## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 6

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:2:1)

**היתה נימא אחת וכו'.** בבבלי פרק התנוקות דף ט"ז גרסי' אמר רבב"ח נימא אחת חולצת שנים איני יודע שלש אינן חולצות ורבי יוחנן אמר אנו אין לנו אלא אחת ופסק הרא"ש כר"י והרשב"א בת"ה והר"ן פסקו כרבב"ח לחומרא ותמה עליו הב"י בי"ד בסי' קצ"ח למה פסק כרבב"ח נגד רבי יוחנן ונ"ל כיון דסתמא דתלמודא בסוכה דף ו' מייתי להא דרבב"ח משמע דהכי הלכתא וגם מכאן ראיה כיון דבירושלמי מייתי הא דרבב"ח ולא מייתי פלוגתא דר' יוחנן מסתמא הדר ביה ר"י לגביה. עוד כתב הרב"י שם ובענין פי' נימא אחת או שתים וכו' ואם שנים מקושרות זו עם זו אחת אל אחת יש לדון בדבריו ולומר דכשתים חשיבי ויותר נ"ל דכחד חשיבא דמה לי נימא הקשורה בעצמה לקשורה עם חברתה וכ"כ הרשב"א והר"ן ולענין שתים נראה מדברי הרמב"ם דכשהן קשורות בעצמן מיקרי שתים אבל כשהן קשורות עם שתים אחרות ואפי' עם אחד שלשה מיקרי ולרבב"ח נמי לא הוי חציצה אבל מדברי הרשב"א בת"ה נראה דב' דאמרי' היינו ב' קשורות עם ב' וג' דאמרי' היינו ג' קשורות עם ג' וכ"נ מדברי הר"ן לענין שתים אבל לענין ג' כבר ביאר ז"ל דאפי' ב' על ג' לא חייצי לדברי הכל עכ"ל וז"ל הר"ן בר"פ ואמרי' בהדיא בירושלמי שאם קשר ב' נימין בשלשה דינייהו כג' ולא חייצי עכ"ל ואני תמה מהרב"י שלא ראה שספיקותיו הם איבעיא בירושלמי ולא היה לו להכריעו בדברים אלו מדעתו אף גם מדברי הר"ן יש לתמוה מאין פשיטא לי' דשתים בג' הן כשלש דלמא מבעיא לי' גם בשתים לשלש. וראיתי שגירסא אחרת לו ולרשב"א בירושלמי ומביאה הרשב"א בחידושיו רבי יוסי בעי קשר נימא אחת בחברתה אחת הא לשתים שתים הן שתים לשלש שלש הן ע"כ ועדיין קשיא הא מ"מ מיבעיא להו אי שלש הן ואיך קאמר הר"ן בפשיטות דשלש הן ונראה דמפרש לדברי הירוש' הכי ר"י בעי קשר נימא אחת בחברתה אחת או לא הא לשתים פשיטא לן דשתים הן וכן שתים לשלש פשיטא לן דשלש הן. וקשה למה פשיטא לי' דאחת לשתים שתים הן ולא פשיטא ליה דאחת לשלש שלש הן. מ"מ שמעי' מהכא דגם מ"ש הרב"י בדברי הרשב"א והר"ן דסוברים דאחת לשתים אחת הן דליתא שהרי הן סומכין עצמן על הירושלמי ולפי גירסתם מבואר דשתים הן וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:8:1)

**שהפעמים שהיא רואה שערה לבנה ותולשתה וכו'.** בבבלי פרק שואל דף קמ"ט ע"א אמרי' והני תנאי דפליגו בדרבה דאמר לא יקרא לאור הנר אפילו גבוה שתי קומות דלא חילקו חכמים בגזירתן כהני תנאי דפליגו נמי בדרבה דתניא אין רואין במראה בשבת ר"מ מתיר במראה הקבועה בכותל מ"ש הקבועה בכותל דאדהכי והכי מידכר שאינה קבועה נמי הכא במראה של מתכת עסקינן וכדרב נחמן וכו' ומפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בהן נימין המדולדלין ע"כ ואיכא בין טעם הבבלי לטעם הירושלמי דלבבלי מותר לראות במראות שאר מינים שאינן מתכות אפי' אינן קבועי' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ולטעם הירושלמי אסור. וא"ת מנ"ל לירושלמי להרחיק פלוגתייהו כל כך ולא קאמר כדאמר בבבלי וי"ל דלשיטתיה אזיל דלעיל בפ"ק דף ד' ע"ב מסיק דאמרינן לא פלוג בגזרת הרחקה בכל ענין וא"כ אפי' מראה של זכוכית יש לאסור מהאי טעמא אבל הבבלי דמתיר לעיל בשני ב"א ש"מ דלא ס"ל [ צ"ל לא פלוג] לפלוג בכל עניין הלכך קאמר בדרבה פליגי מיהו סייעתא היא לדברי הרז"ה דאוסר בכל המראות כי היכי דלא נאמר דשני התלמודים פליגי לדינת ועמש"ל דף ה' ע"א בתוספתא בד"ה ואחד הנר וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:11:1)

הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור וכו' הא דפירשתי בקונט' בשם הרמב"ן משום דקשיא ליה הא אמרי' לעיל בפירקין תכשיטין מפני מה אסרוהו ע"י שהנשים שחצניות הן משמע שהאנשים מותרין לצאת בתכשיטין והרז"ה פירש מתוך שהוא עשוי לכך ולכך בין לאיש בין לאשה אסור לצאת בו אחד האיש וא' האשה אפי' לחצר וכ"ש לרה"ר אבל דבר שהוא מיוחד לתכשיט האיש מותר לצאת אפי' לרה"ר עכ"ל ואין לשון הש"ס סובל פירושו ול"נ דה"פ שגערו בו חביריו משום תכשיט שאסרו לצאת בתכשיט כזה מפני החורבן וכמו דאמרי' לקמן בדף כ' ע"ב גבי מומייקי שאסור משום תכשיט וכמו שפירשתי שם וה"פ הדא אמרה העשוי לתכשיט מזהב אסור לצאת בו לרה"ר להתקשט אפי' בחול והדא אמרה אפי' עשוי נמי לצורך דבר אחר שלא לשום קישוט אסור והדא אמרה אחד האיש ואחד האשה אסורים לצאת בתכשיטים כאלו והדא אמרה אפי' במקום וכו' דעד כאן לא אסרו אלא שלא יצא האיש לרה"ר בתכשיטים כאלו מזהב ואפ"ה אסרו בחצר שמא יצא בו לרה"ר אע"ג שאם יצא אינו אלא איסור דרבנן אסור שמעי' באשה בשבת בכל התכשיטים אע"פ שאין בהם איסור חטאת כשיוצאת בהם לרה"ר אסורה לצאת בו לחצר ודוקא תכשיטין של זהב אסרו חכמים לאיש לצאת בחול וכן פריך לעיל עד כדון תכשיטין של זהב ואפי' של כסף וכו' שמעי' דיש לחלק בין של זהב לכסף מיהו לקמן אמרי' ר"י זעיר' נפל עודרא מאוניא בעא מחזרתיה וגערו בו משום תכשיט וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:2:1)

**לא עמד ב"ד וביטל.** כתב הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים ב"ד שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג וכו' ועמד ב"ד אחריהם ובקש לבטל דברי הראשונים וכו' אינו יכול עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה ולא במנין וכו' אינו יכול לבטל את דבריו אפי' בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל אא"כ גדולים ממנו בחכמה ובמנין ע"כ וכתב הר"א בהשגות עטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו וריב"ז בטלה אחר החורבן מפני שנתבטל טעם הראשונים ולא היה גדול כראשונים ע"כ ונ"ל שיש ראיה לדברי הרמב"ם מסוגיא זו דכה"ג במס' שביעית שהתירו לחרוש בשביעית בשעת גזירת המלך ובפ' ב"מ בשמן שרפה שהתירו לישראל להדליק מפני הסכנה ואע"ג שעברה הגזרה והסכנה לא נתבטל' התקנה פריך הש"ס דהאידנא ליתסר ומשני לא עמד ב"ד וביטל וקשיא כיון דבשביעית איכא איסורא וכה"ג בשמן שרפה למה לא עמד ב"ד וביטל לקיים דין תורה אלא ודאי ה"ק לא עמד ב"ד גדול כראשונים שיכולים לבטל ומאי דקשיא מריב"ז אפשר לומר דריב"ז לא ביטל דבריהם בפירוש אלא שהוא עשה תקנה שלא לעטר שוקי ירושלים דמצוה שלא לעטרן בחורבנה כדי שיתאבלו עליה וממילא נעקרה התקנה והיו פודין סמוך לירושלים ואין כח ביד ב"ד הקטן לבטל ממש תקנת ב"ד הגדול אבל בכה"ג שרי עיין בתיו"ט פ"ה דמעשר שני:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:5:1)

