## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir Chapter 2

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:1:1)

**וב"ה אומרים אינו נזיר.** כתב הרמב"ם פ"ק מה"נ האומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה וכיוצא בהן ה"ז אסור בהן ואינו נזיר. וכתב הראב"ד ואינו מחוור דסתם מתני' דלא כר"נ דאמר לב"ה נדור ואינו נזיר. וכתב הכ"מ דגי' הרמב"ם מתני' דר"נ. וכתב הלח"מ ויש לתמוה לר' יהודה דאמר ב"ש נמי נדור ואינו נזיר קאמר א"כ במאי פליגי ב"ש וב"ה ע"ש. וי"ל ת"ק ור"י בהא פליגי ת"ק סובר לב"ה נדור ואינו נזיר ולר"י סברי ב"ה אינו נדור ואינו נזיר. מיהו כולא סוגיא לא משמע הכי. אבל האמת יורה דרכו שנעלם מהרב בלח"מ דברי הרמב"ם בפי' המשנה ברישא ובסיפא דר"י סובר לב"ש צריך שיאמר הרי הן עלי קרבן ואז הוא נדור ונזיר אבל לא אמר הרי הן עלי קרבן נדור ואינו נזיר א"כ לק"מ וזה ברור. ומה נעמו דברי הבבלי דף י' ע"ב דפריך א"ה אימא סיפא אר"י כו' פרה מאי קא מתפיס בה מידי פי' כיון דאיהו הוא דקאמר הריני נזיר מיין כו' א"כ לא אמר כלום על הפרה ולא הוה אלא נזיר לב"ש ולא נדור שהרי לא התפיס הפרה בכלום איך קאר"י שאינו נדור ונזיר אא"כ אומר הרי היא עלי קרבן ומשני דאמר הריני נזיר מבשרה. ומ"ש הלח"מ לתרץ דברי הרמב"ם ע"ש דברים תמוהים הם וצ"ע ועמש"ל ה"ג בד"ה אפי' כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:2:1)

**כה אמר ה' כאשר ימצא וגו'.** ק"ק אמאי לא מייתי קרא דגנך תירושך ויצהרך דקורא להיין. תירוש וע"ק דגרסי' בבבלי יומא דף עו אר"ל מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנא' ואכלת מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ותירוש חמרא וקא קרי לי' אכילה ממאי ודלמא דאכלי' ע"י אניגרון כו'. וקשה למה לא פריך ודלמא דאכיל אשכול דנקרא תירוש. ואשכולות חייבות במעשר כדתנן פ"ח דתרומות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:2:2)

**ובני אדם קורין לגרוגרות תירוש.** וקשה הא קיי"ל בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם וכיון דאינן קורין לאשכול תירוש אפי' כינויי כינויין לא הוו. ודוחק לומר דסובר כר' יאשי' דאמר בירושלמי ריש פ"ו דנדרים ולקמן פ"ו דאזלינן גם בתר לשון תורה לחומרין וי"ל דה"ק דרך בני אדם שקורין גם לגרוגרות תירוש וה"ה דקורין לאשכול תירוש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:2:3)

**אמר הריני מן הגרוגרות כו'.** עיין בקונטרס. ולפמ"ש הר"ן נדרים דף ט' האומר הריני לחוד לא אמר כלום ע"ש נראה דצ"ל דהכא איירי שאמר נזיר בסוף ואף בהא לא הוי נזיר לר"י דכבר אמר מן הגרוגרת תחלה ועלי' אמר נזיר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:2:4)

**אית ליה הכין כו'.** וקשה מנ"ל לרשב"ל הא דלמא סובר כל שהוציא נזירות מפיו הוא דהוי נזיר כדמוכח מתני' דמנחות דאל"כ אמאן תרמיי' אבל מנ"ל דדבלה וגרוגרת אוסר משום כינויי כינויין וי"ל כיון דסובר ר"ל דגרוגרות ה"ל כינויי כינויין ממילא ידעינן דהיינו טעמא דב"ש דאוסרין דהא מפורש לעיל דבש"א כינויי כינוין אסורין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:3:1)

**אהן מנוע משמש כו'.** וקשה למה השמיט הרמב"ם דין זה ונראה דסובר דבבלי פליג דמיבעיא ליה נדרים פ"ק דף י' ע"ב קינמא מאי קונם קאמר או דלמא קינמון בושם קאמר תיקו. ש"מ כל היכא דמשמע שתי לשונות מספקא ליה. גם בירושלמי שם פ"ק ה"א מיבעיא ליה ע"ש. והרמב"ם השמיט גם בעיא זו הטעם שסתם נדרים להחמיר. ובאמת תימא מאי מיבעיא ליה הא מתני' היא פ"ב דנדרים נדר בבשר מלוח סתם אסור אע"ג דמשמע נמי של חולין כמפורש שם וי"ל דמיבעיא ליה אם קינמא משמע טפי קונם או קינמן אבל בשר מליח ודאי דמשמע תרווייהו. אך על הירושלמי דנדרים קשיא דמיבעיא ליה דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לאסור עצמו בו. והא ודאי מתני' היא וצ"ע. מ"מ לדידן דקיי"ל ספק נזירות להקל ודאי דאין לחייבו בנזירות באומרי לשון שהוא משמע ג"כ קרבן. וא"ת והא מתני' היא בטהרות ספק נזירות להקל וכי פליג הירושלמי עלה וי"ל ודאי אית ליה אלא סבר כיון דתופס מיהת האי לישנא איסורא תופס נמי נזירות. ודומה קצת לזה אמרו בבבלי פ"ק דנזיר דף ח'. מיהו בבבלי פ"ק דף ב' ע"ב מוכח דלית ליה הך סברא דקאמר האומר אהא ה"ז נזיר ודלמא אהא בתענית קאמר ומוקי לה שמואל בנזיר עובר לפניו. ש"מ מן הסתם לא אמרי' נזירות קיבל עליו אע"ג דמ"מ קיבל עליו איסור תענית. והירושלמי לא מוקי למתני' בשנזיר עובר לפניו כמ"ש לעיל פ"ק ה"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:4:1)

