאן בגט דהאחרון פוסל וכ' הר"ן לאו דוקא פוסל אלא אם בא אחר וקידשה אין חוששין לקידושיו וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:4:1)

**ודכוותה והן שני גיטין וכו' עיין בקונט'.** מסוגיין משמע דוקא בכה"ג שאמר באיזה מהן שארצה אגרשנה הוא דפוסל דאין אחד מהם כרות לשמה אבל אם נתן לאשה אחת שני גיטין ושניהם נעשו לשם כרות כשר וזה דלא כמ"ש תוס' בסוטה דף י"ח ע"א ע"ש ועמש"ל פ"ב הלכה ג' בתו' בד"ה מה ספר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:5:1)

**דר"ש היא.** כתבו תוס' בפרקין דף כ"ד ע"ב בד"ה לאיזו וכו' ואור"י אפי' מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה ע"כ. וקשה מסוגיין לא משמע כן דא"כ מאי דוחקי' למוקמי מתני' כרבי שמעון נימא דשאני הכא דכתיב וכתב לה. וכן משמע שם בבלי דף כ"ה דבעי רבי הושעיא מר"י אמר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה ופשיט ממתני' דפסול והתיב ר"ה ממתני' דפסחי' דאמרי' שם יש ברירה ע"ש. ומאי קושיא דלמא שאני גיטין דכתיב וכתב לה. ומ"ש תוס' וכן משמע בגמרא דקאמר אי אתמר בהא בהא קאר"י דאין ברירה משום דבעינן לה לשמה משמע אע"ג דבעלמא יש ברירה הכא פסול משום דכתיב וכתב לה ע"כ. תימא הוא לענ"ד דהא מסיק הש"ס אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל אבל ירושה ומתנה לא. ומילתא יתירתא הוא שכבר אמר דדוקא הכא בגט הוא דאין ברירה אבל בכל התורה יש ברירה אלא ודאי ה"ק כיון דכתיב לה לשמה ובכל התורה אין ברירה איכא למפסל הך אבל ביובל סד"א דקרא אמכר קפיד והדברים ברורים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:5:2)

**במה דהוא אמר תמן וכו'.** משמע דביש ברירה ואין ברירה פליגי וכמ"ש בקונט'. והרמב"ם כ' פ"ח מה' כלים אמר לאומן עשה לי שני זוגים וכו' הרי אלו טמאין עד שיפרש זה לכך וזה לכך ע"כ. ותימא הא ס"ל להרמב"ם בדאורייתא אין ברירה וכן מפורש בדבריו רפ"ז מה' מעשרות דפסק כר"ש דאין ברירה א"כ ה"נ ה"ל למפסק כר"ש דטהורין עד שיפרישם. ודוחק לומר דסובר לחומרא יש ברירה דלא משמע כן מדבריו בה' מעשר שם. ויש לחלק. וצ"ע ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה ר"ח וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:6:1)

**ותני כן.** עיי' בקונט'. קצת קשה הא טעמא דמתני' משום דאין ברירה א"כ י"ל אע"ג דרבי פוסל בכל התנאים סובר באומר ללבלר דכשר משום דיש ברירה לכך נ"ל דה"ק כי היכא דפוסל רבי אפי' נמחק התנאי דבעינן שיהא כריתות משעה הראשונה ה"נ בעינן שיהא כרות משעה הראשונה ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:6:2)

**(שייך לע"א) ר"ה בשם רבי בון וכו'.** כ' הרמב"ן פ' המגרש כ' בעה"מ כל התנאין פוסלין בגט פי' אם כתבו בתוכו ר"ל בשלא נתקיים התנאי וכו' ובירוש' גרסי' א"ר יודן וכו'. אמר הכותב לפי שלא כתב מה למעלה מה למטה נראה כראי' לדבריו אבל הירושלמי מתחלתו. כך הוא ר"ת אמר דר' היא אר"י ותני כן וכו' דר"י פוסל בטופסים זו היא גי' הירו' ואם כדברי בעה"מ למה אר"י הדא אמרה וכו' דלא כר'. אבל כך פירושו מתני' רבי היא דלית לי' ברירה דפוסל כל גט שיש בו תנאי אפי' נתקיים התנאי ולא אמרי' כשנתקיים התנאי הוברר שכרות הי' מתחלתו וא"ר יודן שלא נחלקו רבי וחכמי' אלא בכותב אבל בע"פ כשבטלו אח"כ כשר שנראה שמתחלתו גמר וכתב לשם כריתות בלא תנאי אבל בשלא בטלו אפילו ע"פ הגט בטל דלא אמרי' כשנתקיים התנאי הוברר הדבר למפרע דלית לי' לרבי ברירה ופריך הדא אמרה וכו' דלא כרבי ור"ח פליג ואמר דבע"פ מודה רבי אפילו לא ביטל דכשר ומתניתין כיון ששמותיהן שוות כמו שנכתב התנאי בגט הוא ואינו כריתות אבל בנותן הגט ע"מ כן ולא כתבו רוצה שיהא כרות גמור אפי' לא יתקיים התנאי והקשו עליו הדא אמרה אין כותבין טופסין לרבי שכיון שהו' מכשיר בע"מ למה הוא פוסל בכותב ע"מ כן לאחר התורף דלית ליה דין תורף אלא דין טופס א"ל רבי כר"י ס"ל שעושה טופס כתורף לגמרי וכו' והירוש' פליג אגמרא דידן דהכא מפרשינן משום גזרה והתם משום ברירה ע"כ. ולפמ"ש בקונט' דברי בעה"מ שרירין וקיימין ואין הירושלמי פליג אבבלי. ואין אנו צריכין לדחוקין שדחק הרמב"ן בפי' דברי רבי יודן דעיקר חסר מן הספר גם מה שפירש בקושית המקשה א"כ אין טופסין כו' דחוק הוא שלא נזכר בירושלמי דר' פוסל בכותב לאחר התורף. ועמש"ל בסמוך בד"ה ותני כן ולקמן בד"ה א"ל רבי יוסי וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:6:3)

