## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 9

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:2:1)

**ויצאה מביתו וכו'.** אפי' לא התירה אלא לאדם אחד. וקשה הא אמרי' ביבמות דף ל"ה זמנין שאין קידושין תופסין בכל העריות ר' תנחומא בשם ר"ה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומה ת"ל אחר פרט לפ' עריות. הרי דאיצטרך אחר לדרשא אחרינא וי"ל קסבר ר' אילא הא דאין קידושין תופסין בעריות יליף מהיקישא דכתיב כל אשר יעשה מכל תועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות לאחות אשה כמפורש בקידושין בבלי דף ס"ז. ועיי' מ"ש בתוס' ביבמות שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:2:2)

**הקיש הווייתה וכו'.** בקונט' הגהתי. אך עדיין קשה הא אמרי' בבבלי בסוגיין דאף בהווייה מיבעיא ליה אי קונה אם קידשה חוץ מפלוני ופשיט דמקשינן הוי' ליציאה א"כ איך נאמר דילפי' יציאה מהווי' וצ"ל דה"פ מקיש קודמי הויה הראשונה ליציאה שהיא קודמי הוי' שניה וכ"ה בבבלי בפרקין. אלא דלשון הש"ס לא משמע כן. לכך נראה דגרסי' הקיש יציאתה למיתה מה המיתה אין לה הויה אצל אחר אף יציאתה אין לה הויה אצל אחר וה"פ כתיב וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון וגו' מקיש יציאה למיתה מה מיתה לא נשאר אצלה שום הויה אצל אדם אחר כך גט אינו כשר אא"כ לא נשאר אצלה שום הויה ואיסור קידושין דבעל אצל אדם אחר. ובבבלי בסוגיין גרסי' מ"ט דר"א א"ר ינאי משום זקן אחד ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאדם אחד ר' יוחנן אמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני. ונראה ר' יוחנן ור' ינאי אית להו דבר אחד דקשיא לר' ינאי קושית הש"ס ה"ל לפלוגי בכה"ג במתני' וכמ"ש בקונט' וצריכין לומר דיליף ממיתה דמתיר' ומחצה ובעינן כמיתה ממש דמתרת לרוב העולם אף גט כן הוא וכ"ת א"כ והיתה לאיש אחר ל"ל י"ל איצטרך דלא נידרוש היקישא דמיתה כרבנן כדמסיק ורבנן דרשי לאיש אחר אין זה בן זוגו של ראשון זה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה וכ"ה בבבלי סוף פרקין. ועמ"ש בתו' בסמוך. ור' יוחנן קאמר דמאשה גרושה מאישה יליף ר"א דסברא הוא למדרש לאיש אחר כדר' ינאי אלא דלפ"ז ה"א אפי' לא התירה אלא לאיש אחד לכך איצטריך היקישא דמיתה וכמ"ש דאי לאו קרא דגרושה מאישה ס"ד למידרש היקישא דמיתה כרבנן דבעינן בגט שלא יהא לה הויה אצל אחר דומיא דמיתה. ועמ"ש לקמן בסוגיין בתו' בד"ה אף וכו'. ומעתה מ"ש תו' בבבלי דף פ"ג ע"ב בד"ה רבא וכו' א"כ תיקשי לר"י דפליג לעיל אר' ינאי ע"כ ל"ק כלל דאף ר' יוחנן כר' ינאי ס"ל. והא דפריך ר"א נמי מאיסור כהונה יליף. היינו דס"ד דמקשה דר"י אית ליה דר"א ורבנן בהא פליגי אי יליף מאיסור כהונה או לא ומשני רבא כר' ינאי ס"ל ואף ר' יוחנן סבר כן וכמ"ש. ותימא לי לפמ"ש תו' דף פ"ב ע"ב בד"ה אפי' וכו' וי"ל דמייתי כיון דאם לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א"כ כי אמר חוץ מפלוני הוי גט גמור דאל"כ סברא הוא אם לא נתגרשה אלא מאישה אפי' ריח הגט אין בו ולא הי' אוסרו הכתוב לכהנים. מאי פריך הש"ס לקמן אי נימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי ליה. הא לא דמיא להדדי שהרי אף ר"א מודה דאיסור כהונה שאני ופריך שפיר איסור כהונה שאני. ומאי דוחקא לאוקמי רבא כר ינאי דוקא ודלא כר' יוחנן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:3:1)

**אין אתם משיבין את הארי וכו'.** עיין בקונט' וכפרש"י. וקשה א"כ בטלת כל התשובות שיש לאחרונים להשיב על דברי הראשונים ונראה דהכי פריך כיון דודאי לית הלכתא כר"א דשמותי הוא מתלמידי ב"ש דאמרי לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ממש ואייתר לאיש אחר לכך מוקי לה ר"א אפי' לא נתגרשה אלא מאיש אחר אבל לב"ה איצטרך לאיש אחר שאם היא פרוצה במעשיה כגון יוצאת וראש' פרועה מצוה לגרש' כדאמרי' בבבלי לקמן סוף מכלתין. א"כ ליכא קרא להתיר ואין צורך להשיב על דבריו. ועיי' בתו' דף פ"ג ע"ב בד"ה רבא וכו' דאינהו סברי אי לאו התשוב' ה"א דגם ב"ה דרשי קרא לדר"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:3:2)

**לא נמצא מתנה על מ"ש בתורה וכו' תנאו בטל.** וא"ת א"כ אמאי אסרי רבנן הא אין ממש בתנאו ותהיה מותר אף לזה שאסרה עליו וי"ל דהכא באומר חוץ לפלוני איירי כמפורש בדברי ר"ט וה"פ לא נמצא שיורו זה ה"ל כמתנה על מ"ש בתורה וכיון דלאו תנאי הוא אלא שיורא ראוי שיתבטל מעשהו ולא יעקר דברי תורה דהא בכל תנאי אמרי' כל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל כ"ש הכא דליכא לבטל שיורו דיתבטל מעשהו מפני דבר תורה וכרבנן. ופריך אלא מעתה לא ישא בת אחיו כיון דע"י נשואין אלו אפשר שיתבטל דבר תורה ראוי שיתבטל מעשהו ומשני התם אין שום איסור בשעת נישואין ולאחר מותו. בלא בנים אין האיסור בא מחמתו אלא התורה אסרה עליו אבל כאן מותרת היא אלא הוא אסרה עליו. כך נראה מדברי הרשב"א. והא דס"ד דבבלי דרבנן בע"מ פלוגי מאי טעמייהו הא ודאי מתנה על מ"ש בתורה הוא ותנאו בטל ומעשה הגט קיים והרי היא מותרת לכל אדם י"ל כיון דלא קאמר לה לאו תנאי הוא על מ"ש בתורה הוא וכי לא סגיא לה דתינסב לאחוה דהאי גברא. ואפי' אמר לה בפירוש לא הוה מתנה על מ"ש בתורה ממש דליהוי תנאו בטל דהא אפשר שיהיו לו בנים. ואי מתנה בפירוש אפי' תפול לפניו ליבום תהא אסורה לו נראה דאפי' לרבנן הויא גט ושריא דה"ל מתנה על מ"ש בתורה. והא דקאמר בבבלי מתנה מי קאמר לה מי סגיא דלא מינסבת ליה לאחוה. ה"פ הא ע"כ בדלא אמר לה דאל"כ מ"ט דרבנן א"כ קשה לשון הברייתא. ובזה סרה תמיהת הרשב"א בסוגיין בד"ה מתנה וכו' ואין אנו צריכין לכל מה שדחק שם. וא"ת כיון דבחוץ איירי מאי השיב ר"ט מיבום הא מודה ר"א דמיתה וגירושין מתירין מה שאסר הראשון כמפורש בברייתא בבבלי וי"ל הירוש' לית ליה הך ברייתא דהא אמרי' לקמן מילתיה אמרה שאין גירושין מתירין מה שאסר הראשון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:3:3)

**ניתני ט"ז נשים כר"א.** וא"ת למה לא פריך אף לרבנן באומר ע"מ שלא תינשאי דהא בסוגיין מפורש בדר"ט דבחוץ פליגי משמע בע"מ מודו רבנן וי"ל קסבר הא דנקט ר"ט חוץ לאשמועינן אפי' בכה"ג ה"ל כמתנה על מ"ש בתורה וכ"ש בע"מ ורבנן בתרווייהו פליגי. ואיכא נמי בבבלי ברייתא מפורשת דבע"מ פליגי. א"נ י"ל אע"ג דמודו רבנן בע"מ לאו מטעמא דר"א אלא משום דה"ל מתנה עמ"ש בתירה ותנאו בטל ומעשה קיים ומותרת אפי' לאותו שאסרה עליו ולא מצי למיחשבי' בהדי ט"ו נשים. ועיין מהרש"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:3:4)

**מילתיה אמרה וכו'.** עיין בקונט'. ובבבלי בסוגיין גרסי' מודה ר"א במגרש אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וניסת ונתארמלה או נתגרשה מותרת לזה שנאסרה עליו השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר. וכ' תי' בד"ה מודה ר"א וכו' תימא למאן מודה לרבנן דפליגי עליה לא הוי גט ואינה מותרת לשום אדם ע"כ. ונ"ל דה"פ ומודה ר"א בע"מ דאינו גט דאין זה כריתות דעוקר מצות יבום ומתנה עמ"ש בתורה ובחוץ הוי כריתות כשניסת לאחר מותרת לזה שנאסרה עליו. והא דאמר בבבלי לר"ט במאי אילימא בחוץ משרי שרא ר"א וכו' אע"ג דרשב"א פליג אהך ברייתא נמי. הכי פריך אס"ד דבחוץ דוקא פליגי ודאי טעמו דסובר כשניסת לאחר מותרת לזה אלא ודאי ס"ל לר"ט אף בע"מ פליגי ולא חש ר"א לקושיתו. ועיין ברשב"א ומ"ש הרשב"א שם ואפי' אמר הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשאי לפלוני מכאן ועד ל' יום אין זה כריתות דלמא מאית האי דניסת לו תוך ל' ונאסרה על היבם אע"פ שהיא מותרת לו לאחר ל' אין זה כריתות דלמא מאית איהו תוך ל' ונמצא שע"י תנאו מתבטל תורת יבמין ע"כ. תימא מה צריך לדחוקי' אלו הא אפי' לא מת היבם נמי אסורה עליו שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אסורה עליו לעולם. ואפי' נדה בשעת נפילה ס"ד לאסרה כמ"ש תוס' ריש יבמות בד"ה ואחות וכו' כ"ש כאן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:3:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:3:5)

**לא אמר וכו'.** עיי' בקונט'. וקשה כיון דקסבר ר"א דגירושין של השני מתירין צ"ל כיון שניסת לאחר נתקה מאישות הראשון לגמרי א"כ ה"ה במיתה. ואפשר ליישב בדוחק הגירסא שלפנינו הא נישואין לא אם חזר הראשון ונשאה וגירשה סתם אסורה לזה שאסרה עליו מתחלה דמסתמא על דעת הגט הראשון הוציאה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:5:1)

**מצינו אשה וכו'.** וא"ת בכל תנאי דעלמא כגון שאומר אל תשתי יין עשר שנים שמותרת לינשא מיד וכשעוברת על התנאי נמצא בניה ממזרים הרי דמצינו אשה בתחלה אין עליה איסור ערוה ובסוף יש בה איסור ערוה וי"ל קסבר ר' שמי כל תנאי שהוא בשב ואל תעשה אסורה לעולם עד שתקיים התנאי. ואני תמה שזו היא מחלוקת ישנה בין הגאונים כמ"ש הרשב"א בסוגיין בד"ה בכולהו תנאי וכו' ע"ש. ולמה לא הביאו ראיה מדברי ר' שמי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:5:2)

**ע"מ שתבעלי לפלוני וכו'.** עיי' בקונט'. וכלישנא קמא כך פי' הה"מ פ"ח מה"ג לדעת הרמב"ם ע"ש. ולפי' קמא קשיא הא ר' מנא קאי אר' שמי משמע דאיירי באיסור ערוה וה"ק בתחלה יש בו איסור ערוה והיינו כל"ב שפירשתי וכ"כ הרשב"א. וצ"ל דקסבר סוף ביאה קונה וכי קאמר ע"מ שתבעלי סוף ביאה קאמר ואהעראה הוא דמחייב משום אשת איש. דאי תחלת ביאה קאמר תרווייהו בהדי הדדי קאתו. והא דאמרי' בבבלי קידושין דף י' ע"א איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ונ"מ כגון שהערה בה ופשטה ידה לקבל קידושין מאחר א"נ לכ"ג וכו'. ה"ה דהמ"ל דנ"מ לענין זה דאמר ע"מ שתבעלי לפלוני ולא גמר ביאתו אי שריא לעלמא או לא. והרשב"א כתב וקשה הא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ כשבועל פנויה הוא בועל דכל שמקיימת תנאה ה"ז מגורשת למפרע וכו' ע"ש. לא ידעתי מאי ק"ל דה"ק בתחלה הוא אסור לבעול דהא קיי"ל סוף ביאה קונה א"כ חיישינן שמא לא יגמור ביאתו וחייב על ההעראה ואית ביה איסור ערוה. דהא אין העראה קונה אא"כ פירש שרוצה לקנות בהעראה כמ"ש תו' שם בקידושין וזה שאמר ע"מ שתבעלי ודאי סוף ביאה קאמר. וכשעבר וגמר ביאתו הותר הגט למפרע ואין בו איסור ערוה כלל שהרי הותר למפרע ה"ה הכא מתחלה אין בו איסור ערוה ולבסוף יש בו איסור ערוה ונכון הוא. והרמב"ם כתב פ"ח מה"ג ה"ז גיטיך ע"מ שתינשאי לפלוני אם נישאת לו ה"ז גט כשאר כל התנאי' אבל אמרו חכמים לא תינשאי לא לאותו פלוני ולא לאחר לאותו פלוני לא תינשא שמא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה ולאחר לא תנשא. שאינו גט אלא בקיום התנאי עברה וניסת לאותו פלוני בטל הגט ותנא והולד ממזר. וכתב הראב"ד ולמה בטל הגט הלא יכול לקיים התנאי יגרש אותה וישאנה בטל התנאי ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר והכי איתא בירוש'. וכתב הה"מ לא מצאתי בירוש' אלא כך ע"מ שתבעלי מפלוני בתחלה היא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע. ואין ענינו למ"ש הר"א ופירושו בתחלה אסור לבעול שמא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה ואע"פ שבגמרי לא הוזכר זה אלא בע"מ שתינשאי דעת הירוש' דה"ה לע"מ שתבעלי. והרשב"א הסכים לדעת הר"א ע"כ. ונ"ל הא דכתב הראב"ד שיגרשנה המקדש תחלה ואח"כ ישאנה בעל התנאי אע"ג דאין ממש בקידושיו דהא עדיין לא חלו הגירושין כיון דלא נתקיים התנאי מ"מ כיון דבגמר ביאה תרווייהו בהדי הדדי אתיין קיום התנאי וקידושי הראשון הלכך יגרשנה הראשון תחלה. ופירושו בירוש' נראה ברור דכיון דבגמר ביאה חל הגט למפרע דהא אמר ע"מ א"כ למה יהיה הגט בטל וכמ"ש בסמוך בשם הרשב"א ובתירוצי. ובלח"מ כתב דה"פ מצינו אשה בתחלה כלומר המגרש אשתו ע"מ שתבעל לפלוני ובא אחר וקדשה ואח"כ בא עליה אותו פלוני בביאה ראשונה אינו חייב משום ערוה דלא חלו קידושין עד גמר ביאתו ובביאה שנייה חייב משום ערוה שכבר אלו הקידושין למפרע מיד אחר גמר ביאתו הראשונה והביא דמיון לזה הא למה זה דומה וכו' כלומר אותו פלוני אסור לבוא עליה אפי ביאה ראשונה מפני שנראית אשת איש מחמת קידושי האחר עבר ובטל הותר הגט למפרע. ופי' זה דחאו הה"מ ואמר שלא מצאו בירוש' כלומר שלא מצא דברים אלו שכתבתי מצינו אשה וכו' ע"ש. ומה מאוד רחוק פי' זה מפשט הירוש' דא"כ אהאי קאי דברי ר' שמי ועוד דדברי ר' שמי הן הן דברי ר' מנא. ועוד דעיקר הגירסא כמ"ש בקונט' א"ר מנא למה לא וכו' הרי שר' מנא חולק על ר' שמי. וכל זה גרם לו שלא ראה דברי הרשב"א בחידושיו. ולו ראה לא היה כותב שלא מצא הה"מ גירסא זו מצינו אשה וכו'. הרי הרשב"א מביא גי' זו בחידושיו. והה"מ מביא דברי הרשב"א אלו כמבואר בדבריו. אלא שהה"מ קשיא ליה קושית הרשב"א שכתבתי לעיל ומפני כך אמר שאין ראיה מהירושלמי אבל לפמ"ש לעיל ניחא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:6:1)

