## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 10

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:1:1)

**כל ישראל.** הוסיפו עליהן הפורק עול כו'. בבבלי שבועות (דף י"ג) גרסינן תניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואת מצוותו הפר זה המפרש ברית בבשר. ופירש"י בד"ה כי דבר ה' בזה זה הפורק עול שביזה דבור ראשון שאמר בסיני אנכי שלא שמעו אותו אלא מפי הגבורה ומגלה פנים בתורה מדאפקיה קרא בלשון בזיון וזה בוזה דברי תורה הוא. ותו' כתב פ' ד' מיתות (דף ס"ד) בד"ה שלש כו' פ"ה שתים גבי מולך והשלישי כי דבר ה' בזה וקשה ר' יהודה דאית ליה מגדף היינו מברך את השם ובספ"ק דשבועות מוקי כי דבר ה' בזה לפורק עול ומגלה פנים בתורה כרת בעכו"ם שלא כדרכה מנ"ל ע"כ. ותימא הרי מפורש בדברי רש"י דפורק עול היינו העובד עכו"ם א"כ לא קשיא מידי. וא"ל דדייק לתו' מדאמר בבבלי בפרקין (דף צ"ט) ר' ישמעאל אומר כי דבר ה' בזה זה המבזה דיבור ראשון כו' ולא אמר זה הפורק עול. הא ודאי לאו דיוקא היא דר' ישמעאל מפרש דבריו א"נ פליג בהא דאמר ר"י שגם מגלה פנים בתורה בכלל דבר ה' בזה. ובברייתא דמייתי הבבלי בפרקין לית' הפורק עול ע"ש. ונראה שתו' מפרשים הפורק עול היינו שהוא חומר יש תורה ואין סופנה וזהו כי דבר ה' בזה ואף המגלה פנים בתורה כן הוא. אבל מ"מ הדבר קשה דה"ל לפרש דבריהם ועוד הא מיהת אין מכאן קושיא לדברי רש"י:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:2:1)

**זה שהוא מושך לו ערלה.** עי' בקונט'. בירושלמי יבמות [פ"ח ה"א] גרסינן המשוך והנולד מהול לא יאכלו בתרומה ר' זריקן כו' ר' יוחנן משום קנס ר' ירמיה בשם רב משום גזרה. לתרווייהו מיהת אינו אלא מדרבנן והכי מסיק בבבלי פרק הערל ע"ש ותימא איך קאמר על העובר אדרבנן שלא יהא לו חלק לעה"ב ונראה דסובר הירושלמי אע"ג שאינו ערל אלא מדרבנן מ"מ כיון שמבזה את הברית אין לו חלק לעה"ב דכתיב כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ודרשינן ואת מצותו מצות מילה שהיא מצוה יחידית הוה בזיון ע"י שהיפיר כגון שמשך ערלתו הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב ואע"ג שאינו ערל נענש משום הבזיון. והשתא הא דאמר בבבלי פ' אד"מ אדה"ר משוך בערלתו היה ומייתי ליה מקרא ובפ' נגמר הדין עכן משוך בערלתו היה לאו דמדאורייתא מיקרי ערל אלא מיפר ומבזה ברית הוא. ועי' לקמן [פ"י ה"א] בתו' בד"ה רב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:2:2)

**כשברך יהויקים כו'.** וקשה מ"ש יהויקים הא כל העושה בפני עשרה מישראל כן הוא שזהו נקרא פרהסיא כדאמרינן בבבלי פ' בן סו"מ (דף ע"ד) אין פרהסיא פחותה מעשרה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:3:1)

**חד אמר כקלות.** וא"ת הא אמרינן המודה בעכו"ם ככופר בכל התורה י"ל דוקא הנך פורק עול כו' יש בהן חילול השם. והי"מ דחק מאוד בזה ואין צורך. גם מ"ש דנ"מ בפלוגתא דר"י ור"י למידע מילתא א"נ למדרש שום קראי ע"ש אינו נכון אלא כמ"ש בקונטרס וכה"ג משני בבבלי יבמות דף ל"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:5:1)

**חוטף שטר אחד כו'.** בבבלי ר"ה פ"ק גרסינן היכי עביד ריב"ח אומר נושא ר"א אומר כובש. וקשה במאי פליגי ועוד מאי נ"מ ועוד הא בידו לעשות (כל) כרצונו ומה לו לחטוף או לכבוש ונראה דפליגי בהא דכתב הרמ"א בח"מ סי' י"ב בהג"ה ואין לב"ד לכוף לכנוס לפנים משורת הדין אע"פ שנראה להם שהוא מן הראוי ויש חולקין ונראה מ"ד כופין בינוני השקול חובה הוא לזכותו ולמ"ד אין כופין אם מזכין את השקול מיקרי הטיה בדין לכך צ"ל שממעט העונות. והרבה נתלבטו בזה הראשונים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:6:1)

**ובלחוד דלא יתוב ליה.** וקשה פשיטא דהא כתיב ובשוב צדיק וגו' וי"ל ה"ק אם הוא חושב לעשות רע הקב"ה אינו משמרו ואין השימור אלא שלא יבא לידי שוגג. והראיה דמייתי מקרא הן יפעל דחוק קצת לפי' הקונט'. ונראה דקשיא ליה קרא שלש עבירות נושא שתים מיבעיא ועוד ה"ל למימר פעמיים או שלש לכך מפרש דקאמר נמי על שמירת החטא וה"ק הן יפעל שתי פעמים שלש עם גבר אחת שמוחל שלש עברות הראשונות שנית לאחר ששימר עצמו ג' פעמים כו'. ובדרושים כתבתי אי כתיב שלש לחוד ה"א על עשיית עברה נענש דמחשבת העברה נחשבת לאחת וה"ל עשיית עברה הראשונה שנית ומחשבת עברה השנייה הרי כאן שלש ועשיית עברה השנייה הרי כאן רביעית קמ"ל דבעינן פעמיים שלש דהיינו ג' מחשבות רעות וג' עשיית העברות ועל מחשבת עברה הרביעית נענש. ואז נענש גם על כל אשר עשה שהעון עצמו אינו נמחק. והיינו דכתיב ויספתי ליסרה אתכם שבע כחטאתכם. שזו עבירה שביעית גורמת שנענשו גם על שש הראשונים ועי' שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:8:1)

**שלשה הם חוץ מן התשובה.** כתב הי"מ וקשה אי משום דתשובה צריכה לכולן אינה מן החלוקין יה"כ דצריכה לכריתות ומיתות ב"ד לכפר מחצה ויסורין לחילול השם לכפר שליש למה יהיו מן החלוקין ע"ש ונראה דלק"מ בשלמא תשובה אינה חלוקה מכפרת על כולן מיהו מקצת בלא הן אבל אחריני בלא תשובה אינן מכפרין כלום לכך נקראים חלוקים. וזו היתה שאלת ר' מתיא. דגרסינן בבבלי (דף ס"ד) הכרת תכרת הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב דברי ר"ע א"ל ר' ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה וכי ג' עולמים יש אלא ונכרתה בעה"ז הכרת לעה"ב תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. וכתב תו' לאו לר' עקיבה פריך דאיהו מוקי לה במברך את השם אלא אליבא דנפשיה קאמר כדפ"ה וא"ת לר"ע נמי תיקשי וכי ג' עולמות יש דלעה"ז נפקא ממולך ע"ש. וכבר כתבתי לעיל [פ"ז ה"ט] בד"ה כאדם כו' דתימא לומר דלאו לר"ע פריך ע"ש ונראה כיון דכתיב את ה' הוא מגדף ונכרתה כי דבר ה' בזה הכרת תכרת ודאי פשטיה משמע דקאי הכרת תכרת על את ה' הוא מגדף דכתיב ברישא א"כ אם מגדף היינו מברך את השם קשיא אמברך וכי ג' עולמים יש ושפיר קאמר ר"י לר"ע וכי ג' עולמים יש. ור"ע סובר כרת ג' איצטרך דלא נימא אין לך דבר עומד בפני תשובה ואם שב יכופר הכרת קמ"ל לעולם הכרת קאי לעה"ב. וקראי דר"י אתיין שיכפר יה"כ וייסורי מקצת בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה אבל לא כולו והתשובה אינה מכפרת כלום על אלו א"נ לית ליה דרשת ר"י. ור"י סובר לעולם תשובה מכפרת מקצת והנך גומרים הכפרה. א"נ קסבר ר"ע כרת יתירא אתי לאשמועינן שאין כפרה לכרת בעה"ז וקראי דר"י הכי מתפרשין תשובה מכפרת על עשה יה"כ מכפר על עשה אפי' עומד במרדו יסורין מכפרין על ל"ת מיתה מכפרת על חילול השם אם אין בו איסור כרת ור' ישמעאל סובר תשובה מכפרת על עשה ויה"כ על ל"ת ויסורים על כריתות ומיתה על חילול השם וכ"ש על הכרת ואין אחד צריך לחבירו. וכיון שכן ודאי שאין הכרת עומד לעה"ב אחר שמת. ור"ע לית ליה ד' חלוקי כפרה דכרת אינו מתכפר לגמרי והא דכתיב עונה בה לומר דע"י תשובה מכפר מקצת אבל כפרה גמורה אין לה. והיינו דקאמר ר' מתיא פשיטא ליה דר"י דריש ד' חלוקי כפרה כדמוכח מברייתא אבל מספקא לי איך הוא דורש אותם אי כפירושא קמא או כפירושא בתרא וא"ל ראב"ע ג' הן אבל תשובה לאו בכלל חלוקה דכולן צריכין לה והיא מכפרת לבדה במקצת. והן אינן מכפרין בלא תשובה ועוד הארכתי במקום אחר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:9:1)

**חומר בשעיר כו'.** בבבלי שבועות (דף י"ג) כתב תו' בד"ה דעבר כו' כדתניא חמור בשעיר כו'. וכתב המהרש"א נראה מדבריהם דהך ברייתא מפורסמת אבל לא מצאתיה בתלמוד גם תקשי מינה להך פירושא שכתב לעיל דשעיר מכבר כל היום כו' ע"ש. הנה ברייתא זו שכתבו תו' מפורשת בירושלמי כאן וביומא פ"ח. ולפירושא קמא מפרש הא דתניא השעיר מכפר מיד היינו עברות שלפני הקרבה ומכפר נמי עברות שנעשו אחר הקרבה עד לערב. וכ"ת למ"ש שם תו' א"נ היום מכפר מקצת כו' קשיא אמאי לא קאמר נמי חומר בשעיר שהוא מכפר כולו והיום אינו מכפר אלא מקצת וע"ק בברייתא תניא השעיר מכפר משתחשך ולפירושם זה כל היום מכפר היום מקצת י"ל ה"ק היום אינו מכפר כפרה גמורה אם אין שעיר אלא משתחשך אבל כל היום מכפר מקצת בין יש שעיר בין אין שעיר. ותדע דהא ר"י לא קחשיב חטאות ואשמות לחלוקה חמישית וצ"ל דאיירי בזמן שאין קרבן כמ"ש הי"מ ואפ"ה קחשיב יה"כ לכפרה גמורה אלא ודאי הא דכתבו היום מכפר מקצו. דוקא כשיש שעיר א"נ כדמשני ר"י ול"ק הך ברייתא. והי"מ פי' הא דר' ירמיה דאיירי בשעיר שברח ולא מצאו אחר ע"ש ואין נראה אלא מ"ש בקונט' עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:9:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:9:2)

**ואין הקב"ה רואה את הנולד כו'.** וקשה הא אפשר כשיחפשו בחפש מחפש והיגיעה רבה יהיה בידם להקריב שעיר א"כ ה"ל דבר התלוי בבחירת האדם וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:11:1)

**כהדא דר' אילא כו' עי' בקנט'.** והי"מ כ' שהיה שם טנוף ודאי ואמר מכיון שביום יכולין לראות אף בלילה אסור ומדהחמיר בלילה ש"מ דמחמירין בדברי תורה שלא להזכירן במקום מטונף ע"ש. וקשה מה לו לומר שהיה בפונדק ועוד מאי ברם דקאמר ה"ל למימר אף כדון אסור. אלא פירושי בקונט' עיקר. וכ"נ מהט"ז ריש סי' ע"ט. וכ"ת הא איסור ד"ת במקום מטונף אינו אלא דרבנן איך נאמר דקרא כי דבר ה' בזה קאי עליה י"ל היינו דמייתי להך דר' אילא דמינה שמעינן דאסור מדאורייתא דאי מדרבנן אין להחמיר בספיקו. אך קשה לפי מ"ש בבבלי צואה מלאחריו צריך להרחיק ד' אמות ומלפניו מלא עיניו וצ"ל כל שאינו תוך ד' אמות לא הוה מחנהו ולא קרינן ביה והיה מחניך קדוש ומלפניו מלא עיניו אסור משום ולא יראה בך ערות דבר. א"כ לפמ"ש הש"ע סוף סי' ע"ה בלילה מותר לקרות נגד הערוה דלא קרינן ביה ולא יראה וגו' אף צואה כל שאינו בד' אמות יהא מותר בלילה. והכא אמרינן אפי' חוץ לד' אמות אסור דאי בתוך ד' אמות אפי' ביום ואינו יכול לראותו כגון שהוא מלאחוריו אסור וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:14:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:14:1)