**מכיון שהוא יודע כו'.** כך היא סוגית הבבלי תמורה דף כ"ז. מעולם אין שניהן חלין בבת אחת אלא לענין זה משמש תחת לשון חילול ותמורה אם מנח ידו אקדש הוה חול ידו אחול הוה קדש. אך הא דמסיק שם היה לפניו ג' בהמות חולין תמימות וג' הקדש ואחת מהן בעלת מום ואמר הרי אלו תחת אלו תמימה תחת בעלת מום לאחולי דלא שביק היתירא ועביד איסורא וכ"פ הרמב"ם. קשה כיון דבהמת תמימה דחולין נכנסה תחת ההקדש לבדק הבית א"כ אף בחילול קעביד איסורא דהא קיי"ל המקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה' ערכין שזהו לאו הבא מכלל עשה וי"ל דוקא המקדיש הוא דחייב אבל המחלל פטור ואין טעם לחלק גם לא מצאתי זכר לחילוק זה. ולדעת האומרים לא תעשה חמורה מן העשה ניחא קצת. ולפ"ז צ"ל הא דאמרי' דהמקדיש תמימים לבדק הבית לאו נמי איכא ליתא. ועיי' בכ"מ ובמ"ל שם פ"ה מה' ערכין. הלח"מ כ' פ"ב מה' תמורה בד"ה שתי בהמות כו' לא ידענא למה הוצרך רבינו לכתוב חלוקה זו אחר שכתב חלוקה הראשונה וכן עשר כו' ע"ש. ונ"ל ודאי טובא קמ"ל דסד"א גבי שתי בהמות אחת תמימה ואחת בע"מ אמרי' לאתפוסי קמיכוין דאי לאחולי הי' לו להניח ידו על הקדש ולמה הניח ידו על החול. בשלמא כשישנו הרבה תמימים דאתי לאתפוסי אמרי' הואיל ורבים הם לא רצה להטריח עצמו משא"כ בשהן שוים. וכעין סברא זו כ' רש"י שם בתמורה ועי"ל דסד"א הכא ודאי לאתפוסי קמיכוין דאי לאחולי לא הועיל כלום דמעיקרא הות בע"מ להקדש והשתא נמי. ועי"ל דקמ"ל דרע ברע עושה תמורה דאס"ד דאינו עושה תמורה אמאי תהא הבעלת מום מחללת נימא דלתמורה כיון ולא עשה כלום ואין כאן איסורא כלל אלא ודאי דעושה תמורה וע"כ לומר דלאחולי כיון כי היכי דלא ליעביד איסורא. וע"ש בתמורה בתו' בד"ה בעלת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:5:1)

**אמר לאדם עילוי עלי כו'.** לא מצאתי להרמב"ם דין זה ונראה דסובר דערכין בכלל נדרים הן וכבר ביאר בהלכות נדרים כינויי נדרים כנדרים אף ערכין כן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:5:2)

**אהן אדם כו'.** וא"ת הא בקרקעות כתיב נמי ערך וי"ל ודאי יש בהן ערך הכתוב בתורה אבל האומר ערך קרקע זו עלי לאו כלום שאין ערך לקרקע אלא במקדיש שדה אחוזה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:1:5:3)

**אמר לאדם שומו עלי כו'.** וקשה האומר שומו עלי יתן ערכו ודמיו כדאמרינן לעיל באומר הרי זו תחת זו דצריכה פדיון וקריבה למזבח וי"ל שאני הכא דהמועט לעולם בכלל המרובה ושניהם נופלים לבדק הבית כשנותן המרובה לבדק הבית כבר יצא ידי נדרו משא"כ לעיל שני מיני איסורים הם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:2:2:1)

**מאחד שאין עכו"ם כו'.** וא"ת הא אמרי' בסמוך בהיפך מאחר שישראל נוזרין בנזיר אינו אלא כשונה דברו וי"ל מעיקרא הוה סבור כל שאינו יכול לנזור ואמר נזירות על שמו אע"פ שהוציא נזירות מפיו אינו כלום בתר דפשיט דהוה נזירות סובר כל שאמר הנזירות על שם ישראל גרע דאינו אלא כשונה דבריו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:2:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:2:2:2)

**כך אני אומר כו'.** עיין בקונט'. עי"ל שכל זה מן האיבעיא דאינו אלא כשונה דברו שאינו אלא כקורא בתורה נזיר דודאי אינו נזיר. מיהו לשון כך אני אומר משמע כפי' בקונטרס. ולשני הפי' לשון נזיק קשה דהקורא בתורה ודאי אינו קורא אלא נזיר ולא נזיק. ואפשר אלו עלגים קורין נזיר הכתוב בתורה נזיק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:2:4:1)