**הלכה כרשב"א.** בבבלי גרסי' מאן תנא אמר חזקיה רשב"א היא ר' יוחנן אמר אפי' תימא ר' דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהונה. וכתב הרשב"א וקיי"ל כר"י ואע"ג דחזקיה פליג לאו היינו חזקיה רבי' דר"י אלא בר בריה דרב הוה ע"ש. ותימא ולמה נאמר דבבלי פליג אדרבא נימא דאף ר"י מודה דהלכה כרשב"א כמפורש בסוגיין אלא דקאמר רב כהנא פליג וליה לא ס"ל כוותיה אלא כחזקיה רבו ס"ל וא"ל דילכון ר"כ דהוה מבבל ואף חזקיה הוה בבלי כדאמרי' בעלמא ר"ח ובניו עלו מבבל. ולא ידעתי מאי קאמר הרשב"א ואי חזקיה רביה הוה היכי א"ל דילכון דהוא מא"י הוה וצ"ע. ועיד אי חזקיה בר בריה דרב הוה איך הקדים לפרש המשנה קודם ר"י רבי'. ועמ"ש בתי' בסמוך. מיהו לעיל פ"ח ה"ב כתבתי בתו' בד"ה רשב"א וכו' דסתמא דש"ס לעיל מוקי למתני' דלעיל אתיא כר' ע"ש א"כ אם נאמר סתמא דלעיל ר' וסתמא דהכא רשב"א אית לן למפסק כסתמא דלעיל דקיי"ל הלכה כר' מחבירו. אך למ"ד סתמא בתרא עיקר הלכתא כרשב"א וצ"ע. ועמ"ש לקמן בתו' בד"ה זאת אומרת וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:6:2)

**אף ריח פסול אין בו.** כתב הרמב"ם ריש פ"י מה"ג המגרש' את אשתו וא"ל הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אע"פ שאין זה גט ה"ז פסולה לכהונה מדבריהן שנא' ואשה גרושה מאישה אמרו חכמים אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה מדבריהם. וכ' הה"מ וסובר רבי' שזו אסמכתא ופיסול זה אינו אלא מדבריהם וק' דבר"פ בבבלי גרסי' א"ר יוחנן מא דר"א מדכתיב ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה. פסולה לכהונה אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני. ואם פיסול זה אינו מן התורה היכי הוה יליף מיניה ר"א היתר האשה לעלמא ולרבנן לימא התם לאו דאורייתא. ואולי סובר לדבריו דר"א קאמרו או שהוא מפרש איסור כהונה שאני שחין זה אלא מדבריהם ואין ללמד ממנו היתר וזה דוחק וקושיא זו צ"ע ע"כ. ותירוצו בתרא קשה דהא אמרי' התם לר"ע אית ליה פירכא דאיסור כהונה שאני. משמע דסובר אפי' בדבר דאית ביה איסור דאורייתא שייך לומר איסור כהונה שאני. ונ"ל ראיית הרמב"ם מהא דגרסי' בפרקין דף פ"ג ע"ב ר' יוחנן אמר דילכון אמר שאני הכא הואיל שקנאתו ליפסול בו. ופירש"י לפסול בו לכהונה. וכ' הרשב"א וקשה א"כ איך מתגרשת בו כיון דחל מקצתו קנאתו ואין אשה מתגרשת ב' פעמים בגט אחד ושמא י"ל כיון דאין בו קנין גמור לא הורע כחו ומה שפוסל לכהונה אינו אלא מדבריהם וקשה הא מהא דאר"י טעמא דר"א וכו' ורבנן איסור. כהונה שאני משמע דבין לר"א ובין לרבנן דאורייתא ע"כ. והרמב"ם מפרש כפירש"י ש"מ דמדבריהם הוא. ודקשיא מהא דר' יוחנן נראה דמפרש דגם ר"י סובר עיקר טעמא דר"א דמקיש גט למיתה דכתיב וכתב לה וגו' או כי ימות מה מיתה מתיר ומחצה אף גט כן כדאמרי' בריש סוגיין. אלא דאיכא לאקושי נמי מה מיתה אין לה הויה אצל אחר אף גט כן וכרבנן. אך מדברי חכמים גרושה מאישה לכהונה ש"מ דמודו דחוץ לפלוני גט גמור הוא מהיקישא דמיתה דמתיר ומחצה דאל"כ אין סברא לאסור גרושה מאישה לכהן. וכמ"ש בתוס' שם דמסברא קאר"י. ועמ"ש בר"פ בד"ה הקיש וכו'. ורבנן אמרין איסור כהונה שאני דהחמירו חכמים הרבה ואע"ג דחוץ לא הוי גט אפ"ה גרושה מאישה הוי גט לפסול לכהונה. ומעתה מאי דקשיא להרשב"א אהא דא"ר ינאי אפי' ריח פסול אין בו. אמאי מי גרע חוץ ממגורשת מאישה לחודא ע"ש. י"ל כיון הא דפסולה לכהונה הוא מדבריהם לרבנן לא גזרו באימר אי את מותרת לכל אדם דליכא למגזר שמא יאמרו גט מעליא הוא שהרי לא התירה לשום אדם משא"כ בחוץ אם נאמר שפסולה לכהונה חיישינן שמא יאמרו גט מעליא ותינסב לכל אדם חוץ מפלוני. ועיי' בב"ש סי' ק"נ סעי' ב' דנראה שנעלם ממנו דברי הירוש' ולא ירד לחלק במ"ש. ומ"ש הלח"מ פ"ח מה"ג ומ"מ האי דהאשה רבה דאמר רב ה"ל לר"א למדרש מרגניתא ודרש חספא וכו' קשה אי אסמכתא הוא מאי קשיא ליה הא ר"א רצה לדרוש דרשה גמורא ולא אסמכתא ע"כ. נראה דלק"מ דמאי דקאמר דדריש חספא היינו דא"צ לדרשתו דמילתא דפשיטא היא דאינו גט דודאי דר"א הלכה היא אלא דלא צריך קרא להכי וכיון דרצה למדרש מקרא אסמכתא בעלמא ה"ל למידרש אסמכתא דהיא מרגניתא דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה הוי ריח הגט. והא ליכא למימר אע"ג דמדאורייתא הוא כתב הרמב"ם לשון מדבריהם לפי שאינו מפורש בתורה אלא קבלת חכמים היא כמ"ש ריש ה' אישות בקידושין ע"ש דודאי מדברי סופרים מיקרי הלכה למשה מסיני אבל מדבריהם משמע שאינו הלכה אלא מדרבנן ממש. ונראה דקסבר ר' ינאי דאין ריח הגט בכהונה אלא בגרושה אבל לא בשאר פסולים דכה"ג קאמר לעיל פרק הזורק הלכה ח' אין בה אלא משום יחוס כהונה. ובבבלי פ"ג דף כ"ד ע"ב מפרש כל שיש בו ריח הגע פוסל לכהונה ע"ש ועמ"ש בתוספות בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:6:3)

**זאת אומרת לא חשו וכו'.** עיי' בקונט'. וקשה הא א"ר יוחנן בסמוך מתני' רשב"א היא א"כ ודאי שצריך ליטלו הימנו. ואפי' נאמר דסובר כר"י דהכא שאני הואיל וקנאתו כמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה הלכה וכו' מ"מ אליבא דר"ע צריך ליטלו הימנה ונ"ל דה"ג כהנא אמר זאת אומרת חשו אין תימר לא חשו וכו' א"ר אחא זאת אומרת שלא חשו אין תימר חשו וכו' וה"פ כהנא ור' אחא פליגי בפלוגתא דחזקי' ור"י כהנא כר"י דמתני' כרבי וקאמר ממתני' איכא למידק דחשו חכמים באומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ לפלוני הוה ריח הגט ופסול לכהונה דאס"ד דלא חשו ואין כאן אפי' ריח הגט למה יטלו הימנה אפי' בעודו בידה סגי שיאמר הרי את מותרת לכל אדם דהא קיי"ל כר' אלא ודאי דחשו והכא היינו טעמא כדר"י הואיל וקנאתו ליפסול לכהונה ופליג אר' ינאי דאמר אפי' ריח פסול אין בו. ור' אחא כחזקיה דמוקי מתני' כרשב"א וקסבר דלא מהני ריח הגט לפסלה לכהונה. ודייק ליה דלא חשו דאס"ד דחשו קשה אמאי אסרו חכמים במתני'. כי היכי דחשו באומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם לפסלה לכהונה ש"מ דסברא הוא דהוה גט משום דבידו לגרש א"כ אף באומר חוץ לפלוני ליהוי גיטא לאותן שהתירו דכל מה שבידו לגרש מצי לגרש ולית ליה הא דאמרי' בבבלי ריש פרקין איסור כהונא שאני. ועמ"ש לעיל ר"פ בתו' בד"ה הקיש וכו' ובתו' בד"ה הלכה כרשב"א וכו' ובד"ה אף ריח וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:7:1)

**כל שאלו בתנאי ע"מ פסול וכו'.** משמע דאפי' תנאי ע"מ פוסל. וקשה הא מפורש לעיל דבחוץ פליגי אבל בע"מ אפילו בכתב כשר וכ"ש בע"פ וכ"ה בבבלי וי"ל אתיא הך ברייתא כרבא דאמר ע"מ פוסל לפני תורף וה"ק כי היכי ע"מ בכתב לפני התורף פסול דגזרי' אטו חוץ ה"נ יש לנו לגזור בבע"פ לפני התורף ע"מ אטו חוץ דהא חוץ מדאורייתא פסול אפי' בע"פ לפני התורף וא"ת איך כייל כל שפוסל בכתב וכו' הא חוץ בע"פ לאחר התורף ודאי דאינו פוסל אלא בכתב כדמוכח מתני' דתני כתבו וכו' וי"ל בתנאי שע"מ איירי אבל לא בחוץ וכן משמע לשון הש"ס א"נ שילא מוקי מתני' בלפני התורף וקמ"ל דאפי' לפני התורף ובכתב חוץ. הוא דפוסל ולא ע"מ אבל ע"פ נמי פוסל בחוץ לפני התורף. מיהו בבבלי לא משמע הכי אלא לכ"ע חוץ פוסל בכתב אפי' לאחר התורף וע"ש בתוס'. ונראה לר"ז אפי' אמר בע"פ קודם התורף וכתבו בתוכו לאחר התורף כשר דאל"כ אמאי לא מוקי ר"ז ברייתא דחני אבוה דר' אבון בכה"ג ואין צורך להגיה כלל א"ו כמ"ש. ודברי תוס' בד"ה אבל וכו' ע"ש תמוהים דמרב ספרא אין ראיה אם נכתב אח"כ. גם אין ראיית' מוכרחת כ"כ דר"ס ור"ז אמרו דבר א' וצ"ע. ועיי' ברמב"ם פ"ח מה"ג:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:2:1:1)

**אלא לאבא ולאביך וכו'.** בבבלי גרסי' בעא מינה רבא מר"נ חוץ מקידושי קטן מהו וכו' ומיבעיא ליה באומר חוץ מירושתך ועוד מיבעיא ליה התם בהרבה דברים ע"ש וא"ח למה לא קמיבעיא ליה נמי באומר חוץ ממעשה ידיך מהו מי אמרי' בנישואין לא שייר או דלמא עדיין לא הוה כריתות כיון דידיה משועבדים לו. ולעיל פ' מי שאחזו דף ל"ב משמע דאין זה כריתות גמור וי"ל כיון דאין מעשה ידיה משועבדים לו מדאורייתא ה"ל כאלו התנה שתתן לו מאחיה זוז א"נ למאי דא"ר אילא שם לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה לזה א"כ כל שמגרשה אינו יכול להתנות על מעשה ידיה ואינו אלא חזרה או דה"ל כמתנה על דבר שאי אפשר לקיימו ואתיא כפלוגתייהו דריב"ב ורבנן כמפורש בבבלי בפרקין דף פ"ד. ואין לומר דה"ל כדבר שאפשר לקיימו שיכולה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה דודאי אינה יכולה לומר כן דכיון דמעשה. ידיה של בעלה הראשון והוא אינו חייב במזונותיה ממה תתפרנס. וא"ל דאפשר לקיימו שלא תנשא לבעל כדאמר רבא גבי שלא תאכל חזיר דאפשר דאכלה ולקיא דשאני הכא דאין זה כריתות וצ"ע לדינא. ועוד מיבעיא ליה התם חוץ מתרומתיך מהו פירש"י שאל תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה וכ' חו' וא"נ לר"י דבלא"ה לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאה וכו' ונ"ל כהן המגרש לכל דבר חוץ שלא תאסר באכילת תרומה מהו וכו' ע"ש. ופירושם זה קשה אם נאמר דהוי גט אין ברצונו תלוי להאכילה בתרומה דודאי לאו קנין כספו היא ואסורה בתרומה לכן נ"ל בבת כהן הנשואה לישראל איירי וזרע אין לה דכתיב ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה ואמר איהו חוץ מתרומותיך שתהא אסורה לשוב לבית אביה לאכול תרומה דבי נשא ומיבעיא ליה כיון דאוסר עלה תרומה דבי נשא ש"מ שהוא רוצה שתהיה עוד קנין כספו והרי היא קשורה בו או דלמא כיון דלאו שיורא דנשואין הוא לאו שיורא ושריא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:2:2:1)

