## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 5

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:1:1)

**באיזה יום.** עי' בקונ'. וכ' המהרש"ל וא"א אפי' אם יעלו על לבן להזימן אינן יכולים שיאמרו העדים טעינו בעיבורא כו' ומ"ה צ"ל באיזה יום. וכ' המהרש"א תימא א"כ בכמה בחדש לא הוי חקירה כיון שא"א לבוא עליה לידי זימה אלא ע"כ דאיירין הכא שיכולין לבוא לידי הזמה כגון דיהבינן להו כולהו טעותא כו' ועוד נ"ל בכת אחת שאמרו בב' אין תולין בטעות עיבורא דירחא שהיה בג' כו' וכ"מ מתוס' פסחים כו' משמע מדבריהם בכת אחת שהעידו שהיה בב' ליכא נ"מ אע"ג דמיכווני ליום אחד לא תלינן בעיבורא כו' ע"כ. ולדידי דבריו תמוהים דודאי בשאלת בכמה בחדש לחוד אפשר להזימם כי יהבינן להו כולהו טעותא אך מ"מ צריכין לשאול באיזה יום משום דפעמים אין המזימים יודעים אלא יום א' שהיו עמהם וא"א להזימם בכמה בחדש לחוד שיאמרו דטעו בעיבורא דירחא. ואיני רואה שום הוכחה מדברי תו' דעדיפא קאמרו שיש צורך בחקירת איזה יום לקיים העדות משא"כ לדברי מהרש"ל אין התועלת אלא להזמה וכשמזימים אינן מעידים אלא יום אחד וכמ"ש. ותימא איך יעלה על הדעת שעדים שהעידו ביום ג' לחדש הרג והוזמו שהיו ביום ג' במקום אחר שיהרגו ולא יהיו נאמנים לומר טעינו בעיבור דרוב העולם טועין בו. דעד כאן לא כתבו תו' בשני עדים לא תלינן הטעות. דוקא להציל את הרוצח. גם מסברא לא תלינן בכך אבל היכא דעומדים וצווחי טעינו בעיבור ודאי נאמנים. ותירץ תו' קשה לדבריהם אין חקירה זו אלא לקיים העדות וכבר כתבו תו' לקיים העדות לאי בדקינן להו. ודוחק לומר בדיקה הוא דלא עבדינן אבל חקירה עבדינן דחקירות ובדיקות שווין. ועוד לפ"ז אם שנים אומרים ביום אחד בחדש תו אין לחקרם באיזה יום ובצרי להו מן ז' חקירות וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:1:2)

**מכירין אתם כו'.** פירושי בקונט' הוא לשון רש"י. ומבואר מדבריו דוקא כשהעדים מכחישים זה את זה הוא דעדותן בטלה אבל אמר איני יודע עדותו כשרה. והרמב"ם כתב פ"א מה"ע ומכלל החקירות יתר על השבע השוות בכל העידו שעבד ע"א שואלין אותו במה עבד כו' העידו שהרג הנפש שואלין אותו במה הרגו וכן כל כיוצא בזה מכלל החקירות הן. וכ"כ שם בפ' שני אם אמר איני יודע במה הרגו ולא הבנתי בכלי שהיה בידו עדותן בטלה. וכתב הראב"ד טעה בזה כי הבדיקות אם אמר איני יודע עדותן קיימת. ודחקו הלח"מ ומ"ל לקיים דבריו. ומסוגיין מבואר שדברי רש"י עיקר דאמרינן לקמן מעשה שבאו שנים כו' ואין אנו יודעין אם פעור היה או מרקוליס היה דנין אותן בשתיהן ובאיזה מזדכה פוטרין אותו. וזה מבואר כדברי רש"י דלדעת הרמב"ם פטור לגמרי דאין כאן עדות וא"ת לפירש"י אם אומר איני יודע אם ישראל הוא פשיטא דאין כאן עדות וי"ל בדיקה זו דלאו בכלל החקירות היא סמכינן על החזקה כדאמרינן לקמן בסוגיין. ואם הגירסא כמו שהגהתי שם אמר איני יודע מהו כ"ש שדברי הרמב"ם תמוהים. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה חייליה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:2:1)

**וקיימונה בהוא דעאל כו'.** וקשה אף בכגון זה מתברר הדבר ע"י השאלה באיזה שבוע אם אומר בשבוע האחרונה נדע שהיה ביובל שעבר ואם אומר בשבוע הראשונה מסתמה ביובל של עכשיו קאמר וי"ל בשנת חמשים איכא לאסתפוקי אי כר"י ושנת חמשים עולה לכאן ולכאן אי כרבנן ואינה עולה הלכך אם אומרים העדים שהיה בשבוע הראשונה עדיין איכא לסשוקי דלמא ביובל היה ולפי שנחשב לכאן אמרו שנה הראשונה או שמא בשנה שלאחר היובל היה וסברי שנת היובל אינו עולה לכך צריכין לשאול גם באיזה יובל מיהו לפ"ז קשה א"כ לעולם איכא לספוקי בשנה אחת אם חושבין שנת היובל לשבוע או לא ואפשר כיון דליכא לספוקי אלא בשבוע הראשונה לא חשש לכך ודוחק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:3:1)

**תנא שמואל הזקן כו' ודרשת וגו'.** משמע בהך קרא שבע כתיבו וצ"ל הדבר קחשיב נמי לחד דהשתא שבע נינהו ודרשת וחקרת ושאלת. היטב והנה אמת נכון הדבר. וכ"ת הא איצטרך היטב לגז"ש מופנה מצד אחד מיהו הוה ואין משיבין. א"נ סובר ממשפט אחד יהיה לכם ילפינן דיני נפשות מהדדי דבעינן שבע דרישות וחקירות ובבבלי ובסמוך מצרכינן גז"ש היטב היטב היינו מכח קושית הש"ס שם ולכתבינהו רחמנא בחדא אבל לשמואל הזקן שכתובים כולהו בחדא לא צריכין גז"ש וכ"כ תו' פ"ק דמכילתין דף ב' ע"ב בד"ה ד"ה כו'. וא"ת אי ס"ד ד"נ ילפינן מהדדי בהיקישא דמשפט אחד כל הנך קראי דהתראה ל"ל וליכא למימר ה"א ה"מ בסייף דקל אבל סקילה חמורה אימא לא כו' כמפורש בבבלי בסוגיין דהא היקישא הוא ואין משיבין על ההיקש וי"ל הא איכא עדים זוממין דלא צריכין התראה סד"א להקיש לעדים זוממין לחומרא דא"צ התראה לכך צריך קרא. והשתא מ"ש תו' דף מ"א ע"א בד"ה אבל סקילה דחמירא אימא לא בכולא שמעתין הכא ולעיל לא ילפי חייבי מיתות מהדדי ותימא מנ"ל דנסקלים ונשרפים פטורים מתשלומין לא יהיה אסון ברוצח כתיב ע"כ. ולפמ"ש ניחא דהא ודאי בהיקשא דמשפט אחד יליף. אבל דרישה וחקירה סד"א דלא ניליף דלכתבינהו כחדא. והתראה סד"א למילף מעדים זוממין או בהיקישא או בגז"ש דרשע רשע משא"כ תשלומין וא"ל מעדים זוממין לא גמרינן דחידוש היא דהא הש"ס לא פריך לעיל אלא מה לעדים זוממין שכן א"צ התראה והשתא אנו באין למילף בשאר חייבי מיתות שאינן צריכין התראה. ועמ"ש פרק אחד ד"מ ה"ח בד"ה ועבדין כו' ובסמוך בד"ה מניין. ורש"י פי' בנימוקי החומש פ' ראה ודרשת וחקרת ושאלת היטב מכאן למדו שבע חקירות מריבוי המקרא כאן יש שלשה דרישה וחקירה והיטב ושאלת אינו מן המנין וממנו למדו בדיקות וכתיב ודרשו השופטים היטב וכתיב ודרשת היטב ולמדו היטב היטב לגז"ש ע"כ. ותימא הא בבבלי בסוגיין מסיק דהיטב לגז"ש ולא למניינא ועיקר המנין ודרשת וחקרת אמת נכון וכתיב ודרשת אמת נכון הרי שבעה וצ"ע. ועוד תימא דפירוש מושאלת למדו בדיקות ובמכלתין דף ל' ע"ב כתב בד"ה אין זה נכון אין עדות זו מכוונת ולישנא דקרא נקיט והנה אמת נכון הדבר דמהאי קרא נפקא לן בדיקות. ודבריו בפי' החומש נראין נכונים יותר דהא קרא אמת נכון הדבר לפי מסקנת הבבלי בפרקין איצטריך לחקירות וכמ"ש. ואפשר דה"ק ר"ח דאמר אין זה נכון ודאי כשמואל הזקן ס"ל ואייתר הנה אמת נכון הדבר דכתיב גבי יחיד עובד ע"א ללמד אבדיקות ונקט שפיר לישנא דקרא אבל לפי מסקנת הש"ס מושאלת מפקינן לכך פי' כך בחומש כמסקנת הש"ס וז"ל הספרי ודרשת וחקרת מכלל שנאמר והוגד לך ושמעת ודרשת היטב. היטב היטב לגז"ש מלמד שבודקים אותו בשבעה חקירות בדיקות מנין ת"ל והנה אמת נכון הדבר. וזה כשיטת ר"ח. וסיים שם והנה אמת נכון לרבות גרים ועבדים משוחררים שכשרים לעדות. ואפשר חד מאמת וחד מנכון קדריש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:3:2)

