## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 2

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:1:1)

**כפיפה מצרית.** כתב התוי"ט בפ"ק משנה ו' בד"ה חבל מצרי כתב הר"ב מפרש בירושלמי לפי שעשתה מעשה מצרים וכו' ולקמן רפ"ב מפרש הרב כפיפה מצרית סל עשוי מצורי דקל וכו' ורש"י פי' חבל מצרי עשוי' מצורי דקל וכ"ה בבבלי פ"ה דעירו' של נצר לסוטה דתנן וכו' לפיכך נראה דלירושלמי י"ל כפיפה מצרי' ג"כ ממצרי' אבל א"ל דלירושלמי נמי ס"ל שעשוי מצורי דקל בין בכפיפה בין בחבל דהשתא המ"ם שמושי' ולא שרשית ע"כ. ולא על הר"ב לבד תלונתו כי אם גם על הרמב"ם שבפ"ג מה"ס כתב מביא חבל מצרי לפי שעשתה מעשה מצרי' וכו' וזהו דלא כבבלי דעירו' הנ"ל. ובפ"ק דף ד' אסיקנא בתו' בד"ה כפיפה וכו' דהרמב"ם מפרש כפיפה מצרי' העשוי מצורי דקל ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:1:2)

**וסופה בכלי שרת.** פירש"י קודם קמיצה ע"כ. וקשה דהל"ל קודם ההשקא' דתנן לקמן רפ"ג היה נוטל מנחת' מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה לתוך ידה וכיון דרבנן סברי לקמן פ"ג דהיה משקה ואח"כ מקרי' את מנחתה א"כ גם הקמיצה היתה אחר ההשקאה סמוך להקרבה וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה"פ וא"ל דנקט קודם הקמיצה אפי' לר"ש דסובר היה מקריב את מנחתה ואח"כ היה משקה וכן דעת רש"י להלכה כמ"ש לקמן פ"ג בתו' בד"ה מודה ר"ש וכו' דמ"מ ה"ל למנקט קודם שנתנה לתוך ידה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:3:1)

**מפני שותפתו של איש.** כתבו תו' לקמן פ"ג וא"ת הא במנחה כתיב נפש ללמד שאינה בא בשותפות וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרית בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דקניא להו כדמסיק פ"ק דזבחים אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש ע"כ. וקשה אדרבה הא מסקינן התם כיון דלא מיכפרי אלא מקופי' קרינא ביה נפש גם לא מסקי' התם דקניא להו אלא מקופי' לכך נראה דכצ"ל דהא הניח מנחה וכו' דלא קניא להו אלמא משום דלא מכפרי קרינא ביה נפש וה"פ דה"ל עדיין כאלו הוא של האב לחוד וא"ת מאי כפרה שייך בסוטה וי"ל אם טהורה היא מכפרת על עון יחוד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:3:2)

**ואלא מה דאשתעי קרי' אשתעי' מתני' והביא קרבנה עליה.** כתבו תוס' בפ' היה נוטל דף כ"ג ע"א בד"ה כל הנשואות וכו' מיהו בירושלמי וכו' והכי איתא התם מנחתה מלמד וכו' אלא מה דאשתעי קרייא אשתעית מתני' ואיתא תו התם והביא קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש וכו' ע"כ משמע שהם מפרשים דאקרא קא מיבעיא לי' וכן משמע בכ"מ פ"ג מה"ס הלכה י"ב בד"ה ואח"כ מביא וכו' ע"ש אך קשה א"כ מאי האי דמשני מאי דאשתעי קרייא וכו' אלא ודאי פירושי שבקונט' עיקר וצריך להגיה בדברי תו' ואיתא תו התם בתר והביא קרבנה עליה וא"ת מאי קמיבעי' ליה הא ודאי כיון דאית לבעל שותפות בגוה שא"צ דעתה וי"ל כיון דעיקר כפרה דידה י"ל דצריך דעתה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:4:1)

**ארבעה מחוסרי כפרה וכו'.** כתב הר"ן פ"ד דנדרים הני כיון דאין קרבנן בא לכפרה אין צריכין דעת אבל כל שצריכין כפרה על חטא צריכין דעת ע"כ. מעתה י"ל דסוטה צריכה דעת שהקרבן בא לכפרה וכמ"ש לעיל בד"ה מפני וכו'. וכ"מ מדברי ר"י דקאמר מנינ' ארבעה מחוסרי כפרה דמשמע דוקא הני אבל לא סוטה אלא דלפ"ז קשיא לר"י זאת תורת דסוטה ל"ל. ועמש"ל (דף א') בתו' בד"ה תורת וכו'. מיהו לקמן בסוגיין משמע דאף סוטה מפרי' עליה שלא מדעתה וכמ"ש בלשון ראשון בקונט'. ומן התימ' על הרמב"ם שלא ביאר דבר זה אם מנחת סוטה וקרבנות נזירתה מפרישין עליה שלא מדעתה ואפשר שסמך עצמו על מ"ש בפ"י מה' שגגות כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא עלי' גם בפ"א מה' מחוסרי כפרה כ' שמחוסרי כפרה א"צ דעת בעלי' וקסבר שאף אלו בכלל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:4:2)