**לשון הפוך הוא כו'.** בבבלי משני רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה כו'. כ' תו' וא"ת השתא נמי תיקשי מידי אם לא עמדה קתני כדהקשה רבא לרב"ח מידי מאיליה קתני והאריכו הרבה בתירוצם ע"ש. ולפום סוגיין לק"מ שכן דרך המשנה לדבר לשון הפוך ואין זה חסרון במשנה משא"כ תיבת מאיליה וזה ברור. ולסוגיין משמע הא דתנן הריני נזירה אם עומדת אני קאי על האדם כמ"ש תו' במתני' ע"ש ובמ"ל פ"ק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:3:2:1)

**אפי' לשון קרבן אינו כו'.** כ' הרמב"ם פ"ק מה"נ וכן שכור שנתנו לו כוס כדי לרוותו ואמר הריני נזיר ממנו ה"ז אסור באותו הכוס לבד ע"כ. וקשה הרי מפורש כאן דמותר אפי' באותו הכוס ונראה דלשיטתו אזיל דפסק לעיל באומר הריני נזיר מן הגרוגרות כו' ה"ז אסור בהן ואינו נזיר. דסובר דלב"ה נדור ואינו נזיר וכמש"ל בריש פרקין ע"ש ש"מ דלב"ה קובע קרבן בלשון נזירות הלכך גם כאן אסור. והירושל' לשיטתו דתני לעיל בה"א אינו נדור ואינו נזיר ש"מ דאינו קובע קרבן בלשון נזירות. ופשטא דסוגיין בבבלי כדברי הרמב"ם. דגרסי' התם והדר תני מעשה באשה אחת אלמא בהאי הוא דאסור הא יינא אחרינא שרי. הרי מפורש דבהאי הוא דאסור וזה ראיה גדולה לדברי הרמב"ם דלב"ה נדור ואינו נזיר. דנראה ליה דהני תרי לישנא דבבלי בר"פ דף ט' ע"ב בהא פליגין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:4:1:1)

**הריני נזיר ע"מ שאהא שותה ביין כו'.** וקשה א"כ הנודר נזירות שמשון נמי יהא אסור בכולן וכ"ש לפמש"ל פ"א ה"ד ד"ה מ"ט כו' דאפשר דאיכא איסור טומאה בלא שאר דיני נזירות ונראה ודאי אם אמר הריני נזיר על הטומאה חוץ מתגלחת ויין או שאמר אהי' מותר ביין ותגלחת ונזיר על הטומאה אינו אסור אלא בטומאה אבל כאן שאמר דרך תנאי ה"ל כמתנה על מ"ש בתורה או כמתנה בדבר שאי אפשר לקיימו בסופו כדאמרי' בגמרא ובהני ניחא דכ' הרמב"ם הטעם דהוי נזיר משום דמתנה עמ"ש בתורה. משמע דאפי' לרבנן אי הוה חוץ או תנאי גמור מהני וזה ברור דלא כמ"ש הלח"מ ע"ש. כ' תו' גיטין ר"פ המגרש ע"מ שלא תיבעלי ולא תינשאי הוי שיור כמו חוץ ע"ש. וקשה הא מפורש בבבלי בסוגיין תניא כוותי' דרבינא דכי אמר ע"מ חשבינן ליה תנאי ולא כאומר חוץ. ואף ריב"ל דאמר האי ע"מ כחוץ דמי לא אמר כן אלא לר"ש אבל רבנן פליגי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:4:2:1)

**ודר"י בן תימא.** וקשה הא הכא הטעם שאינו יכול לקיימו בסופו הוא משום איסורו אם כן הל"ל דטעמא דמתני' משום דה"ל מתנה על מ"ש בתורה ותנאו בטל דבהא הכל מודים ואין צורך לאוקמי מתני' כר"י ב"ת דוקא. וכן מוקי לה בבבלי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:4:2:2)

**מתני' דלא כר"ש כו'.** וקשה הא מיד כשאומר הריני נזיר התחייב בכולן וה"ל נזיר כדרך הנודרין אח"כ הוא דמטיל תנאי בגווי' ואינו תנאי כדאמרן וכ"ת הא גם והתם אמר תחלה הרי עלי מנח' ואתחייב במנחה אפ"ה אמרינן כיון שאמר בסוף מן השעורין אינו כלום שאני התם דהוי נדר ופתחו עמו אבל הכא ה"ל תנאי ואין בתנאו כלום:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:4:3:1)

**אמור דבתרה כו'.** וקשה בשלמא מציעתא דלא נדר אלא חצי נזירות אינו כלום לר"ש כדתנן לעיל פ"ק דאר"ש אינו נזיר עד שיזיר בכולן וכמ"ש רש"י ותו' משא"כ ברישא דאינו אלא תנאי וי"ל סובר הירושלמי לריב"ל דאמר הואיל והוה נזירות גמור לענין התגלחת לא מהני תנאו ה"ה במציעתא לא מהני חסרון ידיעתו לעניין יין וה"ל כאלו נזיר בכולן אפי' לר"ש ודוחק א"נ הא דמשני שאני הכא משום פתיחת הנדר דה"ל כנדר ופתחו עמו ולא נדר כדרך הנודרין. ולפי פי' בקונטרס דר"ש סובר דבעי התרת חכם יש מכאן ראיה לדעת הרמב"ם דאף התרת חכם לא מהני בפתח זה לרבנן ודלא כהראב"ד ועיין תי"ט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:5:2:1)