**עד איכן היתה זכות אבות קיימת.** כתב הי"מ קשה הא כתיב וזכרתי את בריתי יעקב כו'. הרי אף לאחר הגלות קיימת ע"ש. ונ"ל ודאי ברית אבות קיים לעולם אלא שאינו מגין להצילנו מכל רע רק שלא לכלותינו והיינו דאמר ר' אחא זכות אבות קיימת לעולם דכתיב לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך. ולא פליג אכל הנך אמוראי ודלא כי"מ שדחק בזה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:17:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:17:1)

**טלית שכולו תכלת מהו כו'.** נראה דשלשה שאלות ששאל קרח היו להכחיש שלשה העיקרים שתכלת דומה לשמים והוא להזכיר שהתורה מן השמים וזה שאמרו במנחות פ' התכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' עשה מצוה זו שהיא שקולה כנגד כל המצות כולי (וע"ש ברש"י) וזה שאמר משה דאינו גזרה אלא להזכיר על כל המצות כולן שהן מן השמים ועשיית המזוזה להזכיר תחיית המתים שהיא באה ע"י שמירת ה' כדכתיב בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעה"ב. וזה שאמר משה אע"ג דבית מלא ספרים אפשר לשמור האדם מ"מ אין כאן היכר על העיקר השני שהוא תתיית המתים. ונגע צרעת שפרח בכולו טהור הטעם שעונשי ה' אינן כללות אלא פרטית וכיון שכן כשפרח בכולו אינו עונש אלא מקרי וכל שאינו עונש אינו ראוי שיטמא וזה שאמר משה שהוא טהור להורות שיש עונש מן השמים וזהו העיקר השלישי שיש גמול ועונש. ואף שלשה אלו שאמר קרח אח"כ אין תורה מן השמים ולא משה נביא לא שאמר שאינו נביא כלל דהא כתיב וגם בך יאמינו לעולם אלא שאחר שלא יהיה נביא לעתיד שכפר בתחיית המתים ובאמת גם לעתיד יהיה משה נביא כדדרשינן בפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולא אהרן כה"ג המורה על הדין. ואין להאריך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:17:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:17:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:17:2)

**אם נברא פה לארץ כו'.** וקשה הא כתיב בקין אשר פצתה את פיה ועי' בי"מ ונראה דידע משה שנברא פה לארץ אבל לא ידע אם נברא פה לרעה והא דפצתה לבלוע דמי הבל לא הוי רעה אלא טובה שלא יתבזה כמן שקולטת כל המתים או דבליעת הבל רעה היא שע"י שבלעה שאין רישומו ניכר כמ"ש תו' פ' אד"מ לא נודע שנהרג ולכך נענשה כמ"ש רש"י פ' בראשית בפסוק קול דמי אחיך כו' ע"ש לפי שפתחה פיה לרעה. ועי' בבבלי פרק אד"מ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:20:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:20:1)

**אף הקורא בספרים החיצונים כגון כו'.** עי' בקונטרס וכ"פ רש"י. אך קשה א"כ מאי איכא בין ספר בן סירא לספרי המירם. ונראה שספר בן סירא חיברו מקצתם לספרי תנ"ך שגם בו ענינים ופסוקים כמשלי שלמה ואינו דומה לו אלא כקוף בפני אדם שזה נאמר ברוח הקדש וזה נאמר מדעתו ולכך נקראים ספרים חיצונים שאנו אין לנו אלא עשרים וארבע ספרי הקדש וחלילה לחבר אליהם אפי' פסוק אחד חוץ מהם ולכך אין לו חלק לעה"ב שיש בזה בזיון לכתבי הקדש אבל כפרי המירם שהכל מודים שאין בהן קדושה אין איסור בקריאתם אלא משום איבוד הזמן ולפעמים נמצא קצת צורה בקריאתן לעניני העולם או לתשובת החלוקים לכך מותר לקרותן כאיגרת אבל לא בקביעות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:22:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:22:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:22:1)

**לא יסוך אדם מנעלים וסנדלים חדשים.** כתב הרמב"ם פ' כ"ג מה' שבת לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך מנעל או סנדל החדש כו' וכתב הה"מ כן הוא בהלכות ורבינו התיר בישנים ע"כ. ומסוגיין מבואר דלא מפי עצמו אמרה אלא מברייתא זו דמתירה אפי' לסוך מנעל ישן כ"ש בכה"ג שהוא סך את רגלו דשרי. ותימא על הרמ"א בסי' שכ"ז שהגיה במנעל וסנדל החדשים וגבי קטבליא לא הגיה כלום והדבר ברור בקטבליא בחדש היא דאסור אבל בישן שרי כמפורש כאן וכן מפורש בהרמב"ם שם וצ"ע. ותן התימא על הרמב"ם שלא ביאר שע"ג קטבליא של שיש אסור להתעגל ודוחק לומר דסובר הלכה כרשב"ג אפי' בברייתא שבכמה מקומות משמע דאינו סובר כן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:25:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:25:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:25:1)

**רב אמר ובלבד ברוקק.** בבבלי גרסינן והלוחש כו' א"ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה איתמר רב אמר אפי' נגע צרעת רח"א אפי' ויקרא. והרמב"ם כתב פי"א מה' עכו"ם שאפי' בלא רקיקה אין לו חלק לע"ה. וכתב הכ"מ רב ור"ח פליגי על ר"י ע"ש. ובסוגיין מבואר דאף רב אית ליה דר"י. ולזה כיון הכ"מ שכתב בסוף דבריו ובירושלמי משמע דלכ"ע בעינן רקיקה. ונ"ל גם הרמב"ם מודה דלתנא דמתני' בעינן רקיקה דוקא. דאי בלא רקיקה א"כ אפי' האומר על פסוק אחד שאינו מן השמים אין לו חלק לעה"ב כזה שהוא אומר על פסוק אחד שהוא רפואת הגוף ובברייתא משמע שזה הוסיפו על המשנה כדאמרינן בריש פירקין בירושלמי לכך מפרש ר' יוחנן דמתני' דוקא ברקיקה איירי אבל לתנא דברייתא אפי' בלא רקיקה אין לו חלק לעה"ב שהרי הוא כופר מיהת בפסוק אחד ואומר שהוא רפואת הגוף כמ"ש הרמב"ם שם. וסמך עצמו על הברייתות כיון שהוסיפו על המשנה. וכן כתב פ"ג מה' תשובה. ואלו שאין להן חלק לעה"ב כו' ש"מ דקחשיב כל הנך השנויים בברייתא דר"ה פ"ק גם הנך דקחשיב הירושלמי בריש פרקין כגון העושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמושך ערלתו. והכ"מ כתב שם וצ"ע מהיכי מייתי להו ע"כ ומן התימא שנשכח ממנו מקומו וצ' ע. ורש"י כתב דוקא ברוקק ואח"כ לוחש הוא דאין לו חלק לעה"ב אבל לוחש ואח"כ רוקק שרי ע"ש. ותימא הרי מפורש אמר ריב"ל אפי' אמר נגע צרעת כו' ורוקק אין לו חלק לעה"ב. והט"ז י"ד סי' קע"ט מייתי ראיה מלשון הטור דלא כרש"י ע"ש טפי ה"ל להביא ראיה מן הירושלמי וצ"ע. גם מ"ש הש"ך שם הקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא ע"ש. תימא אף שלשון ר"י שמביא הטור משמע כן מ"מ הרי מפורש כאן שאף הקורא פסוק נגע צרעת שאין בו שם שמים ורוקק אין לו חלק לעה"ב. והא דאמרינן בבבלי לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה היינו ברוקק תחלה כו' דבעינן דוקא הזכרת שם שמים אבל ברורק אחר הלחישה חמיר ואפי' על פסוק שאין בו שם שמים אין לו חלק לעולם הבא וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:26:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:1:26:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:1:26:1)

**נכתכ ביו"ד כו' עי' בקונט'.** ורש"י פירש ההוגה את השם באותיותיו היינו שמפרש שם מ"ב. ותימא הרי מפורש כאן שאינו כן. ותו' עכו"ם (דף י"ח) חולקין אפירש"י ע"ש ומן התימא שלא הביאו ראיה לדבריכם מסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:5:1)

**כיון ששמע כן התחיל בוכה.** וקשה וכי לא ידע אחאב שמשה גדול מאליהו וכיון שלא חשש לקללת משה למה בכה לקללת אליהו ונראה ודאי גם אחאב הודה בנבואת משה אלא שאמר משה לא קילל אלא לדורו וכמ"ש בקונט' ואחאב לא פירש דבריו ועכשיו שקילל אליהו לדורו התחיל לבכות ומייתי ראיה שחשש לדברי אליהו דכתיב ויהי כשמוע אחאב לדברי אליהו ויקרע כו'. והי"מ דחק מאד בזה ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:6:1)

**וכי מה עשה אחז.** וקשה הא אחז לא מנה במתני' בכלל אותן שאין להן חלק לעה"ב א"כ מאי קשיא ליה דלמא באמת לא עשה עברה חדשה וי"ל דקשיא ליה אי אחז לא עשה עברתי חדשה מאי קשיא ליה לעיל למה לא מנה אחז דלמא שאני הנך שחידשו עברה משא"כ אחז אלא ודאי גם אחז חידש עברה ופריך מה חידש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:6:2)

**ע"י שבנה כסא בעזרה הה"ד ואת מוסך הבית כו'.** כתב הי"מ וס"ל מה שסתר המסך ההיא כדי לפנות המקום לבנות לו כסא שם דמלכי בית דוד היה להם ישיבה בעזרה ע"כ ותימא בנין כתיב בקרא אבל לא סתירה וכמ"ש בקונט' כן פי' יהונתן ורש"י ורד"ק. ומה שכתב הרד"ק עוד שהיה מוסך זה לכהנים למשמר היוצא חולק אסוגיין. ומ"ש הי"מ שלא היה בכסא זה איסורא שמלכי בית דוד מותרים לישב בעזרה. אינו נכון דהא הירושלמי סובר שאף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה והא דכתיב וישב דוד לפני ה' היינו שישב בתפלה כמפורש פסחים פ"ה דף י"ט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:17:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:17:1)

**אמר אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידו.** וכתב הי"מ שיהרגנו לכבוד משה אפילו ע"מ שיהרג על ידו בב"ד שמא אינו חייב מיתה מפני העזות דמצי מימר שבא מחמת טענה ע"כ. וקשה הרי מפורש שאמר הא גו עיניך משה כדדייק קרא א"כ ודאי שהחציף פניו לגבי משה ואיך ימות בב"ד על הריגתו דהוי אפיקורס דמורידין ולא מעלין ואמרינן בבבלי בפרקין איזהו אפיקורס זהו המבזה ת"ח. גם מדברי הר"ן פ"ק דר"ה מוכח שהמבזה ת"ת מורידין וכ"כ הש"ך י"ד סי' קל"ח. ומפורש שם מורידין היינו אם יש כח בידו להורגו בסייף בפרהסיא מותר להורגו. וע"ק הא לא הרגו לכבוד משה אלא שנזכר הלכה בועל ארמית קנאין פוגעין בו כמפורש לעיל ס"פ הנשרפין בירושלמי ובבבלי שם. וזה ודאי אין נהרג בבית דין. והא דאמר ויהרג היינו שאפי' יפרוש זמרי ויהרג נמי יקנא קנאת ה' לעמוד עליו להרגו. מיהו לשון הש"ס דהכא משמע שאמר פנחס להרוג זמרי מפני כבוד משה. אבל קושיות הראשונות קשיא. ולפמ"ש בקונט' לק"מ לפום סוגיין כאן אבל הא מיהת צריכין לומר שסוגיא דהכא ודפרק הנשרפק חלוקות. ובבבלי גרסינן תפסה בבלוריאא והביאה אצל משה א"ל בן עמרם זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך נתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד וכתיב וירא פנחס מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה בועל ארמית קנאין פוגעין בו כו' ע"ש. ופירש"י ונתעלמה ממנו הלכה בועל ארמית כו' ע"כ. וקשה הא אז לא היה מקום להלכה זו שלא נאמרה אלא בשעת מעשה. ועוד למה שתקו מ"מ ה"ל למימר לו דלא דמיא לבת יתרו שנשאה קודם מתן תורה וכמ"ש רש"י. ועוד ל"ל טעמא דהבועל ארמית כו' תיפוק ליה דחייב מיתה על שביזה ת"ת ואף אם נאמר דמה שאמר בת יתרו מי התירה לך לא אמר אלא להחזיק טענתו מ"מ ביזהו במה שאמר בן עמרם כדמצינו בקרא שאמרו מי דוד ומי בן ישי. ולכך בכו בראותם בזיון משה וזו היתה קנאת פנחס. והיינו דכתיב בקנאו את קנאתי שהקב"ה תובע עלבון הצדיקים א" זו היתה קנאת ה' כמו שעשה כשדברו במשה בלחם הקלוקל ובמעשה דמרים. וסרו תלונת המפרשים בפסוק זה ולפ"ז אין לנו ראיה ממעשה דפנחס להבועל ארמית איך דינו. ועי' מה שכתבתי לעיל פ' הנשרפין בתו' בד"ה תני כו' וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:18:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:18:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:18:1)

