## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 13

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:2:1)

**שני דייני גזלות.** על דעתיה דר' נתן ג' דייני גזילות היו בירושלים. וקשה מאי קמשמע לן וכ"ת דקמ"ל דלא פליג ר"נ אמתני' הא נמי פשיטא מדקאמר אף ש"מ שהוא מודה לקדמיתא וכן מפורש בשבת בירושלמי דף י'. ונראה דקמ"ל דר' נתן לא הוסיף אמתני' אלא נחום דאיכא ברייתא דמוספת נמי חנן המצרי. ואתי לשנויי בהא הך ברייתא דתני בה שלשה דייני גזילות היו בירושלים אדמון וחנן ונחום. ועיין בבבלי בפרקין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:3:1)

**שהיו נוטלין וכו'.** עמ"ש בסוטה דף ד' ע"א בסוגיא זו בתוספות שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:4:1)

**ותני דבי ר' כן מי שיצא וכו'.** בקונ' פירשתי כפי הגי' שלפנינו ויותר נ"ל דה"ג ותני דבית ר' כן מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אדמון אומר וכו' ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות נאמן וכן היא ברייתא שנויה בבבלי ובסוגיין בסמוך ומינה דייק דאף לאשת איש יש לה מזונות ולפ"ז הסוגייא אתיא כפשטא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:4:2)

**בתחילה שלא שלח לה.** וקשה למה לא תשבע נמי האשת איש שלא הניח לה כמו שנשבעת אלמנה כדמסיק בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:4:3)

**בשלא מחלה ליתומים על כחובתה.** נראה דקאי אשבועת האלמנה שצריכה לישבע ג"כ שלא מחלה כתובתה ואיירי במקום שאין כותבין כתובה. ומכאן ראיה גדולה לדעת הרמב"ם פי"ב מה"א הלכה י"ח ע"ש ובכ"מ שם. ועמש"ל פ' אלמנה ניזונת בתו' בד"ה המוחלת וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:5:1)

**תזון מכתובתה.** כתב הרי"ף דייקינן מינה עד כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא ש"מ דליתא להא דגרסי' בגמרא דבני מערבא (לעיל פ' מציאת האשה ובפ"ק דב"מ) אדם. שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד פרוטה אחרונה. דאם איתא להאי מימרא ה"ל למיתני ניזונת והולכת עד שתפרע כל כתובתה ע"כ. וקשה כיון דסתמא דש"ס מייתי הכא הך ברייתא למה לא פריך מינה בירושלמי אמאן דאמר דחייב במזונותיה. לכך נראה דהכא שאני דאין ביד ב"ד להפסיד להבעל לכן מפרישין מנכסיו עד כדי כתובתה דה"ל כאלו נפרעת ממנו אלא שאין מוסרין הממון לידה ממש אולי לא נתגרשה אבל ניזונת ממעות אלו ממ"נ אבל יותר מזה לא דאיהי דאפסידה נפשה. ונראה אם לא באה לב"ד לגבות כתובתה או למזונות ולותה ואכלה אפשר דחייב הבעל לשלם דהא לא נפרעת ממנו כתובתה שוב ראיתי שגם הרא"ש בפ"ק דב"מ השיב כן על דברי הרי"ף ע"ש ואפשר דסובר הרי"ף כיון שהב"ד מעכבין כתובתה הרי הוא כאלו העכבה מהבעל א"כ למה לא יהיה לה מזונות מהבעל והא דלא פריך מינה בירושלמי י"ל דמוקי להך ברייתא בששמעו בו שמת ואיהי אינה רוצה לקבל כתובתה שאמרה שלא מת וכפירש"י בפרקין דף ק"י ע"ב הלכך אין ליתן לה יתר מכדי כתובתה אבל לפי מאי דמסיק הבבלי דהלכתא כרב שאיך פוסקין מזונות לאשת איש והך ברייתא בשלא שמעה בו שמת איירי שפיר איכא למידק מינה דגרושה איך לה מזונות אע"פ שלא פרע לה כל כתובתה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:5:2)

**ואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה וכו'.** כתבו תוס' דף ק"ז בד"ה חיישינן שמא א"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה ופטרתו ופטור הוא בכך אע"ג דהשתא לא ספקו ע"כ. וקשה הא כחבו תוס' דף מ"ז בד"ה זימנין וכו' שאם אמרה היום איני ניזונת ואיני עושה למחר תעשה ותהא ניזונת ע"כ משמע דיכולה לחזור גם בסוגיין משמע דאינה יכולה לחזור מיהו סוגיין איכא לאוקמי כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה כדאמר בסמוך ודוחק הלכך נ"ל דסברי תוס' שיכולה לחזור בשאמרה סתם בלא קביעת זמן אבל בשקבעה זמן אינה יכולה לחזור תוך הזמן. אע"ג דלא נעשה בקנין כיון דמחילה היא אינה צריכה קנין וצ"ע. והרמב"ם כתב בפי' המשנה הרשות ביד האדם לומר לאשתו צאי מעשה ידיך במזונותיך כל זמך שאינו מצוי עמה ואין לה מזונות אבל כשהוא מצוי עמה אינו יכול לומר כן ע"כ ובזה מתורץ קושיתנו. אך אין כן דעת הפוסקים ועיי' בטור א"ע סי' ע':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:1:6:1)

**בנותיו בכלל.** ודוקא באמר אלו לבניו אבל שלח סתם דברים שראוים לאלו ולאלו יחלקו ביניהם ועיין בלח"מ ובמ"ל פ"ו מה' זכי'. ומ"ש הלח"מ בהיפך ומביא ראיה מדברי הה"מ ע"ש אינה ראיה כלל שהה"מ מביא דברי הבבלי לפרש דברי הרמב"ם וכמ"ש הכ"מ שם ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:2:2:1)

