## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 14

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:1:1)

**והחובל בהן חייב.** פירשתי בקונט' משום צובע כמ"ש בפ' כלל גדול דף כ"ט ע"ב בתוס' בד"ה הדא אמרה וכו' וראיתי עתה שגם הרשב"א מביא ראי' לרש"י מדברי הירושלמי הנ"ל וניחא לי נמי בהא מאי דמקשי תוס' בפרקין דף ק"ז ע"א בד"ה אמר שמואל וכו' תימא לר"י וכו' דהא עור של עגל הרך הוי כבשר לענין טומאה והחובל בו בשבת חייב וכן עור של עוף מסתמא הוי כבשר לענין טומאה שרך הוא ובמתני' תנן חיה ועוף שברשותו החובל בהן חייב ע"כ ונראה דדוקא בהני בעור עגל ועוף שהן ראויין למלאכה ולכתוב עליהן כדלקמן לכך חייב עליהן משום צובע אבל הני של שאר שרצים שעורן רך ואינן ראויין לשום מלאכה אינו חייב עליהן משום צובע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:2:1)

**ר"י פוטר וכו'.** שמעינן מהכא שהגיזין מין טמא הוא שאין דרכו ליצוד דהא ר"י פוטר בכולהו וקשה אמה שפירש"י בדף ק"ו ע"ב הגיזין מין חגב טהור הוא ונאכלין וביותר יש לתמוה עליו שבבכורות דף ז' מפורש בהדיא דמין טמא הוא דתניא אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה דבש דבורים יכול אף דבש הגיזין והצרעין אמרת לא וכו' הרי דדובשן אסור משום דה"ל יוצא מן הטמא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:2:2)

**הצד חגבים בטל פטור וכו'.** וקשה אהרמב"ם שהשמיט דין זה דחגבים בטל פטור דכ"ע מודו ביה כדאי' בבבלי דף ק"ו ע"ב ונראה שהוא מפרש הא דתניא בברייתא וחכמים חומרים כל שבמינו ניצוד וכו' פליגו אכל המינים דקאמר ר"מ שחייבין עליהן בהו פטרי רבנן ואפי' חגבין בכלל ודלא כפירש"י שם וכן נראה דאי כפירש"י ל"ל לר"מ להזכיר כלל חגבים דבהו כ"ע מודו דחייבין עליהן ומ"ש חגבים משאר מינים אלא ודאי דאף בהו פליגי חכמים וכן מפורש בדברי הרמב"ם בפ"י מה"ש דכתב הצד דבר שדרך מינו לצוד אותו חייב כגון חיה ועופות ודגים ע"כ ולמה פרט אלו אלא ללמדך דהני דוקא לאפוקי חגבים ונכון הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:3:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:3:5:1)

**זה שהוא לוחש.** הר"א פי' במס' מ"ש מאיסה דכיון דמאוס הוא לא צריך שינוי. מ"ש אסור משום דלא ילפי' מ"ש משבת לומר כל שמותר לעשות בשבת מותר לעשות במ"ש שיבא לידי פסידא שנדבק ביד או בכלי ולא ילפי' להו מהדדי לפיכך מותר בשבת ביד ובכלי ותרווייהו ס"ל דמאוס הוא אלא דר"ח ס"ל דילפי' מ"ש משבת לפיכך לא יעשה ביד ובכלי משום פסידא דמ"ש גזרי' בשבת דכל שמותר בשבת מותר במ"ש אבל אי לא הוי מאוס אפי' לר"י אסור משום עובדין דחול אלא הואיל ומאוס הוא לעשותן בקנקן שלא ביד או שלא בכלי אי לא שרית לי' ממנע ולא עשה ולכך לא צריך שינוי לר' ינאי עכ"ל ותימא הא דכתב לא ביד ולא בכלי אלא בקנקן מי הגיד לו שקנקן לאו כלי הוא ועוד הא דפי' דכיון דמאוס הוא א"צ שינוי זהו דבר שאין הדעת מודה לו ועוד מ"ש לא יעשה ביד ובכלי משום פסידא דנדבק ביד ובכלי דבר זר הוא א"כ במה יעשו המעשר שני אם לא באויר העולם ועוד מה שנדבק ביד לא יהא אלא סיכה ועוד יש לתמוה בכמה דברים בפי' זה ואין להאריך ובבבלי פ' חלק דף ק"א גרסי' לוחשין על שמן שבכלי ואין לוחשין על שמן שביד לפיכך סכין משמן שביד ואין סכין משמן שבכלי ע"כ ולפי פירש"י והערוך שם נראה לפרש סוגיין ובלבד שלא יתן ביד ובכלי מפני הסכנה שמא יבוא לסוך בו אח"כ ור' ינאי מתיר דסובר דכבר נמאס השמן ולא יסוך בו והלכך אוסר במ"ש שממאס השמן ומתיר בשבת כיון דלא יסוך לרפואה אין שם אלא הלחישה מותר בשבת אך צ"ע שאפשר לפרש גם הבבלי בשבת ולא משום סכנה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:3:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:3:6:1)

