## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 4

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:1:2:1)

**אין אבל משאילו כוסו' וכו' שאין מהנין את האוכל.** בבבלי בריש פרקין אמר ר"פ שק להביא פירות וכו' ואפילו צנא בעלמא הנאה המביאה לידי מאכל הוא ואסור נראה דפליג אהירושלמי דמפרש למתני' באומר הנאת מאכלו עלי הלכך דוקא העושה מעשה בגוף המאכל אסור וקרדום המבקע עצים אסור שגורם הבישול בגוף המאכל ומעו' מספק' ליה אי כגוף המאכל הוא אבל. בבבלי מסיק דמתני' באומר הנאה המביאה לידי מאכלך עלי הלכך אפי' שק אסור וה"ה לכוסות וכו' דאסור. ואני תמה מהרב"י סימן רכ"א שמביא דברי הירושלמי בכוסו' וכו' דודאי לשיטת הבבלי באומר הנאה המביאה לידי מאכל אסור בכוסות ובאומר הנאת מאכלך עלי שרי אפילו בלפסין וקדרות מותר שלא אסר אלא שלא יהנה מגוף המאכל. גם הש"ך מביא דברי הירושלמי שם ולא ביאר הדבר דלית הלכתא כוותיה וצ"ע. גם מ"ש הרמ"א שם קרדום שמבקי' בו עצים אסור באומר הנאה המביאה לידי מאכל עלי. נ"ל דמשנה שא"צ היא דהשתא שק אסור כמפורש שם בש"ע כ"ש קרדום וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:1:3:1)

מעתה אסור להשאיל לו מעות וכו' וקשה מאי שאלה שייך במעות ואם נאמר שנתן לו להחזירם בעין א"כ פשיטא שאינו כנותן לו מעות ליקח בהן ככר ואי בהלוא' איירי פשיטא מיהו י"ל דבהלואה קמיבעי' ליה כיון שצריך להחזיר מעותיו לא הוי הנאה אך קשה מ"ש משאלה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:1:3:2)

**אמר ר"י טעמון וכו'.** מה שיש לדקדק בסוגי' זו עיין במ"ש בתוספות בכתובות דף מ"א ע"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:4:3:1)

**אבל אם אסר החולה וכו'.** וא"ת הרי אין הרופא נהנה משל חולה כלום אלא החולה נהנה מן הרופא וי"ל כשנכסי חולה אסורין על הרופא אסור הרופא לכנוס אצלו שהרי נהנה בדריסת הרגל. מיהו בבבלי מסיק דאפילו בכה"ג אמרי' מסתמא מן חיותי' לא אדרי':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:4:4:1)

**דו נסב אשונא.** הר"ש פי' ומזיע עמו בקטנה דבזיעה בעלמא אין תוספ' חום ע"כ. וא"ת א"כ אפי' בגדולה מותר וי"ל דנקט קטנה לרבותא. או בסוגיין לא משמע כפירושו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:4:5:1)

**תמחוי שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר.** בבבלי גרסי' אריב"ח מן התמחוי החוזר לב"ה. ופיר' הרמב"ם והר"ב בפי' המשנה ראובן אוכל בקערה שיודע כשיחזירנה לבע"ה יחזיר וישלחנו לשמעון שמודר הנאה ממנו ולא חיישי' שמא ישייר בקערה כדי שיאכל ממנה שמעון ונמצא מהנהו ע"כ. וקשה הא ריב"ח מרבנן דארץ ישראל הוה ומבואר בסוגי' כוונתו דבתמחוי גדולה איירי שחוזרת לבע"ה וכ"פ הר"ן. ואף רבנן דהכא לא פירשו כפי' הרמב"ם. ועו"ק למה לא ניחוש גם בתמחוי חוזר שישייר בקערה. והר"ן לא כתב טעם איסורה בתמחוי שאינה חוזרות אלא משום שמא יאכל מעט כדי שיאכל חבירו הרבה. ופי' זה נכון ונראה שזה כוונת הראב"ד בהשגתו פ"ו מה"נ וע"ש בכ"מ וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:5:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:5:1:1)

**לא יעשה עמו באומן דר"מ.** הרמב"ם והר"ב פסקו כחכמים. ותימא לפי פירושם דר"מ גוזר רחוק אטו קרוב וחכמים לא גזרו אמאי לא פסקו כר"מ הא קיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:5:2:1)

**ע"ד דר"מ אסור ללמדו אומנות.** בבבלי מפורש דאומן היינו שורת כרם וכ"פ המפרשים נראה דס"ל לבבלי מחיותי' לא אדרי' וכ"מ שם בריש פרקין לכך לא פירשו אומן מלשון אומנות. והירושלמי סוב' דאפי' מחיותיה דידיה אדריה כמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה אבל אם וכו' מכ"ש מחיותא דחבריה נדר. ובתוספתא תניא המודר הנאה מחבירו מעיד עליו עדות ממון ועדות נפשות ומביאה הכ"מ. מכאן נראה כפי' השני שפירשתי במתני דאל"כ הך תוספתא אמאן תרמיי':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:6:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:6:3:1)

**ותייא דרשב"ל כרבי יוסי.** וא"ת מאי דוחקי' דרשב"ל לא קמי מתני' כרבי יוסי ודלא כחכמים וי"ל מתני' קשיתיה דלרבי יוחנן רישא דמתני' למה ליה דפשיטא דלפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל. ודוחק לומר דרישא איידי דסיפא איתניי'. ועיי' בר"ן. ולפי מאי דמסיק שביעית שאני י"ל הא דפריך בבבלי אר"י ור"ל מהא דתנן האומר לבנו קונם וכו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:9:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:9:2:1)

**מהו דיימר מאן דעביד וכו'.** מכאן משמע דאומר כל הזן וכו' גרע טפי מאמירה לחנווני. ובבבלי פ' המדיר מסיק דלא מבעי' קאמר לא מיבעי' כל הזן וכו' דשרי אלא אפי' חנוני הרגיל אצלו דסד"א דה"ל במאן דאמר זיל הב ליה דמי קמ"ל. לפ"ז י"ל דמתני' לאו בלא זו אף זו איתניי' אלא רישא בחנוני הרגיל אצלו איירי וסיפא בפועלים שאינו רגיל אצלם איירי ורישא התירו אפי' בחנוני הרגיל אצלו משום כדי חייו אבל בבנין לא התירו אלא בשאינו רגיל. מיהו במתני' בירושלמי בין ברישא בין בסיפא ל"ג הרגיל והך סוגיא במסכת שבת פ' כל כתבי פירשנו בסגנון אחר ופירושינו בסוגיין הוא עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:2:1)

**יצא דבר מרשותו.** הרא"פ בפירושו פ"ו דפיאה פי' מיד שיצא מרשותו הוה הפקר ושינה ושילש בפי' זה בכל הסוגיא ע"ש. ואין פי' מחוור אלא כמ"ש בקונט' וכ"ה בבבלי. וכל מה שפי' בסוגיא זו אינו מחוור ודבריו דחוקים ורחוקים מן הפשט ואין להאריך בסתירות' ע"ש. ועוד יש לי פירוש אחר בסוגי' זו ולאהבת הקיצור לא כתבתיהו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:2:2)

**דברי ר"י וכו'.** בקונט' פירשתי שתי לשונות ושניהן אינן נוחי' לי דלל"ק קשה וכי לא מודה ר"מ במתנה דאסור ולל"ב קשה הא פליג ר"י במתני' בהפקר. ואפשר לו' דקסבר דטעמא דר"י דאוסר משוה גזרה דמחנת בית חורון ודוחק. לכן נ"ל דה"ג דברי ר"י במפקיר לעשרה וזה א' מהן וכ"מ לקמן סוף פרקין. אך יותר נ"ל דגרסי' דברי ר"י כנותן מתנה לעשרה בני אדם וכו'. וה"פ ר"י דאוסר היינו טעמא משוה דדמי' למתנה וכדאמרי' בבבלי דר"י אוסר משום גזרה דמתנת בית חורון. והיינו דאמר בסמוך מר אמר מתנה וכי אמר ר"י לא אמר אלא הפקר ש"מ דטעמא דר"י לאו משום גזרה דמתנת ב"ח אלא משום דקסבר ר"י מדאורייתא יכול לחזור בהפקר עד שלא באה לרשות הזוכה מיהו הא דקאמר בסוף פרקין מה את אמרת לעשרה וכו'. משמע כגירסא הראשונה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:3:1)

**עד כדון לזמן מרובה וכו'.** וא"ת אפי' הפקירו לזמן מרובה נמי קשיא למה הפקירו לזמן הלא לעולם יכול לחזור בו וי"ל דבהפקירו לזמן מרובה איכא למימר דאסיק אדעתי' כשיוצא שלא עשה כהוגן בהפקירו שיחזור בו משא"כ בזמן מועט אין סברא שדעתו לחזור בו בזמן מועט כזה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Nedarim 4:10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/4:10:3:2)

הדרן פרק אין בין המודר