**אבל אמר הרי עלי לגלח נזיר וחזר ואמר הריני נזיר אם גילח לעצמו יצא.** תימא למה השמיט הרמב"ם דין זה. וחידושא רבה אית ביה שאדם קובע קרבן. נזיר שעתיד ליזור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:5:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:5:2:2)

**אבל אינו מפרישו אלא מדעתו.** ונראה דאתיא כר' יוחנן דאמר סוטה דף ו' ובבבלי נדרים דף לה הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה והטעם שכן אדם מביא על בניו הקטנים. וכ"כ הרמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה וקשה למה אינו מביא קרבן נזירות על חבירו שכן האב מביא על בנו הקטן וכ"כ הרמב"ם פ"ב מה"נ האב מדיר את בנו נזיר וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות ואם נטמא מביא קרבן טומאה וכשישלים נזירותו מביא קרבן טהרה כשאר הנזירים הגדולים ע"כ. וא"ל שאין האב מביא קרבנותיו מדאורייתא קשה א"כ צ"ל שלעולם יהיה הבן בנזירותו עד שיגדל וזה לא שמענו אדרבא כל הסוגיא ספ"ד דמכלתין משמע שהאב מביא קרבן בנו וי"ל הא דהאב מדיר בנו בנזר הלכה וה"ה הבאת קרבנותיו ותנן לקמן פ"ז אין למדין ק"ו מהלכה וה"ה דאין למדין מהלכה באחד משאר מדות התורה וזה ראיה גדולה לדעת האומרים כן וכ"כ רש"י וזו בנין אב הוא הלכך אין למידין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:5:3:1)

**העתידין ליפול לך מה הן.** עמ"ש כתובות ריש פ"ט בקונט' ובתו'. מיהו מסוגיין נראה דמודה ר' לוי בר חייא בכותב לה סתם דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה נכסים לאחר מכאן אין להבעל זכות בהן דמיגו דחייל סילוק זה לנכסים שברשותה חל נמי אנכסים שאינן ברשותו. כי מיבעיא ליה אם פירש שאין לו דין ודברים בנכסים העתידין ליפול דגרע דליכא למימר בהו מגו מהו ופשיט דלא הוי סילוק. וזהו הפי' הברור. ומ"ש בכתובות בקונט' בד"ה מה הן דבעיא דר' לוי מי אמרי' כיון שפירש דבריו דמסלק עצמו מדבר שעדיין לא באו לרשותה ולא זכה בהן כלל מהני הסילוק או לא. כן משמע במ"ל רפכ"ג מה"א ע"ש. ולא ראיתי להפוסקים ז"ל שהזכירו הירושלמי. וממשמעות דבריהם משמע דמהני דהרמב"ן כ' בס' מלחמות פ' הכותב דהכא כיון שעדיין אינו ראוי ליורשה אינו אלא כמתנה עליה ואפי' בדבר שלא בא לעולם מהני. וה"ה אפי' התנה בפירוש מהני וצ"ע. ומסוגיין יש ראיה מבוררת לדעת האומרים המקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם בקנין אחד מגו דמהני לדבר שבא לעולם מהני נמי לדבר שלא בא לעולם. ועיין ח"מ סי' ר"ט סעיף ד' בהג"ה וסי' ר"ג ס' בהג"ה ובסמ"ע שם. אך קשה ממ"ש גיטין ה"א בתו' בד"ה וייבא כו' דסוגיא דהתם ודכתובות מוכחת כמ"ד שטר וקנין שנתבטל מקצתו נתבטל כולו ויש לחלק בין שטר וקנין דבעי עדים אמרי' עדות שנתבטל מקצתו נתבטל כולו. להך דהכי שהנדר חל באמירה וכן הכותב לאשתו נמי לא בעי שטר דבאמירה סגי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:6:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:6:1:1)

**וזה מגלח נזיר שלם.** כאשר פירשתי בקונט' כ"כ הר"ב. וקשיא מנ"ל דקסבר ר"מ אדם תפוס לשון ראשון. ונראה ר"מ לטעמיה דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה כדתנן בערכין ומביאו הבבלי ריש פרקין. וכ"כ רש"י במתני'. וא"ת בכל התורה קיי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ולמה לא תהני ליה אמירתו בשלמא לב"ש ריש פירקין ניחא דס"ל אין באלה להקדש סברי נמי דה"ה חזרה נמי לא מהני אפי' תוך כדי דיבור אבל לר"מ קשה וי"ל כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לא משגחינן במאי דאמר אח"כ. אך קשה כיון דפירש דחצי נזיר קאמר א"כ לא הוציא דבריו לבטלה ואפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים. ואף מאי דפליגי ר' יודה ור' יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון היינו בשסותרים זה את זה אבל אם אפשר לקיים שניהם מודים דשניהם קיימים. ולסוגיין לק"מ דלא פליגי אלא במשמעות הלשון. אבל לבבלי קשיא. וע"ק דבבלי ר"פ משני דב"ש כר"מ ואפ"ה צריך לאוקמי ב"ש לטעמייהו דסברי אין שאלה בהקדש אבל בלאו הכי אינו נזיר כ"ש כאן דאפשר לקיים שניהם וכמ"ש וע"ק הא כשאומר הרי עלי אע"ג דהוי יד לקרבן כדאמר לעיל ה"א מ"מ לא ידעינן איזה קרבן קיבל על עצמו על כרחך לומר ממה שאמר בסוף נגלח חצי נזיר שמעינן דקרבן נזיר קאמר א"כ איך נאמר דאין סיפא פירושא דרישא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:6:2:1)