**ליתן שמועה שאלה כו'.** וא"ת א"כ ודרשו השופטים היטב דעדים זוממים ל"ל וי"ל הנך תרתי חדא לגופיה לאפנויי וחדא למקום אחר באם אינו ענין וכולהון שוין וילפינן כולהו מיניה דהי מינייהו מפקת וקסבר מופנה מצד אחד איו משיבין כדאמרינן לשמואל הזקן כמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:5:1)

**מנין להתראה.** בבבלי דף מ"א גרסינן דבי ר"י תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרובו ועדיין הוא מקושש ופירש"י המוצאים אותו מקושש שקושש עצים לא נאמר אלא מקושש לאחר שראהו ומצאוהו היה מקושש ומה טעם תלוי בכך אלא שהתרו בו ועדיין היה מקושש ע"כ. וקשה אמאי לא דייק הכי מרישא דקרא דכתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת מאי קאמרת בשעה שמצאוהו ראו מקושש ה"נ המוצאים אותו כשהיה מקושש. גם עיקר דיוקו קשה דלמא קמ"ל שלא אמרו באומדנא שראו עצים מקוששים ולא היה שם אלא הוא. ונראה דיוקא דר"י מקרא והכי תניא בספרי פרשת שלח לך ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עוד למה נאמר והלא כבר נאמר וימצאו איש ומה ת"ל ויקריבו אותו מגיד שהתרו בו מעין מלאכתו מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרים בהם מעין מלאכתן ר' יצחק אומר א"צ מה עכו"ם חמורה אינו חייב עד שיתרו בו ק"ו לכל מצות שבתורה ומה ת"ל ויקריבו מלמד שהתרו בו ואחר כך הביאוהו ע"כ. ר"ל מיד קודם התראה היה להם לתפסו שלא יעשה עוד ומה להם להתרותו א"נ ס"ד כאן לא היה התראה דאי בהתראה מאי מספקא ליה למשה קמ"ל שהיה התראה אלא שנסתפק במיתה עצמה. ואינו צריך דקאמר היינו ללמד דבעינן התראה בשאר עבירות לזה א"צ קרא דאיכא למילף מעכו"ם. הרי מיתורא דקרא יליף ליה דהיה שם התראה ולא מדיוקא כפירש"י. והא דאמר ר"י ומה עכו"ם החמורה כו' היינו דכתיב בעיר הנידחת יצאו אנשים בני בליעל לאמר ודרשו בספרי פרשת ראה לאמר בהתראה. ובזה יש ליישב קושית תו' בדף מ"א שכתבו בד"ה ואי כתיב כי יזיד תימא התראה בעיר הנידחת מנ"ל דמהני לא אתיא שכן ממונו פלט ולעיל משמע דבעי התראה ע"כ הרי מפורש בספרי דמלאמר יליף התראה ובז"ר כתב מהתימא על תוס' שהקשו התראה בעיר הנדחת מנ"ל ולא ראו הגמ' דף קי"א והספר הזה ע"כ. ונראה מהבבלי אין ראיה דגרסינן שם לאמר שצריכין עדים והתראה לכל אחד ופירש"י לאמר נלכה ונעבדה משמע שצ"ל לפנינו. שכך אמרו נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים בכל אחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם ע"כ. הרי אילו נאמר עיר הנידחת א"צ התראה אין להוכיח מלאמר שצריך התראה לכל אחד אלא אעדים לחוד קאי קרא. גם מספרי פרשת ראה אין להוכיח מידי. ואם נאמר שראיה נכונה היא מלאמר דעיר הנידחת בעיא התראה לא קשיא אחותו וכי יזיד ל"ל דה"נ איכא לשנויי מילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב ליה קרא כדאמרינן בבבלי בסוגיין ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:5:2)

**הבל נשא את אחותו.** קצת קשה מנ"ל שנשא הבל אשה אדרבה קרא משמע קצת שלא היה לו אשה דקאמר קול דמי אחיך צועקים אלי וכדתנן לעיל פרק אד"מ והיה נ"ל דגרסינן שת נשא אחותו ולא נשא מבנות קין שנגזר על זרעו שיכלה מן הארץ וזהו מכלל החסד. מיהו בבבלי ליתא אלא קין נשא אחותו ותו לא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:6:1)

**אלא להודיע באיזו מיתה יומת.** עיין בקונטרס. בבבלי דף מ"א גרסינן מנין להתראה דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שהתרו בו ועדיין הוא מזיד. ואמרו עוד שם התיר עצמו למיתה מנ"ל אמר רבא ואיתימא חזקיה אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה. וקשה אי חזקיה אמר להך דרשא דיומת המת ל"ל קרא כי יזיד דבעינן התראה הא כיון דבעינן שיתיר עצמו למיתה ממילא צריך שיאמר אחר או הוא בעצמו אע"פ שאני חייב מיתה על עבירה זו על מנת כן אני עושה א"כ התראה מעליא היא דהא קיי"ל התראה ע"י עצמו הוי התראה וכ"ת איצטריך שתהא המעשה תוך כדי דיבור של ההתראה כמ"ש תו' דף מ' ע"ב בד"ה מנין כו'. כיון דצריך שיתיר עצמו למיתה סברא שתהא התראה זו סמוך תכ"ד של המיתה דאל"כ יכול לומר שוכח אני. וי"ל אי לאו קרא כי יזיד ה"א יומת המת להתראה קאתי יומת זה שאמרו לו שימות ולא בעינן שיתיר עצמו למיתה אבל השתא דכתיב תרי קראי ודאי קמ"ל דצריך שיתיר עצמו למיתה. כתב רש"י דף פ' ע"ב בד"ה הוראת שעה היתה כו' ולדורות הואיל ונפקא לן התראה מיומת המת שיתיר עצמו למיתה אותה מיתה משמע ע"כ. ותימא הרי מפורש בסמוך שר' יהודה לאו מיומת המת יליף אלא מכי יזיד ורשב"י דיליף ליה מיומת המת סובר דלא בעינן שיתיר עצמו למיתה אבל מאן דיליף מיניה דבעינן שיתיר עצמו לאותה מיתה ליכא למשמע מיניה כלל שאם התיר עצמו למיתה החמורה שאינו נידון אפילו בקלה גם תיבת התראה שכתב רש"י נראה כמיותר וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:9:1)