**מאי כדון שכן אדם וכו' מכיון שהביאה לא כבר יצאה מרשות אביה.** בקונט' הגהתי מכיון שהשיא' וכו'. ובפסחים פירשתי לפי הגירס' שלפנינו מכיון שהביא' שתי שערות כבר יצאה מרשות אביה. אך קשה לי למה לי' למימר שכבר יצאה מרשות אביה תיפוק לי' שהיא גדולה ויש לה דעת. ואף דגם לפירושי כאן קשי' לי מנ"ל דאיירי בנישואן דלמא איירי בזנות וי"ל דגם אם זינתה יצאה מרשות אביה וה"ל כיתומה בחיי אביה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:4:3)

וכאן סוטה קטנה אין את יכול וכו' לעיל (דף א') בתו' בד"ה תורה הקשיתי והא דכתיב בסיפ' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת למה לי וי"ל דאיצטרך דכהן א' יכול לעשות כל התורה הזאת דסד"א כיון דבעינן שיהיו המי' בכלי ביד הכהן כל זמן שפורע ראשה ונותן העשרון על ידיה וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ס א"כ כהן אחד יהיו המים בידו וכהן אחר יהיה פורע ראשה ונותן העשרון על ידיה וכ"מ קצת מלשון הרמב"ם לכך כתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת דבכהן אחד סגי. מיהו בבבלי במכלתין דף י"ז גרסי' אמר רבא מגיל' סוטה שכתבה בלילה פסולה מ"מ אתיא תורה תורה כחיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם ע"פ התורה אשר יורוך ע"כ וכ"ה בבבלי במגילה ספ"ב הרי דאיצטרך התורה לגז"ש. אבל בירושלמי במגילה נראה דמדמה לה לקדשים שהן דוקא ביום. ומ"ש הכ"מ בפ"ב מה"ס בד"ה ומ"ש הרי הוא אומר אשה תחת אישה וכו' וצריך טעם למה השמט רבינו שוטה ושוטות ע"כ. תימה לי הרי לא כתב הרמב"ם אלא אלו הן הנשים שאינן ראוין לשתות אף על פי שהן רוצות לשתות וכו' אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עידי סתירה אחר עידי קינוי וכו' ע"כ אבל השוטה ושוטות אינן ראויין אפי' לקינוי לכן לא כתבה וכבר כתב הרמב"ם בפרק א' הלכה יו"ד ואלו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או שנשתט' וכו' הרי מבואר שהשוטה עצמו אין קינויו קינוי וכ"ש השוטות וזה ברור ונראה בעליל ותמה אני שלא הרגישו בזה מפרשי דבריו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:1:9:1)

**מנחת מנחת וכו'.** כתב הרמב"ם פרק ז' מה' תמידין ומוספין עומר זה הי' בא מן השעורים ודבר זה הל"מ ע"כ. ולא ידעתי מנ"ל הא שהרי מקראי ומגז"ש ילפי ליה כמפורש כאן ובבבלי במנחוח פרק ו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:1:1)

רי"א רביעי כשם שממעט בכתב כך ממעט במי' לפום ריהטא נראה דתנא סימנא קיהיב ואין זה מדרך המשנה וראיתי בתי"ט במשנתינו בד"ה חצי לוג וכו' שכתב וצריך לומר דהכי גמירי להו שצריך מים למחוק הכתב יפה בקלות ולפיכך ר"י שממעט בכתב ממעט במים ע"כ. ואין דבריו נראין שאם כן ה"ל לר"י למימר אף ברביעית שהרי לדידיה ודאי חצי לוג עדיף דנמחק טפי בקלות ומה שפירשתי בקונט' הוא אמת ויציב וכן משמע מפורש בסוגיין בגמרא ודבר נאה ומתקבל הוא פירושי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:2:1)

**מי מעיין.** לפי זה יש לומר דאין צריך למילף ממצורע דה"נ כתיב ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס ודרשי' דומיא דמים שלא נעשה בהן מלאכה וקשיא אהא דמשני בבבלי (דף ע"ו) אמר רבא בכלי חרס כלי שאמרתי לך כבר תיפוק לי' מגופיה דקרא שמעינן כי היכא דיליף במצורע מהיקישא דמים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:2:2)

**ולא במקידה.** כתב הערוך ערך קד בריש גמרא דפרק ואלו נאמרין בסוטה ובמה היתה שותה במקידה של חרס ובפ"ב דסוטה היה מביא פיילי של חרס חדשה ש"מ דבר אחד הן ע"כ וקשה דהכא מפורש דלאו אחד הן אלא מקידה שבר כלי חרס הוא גם מה שפי' הרמב"ם בפי' המשנה בסוף מסכת שבת מקידה לוח נמי קשיא. א"כ איך קאמר דשותות מתוכה לכך נראה לי עיקר כפירושי שבקונט' וכ"ה בספרי זוטא פ' נשא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:4:1)

**אזוב שהזה בו על טמא מת וכו'.** הלכה זו כתבה הרמב"ם פיי"א מהט"מ. ולפום ריהטא נראה שאין כאן מקומה שהרי לא נפקא מינה דבר לענין טומאת מת אלא בה' טומאת צרעת פי"א ה"ל לכתבה וא"ל דאתי לדיוקא דדוקא למצורע כשר אבל לטמא מת פסול דהא מבואר בדבריו בפי"א מהט"מ דכשר לטמא מת אחר ונראה דקמ"ל דאם טיהר בו מצורע פסול לטהרת טמא מת משום מלאכה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:4:2)

**מה אם המצורע שאין המלאכה פוסלת בו.** כתבו תוס' דף טו ע"ב בד"ה והא התם וכו' פירש"י מדלא קתני ר"א שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינוי קפיד וקשיא לר' מתוספתא דנגעי' רא"א עץ ארז וכו' שנאמר בתורה שלא נעשה בהן מלאכה אלמא דמלאכה פסול בהן לר"א גופיה עד כאן. ובסוגיין מבואר דסובר ר' אליעזר דמצורע אין המלאכה פוסלת בו וכפירש"י ונראה דתנא תוספאה סובר דר"א יליף עץ ארז ממים. וסוגיין ותנא דברייתא דבבלי סובר דלא יליף דלאו בחד קרא כתיבו ואין מקרא נדרוש לפניו ולפני פניו דכתיב אל כלי חרש על מים חיים ואי ס"ד דילפינן הוי ליה למכתב על מים חיים אל כלי חרש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:6:1)

**ת"ל ארר.** מהכא משמע דמאררים פירושו שחור וקשה אפרש"י בחומש שפירש מאררים מחסרי' אותה מן העולם לשון סלון ממאיר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:6:2)

**הא כיצד מראה מים ומראה ארר.** גרסי' בבבלי דף ט"ו ע"ב אמר רבא וכו' נתאכמו פניו פסולין מ"ט דומי' דמי' מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה וכתבו תוס' בד"ה ומה מים שלא נשתנו ותימא מאחר דמי כיור כשרין כמי מקוה ומי מקוה שנשתנה מראיהן כשר דתנן דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימא מ"ש הכא דאמר מה מים שלא נשתנו ובפ"ב דע"ז לא מסיק הכא ונראה דהכי נמי אסמכתא בעלמא וליכא אלא פסול דרבנן ע"כ. הנה הכ"מ בפרק ג' מה"ס הלכה ט' בד"ה ואחר כך מביא וכו' מסיק דהרמב"ם מפרש דרבא אליבא דר"י קאמר עיין שם. ואין ספק שמפני קושית תוס' הנ"ל מפרש רבי' דאליבא דר"י קאמר רבא ולדידי' מי מקוה פסולין ועיין במשנה למלך פרק ה' מהלכות ביאת המקדש בד"ה ובלבד וכו'. אך לענ"ד נראה דכיון דכתיב מי בעינן שיהא מראיהן מים אם כן אם נשתנו מראיהן מתחלה ממראה מים אין ספק דפסולין. ובהכי ניחא קושית תוס' הנ"ל. ומה שכתב הכ"מ עוד שם בד"ה ודע וכו' ויש לתמוה על רבינו שפסק כאן כר"י דבעי חרס חדש ובפרק ה' מהלכות ביאת המקדש פסק כחכמים דמי מקוה כשרים לקידוש ע"כ ועיין במשנה למלך שם. ואני תמה משניהם הא ר"י ל"ק אלא דמי כיור מי מעין הן אבל מודה דמי מקוה כשרים לקידוש והרמב"ם כתב מפורש בפ"ה מה' ביאת המקדש הל' ט"ו הים שעשה שלמה כמקוה היה מפני שאמה של מים היתה עוברת בתוכו מעין עיטם לפיכך לא היו מימיו נפסלין בלינה וממנו היו ממלאין את הכיור ע"כ הרי שמי' שבתוך הכיור מי מעין הן שהרי מאמה של מים מעין עיטם היה וזה מבואר וצ"ע ועיין בתי"ט משנה ב בד"ה חדשה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:7:1)

**שבשעה שהחמה זורחת וכו'.** כאן משמע דאטבלא קאי ובבבלי ביומא פרק' ב' משמע דאנברשת קאי וכבבלי נראה דאל"כ נברשת זו למה ולמה נברשת אלא ודאי שהיו ניצוצי' יוצאין הימנה כאלו היא דולקת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:9:1)

**מי סוטה נפסלין בלינה.** בסוכה פרק ד' דף י"א כתבתי שדברי הכ"מ פרק ד' מה סוטה צל"ע עיין שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:9:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:2:9:2)

**כל שאין ממנו למזבח אין הלינ' פוסלת בו.** במנחות פ' שתי מדות דף פ"ח ע"ב גרסי' יתיב ר' וקא קשי לי' חצי לוג למה נמשח אי למי סוטה וכי חולין הוא דצריכי לקדושי מים קדושים כתיב. וכ' תוס' בתמי' וכי חולין הוו המי' שהוא צריך לקדשן והא מים קדושי' כתיב ואמרינן בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו וא"ת הא פרישית בפרק קמא דאחר שנתקדשו בכלי שרת לא משימין להו בכלי חול דמיגניא מילתא (פי' לא היה אפשר לטלן מן הכיור ולמדדן בכלי חול כי אם בחצי לוג שנמשח) ויש לומר דה"מ בדבר הקרב לגבי המזבח ע"כ. הנה תירוץ תוס' מסתייעא קצת מסוגיין. אך תימא קושיתם שהרי מים אלו על כרחך ניתנו בכלי חול שהרי בפיילי של חרס חדשה ניתנו כדתנן במתני' והיינו דקשיא לי' לרבי ליתי פיילי בשנצין דנדע למדוד בו חצי לוג ולמלאותו מן הכיור. ודוחק לומר שפיילי של חול לא היו מכניסין לעזרה דהוי לי' כמביא חולין לעזרה דאם כן טפי הוי לי' לאקשויי מהא דבעי' חצי לוג שנמשח למי סוטה דבעינן שלא יהי' פחות מחצי לוג ולא יותר דא"כ יפסלו המים הנותרים ביוצא לכתחלה גם הרמב"ם פרק ג' מה"ס כתב שנכנס בפיילי עם המים להיכל ליקח משם עפר ולתת בתוך המים מיד ע"ש. ומדברי רש"י שם במנחות נראה שהיתה לו גירסא אחרת וז"ל אי לחצי לוג של סוטה חוץ הוא שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי ע"כ. ופי' תימא הא מים קדושים כתיב ובמתני' תנן ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור. גם נראה שהכהן עם המים היה עומד בפנים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:3:2:1)

**איתפלגון ר"י ור"ל וכו'.** בבבלי דף י"ז ע"ב גרסי' אמר רבא כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה. וכתבו תוס' בד"ה קודם וכו' ירושלמי ר' קריספא וכו' עד אינו על הסדר ותימא א"כ כמאן ס"ל לא כר"י ולא כר"י וכו' ע"כ כבר כתבתי ברי' מכלתין בתו' בד"ה כל מקום וכו' מה שנ"ל לתרץ קושיא זו ע"ש. עוד כ' תוס' שם בא"ד ותמה ר' דבפ' ד"מ אמר רבא וכו' כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר חוץ מז' סממנין וכו' רב פפא אמר אף סדר יומא ואידך ההוא לחומרא בעלמא דמשמע הא לאו הכי הוה חשיב לי' ואמאי לא חשיב סדר סוטה הא איהו אמר הכא כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה ומשמע בירושלמי דבעי כל הפרשה על הסדר ע"כ. ואני תמה בדבריהם אלו הרי רש"י פירש התם לחומרא בעלמא היינו שגזרת הכתוב הוא ולא משום חשיבות א"כ מאי קשי' להו מסדר סוטה וכי חשיבות איכא בסדר סוטה שהבאת המנחה הוא המעשה הראשון כפי סדר הפרשה כמ"ש תוס' ברפ"ב וכי זה עדיף משבועה והשקאה שהם העיקר כפי הנראה וכן בכל המעשים כולן אין בהן חשיבות כפי סדרן. ותימא לומר שתוס' פירשו הא דמשני האי לחומרא בעלמא היינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר הלכך קשיא להו מסדר סוטה. דהא בסדר יומא קיימינן והא ודאי אפי' בדיעבד פסול דהא כתיב ביה חקה וכמ"ש תוס' בסמוך. הלכך פירש"י שם עיקר. וצע"ג. עוד כתבו תוס' שם בא"ד ונראה דלא חשיב אלא היכא דשנויין על הסדר וכו' וסדר הפרשה עיקר אבל סדר המשנה אפי' למצוה בעלמא לא ולהכי לא אמר נמי התם דאמר זהו סדר תמיד לאפוקי ממצות חליצה אבל לאפוקי מסדר סוטה ליכא למימר דאפי' בדיעבד נמי לא ע"כ. וכ' המהרש"א שתו' מפרשים הא דקאמר התם לאפוקי ממצות חליצה דלא הוה הסדר אפי' למצוה מיהו אם רוצה עושה כסדר הזה וכו' ע"ש. גם זה תימא הרי מפורש קאמר התם בש"ס ואר"י מצות חליצה קוראה וקורא חולצה ורוקקת וקוראה והוינן בה מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה ע"כ הרי דסדר המשנה גבי חליצה מצוה הוא אלא דאי אפיך לית לן בה וזהו שדחק רש"י לפ' פי' אחר בסוגיא וכמ"ש המהרש"א ע"ש וצ"ע וע"ק הא אמרי' לקמן בין לרבנן בין לר"ש אם שינה סדר השקאה והקרבת המנחה כשר ולא פליגי אלא למצוה וי"ל מ"מ בסדר הפרשה הוא דהא כתיב והשקה קודם המנחה ולאחריה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:3:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:3:2:2)

**כותב ואח"כ משביע.** כתב במשנה למלך פ"ג מה"ס הלכה א' וז"ל ודע דאע"ג דבמתני' פ"ב תנן בתחלה וכו' ואח"כ תנן על מה היא אומרת אמן דמשמע דהכתיבה היא קודם השבועה הא ודאי לית' דהא קי"ל כתבה קודם שתקבל' עליה פסולה ע"כ. וקשה דלא ה"ל למימר והא ודאי לית' שהרי פליגי בה ר"י ורשב"ל והא דפסק הרמב"ם כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה היינו משום דרבא אמר הכי בבבלי בפרקין והרב בכ"מ כתב בפ"ד מה"ס הלכה י"ב גרסי' בפ"ב דסוטה כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה וכו' ואיני יודע למה השמיטו רבינו ואע"פ שבירושלמי נחלקו אם משביע ואת"כ כותב או כותב ואח"כ משביע לא היה להניח מלכתוב מאי דפשיטא לגמרא דידן ע"כ ותימא שהרי הרמב"ם כתב באותו פ' הלכה ז' דין זה מפורש כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה שנא' והשביע וכתב. ואפשר שלא היה כתוב כן בספרי הרב בכ"מ וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:4:1:1)

**ואינו כותב לא בקומוס וכו'.** כתב התוי"ט במשנה ב' פ"ב דמגילה פורע נמי וסקרא והכא כללינהו בולא בכל דבר וכו' ע"כ. וקשה הרי עינינו רואות שאין הסקרא עושה רושם אדרבה כשמניחין אותו עם הנייר במים כתבו נמחק. אבל נ"ל דלק"מ דודאי הכא בסוטה בעינן שתהא הפרשה כתובה בדבר שחור דהא בעינן מים מאררים שפירושו שחור כדאמרינן לעיל בפרקין וקומוס וקנקנתו' שחורים הם אלא אף שנמחק קצת מהם עדיין רישומן ניכר לכך איצטריך ומחה אבל בסיקרא ממילא פסול וזה ברור ועמ"ש בגמ' בקונט' אהא דתניא ולא בסיקרא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:4:2:1)

**לא צורכ' דלא הואיל וניתנה למחיקה.** כ' המהרש"א דף י"ז ע"ב בתו' בד"ה לא על הלוח וכו' וז"ל פי' לא צריכא דהרי זה שאלה היכא דלא נמחקה ע"י שהודי' או ע"י דבר אחר ומשני אף אם לא נמחקה אין זו שאלה הואיל ונתנה לכתוב מעיקר' למחיקה ע"כ. וקשה שלפי פירושו עיקר חסר מן הספר וע"ק לפירושו בעיא דלוי היא בשנמחקה אי מטמאה את הידים והא ודאי ליתא דהא במתני' דידים פ"ג תנן ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות מטמא את הידים אבל לא בשלא נשתייר שום דבר וע"ק הרי גם ר' יוסי פירש דבריו מיד וזו למחיקה ניתנה הרי בשלא נמחקה איירי א"כ אין כאן קושיא ופירוקא גם בהרבה מקומות בירושלמי דלא כמו אלא. לכן נראה פירושי שבקונט' מיהו מדברי הרמב"ם ספ"ט מה' שאר אה"ט משמע כפי' המהרש"א וז"ל פ' סוטה הואיל ולמחיקה עומדת אינה מטמאה את הידים ע"כ. ולפי פירושי שבקונט' הי' בעיא דלא איפשטא ונ"ל לומר דלא הי' בגירסתו הא דלא צורכא וכו' א"נ כיון דטומאת ידים דרבנן פסק הרמב"ם להקל וזה עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:4:3:1)

**כתב מפיו.** וא"ת הא תנינן כשהוא כותב רואה מה שכתוב בטבלא וי"ל דהיינו לכתחילה ומבעי' לי' אי פסולה אפילו בדיעבד. ומכאן נראה ראיה לדברי הר"ן פ"ב דמגילה שכתב דס"ת שכתב' שלא מן הכתב אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק. דאי כדעת הר"ר מנוח שכתב הב"י בי"ד סי' רע"ד בשמו שבדיעבד כשר קשה מאי קמיבעיא לי' במגילת סוטה דפשיטא דכשירה בדיעבד מק"ו דס"ת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:4:3:2)

**היה כותב ראשון ראשון ומוחק.** בבבלי בפרקין אמר רבא דפסולה ויליף לי' מדכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת' עד שתהא כולה כאחת ונראה דסובר ר' יודן כמ"ד לעיל תורה מעכב ואיצטריך לי' ועשה לה הכהן וכו' לדרשא אחרינא לכך מבעיא לי' ועמש"ל בריש מכלתין בתו' בד"ה תורה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:4:3:3)

**אין כותבין על עור של בהמה טמאה.** לא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם דין זה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:4:4:1)

**לא שנייא היא הכא דכתיב בספר.** כתבו תוס' בפרקין דף י"ז ע"א בד"ה לא על הלוח וכו' תימא אמאי לא מרבינן כל מילי מוכתב וכו' ובירושלמי מקשה נמי הכא כתיב ספר וכו' שנייא היא הכא כתיב בספר אבל בגמרא דידן לא אמרינן התם הכי דאמר אי כתיב בספר כדקאמרת דהוה מרבינן כל מילי דתלוש בר מדבר שיש בו רוח חיים ע"כ. ודבריהם תמוהים לענ"ד שהרי פירש"י שם אי כתיב בספר משמע יכתוב בקלף ומצית למימר דכי רבי מוכתב לה דומיא דקלף הוא דרבי ע"כ. א"כ הכא בסוטה דאיצטריך וכתב כמפורש בסמוך לא מפקינן קרא מפשטי' וא"ת א"כ לישני משום דלא מיותר וכתב בסוטה וי"ל דאי לא כתיב בספר היינו דורשין מוכתב דאתי לרבויי כל דבר אבל השתא דכתיב בספר לא מפקינן קרא מפשטי':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:2:1)

**אין מן הדין לית את ש"מ כלום.** וקשה איך אפשר לומר שאמן דסוטה קבלת דברים הוא א"כ תרי זימני אמן למה לי אלא ודאי אמן על האלה אמן על השבועה כדתנן במתני' וי"ל דמתני' תנן אחרי שמצינו במקום אחר אמן על השבועה אבל מתרתי אמן דסוטה ליכא להוכיח דאפשר לומר אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וכדתנן נמי במתני' אך קשה לפ"ז מאי משני בסמוך ת"ש שלא שטיתי ארוס' וכו' קשיא היא גופא מנ"ל וע"כ לומר דמתרתי אמן שמעי' ארוסה וקשיא הא איצטריך לאיש זה ולאיש אחר אלא ודאי דמחד אמן מפיק שפיר איש זהי ואיש אחר א"כ שפי' שמעינן מיתורא דאמן שבועה וי"ל דסבר יתורא דאמן איצטריך לארוסה ושומרת יבם. ועיי' מ"ש בסמוך בתוס' בד"ה לאלה וכו'. ועיי' בבבלי בקידושין דף כ"ז ע"ב בתו' בד"ה אמן מאיש זה וכו' ובתו' בד"ה ה"ג אלה לאו וכו'. ותמהני שלא הביאו דברי הירושלמי דליכא למילף גלגול קרקעות. י מאמן מאיש זה אמן מאיש אחר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:4:1)

**לאלה ולשבועה אין את למד.** כה"ג פריך בסמוך לאמן ולאמן אין את למד ולא משני מידי מיהו קושיא הראשונה משני בבבלי בשבועות פ"ד דף ל"ו ע"א דכתיב ושמעה קול אלה דה"ל למכתב ושמעה אלה ש"מ דהויא שבועה כל שיש בו אלה וכתב קול אלה יתירא לדרשא לחייב באחד משתי קולות או אלה או שבועה. וקושיא שניה נ"ל לתרץ דהכא בסוטה איצטריך אמן יתירא אף על הגלגול שלא נזכר בפרשה והיינו ארוסה ושומרת יבם משא"כ בשבועות אחרות שא"צ אלא לאמן אחר וזה נכון אך הא דאמרינן שם בבבלי דלרבנן חיי' על הכינויין וא"צ להשבי' בשם דלא ילפי' מסוטה ע"ש קשה כי היכא דילפי' גלגול מסוטה ניליף נמי הא ועיין בבבלי בקידושין דף כ"ז וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:5:1)

**ויתיביני' מה איכפת לה ממזר וכו'.** כתבו תוס' בדף י"ח ע"ב בד"ה אמרי וכו' בירושל' מפרש האיך קולם ר' ינאי לר"י וכו' א"ל ר"ל בתר כל אילין פסוקי קילוסי' יכול הוא פתר לה כר"ע ותו דחי ליה התם ויתיביניה מה איכפת לו ממזר גבי קימי התורה אמרה וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ע"כ. ולענ"ד גירס' זו לית לה פתר חדא איך שייך תשובה זו על דברי ר' יוחנן ותו א"כ מה השיב ר' שמי לר' אילא. לכן נ"ל גירסתי שבקונט' עיקר. אך קשה מאי פריך לר' אילא דלמ' וקינא איש את אשתו קדריש את לרבות מקצת אשתו והיינו שומרת יבם אבל הכא כי יקח איש אשה כתיב וי"ל דע"כ לומר דרבנן דפליגי אר"ע לא דרשי את לרבות שומרת יבם דא"כ מוכח דלא יגלה כנף אביו באנוס' אביו איירי וכר"ע דה"ל חייבי לאוין וסמיך לי' לא יבא ממזר דבשומרת יבם של אביו ליכא לאוקומי דה"ל חייבי כריתות וכדדרשי רבנן דקשי' למה לי קרא הא מדכתיב בסמוך ליה לא יקח איש את אשת אביו איכא לרבויי שומרת יבם (ועיי' בבבלי ביבמות דף מ"ט ע"א) א"ו דרבנן דר"ע לא דרשי את לרבות שומרת יבם ועיי' לקמן ר"פ הארוסה משמע מפורש דלאו מיתורא דאת קדריש וא"ת עדיין תקשי לרבנן מאשת אביו לחודא מרבינן שומרת יבם של אביו דאשת אפי' מקצת אשתו משמע וי"ל כיון דלרבנן לא יגלה כנף אביו אתי לעבור על שומרת יבם בשני לאוין כדאמרי' בבלי ביבמות ר"פ נושאין א"כ אי לאו דאייתר לן קרא לא שמעי' דעוב' בשני לאוין מיהו לפי מאי דפירשתי לקמן ר"פ הארוס' דמיתור דוקינא את אשתו קדרי' קשה אפי' שבקונט' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:6:1)

**א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה.** כתבו תוס' בדף י"ח ע"ב בד"ה אמרי וכו' לפי הירושלמי משמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי דאמר לעיל שאין קידושין תופסין ביבמה והכא אמר שאם זינתה מותרת לביתה ע"כ. ולענ"ד לק"מ דאף דאין קידושין תופסין בה מ"מ בזנו' אפי' לאו אין בה דלא תהיה כתי' אהויה קפיד קרא וכיון שאין הולד ממנ' ממזר אינה כארוסתו לאסר' עליו בזנו' ותוס' לשיטתייהו אזלי דכתבו בד"ה הנ"ל דמ"ד אין קידושין תופסין ביבמ' סובר כרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ע"ש. ואין הדבר כן. וכן דעת כל הפוסקי' שפסקו שאין קידושין תופסין ביבמה ופסקו דלי' הלכת' כרב המנונא. וכן כתבו תוס' ביבמות ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:6:2)

**ולא מעיני יבמה.** כתב המהרש"א בתו' הנ"ל וז"ל כ' מהרש"ל ומ"מ מקני לה שמקצת אשתו היא עכ"ל נרא' שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפי' למקצת אשתו מקנא י"ל נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנ' עמה אלא דלהאי תירוצ' מוקמינן מתני' כרבנן דאסורה לביתה דאשתו ואפי' מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קידושין ובממזרו' אבל לר' ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלי' לן לאוקמי מתני' אלא כר"ע ע"כ. ול"נ דאף המהרש"ל מודה דמתני' דהכא אתיא כר"ע אלא דקשיא הא דתנן לקמן פ"ד ארוסה ושומרת יבם לא שותות וכו' ודייקינן בבבלי מישתא הוא דלא שתיא אבל קינוי מקנא לה ובברייתא התם יליף מקרא דכתיב דבר אל בר ישראל לרבות שומרת יבם לקינוי אלא ודאי דלכ"ע שומרת יבם מקנא לה אלא דר' אילא סובר מדמקנא לה להשקותה אח"כ כשהיא נשוא' היינו אפי' אזנות שזינתה כשהיתה שומרת יבם דאסורא לביתה דאל"כ כל שתיבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה כדתנן במתני'. וסתמא דש"ס ור' ינאי סוברים שלא היה מתנה עמה על זנותה כשהיתה שומרת יבם אלא להשקותה אח"כ על הקינוי שהיה מקודם ומתני' דתנן שלא שטיתי שומרת יבם כר"ע אתיא מיהו לפמ"ש תוס' ד"ה ארוסה דמתני' איירי בשבא עליה יבם בבית אחיו קשיא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:6:3)

**וכהנת היתה והתירוה לביתה.** כתב בש"ע א"ע סי' ו' סעי' ח' וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה. וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהא"ב. וכ' הה"מ דכ"ש הוא משאר חייבי לאוין דהא מספקא לן אם קידושין תופסין ביבמה ע"כ וקשה הרי מפורש כאן דמותרת אפי' ליבם כהן ותו' בד"ה הנ"ל מביאי' דברי הירושלמי זה. והטעם פשוט להיתירא דלאו חייבי לאוין היא בזנות וכמש"ל וכדפירשתי בקונט' וכן פירש המהרש"א וי"ל כיון דס"ל להרמב"ם דיש זונה מחייבי לאוין ויש לזה ראי' מבבלי ביבמות פ' אלמנה וכמ"ש הה"מ א"כ ע"כ לומר דהירושלמי פליג דודאי לאו אית בה ביבמה לכ"ע כמ"ש תוס' ס"פ החולץ. מיהו הטור א"ע סי' ו' כתב דאין זונה מחייבי לאוין חוץ מהבא על היבמה שעשאה זונה. והיינו מטעם שאין הקידושין תופסין בה וכמ"ש הב"י לדידי' קשה מסוגיין דמפורש דמותרת לכהן. ודוחק לומר דסובר דמ"ד מותרת לכהן סובר דקידושין תופסין ביבמה דפשטא דלישנא משמע דאליבא דר' ינאי דאמר דמותרת לביתה קאמר דמותרת לכהן ור"י ס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה כמפורש לעיל בסוגיין ואף שכתבו תוס' דמשמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי כבר כתבתי לעיל בד"ה א"ר ינאי דלא פליגי וכן דעת הטור וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:9:1)

**כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן.** כחב במ"ל פ"ב מה"ס הלכה ו' הנראה דס"ל לירושלמי והביא האיש את אשתו הוא ריבוי לרבות ישראל שנשא גיורת שמשקה אותה אך לא ידעתי למה לא נקיט קרא דוקנא האיש אח אשתו וכו' ואני תמי' על הירושלמי הזה באם עקביא מודה בישראל שנשא גיורת אמאי קאמר שאין משקין את הגיורת דהא טעמי' הוא משום דהבעל הוא גר דאי משום דידה היו משקין אותה מדכתיב והביא האיש את אשתו ואולי משום רבנן נקט הכי דטעמייהו משום דנשא גיורת משקין אותה ע"כ. והנה הקושיא ראשונה יש ליישב דוקנא את אשתו איצטריך לרבות אפי' מקצת אשתו וכדאמרינן לעיל בפרקין ולקמן ר"פ נוטל וקושיתו השני' לאו קושיא היא לפי מאי דפירשתי בקונט' דוהביא האיש אח אשתו למעוטי קאתי. וע"כ לומר כן דמבני ישראל ליכא למעוטי ישראל שנשא גיורת כי אם גר ולמה לי קרא לרבויי א"ו כדפרישית דלמעוטי קאתי. ומש"ע הרב הנ"ל דהרמב"ם לא חש לדברי הירושלמי דבבבלי תניא בהדיא אשת הגר שותה ע"כ. אינו מוכרח דאשת הגר אפשר לפרש גר שנשא גיורת וכמ"ש הוא עצמו שם בסמוך. אלא הכי י"ל דלשון הש"ס בבבלי משמע דלא דרשי' בני ישראל למעט גרי' וע"ש דף כ"ו ע"א. ומש"ע ומאי דאמרי' בגמר' דואמרת ריבוי' הוא הכוונה היא דכתיב אליהם וכמ"ש הראב"ד דמשמע שהם שוים ובזה יתיישב קושית תוס' תימא והא אפיקתי' לעיל לרבות ארוסה ושומרחת יבם לקינוי ולפי הירושלמי ניחא דמלת אליהם קא דריש ע"כ. לא ידעתי איך נדרוש ממלת אליהם ריבוי' לגר גם אין דברי הראב"ד משמעין כן אלא כיון דמואמרת דרשי' הרבוי וכתיב ואמרת אליהם ש"מ דבעינן שיהו שוין. וזה מבואר מלשון הירושלמי דמסיק ואמרת אליהם לרבות כל הכתוב בפרשה וכו'. ול"נ לתרץ קושית תוס' דכיון דמרבי' מואמרת כל ששכיבתה אוסרתה בעלה מקנא ומשקה מרבינן הכל שומרת יבם וארוסה ואשת הגר אלא דשומרת יבם אימעיטו משתיי' מקרא כדר' יונתן כמפורש בבבלי פ' ארוסה אבל לענין קינוי לא נתמעטו ובכן גיור' לישראל ובת ישראל לגר נמי נתמעטו מקרא כמפורש כאן וזה מבואר בדברי רש"י דף כ"ד בד"ה ה"ג דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבו' ארוס' וכו' ול"ג איש איש דלדרשא אחרינא דרש לי' לקמן אלא ריבוי' מואמר' אליהם וה"נ אמרי' לקמן בפרקין ואמרת ריבוי' הוא ע"כ וקשה למה ניחא לי' מואמר' הא נמי איצטריך לדרשא אחרינ' כמ"ש בעצמו אלא ודאי דמואמרת מרבינן כל מילי אבל לא מאיש איש. וא"ת תקשי למ"ד שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה מנ"ל דמקנין לה וי"ל כבר תירצו תוס' בר"פ ארוסה דמתני' איירי כגון שבא עליה יבם בבית אחיו וכו' ע"ש והדברים ברורים באין גמגום. שוב ראיתי בשו"ת אמונת שמואל סי' ז' שכתב ברבה פ' נשא גרסי' דבר אל בני ישראל ע"י ישראל מקנאין ולא ע"י עכו"ם וכו' או אינו ב"י לרבות גרי' א"ר איש איש לרבות גרי' ומפרש הרמב"ם דאאשת הגר קאי וכו' ומשמע לי' דאפי' בנשא ישראלית ודחה האי ירושלמי מהאי דספרי ע"כ ואני תמה דודאי לית לי' להבבלי הך דרשא לרבות שהרי מפורש בר"פ הארוסה ובסופו דאיצטריך איש איש לרבות אשת חרש והרמב"ם כתב דין זה בפ"ק מה"ס וכן מפורש בדברי רש"י שהבאתי בסמוך. ואם נאמר שכוונתו דהרמב"ם סובר דבני ישראל איצטריך לדרשא המדרש דאין מקנאין ע"י עכו"ם לא ממעטים גרים הא ודאי ליתא שהרי בריש הלכות סוטה כ' דמקנין ע"י עכו"ם וכר"ה דאמר הכי בפ' ארוסה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:5:10:1)

**מתניתא דר"י פוטרו מכל מצות וכו'.** וקשה לר"י למה לי ונעלם מעיני אישה למעט סומא כיון דפטור מכל המצות א"כ אף זינתה תחתיו אינה נאסרת עליו וכל שתיבעל ואינה נאסרת עליו לא היה מתנה עמה כדתנן במתני' ברישא. לכן נ"ל דה"ג מתני' דלא כר"י וכו' וה"פ הא דתניא ונעלם מעיני אישה למעט סומא והא דתניא בין הוא סומא בין היא סומא נמי אתיא כרבנן דלר"י לא צריך קרא למעט ובבבלי ס"פ ארוסה יליף לה מדכתיב אשה תחת אישה שיהיו שניהם שוין בשלימות גופן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:6:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:6:1:1)

**נסתרה לאחר ונטמאה.** פירש"י דאינה נאסרת עליו לחזור לו אא"כ נישא' ע"י קידושין דכי כתיב לא יוכל וכו' אחר קידושיו ונשואין כתיב כדכתיב והיתה לאיש אחר ע"כ. וקשה ששנה משנתו כר' יוסי בן כיפר דאמר הכי ביבמות דף י"ח ע"ב דמחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת אבל חכמים אומרים אחת זו ואחת זו אסורה. וכן פסקו כל הפוסקים הלכה כחכמים. ועמ"ש ביבמות פ' החולץ בתו' בד"ה המחזיר גרושתו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:6:2:1)

**או מאחר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסורה לביתה טמאה היא.** וקשה מאי מספקא ליה פשיטא שאינה ניחתרת בשתייה זו והרי היא באיסורה עומדת לביתה ולמה יגרע ביאה זו מבא עליה בעלה בדרך דתנן לקמן פ"ד שיוצא' ונוטלת כתובה (ועיי' במ"ל פ"ב מה"ס הלכה ה) וי"ל שסובר אף לאחר סתירה נמי יכול למחול ואיכא בבבלי הארוסה מאן דסבר הכי ומספקא לי' אם גירש כמו שמחל אף לאחר סתירה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:6:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Sotah 2:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/2:6:2:2)

הדרן עלך פרק היה מביא