**בא ליטול שכר כ"ד אלף.** כתב הי"מ קשה הל"ל שכר ההרוגים שנהרגו דהוו טפי מט"ו רבוא כדאמרינן לעיל ע"ש שדחק הרבה. והמהרש"א מקשה למה הלך למדין ולא למואב שהבטיחו על השכר כמפורש בקרא ע"ש. ול"נ ממואב כבר נטל שכרו מט"ו רבוא שנהרגו על מעשה פעור שהיו מבנות מואב כדכתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגו' אח"כ הלך למדין ליטול שכר כ"ד אלף שנפלו במגפה ע"י כזבי שהיתה מבנות מדין כדאמרינן לעיל שהנגף היה להצלת פנחס וזה ברור ונכון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:19:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:19:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:19:1)

**סידורו דוחה שבת.** וקשה מאי דחייה איכא בסידור לחם הפנים וא"ל סידור הקנים קאמר דדוחים את השבת הא לאו מלאכה היא אלא טלטול בעלמא וי"ל בימי דוד כבר גזרו על השבותים. ועמ"ש סוף מס' עירובין. וסוגיין כר"ש דאמר אין התנור מקדש כדתנן פ' שתי הלחם. ואתייא כדס"ד דש"ס בבבלי שם לר"י דאמר התנור מקדש סבר בחול אשפחינהו דקא אפו ליה ולר"ש בשבת אשכחינהו וכדאמרינן כאן. וקשה בשלמא לר"י ניחא הא דקאמר דואג לשאול גם ידם עם דוד. דגרסינן בבבלי מנחות דף ס"ג ר' יהודה אומר תנור תנור שני פעמים להכשיר מאפה כופח רש"א אחד שתהא אפייתן בתנור ואחד שיהא התנור מקדשן או שיהא הקדישן לשם תנור. ופירש"י ר"י סובר אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ולאי דוקא נקט ור"ל סובר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכיון דשניהם שוים נקט חד מינייהו וסבר דואג דוד מוקי תנור יתירא שיהא התנור מקדשין לכך אמר לאפותן בשבת ולית ליה דרשות ריבוי אחר ריבוי. ולעצמו הוא אומר כן דכתיב יהודה אתה יודוך אחיך וגו' וישתחו לך בני אביך. ויודוך הוא הוד מלכות כמ"ש המפרשים ואי לא דרשינן ריבוי אחר ריבוי למעט א"כ המלכות של יהודה ולא של בנימן ודואג דריש רא"ר למעט דלאו הוד מלכות קאמר אלא שיהיה שר משבט יהודה אבל לא מלך וה"נ תנור ב"פ לרבות מאפה כופח הוא דאתי ואין התנור מקדש ואפיין להו בחול. וע"ז אמר שיד הכהנים היה עם דוד. ולא היה אלא לשון הרע דגם דוד אית ליה דדרשינן רא"ר למעט אלא הכא גמרא גמירא ליה דתנור מקדש. אלא לר"ש איך דייק דואג מהכא שידם עם דוד. ואפשר לומר דואג דרש הא דכתיב אך את שבתותי חשמרו אך מיעוטא הוא במקדש א"צ לשמור שבת וא"ל אמלאכת עבודה קאי דהא מפורש ביה קרא אלא ודאי אמלאכות שאפשר לעשותן מע"ש דנמי דוחין שבת לכך אמר לאפות לחם הפנים בשבת. ודרש נמי הא דכתיב כל איש אשר ימרה את פיך יומת רק חזק ואמץ דאיצטרך רק דלא נימא הא דיומת דוקא כשהמלך חזק ואמיץ בדברי תורה אבל העובר על ד"ת אפי' בשוגג אין צריך לשמוע לו קמ"ל דוקא במזיד הוא דא"צ לשמוע לו אבל אם עבר בשוגג חייב לשמוע לו והם שאין דורשין אכין ורקין סוברים שא"צ לשמוע לדברי שאול ששגג ולא שמר דברי ה' במלחמת עמלק נמצא שידם עם דוד והיינו שהשיבו אבנר רק לא קאי אמלך אלא למעט שא"צ לשמוע למלך בדבר שהוא לעבור על ד"ת א"כ אין כאן ראיה שידם עם דוד ולכך אמר שמואל נתפסת כדג שצריך אתה לשמוע לדברי ואין אתה יכול לחזור ולומר ששקר ענית בם מ"מ אתה חייב מיתה מפני שאתה עובר על דברי וטעות הוא בידו דאיצטרך אך למעט שבת ממלאכת המשכן. ועמ"ש פסחים דף ז' ולעיל (פ"ה ה"ג):


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:19:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:19:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:19:2)

**לא כן תני ר"ח כו'.** עי' בקונט'. כתב הי"מ וזה היה לבוש כה"ג כדכתיב כתנת בד קדש ילבש ע"ש. ותימא הא אפוד כתיב ולא כתנת. גם על הש"ס קשה וכי כה"ג איפוד בד היה נושא הרי מפורש פ' תצוה ועשו את האפוד זהב תכלת כו' ואף שגם שש היה בו מ"מ אין לקרותו בד לבדו לכן נראה עיקר כמ"ש הרד"ק שזה סימן לגדולה ובכהנים סימן הוא שזהו הנושא אפוד ומשני שהיו ראויים להיות כה"ג נמצא שהיו ראויים לישא אפוד בד וכן ת"י דכשרין למלבש אפוד דבד. ולכך כתיב נושא אפוד בד לשון יחיד ולא כתיב נושאי לשון רבים ללמד שבאמת לא היה בהם אלא אחד שנשא אפוד. והרמב"ם כתב סוף ה' כלי המקדש וזה שאתה מוצא בדברי הנביאים שהכהנים היו חוגרים אפוד בד לא היו כהנים גדולים שאין האפוד של כה"ג אפוד בד ואף הלוים היו חוגרין בו שנאמר בשמואל נער חגור אפוד בד אלא אפוד זה היו חוגרים בני הנביאים והראוי שתשרה עליו רה"ק והודיע שהגיע למעלת כה"ג שמדבר ע"פ האפוד ברה"ק. וכתב הכ"מ כתב כן דלא תיקשי לך הא דכתיב באחימלך פ"ה כהנים חגורים אפוד בד ע"כ ותימא אי משום קושיא זו לא ה"ל לעזוב דברי יהונתן והירושלמי ויאמר סברא דנפשיה והעיקר כמ"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:20:1)

**אמר דבת קומוי כו'.** ותימא הך קרא ויהי כי צעדו כו' כתיב אחר שידע דוד שטעה בראשונה שנשא הארון ואין לשאת אותו בלוים כמפורש בד"ה (ט"ו) אז הקריב על כל צעידה שור ומריא ואז לא אירע לו דבר רע ובסוגיין משמע בראשונה הקריב קרבנות כמפורש ביותר בסמוך אמר הקב"ה אחיתופל כו'. וע"ק למה לא מסיים כאן אע"ג כן היה סופה מתחנקא כדמסיים בסמוך אמעשה דשיתין וכ"ת הא והא גרמא ליה א"כ קשה הא דאמר ר' יוסי הדא היא דמתלא אמר צריך אדם לחוש על לווטה דרביה אפי' על מגן מנ"ל הא שהרי כאן. לא היתה על מגן שלא אמר לו האמת שטעה שנשא הארון על העגלה ונראה דקשיא לש"ס הא דכתיב בד"ה ויהי בעזר אלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים ובשמואל כתיב ויהי כי צעדו נושאי ארון ברית ה' ששה צעדים ויזבחו שור ומריא ומפרש כמ"ד על כל צעידה שור ומריא ועל כל ששה צעדים שבעה פרים ושבעה אילים נמצא שניהם קיימים ולא הקריב קרבנות אלו אלא להשקיט הארון שלא יטרוף כהנים נושאי הארון והיינו דכתיב בד"ה ויהי בעזור הלוים נושאי ארון ברית ה' ע"י קרבנות שור ומריא שהקריב שור ומריא שלא יטרפו עוד אז זבח שבעה פרים כו' נמצא דמוכח מקרא שגם כשנשאו כהנים את הארון היה שם טירוף. וזה מוכח מלשון הש"ס והיה ארונא טעון לכהנים לרומא כו' ואי בעגלה טענו לארון מה לכהנים התם (ופירושי שבקונט' דחוק קצת). ולפמ"ש ניחא דקאי על מה שנשאו הכהנים את הארון. ואחיתופל לא ידע מן קבלה איך לעשות להשקיט הארון ומסברא אמר לזבוח לפניו ולא חל שום קללה שהרי באמת לא ידע איך למוקמיה. והא דקאמר קללת חכם אפי' על תנאי באה היינו אפי' קיים התנאי דאי אפשר שלא יעכב או ישנה דבר מה שאינו כתנאי אבל כאן שלא ידע שורש הדבר אין כאן איסור בדבר. והא דא"ל קב"ה מילא דמיינקייא כו' ה"פ פעם הראשונה לא אמרת לו דבר שתינוקות של בית רבן יודעין ועכשיו אמרת לו דבר שאינו רמיז' באורייתא זה היה לתוכחת מוסר לו על אשר לא אמר לו בראשונה לשאת את הארון בכתף לפ"ז הא דאמרינן לעיל את מוצא בשעה כו' לא קאי אלא איך היה בראשונה. והא דאמר והוה ארונא טעון כו' קאי אמשא השנית. ולא אמר שבראשונה עשה שלא כתורה כו' אלא כדי לסיים שהוכיחו ה' על כך וכמ"ש. ואם תאמר מה היה הקצף שהיה הארון טעון כהנייא לרומא כו' י"ל שהמצוה היא לדורות שישאו הלויים את הארון ולא הכהנים ודוד אמר שגם הכהנים ישאו עמהם כדכתיב בד"ה ויתקדשו הכהנים והלוים לשאת את ארון ברית ה'. והא דתניא בספרי פ' נשא אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה ה' אלהי ישראל והיכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. מכאן שגם הכהנים נושאים הארון כמ"ש הרמב"ן שורש ב' או שלדורות הכהנים לבדם נושאים הארון כמ"ש הרמב"ם מצוה ל"ד ע"ש. י"ל ודאי דוד היה סובר ולבני קהת לא נתן קאי גם אכהנים כמ"ש הרמב"ן שם ואין האמת כן שהמצוה לדורות נמי ללוים ולא לכהנים גם אספרי חולק הירושלמי בהא דגרסינן שם א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון בעגלה אלא בכתף. כו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:20:2)

**אפילו על מגן.** וכ"ה בבבלי מכות פ"ב אר"י אמר רב קללת חכם אפי' על תנאי היא באה ומייתי ראיה מאחיתופל וקשה הא כצפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא וי"ל פי' הפסוק כמ"ש הרלב"ג כמו שצפור נודד ממקומו בקלות כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות ותשוב הקללה לאשר יצאה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו ע"כ ר"ל לכך כתיב לא באל"ף וקרינן לו בוי"ו. נמצא לכך דימוה לצפור הנודד תקינו שלעתים רחוקות הצפור אינו נודד בקל כגון שהוא חולה או שהקור גדול. ה"נ יש עת שקללת חנם חלה והיינו בשהרב מקלל תלמידו. ובהכי יש ליישב קושייתי שבסמוך למה לא מסיים במעשה דכהנים אע"פ כן סופו מחנקה ע"ש דמעיקרא לא היתה קללתו חלה אפילו היתה כדין דאז היה אחיתופל רבו דדוד אבל כשכרה שיתין שהיה בסוף ימי דוד אז היה דוד רבו של אחיתופל. כדגרסינן בבבלי דפרקין (דף ק"ז) אר"י בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו אח"כ קראו חבירו ולבסוף קראו תלמידו כו' ע"ש. וא"ת א"כ מאי פריך הש"ס מכות פ"ב אהא דתנן אמותיהן של כהנים כו' שלא יתפללו על בניהן שימותו אמאי חשו לתפלתן של אלו הא כתיב קללת חנם לא תבא ע"ש דלמא לכך ספקו להם מזונות כדי שלא תחול עליהם כלל אפי' לזמן רחוק וי"ל משום חששה רחוקה כזו שרבו של כה"ג יהרוג נפש בשגגה ויתפלל עליו לא ה"ל להספיק מזון לכל הרוצחים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:20:3)

**מגילה שמסר שמואל כו' עי' בקונט'.** וקשה מנ"ל שאמרה אחיתופל ברה"ק ונראה דגרסינן בירושלמי מגילה (דף א) ר"י בשם רשב"י מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להדרש שנאמר הכל בכתב זו המסורה מיד וה' זו רה"ק עלי השכיל מכאן שניתנה להדרש. וכ' הי"מ וקשה רה"ק מאי עבידתיה כיון דמסר לו המגלה במכתבה ושמואל נמי לא הוצרך לרה"ק דהא מקובלים הדברים מסיני כו' ע"ש. ונראה הך קרא הכל בכתב וגו' אמר דוד לשלמה קודם מותו וה"ק מלבד שכל הדברים מסורים לי בכתב אף גם זאת נאמרו ברה"ק ע"י אחיתופל גם ניתנה להדרש. ר' ירמיה בשם ר"ש בר' יצחק סתם דבריו שם במגלה ופירש הוא בעצמו דבריו כאן וזה ברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:20:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:20:4)

