## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 9

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:1:1)

**הכותב.** א"כ למה כתב לה דין ודברים וכו' שאם מכרה ונתנה קיים. וא"ת לר"י בשם ר' ינאי דמוקי למתני' בשלא כנס א"כ אפי' לא כתב לה מכרה קיים בין לב"ש בין לב"ה בר"פ האשה שנפלו וא"ל דמהני הכתיבה אפי' מכרה לאחר שניסת קיים ומתני' אתיא כאמרו לו דר"ג בפ' האשה דסברי בשלא כתב לה ואפי' בדיעבד אם מכרה לאחר שניסת מכרה בטל. דהא אמרי' בסוגיין דבשכתב לה מן האירוסין ומכרה מן הנישואין לב"ה לא תמכור ואמרו לו דר"ג מסתמא לא פליגי אב"ה וי"ל הא דתנן אם מכרה ונתנה קיים לאו דווקא אלא אפי' לכתחלה תמכור וכ"מ בסוגיין וכמ"ש שם בקונט' בד"ה ע"ד דב"ה וכו' ע"ש. מיהו בתו' ובהרא"ש לא משמע כן. ועיין בא"ה ר"ס צ"ב בב"ש שם מיהו בתוס' דף פ"ג ע"ב בד"ה רב אשי וכו' משמע דאף רב אשי מפרש אם מכרה וכו' היינו אפילו לכתחלה שכתבו למאי דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה קיים בדיעבד לכתחלה נמי תמכור ע"כ. ונ"ל דקסבר רב אשי כיון דלשון דו"ד וכו' לשון גרוע הוא הלכך לא מהני אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא. וטעמא דרב אשי דקסבר הכא דלא אמרי' יד בעה"ש על התחתונה משום דהויא מחילה וכ"כ הרא"ה והריטב"א דלא כמ"ש המהרש"א לפרש דברי התוס' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:2:1)

**הא הראשונה לא.** בבבלי דף צ"ה משני דאיירי בשקנו מידה וכתבו תוס' אע"ג דגבי נשואות אר"י בריש הכותב מדין ודברים קנו מידה נשואה הוי טפי ידו כידה מהכא וכו' ע"ש ול"נ דר"י מתרץ למתני' דפ' מי שהיה נשוי כדמשני בסמוך דהתם אע"ג דלא הוי לשון מתנה מ"מ מהני לשון דין ודברים לסלק נפשה משדה זו ולתבוע את שלה משאר נכסי בעלה וזה ברור לענ"ד וכ"מ בתוס' דף פ"ג בד"ה ואין לי עסק בך וכו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:4:1)

**ונפלו לה לאחר מכאן מהו.** פירושי שבקונט' הוא מהרא"ש והר"ן שכתבו כן לתרץ דעת הרמב"ם שכתב פ' כ"ג מה"א דבכותב לה בעודה ארוסה מהני הסילוק אף אנכסים שנפלו לה משניסת ע"ש ול"נ דאף הרמב"ם מפרש בעיא דר' ירמיה בכותב לה בעודה ארוסה ופשיט ר"ז ויש אדם מתנה וכו' כיון דהנכסים אינן ביד האשה אין התנאי מועיל בהן והשיב ר' בון דמ"מ מהני הסילוק דהא מיהת יש לו שייכות וזכות בהן דאם נפלו לה ולא כתב לה אוכל מהן פירות ולא דמי לכותב לה ועדיין לא נתארסה כלל. וכוותיה דר' בון פסק הרמב"ם שהרי לא השיב ר"ו על דבריו. ועיין במשנה למלך שם שהקשה על פי' הרא"ש והר"ן ולפמ"ש לק"מ. ואני תמה מכל המפרשים ז"ל שלא עיינו בדברי הירושלמי שר' בון חולק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:4:2)

**העתידין ליפול לך מה הן.** וקשה הא א"ר בון דאפי' לא התנה כן בפירוש נמי מהני וע"ק למה לא מקשה הש"ס גם אפשיטות בעיא זו כמו שהשיב ר' בון אפשיטות דר' זעירא דבסמוך גם ק"ק דר"ז פשיט ויש אדם מתנה אדבר שאינו ברשותו ואבעיין פשיט ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם. לכן נ"ל דבעיא דר' לוי על נכסים שאין לה ירושה עכשיו בהן מדין תורה כגון שנפלו לה מבית אביה ועדיין יש לה אחי' ומיבעיא ליה אם מהני סילוק זה כיון שגם לה אינן ראויין ליפול או בשעת הסילוק ופשיט ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם שהרי נכסים אלו הן כאלו אינן בעולם אז. ולפ"ו איפשיט לן ספיקו של המשנה למלך שם בנכסים שנפלו לה כשהיא ארוסה לאחר הסילוק עי' שם ולפמ"ש היינו בעיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:5:1)