**אשכח אמר קלת וחומרת.** עיין בקונטרס. מיהו קשה דלשון זה משמע בכל מקום קולא וחומרא לזה ולזה. ונראה שהוא קולא וחומרא משום דפעמים שאין נזיר מצוי שרוצה לזווג עם זה ופעמים שאינו חפץ בקרבן אחד ודוחק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:7:2:1)

**טומטום ואנדרוגינס צריכה.** עיין בקונט'. וקשה אי טומטום ואנדרוגינס ספיקא הם למה לא פליג ר"ש ברישא כי היכי דפליג בהפילה אשתו וי"ל מיבעיא ליה אי פליג ר"ש גם ברישא או לא דכיון דאינו מוליד ודאי דאינו נקרא בן. ותו' כתבו ור"ש לא פליג אהא דנולד לו בן טומטום דליכא לספוקי דודאי לבן ודאי נתכוון ע"כ. וקשה הא דגרסי' בבבלי אמתני' פשיטא מהו דתימא לכשאבוה הוא דקאמר קמ"ל דלא. ולשיטת תו' הל"ל קמ"ל דלא פליג ר"ש ברישא דבן ודאי קאמר ולא ספק. דתירוץ הש"ס קשה איך ס"ד לומר דטומטום קאמר הא אינו בנין כיון דאינו מוליד ודוחק לומר דאבת לחוד קאמר וי"ל קסבר הבבלי אי לאו דאיכא למטעי דכשאבנה ממנו קאמר פשיטא דבן ודאי קאמר ולירושלמי מספקא ליה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:8:2:1)

**א"ל לא אר"י אלא בתחלה כו'.** בקונט' הגהתי. וכן תנן לקמן בנגעים וזיבה ספק בתחלה להקל ובסוף להחמיר. וכן מפורש בבבלי פ"ק דף ח' דא"ר יוחנן כל היכא דנחית לנזירות מודה ר' יהודה ספיקו להחמיר דבמאי לסלוקי מיניה. ושמעינן מהתם דספק אחת או שתים עבדינן כבסוף ע"ש. ונראה דחזקי' ור"י התם פליגי בפלוגתא דר"ח בר בא ור' שמואל. והרמב"ם פ"ב מה"נ פסק כמ"ד ספק נזירות להקל ולא ביאר דבר זה דדוקא בתחלה הוא דאמרינן ספיקו להקל אבל לא בסוף. ונראה אחרי שכתב דין שנים שהיו מהלכין בדרך כו' והאומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור כו' כתב וכן כל כיוצא בזה שספק נזירות להקל. משמע דבעינן דוקא דומיא דכרי אבל בענין אחר אמרי' ספיקו לחומרא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:9:1:1)