**כד הוה בר נש כו'.** כתב הי"מ וקשה הא אין נשאלים באורים אלא למלך ולמי שהציבור צריך בו כדתנן ביומא ולא משמע דמיירי בכה"ג הכא ע"כ. לא ידעתי מאי קשיא ליה הרי מפורש בקרא כאשר ישאל בדבר האלהים גם לדוד גם לאבשלום והא דלא משמע ליה דאיירי במלך היינו משום דסבר שמפורש איש בקרא אבל באמת לא כתיב איש בקרא ושפיר קאי אדוד ואבשלום והיינו דנאמר ולא יכלו הכתובים לקרותו איש. כיון דעיקרו קאי על דוד א"כ הל"ל כאשר ישאל המלך ולא כתיב המלך דקאי נמי על אבשלום לכך קרי איש ולא כתיב. והא דכתיב גם לאבשלום ר"ל כשעדיין לא מלך אבשלום ופעמים הלך בשליחות אביו ושאלו לו באורים ותומים כמו שעשה אחימלך לדוד ולכך כתיב גם לומר גם שאלות אבשלום היו כשמלך דוד אבל כשמלך אבשלום לא שאל באורים ותומים שהרי צדוק ואחימעץ לא היו שם כמפורש בקרא. ועי' בספר פרשת דרכים דרך המלך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:25:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:25:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:25:1)

**מומה כתיב.** כתב הי"מ לא נמצא כן בשום ספר ונראה שהוא כמו קרי ביה מומה כו' ע"ש ואין דבריו נראין דרש"י בפירושו כתב מאומה חסר אל"ף לפי שהיתה לקיחה לו למום ע"כ הרי שבספרו חסר כתיב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:27:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:2:27:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:2:27:1)

**בא דוד ונשתטח לפניהם.** עי' בקונט' כתב הי"מ ותימא וכי בידם היה הדבר מפני פיוסו ימנעו מלמנותו ע"כ ונראה רמז רמז להם דוד שאין למנות שלמה שיש בזה קצת פגם לכבודו וממילא ידעו שטעו דגרסינן בבבלי שבת פ' במה בהמה ארשב"ג א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר ולא היה לבו שלם כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה אבל מיחטא לא חטא. הרי אם אמרינן שלמה חטא צ"ל כלבב דוד אביו היינו (דלא חטא דוד) [דחטא כדוד] ולא היתה מעלה יתירה לדוד. נמצא ע"י שנשתטח לפניהם הבינו לפרש הקרא כדמפרש ליה ר' יהונתן ולא מינו לשלמה ולא מפני פיוסו דדוד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:3:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:3:1:1)

**ואין עומדין בדין.** כתב התי"ט לעה"ב שאחר התחיה כו' ע"ש ולפמ"ש בגמרא בברייתא בדר' נחמיה לא משמע כן ופליג ר"נ את"ק בהא דת"ק (לא) [קאמר לא דין ולא] רוח דזה ודאי קאי אעולם התחיה שאז נותן רוח באדם וכדאמר ר"י בברייתא. והשתא הא דתנן רנ"א אלו ואלו כו' פליג נמי אדור המבול וה"ק דור המבול ואנשי סדום שוין שניהן אין עומדין בדין לעה"ב אבל עומדין לעולם התחיה. ודלא כמ"ש בקונט' והוא מפירש"י עי' תי"ט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:4:4:1)

**מי נתפלל עליהם.** וקשה לפמ"ש בקונט' דוד התפלל עליהם דבקש לשון תפלה הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:5:1:1)

**אין עתידין לחזור.** כתב רש"י והא דאמרו במגלה ירמיה החזירן לא שהחזיר כולן אלא מקצתן ע"כ וקשה הא קרא משמע כל אלו שהשליך לארץ אחרת אינן חוזרין ונראה לפמ"ש בקונט' דלא קאי אלא על הגולים בעצמם ולא על בניהם וכ"כ רש"י בעצמו לק"מ דהא בימי יאשיהו החזירן כמפורש במגלה וזה היה אחר שכבר מתו אותם שגלו לשם שהרי בתשע שנים לחזקיהו גלו וחזקיהו מלך תשע ועשרים שנה הרי עשרים דחזקיהו ונ"ה דמנשה ושתים דאמון ושלשים ואחת דיאשיהו הרי מאה ושמנה שנה אחר הגלות ואפי' נאמר שהיה תחלת ימי יאשיהו כבר עברו קרוב לשמנים שנה אחר הגלות ונכון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:5:3:1)

**שכן יראי שמים יוצאין בהן.** הרמב"ם השמיט דין זה ונראה שסמך אמ"ש סוף ה' שביתות עשור וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף ע"כ הרי כל שהוא יחף יוצאין בו. וכן נראה מהא דאמר בירושלמי פ' יה"כ (דף כ') יוצאין בסוליסה והיינו מנעל שאין לו עקב כמ"ש הנ"י פ' מצות חליצה. וכיון דלענין חליצה לא הוי מנעול ה"ה לגבי יה"כ לא הוי מנעול וכמ"ש הר"ן וכ"ה דעת הרמב"ם כמ"ש הלח"מ שם. והמ"א כתב בא"ח סי' תרי"ד אסטניס הולך במנעליו עד שמגיע למקומו ובנ"י משמע דוקא סנדל בלא עקב אבל נעל אסור ע"כ ותימא הרי לא הזכיר סנדל כלל אלא בראש דבריו כתב אבל במנעול של עור אפי' בלא עקב אסור למי שיש לו מיחוש בגופו. ובסוף כתב איסטניס יוצא בסוליסא שהוא נעל בלא עקב. ועל כרחך לחלק בין מיחוש בגופו לאיסטניס או דהדר ביה מראש דבריו אבל לחלק בין סנדל לנעל ליכא למשמע מיניה כלום וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:5:3:2)

**מן אימר פיסחא כו'.** וקשה אחרי דידע דמפסח לא אכל א"כ מאי קמיבעיא ליה ונראה מספקא ליה הא דכתיב וכי יגור אתכם גר כו' ואז יקרב לעשותו אי עשייה הוא דאסור אבל באכילה שרי אע"פ שהוא ערל או דלמא בעשיה אסור וה"ה באכילה וכ"ת אף שהוא מחסידי א"ה מ"מ לא עדיף מגר תושב דאסיר בפסח דכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו י"ל ודאי אנטונינוס קיים כל התורה אלא שלא מל עצמו מפני היראה וה"ל כערל שמתו אחיו מחמת מילה וכ"ת כיון שאסור לערל לעשות הפסח פשיטא דאסור באכילה דה"ל שלא למנויו י"ל סבר מקצת ערלה לא פסלה וכיון דאינו פוסל מותר לאכול שהרי נמנה עליו והכי א"ל מפסח אין אתה מאכילני למה הא איכא לפרושי קרא עשייה הוא דאסור אבל אכילה שריא אלא סבר לאכילה ל"צ קרא דערל אסור באכילת קדשים א"כ אף בלויתן אסור. והשיב ר' פסח דכתיב ביה כל ערל לא יאכל בו דרשינן כל אפי' כל דהוא ערלה פסלה בו א"כ ה"ל שלא למנויו לכך אסור לאכול בו אבל לויתן שאין צריך מנויין מותר בו א"נ הכי אמר השתא ערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור באכילת פסח גר מיבעיא על כרחך לומר האי לעשותו אעשייה קאי ולא על האכילה ש"מ פסח גרע משאר קדשים דהא קיי"ל ערל משלח קרבנותיו. וכיון דשמע אנטונינוס דחמירא מילה דאפי' בעשייה דפסח אסור הלך ומל את עצמו ובדרושים הארכתי ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:5:3:3)

**הא צלו.** כתב תו' כתובות פ' אלו נערות וקשה הא כתיב צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ופחים היינו חום ע"ש. וקשיא לי בפירוש משלי פירש"י צנים גדודי לסטים פחים כלומר טמונים הם בדרכי המעקש ע"ש הרי אין כאן ענין חמימות כלל. וכוונת הש"ס כיון שצנים ופחים המונעים האדם מלילך בדרך הישר נמצא בבן אדם המעקש אבל שומר נפשו ירחק ממנו א"כ לא הוי בידי שמים. מיהו אין נסתר מחמתו שלא יגיע לו שום צער ממנו אבל אפשר להציל עצמו שלא יגיע ממנו לסכנת מות ותדע דפ"ק דעכו"ם מייתי לדר"ח אהא כיון שקדרה עליהם חמה מיד הם מתים הא לא נזכר בהך קרא ענין מיתה כלל אלא מדנקט פחים שומר נפשו ירחק ממנו וקשיא הא כתיב אין נסתר מחמתו וש"ל אמיתה קאי והמעקשים מתים ממנו ושפיר מייתי ראיה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:5:5:1)

**ממזרים מאבותיהם.** וא"ת מאי קאמר עתה יאכלם חדש כו' י"ל ה"ק בה' בגדו. כי השם הוא בין איש ואשה והם צהלו על אשת רעיהם ובגדו בו וע"י כך ילדו בנים ממזרים ואין איש יודע מי הוא בנו הראוי ליורשו אחר מותו לפיכך יבואו עליהם אויביהם ויקחו כל חדש חלקיהם ולא ימתינו להם עד יום מותם. והמפרשים דחקו מאוד בפי' הפסוק ע"ש. גם בהרבה מקומות בסוגיא זו פירשתי דלא כי"מ ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:5:5:2)

**אלו שגלו לפנים מנהר סמבטיון.** עי' בקונט'. וא"ת הא כרמלית אינו אלא דרבנן והים כרמלית הוא א"כ למה אינן עוברים בו בשבת אף אם נאמר שכבר גזרו אכרמלית קודם הגלות מ"מ דבר מצוה כזו מותרים לעבור וא"ל שהנהר עמוק ואינן יכולין לעבור בו ברגל למה אינן עוברין בספינה בשבת ואפשר גם בספינה אי אפשר לעבור בו שהוא רפש וטיט וצריך העובר לעשות מלאכות גמורות וזה אי אפשר לעשות בשבת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:1:1)

**אנשי עיר הנידחת אין להן חלק לעה"ב כו'.** עי' בקונט' וכ"כ התי"ט. וקשה א"כ ל"ל בני בליעל הא כתיב דבר ה' בזה ונכרתה ואין לך בזה גדול מזה ולא גרע מאפיקורס דתנן ברישא שאין לו חלק לעה"ב וכל המודה בעכו"ם ככופר בכל התורה כולו א"כ פשיטא שאין לו חלק עולם הבא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:1:2)

**ומאותו שבט.** בבבלי גרסינן איתמר רי"א חולקין עיר אחת לשני שבטים ר"ל אמר אין חולקין ופריך איתיביה ערים תשעה מאת שני השבטים האלה מאי לאו ד' ופלגא מהאי וד' ופלגא מהאי ש"מ חולקין לא ד' מהאי וה' מהאי א"ה לפרוש פרושי קשיא. וקשה מרישא דקרא ה"ל למפרך דכתיב ויהי לבני אהרן הכהן מן הלוים ממטה יהודה וממטה השמעוני וממטה בנימן בגורל ערים י"ג ש"מ חולקין וי"ל ודאי מרישא ל"ק שכלל יחד השבטים שנטלו מהם הכהנים והדר מפרש וכן מפורש שם גם גבי הלוים אבל בסיפא קשיא ליה שפיר דכל השבטים כולו מפרש בפרט כל אחד לחודיה כמה ערים נתן חוץ מיהודה ושמעון שכללן בפרט ואמר תשע ערים מאת שני השבטים האלה ש"מ שהיו כל הערים האלו חלוקים לשניהם או אף אם לא היתה אלא עיר אחת שהיתה לשניהן כללן יחד לקצר דבריו. ומ"ש רש"י מדכתיב מאת שני השבטים משמע דבשוה שקל ע"כ אינה ראיה דהא מצינו אף היכא דבשוה שקל כגון מזה ארבע ומזה ארבע קחשיב לכל אחד באפי נפשיה ולפמ"ש ניחא. אך קשה לי הא מפורש בבבלי יומא דפליגי תנאי אי ירושלים נתחלקה לשבטים או לא נמצא למ"ד נתחלקה לשבטים היתה ירושלים של בנימן ושל יהודה עד כאן לא פליגי אלא בירושלים אבל שניהם מודים שמחלקים עיר אחת לשני שבטים. וכ"ת הא איתותב מקרא י"ל רש"י פי' בד"ה קשיא לשון הפסוק קשה לתרץ למ"ד (אין) חולקין אבל לא איתותב ע"כ כצ"ל נראה דה"ק יש לפרש הקרא דקחשיב העיר ומגרשיה א"כ איכא למימר לעולם אין חולקין עיר לשני שבטים אבל עיר ומגרשיה חולקין ובתוך תשע עיירות אלו היתה עיר אחת של אתד מהם ומגרשיה להשני לכך כללן יחד אבל מברייתא דיומא קשיא. יע"ק הא דתניא בספרי ומייתי לה הבבלי פ"ק (דף ט"ז) שופטים לכל שבט ושבט מנ"ל שופטים לשבטיך. וכתב תו' אם יש בעיר אחת [ב' שבטים] עושים שני סנהדראות ע"כ ר"ל או אין מחלקין עיר אחת לשני שבטים קרא ל"ל תיפוק ליה כבר כתיב לשעריך דבעינן שופטים לכל עיר ועיר. מיהו לזה י"ל קרא איצטרך להיכא שבאו אח"כ משבט אחר לאותה עיר בירושה או במתנה כדמשני הש"ס אבל קושייתי מיומא צ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:1:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:1:3)