**מכרה פירות המחוברין לקרקע וכו'.** וקשה במאי קמיבעיא ליה אם בקמה העומדת לקצור מ"ט דר"י הא כ"ע מודים דהן כתלושין וכמש"ל פ' האשה בתו' בד"ה והתלושין וכו' ע"ש ואם בשחת קמיבעיא ליה הא ודאי לכ"ע הן כקרקע וי"ל כיון דסילק עצמו בלשון גרוע לא מהני אלא אגוף הקרקע אבל לא בפירות אע"פ שהן שחת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:5:2)

**ר"ז ר"י בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אינה מוכרת פירות.** גירסת הרא"ש הכותב שדה לאשתו אין לו אכילת פירות א"ר מתנה מתני' לא אמרה כן וכו' ע"כ. והנה לקמן בסוגיין כך היא הגירסא בדברי רב מיהו הא ודאי צריכין להגיה לקמן אר"ז מתני' לא אמרה כן וכו'. ולגירסתו קושית ר' אימי כפשטא דקשיא ליה אדרב דאמר דאין לבעל פירות. והא דקאמר הש"ס לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא ה"פ לא אמר רב דאין לו אכילת פירות היינו בכותב מתנה לאשתו אבל מוכר יש לו אכילת פירות דעלילה היה רוצה בה כדי לפטור ממזונותיה. ופירוש זה מסתייע מהא דאמרינן בבבלי פ' חזקת דף נ"א אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. אך מ"ש הרא"ש ונראה דהירוש' פליג אגמרא דידן דבפ' חזקת פליגי אמוראי במוכר שדה לאשתו אם הבעל אוכל פירות או לא ומודו דאם נתן לה במתנה דאינו אוכל פירות הלכך לפום גמרא דידן לא אמרי' מוכר פירות ולוקח בהן קרקע אא"כ שיירה ולקח בהן קרקע ע"כ תימא דנראה דלא פליגי דאף הירושלמי לא קאמר אלא דיש לבעל אכילת פירי פירות וקסבר דהא דאמר רב אין לו אכילת פירות אפי' פירי פירות קאמר ואהא קאר"ז דמתני' לא אמרה כן. ובהא אף הבבלי לא פליג. שהרי כתב הרא"ש בפ' חזקת ועוד מטעם אחר חשוב שדה שנתן לה במתנה קנוי לבעל דנהי דאין הפירות הגדלים בשדה שלו מ"מ נכסי מלוג הם כמו נפלו לה נכסים ממקום אחר וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכיון דיש לו שייכות בשדה לפירי פירות חשיב קנוי לו עכ"ל. ולכאורה נראה שסותר שם מ"ש כאן שהבבלי פליג אתוספתא דתניא בה ילקח בהן קרקע ויאכל פירות ולית הלכתא כתוספת' ומדבריו פ' חזקת נראה דקסבר כתוספתא. וכ"כ הטור סי' פ"ה. ובסי' צ"ב כתב דבכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן אינו יכול למכור הפירות אלא מה ששיירה וצ"ע רב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:6:1)

**ניחא ע"ד דר"י וכו'.** עמ"ש בקונט' ועי"ל דמיבעיא ליה אי הוה טעמא כיון דלשון דין ודברים לשון גרוע הוא אין לבטל בו תקנת חכמים מכל וכל הלכך יש לו פירי פירות הלכך באומרת שדה זו ובפירותיה דמתקיימת תקנת חכמים בשאר נכסיה אין לו פירות או דלמא טעמא דר"י דאין הלשון הזה משמע שמסתלק מהכל אפי' מפירי פירות ואף בשדה זו יש לו פירי פירות ולרבנן מיבעיא ליה מי אמרינן כיון דחזינן דקפיד הבעל שלא לסלק עצמו מכל נכסיה אמרינן נמי דלא סילק אלא מפירות ולא מפירי פירות או דלמא ל"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:7:1)

**ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף הוא זוכה בהן.** כתב הרא"ש כלומר דלאחר מיתתה הוא יורשה וזהו כמו שסילק ידו מנכסי אביו שאם מת אביו בנו יורשו מפני שבחיי אביו לא היה לו כלום בנכסים כך אין להבעל בגוף נכסי אשתו בחייה כלום ודבר שלא בא לידו הוא לפיכך התנאי בטל ויורשה לאחר מיתה והרמב"ן דחה ראיה זו דודאי אם כותב לה לאחר שניסת אז דמי לבן שסילק עצמו מירושת אביו אבל גמרא דידן מוקי למתני' בכותב לה בעודה ארוסה וכדרב כהנא וכו' ע"ש. ועי' בס' מלחמות ה' וקשה הא גם הירושלמי מוקי למתני' בכותב לה עד שלא ניסת כדלעיל בריש סוגיין. וגם בסמוך משמע דר"י סובר כרב ור"י עצמו מוקי לעיל למתני' בשלא כנס מיהו לפ"מ דפירשתי בקונט' אין מקום לקושית הרמב"ן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:7:2)

**בדין היה וכו'.** מכאן ראיה למ"ש תוס' במכלתין דף נ' ע"א בד"ה הבעל וכו' דתקנת אושא איצטריך נמי לר"י ע"ש. דהא דברי ר"י אלו לתקנת אושא דמיין. מיהו לפי מאי שפירשתי בקונט' באי נמי ליתא כלל לקושית תוס' שם. וראיתי לתוס' בב"ב דף קל"ו ע"ב שכתבו בד"ה ר"י וכו' א"נ התם קנין הפירות דבעל דלא הוי אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מהיום ולא הוי כקנין הגוף לכך איצטרך תקנת אושא. ותימא הא בבבלי בגיטין דף מ"ז ע"ב מפורש דר"י אית ליה שאף אכילת פירות דבעל הוי כקנין הגוף אפי' מדאורייתא לענין הבאת ביכורים וע"ש בתוס' בד"ה ולביתך וכו' ובד"ה מתה וכו' וצ"ע ואפשר לדחוק דהתם בשזיכה לו וקסברי תוס' דהכא כתירוץ ועוד שכתבו תוס' בגיטין שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:12:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:12:1)

**מכר הוא ומתה היא א"ל מכרי בטל.** כתב הרא"ש פ' חזקת דף נ' ופירש הר"ר יונה הטעם דאע"ג דהבעל לוקח ראשון הוי לכל דבר שהוא זכות לו אפ"ה משום שבח בית אביה בטל המכר לאלתר שאין כבוד לאשה שיהיו נכסיה מכורין מעכשיו ולא מכר גמור אלא מכר על תנאי שאם תמות היא בחייו הלכך המכר בטל לאלתר ע"כ וקשה הא הירושלמי מדמי דין זה לבן שמכר נכסי אביו בחיי אביו גם בחי' הרשב"א שם בפ' חזקת מביא גירסא זו ש"מ דלאו מטעם שבח בית אביה הוא. מיהו גם מטעם הירושלמי מוכח דמכר בטל לאלתר דומיא דבן שמכר בחיי אביו שהמכר בטל מיד וצ"ע. וכתב עוד הרא"ש שם וה"ה אפי' לא מתה בטלה המכירה מיד ומתה נקט לרבותא אע"פ שלא ערער על המקח עד שמתה וסד"א שהבעל לוקח ראשון ויתקיים המקח קמ"ל ע"כ וקשה מאי קשיא ליה למה נקט מתה הא ר' הילל הוא דנקט מתה באיבעיא שלו ואתי לאשמועינן דדוקא במתה מיבעיא ליה אם יתבטל המקח כיון דהמתין עד שמתה ואפשר לומר נמי דבערער מיד פשיטא ליה דהמקח קיים אלא בשערער לאחר שמתה מיבעיא ליה כיון דהשתא אף הגוף שלו ויכול לערער. גם לשונו של הרא"ש ז"ל דקאמר נקט מתה וכו' משמע דסתמא דש"ס קאמר הכי וליתא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:12:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:12:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:12:2)

**לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו.** פירשתי בקונט' כגון שנתן הבן וכו' וקשה הל"ל דומיא דראשונה לבן שמכר בחיי האב ומת בחיי אביו ובשנתן האב לבנו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה. וע"ק מאי ראיה מייתי מבן שמכר בחיי אביו או מאב שמכר בחיי בנו אינהו גופייהו מנ"ל. לכן נ"ל דה"ג א"ל מכרו בטל לאב שמכר בחיי הבן ומת הבן מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לבן שמכר בחיי אביו ומת האב ואמתני' דפ"ח דב"ב קאי דתנן התם הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. והשתא בקמייתא מייתי ראיה מהאב שמכר בחיי הבן דהבעל לאב דמי שאף הוא אין לו בנכסי אשתו כי אם הפירות ומדתנן מכורים עד שימות משמע דאם מת אע"פ שאין הבן קיים אין ללוקח בהן כלום שתחלת המכירה לא היתה אלא על אכילת פירות כל ימי חייו אבל לאחר מיתתו אין לו בהן כלום. ובתרייתא דמיא לבן שמכר דהך איתתא לבן דמי שהגוף שלו לאחר מיתת אביו ותנן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב משמת האב מיהו המכר קיים אף כאן באשה מכרה קיים ומעתה יש לתמוה אמ"ש הרשב"א בחי' בב"ב פ"ג והרא"ש דבקמייתא המכר בטל לאלתר וכמ"ש לשונו בסמוך בד"ה מכר הוא וכו' לפי הירוש' דמדמי הבעל והאשה לאב והבן דמתני' דב"ב ודאי שהמקח קיים כל ימי חיי הבעל ויש ליישב וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:12:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:12:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:12:3)

**א"ל מדאמר חזקיה וכו'.** בקונט' פירשתי שתי לשונות. וקשיא לי הא כבר פשיט לן דאפי' מכרה לאחר ומת הוא מכרה קיים כ"ש כשמכרה לבעלה שמכרה מכר לכן נ"ל בשטר מברחת איירי שכתבה האשה נכסיה לאחר קודם שנשאת לזה כדי להבריח הנכסים מבעלה דקיי"ל אם נתאלמנה או נתגרשה חוזרין הנכסים לה ומיבעיא ליה אם מכרה נכסיה לבעלה לאחר שכתבה שטר מברחת מהו וא"ל מדאמר חזקיה הלכה כר' ש"מ דמכרה מכר דאף זו לאחריך דמיא שהרי אין להבעל המתנה בגוף הקרקע כלום אלא כשתמות היא בחיי בעלה כמי שאין להראשון בגוף הקרקע אלא כשימות השני בחייו ואפ"ה אם מכר הראשון הגוף קיים הלכך אף באשה מכרה מכר כיון שאם ימות הבעל בחייה חוזרין לה הנכסים. אע"ג דאיכא לדמותו לשני שמכר בחיי הראשון מ"מ איכא לחלק שאשה זו היא בעצמה תקח הנכסים מהראשון אף שיהיו שניהם בחייהם וכ"מ בב"ב פ' יש נוחלין ע"ש והבן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:13:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:1:13:1)

אר"י ואילין דכתבין אין מיתת וכו' כתב הרא"ש בשם ר"ח דלאו בתנאי הבעל איירי דקי"ל כרשב"ג דמתני' אלא באב שפוסק נדוניא לבתו והוי כמתנה על מנת להחזירה. והרמב"ן כתב בשם רבו דאפי' בכתיבת הבעל נמי ניחא ומאי דאמרינן דתנאי ממון הוא וקיים היינו מפני שאינו מתנה עמה שלא ירשנה אלא יורשה ומתנה דיחזיר לאביה ירושתה. וכתב הרמב"ן דאיירי בכותב לה ועודה ארוסה אבל לאחר שניסת לא אח"כ מתנה להחזיר ליורשיה מה שירש ממנה דבכה"ג ודאי מהני. ולפמש"ל בפרקין בתו' בד"ה ולמה וכו' ודאי דלכ"ע איירי ר' יוסי בכותב לה ועודה ארוסה ע"ש. ונ"ל דאתיא אף כרשב"ג דלא אמרי' מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא היכא דודאי עקר לדברי תורה או בספק אחד כי האי דרשב"ג דמתנה שלא ירשנה כלל וספק הוא שמא ימות הוא בחייה וספיקא דאורייתא להחמיר אבל הכא דספק ספיקא הוא שאם יהיה לה בנים אפילו תמות היא בחייו ירשנה בעלה תנאו קיים והא דקאמר תנאי ממון הוא ר"ל כתנאי ממון הוא ותנאו קיים. ועי' בבבלי דף פ"ג ע"ב בתוס' בד"ה וקסבר וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:2:2:1)