**אחת מחבתיו.** בגליון פרק מצות חליצה כתב פי' אזנים שיש לרצועות של סנדל ודוגמתו בשלהי מקואות חבט של סנדל וכ"פ הערוך והמפרשים אבל סוגיא דהכא לא משמע כן דאמר בתר הכי נפסקו אזניו נפסקו חבטיו משמע דחבטיו לאו הן אזניו ונ"ל שהוא תחתיתו של סנדל ונקרא חבט שחובטת בהן על הארץ עכ"ל וקשה א"כ מהו הן המעמידין לכן פי' שבקונט' עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:10:1)

**הדא אמרה על אותה שיש בה מכה נותן.** כתב הרז"ה וז"ל כתב הרי"ף יש ברגליו מכה נפק באותו שאין בה מכה כחייא בר רב וכר' יוחנן דאמר עשיתו של שמאל מכה ולי נראה כרב הונא דההיא דחייה בעלמא היא דאמרינן דלמא ר' יוחנן כחייא בר רב סבירא ליה ופשטיה דרבי יוחנן כרב הונא מכרעא ונ"ל כדברי רז"ה שהרי כאן מפורש שר"י סובר שעל ימין הוא נותן ומה שאמרו בבבלי אינו אלא דרך דחיי' ולא שבקינן מאי דמפורש בירושלמי בשביל דחיית האמורא בבבלי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:16:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:16:1)

**אין קורין פסוק ע"ג מכה בשבת.** נראה הטעם משום דאסור להרבות בשיחה בטלה בשבת וכל אלו הדברים לשיחה בטלה דמיין וכמ"ש הכ"מ בפי"א מה' עכו"ם אך קשה מ"ש בשבת הא אמרינן בסמוך משנפגע אסור לקרות פסוק לרפוא' אפילו בחול וע"ק דלקמן פ' שמונה שרצים איתא לוחשין לעין ולמעים וכו' בשבת הרי דלא אסרינן לחשים אפילו בשבת לכן נ"ל דגרסינן אין קורין פסוק ע"ג מכה בשם וכן הגירסא בעירובין פ"י וכן נראה בבבלי בשבועות פ"ב האר"י ברוקק שנו שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה משמע דוקא שם שמים הוא דאסור ואני תמה שכל הפוסקים סתמו וכתבו דאסור לקרות פסוקים ע"ג מכה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:3:3:1)

טבעת של אלמוג וחותמה של מתכות טהורה משום דה"ל פשוטי כלי עץ כן פי' רש" וקשה הא ה"ל בית קיבול לחותם וי"ל בית קיבול העשוי למלאות לעולם הוא ולא שמיה קיבול מיהו קשה הא כתבו תוס' בסוכה דף י"ב ע"ב בד"ה מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול קמ"ל משמע מהכא דשמיה קיבול וקשה לפירוש הקונט' דסוף ד' מיתות גבי כדור ואמום דפי' שם בקונטרס דנחלקו ר"א וחכמים בסדר טהרות דחכ"א דאין מקבלין טומאה לפי שכלי עור איתקש לשק וכו' והאי הואיל וקיבולו נעשה למלאות ולהיות מלואו לתוכו עולמית לא שמיה בית קיבול ור"א אומר מקבלין טומאה דשמיה קיבול ולפירושו אתיא מסקנא דשמעתי' כר"א ור"א שמותי הוא ע"ש הרי דס"ל לתו' דאפי' עשוי למלאות שמיה קיבול אם כן קשיא חותם של אלמוג וטבעת של מתכות מ"ט טהורה. ומכאן סייעת' לדברי רש"י ומתורץ קושי' תוס' דע"כ צ"ל דר"י סובר דהלכתא כר"א בהא דאפי' עשוי למלאות עולמית הוי בית קיבול אך קשה מכדי מאן אמר לשמעתתא דסככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה דפרכינן נקבות פסולה פשיטא ומשני מ"ד בית קיבול וכו' רב יהודה ואיהו הוא דאמר בנדה דף ז' ע"ב משמיה דשמואל הלכה כרבי אליעזר בארבע ומסקינן בסדר טהרות קאמר וקחשיב להו התם מה הן הנך ד' ואם איתא דלענין בית קיבול נמי הלכתא כר"א ה"ל למימר הלכתא כר"א בחמש' וי"ל דהאי דנדה משמיה דשמואל קאמר והאי דסוכה משמיה דרב קאמר ולאו דאיהו סובר כתרווייהו להלכתא ודוחק. שוב ראיתי שתוס' במסכת שבת וגם הרשב"א הרגישו בקושיא הראשונה דה"ל בית קיבול ותרצו דבית קיבול העשוי למלאות הוא ותימא הא אינהו פליגי וגם הרשב"א כתב בסוכה כדעת תוס' דבית קיבול העשוי למלאות עולמית שמיה בית קיבול וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:3:3:2)