**וצריכין שני עדים והתראה.** עי' בקונט' וכ"פ רש"י. והלח"מ כתב פ"ד מה"ע הלכה ה' ומ"ש בגמרא לומר שצריכין התראה לכל אחד ואחד היינו למדיחים וכדמשמע שם מדברי רש"י ע"כ. ותימא אף שרש"י מביא ראיה דצריכין התראה לכל אחד ואחד מקרא דכתיב גבי מדיחין מ"מ סובר שכן הדין בנידחין וכן מפורש בדברי רש"י בסוגיין בד"ה היכי עבדינן איך נעשין רובה נידחין הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ע"כ וכן מוכח מתני' דתנן אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעה"ב דכתיב בני בליעל. והך קרא כתיב במדיחין אלא דילפינן להו מהדדי. ועמ"ש לעיל [פ"ה ה"א] בד"ה מנין כו'. ומה שכתבתי בקונט' ולפי שהיו צריכים כו' כן פירש"י בד"ה ור"ל אמר מרבים להם בתי דינים לאו משים דאין דנין שנים ביום אחד דהא אמרינן פ' נגמר הדין במיתה אחת דנין אלא לפי כו' ע"ש. לפמ"ש לעיל [פ"ד ה"ח] בתו' בד"ה ואין כו' דדוקא נואף עם נואפת הוא דדנין ביום אבל שנים שעשו כל אחד עברה לעצמו וצריך עדים לכל אחד אין דנין ע"ש טעמא דר"ל משום דאין דנין שנים ביום אחד וכ"ת הא אין כאן מיתה אלא קבלת העדות ושולחים אותן לב"ד הגדול ואנן אין דנין תנן י"ל עיקר הטעם משום דלא אפשר לעיוני בתרווייהו כמ"ש רש"י פ' נגמר הדין (דף מ"ו) והכא קבלת עדותן הוי כגמר דין שהרי ע"י פסק דינם מונין אותו בכלל הנידחין לעשותן רוב. וכ"ת תיקשי לר"ל הרי אתה מענה את דינם וי"ל גמר דין ממש לא הוי אלא כל שנראה להם שרובו של העיר נידחין מעלין אותן לב"ד הגדול ושם גומרים הדין וכ"מ דברי הרמב"ם שם. ומה שתמה עליו הרמ"ה דפסק כר"ל ודלא רר"י ע"ש בכ"מ. נראה דסובר ר' אושעיה פליג אר"י דקאמר ר' אושעיה ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך ולר"י אין כאן רוב העיר ואינן אלא איש או אשה וכיון דר"א פליג ליתא לדר"י גם סתמא דש"ס דפ"ק (דף ט"ז) משמע דאית ליה דר' אושעיה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:2:1)

**עיר לא כפר כו'.** כתב הראב"ד פ"ק מה' מגלה הלכה ח' בהשגה מאימתי נעשית עיר הנידחת משיהיו בה מעשרה עד מאה ופירשו בירושלמי עיר לא כפר עיר לא כרך יותר מק' כרך עשרה כפר פחות מעשרה לא עיר ולא כרך ע"ש גירסא שלפנינו אינה כן גם לגירסתו קשיא הא ר"מ הוא דאמר הכי ור' יהודה פליג ואומר רובו של שבט היא נקראת כרך א"כ אין ראיה כלל מעיר הנידחת למגילה והלח"מ כתב פ"ד מה"ע הלכה ב' וא"ת מי דחקו לפרש הא דאמרינן בגמרא ואפילו ר' יונתן לא קאמר אלא רובו כו' לרבותא בעלמא קאמר כו' ע"ש. נראה דלק"מ דבסוגיין נקט בדר"מ מק' עד עשרה ובדר"י נקט מנין המועט תחלה מק' עד רובו כו' לומר דעד דר"מ בכלל ועד דר"י אינו בכלל. וכן נראה דלא אמרו אלא עיר שיש בה י' בטלנים כו' ש"מ דאין הדבר תלוי אלא בעשרה בטלנים. ותו' כתב פ"ק דמכלתין (דף ט"ו) בקרא דעמום פליגי דכתיב העיר היוצאת אלף תשאיר מאה והיוצא מאה תשאיר עשרה ע"כ וקשה הא מיהת שמעינן מהך קרא אף עיר שיש בה אלף נקראת עיר וקשיא לר"מ גם מצינו ירושלים ונינוה נקראו עיר אע"פ שהיו בהן בני אדם הרבה וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:2:2)

**שניים שהדיחו כו'.** עי' בקונט' וכ"ה בבבלי. גרסינן תו התם איבעיא להו הודחו מאליהן מהו וידיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן א"ד אפילו הודתו מאליהם ת"ש הדיחו משים וקטנים אמאי ליהוו כהודחו מאליהן הנך בתר נפשייהו גרירי הני בתר נשים וקטנים גרירי. וכתב הרמב"ם פ"ד הודחו מאליהן הן כיחידים ונסקלים וממונם ליורשיהן. וכתב המ"ל כיון דלא איפשיטא בעינן אזיל לקולא אע"פ שנסקל ממונו פלט ונשיהם וטפם אינן נהרגין ע"כ וקשה הא סקילה חמורה יותר מסייף עם אבידת ממון וטף ונשים דהא מדיח בסקילה ונידח בסייף וממונו אבד ואיזהו כח מרובה מדיח או נידח הוי אומר מדיח כמפורש בבבלי ר"פ ארבע מיתות וא"ל מדיח בסקילה וממונו אבד דלא עדיפי מצדיקים שבתוכה שממונם אבד דהא אין כל ממונם אבד אלא מה שבתוך העיר וכ"ש נשיהם וטפם שאינן נענשים משא"כ נידח. ועמש"ל בד"ה הרי אלו כו'. והפ"ח כתב אע"ג דסקילה חמורה מ"מ ספק דידיה קילה היא לגבי נשים וטף שלא יהרגו והכי עדיף טפי ע"ש. ותימא ה"ל למפסק בתרווייהו לקולא היא בסייף וממונו ונשים וטף יקיימו וצ"ע. ונראה סובר הרמב"ם מדתניא אנשים אין אנשים פחות משנים. ואם הדיחום יחיד אינה נעשית עיר הנידחת וכ"כ הרמב"ם שם. א"כ כ"ש כשהודחו מאליהן דאינו כלום. וה"ה דהוה מצי למפשט מברייתא אלא שרצה לפשוט ממתני' ומצינן כיוצא בזה בהרבה מקומות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:2:3)

**ואותם שנים כו'.** כתב הפ"ח פי' לענין מיתה פשיטא ליה שהוא בסקילה החמורה כדין עבר ב' מיתות נידון בחמורה אלא איבעיא ליה אי גם ממונו אבד כנידחים א"ד כיון שהן בסקילה ממונם פלט ולא איפשטא ונקטינן לחומרא וממונם אבד ע"כ. וא"ת דבריו אלו סותרים למ"ש בסמוך בשמו דאזלינן לקולא ואין ממונם אבד י"ל לא כתב כן בסמוך אלא לדעת הרמב"ם דסובר שהורגים טף ונשים וכאן כתב לשיטתו דפליג אררמב"ם בהרי ואין כאן אלא חומרא דממון סובר דאזלינן גם בזה לחומרא. אך תימא איך יעלה על הדעת לומר שיהא בסקילה וממונו אבד הא סקילה לחוד חמורה מסייף עם אבידת ממון כמ"ש בסמוך א"כ כבר נידון בחמורה ואיך נאמר שיהא גם ממונו אבוד. לכן עיקר כמ"ש בקונט' והוא הנכון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:2:4)

**גרים ותושבים מהו כו'.** כתב הפ"ח שם פשיטא ליה בעיר שכולה גרים דאינה נעשית עיר הנידחת אבל לצירוף מספקא ליה מיהו בתוספתא משמע שאין מצטרפים דתני יכול אפי' נתכנסו לתוכה גרים ועבדים משוחררים דהיא נעשית עיר הנידחת ת"ל את יושבי עירם אחר יושבי עירם הדבר מהלך ואין הדבר מהלך אחר כל אלו ע"כ. וא"ת הא איצטרך יושבי עירם עד שיודח רובה של עיר כמ"ש בקונט' במתני' וכ"כ רש"י ואיהו גופיה כתב דאין ללמד שני דברים מדרשא אחת כמ"ש בשמו בסמוך בד"ה היו כו' וי"ל כיון דבעינן ישובה של עיר ממילא אימעיטו הנך שאינן בכלל ישובה של עיר ודוחק יושבי עיר לא מיקריין לפי שאין להם חלק בארץ אבל בכלל ישובה של עיר הן. וע"ק למה יגרעו אלו מחמרת וגמלת שמעכבים שם ל' יום אע"פ שדעתם לצאת משם הם בכלל יושבי עיר כ"ש אלו וע"ק מנ"ל למידק מהך ברייתא דאין מצרפין דלמא לא קאמר אלא בשכל העיר גרים ועבדים משוחררים ולפמ"ש בקונט' מעיקרא לק"מ ונכון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:2:5)

**היו שם ביברים של חיה כי'.** כתב הפ"ח שם כלומר אי הורגין אותה או לא ולא אפשיט וה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא אלא שיש לתמוה מאי מיבעיא ליה בחיה הא קיי"ל חיה בכלל בהמה ע"כ. ודבריו תימא לפירושו ל"ל להזכיר ביברים כלל א"ו כמ"ש בקונט' ולא הזכיר בהמה שאין דרכה להיות בביברים וממילא ניצוד היא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:6
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:6:2:6](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:6:2:6)

**עוף שהוא טס למעלה מעשרה מהו.** כתב הפ"ח ונ"ל כל שרץ אחריו ואינו מגיע אינו בכלל האיסור כדאמרינן פ' כל הבשר לא אמרה תורה שלח לתקלה ע"כ ותימא במאי איירי אי בעוף שאינו שלו שעף למעלה מעשרה שרץ אחריו ואינו מגיע פשיטא שאינו בכלל האיסור דלאו שללה הוא אלא הבקר לכל אדם ול"ל טעמא דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואי בעוף שלו שפרת למעלה מעשרה א"כ מאי קאמר לא אמרה תורה כו'. אחרי שכבר נאסר איך יחזור להיתירא בפריחתו הלא מפורש במסכת קינין שאין הפריחה מתירתו. גם בעיקר הדין לא אמרה תורה שלח לתקלה קשיא לן למ"ד אין מערבין איסור לכתחלה אינו אלא מדרבנן למה לא ישלחנו לאויר העולם הא ודאי מתבטל בעופות של עולם. ובמקום אחר הארכתי ועי' בדרושי. ולפמ"ש בקונט' אין מקום לדברי הפ"ח אלו. והרמב"ם פ"ד כתב הורגין כל נפש חיה אשר בם. וכתב הכ"מ מקרא מלא הוא ואת בהמתה ואפשר מכל נפקא דכתיב החרם אותה ואת כל אשר בה. וכתב הפ"ח וא"נ דהא איצטרך לרבות נכסי צדיקים שבתיכה ותו א"כ לשתוק מבהמתה ואפשר מספקא להירושלמי אי ילפינן מבהמתך דשבת כדתנן ס"פ שור שנגח או לא ע"כ. הנה קושייתו הראשונה נראה דלאו קושיא היא דמכל מרבינן כל מילי כל הנמצא בה וכה"ג אמרינן פ' שור שנגח וניחא נמי בזה מ"ש הכ"מ שם הלכה ו' הא דמכין טף ונשים אשר בה מדכתיב כל אשר בה נפקא ודלא כפ"ח שם. ועוד נכסי צדיקים שבתוכה לאו מכל קדריש אלא מהחרם אותה ואת כל אשר בה דמיותר דכבר כתיב ואת כל שללה תקבוץ וגו' מרבינן נכסי צדיקים שבתוכה ואייתר כל להך דרשא. והפ"ח כתב סוף הלכה י' מבה ממעטינן נכסי צדיקים שבחוצה לה ומכל מרבינן נכסי צדיקים שבתוכה ע"כ. וליתא וז"ל הספרי החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה וכ"ה בפירש"י. מיהו תא קשייא לפי מאי דמסיק פ' שור שנגח כל כללא הוא ה"נ נימא כל כלל ואת בהמתה פרט אין בכלל אלא מה שבפרט בהמה אין מידי אחרינא לא וי"ל כל דהכא ודאי ריבויא הוא דאי כללא היא לכתוב רחמנא את אשר בה דהויא כללא כל ל"ל אלא ש"מ ריבוייא הוא וכה"ג משני פ' שור שנגח. ומ"ש א"כ בהמתה ל"ל ע"כ. לפמ"ש לקמן בסמוך בד"ה ההקדשות כו' איצטרך בהמתה לדרשא בין לרבנן בין לר"ש ע"ש. ומ"ש מספקא להירושלמי אי ילפינן מבהמתך דשבת כו' ע"כ. קשה א"כ לפשוט ממתני' דפ' שור שנגח דלא ילפינן מבהמתך דשבת דא"כ למה לא תנן התם נמי לעיר הנידחת. בשלמא אי מדכתיב כל יליף ניחא דלא קחשיב שם אלא הני דכתיב בהו בהמה או שור וחמור אבל אי גה עיר הנידחת מבהמתה יליף ה"ל למיתני בהדי אחרינא. והא דכתב מספקא ליה להירושלמי. היינו לשיטתו אבל לפמ"ש בקונט' ברור להש"ס שעופות בכלל שללה הן אלא ספיקא אחרינא איכא ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:1:1)