**ואח"כ משלים את שלו.** כתבו תו' ואח"כ יגלח על שתיהם ומביא שתי קרבנות אחת לנזירות בנו ואחת לנזירות עצמו אבל לא יגלח כשישלים נזירות בנו דא"כ איך ישלים את שלו הא אין גידול פרע פחות מל' יום כו' ע"ש. וכ"כ תו' דף יד ע"ב בד"ה הריני כו' ע"ש. וקשה לא שמענו מעולם שנזיר יביא שני קרבנותיו בבת אחת לכתחלה אדרבה משמע בכל מקום שאינו נוהג נזירות שניי' עד שהביא קרבנות של הראשונים. וכן מפורש בסמוך דאמרו ר"ל וריב"ח לעולם אין נזירות בנו חלה כו' והיינו כמ"ש. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה הפריש ולפום ריהטא יש להביא ראיה שאינו מביא אלא קרבן אחד אס"ד דאפשר שיחולו עליו שני קרבנות. דתנן כריתות פ"ב דף ט' ע"ב מצורע שנתנגע פעמים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד ופירש"י כגון שספר שבעה ולא הספיק להביא קרבנותיו עד שנטמא שנית. אמרו בגמרא שם מנ"ל דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחת למצורעים הרבה. א"כ בנזיר דכתיב נמי זאת תורת הנזיר נמי נימא הכי. מיהו גם במצורע קשיא לי מנ"ל דלאחר מלאת מביא קרבן אחד. דגרסי' התם זאת תורת היולדת לזכר ולנקבה מלמד שמביא קרבן אחד לוולדות הרבה (ופירש"י כל היכא דכתיב תורה לשון רבים משמע) יכול על הלידה שלפני מלאת ושלאחר מלאת ת"ל זאת. א"כ במצורע נמי נדרוש כן. ואפשר דמוקי הש"ס זאת דכתיב במצורע לדרשא אחרינא. וכך י"ל זאת תורת הנזיר נמי מוקי ליה לדרשא אחרינא ודוחק וצ"ע. ובבבלי נדרים דף לה ע"ב גרסי' אר"י הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן. וכתב הר"ן חוץ ממחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ובכולהו כתיב תורה לע"כ. וקשה א"כ דתורה להכי הוא דאתי מנ"ל למדרש מניה שמביא קרבן אחד למצורעי' ויולדות הרבה וא"ל תורה דמשמע לשון רבים דרשי' כולהו מיני'. דהא כ' תו' שם בכריתות בד"ה תורה אחת מצורעים הרבה ובת"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה ומתורה דרש תורה אחת למצורעים הרבה לפי שחלק בטומאותיהם ובשבועותיהם ע"כ. הרי בעינן תרי קראי ולא ילפי' מתורה אלא דרשא אחת וצ"ע. אך עדיין קשה למה לא ניליף נזיר טהור מנזיר טמא דתנן ונזיר טמא שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד ואס"ד דיש למצוא שני קרבנות משני נזירות חלין בבת אחת למה לא יפטור בקרבן א'. ובהך סוגיא תמי' לי הא דא"ר חסדא דמתני' דהתם אתיא כריב"י דדריש וקדש את ראשו ביום ההוא ביום תגלחתו והיינו ביום השביעי דר' דאמר ביום הבאת קרבנותיו היינו ביום השמיני ואי נטמא ביום ההוא כיון דיצא שעה הראויה להקריב קרבן מחייב על כל אחת ואחת. וכן הוא במכלתין פ"ג דף יח ע"א ע"ש. ושם ע"ב מפורש דחכמים סברי אפי' נטמא בשמיני מביא קרבן אחד לכולם אא"כ שהביא קרבנותיו ונטמא מביא קרבן אחר ודוחק לומר דר"ח הך ברייתא לא שמיעא ליה. מ"מ קשה ה"ל לש"ס למפרך מינה וצ"ע. והראב"ד פירש דמתני' איירי בשנדר נזירות מרובה אבל נזירות מועטת לעולם אין הימים הראשונים עולים לו כלל ולעולם מגלח ומביא קרבנותיו אחר נזירת בנו ועיין תי"ט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:9:2:1)

**ר"י בעי אמר כו'.** עיין הגהתי בקונטרס. ואפשר להגיה בקצרה הריני נזיר לאחר ל' יום אלו ולשלשים יום אלו. ומיבעיא ליה מי אמרי' מאחר שבידו לגלח דהא תנן לקמן פ"ג אם גילח ביום ל' יצא ה"ז נזיר או דלמא מאחר שאם נטמא אין לו מהיכן לסתור אינו נזיר. וכה"ג מיבעיא לן לעיל פ"ק ה"ד בנזיר עולם ונזיר שמשון ע"ש. מיהו נראה דלא דמיא כלל דהתם בנזיר עולם ונזיר שמשון אין לו לסתור כלל אבל הכא אם נטמא ינהוג נזירות ראשון תחלה ואח"כ ינהוג נזירות השני. לכך נראה גי' בקונטרס עיקר. ומכאן מוכח דגרסי' לעיל פ"ק בבעי' דנזיר עולם ושמשון הריני נזיר עולם לאחר ל' יום דאי לאחר כ' יום קשיא תיבעי ליה נזירות מועטת. מיהו לפמ"ש לקמן אין מכאן ראיה דודאי נזירות מועטת איפשיטא ליה מברייתא דבסמוך ולא איבעיא ליה אלא נזירות עולם והכי מיבעיא ליה אעשרה ימים האחרונים אך קשה דגרסי' בבבלי בסוגיין בעי רבא אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו ותיבעי ליה נזירות מועטת הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר סתם ומשני חדא מגו חד. קמיבעיא ליה ואת"ל נזירות מועטת כיון דעשרה יומין יתירין לא סליק ליה הלין עשרה נזיר ק' יום כיון דאית ליה תמנין בסוף סלקין ליה או לא וכ' תו' חדא מגו חדא קמיבעיא ליה תחלה שאל נזירות' מועטת את"ל נזירות מועטת לא חיילי כיון דליכא אלא עשרה יומין לא סלקי כו' ומותר לשתות יין באותן כ' יום אכתי מיבעיא ליה בנזירות מרובה. ומסיק הש"ס פשיט מינייהו קדמייתא הריני נזיר לאחר כ' ומעכשיו ק' יום מונה כ' ואח"כ ל' ואח"כ פ' להשלים נזירות. נראה לפי' תו' שיפשוט נמי בעיא דנזירות מועטת דלא חיילי. דאס"ד דחייל ואסור בכ' ימים הראשונים לישמעינן תנא דברייתא בנזירות מועטת דחייל כ"ש נזירות מרובה כדפריך הש"ס לרבא ותיבעי ליה נזירות מועטת אלא ודאי נזירות מועטת לא חייל. והירושלמי לא פשיט בעיא דר' יוסי מהך ברייתא ובסוף סוגיין מייתי לה משמי' דר' חייא. ונראה כמ"ש הרמב"ם פ"ד הא דקאמר הבבלי את"ל כיון דעשרה יומין כו' ר"ל כיון דאין נזירות מן י' ימים הלכך מונה שלשים ומגלח וחוזר ומונה ל' יום והיא הנזירות שנדר לאחר כ'. לפ"ז בנזירות מועטת מסתבר טפי דחיילי הנך ך' יום מנזירות מרובה א"כ אין לפשוט בעיין די"ל אע"ג דשמעינן דחיילי מ"מ לא שמעינן דדוחה נזירות השנייה לנזירות הראשונה ויהא מונה כל ל' יום נזירות האחרונה קודם שינהג נזירות הראשון לכך קמיבעיא ליה לר' יוסי ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:9:2:2)

**אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר.** בבבלי בסוגיין נמי מיבעיא ליה הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום מהו וכ' תוס' וא"ת תפשוט ממתני' ותי' דבמתני' לא ידע שנזירות בנו יפסיק לנזירותו משא"כ כאן ע"ש. וקשה הא מפורש כאן דמתני' איירי בכל ענין אפי' ידע שיפסיק נזירותו אלא דלא דמיא מטעם אחר וכמ"ש בקונטרס. מיהא קשיא לי אשמעתין מאי מהני שיושבת על המשבר הא עדיין הדבר בספק אם תלד בן או בת טומטום ואנדרוגינס ומפורש ברישא דבעינן שתלד זכר ודאי ואם לאו אינו נזיר וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:9:2:3)

**אלא אמר הריני נזיר מכבר כו'.** עיין בקונטרס. כ' תו' דף יג ע"ב בהג"ה וצ"ע אי מצי למיבעי היכא דאמר הריני נזיר ק' יום ונזיר לאחר כ' יום דהשתא הקדים הק' יום אי חיילי מהשתא או לא ושמא דה"ה דמצי למיבעי הכי וחדא מינייהו נקט ע"כ. הנה לפי המסקנא ודאי איפשיטא בעיא זו דאפי' אמר תחלה הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר ק' יום חיילי כ"ש באומר תחלה הריני נזיר ק' יום דחיילי. אלא די"ל עדיין מיבעיא לן אם ימנה תחלה ק' יום ואח"כ ל' יום או נאמר דמונה כ' ואח"כ ל' ואח"כ פ'. מיהו אף בעיא זו איפשיטא ממתני' כמפורש בסוגיין וזה תימא על תו'. וי"ל תו' לשיטתייהו שכתבו שם נזירות בנו ספק הוא אם יפסיק נזירותו כמש"ל בסמוך בד"ה אלא אפי' כו' בשמם ע"ש א"כ יש לחלק דגבי בנו ודאי לא עקר דבריו הראשונים להיות נזיר מיד ומסתמא דעתו שיהי' נזיר בשביל בנו אחר נזירותו הלכך מונה את שלו תחלה אבל כאן באיבעיין ויקר כפירוש דבריו הראשונים יש להסתפק דלמא דבריו האחרונים פירוש הן ולדבריו הראשונים. והירושלמי לשיטתו דסובר דבנו ודאי יפסיק נזירותו וכמ"ש בסמוך ופשיט שפיר ממתניתא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:9:4:1)

**לא כן אר"א כו'.** גיטין פ"ז ה"ג בד"ה כל כו' הקשיתי דדברי הירושלמי קידושין פ"ג ה"א סותרין זה את זה דאיתא התם אר"א בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' יום מכורה תוך ל' ה"ז מכורה הקדישה הקדש. ושם בסמוך גרסי' ר"א בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' מכרה תוך ל' אינה מכורה הקדישה אינה קדשה ועיין בתו' גיטין שם ד"ה כל עמא כו' מ"ש לתרץ קושיא זו. ומסוגיין נראה לתרץ דהא דאמר תוך ל' ה"ז מכורה איירי באומר הרי זו והא דאמר אינה מכורה איירי באומר הרי עלי. מיהו תירוצי בגיטין נראה עיקר כמ"ש שם. והראב"ד כ' פט"ו מה' מעה"ק האומר פרה זו כל ל' או לאחר ל' יום עולה ולא אמר מעכשיו כלום דבריו קיימים אע"ג דהדר ביה תוך ל' ע"כ. ומהא דאר"א בשם ר"י נראה בהיפך. וצ"ל דסובר דלית הלכתא כר' יוחנן דרב פפא פליג. ותדע דהא מפורש קאר"י התם בקידושין פ"ג ה"א ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים ה"ז עולה לאחר ל' יצאת לחולין מאיליה. הרי דקסבר. קדושת הגוף פקעה בכדי ודלא כבר פדא. ועיין בבבלי נדרים דף ל'. ועמ"ש ירושלמי נדרים פ"ג ה"ה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:10:1:1)

**עד שבעים יום כו'.** פי' בקונטרס הוא כפי' הרמב"ם אבל תו' פירשו עד שבעי' לא הפסיד כלום דמונה מאז עוד שלשים לנזירותו ולנזירת בנו ומגלח סוף ומ"ש בהג"ה שם הא דקאמר בסוגיין נולד ליום פ' סותר עשרה כו' משמע דמנין של בן עולה למנין ק' לנזירותו ע"ש. לפי פי' בקונטרס אין מכאן ראיה כלל דלעולם הוא מפסיד בנזירותו י' או עשרים יום. אך הא דאמרי' בגמרא הניח נזירותו כו' נטמא תוך י' ימים הראשונים סותר הכל כו'. קשיא להרמב"ם דהא לאו נזירותו הוא וכ"ת כיון דנזירות אריכתא הוא ה"ל כאלו נטמא תוך ימי נזירותו דא"כ קשיא נטמא תוך עשרים האחרונים אמאי אינו סותר הכל וי"ל כיון דשלמו המאה יום שנדר ה"ל כאלו כבר נשלמה הנזירות אע"ג דאין מנין הבן עולה לו דצריך למנות ל' שלאחר נזירת בנו מ"מ נשלם הנדר משא"כ בעשרים ימים האחרונים אינו סותר אלא כטומאה שלאחר מלאת א"נ י"ל לשיטת הרמב"ם דה"נ השלים נזירת בנו ובא להשלים נזירתו נטמא תוך עשרה ימים הראשונים כו'. והשתא הא דפליגי בנטמא תוך כ' ימים האחרונים אי סותר ל' או שבע דוקא קאמרי דנזירות בנו ודאי דלא סתר. וא"צ למה שדחקתי בפי' בקונטרס דהני סתירות מלבד נזירות בנו איירי. וכולא סוגיא מתפרשת יפה לפי הג"ה זו. ומכאן ראיה למ"ש הרמב"ם פ"ד מה' נזיר נטמא אחר נזירת בנו כשהתחיל להשלים נזירותו אינו סותר אלא עד נזירות בנו ע"כ. הן הדברים האמורים בסוגיין. ופסק כר"י דלעולם סותר כל נזירותו שהוא משלים שהן ל' יום ודלא כמ"ש הראב"ד ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:10:3:1)

**אין יסבור ר"י כו' ויסתור הכל.** וקשה הא מפורש תנן לקמן פ"ג נטמא יום ק"א סותר ל' רא"א שבעה. א"כ ה"נ כנטמא לאחר מלאת ולכ"ע אינו סותר הכל וי"ל אס"ד כסתירה דלאחר מלאת קאמר למה יסתור כלל דהא קיי"ל סתירה דלאחר מלאת אינה סותרת אלא ז' ולא פליגי ר"א ורבנן אלא ביום ק"א דוקא. והכא אין טעם לדחותו ליום ק"א דוקא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:10:3:2)

**השלים נזירותו כו'.** ותימא אמאי לא יגלח לנזירותו קודם נזירת בנו ע"כ לומר משום דמיד בשעת הלידה חל נזירות בנו ואסור בגילוח א"כ אף בתשלום נזירת בנו יהא אסור בגילוח דהא כבר חל נזירותו ואנן תנן שאין תגלחת פחות משלשים יום. בשלמא לפי' תו' ניחא דכתב תגלחת לאו דוקא דלעולם אינו מגלח אלא תשלום נזירת בנו ונזירותו ומגלח תגלחת אחת לשתיהן. אבל לפי' הרמב"ם שכתבתי בקונטרס במתני' קשה וי"ל קסבר הרמב"ם בשעת נזירות הבן קיבל על עצמו ג"כ התגלחת בתשלומין ואין נזירותו דקיבל עליו אח"כ חל לעכב תגלחתו משא"כ כאן. מיהו קשה דלעיל ה"ט גרסי' ר"ל וריב"ח תריהון אמרין לעולם אין נזירות בנו חלה עד שיביא קרבן ויגלח. ודוחק לומר דסתמא דש"ס דהכא פליג וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:10:3:3)

**הפריש קרבנותיו כו'.** משמע כל היכא דמגלח תגלחת אחת לשתיהן אינו מביא אלא קרבן אחד. וקשה דבכל הסוגיא כתבו תו' דמגלח אחת בסוף ומביא שתי קרבנות כאחת. ולפי משמעות סוגיין אינו כן. ואף ר"י לא קאמר דמגלח וחוזר ומגלח אלא בשכבר הפריש קרבנותיו של נזירותו אבל בשלא הפריש אינו מביא אלא קרבן אחד. וכן מפרש בסמוך מגלח תגלחת אחת לשתיהן. וכן משמע פ"ג מלשון התוספתא לקמן שהבאתי שם בקונטרס. ועמ"ש לעיל בפרקין בד"ה ואח"כ כו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:10:3:4)

**הרי שהיה נזיר ומצורע כו'.** יש ספרים שגורסי' כך בתוספתא. אבל בבבלי ס"פ שני נזירים ליתא להך בבא אחרונ'. ש"מ דסובר כר"י דאינו מגלח אחת לשתיהן בנזיר ונזיר. וא"ת מגופא דברייתא יש להוכיח דנזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת לשתיהן דהא גם בנזיר ומצורע אלו אין חילוק ביניהן היו מגלחין תגלחת אחת לשתיהן וי"ל ודאי אף ר"י לא פליג אלא בשהפריש קרבנותיו דאז מחוייב בשתי תגלחת אבל בשלא הפריש מודה ר"י כמפורש לעיל וא"ת א"כ לפ"ז מאי פריך הש"ס לר"י מהך ברייתא דילמא איירי בשלא הפריש קרבנותיו וי"ל דא"כ מאי קמ"ל התנ' פשיטא דבשלא הפריש אינו מגלח אלא תגלחת אחת אלא ודאי לאשמועינן דאפי' הפריש אינו מגלח אלא תגלחת אחת. והרמב"ם לא ביאר דינים אלו ולא ידעתי למה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nazir 2:10:3:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/2:10:3:5)

הדרן עלך הריני נזיר