**משום תולש כו'.** עיין בקונטרס. כתב הרמב"ם פ"ת מהלכות שבת הקוצר כגרוגרת חייב ותולש תולדת הקוצר הוא. וכתב הלח"מ ונראה דהחילוק בין תולש לקוצר שקוצר בכלי ותולש ביד ע"כ. וקשה לפ"ז מאי פשיט ליה מקרא דויהיו וגו' ואפשר שמפרש לאו מקרא יליף ליה אלא שכך שנוי בברייתא אקרא דויהיו. אך לשון מלמד דתני בברייתא מפורש דמקרא יליף ליה ועוד מאי מיבעיא ליה הא אם קישש ע"י כלי חייב משום קוצר אם בלא כלי משום תולש ואפשר לומר מדכתיב וימצאו איש יליף ליה שלא מצאו אלא האיש ולא דבר אחר ר"ל שלא היה כלי בידו והיינו דקמבעיא ליה אם היה כלי בידו וחייב משום קוצר כו' ודוחק. וז"ל הספרי פרשת שלח לך וימצאו איש מקושש עצים תולש מן הקרקע אתה אומר תולש מן הקרקע או איש ושמו מקושש ת"ל ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים הא מה ת"ל וימצאו איש מקושש עצים תולש מן הקרקע ע"כ. נראה דפשיטא ליה לתנא דספרי דמקושש הוא תולש אלא מספקא ליה אי הוה מקושש ממש או איש ושמו מקושש ועליה קאמר מלמד כו' וניחא גם לפי' הלח"מ. ובעיקר האיבעיא קשיא לן מאי נפקא מיניה אם היה תולש או קוצר וכה"ג פריך הבבלי שבת ר"פ הזורק. והא דמשני התם דנדע שזהו אב מלאכה שחייבים עליה ליכא לשנויי הכי דהא תולש תולדה דקוצר היא א"כ ממ"נ יודעין דחייבין אקוצר. וא"ל דנדע משום מאי מתרין ביה (וכפירושי בקונטרס ודלא כלח"מ) כדאמרינן בבבלי שבת דף קל"ח משמר משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר"ז אמר משום מרקד. עד כאן לא פליגי אלא אם התרו באב שאינו שלו דקסבר דמלעיג ביה אבל במתרה ביה בשם אב שלו הוי התראה וכ"מ בבבלי שבת דף ע"ג. ודוחק לומר אם מקושש הוא קוצר והתרה בו משום תולש שהוא תולדתו אינו חייב עליה. דפשטא דסוגיא דשבת שם לא משמע כן מיהו לשון הספרי שהבאתי לעיל בד"ה מנין משמע שצריך להתרות באב שלו. ויש לומר אי תולש הוה איכא למילף מהכא דאבות מלאכות דשבת תולדותיהן כיוצא בהן ואי אמרינן קוצר הוה לא שמעינן מהכא מידי ונראה דמייתי הכא בעיא דר"ח בר גמדי לשנויי דלא יליף התראה ממקושש דאיצטריך המוצאים אותו מקושש עצים דלא נימא ששמו היה קושש וכמ"ש בסמוך ותו ליכא למילף התראה מיניה ועמ"ש לעיל בסוגיין בד"ה מניין כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:10:1)

**כמה היתה מיתתו בסקילה.** עיין בקונטרס. וקשה הא כתיב ויוציאו אותו כל העדה וירגמו אותו באבנים וימת. משמע לאחר הרגימה מת. ונראה שכתבו תו' בב"ב דף קי"ט הא דתניא יודע היה משה שהמקושש במיתה לא אתיא כר' יהודה דאיהו דאמר עד שיודיעוהו באיזה מיתה א"כ לא היתה שם התראה לא היה מקושש חייב מיתה אלא ע"פ הוראת שעה. וכ' המהרש"ל ותימא דלמא משה ידע לפי הוראת שעה חייב מיתה ותי' הא דאר"י מקושש הוראת שעה היה קשה מנ"ל ע"כ לומר שמשה לא ידע שחייב מיתה א"כ בודאי לא אתרו ביה כלל ש"מ שהיתה הוראת שעה ע"ש. וכתב המהרש"א אולי נעלם מעיני הרב סוגיא דפרק הנשרפין דקאמר בהדיא במגדף כו' ע"ש ולא ידעתי מאי קאמר התם ה"ק מגדף דלא ידע משה שהוא במיתה כמפורש בקרא ודאי לכ"ע הוראת שעה היתה אבל מקושש דידע משה שהוא במיתה כמפורש בקרא סברי רבנן שידע שהוא חייב מיתה ע"פ הדין ולא היה שם הוראת שעה וליכא למילף מיניה חבישה ור"י סובר שידע שחייב מיתה לפי הוראת שעה (נמצא דמקושש אין ראיה) לענין התראה ולעולם ברייתא אתיא ככ"ע. ואפשר שזהו כוונת הרב שכתב ואולי כו'. אך תיריץ המהרש"ל תמוה דהא בבבלי בסוגיין מפורש דמקרא ילפינן שעשו התראה למקושש וכן מפורש בספרי שהבאתי לעיל בד"ה מניין כו'. ואף ר"י מודה בדבר שהיתה התראה אלא שלא היתה התראה מעלייתא ונהרג בהוראת שעה ורושייתו נראה לתרץ דאם ידע משה שחייב מיתה מפני הוראת שעה לא היה לו להסתפק באיזה מיתה יומת דודאי ראוי שיהרג במיתה הכתובה דלא ליפוק מיניה חורבא שיסברו מחלל שבת אינו בסקילה. וכ"נ ממה שסקלו לזה שרכב בסוס בשבת מפני הוראת שעה. אך קשה מאי דוחקייהו לאוקמי ברייתא דלא כר"י דלמא אף ר"י סובר דידע משה שמקושש במיתה כדמוכח קרא דלא כתיב בו כי לא פרש כדכתיב במגדף אלא שהתראה היתה על הסקילה וכ"ת הא אי מיתתו של מחלל שבת בחנק היה מקושש פטור לגמרי שהרי לא היתה שם התראה דהא לר"י מותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר הקל א"כ איך ידע משה שהוא במיתה י"ל האי תנא סובר מקושש בשבת שניה היה דלאחר מתן תורה לדברי הכל נתברר למשה שמחלל שבת בסקילה. ואסתפק למשה אם יש להם לישראל דין ב"נ עד מתן תורה ומיתתן בחנק על כל אזהרתם או דלמא דין ישראל להם ומיתת מחלל שבת בסקילה נמצא ממ"נ חייב מיתה אי דינו כב"נ ובחנק אף התראה לא צריך דאין להם עדה ועדים והתראה ואי דינו כישראל בסקילה הרי ה"ל התראה וקסבר ר"י הוראת שעה היתה דודאי דין ב"נ להם לענין שבת שהרי לא נאמר במרה כל דיני שבת דאתחומין לא נפקדו עד סיני ורבנן סברי אתחומין נמי נפקדו ודין ישראל להם גם בבבלי שבת דף פ"ז אמרו דפליגי תנאי בהא אי אמריני אתחומין נפקדו או לא ע"ש. ועיין בס' פרשת דרכים דרוש א' ב'. וברמב"ן סוף שורש י"ד ומעתה ה"פ מיבעיא לר"ח מקושש במה היתה מיתתו ע"פ הדין בסקילה או לא היה דינו במיתה וסקילה הוראת שעה היתה ופשיט מדתני יודע היה שמקושש במיתה כו' ש"מ שהספק היה בסקילה או בחנק. אע"ג שלא היה שם התראה מבוררת אלא התראה סתם או לדבר החמור הוי התראת ודאי דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל וקאמר מצא ברייתא דתני ר"ח אף מגדף היה חייב סקילה מן הדין אע"ג שהיו מסופקים אם חייב מיתה מ"מ כיון שהתרו בו סתם וקיבל ההתראה חייב עליה מיתה ועדיין הדבר דחוק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:1:11:1)