**החמרת והגמלת כו'.** כתב הרמב"ם שיירא העוברת ממקום למקום כל ששהתה שלשים יום נהרגין בסייף כו'. וכתב הכ"מ לא ידעתי למה לא כתב מה ששנינו החמרת והגמלת כו'. וכתב הפ"ח כיון דכתב כל ששהתה כו' נהרגין בסייף כי' ממילא ידעינו דמצטרפין לרובא ולמיעוטא ע"ש. יל"נ דעיקר קושית הכ"מ למה לא נקיט החמרת כו' דדוקא אלו שאין להן דירה בשום מקום הוא דמצטרפין אבל שיירא אין מצטרפין. וז"ל הספרי את יושבי העיר הזאת ולא יושבי עיר אחרת מכאן אמרו החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום כו'. פי' כיון שאין להם עיר אחרת וישבו בזו ל' יום נקראים יושבי העיר הזאת ולא של עיר אחרת אבל אם עיקר דירתם במקום אחר אע"ג שנקראים יושבי העיר הזאת אף יושבי עיר אחרת נקראים. ותדע דהבבלי מייתי ראיה מברייתא האוסר הנאה מיושבי העיר אסור מהנך שנשתהו שם ל' יום ע"ש וקשה מאי ראיה משם דלמא יושבי העיר הזאת נקראו בשנשתהו שם ל' יום לכך אסור בהם מיהו גם יושבי עיר אחרת שיצאו ממנו נקראים ואם אסר עצמו ביושבי העיר ההיא אסור באלו שנשתהו בעיר אחרת שלשים יום דיכיון שדעתם לחזור גם ביתם וכל אשר להם שם למה לא יהיו בכלל יושבי העיר ההיא וא"כ בעיר הנידחת דבעינן שלא יהיו יושבי עיר אחרת אין נהרגין בסייף אלא ודאי חמרת וגמלת אין להם עיר מיוחדת לישב שם הלכך כל שנשתהו ל' יום במקום אחד נקראים יושבי העיר הזאת אבל שיירא העוברת שיש להם מקום מיוחד אינן נמנים עמהם וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:1:2)

**הרי אלו מצילין אותה עי' בקונט' וכ"כ רש"י והר"ב.** וקשה מאי זכות הוא זה אדרבה סקילה חמורה שהרי ניתנה למדיח החמור וכמ"ש לעיל (ה"ז) בד"ה שנים כו'. גם לפי טעם השני קשיא לשון מצילין שאין זו הצלה אלא גריעותא. וכן מוכח לישנא דרישא דמתני' זה חומר ביחידים ממריבים שהיחידים בסקילה וממונם פלט כו' הרי דסקילה חמורה ונראה לפמ"ש הרמב"ם שמכין טף ונשים של עובדיה בחרב. ניחא שלאלו ודאי הצלה וזכות הוא שאם נידונים כיחידים אין להם שום עונש. ואפשר שראיית הרמב"ם מהכא ודלא כמ"ש המפרשים שם. והצלה זו להטף ' ולא לנשים שהרי אין הנשים נהרגין עד שיודחו עמהן וכיון שכן אם נידונים כיחידים חומר הוא להם שנידונים בסקילה. ושמעינן מהכא דהלכה כר"א שקטני בני אנשי עיר הנידחת נהרגין ודלא כרבנן דאמרי דאינן נהרגין דלדידהו אין כאן הצלה. וא"ל מלשון הרמב"ם אפילו קטני קטנים נהרגים ובתוספתא תניא קטני בני אנשי עיר הנידחת שהודחו עמהן אין נהרגין ר"א אומר נהרגין. משמע דוקא גדולים קצת שהן בני דיעה לעבוד עכו"ם י"ל רבותא קמ"ל אליבא דרבנן אבל לר"א אפי' קטני קטנים נהרגין וכ"ת מנ"ל דפליג ר"א נמי בהא יי"ל דמסקנת התוספתא משמע דטעמא דר"א שנהרגין בעונות אביהם א"כ קטני קטנים כ"ש שנהרגין ועי' פ"ח הלכה ו'. והמ"ע מביא ראיה מספרי הכה תכה את יושבי העיר מכאן אמרו שאין מקיימין את הטפלים ע"ש בספרי שלפנינו ליתא ובילקוט הגירסא מכאן אמרו מקיימים את הטפלים אבא חנן אומר לא יומתו אבות על בנים בעיר הנידחת הכתוב מדבר ר"ל ובנים לא יומתו על אבות אתי למעט שלא יומתו הקטנים שבעיר הנידחת וכ"ת הא איצטרך קרא לעדות הקרובים כדאמרינן לעיל פ"ג י"ל דייק ליה מדלא כתיב ובנים לא יומתו על אבות כדפריש בבבלי פ' החובל ולא ניחא ליה בשינוייא דש"ס שם דקרא נקיט הכי איידי ע"ש לכך מוקי ליה בעיר הנידחת דהויא להו כאבות שאין להם חיים בנים דרשעים נינהו ואין בניהם מייחסים אחריהם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:1:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:1:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:1:3)

**ושל רשעים כו'.** כתב הרמב"ם נכסי הרשעים שהודחו שהיו מופקדים במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפים בכללה ואם לאו אין מאבדים אותם אלא ינתנו ליורשים ע"כ נראה דר"ל אם אפשר לקבצם להעיר קודם שמתרימים שללה מקבצים אותן עם שאר שללה ונשרפים בכללה אם לאו כגון שהן רחוקים מן העיר ניתנו להיורשים. וכן פירש"י. ודלא כלח"מ ופ"ח שבאו לחלוק עלינו את השוים. וא"ת א"כ מאי פריך הבבלי אהא דאר"ח פקדונות של אנשי עיר הנידחת מותרין ה"ד כו' ע"ש לישני כגון שיכול לקבצם ע"י הדחק קמ"ל כיון שהוא ע"י הדחק לאו כלום הוא וכה"ג משני הש"ס במקום אחר. דמאי דמשני דעיר אחרת וקמ"ל אע"פ שקבלו אחריות מותרין שנאמר שללה ולא שלל חברתה כמ"ש הרמב"ם שם. קשה מ"ט לא הוי שללה הא אמרינן פסחים פ' כל שעה חמץ שקבל באחריות עובר עליו דשלך מיקרי ויש לחלק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:2:1)

**ולא בכורות כו'.** עי' בקונט'. וכ"ש בעלי מומין דשאר קדשים שלל שמים הן לר"ש. אבל לרבנן דלא דרשי בהמתה להכי י"ל אף ב"מ דשאר קדשים שללה הן. מיהו מדברי הרמב"ם נראה מפורש דוקא ב"מ דבכור ומעשר נהרגין אבל דשאר קדשים ימותו. וקשה מ"ש. ואי משום דצריכין פדיון מ"ש מקדשי ב"ה שפודין ושורפין אותן הני נמי יפדו ויהרגו וי"ל הרמב"ם לשיטתו דפוסק כמ"ד אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים נמצא דלעולם יש בהן קדושה אף לאחר פדייה משא"כ בכור ומעשר שאין צריכין פדייה ונאכלין אף לעכו"ם כדתנן פ"ד דבכורות. אך קשה דמסיק הש"ס שם בכור נאכל לעכו"ם שנאמר כצבי וכאיל וגבי פסילי המוקדשין כתיב כצבי וכאיל על כרחך לומר מאן דדריש כצבי וכאיל סובר פודין קדשים להאכילן לכלבים א"כ קשיין דברי הרמב"ם אהדדי שפסק פ"ד מה' איסורי המזבח אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ובפ"א מה' בכורות פסק מוכרין בכור ב"מ לעכו"ם. וא"ל לכתחלה אין פודין להאכילן לכלבים אבל כשפדאן מאכילן דהא מדכתיב ואכלת קדריש ולא לכלביך כמפורש סוף פ"ו דתמורה ש"מ שהאכילה אסור קרא וי"ל צבי ואיל השלישי מוקי ליה להך דרשא שמותר לעכו"ם כחו צבי ואיל כמפורש בבכורות (דף כ"ד) והך קרא בבכור הוא דכתיב גם הרמב"ם בה' בכורות מייתי קרא דבכור. וא"ת א"כ מאי קאמר הש"ס שם תלתי קראי כתיבי לא. ה"ל למייתי אלא קרא דבכור דהא בכור בעינא למילף התם ומאי שייטי קראי דפסולי המוקדשין שם. גם כל הדרשות כולן לא קאי אלא בפסילי המוקדשין ולא בבכור וי"ל גם בכור ב"מ פסולי המוקדשין הוא ושייך ביה נמי הא דר"א הקפר ודר' יצחק ור' אושעיה והא דפטורה מן הבכורה ודאי לא שייך בבכור דזכור הוא אלא ה"פ דקרא וכי יהיה בכור הבא מן עיור או פיסח דמוקדשין יאכל כצבי וכאיל ודוחק. לכך נראה דגירסת הרמב"ם חד לכדר"י וחד לכדר"א וחד לדר"א הקפר וזו היא גירסא הישנה ולא גרס ואידך מה צבי ואיל פטור מן הבכורה כו' כקושיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:2:2)

**שיער הצדקניות שבה מהו.** בבבלי גרסינן אמר רבא הא דרשעיות אסור תקבוץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא זה שמחוסר תלישה קבוצה ושרפה. ותלישה היינו קציצה וכ"מ מתוס' פ' נגמר הדין (דף מ"ו) בד"ה תלישה כו' ע"ש. אבל שערות שנשרו כתלושים הם. וקשה למה לא מוקי איבעיא דר"י בשער העומדים לגזוז וכרשב"ג דאמר בבבלי פ"ק (דף ט"ו) שער העומד לגזוז כגזוז דמי ומיבעיא ליה אי כנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד א"ד כיון דעיילה ונפקי כלבושה דמי וי"ל לא ניחא ליה לאוקמי בעיא דר"י דלא כהלכתא בבבלי הירושלמי ניחא ליה לאוקמי האיבעיא אליבא דרשב"ג מלאוקמי בפיאה נכרית ותלי בסיכתא (א"נ סובר הלכה כרשב"ג בכל מקום אפי' בברייתא וצ"ע בפוסקים) ולא תימא הא עדיין מחוסר תלישה וכתיב וקבצת ושרפת דכיון דכגזוז דמי ה"ל כאלו כבר נתלש ולא דמי לקורה שתולין בו דהתם אם מחובר א"צ תלישה אינו עומד לתלוש ואין להביא ראיה ממ"ש הרמב"ם קדשי ב"ה פודין ואח"כ שורפין ואמרינן לעיל בד"ה ההקדשות כו' כיון דעומדים לפדות כפדוי דמיין ולא אמרינן מחוסרין פדייה אף העומדים לגזוז לא הויא הגזיזה חסרון דיש לחלק פדיה אינה בגוף הדבר משא"כ הגזיזה. והרמב"ם כתב פיאה נכרית היא מכלל שללה ואסור. וכתב הפ"ת ה"ל לבאר דוקא בתלי בסיכתא אבל פיאה נכרית המחוברת בגופן של נשים צדקניות כגופן דמי וניצולת כדאמר בש"ס אי דמחובר בגופה כגופה דמי ודחק מאוד בתירוצו ע"ש. ולדידי י"ל שכתב שם הלכה י"ג וה"ה לשער הראש שהן מחוברות מותרות והרי הן של יורשים וקשה הא כבר כתב ושער הראש שבה מותר בהנאה ותרתי ל"ל אלא קמ"ל כל. שהן מחוברים מותרים ואפילו פיאה נכרית וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:2:3)

**רי"א אין מועלין בהן.** כתב תו' נגמר הדין (דף מ"ז) בד"ה הואיל כו' דאי כר"ל כו' אין הדבר תלוי [משים] דחויי ע"ש. אם נאמר ר"ל הוא דאמר לכך לא קאמרה כר"י הואיל ואשתני כמפורש פ' חלק צ"ל דסובר ר"ל הואיל ונדחו ידחו דאל"כ לא מצי למימר כר"י דאמאי ימותו דבחטאת לחוד ליכא לאוקמי דתני סתם קדשי מזבח ימותו ותדע דאל"כ קשיא ר"ל לוקמי ברייתא ככ"ע ובחטאת אלא כדאמרינן. והרב במ"ל כתב פי"ד מה' אבל וצ"ע הא דאמרינן ירושלמי פ' חלק קדשי עיר הנידחת רי"א מועלין בהם ר"ל אמר אין מועלים בהם ולפסק רבינו דקדשי עיר הנידחת ימותו יש לתמוה על סברת ר"י דאמר מועלין מ"ש מחטאת המתות ולא ראיתי לרבינו שהביא מחלוקות דר"י ור"ל ע"ש ודברי תימא הם שהרי הגירסא לפנינו הוא בהיפך וכן עיקר ואי משום דמתיב ר"י לר"ל ודאי צריך להגיה איפכא וכמ"ש בקונט' והירושלמי והבבלי שוין בזה כמבואר בקונט' וכבר הביא הרמב"ם דברי ר"י לפסק הלכה. ודברי במ"ל צ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:2:4)

**ניתני שש חטאות.** וא"ת הא תני בכלל חמש חטאות שמתו בעליהן ואף זו כיוצא בה וי"ל ה"ל למתני חטאת עיר הנידחת אחר שנגמר דינן ולא נהרגו עדיין מתה ואינה קריבה. אך קשה אי אמרינן הא דזבת רשעים תועבה אינו אלא מדרבנן לא הוה מצי למיתני התם דהנך חמש חטאות מתות הלכתא נינהו כמרוקש שם חמש חטאות מתות הלכתא גמירה להו ועמ"ש לעיל בד"ה ההקדשות כו' ובתו' חולין דף ה' משמע שהוא דאורייתא. מיהו גם אם נאמר דאורייתא הוא נמי ל"ק דלא תני אלא הנהו שהן הלכה אבל לא קחשיב הך דאתיא מקרא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:2:5)

**מועלין בהן משום קדשי מומר.** ותימא מהיכן פשיטא ליה דקדשי מומר מועלין. גם הו' פ' נגמר הדין בד"ה הואיל כו' וקצת תימא גבי מומר ונשתטה לא יועיל בהם רעייה כמו בעיר הנידחת וידחו אפילו דמים ע"כ ר"ל מדאר"י אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו או נשתטה ונשתפה הואיל ונדחה ידחה ולא אמר ימותו ש"מ דירעה. ודוחק לומר דדייק ליה ממתני' דתמורה מדלא תנן שש חטאות דכבר שניא ליה דאיכא נמי עולה. (ועמש"ל בד"ה ביתני) ולפום ריהטא י"ל מקרא שמעינן דאין מועלין בהן. דתניא בת"כ ומביאו פ"ק דחולין (דף ל"ה) מעם הארץ פרט למומר. וקשה קרא ל"ל תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה אלא ודאי ללמד דאף דמי קרבנו אסורים. מיהו תו' כתבו בחולין שם איצטרך מעם הארץ להיכא דשב בתשובה אחרי כן ע"ש ובהכי ניחא נמי הא דמשני בסמוך דלא יקרבו משום דכתיב זבח רשעים תועבה ולא קאמר מדכתיב מעם הארץ דאנשי עיר הנידחת אחר דאיקטלו ה"ל כפרה והויא ליה כשב לכך איצטרך קרא. וה"ק אין מקריבים קרבנותיהם מיד משום דכתיב זבח רשעים תועבה ולאחר מיתה נמי לא דכתיב מעם הארץ. ונראה דדייק ליה שאין הדמים תועבה מדכתיב זבח רשעים תועבה ולא כתיב נדבת רשעים כו' אלא כל דאשתני אשתני. וכ"ת ל"ל למימר משום קרבן מימר תיפוק ליה משום קרבן רשעים דעיר הנידחת וי"ל אי לאו דקרבן מומר יש בו מעילה ה"א קרבן עיר הנידחת אף דמי ואסורים דמשנמכר שללה הוא ואבד קמ"ל דהוי כקרבן מומר. שוב ראיתי להרב בעל משנה למלך פ"ג מה' שגגות שהאריך ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:6
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:7:2:6](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:7:2:6)

**אוף בהדא איתפלגון.** עי' בקונט' והוא דחוק. לכך נראה דה"ג עיר הנידחת שהוזמו עידיה רי"א כל הקודם בה זכה בה ר"ל אמר יאוש טעות היה א"ר עוקבא אוף בהדא כו'. והא דגרסינן בבבלי כריתות (דף כ"ד) אמר ריש לקיש עיר הנידחת שהוזמו עידיה כל המחזיק בה זכה. ודאי פליגא. דהא לר' עוקבא אמר ר"ל בשור הנסקל ובעבד היוצא ליהרג יאוש של טעות היה ומ"ש עיר הנידחת מהני. מיהו י"ל לא פליגי והא דאר"ל בשור הנסקל ובעבד כו' דה"ל יאוש בטעות איירי באומר רבע שורי הוא בעצמו מידע ידע דלא רבע ולא מפקיר וטרח ומייתי עדים וכן עבד נמי איירי בכה"ג שיודע בעל העבד דעדי שקר הן אבל בעיר הנידחת אף ר"ל מודה דאע"ג שהיא יודע דלא חטא כיון דרביה נינהו מימר אמר אחרינא חטאו ומפקיד ממונים שנאבד עמהם וכה"ג אמרינן בכריתות שם. אך לפ"ז קשיא מה שהקשיתי לעיל פ' נגמר הדין [פ"ו ה"ב] בד"ה היוצא כו' תרתי ל"ל על כרחך לומר דפליגי הירושלמי והבבלי די"ל תרווייהו צריכי דאי פליגי בשור ה"א דוקא בשור שאומרים לו רבעת שורך הוא דפליג ר"ל דהוא בעצמו יודע דלא רבע ולא מפקיר וטרח ומייתי עדים אבל נרבע מודה ר"ל לכך פליגי נמי בעבד דסתם עבד אין הבעלים יודעים מעשיו ואפ"ה קאמר ר"ל יאוש בטעות היה ואי תני עבד ה"א בעבד פליג ר"י אבל בשור מודה ר"י לכך תני תרווייהו. מיהו מדקאמר ייאוש של טעות היה משמע אע"ג דאייאש מיניה לא הוי ייאוש. והרמב"ם כתב פ"ד עיר הנידחת שהוזמו עידיה כל המחזיק בנכסיה זכה ומותר ליהנות בו שהרי הוזמו ולמה זכה בו שכל אחד ואחד כבר הפקיר ממונו משעה שנגמר דינו ע"כ ואף שכן אמר רבא בכריתות מ"מ ה"ל לבאר אם לא היו הרשעים יותר מן הצדיקים אלא אחד אין אחר יכול לזכות בנכסיה שכל אחד יודע שלא חטא ואינו מפקיר נכסיו דסובר אייתי עדים ואזמינהו מאי קאמרת דלמא אחרינהו חטאו הא מיהת ליכא רובא ונכסיה מותרים. ועוד ה"ל לבאר דוקא הנכסים שהן עכשיו בתוכה אבל נכסיו שהן מופקדין במדינה אחרת אפי' נקבצו עמה לא זכה בהן אחר כדין נכסי הצדיקים. ועוד נראה אם עדיו מעידים על רבים מהנידחים אין אחר זוכה בהן אחרי שיודע שעדי שקר הן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:1:1)

**ההקדשות נפדו.** בקונט' פירשתי דקאי אהקדש ב"ה וכן מפורש בברייתא בבבלי אך קשה למה לא תנן במתני' דין קדשי מזבח. ואפשר סובר תנא דמתני' קדשי מזבח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה וזהו פדיונם וכן משמע בש"ס דקאמר ליפלוג וליתני בדידה בד"א בקק"ל אבל קדשי קדשים יפדו ואהא דירעו קאי. ור"י דאמר התם בש"ס דימותו משום זבח רשעים תועבה לא קאמר אלא לתנא דברייתא דקאמר יומתו אבל לתנא דמתני' מודה לר"ל דלא הוי זבח רשעים משום דאישתני דאל"כ קשה קדשי מזבח מ"ט שיירי תנא דמתני' וכ"ת א"כ אמאי לא מוקים ברייתא כר"ל י"ל לא ניחא ליה לאוקמי ברייתא כיחידאה כר"י הגלילי. והא דקאמר הש"ס בשלמא ר"י לא אמר כר"ל שום דכתיב זבח רשעים תועבה ה"ק אף דגם לר"י פליג תנא דברייתא אתנא דמתני' מ"מ ניחא ליה לומר כן דקרא מסייעו דכתיב זבח רשעים תועבה ודוחק. כתב הרמב"ם ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ימותו זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית פודין ואח"כ שורפין אוחן. וכתב הראב"ד לא ידעתי למה שורפין אותן שלל שמים היו ולא חל עליהן האיסור ע"כ ונראה דהרמב"ם דייק ממתני' דלא קתני קדשי מזבח ש"מ דסובר קדשי מזבח מדאורייתא יקרבו והא דכתיב זבח רשעים תועבה אינו אלא מדרבנן (עמ"ש לקמן בד"ה ניתני) וכיון דקאמר שללה ולא שלל שמים ממילא ידעינו דיקרבו. לפ"ז קשיא הא דתנן קדשי ב"ה יפדו במאי עסקינן אי בדברים הנצרכים להבית אמאי יפדו לא גריעי מקדשי מזבח דודאי לא שייך בהו זבח רשעים תועבה דאפי' קדשי כותים לב"ה היינו מקבלין אי לאו דכתיב לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו. (ואפשר רשעים גריעי מכותים) ואי בשאין ראויין להבית פשיטא שיפדו. אלא ודאי ה"ק יפדו ואח"כ שורפין וכ"ת מ"ש מקדשי מזבח שהוממו דאמרינן ימכרו ויפלו דמיו לנדבה י"ל שאני הני דמעיקרא לפדייה עומדין ולר"ש דאמר כל העומד לפדות כפדוי דמי פשיטא ששורפן אותה. עוד כתב הרמב"ם שם הבכור והמעשר שבתוכה תמימים הרי הן קדשי מזבח וימותו ובעלי מומין הן בכלל בהמתה ונהרגין וכתב א) נראה דפסק כת"ק ול"נ דהלכה כר"ש וקיי"ל כוותיה ואמוראי מפרשים למילתיה כו' ע"ש. ונראה שראייתו אינה ראיה דאמוראי פליגי נמי בדרבנן. דרבינא דאמר לר"ש איצטרך בהמתה למעט בעל מום דה"ל שלל שמים סובר רבנן ור"ש בהא פליגי לרבנן מסברא אף ב"מ שלל שמים מיקרי בכור ממתנות כהונה הוא וכהנים משולחן גבוה קזכו ומעשר אינו נמכר לכך כתיב בהמתה לגופה לאסרן אבל לדיוקא לא צריך קרא. ור"ש סובר לאסור בהמת ב"מ לא צריך קרא דלאו שלל שמים נינהו לכך איצטרך בהמתה דאיקרי שלל שמים שאינה נאכלת בתורת בהמתה. ושמואל דאמר לר"ש איצטרך בהמתה לגופה דב"מ שללה היא ודיוקא לתמימים שהן שלל שמים ולרבנן בהמתה לדיוקא דב"מ שלל שמים הן ואינן נהרנין. ובהכי ניחא לישנא דשמואל דקאמר כל שנפדה כשהוא ב"מ משללה אימעוט וכל שאינו נפדה מבהמתה נפקא ולא קאמר אימעוט דתרווייהו צריכי גופא דקרא ודיוקא. וכל זה דלא כמהרש"א ע"ש. ופסק הרמב"ם כרבנן אליבא דרבינא. והא דמקשה הש"ס אלא ב"מ שללה נינהו לא קאי אלא לחד מ"ד לרבינא סברת המקשה כר"ש ולשמואול כרבנן. והכי איתא בספרי ואת בהמתה ולא בהמת הקדש אתיא כר' שמעון כדקיי"ל התם ספרי ר' שמעון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:1:2)