**כל התנאין פוסלין בגט ד"ה.** עיי' בקונט'. בבבלי פ' המגרש דף פ"ה גרסי' תני אבוה דר' אבין קמי ר"ז כתב גט על תנאי ד"ה פסול ופריך ד"ה פסול והא מיפלג פליגי אלא אימא לד"ה כשר והיכי דמי לאחר התורף. וקשה לימא דאיירי לפני התורף וד"ה היא. וכמ"ש בקונט' וי"ל ודאי דאפשר לשנויי הכי לרבא אלא ר"ז לשיטתו דקסבר לפני התורף נמי פליגי הוצרך להגיה הברייתא וכ"כ הרשב"א בחי'. ומסתייעא פסקו דפסק כרבא מסוגיין. והיינו דקאמר בסמוך כד שמע מתניתא סמיך עלה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:6:4)

**א"ל רבי יוסי שבקין ר"י ועבדין כר"ל.** וא"ת לפמ"ש בקונט' מאי קשיא לי' הא איכא למימר דאף ר"י מודה דפסול לכ"ע לפני התורף וי"ל מדקאמר לרבנן מה פליגין בשביטל תנאו משמע דאפי' בכתבו לפני התורף כשר אם נמחק דבמחיק' הדבר תלוי וכמ"ש בקונט' בד"ה מה פליגין וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:2:1)

**כתב תרפו בטופס כשר.** כ' בהג"א פ"ב דמכילתין בירושלמי אם כתב כל הגט שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר ומשמע אפי' כתב הרי את מותרת לכל אדם שלא לשמה כשר ופליג אשמואל דפ' כל הגט דמצריך שיכתוב הרי את מותרת לכל אדם לשמה ע"כ. נראה שכיון לדברי ר' יוחנן. ולא ידעתי למה לא הביא גם דברי ר"ל דפליג אר"י ועוד הא דכתב ומשמע אפי' וכו' קשה הא מפורש כן בדברי ר' יוחנן דתורף היינו הרי את מותרת לכל אדם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:2:2)

**הגע עצמך שזיווג א"ל כן.** כ' תוס' בסוגיין בד"ה ר"א מכשיר בכולן וכו' וי"ל אם איתא דלא מכשיר ר"א אלא בטופס היה לו לקבוע דברי ר"א אחר ת"ק והיה לו לקצר ולשנות ר"א פוסל בגיטי נשים ור"י פוסל בכולן ע"כ. נראה דירושלמי לא חש לקושיא זו דא"כ לר' ירמיה הא דמצרכו רבנן להניח מקום הלוה והמלוה בשטרות היינו מטעם שאינו יודע לזווג ואם זיווג כשר אפי' לרבנן הדרא קושית תוס' לדוכתא א"ו צ"ל דניחא ליה לתנא לשנות תחלה מאן דמכשיר בכולן והדר תני מאן דפוסל בכולן והדר תני דעת המכריע וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:4:1)

**נאמר הלכה כר"א.** רש"י פי' במתני' ר"א מכשיר בכולן ובלבד שייניח מקומות הללו. ותוס' חולקים עליו ומסקי דר"א מכשיר בשטרות אפי' תורף ע"ש. ומסוגיין משמע כדברי רש"י דלשיטת תוס' קשיא מאי פריך נאמר הלכה כר"א הא איכא למימר הא דפוסל ר"א בגיטין היינו דוקא בתורף אבל בטופס מכשיר וסתמא דמתני' הכי משמע דקאמר משום דכתיב וכתב לה לשמה והיינו בתורף כמפורש בבבלי אלא ודאי אף בשאר שטרות לא מכשיר ר"א אלא בטופס מדתנן סתמא ר"א מכשיר בכולן ולא הוזכר במתני' הכשירא דתורף. וזה ברור בדעת רש"י. ופשטא דשמעתתא דבבלי הכי דייק דפריך והא כי כתיב וכתב לה אתורף הוא דכתיב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:4:2)

**ולא תסבור מימר וכו'.** וקשה מ"מ ה"ל למימר סתמא הלכה כר"ח ותו ליכא למטעי בשום דבר לכך נ"ל דה"ק דלא תסבור לומר דסברי רב ושמואל דהלכה כר"א בכל מה שאמר בגיטין לכך קאמר דהכא לאו משום דר"א פסול אלא משום דר' יהודה סובר כוותיה ועמש"ל פ"א ה"ב בתוס' בד"ה הלכה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:2:1)

**הדא אמרה עבר עכו"ם כשר.** ביבמות דף ס' ע"א כתבתי בתוס' בד"ה הדא וכו' דמכאן ראיה לדברי בה"ג שפוסל עכו"ם להוליך גט למקום אחר לישראל שיהיה שלוחו ליתן גט לאשה ע"ש. וא"ל הא מסקינן דלכא למפשט מרבב"ח דאיכא למימר סימנא ה"ל בגוויה וכ"מ בבבלי בסוגיין מ"מ עדיין לא נפשט בעיין עבר עכו"ם מהו ש"מ דמספקא לן אי שרי עכו"ם להיות שליח או לא ומדמסיק ר' מנא דאיירי בשהיו שני גיטין וכו' משמע דוקא בכה"ג עבר עכו"ם פסול ועיין ברשב"א בחידושיו בסוגיין בד"ה ת"ר וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:2:2)