**בעבודתה עבדה או בעבודת גבוה.** במתני' פירשתי במה עבד בשחיטה או בהשתחויה וכן פירש"י. ורש"י לשיטתו דסובר אף ששאלה זו היא בגוף המעשה אינה אלא בדיקה הלכך אף שבשניהם חייב מיתה שואלין אותו אולי יכחישו זה את זה אבל אם אמרו בעבודתה ודאי צריכין לידע אם כך עבודתה וע"י שאלה זו מתבטל כל העדות אם אמר איני יודע אבל הרמב"ם דסובר כל השאלות שבגוף המעשה לחקירות דמיין מפרש ששואלין במה עבד ר"ל בעבודתה או בעבודת גבוה דאם אמר בעבודתה צריכין חקירה אם כך היא עבודתה דאין חילוק בין שאלות אלו דהא שניהם בגוף המעשה הן. ועמ"ש בסמוך בריש פרקין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:2:2:1)

**במה לקטן.** נראה שהירושלמי סובר דלא שייכי בדיקות להכחיש אלא בגופה של עדות הלכך אם נפרש שכעידו שהרגו תחת תאנה אין בדיקת ריב"ז בגוף העדות לכך מפרש שהעידו שחתך תאנה בשבת ואכלה דה"ל מלאכה הצריכה לגופה ובדק בגוף העדות שאם היה העוקץ יבש אינו חייב משום תולש כמפורש בבבלי חולין דף קכ"ז. ואם אכלן בגלעיניתן לא לקטן בשביל הפרי ה"ל קצת מלאכה שאינה צריכה לגופה. אך בבבלי מסיק תחת תאנה הרגו ובן זכאי בדיקות כחקירות משוי ואם הוכחשו אפי' בדבר שאינו מגוף העדות בטלה העדות כמו חקירת המקום וע"ש ברש"י. ובבבלי מכלתין דף ט' ע"ב גרסינן כגון דאיתכחש בבדיקות ולא בחקירות וקמיפלגי בפלוגתא דבר זכאי ורבנן ע"ש. וקשה הא גם רבנן סברי אי אתכחשו בבדיקות עדותן בטלה והכי הל"ל כגון דאיתכחשו בבדיקות דפליגי בהו בן זכאי ורבנן והיינו בדיקות שאין בגוף העדות וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:2:3:1)

**רב אמר בכלל נחלקו כו'.** רש"י ותו' ספ"ג דנזיר תפסו עיקר גירסה שלפנינו והוא תימא כמ"ש יבמות [פ' ט"ו ה"ו] בד"ה בכלל כו' ע"ש וכן מוכח בסמוך דקאמר ר' יוחנן לשיטתו ר"ל הא דאמר ר"י הכחיש עדות בתוך העדות בטלה העדות לשיטתו אזיל דאמר בכולל ד"ה בטלה העדות וכ"ת אם נאמר בנזיר לעולם הוי נזיר שתים לא דמיא להך דהכא. דהתם בשתי כיתי עדים לכך אמרינן הוי נזיר שתים משא"כ הכחיש עדות כו' איירי בכת אחת דוקא לכך בטלה העדות דהכא נמי בשתי כיתי עדות קאמר ר"י בטלה העדות כדאמר ר"ת כו' ואי גרסינן כגירסא דהכא אין הנדון דומה לראיה וכיוצא בזה כתב מהרר"ב אשכנזי בתשובתו סי' ה'. אלא שכתב אי גירסת נזיר עיקר הוה ניחא דחייליה דר"י מהא דאיתמר ע"כ ולשון חייליה ודאי קשה דחייליה לשון ראיה הוא ותימא לומר שר"י מביא ראיה מדברי על דבריו אלא שצריכין להגיה נמי ר"י כדעתיה וכגירסת יבמות ונזיר. וביבמות שם כתבתי שמהרר"ב אשכנזי כתב שר"ח בר בא בא לפרש פלוגתייהו דרב ושמואל ע"כ ותימא לומר שר"י עצמו מפרש פלוגתייהו ע"כ. ואי גרסינן ר"ח בר בא בשם ר' יונתן הוה ניחא אך מדברי הרב נראה שהגירסא בשם ר' יוחנן עיקר וכ"ה ביבמות ונזיר. ובנזיר [פ"ג ה"ז] כתבתי בד"ה בכולל כו' לפרש סוגית הבבלי ספ"ג דנזיר ואף שלפירושי שם צריכין לדחוק ולפרש רישא אילימא אחד אומר חמש ולא שתים כו' קאי אהך דפליגי וסיפא אלא אחד אומר אחת ושתים כו' קאי אהאי דמודים מ"מ עולה לנו הסוגיא יותר מרווחת ממה שפירשו רש"י ותו'. וטפי יש לנו להגיה ברישא אילימא אחד אומר חמש ואחד אומר שתים הא קא מכחשי אהדדי וניחא הכל וכמ"ש שם ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:2:4:1)

**חייליה דרב כו'.** כתב הש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט' עד אומר מת ועד אומר נהרג אע"פ שהן מכחישים זא"ז כיון ששניהם מודים שאינו קיים ה"ז תינשא. וכתב הב"ש בשם הח"מ להרמב"ם מת או נהרג הוי חקירה כמו הכחשה יין או דבש והכחשה בחקירות ודאי פסולין אפי' לד"מ וקשה למה פסק המחבר כהרא"ש ותי' דעת המחבר מת או נהרג לא הוי חקירה אפי' להרמב"ם דהוא כמו מנה שחור או לבן דאמרינן כיון שנתן לו מעות אינו מדקדק צורתא דזוזי שנתן לו ה"נ כיון שראה שאינו חי לא דקדק כו' ע"ש. ותימא לפ"ז מאי מייתי ראיה לרב מר"י ור"ש הא מתני' איירי בשהכחישו זא"ז בבדיקה לכך עדותן קיימת אבל בחקירה בטלה העדות ורב אפי' באחד אומר בסייף ואחד אומר במקל קאמר לא בטלה העדות וזו להרמב"ם ודאי חקירה היא (וכתבתי לשונו בריש פרקין ע"ש) וא"ל מייתי ראייה להא דאמר רב באחד אומר מן הכיס מנה ואחד אומר מן הצרור מנה דלא בטלה העדות דאף זו בדיקה היא אדרבה דוק לאידך גיסא ודאי מן הכיס או מן הצרור דמיא לסייף או מקל דלמה ליה לר' חייא למייתי שני דברים שאינן שוים ועוד נמצא שזו ראיה לחצאין אלא ודאי שניהם שוין ולהרמב"ם לחקירה דמיין וצ"ע וא"ת תיקשי להרמב"ם גופא דהא מדאמר רב לא בטלה העדות אפי' בסייף או במקל ש"מ דלאו חקירה היא י"ל עד כאן לא אמר רב אלא בשתי כיתות. וקסבר רב בשתי כיתות אפי' מכחישים זא"ז בחקירות לא בטלה העדות כיון ששניהם מודים שנהרג. לפ"ז יש ליישב קושית הח"מ מדמייתי ראיה מר"י ור"ש צ"ל כיון דעד אחד נאמן בעדות אשה הרי כאן שנים וה"ל כשני כיתי עדות כמ"ש יבמות שם בד"ה חייליה כו' ע"ש. א"כ בעד אומר מת ועד אומר נהרג מודה הרמב"ם דלא בטלה העדות. אבל הא ודאי ליכא למימר דלהרמב"ם בד"מ אפי' מכחישים זא"ז בחקירות לא בטלה העדות ואפי' עד בעד דהא בבבלי ובש"ע סי' י"ז סעיף כ"א מפורש דדוקא בבדיקות אם מכחישים זא"ז בד"מ לא בטלה העדות אבל לא בחקירות וצ"ע. וביבמות שם בד"ה מודה כו' כתבתי שיש לתמוה על הרא"ש והטור והש"ע שמפורש קאמר ר"ל אחד אומר מת ואחד אומר נהרג בטלה העדות ולא דמיין עדים לצרה ותירצתי דעתם לפסוק כרב דמדמי עדים לצרה כדמסיק רב. לא ס"ל לדר"ל ע"ש. אך קשה הא ר' יוחנן כר' לעזר ס"ל כמפורש ביבמות שם א"ר יוחנן אלו אמרה ר"ל עדים לצרה ממני שמעה. וקיי"ל רב ור"י הלכה כר"י כ"ש כאן שר' לעזר קאי כוותיה. ובתשובת צ"צ סי' נ"ט כתב דדייק להרא"ש ממשנה יתירא דתנן הואיל זו וזו מודים שאינו קיים ינשאו. דא"ל בא לאשמועינן בשאין שתיהן מודות לא ינשאו דהא ברישא תנן איפכא אלא לאשמועינן דאפילו בעדים דעלמא בכה"ג משיאין את אשתו ע"ש. ותימא הרי מפורש דרב לא חייש להך דיוקא. ובאמת לאו דיוקא הוא ור"י ור"ש לדבריו דר"מ קאמרי. לא מיבעיא לר"ל בבבלי שם דקאמר פליג ר"מ אף בראשונה ה"ק מודה לן מיהת בכה"ג ששניהם מודים שאינו קיים שתינשא. ואפי' לר' יוחנן דאמר מודה ר"מ בראשונה ה"ק אף זו לאו הכחשה מיקרי כיון ששניהם מודות שאינו קיים ולא שינתה דבריה אלא להכעיס צרתה. והב"ש כתב הרא"ש דייק מדמוקי ר' יוחנן פלוגתייהו בסיפא דוקא וטעמא דר"מ כמ"ש תו' כיון דחזינן שבאו להתיר לעצמן ולא להכחיש זה את זה לכך עדותן בטלה ור"י ור"ש סוברים עדותן קיים א"כ ה"ה בעדים דעלמא ע"ש. ואינו מחוור די"ל טעמא דר"י ור"ש שאין הכחשת צרה כלום אבל בעדים לא ותדע דהא בסוגיין קאמרי ר' לעזר ור"י מודה ר"מ בראשונה וקאמרי נמי מודו ר"י ור"ש בעדים ש"מ שטעמם כמ"ש. מיהו נראה דסובר הרא"ש רב ור' לעזר בהא פליגי רב סובר בד"מ אם הכחישו זא"ז בבדיקות אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן עדותן קיימת ומת ונהרג למנה שחור ולבן דמיא וכנהרדעא ור"ל סובר אף בד"מ אם הכחישו זא"ז בבדיקות עדותן בטלה וכרב יהודה (בבבלי דף ל'). וקיי"ל כנהרדעא הלכך במת ונהרג עדותן קיימת דעדות נשים לד"מ דמיא. והיינו דר' אבין בסמוך דמוקי משנתינו בד"נ אבל לא בד"מ אלא שר' אבין מוקי לדרב בשתי כיתות ולדידן אפי' בכת אחת נמי כמפורש בפוסקים. ואף דקיי"ל כר' יוחנן דמודה ר"מ בראשונה ובעד אומר מת ועד אומר לא מת לכ"ע לא תינשא כמ"ש הרא"ש שם בפסקיו אפ"ה במת ונהרג תינשא שאין זה הכחשה בגוף העדות שהרי שניהם מודים שמת. והתי"ט ביבמות שם העתיק תירוצו של ר"א ומוקי סיפא דמתני' כר"מ ע"ש. ואגב שיטפא כתב כן. הוא סבר מדמסיק הש"ס ר' יוחנן בקושיא לית הלכתא כוותיה ואינו כן כמ"ש הרא"ש שם ע"ש וצ"ע. כתב תו' במכילתין דף ח' ע"ב בד"ה והביא כו' יש ללמוד מכאן אי אתו עדים ואמרו אשת פלוני זנתה בעי דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה וסברה היא דלא גרע מגזילות וחבלות ע"כ. ותימא מדבעינן כאן דרישה וחקירה אין למילף מידי דהכא אנפשות קא אתי דלד"ה בעי דו"ח אבל כשאין באין אלא לאסרה על בעלה לא בעינן ואם כוונתם מדהיא מותרת לבעלה כשהוכחשו הלכך צריכין דו"ח ואפי' בדיקות נמי בעי קשה אף דכשהוכחשו בחקירות עדותן בטלה מ"מ אין זו הוכחה דבעינן דו"ח. ותדע אנן דקיי"ל ד"מ א"צ דו"ח ואפ"ה אם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה כמבואר בש"ע ח"מ סי' ל'. וכן דעת רוב הפוסקים כמ"ש הש"ך סי' ל"ג. ועוד קשה בסוף יבמות ירושל' ובבבלי מסקי דפליגי תנאי אי עדי נשים בעי דו"ח או לא ומ"ד לא בעי טעמיה מדאית ביה ד"מ שיש בה גביית כתובה וכוותיה קיי"ל א"כ ה"נ אין בה הפסד כתובה וא"צ דו"ח. ועוד מאי ראיה מייתי מגזלות וחבלות הא כתב' תו' דף ג' בד"ה שלא כו' גזילות וחבלות וכתובת אשה כו' לא בעינן דו"ח כו' ואפי' לתירוצא אחרינא שכתבו שם דגזילות וחבלות צריכין דו"ח אסיקו כתובת אשה וכל מילי דעבדינן שליחותייהו ולא בעי מומחין א"צ דו"ח ע"ש. וכיון דדנין עכשיו אשה שזנתה לאסרה על בעלה לא בעי דו"ח וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:3:2:1)

**כגון אנא כו'.** וצ"ל ר' יסא היה בזמן שקדשו ע"פ הראיה דבזמן שקובעין החדשים ע"פ החשבון שום אדם לא יתפלל עד שידע החשבון. גם צ"ל שהיה סמוך למקום הוועד כדי שיוכל לידע הקביעות ביום אחד דאל"כ לעולם לא יתפלל מוסף ר"ח. אך קשה לפ"ז מאי רבותיה דר' יסא אף כל אדם אסורין להתפלל מוסף מספק כשיכולים לידע הבירור בו ביום וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:3:3:1)

**זה י"ד.** וקשה מאי דוחקיה להוציא קרא מפשטיה נפרש ראשון לשבעת הימים המפורשים ברישא דקרא וי"ל היינו דמייתי בסמוך רי"א לא תאכל עליו חמץ על עשייתו. משום דקשיא ליה לאיסור חמץ בשעת אכילתו ל"צ קרא דהא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם ש"מ שעל עשייתו קאמר קרא וביום הראשון היינו י"ד. אלא סד"א כיון דכל יום י"ד כשר לעשות הפסח אף כל היום אסור בחמץ לכך כתיב אך למעט שאין כל היום אסור בחמץ. ועדיין הייתי אומר אך למעט כל יום י"ד וקרא ביום הראשון לא אתי אלא לאסור שעה אחת סמוך לשקיעת החמה וכדר"מ לכך קאר"י אך חלוק. כלומר מקרא ביום הראשון אין לאסור י"ד אלא מדכתיב עליו שמעינן שיום י"ד אסור וס"ד כל היום שהוא כשר לעשיית הפסח אסור לכך כתיב אך שהוא חץ לומר מקצת היום מותר ומקצתו אסור והיינו מתחלה שביעית ולמעלה. ובבבלי פסחים דף ד' גרסינן ואימא לרבות לילי י"ד לביעור ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק. וא"ת לפמ"ש קשה ביום ל"ל וי"ל הא גם לר' ישמעאל דיליף שם מלא תשחט וגו' נמי קשה ביום ל"ל וצ"ל לא דריש ביום א"כ גם לדידן ל"ק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:3:3:2)

**מיעטו שאינו בחמץ עי' בקונט'.** וקשה הא אך אמצות השבתה קאי וריבוי הוא זה בגוף המצווה (ועמ"ש פסחים פ"ק בד"ה מיעטו כו') וע"ק הא ר"מ קאמר ביום הראשון הוא ט"ו ואך עליה קאי א"כ מאי קאמר מיעטו שאינו בחמץ הא ודאי ט"ו א"צ שום מיעוט. ונראה דה"פ אי לאו אך ה"א בכניסת י"ט הראשון ישבית החמץ נמצא שיש חמץ בביתו ברגע כניסתו אף שמשביתו מיד לכך כתיב אך למעט דלאו ביום הראשון ממש ישבית אלא כשיבוא הראשון שהוא ט"ו יהי נשבת השאור וזהו מיעוטו שאין ההשבתה בו. ובזה יש ליישב מה שהקשיתי אהרמב"ן בתו' פסחים שם בד"ה מיעטו כו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:3:4:1)

**ר"י אית ליה עשה ול"ת על אכילתו כו'.** וקשה ל"ל לאתויי ל"ת מלא תאכל עליו חמץ דכתיב במשנה תורה הא בפרשת בא כתיבי תרי לאוי כל מחמצת לא תאכלו לא יאכל חמץ וא"ל דה"ק ר"י אית ליה לאו ועשה אפילו בע"פ דהא מייתי עשה משבעת ימים. וי"ל קסבר ר"י כיון דגלי לן קרא די"ד מחצות שוה לשבעת הימים א"כ נכלל נמי בכלל השבעת ימים. ותדע שהרי כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ומדעליו דחמץ אשעת עשייתו קאי עליו דמצה כמי אעשייתו קאי וקשה היכן מצינו מצוה זו אלא לדיוקא אתי מצה ולא חמץ. ומדכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם דמיניה שמעינן י"ד אמרינן נמי שבעת ימים שאור וגו' קאי נמי אי"ד. אך קשה כאן משמע לר"י לא תאכל עליו חמץ קאי אי"ד וכ"מ בבבלי פסחים דף כ"ח ובירושל' פסחים [פ"ב ה"ב] גרסינן האוכל חמץ משש ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח ה"ז בל"ת ואין בו כרת דר"י רש"א כל שאין בו כרת אין בו ל"ת ומודה ר"ש באיסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר [איסורו] דבר תורה ר' יונה אמר [איסורו] מדבריהן מ"ט דר"י לא יאכל חמץ מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו ענין בתוך המועד תנהו ענין לאחר המועד. הרי דמוקי קרא לא תאכל עליו חמץ לתוך המועד וי"ל לפני זמנו תוך המועד קרי ליה וה"ק אלו לא כתיב לא תאכל עליו חמץ הוה מסתבר טפי למוקמינן קרא דלא יאכל חמץ ללפני זמנו דאית ביה עשה דתשביתו אבל השתא דמייתר מוקמינן ליה בלאחר זמנו ועמ"ש בסמוך. ובעה"מ כתב הלכה כר"ש ומותר באכילה עד הלילה וזו היא השבתתו אלא מדרבנן אסור משש ולמעלה ומייתי ראיה מירושלמי דפליגי ביה איסורו משום מה כו' ע"ש איני אומר אף דפשטא הכי משמע וכן פירשתי שם אחרי העיון נראה דפלוגתייהו דר' ירמיה ור' יונה אלא בלאחר זמנה אבל לא בלפני זמנה דלכ"ע אסור מדאורייתא וכן משמע בסוגיא זו דבלאחר זמנו קאי. וכן מוכח בבבלי דף ד'. ועמ"ש פסחים [פ"א ה"ד] בתוס' בד"ה ר' מאיר אומר כו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:3:4:2)

**לא תעשה על אכילתו לא תאכל כו' עיין בקונטרס.** וקשה ל"ל תלתא קראי לתוך זמנו שהוא בלאו כדאמרינן בבבלי פסחים דף כ"ח הא מק"ו מלפני זמנו איכא למשמע תוך זמנו מה לפני זמנו שאינו בכרת הוא באזהרה תוך זמנו שבכרת לא כ"ש. אע"ג דאין מזהירין מן הדין דוקא לאסור מה שלא נתבאר איסורו אלא ע"י ק"ו אבל כשנמצא העונש מבואר בקרא מוציאין האזהרה בהיקש כמפורש בדברי הרמב"ם שורש י"ד ע"ש וי"ל כתיב אך ביום הראשון תשביתו וכו' כי כל אוכל חמץ ונכרתה מיום הראשון עד יום השביעי האי ביום הראשון הוא י"ד וסד"א מקשינן להדדי מה לפני זמנו בל"ת דכתיב לא תאכל עליו אף תוך זמנו בל"ת ומה תוך זמנו בכרת אף לפני זמנו בכרת לכך כתיב אזהרה בתוך זמנו בפני עצמה ללמד דלא מקשינן אהדדי. וניחא בזה קושית תו' בבבלי דף ה' בד"ה דהא כו' וקשה לרשב"א כו'. וקושייתם בדף כ"ח בד"ה א"כ כו' וקשה אמאי כו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:3:5:1)

**תמן תחילת חמישים כו'.** מדאמר ר"י טעמא שבחמש חמה במזרח כו' ש"מ דסובר שאפשר לטעות שלש שעות אי לאו שיש היכר בחמה לפ"ז קשה א"כ מתחילת ארבע לא ניכול מאי קאמרת חמש חמה במזרח כו' הא אינו במערב עד סוף שבע והיה נראה לומר הא דאמר תמן תחלת חמשית וסוף שביעית היינו או תחלת חמשית או סוף שביעית נמצא שאין הטעות אלא שתי שעות ול"ק מתני' דפסחים וכה"ג צריכין לפרש סוף דבריו דקאמר ברם הכא סוף חמישית תחלת שביעית או הא אי הא דשתי שעות ודאי טועה וא"צ לדחוק משום מקצתו אסר כולה כמ"ש בקונטרס. אך בברייתא דמייתי מפורש דדוקא קאמר וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:4:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:4:1:1)

**אמר אחד מן העדים.** עיין בקונטרס. והוא מפירש"י משמע מקרא יליף דאינו מעיד חובה דכתיב למות וזכות שמעינן מסברא דהוי נוגע בעדות. וקשה גם בחובה הוי נונע בעדות אם באנו לחוש ששקר העיד ע"כ לומר שלהנאתו עשה כן או לשום סיבה אחרת מ"מ נוגע הוא שרוצה בקיום עדותו. ובבבלי דף ל"ד פירש"י אפילו לזכות לא יענה משום דנוגע הוא בדבר שמתחרט בו ודואג שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דיבור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"כ. אבל בגמרא שם לא משמע הכי דגרסינן ורבנן האי למות מאי דרשי ביה לכדתניא אמר אחד מן העדים יש לי ללמד זכות מנין שאין שומעין לו ת"ל ועד אחד לא יענה מנין לאחד מן התלמידים שאין מלמד חובה ת"ל אחד לא יענה בנפש למות ע"כ. הרי דמקרא יליף שאין העד מלמד זכות. לעיל [פ"ד ה"ז] כתבתי בד"ה תני כו' דקשה טפי מסתבר לאוקמי למות אעד דכתיב בקרא ולא עקרי' קרא מפשטיה לגמרי ונימא גזירת הכתוב הוא דדוקא למות הוא דלא יענה אבל לזכות יענה כו' ע"ש. ונראה דה"ק משום דמיחזי כנוגע בעדות מסתבר לפרש קרא עד שהעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יעיד וישתוק וכן פי' הרמב"ם פ"ה מהלכות עדות (ועיין בכ"מ שם). אלא לפ"ז קשיא למות ל"ל לכך מוקמינן ליה באחד מן התלמידים נמצא דלא עקרינן קרא מפשטיה וכ"ת שלא יענה העד ל"צ קרא סברא הוא דניגע הוא וי"ל דאי לא כתיב אלא אחד לא יענה בנפש למות ה"א דקאי נמי אעד ודוקא למות הוא דלא יעיד אבל לזכות יעיד וכמ"ש לעיל [בפ"ד ה"ז] לכך איצטריך עד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:4:2:1)

**מזכה הייתי ומחייב אני וכו' א"ל למד תחלה.** משמע השתא הוא דאינו יכול לחזור אבל בשעת ג"ד יכול לחזור דאל"כ מה לי לחזור וללמוד. ותימא תיקשי ברייתא זו בין לרב בין לריב"ח דאמרו פרק אד"מ בבבלי דף ל"ד בשעת גמר דין אינו יכול לחזור אבל מהא דאמר רבי לא מפני מה כותבין דברי המזכה אין להוכיח דבר דלתרווייהו קשיא למ"ד אפילו בשעת ג"ד א"י לחזור ודאי אין שום תועלת בטעמו ולמ"ד בשעת ג"ד יכול לחזור אבל לא קודם ג"ד שהוא שעת מו"מ אין לכתוב הטעם דממילא יהיה מוכרח לחקור אחר הזכות עד שעת ג"ד. והא דמשני מפני המחייב. לא קשיא הא אף במזכה איכא למיחש הכי שמא ישכח הטעם ויתירא מלחזור כמ"ש בקונטרס במחייב. דהך תקנה ודאי לא נעשית אלא להצלה אבל לא לחוב. מיהו צ"ל דסובר כמ"ד א"י לחזור דאי יכול לחזור אף מפני המזכה צריכין לכתוב הטעם שלא ישכח ממנו ויבוא לחזור בשעת ג"ד. ומש"ל [בפ"ד ה"ה] בד"ה ובלבד כו' משום זה אין לכתוב כו' כל אחד יכתבנו שלא לבא לידי תקלה כו' ע"ש. א"כ גם מפני המחייב אין לכתוב שכל אחד יכתבנו לעצמו שלא לבוא לידי תקלה. והא דאר"י בר' בון מפני המזכה נראה שסובר שא"י לחזור אפילו בג"ד. דאלת"ה מאי מהני הכתיבה אם הדיין רוצה לחזור הלא בידו לחזור ול"ל לומר שקר שטעה בדבר שצדוקין מודים בה. ועיין בבבלי דף ל"ד וברש"י וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:5:1:1)

**המזכה אומר אני כו' עיין בקונטרס.** לעיל [בפ"ד ה"ה] כתבתי בד"ה ובלבד כו' וקשה לריב"ח ל"ל למזכה למימר ומזכה אני במקומי הרי אינו יכול לחזור בו ע"ש. וקושיא זו קשיא נמי לרב דהא בשעת מו"מ הוא כדתנן בתר הכי המלמד זכות אינו יכול ללמד חובה א"כ ל"ל למימר מזכה אני כו' הא עכשיו ודאי אינו יכול לחזור וצ"ל שלא יאמר שטעה בדבר שהצדוקין מודים בו דאז יכול לחזור או איידי דמחייב אומר מחייב אני במקומי גם המזכה אומר כן א"כ גם לריב"ח איכא לתרוצי הכי ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:5:2:1)

**את מי ממנין כו'.** מלשון זה משמע שהמלמד זכות ממנין להיות דיין לעולם. אך קשה א"כ יהיו ב"ד זוגות. גם מדקאר"י נזדכה מפי עצמו אין מושיבין אותו דיין אמאי משום דאדם קרוב אצל עצמו. הא מיהת אפשר למנותו להבא להיות מן הסנהדרין אלא ודאי אינו מן הסנהדרין וכמ"ש התוי"ט בד"ה ולא היה יורד כו' ע"ש אלא נמנה עמהם לדין זה. וז"ל הרמב"ם פ"י מה"ס אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד זכות מעלין אותו עמהן לסנהדרין ואם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם אפילו אמר הנדון עצמו יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ועולה למניין והוא שיהיה ממש בדבריו. וכתב הלח"מ ומ"ש שומעין לו ה"ה דעולה למנין וכמ"ש בנדון עצמו. אך בנדון קשה איך עולה למניין הא קרוב הוא ואין הדין נגמר בקרובים וצ"ע ע"ש. וביותר יש לתמוה על הרמב"ם מסוגיין שמבואר נזדכה מפי עצמו אינו עולה למניין. אך אחרי העיון איכא לתמוה טובא מאי קאמר והוא שיהיה ממש בדבריו. פשיטא אם אין ממש בדבריו היך יעלה על הדעת שיהיה ממנין המזכים. ואם כוונתו שהכל יודו לדבריו א"כ מניין ל"ל. לכך נראה דה"ק שומעין לו ועולה למקום הסנהדרין כמ"ש באחד מתלמידום והוא שיהיה ממש בדבריו הוא דמעלין אותו אבל אם אין ממש בדבריו דהיינו שאין ראיה הדומה לזכות אין מעלין אותו וכ"ה לשון המשנה ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו. וניחא בזה גם קושית הלח"מ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:5:4:1)

**תני למה כו'.** כתב הרמב"ם פ"ח מה"ס אמר אחד איני יודע יוסיפו שני דיינים נמצאו חמשה נושאיים ונותנים בדבר אמרו שלשה חייב או זכאי הולכים אחריהם. וכתב הרמ"ך תימא איך ישאו ויתנו חמשה הא אינו יודע (בין טוב לרע. פרישה) וי"ל מ"מ אם ידע אחרי מכאן יכול לישא וליתן עמהם דגם בד"נ יכול לחזור לזכות ע"ש. ונראה ודאי זה שאומר איני יודע לאו קטלא קניא הוא אלא מסתפק בדבר שמראה פנים לזכות ולחובה וכמ"ש רש"י דף י"ז ע"א א"כ אין מקום לקושייתו וגם תירוצו אין עולה יפה שהרי מבואר מדבריו שזה שאומר איני יודע אפילו לזכות א"י לחזור ע"ש. מיהו תו' חולקים בזה פרק אד"מ ע"ש. והראב"ד כתב בגמרא משמע זה שאמר א"י כמאן דליתא דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה נמצא לאחר שהוסיפו אינן אלא ארבעה ע"ש. וכוונתו להא דגרסינן בבבלי ספ"ק (דף י"ז) אר"א במוסיפין עושין ב"ד שקול פשיטא מ"ד האי דאמר א"י כמאן דאיתא דמי כו' קמ"ל כמאן דליתא דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה ואין חילוק בזה בין ד"מ לד"נ. וכתב הב"ח סי' ט"ו ואי ס"ד דאין חילוק א"כ ה"ל לר"א לאשמועינו זה בד"מ וכ"ש בד"נ או דוקא בד"נ אמרינן הכי אבל לא בד"מ ע"ש. ותימא הא ר"א סתמא קאמר במוסיפין עושין ב"ד שקול. ולא הזכיר כלל ד"נ ועוד אי הוה אמר בד"מ כי לא היינו יודעין ד"נ דה"א בד"נ אין עושין ב"ד שקול אפילו בכה"ג אלא מדחין אחד מן הראשונים או מן האחרונים קמ"ל דלא. והרשב"א (ומביאו הכ"מ שם) כתב ראיה להראב"ד מסוגיין דה"פ שאם היו שנים כו' לאחר שהוסיפו שנים לא נשארו לישא וליתן רק ג' שנים מן הראשונים ואחד מהאחרונים דהשני מן האחרונים אמר ג"כ א"י גומרין בג' אלו הדין ור' אילא פליג וקאמר כיון דתחלת ישיבתן היתה אדעתא דארבעה דהיינו ב' מהראשונים וב' מהנוספים זה האומר א"י מעכב בדבר כאחד משלש האומר א"י. וא"ל ברישא ה"ק אם ג' מזכים ואחד חולק ומחייב גומרים הדין דלפ"ז ר' אילא פליג וסובר דבעינן שיהא כולן שוין לדעת אחת והא ודאי ליתא כו' אלא ודאי כמ"ש וקיי"ל כרישא דירושלמי ושתים זו שמענו חדא שאין האומר א"י נחשב מכלל הב"ד מדאמר ר"א שנראה דינו ליגמר בד' ועוד אם אמר אחד מן הד' א"י גומרין הדין בג'. והרמב"ם נסמך על פשט הירושלמי מפני שסובר שהאומר א"י כמאן דאיתיה דמי ואינו כן ע"כ. ואל תתמה לפירושו מאי מתרץ הברייתא אקושיא שמתחלת בה למה מוסיפים דיינים שמפרש שאין זו קושיא אלא שאלה באיזה ענין מועיל הוספת הדיינים שאם ישארו שלשה דיינים סגי ומצינו כיוצא במתני' פ"ב דערלה. וא"ת מנ"ל לפסוק דלא כר' אילא י"ל לפירושי הבבלי פליג על ר' אילא. אך קשה א"כ מאי קאמר ר' יוסי ותשמע מינה כו' הא איך הנדון דומה לראיה כלל. ובתחלת דבריו העתיק דברי ר' יוסי אלו ולא פירש כוונתו וצ"ע. והב"ח שם כתב דה"פ קשיא ליה למה תנן מוסיפין דיינים דמשמע שנים דמיעוט דיינים שנים לא יוסיפו רק אחד ותירץ שאם היו שלשה ואפילו אחד מהאחרונים יאמר א"י יכולים לגמור הדין אבל אם לא יוסיפו אלא אחד לא ישאירו אלא שנים ור' אילא פליג ואמר מכיון שבשעה שהוסיפו שנים היתה הכוונה לגמור הדין בארבע אין גומרין אותו בשלשה ופסק הרמב"ם כר"א ואם שנים אומרים אזי יוסיפו דיינים ושרי מארי להב"י ומהרש"ל ע"ש. ואני אומר לענ"ד מליצתו אל חיקו תשוב. מאי קשיא ליה ממתני' הא מתני' אד"נ קאי והתם פשיטא דצריכין להוסיף שנים ואם רצונו להקשות אמתני' דפ"ג התם ה"ל לאתויי ועוד תימא לומר ברייתא מקשה אלשון המשנה ועוד איך נאמר רבי לא שהוא אמורא פליג אברייתא ולא די לנו בזה הצער אלא שכתב כמה פעמים כת"ק דר' אילא כאילו ר' אילא תנא דברייתא הוא והוא עולא הנזכר בבבלי ועוד תימא לומר דתקינו מילתא משום דגזרינן שמא יאמר א"י א"כ אין לדבר סוף ועוד מה למהר בהוספת ב' אם יאמר א"י עדיין יש שהות להוסיף עוד אחד ועיקר דברי ר"א תמוהים ממ"נ אי סובר האי דאמר א"י כמאן דאיתיה דמי א"כ מעיקרא כשהוסיפו אדעתא דחמשה יתבו אי כמאן דליתא דעי לא יוסיפו אלא אחד נמצא מעיקרא לא יתבי רק אדעתא דשלשה. ועוד יש לדקדק בדבריו ואין להאריך. וצ"ע. ועיקר פשט השמועה כמ"ש בקונטרס. והיא כסברת הרמב"ם והראב"ד סובר שהבבלי פליג. והתוי"ט כתב סוף פ"ק בד"ה מוסיפין כו' ועוד נפלאתי על הראב"ד שבספ"ה תנן כשהוסיפו עד ע"א ל"ו מזכין ול"ה מחייבין ל"ו מחייבין ול"ה מזכין ש"מ דמצי למיהדר זה שאמר איני יודע ע"כ. הפלאה זו איני יודע מה היא דעיקרא דמלתא קאי אי"ב מחייבין וי"א מזכין שמוסיפין שנים ובכגון זה ודאי נמצאו שם כל הדיינים ונהפוך הוא שיש להפליא עליו הפלא ופלא. שהרי מבואר מאוד במשנה זו דביה איירי הך בבא. כמדומה שנשכח ממנו אז ענין המשנה וכן נראה מדבריו וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/5:5:4:2)

הדרן עלך פרק היו בודקין