**מעשר שני כתב הרמב"ם שם מעשר שני וכסף מ"ש וכתבי הקדש שבתוכה יגנזו.** וכתב הלח"מ כיון דקיי"ל מ"ש ממון גבוה כמ"ש פ"ו מה' ביכורים א"כ מ"ש שבתוך עיר הנידחת ממון גבוה הוא ונאכל כמפורש בבבלי בסוגיין א"כ קשה איך כתב מ"ש שבתוכה יגנז ע"ש ונראה סובר הרמב"ם לרבנן דמרבנן מבהמתה ב"מ דבכור ומעשר דלאו שלל שמים מיקריין הואיל ואין בהן קדושת הגוף ונאכלין בטומאה כ"ש מ"ש הנאכלת לכל אדם ואין בו טומאה דשללה מיקרי. והא דלא משני הש"ס בבבלי הכי י"ל כדי לאוקמי מתני' כר"ש דאמר בהמתה ולא ב"מ דבכור ומעשר אבל לדידן דקיי"ל כרבנן אף מ"ש שבתוכה יגנוזו וה"ה כסף מ"ש. אך עיקר מילתא דרב חסדא קשיא. דאר"ח בגבולין ד"ה פטור מן החלה דממון גבוה הוא כיון שאין לו היתר אכילה אלא בפדיה כך פירש"י. וקשה א"כ מאי קאמר הבבלי קידושין (דף נ"ד) בה"א כולו לגת כמעשר כמאן ס"ל אי כר"י אמאי כולו לגת האמר מעשר ממון הדיוט הוא אלא לאו כר"מ. דלמא לעולם ר"י והא דאמרי כולו לגת היינו דילפי ממעשר שבגבולין דאז ממון גבוה. וקדש דכתיב במעשר בגבולין איירי דהא כתיב ביערתי הקדש מן הבית וי"ל. ומה שפירשתי בקונטרס אע"ג דממון ישראל הוא כו' כ"פ הר"ב. וכתב התיו"ט ר"ל אפי' למ"ד ממון ישראל הוא אבל אנן קיי"ל כמ"ד ממון גבוה היא ע"כ. ודוחק לפרש כן דא"כ ה"ל לומר אע"ג דממון הדיוט הוא כלשון הגמרא ועוד מאי קאמר שהרי נאכל לישראל הא למ"ד ממון הדיוט אין ראייתו ממאי שנאכל לישראל לכך נראה דלא קאמר אלא למ"ד ממון גבוה וה"ק אע"ג דלעולם שללה מיקרי שהרי נאכל לישראל ולא עדיף מבכור ומעשר וכמ"ש לשיטת הרמב"ם מ"מ הואיל ואקרי קדש לא ישרף:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:1:3)

**יגנוזו עי' בקונט'.** וכ"כ התי"ט. וקשה בבבלי שבת (דף י"ח) קאמר אלא גזרה משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהו ליה לזריעה ואתי בהו לידי תקלה. הרי דגם בכהנים חיישינן לתקלה כל שמשהה קרוב לשנה. לכך נראה תרומות שאינן אלא תבואה ופירות שדרכן לרקוב בזמן מועט כשמונחים במקים המועיל להרקבה קאמר ירקבו ואין צריכים גניזה דלזמן מועט לא חיישינן לתקלה אבל מ"ש דהיינו ככף מ"ש וכתבי הקדש שאינן מרקיבים אלא לזמן מרובה חיישינן לתקלה לכך טעונים גניזה. וזה שכתב הרמב"ם כסף מ"ש יגנוזו. אע"ג שאינו מפורש במתני' כיון שאי אפשר לפרש מתני' במעשר עצמו דא"כ ה"ל למיתני ביה ירקבו וכ"ת א"כ איך כתב מ"ש יגנוזו י"ל כיון דאיכא נמי כסף מ"ש דצריך גניזה השוו חכמים כל מ"ש שצריך גניזה ושאר מעשרות ככל תרומות הן שגם מעשר קרוי תרומה דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה אבל מעשר שני אינו נקרא תרומה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:1:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:1:4)

**כאלו אתם מעלה כליל עולה לפני.** כוונתו לתרץ הא דכתיב לה' אלהיך. וז"ל הספרי כליל לה' וכה"א וישבע יהושע ביום ההוא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יבנה וגו' וכי אין אנו יודעין שירחו שמה אלא שלא יבנו אתרת ויקראו שמה יריחו בבכורו ייסדנה וגו' יכול שוגג ת"ל כדבר ה' אשר דיבר ביד יהושע בן נון אמור מעתה מזיד היה. פי' מאי איכא לה' אלהיך בזה שהעיר נשרפה ומשני וכה"א וישבע יהושע וגו' קשיא נמי מהו לפני ה' אלא ה"ק שיהא החטא לפני ה' דהיינו שיהיה במזיד ולפניו גלוי השוגג או מזיד הוא והיינו דכתיב במעשה דחיאל בית האלי כדבר ה' וגו' ה"נ כליל לה' אלהיך אסיפא קאי והיתה תל עולם לא תבנה עוד דוקא במזיד הוא דאיכא עונש להבונה אותה אבל בשוגג אין כאן עונש. ונראה דפליג אתנא דמתני' דלספרי במזיד לעולם אסור אפי' אחר הבנין ולמתני' מותר. מיהו הא קשיא למ"ד כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהר א"כ לעולם תהיה אסורה אפי' לאחר שבנאה. וכן קשיא נמי איריחו שדרו בה ישראל אח"כ הא אסורה לעולם. מיהו הא איכא לתרוצי כדתני בסמוך רשב"א עיר אחרת בנו וקראוה יריחו ולכך מותרת. לפי זה צ"ל מ"ד כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני פליג ארשב"א וזה תימא דהא אמוראי פליגי בהך מילתא כמפורש ריש תמורה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:2:1)

אר"ש ק"ו הדברים כו' בבבלי הגירסא אר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכם ממונם לפיכך ממונם אבד. פירש"י בכל דוכתא דרש ר"ש טעמא דקרא. וכתב התי"ט ול"נ כיון דלא נ"מ מידי לדינא נתנה התורה לידרש טעמיה ע"ש. ודברי רש"י עיקר דודאי נ"מ לדינא לטעמיה דר"ש נכסי עכו"ם איך אבודים שאין ממונם גרם להם סידורו עמהם ואיירי בשלא עבדו עכו"ם אלא בשיתוף דאל"כ אף העכו"ם מצווים עליהם א"כ אף הם לא היה להם לדור עמהם אבל השתא שלא עבדו אלא בשיתוף לא עשו העכו"ם שום איסורא וממונם קיים ולרבנן גם ממון העכו"ם אבד. והפ"ח כתב פ"ד הלכה ו' דלטעמא דר"ש קטני עיר הנידחת נהרגין ולרבנן אין נהרגין ע"ש הרי דנפקא מיניה טובה וע"ק הא דגרסינן בבבלי פ' ארבע מיתות (דף נ"ה) בעי רב המנונא ישראל הבא על הבהמה בשוגג מהו תקלה וקלין בעינן והכא קלון איכא תקלה ליכא א"ד קלון אע"פ שאין תקלה ולא איפשיטא. ולטעמא דר"ש איכא למפשטה מהכא דהא הכא בנכסים קלון מועט איכא דהא לא עביד מידעם תקלה ליכא אפ"ה אמרה תורה שרוף וכלה כ"ש התם בבא על הבהמה דאיכא קלון מרובה שנהרגת וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:2:2)

**מוכיח בדבר בלוט.** וקשה מאי הוכחה מכאן הא א"ר יוחנן בבלי נזיר (דף כ"ג) כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר וישא לוט על שם ותשא אשת אדוניו וגו' את עיניו כי היא ישרה בעיני כו' ע"ש הרי דלשם זנות הלך לשם ודוחק לומר דר"א פליג על ר"י רבו ואפי' לספק לא נחשבו לו דבריו דקאמר מוכיח בדבר כו'. ואפשר לומר כיון דפשטא דקרא משמע כר"א קאמר שפיר מוכיח בדבר דאל"כ ה"ל לפרש דבזנות איירי רמוזי ל"ל אלא אשמועינן תרתי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:3:1)

**לקיים מה שנאמר כדבר כו'.** עי' בקונט' וכ"כ הי"מ אבל יותר נ"ל דה"ק אחרי שבשגוב היה מזיד לכך נענש כדבר ה' וגו' דדוקא על המזיד מענשין אבל לא על השוגג וכדברי הספרי שכתבתי לעיל בד"ה כאלו כו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:4:1)

**מאחר שהיא נבנית כו'.** עי' בקונט'. והי"מ כתב והיינו דקאמר ומאחר שנבנית כו' כלומר השתא דאינה ירחו עצמה אתה מותר לישב בה שאין האיסור אלא מה שנבנית בשם ירחו ע"כ ותימא מנ"ל לחלק בזה דהא תרווייהו איסורא דידהו שמעינן מדכתיב ארור האיש אשר יבנה העיר הזאת את יריחו וכדמסיק א"כ כי היכא דאסרינן ישיבת יריחו אם בנאוה ה"נ יש לאסור אחרת שקראהו בשם ירחו. ואפשר סובר מהך קרא אין לאסור אלא בנינה אלא מדכתיב והיתה העיר הזאת חרם משמע דאפי' ישיבתה אחר בנינה אסורה. ואף עיר הנידחת דכתיב בה החרם אותה אפי' אחר בנינה ישיבתה אסורה ותדע דגרסינן תמורה (דף ו') והשתא דשנינן כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי ודחק לתרוצי ע"ש וקשה לישני נ"מ לעיר הנידחת דכתיב בה לא תבנה לאביי דאמר אי עביד מהני בנאה ישיבתה מותרת ולרבא דאמר לא מהני ישיבתה אסורה אלא ודאי גם לאביי אסורה דכתיב החרם אוחה. ועי' מ"ש לעיל בד"ה כאלו כו'. וכ"ת לפי' בקונט' דחוק לשון התוספתא דלאו סתמא הוא אלא קאי אמ"ד ברישא יריחו שבנו מבנימן היה ש"מ יריחו עצמה בנאה דאל"כ מנ"ל דיריחו מבנימן בשלמא אי יריחו עצמו בנה ניחא דביהושע (סי' י"ח) קחשיב יריחו בתחלת גבולי בנימן אבל אם אחרת בנה בשם יריחו מנ"ל שהיה מבנימן וכיון שכן איך דרו בה דכתיב ויצאו בני נביאים אשר ביריחו על כרחך לומר משנבנית מותר לישב בה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:4:2)

**לישיבה אין את חוזר כו'.** כתבו הגמיי' פ"ה מה' מלכים ויש תימא על הקהלות השוכנים שם גם המחבר עצמו הלך לגור שם וי"ל לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מא"י למצרים אבל משאר ארצות מותר ע"כ ותימא הא ודאי אין תירוץ זה מספיק להרמב"ם שכתב לא תוסיפו לראותם היא אזהרה בפני עצמה א"כ לא נזכר באזהרה זו אם תהיה בדרך היה או בדרך אחר רק הראייה אסר הכתוב. גם קרא קשיא דכתיב וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ולא מצינו היכן אמר כן והרמב"ם כתב שם בג' מקומות הזהירה התורה שלא לשוב מצרימה שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרגמטיה כו' ואין אסור אלא להשתקע שם כו' ע"ש וקשה אף דההשבה צריכה שתהיה בדרך הזה דהיינו להשתקע וכמ"ש בקונט' אבל לראותם אסור אפי' שלא כדרך הזה וע"ק הנך י' אזהרות ל"ל. ורש"י פי' בפסוק כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו' מה שראיתם אותם אינו אלא היום היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד ע"כ וקשה אחרי שישראל עמדו בצרה מה לו לאריכות הזה כי אשר כו' די באמרו התיצבו וראו כו' אשר יעשה לכם היום הוא ילחם לכם ואתם תחרישון. (ולפי' הנח"י כולו קרא מיותר ולפי' הרא"ם רישא דהך מיותר ע"ש) ונראה כי אשר ראיתם וגו' כל זה אזהרה לדורות היא באותו דרך שראיתם את המצרים היום לא תוסיפו וגו' ולא דמיא היום דרישא להיום דסיפא דהיום דרישא היינו יום של עכשיו והיום דסיפא קאי אזמן הזה ור"ל כאשר היו עכשיו במצרים וכולל שני ענינים האמורים שלא יהיה להשתקע ושלא יהיה בדרך הזה מא"י לשם ושני אזהרות שבמשנה תורה מפרש המקרא הזה דקרא וה' אמר לכם לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד כוונתו להשתקע. והא דכתיב והושיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לא תוסיפו עוד לראותה היינו בדרך מא"י לשם דהנך שבויים ודאי אנן יורדים לשם להשתקע כי תמיד מצפים לשוב לארצם אלא ודאי ללמד דמא"י לשם אפי' שלא להשתקע איכא איסורא בראייה. מיהו לפ"ז הדרא קושית הגמיי' לדוכתא לכך נראה הא דכתיב שני פעמים בדרך היה ללמד דבעינן שישוב מא"י לשם ולהשתקע ובעינן דוקא שיהיה כאשר ראו אותם היום. ובכה"ג כתב שלא אסרה התורה אלא בזמן שישראל שרויים על אדמתם ע"ש ותימא מנ"ל לחלק והדבר פשוט כיון שחובה עלינו לחכות בכל יום לביאת משיחנו א"כ אין אדם מישראל יורד להשתקע לשם והי"מ כתב מדלא כתיב במשנה תורה לא תוסיפו לראותם כמ"ש פ' בשלח ש"מ לסחורה שרי ע"ש ותימא לדבריו נאמר להשתקע איכא תרי לאוי ולסחורה אינו אלא לאו אחד לא תוסיפו לראותם ומה שכתבתי היא הנכון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 10:8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/10:8:4:3)

**הדרן עלך פרק כל ישראל.**