**אר"י טעמון דבני כה"ג וכו'.** כתבו תו' בפרקין דף ק"ח בד"ה הא מני תנן וכו' וריב"א הביא ראיה מירושלמי דה"ה בשאר חובין דגרסי' התם ר' בא בר ממל בעי וכו' ואר"ת ט"כ פליג הירושלמי אבבלי דמוקי מתני' ופורע את חובו כבני כה"ג ורב אושעיא מוקי לה כחנן וגם האי דשוקל את שקלו מוקי בכל ענין ובבלי מוקי ליה באבוד וגבוי. ופליג נמי בהא דלית ליה הך סברא דלא פליגי אלא במזון האשה ע"כ. ולענ"ד נראה דלא פליגי. דהא דאמר רבא בבבלי אפי' תימא רבנן הב"ע שלוה ע"מ שלא לפרוע. היינו שאני אומר שהלוה לוה תחלה ע"מ שלא לפרוע דמימר אמר מפייסנא ליה למלוה עד דמחיל. ואתי לאפוקי היכא שהבע"ח דוחק דודאי מהנהו וכמש"ל דבהא פליג הבבלי אירושלמי. ושפיר אתיא לפ"ז הא דמסיק הש"ס דר"א לא אמר כרבא דהתם נמי אית ליה הנאה בההיא הנאה דמיכסף מיניה. דהיינו שמיכסף לבוא ולפייסו שימחול לו חובו. ולפירש"י הדבר דחוק מאי כיסופא אית ליה שהרי מתחלה ע"מ כך הלוהו שישלם לו כשירצה ודוחק הוא למוקמי מתני' בכה"ג דאטו בשופטנא עסקינן שילוה לחבירו שישלם לו כשירצה אין זה אלא מתנה ולא חוב. גם האי דשוקל את שקלו י"ל דלפי המסקנא דמוקמי' מתני' דנדרים כחנן אין צורך לדחוק דאיירי באבוד וגבוי דוקא וכן לרבא לפמ"ש מוקמי' מתני' בשוקל בתחלה וראיתי להש"ך בח"מ סי' קכ"ח ס"ק ג' שכ' דמסקנת הירושלמי דבבע"ח דוחק חייב לשלם וז"ל ונראה דה"פ דתנינן ומקריב עליו וכו' ומשמע להירושלמי שמקריב משלו והתם אי לא הוי בע"ה מקריב ודאי היו ממשכני' אותו דכיון דשל גבוה הוא מאן פייס ומשני מי סברת דאיירי בשלא נכנס ליד כהן אלא איירי שהפרי' קרבנותיו ונאבדו מיד הכהן ותו לא מחייב בעה"ב והיינו כדמוקי בש"ס דילן באבוד וגבוי וכאן הרי לא נתן כבר המעות לשלם וא"כ י"ל דבע"ח דוחק חייב לשלם עכ"ל. וכמה תמוהים דבריו. דמ"ש ודאי היו ממשכנים אותו. ליתא דהרי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן כדתנן בערכין פ"ד ודוחק לומר דאעולות שבקינין קאי. ומה גם דאפשר לומר. בהני כל שלא הביאו חטאתן אין ממשכנין אף על עולתן כיון דשייכי להדדי ועוד ע"כ לומר הא דתנן ומקריב עליו וכו' לאו דוקא אלא אחטאת שבהן קאי דהא בבבלי בנדרים דף ל"ה משני וליטעמיך ליתני ומקריב עליו קרבנותיו אלא מחוסרי כפרה שאני. ועולות שלהן אינן מעכבין כפרה וכמפורש בש"ס דערכין וברמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה. ועוד לפי פי' אין בין ראיה זו לראיה דשוקל את שקלו כלום א"כ מאי תדע דקאמר. אלא ודאי כמ"ש בקונט' דכיון לאשתרויי בקדשים ולכפרה אתיין כבע"ח דוחק הוא דהא מהאי טעמא אין ממשכנין אותן שאין האדם מתעצל בהן מלהביאן. ומ"ש דאיירי שהפרי' קרבנותיו ונאבדו מיד הכהן ותו לא מחייב בעה"ב. תימא ממונא הוא דאית ליה גבי כהן אבל מי לא חייב הבע"ה עדיין בכפרתו. ועוד כפום פשטא דשמעתין לא מוקי לה הירושלמי מתני' ומקרי' עליו בכהן כלל. ועוד איך נפרש תחלת דברי המתרץ בשלא נכנס לתוך ידיו דרך בתמיה וסוף דבריו והכא בשלא וכו' בניחותא דהאמת כן הוא. ואין זה מסוגית הש"ס גם לשון הש"ס משמע דהכא והתם איירי בשוין. גם מ"ש וע"כ לא מייתי בנדרים ראיה משוקל את שקלו משום דשוקל את שקלו ומקריב עליו קינין חדא ראיה היא ודוחק לומר שט"ס היא בנדרים דודאי קשה לומר שחסר ראיה גמורה ופלפול שלם ע"כ. תימא איך לא שת לבו שיש חסרון בנדרים דגרסי' שם נשמעינה מן הדא תדע לך שהוא כן. נשמעינה מן הדא הוא כמו ת"ש ואיך שייך לומר אלו ב' דברים יחד ת"ש תדע לך שהוא כן. וזהו חסרון הניכר ועוד למה שבק הריש' ומייתי ראיה מסיפא אבל האמת יורה דרכו דפירושי שבקונט' עיקר דהא דקאמר בשלא נתן לתוך ידו כלום סיומא דפשיטות הוא דכיון שלא נתן לתוך ידיו ממש לא מיקרי הנאה ודמי' להא דתנן המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר פלו' מודר הנאה ממני ואין לו מה יאכל נותן לו וחוזר ונוטל הימנו ואע"ג דעל ידו משתרשי ליה מזוני שרי הואיל ולא נתן לו מידו אלא בגרמא בעלמא גורם לו טובה וכן מפורש בתו' בד"ה הא מני חנן וכו' וברא"ש בפרקין ומעתה אין צריך להגיה כאן בכתובות שום דבר ודלא כמ"ש הש"ך שיש ט"ס וצריך להגיה כדאיתא בנדרים ע"כ נראה שכוונתו להגיה תיבת לא דקאמר הכא לא בשלא וכו' אך תיבת לא הוא כמו אלא וכמ"ש בקונט' וזה מבואר לכל המורגל בלשון הירוש'. ולפמ"ש ניחא דמייתי תא שמע משוקל את שקלו וקאמר תדע מדתנן ומקריב עליו וכו' מאי אולמיה דהאי מהאי אלא דשוקל את שקלו איכא לדחויי דאיירי באבוד וגבוי אבל ומקריב עליו ליכא לדמויי הכי וזה ברור. וזה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם הא דבע"ח דוחה נראה דהיינו טעמייהו דבבבלי בנדרים דף ל"ד תנן ומקריב עליו קיני זבים וכו' וגרסי' עלה איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא נינהו ת"ש ומקריב עליו וכו' אי אמרת שלוחי דידן הא קמהני. שמעינן מהכא דהבבלי מפרש ומקריב עליו אכהן קאי שמקריב קרבנותיו של זה המודר ממנו. א"כ אין שום ראיה מהך מתני' לבע"ח דוחק ומשוקל את שקלו נמי אין ראיה דאיכא לאוקמי באבוד וגבוי. ודבר זה כקילורית לעינים. היוצא לנו מזה דלהלכה בבע"ח דוחק חייב לשלם ודלא כש"ע ח"מ סי' קכ"ח. ועמ"ש לקמן בסמוך בתו' בד"ה ע"ד דר"י וכו' ראיה לזה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:2:3:1)

**הגוזל שדה וכו'.** הגהתי שבקונט' היא כגירסת הרי"ף אבל גירסת הרא"ש הגוזל שדה מחבירו ונטלוהו מסיקין אם מכת מדינה אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ע"כ ומתני' היא בב"ק פ' הגוזל ומאכיל ופי' דמייתי ראיה מנטלוהו מסיקין מחמת הגזלן דאע"ג דקרקע אינה נגזלת כיון שהיו סבורין האנסין שהיא של גזלן ומחמת הגזלן לקחוהו חייב להעמיד לו שדה אחר ה"נ כיון שנתפש בעבורו חייב ליתן לו מיהו בבבלי בב"ק דף קט"ז לא משמע כן וע"ש ברש"י ותוס':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:2:5:1)

**כשהיו נכסיו של זה וכו'.** וקשה מ"ד במדירה מגופו ואין מדירה מנכסיו אימא סיפא ובמקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש אמאי לא יעכבנו בעל האבדה לעצמו הא לא הדירו מנכסיו וי"ל דרישא וסיפא בתרי גוונא איירי וסיפא איירי בשהדירו זה את זה וכאוקימת' דעולא וכה"ג משני בבבלי בנדרים דף ל"ד ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:2:6:1)

**לא אמר אלא אכלו וכו'.** וקשה דלמא נקט לרבותא לחכמים דפליגי אר"מ ואמרי בין כך ובין כך לא מעל שאין מעילה בקונמות וי"ל כיון דרבנן מפרשי טעמייהו ואמרו אין מעילה בקונמות ממילא שמעינן דאף באכילה לא מעל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:2:7:1)

**ע"ד דר"י לקבורה בין אב בין אחר גובה וכו'.** הרמב"ם פי"ד מה"א פוסק כר"י. והרשב"א תמה עליו דכיון דר"ח פליג עליו המוציא מחבירו עליו הראיה ועוד דבגמרין משמע דדוקא ב"ד יורדין לנכסיו הא אחר הניח מעותיו על קרן הצבי ע"כ ועיין בהה"מ שם. ונ"ל דטעמו דהרמב"ם דקסבר דהיכא דבע"ח דוחק חייב לפרוע וכמ"ש לעיל בפרקין בתו' בד"ה אר"י טעמון וכו' וכאן נמי כבע"ח דוחק הוא שהרי ב"ד יורדין לנכסיו הלכך חייב לשלם אפי' אחר ול"ד לפרנס אשת חבירו דלא הוי כבע"ח דוחק דמצי למימר דהויא דחקי לה ומצמצמת במעשה ידיה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:3:2:1)

**את מה שמעת מן ר"י וכו'.** פשטא דשמעתתא משמע דר"י כרב ס"ל וכן פירשתי בקונט'. ונראה דע"ז סמך רש"י בפירושו במתני' דמייתי הא דרב ולא דשמואל דר"י ס"ל כרב. מיהו בבבלי פ' מי שמת גרסי' דרבב"ח אמר בשם ר"י עד שיבגרו. ונראה דסמך אירושלמי דהוו בקיאי בדברי ר"י מיהו הרמב"ם פסק כשמואל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:3:3:1)

היה שם מזון י"ב חדש והוקירו הנכסים יש לפרש בעיין אם יש להבנות חלק בהן או דלמא ברשות היורשים אשבחו מיהו בב"ב ר"פ מי שמת בירושל' ובבבלי משמע כפירושי שבקונט':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:3:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:3:4:1)

**אלמנה ובנים וכו'.** כתב הרמב"ן בחי' בב"ב פ' מי שהיה דף ק"מ בירושלמי גרסי' אלמנה ובנים וכו' אין אלמנה דוחה את הבנות ולא הבנות דוחין את האלמנה פעמים שהאלמנה דוחה את הבנות ע"י הבנים כשם שהאלמנה דוחה את הבנות ע"י הבנים כך תדחה את הבנים ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. פי' אלמנה ובנות בלא בנים שתיהן ניזונות בשוה וכן אלמנה ובנים אבל כשיש בן ובת ואלמנה דוחה האלמנה את הבנים ע"י הבנות וטעמא דהא מילתא דכיון דבן ירית מדאורייתא לא אתיא תקנת אלמנה ועקרה ירושה דאורייתא אבל בת לא קא עקרה לגמרי דהא ראויה היא לירש שלא במקום בן ובמקום שיש שם נמי אלמנה מוציאין מן הבת לאלמנה ואין זו עקירה לגמרי הואיל ואינם ברשות היורש אותו מן התורה אלא ברשות בת שבאה בתקנתא ועוד כטעמא דמפרש התם דאלמנה לא דחי' ירושה דאורייתא הואיל ואינה תקנה גמורה שהרי ראויה היא להפסיד מזונותיה וכו' והרמב"ם לא סמך על הירושלמי בכאן ודעתי נוטה לו ע"כ. והנה פירושו זה אינו מסכים לגירסת הירושלמי שמביא. ובאמת הגירסא שמביא כך היא שנויה בירושלמי בב"ב ר"פ מי שמת. אבל פירושו נראה שהוא ע"פ הגירסא שלפנינו כאן והיא נכונה. ופירושי שבקונט' לענ"ד מרווח יותר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:4:2:1)

**מתני' בשטענו חטי' וכו'.** הגהתי שבקונט' היא ע"פ גירס' הירוש' בשבועות וגירסת הבבלי בשבועות דף מ"א. מיהו נראה דאף בבבלי גרסי' אר"נ אמר שמואל טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן ד"ה חייב. וניחא בזה קושית תוס' בפרקין בבבלי דף ק"ח ע"ב בד"ה ש"מ מדרבנן וכו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:4:3:1)

**חד בר נש וכו'.** פירשתי בקונט' דהודה לו באחת מהן. מיהו קשה מנ"ל דרב כרשב"ל דלמא הודה לו במקצת המין שתבע לכך חייב לו שבועה וי"ל דידע הש"ס שמעשה היה שהודה לו במין אחד לגמרי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:4:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:4:3:2)

**כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל וכו'.** בבבלי בשבועות ס"פ כל הנשבעין גרסי' אר"ה לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין ר"ח אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר דמקילין מאי בינייהו א"ב לפתוח לו ע"כ. והרבה פירושים נאמרו בהא דקאמר א"ב לפתוח לו. ולפום סוגיין נראה דבכל התובעים פותחין אומרים לו שיגלגל עליו מה שיש לו לגלגל חוץ משכיר. וקצת נוטה פירושי זה לפי' הראשון שכתב הב"י בח"מ סי' ס"ד בשם הר"ן מוניר ז"ל. ומדברי הפוסקים לא משמע כן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:6:2:1)

**לא סוף דבר בשעשאה וכו'.** בתו' וברא"ש הביאו גירסא אחרת לא סוף דבר שעשאה העורר סי' לאחר וכו'. ונראה שגירסת רש"י כפי הגירסא שלפנינו וע"ש בתוס' בד"ה עשאה וכו' והר"ן כתב אבל לפירש"י מה לי עשאה המחזיק סי' לאחר מה לי אחר לאחר אלא ודאי כדכתיבנא ע"כ. ול"נ דודאי איכא בינייהו טובא דאיכא למימר דוקא בשעשאה המוחזק סימן לאחר דה"ל מודה בפניו הוא דאיבד את זכותו אבל בשעשאו אחר לאחר יכול לומר משטה הייתי בו קמ"ל דאפ"ה איבד את זכותו ועי' בח"מ סי' פ"א סעיף כ"ב ובש"ך שם ס"ק נ"ח:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:8:2:1)

**הגע עצמך דה"ל קרקע.** כתב הרא"ש בפרקין ומיירי בשלא היה לו שדה א"נ אפי' היה לו יכול לומר הייתי מתיירא שמא היו עליך חובות מוקדמין לכך מכרתי לך שדה זו שאם יש עליך חובות מוקדמין אקח אני חלקי משדה שמכרתי לך דלוה ולוה ואח"כ. קנה משועבד לשניהם הרר"י ז"ל. וקשה מי לא עסקינן בשכבר קנה שדות אחר זמן חובו. הלכך נראה עיקר תירוצו של הירושלמי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:8:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:8:2:2)

**יכיל הוא מימר ליה דידי אנא בעי.** וקשה אם היה לו בינונית שדינו לגבות מהם א"כ אין מגיע את שלו וי"ל לכך קאמר ולא עוד וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:9:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:9:2:1)

**יליף לה משוורים תמים וכו'.** וקשה הא עיקר פלוגתייהו דר"נ ור"ש היא בדאית ליה לחד עידית ובינונית ולחד זיבורית ופליגי אי בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין וכדאיתא בבבלי דאם לא כן הפוכי מטרתא למה לי א"כ מאי ראיה מייתי משוורים תמים דהא התם מגופו הוא משלם ולכולי עלמא יוציא מנה כנגד מנה דהפוכי מטרתא למה לי וי"ל לפי מאי דמסיק לקמן דנפקא מיניה בשמחל לו חובו אם כן הוי ליה למתני הכי במתניתין בשוורים תמים דזה גובה וזה גובה כחכמים דמתניתין דהלכתא כוותייהו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:9:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:9:2:2)

**ואותו שלא כתב אינו גובה.** וא"ת מאי מפסיד הא בשגבה זה של מאתים ממנו הרי הם בני חרי ויכול לגבות חובו ממנו וי"ל דאיירי שיש לבעל מאתים עוד בעלי חובות אחרים בע"פ או בע"ח ששטרותיהם קודמין לזה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:10:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:10:2:1)

מתני' כשהיה מיהודה וכו' פירש ר"ת שהיה מיהודה ונשא אשה מגליל ביהודה אין כופין אותו לילך אחריה לגליל או מגליל ונשא אשה מיהודה בגליל אין כופין אותו לילך אחריה ליהודה אבל הוא מיהודה ונשא אשה מיהודה או מגליל ונשא אשה מגליל כופין אותו לצאת אני פלוני מיהודה נשאתי אשה מיהודה פירוש מעיר לעיר או מכרך לכרך אין כופין אותו לצאת אחריה אם נשאת במקומה ור"מ ז"ל הקשה עליו מהא דאמרינן בסמוך הוא רוצה לעלות לא"י וכו' אין כופין אותו לעלות ש"מ דיפה כח האיש מכח האשה ולפי גירסת ר"ת ופירושו הכל בכפיית האיש איירי לכן פירש כמ"ש בקונטרס. ומבואר באורך ברא"ש ובמרדכי בפירקין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:11:2:1)

**היא רוצה והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות.** כתב הר"מ ההיא פליג אבבלי דקתני התם היא אומרת לעלות והוא אינו רוצה כופין אותו ואם לאו יוציא ויתן כתובה ופירש דירושלמי איירי בזמן הזה ומתני' דקתני כופין איירי בזמן הבית. וכתב הטור אה"ע סי' ע"ה ואין תירוץ זה מספיק דאי איירי בזמן הזה למה כופין אותה ע"כ. ולפמ"ש בקונטרס לק"מ דהא דקאמר בבבלי כופין היינו או שיעלה או שיוציא ויתן כתובה ובירוש' קאמר אין כופין היינו שאין כופין אותו להפסיד משלו כמו שכופין את האשה שתצא בלא כתובה נמצא ששני התלמודים שוין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:11:3:1)

**הדא מסייעא וכו'.** כתב בהגהת מרדכי בפרקין ובירושלמי משמע להדיא דאף ת"ק ס"ל כתובת אשה דאורייתא דקאמר אמילתיה דת"ק הדא אמרה וכו' ומסייעא למ"ד מטבע היוצא פי' דבהגוזל בעי רבא מר"ח המלוה לחבירו מטבע והוסיף עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה פי' עד חומש' מלבר וא"ת ולפי הירושלמי מ"ט דר"ג וא"ל משום דקסבר כתובה דרבנן הא בהדיא תני בפ"ק ארשב"ג כתובת אשה דאורייתא י"ל אע"ג דסבר דאורייתא מ"מ לא עדיפא ממלוה בשטר דאזלינן בתר שעבודא וכו' השתא לפי הירושלמי ת"ק ורשב"ג ס"ל דאורייתא ואמרי' פ' זה בורר ארבב"ח אר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וכו' וע"כ ליכא דפליג אהא דרבב"ח דהא גבי האי דצידן פריך והא קי"ל בהא דאין הלכה כרשב"ג משמע אבל בכולהו קי"ל דהלכה ע"כ הנה מדבריו משמע שהיתה לו גירסא אחרת בירושלמי דבגירסא שלפנינו ליתא הא מסייעא למ"ד מטבע היוצא. ומ"ש וא"ל משום דקסבר כתובה דרבנן וכו' משמע דסובר דאף להירושלמי קסבר ר"ג כתובה דאורייתא וכן מפורש בסוף דבריו שכתב השתא לפי הירוש' ת"ק ורשב"ג ס"ל דאורייתא. תימא הא מפורש מסיק הירושלמי ודלא כרשב"ג דקסבר כתובת אשה מד"ס. ואף דבבלי פ"ק דמכלתין מוקי לה בכתובת אלמנה מ"מ הירוש' לית ליה הך סברא. גם מ"ש וע"כ ליכא דפליג אהא דרבב"ח וכו' תימא דהא מפורשת בבבלי פ' המדיר דף ע"ז ע"א דאמוראי נינהו אליבא דר"י וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:11:3:2)

**ודלא כרשב"ג.** כתב הריטב"א בחידו' ותוספות פסקו הלכה כרשב"ג אבל הרמב"ם וכל הגאונים פסקו כרבנן דהא סוגיא דאמוראי בכל דוכתא כתובה דרבנן וכו' ובירוש' פסקו ג"כ כרבנן וכן עיקר ע"כ וקשה אדרבא בסוגיין מפורש דרבנן קסברי כתובה דאורייתא. וא"ל דמייתי ראיה דפסק כרבנן ולא חש לדברי רשב"ג במשנתינו מנ"ל דפסק הירושלמי כרבנן דהא דאמר ודלא כרשב"ג י"ל דבא לפרש משנתינו ולומר דטעמא דרשב"ג משום דקסבר כתובה דרבנן אבל לעולם הלכתא כוותיה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 13:11:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/13:11:3:3)

**הדרן עלך פרק שני דייני גזילות וסליקא לה מסכת כתובות.**