**והא תנינן וכו'.** מה שיש לדקדק בסוגיא זו עיי' במ"ש ביבמות פט"ז ה"ו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:3:1)

**אפי' הניחו בן מאה שנה וכו'.** כתב הרשב"א בחי' משמע דטעמא לאו משום דאיפלג איפלג דא"כ מאי אפי' אדרבה כשהגיע למאה טפי עדיף ע"כ. וקשה מי אלימא הך ברייתא מברייתא דמותיב מינה אביי בבבלי בסוגיין ומשנינן כיון דאיפלג איפלג וי"ל מדברי הרשב"א שם נראה דל"ג בברייתא דמותיב מינה אביי אפי' וגירסא שלפנינו בבבלי משובשת. אך קשה לי מאי ראיה מייתי מסוגיין דלמא אפי' קאי אסיפא ששהה בדרך עוד מאה שנה ובכה"ג ודאי לא אמרינן כיון דאיפלג איפלג:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:4:1)

**תמן משעה ראשונה נתקלקלה וכו'.** בבבלי משני ארומי' דמתני' וברייתא א"ר אדא בריה דר"י שאני התם שאסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו מתקיף לה ר"פ ממאי דאיהו מיית ברישא דלמא איהי מייתא ברישא ופירש"י שאני התם וכו' לעולם לא חיישינן למיתה ושאני הכא שהרי אסורה מחיים שעה אחת קודם מיתה וכל שעתא איכא לספוקי בההיא שעתא שעתידה ליאסר ושינוייא דחיקא הוא והיינו דפריך ליה ואי לאו דחיישינן למיתה ממאי דהוי גיטא דלעולם הוא מיית ברישא ונאסרה מחיים דלמא היא מייתא ברישא ולא יבא לכלל גט מעולם ע"כ. וקשה לפירושו מאי פריך ר"פ אע"ג דאיכא למימר נמי שמא תמות היא תחלה מ"מ שאני התם אם ימות הוא תחלה אסורה מחיים משא"כ במתני' ונ"ל רב אדא ה"ק שאני התם שהרי אסורה שעה א' קודם מיתה א"כ משעת נתינה נאסרה מספק אבל בהלך בעלה ליכא אסורא בשעת הליכתו וכדמשנינן בסוגיין ור"פ פריך כיון דאיכא למימר נמי משעת נתינה שמא תמות היא תחלה וליכא קלקול כלל בשעת נתינה. ולפ"ז שינוייא דרב אדא לאו שינויי דחיקא הוא אדרבא קושית ר"פ דחוק קצת וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:4:2:1)

**ובלבד כרקום של אותה מלכות וכו'.** כ' הטור בא"ע סי' קמ"א וכן עיר שהקיפוה חיל מאותה מלכות וכו' הם בחזקת חיים וכו' אבל עיר שכבשוה כבר או עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת וכו' הם ספק חיים. וכ' הב"י הוא מהירושלמי שכתבו הרא"ש והרשב"א אמתני' ובלבד כרקום וכו' ונ"ל דה"פ ובלבד כרקום של אותה מלכות כל זמן שלא נכבשה יושביה בחזקת קיימים דאין לחוש שמא עשו תחבולות להשחית העיר ויושביה להפיל עליהם חומה פתאום לפי שהן חסין על העיר שהיא שלהם אבל כרקום של מלכות אחרת הרי הן כלסטים שאינן באין אלא לבוז ולהחריב העיר שאינה שלהן וחיישינן שמא יפילו החומה פתאום על יושבי העיר לפיכך אע"פ שלא נכבשה נותנין עליה חומרי מתים ותמהני על הרי"ף והרמב"ם שלא הזכירו הירושלמי הזה ע"כ. ותימא פירושו הני מפורש תנן במתני' אבל עיר שכבשוה כרקום נותנין עליה חומרי מתים והיינו בכרקום של אותה מלכות ש"מ דאף בחיל של אותה מלכות חיישינן שמא הרגו יושביה א"כ אף בהקיפוה נמי ניחוש שמא כבר כבשוה אלא דאמרי דידעינן בודאי שעדין לא כבשוה א"כ מלכות אחרת נמי נוקמא בכה"ג דידעינן בודאי שעדיין לא הפילו החומה או כיוצא בו ומאי פסקא דידעינן הא ולא ידעינן הא גם פירושו דחוק מאי כלסטים דקאמר הש"ס וביותר אני תמה על תמיהתו דלענ"ד יפה עשו הרי"ף והרמב"ם שלא הזכירו דכולא הך שמעתתא לא קאי אמתני' דהכא אלא אמתני' דכתובות פ"ב וכמ"ש בקונט' ואגב גררא דאיזהו כרקום מייתי לי' הכא כדרך הירושלמי. ותדע דאי קאי אמתני' דהבא ה"ל לסדר דברי רבי זעירא קודם דברי רבי בא וזה ברור. ועל הרשב"א והרא"ש יש לתמוה דמייתי לירושלמי אמתני' דהכא דלא שייך הכא. מידי וכמ"ש ועוד הא גם בבבלי בכתובות פ"ב איתא להך תירוצא ודחאוהו הרא"ש והרשב"א מהלכה איך קבעו כאן להלכה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:5:3:1)

**לית הדא פליגי על דר"י.** עיי' בקונט'. והרשב"א כ' לית הדא פליגא על דר"י פי' בניחות' וכו' ע"ש. והגהתי בקונט' הוא ע"פ הירושל' דקידושין פ"ק הלכה ד'. אך גם שם הגהתי דר' יוחנן אמר הראשון חייב וכ"ה בבבלי פ' המפקיד. ונראה דהבבלי לית ליה הך טעמא משום תנאי בגיטין דהא קאמר היכא דנפקא לאפי' ויהבי ליה חפץ והדר שקלי מיני' גיטא לכ"ע גיטא מעליא הוי ולא חיישינן לתנאי וזה ראי' למ"ש תוס' בפרקין. בד"ה כאן וכו' ע"ש ודלא כמ"ש הרשב"א בחידושיו. מיהו לסברת הרשב"א י"ל דר"י ודאי לית ליה הך טעמא משום תנאי בגיטין אבל רב סובר כן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:5:3:2)

**מה נפיק מביניהון.** וא"ת הא נפקא מיניה טובא למ"ד משום תנאי גיטין איכא למימר בעלמא שומר שמסר לשומר הראשון פטור וי"ל דמקשה מאי בינייהו לענין גיטין גופא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:5:3:3)

**מה בין גיטין לקידושין וכו'.** כ' המרדכי ר"פ האיש מקדש פסק הקדוש מרוד"ש העושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפי' איתנס בדרך אינו יכול לעשות לו שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קיי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משו' מסירת הגט ה"נ הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרש' בע"כ אבל שליח הקידושין אם לא תאבה האשה אינה מקודשת הלכך ה"ל מילי ע"כ. הנה דברי הקדוש אלה הן הן דברי הירושלמי. וכ"פ בש"ע א"ע סי' ל"ו סעי' ה'. אבל הרמ"א כ' סי' ל"ה סעי' ו' י"א שליח ראשון עושה שליח שני וכו' ע"ש. וגם זה מדברי המרדכי ס"פ התקבל. והב"ח כ' סוף סי' ל"ה ויש לתמוה דאמרי' בקידושין ושילח ושלחה מלמד דשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנ"ל ת"ל ויצאה והיתה וכו' מבואר דהתלמוד משוי קידושין לגירושין וכו' ודוחק לומר דס"ל לענין שליח עושה שליח לא ילפי' מגירושין דקידושין ה"ל מילי וכו' דמנ"ל הך סברא הרי לא אשכחן דבר זה בתלמוד גם פשט ההיקש משמע דלגמרי מקשינן הויה ליציאה לענין שליחות וצ"ע ע"כ. ודבריהם תימא שלא עיינו בירושלמי. ונ"ל דגם הה"מ והר"ן סוברים בקידושין אין שליח עושה שליח. שכתבו אהא דאר"י האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים יש שדקדקו מכאן שאדם יכול להיות שליח להוליך קידושין לקרובתו ולקדשה לאחר אע"פ שאינו יכול לקדשה לעצמו דאי לא יאמרו שמותר בקרובות השליח אלא ודאי רשאי וכו' ע"ש. ומביאן הב"י בא"ע סס"י נ"ו ע"ש. וקשה מנ"ל דרשאי דלמא להכי אסור בקרובות השליח דחיישינן שמא עשה השליח הראשון שליח אחר וקידש לו אחת מקרובות הראשון שאינן קרובות להשני. וכ"ח לפי סברא זו כיון שאין השליח יכול לקדשה לעצמה אינו יכול להיות שליח לקדשה לאחרינא אף הוא אינו יכול למנות שליח אחר לקדש לקרובותיו דבמידי דליתיה בנפשיה לא עביד שליח י"ל אס"ד דשליח קידושין עושה שליח מעיקרא מינהו המשלח שיכול לעשות שליח לקדש קרובותיו דכולהו מכח הבעל קאתו ולא מכח השליח הראשון כמפורש בבבלי בפרקין דף כ"ט ע"ב ע"ש. א"ו סברי דאין שליח קידושין יכול לעשות שליח וכדעת הירו' וזה ברור ועמש"ל פ"ד ה"א בחו' בד"ה חלה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:6:2:1)

**לכן צריכה וכו'.** וקשה א"כ דה"ל כגיטי א"י למה תנן דצריך שליח האחרון לומר שליח ב"ד אני הא בגיטי א"י אין צ"ל דבר וי"ל הא מיהת נמסר הגט בח"ל אי לאו דאמר שליח ב"ד אני סברי למימר גיטין הבאין מח"ל לא"י אצ"ל בפ"נ ובפ"נ א"נ אהא דקאמר ר' מנא דאיירי בשבא לא"י פריך א"כ יעשה כגיטי א"י ולא יהא צ"ל שליח ב"ד אני א"נ ה"ק ר' מנא הא דתנן עושה ב"ד שליח כשני אבל שליח השלישי עושה שלא בב"ד דה"ל שליח השני כמביא גט בא"י שאצ"ל בפ"נ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:1:1)

**צריך ליטול רשות מן היורשין.** לקמן פריך לרב דאמר מלוה בעדים אינה נגבית מן היורשין א"כ אף ברשות היורשין לא יפריש דהא כשמת אבד שעבודו ותניא לקמן אין מפרישין על האבוד ומוקי לה ר"י בשירשו קרקע. מכאן ראיה למ"ש הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א האי דאמרי' בבבלי בפירקין תניא ר' אומר ובלבד שירשו קרקע ארישא קאי. אבל תו' והרז"ה כתבו דאסיפא קאי ואם הלוום בב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשין דוקא בשירשו קרקע אבל ארישא לא מצי קאי דכ"ש אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר שאין עליהן לפרוע חוב אביהן ע"כ. וקשה מאי קאמרו דכ"ש אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר משמע דנטילת רשות מיהו מהני הא כיון דאין עליהן לפרוע חוב אביהן אפי' נטילת רשות לא מהני דהא אין מפרישין על האבוד וי"ל סברי תו' דלא מיקרי אבוד אלא בנתייאשו הבעלים או שהעשיר העני דתו אין לו חלק במתנות עניים אבל בשמת אע"ג שאין חייב לפרוע חוב אביו מ"מ מעיקרא סמכא דעתיה שיתן לו הבן רשות ואדעתא דהכי הלווהו. ואפשר לומר דגם זה מתקנת חכמים הוא. אך עדיין קשה מנ"ל לחלק. וגם דברי הירושלמי מפורשין דלא כוותין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:2:1)

**והא תנינן עני ויש מכר לעני.** כתב במ"ל פ"ז מה' מעשרות בד"ה ואם היו רגילין וכו' ותלמודא דידן דלא חש לקושיא זו אפשר לומר דעיקרא דדינא רב לא אמר אלא בכהן ולוי כדקאמר במכיני כהונה ולוי' עסקינן אבל לעולם לחלוקת העני צ"ל במזכה ע"י אחר ולא בא לחדש אלא בכהן ולוי משכחת לה דלא זכו כגון במכירי אך בירושלמי שלא הוזכר אוקמתא זו דזכו ע"י אחר פריך שפיר דלא מתיישב המשנה בתירוץ זה דקשיא עני ולפ"ז לא פליגי הבבלי עם הירושלמי ע"כ. ותימא הא בבבלי גרסי' כולהו כרב לא קאמרו במכירי לא קתני כשמואל לא קאמרי במזכה לא קחני ולסברת הרב ז"ל קשיא רב אמאי לא קאמר כשמואל הא ודאי איצטריך לאוקמי מתני' במזכה בעני. וכ"ש דקשיא לפמ"ש תו' אע"ג דמכרי נמי לא קתני משמע ליה מפרישין סתם בלא שום זיכוי ע"כ. ש"מ דאף מפרישין על העני איירי בלא שום זיכוי. מיהו י"ל לסברת תו' כיון דמפרישין סתם משמע בלא זיכוי לכך מוקי לה גם במכרי כהונה ולויה אע"ג בעני ליכא לאוקמי אלא ע"י זיכוי איידי דכהונה ולויה תני מפרישין סתם. אך לשון הש"ס דחוק ומ"ש עוד שם דרב מוקי למתני' במעשר עני דאית ביה טובת הנאה לבעלים ע"ש. לפ"ז י"ל לכך לא אמר שמואל כרב אע"ג דגם מזכה לא קתני מ"מ ניחא ליה לשמואל למוקמי מתני' בכל מעשר עני אפי' המתחלק בגורן דאיך ילוה לו אמעשר עני המתחלק בתוך הבית הא כשיבואו עניים רבים בגורן לא יהיה לו מעשר עני לחלק תוך ביתו וצ"ע ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה כהדא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:3:1)

**לית כאן אינו חושש אבל חושש הוא שמא יעשיר העני.** וא"ת מ"ש מיחה דאינו חושש ולשמא העשיר חושש כבר שניא לה בבבלי למיתה דשכיח עבדו תקנה עשירות דלא שכיח לא עבדו תקנה. אך קשה א"כ למה יחוש לעשירות הא קיי"ל בכל מקום דאין לחוש למלתא דלא שכיח:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:3:2)

**ותני כך המלוה מעות וכו'.** עיין בקונט'. וקשה תיקשי ברייתא לר' זעירא דאמר בסמוך אפי' לא הלווהו ע"מ כן מפריש עליו מחלקו ונ"ל דה"ג המלוה מעות את העני והעשיר וכו' וכ"ה בבבלי. ובהג"א סוף פרקין כתב וז"ל וגרסי' הכא בירושלמי המלוה מעות את העני והעשיר אין מפרישין עליהן וכו'. וקשה למה ליה להביא דברי הירושלמי הא גם בבבלי מפורש כן העשיר העני אין מפרישין עליו וזכה הלא במה שבידו. ועמ"ש בסמוך בד"ה כהדא וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:4:1)

**אין לעני נחלה.** וקשה לפי מאי דמסיק בבבלי אפי' הניח מלא מחט גובה הכל וכמעשה דקטינא דאביי א"כ אף בעני שייך נחלה וא"ל דסובר הירו' כר' יונתן בבבלי דאמר הניח מלא מחט גובה מלא מחט דמ"מ בשאין ההלואה מאתים זוז איכא למימר שהניח קרקע כסך החוב. גם הרשב"א בחי' מביא דברי רבי חנינא אלו משמע דכך הלכה ואנן קיי"ל כרבי יוחנן אפי' הניח מלא מחט גובה הכל וכ"כ הרמב"ם פ"ז מה' מעשרות וי"ל דה"ק גבי עני לא שייך לו' דנוטל רשות מן היורשין דאין עוני נחלה וכשהבן עשיר אינו יכול ליתן רשות לגבות מתנות עני בשבילו משא"כ בכהונה ולוי' שהן נחלה לבניו לעולם. אבל הרמב"ם שם כ' מת הכהן או הלוי או העני שהלוום אינו יכול להפריש עליהן עד שיטול רשות מן היורשין והוא שיניח להן קרקע אפי' כמלא מחט ע"כ. וצ"ל דמוקי למתני' בשגם הבנים עניי' ואז יכולין ליתן רשות כדי שלא יפרעו הקרקע. ולא דמי להא דאמרי' בסמוך אם היה חייב לו מעות לא יאמר הפרש עליהן מחלקי דזהו כאלו הלוהו ע"מ כן ועיי' בחי' הרשב"א וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:4:2)

**תני בר קפרא אין לך וכו'.** נראה דבא לומר דאפי' ביורשי עני איירי מתני' והא דקאמרת אין עוני נחלה ודאי נחלה היא דאו הוא או בנו או בן בנו באין לידי מדה זו אך קשה ודאי אין לו להפריש בשביל כך דאפשר העני הזה מבני בניו יהיה ועדיין אינו בעולם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:5:1)

**ובלבד יורשין שירשו קרקע.** בבבלי מסיים בה אבל ירשו כספי' לא. ופירש"י בד"ה שירשו קרקע שעליה' מועל המצוה לפרוע חובת אביהם. וקשה אי משום מצוה מאי אירי' קרקע אפי' כספים נמי דהא במעשה דקטינא דאביי א"ל אביי מצוה על היתומי' לפרוע חוב אביהם הנך חמשים קמאי מצוה קעבדיתו והשת' כי טריף בדין טריף. ש"מ דמצוה לפרוע אפי' אין שם קרקע וי"ל דרש"י לשיטתו דכתב שם בכתובות משם מצוה זו אין כופין את היורשים לשלם דאינה אלא מצוה דרבנן אבל בשהניח קרקע חובה עליהם לפרוע והכא אי לאו חובה היה אין להפרי' על חלקן ודמיא כאלו רוצין ליתן חלקן במתנה דודאי אינו רשאי להפרי' עליהן מחלקן. אך קשה לפ"ז ה"ל לפרש שעליהם חובה לפרוע חובח אביהם. ולשיטת הרשב"א שכתב הב"י בח"מ ריש סי' ק"ז דאפילו הניח להם מטלטלי' כופין היורשון כשישנן כאן קשה א"כ אפי' הניח כספי' למה לא יפריש עליהן מחלקן הא החוב מיהת עלייהו רמיא לשלם. ועיי' בסמ"ע ריש סי' ק"ז ומ"ש רש"י דאין כופין משום דהוה מצוה דרבנן ולא כתב הטעם משום דמצות כיבוד ה"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין ב"ד של מטה מוזהרין עליה וכמ"ש תוס' והרא"ש פרק הכותב י"ל דס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ן דאם רצה ב"ד כופין אף על מ"ע שמתן שכרה בצדה אלא הכא דמצוה דרבנן היא אפילו אם רצו ב"ד אין כופין. וכן מבואר בלשון רש"י ע"ש. ובזה מיושב קושית הש"ך בח"מ ריש סי' ק"ז ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:5:2)

**בהדא אילין דרב נחמיה וכו'.** קצת קשה אהיי קאי ונראה דקאי אמתני' דתנן ואם הלוום ברשות ב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשין וגם בעני הדין כן דכיון דהלוה ברשות ב"ד מפריש בחזקת עניי ישראל כהא דבי ר"נ שאמרו חכמים שיכולין להפריש על סמך עניים אשר יבואו. ורש"י פי' במתני' בד"ה א"צ ליטול רשות דיש כח ביד ב"ד להטיל חוב זה על הכהונה והלוויה הואיל והוא תקנתם ימצאו מעות להלואה. נראה דלאו דוקא נקט כהונה ולוייה דה"ה אפי' עני כמפורש בברייתא בבבלי ואת העני בב"ד ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ואף בבבלי קאמר רב מתני' במכרי כהונה ולוייה ולא חש להזכיר עני ועמש"ל בתו' בד"ה והא תנינן ומ"ש התי"ט ובדוקא נקט כהונה ולוייה משום דבעני אם העשיר לא עבדי תקנתא כדאיתא בגמרא מיתה שכיח עבדי תקנתא עשירות לא שכיח לא עבדי תקנתא ע"כ. דברי תימא הם דאין הנדון דומה לראיה וסתר דברי הברייתא המפורשת וכמ"ש. וי"ל בדוחק וצ"ע. והמרדכי כתב בפרקין גרסי' בירושלמי המלוה מעות את העני והעשיר אין מפרישין עליו שאין מפרישין על האבוד תני אילין דבי ר"נ אשאלון וכו' ע"ש. משמע דסובר דקאי אהך ברייתא. ועמש"ל בד"ה ותני כן וכו'. ומכאן תראה שהג"א קיצר בדברי המרדכי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:2:1)

**זאת אומרת וכו'.** עיין בקונט'. וקשה איך פליג ומוקי מתני' במעת לעת של יום ראשון בלבד א"כ קשיא עד מעת לעת מיבעיא ליה וכן פריך בבבלי וי"ל ר"י לא קאי אמתני' אלא קאמר דלית הלכתא כר"א דמתני' דחלוקין עליו חביריו דתנינן תמן וכו' וכ"ה בבבלי וא"ת א"כ אף מעת לעת של יום הראשון לא יהיה מתוקן דומיא דמקוה וי"ל קים ליה דביום אחד אי אפשר להיות חומץ. אך קשה הא ר' יוחנן גופיה קאמר לקמן שלשה ימים הראשונים ודאי יין. ודוחק לו' דהאי דלקמן קאי אבדיקה דלאחר מ' יום דלא משמע כן בשמעתין. ובבבלי פרק המוכר פירות מפרש דקאי אבודק חבית להיות מפריש עליו וע"ק הא מתני' בפירות שנאבדו איירי ולא ביין וע"ק היינו דר' לעזר דקאמר זו להוציא מדברי ר' לעזר וכמ"ש בקונט' וטעם הדבר למה נתנו חכמים שיעור מעת לעת משעת הנחה לפירות שנאבדו איני יודע דמ"ש מעת לעת הראשון משאר ימים ואם נפרש שנאבדו היינו שנתקלקלו י"ל דשיערו חכמים שאין הפירות מתקלקלים תוך מעת לעת שיפסלו מאכילת אדם. מיהו מלשון רש"י והרמב"ם לא משמע כן. גם ממ"ש רש"י והרמב"ם דחלוקין עליו חביריו על ר"א וסברי מצאן אבודין ה"ז חושש לכל מה שהפריש. ש"מ דלית להו הך סברא דא"כ מנ"ל דפליגי רבנן במעת לעת הראשון דלא דמי למקוה דהא ביין לדברי הכל ג' ימים הראשונים ודאי יין. והא דקאמר בבבלי פשיטא דחלוקין מ"ד מאי למפרע מעת לעת קמ"ל. הא ודאי לאו אמעת לעת הראשון קאי דא"כ עדיין צ"ל דחלוקין דר"א ודאי עד מעת לעת לפני המציאה קאמר כדדייק הש"ס. מדלא קאמר עד אלא ודאי ה"ק סד"א הא דתנן שנעשו ע"ג למפרע טמאות היינו מעת לעת קודם שנמצאת חסר אבל מעת לעת אחר הנחה י"ל דמודו רבנן. והרשב"א בתי' כתב קמ"ל דלעולם חוששין וה"מ כשנאבדו לגמרי אבל החמיץ היין והרקיבו הפירות כו' אין חוששין להם אלא עד שעה שאפשר להם להתקלקל ע"ש וקשה א"כ מנ"ל לר"א דחלוקין עליו חבירו על ר"א דלמא שאני מקוה דחסר ואתאי ואיתרע לה לחזקה מקמי הכא טובא ולא ידעינן מאימת הלכך ריע טפי וכה"ג קאמ' בבבלי ריש נדה וכ"ת הכא נמי דלמא נאבדו מעט מעט הרי כתבו תו' שם בנד' בד"ה התם וכו' מקוה רגילות להתחס' מעט מעט אבל פירות אין דרכן להיות אבודין מעט מעט וי"ל אבודין היינו שלא ע"י אדם דא"כ ה"ל למתני נגנבו אלא ע"י בהמה חי' ועוף שאין רגילות להיות אבודין בפעם אחת. אלא דלפ"ז המניח פרי אחת או נסכא כסף דלא שייך לומר חסר ואמאי אף רבנן מודו דסומך עליהן. ולא ראיתי מי שחילק בזה וע"ק מאי פריך הש"ס פשיטא הא טובא קמ"ל דבאבודין נמי שייך לומר דחסר ואתי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:1)

**יין מגיתו וכו'.** הרמב"ם פוסק כר"י דמתניתין וכתב בס' הון עשיר דקתני ר"י אומר משום דחכמים פליגי עליו כדאיתא בירושלמי דחכמים ס"ל עד מ' יום א"צ לבדקו נמצא שחולקים עליו בזמן ואמרו בירוש' דיש קולא וחומרא בדר"י ובדרבנן אבל לפ"ז קשה אמאי לא פסקו בזמן בראשון דלא כר"י דהא פליגי רבנן עליה וי"ל דבבלי מביא תוספתא לפרש דברי ר"י ש"מ דהל' במותו ע"כ. ותימא איך לא שת לבו לעיין בדברי הרמב"ם פ"ה מה' תרומות שכתב בשלשה פרקי' צריך לבדוק את היין שהניח לפרוש עליו שמא החמיץ ואלו הן וכו' ויין מגתו מפריש עליו בחזקת שהוא יין עד מ' יום ע"כ. הרי דס"ל דיין מגתו דין אחר יש לו וכ"כ הכ"מ שם והטעם מפני שאינו רגיל להחמיץ תוך מ' יום. והירושל' איין מגתו קאי דפליג ר"י וקאמר עד הפרק מסיק דיש קולא וחומרא ביניהם. מיהו קשה לקמן מיבעי' לרבי קריספא לר"י בכל שנה הוא בודק וכו'. וקאמר תיפתר באילין בני גלילאה וכו' משמע דבשנה הראשונה משעת עשיי' קאר"י דבודק במוצאי החג וי"ל ודאי דיש לפרש כן דברי ר"י אבל לאוקמי מתני' ככ"ע מפרש לה הרמב"ם דאיירי במניח להפריש צריך לבדוק תמיד בזמנים אלו וזה ברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:2)

**מה נפיק ביניהון.** וקשה הא רבי סימון קאי אהא דתני יין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד מ' יום א"כ ודאי דנפקא מיניה טובא וי"ל קסבר ודאי עד מ' יום הוא יין ולא קמיבעי' ליה אלא על אותן ימי' שעברו יותר מארבעים יום והא דקאמר עבר ותרם איכא בינייהו ומוקי לה בשעבר ותרם ממנו על החומץ וקשה הא איכא לאוקמי נמי בשעבר ותרם ממנו על היין אי אמרי' למפרע הוא חומץ אינו תרומ' ואי מכאן ולהבא הוי תרומה וע"ק דמשמע דפשיטה ליה לרבי סימון דקודם מ' יום ודאי יין הוא א"כ אף בשלשה ימים הראשונים ודאי יין היא דהא בסמוך קאמר רבי סימון הכי בשם ריב"ל וי"ל קסבר רבי סימון יין מגיתו שאני כיון דחדש הוא נעשה חומץ אפי' ביום אחד. וזה ודאי אין סברא לומר דקסבר ר"ס כל שנעשה חלא תוך שלשה ימים הסמוכים לארבעים יום אמרינן דמעיקרא מעת שיצא מגתו חלא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:3)

**שלשה ימים הראשונים ודאי יין וכו'.** כ' הרמב"ם פ"ה מה' תרומות הבודק את החבית והניחה להפרישה תרומה על אחרים וכו' ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ מעת שבדקה תחלה עד ג' ימים ודאי יין וכו' מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה. וכתב הכ"מ ברייתא פ' המוכר פירות וכר"י אע"ג דריב"ל פליג וקיי"ל כוותיה לגבי ר"י שאני הכא דדרומאי מתנו משמיה דריב"ל כר"י וכו' ע"ש. וקשה למה סתם הרמב"ם ואמר מכאן ואילך ספק ולא חילק בין אם מצא חומץ שאינו ברור למצא חומץ ברור דאז כנ ג' ימים האחרונים ודאי חומץ כדמסיק הש"ס שם פ' המוכר פירות אליבא דדרומאי וכדמסיק בסוגיין ומפירש לקמן דהלכתא כוותיה דריב"ל. וא"ל דפסק כסתמא דברייתא דתניא כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק הא דרומאי מתני משמיה דריב"נ פירושא דברייתא דקאי אג' ימים הראשונים והאחרונים וכ"פ הרשב"ם ואפשר שגם ר"י מודה בחומץ גמור וכמ"ש הרשב"ם וכ"מ בסמוך בסוגיין וא"ל כיון דסתמא דש"ס פליג אדרומאי לא פסק בהא כוותייהו דהא אף לסתמא דש"ס אריב"ל ג' ימים האחרונים ודאי חומץ ועוד מ"ט לא נסמך גם בזה אדרומאי ואירושלמי. ונ"ל מדמסיק הש"ס כמאן פשיט ליה פיליגי בה רב מרי ורב זביד חד אמר כר"י וחד אמר כריב"ל. ובעיא דאביי היתה אי מברכין על יין שריחו חלא וטעמו חמרא בפה"ג דה"ל חמרא או שהכל דה"ל חלא ש"מ דהנך אמוראי סברי דבהא פליגי ר"י וריב"ל וכלישנא קמא דש"ס וכיון דקיי"ל ריחא חלא וטעמא חמרא חמרא ליתא לדריב"ל. ואין לחלק בין חומץ גמור לשאינו גמור וכלישנא קמא. וזה ברור. ומ"ש הכ"מ עוד ויש לתמוה דהא בסוף קידושין ובריש נדה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה ומשני. מאן תנא חבית ר"ש אבל רבנן אומרים טבל למפרע ולמה פסק כר"ש במקום רבנן ואפשר דמשמע ליה כיון דאיפליגי אמוראי בפ' המוכר פירות בהאי ברייתא ש"מ דהלכתא כוותיה ע"כ. ודבריו תמוהים טובא חדא שתקפא עליו משנתו דסבר הך דמקוה ברייתא היא ואינו כן דמתני' הוא פ"ב דמקוואות. ואין לדחות סתם מתני' מקמי ברייתא וע"ק. הא בפ"י מה' מקוואות פסק הרמב"ם דטמא ודאי. וע"ק מאי ראיה מייתי מפלוגתא דאמוראי הא ודאי נפקא מיניה לדינא לענין ברכה לר"י מברכין איין דריחיה חלא וטעמו חמרא בפה"ג ולריב"ל מברכין שהכל וכמ"ש בסמוך וצ"ע. ועיין במ"ל פ"י מה' מקוואות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:4)

**ואתיין אילין וכו'.** וקשה הא לא דמיין להדדי דהכא פלוגתייהו בחומץ ברור והכא במאי פליגי וי"ל התם נמי טעמא דריב"ל חלודה גמורה שלא תהא רישומה של מחט ניכר א"א שתהיה פחות מג' ימים. ונ"ל דפלוגתייהו דמחט נמי היא בפירושה דברייתא וה"ג תני הניחה שיפה ובא ומצאה חלודה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהעלית חלודה וכ"ה בתוספתא פ"ג דטהרות וקאריב"ל הרי היא בחזקת שיפה בשלשה ימים הראשונים עד שיאמר ברי לי שהעלית חלודה היינו ג' ימים האחרונים והאמצעים ספק ור"י מפרש לה הרי היא בחזקת שיפה בג' ימים הראשונים ומשם ואילך ספק עד שיאמר ברי לי שהעלתה חלודה והיינו עד שעת מציאתה. והר"ש פ"ג דטהרות מיתי לה להך תוספתא ופירשה בענין אחר גם יש לו גי' אחרת ע"ש ואין דעתי נוחה בהן. ובמ"ל כ' פט"ו מה' שאר אבות הטומאות לא ידעתי למה השמיט רבינו דין זה דמחט שאמרו בירושלמי ע"כ ואפשר לומר לשיטתו אזיל דבפי"א מה' כלים כתב המשנה כצורתה מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת את התפירה טהורה ואם לאו טמאה וגרסי' עלה בשבת פ' במה בהמה א"ר ינאי והוא שרישומה ניכר פירש"י דלא בעינן שתהא חלודה כל כך שלא תהא המחט ניכרת כלל אלא כל שמעכבת התפירה וניכר החלודה בבגד טהורה לפיכך אין שיעור לחלודתה ולא בעינן ג' ימים לחלודתה ואיהו פסק כר"י דלא חייש גם בשלשה ימים האחרונים אימר לא הוחלדה כמו שכתב ביין וכמש"ל בד"ה שלשה ימים וכו'. אך היא גופא קשיא למה השמיט הא דר' ינאי וכמ"ש במ"ל שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:5:1)

**המוכר יין לחבירו סתם וכו'.** וקשה מאי קפשיט ליה מהך דלמא איירי בשבצר קודם החג ומכרו לו באותה שנה קודם החג וקאמר דחייב באחריותו עד החג וא"ל אי בשנה הראשונה בשבצר קודם החג איירי עדיין ה"ל יין מגיתו שהוא בחזקת יין עד מ' יום דהא אליבא דר' יהודה קיימינן ואיהו אמר לעיל אף ביין מגיתו עד הפרק וי"ל דא"כ ה"ל למתני המוכר יין מגיתו לחבירו דודאי אין סברא שבצר ימים רבים קודם החג דלא ה"ל יין מגיתו ודוחק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:5:2)

הדרן עלך פרק כל הגט