**לוחשין לעין ולמעיים ולנחשים ולעקרבים.** כתב הכ"מ פי"א מה' עכו"ם דרבי' מפרש דהיינו מי שנשכו עקרב דמותר ללחוש עליו שלא תטרף דעתו ומ"ש דסד"י דאסור שלא להרבות שיחה בטילה ע"כ אבל רש"י פי' ולוחשין על נחשים וכו' בשביל שלא יזיקו ואין בזו משום צידה ודע שראיתי בכ"מ בפ' הנ"ל שהקשה על הרמב"ם דאוסר לקרות פסוק אפי' בלא רקיקה וכ"כ גם בב"י סי' קע"ט וגם אני תמהתי כן בפ' במה אשה דף כ"א ע"א בד"ה אין וכו' ונ"ל דר' יוחנן ורב ור"ח בסנהדרין בהא פליגי דר"י קאמר ובלבד ברקיק' ואמתני' קאי דנקט פסוק כל המחלה כו' כי אני ה' רופאך דמשמע דתרתי בעינן רקיקה ושם אבל רב ור"ח סוברי' דבחד מינייהו סגי נמצא דברי הירושלמי בפרק חלק והבבלי שוים וע"ש וגם להך ברייתא דפ' במה אשה לפי הגירסא אין קורין פסוק על גבי מכה בשם בלא רקיקה איירי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:2:1)

**בחומצן של פירות.** פירש"י בפרקין דף קי"א ע"א בד"ה הא בקיוהא דפירי יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשיניים ובסוגיין משמע בהיפך וכמו שפירשתי בקונט' וי"ל שרש"י מפרש בחומצן של פירות דוקא חומץ הבא מפירות גמורים הוא טוב לשיניים וקרא איירי בפירות שאינן נגמרין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:3:1)

**או כד"ה וכו'.** בבבלי דף קי"א ע"א פירש"י בד"ה לפני טיבול לפני אכילה מותר שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום והרואה אומר זהו טיבולו ולאחר טיבול אסור שהכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו ע"כ וקשה הא בסמוך מסיק דלאחר טיבולו הוא משיב את הנפש ש"מ דאינו ניכר דלרפואה קעביד מיהו בגמ' שם בקושית הש"ס ונימא מדלפני טיבול שרי וכו' משמע מפורש כפירש"י וא"א להשוות שני התלמודיים אם לא שנגיה בדברי הש"ס שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:4:1)

**הכוסס חטה וכו'.** כתב הרמב"ם פ"י מה"ת והסך יין ושמן כאחד או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכסס את החטים או שגמע את החומץ ה"ז משלם קרן וחומש ע"כ וכתב בהשגות א"א פלוגתא דר' ורבנן ורבי הוא דס"ל הכי וקיי"ל כרבנן ע"כ וכתב בכ"מ או שכסס וכו' ירושלמי תני הכוסס וכו' וי"ל על רבינו שפסק כיחידאה ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמשמע דר"י בשם רבי אמי פליג אההיא דתני בכוסס חטה שאינו משלם חומש דליתא שמצינו לחכמים שהסכימו לדרבי שאומר במגמע חומץ שהוא משלם חומש מפני שמשיב את הנפש וכ"ש לכוסס חטה שהרי הוא משיב את הנפש יותר מהחומץ ע"כ ותימא פירושו הא רבי אמי ל"ק אלא דמודים חכמים במגמע חומץ אחר טיבולו ואף לפי גירסתו שנראה שלא היה כתוב בה אחר טיבולו מ"מ הרי הוא קאמר ומודים חכמים ש"מ דאיכא מילתא דפליגו בה ולפי פירוש הכ"מ לא פליגי כלל וגם בבבלי פרק יה"כ דף פ"א מפורש דפליגי חכמים ורבי. ול"נ דראיית הרמב"ם מהא דאמרי' בבבלי בפרקין במגמע ובולע מותר בשבת ולא מיחזי כרפואה ש"מ דאדם עשוי לשתות חומץ וכ"פ הרמב"ם הלכך פסק גם כאן דמגמע חומץ חייב לשלם חומש ולפי דברי הכ"מ כ"ש הכוסס חטה א"כ לק"מ אך קשה לי שהרמב"ם פסק בפ"ב מהלכות שביתת עשור שתה חומץ חי אפי' הרבה הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות והיינו כרבנן כמפורש התם ביומא אע"ג דמתני' כרבי אתיא מ"מ לית הלכתא כוותיה ולפ"ז צ"ל אף סתמא דמתני' דשבת כרבי כמפורש כאן בסוגיין ולית הלכתא כוותה וקשיא אהרמב"ם בתרתי השתא גם מה שכתב מהר"י קורקס ומביאו הכ"מ דלכך פסק רבינו כרבי דרבי יוחנן פסק כן אין ראיה שר"י לשיטתו דאמר הלכה כסתם משנה אבל לדידן ודאי דלית הלכתא כרבי ואפשר לומר דהרמב"ם איירי במגמע לאחר טיבולו וביה"כ מסתמא איירי במגמע קודם טיבולו ודוחק מכמה טעמים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:6:1)

**את ש"מ ההן צופדונה וכו'.** וקשה מנ"ל כל שהוא מן השפה ולפנים דלמא דוקא צופדונה אבל שאר חולי שאין בו סכנה ודאית אפילו מן השפה ולפנים אין מרפאין אותו בשבת וא"נ דנשמע מיני' דכל שהוא מן השפה ולפנים קשה מנ"ל למשמע מיניה שהוא סכנה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:6:2)

הדרן עלך פרק שמונה שרצים