**(שייך לעיל) רבי אחא אמר וכו'.** כ' התי"ט במשנתינוי כולא מלתא אסיפא דגט שחרור קאי ור' אחא אתא למימר למה לא פליג ר"י בסיפא וקאמר דלא התפיס' התורה שם כריתות אלא ערוה שיש בה הויה צריך שיכרות משא"כ בשחרור וא"ר מנא דלענין זה בלחוד א"צ שיהא שחרור ממש כגט אשה דלא יימר ודין אבל שטר בעינן ואפשר דר' מנא אגט אשה קאי וכגמרא דידן דלא יימר ודין ביו"ד דמשמע דינא ע"כ. ותימא מי איכא למ"ד דגט שחרור אינו שוה לגטי נשים בכל דבר הצריך לכריתות וכמ"ש הוא בעצמו במשנה ג' פ"ק דקידושין וכן מפורש לעיל ריש פ"ג. ועוד קשה לפי' מה לו להזכיר פה ערוה שיש בה הויה ה"ל למימר סתמא אלא ערוה ומה שפירש בדברי ר' מנא הוא תימא דמדבעי ליה באומר הרי את לעצמך מפורש דקאי אגט אשה. ולפמ"ש בקונ' ניחא והוא ברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:2:3:1)

**צריך שיאמר וכו'.** עיי' בקונ'. ונ"ל דה"ג אר"י בר' בון סגי שיאמר הרי את של עצמך מתני' אמרה כן וכו' וה"פ מדתנן במתני' בעבד גופו של גט שחרור הרי את לעצמך ומה עבד דגופיה קני סגי שיאמר הרי את לעצמך אשה דלא קני גופה לא כ"ש. וכ"ה בבבלי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:2:1)

**לית כאן ספק גירושין וכו'.** וא"ת למה תני להו במתני' דיבמות פ"ג גבי ספק קידושין י"ל לאשמועי' זהו ספק קידושין דתנן התם אתי למעוטי הנך תלחא דליתא בקידושין וכמ"ש ביבמות. ותו' כ' שם בד"ה למעוטי זמן דליתא בקידושין מספקא לר"י כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אי מהני בקידושין או לא ע"ש. וא"ת ע"כ לומר דמהני דאל"כ ל"ל לאתויי הכא הך פסול דגט דכתב בכחב ידו ואין עליו עדים וי"ל הואיל ונקט הכא הנך תלתא בהדי הדדי דלכולהו לר"מ אינו ממזר נקטוהו נמי התם ביבמות. וא"ת בבבלי דמסיק דמתני' ר"מ משום דקשיא ליה ותו ליכא והאיכא וכו' לישני דנקט הנך תלת דליתנהו בקידושין ואתיא מתני' אף כרבנן דוק מיניה איפכא דכתב בכתב ידו וכו' פסול בקידושין וליכא לשנויי הכי וי"ל מדנקט מנינא ברישא והרי אלו פסולין משמע ליה למעוטי בשאר גיטין הוא דאתי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:3:1)

**וכולן לא תצא שלא להוציא לוזה על בניה.** משמע דוקא בשיש לה בנים דאיכא לעז הוא דלא תצא אבל אין לה בנים תצא. מיהו מדקאמר סתמא וכולן אם נישאו לא תצא משמע אפי' באין לה בנים לא תצא. גם בבבלי בסוגיין מפורש דא"ר יוחנן משמי' דר' חלפתא לעולם לא תצא אפילו באין לה בנים. ועוד דלעיל פ"ח הל' י' קא"ר יוחנן אמתני' דגט קרח לית בה תצא ואס"ד דבאין לה בני' תצא לא הי' לו להגיה מתני' דאיכא לאוקמה באין לה בנים. ועוד דגרסי' לעיל פ"ח ה"ד אמתני' דגט ישן אר"י אמר שמואל וכולן אם נישאו לא תצא שלא להוציא לוזה על בניה והתם ודאי אפי' באין לה בנים כמפורש בבבלי דף ע"ט ע"ב ע"ש. לכך נראה דה"ק כל שנישא' לא תצא אפי' אין לה בנים שלא להוציא לעז על בני אותן שכבר נישאו. והא דאר"י אמר שמואל בגט ישן וכולן קאי אכל פסולי דרבנן ועמ"ש שם ה"ד בתו' בד"ה וכולן וכו'. ושם ה"ו בד"ה לית בה תצא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:3:2)

**בתו שניסית לשוק בגט זה וכו'.** וקשה כיון דמדאורייתא גט הוא וראוי' היבמה ליבום ואמרי' בבבלי פ"ב דף כ"א חליצה במקום יבום לאו מצוה היא א"כ אפי' בלא ניסת נמי תהא מותרת לייבם דלא עדיף חשש הלעז על בניה דלא גזרו ממצוה דאורייתא וי"ל הך סוגיא אתיא כמ"ד מצות חליצה קודמת ופלוגתא דתנאי היא בבכורות פ"ק. והא דגרסי' בסמוך בתו שניסת לאחיו וכו' היא הגי' הנכונה וקמ"ל דאע"ג דנדחה מצות יבום לגמרי אפ"ה הוי גט וקמ"ל בבתו שניסת לשוק ובבתו שניסת לאחיו. וביבמות פ"ג הגי' צרתה שניסת לאחיו וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:4:1)

**הדא דתימר בשלא הוחזק וכו'.** וא"ת לפמ"ש בקונטרס דאיירי בשהודה הלה א"כ מאי פריך ר' יוסה אם בשלא הוחזק אפי' מב"ח לא יגבה. למה לא יגבה כיון דהלוה מודה וי"ל קסבר ר"י אין חילוק בין שנתקיים בב"ד או שהלוה מודה בשעת התביעה לעולם לית ליה קלא ופריך שפיר. מיהו לשון הש"ס דחוק קצת ועמ"ש פ"ג דיבמות בתו' בד"ה אם שלא הוחזק וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:4:2)

**לוה הזקן ושיעבד הבן וכו'.** וא"ת מאי תמיה היא זו ודאי דמצינו כיוצא בזה וי"ל כיון דאינו אלא חששא ושיעשה הזקן קנוניא מלתא דלא שכיחא היא אין לנו לחוש לכך ולפסול בשביל חששא רחוקה זו. ובהכי ניחא מה שהקשי' ביבמות שם בתו' בד"ה לוה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:4:3)

**אית לך מימר מפני קנוני' וכו'.** וקשה לפמ"ש לעיל פ"ח ה"ז בחו' בד"ה מתני' וכו' גם בגט שייך קנוניא על הלקוחוח שלקחו שדות ממנה מזמן הגט ועד עכשיו וא"ל דאי משוס קנוניא זו אין לפסול מיהת דלא לגבות ביה כלל אלא דלא לגבות ממשעבדי דהא מסקינן לקמן דלת"ק גובה מבני חורין ולר"א ממשעבדי א"כ שפיר קאמר משום קנוניא לא גביא ממשעבדי לת"ק. ועמ"ש לקמן בתו' בד"ה מה בינייהו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:5:1)

**הללו חובין על גרמיהון וכו'.** בבבלי גרסי' אמר רב כתב ידו שנינו אהאי וכו' ואלא אמציעתא הרי יש עליו עדים. פירש"י מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר הרי יש עליו עדים. וא"ת הרי עדים פסולים שחתמו על שטר שאין בו זמן כדאמר רב המנונא וא"ל שיאמר כיון שניכר מתוכו לא חשו לחתום דא"כ אפי' חתמו שטר מוקדם שניכר מתוכו יהא כשר ולא משמע כן בבבלי ב"מ דף ע"ב ע"ש בתו'. וי"ל כל שלא חתמו שקר יכולין לומר טעינו וסברנו גט אין צריך זמן וכ"מ בתו' שם בב"מ. ורב המנונא סובר דטפי מסתבר לומר שלא חשו לחתום שקר כיון שפסולו ניכר מתוכו ופסול לגמרי. ועמ"ש לקמן בד"ה בגין וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:6:1)

**מה חמית מימר בן.** וקשה הא איצטרך לאשמועי' דסד"א מתני' דלא כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי והולד ממזר ולא כר"א דפליג בסיפא אלא קסבר כיון דכתב בכתב ידו וכתב ונתן קרינן ביה ואע"ג דליכא עידי מסירה כשר ורבנן פסלינהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תינשא ואם ניסת הולד כשר וכן פירש"י במתני' וקמ"ל רב דמודה ר"מ דכתב ידו כמאה עדים דמיא וי"ל סובר המקשה דאין סברא לומר דתלתא פלוגתא איכא בדבר. ותו' כתבו אפירש"י ואין נראה דאיכא בגמרא דמוקי לה כרבי מאיר ע"כ והדבר תימא וכי נעלם ממנו דבר זה הרי הוא גופיה פירש ולמאן דמוקי לה בגמרא כר"מ איכא למימר כחב ידו כמאה עדים דמי. לכך נ"ל דקסבר רש"י לפי המסקנא דקיי"ל כר"א ואף עידי מסירה כרתי וכ"ש עידי חתימה ע"כ לומר דתלתא תנאי בדבר ורישא לאו ר"מ היא דאי ר"מ קשיא הל"ל אף עידי מסירה כרתי. ומה שתירץ הרמב"ם משום דהוה משמע שיהו צריכין כולן עידי חתימה ועידי מסירה. קשיא לן האי מסיים ר"א בדבריו וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם א"כ איך אפשר לפרש דבריו דמחמיר מת"ק אלא ודאי אף דקאמר קולא היא דאפי' עידי מסירה כרתי וכ"ש עידי חתימה. לכך פירש"י דלפי המסקנא ח"ק לאו ר"מ הוא אלא תנא שלישי דמכשיר בלא עידי חתימה ובלא עידי מסירה הלכך לא מצי למימר אף דפליג את"ק בהא. וכיון דת"ק איירי בשאין שם עידי חתימה לכך מסיים שאין העדים חותמין וכו'. לאשמועינן דלא פליג בעידי חתימה לחוד וכמ"ש הרי"ף והדברים ברורים. ועמ"ש בסמוך בד"ה בגין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:6:2)

**בגין דרב ושמואל וכו'.** עיי' בקונט'. ונראה דר' מנא ור' יוסי פליגי בדר"א בפלוגתא דהרי"ף והרז"ה ור' מנא סובר כהרי"ף אף בעידי מסירה מכשיר וכ"ש בעידי חתימה והא דלא קאר"א אף דמודה ר"א דעידי חתימה עיקר וכמ"ש הרי"ף. ור' יוסי סובר כהרז"ה דלר"א עידי חתימה לא מעלין ולא מורידין. ומ"ש הרשב"א דמתני' דחמשה שכתבו טופס וכו' קשיא להרז"ה דאלו לר"א כיון דמסר ליה באפי תרי כשר ולא מזוייף מתוכו הוא זה כיון שפסולו ניכר מתוכו כיון שאין לחוש שמא אתי למסמך עליה ע"כ. ונ"ל דאין מכאן ראיה דקסבר ר' יוסה כיון דהעדים מעידי' דאכולהו חתמי אלא שאין אנו סומכין עליהם ודאי דה"ל כמזוייף מתוכו ולא דמי' לשמות מובהקין דעכו"ם שמביא הרשב"א ראיה מיניה דהתם חתימתם כמאן דליתא וליכא למיחש דאתי למסמך עלייהו ועמש"ל בתו' בד"ה הללו וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:4:2:1)

**ר"י בשם ר' ינאי דברי חכמים פסול.** בבבלי גרסי' ור' ינאי אמר אפי' ריח הגט אין בו ר' ינאי לית ליה דר"א ה"ק לרבנן אפי' ריח הגט אין בו. וצ"ל דהירושלמי פליג וסובר דר' ינאי פוסק הלכתא דלא כר"מ ודלא כר"א אלא כחכמים דהכא ליכא לשנויי כדשני הבבלי ועוד מעובדא דר' יוחנן בסמוך מוכח דהכי ס"ל לר' ינאי והא דגרסי' בבבלי דר' ינאי אמר אפי' ריח הגט איך בו לרבנן. לאו היינו חכמים דמתני' דהא תנן בסיפא ואם ניסת הולד כשר וכיון דבדיעבד כשר וודאי יש בו ריח הגט דהא מדאורייתא הוי גט אלא הנך רבנן כר"מ סברי כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין הולד ממזר. ועמש"ל בחו' בד"ה מה חמית. והא דסובר ר' יוחנן דר' ינאי מכשירה לכהונה היינו מדקאמר דברי חכמים פסול משמע ליה דהכי הלכתא. וקשה לשיטת הרז"ה שכתבתי בסמוך דלר"א עידי חתימה לא מעלין ולא מרידין א"כ מאי דוחקי' דבבלי לשנויי דר' ינאי לרבנן קאמר ליה לישני דלר"א קאמר ואעידי חתימה קאי דלר"א בעידי חתימה אפי' ריח הגט אין בו וא"ל דפשיט ליה דר' ינאי אמתני' קאי הא הרז"ה ממחני' דייק דלר"א עידי חתימה לא מועלין ולא מורידין מדלא קאמר אף וכמש"ל וי"ל קסבר דר' ינאי אגט דתנן במתני' קאי וגט דמתני' בעידי מסירה בלא עידי חתימה איירי ור"א דאמר שאין העדים חותמין וכו' היינו בגט שנמסר בפני עדים איירי ודוחק. והרשב"א כתב לפי פסק הרי"ף דהלכתא כר"א בגיטין אבל לא בשאר שטרות קשיא היכי פרכינן סוף ב"ב לר"י מהא דר"א דאמר מסרו לו בפני עדים כשר וגובה מנכסי' משועבדים אלמא מדפרכינן ש"מ כוותיה קיי"ל ומדלא משני אנא כרבנן ס"ל ש"מ כר"א קיי"ל אפי' בשטרות. והרמב"ן פי' דהכי פרי' ע"כ לא פליגי רבנן אלא משום דליכא שטר בחתימה אבל הכא דאיכא שטר בחתימה מודו ומשני שאני התם בגט חוב שמסרו לו בפני עדים שיעבוד נפשי' בשטר ועדים משא"כ כהוחזק כתב ידו בב"ד דאין כאן עדים אמנה שבשטר. וכתב הרשב"א ואינו מחוור דא"כ הל"ל שאני הכא דלאו אמנה שבשטר הן מעידין שזה עיקר כוונתו בתשובה זו ע"כ. ולדידי קשה עוד אם הודה הלוה בפני ב"ד שחייב לחבירו מנה שבשטר והם קיימו חתימת ידו וכי יגבה בו ממשעבדי הואיל והודאה זו כחוב גמור הוא כדקיי"ל הודאה אחר הלואה חייב גם נתקיים ויש לו קול והא ודאי ליתא דסוגיין משמע דלעולם לא גבי ממשעבדי אם אין עדים חתומין עליו. ואפשר לתרץ קושית הרשב"א כיון דשמואל קאמר הלכה כר"א אף בשטרות אף רמי בר חמא הכי ס"ל ולכך פריך מר"א אבל אנן לא ס"ל כוותיה אלא כמסקנא דרב. ועי"ל מדקאמר ר' יוחנן לרבנן אפי' ריח הגט אין בו כמפורש בבבלי בסוגיין אין סברא לומר דאפי' הוחזק פליגי רבנן דא"כ צ"ל דבתרתי פליגי בלא נתקיים אפי' ריח הגט אין בו ובנתקיים יש בו ריח הגט ולר"א בתרווייהו כשר לכתחלה גם ה"ל להזכיר דין דנתקיים בדברי הת"ק. ול"נ דיש לקיים פי' הרמב"ן בדברי המקשה. והגי' הישנה עיקר דמשני שאני כתובה דמשעבד נפשיה וה"ק התם שכבר שעבד נפשיה לגבות ממשעבדי בכתובה לכך גובה ממשעבדי בנתקיים דאיכא תרתי משא"כ בשאר שטרות דלעולם ליכא שיעבוד משעבדי בכתיבה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:5:2:1)

**כמה דאת אמר גט אחד וכו'.** עיי' בקונט'. וקשה הא אין הטעם משום דה"ל גט לשתי נשים אלא משום דאין ברירה וכן מפורש בבבלי לעיל פ"ג וי"ל ר' לעזר בר' יוסי פליג וסובר שאין הטעם משום אין ברירה. והיינו דמסיק לעיל ר' יוסי בר' ביבין מתני' דר"ש היא דאמר אין ברירה דר' יוסי פליג אר' לעזר בר' יוסי. אך קשה האומר ללבלר וכו' לא דמי כלל לכו תב לשתי נשים דהא לעולם אינו כותב אלא לאשה אחת ולמ"ד יש ברירה הרי הוברר הדבר למפרע שלא נכתב אלא לאשה אחת וי"ל קסבר ראב"י דלהא לא צריך קרא שאין כותבין אחד לשתי נשים כאחד דגט מצוה היא וקיי"ל אין עושין מצית חבילות כמפורש בבבלי סוטה פ"ק דף ח' דמדאורייתא אסור ע"ש בתו'. וכ"ש לר"מ דאמר המשנה בגיטין הולד ממזר אף זה כשינוי מטבע הוא. א"כ ע"כ לומר דקראי אתי למעט האומר ללבלר וכו'. ונראה דהיינו טעמא דסיפא דמתני' דתנן חמשה שכתבו כלל וכו' ולא תני בקצרה הכותב לחמשה נשיו כלל בתוך הגט אלא דאסור לעשות כן דאין עושין מצות חבילות אבל ה שכתבו לנשותיהם בגט אחד אין זה מצות אבילות כמפורש שם בבבלי. מיהו ראב"י פליג וסובר דאפי' בכה"ג הוי מצות חבילות דאל"כ מנ"ל לאוקמי קרא באומר ללבלר דלמא קרא אתי למעט שניכר שכתבו גט לנשותיהם בשטר אחד. אלא דלפ"ז תיקשי ליה סיפא דמתני'. לכך נראה דטפי מסתבר ליה למוקמי קרא למעט האומר ללבלר וכו' מלמעט ה' שכתבו בשטר א' לחמש נשים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:1)

**מודה ר"י שאם הזכיר גירושין וכו'.** וא"ת לפמ"ש בקונט' בד"ה מגרשין את נשותינו וכו' מפורש אע"ג דכתב גירושין לכל א' ה"ל כלל וכ"ה בבבלי בסוגיין וי"ל התם שכבר כתב הכלל אף שפרטן בתר הכי והזכיר גירושין לכל אחת ואחת כשר אבל לר"י דאין כאן כלל אלא מדכתב בוי"ו אמרי' דאדלעיל קאי ואם הזכיר גירושין לכל אחת הגירושין מפסיקין. והא דגרסי' בבבלי א"ר יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד זהו טופס לאו למעוטי גירושין לכל א' ואחד דהוי כלל אלא רבותא קאמר דאפי' זמן מפסיק וכ"ש גירושין לכל א' דהוי פרט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:2)

**חייליה דר"י וכו'.** וקשה מאי ראיה מייתי ממתני' דנדרים ודאי דמודה ר"ל דלר"ש לא הוי פרטא אלא באומר שבועה לכל אחד כמפורש פ' הפקדון ומתני' דנדרים כר"ש אתיא וכן מפורש בבבלי שם בנדרים וי"ל ודאי לאו קושיא היא לר"ל אלא ה"ק ראייתו דר"י מהך מתני' דסתמא תניא דולא לך כללא הוא וקרבן לכל א' הוא דהוי פרטא ור"י כללא אית ליה הלכה כסתם משנה. אך קשה לי הא גם לר"י קשיא מתני' דדוקא קרבן לכל א' הוא דהוי פרטא אבל לא לך לא לך אפי' בלא וי"ו כללא היי ור"י קאמר שואל בשלום פרטא הוי וזה דלא כר"ש וע"ק דתנן פ' האיש מקדש האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו ובזו אם יש בכולן ש"פ מקודשת ואמרי' מאן תנא התקדשי התקדשי אמר רבה ר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל א' וא'. וכיון דר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ה"ל למפסק כר"ש ולא כר"י. ומפורש בבבלי בקידושין שם דף מ"ד ע"א דמתני' כר"ש דוקא ודלא כר"י. וראיתי להכ"מ פ"ה מה"א שתמה על הרמב"ם שפסק כסתם מתני' דקידושין דאתיא כר"ש ובפ"ד מה"נ פסק דלא כוותיה. ובפ"ד דנדרים תירץ בקידושין סתם תנא כוותיה ובשבועות סתם דלא כוותיה אמרי' ראה ר' דבריו של ר"ש בקידושין ודברי ר"י בשבועת הפקדון אע"ג דבנדרים סתם לן כר"ש כיון דשבועות ונדרים בחדא שיטא שייטי אית לן למסמך טפי אסתמא דשבועות ע"ש. ותירוצו תימא לאו טעמא בעי למה ראה ר' דבריו של ר"ש בקידושין ודבריו של ר"י בשבועות והסברא נותנת איפכא דכל מילי דמיין להדדי מאי דהוי כללא בחד הוי כללא בכולהו גם בסוגיין מדמי הא דגט להא דשבועות וע"ק הא סתמא דשבועות כר"מ אתיא דאף דגרסי' בסיפא לא לך פרטא הוי וכגי' ר"ת וכמ"ש הכ"מ מ"מ מדתנן ברישא שבועה שאין לכם בידי כללא הוי מכלל דולא לך פרטא הוי דאל"כ ליתני רבותא טפי ולא לך דהוי כללא וכ"ש שאין לכם וכן מפורש בבבלי שם בשבועות לר' יוחנן. וא"ל דדייק מסיפא מדתני לא לך פרטא הוי מכלל דולא לך כללא הוי מ"מ מתני' לאו סתמא כר"י הוא א"כ אף דכר"ש נמי לא אתיא מ"מ ליכא למשמע מינה כלום ועוד הא בגמרא שם מפורש דדייק מתני' דר"מ היא. אלא דגם אש"ס קשיא איך דייק מרישא דר"מ היא הא לפי גי' תוס' שם איכא למידק מסיפא דרישא איפכא ובמ"ש. וע"ק מסיפא ה"ל למידק בפשיטות כיון דסתמא ודאי ר"מ א"כ מפורש דלא כשמואל דהא תנן לר"מ לא לך פרטא הוא. ונראה לפי גי' זו אף בסיפא גרסי' שבועה שאין לך בידי חיטין שעורין כוסמין חייב על כל אחת ואחת רמ"א אפי' חטה שעורה וכוסמת. והך סתמא כר"י אתיא ודלא כר"מ וכמפורש בסמוך בדברי ר' יוסי וה"ל סתמא דרישא כסתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתמא קמא אלא כסתמא בתרא ובזה מיושב קושיתי מסתמא דשבועות. אף שאין לשון הכ"מ משמע כן. ור' יוחנן דדייק מרישא דרישא כר"מ ה"ק אי לאו סיפא איכא למידק מרישא דלר"מ דסתם מתני' נשני' אליביה לא לך פרטא הוי ודלא כשמואל אבל השתא דנשני' בסיפא לא לך פרטא היא ודאי דאזדא ליה דיוקא דרישא דהא קשיין דיוקא אהדדי אלא דסיפא עצמה מפורשת דלא כשמואל דקאמר לר"מ לא לך כללא הוא וניחא ליה לתלמודא לומר דראיית ר' יוחנן מדיוקא דרישא ולא ממה שמפורש בסיפא. והשתא כי פריך הש"ס מסיפא אע"ג דדיוקא משמע ולא לך כללא היא לר"מ ל"ק מינה לר"י דהא מתני' לאו לדיוקא אתי כמ"ש דדיוקי רישא וסיפא סתרין אהדדי וראיית ר' יוחנן מסיפא והשתא לכל הגירסאות ל"ק קושית המהרש"א אמאי לא פריך מדיוקא דמתני' לר' יוחנן ע"ש. ומ"ש המהרש"א לגי' תוס' הא דפריך הש"ס מאי אפי' גם לר' יוחנן פריך ע"ש. הך גירסא קשיא טובא דהא בסמוך מייתי ר"י ראיה לרבי יוחנן מלשון אפילו דקאר"מ. ומכאן ראיה לגירסת ר"ת דכולהו תיובתא דש"ס אינן אלא לשמואל ולא לר' יוחנן. ונ"ל לירוש' לק"מ דגרסי' בקידושין פ"ב ה"א התקדשי לי בתמרה זו וכו' וכולא מתני' בשאמרה אי אפשי בזה אלא בזו. בזו ובזו ובזו מאן תנא ווי"ן ר"י ברם כר"מ או בזו או בזו. הרי דמוקי מתני' דקידושין כר"י ודלא כר"ש. ואי קשיא א"כ מ"ש דתני ברישא התקדשי התקדשי י"ל מתני' לר"י ודאי לאו לדיוקא אתי לפי גי' ר"ת שהיא עיקר וכמ"ש בסמוך בד"ה פרט' וכו' דלר"י לא לך לא לך בין לר"מ בין לר"י פרטא הוי כמפורש בבבלי שבועות שם א"כ קשיא סיפא ליתני בזו בזו בלא וי"ו וכ"ש בוי"ו אלא ודאי מהא ליכא למשמע מיניה דאתיא כר"ש אבל הא ודאי איכא למשמע מינה דאתיא דלא כר"מ דלר"מ ולא לך נמי פרטא ובמתני' תנן מפורש בזו ובזו כללא הוי. ומוקמינן מתני' כר"י דהלכתא כוותי' לגבי ר"ש ור"מ ורבה דמוקי למתני' כר"ש דוקא סובר כשמואל פ' שבועת הפקדון דקסבר לר"מ לא לך לא לך הוי כללא אבל ולא לך הוי פרטא ולר"י הוי איפכא וכמ"ש בקונט' א"כ ל"ק סיפא כלל דכי הדדי נינהו דקמ"ל ולא לך לאפוקי מדר"מ וה"ה לא לך הוי כללא דהא ולא לך אינו כ"ש מלא לך לשמואל אבל דיוקא דרישא ודאי קשיא דוקא התקדשי התקדשי הוא דהוי פרטא אבל לא לך כללא הוי דאל"כ ליתני לא לך לא לך וכ"ש התקדשי התקדשי. והירוש' דסובר כר' יוחנן לכך מוקי מתני' דקידושין כר"י וה"ה סתמא דנדרים כר"י אתיא. וזהו כוונת הרמב"ם שהעתיק המשנה דקידושין כצורתה פ"ד ופסק פ"ד דנדרים כר"י. ובפ"ז דשבועות אין ספק דטעות נפל בספרים ובכולן צריך להיות בלא וי"ו וכ"נ שהיתה גירסת הכ"מ וע"ש בנדרים ובלח"מ שם. א"נ י"ל דדייק ליה לרבה התקדשי התקדשי דמתני' כר"ש הייני משום דלית ליה דשמואל דאמר פ"ק דקידושין קדשה בתמרי אפי' עמד כור תמרים בדינר מקודשת מספק דחיישינן שמא ש"פ במדי אבל אנן דקיי"ל כשמואל נקט התקדשי התקדשי לרבותא דאפ"ה מקודשת מספק משום הא דשמואל וכמ"ש הרמב"ם שם בה' אישות. אע"ג דאין נזכר במתני' הך ספיקא מ"מ אי מוקמי' מתני' כר"י ממילא צ"ל דמתני' נקט התקדשי לרבותא דספק מקודשת מיהו הויא והראשון עיקר. ואני תמה מדברי כולן שלא הרגישו דסוגיין מפורשת בירושלמי ובכלי דקסבר ר' יוחנן בוי"ו כללא הוא דהוי ובלא וי"ו פרטא וכ"כ כל הפוסקים וכ"כ הרמב"ם בה"ג. גם מהא דאמרי' בב"ב לרב ולר"י אי כתב פלוני ערב הוי פרט ואי כתב ופלוני ערב הוי כלל והיינו כר' יהודה וכ"כ כל הפוסקים. ועיי' נדרים פר"א הלכה ו' בד"ה לזה כו' כתבתי שדברי הר"ן סותרין זה את זה ע"ש ואני תמה ממ"ש הב"י בי"ד סי' רכ"ט דהטור סובר אפי' באומר לא לך וכו' הוי כלל. הא מפורש בדבריו בח"מ סי' קכ"ט דבלא וי"ו הוי פרט. וכ"כ בא"ע סי' ק"ל. והרמב"ן והרא"ש והר"ן כתבו בנדרים דהלכתא כר"ש ודלא כר"י דסתמא דנדרים וקידושין כוותיה דר"ש ע"ש והדבר תימא מארי דשמעתתא דהלכה כסתם משנה מני ר' יוחנן ואיהו גופיה סובר בהאי דערב ובסוגיין דהלכתא כר"י ודלא כר"ש וצ"ע. ומ"ש הרא"ש שם בנדרים הלכתא כר"ש דסתם לן כוותיה ואע"ג דאין סדר למשנה ודלמא סתם ואח"כ מחלוקת היא הא אשכחן סתמא אחרינא כוותיה פ"ב דקידושין ושקלי וטרי אמוראי אליביה ע"כ. שמעינן מהכא דקסבר אפי' בשני סדרים אין סדר למשנה. ונראה שנעלמו דבריו אלה מהרב בתוי"ט פ"ק דקידושין משנה ט'. וא"ת הא סתמא דשבועות פ' הפקדון תנן כר"י ששנה דברי ר"י בסתם ושקלו וטרו אמוראי אליביה וכ"כ תוי"ט פ"ב דקידושין וי"ל קסבר הרא"ש תרי סתמא עדיפי וכה"ג אמרי' בבבלי סוף שבת א"נ הרא"ש לשיטתו שכתב פ' מקום שנהגו סתם משנה עדיף ממה ששנה ר' בלשון חכמים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:3)

**מתני' מסייעא ליה לר"י וכו'.** וקשה הא מתני' קשיא גם לר"י דדוקא טופס לכל א' היא דאינו כשר אלא האחרון אבל כתב זמן א' לכולן וכתב פלוני לפלונית בלא וי"ו כשר וא"ל בכותב בלא וי"ו אפי' האחרון פסול דהראשונים מפסיקין בין התחלת הגט שכתוב בו מגרש פלונית ובשני לא כתב בו מגרש דא"כ מודה ר"י דהראשונים פסולים וכדאר"ז בסמוך דא"כ אף בכותב זמן לכל אחד יהיה גם. האחרון פסול מהאי טעמא דהראשונים מפסיקין וי"ל קסבר הש"ס דבכותב כלל מתחלה מגרשין נשותינו ואח"כ פרט לכל אחד אע"ג שכתב זמן לכל א' כולן כשרים וסד"א ה"ה בכותב בוי"ו דהוה כלל אם כתב זמן לכל א' נמי כולן כשרין קמ"ל דלא. מיהו מלשון הרמב"ם פ"ה מה"ג משמע דאפ"ה בעינן שיכתוב זמן אחד לכולן ע"ש. ונראה דקמ"ל דאפי' בכותב זמן לכל אחד ולא כתב מגרש אלא בראשון אין הזמן מפסיקו ואפ"ה האחרון כשר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:4)

**פרטו של ר"מ וכו'.** בקונטרס הבאתי ברייתא השנויה בבבלי פרק שבועת הפקדון. והיא גירסת ר"ת אבל גי' רש"י ר' יהודה אומר לא לך ולא לך ולא לך חייב שבועה על כל אחת ואחת ור' יוחנן קאמר בולא לך לכ"ע הוי פרט ובלא וי"ו פליגי. והדבר תימא הא מפורש' קאמר בסוגיין דר' יוחנן כר' יהודה ובוי"ו הוי כלל ובלא וי"ו הוי פרט. וכן מפורש בבבלי בסוגיין ובסוף ב"ב. ולא ידעתי למה לא הביא ר"ת מההיא דב"ב ועמ"ש לעיל בתו' בד"ה חייליה וכו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:5)

**כללו של ר"י.** בקונטרס פירשתי דאי ולא לך לר"י נמי פרט מ"ש לא לך דנקט. וכ"פ רש"י פ' הפקדון. וכתב תו' וא"ת הא דנקט לא לך משום דמודה ביה ר"מ וי"ל דמ"מ הל"ל אף ולא לך ע"כ ואין תי' זה דמוכרח דכיון דלא הזכיר ר"מ כל פרטא דידיה לא שייך לומר אף וע"ק מאי קשיא להו הא ודאי ר"י סובר בוי"ו הוה כללא כדמוכח מהאי דזבחים וכמ"ש תו' שם בד"ה ה"ג. וי"ל קושית תו' אינה אלא לפירש"י דדייק מדלא נקט לא לך. ונראה כיון דחזינן דתנאי בתראי השנויין בברייתא לטפויי קאתיין דר"א אמר עד שיאמר שיבועה האחרונה הוא דהוי פרטא והשאר כללא ורש"א עד שיאמר שבועה לכל אחת מסתמא גם ר"י לא בא להוסיף פרטיה אלא מאי דקאר"מ פרט קאר"י כללא הוא ומאי דאר"מ כלל קאר"י דהוה פרט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:6
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:6](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:6)

**ולית בר נש אמר אפי' כו'.** בבבלי שם משני דה"ק אפי' חיטה בכלל חיטין ומינו קתבע וכתב התוי"ט שם שזהו אליבא דכ"ע דת"ק ור"מ בהא פליגי אלא דלשון אפי' ניחא גם לשמואל ע"ש. והדבר תימא דאס"ד דלכ"ע ת"ק ור"מ פליגי אי חטה מין חטין קאמר א"כ מאי ראיה מייתי לר' יוחנן מלשון אפי' דקאר"מ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:7
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:7](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:7)

**ע"ד דר"מ וכו'.** בשבועות הגירסא ע"ד דר"י אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא חטין שעורין כוסמין כלל שאין עמו פרט הוא. ולפי גירסא זו צ"ל דלכ"ע בוי"ו הוי פרט ולא פליגי אלא בלא וי"ו דלר"מ הוי פרט ולר"י הוי כלל. וזהו כגי' רש"י בפ' הפקדון וכמ"ש לעיל בד"ה פרטו וכו'. ונראה לפ"ז צ"ל דר' חנינא פליג אר' יוחנן וסובר בלא וי"ו טפי הוי כלל משא"כ בוי"ו דה"ל וי"ו המחלקת ולא וי"ו המעטפת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:2:1)

**הרחיק את העדים וכו'.** כ' תו' פ' גט פשוט דף קס"ב ע"ב בד"ה איבעיא להו שיטה ומחצה מהו היכא דסיים השטר באמצע השיטה והניחו חצי השיטה הנשארת ושטה שתחתיה חלק ולא מיבעיא ליה דפשיטא דפסול דכותב מאי דבעי בחצי שטה ויחזור בשטה אחרונה ע"כ. ול"נ ודאי אף בכה"ג מיבעיא ליה די"ל אף משטה שלפני האחרונה אין למידין אא"כ הקיום בהתחלת השטה דכל דאיכא למיחש חיישינן או דלמא לא חיישינן שהניחו חצי שטה ושטה שלימה שתחתיה דה"ל כאלו הרחיקו שני שיטין שלמין או דכולי האי לא חיישינן ולמדין מכל השטה שלפני האחרונה. ותדע דהא אמרי' לקמן צריך להחזיר שתי שיטין ממקום הכתב. ש"מ דבכה"ג חיישינן ואין למידין מן הקיום הזה. ותו' כ' שם דמיבעיא ליה בהרחיק בעובי שיטה ומחצה מי אמרי' אינו יכול לזייף כלום בשטה ומחצה או דלמא בדחוק יכתוב שני שיטין ופסול ע"כ. וטפי ה"ל לפרש שהחלק הוא כשיעור שני שיטין ושני אוירין שיכול לזייף בכתב שאין שם אויר כגון יוסי בר ינאי וכמ"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:2:2)

**מתני' אמרה כן וכו' ועברי גבי יוני לאו כענין אחר הוא.** במתני' פירשתי דלכך בסיפא שניהם פסולין מפני שהעד השני רחוק ממקום כתב הראשון מקום שטה ושני אוירין ויכול לכתוב שם שני שיטין בלא אויר וקשה תינח כשחתימת השני היא כשאול בן ברוך אלא כשחתימתו כיוסי בר ינאי וניכר שאין ההרחקה היתה מעיקרא מקום שני שיטין יהיה הראשון כשר וי"ל לא פלוג חכמים. וקשה כשיש חלק בין הראשון להשני חתימת שני שיטין מאי הוי הא ליכא למיחש למידי שאם יחתך מה שלמעלה ויכתוב על החלק מה שירצה ונמצא העד חתום עליו הא לא הוי אלא שטר בעד אחד ולאו כלום הוא וכ"ת דחיישינן שמא יצטרך עד אחד כדי לפטור עצמו משבועה ויחתוך שטר זה מלמעלה וכמ"ש ויהיה לו עד המסייע דפוטר משבועה דודאי חששא רחוקה היא שיפסיד שטרו מעליא כדי לפטור עצמו משבועה וה"ה דליכא למיחש שיזייף כדי לחייב חבירו שבועה בעד אחד וי"ל דקסבר שני עדים בשני שטרות מצטרפין וחיישינן שמא יהי' לו עוד שטר כזה שהעד השני רחוק מן הראשון שני שיטות ויזייף שניהם ויקיימם ועיי' בח"מ סי' נ"א ועש"ך סי' מ"ה ס"ק י"ז. א"נ יתבענו סתם על חוב שפרע לו כבר והלוה יטעון האמת שפרע אח"כ יוציא זה שטרו בעד אחד וה"ל הלוה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. לכך כל השטר פסול. ובבבלי בסוגיין מפרש למתני' דשניהן פסולין דחיישינן שמא גונדלית חתם. משמע דס"ל דאין לחוש להרחקת העד השני. וכ"מ מדברי תו' פ' גט פשוט דף קס"ד ריש ע"א וי"ל דלא מכשרינן הוא ועדיו על המחק חלא כשאין ריוח בין עד לעד כדי לכתוב אנחנו סהדי וכו' ע"כ. הרי דבחתומים על הנייר יכול להרחיק מה שירצה דהא אנחנו סהדי הן שטה אחת ושני אוירין כמפורש שם בגמרא שהרי צריך לכתוב ל' למעלה וק' למטה. ואיכא מ"ד בב"ב שם דף קס"ב דזהו שיעור הרחקה ויש פוסקים דהכי הלכתא. וכ"כ העיטור בשם רבינו האי. וא"ת הא קיי"ל עד אחד בכתב ועד א' בע"פ מצטרפין וה"ה לשני עדים בשני שטרות כמפורש בח"מ סי' נ"א א"כ ניחוש לזיופא או דנידוק מהכא דשני עדות בשני שטרות אפילו לגבות מבני חרי לא מצטרפין. מיהו ממאי דמוקי מתני' דהכא בגונדלית ליכא לאוכוחי מידי די"ל קסבר הש"ס חתימת העברי בין היווני או בהיפך ה"ל כמילאוהו בעדים קרובים הוא דכשר אך מדברי תו' הנ"ל ומסתימת הפוסקים קשיא וע"ק ניתוש שמא יתבענו סתם על חובו וכו' כמ"ש לעיל וי"ל מדלא הוזכר חששות אלו בבבלי אלא שלא ירחיקו מן השטר שני שיטין והאשרתא מן העדים ש"מ דלא חיישי לכך והטעם שלזיופא דעד אחד לא חיישינן דא"כ כל זמן שמביא עד א' נימא שזייף דמן הסתם אינו נאמן לבדו דחיישינן דמשקר אע"פ שגזרת הכתוב הוא מ"מ אף זה טעמא דקרא הוא ועוד למה ניחוש שיפסיד שטרא זה כדי להרויח במקום אחר. וא"ת למה לא מייתי הירוש' ראיה מרישא דמתני' דאת שהעדים נקראין עמו כשר והשני פסול ש"מ דהטעם שהעדים השניים מרוחקין מן השטר שני שיטין וי"ל טעמא דרישא איכא לשנויי דלכך פסול דחיישינן שמא גונדלית חתמו אבל סיפא ליכא לא קמי דפסול משום חששא דגונדלית דא"כ היינו רישא אלא ודאי סיפא איירי אפי' בדידעינן בודאי דלא חתמו גונדלית ומטעם הרחק ואין מזה סייעתא לגי' רש"י ופירושו שגם לשיטת ר"ת איכא קצת רבותא בסיפא. אך הא קשיא לי דבירושלמי פ"ב דכתובות הל' ד' גרסי' עד א' בשטר ועד א' בפה מהו שיצטרפו ופריך ועד אחד בכתב כלום הוא. מדפריך סתמא דש"ס וע"א בכתב כלום הוא משמע דלכ"ע פשיטא דלאו כלום הוא ואלו לפמ"ש ודאי דמהני דהא משום הכי חיישינן לזיופא. ובכתובות שם כתבתי בתו' בד"ה עד וכו' דה"פ ע"א שנתן עדותו בכתב לאו כלום הוא דכתיב מפיהם וכו' ע"ש. לפ"ז לק"מ מהתם די"ל דמודה ע"א בשטר בכתב מהני. אך דקשיא לי אפירושי זה דא"כ ה"ל לשנויי דמיבעיא ליה בעד א' בכתב בשטר אי מצטרף ודוחק לומר דחדא מתרתי משני דודאי לישנא רוויחא הוא למוקמי בעיין בע"א בשטר מלמוקמי בשאינו יכול לקיים שניהם והריב"ש סי' קצ"ו כתב בשם הרמב"ן דה"פ ע"א בכתב כלום הוא לגבי משעבדי אלא לבני חורין א"כ ה"ל כעד ע"פ ופשיטא דמצטרפין ומשני לכן צריכא כשהיו שנים ולא מצאו לקיים אלא ע"א מהם דהשתא כשחתם העד חתם על שעבור נכסי' א"כ לא דמי לעד ע"פ שאינו בא רק לבני חורין ומש"ה איכא לספוקי אי מצטרפי או לא ומסקנא דאף בזה מצטרפין כגמרא דילן ע"כ. נראה דר"ל דהכי קמיבעיא ע"א בכתב היינו אחד משנים החתומים בשטר שנתקיים חתימתו ועוד יש לו ע"א בע"פ מהו שיצטרפו כיון דעד זה החתים בשטר העיד לגבות ממשעבדי דהא חתם עם חבירו וזה שמעיד בע"פ אינו מעיד אלא על בני חורין ואלו היה חתום ע"א בכתב לבדו ודאי דלא חתם אלא לגבות מבני חרי. והשתא הא דבעי' התם ר' מנא ע"א בכתב מהו לזוקקו לשבועה ופריך ע"א בכתב כלום הוא ה"ק פשיטא דזוקק לשבועה ומשני לכן צריכה כשהיו שנים וכו' כלומר גם ר' מנא מיבעיא ליה בע"א בכתב וע"א בע"פ כבעיא דר' זעירא. והרב במ"ל פ"ד מה' עדות כתב שדברי הרמב"ן צ"ע טובא ע"ש. ולא ראה דברי הרמב"ן בחי' ב"ב. אך גם פירושי זה נראה דחוק וכי משום שחתם עצמו כדי שיגבה ממשעבדי מגרע גרע שלא יגבה אפי' מבני חורין וגם מ"ש דהמסקנא כגמרא דידן. אינו מחוור. לכך נ"ל דה"פ ע"א בכתב כלום הוא היינו לרבנן דריב"ק דאמרי דבעינן שיראה שניהם בבת אחת ומשני בשחתומים עליו שנים הלכך יש לצרף עדות העד שנתקיים כיון דתחלת החתימה היתה בשני עדים. וסובר הירושלמי דלרבנן עד אחד אינו כלום ואפי' לשבועה אינו קם אא"כ אומר שהיו מתחלה שנים ולשון הברייתא הכי משמע דקאמר אין מקבלין מן העדים אא"כ ראו שניהן כאחת. משמע דאין מקבלין שום עדות אא"כ בכה"ג וע"א בכתב לאו כלום הוא דהא לא ידעינן אי הוה אחר עמו. וע"ש בכתובות פירושי בקונטרס וקאמר או ייבא כהדא וכו' או האיבעיא אינה אלא לריב"ק דסובר אפי' לא ראו שניהן כאחת מצטרפין א"כ ה"ה ע"א בכתב יש להכשירו אלא דמיבעיא להו אי היה כעדות מפי כתב או לא. ופי' זה נראה ברור וצלול. והשתא לא פליגי הבבלי והירושלמי. אלא איבעיא דר"ז ור' מנא היא אי הלכתא כאביי דאמר ע"א בכתב וע"א בע"פ אין מצטרפין או כאמימר דאמר דמצטרפין כמפורש בבבלי פרק ג"פ. וסוגיין דהכא כאמימר דאמר דמצטרפין. ועיי' בש"ך ח"מ סי' נ"א סק"ד. ואני תמה שלא הביאו הפוסקים דעת הרשב"ם דהלכתא כאביי. שכתב דף קס"ה ע"ב בד"ה א"ל רב אשי לאמימר אנן הכי מתנינן לה כו' ולא תיקשי מיניה לאביי דאמר אין מצטרפין וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:2:3)