**בסולם אחר שליביו.** וקשה למה לא יטמא שני עצים שבצידי הסולם הרי יש להם בית קיבול לשליביו וי"ל דאיירי שהשליבות הם קבועים על גביו וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' סימן קצ"ה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:4:2:1)

**מ"ט דרבנן.** כתב הי"מ קשה מאי בעי ומהדר דבמתניתין מפורש דילפינן מהאי קרא ועוד למה הוזקק לפרש כאן מהו אתים ומזמרות וי"ל דס"ד דאתים היינו סכינים ומזמרות שמזמרים בו התבואות א"כ י"ל דתכשיט הוא אלא שנקל לעשות מהם מיני סכינים שיש בהם צורך טפי לכך מפרש שהם מרא ומספרים של צמר שטורח גדול לעשותם וגם אין צורך בהם כולי האי ואלו היו חרבות ורמחים תכשיט יניחום לנוי ולא יטרחו כולי האי ע"כ והדבר דחוק ונ"ל כדבריו ולא מטעמיה דודאי ס"ד שהם מיני סכינים ועדיין חזו למלאכתם ראשונה להתקשט בהן שכן דרך שאף בחרב קטן מתקשטי' לכך קאמר שהם מרא ומספריי' ואי אפשר להתקשט בהם עוד וזה פשוט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:4:3:1)

**בירית כל שהיא יחידית.** כתב הר"ן וכתבו תוס' דלפ"ז אין הכבלי' עשויים כמו הבירית דאי שוין נינהו אלא שזו באחת וזו בשתים מ"ט בירית טהורה וכבלים טמאים לשלמא לענין שבת י"ל דכל דהוו תרי איכא למיחש דלמא שלפא ומיחויא אבל כל דלית לה אלא חד גנאי הוא לה וליכא למיחש אלא לענין טומאה מאי איכא למימר וכ"ת כל דלא הוה אלא חד הוה כחצי כלי אם כן מי שאין לו אלא סנדל אחד ה"נ דלא מקבל טומאה אלא ודאי כדאמרן ע"כ ועדיין הדבר דחוק דלשון הש"ס משמע שאין בין בירית לכובלת אלא נתינת השלשלת ביניהן. ונראה דגרסינן בבבלי דף ס"ג ע"ב א"ר יהודה בירית זו אצעדה מתיב רב יוסף בירית טהורה ויוצאין בה בשבת ואלו אצעדה טמאה היא ה"ק בירית תחת אצעדה עומדת ופירש"י תחת אצעדה שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראה שוקיה וכתבו תוס' וקשה לפ"ז כבלים אמאי אין יוצאין למאי דס"ד השתא דאין חילוק בין בירית לכבלים אלא שזה באחת וזה בשתים וכו' ע"ש ולפי מה שפירשתי דאצעדה כתם שמניחין הנשים ברגליהן הוא וכ"פ בי"מ א"כ ה"פ בירית תחת אצעדה עומדת תחתיה ממש דכיון דאין לה שלשלת העמידה היא נופלת לכך ניתנה תחת האצעדה להחזיקה ולפיכך טהורה היא שאינה כלי בפני עצמה ובטלה לאצעדה משא"כ כובלת שאינה צריכה לשום דבר וכלי בפני עצמה היא וגם לענין שבת כיון דבירית תחלת אצעדה עומדת יוצאין בה שאינה מתרת האצעדה שלא יראה שוקיה משא"כ בכובלת שהאצעדה עדיין מחזקת בתי שוקיה שלא יפלו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:4:4:1)

שלמיני כתב הי"מ שלמיני לא ידעתי מקורו ולפי מה שפי' המפרשים הנטיפות כלי שמניחין בו הצרי ותולות אותו הנשים בצוארן יהיה זה פי' שלמיני נראה שהיתה גרסתו שלמיני בתיבה אחת וגרסתי שבקונט' נראה עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:5:3:1)

**בעא מיחזרתי' בשבתא.** וא"ת הא תנן במתני' ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת י"ל ר' ינאי לשיטתיה דאמר לקמן בסמוך דאפלפל וגרגר מלח לחוד קאי ולא על כל השנויים במשנתינו אך קשה מאי מהדר הש"ס במאי פליגו ר' ינאי וחביריו נימא בהא פליגי ר' ינאי סבר דלא קאי אלא אפלפל וגרגר מלח ורבנן סברי דאכולהו קאי וי"ל הא דקאמר לקמן ר' ינאי פתר לה אפלפל וכו' אדלעיל קאי לפרש במאי פליגי ודוחק דמפסיק במימרות אחרות ביניהם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:5:4:1)

**שן תותב' מאי אית לך עוד היא מבהתא וכו'.** כתב הר"ן ובירושלמי משמע דשן תותבת היא של עץ ורבנן אסרי בתרווייהו דמתוך שהיא ניכרת בין שאר השיניי' שיילי מינה חברותיה לאחויי להו ומחויא להו אבל של כסף לא מנכרת ולא שיילי מינה ומשום הכי שריא אפילו לרבנן כדאיתא בגמרא ולר' מותרת בכולהו דכיון דמגני' ביה לא אתי לאחויי ע"כ והנה מ"ש דמשמע שהוא של עץ דייק ליה מדקאמר מימור לנגרא והוא חרש עצים אך עיקר פי' אי אפשר לכוין בלשון הירושלמי ונראה שכתב כן לפרש דברי הש"ס בבלי דמשמע דטעמא דרבנן משום דאף מידי דמגניא אתיא לאחויי מדקאמר התם רבי ור"א ורשב"א כולהו ס"ל דכל מידי דמגניא ביה לא אתי לאחויי משמע דרבנן סברי דמיחוי' והכא אמרי' דהיא מתבהתא וכו' ש"מ דאף לרבנן מידי דמגניא לא אתי לאחויי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:5:6:1)

**פתר לה על כולהן.** כתבו תוס' בפרקין דף ס"ד ע"ב בד"ה ובלבד וכו' לכן נ"ל ובלבד שלא תתן לכתחלה מפני שנראה כמערמת להוציאה ולפירוש זה כל הנך דלעיל מוך שבאזנה ושבסנדל אסורין לתת לכתחלה ותימא שלא הביאו הירושלמי הזה וביותר אני תמה אמה שכתב הטור א"ח סימן ש"ג כתב בסה"מ מי שיש לו ריח הפה יכול לצאת בפלפל שבפיו ומסופקני אם יכול ליתנו לכתחלה או לא וכתב הב"י וטעמא משום דמתני' הכי איתא יוצאה אשה בחוטי שער וכו' בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ומספקא להו אי האי דקתני ובלבד שלא תתן לכתחלה קאי נמי אפלפל או דלמא לא קאי אלא אגרגיר מלח וכל דבר שתתן אבל לא אפלפל וסוגיין מבורר דליכא למ"ד דלא קאי אפלפל ואיך נעלם מהם דברי הש"ס. גם מאי דמשמע מדברי הרמב"ם דאפלפל וגרגר מלח לחוד קאי קשה איך דחה דברי חברייא כולן מפני דברי רבי ינאי ואפשר מפני שרבי ינאי רצה לעשות מעשה כשמעתתיה וכמש"ל סומכין עליו להיתירא דמעשה רב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:6:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:6:1:1)

**הבנות יוצאים בחוטין ואפילו בקסמין שבאזניהם.** פי' רש"י הבנות קטנות שמנקבות אזניהם ואין עושין נזמים עד שיגדלו ונותנין חוטין או קסמין באזניהם שלא יסתמו וי"מ חוטין שקולע בהן שערה דאסרו בגדולה בר"פ התם משום דשכיחא בהו טבילה אבל קטנות דלא שכיחא בהו טבילה שרי ולשון ראשון הגון מזה חדא דקטנות צריכין טבילה וכו' ועוד מדקתני אפילו בקסמין איכא למשמע דחוטין נמי אאזנים קאי דאי אחוטי הראש לא שייך למתני אפילו קסמין ע"כ וקשה דכאן מפורש דאחוטין שבצואר קאי וכן פי' הרמב"ם בפירוש המשנה והה"מ לא רא' דבריו בפי' המשנה לפיכך כתב דמדרב הונא למד הרמב"ם דיוצאת אשה בחוטין שבצוארה גם כתב פי' רש"י אדברי הרמב"ם וליתא אלא לפי פי' לשון המשנה שנה והא דקשיא ליה לרש"י א"כ מאי אפילו בקסמין לדברי הירושלמי ודאי דל"ק מידי דהא אמר אבוה שמואל דגרסינן במתני' אבל לא בקסמין וגם לדעת הרמב"ם י"ל שנקט אפילו שהקסמין הם גרועים ואינן לא תכשיט ולא בגד וכמ"ש בפירושי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:8:2:1)

**הונום קטמון.** פי' בגליון הונום כמו הינומא קטמון הוא חתיכת בגד כמו קוטמו להריח בו ע"כ ואין נראה דבבבלי נמי איתא להא דר' אבוהו ואין שם דברים אלו לכן נ"ל כפי' הקונט':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:1:1)

**מדרכי האמורי.** בתוספתא פ"ז איתא נפלה פת ממנו ואמר החזירו לי שלא תאבד ברכתי היה מתחיל במלאכה ואמר יבא פלוני שידיו קלו' ויתחיל בה והקושר ברזל בכרעי המטה של חיה ה"ז מדרכי האמורי ומביאה הבבלי בפ"ד מיתו' ותימא שאין העולם נזהרים בזה ולא ידעתי טעמו של דבר ואפשר כיון שאבד זכר האמורים לא חשו בכך וסמכו עצמן על הא דאיתא בי"ד סי' י"ב ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:15:1)

**כבחצי ימיו של עולם היה אותו הרשע.** ולולי דמסתפינא אמינא דה"ק כעת יאמר ליעקב כעת שהיה מבריאת עולם עד יום עמדו דהיינו ב"א תפ"ו שנים תהיה הנבואה בטילה ובהגיע העת ההיא תשוב הנבואה לישראל ויש לזה רמז גדול בדניאל. וכתבתי כן לקיים הקבלה שביד הרמב"ם מאבותיו שבפסוק זה נרמז הסוד ומ"ש בקונט' הוא מפירוש הרמב"ם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:15:2)

**ומה ת"ל וכו'.** כתב הי"מ ק"ק מה צורך להביא זה לענינו כאן וע"ק מה ראיה מדקאמר רביעאה ולא קדמא' דכפי פשוטו לא בסדר הליכתן מיירי אלא משום דחמ"ע היו ידועים לו והמלאך היה המחודש לכ"א רביעאה על המחודש על הג' וי"ל דלהכי מייתי הכא מה שהיו סריסים ונתרפאו דמהשתא צ"ל שלא יכירם שהרי א"כ צמח זקנם ולא יכירם דאלולי שצמח זקנם כמשפט התמימים מנא ידע שנתרפאו והלא מכוסי הערוה היו דהא כפיתו בסרבליהן וגומר וכתיב וסרבליהון לא שנו והיכי קאמר וחבל לא איתי בהון וא"כ ע"כ ל"ק רביעאה בבחי' המחודש כי לא ידע מי הוא אלא בסדר הלוכם קאמר רביעאה עכ"ל ואני אומר שאף שנאמר שהתחיל שער זקנם לגדל על כל זה לא נשתנ' תואר פניהם גם אין זה הכרחי שלא יהא האדם ניכר לאחר שגדל זקנו למי שראהו קודם והדרא קושייתו לדוכתא ולא ידעתי מי הכניסו בכל הדוחק הזה דאי לאו דרשת וחבל שהיו סריסים ונתרפאו ודאי די"ל כקושיתו השנייה אך דייק ליה מדקאמר תחלה וחבל דלא קאי אלא על חמ"ע לחוד ולא על הרביעי ואח"כ קאמר וריויה די רביעאה ש"מ דאינהו הלכו תחלה דאס"ד דהמלאך קדים ה"ל למימר תחלה וריווה די קדמאה ואח"כ ובתלת' וחבל וכו' מיהו כל זה אם מפרשין לקרא שהיו סריסי' ונתרפאו אבל אם נאמר וחבל כפשטיה שלא שלט בהן אור ואכולהו קאי לא מוכח מידי וזה פשוט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:15:3)

הדרן עלך פרק במה אשה