**א"ל אייתי רשב"ל וכו' ואפיק מינה.** פירשתי בקונטרס דסובר כר"ע וכו' וכ"ה בבבלי בפרקין. וקשה הא אמרי' בסמוך בטעה בשיקול הדעת לכ"ע אינו חוזר והיינו בפלוגתא דתנאי או אמוראי וכדפירשתי בקונט' א"כ למה החזיר רשב"ל הדיך לכך נ"ל דרשב"ל מפרש לכושל דאמר ר"ט היינו כושל שבראיה וע"ז הוציא רשב"ל מיד האשה דה"ל טעות בדבר משנה ור"י פליג בתרתי דמפרש לכושל בגופו וקסבר נמי טעות בדבר משנה אינו חוזר ובבבלי בפרקין דף פ"ד גרסי' דון דייני כר"ט ואהדריה רשב"ל לעובדא א"ל ר"י עשית כשל תורה לימא בהא קמיפלגי דמ"ס טעה בדבר משנה חוזר ומ"ס אינו חוזר לא דכ"ע טעה בדבר משנה חוזר והכא בהא קמיפלגי מ"ס הלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו ומ"ס אפי' מרבו. וק"ק הא בשיקול הדעת טעה והל"ל דבטעה בשיקול הדעת פליגי ופירש"י דחוק ע"ש. גם הא דמסיק לכ"ע טעה בדבר משנה חוזר דלא כסוגיין דקאמר ר"ז דפליגי ר"י ורשב"ל ואפשר לומר דה"ק מהכא אין להוכח דפליגי בטעה בדבר משנה אבל מודה להירושלמי דפליגי מפורש בטעה בדבר משנה. ומצינו כיוצא בזה בבבלי פ' אע"פ דף נ"ט ע"ש. אך קשה א"כ ר"י סובר טעה בדבר משנה אינו חוזר וכל הפוסקים פסקו דחוזר וי"ל שסמכו אסוגיא דבבבלי בסנהדרין פ"ד דף ל"ג דהרבה אמוראי בתראי דסברי דחוזר ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:3:2:1)

**ואפי' צבורין בתוך ביתו וכו'.** וא"ת הא חצר איתרבאי משום יד ולא גרע משליחות וזכין לאדם שלא בפניו ושלא מדעתו וי"ל דהכא גרע כיון שהוא בעצמו היה שם ולא נתכוון לזכות בו דסבר שהוא שלו הלכך לא זכה בו ועי' בבבלי בב"מ דף י"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:3:3:1)

**ר' אימי אפיק מינה.** וקשה היכי קסבר ר' אימי אי קסבר הלכתא כר"ט א"כ למה אפיק מינה כל הקודם יזכה בה ואי קסבר דהלכתא כר"ע למה ליה טעמא דהיא סברה דידה וכו' הא אפי' חזקה מעלייתא לא מהני אליבא דר"ע. דהא לדידיה לעולם ינתן ליורשין וי"ל לעולם כר"ט ס"ל ואפיק מינה דקאמר היינו לאחר שהחזיקו בה היורשים או הבעל חוב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:4:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:4:1:1)

**כל זמן שירצה.** פירשתי בקונטרס ויכול לגלגל וכו' כך פי' הרמב"ם. והא דאמרינן בבבלי דלרבנן אפי' במשביעה ע"י גלגול אמרה כיון דקדייקת בתראי כולי האי לא מצינא דאדור בהדך י"ל היינו לפי מאי דס"ד דלא פליג ר"א אלא בגלגול אבל לפי מאי דמסיק שם דר"א לכתחלה קאמר כדפירשתי בקונט' אמרי' דלא פליגי רבנן עליו אלא בלכתחלה שלא להרחיק פלוגתייהו וכ"מ בסוגיין דאם כן אין שלום וכו' וטעם זה לא שייך במשביעה על ידי גלגול ועי' בא"ע סי' צ"ו ובב"ש שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:4:2:1)

**אם אומר את כן וכו'.** לפי טעם זה משמע דלאחר שגירשה או נתארמלה יכולין להשביעה אף על פילכה ועיסתה אפי' שלא ע"י גלגול דטעמייהו דרבנן איך אדם דר עם נחש בכפיפה אחת כמפורש בבבלי ולאחר שיצאה ממנו לא שייך הך טעמא וצ"ע לדינא ועי' בא"ט סי' צ"ו ובב"ש שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:4:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:4:2:2)

**אמרין אפי' כש"ח אינה וכו'.** כתב הרמב"ם פ' כ"א מה"א אשה ששברה כלים בבית בעת מלאכתה פטורה ולא מך הדין אלא תקנה שאם אי אתה אומר כן אין שלום בבית לעולם שהיא נזהרת ונמנעת מרוב המלאכות ונמצא קטטה בבית לעולם. וכתב הראב"ד לא מן השם הוא זה אלא מפני שהיא פשיעה בבעלים שהוא שכור לה כל שטה ע"כ. הנה מדברי הרמב"ם דמשמע דשלא בשעת מלאכתה חייבת ואינה פטורה אלא בשעת מלאכתה. קשה א"כ מאי קאמר מסתברא שהיא כש"ש ה"ל לחלק בשעשתה מלאכה לצרכו לבד תהיה כש"ח ולצרכו ולצרכה הרי היא כש"ש כדין שותפין ואם עשתה לצרכה לבד ה"ה כשואל וחייבת אפי' באונס. ולדעת הראב"ד קשה הרי מפורש כאן טעמו של הרמב"ם ואיך פליג על הירושלמי. ונ"ל דהראב"ד מפרש לסוגיין דאיירי בששיברה שלא בשעת מלאכה ואז לא שייך לומר פשיעה בבעלים דדוקא בשומרים הוא דכתיב פשיעה בבעלים פטור אבל אם אין הכלי בשמירה או בשאלה אצלו אע"פ שהבעלים שאולים או שכורים אצלו אם הפסיד לבעלים אלו חייב לכך הוצרך לומר כאן משום תקנה פטורה וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל והבן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:5:3:1)

**והוא שנתן לו רשות להשאיל לאחרים.** כתב הרי"ף פ' המפקיד ואע"ג דמסר פקדונו ביד אחר בלא רשות ואמרי' בגיטין אין השואל רשאי להשאיל וכו' ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד לא מיקרי פשיעה דהא השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו' לא מיחייב השוכר לשלומי אע"ג דהשאילה לאחר ש"מ דלא ס"ל כר"מ דאמר כל המעביר על דעת בעלים נקרא גזלן ע"כ ותימא הא מפורש כאן בהיפך דהא מוקי למתני' בשנתן לו רשות להשאילו לאחרים ומייתי ראיה מהא דאין השואל רשאי להשאיל. גם בבבלי פ' המפקיד מפורש כך. וא"ת דדייק להרי"ף מדאמר רבא דאפי' ש"ח שמסר לש"ש חייב דא"ל את מהימנית לי בשבועה וכו' ולא קאמר אין רצוני וכו' כדאמר אביי וכמ"ש תוס' שם י"ל דרבא סובר דלא אמרי' אין רצוני וכו' אלא בשמסר לשומר דכוותיה אשל היכא דעלויי עליי' לשמירתי' לא מיחייב אלא משום דלא מהימן ליה בשבועה ונ"מ להיכא דאיכא עדים אי עלייה לשמירתו פטור אבל היכא דלא עלייה לשמירתו אע"ג דאיכא עדים חייב ומתני' דהשוכר פרה איירי בשנתן לו רשות וצ"ע. והרא"ש מייתי בפרקיך דברי הירושל' דמתני' איירי בשנתן לה רשות וכ"כ הטור א"ע סי' צ"ח ובש"ע שם. וקשה הא דמתני' איירי בשנחן לו רשות דייק להירושלמי ממתני' דפ' המפקיד כמפורש בסוגיין וכיון דהרא"ש והטור פסקו כהרי"ף דמוקי למתני' דפ' המפקיד בשלא נתן רשות וכ"כ הטור ח"מ סי' שמ"ב א"כ הני תרי פסקי סתרי אהדדי. וצ"ע. מיהו הא דכתב הרא"ש בפירקין ומדקדק מזה בירושלמי כל ד' שומרים אם כשפטרן משבועה והשאילו לאחרים ברשות משביע את האחרים ע"כ. אע"ג דקי"ל כר' יוסי דאמר כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו וכמ"ש הרא"ש בפ' המפקיד מ"מ מודה ר"י בשנתן לו רשות וכמ"ש הרא"ש שם אך צ"ע שלא ביארו הפוסקים דין זה בח"מ סי' ש"ו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:5:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:5:3:2)

**והשואל אפי' לא שינה חייב.** ותימא הא איצטרך לאשמועינן דאפי' מתה מחמת מלאכה ששואל פטור חייב זה ששינה מדעת בעלים וי"ל אף המשנה מדעת בעלים אינו חייב אלא באונסין שאירע לה שנוכל לתלות שאם לא מסרה לאחר לא באתה לכך וכמ"ש תוס' פ' המפקיד דף ל"ו בד"ה אין רצוני וכו' ע"ש אבל במתה מחמת מלאכה לעולם פטור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:5:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:5:3:3)

**הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל הוא משביעו.** מכאן ראיה למ"ש מהרש"ל פ"י דב"ק סי' א' אף אם השומר הראשון שאל בבעלים מ"מ השני חייב ולא מיקרי שאלה בבעלים דכיון דאין הממון של שומר הראשון ומביאו הש"ך בח"מ סי' רצ"א ס"ק מ"א ע"ש. ותמהני שלא הביא המהרש"ל והגאונים ראיה מפורשת מסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:6:2:1)

**ואר"י אפי' עשת אפוטרופס לאחר מיתת בעלה וכו'.** כתב הרא"ה בחי' ותמיהא מילתא אליבא דר"י למ"ד שבועה דמתני' דאפטרופיס היא מאי יורשיה ובאין ברשותה אטו ליורשיה ולבאין ברשותה ממנין אפטרופסים מי איכא אפטרופיס לאחר מיתה ולאו קושיא היא די"ל דפטורא דמחני' דידה אפי' לאחר מיתה אבל פטורא דיורשין ודבאין ברשותה דלא שייך לאחר מיתה היינו שפטורין משבועת היורשין על מה שעשת היא אפטרופסת קאי אבל הם ודאי אינן עושין אפטרופיא לעולם. ואיכא דמתרץ כגון שעשת אפטרופיא שתתעסק בנכסיה למחצה ולשליש ויהא זכות זה בנכסיו לה וליורשיה ולבאיו ברשותה וקמא עיקר ע"כ. ודבריו תמוהים הא מפורש לעיל בסוגיא ברישא דמתני' דאיירי בשנתן לה רשות שיהו בניה אפטרופיא ואם כך קושיתו מעיקרא ליתא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:6:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:6:2:2)

**ואין על ראשה כהדא וכו'.** וא"ת מאי פריך הא דקאמרו תרווייהו אפי' בנכסים שנשתלטה לאחר מיתת הבעל אין משביעין אותה היינו בנכסים שנתן לה בעלה מחיים אבל נכסים שהשליטו אותה היתומים עליהן משביעין אותה וי"ל דאיך נראה לחלק בכך דהא לאחר מיתת הבעל הכל של היתומים. והרא"ה גורס ואין על ראשה כחדא ר"י וכו' פי' שניהם שוין וארישא דמתני' אמרו כך ע"ש שהאריך. ופירושו תמוה דודאי לאו ארישא אמרו כך וכ"כ בעצמו בתחלת דבריו גם לא ביאר יפה פירוקא דש"ס:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:7:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:7:4:1)

**אמר ר"י בשעה שעד אחד מעידה וכו' ואיך דבריו של אחד במקום שנים.** וקשה הא אמרינך לעיל פ"ב אמרו בשם רב נאמנין העדים לומר שער אמנה ושטר פיטיסים הוא וכ"ש שאין זה הכחשה מה שאומר עד אחד שהוא שטר אמנה ודוחק לומר דר"י פליג ארב. מיהו בבבלי פ"ב דמכילתין פליגי אמוראי אם נאמנין העדים לומר אמנה היו דברינו. מיהו לפמ"ש הרא"ש שם אבל אם אמרו שלא ידעו בשעה שחתמו שהיה שטר אמנה ושוב נתברר להם מהימני ע"כ א"כ כ"ש כשאחר אומר שהוא אמנה דמיהמן לכ"ע דהא אין העדים נפסלין בכך דאפשר שלא ידעו מזה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:7:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:7:5:1)

**מתני' דב"ש היא וכו'.** בש"ך בח"מ סי' פ"ד ס"ק א' פירש מתני' דב"ש היא דאמרו שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומשני ר"י דהתם טעמא דב"ה כיון דחייבת שבועה מן התורה אינה גובה מספק ולא כגבוי דמי אבל כאן תקנת חכמים היא ולא התקינו בבנו ע"כ ובאמת כן הוא בבבלי בשבועות דף מ"ח ע"ש. ובסמ"ע ססי' פ"ד וסי' ק"ח משמע דטעמא אחרינא אית ביה ולא משום תקנת חכמים וליתא דמסוגיין מבואר דוקא בפוגם שטרו הוא דאמרי' אדם מוריש שבועה לבניו דאינה אלא חקנת חכמים אבל לא בעד אחד מעיד שהוא פרוע ובמקום אחר הארכתי בזה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:7:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:7:7:1)

**לנזיקין מן הדא וכו'.** וקשה מנ"ל דבנזקין איירי דלמא בבעל חוב ובשאכלו בו ריבית וקמ"ל דאינו גובה מך הבינונית אלא מזיבורית וכך מוקי לה בגיטין בבבלי שם. ואפשר לומר דמסתבר טפי לאוקמי בנזיקין דמצינו שהתורה ייפה כחו שגובה מן העידית אמרי' שגם החכמים ייפו כחו שיגבה אפי' מן היתומים. ומסוגיין ראיה מפורשת לדעת הרר"י דבנזיקין גובה מך הקטנים מן זיבורית ומגדולים מעידית וכמ"ש הש"ע ח"מ סי' ק"ח סעיף כ"א. ומ"ש הש"ך שם ונראה דכי מסיק בש"ס והלכתא יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בכל גוונא מסיק הכי ולא כדס"ד מעיקרא ע"כ. אינו מחוור דלא דנינן מה שמפורש בירושלמי בשביל דקדוק קל כזה וטוב לנו להשוות התלמודיים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:8:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:8:3:1)

**תיפתר שערב לו מך העכו"ם.** וקשה לפמ"ש בש"ע י"ד סי' ק"ס סעיף ט"ז בהג"ה בשם רש"י דריבית ע"י שליח מותר א"כ מאי דוחקיה למוקמי בעכו"ם וצ"ל שקיבל העכו"ם לדוך בדיך ישראל וכמ"ש בקונט' לישני דאיירי בשלוה אביהם רבית ע"י שליח. וכו קשיא נמי אגמרא דערכין דף כ"ט ע"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:8:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:8:4:1)

**אני משלחין בחריה תלת אגרין חדא גו תלתין וכו'.** כתבו הרי"ף והרא"ש בפסקיו ובתשו' כלל ע"ג דבחדא סגי ובשלשים יום וכ"כ בש"ע ח"מ סי' ק"ו ע"ש. וצ"ע דפליג אירושלמי בסברות שאפשר לדחותם. גם בתוס' דף פ"ח בד"ה ורבא וכו' מביאים לדברי הירושלמי ומשמע דסוברים שכן הלכה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:8:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:8:5:1)

**אשכחת אמר חנן ור"ש אמרו דבר א'.** וא"ת א"כ ב"ד משביעין אותו מיבעי ליה למתני וכן פריך רב ששת בבבלי וי"ל דסובר הירושלמי דחנן לא איירי אלא כששמעו בו שמת הלכך תני היורשין משביעין אותה. וכן מפורש לקמן ר"פ שני דייני דבאלמנה היא מחני'. ובבבלי לא משני כך דבפרק שני דייני מסיק דהלכתא נותניך מזונות לאשת איש. ועי' בחו' דף פ"ח בד"ה ב"ד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:9:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:9:2:1)

**התיב ר' יוסי וכו'.** וקשה לוקמא דלכך גובה דאם איתא דפרע ה"ל שובר וי"ל דאליבא דרב קיימינן ורב סובר איך כותבין שובר כמפורש בבבלי פ' גט פשוט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:9:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:9:4:1)

**מתני' אמרה כן וכו'.** ותימא הא במתני' משמע דוקא מן הסכנה ואילך היא דנאמן לומר קרעתיו אבל כשעברה הסכנה אינו נאמן ועוד מרישא דמתני' מוכח איפכא דתנן הוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו והא ודאי באומר פרוזבול היה לי ואבד דאל"כ פשיטא דשביעית משמטת ש"מ דאינו נאמן ואפשר לומר דדוקא בשהוציא הקרעים נאמן וזה דייק שפיר מסיפא ודוחק ועי' בבבלי בגיטין דף ל"ז ע"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:10:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:10:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:10:5:1)

**קיימתיה כי האי דאר"ל וכו'.** כ' הרמב"ם פי"א מה"א חרש או שוטה שנשאו נשים אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה איך לנשיהם עליהן כלום רצו לקיימן אחר שהבריאו יש להן כתובה וכו' קטן אפי' מבן ט' שנים ומעלה אין לה כתובה ואם בא עליה משהגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה. אבל בש"ע א"ע סי' ס"ז כתב גבי קטן ואם בא עליה אחר שהגדיל וקשה הא דבעינן בקטן שבא עליה משהגדיל הם דברי הרשב"א ז"ל ומביאו הה"מ ומסוגיין יליף ליה. א"כ אף בחרש ושוטה שנשתפה ונתפקח נמי בעינן שבא עליה אחר שנתפקח ונשתפה דהא בסוגיין קטן מחרש ושוטה יליף ומדסתם בש"ע משמע כל שרצו לקיימה אפילו לא בא עליה יש לה כתובה ואף דבבבלי ר"פ חרש תניא אם רצו לקיימן וכו' מכל מקום לפי סוגיין צ"ל דהיינו נמי שבאו עליהן משהגדיל ולא ה"ל לש"ע לסתום אלא לפרש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:10:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Ketubot 9:10:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/9:10:5:2)

הדרן עלך פרק הכותב