**מלא חתימת יד העדים.** כתב תו' ב"ב פ' ג"פ דף קס"ג ע"ב בתוספתא המה יהו העדים רחוקין מן הכתב וכשר כדי שיהו נקרין עמו וכו'. משמע דאף ר' דוסתאי בר ינאי מכשיר בשהרחיקו שני שיטין. וקשה הא ודאי ליכא טעם להכשיר בכה"ג וא"ל דמכשיר שני שיטין בלא אוירין דהא ר' אבהו קאמר בסמוך כדי לך לך והא ודאי לר' דוסתאי בר ינאי קאמר ואיך מכשיר בכה"ג וי"ל ר' אבהו ה"ק ר' דוסתאי אינו פוסל אלא בכדי לך לך אבל בלא ד' אוירין מכשיר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:2:4)

**באיזה כתב משערין ר"י בר"ש מלא חתימת ידי עדים.** ובירוש' פ' ג"פ מסיים בה חזקיה אמר ובלבד לקולא שאם היה חותם ידי העדים דק והכתב גס הולכין אחר הגס חותם ידי העדים גס והכתב דק הולכין. אחר הדק. וצ"ל גם בזה הולכין אחר הגס:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:3:1)

**שלא מגופו כשר.** כ' הש"ך בח"מ ס"ק י"ד דהכא איירי שמוכח מתוך השטר מה הוא ואפ"ה מגופו פסול אבל אינו מוכח מהשטר בענין דיש לחוש שמא היה כתוב בו תנאי הוי כמו מגופו והנ"י מייתי ראיה מהירושלמי דמחק או גרד שבשטר פוסל כל השטר ע"כ ע"ש. ואני אומר שמדברי הירוש' נראה בהיפך. דגרסי' פ' ג"פ ר' אבהו בשם ר"י בן חקולא כל שאתה יכול לתלות במחק תלה מהו כל שאת יכול לתלות במחק תלה. ר' יוסי קצירא וכו' סמפון כתיב מלעיל וסמפון מחיק מלרע אני אומר גמרו לעשותן קידושין גמורין בגין דלא מיצר ביגי' גט מחקי' ורבנן חששין דלא מיצר ביני' גט שטר נפק וכו'. וה"פ ודאי דלא תנינן מן הסתם במחק שהיה שם תנאי לפסול כל השטר. אלא בכה"ג שהיה כתוב סמפון מלמעלה וסמפון מחוק מלמטה חיישינן שמא אח"כ גמרו לעשות קידושין גמורין ולכך מחק התנאי שמלמטה ולא חשש למה שכתוב התנאי מלמעלה או דלמא התנאי שלמעלה עיקר והא דמחק מלמטה שלא היה המקום רחב בשטר כל כך לכתוב התנאי בשלימות ולא נפסל התנאי וחוששין לתרווייהו לחומרא. ורבנן היינו ר' חונה ור' שמיי חוששין לכך דלמא לא מחקי' אלא מפני שלא היה המקום מתוקן לכתוב שם ולא הוציאו אלא מה שכתוב שם. וזה דלא כפי' הרא"פ עמ"ש שם. מיהת שמעינן מהכא דאין לפסול כל השטר משום חשש תנאי אלא היכא דניכר שהיה שם תנאי ובענין המפורש שם. ודברי הנ"י ר"פ ג"פ ודברי הש"ך הנ"ל צ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:3:2)

**צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב.** עיי' בקונט'. וקשה א"כ בשהיה המחק במקום ריוח שני שיטין וד' אוירין יהא כשר ולמה יהיה דוקא לפני שני שיטין וד' אוירין. וע"ק א"כ בכל השטרות ניחוש שמא יכתוב שני שיטות שאינן צריכין אויר ואפי' שני שיטות בלא אויר נפסלו אלא ודאי דלא חיישינן בהכי א"כ הכא אמאי ניחוש. ובב"ב ג"פ הגירסא צריך להרחיק מן המחק מקום ב' שיטין. ופי' הרא"פ צריך להרחיק העדים מן המחק מקום ב' שיטין כדי שלא יזייף על מקום המחק וכשמרחיקין ב' שיטין כשר אם בא כך לפני הב"ד שזה תיקון חכמים הואיל והיה שם מחק והוצרכו להרחיק ממנו שאם יזייף על המחק פסול הוא שהרי הרחיקו העדים מן הכתב מקום ב' שיטין ע"כ. ודברי תימא הם מאי מהני הך סימנא הלא עדיין יכול לחתוך כל מה שלמעלה וכותב שטר חדש על מקום ב' שיטין החלק ועוד למ"ד דאין כל השטר פסול אלא מקום המחק א"כ סימנא ל"ל לכך נ"ל דהגי' פ' ג"פ היה עיקר וה"פ צריך שיהיה המחק רחוק מקום שני שיטין דחיישינן שמא היה כתוב במקום המחק שריר וקיים ומחקו וכתב מה שרצה וקיים המחק בשיטה האחרונה שבין כתב להעדים. וכך מפורש בבבלי פ' ג"פ וכ"ה בש"ע ח"מ סי' מ"ד סעיף ח':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:3:3)

מחלפא שיטתיה דר' בא וכו' וקשה הא לא דמיין להדדי דהכא היינו טעמא דאמרינן שמא על דבר שאינו מענין של שטר חתמו כמו בשאילת שלום דאמרינן לעיל בפרקין דחיישינן שמא על שאילת שלום חתמו וי"ל קסבר הש"ס דחתימת עדים פסולים הוי כמו ענין אחר ואפ"ה מכשיר ר' בא ה"ה אם כתב ענין אחר בלא עדים במקום החלק כשר לפ"ז צ"ל דסובר הירו' דרב פוסל אפי' מילאוהו בעדים פסולים וא"ת הא תנן לעיל פ"ת גט קרח הכל משלימין עליו וי"ל קסבר רב דוקא גט קרח שאין שם מקום לזייף אלא שלא נעשה כתיקון חכמים. וכ"כ הרשב"ם פ' ג"פ דף קס"ב ע"ב. ובכתובות פ"ב הלכה ז' גרסי' א"ל אם אתה מאמינו שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעשה כהרחק עדות ויהא נאמן עליו א"ל בנו הוא אלא שאני אומר בן גרושה ובן חלוצה הוא. ועמ"ש שם בתו' בשם הרמב"ן. ול"נ דה"פ ומן הסברא י"ל כי היכי דבהרחק עדות שני שיטין מכשרינן במילאוהו בקרובים אע"ג דע"י מילוי זה מתכשר השטר ה"נ יש להכשיר עדות זה שהוא כהן אע"פ שע"י כך אתה מאמינו שהיא בנו והוה קרוב דהא אי נמי קרוב משוי ליה ע"י עדות זה מכשרינן ומשני שאני הכא דהתם אין לפסול עדות הכשרים אלא מפני החלק וכשמילאוהו בקרובים עדות הכשרים בכשרותו קאי משא"כ כאן אם את מאמינו שהוא בנו שוב אין להאמינו שהוא כהן דאמרי' בן גרושה ובן חלוצה הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:1)

**אני אומר אפי' בע"א ודיין א' מקיימין.** כתב הרא"ש כתובות פ"ב אר"י אמר שמואל עד ודיין מצטרפין אם ע"א החתום בשטר מעיד על כתב ידו וב' עדים מעידים על כתב יד אחד מהדיינין או הדיין בעצמו ואחר עמו מצטרפין כו' ופריך מאי דמסהיד הדא לא מסהיד דיינא וכו' אלא לא מצטרפין וכן הלכתא הלכך כיון שאין השטר מתקיים ע"פ ע"א ודיין אחד אין אנו חוששין אם הדיינין קרובין להעדים ואע"פ דגרסי' בירושלמי פ' שבועת העדות שלא יהיו העדים קרובים להדיינין היינו בעדים המעידים לפני הדיינין לפי שאין מקבלין עליהן הזמה וטעמא דהזמה לא שייך הכא ע"כ. וכ' הש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק מ"ו אם שנים מן השוק מעידים על העד ועל הדיין דהשתא כולא חד סהדותא הוא כשר ע"ש. וקשה א"כ מאי עריך הש"ס שם בכתובות דלמא הא דקאמר שמואל עד ודיין מצטרפין היינו לענין זה אם שנים מן השוק מעידים עליהם. וטובא קמ"ל אע"ג דעל העד השני ליכא אלא ע"א. וצ"ל דלשון הש"ס משמע ליה שהעד והדיין עצמן הן המעידין. אך דברי הרא"ש מפורשין דלא משמע הכין. גם מהא דגרסי' בירוש' ס"פ דיני ממונות וחד אמר אפילו בכתב אחד ודיין אחד משמע דגם אכתב קאי ולא אעד עצמו. וא"ת מאי קשיא להרא"ש מירושלמי פרק שבועת העדות הא הירושלמי דסובר עד ודיין מצטרפין ודאי פסולין וכמ"ש הוא בעצמו וי"ל הך מלתא דפרק שבועת העדות ברייתא דתנאי היא ואיכא מ"ד הכא ובסנהדרין שם דעד ודיין אין מצטרפין ופריך עליה מהני תנאי. ומ"ש הרא"ש לפי שאין מקבלין עליהן הזמה וכו'. קשה אף שכן מפורש בירוש' שבועות שם מ"מ לפום הבבלי הטעם דגזירת המלך הוא שלא יהא הדבר נגמר ע"פ קרובים ואם העד קרוב לדיין הרי הוא כעד עצמו נעשה דיין. וכ"כ הש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ג בשם הריטב"א. ונ"ל דס"ל להרא"ש דלא אמרי' גזירת המלך הוא אלא בעדות בלבד. ולכך ליכא למילף דיינים מינייהו. ותדע דבירוש' בשבועות שם קאמר ומנין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה כו' מה העדים כו' הרי דילפינן דיינים מעדים במה מצינו ואפ"ה קאמר ברישא שהעדים לא יהיו קרובים להדיינים מטעם גזירת המלך אלא ודאי לענין גזירת המלך לא ילפי' דיינים מעדים דחידוש הוא דאם ראו ב"ד הדבר א"צ עדים וכשמשה ואהרן מעדים בפניהם הוברר הדבר כאלו ראו הן בעצמן ש"מ דחידוש הוא ומחידושא לא גמרי'. וכל זה דלא כש"ך הנ"ל וצ"ע. כתב הב"י סי' מ"ו מחודש ט' בשם תשובת הרשב"א שטר שכתוב בו הנפק אם גובין בו אע"פ שאין מכירין חתימת הדיינין כו' אלא שבירושלמי משמע שא"צ קיום ועליו סמך מי שאומר שגובין בו ואנו אין לנו אלא גמרא שלנו ע"ש. ותימא אנא מצא הרב משמעות זה בירוש' אדרבא כולא סוגיין מבוארת שצריך קיום ומהא דפליגי בעד ודיין אי מצטרפין או לא נמי מוכח כן והיא גופא הראיה שמביא הרשב"א מגמרת בבלי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:2)

**צריכין העדים לכתוב וכו'.** וקשה הא בשזוכרין זמן הקנין איירי שהרי כותבין מלוה זאת מאחד בניסן היא א"כ ל"ל למכתב האיחור כלל דלא שייך כלל הטעם שבקונטרס והוא מדברי הטח"מ סי' מ"ג וי"ל קסבר ר"י דצריך לכתוב ואיתרנוהו וכתבנהו דלא ליחזי כשיקרא. ועיי' בח"מ סי' מ"ג בש"ע סעי' י"ט ובש"ך שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:3)

**ויאות שכן אם רצה לקיימו וכו'.** נראה דאף רב המנונא לא קאמר אלא בשמילא החלק בשריטות וקסבר בי דינא אשריטות לא חתמי ור' מנא פליג וקסבר ב"ד נמי איכא למיחש שמא חתמי ב"ד אשריטות. וזה ראיה לפסק ר"י דגם בב"ד חיישינן דר' יוחנן פליג. ודלא כמ"ש הש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק פ"ח ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:4)

**גזר דין נפק מקומי רב ולא היה כתוב כך.** וא"ת וכי רב עבד דלא כשמעתתי' וי"ל סתמא דש"ס הוה סבר טעמא דרב כדי שיכול להזימם ואהא פריך שפיר א"כ ה"ל למכתב גם איזה יום ואיזה שעה אבל לפי האמת הא דצריך לכתוב מי הם עידי קיום היינו בשלא קראוהו הדיינים ואינן יודעין אם עידי הקיום הם קרובי המלוה או הלוה אבל בשיודעין שאינן קרובים להלוה או להמלוה אינן צריכין לכתוב מי הם עידי קיום. וזה סייעתא למ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק נ"א ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:5)

**צריכים הדיינים שיכירו הנידונים וכו'.** וקשה אמ"ש הרמב"ם והובא בש"ע ח"מ סי' ז' אם אין הדיין מכיר אחד מהנידונים או מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו ודוחק לומר דאיירי שאין עניינם ניכר לו אבל יודע שמותם דא"כ היינו מעשיו ותרתי ל"ל ונראה דאתיא סוגיין כמ"ד דאינו יכול לומר פרעתי נגד פסק דין דאל"כ יהא נאמן במגו דפרעתי. והרמב"ם סובר כמ"ד דנאמן לומר פרעתי נגד פסק דין לפיכך א"צ להכיר אחד מהם. וסתמא דמתני' דפ' ג"פ משמע כדעת הרמב"ם דתנן כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהא מכירן. משמע דוקא בגט ושוברו הוא דבעינן שיכירן אבל לא בשאר דברים. מיהו אין משם ראיה כל כך דודאי אף בשטרי מקח או שטרי שוברות איכא למיחש בכה"ג וחדא מינייהו נקט. וכ"כ בהג"א שם וה"ה בשאר שטרות ע"כ. ואני תמה מהש"ך שכתב בח"מ סי' ל"ט ס"ק ל"א דהלכה שאינו נאמי לומר פרעתי נגד פסק דין ואלו בסי' ז' הכל מודים שא"צ להכיר הנידונים מ"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:1:1)

כתב חניכתו וכו' בבבלי הגירסא וכך היו נקיי הדעת כו' והדר תנן כתב חניכתו כו' ופי' רש"י וכך היו נקיי הדעת נוהגין שלשונו קצרה לא היו חותמין עד אלא פב"פ. וגי' ר"ח ור"ת כגי' שלפנינו. ונראין דברי רש"י דאטו כל נקיי הדעת שבירושלים היה שם לויי למשפחתן ואף דאמרי' בעלמא שהיו המשפחות ובעלי אומניות כל אחד לבדן מ"מ הרבה נמצאים שלא היו בעלי משפחה כלל ועמ"ש לקמן בד"ה כיני כו' ולגי' הירו' צ"ל איידי דרצה לאשמועי' חניכתו בעד דכשר קמ"ל חניכתה בגט כשר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:3:1)

**וגט פסול פשוט כו' עיי' בקונט'.** לעיל ס"פ הזורק בד"ה מה כו' כתבתי בשם הרמב"ם הא דתנן ר"פ ג"פ שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו פסול היינו שהחתים בתרווייהו עדים בין מתוכו בין מאחוריו ע"ש. וקשה הא מפורש דמקושר שכתבו עדיו מתוכו ומאחוריו כשר. והרבה טעמים יש בדבר לחלק בין פשוט למקושר חדא דפשוט ה"ל מוקדם אם עשאו מקושר ופסול ומקושר שעשאו פשוט ה"ל מאוחר וכשר וכ"כ הרמב"ן שם ועוד מקושר שהקפידו חכמים על ריבוי העדים דמקושר בשלשה אם ריבה עוד בעדים וחתמם מבפנים כשר משא"כ בפשוט. ודוחק לומר מתני' כרחב"ג אתיא דמכשיר במקושר שכתבו עדיו מתוכו מפני שיכול לעשותו פשוט כדתני ר"פ ג"פ. דא"כ יש לנו לפסוק כרחב"ג דסתמא דמתני' כוותיה וכל הפוסקים דלא כוותיה מיהו י"ל למ"ד בתרי סידרי יש סדר למשנה א"כ ה"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם ועמש"ל בתו' בד"ה חייליה כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:4:1)

**הדיינין חותמין אע"פ שאינן יודעין לקרות כו'.** כתב הטור א"ע סי' ק"ל עדים שאין יודעים אחר קורא בפניהם והם חותמים וכתב הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונראה אם אין מכירין לשון הגט אלא שמתרגמין לפניהם כשר. וכתב הב"י בסוגיין איתא בהדיא להיפך דהא ע"כ בקורין לפניהם איירי רב דאל"כ היכי קתני הדיינין חותמין אע"פ שאין יודעין לקרות ואפ"ה קתני דאין העדים חותמין אא"כ ידעו לקרות ע"כ. ותימא הא חתימת הדיינים דהכא איירי בשטרי קיום וכ"פ רש"י כתובות פרק שני דייני דף ק"ט אבל הדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו שהרי אינן מעידים אלא שהשטר זה בא לפנינו והעדים הכירו שהיא חתימתן ע"כ. וכ"מ בסמוך מדברי ר' חגיי. א"כ כשלא קראו לפני הדיינים איירי. ואף שכתב הר"ן פרק שני דייני דמ"מ צריכין לקרות מי הוא המלוה והלוה שלא יהיו העדים קרובים להם וכ"כ בש"ע ח"מ סי' מ"ו סעי' ך'. כבר כתבתי לעיל בד"ה גזר דין וכו' דאם כותבין שם עידי הקיום א"צ לקרות השטר כלל ע"ש וצ"ע. והש"ך כתב בח"מ סי' מ"ה סק"ג נ"ל דרב קאי להדיא אשאר שטרות דאין חותמין אא"כ יודעין לקרות דוקא הם בעצמם וס"ל כרשב"ג בבבלי בסוגיין דף י"ט אבל בגט מודה דודאי לא פליג את"ק וארשב"ג דא"כ רב דאמר כמאן וא"ת מאי פריך בסמוך ארב ממתני' לישני מתני' איירי בגט י"ל עדיפא מיניה משני דאיירי בדיודעים לקרות א"נ דפשיטא אע"ג דתנן במתני' גט כל שטר קרוי גט כו' וה"נ מוכח בבבלי בסוגיין האי כתובת חתנים כו' סבר לאכשורי ממתני' א"ר ירמיה חתם סופר שנינו ע"כ ע"ש. הנה בבבלי פ"כ מייתי מהך ברייתא דת"ק ורשב"ג סייעתא לדרב דאמר מקרעין להן נייר. ש"מ דרב ושמואל לא ידעו להך ברייתא א"כ ודאי דליכא לאקשויי מינה לרב. ועוד סוגית הירושלמי לעיל פ"ב הלכה ב' משמע דר"י ור"ל לית להו להך ברייתא. והא דכתב עדיפא מיניה משני. קשה כיון דהמקשה לא ידע לחלק בין גט לשאר שטרות ה"ל לאקשויי מברייתא דת"ק ורשב"ג א"נ צ"ל דגם המקשה לא ידעה דא"כ ה"ל לפלוגי בין גט לשאר שטרות כמפורש בדברי רשב"ג. ומ"ש דפשיטא דמתני' אף בשאר שטרות איירי. דברי תימא הן דבבבלי במכלתין פ"ב גרסי' ואלא מאי קמ"ל דגט כשר בכל לשון תנינא גט שכתבו עברים ועדיו יוינים כו' אי מההוא ה"א ה"מ בגיטין אבל בשאר שטרות לא קמ"ל. הרי דלאו פשיטא הוא וכ"ש דאין למפרך מינה תיובתא לרב. והא דאמרי' בבבלי סבר לאכשורי ממתניתא לאו משום דמתניתא בשאר שטרות נמי איירי אלא דסובר דמתניתא איירי דסופר ועד אפילו לכתחלה כשר ודייק ליה שפיר מדכשר בגט לכתחלה אפי' בשאר שטרות נמי כשר ושני ר"י בחתם סופר שנינו. לכך מותר לכתחלה. וכן מפורש בבבלי בפרקין דף פ"ו ע"ב דהכי אית ליה לרב דמתני' בלכתחלה איירי. מיהו דוקא הך דכתב סופר ועד איכא לאוקמי הכי דומיא דסיפא איש פלוני עד כשר דאיירי נמי בלכתחלה דתנן וכך היו נקיי הדעת עושין ועמש"ל בד"ה כתב חניכתו. אבל רישא דתנן גט שכתבו עברית כו' דיעבד משמע. אך ממאי דקאמר בסמוך אם היו יודעין את שניהם חותמין באיזה מהן שירצו אין להוכיח דאפי' לכתחלה מותר די"ל בהיפך מדלא מוקים למתני' בהכי דאיירי בשיודעין את שניהן אלא ודאי מדתנן לשון דיעבד ליכא לאוקמי בהכי. גם לגי' הרשב"א אין ראיה דסובר אפי' בשיודעין את לשון החתימה אין להם לחתום אלא בכתב השטר והיינו דמסיים וחתמו באיזה שרצו. ול"נ רב כת"ק ס"ל דבכל השטרות קורין לפניהם והא דקאמר אא"כ יודעין לקרות היינו שמבינים מה שקורין לפניהם לאפוקי אם גם הלשון אינן מבינים לאו כלום הוא וכמ"ש הש"ך שם בד"ה גם כו' ע"ש. משא"כ הדיינין א"צ לקרותו לפניהם וכמ"ש. ותדע דהא דברי רב הן הן דברי ר"ח השנויין בבבלי כתובות דף ק"ט. והתם קאמר אא"כ קראוהו. והשתא ניחא הא דקאמר ר' חגיי לא בא קומי רב כו' דלפום ריהטא דברי תימא הן ורב מי מישתבע לשיקרא דאמר יבא עלי כו'. וע"ק אם נאמר דלא קיים רב כתב יווני וכי מידת חסידות הוא שמפסיד לזה שטרו שאינו רוצה לקיימו. בשלמא בשלא קראו כלל ניחא שלא חתם אע"ג דכתב שם העדים מ"מ. איכא למיחש דנפיק מיניה חורבא שלא יחקור הלוה אחרי העדים אם הם קרובים והרחיק עצמו מנדנוד איסורא אלא כשקראו לפניו מה הפסד יש בדבר. לכך נראה דה"ק ר' חגיי הא דאמר רב יבא עלי כו' ודאי לא קאמר אלא בשלא קראו לפניו כלל אבל בשקראו לפניו ודאי דחתם דכי לא בא לפניו שטר יווני כו'. והא דמשני בסמוך כשהיו יודעין לקרות נמי בשמבינין הכתב כשקוראין לפניהם נמי איירי. ומעתה דברי הטור נכונים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:5:1)

**לא בעית כו'.** וקשה דלמא הא דקאר"א ד"ה לא קאי אמתני' דג' גיטין דפרקין אלא אפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי באמר אמרו וקאמר מתני' אתיא אף כרבנן והא דמכשיר הכא בכתב סופר היינו בדיעבד דומיא דרישא וכמ"ש בסמוך וקמ"ל דמתני' דג' גיטין לאו בכתב ידו דוקא אלא אפי' בכתב סופר ועד כשר בדיעבד א"נ אפי' מוקמית מתני' דהכא דבלכתחילה איירי נמי ניחא דאיירי בסופר מובהק וכדמוקי לה שמואל בבבלי בפרקין דף פ"ו ע"ב וי"ל ר' יוחנן שמע מר"א דקאמר ד"ה היינו כת"ק דמתני' דג' גיטין גם לא נ"ל לחלק בין סופר מובהק לשאינו מובהק. ור' יוחנן דלא ס"ל כר' יוסי מוקי מתני' דהכא כר"א דמתני' דג' גיטין ותנא כתב סופר ועד כשר וכ"ש כתב ידו ועד. משמע מהכא דלית הלכתא כר' יוסי באומר אמרו. ותימא שלא הביאו הפוסקים ראיה מהכא דאמר אמרו כשר ועיי' רשב"א הוף פרק התקבל. והמהרש"א בדף פ"ו בד"ה אמר רב כו' דהירוש' סובר כתב סופר ועד שנינו ע"ש ולפי הנראה גי' משובשת היא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:5:2)

**מכיון שאינו מצוי לזוג כו'.** בבבלי פריך ודלמא אמלוכי אימלך כתבו תו' ופירש"י כיון שביטלו שוב אינו יכול לחזור ולגרש בו וא"נ דלר"נ דאמר חוזר ומגרש בו מאי איכא למימר ע"כ ותימא הא ודאי צריכין לפרש מתני' אף לרב ששת. ולשון מאי איכא למימר משונה דודאי לר"נ ניחא ול"ק למקשה אלא לרב ששת וע"ק לשיטת תו' שכתבו ר"פ השולח בד"ה התם כו' דמודה ר"נ בשביטל בפירוש דאינו חוזר ומגרש בו וכ"כ הרא"ש א"כ פריך שפיר ניחוש שמא. ביטלו בפירוש וא"ל בשלמא שביטלו סתם נראין הדברים הואיל ויש ריוח מלמטה אבל שביטלו בפירוש אין רמז לדבר דא"כ אף לפיר"י שכתבו תו' דחיישינן שמא כתבו לשם איש אחר ונמלך כו' מאי רמז איכא לדבר טפי נאמר שכתבו לשם עצמו וביטלו וכשר לגרש בו לר"נ אלא ודאי כל שביטלו חיישינן שמא נעשה בכענין דפסול א"כ ה"נ חיישינן שביטלו בפירוש. ומ"ש תו' ועוד פי' דה"ל כמו נכתב ביום ונחתם בלילה וא"נ כי העדים נזהרים שלא יחתמו על שטר מוקדם ע"כ נראה דסובר רש"י גט השולח למדינת הים לא שייך בו מוקדם דקלא אית להו כדאמרי' בבבלי לעיל פ"ב דף י"ח ואפי' לכתחלה מותרים העדים לחתום שטר מוקדם כל שיש בו זמן וע"ש בתו' בד"ה הנהו כו'. והכא חיישינן שמא אמר לשלחו למקום אחר ואימלך ונתנו במקומי ביום החתימה והרי הוא מוקדם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:5:3)

**כיני מתני' כו'.** עיין בקונט'. וקשה אס"ד איש פלוני בלא עד כשר כ"ש איש פלוני בן איש פלוני בלא עד דכשר ועוד דצריכין להגיה חניכתו כו' כשר במקום פסול לכך נראה מ"ד כיני מתני' כו' עיקר אתי לאשמועינן דכך היו נקיי דעת עושין היינו שהיו חותמין פב"פ ולא היו חותמין עד וגרסי' תחלה וכך היו וכו' ובתר הכי תנן כתב חניכתו פסול והיינו כגירסת רש"י ול"ג איפכא כגי' שלפנינו כיון דחניכתו פסול איך נאמר שנקיי הדעת היו עושין כן ור' אבהו פליג ואמר חניכתו כשר דהא אפי' אם כתב אני לחוד כשר וכ"ש חניכתו וסובר שגי' הירוש' עיקר במתני' ועמש"ל במשנתינו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:9:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:9:3:1)

**ישראל שעישו כמעשה עכו"ם כו'.** עיי' בקונט'. אבל המרדכי פי' דרב קאמר היבא שישראל מעשין ומכריתין אותו ליתן גט כיון שהדיינים עכו"ם פסול אפי' הדין אמת כגון איני זן ואיני מפרנס. ור"ח קאמר כשעכו"ם מעשין אותו לעשות כדייני ישראל כיון שהדיינין ישראל והדין אמת כגון איני זן ואיני מפרנס כשר ע"כ. ובגי' המרדכי חסר תיבת אפי' בין בדברי רב בין בדר"ח. ומהרש"ל כתב דקשה להמרדכי גירסתינו. ואין זו קושיא כלל. גם מ"ש דלעיל משמע בהדיא דאין כופין באומר איני זן כו' ע"כ. לא ידעתי מאי קשיא ליה הא מפורש בסמוך דר' יוחנן סובר באומר איני זן כו' דכופין. גם בבבלי ס"פ המדיר מפורש דרב סובר דכופין וכ"כ המהרש"א. מיהו לפמ"ש הרא"ש פ' הבע"י דהא דאמר שמואל התם עד שכופין אותו להוציא כו' היינו ע"י נידוי אין ראיית המהרש"א כלום ע"ש. ופי' בקונטרס הוא כפי' המהרש"ל ומ"ש המהרש"א דדברי המהרש"ל דחוקים שאין דברי רב ור"ת מפורשים בגוונא חדא ע"כ. ק"ק דלפמ"ש בקונט' דבריהם מפורשים כפשטן בגוונא חדא. אך קשה לי אס"ד דעישוי ע"י עכו"ם והן הדיינים כשר לר' חייא קשיא מתני' דתנן בישראל כשר הא ודאי בשעשו כדין איירי דאל"כ פסול וכדאמר רב א"כ אמאי תני סיפא בעכו"ם פסול כיון דבכדין איירי אף בעכו"ם כשר ודוחק לפרש הא דתנן ובעכו"ם פסול. היינו בשהישראל עושה כמעשה עכו"ם שכופה שלא כדין. והדבר פשוט דלפי' מהרש"ל צ"ל לר"ח שהמעשים הם עכו"ם והדיינין ישראלים וכשר אע"ג שהעכו"ם מעשים וז"ש תוס' אפי' דקאר"ח היינו לומר אע"ג שהוא כדין בעינן שיהיו הדיינין ישראל. אלא שעדיין קשה מי דחקו תו' לכך טפי ה"ל נפרש דפליגי ר"ח ואומר דאיני זן כו' הוה כדין וצ"ע. ונראה מ"ד איני זן כו' כופין סובר נמי כל מקום דתנן יוציא היינו ע"י כפי' דהא בהמדיר שלא ליהנות תנן יוציא והתם ודאי דכופין דהשתא באומר איני זן כו' קאמר דכופין להוציא אע"ג דאיכא למימר עד שכופין להוציא יכפוהו לזון כדאמר שמואל בבבלי ס"פ המדיר אפ"ה כופין להוציא שאין אדם דר עם נחש כדאמר התם כ"ש בהמדיר ואף שיש קצת לחלק מ"מ הדעת נותנת כמ"ש וכ"נ דברי הרי"ף פ' הבע"י. ואין מקום לתמיהת הרא"ש שם דאתי דלא כירושלמי דאמר יוציא לא משמע דכופין דהיינו דוקא לשמואל אבל המסקנא לא קאי הכי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:10:2:1)

**והא תנינן כו'.** כתבו תוס' הא דאמר רב לא ששמעו קול הברה אלא פלוני מפלוני כו' לא פליג אמ"ד אלא כדי שיהו הנירות דולקות כו' דהיכא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור כו' ועוד קול דלעיל לא שייך אלא בקידושין כו' ע"ש וברא"ש. וקשה הא מפורש כאן דפליגי ומ"ד דבעינן נרות דולקות מצריך נמי דבר ברור ובאמת קשיא עליה מגירושין. ואפשר דסברא מדלא פריך עליה בבבלי ש"מ דסובר בקידושין דאיכא רגלים לדבר לא בעינן דבר הברור וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:10:2:2)

**נבדק השם ונמצא מפי נשים כו'.** כתב הרא"ש בירושלמי משמע דר' יוחנן סבר דמבטלינן קלא דאמר נבדק השם ונמצא מפי פסולין בטל השם ע"כ. ר"ל מדמצריך כשרים דוקא ש"מ שאין חוששין כל כך לקול ש"מ דמבטלינן לקלא. וכ"מ בבבלי. ומהא דפליג רב אין ראיה דלא קאמר אלא דמפי נשים הוי קול אבל מ"מ מודה שאין חוששין מהרה לקול דהא לא חיישינן לעד מפי עד ועוד רב ור"י קיי"ל כר"י ועוד מדפריך סתמא דש"ס לעיל פ"ק מהאי דר"י ש"מ דהלכתא כוותיה. מיהו הא ודאי שמעינן מדברי רב דטפי מסתבר לומר דמפי פסולין הוי קיל מלומר דעד מפי עד הוי קול. נמצא שדברי רש"י בלשון ראשון קיימי' ואי אמרי ששמע פלוני מפלוני וליתנהו דלישיילינהו למ"ד מבטלין קלא אף זה מבטלין אך הרשב"א כתב לא הכשירו בו אלא עד מפי עד בלבד אבל לא עד אחד ומייתי ראיה מירוש' ע"ש נראה דסובר רב לא פליג אר"י. ויש קצת סמך לדבריו מדאמרי' בבבלי בסורא מבטלין קלא וסורא אתרא דרב הוי כמ"ש הרא"ש א"כ סובר מפי נשים הקול בטל. אך לשון לא התירו אינו משמע כדבריו אלא כמ"ש בקונט':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:2:1)

**והא תני ב"ש כו'.** נראה דגרסי' חני ב"ש ולפום שיגרת דלישנא דפ"ק דמס' סוטה דהתם פריך מינה גרס כן הכא בטעות והא תני. והא דפריך בסמוך מה מקיימין דב"ש קאי אמתני' דפריך דבר לב"ש ל"ל ומשני דאיצטרך דבר לדבר מכוער וכדתני בברייתא ואיידי בשיש עידי כיעור כמפורש שם בסוטה ור' שילא דפריך לא יוכל וגו' לב"ש ל"ל סובר דלב"ש אסור לגרשה עד שימצא בה דבר ערוה ובעדים ברורים דיליף דבר דבר לגז"ש כמפורש בבבלי בסוגיין ולית ליה הא דאמר רבא התם לא מצא לה ערוה ולא דבר מאי דעבד עבד אלא דקשיא ליה כיון דמצרכי ב"ש עדים ברורים ואי עבר וגירש לא מהני א"כ כל היכא דתנן דגרושה יש לה כתובה הוא דלא בב"ש וזה תימא וכמ"ש לעיל פ"ח ה"ט ע"ש. והרשב"א כתב וקשה למה לא מוקי לה בדעבר מיהו אינו מחוור דבאי לא משתעי קרא ע"כ. נמצא דאף רב שילא מודה אי עבר וגירש דמהני ומוקי לכל הני מתני' לב"ש בעבד וגירש אך קשה לי הרי מפורש בבבלי יבמות דף ע"ח דאי לאיסורא כתיב קרא וצ"ע. והא דגרסינן בבבלי א"ל רבא מדגלי רחמנא באונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזיר קאי התם דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד. תימא הא אמרי' בתמורה דף ה' לרבא אי לא כתיב ימיו ה"א לילקי וליהדר דה"ל לאו גרידא לא יוכל לשלחה לכך כתיב כל ימיו לשווי' אונס לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו. והשתא י"ל דוקא באונס הוא דאיכא לאו משא"כ בסתם מגרש. וכיון דאיצטרך למכתב לא יוכל גבי אונס איצטריך למכתב נמי כל ימיו כי היכי דליהוי לאו הניתק לעשה. ואין לומר סוגיא דהכא כל"ק דתמורה דהא אף לל"ק מסיק דלרבא איצטרך כל ימיו דליהוי לאו הניתק לעשה כמ"ש תו' שם וע"ק רבא אדרבא דאמר הכי אי עביד מהני ואלו בתמורה קאמר אי עביד לא מהני וא"ל סוגיא דהתם סובר רבא בגרושה נמי אי עביד לא מהני דא"כ מאי פריך התם במסקנא מאי איכא בין רבא לאביי הא איכא טובא דלרבא הגט לא מהני ולאביי מהני מיהו הא י"ל דשאני הכא מדכתיב באונס ולא בגט ה"ל כאלו כתיב דבגט מהני וא"ת מאי דייק רבא מאונס דלמא התם אע"ג דאית בה דבר ערוה לא יוכל לשלחה וי"ל הא כתיב לו תהיה לאשה ודרשינן אשה הראויה לו אבל שאינה ראויה לו יכול להוציא. ואין סברא לומר דבתחלת הנישואין בעינן אשה הראויה לו ולא בסוף דמהיכי תיתי לחלק. אך קשה דלמא קרא דאונס אתי ללמד דאפילו בדבר מכוער לב"ש לסוגית הירושלמי או בדבר לב"ה לא יוכל לשלחה משא"כ בסתם גט אבל לא ערוה ולא דבר אפי' בסתם גט לא מהני דהא ס"ל לרבא מסברא אי עביד לא מהני. ורש"י פי' דאי כל מגרשי שלא כדת בעמוד החזר קאי ל"ל לגלויי בהאי ע"כ. מ"מ היא גופא קשיא דלמא קמ"ל קרא דבאונס אי מגרש משוה דבר הוה שלא כדת. והא דתנן אונס שותה בעציצו היינו מה שהיה בה מקדם אבל לא בדבר שנתחדש בה. ועמ"ש תו' כתובות דף מ'. ועוד למה לא נימא אין לך בו אלא חידושו התם אפי' מצא בה דבר בעמוד והחזיר קאי ומנ"ל למידק בשאר מגרשי' שלא כדת דמהני. ובעיקר הדבר אני תמה למה לא מוקי הבבלי לב"ש דבר אתי לדבר מכוער וכסברת הירושלמי מיהו אף ר' שילא לית ליה הך סברא ואף בפ"ק דסוטה מפורש דאינו יכול לגרש בשביל דבר מכוער. מיהו התם מסיק דבעדים מצוה לגרש בדבר מכוער ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:2:2)

**ליתן עליו בלא תעשה.** ותו' כתב בסוגיין ומשני לעבור עליו בב' לאוין ע"כ. ונראה דלאו דוקא נקטו הכי דאף לב"ש סתם מגרש אינו אלא בעשה דלאו הבא מכלל עשה הוא ואינו אלא עשה. ועיין בהשגת הראב"ד לתרי"ג מצות ובכ"מ שם. ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:1)

**אתיא דזקנים כב"ש כו'.** כתבו תו' שבת דף י"ג ע"ב בד"ה בימי ליבוניך מהו אצלך לא משום שיש לחלק בין נדות לליבון דהא אמר רב פ' במה אשה הרי היא בנדתה עד שתבא במים אלא לפי שידע אליהו שכך הי' המעשה ור"ח פי' פ' אע"פ גבי שמואל מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא היינו בימי ליבונה וא"נ כדפרישית ע"כ. מדבריהם נראה דליכא מאן דפליג ארב לכך מוכרחי' לומר שאליהו ידע המעשה. אבל מכאן נראה דפליגי זקנים אר"ע ופליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה וחשש שאותו תלמיד סובר כב"ש או שידע שהיה מתלמידי ב"ש לכך שאל לה על ימי ליבון ואמר ברוך המקום שהרגו אף שאינו אלא לאו דאין כרת אלא בשכיבה מ"מ כיון דגם אז היא נדה לב"ה חייב מיתה שעבר על דברי ב"ה ואף ב"ש לא עשו כדבריהן כדאמרי' פ"ח דיבמות. ולא ידעתי למה לא הקשו על פירש"י ור"ח מהא דמייתי קרא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב על ימי ליבון ומהך קרא ילפינן דכל מיני קירוב אסור. ואפשר עוד לומר כיון שלקחה תפיליו בידה כמפורש שם לומר אף שהיה שכיח אצלה הי' זהיר בתפליו ש"מ דאף בחול הי' עמה דייק אליהו שהיה עמה יותר משאר בני אדם לכך שאל לה על ימי ליבון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:2)

**ודר"ע כב"ה.** וא"ח הא כב"ש נמי אתיא אי סברי ב"ש אי עביד מהני איכא למיחש שמא ע"י שתתגנה בעיניו יגרשנה שלא כדין וי"ל כיון דמלתא דלא שכיח הוא שיעבור עבירה בפרהסיא ליכא למיחש להכי ועמ"ש בסמוך. והרשב"א כ' ותימא הא לא אתיא אלא כר"ע עצמו דמשום נוי מותר לגרשה אבל לב"ה דוקא משום דבר מגרשה אבל משום כיעור ונוי לא ע"כ. ונ"ל דבבבלי פ' במה אשה מייתי להך ברייתא אלא שיש שינוי בדברי ר"ע דגרסי' התם עד שבא ר"ע ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה כו'. נראה דהבבלי סובר דר"ע לפי שיטתו לימד דמגרשה משום נוי לכך קאמר ונמצא בעלה מגרשה אבל הירוש' לשיטת ב"ה השיב לכך קאמר והוא נותן עיניו בה לגרשה כלומר מדקדק אחריה וימצא בה דבר. מעתה אין מקום לקושית הרשב"א ובס' משנה למלך פי"א מה"ג דחק בזה וא"צ. ומאי דקשיא ליה ל"ל לחוש לשמא יגרשה הא אמרי' בקידושין אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו וכתיב ואהבת לרעך כמוך ע"כ. ואין הנדון דומה לראיה הכעירות גופיה הוא חששא בעלמא. גם שתתגנה בעיניו חששא רחוקה היא שאף הוא מרחיק עצמו ממנה בימי נידותה לכך צ"ל כיון דיש לחוש לגירושין ודאי צריכין לחוש לכל מאי דאיכא למיחש. ומה שמקשה עוד שם מהא דאמרי' בסנהדרין בא וראה כמה קשי' גירושין שהרי דוד התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש ואי אמרת גירושין אסירי מן התורה היכא מוכח דקשים גירושים והלא איסור יחוד אינו אלא מדרבנן ע"כ. ונ"ל דלק"מ דודאי יפה דייק לר"ע דמתיר לגרש משום נוי ועוד הא בחשבון י"ח נשי דוד היו הנך עשרה פילגשים שהיו צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. והן הנה היו אסורות לדוד מק"ו כמפורש בירושלמי פ"ב דסנהדרין ואין לך דבר גדול מזה שהיה מותר לגרשן ואפשר דב"ש מודו דאשה האסורה לו מותר לגרשה דהוי כמו ערוה ואפ"ה משום דשנוי המשלח לא גירשן ש"מ דקשים גירושין בזיווג ראשון כי היא חברתך ואשת בריתך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:3)

הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין