## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin Chapter 7

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:1:1)

**ארבע מיתות.** סקילה כו'. עיין בקונטרס וכ"פ רש"י והר"ב. וכתב התוי"ט ויש לתמוה דלא נקטי המשנה דלעיל מההיא שני חייבי מיתות ב"ד שנתערבו נידונין בקלה כו' ע"ש. ותימא טפי ה"ל להקשות כן אסוגית בבלי דף נ' ע"ב דקאמר נ"מ למי שנתחייב שני מיתות כו' והוא כפירש"י והר"ב. וי"ל בגמרא קאמר נ"מ אהא דאר"י דפליגי בארוסה בת כהן שזינתה ע"כ לומר נ"מ למי שנתחייב שני מיתות דלשנים שנתערבו שנידון בחמורה ליכא למימר דא"כ קשיא ל"ל הא דר"י הא משנה מפורשת היא פרק הנשרפין אבל פלוגתייהו דר"י ור"ש במתני' איכא לאוקמי דנ"מ בשנים שנתערבו. וא"ת מאי קמ"ל ר"י הא נמי מתני' היא פרק הנשרפין מי שנתחייב שני מיתות נידון בחמורה וי"ל קמ"ל רבנן דהכא לית להו דר' יוסי דפליג לקמן ואמר נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו דלדבריו ארוסה בת ישראל שזינתה מאביה בשרפה שהיא זיקה הראשונה ולרבנן בסקילה. והמהרש"א כתב דף נ' ע"ב נראה במתני' איכא נ"מ לשנים שנתחייבו שני מיתות ור"י דנקט פלוגתייהו בשתי מיתות בחד גופא קאמר נ"מ לנתחייב שתי מיתות ע"ש. ותימא שלא ראה דרש"י לא פירש כי במתני' ועוד לר"י אף אי הוה נקט סתמא נמי צ"ל כן דאל"כ מאי קמ"ל מתני' היא וכמ"ש. ונ"נ טעמא דרש"י דליכא למימר נ"מ לחייבי מיתות שנתערבו דמפורש לקמן במתני' דפליגי ביה ר"ש ורבנן לכך קאמר משנה יתירא קמ"ל דמודי ר"ש ורבין מי שנתחייב שתי מיתות שנידון בחמורה ור' יוחנן קמ"ל דפליגי רבנן אר' יוסי ולא דיינינן ליה בזיקה הראשונה דממתני' ליכא למשמע דאיכא לאוקמי בשבאו שניהן כאחת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:2:1)

**ולרשות לא ניתן אלא דיו הרג.** וקשה מאי קאמר אע"ג דתנן לקמן בפרקין מצות נהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה במלכי אומות איירי כדמוכח בברייתא ר' יהודה אוסר משום ובחוקותיהם לא תלכו ולדידהו ודאי לא ניתן שום דבר ונראה דקאי אמלכי ישראל שרשות להם להרוג את העובר על דבריהם וקאמר דאין להם להרוג אלא בסייף וז"ל הרמב"ם פ"ג מהל' מלכים ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד. ומפרשיו לא ביארו מאין יצא לו דין זה. ואין ספק שמכאן למד. וכוונת הש"ס לתרץ מתני' דהל"ל סתמא ארבע מיתות נמהרו ול"ל למתנייא לב"ד פשיטא. ועוד הא באמת לכל ישראל נמכרו כל החוטאים באיזה מיתה יומתו וקאמר דבא למעט המלך שאינו רשאי להרוג אלא בסייף. אך קשה הא דרשות למלך להרוג הממרה את פיו ילפינן מדכתיב כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. והיה נראה לומר קסבר הירושלמי הא דאמרינן כל מיתה האמורה בתורה סחם אינה אלא חנק הוא מטעם אי אתה רשאי להחמיר כו' וכר' יאשיה לקמן ובבבלי דף נ"ב אם כן לר"ש סתם מיתה בסייף לכן אין למלך רשות להרוג אלא בסייף אך קשה מ"ש דנקט שימועתיה אליבא דר"ש. הל"ל שאין המלך רשאי להרוג אלא בחנק וכרבנן ועוד הא קיימא לן כרבנן ואפילו הכי פסק הרמב"ם שאין למלך רשות להרוג אלא בסייף. ועיין בתוס' דף נ"ב ע"ב בד"ה קמיפלגי כו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:3:1)

**ורבנן אמרין כל שם ארוסה כו'.** עי' בקונט'. ורש"י כתב בסוגיין בד"ה ומדאפקה כו' ויש להקשות איך ילפי מהכא דסקילה חמורה א) הא לא קמה לרבנן דארוסה בת כהן בסקילה אלא משום דסברי סקילה חמורה. ומפני קושיא זו דחק בפירוש הסוגיא ע"ש. ול"נ דשפיר דייקי מהכא דאי שרפה חמורה קשה גז"ש דאביה אביה ל"ל וליכא למימר דאיצטרך דשרפה חמורה מסייף וכדאמרינן התם בש"ס לרבנן נאמר אביה בסקילה ונאמר אביה בשרפה מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמורה בשרפה שרפה חמורה מסייף הא סתמא דקרא משמע אחת ארוסה ואחת נשואה יוצאת לשרפה דכתיב בת כהן סתמא וכיון דאפקה רחמנא ארוסה בת כהן מסקילה לשרפה ש"מ שרפה חמורה מסקילה ממילא שמעינן נשרפה חמורה מסייף מק"ו מסקילה מה סקילה חמורה מסייף שניתן למדיח שרפה החמורה מסקילה לא כ"ש דחמורה מסייף אלא ש"מ נשואה יצאה לשרפה ולא ארוסה וסקילה חמורה ושפיר איצטרך גז"ש דאביה אך קשה הא איצטרך גז"ש למעט פנויה וכדאמר ר"ע (דף נ"א ע"ב) יכול אפי' פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. וכ"ת סברי רבנן למעט פנויה לא צריך קרא דילפינן בנין אב מבת ישראל מה מצינו בבת ישראל שלא ענש מיתה אלא בארוסה ונשואה אף בת כהן כן וכה"ג אר"ש שני כללות נאמרו כו'. י"ל כה"ג לא אמרינן מה מצינו דא"כ קשה מאי קאמר ר"ע יכול אפי' פנויה לכך נראה דסברי רבנן סתמא דקרא מוקמי ליה בארוסה וכדאמר ר' ישמעאל מה כשהוציא כו' ובת אוקמינן שלא לחלק בבנותיהם וכדר"י ואית להו גז"ש אביה וקשיא להו שפיר גז"ש ל"ל פנויה אימעיט ממילא כמו נשואה אלא ודאי סקילה חמורה וצריכין למוקמי קרא בנשואה דוקא וגז"ש לאשמועינן שריפה חמורה מסייף וא"ת נימא גז"ש אתי למעט פנויה ומדאיצטריך גז"ש למעט' פנויה ש"מ קרא קאי נמי אנשואה ולא ילפינן בת כהן מבת ישראל בבנין אב ודלא כר' ישמעאל ולעולם שרפה חמורה דהא השתא נמי צ"ל דליתא לבנין אב וארוסה בסקילה וי"ל דסברי רבנן מ"מ מהני הבנין אב מבת ישראל למעט פנויה כמו דפנויה בת ישראל אין בה מיתה ה"נ פנויה בת כהן ולא תיקשי לך א"כ לר"ע מיעוטא ל"ל דר"ע סובר מדסתם קרא אחת ארוסה ואחת נשואה במשמע ולית ליה בנין אב דר"י קשיא ליה שפיר יכול אפילו פנויה אבל רבנן אית להו מה מצינו אלא מדסקילה חמורה כדדייקינן מגז"ש ע"כ לומר דלא קאי בנין אב אארוסה אבל אפנויה כדקאי קאי. לפ"ז מיושב שפיר קושית תו' בד"ה קסברי כו' ובד"ה נאמר כו'. וא"ת מאי פריך הש"ס לר"י האי את אביה היא מחללת ל"ל דלמא איצטרך אביה לגז"ש ללמד דשרפה חמורה מסייף וכמ"ש וי"ל הא ר"י על כרחך כר"ש ס"ל דשרפה חמורה דאמר ארוסה בת כהן בשרפה ובת ישראל בסקילה א"כ תו ל"צ קרא דשרפה חמורה מסייף דאיכא למילף מק"ו מחנק כר"ש. וכ"ת סובר ר"י כרבנן מדיחי עיר הנידחת בסקילה תו ליכא למילף ק"ו מחנק כר"ש. דהא עדיין איכא למילף ק"ו מסקיילה דחמיר מסייף דהא מדיח בסקילה וכ"ש שרפה. ומהרש"א כתב אהא דאמר הגמ' לר"ש שרפה חמורה מסייף כו' אמרת וכי איזה כו' ולא בעי למילף בגז"ש דאביה כו' דהא ר"ש נמי אית ליה גז"ש משום דסקילה גופה כו' ע"ש עדיפא מיניה הל"ל למה ליה לר"ש למילף מחנק דצריך לומר תחלה וכי איזה כח כו' והדר יליף בק"ו ה"ל למילף מיד בק"ו מסקילה. ומ"ש המהרש"א לתרץ קושית תו' בד"ה נאמר כו' ולפמ"ש תו' בד"ה קסברי כו' דסייף דאיבא בהדי ממונם אבד חמור ע"ש ונראה קושית תו' היא מתלת אנפין חדא במה מצינו אית לן למילף ארוסה בשרפה וכר"י שנית סתמא דקרא משמע כל שם בת כהן. שלישית אי אמרינן דלא קאי גז"ש אארוסה מפקינן גז"ש מפשטא דגבי ארוסה כתיב אבל שתהא שרפה חמורה מסייף והו דבר שלא נאמר בקרא וטפי מסתבר למוקמי גז"ש דקאי אדבר המפורש בקרא מאי קאמרת אפ"ה פושט יד בעיקר עדיף נימא פושט יד בסקילה וגם ממונם אבד אבל סקילה לחוד שרפה חמורה. ולפמ"ש אין צורך למ"ש תו' דממונם אבד גורם שניתן לפושט יד ואפ"ה ל"ק קושית תו'. מיהו מדאמר בסמוך ר"ש דרש כו' משמע דסובר הירושלמי דלאו מבת כהן דייק להו דסקילה חמור או שרפה חמור. אבל דרשות אלו צריכין ביאור ארוך ועמ"ש בקונט':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:4:1)

**כל מיתה שהיא למטה כו'.** בבבלי פריך מידי למטה תני ושני רבא ברשות אביה או חמיה קאמר ופריך הא אידי ואידי ר"ש בשרפה קאמר ופירש"י וע"כ לא מצית למימר ר"א בהא פליג דמהיכי תיתי עליה כו' ומי הוציא נשואה לסקילה אם החמיר הכתוב בארוסה בת כהן שכן היא חמור תחמור בנשואה שהיא קלה ע"כ וקשה הא דהחמיר בבת כהן בשרפה לאו משום חומרא דארוסה הוא אלא מחומרא דבת כהן א"כ נחמיר גם בנשואה בת כהן וע"ק נימא ר"א קדריש ובת ואית ליה מה מצינו דר"י וקסבר אהני מה מצינו שתהא ארוסה בשרפה ואהני ובת לרבות נשואה לסקילה וכ"ת א"כ פנויה נמי וכדהשיב ר"י לר"ע אם משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה י"ל לר"ע הוא דקאמר הכי דלא דריש בנין אב מבת ישראל אבל ר"א דאית ליה בנין אב ודאי דלא מרבינן פנויה דדוקא נשואה מעלינן חד דרגא כמו ארוסה אבל לחדש מיתה לפנויה לא אמר (ועמ"ש בסמוך) לכך נראה דה"ק הא אידי ואידי ר"ש בשרפה קאמר ואין לנו לחדש עוד פלוגתא רביעית בענין זה דהא כבר איתנהו תלתא פלוגתא רבנן ור"ש ור' ישמעאל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:4:2)

**היא בשרפה ואין זוממיה בשרפה.** כתב תו' דף נ"א ע"ב תימא ל"ל לאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה מדכתיב היא ולא זוממיה שמעינן ע"ש ובמהרש"א ונראה אי מדכתיב היא ה"א ולא זוממיה בשרפה אבל בסייף ליהוי דמן הסברא יש לנו לחייבם בשרפה מכאשר זמם ואין להקל עליהם אלא מאי דמפרש בקרא לכך איצטרך לאחיו ולא לאחותו. וכ"ת מכדי ר' ישמעאל הוא דאמר לאחיו ולא לאחותו ואיהו כר"ש ס"ל דשרפה חמורה מסתמא סבר נמי כוותיה דסייף קיל כמ"ש תו' דף נ"ב ע"ב א"כ אין לטעות לחייב זוממיה בסייף י"ל הא לר"ש איצטרך למעט דלא נחייבם בסקילה דקל משרפה מלעשות ה"א דוקא היכי דמעידין נמי על הבועל וכ"ת נימא היכא דליכא בועל בסייף וכקושית המהרש"א וי"ל כיון דמיעט קרא דלא בעינן כאשר זמם ממש היכא דאיכא בועל כי מיעט היא אף מסייף מיעטו והוא בחנק כבועל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:4:3)

כיוצא בהם כו' וז"ל התוספתא סוף מכילתין כל הזוממין והבועלין מקדימין לאותה מיתה אם לסקילה סקילה אם לשרפה שרפה בד"א שהוא כיוצא בהן באותה מיתה כיוצא בהן בסקילה הוא והן בסקילה כיוצא בהן בשרפה הוא והן בשרפה כיוצא בהן בחנק הוא בשרפה והן בחנק. ונראה דה"ג בד"א שהיא כיוצא בהן באותה מיתה כיוצא בהן בסקילה הוא והן בסקילה כיוצא בהן בשרפה הוא והן בשרפה כיוצא בהן בסייף הוא והן בסייף אבל בחנק היא בשרפה והן בחנק דה"פ והבועלין כל הבועל בעילת איסור מיתת הבועל כמיתת הנבעלת וכן מיתת הזוממין בד"א שהזוממין באותה מיתה שהעידו בשהבועל באותה מיתה שחייבת הנבעלת כיוצא בהן בסקילה שוין החוטא והעדים לנבעלת וכן הדין בשרפה וכן הדין בסייף אבל בחנק היא בשרפה והוא והן בחנק וק"ק הא גם בשרפה כן הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:1:6:1)

**רבנן דרשין כו'.** עי' בקונט'. וקשה לפמ"ש תו' אנשי עיר הנדחת אף שפושטים ידן בעיקר נידונו בסייף דכיון דממונם אבד הוי כסקילה א"כ אין כאן ק"ו וי"ל כל זמן דלא ידעינן דסייף קל אמרינן מסברא כיון דיש בו חומרא זו דממונן אבד מיתתו נמי חמורה וכ"כ תו'. וכה"ג צ"ל למסקנת הבבלי סייף חמור מחנק משום פושט יד בעיקר עדיף ולא אמרינן משום דממונם אבד די בסייף:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:2:1:1)

**קשה לתוך הרכה.** עי' בקונט' וכ"פ רש"י והרמב"ם פי' קשה בתוך הרכה כדי שלא יצטער בשרו בקשה. וזהו כפירש"י. ואני תמה הא מפורש בגמרא שהטעם שלא ימות בחניקה. ואפי' בכה"ג שנותן קשה לתוך הרכה חשש ר"י כדתנן בסיפא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:2:1:2)

**וחומרת לתוך בני מעיו.** עיי בקונט' וכ"כ הר"ב וקשה בגמרא יליף ליה מוימותו כעין מיתה. ורש"י פי' בפסוק ויקריבו וישאום בכתנותם של מתים שלא נשרפו בגדיהם אלא נשמתם כמין ב' חוטין כו'. וכתב המהרש"א וקשה מסוגית הבבלי משמע למ"ד נשמתן נשרפת וגופן קיים לא אמרינן כמין ב' חוטין כו' ע"ש. ונראה כוונת רש"י לומר בכתנותם משמע של מתים דכתיב קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה וקשיא כיון דכתיב אל מחוץ למחנה ל"ל למכתב מאת פני הקדש (ומה שפירש"י דהיינו כאדם האומר העבר את המת מלפני הכלה מ"מ קרא יתירא הוא) אלא ודאי כר"ע דאמר בפנים מתו והטילו חנית של ברזל וגררם והוציאם לחוץ נמצא שני מיני הוצאה היו אחת בגרירה ואחת נשיאה ממש וה"ק שאו מאת פני הקדש בגרירה ואח"כ אל מחוץ למחנה נשיאה ממש. ואי ס"ד גם בגדיהם נשרפים א"כ במה גררום והוציאם לחוץ ש"מ בגדיהם היו קיימים ובכתנותם של מתים קאמר. וקשיא א"כ ותאכל אותם ל"ל דליכא למימר קמ"ל אותם ולא בגדיהם כדמשני הבבלי הא שמעינן הכי מכתנותם וצ"ל אותם למעט שלא נשרף גופן אלא נשמתן. לפ"ז קשיא וימותו ל"ל לכתוב ותאכל אותם לפני ה' דללמד כעין מיתה שהיה גופן קיים לזה ל"צ קרא דמאותה שמעינן אלא ללמד שהיה כעיי מיתה ממש ולא ניכר מבחוץ כלום והיינו שנכנסו כמין שני חוטין לתוך חוטמן כו' וזה ברור. ותו' כתב בסוגיין בד"ה ההיא כו' וי"ל שלדן קיימת הוי כו' ע"כ. ותימא אי ס"ל כהרמב"ם פ"ג מהט"מ דבעינן שתהא השדרה והצלעות קיימין מאי פריך הש"ס אותם ל"ל לישני איצטרך ללמד שהשדרה והצלעות היו קיימן ואי כפרש"י ס"ל דאמרי בעינן שתהא הצורה קיימת קשה הרי על רגליהן עמדו והאש נכנס לתוך חוטמן א"כ כשנשרפו נפלו ונשתנה הצורה ע"י שנתפזר האפר ומבואר ברש"י ותו' צדה (דף כ"ח) שאפר שרופין אינו מטמא אא"כ לא נתפזר דבר מאפרן וצבור במקום שאין הרוח שולט בו וצורת האיברים ניכרים. ולפמ"ש לעיל ס"ל לר"ע בני אהרן נשרפת נשמתן וגופן קיים ל"ק קושית תו' דר"ע הוא דאמר מישאל ואלצפו היו. ואביי לר"א דפליג אר"ע בת"כ לק"מ דתנן אהלות פ"ב אפר שרופין ר"א מטמא ברוב וחכמים מטהרים אם אינו שלם אבל כשהוא שלם טמא לר' יוחנן כמ"ש תו' בנדה שם. ור"ל דפליג התם סובר דליכא למילף מידי מעדת קרח כמפורש בסוגיין בבבלי ש"מ דסובר שרפת בני אהרן נשמה וגוף קיים א"כ אין מקום לקושית תו' ועמ"ש ירושלמי נזיר [פ"ז ה"ב ד"ה דהא פשיטא לן] ובחידושים הארכתי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:2:3:1)

**בפתילה של בעץ.** כתב בגליון תרגום ירושלמי של בדיל הוא בעצא ע"כ אמת שכן כתב הערוך אבל מסיים בה ותרגום שלנו אבצא. והוא הנכון שהרי בסמוך מפורש מאי בעץ. ויש לתמוה מהרמב"ם שכתב פט"ו מה"ס ומתיכים את הבדיל ואת העופרת וכיוצא בהן והוא זורק לתוך פיו ויורדת ושורפת בני מעיו ע"כ. ובסמוך מפורש שהבדיל לא היה יורד לתוך מעיו אלא של נפט היה וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:2:5:1)

**כד הוה מהלך עם ר' כו' עי' בקונט'.** וקשה מאי ראיה מייתי דלמא כשהיה בן שלשים העיד מה שראה בקטנותו ולעולם מעשה אחד היה. ועוד הא ראב"נ היה בזמן הבית שר' צדוק אביו בזמן הבית היה כמפורש בבבלי גיטין דף נ"ו ור' היה קרוב לשמנים שנה אחר החרבן וראב"צ היה מכת הראשונה ור' סוף תנאים היה. גם בבבלי יומא דף ע"ט מייתי להך ברייתא וה"ג שם אמר ר' כשהיינו לומדים תורה אצל ר"א בן שמוע הביא לפניו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:2:5:2)

**ואכלנו אכילת עראי חוץ לסוכה.** כתב המג"א א"ח סי' תרל"ט ס"ק ו' משמע דסובר הרא"ש אפי' מ"ד פירי בעי סוכה דוקא בכביצה וקבע עליהם סעודתו ולמד כן מהא דיומא דף ע"ט דאמרינן אכילת עראי אין אכילת קבע לא. וצ"ע הא לעיל מיניה קאמר ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה משמע למ"ד כביצה פירות חייב אפי' לא קבע עליהן דאל"כ לא פריך מידי דדלמא ר"ג אכלן דרך עראי דומיא דטעימת התבשיל וצ"ע ע"כ. ולא ידעתי מאי קאמר ודאי ראיית הרא"ש נכונה מדחזינן ר' וראב"צ או תלמידי ראב"ש אכלו פירות עראי חוץ לסוכה ש"מ פירות מותרים לאכול עראי חוץ לסוכה. וכ"ת פחות מכביצה הוו מדקאמר הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום כו' משמע שהיו הרבה דלאו אורח ארעא להביא פחות מכביצה. וש"מ אפילו מידת חסידות ליכא להחמיר לאכול פירי עראי בסוכה דא"כ אף רבי וראב על עצמם. מעתה ליכא לשנויי ר"ג אכלן דרך עראי א"כ קשה למה החמיר על עצמו דהא פירות באכילת עראי אין לה"צ היו מחמירים חמיר כלל אלא ר"ג דרך קבע אכלן ופריך שפיר וזה ברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:3:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:3:1:1)

**רי"א ניוול הוא זה.** כו'. כתב תו' לא קרי לה ניוול אלא משום דכתיב בחוקותיהם לא תלכו כדמוכח בגמרא ע"כ וקשה הדבר לאמרו שיקרא ניוול משום שהוא איסורא ונראה רש"י פי' בפסוק ואתה תבער הדם הנקי מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנערפה העגלה ה"ז יהרג. וכתב תו' כתובות דף ל"ז סוגית הש"ס קשיא לרש"י דמוקמי ואתה תבער להקיש שופכי דמים לעגלה ערופה מיהו י"ל סוגיא דכתובות אתיא כמ"ד חנק חמור כדמוכח פרק ארבע מיתות דלמ"ד חנק קל יליף סייף ברוצח מנקום הלכך לדידיה אייתר ואתה תבער לנערפה העגלה כו'. ע"כ. וקשה הא אף למ"ד סייף קל איצטרך ואתה תבער דאף דשמעינן מנקם ינקם שיהא בסייף מ"מ עדיין ה"א דברזייה מיברז אבל לא מן הצואר וה"נ משמע לשון הש"ס דקאמר מנין למומתין בסייף שיהא מן הצואר ת"ל ואתה כו' משמע אף דידעינן שהן בסייף צריך קרא שיהא מן הצואר ש"מ דהך סוגיא אזלא למ"ד סייף חמור דלמ"ד סייף קל קשיא מכדי מומתין בסייף מאן נינהו רוצח ועיר הנידחת כדתנן לקמן פרק הנשרפין ועיר הנידחת שמעינן שיהא מן הצואר מלפי חרב ומואהבת לרעך כמוך כדאמרינן בש"ס ורוצח אין לן קרא שיהא בסייף. ודוחק לפרש מנין למומתין בסייף קאי אעבד כנעני. ועוד לסברת תו' למ"ד סייף חמור לא צריך קרא למומתין בסייף שיהא מן הצואר אי דילפינן מעיר הנידחת או מסברא א"כ גם למ"ד סייף קל לא צריך קרא לעבד שיהא מן הצואר. אלא ודאי לכ"ע צריך קרא שיהא מן הצואר ולא פריך הש"ס הניחא כו' אלא אהא דיליף סייף לרוצת מק"ו מעבד אבל ה"נ דאיכא לאקשויי נמי למ"ד סייף קל פריך מנ"ל שהוא מן הצואר וכן מוכח מסוגיין דאף למאן דיליף מנקם ינקם שהוא בסייף איצטריך קרא דע"ע. ויש לומר שזה כוונת תו' שכתבו רש"י פי' כמ"ד סייף חמור. ולא תיקשי לך א"כ ה"ל לש"ס למימר הניתא למ"ד חנק חמור אלא למ"ד חנק קל ואתה תבער ל"ל לזה כתבו המ"ל הניחא כו' אלא שעדיין קשיא אפילו כי כתיב קרא שיהא בסייף לא ידעינן שהוא מן הצואר דאם יתחב סכין בלבו נמי הוי מיתה יפה א"כ אף למ"ד סייף חמור איצטריך ואתה תבער שיהא מן הסייף. וזה שכתבו מברור לו כו' לא שמעינן מן הצואר א"כ ליתא למ"ש לתרץ דברי רש"י. ונ"ל גם דעת רש"י שיהא רוצח בסייף ומן הצואר ילפינן מע"ע אבל לא מגופא דקרא יליף דאיצטריך לנערפה העגלה כו' והא ליכא למילף מולארץ לא תכופר דאיצטרך לכדרבא בכריתות דמביאין ע"ע אף לאחר שעבר עליו יה"כ אלא דרוצח בסייף ומן הצואר בגז"ש יליף ליה מובערת כמפורש בגמרין. והדר ביה מגז"ש דנקם. ולפמ"ש נראה דה"ק ר"י ניוול הוא זה בתמיה וכיון דלא ניוול הוא ל"ל ואתה תבער כיון דכבר שמעינן שהוא בסייף מנקם מסברא שהוא מן הצואר זו מיתה יפה וברזי מיברז ליכא למימר דאחרי דכתיב חרב בהו דילפינן מעיר הנדחת אלא ודאי ואתה תבער אתי לאשמועינן שיהא בקופיץ דומיא דע"ע א"ל ממול עורף לא דכתיב ואהבת לרעך כמוך ואמרו לו אין לך מיתה מנוולת מזו טפי יש לנו לומר חנק חמור א"כ איצטרך ואתה תבער. ללמד שיהא בסייף מלומר שימות במיתה מנוולת כזו שלא ככתוב ואהבת כו'. ולא תיקשי לך הא שמעינן דסייף חמור שניתן לפושט יד כדאמר בבבלי דף נ' י"ל שאני התם שגם ממונם אבד דהכי אמרינן בשרפה ועיין בתו' שם בד"ה קסברי רבנן כו' (ועמ"ש לעיל בד"ה כו'). והיינו דתניא בברייתא אמר ר"י יודע אני שמיתה מנוולת היא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחוקותיהם כו' ולכך מוטב לומר דהכא גזירת הכתוב הוא להורגו במיתה זו ולא שייך ביה ואהבת כו' מלעקור מקרא בתורה ובחקותיהם וגו' ונכון הוא. ומ"ש מהרש"א ברש"י כתובות דף ל"ז ע"ב ברש"י בד"ה ואתה תבער בתר עריפה כתיב שר"ל שאין כאן מקומו אלא משום דבתר עריפהיכתיב מייתי ליה הכא אבל לפמ"ש תוס' לק"מ כו' ע"ש. דברי תימא הם הלא כוונת רש"י מבואר בתר עריפה כתיב ואיכא לאוקמיה דבא ללמד שאם נערפה העגלה הורגין אותו אבל השתא דקאמרת דשמעינן כן מדכתיב בדם שופכו קשיא שפיר ל"ל. ועי"ל דקאי אהא דתניא ת"ל ואתה תבער הוקשו ש"ד לע"ע לא תיקשי לך מה ענין ואתה תבער לע"ע לכך קאמר דבתר עריפה כתיב וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:3:2:1)

**נאמר כאן ובערת כו' עיין בקונטרס.** משמע דאף דכתיב גז"ש דובערת איצטריך נמי גז"ש דנקימה דה"א מה להלן בקופץ ומול עורף ה"נ כן אע"ג דכתיב ואהבת כו' ברור לו מיתה יפה סד"א אתי גז"ש ואפקי' לכך איצטרך גז"ש נקימה. וכ"ת א"כ הניחא למ"ד סייף חמור אבל למ"ד סייף קל נימא דוקא עבד הוא דסגי בסייף אבל בן חורין לאסגי בסייף וי"ל מגז"ש שמעינן רוצח בהתזת הראש א"כ אין לחלק בין עבד לבן חורין אבל בבבלי משמע מפורש אף בלאו גז"ש נקימה ילפינן מע"ע שיהא בסייף ומן הצואר מדכתיב ואהבת ולא אמרינן אתא גז"ש ואפקיה דאיכא לאוקמי גז"ש שיהא בהתזת הראש ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:4:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:4:1:1)

**ונותנין סודר הקשה לתוך הרכה כו'.** וקשה הא אמרינן לעיל (בהלכה ב') לכך צריך הרך כדי שלא ימות וזה שייך דו קא בשרפה שהיא הכוונה כדי שיפתח פיו אבל כאן בחנק שהכוונה שימות ע"י החניקה קשיא יתן הקשה בפני עצמו. וראיתי להלח"מ שכתב פט"ו וקשה בנחנקין למה משקעין בזבל דהרי אין שם פתילה לומר שתפול על בשרו כמו בשרפה ולמה בסודר רך דא"צ לפתוח לתת הפתילה לפיו ואין שם אחד מטעמים אלו ואפשר כיון שתקנו כן בנשרפין דדמו לנחנקין לא רצו חכמים לשנות ותקנו כן בנחנקין ע"כ וקשה א"כ ה"ל לר"י ליפלוג גם בנחנקין דהא לדידיה לא היו עושין כן בנשרפין ועוד איך נאמר כדי שלא לשנות דחו מצות ואהבת שהדבר ברור שע"י הקשה לחוד ימות מהרה וזהו מיתה יפה לו. ועוד הא אלו לא היו משקעין אותי בזבל אין ספק שהיה מנענע עצמו בכל כוחו והיה מאריך במיתתו ולכך נטלו סודר הרך שלא לחבל גרוגו וינוול ומוטב להאריך מספק קצת מיתתו מלנוולו כל כך. מיהו זהו לשיטת רש"י אבל לירוש' קשה. והרמב"ם שם כתב מצות הנשרפין כו' ונותנין סודר הקשה לתוך הרך וכורך על צוארו ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותת את פיו ומתיכים את הפתילה והוא זורק לתוך פיו כו' ע"כ. וקשה כיון שאין משיכה זו ענין המיתה למה יעשו העדים כן ובסיפא כתב והוא זורק כו' הל"ל והן זורקין דזהו ודאי חובה על העדים לעשות כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה כו' וע"ק בחנק לא כתב שימשכו העדים הסודר ופשוט הוא שבחנק צריכין העדים למשוך הסודר וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:4:2:1)

**לא מפני שהיא קלה כו' עי' בקונט'.** וקשה הא בבבלי דף נ"ב ע"א מסיק דלכ"ע או שרפת בני אהרן או שרפת עדת קרח היתה שרפת גוף ונשמה ובתרווייהו כתיב מיתה הרי שגם מיתה ביד"ש יש בה רושם. ואף דקא' התם שרפה ליכא למימר מדאמר רחמנא בת כהן בשרפה הא לאו בת [כהן אינה בשרפה]. מ"מ אין למילף היקש ממיתה בידי שמים וי"ל מסתם מיתה האמורה בידי שמים יליף אבל בעדת קרח ובבני אהרן מפורש בהו קרא לכל אחד כדאית ליה כמפורש שם בגמרא. וכ"ת כיון דמצינו גם במיתה בידי שמים מיתה שיש בה רושם נאמר גם בסתם מיתה שיש בה רושם י"ל כיון דקיי"ל מיתת ב"נ אינה אלא בחנק כדיליפינן מקרא דשופך דם האדם באדם וער היה דינו כבן נח מסתמא בחנק מת א"כ שפיר ילפינן מיניה דסתם מיתה בידי שמים היא בחנק. אך לשון הש"ס לא משמע הכי. גם יש לתמוה מרש"י דמייתי קרא וימת גם אותו והיה לו להביא וימיתהו ה' דמוקדם בקרא. וא"ל ער לא מת בחטאו אלא מיתת טבעית מת דא"כ מאי וימיתהו ה' ומדכתיב גם אותו שמעינן דבחטא אחד מתו וצ"ע. ותו' כתבו דף נ"ג בדנ"ה קמיפלגי כו' דדלמא ה"מ ארוסה כו' וכתב המהרש"א ק"ק כיון דאית ליה לר"י בנין אב כו' אי ס"ד נשואה בשרפה א"כ לא הוציא ארוסה בת כהן מנשואה בת כהן ע"ש. ונראה השתא דקיימינן שארוסה קיל מנשואה כיון דאמרינן שארוסה בת כהן בשרפה אין כאן בנין אב שאין כאן חומרא להחמיר בנשואה יותר מארוסה ובארוסה בת כהן החמיר הכתוב משום חומרא דכהונה. ומה שתירצו תו' וי"ל אין סברא להחמיר בנשואה בת ישראל טפי מבארוסה אע"ג דפריך הכא אימא שרפה ה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני ע"כ תימא הא לא ידעינן דשרפה חמורה אלא מארוסה בת כהן שיצאה מכלל ארוסה בת ישראל א"כ קושית המקשה אימא שריפה ונשואה בשרפה וארוסה בסקילה שהיא חמורה ומשני מדאמר רחמנא בת כהן בשרפה והיינו ארוסה דנשואה ל"צ קרא ש"מ שרפה חמורה מכלל דהאי לאו בשרפה דא"כ תהא נשואה בת ישראל חמורה מארוסה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:2:1)

**אבל אם היו נשים הרבה כו'.** וקשה מי איכא למ"ד ידיעות וגופן מחולקין שאינו חייב על כל אחת ואחת ועוד מי גרעו גופין מחולקין מאשה אחת שבא עליה וחזר ובא עליה בשתי העלמות דחייב שתים כדאמרינן בסמוך ועוד מתי משני לא נצרכא אלא בהעלם אחד משמע דוקא באשה אחת ושמות הרבה הוא דחייב שתים בהעלם אחד אבל נשים הרבה והעלם אחד אינו חייב אלא אחת והא ודאי ליתא כדתנן כריתות פ"ג הבא על חמש נשיו נדות בהעלם אחד חייב על כל או"א. ונראה דה"ג אבל באשה אחת והעלמות הרבה כו' דה"פ ר"ש בעי מי אמרינן מתני' בשתי שמות אפי' הוא לבד בשתי העלמות והיא בהעלם אחד אבל באשה אחת ושם אחד ובעל וחזר ובעל והוא בשתי העלמות כיון שהיא בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. א"ל מתני' קמ"ל בשתי שמות אפי' בהעלם אתד חייב שתים אבל באשה אחת בהעלם אחד הוא דפטור אבל בשתי העלמות לעולם חייב שתים ואפי' היא בהעלם אחד כיון שהוא בשתי העלמות. והא דמסיק לפום כן צ"ל חייב על כל או"א. נראה דקאי אמתני' דכריתות וה"ק מתני' איצטרך לאשמועינן בחמש נשים נדות חייב על כל או"א דסד"א כיון שהן אינן חייבין אלא אחת אף הוא כן קמ"ל ודוחק לכך צ"ל דקאי אדר"ש דס"ד למוקמי מתני' דידן בשתי העלמות לא תיקשי לך ל"ל מתני' פשיטא דהא אפי' באשה אחת הדין כן וקאמר דמיבעיא ליה דלמא קיי"ל כדר"ל ואיצטרך לאשמועינן בשתי שמות אף ר"ל כר"י ס"ל דחייב על כל או"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:3:1)

**והלא הניחוש והעינון כו' עי' בקונט'.** וקשה הא אינו חייב מיתה על הניחוש ועינון ולא חטאת על הכישוף א"כ מאי לחלק דקאמר הכא. ונראה שכתב הרמב"ם פי"א מה' עכו"ם הלכה ט' איזהו חובר כו' או שעשה מעשה עם דבורו ה"ז לוקה שנאמר לא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושם הלכה ט"ו כתב מכשף חייב סקילה כו' לא עשה מעשה לוקה מכת מרדות מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ע"כ. וקשה א"כ למה ילקה חיבר אלאו זה. ומן התימא על הכ"מ והלח"מ אחרי שהאריכו בענין זה לא הרגישו בקושיא זו גם בתירוצם אינה מתורצת. ולפום סוגיין ניחא כיון שיצאו ניחוש ועינון מן הכלל לחייב עליהן מלקות (ועי' בכ"מ) לא על עצמן יצאו אלא [על] הכלל כולו [יצאו] לפיכך גם חובר חבר חייב מלקות אלא מכשף לחוד פטור ממלקות דלגביה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד והבן ובירוש' שבת פליגי אם שני דברים היוצאים מן הכלל מלמדין או לא. וקשה הא תניא (ומביאו בבבלי בפרקין דף ס"ז) א"צ ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא את זה לסקילה אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מנשף בסקילה. הרי דאפי' שני דברים שיצאו מלמדין. מיהו נראה לקמן סוף בפירקין דירושלמי לית ליה הך ברייתא. ועי' מה שכתבתי שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:3:2)

**והכתיב ואיש אשר ישכב כו'.** כתב בגליון דה"פ ל"ל דיצא לידון בערייה דהא בנדה פרע הכתוב עיקר חיובא משום העראה דהא אפי' נגיעה אסורה וא"כ למה יצאה ומשני אין ה"נ דהיינו יודעין דחייב המערה אבל מיתה לא היינו יודעין שלא תאמר כו' ע"כ. ודברי תימא הם דהא דנדה אסירה בנגיעה אינה אלא מדרבנן. ומאי קאמר בנדה פרט הכתוב כו' הא קושית המקשה היא דלא לפרוט בו העראה. ומאי משני דאיסורא היינו יודעין הא אי לאו דיצא אפי' איסורא לא שמעינן. והדבר פשוט דפריך כיון דיצאה אחותו לידון בהערייה על הכלל כולו יצא א"כ נדה ל"ל ומשני שלא תאמר כו'. אלא אף לפי הגירסא בשבת וכמ"ש בקונט' קשיא מאי טומאה דקאמר הש"ס הא כל עריות כתיב בהו טומאה דכתיב בתר כולן אל תטמאו בכל אלה כמפורש בבבלי יבמות דף י"א ע"א ע"ש ברש"י ובהך פרשתא כתיב נמי נדה משמע דקאי נמי עליה. לכך נראה דגרסינן שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה ולא משום ערוה לא נעשה בה כו'. וה"פ הואיל ואין בה אלא משום טומאה ואין בה משום ערוה דהכל מודים בבא על הנדה שאין בניה ממזרין כמפורש בבבלי יבמות דף מ"ט סד"א לא נעשה בה מערה כגומר לכך צריך קרא. אך קשה דגרסינן בירושלמי יבמות [פ"ו ה"ב] ר' בון בר ביסנא כו' נאמר כאן לקיחה לא יקח ונאמר בשומרת יבם ולקחה לו לאשה מה לקיחה האמורה בשומרת יבם עשה בה את המערה כגומר והוולד כשר אף לקיחה שנאמר כאן עשה בה את המערה כגומר והוולד כשר. א"כ נדה נמי נילף משומרת יבם בגז"ש דקיחה. וי"ל סוגיא דהכא אליבא דר' ישמעאל דאמר אין למדין למד מן הלמד א"כ ליכא למילף משומרת יבם דאיהו גופיה ילפינן בהיקישא מאחותו או בדבר שיצא מן הכלל וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:3:3)

**כל אתר דאת מר כו'.** עי' בקונט' וכ"מ לשון הש"ס שחלוקין הן היכא דכתיב ערירים יהיו והיכא דכתיב ערירים ימותו. אבל בבבלי פ' הבא ע"י דף נ"ה גרסינן רבה רמי כתיב ערירים יהיו וכתיב ערירים ימותו הא כיצד יש לו בנים קוברין אין לו בנים הולך ערירי ואיצטרך למכתב ערירי יהיו כו' משמע דכל אחד איצטריך לחבריה ואין חילוק ביניהם. גם מבואר שם ערירים יהיו משמע בנים שיש להם בשעת החטא ימותו אבל בנים אשר יולדו לו מחטא ואילך לא מייתי וערירים ימותו משמע בנים הנולדים לי מחטא ואילך ימותו אבל בנים דמעיקרא לא מייתי. וזה היפך ממשמעות לשון הירושלמי ועממ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:4:1)

**דודתו לצורך יצאה כו'.** כתב תו' ריש יבמות אהא דקאמר בסמוך אשה שיש כו' יצא אשת אחיו מאמו כו' וקשה מדתנן התם אשת אחיו מאמו פוטרת צרתה ש"מ שהיא בכרת דבחייבי לאוין סבר תנא דמתני' דחולצת ותירץ הר"מ דלא אתי למעוטי אלא מערירי דכתיב בהאי קרא אבל כרת יש בה ולא יתכן פי' זה לרש"י שאומר כל כרת הוא וזרעו נכרת אלא לריב"א שאומר דאין נכרת הוא וזרעו אלא בעריות דכתיב בהו ערירי ע"ש. וקשה הרי מבואר בסוגיין מאי דדריש ר"ע מדודתו דריש ר"י מנדה ומדודתו ילפינן דפטור נמי מכרת דומיא דדודתו שהיא פטורה מכרת וי"ל הא דדודתו מן האב ולא מן האם ילפינן מגז"ש דודו דודו ובקרא ערות דודו גלה כתיב ערירי א"כ לא ילפינן מיניה אלא למעט. דודתו מן האם מערירי וה"ה אשת אחיו מאמו נמי מערירי הוא דאימעיט אך קשה בבבלי יבמוות דף נ"ד מבואר דודתו מן האם אפילו כרת אין בה ויליף לה מגז"ש דודו דודו וע"ק ל"ל למימר דודתו לצורך יצאה למעט אשת אחיו מאמו הא לגופה איצטרך למעט דודתו מן האם מערירי דוקא ולא מכרת. והא ליכא לאקשויי מאי חזית לומר אשת אחיו מדודתו יליף אימא יצאה דודתו למעט ערוה אחריתי ואשת אחיו מאחותו ילפינן שהיא בין מן האב ובין מן האם וי"ל ילפינן דבר הבא ע"י קידושין מדבר הבא ע"י קידושין ואל תוכיח אחותו שהיא קרובי עצמו וכ"ה בש"ס שם. ומ"ש תו' לא יתכן תירץ הר"ם לפי' רש"י כו'. לפמ"ש בסמוך דסובר הירושלמי היכא דכתיב ערירים יהיו אין העונש שוה להיכא דכתיב ערירים ימותו א"כ י"ל דאתי למעט מערירי דכתיב בנדה אבל לא מכרת א"נ סובר הר"ם דהירושלמי פליג נמי בהא אי בכל כרת זרעו נכרת כי היכא דפליג בערירי כמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:4:2)

**מה דודו שנאמר להלן באחי אביו הכתוב מדבר כו'.** עיין בקונטרס וכן פירש"י בבבלי יבמות דף נ"ד ומדקאמר מוטל עליו יותר כו' משמע דאף על קרובי האם מוטל מיהת מצות גאולה. וקשה הא אמרינן התם אמר קרא ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה. הרי דאין מצות גאולה כלל על קרובי האם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:5:1)

**הרי כאן שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין את ההכרת.** יש כאן חסרון כאשר הגהתי בקונט'. גרסינן יבמות דף נ"ה ר' יוחנן אמר למה יצאה כרת באחותו שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. וקשה הא א"ר יוחנן במכלתין דף צ' לאוין מחלקין א"כ למה יצאה כרת באחותו לחלק תיפוק ליה דלאוין מחלקין וצ"ל כתירוץ הירושלמי דאיצטריך אחותו ללמד על הנשים והא דקאמר לחלק לאו דוקא אלא נקט דרשא. הפשוטה אי לא כתיבי לאוין מחולקין הוה מוקמינן אחותו לחלק רמ"ש תו' במכלתין דף ל"ד. והא דקאמר ולר' יצחק דאמר למה יצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות לחלק מנ"ל נפקא ליה מדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחייב על כל אשה ואשה. צריכין נמי לומר דעיקר קושיתו מנ"ל לרבות הנקבות. ורש"י כתב בפרשת אחרי לא תקרבו להזהיר את הנקבה לכך נאמר לשון רבים. וקשה זהו דלא כר' יוחנן דקיי"ל כוותיה ועוד מאי פריך הש"ס לר' יצחק מנ"ל לחלק תיפוק ליה מלאוין ולרבות נשים שמעינן מלא תקרבו. ועוד יש לתמוה ממ"ש רש"י כריתות דף ג' בד"ה דאמר ר"א כו' ואי קשיא היכן מצינו בעריות אזהרה לאשה כמו לזכר דאשכחן בכולהו לאו פריק הכי שאני התם דכיון דאיהי נמי מתהנייה משכיבה קרינא בה הנפשות העושות אבל משכבזכור דלא מתהני בעי אזהרה ע"כ. איך נעלם ממנו דברי הת"כ והירושלמי דמלא תקרבו ילפינן או מאחותו גם לשון דאשכחן לאו בכולהו אינו מכוון. והא ליכא לאקשויי הא הושוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה א"כ קרא ל"ל לרבות נשים י"ל כמו שתירץ הרא"ם שם כל היכא דכתיב איש צריך רבוי לנשים. ולא מפיו אנו חיין שכך כתבו תו' ב"ק דף ט"ו ע"א. ומ"ש עוד הרא"ם א"נ שאני עריות שכועל האשה שתבעל ופועל האיש לבעול והכתוב הזהיר שלא יבעול כו' והראיה על זה שבזכר צריך קרא לרבות הנשכב והיינו מפני שהפועל השוכב לחוד ע"ש. ואינו נכון דודאי איכא למילף גם הנשכב מלא תקרבו דהא זכר כתוב בפרשתא דעריות וכי היכא דמרבינן אשה ה"נ יש לרבות נשכב. אלא טעמא אחרינא אית ביה כמ"ש תו' יבמות דף נ"ד ע"ב בד"ה בזכור כו' לכך צריך קרא לנשכב כיון שאין דרך ביאה בכך אע"ג דבעלמא ל"צ קרא לחייב האשה הנשכבת ע"כ. ודבריהם אלו תמוהים לפום ריהטא דודאי איצטריך קרא לאשה הנשכבת כדדריש הת"כ מלא תקרבו. אך נראה שכוונתם למ"ש כיון דכתיב לא תקרבו יש לנו למילף גם הנשכב כמו דילפינן מיניה האשה הנשכבת א"ו הטעם משום דאין דרך ביאה בכך. אך הלשון דחוק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:5:2)

**ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין כו'.** וקשה הא לא כתיב לכל הקדשים אלא לאו אחד בקדשים לא יאכל ועוד אחרי שיצאו שלמים ל"ל חלוקה דלאוין לכך נראה דה"ג ויצאו שלמים ויחלקו על כל הקדשים כו' וה"פ ועוד מן הדא מוכח דלאוין אינן מחלקין דשמואל הקשה לר"ז ויצאו שלמים ויחלקו על כל הקדשים אם אכל בהעלם אחד כזית שלמים וכזית עולה או משאר מיני קדשים יהא חייב על כל אחד ואחד והא קדשים אין בהן אלא לאו אחד ושלמים לא יצאו בלאו אלא בכרת לחוד אפ"ה אמר שיצאו לחלק ש"מ חלוקה דכרת הויא חלוקה אבל חלוקה דלאוין לא הוי חלוקה ואף ר"ז לא קאמר אלא לצורך יצאו אבל בלא"ה ה"א שיצאו לחלק. אך קשה מנ"ל להוכיח מהכא דחלוקה דלאו לא שמה חלוקה הא עדיין י"ל חלוקה דכרת הוי חלוקה וה"ה חלוקה דלאו נמי הוי חלוקה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:5:3)

**ולאו מתני' היא כו'.** ירושלמי שבת [פ"ז ה"ב] כתבתי א)וקשה הא תנן ריש פ"ד דמעילה קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה ולחייב עליהן משום פגול ונותר וטמא קדשי ב"ה מצטרפין זה עם זה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה מצטרפין זה עם זה. והכא קאמר משא"כ בקדשי ב"ה ופשטא דשמעתא משמע דממתניתין דמעילה פריך וי"ל לפמ"ש בקונטרס כאן. עיקר קושית הש"ס מהא דמצטרפין כל מיני קדשי מזבח זה עם זה לטומאה א"כ שפיר קאמר משא"כ בקדשי ב"ה דמסיק בבבלי שם הא אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה מצטרפין זה עם זה לא קאי אלא אמעילה אבל לא אטומאה ובשבת שם פירשתי סוגיא זו בכמה מקומות בפנים אחרים ופירושי כאן עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:6:1)

**הזורע והזומר בכלל היו כו'.** בבבלי מ"ק דף ג' גרסינן החורש בשביעית ר"י ור"א חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בהא דא"ר אבין כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל מ"ד לוקה לית ליה דר' אבין ומ"ד אינו לוקה אית ליה דר' אבין. ונמצא ט"ס בפירש"י וכצ"ל כלל ושבתה הארץ ופרט שדך לא תזרע וכלל שבת שבתוך יהיה לארץ וכיון דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל שהפרט בל"ת אינו אלא כלל ופרט ואמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחריני לא. וקשה לדבריו צ"ל דפליגי הירושלמי והבבלי בזה שהרי מפורש כאן שאין בשביעית כלל בתרא. גם מ"ש כיון דנשתנה כו' קשה נימא כ"ע אית להו דר' אבין מ"ד לוקה דרשינן ליה בפרט וכלל וכללא קמא נדחה ומ"ד אינו לוקה סובר כללא בתרא נדחה מפני שנשתנה. וכעין זה מקשים תו' שם אלא שיש ליישב קושיתם הראשונה שמקשים לפירש"י מנ"ל דר' אבין סובר כן ע"ש י"ל אע"פ שאין כאן הוכחה שר' אבין סובר כן מ"מ צ"ל כן לפרש במאי פליגי גם מ"ש ה"ל לשנויי דכ"ע אית להו דר"א וקרא לאו אסמכתא היא ע"ש י"ל פשוט ליה לש"ס דאסמכתא היא מדכתיב לא תזמור וכדדייק רבא התם בבבלי (דף ג') אבל קושייתנו היא קיימת בין על המקשה בין על המתרץ. ונראה עיקר כמ"ש בספרים ישנים דגרסינן אין דנין אותו בכלל ופרט ותו לא. ולפי הגהת המהרש"א בתו' שם צ"ל דאייתי תו' מהירושלמי דליכא כלל בתרא בשביעית ומ"ש תו' בתר הכי חד אמר לוקה לא קאי אירושלמי דלשיטתו מ"ד לוקה לית ליה דר"א ודריש ליה בכלל ופרט וכמ"ש בקונטרס. והר"ש פ"א דשביעית כתב להירושלמי דקאמר טעמא דר"א ושבתה כי' ולמה יצאו כו' היינו דר"א דלא דריש כלל ופרט דאי דרשי א"כ אין בכלל אלא מה שבפרט ולא לקי ע"כ. דברי תימא הם הלא מפורש כאן ובשבט מילתיה דר"א אמר כלל ופרט הוא ש"מ דר"א לית ליה דר' אבין. ואין ספק אלו זכר הר"ש סוגיין לא היה כותב כן ועוד אי לא דרשי' כלל ופרט אף ביוצא מן הכלל לא דרשינן ליה וכמו שאכתוב בסמוך. ועוד הרי מפורש בסמוך ר"י סובר כלל בעשה ופרט בל"ת אין אחד מלמד על חבירו וזה כר' אבין. אלא ר' יוסי מסיק דגם ר' יוחנן לית ליה דר' אבין וכמ"ש בקונט'. והר"ש סיים ובמסקנא דירישלמי מפרש טעמא אחרת שאינו בגמרא שלנו ע"כ ונראה שכיון למ"ש בסמוך בד"ה טעמא כו' ע"ש ומ"ש תו' כלל בתרא לא חשיב כיון דהאי כלל בקרא אחרינא וחשיב בכלל המרוחק כיון דלא הוו בחד קרא דהכי מוכח בפ"ק דפסחים דאיכא מ"ד כיון דהוו בתרי קראי לא דרשינן בכלל ופרט ע"כ. וקשה הרי מפורש כאן דושבתה הארץ ושדך לא תזרע לכ"ע היינו דורשין אותו בכלל ופרט אע"ג שהן בתרי קראי אי לאו דהכלל בעשה ופרט בל"ת ודוחק לומר דהירושלמי כמ"ד כלל ופרט המרוחקין דנין ועוד הא רבא הוא דאמר כלל ופרט המרוחקים בחד ענינא דנין נימא סתמא דש"ס כאביי ולא כרבא. ועוד ליכא מ"ד תרי קראי הוו כלל ופרט המרוחקים אא"כ מפסיק ביניהם דבר אחר אבל דברים הסמוכים אפי' בתרי קראי לד"ה דנין. ומה נכונים דברי הר"ש שכתב ושבתון יהיה לארץ לאו כלל הוא אלא ושבתה הארץ כו' ע"ש. ודעת רש"י שבתון כלל הוא והא דלא קחשיב ושבתה הארץ לכללא קמא שהוא מוקדם בקרא היינו לפי שהיא מרוחק דמפסיק בין הכלל ופרט היתירא שש שנים תזרע שדך כו'. ולפירושי בקונט' נראה עיקר בבבלי כגירסא הישנה דגרסינן אין דנין אותו בכלל ופרט מ"ד לוקה לית ליה דר"א כו' לא דכ"ע לית להו דר"א כו' וה"פ כלל ופרט ושבתה הארץ שדך לא תזרע מ"ד לוקה לית ליה דר"א וה"ל כלל ופרט וכיון שיצאו שני דברים ה"ל ככללא בתרא וכמ"ש בקונט'. (וכה"ג מפורש בכבלי דמכלתין פ' נגמר הדין דף מ"ו גבי כלל ופרט המרוחקין) וכ"ת לפ"ז ה"ל לשנויי דכ"ע לית להו דר"א מ"ד לוקה שני דברים שיצאו מן הכלל ככללא בתרא חשבינן ליה ומ"ד אינו לוקה סובר אפי' שני דברים שיצאו לפרט חשבינן ליהו לא לכלל י"ל ה"ה דהמ"ל הכי אלא חדא מינייהו נקט. תדע דגם לדברי תו' קשה ה"ל למימר דכ"ע לית להו דר"א מ"ד לוקה כלל ופרט המרוחקים דנין וה"ל כלל ופרט וכלל ומ"ד אינו לוקה סובר אין דנין א"כ כ"ל כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא כמ"ש. מיהו אין זה הוכחה כל כך די"ל ניחא ליה למנקט דכ"ע א"ת להו דר"א ומעתה מ"ש המהרש"א וקשה דקאמר יכול ילקה אחרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל ולפי' תו' לכ"ע אין כאן כלל ופרט וכלל ע"כ לפרושי ניחא דבעין כלל ופרט וכלל מיהו הוי. גם לתו' ל"ק דלשיטתם למ"ד כלל ופרט המרוחקין דנין ה"ל כלל ופרט וכלל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:6:2)

**ושני דברים כו'.** כתב תו' שבת דף ע' בד"ה ועל כולן אינו חייב אלא אחת פי' בקונט' משום דה"ל כלל בל"ת ופרט בעשה וקשה כללא נמי כתיב בעשה וביום השביעי תשבות ועוד גבי כלל ופרט דוקא הוא דאמרינן במ"ק דלא דיינינן אבל לגבי דבר היוצא מן הכלל לא אשכחן בשום מקום ע"ש. ונראה סובר רש"י ביום השביעי תשבות אינו עשה די"ל ה"ק קרא ששת ימים תעבוד חובה היא דומיא דב"נ ששבת חייב מיתה וביום השביעי תשבות רשות משא"כ בחריש ובקציר אשבות ודאי חובה משמע. ותדע דש"ס קאמר שם דף ס"ט ע"א דידע ליה לשבח בתחומין ואליבא דר"ע ולא קאמר בעשה דביום הז' תשבות וכקושית תו' שם א"ו כמ"ש. גם מאי דקשיא להו למה לא קאמר דידע לשבת בעשה דושמרתם את השבת. קשה כיון דלא מצינו בשבת אלא לאוין א"כ ושמרתם נמי לאי כדאמרינן בעלמא השמר דלאו לאו ומ"ש תו' גבי יוצא מן הכלל לא אשכחן בשום מקום. תימא הרי מפורש בסוגיין לר"י שני דברים היוצאים מן הכלל אפי' ללמד אין מלמדיו וכן משמע בכולא סוגייא מדת דבר היוצא מן הכלל וכלל ופרט שוין בזה. ותו' כתב מנחות דף נ"ה כלל ופרט המרוחקין אין דנין אבל בדבר היוצא מן הכלל דנין. זהו לשיטתם דמחלקין ביניהם אבל לשיטת רש"י שוין. ואין להאריך עתה בפרט זה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:6:3)

**טעמא דר"י כו' עי' בקונט'.** מיהו הלשון דחוק ונראה דקסבר ר' בא לכ"ע אפילו כלל בעשה ופרט בלא תעשה דנין והכא שאני דאיכא עשה בפני עצמה ובעשה לא דנין הכלל בכלל ופרט כיון שיש עשה נמי בל"ת. ועמ"ש לעיל בד"ה הזרע כו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:7:1)

**ר"י פתר מתני' יכול יהו לוקין על החרישה כו'.** כתב תו' בבבלי מ"ק דף ג' ע"ב בד"ה ר"א אומר חרישה. מהא ליכא להוכיח דר"א אמר אין לוקין על החרישה די"ל ר"א לאשמע הא דאמר לקמן התירו תוספות שביעית הלכך אין לפרש האדרב דימי אלא בחרישה אבל לדידיה ס"ל דלוקין על החרישה ע"כ. הנה לפום סוגיין י"ל כיון דאיכא דמפיך ר"א לדר"י הלכך לא מצי למימר תסתיים דר"א הוא דאמר אין לוקין. ולשיטת או' קשה עדיפא ה"ל למימר קסבר ר"א אפילו לר"ע דיליף תוספות שביעית מבחריש ובקציר תשבות אינו לוקה דהא אינו אלא עשה לכך אין לפרש הא דיכול ילקה על התוספות דקאי אתוספות שביעית. ור"י סובר כיון דגלי קרא דחייב בתוספות כל דין שביעית יש לו כמ"ש תו' שם בד"ה יכול כו'. ור"א סובר אין לדמות התוספות לגוף המצות דהא מצינן בתוספות יוה"כ דגלי קרא שאין בו עונש אלא על עיצומו של יום כמפורש בבבלי פרק יוה"כ דף פ"א ע"ש. ועוד אף לתירוצם קשה מ"מ ה"ל להש"ס להוכיח דר"י הוא דאמר לוקין על החרישה. דאל"כ מאי ס"ד לומר שלוקין על התוספות מדכתיב בחריש כו' הא איצטרך קרא לגופיה לאיסור חרישה אלא ודאי קסבר לוקין על החרישה כמ"ש תו' שם בד"ה שהרי כו' ע"ש. וכ"ת תיקשי למ"ד אין לוקין על החרישה מדר"ע י"ל דסובר הך מ"ד ר' ישמעאל פליג בהא אר"ע וזהו טעם פלוגתייהו ודלא כמ"ש תו' שם בד"ה שהרי כו'. א"נ קסבר אף ר"ע לא אמר אלא לאסור התוספות בעשה ולדברי הכל חרישה בשביעית אסור בעשה וכדא"ר ירמיה בסמוך וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:8:1)

**מתניתא פליגא על ר"א כו'.** וא"ת הא ר"א לא קאמר אלא היכא דאיכא כלל ופרט דבו שייך שפיר לומר דה"ל דבר היוצא מן הכלל אבל הכא כתיב תחלה הפרט השמר פן תעלה וגו' והדר כתיב שם תעשה כו' וי"ל כל דכן הוא דהא הכא ה"ל פרט וכלל דקיי"ל הכלל מוסיף על הפרט פשיטא דיש לנו לומר דהפרט מלמד על הכלל דה"ל בלא תעשה. מיהו קשה נימא סובר ר"א הכא דאיכא נמי פרט בעשה דכתיב נמי שם תעלה בחד קרא לא דרשינן הפרט דל"ת דכתיב בקרא אחרינא וכ"ש למ"ד בכה"ג ה"ל כלל ופרט המרוחקים ועמ"ש לעיל בד"ה הזרע כו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:8:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:8:2)

**לפום כן צריך מימר לחייב על כל אחת ואחת.** משמע דחייב עליהן שלש חטאות אם עשאן בהעלם אחת. אבל בבבלי זבחים דף ק"ז אינו כן. דגרסינן שם א"ר אבהו שחט וזרק לר"י חייב אחת ולר"ע חייב שתים אביי אמר אפילו לר"ע אינו חייב אלא אחת דא"ק שם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת זרק והעלה לר"י חייב שתים לר"ע חייב אחת אביי אמר אפי' לר"ע חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה שחט וזרק והעלה לד"ה חייב שתים. וע"ש בפירש"י וסוגיא זו קשה מנ"ל דשם תעשה ללמד שכולן עבודה אחת דלמא לגופיה אתי לאסור כל עשיות כגון שחיטה הקטרה ניסוך ועוד נימא שם תעלה ה"ל דבר היוצא מן הכלל דהא גם העלאה נכלל בשם תעשה כדאמר אביי בסמוך להכי פלגינהו רחמנא כו' ויצא לחלק כדאמרינן בהבערה לר' יוסי מיהו קשיא זו י"ל כיון שהכלל והפרט בעשה אין לומר שיצא לחלק וללמד על לא תעשה שיהא חייב על כל אחת ואחת אבל קושיא הראשונה קשה. וע"ק מאי קאמר להכי פלגינהו רחמנא כו' דלמא לכך פלגינהו שיהא חייב על העלאה ושחיטה שתים אבל זריקה והעלאה דאתיין מחד קרא אינו חייב אלא אחת וי"ל שיהא חייב על השחיטה והעלאה שתים שמעינן מדחילק קרא שחיטה והעלאה בשני לאוין בהעלאה כתיב השמר פן כו' ובשחטיה כתיב ולא יזבחו עוד כמפורש בבבלי שם דף ק"ו. ואף דרבא יליף אזהרת כולן מהעלאה כדאמרינן שה דף ק"ז. אביי פליג כמפורש שם לגירסת רש"ק. והרמב"ם כתב פי"ט מהל' מעה"ק זרק הדם והעלה האיברים חייב שתים שהרי חלק הכתוב בין המעלה והעושה שהרי נאמר אשר יעלה העולה ונאמר לעשות אותו ע"כ. ותימא הרי בגמרא מפורש דמשם תעלה ושם תעשה שמעינן דפלגינהו קרא. ולפמ"ש יש ליישב דהרמב"ם סובר כרבא ולדידיה צ"ל דלאו משם תעלה ושם תעשה יליף דחייב שתים וכמ"ש. ומן התימא שלא הרגישו המפרשים בזה. גם נראה מדברי הכ"מ שנעלם ממנו אז סוגיא דסנהדרין דף ל"ד ע"ש. וע"ק מאי קאמר שחט וזרק והעלה לד"ה חייב שתים הלא אף בשחט והעלה לד"ה חייב שתים. ואי בא לאשמועינן דאפילו בשלשתן אינו חייב אלא שתים הא מרישא שמעינן ועיין בכ"מ שם ומדברי רש"י סנהדרין דף ל"ד ע"ב בד"ה אף כו' משמע דעל כולם אינו חייב אלא אחת כיון דאתיין מאזהרה אחת. מיהו י"ל כוונתו אשחיטה וזריקה אבל אהעלאה וחדא מאינך חייב שתים וכסוגיא דזבחים. אך לשון הגמרא משמע דלא קאי אאזהרה כלל אלא מדכללן הכתוב. וכ"מ מסוגיא דזבחים ופירש רש"י שם. וכ"ש לפמ"ש דאביי יליף אזהרה מולא יזבחו פשיטא דקשיין דברי רש"י דהא לאביי קיימינן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:5:9:1)

**על דעתיה דכהנא כו' עיין בקונטרס.** וא"ת מנ"ל דסובר זומר לא הוי כנוטע דלמא לא איירי בזומר כלל וי"ל ה"ק מדקאמר כהנא הנוטע חייב משום זורע משמע דסובר נוטע אינו אב אלא תולדה דזורע לפ"ז אין סברא לומר שיהא זומר תולדה דנוטע אלא צ"ל שהיא תולדה דקוצר אבל ר"ז דקאמר זומר כנוטע משמע דתרווייהו אבות נינהו וזורע אב בזרעים ונוטע באילנות וזומר בגפנים. אך הא דמסיק הואיל ויצא זומר חייב על כל אחת ואחת אע"ג שכולו זורע הן קשה הא תנן ר"פ כלל גדול העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת חייב על כל אחת ואחת וי"ל דוקא אב ותולדות דידיה או שתי תולדות מאב אחד בהדי הדדי אבל הני אבות נינהו. וכ"ת ליהוי כזורע וזורע שאינו חייב אלא אחת וי"ל כיון שהוציא הכתוב זמורה אמרינן דלחלק יצא וחייב על כל אחת ואחת. אך קשה א"כ ה"ל טפי מל"ט חטאות שחייב עליהן אם עשאן בהעלם אחת ואנן תנן אבות מלאכות ל"ט ואר"י שאם עשאן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:4:1)

**ניחא בכריתות כו'.** דכבר אמרנו לעיל דיצאה כרת באחותו לחלק. ורש"י פי' בסוגיין דף נ"ד ע"א בד"ה בשוגג ולקרבן כיון דאיכא שתי לאוין וחילוק חטאות ביניהם אע"ג דכרת אחד היא נפקא לן פרק אלו הן הלוקין ברישיה דדרשנין אחותו יתירא לחלק כרת למפטם וסך דכתיב ביה שתי לאוין וכרת אחת וה"ה לכל שתי לאוין וכרת אחת ע"כ. ויש בזה ט"ס וכצ"ל נפקא לן פרק אלו הן הלוקין דדרשינן מאחותו דרישא יתירא לחלק כרת למפטם וסך כו' וכ"ה שם. אבל עיקר פירושו תמוה הא בפרשת עריות כתיבי ערות אביך וערות זכר ואכולהו כתיב ונכרתו הנפשות ויצאה עיקר אחותו לחלק א"כ עריות לאו מחילוק לאוין שמעינן אלא מיציאת אחותו וכ"ת ל"ל עיקר אחותו תיפוק ליה מדחלוקין בלאוין י"ל אי לאו עיקר אחותו לא היינו מוקמינן אחותו דרישא לחלק כרת למפטם וסך אלא היינו מוקים ליה לגופיה לחילוק עריות. ואי לר"א קאי דאמר מדחלוקים בלאוין שמעינן שחלוקים בחטאות. קשה אף דלדידיה ל"צ קרא בעריות לחלק מ"מ ל"צ נמי אחותו דרישא שהלאוין מחלקים דממפטם וסך גופא שמעינן ודרשינן אחותו לדרשה אחריתא כמפורש שם במכות דף י"ד ברש"י ותו' ע"ש וצ"ע. ומסוגיא זו דמכות נראה דרבנן לית להו הא דאר"א הלאוין מחלקין ור' יצחק כר"א. מיהו בסוגיא דכריתות דף ג' משמע דכ"ע אית להו דר"א ורבנן מוקי לאחותו לומר שאין עונשין מן הדין ע"ש מתרווייהו שמעינן דליתא לקושיתי שהקשיתי לעיל בתוס' בד"ה הרי כו' ע"ש ור' יוחנן לית ליה דר"א. וביבמות הוה מצי לשנויי ר' יצחק כר"א ס"ל שהלאוין מחלקין אלא דרוצה לשנויי אליבא דכ"ע. ודברי רש"י דכריתות דף ג' דקשיין לי כמ"ש שם ע"ש מצאתי שהן דברי הת"כ וז"ל ונכרתו הנפשות מה ת"ל לפי שנאמר איש יכול איש שהוא עונש כרת ע"י אשה מניין שהאשה בכרת ע"י האיש ת"ל הנפשות הרי כאן שנים מיהו דבריו הם שלא בדקדוק שכתב היכן מצינו בעריות אזהרה כו'. והדבר ברור דאזהרה לא ילפינן מונכרתו דא"כ תיקשי לך הת"כ גופיה תרי קראי ל"ל לרבויי נשים לא תקרבו ונכרתו הנפשות וצ"ל לא תקרבו לאזהרה ונכרתו הנפשות לעונש. אך הא דתני הת"כ לפי שנאמר איש סד"א לפטור האשה וכ"כ הרא"ם קשה הא אף אי לא כתיב איש ה"א לפטור אשה דלאו מעשה קעבדה וקמ"ל קרא דהנאה דידה חשיב מעשה כמפורש בבבלי ב"ק דף ל"ב. וכמ"ש רש"י בכריתות ודלא כמ"ש תו' ביבמות דהטעם בזכר משום שאין דרך ביאה בכך וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:4:2)

**להתרייה איתאמרת כו'.** וקשה וכי לוקין על לאו דאשת אב הא ה"ל לאו שניתן לאזהרת. מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ודוחק לומר מתני' כמ"ד לוקין וטפי הל"ל מתני' אתיא כמ"ד צריך להתרותו באותו מיתה הלכך בין שהתרו בו משום אשת אב בין שהתרו בו משום אם נסקל ולכך לא תנן הבא על האם חייב שתים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:4:3)

**ויתרו בו משום אשת איש.** במתני' פירשתי ולא נקט אשת איש דאיירי לאחר מיתה וכ"כ תו' ולא זכרו שכן משני בסוגיין. ועיקר הענין תמוה בסיפא תנן וחייב עליה משום אשת איש למה לא תנן הכי ברישא ונראה למאי דקאמר אביי בבבלי בסוגיין פליג ר"י בברייתא נמי אסיפא בהבא על אשת אב דאינו חייב אלא משום אשת אב ונראה דמודה ר"י בהבא על האם והיא אשת האב ואשת האיש דחייב עליה משום האם ומשום אשת איש דמאמך היא לא קממעט אלא ערות האב דכתיב ברישא ערות אביך אבל משום אשת איש חייב אבל באשת אב ממעט אביך היא שאינו חייב עליה משום אשת איש דליכא למימר דממעט איסורא דאם דא"כ אמו שהיא אשת אב אינו חייב עליה כלל וכדאמרינן בבבלי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:5:1)

**דר"י דריש ערות אשת אביך בזכר הכתוב מדבר.** נראה דהבבלי פליג דגרסינן בכריתות דף ג' תנא במאי קחשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת כו' א"ר לעולם תנא גברי קחשיב ותני הכי הבא על הזכור והביא זכור עליו ור' ישמעאל היא דאמר חייב שנים ע"כ. ולפום סוגיין קשיא א"כ דאתיא כר' ישמעאל ליתני ל"ז הבא על אביו דליכא לשנויי כל שם זכר אחד דא"כ למה קחשיב הבא על הזכור והביא זכור עליו לשנים. והא דכתבו תו' שם בד"ה לסימינהו לכריתות תימא א"כ ליחשוב נמי הביא זכור עליו והביא בהמה עליו ע"כ. איכא לתרוצי קסבר ר"א כל שם זכר אחד הוא וכל שם בהמה אחד. והא דנקט אשה הנרבעת כיון דתרי גופא נינהו קחשיב להו בתרתי. אך קשה להבבלי מאי דוחקא דר' יוחנן למוקמי מתני' כר' ישמעאל לוקמי כרבנן דר' יהודה דסברי ערות אביך ממש הכתוב מדבר וחייב עציו שתים ולדידיה לא אמרינן שם זכר אחד וי"ל א"כ קשה ה"ל למיתני ל"ז כריתות דהא איכא נמי הבא על אחי אביו דחייב נמי שתים כמפורש בבבלי דף נ"ד. ועמ"ש לקמן בד"ה ערות אביך וערות כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:5:2)

**זו אמו שהיא אשת אביו.** וא"ת קרא ל"ל השתא אשת האב לחוד חייב אשת אביו שהיא אמו לא כ"ש וכ"ת אין. עונשין מן הדין הא לאו ק"ו בעי דאטו משום שהיא אמו מיגרע גרעה ועיין תו' דף נ"ג בד"ה השתא כו' וי"ל למאי דמרבינן אמו שאינה אשת אביו מאמך היא אצטרך נמי ערות אמך להקישא ללמוד מיניה עונש לאמו שאינה אשת אביו אך קשה א"כ הל"ל זו אמו שאינה אשת אביו לכך נראה סובר הירושלמי מ"מ לא שמעינן אמו שהיא אשת אב אלא בק"ו ובכה"ג אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ודוחק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:5:3)

**פתר לה לאחר מיתה.** וקשה כיון דעל אמו שאינה אשת אביו. חייב מאמך היא מהיכי תיתי לן לומר דאינו חייב עליה לאחר מיתת האב דצריך קרא לרבויי וע"ק לר' ישמעאל ערות אביך היא ל"ל וא"ל מיבעי ליה לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה כיון דכבר שמעינן מערות אמך היא אזהרה לאחר מיתה ממילא ידעינן נמי דחייב אאשת אב לאחר מיתה. וכן משמע בבבלי דל"צ קרא לאמו לאחר מיתה דילפינן מאשת אב מיהו אין מזה ראיה די"ל סובר הבבלי לאמו אחר מיתה ל"צ קרא כמ"ש בתחלת דברי וכן מוכח ממ"ש רש"י דף. נ"ד ע"א דאיצטרך אשת בנך היא לחייב עליה לאחר מיתה. ולא יליף ליה מאשת אב. ותו' כתבו שם עונש כלתו לאחר מיתה ילפינן בגז"ש דדמיהם בם מאשת אב ע"ש. וקשה א"כ אזהרה נמי ניליף מהך גז"ש ודוחק לומר דאתיא כמ"ד עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין די"ל בגז"ש לכ"ע עונשין ונראה דמיהם בם בעונש הוא דכתיב ואין למולף מיניה אזהרה גם לר"ע בסמוך דמוקי קרא ערות אביך היא לאחר מיתה צ"ל דסובר אמו שאינה אשת אביו ל"צ קרא לרבות לאחר מיתה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:5:4)

**ערות אביך היא כו'.** וקשה לר"ע ערות אביך דרישא ל"ל וי"ל פשיטא ליה להך לישנא דאיצטרך לעונש לאחר מיתה כדמסיק בסמוך לאידך לישנא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:5:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:5:5)

**ערות אביך וערות אמך מה אביך כו'.** בבבלי דף נ"ד גרסינן עונש מנין נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינו אשת אביו כו'. ונראה שגם בסוגיין צריכין להגיה כך דקאמר בסמוך הדא אמרה למידין מגז"ש אפילו מופנה מצד אחד. ש"מ דבגז"ש הוא דן אבל לא בהיקש. ורש"י כ' בפסוק ערות אביך זו אשת אביך או אינו אלא כמשמעו נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן ערות אביו גלה מה להלן אשת אביו אף כאן אשת אביו. וכ"ה בבבלי (סנהדרין דף נ"ד) אליבא דר"י. וכ' הרא"ם ותימה למה לא הביאו גז"ש אביך אביך מקרא ערות אביך היא דסמוך ליה דאיירי באזהרה כמוהו ומה להלן באשת אב כו' ומייתי ערות אביו גלה דאיירי בעונש ע"ש. ודברי הנחלת יעקב בזה אינן מבוררין. הנה בת"כ שלפני כך הגירסא כמ"ש הרא"ם אזהרה יליף מגז"ש אביך אביך ועונש מגז"ש אביך ואביו. וצ"ל דערות ערות יליף בגז"ש דאי מאביך קשיא מנ"ל למילף מיניה אביו דהא קיי"ל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן ודלא דמי ליה לא ילפינן כלל דדוחק לומר דתרי גז"ש אית ליה דא"כ צריכים תרי קראי למופנה ואנו אין לנו אלא חד קרא והבבלי סובר אביך יליף בגז"ש וצ"ל שכך קיבל ר"י דילפינן אביך מאביו. ומהרש"א כתב קושית הרא"ם ליתא ערות אביו גלה מופנה לגז"ש אבל ערות אביך היא אינו מופנה דאיצטרך למעט אשת איש ועוד אי ערות אביך היא גז"ש מיעוטא דהיא למאי אתיא ע"כ. לא ידעתי מאי קאמר ודאי מצינו למימר לר' יהודה ערות אביך היא מופנה לגז"ש וערות אביו גלה לעונש לאשת אביו לאחר מיתה ואזהרה ילפינן בגז"ש מה התם לא ענש אא"כ הזהיר ה"נ כן דהא לגירסת הש"ס צ"ל כן בהיפך כמפורש בבבלי שם. והא דקאמר א"כ מיעוטא דהיא למאי אתא ע"כ תימא הא ודאי מיתורא דהיא איכא למעוטי דאינו חייב אלא אאשת אב וערות אביך מופנה לגז"ש. והא דפירש"י כר' יהודה ודלא כרבנן כתב הרא"ם מפני שדבריו קרובים לפשט יותר ע"ש. ולפום ריהטא י"ל קסבר רש"י לית הלכתא כרבנן מדלא קמשני ר' יוחנן ריש כריתות דף ג' מתני' רבנן אך כבר כתבתי לעיל בתוס' בד"ה דר"י כו' דאם כן קשיא ליתני ל"ז. ומהך סוגיא גופא איכא למידק איפכא מדלא מוקי מתני' כר' יהודה דקסבר ערות אביך היינו אשת אביך א"כ לא חייב זכר שתים אלא אחי אביו אבל אביו לא א"כ אינן אלא ל"ו אך גם זו אינו מוכרחת די"ל קסבר ר' יוחנן אף לר' יהודה חייב שתים מק"ו ועונשין מן הדין כמפורש בבבלי בסוגיין ועוד הא מוקי לה כר' ישמעאל כמפורש שם אע"ג דלית הלכתא כוותיה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:6:1)

**הבא על אמו מהו כו'.** וא"ת לפשוט ממתני' מדתנן הבא על האם חייב משום אם ומשום אשת אב ולא תני משום אשת איש וי"ל הא כבר שניא ליה לעיל מתני' בפנויה. והא דפריך לעיל ויתרה בו משום אשת איש משמע דפשיטא ליה דחייב והכא מיבעיא ליה יש לומר סוגית דלעיל קאי אליבא דרבנן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:6:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:6:6:2)

**ריב"י אומר הבא על אחותו כו'.** בקונטרס פירשתי טעמא דכתיב אחותך היא וכ"ה בבבלי יבמות דף כ"ב. אבל בסוגיין משמע דטעמא דר' יוסי דתופש שם ראשון. וסובר נמי שזה הוא טעמא דר' יהודה. ולפירושי בקונטרס קשה דבכלתו דרשינן בנך היא למעוטי קאתי לומר זו היא כלתו זו היא אשת בנו ואינו חייב אלא משום כלתו והכא באחותך היא דריש בהיפך משום אחותו אתה מחייבו ולא משום בת אשת אביו וכ"ת אי ס"ד אחותך היא למעט אחותו ל"ל כדמקשה רש"י גבי בנך היא ובאחותו ליכא לשנויי לרבות לאחר מיתה כדשנינן התם דאיצטריך דסד"א לחייב נמי משום אחותו מדכתיב ערות אחותך בת אביך וגו' קמ"ל דהיכא דאיכא איסורא דבת אשת אביו אינו חייב משום אחותו וקרא ערות אחותך לא קאי אלא אאחותו מן האונסין. וכן קשיא להבבלי ודוחק לומר דפליג ר' יוסי אמתני' וסובר כלתו אינו חייב אלא משום אשת בנו וכלתו מיותר לחייב לאחר מיתה. וע"ק הא דמסיק ביבמות שם לרבנן איצטרך אחותך היא ללמד בעלמא שאין מזהירין מן הדין. אמאי לא מוקי קרא לגופיה ונאמר דאתי למעט שאינו חייב אלא משום אשת אב לחוד כדתנן בכלתו. ורש"י פי' בפסוק אשת בנך היא לא אמרת אלא בזמן שיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה ונכרית ע"כ. וקשה הא בבבלי דף ע"ו ע"א אמר אביי איצטרך אשת בנך היא משום אשת בנך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת בנה וע"ק אמה שפירש"י דף נ"ד בד"ה וסיים באשת בנו דכתיב היא ומשמע היא האמורה ברישא דקרא והאי דהדר וכתביה לחייב עליה אף לאחר מיתה ע"כ. הא איצטרך קרא להנך דאמרן ולאחר מיתה מנ"ל ונראה קסבר רש"י שלשה תיבות אלו אשת בנך היא מיותרים וקאתיין לתלתא דרשות אשת ולא כתיב ערות אלא למעוטי שפחה כו' שאין בהן אישות. בנך ולא בנה. היא לעולם בהווייתה קאי אפילו לאחר מיתה. והכא ליכא למימר הא דלאחר מיתה והא דאביי שקולין הן ותרתי שמעינן מיניה כמ"ש תוס' פרק הנשרפין שם בד"ה אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אם אמו בפרק ארבע מיתות דרשינן משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב ותרתי ש"מ ע"כ דאכתי קשיא מנ"ל לרש"י ותו' דקאי אשת בנך היא אלאחר מיתה. ועיין בתו' יבמות דף נ"ה בד"ה דיש כו'. גם דברי תו' דחוקים דגם לרבנן צ"ל דדרשת רב שישא ודאביי שקולין הן ועוד הא דאמר ר' יהודה ואי אתה מחייבו משום אשת אב צ"ל דמפיק ממשמעותיה דרישא כמ"ש רש"י דף נ"ג ע"ב בד"ה אלא כו' וכיון דאפשר לדרוש קרא בענין אחר למה לאפקיה ממשמעותיה וצ"ע. עוד פירש"י בפסוק ערות בת אשת אביך לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונכרית לכך נאמר בת אשת אביך בראוי לקידושין ע"כ וקשה למה תפס דברי ריב"י הא רבנן פליגי עליה ואמרו קרא אתי לחייב שתים כמפורש ביבמות דף כ"ב ופשטא דקרא כוותייהו וכ"פ הרמב"ם וי"ל קסבר רש"י דהלכתא כריב"י דמסיק התם דף נ"ג רבנן דריב"י ר"ש ורבנן דר"ש כריב"י ופסק כוותייהו ואין להאריך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:1:1)

**הבא על הזכור.** כתב התוי"ט תימא למאי נ"מ נקיט ליה הכא ע"כ ונראה קמ"ל הבא על הזכר ומביא זכר עליו ועל הבהמה ומביא בהמה עליו שוים. לר' אבהו (בבבלי דף נ"ד) אתיא ככ"ע לר"ע בתרווייהו אינו חייב אלא אחת ולר' ישמעאל בתרווייהו חייב שתים וקמ"ל לאפוקי מדאביי דאמר לר' ישמעאל בזכר חייב שתים ובבהמה אינו חייב אלא אחת ולאביי אתיא כר"ע דבתרווייהו אינו חייב אלא אחת וקמ"ל לאפוקי מדר' ישמעאל דמחלק בין זכר לבהמה. ותו' כתבו בד"ה הבא כו' והא דלא קתני והביא בהמה עליו משום דלא אתיא אלא מדרשא ולא תני והביא זכר עליו דנקט לישנא דקרא ואת זכר לא תשכב ע"כ וקשה מאי דוחקייהו לישני דא"כ הוה צריך למיתני. פלוגתייהו דר"י ור"ע אי חייב אחת או שתים ולפמ"ש ניחא דע"כ צריך לומר מתני' כר"ע לאביי. מיהו יש לומר דליכא לשנויי הכי דבאם תני פלוגתייהו דר' יהודה ורבנן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:2:1)

**לא יהיה קדש כו'.** פירש"י בפסוק לא יהיה קדש מזומן למשכב זכור ע"כ וקשה למה תפש דעת ר' ישמעאל ועזב דעת ר"ע דהלכתא כוותיה. גם לשון הש"ס קשה דתני ר"י יליף אזהרה לנשכב מלא יהיה קדש רע"א אינו צריך כו' קרי ביה לא תשכב. מאי א"צ דקאמר הא ודאי צריך וצריך לחלקם לשני לאוין כדי לחייב עליהם שתים כדמסיק בגמרא וי"ל אינו צריך יסור לאו בגופיה דשמעינן מדקרינן לא תשכב. מהשתא מוטב למוקים קרא בעבד ואמה כתרגומו מלאוקמי לחלק. ועיין בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:2:2)

**תועבה מתועבה עיין בקונטרס.** ועי"ל יליף תועבה דכתיב באזהרה מתועבה דכתיב בעונש מה תועבה האמור בעונש אף נשכב במשמע אף תועבה דאזהרה כן. והכי משמע ברייתא דמייתי בסמוך. וז"ל הבבלי אזהרה לנשכב מנין ת"ל לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר וגם קדש היה בארץ כתועבת הגוים אשר הוריש דברי ר"י. ופירש"י וגם קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכר דכתיב אשר ישכב את זכר תועבה עשו שניהם מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע. וכתב המהרש"א והא דלא יליף בפשיטות תועבה תועבה אזהרה מעונש דא"כ לר"י נמי הבא על הזכר והביא זכר עליו לא היה חייב אלא אחד כיון דתרווייהו מלא תשכב נפקי ע"כ. ותירוצו תימא הא ודאי אזהרה דלא יהיה קדש אנשכב קאי ולא אשוכב הרי דאיכא תרי לאוין וכ"כ הרא"ם בפסוק לא יהיה קדש וסיים בדברי רש"י מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע אף תועבה האמור כאן אף נשכב במשמע וכיון דשוכב כתוב בהדיא ואת זכר לא תשכב כו' נשאר קרא לא יהיה קדש בנשכב ע"ש. וכן משמע סוגיין. גם קושייתו מעיקרא ליתא דלסברתו בג"ש דתועבה יליף קשה הא קיי"ל דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן איך ניליף גז"ש ד"ת מדברי קבלה ועוד הא אנן אזהרה בעינן למילף מאי דוחקיה דרש"י לפרש דיליף גז"ש ול"ל ואומר דה"ל כיהודה ועוד לקרא. אבל האמת עד לעצמו אזהרה לנשכב ילפינן מלא יהיה קדש אבל כרת ילפינן מתועבה כלומר הואיל ונקרא תועבה יש בו כרת וכמ"ש בקונטרס והיינו דתני ואומר וגם כו'. לפ"ז יש ליישב קושית תו' בד"ה הבא כו' בכריתות צריך לחלק כו' ע"ש. דיתורא דלא יהיה קדש ע"כ לחלק דלגופיה לא איצטרך דאיכא למילף אזהרה מדאיקרי תועבה. וכ"ש אי מגז"ש יליף. ומאי דקשיא לתו' בד"ה עשו כו' ואי כפ"ה כו' א"כ כל עריות נמי ליחייב שתים כו' ע"ש לפמ"ש ניחא דלא קאי אלא אכרת כיון דמשכב בהמה מיקרי תועבת הגוים יש בו כרת דכתיב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו' וכתיב בתריה כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. וכ"ת לאביי דאמר לא יהיה קדש אגברי קאי א"כ כרת בנשכב מבהמה מנ"ל וי"ל כולא מילתא ילפינן מדאפקיה בלשון שוכב מה התם ענשו הזהיר וכרת אף כאן נמי. ועמ"ש לקמן בד"ה ר' ישמעאל כו'. והמהרש"א כתב בד"ה עשו כו' וי"ל מאי קושיא דוקא הכא חייב ב' דשני מיני ביאות הם אבל בשאר עריות דלא ס"ל כר"א דאמר לאוין מחלקין וי"ל כוונתם עריות שיש בהן ב' מיני ביאות כגון. הבא על אביו והביא אביו עליו דליחייב ב' (משום) חוץ מלאו דזכר משום לא יהיה קדש ומשוה לאו דגופייהו ע"כ. ותימא מי לא מודו תו' שיש בזכר נשכב לאו דלא יהיה קדש אם כן גם לדידהו תיקשי הבא על אביו והביא אביו עליו לחייב שלשה ואמר ליה לא קאמר אלא כגון הבא על אביו כו' ערוה אחרת אבל בבא על אביו כו' והיינו ערוה דזכר ודאי לכולי עלמא יש בו לאו דלא יהיה קדש. דהא בעינן שתי מיני ביאות וזה אי אפשר אלא בזכר. ואמר ליה דאיירי שבא על הערוה כדרכה ושלא כדרכה דאין זה ב' מיני ביאות דבאשה אין חילוק בין שני משכבות ועוד כתב בא על אביו והביא אביו עליו דלמא באמת חייב ג' בשלמא אי קאי אכל העריות קשיא שפיר דתנן הבא על האם חייב משום אם ומשום אשת אב ולא תני ומשום לא יהיה קדש אבל הבא על אביו כו' קשיא מנ"ל דלא חייב ג'. מיהו הא ל"ק בא על אביו והביא כו' אי אפשר לחייבו ג' דאע"ג שיש בו ג' לאוין מ"מ אין בהן אלא ב' מיני ביאות ואנן אביאות מחייבין ולא אלאוין דלאו דערות אביך ודאי לחלק בא דאל"כ ל"ל קרא וכדאמרינן לעיל (בהל' ז') ואין אביו בכלל הזכר אלא לחייבו שתים. והמהרש"א כתב בד"ה הבא כו' הבא על אביו לכך לקו תרתי דשני שמות הן ע"ש וקשה א"כ מאי קשיא להו מהבא על הזכר והביא כו' דהאי נמי שני שמות הן ואת זכר לא תשכב ולא יהיה קדש מאי קאמרת מצינו איסור זכר שאין בו איסור אב אבל לא מצינו איסור זכר שאין בו איסור לא יהיה קדש דהא פירש"י דף נ"ד בד"ה וניחייב נמי משום אשת בנו דהא ב' לאוין וב' שמות הן ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא וגו' ע"כ ולא מצינו כלה שאינה אשת בנו ואפ"ה קרי לה שני שמות א"ו כמ"ש. ועיקר קושיית המהרש"א לאו קושיא היא דודאי סובר רש"י שהלאוין מחלקין שהרי כתב דף נ"ד בד"ה בשוגג ולקרבן דכיון דאיכא ב' לאוין חלוק חטאות ביניהם אע"ג דכרת אחד היא כו' דרשינן אחותו יתירא למפטם וסך דכתיב ביה שני לאוין וכרת אחת וה"ה לכל שני לאוין וכרת אחת ע"כ. הרי מפורש אפי' מאן דפליג אר' אלעזר סובר דלאוין מחלקין. וכן משמע דעת רש"י בכולא סוגיא דהלאוין מחלקין. ומ"ש תו' בד"ה הבא טעמא דר' ישמעאל דחייב ב' כיון שהן ב' ביאות אע"ג דליכא קרא לחלק ע"כ. קשה הא מפורש בש"ס טעמא דר"י כיון שהן שני לאוין על כרחך לומר אע"ג שהו שני ביאות אי לאו שהן שני לאוין אינו חייב ב' וכן להיפך דתרתי בעינן מנ"ל לר' אבהו הא דלמא לא פליגי ר"י ור"ע אלא תרווייהו מודו היכא דאיכא ב' מיני ביאות חייב שתים אע"ג שאינן אלא לאו אחד וזה מסתבר יותר דאתיא שפיר טפי הא דאר"ע אינו צריך ועימ"ש לעיל בד"ה לא יהיה כו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:3:1)

**את ייליף כו' בקונט' הגהתי.** וכן נראה שנתהפכו הגירסאות בין בא על הבהמה לאשה המביאה בהמה עליה וכמ"ש בקונט'. והסמ"ג כתב מצות ל"ת צ"ה השוכב עם בהמה בסקילה שנאמר ואת הבהמה תהרוגו וכתיב במסית כי הרג תהרגנו ואומר והרגת את האשה ואת הבהמה ע"כ. אע"ג דבבבלי לא מייתי אלא גז"ש דהרג תהרגנו מייתי נמי גז"ש דוהרגת את האשה כדעת הירושלמי ששניהם נכונים ולשיטת הירושלמי הבבלי אתיא כר"י ואנן קיי"ל כר"ע. ועי' במהרש"א בד"ה נאמר כאן הרוגו כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:3:2)

**רבי ישמעאל מן אתריה כו'.** עי' בקונט'. וא"ל דה"ג את יליף דמיהם בם דמיהם בם עד כדון כר"ע כר"י את יליף הריגה הריגה אזהרה לנשכב מנין ר"י מן אתריה ור"ע מן אתריה. וה"פ ר"ע יליף מואת הבהמה תהרוגו והדר יליף גז"ש דדמיהם בם אבל לר"י למד מן הלמד הוא ומשני יליף ליה מהרג תהרגנו דמסית. ופריך אזהרה לנשכב מנין ומשני ר"י מן אתריה כלומר ממקום דיליף אזהרה לנשכב דזכור מלא יהיה קדש יליף נמי נשכב בבהמה ור"ע מן אתריה כי היכי דיליף אזהרה דזכר לא תשכב קרי בי' לא תישכב ה"נ דריש נשכב דבהמה לא תתן שכבתך קרי ביה לא תתן שכיבתך. דא"כ קשיא מאי קאמר כרת לנשכב על דר"י לית משכח אמאי ניליף נמי קדש קדש או תועבה תועבה כי היכי דיליף נשכב דזכר מאי קאמרת קסבר הש"ס לא יהיה קדש בגברי הוא דכתיב א"כ אף אזהרה ליכא למילף מיניה. מיהו יש לומר קסבר הש"ס כר"ת בר אדא דלא יליף תועבה מקדש אלא יליף כרת בזכר תועבה דכתיב באזהרה מתועבה דכתיב בעונש מה התם שוכב ונשכב במשמע דכתיב תועבה עשו שניהם אף אזהרה כן אבל בבהמה ליכא למילף הכי דלא כתיב ביה תועבה וכ"ת א"כ מאי קאמרת בסמוך נשכב מן הזכר ומן הבהמה חייב שתים לדברי הכל הא לר"י אזהרה דשניהם מחד קרא את יליף מלא יהיה קדש ואינו חייב אלא אחד וכדא"ר אבהו בבבלי בסוגיין י"ל הירוש' לשיטתו דסובר חלוקה דכרת שמה חלוקה. וכמ"ש לקמן סוף דברינו. מיהו גירסא שלפנינו קשה דלא הזכיר אזהרה מנ"ל והל"ל ר"ע יליף מלא תתן שכבתך קרי ביה שכיבתך אבל לר"י מנ"ל וי"ל. ובבבלי בסוגיין פליגי בה ר' אבהו אומר ר"י יליף אזהרה מלא יהיה קדש ואביי אומר מדאפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב מה שוכב ענש והזהיר אף נשכב ענש והזהיר. וכתב תו' לר"א הא דאפקיה לנשכב בלשון שוכב איצטרך דהוא ובהמתו בכ"ג. וכתב המהרש"א וי"ל נמי דאיצטרך שנשכב בסקילה דומיא דשוכב וכ"כ הסמ"ג ותו' ניחא להו לומר דאיצטרך דהוא ובהמתו בכ"ג שכך מפורש בפ"ק ע"כ. וקשה מודה הרב מיהת שגם לדעת תו' איצטרך לאפקיה ללמד שהנשכב בסקילה א"כ מנ"ל דהוא ובהמתו בסקילה על כרחך לומר כיון דאפקיה ש"מ ששוכב ונשכב שוין ילפינן מיניה כל דבר. א"כ מאי דוחקיה דר"ע למילף אזהרה מלא תתן שכיבתך (שזה דוחק כמ"ש המהרש"א בד"ה אם אינו ענין כו') ניליף אזהרה מדאפקא כו' וי"ל לעולם קסבר ר"ע מדאפקיה לאו בכל מילי משווינן להדדי ודקשיא א"כ נשכב בסקילה מנ"ל תריץ יליף ליה מדכתיב שכבתו קרי ביה נמי שכיבתו וכ"ת א"כ כולא קרא כל שוכב ל"ל דהא איכא למילף כולא עונשא דנשכב משכיבתו וכקושית הסמ"ג שכתב המהרש"א בד"ה אא"ע כו'. י"ל אי לא כתיב כל שוכב לא היינו דורשין שכיבתו כמ"ש המהרש"א בתירוצו אבל השתא דכתיב כל שוכב ללמד שהנשכב במיתה דרשינן שכיבתו וממילא ידעינן שהוא בסקילה דומיא דשוכב. מיהו לר"י קשה מנ"ל למילף תרתי מדאפקיה חדא סקילה ואידך דהוא ובהמתו בכ"ג ודוחק לומר דפליג ר"י בהא וצ"ל קסבר ר"י מדאפקיה משוינן להו בכל מילי וכ"ת א"כ אזהרה דנשכב נמי ניליף מהכא ול"ל לא יהיה קדש וי"ל איצטרך לחלק דליחייב הבהמה והמביא כו' שתים. וכן צ"ל לאביי אליבא דר"י דיליף מדאפקיה סקילה ואזהרה ש"מ לכל מילי משוינן להו להדדי. מיהו מסוגיין שמעינן סקילה לנשכב לאו מדאפקיה שמעינן אלא מסמוכים וכמ"ש בקונט'. וכ"ת א"כ מכשף בסקילה לר' ישמעאל מנ"ל מדסמיך מכשפה לא תחיה לכל שוכב כו' ונשכב גופיה יליף מסמיכת דזובח א"כ ה"ל למד מן הלמד וי"ל סובר ר"י מכשף בסקילה מלא יחיה ילפינן כדאמרינן סוף פרקין לר' ישמעאל. מיהו ר' יהודה דאמר בבבלי דף ס"ז וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה. (ועי' בירושלמי לקמן בפרקין) שמע מיניה דלאו מסמיכת ילפינן סקילה לנשכב וצ"ל כר"ע ס"ל וקרינן שכיבתך. דליכא למימר דוקא מכשף לא יליף מסמיכה משום ג"ש דלא תחיה וכר"י הגלילי דא"כ מנ"ל דלא דריש ר"י סמוכים וכמ"ש תו' דף ס"ז ובד"ה וכי כו'. ועי' מה שכתבתי לעיל בד"ה תועבה כו'. ואפשר לומר אף ר' אבהו סובר סקילה לנשכב מדסמיך לזובח וגו' יליף. והכי מסתבר דהא ר"ע דריש סמוכים כמ"ש תו' דף ס"ז מי נימא דר"ע לא דריש סמוכים ע"ש. וליתא לדברי הסמ"ג דלר"א אפקיה לנשכב בלשון שוכב ללמד סקילה לנשכב דלזה ל"צ קרא לכך מוכרחים תו' לומר דאיצטרך דבהמתו בכ"ג ודלא כמהרש"א. וכ"ת א"כ הבא על הבהמה והמביא בהמה עליו ליחייב שתים דחלוקין בכרת וכדאמרינן בסמוך וי"ל קסבר ר' אבהו כר' יוחנן (בבלי דף ס"ה) חלוקין דלאו שמה חלוקה חלוקין דמיתה לא שמה חלוקה. והירושלמי כריש לקיש שם חלוקין דמיתה שמה חלוקה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:3:3)

**נשכב מן הזכר כו'.** בבבלי גרסינן הנרבע לזכר והנרבע לבהמה אר"א לדברי ר"י אינו חייב אלא אחת אידי ואידי לא יהיה קדש. וכתב תו' אע"ג גבי חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת דגופים מוחלקים התם משום דדרשינן ואשה לחייב על כל אשה ואשה ע"ש. ובכריתות דף ט"ו כתב תוס' בד"ה הרי שמות מוחלקין ואע"ג דלעיל גבי עריות צריך קרא ואשה לחייב על כל אשה ואשה אע"ג דגופים מוחלקין מ"מ פשיטא ליה לר"ע דגופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת ע"כ ותימא פתח בשמות מוחלקין וסיים בגופין מוחלקין ועוד מאי קשיא להו הרי בעריות אנן קיימין וכיון דגלי לן קרא ואשה פשיטא בבא על אחותו ועל אחות אביו כו' שהוא חייב על כל אחת ואחת ועוד מאי קאמרו מ"מ פשיטא ליה לר"ע כו' הא דפשיטא ליה בגופים מוחלקים היינו מואשה לכך נראה דה"ג דגופין מוחלקין ואע"ג כו' מ"מ פשיטא ליה לרנב"י דגופין כו' וה"פ אהא דאמר רנב"י דלמא ע"כ לא קאמר סומכוס אלא באותו ואת בנו דגופין מוחלקין קאי וקשיא להו מנ"ל לרנב"י לומר באו"ב כיון דגופים מוחלקין חייב שנים הא בעריות צריכין קרא לחלק אפי' בגופים מוחלקים ש"מ מסברא לא אמרינן גופים מוחלקין מחלקין א"כ מנ"ל לחלק בין או"ב להבא על חמותו כו' ותירצו מ"מ לאחר דגלי לן קרא בעריות דגופין מוחלקין מחלקין ה"נ אמרינן בכל מקום גופים מוחלקין מחלקין וזה ברור. לפ"ז הדרא קושית תו' דהכא לדוכתא מ"ש מחמש נשים נדות אע"ג דכתיב התם ואשה מ"מ ילפינן מינייהו כל התורה וי"ל הא ר"א ור' הושעיה פליגי שם ואמרי רנב"י וסומכוס אמרו דבר אחד דסברי דאין לחלק בין גופים מוחלקין לאין מוחלקין ואיכא למימר ר' אבהו כוותייהו כן ס"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:3:4)

**שכב שני זכרים כאחת מאחר כו'.** וקשה הא דלא כר"י ודלא כר"ל. דא"ר יוחנן (לעיל בה"ה) הוא בהעלם אחד והיא בחמשה העלמות הוא אינו חייב אלא אחת והיא ה' קרבנות הרי דלא אמרינן מאחר שהוא גרם להן. ודלא כר"ל דאמר התם כשם שאינו מביא אלא קרבן אחד אף היא אינה מביאה אלא קרבן אחת. הרי דמקילתא לחמירתא אמרינן אבל לא מחמירתא לקילתא. מאי קאמרת הכא שאני שהגופין מוחלקים א"כ ל"ל למימר מאחר שמחייבין כו' הא אין זה גורם החיוב. ועי' כריתות דף ט"ו ע"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:3:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:3:5)

**לעולם אינו מתחייב עליה עד שתהא בת ג' שנים ויום אחד.** לשון הש"ס משמע כפירש הקונט'. אך תימא לחלק בבהמה בין פחות מן ג' שנים ליתר על כך לכך נראה דה"ג לעולם אינו מתחייב עליו עד שיהא בן ג' שנים ויום אחד. וקאי אזכר דאמרינן בין קטן בין גדול וקאר"א לאו דוקא קטן ממש אלא בעינן שיהא בן ג' שנים ויום אחד דומיא דאשה שאין ביאתה ביאה עד שתהא בת ג' שנים ויום אחד דמשכבי אשה כתיב וכ"ה בבבלי בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:4:1)

**התיבון הרי נדה כו'.** וקשה הא רוב עריות לא כתיב בהו שאר בשר מאי קאמרת שאר בשר דכתיב בראש הפרשה אכולהון קאי כמ"ש בקונט' א"כ נדה נמי ונראה דדייק ליה מדכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה ולא כתיב את שארו הערה כדכתיב סמיך ליה באחותו כי את שארו הערה ש"מ נדה לא מיקרי שאר בשר. ונראה הא דאמר רחב"א בשם ר"ח קושיא היא מקרא משמע דאין נדה חייבת ואנן לא קיי"ל הכי ומשני ר' יוסי לא תקרב הוא כמו לא תגלה וכי היכי דאמרינן בכל העריות האשה מוזהרת כמו האיש אע"ג דכתיב לא תגלה לשון זכר ה"נ אמרינן בלא תקרב ופירושי בקונט' דחוק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:7:6:1)

**הגע עצמך שבא עליה בשוגג כו'.** בבלי בסוגיין מוקי לברייתא הואיל והיא מזידה ע"ש וכתב המהרש"ל שם ברש"י בד"ה לישראל כו' וקשה דלמא הכי פריך אי משום תקלה לחוד אמאי לא נאסר בהמת ישראל ונכרי כו' ע"ש ובמהרש"א. ונראה אי ס"ד פשיטא ליה למקשה נעבד שרי מדכתיב מן הבקר קשה ה"ל למפרך מיד על האיבעיא וארב ששת הרי נעבד אע"פ שהוא תקלה וקלון אפ"ה שרי ש"מ טעמא אחרינא איכא ברובע שאסור אלא ע"כ לומר פשיטא ליה שנעבד ישראל אסור אך קשה לסברת רש"י דילפינן איסורא דנעבד מרביעא א"כ הדרא קושיא לדוכתא ל"ל מן הבקר למעט נעבד ע"פ ע"א או בעלים הא נמי ניליף מרביעה כי היכי דילפינן מיניה איסור ע"פ שני עדים. ולפ"ז י"ל אף המקשה סובר נעבד מותר באכילה להדיוט כדתנן בתמורה פ' כל האסורין ומעיקרא ל"ק ליה מנעבד ישראל דסובר גזירת הכתוב הוא מדאציטרך בן הבקר אבל ב"נ יש לאסרו משום תקלה כמו רובע והשתא דשני מי איכא מידי כו' פריך הכא הא מסברא אף ישראל ראוי לאסור אלא גזירת הכתוב הוא להתירו וכיון שכן לא שייך למיפרך מי איכא מידי דלגביה גזירת הכתוב אמרינן אין לך בו אלא חידושו והר זה כאלו כתוב בפירוש כותי אסור וישראל שרי. ודברי רש"י עצמן תמוהים דכתב וקשיא לן ל"ל קרא ממשקה ישראל כתיב כו' ואוקמא בנרבע כו' בפ' בתרא דתמורה ע"כ. ותימא הא לא נזכר מזה דבר בש"ס שם אך תו' כתב שם דף כ"ח ע"א בד"ה טול כו' וא"ת תיפוק ליה ממשקה ישראל ותירץ איצטרך היכא דשחטו והקריבו קודם שנגמר דינו ע"ש. לכך נראה שצ"ל וקשיא לן קרא ל"ל תיפוק ליה מק"ו מבעל מום ועל זה משני הש"ס שם איצטרך לע"פ ע"א או ע"פ בעלים. ותו' כתבו חולין דף קט"ו בד"ה חורש כו' וא"ת ל"ל קרא דאלה הא מדאיצטרך מן הבהמה להוציא רובע מכלל שאר קדשים שנעבדה בהן עבירה לא אסירי כו' ע"ש. ותימא אי לאו מאלה ה"א אף קדשים שנעבדה בהן עבירה אסורים לגבוה מק"ו מבעל מום כמפורש שם בגמ' ומן הבהמה איצטרך לע"פ ע"א או ע"פ בעלים ע"ש וצריך עיון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:1:1)

**עד שיפרש את השם.** כתב הרמב"ם פ"ב מה' עכו"ם אין המגדף חייב עד שיפרש שם המיוחד של ד' אותיות אדנות ויברך איתו בשם מן השמות שאינן נמחקין וכתב הכ"מ כאן פסק כשמואל ופ"ה מה' ממרים פסק כחכמים קילל אביו ואמו בכינוי פטור. וכתב הלח"מ מה' ממרים שם דעת הרמב"ם הא דבעינן שיברך שם בשם שמעינן מיתורא בנקבו שם יומת ושיקלל אביו בשם מיתורא דשם יליף ע"ש שהאריך. ותימא דלמא כולא קרא שיקלל אביו בשם הוא דאתי ומנ"ל שיברך שם בשם. לכך נראה בהיפך שיברך שם בשם מיתורא דשם שמעינן אלא דאי להא לחוד הוא דאתי ה"ל למכתב בנקבו שם ה' בשם יומת בנקבו שנית ל"ל אלא ללמד על נקיבה אחרת והיינו קללת אב ואם שתהא בשם. ומ"ש שם המיוחד הוא שם של אדנות כתב הכ"מ מסיק ליה מהא דאמר בגמ' ש"מ שם בן ארבע נמי שם הוא בשם אדנות קאמר. וכ' הפ"ח א) וליתא דפריך התם פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן ושני מ"ד עד דאיכא שם רבה ומילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל. ולשיטה זו מאי פריך פשיטא לישני מ"ד שם הוי"ה דוקא קמ"ל אפי' שם אדנות ועוד מאי קאמר מלתא בעלמא כו' הא אי קאי אשם הוי"ה שפיר נקט יוסי שהוא בן ארבע אותיות וצ"ע ע"כ. ול"נ דלק"מ שהרמב"ם מפרש שם רבה הוא שם הוי"ה כמו יהא שמיה רבא דקדיש דמפרשינן שיהא שם הויה שלם וה"ק פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן משמע דאשם של בן ארבע אותיות קפיד ואפילו שם אדנות דאל"כ ליתני יכה הויה את יוסי כי היכי דליהוי במספר כ"ו כמו יוסי בתרא שהוא במספר פ"ו כמספר אלהים וליכא למטעי תו ומשני מ"ד עד דאיכא שמא רבה לעולם בעינן שם הויה והא דנקט גם ברישא יוסי מלתא בעלמא הוא דנקט כלומר ניחא ליה למנקט לשון השוה קמ"ל אפילו שם אדנות שה הוא ולכך לא תני ברישא שום מספר. והא דנקט מספר אלהים אע"ג דכל הכינויים שוים מ"מ נקט לישנא דקרא אלהים לא תקלל עוד כתב הרמב"ם שם מגדף שחזר בו תוך כדי דיבור אינו כלום אלא כיון שגידף בעדים נסקל. וכתב הכ"מ כלל דין אחר והוא דמגדף לא בעי התראה וצ"ע פרק הנשרפי' דאמרינן ורבנן מגדף הוראת שעה היתה. (ר"ל מסתמא ממגדף דמדבר למדו והתם הוראת שעה היתה פ"ח) וא"ת כיון דאמרינן מגדף א"י לחזור בו פשיטא דלא שייך התראה וי"ל דשייך להתרות כו' ע"ש. (קשה איך ס"ד לומר כיון דא"י לחזור א"צ התראה הרי גם עכו"ם א"י לחזור כמפורש נדרים פרק בתרא וכ"כ הרמב"ם שם פ"ג א"כ א"צ התראה. וסנהדרין דף מ' ע"ב מפורש עכו"ם צריך התראה ע"ש. ולענ"ד מעולם לא כיון הרמב"ם לומר מגדף אין צריך התראה אלא ה"ק אחר שגידף בעדים אין אחריה כלום ונסקל ולא הזכיר התראה שהיא לפני הגידף. עוד כתב הכ"מ וממ"ש רבינו הל' עדות (פרק עשרים) ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין להם מעשה לפיכך אין צריכין התראה משמע כל היכא דליכא מעשה ליכא התראה ע"כ ותימא לומר כן דא"כ מצינו אף במקבל עליו עכו"ם לאלוה או שאמר אלי אתה דחייב מיתה אינו צריך התראה דהא אין בו מעשה אלא דיבור בעלמא א"כ קשיא מאי קאמר במכלתין דף מ' מה לעכו"ם שכן צריך התראה הא איכא עכו"ם שא"צ התראה ותו לפ"ז אף הנשבע א"צ התראה דהא נשבע לאו שאין בו מעשה הוא ובבבלי שבועות דף כ"א גרסינן שבועה שאוכל ככר זו ועבר היום ולא אכלה ר"ל אומר אינו לוקה משום דהוי התראת ספק כו' ע"ש ולדעת הכ"מ א"צ התראה. וז"ל הרמב"ם פ' כ' מה"ע ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין להם מעשה לפיכך א"צ התראה כמו שביארינו. וכתב הראב"ד וזה הטעם לא ידעתי מהו ואם מפני שאמר הכתוב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה א"כ מגדף לדעת חכמים לא יהא צריך התראה ע"כ ותימא אף דבמתני' ריש כריתות מייתי להך קרא אמגדף מ"מ טפי ה"ל להקשות מעכו"ם ושבוע וכמ"ש. אבל הנראה שכוונת הרמב"ם לומר כיון שהעידו בדבר שלא היה מעולם לא שייך בו שגגה וזה שכתב לפי שאין להם מעשה שנוכל לומר ששגג בו והא דקאמר לפיכך א"צ התראה כמו שביארנו. כוונתו למ"ש פי"ב מהל' סנהדרין אחד ת"ח ואחד ע"ה צריכין התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. וכתב הה"מ ריש הא"ב פי' שלא ניתנה התראה אלא להבחין המעשה אם נעשה בשלימות כוונה ומחשבה אם הוא שוגג בדבר כגון שלא ידע שהיא ערוה או דבר אתר וריב"י כוונתו לומר אם הוא שוגג בידיעת עונש המעשה או לא ות"ח מן הסתם יודע ע"כ. וכיון שכן בעדים זוממין שאין להם מעשה א"צ התראה. וסוגיא דפרק אלו נערות כריב"י דאמר אין התראה אלא לבחינת העונש אזלא לאוקמי הא דאר"א עדים זוממין לאו בני התראה נינהו אפי' כר' יוסי אבל לרבנן דר' יוסי ל"צ לדחות בטעמא דר"א. ומ"ש הרמב"ם ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקין. כתב הכ"מ בשם הרמ"ה אינו כן דכי היכי דבעינן שם המתברך שם המיוחד ה"נ בעינן שם שמברך בו שם המיוחד ע"כ. ונ"ל דדייק לרבינו מדכתיב ברישא בנקבו שם ה' יומת ש"מ בעינן שם המיוחד ובסיפא דכתיב בנקבי שם יומת דמיניה יליף שיברך בשם לא כתיב ה' ש"מ דלא בעינן שיהא שם שמברך בו שם המיוחד. וכ"ת אי בשם דסיפא לאו שם המיוחד הוא א"כ קשיא מנ"ל. למקלל אביו בכינוי פטור דהא משם דסיפא יליף וי"ל הא כבר כתבנו למעלה דקללת אביו בשם מבנקבו יליף דהיינו כמו ברכת השם דרישא ועוד הא לכך נקט יוסי לאשמועינן בשם אלהים סגי וכפירש"י דאל"כ ה"ל למנקט יכה ארבע את ארבע דהוי שמעינן מפורש דבשם בן ארבע סגי וכמ"ש לעיל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:2:1)

**אם על הדיינים הוא מזהיר כו'.** וקשה הא קיי"ל אין מזהירין מן הדין וכן קשה נמי אבבלי דף ס' דקאמר בשלמא למ"ד חול גמר קדש מחול אלא למ"ד קדש כו' הא אפילו למ"ד חול קשה הא אין מזהירין מן הדין ואפשר גילוי מילתא הוא דקדש נמי דיין הוא. מיהו למסקנת הבבלי לק"מ דתרווייהו שמעינן מלא תקלל ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:2:2)

**על הכינויים באזהרה וכרת.** כתב הרמב"ם פ"ב מהל' עכו"ם ועל שאר הכינויים באזהרה. וכתב הפ"ח תימא דרש"י ותו' כאן ובפרק שבועת העדות דכינויים נמי בכרת והכי איתא בפסחים פרק מי שהיה טמא וי"ל סוגית דסנהדרין ודפסחים פליגי כדאמר הירושלמי דפליגי תנאי בהכי ופסק כסוגית דסנהדרין ושבועות. דסוגיא בדוכתא עדיפא ע"כ. ודברי תימא הם מנ"ל לומר דסוגיות פליגי דהא לשיטתו צ"ל רבנן דהכא ס"ל אלהיו אינו כינוי דאי כינוי הוא ודאי חייב מיתה או כרת דהא כתיב ונשא חטאו א"כ י"ל סברי רבנן מגדף לאו היינו מברך את השם ואיצטרך כרת למברך השם המיוחד. ואי קסבר לכולי עלמא אלהיו היינו כינוי אלא סברי רבנן דהכא ונשא חטאו היינו מלקות ולא מיתה ולא כרת אם כן ודאי פליג אסוגיא דפסחים קשיא סוגיין דמפורש מ"ד על שם המיוחד מיתה וכרת יליף כרת דידיה מכי יקלל אלהיו ועוד קשה ל"ל כי יקלל לאזהרה לכינויין תיפוק ליה מדכתיב אלהים לא תקלל ואלהים כינוי הוא ואפילו למ"ד אלהים חול גמרינן כינוי מיניה בק"ו כדאמרינן בסמיך אם על הדיינים הוא מזהיר לא כ"ש על הכינויים ועוד למסקנת הבבלי דף ס"ו מלא תקלל שמעינן תרתי וה"ל כאלו כתיב קללת קדש בפירוש וכתיב אלהים דהיינו כינוי. (ודברי תו' שבועות דף ל"ו בד"ה ועל כו' למ"ד אלהים לא תקלל קדש כו' ע"ש תמוהים וע"ש במהרש"א ולפמ"ש אין פירושו מחוור). ובפירש"י בסוגיין מבואר דר"מ מפרש ונשא חטאו היינו מיתה ולרבנן ונשא חטאו כרת ע"ש לפ"ז צ"ל סוגיא דפסחים כרבנן ותימא א"כ אף למ"ד מגדף היינו מברך את השם איצטרך ונשא חטאו לגופיה לחייב כרת על הכינויין ומנ"ל לחייב כרת אפסח שני בשלמא לר"מ ניחא דסובר על הכינויים חייב מיתה א"כ כרת דכתיב במגדף מסתמא קאי נמי אכינויים דמהיכי תיתי לחלק אלא לרבנן אי לאו ונשא חטאו ה"א לפטור כינויים מכרת כי היכי דפטורים ממיתה דמיעטן קרא בפירוש ולא מיקרי מגדף אלא מברך שם המיוחד על כרחך לומר קסבר רש"י לרבנן אלהיו קאי אשם המיוחד לחייבו כרת אבל על כל הכינויין אינו אלא באזהרה ולמ"ד מגדף היינו מברך אייתר ונשא חטאו לפסח שני. אך קשה א"כ כי יקלל אלהיו ל"ל לכתוב איש איש כי יקוב שם ונשא חטאו וימות כמ"ש רש"י שבועות שם וכ"כ תו' בסוגיין וי"ל דאיצטריך דלא נטעי לומר כגר כאזרח הוא בכרת אבל כותים לעולם בסקילה לכך כתיב כרת קודם ונוקב ותו ליכא למטעי. נמצא דברי הרמב"ם ברורים ואין כאן מחלוקות בין הסוגיות ואין להאריך בדקדוקים שבסוגיא בבבלי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:3:1)

**זאת אומרת שדנין מספק כו'.** וקשה הא קיי"ל אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן א"כ למה נדון מספק נמתין עד שיבואו עדיו ואח"כ נדון בשלמא מגדף מפני כבוד המקום לא הוציאו הגידוף מפיהם עד גמר הדין כי אפשר שימצאו לו זכות ממקום אחר ולחנם גידפו העדים הלכך מטריחינן הב"ד (כמ"ש הריב"ש סי' רל"ד ועי' מ"ש לעיל [פ"ג ה"ח] בד"ה אין כו'). אבל בשאר דינים מנ"ל וא"ל לפי המסקנא לאו דוקא דנין אלא תופסין אותו עד לדין שאין ענין התפיסה מוכח ממתני' דניליף מינה בעלמא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:4:1)

**אלא אותו השם כו' עיין בקונטרס.** מדקאמר ובו קילל משמע שצריך שיברך בשם המיוחד וזה דלא כדעת הרמב"ם שכתבתי לעיל בד"ה עד כו' ואפשר לומר דהירושלמי איירי שהיה הכל בשם המיוחד ואם בירך באחד מן השמות שאינן נמחקין היה מזכיר שם המיוחד ואמר אותו קילל ואח"כ מזכיר השם משמות שאינן נמחקין ואמר בזה קילל. וא"ת א"כ למה היה דנין כל היום בכינוי מיד היה להם לומר כן וי"ל מעיקרא לא היו רוצים להזכיר שם שמים לבטלה א"נ גם דבריהם אלה בזיון שמים הם אע"ג דלאו גידוף ממש הוא מ"מ כיון שמזכיר השם מפורש ואומר אותו קילל חייב לקרוע. וכתב הכ"מ ולא ידעתי למה לא כתב הרמב"ם דין זה דירושלמי וכ' הפ"ח מדפריך בבבלי דף ס' וכי קרעו בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא לא ס"ד ויהי כשמוע המלך וגו' ויקרע את בגדיו וגו' ואי כירושלמי מאי פריך בשלמא הדיינים קורעים על מה ששומעים עכשיו פלוני גידף אלא העדים למה להם לקרוע שנית הא השתא לא קאמרי מידי כו' ע"ש. ולפמ"ש שעיקר קריעת הדיינים על שמזכירין השם בפירוש ואומרים אותו קילל שזהו בזיון א"כ אין ראייתו ראיה כלל. וקרא משמע כדברי הירושלמי שלא אמרו שלוחי יחזקיהו הגידוף בפירוש אלא אמרו אשר חרף אלהים חי שאין סברא שאמרו בפירוש דהא כל היום דנין בכינוי וכמ"ש תו' דף ס' בד"ה המלך כו' ולשיטת הירושלמי ניחא ועמש"ל בד"ה ר"י כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:5:1)

**מיכן לדיינים שקיבלו עדות עומדים שדינן דין.** וקשה הא במתני' תנן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין. משמע מתחלה אמרו עדותן ואח"כ עמדו הדיינים משום הקריעה שצריכה להיות מעומד כדאמרינן במ"ק וי"ל העמידה ודאי היתה קודם האמירה כדילפינן בבבלי בק"ו מאהוד ע"ש מיהו ק"ו זה קשה דשאני הכא כיון שהמצוה להרוג המגדף וא"א להרגו אלא ע"פ עדים ואין לקבל עדים אלא מיושב הלכך א"א לעמוד ואין בזה העדר כבוד המקום אדרבא זהו כבודו שעושין רצונו (ועיין תוי"ט במשנתינו) ואפשר לומר מיד שאומר אותו קילל חייבין לעמוד ולקרוע דהא קורעין אם קילל השם ולא אמרו שם בשם אלא למיתה א"כ זה שאומר ובו קילל שומעין מעומד ודוחק ועיין בסמוך ועמ"ש גיטין [פ"ז סוף ה"א] בד"ה אדם כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:5:2)

**את ש"מ שית.** וא"ת למה לא קחשיב שבעה דהא איכא נמי הא דהלכה כר"ע דמקיש שלשה לשנים וכ"ה בבבלי דף ס' וי"ל כיון דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו אין זו רבותא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:5:3)

**ואת ש"מ שהוא אחד מן הקרעים שאין מתאחין.** בבבלי גרסינן לא מאחין מנ"ל אר"א אתיא קריעה קריעה כו'. וכתב תו' תימא פרק בתרא דמ"ק יליף קריעה מעומד מויקרע ניליף נמי דלא מאחין קריעה מהכא. וכתב הרא"ש מ"ק פ"ג נשיא ואב"ד ושמועות רעות דאין מתאחין ילפינן מחזקיהו ומאלישע וברכת השם דאין מאחין נ"ל דכתיב קרועי בגדים דמשמע קרועים ועומדים לעולם. ועל ס"ת שנשרף דכתיב ויהי כקרוא יהודי כו' וכיון דילפינן מקרא עיקר קריעה ילפינן בק"ו דאין מאחין על לומדיה אין מאחין עליה לא כ"ש אבל עיקר קריעה לא ילפינן מלומדיה כדאמר במכות כמה טפשאי הני [אינשי] דקיימי מקמי ס"ת ומקמי גברא רבא לא קיימי ע"כ. ותימא מאי שייטא דחזקיהו גבי נשיא כו'. ואף שנאמר שט"ס הוא וצ"ל ילפינן מדוד ומאלישע עדיין קשה בדוד גופה מנ"ל שלא מאחין ונראה דיליף גז"ש ויקרעם ויקרעם אבל בברכת השם לא כתיב ויקרעם ליכא למילף בגז"ש לכך צ"ל יליף מדכתיב קרועים בגדים אך דבריו אלה דלא כגירסת הבבלי כאן ובמ"ק דיליף ברכת השם בגז"ש קריעה קריעה. מיהו לפי גירסתו אין מקום לקושית תו' הנ"ל. אבל לא ידעתי מאי קאמר דאיחוי ילפינן בק"ו וקריעה לא הא מיהת ק"ו כריכא הוא וצ"ע ועמ"ש מ"ק דף ט':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:6:1)

**ר"י מקשי תנינן כו'.** וקשה מנ"ל לומר שהמכריז מזכיר שם המיוחד שיהיו השומעים חייבין לקרוע וכ"ת במה שאומר פלוני בירך השם המיוחד חייב השומע לקרוע הא ודאי ליתא דא"כ מיד כשמתחילים לידון אומרים העדים פלוני קילל השם היה להב"ד לקרוע וי"ל סובר הירושלמי שלא אמרו שקילל השם עד שעת גמר דין וה"ה השומע מפי השומע שאומר פלוני קילל חייב לקרוע והיינו דקאמר לעיל אלא כיני כו' יהא תפוש עד שיבואו עדיו. ונראה שכן דעת הבבלי וניחא בזה קושית תו' שם תימא איך אמרו למלך מה ששמעו בפירוש הא גבי עדים תנן כל היום דנין את העדים בכינוי ע"כ שהרי הצריכו לומר להמלך שקילל בפניהם השם ממילא נתחייב המלך לקרוע ואין בזה גידוף כלל. ומ"ש הכ"מ בשם מהרי"ק תירוץ לקושית תו' באותה אמירה גמרו דין רבשקה לכשימצאהו ע"כ תימא וכי גומרין דינו של אדם שלא בפניו. ואפשר בדין מלכות קאמר. ודוחק דבשביל ספק זה אין לחרף שם אל חי על מגן שמא לא ימצא ואם ימצא יכולים להעיד אז. והמהרש"א כתב בתו' בד"ה המלך כו' ואגופא דקרא ל"ק להו דאימא לאו אגידופי קרע רק אשמועות רעות ע"כ ותימא מאי שמועות רעות דקאמר הא בעינן שיהא רוב ציבור במלחמה ונגפו לפני אויביהם וכל זה לא היה אז וכה"ג משני הש"ס בבלי מ"ק כ"ו. ועוד לפ"ז קשיא מנ"ל שקורעין על ברכת השם דלמא לא הוה כולה מלתא אלא משום שמועות רעות. אבל הנכון כמ"ש דקרא ודאי איכא לפרושי דלא אמרו הגידוף בפירוש וכדעת הירושלמי כמ"ש הרמב"ן אבל אש"ס קשיא להו שפיר וכדיוקא דפ"ח כמ"ש לעיל בד"ה אלא כו'. ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב דשומע מפי השומע חייב לקרוע. לשיטתו דאין קורעין אלא א"כ פירש הצירוף א"כ אין צורך להזכיר דין זה דפשיטא שחייב לקרוע שהרי שומע קללת השם בפירוש וי"ל. סד"א כיוו שאין כוונתו לקלל רק לסיפור דברים אין לקרוע קמ"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:7:1)

**מהו לקרוע על קללת העכו"ם כו'.** כתב הנ"מ כ"ב לכך פוסק הרמב"ם השומע מפי העכו"ם אינו חייב לקרוע דרב יהודה ושמואל ה"ל תרי לגבי ר' חייא אלא משום דאשכח ההוא דירושלמי (דבסמוך עובדא דרשב"ל) שקורעין על הכינויים דאתיא כר' חייא הוצרך לפסוק כר' חייא ע"כ. ותימא הא מעובדא דרשב"ל נמי מוכח דקורעין על קללת העכו"ם דהא עכו"ם הר העכו"ם מגדף א"כ ה"ל לפסוק כר' חייא נמי בהא וכ"ת א"כ הל"ל הדא אמרה שקורעים על קיללתם י"ל הא פשיטא ליה תקרא וברייתא ולא מיבעיא ליה אלא על כינויין בזמן הזה ועליה קאמר הדא אמרה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:8:7:2)

**מהו לקרוע על קללת השם.** עי' בקונטרס. וכלשון הראשון נראה מהבבלי. מיהו לשון מהו משמע יותר כלשון השני שהוא לשון איבעיא כדמבעיא ליה בסמוך מהו לקרוע על קללת העכו"ם. וע"ק למה לא פשט מרישא שחלקיהו כו' באו קרועי בגדים על ששמעו קללת השם מרבשקה לכ"נ דכולא מילתא מיבעיא ליה לקרוע השומעים עצמם והשומע מפי השומע. ואפי' קלל את השם בקללה ולא בשם אחר. ודייק מחזקיהו שקרע בשמעו מפי השומעים ש"מ השומע צריך לקרוע ושקורעין על קללת השם אפי' אין הקללה בשם שמעינן נמי מדחזקיהו דרבשקה לא קילל ממש אלא חירף כ"ש המקלל השם אפי' בלא שם אחר שחייב. והט"ז כתב י"ד סי' ש"מ ס"ק כ"א ברכת השם שאמר יכה יוסי את יוסי ע"כ. משמע האומר יכה יוסי את יוסי חייב השומע לקרוע וקשה הרי' כתבו תו' מ"ק דף כ"ו ואחד השומע מפי השומעים פי' בתו' כגון מן העדים שאומרים זה ואם הוא אומר יכה יוסי את יוסי אין קורעים ע"ז וכן משמע בפ' ד' מיתות ע"כ ואין לומר על העדים קאמר שהרי לא נזכרו שם בש"ע עדים כלל ועוד נראה לענין קריעה לא בעינן שם בשם וכמ"ש וכן משמעות כל הפוסקים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:1:1)

**ואחד הזובח.** עי' בקונט'. בבבלי פריך וליחשוב נמי זורק (פירש"י כי היכי דאשכחן בעכו"ם זביחה קיטור וניסוך דכתיב ויזבחי לו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מצינו נמי זריקה בל אסיך נסכיהם מדם) אמר אביי זורק היינו מנסך דכתיב בל אסיך נסכיהם מדם. וקשה ל"ל לאביי לאתויי קרא בל אסיך כו' הא עיקר קושית המקשה היא מהך קרא לפירש"י. וע"ק לפירושו קושית תו' בד"ה וליחשוב כו' ע"ש. וע"ק מנ"ל שאינו חייב על כל עבודת פנים כגון המקבל והמוליך ואי משום דלא אשכחן הכי בקרא שהן עבודות לעכו"ם כמ"ש רש"י וכי בשביל כך נפטרנו וכ"ש דקשה לרש"י ותו' שמביאין מקראות מדברי קבלה הנוכל לומר דכוונת התורה לדברי הקבלה והא דכתוב שם זביחה והקטרה לא נכתב שם לכוונה זו דניליף מיניה איסורא והיתירא. לכך נראה הא דקאמר המזבח והמקטר והמנסך חייב יליף מדאסרינהו רחמנא לעשותן בחוץ וכתיב בשחוטי חוץ ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ש"מ כל הנך דאסיר בחוץ הם עבודות לעכו"ם ולכך פריך וליחשוב נמי הזורק דמפורש איסורו בקרא וזרק הכהן את הדם וגו' ומשני כלל התנא איסור זריקה בכלל הניסוך דמצינו שגם בלשון המקרא זריקה קרוי ניסוך דכתיב בל אסיך נסכיהם מדם. והיינו טעמא דלא תנן המקבל והמוליך שאין חייב עליהן בחוץ. ודלא כרש"י והכ"מ פ"נ ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:1:2)

**זו היא עבודתה.** עי' בקונט'. והרמב"ם והר"ב פירשוה לענין חיוב חטאת. וכתב הכ"מ דאלו במזיד ולסקילה א"א דהא מוטעה הוא. וכתב התי"ט ותימא על רש"י שמפרש זהו עבודתו וחייב עליה מיתה וי"ל דעתו כיון שהתרו בו אע"פ שהוא מוטעה וסובר כיון דמכוין לבזותו בין בהתראתן כלום אפ"ה חייב מיתה דהא התרו ביה ע"כ. לפום ריהטא היה נראה לתרץ בזה קושית תו' דף ס"ה בד"ה הואיל כו' וקשה לפירש"י השתחואה נמי ישנה בלב כדאמרינן גבי אנדרטא אי לא קיבלה באלוה לאו כלום הוא ע"כ דהשתא חזינן בעכו"ם שאינה בלב דהא אפי' מכוין לבזותו חייב. והא דקאמר באנדרטא ואי לא קיבלה באלוה לאו כלום הוא. איירי בשוגג כמפורש שם ובשוגג ודאי פטור אם אין לבו לעבירה. אך קשה הא בעובד מאהבה ומיראה אמר רבא דפטור אי קבליה באלוה אין אי לא לא. ופירש"י פטור בין במזיד בין בשוגג דלאו כלום עביד. הרי דאפי' במזיד בעינן אף בעכו"ם קבלה בלב. וליכא למימר הא דקאמר ברכת השם ישנה בלב כאביי ס"ל העובד מאהבה ומיראה חייב. דהא רבא הוא דמשני הכי. ודוחק לומר דה"ק ר' יוחנן כאביי ס"ל. ועוד לרבא תיקשי מתני' דקאמר זו היא עבודתו וחייב וא"נ אחיוב חטאת קאי קשה הא אפי' בעובד מאהבה ומיראה פוטר רבא אפי' מחטאת כדמוכח בש"ס דף ס"א וכן פירש"י שם כ"ש מכוין לבזויי ולא לעבדה שיש לפטרו טפי כמ"ש תו' דף ס"ד בד"ה אע"ג. וממ"ש יתבאר לך שמ"ש המהרש"א שם ומיהו התו' כו' ע"ש משמע דסברי תו' דחייב חטאת אפי' לא נתכוין לעבדה דברי תימא הם וקשיין ליה דברי הש"ס דף ס"א וצ"ע. אך עיקר תמיהתו של התי"ט ליתא שהרי כתב תו' דף ס"ד בד"ה אע"ג דמכוין לבזויה ולעובדו בביזוי דאי לא קמיכווין אלא לבזות הא אפי' עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא כו' ע"ש ונראה שזו היא דעת הרמב"ם בחיבורו פ"ג מה' עכו"ם הפוער עצמו לפעור כדי לבזותו והזורק אבן למרקוליס כדי לבזותו הואיל ועבודתו בכך חייב ומביא קרבן על שגגתו ע"כ. האריך לומר ומביא קרבן כו' ללמד דחייב דתנן במתני' חיוב מיתה הוא ולא חטאת. ולפי פי' הכ"מ הל"ל חייב חטאת על שגגתו ולפמ"ש ניחא דסד"א כתיב לעושה בשגגה ומעשה זה לבזותו הוא יהא פטור קמ"ל דאפ"ה חייב. ומ"ש בפירושו חייב חטאת לאו דוקא. ומעתה אין מקום לקושית הרמ"ך פ"ג מה' עכו"ם ופ"ה מה' יסודי התורה ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:2:1)

**אזהרה לעכו"ם מנין לא תעבדם.** במתני' פירש"י אזהרה דמגפף כו' ילפינן מדכתיב לא תעבדם יתירה. משמע כל עבודות ילפינן אזהרה דידהו מלא תעבדם. אך בבבלי בסוגיין אמרינן אזהרת השתחויה שמעינן מדכתיב כי לא תשתחוה וגו'. וכתב תו' שם דאי איצטרך לא תעבדם להשתחויה ליכא למשמע מגפף מיניה ע"ב. וצ"ל דסובר הירושלמי תרי לא תעבדם כתיבי חד בדברות וחד לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ומוקמינן חד מינייהו לאזהרת מזבח ומנסך שלא כדרכה וחד למגפף וז"ל המכילתא זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם זביחה בכלל היתה ויצאה ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהיא עבודתה בין שאינה עבודתה אף כל כו'. וא"ת הא איצטרך תרי לא תעבדם למזבח כו' חד לכדרכה וחד לשלא כדרכה וי"ל כדרכה דכל העבודות מאיכה יעבדו ילפינן. וא"ת בבבלי דיליף אזהרת השתחויה מכי לא תשתתוה כו' תיפוק ליה מדכתיב לא תשתחוה להם המוקדם בתורה כדתני במכלתא וי"ל תרווייהו צריכי חד לכדרכה ושלא כדרכה וחד לשלא כדרכה כדאמרינן בבבלי דף ס"ג הלכך נקט דבתרא דהוא לשלא כדרכה ממש אתי. והמהרש"א כתב דף ס' בד"ה אבל המגפף כו' ומהתימא על הסמ"ג שכתב תרי לא תעבדם אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה דכולי שמעתתא אינה כן ע"ש. ולא על הסמ"ג תלונתו כי גם הרמב"ם כתב כן פ"ג מה' עכו"ם. גם מסוגיין משמע כן דמייתי אזהרה לעכו"ם מלא תעבדם משמע דאזהרת כדרכה קאי השנוי תחלה במתניתין והיא כוללת כל עבודה. ודקשיא למהרש"א מהא דגרסינן דף ס"א מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אא"ע לכדרכה דכתיב איכה יעבדו ע"כ. נ"ל דה"ק אא"ע לכדרכה אין לומר ולא יזבחו לכדרכה ודרשינן באא"ע לזביחה דכתיב לא תעבדם אלא לזורק אבן למרקוליס אתיא וקמ"ל אע"ג שהיא עבודת בזיון חייבין עליה דהא מדכתיב איכה יעבדו שמעינן תנהו ענין ולא יזבחו לשלא כדרכה למרקוליס ואזהרה לכדרכה ושלא כדרכה דמכובדים מלא תעבדם דכתיב תרי זימני ילפינן להו ואי לא כתיב לא תעבדם לכדרכה ה"א איכה יעבדו לכדרכה במכובדים דדמיין לזביחה בחד צד הוא דאחמיר בהוא רחמנא אבל פוער לפעור לא. ודקשיא ליה. מהא דאמרו גבי ג' השתחואות לכדרכה מאיכה יעבדו נפקא ע"כ נראה דאלו לא נאמר לא תעבדם קאמר ונקט הדרשה היותר פשוטה וכן דרך הש"ס כמ"ש תו' בהרבה מקומות. וכ"ת א"כ כל עבודות שלא כדרכה ילפינן אזהרה דידהו מלא תעבדם קרא להשתחוואה שלא כדרכה ל"ל ומאי פריך בבבלי דף ס' אהשתתויה אזהרה מנין י"ל ודאי מסברא ה"א אזהרת לא תעבדם קאי אהנך דכתיב בהו עונש א"כ כדרכה מצינו עונש בכולן. דכתיב וילך ויעבוד מוקמינן נמי אזהרה בכולן אבל לא תעבדם השני דמוקמינן לשלא כדרכה ה"א דקאי דוקא אהנך דכתיב בהו עונש שלא כדרכה והיינו זובח ומקטר ומנסך והשתחויה אבל שאר עבודות לא לכך כתיב אזהרה בהשתחויה שלא כדרכה וה"ל דבר היוצא מן הכלל. ללמד על הכלל כולו מה השתחויה שהיא דרך כבוד והיא באזהרה אף כל שהיא דרך כבוד היא באזהרה ואין לומר דומיה דהשתחואה שהיא בעונש דא"כ קרא ל"ל ותו' כתב דף ס"א בד"ה מניין כו' אזהרה לזובח שלא כדרכה מנ"ל וי"ל מולא יזבחו כו' ע"ש ותירוצם קשה מ"מ ה"ל לש"ס להקשות אזהרה מנין כי היכי דפריך אהשתתויה ולפמ"ש ניחא דכוונת התנא לאשמועינן אזהרת השתחויה קאי נמי אמזבח כו' דהיינו כיון דשמעינן מהשתחויה דאין חילוק בין כדרכה ושלא כדרכה ושלא כדרכה לחוד ה"ה נמי בעבודת פנים. ומהשתחויה שמעינן אזהרת שאר עבודות שלא כדרכה וכמ"ש. ואזהרת השתחויה שלא כדרכה נמי מלא תעבדם ילפינן אלא דא"כ קשיא אזהרת שאר עבודות מנ"ל לכך לא קאמר אלא אזהרת השתחויה מנ"ל וממילא ידעינן שאר אזהרת. ואני תמה ממ"ש רש"י דף ס"ג ע"א בד"ה לדבריו כו' אבל אביי מוקי לא תעבדם ללאוי יתירה ע"כ וקשה מאי לאו יתירא דקאמר הא איצטרך לשלא כדרכה ולנעבד כהמן כמ"ש המהרש"א דף ס' וס"ג ע"ש גם הא דכתבו תו' שם בד"ה אמר ר"א כו' מיהו אפשר הא דא"ל פוק תני לברא משום דלא דריש לא תעבדם ע"כ קשה הל"ל לא דריש לא תעבדם לחלק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:2:2)

**באדם שאומר לחבירו כו' עי' בקונט'.** ואף שבספרי הגירסא בדראב"ע וחוסרת מ"מ גירסת הבבלי כריתות דף ד' ולא חוסרת. ואפשר לקיים גירסת הספרי סובר ראב"ע עכו"ם מחסר מצות ה' אבל אינו עוקר את הכל דאפשר שהוא מאמין שיש אלוה אלוהיא אלא טועה וסובר שזה רצון השם כדור אנוש כמ"ש הרמב"ם נמצא שאינו עוקר כל מצותיו משא"כ מברך את השם עוקר את הכל. וסוגיין משמע כגירסת הבבלי. ורש"י פי' ולא חיסרת קסבר היינו ע"א כגון משורר ומזמר לעכו"ם דלאו מילתא רבא היא כולי האי. חיסרת מילתא רבא עבד דפשט ידו בעיקר והיינו מברך השם ע"כ. וקשה אף מ"ד חיסרת מנ"ל דאיירי במברך נוקי בע"א בעבודה ממש דה"ל מחסר. והיא גופא קשיא מנ"ל דמ"ד מגדף היינו עכו"ם איירי במשורר וצריכין לדחוק ולומר שכל עכו"ם דרכה בכך כמ"ש המהרש"א במכלתין דף ס"ד ע"ש למה לא נוקי ליה באחת מארבע עבודות וכ"כ תו' בכריתות. עוד כתב תו' שם גידפת וחיסרת פי' שלא כילה לגמרי לא חיסרת פי' לא חיסרת דבר אלא כילה לגמרי כלומר פשט ידו בעיקר שעבד עכו"ם ע"כ. ובספרי ובסוגיין מבואר שאין פירושה עיקר. והנכון כמ"ש בקונט'. ותו' כתב דף ס"ד בד"ה שלש כו' וקשה לר"י דאית ליה בריש מי שהיה טמא מגדף היינו מברך את השם ובפ"ק דשבועות מוקי דבר ה' בזה לפורק עול כרת בע"א שלא כדרכה מנ"ל וי"ל כרת ג' כתיב בפ' אחרי במולך בעריות ואכולהו כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו כו' ע"ש. ולפי תירוצם זה קשה קושייתם שם בד"ה וכי כו' אבל מר"י קשיא כו' ( מ"ש מהרש"ל ומהרש"א) והוצרכו לתרץ דר"י דריש קראי דמולך תרתי לע"א שלא כדרכה כו' א"נ תרתי למולך כו' ע"ש ולשני התירוצים קשה א"כ דאיצטרך תרי קראי לעה"ז ולעה"ב מנ"ל לריב"ח ג' כריתות דעכו"ם אתת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה דלמא שניהם לכדרכה ואחת לעה"ז ואחת לעה"ב. ואף דריב"ח אליבא דר"ע קאמר ותירוצי תו' אליבא דר"י מ"מ קשה מנ"ל דפליגי בהכי. ואין לומר קסבר ריב"ח ר"ע דמוקי דבר ה' בזה לפורק עול תו ל"צ קרא לע"א לעה"ב דכ"ש הוא. דא"כ קשה קרא דמולך לע"א כדרכה בעה"ז ל"ל הא כ"ש הוא מפורק עול וי"ל. אבל נראה דעת רש"י שאין ליחשוב כרת דמולך דפ' אחרי דקרא כל אשר יעשה וגו' לא קאי אמולך דכתיב ונכרתו הנפשות ובמולך לא שייך נפשות לשון רבים אלא אעריות קאי דאית בהו זכר ונקבה וכתיב כל התועבות האלה ולא מיקרי תועבה אלא עריות. ולכך איצטרך למיכתב בזכר תועבה. ודקשיא להו לר"י כרת בעכו"ם שלא כדרכה מנ"ל י"ל לסוגיין ניחא ר"י כראב"ש ס"ל דסובר מגדף מברך את השם ועכו"ם משמע א"כ מכרת דמגדף שמעינן נמי כרת לעכו"ם. בדף ס"ד פירש"י הא דמשני לכדתניא היינו כדמוקי לה ר"י. ואין פירושו זה. מסכים ללשון הש"ס דא"כ ה"ל למימר לכדר"י דתניא. עוד פי'. הא דתניא א"ל ר"י והלא כבר נאמר ונכרתה לאו לר"ע פריך דהא ר"ע מוקים לה במברך אלא טעמא דנפשיה קאמר ודומה לו בחולין והלא במוקדשין כו' ע"ש. ותימא מאי ראיה היא זו התם תנן א"ר יוסי והלא כו' ודאי דאפשר לדחוק ולומר טעמא דנפשיה קאמר אבל הכא תניא אמר לו ר"י כו' ודאי דלר"ע פריך. ולפמ"ש ה"ק לכדתניא דצריכין תרי קראי לכרת אחד לעה"ז ואחד לעה"ב א"כ מ"ד מגדף עע"א דהשתא אית לן ארבע כריתות מוקי תרי לכדרכה בעה"ז ועה"ב ותרי לשלא כדרכה לעה"ז ולעה"ב והכרת תכרת דשמעינין מיניה עה"ז ועה"ב לא מוקי ליה בע"א אלא בפורק עול. וא"ת לפ"ז מולך שלא כדרכה מנ"ל וי"ל סובר האי תנא מולך ע"א היא ושמעינן ביה כרת לשלא כדרכה כמו שאר ע"א ולית ליה מה שמחלקין תו' בד"ה למעביר כו'. א"נ סובר האי תנא מולך שלא כדרכה אין בו כרת דשלא כדרכה ודאי לא שייך בה ע"א והראשון נראה. מיהו זהו אינו אלא לשיטת תו' דג' כריתות במולך כתיבו א"כ כי אמרינן מגדף היינו ע"א ה"ל ארבע אבל לשיטת רש"י דכרת השלישי הוא דבר ה' בזה דמוקי לה בפורק עול א"כ אף דמגפף היינו ע"א אין כאן אלא ג' כריתות. וכ"ת לרש"י מאי פריך למ"ד מגדף ע"א ל"ל לימא סובר הך מ"ד דבר ה' בזה איירי בפורק עול וליכא אלא ג' כריתות. י"ל קסבר רש"י אף למ"ד דאיירי בפורק עול שמעינן כרת ע"א מיניה דאף הוא פורק עול וניחא בזה הא דמקשי תו' בד"ה שלשה כו' לפירש"י. ור"י דפריך לר"ע והלא כבר נאמר ונכרת וכו' סובר אף מ"ד מגדף מברך את השם מודה מיהת בע"א נמי איירי וכמש"ל דהכי ס"ל לרשב"א ופריך שפיר וכי ג' עולמים יש ור"ע סובר במברך את השם דוקא איירי אבל לא בעכו"ם. ונראה דעת הרמב"ם מגדף כולל לשתיהן לכך כ' פ"ב מה' עכו"ם מגדף היינו מברך את השם. וכתב ריש ה' שגגות דמברך פטור מקרבן לפי שאין בו מעשה. דהא דכתיב כרת דידיה במקום קרבן היינו משום עע"א אבל מברך שאין בו מעשה אין בו קרבן. ועי' בלח"מ ריש ה' שגגות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:3:1)

**לא תעבדם הייתי אומר עד שיעבוד כל ע"א שבעולם.** וקשה וכי תעלה על דעתך לומר כן א"כ אין כאן עונש ע"א וכי יכולין לידע שזה עבד כל עכו"ם בעולם. ולכך הגהתי בקונט'. וז"ל המכילתא בפרשת יתרו לא תשתחוה להם ולא תעבדם למה נאמר לפי שהוא אומר וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחוו להם לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה אתה אומר כן או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על כל אחד בפני עצמו ד"א לא תשתחוה להם ולא תעבדם למה נאמר לפי שהוא אומר זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל לא תשתחוה וגו' וכה"א לא תשתחוה לאל אתר ע"כ. וא"ת תרי קראי ל"ל חד כדרכה ושלא כדרכה וחד שלא כדרכה. ומעתה קשה מאי פריך הבבלי דף ס"ג מהא דאמר אביי השתחואה לחלק יצאה דלמא גם ר' אמי הכי ס"ל והיינו לחלק דלא בעינן עד שיעבוד וישתחוה אבל אם עשאן בהעלם אחת אינו חייב על כולו אלא אחת. ואפשר לומר דקשיא ל"ל השתחואה לחייב עליה לחוד הא מדכתיב זובח לאלהים יחרם שמעינן דלא בעינן עבודה והשתחויה יחד וכ"ת זובח איצטריך ללמד דבעינן עבודת פניה ודאי תרתי שמעינן מיניה דאזובח לחוד חייב ומדכתיב זובח ולא כתיב עבודה אחרת ש"מ דבעינן עבודת פנים אלא על כרחך לומר עיקר קרא לא תשתחוה אתיא לחייב עליה בפני עצמה ולפ"ז ה"ל לאביי לימא לחלק על עצמה וכמ"ש תו' שם. בשלמא אי אמרינן ללמד דלא בעינן עד שיעבוד וישתחוה שפיר קאמר לחלק דקאי נמי אעבודה אבל השתא פריך שפיר הל"ל לחלק על עצמה. אך עדיין קשה קושית המהרש"א דלמא ר' זכאי נמי דריש לא תעבדם כו' ותירוצו קשה דהשתא דכתיב לא תעבדם דאכל עבודות כולן אינו חייב אלא אחת אין סברא לומר דאהשתחואה חייב בפני עצמה דהשתא אעבודת פנים אינו חייב בפני עצמה אהשתחויה לא כ"ש ומסתבר טפי לומר דללאו יצאה. ונראה דל"ג בדר' אמי השתחויה מדאמר אביי מ"ט דר' אמי כו' וקשה הא טעמו פשוט מדקאמר השתתויה לא יצאה לחלק אפילו לעצמה ש"מ דסובר ללאו יצאה א"כ בדין שאינו חייב על כולן אלא אחת דהא לית לן קרא לחלק אלא ודאי ל"ג השתחויה וקשיא מ"ט לא תני השתחויה ואין לומר משום דקשבר לחלק יצאה לעצמה הא קיי"ל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא א"כ יש לחייב על כל אחת בפני עצמה ע"כ לומר דאית לן קרא שאינן חלוקין לחטאת וקשיא מנ"ל וקאמר אביי יליף ליה מלא תעבדם יתירא שעשאן הכתוב כולן אחת. והשתא דגלי לן קרא דאעבודת פנים אינו חייב אלא אחת צריכין לומר השתתויה ללאו יצאה דכ"ש הוא שאין לחייב עליה בפני עצמה וכמ"ש. ולכך לא נקט השתחואה דבתר דשמעינן עבודת פנים אינו חייב אלא אחת ידעינן דהשתחויה ללאו יצאה וכיון דמינייהו הוא דשמעינן אין לכלול להשתחויה בהדייהו. ור' זכאי כלל גם השתחויה ש"מ דסובר כולן מחד קרא שמעינן והיינו מדאמרינן השתחויה ללאו יצאה תו לית לן קרא לחלק ממילא אכולהון אינו חייב אלא אחת ושפיר אר"י פוק תני לברא כו' וזה נראה ברור. וא"ת ר' זכאי וכי לית ליה כללא דר' ישמעאל דדריש דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא דהא כי אמרינן השתחויה ללאו יצאה אינה מלמדה אלא על עצמה וכי אמרינן לחלק יצאה מלמדת על הכלל כולו. ורש"י נשמר מזה וכ' דף ס"ב בד"ה ותו לא מידי כו' ור' זכאי כו' נפקא לקמן מלא תעבדם הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת. אבל סוגית הש"ס לא משמע כן כמ"ש תו' דף ס"ג בד"ה א"ר אמי כו' ע"ש. בשלמא לר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאה ל"ק וכי פליג על ר' ישמעאל. דנפקא ליה חילוק מלאכות מהנה ממילא מוכרח לומר הבערה ללאו יצאה והא דא"ר יוסף דלמא ע"כ לא קאר"י הבערה ללאו יצאה דנפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה. מדקאמר דלמא משמע דמספקא ליה אי פליג ארבי ישמעאל י"ל ודאי אי לית לן טעמא מוכרחים לומר כן אבל לר' זכאי קשה וי"ל היינו אתקפתא דר' יוסף לשיטת תו'. וכן מוכחת סוגית הש"ס ריש כריתות ויבמות ר"פ הבע"י דקאמר למה יצאה כרת באחותו לכדר"י שאם עשאן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואתת ולר' יצחק דאמר דיצאה לדונה בכרת ולא במלקות לחלק מנלן ומשני ע"ש. וקשה מאי פריך מנ"ל דלמא לית ליה חילוק בעריות ופליג אמתני' דכריתות כי היכא דפליג אמתני' דמכות אלא ודאי פשיטא ליה לש"ס כ"ע אית להו י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן וצ"ל דאית ליה מקרא אחרינא לחלק לכך קאמר כרת באתותו יצא לדונו בכרת ולא במלקות ופריך שפיר לר' יצחק לחלק מנ"ל. והא דאמרינן לר' יצחק כל הכריתות אין בהן מלקות ולא אמרינן אחותו לחוד בכרת ולא במלקות אבל שאר כריתות ככללא דכל לאוין שהן במלקות משום הך כללא דר' ישמעאל דבר שהיה בכלל כו' ללמד על הכלל כולו יצא. ואין להאריך כאן בפרט זה. והא דאמר ר' זכאי זיבח וקיטר כו' ולא אמר סתמא עבד ע"א בהרבה עבודות אינו חייב אלא אחת. היינו טעמא דמודה אם עשה עבודתה ועבודת גבוה בהעלם אחד חייב שתים דהלאוין מחלקין וכמ"ש בקונטרס בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:3:2)

**א"ל מטי תנה לקדשים.** עיין בקונטרס. ובבבלי ע"ז דף נ"א וזבחים ק"ז מפורש דאיצטרך ולא יזבחו לקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות. אלא דמסיק רבא התם קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד. אבל הירושלמי לית ליה הך דרשא. לפ"ז צ"ל סובר הירושלמי אזהרת שאר עבודות מהשתחויה נפקא לן נמצא שאין כאן אלא לאו אחד וכמ"ש לעיל בד"ה [לא תעבדם] כו'. ונראה גם הבבלי סובר כן אלא דלא ילפינן מהשתחואה אלא עבודת פנים בק"ו דגם הם דרך כבוד ודמיין לה' בעונש אבל אזהרת שאר עבודות שלא כדרכה לא שמעינן אלא מולא יזבחו באם אינו ענין וזהו כוונת הברייתא בבבלי דף ס' דלא מייתי אזהרה עבודת פנים מנין ובהא פליגי הבבלי והירושלמי אי שאר עבודות למבוזים בלאו א"נ סובר הירושלמי מהשתחויה ילפינן נמי שאר עבודות למבוזים שהן בלא תעשה ועמש"ל בד"ה לא תעבדם ובבבלי דף ס"א בד"ה ולא כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:4:1)

**דויבה לה טלה בעל מום חייב.** בקונטרס הגהתי וכ"ה בבבלי ע"ז דף נ"א א"ר אבהו א"ר יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"א שהוא פטור שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. ופירש"י בלתי לה' משמע שראויה לשם הכתוב מדבר וסיים בה הכ"מ לא אסרה התורה אלא כעין פנים. ובבבלי בסוגיין גרסינן אין לי אלא בזבח מקטר ומנסך מנין ת"ל בלתי לה' לבדו ריקן כל העבודות כולן לשם המיוחד. וקשה לפ"ז מנ"ל לפטור בעל מום דלמא קרא לא קפיד אלא אעבודה אבל לא בעינן דוקא כעין פנים ודוחק לומר תרתי שמעינן מינה ונראה למסקנא דברייתא דדרשינן מדכתיב זובח זביחה בכלל היתה ולמה יצא להקיש אליה מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים כו'. אייתר בלתי לה' לבדו על כרחך לומר דבא ללמד על זובח בעל מום לעכו"ם שפטור. ותו' כתב דף ס' המקטר והמנסך ת"ל בלתי לה' לבדו תימא בסמוך יליף מיציאת זביחה ללמד על הכלל כולו וי"ל אי לאו בלתי וגו' ה"א מה זביחה שהיא עבודת דם ואתא לרבויי זורק אבל מקטר ומנסך לא ע"כ וקשה למה יצאה זביחה לכתוב עובד לאלהים יחרם בלתי וגו' (ודברי המהרש"א בזה כקושיא בלי פירוקא וע"ש) ונאמר לא אסרה תורה אלא עבודת פנים כדאמרינן בבעל מום. ולפמ"ש ניחא דלפי מסקנת הברייתא אייתר בלתי לה' לבדו לפטור בעל מום וזה אמת ויציב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:4:2)

**לא תעשון כן כו'.** וז"ל הספרי פרשת ראה. ואעשה כן גם אני יש כאן לעבודה ולמתעביד מכאן אמרו דבר שמקריבין אותו לגבי מזבח אין מקריבין אותו לעכו"ם דבר שמקריבין אותו לע"א אם הקריבו למזבח כיוצא בו פטור. נראה דה"פ סד"א כשם שהמקריב לעכו"ם דבר הראוי למזבח חייב מיתה כך המקריב למזבח דבר הראוי לעכו"ם כגון תרנגול והדומה לו חייב מיתה קמ"ל דלא. ומדכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם שמעינן דחייב דוקא על דבר הראוי למזבח כדאמר ר' הילא כל לה' אלהיכם לא תעשון. והא דכתיב ואעשה כן גם אני ל"ל אלא לאשמועינן פטור למקריב דבר הראוי לעכו"ם דלא כתיב ביה אזהרה אלא לשון עשייה ואעשה כו'. והא דקאמר מאי כדון נראה דה"פ אי אמרת בשלמא ולא יזבחו קאי אעכו"ם ש"מ דבעינן הראוי למזבח דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם דוקא הראוי לזבחיהם אבל השתא דקאמרת דלא קאי אעבודת אלילים אלא אשחוטי חוץ קשיא מנלן ונראה דגרסינן לא תעשה כן לה' אלהיך. דלא תעשון איצטריך לדברים אחרים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:5:1)

**לא תעבדם כלל כו' עיין בקונט'.** וצ"ל סוגיין כדאמר ר' יוסי שבת [פ"ז ה"ב] ונזיר [פ"ו ה"א] ל"ש כלל במקום אחד ופרט במקום אחר ל"ש פרט ואח"כ כלל כלל ופרט וכלל הוא או פרט וכלל ופרט הוא דאל"כ קשה לתרווייהו הא מרוחקים הן (ועמ"ש לעיל הלכה ה' בד"ה הזרע כו'). ולר' בון בר כהנא ק' נמי הפרט הוא קודם לכלל אלא ודאי כמ"ש. ועמ"ש ריש פ"ו דנזיר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:5:2)

**זובח לאלהים יחרם פרט.** כתב תו' בד"ה זובח כו' פ"ה כל אלהים במשמע אפילו שלא כדרכה מדלא כתיב עובד לאלהים בזביחה יחרם וא"ל אי לכדרכה מוילך ויעבוד נפקא דה"א [לעולם כדרכה ובא ללמדך על הכלל] (קמ"ל) דאפילו כדרכה אינו חייב אלא דוקא בעבודת פנים ע"כ. וקשה א"כ ל"ל וילך ויעבוד הכי הל"ל וילך אחרי אלהים אחרים מדכתיב ויעבוד ש"מ כל העבודות כדרכה חייב. ומ"ש המהרש"א וכן ולא יזבחו ה"א ללמד בא דאפילו כדרכה לא מיחייב אלא בעבודת פנים ע"כ. קשה א"כ איכה יעבדו ל"ל וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:5:3)

**וריבה את המגפף והמנשק.** ותימא הרי גם בכלל אינה אלא עבודת פנים ואיך נרבה מן הכלל מגפף שאינה עבודת פנים וי"ל סובר ר' בון לא תעשון כן אזהרה שלא לעשות לה' עבודה שעובדין בה את העכו"ם (ועמ"ש בסמוך) הרי אע"פ שהיא שלא כדרכה אסורה וה"ה עבודת עכו"ם שלא כדרכה אסורה וקרא בלתי לה' לבדו נמי מפרש הכי שלא לעבוד השם בעבודות אחרות כי אם בעבודות האמורים בתורה וה"ה שלא לעבוד העכו"ם בעבודות אחרות. ועדיין הדבר דחוק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:5:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:5:4)

**לאיזה דבר כו' עיין בקונטרס.** וקשה אי השתחויה מעשה למה לא יהא מגפף מעשה וי"ל ה"פ השתחויה יצאה ללמד על עצמו אע"פ שאין בה מעשה דינה כעושה מעשה וחייבין אבל המגפף והמנשק שאין בהן מעשה מהיכא תיתי לחייב עליהן. אך קשה תינח המגפף והמנשק אבל המכבד והמרבץ תנן במתני' שאין בהן מיתה אמאי הא יש בהן מעשה לכך נראה דה"ק ללמד על עצמו אע"פ שאין בה מעשה עבודת פנים חייב עליה משא"כ במגפף וכל הני דתנן במתני' וכ"ה בבבלי ועמ"ש נזיר [פ"ו ה"א] בד"ה ופרט כו'. עוד כתבתי שם בד"ה השתחויה כו' מיהו קשה ל"ל קרא להשתחויה לצורך עצמה אי ללאו תיפוק ליה מהיכא דיליף מגפף איכא למילף נמי השתחויה כו' ע"ש. וי"ל אי לאו דכתיב השתחויה לא הוה מוקמינן לא תעבדם למגפף כמ"ש תוס' א"נ לחלק לעצמה יצאה לחייב עליה קרבן בפני עצמה (ועמ"ש לעיל בד"ה לא תעבדם) ומ"ש רש"י דף ס' בד"ה אזהרה מנין כו' וספרים כו'. ה"פ וספרים דכתיב בהו מנין לרבות השתחואה ת"ל כי לא תשתחוה שיבוש הוא דליכא למילף מהך קרא עונש מיתה אלא גרסינן ת"ל וילך ויעבוד וישתחוה כו' דבהאי קרא כתיב מיתה וכי לא תשתחוה אזהרה ללאו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:6:1)

**מעתה אינו מתחייב עד שיזבח ויקטר כו'.** וקשה איך אפשר לומר כן הא כתיב זובח לאלהים יחרם הרי דאזביחה לחוד חייב מיתה וכתיב נמי וישתחו לשמש כו' ש"מ דאהשתחויה לחוד חייב וי"ל מדכתיבו בהדי הדדי נדחוק ונאמר כל הני קראי לאו דוקא וכוונתו אכל הנך הכתובים כאן. (ועמ"ש לעיל בד"ה לא תעבדם). ואפשר דהכל מדברי ר' יוסי הוא וה"ק כיון דאיכא לפרושי דבעינן כלהון בהדי הדדי טפי אית לן לומר דלאו לחיובא אתיא אלא להזכיר גנאי של ישראל. ואתיא כהא דארשב"י וי"ו שבוהעלוך נמי להזכיר גנותן שאיוו לאלוהות הרבה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:6:2)

**נאמר כאן אמירה כו'.** נראה הא דאמרינן בבבלי דף ס"ג האומר אלי אתה חייב איתקושי איתקש וישתחיו לו ויזבחו לו ויאמרו לאו דוקא מהיקישא יליף אלא מגז"ש וכדמסיק הירושלמי. ותוס' כתב דף ס' בד"ה מנין לרבות השתחויה וא"ת תיפוק ליה מדאיתקש לזביחה דכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו כדיליף אלי אתה וי"ל עגל דרכו בזביחה היה ואלי אתה אורחיה בכל עכו"ם ע"כ. וקשה הא התם בשותפות הוא וכדא"רי יוחנן אילמלא וי"ו שבוהעלוך כו' ושותפות לאו אורחיה ועוד בשותפות אין בה חיוב מיתה ואפ"ה יליף לה מזביחה שלא בשותפות שחייב עליה מיתה א"כ השתחויה שלא כדרכה נמי ניליף מזביחה. ולפמ"ש מעיקרא לק"מ מהיקישא ליכא למילף מידי לכך איצטרך קרא להשתחויה. ועיין ברש"י דף ס"ב בד"ה השתחואה כו' שמסכים לתירוץ תוס':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:7:1)

**אין כאן כלל ופרט.** וק' נאמר וילך ויעבד כלל וישתחוו פרט אין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין מידי אחרינא לא וי"ל על כרחך הך פרטא לאו דוקא דהא כתיב זובח לאלהים יחרם הרי דגם אזביחה חייב מיתה וכיון שכן טפי אית לן למימר ויעבוד קאי אכדרכה וישתחוו אשלא כדרכה. מיהו קשה אי לא כתיב וי"ו נמי ליכא למדרש בכלל ופרט דהא כתיב בפעור קח את כל ראשי העם וגו' שידונו הזונים אחרי הפעור גם בעגל כתיב הרגו איש את אנשיו כו' הרי אפילו אשאר ע"א חייב מיתה וי"ל ה"א ע"פ הדיבור נעשה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:7:2)

**והא כתיב כל כו' עיין בקונטרס.** וקשה מאי וי"ו דקאמר הא מיהת יכול לדרוש במים כלל בימים פרט במים כלל וכדאמרינן בבבלי חולין דף ס"ו דהך וי"ו דובנחלים ודאי ליכא למשמע מינה מידי דמצינו בת"כ דדריש בבקר ובצאן כו' לפרטא אע"ג דכתיבי ווי"ו כיון דבפרטא קמא לא כתיב וי"ו א"כ ה"נ כיון דכתיב בימים בלא וי"ו פרטא הוא לכך נראה שהיה כתוב בס"ת דר' אבא כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים ובימים ובנחלים וקשיא ליה שפיר שאין לדרוש כאן פרט הואיל וכתיב הפרט בוי"ו ואמר ר' יוחנן שיש למחוק וי"ו דובמים שזה ט"ס כן הוא בס"ת שלנו בלא וי"ו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:7:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:7:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:7:3)

**הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין כו'.** וקשה מכדי כלל ופרט בהיתירא הוא דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כלל בימים ובנחלים פרט א"כ אי דרשינן בכלל ופרט דוקא מה שבימים ובנחלים מותרים בסנפיר וקשקשת אבל בגיגית ובביברית אע"ג דאית ליה לא תאכל לכך נראה דה"ג הייתי אומר מה שבימים יהו מותרין ומה שבגיגית יהו אסורין ת"ל מכל אשר במים ריבה. אך קשה ל"ל למימר במים ריבה נדרשנו בכלל ופרט וכלל במים כלל בימים פרט במים חזר וכלל וי"ל הנך תרי במים בהדדי כתיבי ואין זה כלל ופרט אלא ריבה וכ"ה בבבלי חולין דף ס"ז ע"ש ובמ"ש בחידושי בסוגיא שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:9:8:1)

**ריש לקיש אמר במחלוקות.** כתב המהרש"א דף ס"ה בד"ה מאן תנא כו' א"ל בתר דכתב קרבן דמגדף במקום קרבן ולא בעינן מעשה ילפינן בהיקישא דוישתחוו ויזבחו לו בכל דוכתא דחייב כו' ע"ש. ותימא הא כתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ואמרינן הוקשו כל חייבי כריתות למברך את השם למ"ד מגדף היינו מברך כמ"ש תו' שבת דף ס"ט בד"ה מה כו' ע"ש א"כ מהך היקישא שמעינן כל שיש בו מעשה זוטא חייבין עליו קרבן וקרא לעושה בשגגה לאפוקי דבר שאין בו מעשה כלל כגון ידעוני וכיון שכן מאי קאמר הש"ס דף ס"ג ולר"ע פשיטא אלי אתה היינו מגדף מ"ד עד כאן לא מחייב ר"ע קרבן אלא במגדף דכתיב כרת דידיה במקום קרבן אבל הכא דלא כתיב ביה כרת אימא לא קמ"ל דאיתקוש וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו וגו'. ל"ל הך היקישא תיפוק ליה מהיקישא דכתיב תורה אחת שמעינן. גם לא אימעוט בשום מקום מעשה זוטא אלא מדכתיב לעושה בשגגה והך קרא במברך כתיב ש"מ לעושה פירושו מעשה זוטא. ורש"י כתב דף ס"ג אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה דגבי חטאת כתיב ועשה אחת מכל מצות ה'. כבר כתב תו' שם שאינו כן דבמתני' פ"ק דכריתות מייתי קרא אחרינא דתנן לעושה בשגגה יצא מגדף ע"כ. וצ"ל הא דלא מייתי מתני' מדכתיב ועשה אחת דמהך קרא אין למעט אלא לאפוקי הרהורא דלא כמ"ש רש"י שם בד"ה ר"ע היא כו' ע"ש אבל מקרא לעושה בשעה ממעטינן כגון ידעוני לריש לקיש (ודברי רש"י אלו צ"ע דהא לריש לקיש קיימינן) מיהו הא דאמר פ"ק דכריתות טעמא דר"ע במגדף משום דכתיב כרת דידיה במקים קרבן ל"ק די"ל אי לאו דכתיב כרת דידיה במקום קרבן ה"א מגדף היינו ע"א אבל השתא גלי לן קרא דקאי אמברך ולכך איצטרך למכתב כרת דידיה במקום קרבן דלא נמעט אותו מדכתיב לעושה בשגגה דה"א בעינן מעשה רבא אבל סוגיא דסנהדרין קשיא ולפמ"ש תו' שבת שם דלית לן לאקושי לעכו"ם אלא במאי דכתיב בהך פרשתא ע"ש קשיא סוגיא דכריתות דהא אי לא כתיב כרת שם ה"א דאפילו אלאו לחוד מביא קרבן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:1:1)

**והנשאל בהם באזהרה.** עי' בקונט' ותו' כתב בד"ה והנשאל כו' פ"ה באזהרה דאל תפנו ואזהרה דמכשפים גופייהו מלא ימצא בך וקשה אי אל תפנו אזהרה לנשאל א"כ יהא בו כרת דכתיב פ' קדושים והנפש אשר תפנה וגו' והכרתי אותה ע"ש ואי משום הא ל"ק די"ל התם כתיב לזנות אחריהם היינו שעושה אותה ע"א אבל הדין עם תו' דאזהרת השואל מלא ימצא בך ואזהרת בעל אוב מאל תפנו כמפורש בגמרא ובספרי וכ"כ רש"י פ' קדושים אל תפנו אזהרה לבעל אוב וידעוני. גם בגמ' פי' בד"ה הואיל ושניהן בלאו אחד נאמרו בלאו דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים. וראיתי שכבר הרגיש בזה המהרש"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:2:1)

**כרת מניין ת"ל כי מזרעו כו'.** מדלא מייתי קרא דונכרתו הנפשות דמוקדם בתורה וכדמיית ליה בכל העריות לעיל בפרקין ש"מ דסובר דלא קאי אמולך כמ"ש לעיל בד"ה אזהרה כו'. ודלא כמ"ש תו' דזהו כרת שלישי דע"א אלא עיקר כפירש"י שם (אך מ"ש רש"י דף ס"ד בד"ה שלשה כריתות כו' ונתתי את פני וגו'. הוא ט"ס דהך קרא באוב וידעוני כתיב ולא במולך הלכך ל"ג ליה ומן התימא שלא הרגישו בזה המפרשים) ועמ"ש לקמן בסמוך בד"ה ואחד כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:2:2)

**ומזרעך לא תתן יכול אפילו מסר כו'.** בבבלי דף ס"ד כתב רש"י ול"ג ברישא דברייתא ומזרעך לא תתן דתו לא יכול למיתני יכול העביר ולא מסר דהאי לא תתן מסירה משמע אלא ה"ג יכול העביר ולא מסר חייב דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש דלא כתיב מסירה ת"ל לא תתן להעביר פירש לך הכתוב על העברה שאינה אלא דרך נתינה. לא תתן להעביר משמע ליה לתנא נתינה הבאה כו' כמ"ש בקונטרס. משמע דל"ג בברייתא מסר ולא העביר יכול יהא חייב דמקרא לא ימצא וגו' שמעינן דבעי העברה ואין לומר דגרם ליה וה"ק יכול יהא חייב על המסירה לחוד ועל ההעברה לחוד ת"ל לא תתן להעביר דבעיא תרווייהו דא"כ מאי קאמר מסר ולא העביר יכול יהא חייב הל"ל ועדיין אני אומר על ההעברה לחוד ועל המסירה לחוד חייב ומה לו לתנא להפך הענין אלא ודאי כדאמרן דל"ג ליה וכן משמע לשונו שכתב לא תתן להעביר פירש לך כו' ואי גרס לו הל"ל לא תתן פירש כו'. אך קשה לפ"ז ה"ל להגיה הרישא יכול העביר ולא מסר כו' וכגירסת הירושלמי. וגירסת הת"כ פרשת קדושים בענין אחר ע"ש בק"א ואין להאריך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:2:3)

**לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו.** עיין בקונטרס והוא מפירש"י אבל הרמב"ם פ"ז כתב והכהנים נותנין הבן לאביו אחר המסירה והאב הוא שמעביר בנו על האש ע"כ. ולשון הש"ס ירושלמי דקאמר ויטלנו משמע כדבריו דלפירש"י הל"ל עד שימסרנו לכומרים להעבירו. אבל הבבלי משמע כפירש"י דקאמר אהא דא"ר ינאי עד שימסרנו למשרת ע"א תנ"ה יכול כו' לא תתן להעביר דמשמע נתינה הבאה לכלל העברה וכפירש"י שם וזו היא סייעתא לר' ינאי לפירש"י דכשמוסרו לכומרים ודאי יבא להעברה שזהו עבודתם ולא יתעצלו ויחזרו בו אבל אם האב הוא המעביר אין נתינה זו מכריחו להעביר שנאמר נתינה הבאה לכלל העברה אבל לשיטת הרמב"ם אין מכאן סייעתא לר' ינאי. ודברי המהרש"א בזה אינן מחוורים וכי צריכין ראיה לפרושי קראי בדבר שתינוקות של בית רבן יודעין אותו והמחוור כמ"ש. ולשיטת הרמב"ם אפשר לומר דמפרש תנ"ה בברייתא סתמא כרשב"א כדתנן במתני' דתנא מסר והעביר שלא למולך יכול יהא חייב כו' והיינו כרשב"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:2:4)

**אחד המולך ואחד שאר ע"א.** עיין בקונטרס וכן פירש"י. והמהרש"א כתב דף ס"ד ע"ב בתו' בד"ה למעביר כו' אבל אין זה מספיק דהא למ"ד מולך ע"ז הוא חייב במולך נמי מיתה שלא כדרכה כדתניא לעיל בברייתא ע"כ. ותימא הרי עיקר טעמא דתנא דברייתא דמחייב מולך שלא כדרכה מיתורא דכרת דמולך וכפירש"י. ואין לומר מיתורא דלאוי דמולך שמעינן שלא כדרכה ואייתר כרת דידיה דהא כל עבודות כולן יש בהן לאו שלא כדרכן כדתנן מתני' אבל המגכף כו' בל"ת ואפ"ה אין בהן לא כרת ולא מיתה א"ו מיתורא דכרת ומיתה דמולך ילפינן שלא כדרכה חייב. והא דכתב רש"י מאיכה יעבדו שאינו אלא לאו שמעינן בכדרכה בכל העבודות מיתה היינו כיון דכללן בלאו אחד ש"מ כל שכדרכה שוין וכיון דמוקמינן כרת אחד לכדרכה תו לא צריך קרא למולך כדרכה. ומש"ע שם ועוד לשיטת תו' דשלשה כריתות כתיבי במולך מוקמינן נמי לשלא כדרכה במולך כיון דכתיב במולך והוי נמי ע"א ע"כ. גם זה תימא אפילו למ"ד מולך לאו ע"א נימא כיון דחייבה תורה על חוק זה בכדרכה חייבין עליו אף שלא כדרכה כיון דכתיב במולך וק"ו הוא השתא למ"ד ע"א היא דגלי לן קרא זובח דוקא הוא דחייב מיתה שלא כדרכה אבל שאר עבודות לא אפ"ה ה"א דחייב אמולך שלא כדרכה כיון דכתיב במולך כ"ש אי חוק הוא דלא גלי לן קרא בהיפך פשיטא שיש לחייב בשלא כדרכה וצ"ע. ותו' כ' שם בד"ה למעביר כו' וי"ל דלא הוה מוקמינן ליה לע"א כיון דגבי מולך כתיב אי לאו דאשכחן קרא אחרים למולך ע"כ. וקשה א"כ לישני איצטרך כרת למולך כדרכה ואי לאו קרא אחריני ה"א דקא אמולך כדרכה כיון דכתיב גביה וי"ל כיון דבמיתה כל עבודות כדרכה שוין סברא דכרת נמי קאי על כל העבודות אבל שלא כדרכה שאין כל העבודות שוין במיתה איצטרך קרא אחרינא וכ"ת הא כל עבודות שחייבין עליהן מיתה שלא כדרכה איכא למשמע מחד קרא וי"ל דוקא שאר עבודות דכתיב וילך ויעבוד דמיניה שמעינן דחייב מיתה אשאר עבודות ולפי שכללן הכתוב י"ל דשוין בכרת אבל מיתה דעבודת פנים ועבודת מולך שלא כדרכה לא נכללו מעולם לכך צריך תרי קראי. ונראה סברת תו' בקושייתם כיון דשוין במיתה שלא כדרכה דמיתת מולך נמי אשלא כדרכה דלכדרכה לא צריך קרא דמוילך ויעבוד נפקא סד"א שיש לכללן בכרת ותירצו שלא כדרכה לא נכללו צריך תרי קראי וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:2:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:2:5)

**אינו חייב אלא למולך בלבד.** עיין בקונטרס. וא"ת א"כ ל"ל למולך דדרשינן מיניה שלא למולך לא כדתניא בברייתא בסמוך תיפוק ליה כולא קרא מיותר וי"ל קרא איצטרך למעט אפי' מלאו שלא כדרכה והאי ומזרעך וגו' אינו אלא לאו. ואפילו לשיטת תו' דונכרתו הנפשות עליה קאי מ"מ הך קרא אינו אלא לאו כתב הכ"מ פ"ו הרמב"ם פוסק כראב"ש דסתם מתני' כוותיה כדאמרינן בגמרא דף ס"ד ע"ש. ותימא הא בבבלי שם אמר אביי ראב"ש ור"ת בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד כוי ע"ש וקיי"ל כל כה"ג שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו. ואף שיש מן הפוסקים היכא דאמרינן כולהו סבירא להו לאו שיטה הוא וכמ"ש בעה"מ פ"ק דסוכה מ"מ היכא דאמר אמרו דבר אחד שיטה היא ולית הלכתא כוותיה. ואפילו רבא דפליג אאביי וקאמר מולך עראי איכא בינייהו לא פליג אלא אמאי דאמר אביי אמרו דבר אחד דמשמע דשוין בדינייהו כמ"ש בס' מלחמות פ"ק דסוכה בשם הרשב"ם ואמר שאינו כן אלא חלוקין במוליך עראי מ"מ לא פליג עליה בהא דלית הלכתא כוותייהו. וכ"ש לפמ"ש הרמב"ן שם אפי' היכא שאינן שוין בדיניהן שיטה מיקרי. (ומ"ש גיסי הגאון מהרח"י זצ"ל בקונטרסו שנעלם מהרשב"א בתשובותיו סי' תל"א דברי הרי"ף והרמב"ן פ"ק דסוכה ע"ש אינו מוכרח שכוונתו לדעת בעה"מ דסובר כל היכא שאינן שוין בדיניהן לאו שיטה היא) וכן היא דעת הרמב"ם שם שסובר כהרי"ף רבו וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:4:1)

**והכרתי כו' לרבות שאר ע"א בהיכרת.** וקשה למאן קאמר לה אי לראב"ש הא אמר אינו חייב אלא אמולך בלבד ואי לרבנן ל"ל קרא יתירא תיפוק ליה מקרא קמא שמעינן דהא סברי מולך ע"א וכמ"ש בקונטרס. וכ"ת לרבות כרת בשאר ע"א בכל עבודה כדרכה שהן בכרת דלא שמעינן אלא מהך קרא כדאמרינן בבבלי שלשה כריתות בע"א למה אחת כדרכה כו'. מ"מ קשיא הא דמסיים בה עונש מניין כו' הלא עונש זה במולך קאי ומנ"ל לאוקמי בשאר ע"א ועוד עונש דשאר ע"א מפורש והוצאת כו' ועונש שלא כדרכה מפורש זובח לאלהים יחרם ונראה היינו דקאמר ר' נסה לקמן לרבות שאר ע"א למעביר אבות ואמהות ואהא פריך שפיר עוגש מנין דעונש דמולך איכא לאוקמי בבנים ובנות וקאמר הא נמי מיהת העברה היא וכיון שכן ילפינן עונשא דידיה מעונש דכתיב במולך. אך תימא הא בהך קרא מפורש אשר יתן מזרעו הרי דקפיד קרא איוצא יריכו דוקא. ורש"י כתב פרשת קדושים לזנות אחרי המולך לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה ע"כ וקשה מכדי דרשה זו למאן אמרה לת"ק דראב"ש דאמר מולך ע"א היא ולדידיה לא צריך קרא לכך כמ"ש. וראיתי שהרמב"ן נתעורר על כך. אלא הא דקשיא ליה אפירש"י פרשת אחרי שכתב שם מולך ע"א ששמה מולך ולית הלכתא כוותיה שמשנתינו כמ"ד מולך לאו ע"א ע"ש כבר כתבתי בסמוך בד"ה אינו כו' דהלכתא כמ"ד מולך ע"א כדעת רש"י ע"ש. והרא"ם פרשת קדושים האריך מאוד ליישב דעת רש"י ודבריו אינן מבוררים והרבה יש לתמוה עליהם בפרט מ"ש ובאמרו אשר יתן מזרעו למולך מות יומת כאלו אמר אשר יזבח כו' מות יומת ואין כאן אזהרת בנו כלל ע"כ תימא וכי לזה צריכין קרא הלא מפורש עונש עבודות מזבח ומקטר כו' שלא כדרכה דכתיב זובח לאלהים יחרם ומ"ש עוד אזהרת ומזרעך לא תתן להעביר למולך קאי אעבודת פנים שלא כדרכה דאל"כ עונש שמענו אזהרה מנין ע"כ. תימא הא אזהרה שלא כדרכה מלא תעבדם שמעינן כמ"ש לעיל בד"ה אזהרה כו' או מולא יזבחו כמ"ש תו' דף ס"א בד"ה מנין כו'. גם מ"ש וזהו מה ששנו בת"כ בהדיא והכרתי לרבות שאר ע"ז בהכרת. דמשמע שאין ההעברה שלא כדרכה אלא בשאר ע"א כו' וליכא למימר דת"כ אליבא דמ"ד מולך לאו ע"א כו' ע"ש. תימא הרי בסוגיין לקמן מבואר שת"כ אליבא דראב"ש נאמר וצ"ע ואין להאריך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:4:2)

**דאיתפילגון טבח ולא מכר כו'.** עיין בקונטרס. וקשה איפכא אית לן למימר חזקיה דאמר חייב דלא בעינן תרווייהו (כמ"ש רש"י ב"ק דף ע"ז ע"ב) א"כ ה"נ לא בעינן תרווייהו ואפילו מסר ולא העביר או העביר ולא מסר חייב לר' יוחנן דאמר פטור דבעינן תרווייהו ה"נ פטור וי"ל התם דכתיב או לכך לא בעינן תרווייהו אבל הכא דלא כתיב או ודאי יש לנו לומר דבעינן מסירה והעברה אך עדיין קשה מאי פריך נאמר ר' יוחנן דסובר התם דבעינן תרווייהו אע"ג דכתיב או כ"ש דסובר דהכא במולך בעינן תרווייהו אלא התם דאי אפשר לומר דבעינן תרווייהו דכתיב או אמרינן מיהת בעינן שיהא ראוי למסור וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:4:3)

**לרבות שאר ע"א כו'.** בקונטרס הגהתי והוא מוכרח. דלד"ה ל"צ קרא יתירא לשאר ע"א לבנים ולבנות כמ"ש בסמוך בד"ה והכרתי כו'. גם בברייתא בסמוך אין לגרוס אחד המולך. דודאי מולך פטור באבות ואמהות דהא כתיב כי מזרעו נתן למולך וכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. ופירש"י פרשת שופטים היא עבודת המולך ע"ש. ובת"כ פרשת קדושים גרסינן כי מזרעו נתן למולך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו למולך כל זרע שיש לו עיין ברא"ם וק"א. וכ"ה בבבלי בסוגיין. וקשה בנו ובתו ל"ל לכתוב לא ימצא בך מעביר מזרעו באש ותו לא צריך למכתב הכא זרעו יתירא ועוד לפמ"ש תו' יבמות דף כ"ב ע"ב בד"ה בן אין לו עיין עליו סתם אח ובן הוי אפילו ממזר כו' ע"ש. ל"ל קרא יתירא בתתו מזרעו למולך תיפוק ליה מדכתיב בנו שמעינן אפי' ממזר וא"ל סלקת דעתך אמינא בן ממזר הוא דחייב עליו סקילה אבל בן בנו ממזר לא לכך כתיב קרא יתירא ביבום משמע דלא צריך קרא יתירא דמהיכא תיתי לחלק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:4:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:4:4)

**בשאין עבודתה לכך כו' עי' בקונט'.** הוכרחתי לפרש כולה סוגיא לראב"ש מדמסיק ראב"ש בשיטת ר"ש אביו קאי גם מהא דקאמר והוה חדי בה ר"ז סבר מימר בשיטת ר"ה איתאמרת ועל דראב"ש איתאמרת ש"מ דר' הילא לראב"ש אמר למילתיה. אך ק' הא דתניא לעיל יכול אפי' מסר והעביר שלא למולך. יהא חייב ת"ל ומזרעך לא תתן כו'. אמאו תרמייא הא לר' הילא לכ"ע חייב אפי' שלא למולך וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:7:1)

**א"ל ולהדא צורכת.** תימא צריך וצריך הרי טעמא רבא בעי למה יהא חייב שתים אי משום דכתיב כרת בפני עצמו לשלא כדרכה אם כן בכל שלא כדרכה נחייב שתים וקשיא ליתני ל"ז כריתות ועוד כיון דשאר עבודה שלא כדרכה אינו חייב עליה כלום א"כ איצטרך קרא לחייב אמולך שלא כדרכה וכ"ת לרבנן קאמר דלדידהו שני כריתות לשלא כדרכה אתיין. דגם לרבנן איצטריך תרי קראי לאסור אבות ואמהות אע"ג דהוי שלא כדרכה. ומכרת קמא לא שמעינן אלא בנים ובנות בשאר ע"ז אע"ג דה"ל שלא כדרכה כיון דהוא עבודת מולך אבל אבות ואמהות ה"א לא עדיף משאר עבודות שלא כדרכה דאינן אלא בל"ת כדתנן לכך איצטרך קרא לאשמועינן שיש בו כרת וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:8:1)

**מפני שנכללו כולם בלאו אחד.** בסוגיין פירש"י שהלאוין מחלקין לחטאת דכתיב אשר לא תעשנה דהיינו דברים שהו בל"ת וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אלאוין קיימי כו' ולא נקט הואיל ושניהם בכרת אחד נאמרו משום דחלוק חטאות אינו תלוי בחילוק כריתות דהא מפטם וסך בכרת אחד נאמרו אפ"ה חייב עליהן שתים הואיל ובשני לאוין נאמרו ע"ש. משמע אפי' נאמרו בשני כריתות אין בהם אלא חטאת אחת והא ודאי ליתא דמהא דכתיב אשר לא תעשינה כו' ליכא למשמע מיניה פטורא אלא דבעינן שיהא בלא תעשה לאפוקי פסח ומילה אבל שיהא חלוק בלאו לא נשמע מיניה כלל. ותדע דצריכין אחותו יתירא לחייב אמפטם וסך שתים אף שחלוקין בחטאות כמפורש ריש פ"ג דמכות וכ"כ רש"י לעיל דף נ"ד ע"א ע"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:8:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:8:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:8:2)

**שהוא בלא תעשה כו'.** כתב תו' כריתות דף ג' ע"ב בד"ה הואיל ואין בה מעשה תימא לעיל אמר תנא ג' כריתות לסיומינהו לכריתות אלמא אע"ג דלית בהו חיוב חטאת ה"נ ליתני ידעוני דכרת מיהו אית ביה ע"כ. ואין לומר לכך לא תניי ליה דלא נטעי לומר דחייבין עליו חטאת הל"ל חוץ מן הידעוני שאין בו מעשה כדתנן חוץ מן המטמא מקדש כו'. וניחא בזה דלא קשיא להו לר' יוחנן דאמר לפי שנכללו בלאו אחד ליתני ידעוני לסיומינהו לכריתות דהא לא מצי למיתני חוץ שהרי חייבין עליו חטאת. לפ"ז י"ל קושית תו' דרב דמשני לסיומינהו לכריתות ליה ליה דריש לקיש וס"ל כר' יוחנן ור"ל מוקי למיתני' דכריתות כר' יוחנן דאתיא כר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:10:1)

**קרייא מסייעא למ"ד אוב זה המעלה בזכורו.** וקשה הא הנך ברייתות לא פליגי באוב אלא בדורש אל המתים מה הוא כמפורש בסמוך וכ"ה בספרי. מיהו בבבלי בסוגיין גרסינן בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגולת. ונראה הירושלמי סובר ודורש אל המתים בא לפרושי הא דאוב וידעוני אסור היינו כשהוא דורש אל המתים וזה שמעלה בזכורו אי נשאל בגלגולת וקאמר ר"ה מקרא מוכח מעלה בזכורו זהו אוב דמפרש מעלה בזכורו היינו שהשואל לדרוש אומר לו שם המת שיעלה. (ואנקלוס שתירגם אוב וידעוני בידין וזכורו מפרש ידעוני לשון ידיעה שמודיע מי הוא שיעלה) והיינו דמסייע מקרא שאוב הוא המעלה בזכורו וקאמר מה את ש"מ אין ראיה ממקרא זה ופירש ר' מנא למה ליכא למשמע מיניה מידי משום די"ל שהיא היתה יודעת דברים בענין הכישוף גם הבבלי יש לפרש כן והא דקאמר שואל אוב היינו דורש אל המתים ה"פ אי כדקאמרת דורש ל"ל אלא הכי הל"ל שואל אוב וידעוני ואל המתים ומשני איצטרך ודורש לרבות המרעיב עצמו כו' ועי' ברמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ואין להאריך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:10:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:10:11:1)

**מפני שהן מקטירין לשדים.** בבבלי בסוגיין פריך מקטר לשד עובד ע"א הוא אלא במקטר לחבר. ופירש"י אינו מקטר לשם אלהות אלא מקטר לחבר שדים ע"כ וקשה לוקמי במקטר למת שיגיד לו עתידות כמ"ש הר"ב בפי' המשנה ואפשר כיון שאינו מגיד לו עד אחר ההקטרה אין זה מעשה וכדפירש"י בידעוני ועי' ברמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ובלח"מ שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:1:1)

**המחלל את השבת בקונט' פירשתי שאין בהבערה לא סקילה ולא כרת וכן פירש"י פ' כלל גדול דף ע'.** וא"ת כי היכי לאמרינן בהמשתחוה לע"א למ"ד ללאו יצאה שאין בה כרת אבל מיתה יש בה כמ"ש רש"י בפרקין דף ס"ב נימא נמי הכא שאין בה מיתה דסמוך לה כל העושה בה מלאכה יומת אבל כרת יש בה והיא בכלל כל העושה בה מלאכה ונכרתה וי"ל בשלמא בהשתחויה כתיב מיתה לכך לא מוקמינן קרא אלא בכרת אבל בהבערה מהיכא תיתי לן לחלק אדרבא פשטא דקרא משמע כל היכא דאיכא מיתה איכא כרת וכל היכא דליכא מיתה ליכא כרת דכתיב מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה אע"ג דאיכא חדא לאיסי בן יהודה שחייבין עליה כרת ולא מיתה י"ל קבלה היתה בידו א"נ י"ל לאיסי בן יהודה באמת הבערה היא שחייבין עליה כרת ולא מיתה ואין להאריך כאן בפרט זה ובמקום אחר הארכתי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:1:2)

**באו עליה שנים כו'.** עמ"ש כתובות [פרק ג' ה"ו] בתו' בד"ה כיי כו' ושם הארכתי ומ"ש שם לתרץ קושית תו' בסיגיין בד"ה והאי לבדו כו' לשיטת הרמב"ם ראיתי שכבר הירגיש בו המהרש"א בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:3:1)

**אזהרה למקלל אביו כו'.** בקונט' הגהתי. ובבבלי בסוגיין גרסינן לכתוב או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים ל"ל אא"ע לגופו תנהו ענין לאביו והרמב"ם פ"ה מה' ממרים כתב אזהרת מקלל אביו ואמו היא בכלל לא תקלל חרש. ונראה דסובר למאי דמסיק הש"ס לא תקלל משמע תרתי ומדכתיב אלהים לא תקלל ילפינן קדש ודייק מדכתיב לא תקלל חרש ילפינן נמי תרתי דהיינו חרש ושאר כל אדם והיינו כדאמרינן פ' שבועת העדות דילפינן מקלל חבירו מלא תקלל חרש ונכלל בלאו זה גם קללת האב ולא קשיא לפ"ז למה נאמר חרש דאיצטרך שאפי' זה שאינו שומע לוקה על קללתו כמ"ש הרמב"ם פ' כ"ו מהלכות סנהדרין. וכבר נתעוררו בזה הכ"מ והלח"מ ובמה שכתבתי יתבאר לך שא"צ למה שדחק הכ"מ לומר דפליגי הסוגיות אהדדי ואין מקום לקושית הלח"מ. ומדבריו נראה שנעלם ממנו דברי הרמב"ן בהשגותיו למנין המצות סי' שי"ח ע"ש. ולעיל [בהל' ט'] כתבתי בד"ה אם כו' וקשה הא קי"ל אין מזהירין מן הדין ע"ש י"ל לפמ"ש הרמב"ם שורש ט' אפשר לומר אף מדין ק"ו מזהירין במקום דכתיב מיתה בפירוש. אך קשיא אזהרה למקלל אביו ואמו לאחר מיתה מנלן דליכא למילף מלא תקלל חרש דהא המקלל חבירו לאחר מיתה פטור ויש לישב וצ"ע. ועמ"ש לעיל [בהלכה ט'] בד"ה עד כו'. ודלא כמ"ש התי"ט במשנתינו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:4:1)

**דר"מ היא.** עי' בקונט' ובבבלי גרסי' ממאי דמתני' ר"מ מדתני אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה מיבעי ליה ותו לא מידי ע"כ ולא ניחא ליה במ"ש בקונט' דמפרש הא דתנן בסיפא באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק בשבאו עליה שלא כדרכה ומתני' ר' דאמר שלא כדרכה נפקא לה מכלל בתולה וכפירש"י. דא"כ מאורסה מיותר דהשתא אחר עושה אותה בעילה שלא כדרכה בעלה לא כ"ש והיינו דקאמר ותו לא מידי כלומר אין לשנויי שינויי אחרינא וכמ"ש בקונט' ולפרש. מתני' כפירש הרמב"ם דסיפא בכדרכה איירי דקשיא הא תו ל"ל דהרי בעולה היא וכמ"ש המהרש"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:4:2)

**הרי המוציא שם רע כו'.** וא"ת למה לא פריך מדכתיב בנערה מאורסה ואת הנערה על דבר אשר לא צעקה הרי דבבת עונשין איירי ואפ"ה סברי רבנן דהבא על הקטנה בסקילה וא"ל לא ברירא ליה דפליגי רבנן עליה בנערה המאורסה דלמא כיון דכתיב גבי עונש מודו דבגדולה דוקא איירי אבל מוציא שם רע סובר ודאי פליגי דאל"כ איכא לאכוחי מהכא דנערה חסר גדולה ולא קטנה מדשני קרא וכתב בתחלת הפרשה נערה מלא ש"מ דבא ללמד כל מקום דכתיב נער חסר נמי גדולה ולא קטנה די"ל היינו טעמא דפליגי במוציא ש"ר דכתיב נערה מלא בפ' ללמד נער חסר דכתיב בפרשת מוציא ש"ר קטנה במשמע ומינה ילפינן קנס ולא פריך מידי וי"ל ה"ה דה"מ למפרך מנערה המאורסה אלא פריך ממוציא ש"ר דמוקדם בקרא. אך קשה לפ"ז צ"ל לרבנן אף בנערה המאורסה כתיב חסר ללמד אם בא עליה שלא כדרכה חייבין עליה וכדמשני במוציא ש"ר ולהא לא צריך קרא דמשכבי אשה כתיב וע"ק מאי פריך הא רבנן דייקי מדכתיב נער חסר בעונש ילפינן דמענשין אותו אפי' היא קטנה וכדאמרינן בבבלי לכך נראה דסובר ר"מ במוצאי ש"ר ודאי מודו רבנן דבקטנה פטור דכתיב פעם אחד נערה מלא וקשיא ליה שפיר למה כתיב בעונש נער חסר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:4:3)

**הבא על הקטנה מהו.** עי' בקונט'. וכתב תוס' בד"ה עד שיהו שניהם שוין וקשה תקשה לרבנן דמחייבו אפי' סקילה כו' ע"ש ועי' במהרש"א ולשיטתו הכי הל"ל מדקמיבעיא ליה לר"מ ש"מ דסובר דרבנן פליגי אדר"מ וסברי נערה אפי' קטנה במשמע דומיה דקנס א"כ מ"ש דמיבעי ליה לר"מ ולא לרבנן הא כתיב ומתו גם שניהם. ועיקר קושית' נ"ל לרבנן ל"ק ליה דאינהו דרשי לבדו ש"מ דלא בעינן שיהו שוין אבל ר"מ דסובר שנים שבאו עליה שלא כדרכה הראשון בסקילה והשני בחנק כדתנן במתני' דאתיא כר"מ ויליף ליה מלבדו א"כ שפיר קשיא ליה מומתו גם שניהם שמעינן שיהו שניהם שוין (ולא קשיא דלמא לבדו לבוגרת קאתי דקרא משמע דוקא קטנה דהא כתיב ומת האיש כו' דמשמע האיש הוא דהוי בר מיתה אבל לא האשה ובוגרת ודאי בת עונשין היא) ולא ס"ל לר' יעקב דאיכא למילף תרתי מלבדו כמ"ש תו' בסוגיין בד"ה והאי כו'. אלא שמואל הוא דפליג וסובר תרתי שמעינן מיניה וכתב תו' שם בד"ה והאי כו' וקשיא ליה שפיר למה שתיק רב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:4:4)

**ולמה לא שמע מן הדא ומת האיש כו'.** וא"ת עדיין קשיא השתא דמרבינן קטנה מומת האיש כו' אייתר על דבר אשר ענה לרבויי בוגרת א"כ נערה למעוטי מאי קאתי וי"ל סובר שמואל אין עינוי אלא בנערה א"נ י"ל קסבר שמואל על דבר אשר ענה הוא טעם למיתה אבל לא לסקילה אם כן ליכא למימר דאתי קרא לרבות בוגרת לסקילה וקרא לא מיותר אלא לפרושי טעמא קאתי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:11:4:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:11:4:5)

**מה ת"ל ולנערה כו'.** כתב תו' בסוגיין בד"ה והאי כו' וא"ת והא ר"מ אית ליה הך ברייתא כו' ע"ש לפום סוגיין י"ל שהבבלי קיצר בדברי שמואל ומיתורא דולנערה פריך כדאמר כאן והא דקאמר כתנאי קאי אדרב ורב יעקב בר אבא ור' יאשיה ור' יונתן בלבדו פליגי. וכ"ת תיקשי להנך תנאי ולנערה ל"ל י"ל איצטרך לרודף אחר זכר וחייבי כריתות כו' שמצילין בנפשו כמפורש בבבלי בפרק בן סורר ומורה דף ע"ג ועמ"ש בסמוך ובתו' כתובות [פ"ג ה"ו] בד"ה כיי כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:1:1)

**אמר לשנים כו' עיין בקונטרס והוא מפירש"י.** וקשה איך שמעינן מלא תחמול שאין מתרין בו. בשלמא לר' יוסי בר יהודה דאמר לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ניחא דלא חיישינן שמא הוא שוגג דכתיב לא תחמול אבל לרבנן דהתראה גזירת הכתוב הוא מ"ש מסית משאר חייבי מיתות. מיהו לפמ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין שאף לרבנן התראה היא להבחין ע"ש ניחא. אך עדיין קשה אף שאין טוענין למסית מ"מ אי טען הוא שוגג הייתי פטור א"כ אם אין שם התראה הצלה היא למסית ודוחק לומר לכתחלה מתרין בו ומתני' קמ"ל מסית ממיתין אף אם איך שם התראה משא"כ בשאר חייבי מיתות דטענינן ליה אנן ונראה כיון שצריך לומר לו האיך נניח כו' הוי התראה ואם טוען אח"כ שוגג הייתי אין בטענתו כלום וכ"כ תו' דף ח' בד"ה בעדה כו' דזהו התראה ע"ש. מיהו צ"ל לפ"ז דמתני' דלא כר' יוסי פ"ק דמכות דאמר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרין בו. ומ"ש התוי"ט ביחיד צ"ל איך נניח כו' הואיל שמקילין בהכמנה ע"ש אינו נכון דזו היא התראתו כמ"ש תו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:1:2)

**מכמינין לו עדים.** עיין בקונטרס. וכ"כ התוי"ט. והפ"ח כתב כיון שהמוסת אינו רואה את העד אע"פ שהעד רואה את המוסת ה"ל עדות מיוחדת ולא מצטרפי כדאמרינן מכות פ"ק הלכך בעינן שנים לבד המוסת ע"כ וא"ת הא גם השני עדות אין רואין זה את זה דהא במקום אפל יושבין וי"ל אינו אפל כל כך שלא יהו רואין זה את זה שעומדים סמוכים להדדי. אך קשה הרי כתב הרמב"ם פ"ד מהל' עדות היה המתרה רואה את העדים והעדים רואין אותו מצטרפין זה עם זה. ואיירי אפילו המתרה קרוב או פסול כמ"ש תו' מכות דף ו' ע"ש א"כ כ"ש כאן שהאחד רואה את השני. ואף שיש לפקפק דהתם כיון שהמתרה רואה את שניהן והן רואין אותו ה"ל כאלו שניהן רואין אותו אבל הכא אין כאן דבר שיצרף המוסת והשני מ"מ פשטא דסוגיא דהתם משמע כדברי דאל"כ הא דתני התם לא יומתו כו' להביא שני אחד רואה אותו מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זא"ז שאין מצטרפים ולא עוד אלא בזה אחר זה מחלון אחד אין מצטרפין. קשיא מכדי תנא ארבותא קמהדר ה"ל למיתני ולא עוד אלא אפילו אחד רואה את השני ואין השני רואה אותו שאין מצטרפין או דה"ל למיתני הכי ברישא אלא ודאי כדכתיבנא ועיין מ"ש הלח"מ פ"ה סוף ד"ה המסית כו' מפורש דלא כפ"ח:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:1:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:1:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:1:3)

האומר אעבוד עיין בקונטרס וכ"פ רש"י וכתב המהרש"א כל הני לישני באומרן ניסת ולעיל מוקמינן מתני' בניסת מפי אחרים כו' וה"ק איירי בניסת ע"י מסית וחייב המסית דתנן ברישא כו' ע"ש. מלבד שדוחק לפרש כן דברי רש"י קשה נמי מאי דוחקא דרש"י לפרש משנתינו כאביי הא הרבה אמוראי בתראי פליגי עליה ועוד מי איכא למ"ד שהמסית פטור אם לא ניסת גם ברישא דמתני' מפורש אף אם לא ניסת חייב דתנן אמר לשנים הן עדיו מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו וכן מפורש בתו' דף ס"א בד"ה ומר סבר כו' ע"ש. גם בסוגיין מבואר. דקאי אמסית כמ"ש בסמוך. גם ברמב"ם בפי' ובחיבורו מבואר כן. לכך נראה הא דפריך הבבלי דף ס"ח מתני' אהדדי דקשיא ליה אי ס"ד דחייב משום שהסית למה לא תנן במתני' תעבוד נעבוד א"ו בעינן שיאמר המסית לשון שחייב עליו מיתה או מתני' קאי אניסת ואיך שיהיה קשיין מתנייתא אהדדי ושני אמוראי טובא דקאי אניסת ומחלקין בין ניסת רבים ליחיד הניסת או מפי אחרים כו' אבל רבינא דבתראי הוא משני לא זו אף זו קתני מוקי מתני' במסית וסובר צריך שיאמר המסית דבר שחייב עליו מיתה לכך בעינן שיאמר אעבוד כו' וקמ"ל דאפי' אדיבורא חייב מיתה וכ"ש ניסת חייב מיתה אדיבורא בעלמא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:2:1)

**מכיון שהוא מסית אין זה חכם.** עי' בקונט'. ועדיין הדבר דחוק לומר דנקט תרתי זימני מידי דלית ביה צורך כלל. והר"ב פי' המסית זה הדיוט דוקא הדיוט שנביא שהסית בחנק והמסית את ההדיוט למעוטי מסית את הרבים והמדיח היינו מדיח את הרבים ע"כ וקשה אף דכן ס"ד דש"ס לאיקמי מתני' הכי מ"מ מסקנא לא קאי הכי דקשיא ליה ר"ש וסיפא רבנן ומשני רב פפא מסית זה הדיוט להכמנה. ע"ש פירש"י והוא דחוק ונראה דה"פ ס"ד אין מסית אלא חבר לפיכך א"צ התראה ומתני' ריב"י קמ"ל מסית זה הדיוט ואפ"ה סגי ליה בהכמנה שמחמירין במסית:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:2:2)

**מכיון שניסת אין זה חכם.** וקשה הא באמת לא שמע הניסת למסית כדתנן מביאו לב"ד וסוקלין אותו א"כ למה לא יקרא חכם וי"ל ה"ק אם ניסת ושמע להמסית ה"ל הדיוט. ואפשר לומר קא משמע לן אם היה מלך מסית או ניסת ה"ל הדיוט אין לו דין מלך ועי' פרשת דרכים דרוש י"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:2:3)

**וכא את אמר הכין.** עי' בקונט'. אך קשה הא דתנן לעיל והמקבלו עליו באלוה היינו שאומר שלא בפניו שע"א הוא אלוה וכדפירשתי שם במתני' וכן פירש"י והר"ב א"כ התם נמי אמירה היא ונראה דגרסינן בבבלי דף ע"א רבה רמי מתניתא אהדדי תנן העובד ע"א עובד אין אומר לא והתני האומר אעבוד כו'. וקשה אמאי לא פריך רישא וסיפא אהדדי ברישא תנן העובד ע"א עובד אין אומר לא ובסיפא תנן והאומר אלי אתה חייב ש"מ אמירה מהני וצ"ל האומר אלי אתה פירושא דרישא הוא וה"ק והמקבלו עליו באלוה אפי' באמירה בעלמא כגון האומר אלי אתה וכן פירש"י שם בלשון הראשון א"כ ל"ק מסיפא מידי די"ל דוקא בפניו הוא דמהני אמירה אבל שלא בפניו בעינן עבודה אבל מתנייתא קשיין דהכא תנן האומר אעבוד משמע דאיירי שלא בפניו ואפ"ה מהני אמירה (ולישנא בתרא שפירש"י ל"ק דאתיא כמסקנא דשמעתתא דאמירה מילתא היא) לפ"ז י"ל סובר הירושלמי דלא קשיא רישא וסיפא דמתני' אהדדי דרושא איירי בניסת מפי עצמו וסיפא במסית לכך קבלה לחוד מהני וקשיא ליה שפיר קבלה אמתני' דהכא. אך כל זה דחוק. ונזכרתי שסוגיא זו שנויה בפ' בתרא דיבמות [פ' ט"ז ה"ו] וה"ג תמן תנינן ומשיאין ע"פ בת קול מעשה באחד שעמד בראש ההר ואמר אני איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו א) וכא את אמר הכין וכ"ה ביבמות [ד' קכ"ב]. וה"פ התם תנן על קול בעלמא ששמעו מראש ההר השיאו את אשתו והכא אמרנן בעינן שיראו העדים ולא סמכינן אקול ומשני שאני התם שאומר אני איש פלוני כו' הלכך סמכינן אקלא דאיהו הוא ופריך ויאמר הניסת למסית שיאמר אני פלוני אלך ואעבוד ומשני שיש לחוש שירגיש המסית בדבר ויערים וישתוק לגמרי ופריך ויערום ומה בכך ומשני שיש הפסד בדבר שלא ילך כו'. אך קשה מאי פריך התם לאו אהיכר קול סמכינן דהא לא מצאו שם אדם אלא כיון ששמעו קול צווחה שמת סמכינן עליו כעל עד אחד. ולא דסמכינן שהמת עצמו בא ואמר כן דהא אמרינן עלה והוא שראו בבואה ש"מ באדם חי איירי מתני' וראיתי שבתי"ט שם האריך בזה ע"ש א"ב צ"ל שאדם אחר אמר כך שהרי אמר איש פלוני כבר מת ואין כאן שום היכר וסימן מהקול. וע"ק בכל הנסחאות לא תנן במתני' בבבא זו שאמר אני. גם לכמ"ש א"א לומר כן דהא באינש אחרינא איירי וא"ל אסיפא קאי דתנן התם שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני כו' נשכני נחש והרי אני מת הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו. ודייק מינה דסמכינן אקול. דהא לאו דיוקא דהתם כיון שמצאו שם אדם אלא שלא הכירוהו אמרינן מסתמא זה הוא ונשתנה אבל כאן אם לא יהיה שם אור הנר לא יראו אותו כלל ועוד כיון ששנים שם המסית והניסת אין מכאן ראיה מי מהם הוא. ועוד הא קיי"ל טביעת עינא עדיף מסימנא וכיון דבסימן שאינו עשוי להשתנות משיאין כ"ש בטביעות עינא וכ"מ בבבלי פ' גיד הנשה דף צ"ו ע"ש גם ל"ל להזכיר שאמר אני איש פלוני כו' אפי' אמר מילתא אחריתא משיאין כיון דידעינן בטביעת עינא דקלא שזה הנמצא שם הוא איש פלוני דודאי אין לנו לחוש לומר שמא אחר הוא וע"ק מאי פריך דלמא שאני התם בעיגונא הקילו כדהקילו התם בעבד ושפחה ודוחק לומר דסובר המקשה דהך מתני' דנאמן ע"י קול איתנייא אליבא דכ"ע אפי' למ"ד אין משיאין ע"פ ע"א דהך פלוגתא איתנייא בתר הכי דהא הרבה משניות ניתני מקמי הך דאתיין כמ"ד משיאין ע"פ עד אחד וע"פ עצמן. והפ"ח פ"ה מה' ע"א כתב והא דמשמע פ' גיד הנשה דקטלינן ע"פ טביעת עינא דקלא הכא שאני דמסתמא המסית מדבר בלחישה ומשתנה הקול הלכך מצי למימר לאו אנא הואי ע"כ וקשה הא בעינן שישמעו קולו א"כ ודאי דלאו בלחישה מדבר וכן מוכח מדפריך הש"ס מתני' אהדדי ש"מ דקלא דהכא הוא כקול דעלמא. ונ"ל ודאי בעינן שיראו העדים אותו בשעת מעשה כדכתיב והוא ראה אלא אם עכשיו לא נודע להם שזה הוא אלא ע"פ טביעת עינא דקלא סמכינן עליה ועוד י"ל הכא איכא למיחש שישנה אח"כ קליה להציל את עצמו דהא בערום קיימינן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:12:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:12:3:1)

**מסית אומר בלשון גבוה והמדיח כו'.** נ"מ דינים טובא דהמסית צריך הכרזה והמדיח אינו צריך הכרזה ועוד יש ביניהם והרמב"ם לא זכר חילוק בין מסית למדיח יחיד ונראה דסובר שהבבלי פליג דאמר רב במדיחי עיר הנידחת שנו ש"מ דסובר ביחיד לא שייך מדיח. והירושלמי מוקי מתני' כולה רישא וסיפא ביחיד אלא מדיח מיקרי האומר בלשון נמוך או בלשון הדיוט. אך עדיין לשון הש"ס קשה דקאמר והמדיח אומר בלשון נמוך משמע מדיח הוא ענין אחר ממסית מלבד לשון נמוך והדיוט וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:13:1:1)

**המכשף העושה מעשה חייב.** כתב הרמב"ם מכשף חייב סקילה והוא שיעשה מעשה כשפים אבל האוחז את העינים. והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא שנאמר מכשפה לא תחיה ע"כ ר"ל כיון שאין שום אזהרה לאוחז את העינים אלא מלא ימצא בך כו' מכשף ואזהרה זו היא גם למכשף עושה מעשה שחייב מיתה לכך אין לוקין לאוחז את העינים אע"פ שאין בה מיתה הואיל והיא אזהרת מיתת ב"ד וכ"כ הכ"מ. וכתב הפ"ח פ"ה תימא א"כ ליחייב גם האוחז את העינים מיתה דכי היכי דאמרינן מכשף כולל נמי האוחז כו' נימא מכשפה לא תחיה קאי נמי אהאוחז כו' ע"ש. ונראה ודאי מכשף משמע נמי האוחז כו' ע"י כישוף אלא הא דתנן מכשף דוקא העושה מעשה חייב ולא האוחז כו' נפקא להו מגז"ש דלא תחיה או מסמיכות דכל שוכב כדאמרינן בגמרא מה התם איכא מעשה אף מכשף דוקא בעושה מעשה אבל באזהרה דמכשף כתיב נמי מעונן דהוא האוחז כו' מרבינן נמי האוחז כו' ע"י כישוף לפ"ז אין מקים לתמיהת הפ"ח. ומאי דקשיא ליה עוד מהא דאמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן פטור ומותר העושה מעשה בסקילה האוחז כו' פטור אבל אסור כו' ודבר ברור כי קתני בשבת פטור אבל אסור ר"ל איסור דרבנן כו' ע"ש ולי נראה דפטור אבל אסור כולל נמי איסורי דאורייתא דאי לא תימא הכי מאי קאמר הלכות כשפים כהלכות שבת הא איכא בשבת איסורי דאורייתא כגון המוציא משוי ע"ג בהמתו שהוא בעשה גם בכישוף איכא איסור דאורייתא כגון האוחז את העינים בלא כישוף כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ו' וכ"ת סתם אוחז כו' לא מיקרי כישוף מ"מ לא דמינן ההלכות להדדי. ושיטת הפ"ח דקאמר האוחז כו' אינו אלא דרבנן. תימא הא סתם אוחז כו' אסור מדאורייתא ולמה יהיה האוחז כו' ע"י כישוף קל ממנו וכ"ת על כרחך קל הוא דהא סתם אוחז כו' חייב מלקות והאוחז ע"י כישוף אין בו מלקות אלא מכת מרדות י"ל אין זה קולא אלא מפני החומר שיש באיסורו מיתת ב"ד הלכך לא סגי ליה במלקות אבל שיהא פטור לגמרי הא ודאי אי אפשר. והרמב"ם פ"כ מהל' שבת כתב אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח וגו' ואם הוציא אע"פ שהוא מצווה על שביתתה אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה לפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת והיה עליה משוי פטור והלא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובהמתך שלא יחרוש בה וכיוצא בחרישה נמצא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו ע"כ. וכתב הה"מ הוקשה לו למה לא ילקה המחמר שהלאו מפורש בו לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך בשותפות והשיב כיון שהלאו הזה אזהרה גם למלאכת חרישה שיש בה מיתה לאדם ה"ל לאו שניתו לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ע"ש והקשה הלח"מ לדברי הה"מ לשון פטור הוא תמוה שהרמב"ם כתב פ"א כ"מ שנאמר פטור הוא מד"ס אלא ודאי ה"ק מאחר דאהוצאת משוי אינו לוקה דלא תעשה כו' לא קאי עליה אלא אחרישה לפיכך אף המחמר אינו לוקה אבל אם היה שום קרא שמלקין על שביתת בהמתו כ"ש דמלקין אמחמר ע"ש. ותימא לדבריו מחמר ודאי עובר בעשה דכ"ש הוא מהוצאת משוי א"כ לא הוי מד"ס אלא מדאורייתא והדרא קושייתא לדוכתא למה כ' הרמב"ם פטור דמשמע מד"ס. והפ"ח כתב סובר הרמב"ם שאין במחמר שום איסור דאורייתא ואפילו עשה אין בו ע"ש. ותימא א"כ מאי לפיכך דקאמר הרמב"ם ועוד הא במחמר אחר בהמתו שיש עליה משא איירי איך נאמר דפטור מכלום עשה דשביתת בהמתו להיכן הלכה וכי משום שהוא עושה מלאכה עם בהמתו נקיל עליו והדבר ברור כמ"ש הה"מ ולק"מ ודאי פטור סתם משמע מד"ס אבל דברי הרמב"ם כאן מפורשים דארישא קאי דקאמר אינו לוקה לפיכך המחמר פטור ממלקות. ומ"ש הפ"ח שגם דעת הראב"ד פ"ג מהלכות עכו"ם הלכה ט' כך היא שכתב משום דאיכא עבודת פנים כו' הוי לאו שבכללות וקשה ל"ל הך טעמא תיפוק ליה דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אלא ודאי סובר איסור הנכלל בלאו שיש אמב"ד אית ביה עונש מלקות ע"כ דברי תימא הם הלא עיקר קושייתו ממגדף כו' שאמרו בגמרא שאינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות אם כן יפה אמר בתירוצו שיש לחלק בזה בין לאו דמגדף ללאו דעשיית פסל ועוד הא בגמרא דף ס"ג מפורש דמגפף לכך אינו לוקה משום דהוי לאו שבכללות וטפי הוה ליה להחזיק דבריו מדברי הש"ס על כרחך לומר דברי הש"ס איכא לתרוצי כיון דפליגי תנאי אי לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד או לא כמפורש ריש פ"ג דמכות קאמר מילתא דפסיקא א"כ אף להראב"ד ניחא. ולפ"ז מ"ש תו' שם בד"ה משום כו' תימא תיפוק ליה דה"ל לאו שניתן לאמב"ד דהוי אזהרה לבן סורר ומורה ע"כ איכא לתרוצי ניחא ליה לר' אבין למימר טעמא דאתיא ככ"ע. (ומ"ש הראב"ד אזהרת עבודת פנים ומגפף שלא כדרכה מחד קרא אתיין. אינו כן לפמ"ש תו' דף מ"א בד"ה מנין כו' ועמ"ש לעיל בהלכה י' בתו' בד"ה אזהרה כו'). והפ"ח מייתי סייעתא לדבריו והיכא דלית ביה מיתה לא מיקרי לאו שניתן לאמב"ד דאל"כ קשיא קושית תו' וע"ש ולפמ"ש אין מכאן ראיה כלל. ועוד נ"ל ליישב קושית תו' שכתב עוד שם ועוד תימר הא בן סורר ומורה לוקה כדילפינן ויסרו מויסרו וכיון דגלי קרא דלקי אלאו דלאו תאכלו על הדם פשיטא היכא דליכא מיתה לקי אלאו זה ע"כ ותימא ודאי ליכא למילף לאוי אתרינהו מבן סורר ומורה אלא משום דה"ל דבר היוצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' (ועמ"ש לעיל בהלכה ה' בד"ה והלא כו') והכא שאני דכיון דאחמיר קרא ללקות לבן סו"מ אע"ג שניתן לאמב"ד לא הוי דבר היוצא מן הכלל. ולפ"ז ליתא נמי לקושייתם הראשונה דהא בן סורר ומורה גופיה לקי אלאו זה איך נפטור אחרינא מחמתיה ועוי"ל קושייתם השנייה אזהרת מלקות דבן סורר ומורה ילפינן בגז"ש ויסרו מויסרו דמוציא שם רע ואזהרת מיתה הוא דילפינן מלא תאכלו על הדם. עוד כתב הפ"ח שם כללא דמילתא דעת הרמב"ם איסור הכלל בלאו שניתן לאמב"ד שאין בו מיתה לקי עליו בשאר לאוין ע"כ ותימא שבריש הלכות ממרים כתב הרמב"ם כל מי שאינו עושה כהוראתך עובר בל"ת שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאמב"ד שכל המורה על דבריהם בחנק ע"כ. הרי שכלל כל הממרים שאינן לוקין על לאו זה אע"ג שיש ממרים שאינן חייבין מיתה כגון שהמרה בדבר שאין חייבין על זדונו כרת כו' כמפורש שם פ"ד ואין בו אלא לאו ואפ"ה אינו לוקה כיון שניתן לאמב"ד ועוד אס"ד שלוקין על המראה שאין בה מיתה ה"ל למיחשב פי"ח מה"ס לאו זה בכלל הלאוין שלוקין עליהן כי היכי דחשיב שם לאו דבן סורר ומורה בעדות הראשונה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:13:1:2)

**ולא האוחז אא העינים כו'.** מדלא תנן והאוחז את העינים פטור כדאמר ר"ע גם מדתנן ר"ע אומר כו' משמע דפליגי ת"ק ור"ע. ונראה דבהא פליגי ת"ק סובר העושה מעשה חייב מיתה ולא האוחז כו' חייב מיתה אלא מלקות אע"ג דה"ל לאו שניתן לאמב"ד כמ"ש בסמוך סובר הת"ק לאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו ור"ע סובר מדאורייתא האוחז כו' פטור לגמרי ולשיטתו אזיל דסובר לאו שניתן לאמב"ד אין לוקין עליו. והא דאמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת אתיא כר"ע דפטור אבל אסיר כולל גם איסורי דאורייתא שאין בהן מיתה וכמ"ש לעיל בסמוך. והרמב"ם פוסק כר"ע דבכולא תלמודא קיי"ל כוותיה דאין לוקין אלאו שניתן לאמב"ד ומדבריו בפירושו נראה דמפרש למתני' כמ"ש שכתב אומרו פטור הוא פטור אבל אסור ע"כ וקשה למה לא פי' כן דברי הת"ק א"ו כמ"ש. וכל זה דלא כמ"ש התוי"ט במשנתינו ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:13:2:1)

**מ"ט דר"י כו'.** בקונטרס הגהתי וכ"ה במכילתא ובבבלי וסיים בה א"ל ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה בסקילה אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה. וכתב תו' בסוגיין מהכא דייק בריש יבמות דר"י לא דריש סמוכים וא"ת דלמא הכא לא דריש משום גז"ש דלא תחיה כל נשמה כו' ע"ש. שמעתי מקשינן בשם מורי הגאון מהרא"ב זצ"ל ע"כ לומר דלא דריש סמוכים בכל מקום דאל"כ קשה השתא דשמעינן מאוב וידעוני דמכשף בסקילה גז"ש דהרג תהרגנו ללמד דשוכב עם בהמה בסקילה כדאמרינן לעיל דף נ"ד ל"ל תיפוק ליה מדסמיך כל שוכב למכשפה ע"כ. לפום ריהטא היה נראה לתרץ לפמ"ש תו' שם דר"ע ודאי קדריש סמוכים א"כ תיקשי ליה נמי גז"ש דהרג תהרגנו ל"ל ניליף ממכשפה וצריכין לומר דר"ע לית ליה הך גז"ש א"כ לר"י נמי איכא למימר הכי ומקשים תו' שפיר. אך אי אפשר לומר כן דבסיפא דברייתא דף נ"ד גרסי' ר"ע אומר אינו צריך כו' ואי ס"ד דאף ארישא פליג הל"ל גם אגז"ש דהרג תהרגנו אינו צריך לכן נראה דשוכב עם בהמה ליכא למילף ממכשפה דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת וקיי"ל סתם מיתה אינו אלא חנק ומשום סמוכים אין להוציא קרא מפשטיה אבל גבי מכשפה כתיב לא תחיה שפיר איכא למילף מסמוכים. ועל כרחך לומר כן דבירושלמי לעיל ה"ז אמרינן סקילה לנשכב מנ"ל דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת זובח לאלהים יחרם ע"ש בקונטרס. וקשה א"כ ל"ל גז"ש הריגה ודמיהם בם ללמד דשוכב בסקילה כמפורש שם תיפוק ליה מסמיכות לזובח ובנשכב מאיש אשר יתן שכבתו כו' ואפקיה רחמנא בלשון שוכב כו' אלא ודאי אי לאו דכתיב סקילה בשוכב לא היינו דורשים מסמוכים סקילה דמשום סמוכים לא מפקינן קרא מפשטיה. (מיהו בלא"ה י"ל מדאפקיה לא שמעינן אלא חדא מילתא כדמוכח מהירושלמי שם ועמ"ש בתו' בד"ה ר' ישמעאל כו') ובבבלי יבמות דף ד' כתב תוס' בד"ה דא"כ לכתבי' גבי עריות כר וא"ת גבי מכשפה נמי מוכח מדלא כתיב כל שוכב עם בהמה גבי עריות וי"ל דלא שייך גבי עריות דאין זכות לבהמה א"נ לא חשיב מוכח כיון שהלמד נכתב במקומו ע"כ. ותירוצם השני אין נוח לי דמ"מ קשה מנ"ל לר"י דהיכא שהמלמד לא נכתב במקומו לא מיקרי הוכחה והראשון קשה הימנו הא כתיב בפרשת עריות איש אשר יתן שכבתו בבהמה דהיינו שוכב א"כ ה"ל למכתב נמי נשכב התם דהיינו קרא דכל שוכב עם בהמה. לכך נ"ל אי לאו דיצאו אוב וידעוני ללמד דמכשפה בסקילה ה"א מכשפה בסייף מגז"ש דלא תחיה ולכך כתיב שם כל שוכב ללמד דנשכב בסייף דהא לא שמעינן דנשכב בסקילה אלא מדאפקיה בלשון שוכב וה"א דלא אפקיה אלא ללמד דהוא ובהמתו בכ"ג ואהני סמוכים שיהא בסייף וכ"ת א"כ תיקשי לפי האמת למה לא נכתב כל שוכב בפרשת עריות וי"ל ללמד בעלמא היכי דלמד נכתב במקומו לא מיקרי הוכחה. ולשיטת הירושלמי דלא שמעינן סקילה לנשכב אלא מסמיכת דזובח לאלהים יחרם מעיקרא לק"מ דמעתה אין כאן הוכחה דאתי ללמד סמוכים דמכשפה לכל שוכב אלא לגופיה אתי ללמד כל שוכב מזובח א"נ ר' יהודה כר' ישמעאל ס"ל דלא יליף למד מן הלמד. ועמ"ש לעיל ה"ז בתוס' בד"ה ר"י כו'. ועדיין קשיא לן לר' יהודה דאוב וידעוני בכלל כל המכשפים הם אל תפנו אל האובות וגו' ל"ל לאזהרת אוב וידעוני כמפורש לעיל [הי"ב] תיפוק ליה אזהרתם מלא ימצא בך כו' מכשף לא מיבעי דקשיא לר"ל דאמר אע"ג שחולקין הן במיתה אפילו הכי ידעוני פטור מחטאת לפי שאין בו מעשה אלא גם לר' יוחנן דאמר שאין חייבין עליהן שני חטאות הואיל ונאמרו בלאו אחד נמי קשה הא אף בלאו דלא ימצא בך מכשף כלולים שניהם א"כ אינן אלא בחטאת אחד ועמש"ל [שם] בתוס' בד"ה והנשאל כו'. ועוד קשה לרבנן דפליגי אר"י וכי לית להו מידה דדבר שהיה בכלל ויצא כו' הא לא שמעינן מעולם דאיכא מ"ד דפליג עלה ולמה להו למילף מלא תחיה או מסמוכים מאי קאמרת דה"ל אוב וידעוני שני כתובים ואין מלמדין ור' יהודה סובר שני כתובים מלמדין כמפורש בבבלי בסוגיין עדיין קשה לא לכתוב אלא חד מינייהו אוב או ידעוני וממילא ניליף כולהון מיניה. והמהרש"א כתב בד"ה מכשפה ואחד האיש כו' וקשה שאר תנאי דסברי שני כתובים אין מלמדים מנ"ל וי"ל מלא תחיה כל נשמה או מכל שוכב כו' ע"ש ותימא אי מלא תחיה יליף א"כ אפילו קטן נמי דהא כל נשמה כתיב ולא שמענו מעולם מכשף קטן חייב מיתה ומכל שוכב נמי ליכא למילף נשים דהא כל שוכב לא קאי אלא אאנשים ואף דמוקמינן ליה בנשכב מ"מ לא קאי אלא אזכר דנשכב דנשים לא צריך קרא בהדיא כתיב ואשה לא תעמוד וגו' ונ"ל מיתורא יליף דה"ל למכתב איש כי יהיה אוב וגו' ואשה ל"ל דמשאר מכשפים שמעינן אלא ללמד שיהו כולם כאוב אחד האיש ואחד האשה שוין. ורש"י כתב דף ס"ה בד"ה חלוקין הן במיתה כשפירש סקילתן חלקן הכתוב כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם ולא כתיב וידעוני הלכך אי הוה ידעוני בר קרבן היה מחייב עליה נמי כי עביד ליה בהדי אוב ע"כ וקשה השתא דאין ידעוני בר קרבן למה חילקן הכתוב ולא כתב וידעוני או ל"ל ואין לומר איצטרך או לחלק דהא קיי"ל כר' יונתן לחלק לא צריך קרא ועוד א"כ מאי קאמר הואיל וחילקן במיתה הא מוכרח לחלקן דלא נימא דאינו חייב מיתה עד שיעשה שניהם יחד ותו' כריתות דף ג' ע"ב כתבו חלוקין הן במיתה דכתיב מות יומתו וגו' דמיהם בם כו' ע"ש. וקשה הא תניא בת"כ סוף פרשת קדושים מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם זה בנין אב כל דמיהם בם האמורים בתורה בסקילה ופי' בק"א דמלת דמיהם בם יתירא ללמד כל שנאמר דמיהם בם בסקילה וכן הוא בבבלי ריש פירקין וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:13:4:1)

**גזר על שרו כו'.** וכתב הי"מ ואין בזה איסור לנקמת הרשע מותר להציל אחרים מידו ע"כ ול"נ מכשף זה ישראל היה ומצוה להרגו שמסית היה וכפר בהתורה ומצוה להמיתו בכל מיתה שאפשר דכתיב מות יומתו אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:13:7:1)

**ושלש מאות לחייב שהוא פטור.** משמע מקצת חיוב ומקצת פטור אית ביה ונראה דקאי אהנך דאית בהו מלקות ולא מיתה וה"ק לחייב מלקות שהוא פטור ממיתה ונכללים בזה הנך דפטור אבל אסור דאי ס"ד אפטור אבל אסור מדרבנן לחוד קאי לא ה"ל למיתני לשון לחייב דאע"ג דיש בהן מכת מרדות לא שייך בהן לשון חייב. וכל זה ראיה למ"ש לעיל בסוגייו בתוס' בד"ה המכשף כו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:13:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sanhedrin/r/7:13:7:2)

הדרן עלך פרק ארבע מיתות: