## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 13

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:2:1)

**ב"ש ועל עדות חולקין.** כתב בס' יוחסין ר' יהודא בן בבא ור"י בן אבא אחד הן וריב"ב היה מן הכת הראשונה שלאחר החרבן אלא שהרמב"ם כ' בהקדמתו לפי' המשנה ששנים הם וקחשיב לר"י בן אבא בחבורה הראשונה ע"ש. וקשה הרי מכאן מוכח דר"י בן אבא היה קודם ב"ש וב"ה שאל"כ מאי פריך ועל עדות חולקין הא מצינו הרבה כיוצא בו בפ"ז דעדיות ע"ש. והא דאמרי' בבבלי ברכות פ"ד עדיות בו ביום שמינהו לראב"ע לנשיא נשנית לאו דבו ביום העידו כל העדיות השנוי' שם אלא שבו ביום חיברו מסכתא זו וקבעו בה כל העדיות שהעידו חכמים בו ביום ומה שהעידו חכמים הראשונים וי"ל בדוחק וצ"ע. וא"ת מאי קשיא ליה לש"ס דלמא אף ר"י בן אבא לא קאמר אלא שאין ממאנין אלא ארוסות קטנות וי"ל דעדותו הי' שמלמדין את הקטנה שתמאן כדתנן לקמן בפרקין וכ"מ בבבלי בנדה וכ"מ לישנא דעדות דקאמר ממאנין את הקטנות משמע שאחרים מלמדין אותן ומסייעין בדבר וסד"א דהיינו אחר נישואין ומשני בעיקר עדות חולקין דסברי ב"ש הא דקאמר ממאנין את הקטנות בארוסות איירי ושלא ע"י לימוד הגדולים אלא לפי שאין ממאנין אלא בב"ד הלכך נקט לשון ממאנין את וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:3:1)

**אתיא דב"ש כר"ל וכו'.** בבבלי בסוגיין גרסי' וב"ה כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבעילתו בעילת זנות. וקשה לישני ב"ה לית להו דר"ל ולא הוי בעילת זנות וי"ל הא דקאמר בבלי טעמא דב"ש שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לאו משום דהויא לה זונה למפרע אלא גנאי הוא שבעל אשה שאין לו בה קידושין ובהא מודו ב"ה דהא במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי קאמרי ב"ה צריכה ממנו גט שני ומסיק בבבלי דהיינו טעמא דב"ה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא לשם קידושין נתכוונו אבל הירוש' קאמר טעמא דב"ש דהוי זנות גמור וא"ת תיקשי לירושלמי מאי טעמא דב"ש במגרש ולנה עמו בפונדקי למה א"צ גט הא ודאי לשם קידושין בעל דודאי לא יעברו אלאו דלא יהי' קדש ולא תהיה קדשה. ותו' כ' בד"ה טעמא וכו' שאני התם כיון דגירשה ונתייחד עמה גלי דעתיה שבעילתו בעילת זנות אבל הכא שהי' דרך נישואין וכו' ע"כ. נראה דלשיטת הירושלמי אין תירוצם מספיק דודאי אית לן למוקמינהו אחזקת כשרות ולא עברי אדאורייתא וי"ל הירושלמי לשיטתי' דקמפרש בגיטין טעמא דב"ש דמסתמא לא בעיל דס"ל לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ומזוהמת ליה וה"ה דהמ"ל סברי ב"ש כר"ל ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא לא בא עליה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:3:2)

**הדא אמרה עברה ומיאנה וכו' אין מיאוניה מיאונין.** וא"ת הא דייקינן לקמן בשמעתין מפישון הגמל דלב"ש מיאוניה מיאונין וי"ל רב חסדא דאמר לקמן בדיעבד הוי מיאון סובר טעמייהו דב"ש לאו משום דאין אדם עושם בעילתו בעילת זנות אלא משום פירי דאי אמרת תמאן שמיט ואכיל וכ"ה בבבלי והיינו דקאמרו ב"ש פישון הגמל במדה כפישה מדד שהפסיד נכסי מלוג שלה ונתבטל טעם התקנה שתיקנו שאין הנשוא' ממאנת. וא"ת למ"ד טעמא דב"ש משום בעילת זנות תיקשה קושית הש"ס לקמן העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו י"ל כמ"ש תוס' קידושי קטנה דרבנן ואפקעינהו רבנן קידושי מיניה מיהו לר' אבון דאמר לב"ש הוי איסורא דאורייתא במה שנעשה בעילתו בעילת זנות הדרא קושיא לדוכתה וי"ל ר' אבון מפרש הא דתניא א"ל ב"ש פישון הגמל במדה כפושה מדד היינו שנהג מנהג רמאות בקידושי הקטנה ההיא ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה וכה"ג משני בכמה מקומות בבבלי והרשב"א בחי' בר"פ כ' בש"א אין ממאנין אלא ארוסות בדיעבד מיאוניה מיאונין והיינו דקתני אין ממאנין ולא תנן נשואות אינן ממאנות ומייתי ראיה מפישון הגמל כדמסקינן לקמן ע"ש. וקשה מאי ראיה מייתי מדלא תנן נשואות אין ממאנות דא"כ לא שמעינן נכנסה לחופה ולא נבעלה כמ"ש בסמוך בתו' בד"ה נכנסה וכו' ומפישון הגמל אין ראיה דסוגיין לקמן למ"ד טעמא דב"ש משום פירי וכמ"ש בסמוך ורבה ורב יוסף בבבלי פליגי עליה ומפרשי טעמייהו דב"ש משום שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ונראין דבריהם ואיך מייתי ראי' מירושלמי דלקמן ולא ראה תחילת הסוגיא דאיכא מאן דפליג וסובר לב"ש בדיעבד אין מיאוניה מיאונין וי"ל הרשב"א מפרש הא דפריך בסמוך וכי העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו היינו לר' אבון דאמר לב"ש בעילת זנות מדאורייתא היא ומסיק ר"ח דליתא לדר' אבון וב"ש סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות נמי מדרבנן וכדאמרו כולהו אמוראי בבבלי וכמש"ל וכוותייהו נקטינן. ובזה מיושב קושית תוס' הנ"ל. מיהו קושיא הראשונה צ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:3:3)

**נכנסה לחופה ולא נבעלה וכו'.** בבבלי בסוגיין גרסי' נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר. משמע דפשיטא ליה דאפי' בנכנסה לחופה ולא נבעלה סברי ב"ש דאינה ממאנת. והדין עמו כדפירש"י מדקאמרי אין ממאנין אלא ארוסות משמע לאפוקי נכנסה לחופה ולא נבעלה או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה. מיהו להירושלמי דמיבעיא ליה י"ל דלכך לא נקט נשואות אינן ממאנות לאשמועינן דבדיעבד מיאוניה מיאונין וכמ"ש בסמוך בשם הרשב"א. ויש להביא ראיה לדעת הרשב"א בהא דגרסי' בבבלי לעיל דף פט ע"ב תניא מאימתי אדם יורש את אשתו הקטנה בש"א משתעמוד בקומת' ובה"א משתכנס לחופה. ומסיק ב"ש תרתי בעי משתכנס לחופה ועמדה בקומתה ופירש"י את אשתו קטנה אם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואישתכח דלאו אשתו היא. וקשה לב"ש למה לי שתעמוד בקומתה הא אינהו סברי משנכנסה לחופה אינה יכולה למאן עוד א"כ למה לא יירשנה. מיהו אי בדיעבד לב"ש מיאוני נשואה הוי מיאון ניחא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:4:1)

**קטנה שהשיאה אביה וכו' אפילו כן חוזרת וממאנת.** וקשה בסיפא תנן איזה קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה למה לא תנן נמי את זו שהשיאה אביה ונתגרשה וי"ל סמיך אהא דתנן נדרים פ' ואלו נדרים יתומ' בחיי אביה וכיון שדינה כיתומה ממילא קידושיה קידושין כקידושי קטנה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:5:1)

**מה אנן קיימין אם באומרת וכו'.** בבבלי פליגי ר' אושעיא ועולא ואתי' דר"א כרב ורשב"ל ודעול' כר' יוחנן. וכ' הרשב"א בחי' לר' אושעי' ל"ש אמרה איני רוצה בנישואיך ול"ש אמר איני רוצה לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך לעולם אינה יכולה למאן לאחר מיתת בעלה תדע מדמקשה לעולא ממתני' כל שיכולה למאן וכו' ולא מקשי מינה לר"א ולעולא ל"ש אם פירשה איני רוצה בנישואיך ולא בנישואי אחיך ול"ש מיאנה סתם הוי מיאון לעקור זיקתה ומיהו אסורה לאביו ולשאר קרובי המת משום דרמי בר יחזקאל ע"ש. הנה מ"ש לר"א אפילו מיאנה בנישואי בעלי בפירוש לא מהני הוא דלא כירושלמי דהא ר"א כרב ס"ל ולרב דוקא באומרת סתם אי אפשי בנישואין אבל אי אמרה בפירוש אי איפשי בנישואי אחיך עוקרת הזיקה. וכן מפורש בדברי הרשב"א פ"ק דף יג בד"ה הא וכו' והא דלא כירושלמי וכו' ע"ש וראייתו אינו ראי' דודאי עד דלא אסיק הא דרמי בר יחזקאל ע"כ לומר דר"א פליג אפילו פרשה אי איפשי בנישואי אחיך לא מהני דלא תיקשי לן מתניתא אבל לבתר דאסיק הא דרמי ב"י תו אין להפליג פלוגתייהו ואמרי' דאף ר"א מוד' בשפרשה אי איפשי בנישואי אחיך דעוקר' הזיקה וכדמסיק בסוגיין. והא דלא פריך בסוגיין ממתני' כל היכולה למאן וכו' ארב ורשב"ל כבר תירצתי לעיל פ"ק ה"ב בתוס' ע"ש. ומ"ש לעולא וכו' ל"ש מיאנה סתם וכו'. הך דינא מפורש בסוגיין דבסתם פליגי וקאר"י דעוקר' זיקתה. ומה שנראה מדבריו דבאומרת אי איפשי בנישואיך ובנשואי אחיך אני רוצה אף עולא מודה דאינה עוקרת זיקתה. כן מוכח בסוגיין מדמוקי פלוגתייהו בסתם ש"מ במפרש כ"ע מודו. מיהו בהא פליגי הבבלי והירושלמי דכאן מפורש לר"י מותרת צרה לאביה וכלה בחמותה ובבבלי מסיק קסבר עולא צרת ערוה שאני דאסורה מפני שנראית כצרת בתו בשעת נפילה. והרשב"א כ' פ"ק דף יג ה"ה דה"מ לשנויי כגון שמתה והכי מוקי לה בירושלמי אלא דבגמרין בעי לאוקמי אפילו בעודה חי' וכדרמי בר יחזקאל דקי"ל כותי' ע"כ. הנה מ"ש דבעי לאוקמי אפי' בעודה חי'. אינו מספיק דה"מ לאוקמי בשאין שם יבם אלא אביה וכדמוקי ר' אבודימי בסמוך אלא עיקרא דמילתא שרוצה לאוקמי אליבא דהלכתא. ויותר נ"ל משום דלפי תי' הירושלמי קשיא הא דמקשה הרשב"א לעולא מהא דאמרו בבבלי דף קח ע"ב אין יבום לאחר מיתה אפילו במקום שניה ותירץ הרי"ף דהתם נמי טעמא כדרמי בר יחזקאל שנראי' בשעת מיתה כאשת אחי אמו ע"כ א"כ בלא"ה צ"ל דאית ליה לעולא הא דרמי בר יחזקאל. ובעיקר קושית הרשב"א נ"ל דס"ל לעולא בשנייה החמירו דדברי סופרים צריכים חיזוק יותר משל תורה כדאמרי' בהרבה מקומות בש"ס. ותו' כ' דף קח ע"ב בד"ה יש וכו' דוקא באיסור שנייה דהיא דרבנן קמיבעי' ליה אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת ע"כ. וקשה הא במתני' תנן ולא מיאנה אבל כשמיאנה אפשר דמהני. ואף שאפשר לפרש המשנה ולא מיאנה בחיי הבעל הא איכא נמי לפרושי ומתה ולא מיאנה כדשנינן בסוגיין ואף דהבבלי משמע ליה פשטא דמתני' שאינה יכולה למאן אחר מיתת הבעל מדפריך שם בסוגיין ותמאן השתא וכו' י"ל אף זו לעולא משום גזרה היא ובעל האיבעי' בשני' לא ידע גזרה דרמי בר יחזקאל וכמש"ל. וראיתי למהרש"א דף קח ע"ב דגרס בגמרא בהיתה נשואה לאשת אחי אמו שהיא שנייה לו וכו' ותתייבם צרתה ומפרש דאצרה דוקא מיבעי' ליה כיון דמיאנה מנשואי אחיו אין זו צרת השנייה וכו' ע"ש שהאריך ואמר שפירושו ברור. ואני תמה מפירושו זה מי איכא למ"ד דצרת שנייה אסורה אדרבא מפורש בדברי הרי"ף והרא"ש ריש פ"ב ושאר פוסקים דמותרת וז"ל הטור ריש סימן קעד יבמה שהיא אסורה ליבם בלאו או בעשה או באיסור שניות מדרבנן היא חולצת וצרתה או חולצת או מתייבמת וכ"ה בש"ע שם וביותר יש לתמוה שמביא ראיה מדברי הטור ובלי ספק שט"ס יש בדברי טור סי' קע"ג וצ"ל וצרתה חולצת או מתייבמת גם בדברי הש"ע שם סעיף יג צריכין להגיה כן. והב"ח והב"ש לא עיינו כל הצורך ע"ש. ואפשר לומר דסובר הטור אע"ג דצרת שנייה דעלמא שריא ביבום צרת שנייה ממאנת אסורה דהא סובר שמואל צרת ממאנת דעלמא אסיר' גזרה אטו צרת בתו ממאנת כמפורש בבבלי דף יב אלא דר"י פליג ומתיר בצרת ממאנת דעלמא דלא גזר צרת ממאנת אטו צרת בתו אבל צרת שנייה גזרינן אטו צרת בתו כמפורש בדברי הרי"ף והרא"ש לכך אסור' האי שנייה למאן לאחר מיתה דלא ליתי למשרי צרת בתו ממאנת ע"ש. אך קשה בשלמא גבי שנייה עצמה גזרינן משום דנראי' כשנייה בשעת נפילה ואי שרינן לה להתייבם אתי למשרי צרת בתו ממאנת אבל בצרת שנייה ממאנת ליכא למטעי ועיי' בחי' רשב"א בסוגיין ובמ"ש בתו' בסמוך וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:6:1)

**תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה.** עיין פירושי בקונט'. וא"ת כיון דחששא משום שעת נפילה לוקמי אפי' בתרי אחי ומשום שנראי' וכו' כדמשני בבבלי בסוגיין וכמ"ש בסמוך וי"ל דא"כ מ"ט דר' יוחנן דמתיר צרה לאביה וכלה בחמותה. גרסי' בבלי לעיל דף יב ע"ב כי אתא רבין א"ר יוחנן אחת צרת ממאנת ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות. וכ' הרשב"א ודוקא צרת ממאנת דעלמא אבל צרת בתו ממאנת אסורה כדרמי בר יחזקאל הואיל ומשעת נפילה וכו' ולקמן נמי אמרי' גבי כל שיכולה למאן וכו' ותמאן השתא ותתייבם ואסיקנא כדרמי ע"כ. וקשה אי ס"ד דר' יוחנן אית ליה דרמי ה"ל לאסור אף צרת ממאנת כדאמרי' שם בבבלי אליבא דשמואל דגזרי' צרת ממאנת דעלמא משום צרת בתו ממאנת ואם נאמר דפליג ר' יוחנן אשמואל וס"ל דלא גזרי' אטו צרת בתו קשה א"כ ה"ל לר"י לפרש באיילונית אפי' היא בתו כדפריש רבא ומדסתם דבריו משמע דצרת ממאנת וצרת איילונית שוין בדיניהם וא"ל קסבר ר"י צרת בתו איילונית אסור' אם נראי' כצרת בתו בשעת נפילה דהיינו שנמצאת איילונית לאחר מיתת הבעל דא"כ קשי' הא דתני' בתוספת' וכולן שנמצאו איילונית בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל מאי קמ"ל וכ"כ תוס' דף יב ותירצו לרב אסי איצטרך לאשמועינן דאפי' בחיי הבעל לא חיישי' שמא קיבל' ולרבא איצטרך דלא אמרי' באיילונית שנראית כצרת בתו בשעת נפילה ע"ש. ותירוצם אלו ליכא לתרוצי לר"י לפמ"ש דס"ל צרת איילונית אפי' הכיר בה שריא וצרת בתו איילונית אסור'. לכך נראה דר"י אף בצרת בתו ממאנת מתיר דומי' דאיילונית ולית ליה הא דרמי בר יחזקאל כמפורש בסוגיין דר' יוחנן מתיר צרה לאביה וכלה לחמותה ולכך כללן יחד צרת ממאנת וצרת איילונית דלענין צרות שניהן שוין. אך לפ"ז קשה לפוסקים שכתבו הא דרמי והא דר"י להלכה וצ"ל דהירושלמי והבבלי פליגי בדברי ר' יוחנן ודוחק גם קשה מנא להו הא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:8:1)

**הוי איילונית כמי שאינה בעולם.** עיי' פירושי בקונט'. וכ"פ הרשב"א לעיל דף יב בד"ה אמר רבא וכו' ע"ש. מיהו לישנא כמי שאינה בעולם לא משמע כן לכן נ"ל דה"פ איילונית אפי' הכיר בה הוי מקח טעות והרי כמי שאינה בעולם ודמיא להא דתנן במתני' פ' המדיר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל וכה"ג אמרי' לענין חזקת עשן וריח ואבק אפי' שתק כמה שנים לא הוי חזקה שאין אדם מוחל עליהם ועיי' בח"מ סימן קנה סעי' לו. ה"נ איילונית אין אדם מוחל על מום זה לעולם. ועיי' בתו' וברשב"א דף ב' ע"ב בד"ה או שנמצאו וכו'. ונ"ל אע"ג דאיילונית הוי מקח טעות מ"מ צריכה גט וכדדייקו תו' והרשב"א שם ממתני' דכתובות פ' אלמנה ע"ש. ודקשי' להו א"כ צרתה חולצת ולא מתייבמת כדתנן במתני' כל שיכולה למאן ולא מיאנה וכו' ע"ש י"ל דאיילונית קלא אית לה וידוע שלא היתה אשתו אבל ממאנת אין לה קול ואין הכל יודעים שזו קטנה הראוי' למיאון וכ"כ תוס' דף יב ע"א בד"ה תני שהיו וכו' ע"ש. ומדברי הרשב"א הנ"ל נראה דס"ל לרבא בשהכיר בה צריכה גט ע"ש. וקשה א"כ מ"ט דמתני' דצרתה מותרת אפי' בשהכיר בה הא כיון דצריכה גט דמי' לצרת ערוה ותהא צרתה חולצת ולא מתייבמת וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:11:1)

**ותמאן במאמרו ותנשא לשוק.** וא"ת דלמא סובר ר' אסי אינה ממאנת לזיקתה וי"ל א"כ למה ליה למוקמי מתני' בשני יבמין הא אפי' ביבם אחד נמי איכא למוקמי מתני' ופליגי ב"ש וב"ה אי ממאנת למאמרו אלא ודאי פשיטא ליה לרב אסי דלכ"ע ממאנת לזיקתו ופריך שפיר תמאן במאמרו ובזיקה ותנשא לשוק והא דקאמר תמאן במאמרו ה"ק ממ"נ אי ממאנת במאמרו ובזיקה אמאי תמתין תמאן מיד וכשתגדיל תנשא לשוק ואי אינה ממאנת אלא למאמרו והזיקה במקומה עומדת תנשא לאחיו ומשני באומרת אי אפשי בך אבל באחיך אני רוצה וה"ל מיאון לחצי זיקה וכמ"ש בקונט'. ובבבלי קאמר רב אסי מיאנה בזה מותרת אפי' לו וע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:11:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:11:2)

**ביבמה שנפלה לפני חמשה יבמין.** ותימא מ"ש חמשה משנים וע"ק הא דמשני דאיירי בשהשיאה אביה א"כ קשיא לב"ה וכי ממאנת בקידושי תורה לכך נ"ל להגיה ביבמה שנפלה לפני יבם אחד היא מתני' ועשה בה מאמר ולב"ש אינה ממאנת למאמרו כיון דעדיין אגידא ביה מחמת זיקה אף למאמרו אינה ממאנת ולכשתגדיל צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו וב"ה סברי דמ"מ מהני המיאון למאמרו ואינה צריכה אלא חליצה לכשתגדיל. ופריך ותמאן למאמרו ותינשא לשוק כלומר אמאי לא תמאן גם לזיקה דפשיטא ליה לש"ס דממאנת גם לזיקה ול"ג ותמאן למאמרו ותינשא לאחיו דהא אוקמינא ליה ביבם אחד ומשני פלוגתייהו בשקידשה אביה להבעל ואינה יכולה למאן לעקור זיקת הבעל אלא מאמר היבם לחוד. אך קשה מנ"ל לש"ס דקסבר ר' הושעיא דממאנת לזיקתה דלמא כרב ורשב"ל ס"ל דאמרי לעיל דאינה ממאנת לזיקתה גם בבבלי בסוגיין מפורש דסובר ר' הושעיא דאינה ממאנת לזיקתה וע"ק מאי דוחקיה למוקמי' מתני' בשקידשה אביה וצ"ל רישא וסיפא בתרי גווני דרישא אין ממאנין אלא ארוסות ודאי בקטנה שהשיאה אמה ואחיה איירי לוקמי מתני' בשאומרת בפירוש אי אפשי בך אבל באחיך דהיינו בעלה שמת רוצה אני דבכה"ג לכ"ע אינה עוקרת הזיקה כמש"ל בפרקין בתו' בד"ה מה אנן וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:12:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:12:1)

**וקשיא אלו העושה דבר שלא כשורה וכו'.** כ' תוס' דף קז ע"ב בד"ה תרי וכו' ואין זו קושיא כ"כ די"ל קידושי קטנה דרבנן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה ע"כ. ול"נ דהכי פריך עד שאתה מתיר ערוה שלו משום שמפסיד נכסי מלוג שלה היה להם לחכמים להוציא מידו נכסי מלוג שלה כדין בעל חוב המפסיד נכסיו שיכול לתבעו קודם זמנו של שטר כמפורש בח"מ סי' עג סעי' י' א"נ היה לנו להתירה אפי' בלא מיאון דאין לחוש לחורבה אלא לזו דהכל יודעין שלא ע"פ הדין נעשה בה אבל השתא יאמרו מיאון אפי' שלא בפניו. ועמ"ש לעיל הלכה א בתוס' בד"ה הדא וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:14:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:14:1)

**וב"ד יושבין במיאונין.** כ' הרשב"א בר"פ וי"ל דאיירי במיאון דמצוה ועי"ל דדוקא ללמדה למאן יש להרחיק אבל כשבאה מעצמה אין נמנעין מלהזקק לה דמה הנאה יש שאין נזקקין לה שהרי אם אמרה בפני שנים ואפי' בפני חנוני אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון ע"ש. והירושלמי מיאן בתירוצו דדוחק להעמיד משנתינו במצוה דוקא דא"כ ה"ל לב"ש וב"ה לאפלוגי בהדיא במיאון דלאו מצוה ועוד למ"ד צרת ממאנת אסורה למה לי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בבעל ולא ביבם פשיטא דאינה ממאנת ביבם דהא ודאי ליכא מצוה ועמ"ש בתו' הל' א' בד"ה ב"ש ועל וכו' ולתי' השני קשיא מאי קאמר שהרי אפי' אמרה בפני חנוני וכו' הא ודאי ב"ש לא סברי הכי דהא אינהו בפני ב"ד קאמרי. אך עדיין קשיא מאי פריך הש"ס מהא דתני ברח מן המיאונין דלמא היינו דוקא בנישואין חיישינן דלמא מיחרטא לכי גדלה כדאמרינן בעלמא אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי אבל באירוסין לא חיישינן דלמא מיחרטא וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:15:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:15:1)

**קול יוצא לנשואה וכו'.** עיי' פי' בקונט'. ועי"ל אמתני' קאי מ"ט דב"ש דאמרי אין ממאנין אלא ארוסות משום דסתמא דארוסות אין לה קול ולא מיחרטא לכי גדלה אבל נישואי יש לה קול יש לחוש שתתחרט ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה וב"ד וכו'. כתב הרא"ש פ"ק דכתובות בשם הנגיד הר"ר שמואל ברכת אירוסין לא בעי עשרה דהרי קידושין בפני שנים ואתה מצריך עשרה והרא"ש חלק עליו. ומסוגיי' נ"ל ראיה ברורה לדברי הנגיד דמ"ש אירוסין מנשואין אלא ודאי נישואין דבעי עשרה ודאי יש להן קול אירוסין דבשנים אין להן קול. גם בבבלי בכתובות דף כג אמרי' עבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא ע"ש ש"מ דלא בעי עשרה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:1:1)

**ר"ח בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת וכו'.** כ' המהרש"א שהרמב"ם פי' א"צ למאן היינו שא"צ מיאון בפני שנים אלא תלך ותנשא ודקדק לפרש כן מדמייתי הש"ס הך דריב"ב נישואיה הן הן מיאוני' אמילתי' דרחב"א ולפ"ז ריב"ב לאו בקטנה דצריכה מיאון גמור איירי וכו' ע"ש. וקשה א"כ מאי קמיבעי' להו בבבלי דף קח פליגי רבנן עלי' דריב"ב וכו' ע"ש הא ודאי רבנן דרחב"א פליגי עליה ומצרכי מיאון גמור ורחב"א ודאי מודה ליה דהא אליביה אמר לשמעתתיה וא"ל היא גופא קמיבעיא ליה מי מודה ליה רחב"א וכמ"ש בסמוך דא"כ הא דפשיט מדקאמר שמואל הלכה כריב"ב ש"מ דפליגי דאין זו ראיה כלל כמ"ש בסמוך ועוד מדפשיט הש"ס מהא דאמר ר' אין לך מיאון גדול מזה ש"מ נישואין מיאון גדול הוא כאומרת בפירוש אי אפשי בבעלי ומיאון גמור הוא לכל תינוקות. אך מה שהקשה הרשב"א בשם הר"ח להרמב"ם מאי איכא בין רחב"א לריב"ב דקאמר שמואל בתרווייהו הלכה כמותו ע"כ. לא ידעתי מאי קשיא ליה ודאי איכא לפרושי מדברי רחב"א שא"צ למאן כלל אלא ריב"ב חדית לן דרחב"א מיהו מיאון קצת בעי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:3:1)

**אי זו היא קטנה שצריכה להתגרש וכו'.** עיי' פירושי בקונט'. והוא מתבאר מדברי הבבלי בגיטין דף סד ע"ב אר"י א"ר אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים. וכ' תוס' שם בד"ה כל וכו' שיעורי' דר' יהודה חפץ ומחזירו וכו' הוא לאחר שיעורא דפעוטות ע"ש. והשתא הא דקאמר ר' יוחנן הכא והיא מוציאה לאחר זמן היינו שיעורא דר' יהודה חפץ ומחזירו וכו' והיינו כדפרישי' בקונט' דשיעוריה דר' יוחנן הוה בתר שיעור דרחב"א דאמר כל שיודעת לשמור קידושיה וזהו שיעור דצרור וזורקו אגוז ונוטלו כמפורש שם בבבלי. ואפי' למאי דאמר רבא התם דף סה ע"א דשיעורא כל שיודעת לשמור הוי בעונות הפעוטות מ"מ שיעורא דר' יוחנן למיאונין דהיינו חפץ ומחזירו לאחר זמן הוי בתר עונות הפעוטות כמ"ש. וא"ת מנ"ל דס"ל לר' יוחנן דחכמים פליגי ארחב"א דלמא סובר ר' יוחנן דעונת קידושין למיאונין קודמין לעונת גירושי קטנה דה"נ אמרי' בבלי שם דף סה אמר רבה ג' מדות בקטן צרור וזורקו וכו' וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון. הפעוטות וכו' וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה וי"ל סובר הירושלמי כיון דתנן בתרווייהו במיאון ובגט כל שיודעת לשמור וכו' ש"מ דשיעורא דשניהן אחת היא. אך קשה א"כ אף במתני' דהכא שיעורא כל שנותנין לה קידושיה ודבר אחר עמו ומוציאן לאחר זמן דומיא דגרושה ומנ"ל דפליגי חכמים עליה דרחב"א. ומדברי הרשב"א בחי' כאן ובמסכת גיטין נראה שהוא מפרש לירושלמי דר' יוחנן סובר דזמן גירושין הוא קודם זמן הפעוטות והיינו משיעורא דצרור וזורקו ופשיט ליה לש"ס דה"ה למיאונין ושיעוריה דרחב"א מאוחר לשיעור החכמים דפליגי עליה והיינו שיעורא דפעוטות ע"ש שהאריך. ותימא מדקאמר ר' יוחנן והיא מוציאה אותו לאחר זמן ש"מ דשיעורא דפעוטות קדים וע"ק לגירסתו בגיטין שם בדברי רבא ג' מדות וכו' שיעורא דגט קודם לשיעורא דמיאון א"כ מנ"ל לירוש' לדייק מר' יוחנן דשיעורא דגירושין ומיאונין שוין וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:6:1)

**ע"ד דר' לעזר מהו שתמאן ותטול קנס ממנו.** עיי' פי' בקונט'. וקשה מ"ש מיתומה שנתארסה ונתגרשה דתנן פ' אלו נערות ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור וא"ל דמיבעיא ליה בשמיאנה לאחר הנישואין פשיטא דאין לה קנס דהא בתולה כתיב בקנס. וא"ל דמיבעיא ליה אליבא דר"י הגלילי דתנן התם בכתובות נערה שנתארסה ונתגרשה ר"י הגלילי אומר אין לה קנס דא"כ תפשוט דאין לממאנת קנס. וא"ל דמיבעיא ליה בשבא עליה אחר באונס לאחר המיאון ותניא בבלי פ' אלו נערות דף לה ע"ב הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי ופירש"י הממאנח בבעלה כגון יתומה קטנה שהשיאה אמה ומיאנה בבעלה אין לה קנס שאינה בחזקת בעולה הואיל וניסת ע"כ. הדבר תימא אחרי שכבר ניסת מי ס"ד דיהיב לה קנס הא כל נשואה בחזקת בעולה היא מיהו התם איכא למימר דכולא מילתא לדיוקא אתי כדמסיק התם בגמרא דף לו אבל הכא קשיא פשיטא. ונ"ל דמיבעיא ליה כשפיתה את הקטנה אח"כ כנסה ומיאנה בו אם יש לה קנס לר"א או לא. דבנערה מפותה אם כנסה אין לה קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות כ"מ פ' אלו נערות וכ"כ הרמב"ם פ"ק מה' נערה בתולה. והשתא קטנה זו אלו לא כנסה היה חייב קנס ועכשיו שהשיאוה אמה ואחיה מי אמרי' השתא שמיאנה לר"א דאין מעשה קטנה כלום ה"ל כאלו לא כנסה וחייב קנס או דלמא הא מיהת כנסה ואין לה קנס ואף לא כתובה כשאר ממאנת. וכן יש לפרש הך ברייתא דפ' אלו נערות דתני הממאנת אין לה לא קנס וא"ת הא תני נמי ולא פיתוי משמע דלא קנס היינו קנס דאנוסה וכ"פ רש"י וקנס דאנוסה ודאי יש לה בכה"ג י"ל תרווייהו במפותה ולא קנס היינו ממון ולא פיתוי היינו שאר דיני פיתוי דלו תהיה לאשה אם אינו רוצה ליתן קנס. ותו' כתבו שם בד"ה הממאנת ונראה לר"י דה"פ אין לה קנס אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג כשמיאנה איגלאי מילתא למפרע דלא היתה אשתו והקשו על פי' זה מהא דקאמר התם בממאנת ס"ל כר"י וכו' דהא מודה ר"י בבעל כשהיא נערה ותי' בדוחק דאיירי כשפירש בהדיא שבועל שלא לשם קידושין ועוד דפיתוי ואונס לאו לשם קידושין ומודה ר"י ע"כ ע"ש. ותימא מאי ס"ד דכשפיתה את הקטנה הנשואה לו שיתן קנס דא"כ כל ממאנת יהא לה קנס דמסתמא בעלה ע"י פיתוי. ולפמ"ש ניחא הכל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:6:2)

**ע"ד דר"י מהו שתמאן בו ותטול קנס מאחר.** משמע בנערה ארוסה שנתגרשה פשיטא ליה דלר"י אין לה קנס ממנו אבל מאחר יש לה קנס ולא קמיבעיא ליה אלא בממאנת וקשה הא תנן פ' אלו נערות נערה שנתארסה ונתגרשה ר"י הגלילי אומר אין לה קנס רע"א יש לה קנס וקנסה לעצמה. והשתא כר"י הגלילי ודאי לא אתיא ולר"ע מנ"ל לחלק וי"ל דסבר ר' יהושע הא דכתיב אשר לא אורשה דרשינן הא אורשה אין לה קנס מיהו דוקא מארוס אין לה קנס כיון שכבר היה לו בה רשות להפרת נדריה אבל מאינש אחרינא יש לה קנס ומינה שמעינן דקנסה לעצמה וכר"ע דמתני' דאי לאביה מ"ש ארוס מאדם אחר ובזה יש ליישב קושית המהרש"א בכתובות שם בד"ה גמרא האי לא אורסה וכו' ע"ש. אך קשה למה תיהוי כנשואה וכי עדיפא אירוסין דידה מארוסין דגדולה לכך נראה בנכנסה לחופה ויש עדים שלא נבעלה דבגדולה ודאי אין לה קנס ובקטנה שמיאנה מיבעיא ליה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:6:3)

**מהו שתמאן בו ותעקור גיטה.** עיי' פי' בקונט'. וא"ת הא תנן לקמן בפרקין נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו נישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור ש"מ אתי מיאון ומבטל גיטא וי"ל אע"ג דמבטל גט לענין זה דאינה בכלל המחזיר גרושתו מ"מ מיבעיא ליה לענין פסול כהונה דאפי' ריח הגט פוסל. ומדברי הרמב"ם פי"א מה' גירושין נראה דכשרה אפי' לכהונה שכ' שכל היוצאת במיאון אע"ג שקדמו גט ה"ז כאלו לא נתגרשה ממנו בגט מעולם ומותרת לחזור לו וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:6:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:6:4)

**מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה.** בקונט' פירשתי מן הנשואין איירי. דאי מן האירוסין פשיטא דאוכלת דהא אפי' בגרושה אוכלת דתנן לעיל פ' הבע"י אלמנה לכה"ג וכו' מן האירוסין לא יאכלו בתרומה כו' נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין כשרות. אך קשה אי בנישואין פשיטא דפסולה ואינה חוזרת דבבעילה תליא רחמנא כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואפי' נבעלה באונס פסלה כדתנן לעיל ר"פ הבע"י ונראה דמן האירוסין איירי ומיבעיא ליה אם חוזרת אף לחזה ושוק או לא דכל החוזרת לבי' אביה אינה חוזרת אלא לתרומה אבל לא לחזה ושוק דכתיב מלחם אביה ולא כל לחם וזו כיון שעוקרת לקידושיה מיבעיא ליה מי נימא דאינה בכלל חוזרת ואפי' בחזה ושוק אוכלת או דלמא לר"י דה"ל כאשתו לכל דבר שהרי אוכלת בתרומה אם היא בת ישראל לכהן דינה כשאר בנות כהן שאינן חוזרות אלא לתרומה. מיהו היא גופא מספקא לי אם ארוסה חוזרת היא ואסורה בחזה ושוק או לא ולא מצאתי דבר מבואר בארוסה בת כהן לישראל שנתאלמנה או נתגרשה וחוזרת לבית אביה אם היא מותרת בחזה ושוק או לא ועמש"ל פ' נושאין הלכה א' בד"ה וכר"י וכו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:7:1)

**רי"א תרומתו תרומה.** בבבלי פ' יוצא דופן דף מו גרסי' רי"א אין תרומתו תרומה וכ' תוס' בד"ה אא"ב מופלא סמוך לאיש דאורייתא וא"ת אדפריך מר' יוסי לסייעי' מדר' יהודא דאמר אין תרומתו תרומה אלמא סבר מופלא סמוך לאיש דרבנן ולכך לא מתקן טבל דאורייתא וי"ל ר"י נמי אית ליה מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולהקל לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול ע"כ וקשה כיון דמדאורייתא הוא אין טעם לחלק בין קולא לחומרא ועוד מדקאמר אין תרומתו תרומה ולא קאמר תרומה ויחזור ויתרום משמע התרומה עצמה הדרי לטיבלא ומותרת לזרים נמצאו דקולא היא דמיקל ר' יהודא. והר"ש פ"ק דתרומות כ' דגרסי' תרומתו תרומה כפי הגירס' שלפנינו וטעמא משום דלא יליף תרומה מאיש אשר ידבנו לבו דלא דריש איש פרט לקטן כדדרשי רבנן ע"כ כדפרישית לעיל וקשה הא בריש תרומות כ' הר"ש איש פרט לקטן אשר ידבנו פרט לחרש ושוטה ותימא דלא ממעט קטן מידבנו וי"ל משום דכשבא לעונת נדרים יש בו דעת לנדוב ע"כ. לפ"ז צ"ל לשיטת הר"ש ר' יהודא דקאמר בכל קטן תרומתו תרומה אף הך דרשא דידבנו לבו לית ליה וקשיא מנ"ל לר' יהודא חרש וקטן דלא וכ"ת ה"נ מ"ש דפליג בקטן ולא פליג בחרש ושוטה וכן מוכח מירושלמי דהתם דקאמר אמתני' חש"ו אין תרומתו תרומה מאן תנא קטן לא דלא כר"י אבל חרש ושוטה כר' יהודא נמי אתיא וצ"ע. ונ"ל לתרץ קושית תו' הנ"ל מר' יהודא ליכא לסייעי דלעולם אימא לך מופלא סמוך לאיש דאורייתא ותרומה שאני דכתיב ולא תשא עליו חטא ולכ"ע אין קטן בנשיאת עון עד שיביא שתי שערות ועמ"ש לקמן בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:7:2)

**התיבון עכו"ם הרי אינו בנשיאת עון ותורם.** כ' הרמב"ם פ"ד מה' תרומה העכו"ם שהפריש משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין ומדבריהן גזרו שתהי' תרומתן תרומה משום בעלי כיסין וכו' ע"ש. וקשה א"כ מאי השיבו מעכו"ם הא תנן ריש תרומות עכו"ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה וכ"כ הרמב"ם שם ריש פ"ד ע"כ מעכו"ם שתרם את שלו השיבו דתנן פ"ג תרומתו תרומה וכיון דבשלו נמי אינה תרומה אלא מדרבנן א"כ אין קושיא כלל מעכו"ם שתורם וי"ל דתנן בדמאי פ"ה מעשרין משל ישראל על של כותים וכו' וגרסי' עלה בירושלמי דמתני' דר"מ דאמר אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשרות ר' יהודה ור"ש אומרים יש קנין. א"כ איכא למימר דהשיבו לר"מ לדבריו דסובר דאין קנין וכו' ופירותיו חייבין בתרומות דאורייתא ואפ"ה תרומותיו תרומה ש"מ דאפי' מדאורייתא תורם לעצמו שאין הדבר תלוי בנשיאת העון. אך קשה פ"ק מה"ת פסק הרמב"ם אין לעכו"ם קנין וכו' ע"ש ובכ"מ איך פסק כאן דתרומתו דרבנן ומתיר איסור טבל שהוא במיתה ובקידושין ריש פ"ב פירש"י העכו"ם והכותי שתרמו את שלהן תרומתן תרומה ליאסר לזרים דקסבר אין קנין לעכו"ם בארץ לפוטרו מן המעשרות וקשה לפי' דמשמע דפליגי תנאי ביש קנין לעכו"ם ובפ' השולח פליגי בה אמוראי ואין סברא לומר דפליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי ע"כ. ותימא איך נעלם מהם דברי הירוש' דדמאי שהבאתי למעלה דמפורש בי' דר"מ אומר אין קנין. ועיין במנחות פ' ר"י בתו' בד"ה מירוח וכו' דמסקי דפליגי הבבלי והירושלמי בפלוגתא דתנאי ביש קנין ואין קנין. ואין להאריך כאן. אך קשיא לי מדברי הרמב"ם מהא דגרסי' בקידושין שם ולר"ש דפוטר ועכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה אתם גם אתם למה לי פשיטא דלא הוי שליח ע"כ. שמע מינה לת"ק תרומת עכו"ם דאורייתא דאי דרבנן קרא למה לי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:7:3)

**תני רבי הושעי' וכו'.** הרא"פ בפי' למס' תרומות גירסא מוטעת נזדמנה לו וטרח הרבה לפרשה ואין צורך ופירושו אף לגירסתו מעורבב ע"ש. וכל מה שפירש בסוגיא זו אינו נכון ועתיד אני לבארה במקומה במס' תרומות בע"ה. והרמב"ם לא ביאר דין זה דאין לעכו"ם מחשבה להכשיר זרעים ולתרומה מיהו לתרומה י"ל כיון דס"ל תרומת עכו"ם דרבנן וכמ"ש בסמוך בשמו א"כ לא אתי לכם למעט עכו"ם אך לענין להכשיר זרעים היה לו לבאר וי"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:1)

**בגין דרי"א תורם ואינו מקדש.** כ' הר"ש פ"ק דתרומות וא"ת ומ"ט דר"י דאמר תורם ואינו מקדש וי"ל קסבר קרא מאת כל איש גבי הקדש דוקא כתיב ע"כ. וקשה א"כ מנ"ל למעט חרש ושוטה ועכו"ם שאינן תורמין. וכמש"ל בתוס' בד"ה רי"א וכו' לכך נ"ל ודאי אף ר"י מוקי מאת כל איש אתרומה אלא קסבר ר"י לא ממעטינן מאיש אלא קטן פחות מבן ט' שנים אבל בן ט' שנים ויום אחד לא נתמעט מאיש וכן הוכחתי לעיל פ"י ה"ט בתוס' בד"ה ולמה וכו' ע"ש. ועיי' בבית שמואל סי' קע ס"ק יב היינו דתנן פ"ק דתרומות קטן עד שלא הביא שתי שערות רי"א תרומתו תרומה ולא תנן סתם קטן אלא ללמד דלאו בכל קטן קאר"י דתרומתו תרומה אלא קטן שלא הביא שתי שערות דלאו גדול הוא מיהו לאו קטן הוא והיינו בן ט' שנים ויום אחד דלכ"ע גדול הוא לענין ביאה. וא"ת א"כ בהקדש נמי וי"ל שאר הקדש דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו מוי"ו דואיש ממעטינן אפי' בן תשע שנים דאינו מקדיש וא"ת הא איפכא שמעינן לה דגרסי' בנדה דף לב איש אשר תצא ממנו ש"ז אין לי אלא איש בן ט' שנים מנין ת"ל ואיש הרי דמרבינן מוי"ו דואיש דבן ט' שנים ויום אחד דינו כאיש וי"ל היינו מקמי דאית לן הלכתא דבן ט' שנים הרי הוא כאיש לענין ביאה אבל לבתר דמסיק שם בנדה דבן ט' שנים ויום אחד הלכתא הוא דהוי כאיש תו לא צריך קרא לרבויי קטן בן ט' שנים וע"כ לומר דמוי"ו דואיש ממעטינן קטן בן ט' דאינו כאיש וא"ת הא בכל מקום וי"ו לרבויי והכא אמרי' דוי"ו למעוטי אתי וי"ל דגם זה ריבויא הוא וקאי הך ריבויא לענין איש דמרבינן דבעי' איש שהוא גדול ובר עונשין. ותוס' כ' שם בנדה בד"ה למעוטי אשה מלובן וכו' כיון דלא איצטרך וי"ו לרבות מיפרשי לקרא לכך אייתר לומר דדוקא איש אמרתי לך ולא אשה ע"ש א"כ ה"ה ה"נ איכא למימר לכך אייתר למעט בן ט' שנים. ונראה בכל מקום דמכשיר ר"י קטן כדתנן במגילה פ"ב איירי בקטן שהוא בן ט' שנים ויום אחד. ואל תאמר זה חדש הוא דבבבלי במגילה דף יט ע"ב גרסי' בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך אבל בקטן שהגיע לחינוך אפי' לכתחלה שר"י מכשיר בקטן ופירש"י בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך מצות כגון בן תשע ובן עשר ע"כ הרי דר"י לא קאמר אלא בקטן שהוא בן תשע. ודבר הגון הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:2)

**מהו שיעשה בהן שליח.** הרמב"ם לא הזכיר דבר מכל הנך בעיות גם בבבלי לא מצאתי בשום מקום שנסתפקו בהן חוץ בעי' דתמורה כמ"ש בסמוך בתו' בד"ה ויסבור. מיהו האיבעי' הראשונה י"ל שסמכו אקושית ר' יודן דבסמוך גם בבבלי קידושין וגיטין פ"ב אמרי' גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ממילא שמעינן דאין להם שליחות אפי' בדבר דאית בהו. ובעל האיבעיא סובר דלא ילפינן מתרומה דהא א"ר יוחנן בסמוך דאפי' כמ"ד קטן אינו תורם מקדיש ש"מ דתרומה חמירא וא"ר יוחנן אין עבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין משמע ליה לבעל האיבעיא בדבר דאיתא ביה מצי להיות שליח א"נ סובר תרומה דרבנן הוא דפוטר ועמ"ש לקמן בסוגיין בד"ה וקשיא וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:3)

**כרבנן דאינון אמרין הוקשו לקדשי המקדש אינו מביא.** וא"ת לא יהא אלא קדשי מקדש הרי הוא מביא נדרים ונדבות וי"ל שאני נדרים ונדבות דמפרש בהו קרא אבל ביכורים לאו נידר ונידב הן אלא באין חובה וכל דבר שבחובה מקדשי המקדש אין מקבלין מהן וא"ת אף לר' יהודא איך יביא ביכורים הא כתיב ראשית בכורי אדמתך ואין לעכו"ם חלק בארץ וי"ל כיון שקנה הקרקע מישראל אדמתך קרינא ביה לא מיבעיא למ"ד יש קנין לעכו"ם בארץ להפקיע מן המעשרות אלא אפי' למ"ד אין קנין מ"מ אדמתו היא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:4)

**אין יסבור כר"מ דאמר מכל מעשרותיכם וכו'.** נ"ל דה"ג אין יסבור כר"מ דאמר את מעשרותיכם וכו' וכ"ה בבבלי בכורות ריש פ"ט ובתמורה ספ"ג. וכן עיקר דהך קרא איירי במעשר שני ומעשר בהמה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:5)

**ויסבור כר"ש וכו'.** מכאן מוכח הא דפליגי ר"ש ורבנן בתרומת עכו"ם בדאורייתא פליגי דאי בדרבנן ת"ק דר"ש נמי סובר דמדאורייתא אינה תרומה א"כ אף לת"ק אינה עושה תמורה מהיקישא. ודלא כהרמב"ם ועמש"ל בתו' בד"ה התיבון. מיהו בבבלי תמורה דף ג' גרסי' קדשי עכו"ם אין עושין תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכתיב בריש ענינא דבר אל בני ישראל ל"א ואין עושין תמורה מ"ט דאיתקש תמורת בהמה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב כל מעשר בני ישראל. וכ' תוס' שם בד"ה ובמעשר דגן וכו' היינו לר"ש דאית ליה הך דרשה אבל רבנן פליגי עלי' ולישנא קמא שייך לרבנן ע"כ וקשה לרבנן מ"ש דדרשי בני ישראל דכתיב בתמורה למעוטי עכו"ם ובני ישראל דכתיב במעשר ותרומה לא דרשי וי"ל דרבנן דרשי גם אתם דכתיב בתרומה אתי למעוטי עכו"ם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית כמפורש בבבלי בקידושין רפ"ב ואס"ד דעכו"ם ליתיה בתרומה דנפשי' למה לי קרא וכה"ג פריך הש"ס שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:6
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:6](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:6)

**מהו שיהו חייבין על קדשיו בחוץ.** פירשתי בקונט' דאקטן קאי ולא אעכו"ם כאינך איבעיא דכולא סוגיין מדפריך בסמוך מדר' יהושע משמע בקטן איירי מיהו י"ל הא דפריך בסמוך קאי אהא דאר"י לעיל בסוגיין אפי' מ"ד אינו תורם מקדיש. אך הא קשיא וכי כהנא ור"י פליגי בפלוגתא דר"ש ור' יוסי דתנן בזבחים פ' ב"ש קדשי עכו"ם וכו' והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש ר' יוסי מחייב. ודוחק לומר שלא הי' בגירסתן במתני' דזבחים והשוחטן בחוץ. שגם בברייתא דמייתי התם בבבלי ד' מ"ה ליתא ותו כתבו שם בגמרא לא תני בברייתא שוחט בחוץ ובמתני' לא תני תמורה ונסכים דתני בברייתא וזה תימא ע"כ. גם בתיו"ט כ' שם שאינו יודע טעמו דר"ש ע"ש. ונ"ל טעמו דגרסי' בזבחים דף קיט ע"ב ד' כללות היה רש"א בקדשים הקדישן בשעת היתר הבמות והעלן בשעת היתר הבמות פטור מכולם ופירשו בתו' דאיירי בקרבנות יחיד שהוקדשו למשכן והקריבן בבמה וכדתנן שם ר"פ פרת חטאת. וקסבר ר"ש כיון דעכו"ם מותרים להקריב בחוץ כמפורש שם דף קטו וברמב"ם סוף ה' מעה"ק ה"ל כקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות להקריבן במשכן דפטור ור' יוסי סובר כיון דלדידן איסור במות הוא ה"ל כקדשים שהקדישן בשעת איסור במות א"נ קסבר ר' יוסי אף המקדיש בשעת איסור במות להקריבן במשכן חייב ופליג אכללות דר"ש ונכון הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:7
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:7](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:7)

**וקשיא דרב כהנא על דר"י וכו'.** וקשה לפמ"ש הר"ש פ"ק דתרומות ר"י בכל קטן אפי' פחות מעונת נדרים קאמר דתרומתו תרומה וזה פשוט לפי גירסת הירושלמי דאי אף ר' יודא בשהגיע לעונת נדרים קאמר מאי פליג אר' יוסי. א"כ מאי פריך מתרומות אקדשיו הא ודאי קדשיו אינן קדושין עד שלא הגיע לעונת נדרים דע"כ לא פליגי רב כהנא ורב יוחנן אלא במופלא סמוך לאיש אי דאורייתא או דרבנן דאל"כ תיקשי ליה קדשיו גופייהו אם הן קדושין למה לא יהא חייב עליהן אם שחטן בחוץ אלא ודאי כמ"ש דפליגי אם מופלא סמוך לאיש הוא דרבנן או דאורייתא וכ"ה בבבלי בנדה פ' יוצא דופן ולא דמיא כלל לתרומה וע"ק הא דמשני בתרומה דרבנן איירי. ר"י א"כ הא דקאמר לעיל בסוגיין ר"מ פליג דאינו תורם עד שיביא ב' שערות ויליף ליה מקרא ולא תשא עליו חטא הא אף ר"י לא קאמר אלא בתרומה דרבנן וע"ק הא ר' יהודה סובר תרומה בזמן הזה דאורייתא כמפורש בברייתא בבבלי פרק יוצא דופן שם וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:9:1)

**ר' ניסא שאל ויהי כן באסורות.** עיי' פי' בקונט'. עוד נ"ל לפרש דה"ק ר"נ שאל למה לך להגיה הברייתא אמאי לא מוקמת שזוכה בהפרת נדרים באותן נדרים שאסרה על עצמה בלשון איסור דאר"י אין לוקין על נדרים שאוסר בלשון איסור ש"מ דס"ל שאינן אלא מדרבנן ואתי נישואי דרבנן ועקרי נדרים דרבנן ועמ"ש נדרים הלכה א' בתו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:3:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:3:1:1)

**כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו בגט וכו'.** עיי' פי' בקונט'. והרשב"א פי' כאלו היא אשתו ויוצאת במיאונין ותניא ממאנת אין לה כתובה ויוצאת בגט יש לה כתובה ממאנת אינה צריכה להמתין ג"ח יוצאת בגט צריכה להמתין ג"ח והא דאמרי' בבבלי מחמת פלוני בעלי זהו עכבה שהיא מן האיש וכו' בשתבעוה לאחר מיתת בעלה איירי ואומרת שאינה רוצה להנשא עדיין שמתאבלת על בעלה ה"ל כיוצאת בגט ויש לה כתובה וצריכה להמתין ג"ח כו' ע"ש. ולא ידעתי למה מעקם עלינו את הדרך לפרש הירושלמי כלישנא קמא דבבלי הלא טוב לפרש הירוש' כפירושי בקונט' שהוא ל"ב דבבלי דגרסי' התם נתן לה גט זוהי עכבה מן האיש וכו' מיאנה בו זוהי עכבה שאינה מן האיש וצ"ע. והמהרש"א כ' דף קח ע"א בתו' בד"ה מחמת בני אדם וכו' דמהך דשמואל לא תפשוט אלא נישואין וכו' ע"ש. ותימא הא ודאי תבעוה להנשא דקאמר שמואל לענין קידושין קאמר דהא ביושבת תחת בעלה איירי ומסתמא קודמין הקידושין לנישואין ואפ"ה באמירה בעלמא שאומרת מחמת בני אדם שאינן מהוגנין הוי מיאון כ"ש בנתקדשה ואף דלא שמעינן אי פליגי רבנן בקידושין דוקא או אפי' בנישואין הא ודאי לא נפקא מינה מידי דכיון דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי א"כ אפי' בקידושין הוי מיאון כ"ש בנישואין גם ליכא נפקותא אי פליגי רבנן עליה או לא כיון דהלכתא כוותיה ותפשוט לן נמי דאפי' בנסיבא מעיקרא פליג דהא ראב"י אדר' לעזר קאי דאמר אין מעשה קטנה כלום ובנשואה איירי דהא בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה והא אפי' גדולה ארוסה אינה אוכלת בתרומה והדברים ברורים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:5:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:5:2:1)

**אין בה אלא משום זיהום כהונה.** עיי' פי' בקונט'. כ' הטור א"ע סי' ו' כתב הרמב"ם קטנה שמיאנה בבעלה מותרת ואם גירשה אסורה ואם אחר שגירשה החזירה ומיאנה בו מותרת לכהן שהמיאון מבטל הגט ונ"ל ה"ה אם אחר שגירשה ניסת לאחר ומיאנה בו מותרת לכהן אף דקיי"ל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידי' ה"מ לענין שלא תחזור לו דטעמא משום דמכרת ברמיזותיו וכו' אבל להתירה לכהן אין חילוק בין מיאון דידי' לחברי' ע"כ וע"ש בב"י. ונראה שהרמב"ם מפרש הא דר' ינאי שאין בה אלא משום זיהום כהונה קאי אהך בבא דמתני' נתן לה גט והחזירה מיאנה בו נישאת לאחר נתארמל' או נתגרשה מותרת לחזור לו ואף לכהן שריא אלא שהכהנים נהגו סלסול בעצמן. ולפ"ז יש לקיים הגירסא שלפנינו דגם אסיפא הממאנת באיש נישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו וכו' כל שיוצאת הימנו בגט אסורה לו. דלא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי' קמ"ל ר' ינאי דהיינו דוקא לחברי' אבל לכהונה כשרה אם לא היו גירושין בסוף אלא שהכהנים מזהמין אותם משום סלסול וזהו דעת הטור. והדברים ברורים. והב"ש כ' סי' ו' ס"ק ו' דהרמב"ם אוסר לכהן במיאון דחברי' והטור מתיר ויש להביא ראיה להרמב"ם מסי' קנ"ה דלמיאון דחברי' אסורה לאחיו אע"ג דלא שייך לומר דמכיר ברמיזותיו וכו' ע"ש. הנה מ"ש דהרמב"ם אוסר לאו בפירוש איתמר אלא מכללא מדלא כתב אלא מיאון דידי' ואין זה ראיה דחדא מינייהו נקט וכ"נ דעת הש"ע. וראייתו אינה ראיה כלל דגזרי' אחיו אטו הוא היינו טעמא דאי שרינן לה לאחיו יש לחוש דאזיל איהו ומשבש לה דרגיל אצל אחיו אבל לגבי כהן ליכא למיגזר ועוד הא קיי"ל אין מדמין גזרות חכמים זו לזו וכ"ש שאין לבדות גזרות מדעתינו וכ"ש כאן שיש לחלק כמ"ש והראי' שהבאתי מסוגיין ראיה מבוררת היא וברוך העוזר לנו לקיים גירסת הספרים ודברי החכמים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:5:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:5:2:2)

**והוא שיהא הגט בסוף.** כתבו תוס' דף קח ע"ב בד"ה אלמא וכו' מגופא דסיפא ה"מ לאקשויי וכו' ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין וכו' ע"ש. ותימא ודאי כן הוא סברת המקשה שבמיאון אחר הגירושין אינה נאסרת להמגרש הראשון מחמת קידושי הראשון אלא מחמת גירושי האחרון נאסרת להמגרש הראשון דגביה לאו ביאת זנות הוי. והיינו דקאמר ר' יוסי והוא שיהא הגט בסוף וצ"ע. והמהרש"א כ' בתו' בד"ה אלמא וכו' הוא דחוק לומר תברא אמתני' דסוטה דליכא מאן דפליג עלה שאסור להחזיר גרושה שזינתה ע"כ. ול"נ שאין זה ברור דגרסי' בבבלי פ"ק דף יא ע"ב ור"י בן כיפר לאו בסוטה לית ליה ואפי' זנאי נמי מ"ט הויה ואישות כתיב בה. ונראה ומדברי הרי"ף והרא"ש האי ואפי' זנאי לרבנן קאמר דאינהו סברי במחזיר גרושתו בעינן דוקא שניסת ע"י קידושין אבל בזנות לא וקשיא להו מאי אשר הוטמאה הא בעילת היתר היא אלא ודאי קרא לרבות סוטה שנסתרה אתי ור"י בן כיפר סובר אפי' בעילת זנות נמי אוסרתה לכך כתיב אשר הוטמאה ועיקר קפיד קרא אבעילת איש אחר והא דכתיב והיתה לאיש אחר דמשמע הויה דוקא איצטרך להקיש הויה ליציאה כמפורש בכמה מקומות בש"ס דהוקשו הויה ויציאה להדדי דכתיב ויצאה והיתה א"נ ללמד דגירושין מתרת לאחר וגומרת כמפורש בקידושין בבבלי דף יג ע"ש. ועיון ברור הוא אף דמדברי רש"י ותו' לא משמע כן ע"ש. היוצא מכל זה דאיכא פלוגתא דתנאי גרושה שזינתה אי מותרת להראשון או לא. ומ"ש המהרש"א ועוד לעולא מא"ל וכי משום ששלשה בגיטין וכו' ע"ש נ"ל דלק"מ ודאי אינה נאסרת משום המיאון דה"ל כזנות אלא נאסרת מחמת גט השני כמ"ש בסמוך אלא דתו' סוברים שאין חילוק אפי' היה מיאון בתר הגט לעולם אסורה לבעל הגט וכגי' הירו' במתני' ואהא שפיר קשיא להו והשתא דקאמר עולא לעולם אינה נאסרת עד ששלשה בגיטין א"כ שפיר נאסרה אפי' המיאון אחר הגט השלישי דנראית כגדולה ואפי' המיאון שלאחריו נראה כקידושין גמורים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:6:2:1)

**מפני שעמדה עליו שעה אחת באיסור.** בבבלי פריך א"ה חליצה נמי לא תיבעי וכ"ת ה"נ והתניא רא"א חולצת אלא אמר עיפא טעמא דר"א לא ידענא. וכ' המהרש"א ויש לתמוה דלמא טעמו משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק דמהאי טעמא חולצת נמי בחיי האב לרבנן אע"ג דהוי ערוה דאורייתא וצ"ע ע"כ. ונ"ל הא דתניא דאר"א חולצת אף במגרש את היתומ' תני הכי וכן משמע לישנא דמתני' דתנן ור"א אוסר ולא תני ור"א פוטרה מן החליצה ומן היבום וכן מפורש בתוספתא דאקטנה קאר"א דחולצת ע"ש. והשתא שפיר פריך מ"ט חולצת הא אפי' אם יאמרו שמותרת לשוק אין כאן איסור וה"ל גזרה לגזרה דהא זה שעמדה עליו באיסור נמי דרבנן הוא ועיי' בחי' רשב"א ובבבלי בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:6:2:2)

**מודין חכמים לר' לעזר בקטנה וכו'.** כ' הרשב"א דף קט לרבנן יתומה בחיי האב ועדיין היא קטנה היא חולצת צרתה חולצת או מתייבמת וכ"כ הרי"ף אבל הראב"ד כ' צרתה נמי חולצת ולא מתייבמת דדוקא בגרושה עצמה דאינה אסורה ביבום אלא מטעם גזרה הוא דצרתה שריא אבל יתומה בחיי האב דערוה היה ודאי גזרינן צרתה אטו היא וכו'. ופלוגתא היא בירושלמי דגרסי' התם מודים חכמים וכו' עד וערוה פוטרת צרתה הנה שרבו שם המתירין ועוד שאפי' האוסרים לא אסרוה משום גזרה אלא משום צד קנוי ושאינו קנוי ועשאוה קנויה ומשויירת ואנן הא אסיקנא לקמן דקטנה קנויה ואינה קנויה ואפי' לר' שמיי יש מה נפשך בעריות ע"כ. וקשיא לי מנ"ל דפלוגתייהו דר"י ור"ל בצרת קטנה ואליבא דרבנן דלמא בצרת גדולה ואליבא דר"א וכדבעי מיניה רבא מר"נ כמפורש בבבלי דלפי הירושלמי דעיקר הטעם משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור ולא משום גזרה אזדא ליה פשיטותא דר"נ ע"ש. ונראה דדייק ליה מדמייתי תחלה הך ומודים חכמים וכו' ועלה קאמר צרתה מהו משמע דעלה קאי וממה שהעתיק הך ומודים וכו' משמע מפורש שכך דעתו. אבל תימא הוא איך לא ראה שבנוסחת הירושלמי הך ומודים מפורש במתני' ופירש הגמרא תחלה טעמא דר"א ובתר הכי מפרש מ"ט מודים חכמים ביתומ' בחיי האב ובתר דפריש לה למתני' מיבעיא צרתה מהו. מיהו פשטא דשמעתתא הכי רהיטא דביתומה בחיי האב פליגי דקאמר צד שקנה וצד שלא קנה בה כנגדו היתר בצרה והיינו ביתומה איכא צד שלא קנה בה מחמת קנינה אבל לפמ"ש דפליגי לר"א קשיא הא טעמו דאסור משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור מאי קנה ושלא קנה שייך הכא הא ודאי קנוי' לבעלה דבהיתירא החזירה ולא נאסרה אלא ליבם ואין בו שום צד היתר. אך עדיין י"ל מדמצריך ר"א חליצה ש"מ דס"ל דמ"מ מהני החזרה להקנותה גם ליבם וקנוי' ומשויירת היא לו ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה מפני וכו'. ומ"ש דאסיקנן קטנה קנוי' ואינה קנוי' וכו'. וא"ת דאף דקנוי' היא לגמרי מ"מ אין קנינה אלא מדרבנן ומדאורייתא מיהת אסורה וה"ל צרת ערוה דרבנן וי"ל היינו דקאמר ממ"נ צרתה מותרת מדאורייתא אינה צרתה שכבר גירשה ואין קנין קטנה כלום ומדרבנן קנוי' היא לגמרי וה"ל צרה גמורה ומותרת ועדיין הדבר צריך תלמוד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:6:4:1)

**ר' יודן בעי כמה וכו'.** עיי' בקונט' ואפשר לדחוק ולקיים הגירסא דקסבר ר' יודן הא דתנן בסיפא קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה תקנתן שחולץ לקטנה צרתה דהיינו החרש' ולא חיישי' להא שיאמרו שתי יבמות מבית א' אחת חולצת ואחת מתייבמת ועיי' לקמן בשמעתין. וקושית ר"י אדלעיל קאי דאמרו רב ור' יוחנן ביתומה ופוטר בחיי אביה שגירשה והחזירה צרתה אסורה אמאי יחלוץ נמי לצד הקנוי שביתומה זו מחמת נישואי עצמה ויכניס צרתה וה"ג ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן חולץ צד הקנוי שבה ופוטר צרתה אף הכא יחלוץ צד הקנוי שבה ויכניס צרתה. ופריך סתמא דש"ס על ר' יודן עד דאת מקשי על האמורא ר' לעזר דאמר לעיל שלא מצא חבר מי שמתיר צרת יתומה בחיי האב תיקשי ליה על התנא ר' ליעזר דאוסר צרת מחזיר גרושתו גדולה וה"ה בקטנה והצרה חולצת אמאי אין מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותהא צרתה מותרת כדתנן במתני' דהכא רא"א מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומשני לית יכול להקשות על ר"א דהא ר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ובש"א אין ממאנין אלא ארוסות וקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה כבר היתה נשואה אינה ממאנת עוד. וא"ת מאי פריך ר"י הא אף שיחלוץ לצד הקנוי שביתומה שהשיאה אביה והחזירה עדיין צרתה צרת ערוה דקיים צד הקנוי לאסור הצרה וי"ל לא עדיפא חליצת הקטנה לאסור הצרה דקנויה גמורה היא ועיי' ברשב"א דף קי ע"ב בד"ה כונס וכו' ואין זה צרת ערוה דהא אינה קנויה אלא מדרבנן ולא גרעה החליצה ממיאון. ולפ"ז צ"ל דס"ל לירושלמי לר"א דאוסר צרת מחזיר גרושתו הגדולה אוסר נמי בקטנה וכל זה סייעתא לפי' הרשב"א שכתבתי בתוס' בסמוך בד"ה מודין וכו' ועמ"ש בסוגין בסמוך הלכה ז' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:7:2:1)

**עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה.** פירש"י דף קיא ע"א עבר ובא על החרשת אחר שגירש את הקטנה נותן לה גט והותרה לשוק ממ"נ אי קטנה קנויה היא נפקא לה הך מרישא משום אחות אשה והך כניס' זנות בעלמא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר ייבם ע"ש. וקשה מ"ש דנקט אחר שגירש הקטנה הא אפי' אם בא עליה קודם שגירש נמי הותרה ממ"נ ואפשר לרבותא נקט אחר שגירש דהויא נמי אחות גרושתו אפ"ה הותרה ודוחק. ולפמ"ש לעיל בד"ה מודין וכו' בשם הרשב"א דהירוש' סובר קטנה קנויה ומשויירת קשיא למה הותרה הא ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה והכי פריך בבבלי וא"ל כר' נחמיה אתיא דסובר ביאה פסולה פטרה דהא בבבלי דייק מסיפא דאתיא דלא כר' נחמיה ע"ש וי"ל היינו דמשני מפני תקנתה כלומר לעולם קטנה קנויה ומשויירת והא דהותרה החרשת מפני תקנתה דאי לא שרינן אין לה תקנה לעולם אף ת"ק דר"נ סובר דביאה פסולה פטרה דהא דביאה פסולה אינה פוטרת אינה אלא משום גזרה כמפורש בבבלי פר"ג דף נ' ובתו' בסוגיין ובחרשת לא גזרו מפני תקנתה והם אמרו והם אמרו ול"ק מסיפא דהך דאמרו שהקטנה תמתין עד שתגדיל ולא מיפטרא בגט ש"מ דביאה פסולה אינה פוטרת כמפורש בבבלי בסוגיין היינו טעמא דקטנה יש לה תקנה משתגדיל וגזרו אביאה פסולה דאינה פוטרת. והבבלי סובר משום תקנתה אין להתיר איסורא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:7:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:7:3:1)

**אר"י זו דברי ר"ג וכו'.** בקונט' הגהתי דאר"י דליכא למימר מדתנן סתמא רג"א תמתין עד שתגדיל ותצא וכו' ולא תנן ותינשא דייק דסובר ר"ג המקדש אחות יבמתו נפטרה וכו' די"ל מתני' כמי שקידש בהיתר דמיא שהרי כבר קנויה היא לו במקצת ובהא אפשר גם ריב"ב מודה דהא בקידש בהיתר מודה ריב"ב דא"צ להמתין כמ"ש תוס' בבבלי לעיל פ"ב דף יח ע"ב אלא ודאי דר"י תני בברייתא מפורשת דר"ג סובר המקדש אחות יבמתו נפטרה אחות'. כתבו תוס' פ"ג דף כט ע"א בד"ה אי כר"ג וכו' אע"ג דקידושי קטנה דרבנן מ"מ הקלו בה מבבעלת מאמר דכנוסה היא אצלו קודם זמן גדולה והא דפריך מינה לעיל פ"ב אהא דר"מ אוסר לבטל מצות יבמין ור"ג שרי לבטל מצות יבמין אע"ג דהכא כנוסה אצלו מעיקרא מ"מ פריך אהא דר"מ חייש לספיקא ור"ג אפי' לודאי לא חייש ע"כ. הנה מ"ש דכנוסה היא אצלו קודם זמן גדולה. קשה טפי הל"ל שכן כנוסה אצלו קודם זמן נפילה דה"ל כמו כנוסה בהיתר דכ"ע מודים שדוחה הזיקה וכמ"ש בשם תוס' בסמוך. ומ"ש והא דפריך וכו' לא ידעתי מאי קשיא להו הא ודאי לא דמיא לגמרי למקדש בהיתר ואס"ד דסובר אסור לבטל מצות יבמין טפי אית לן למימר מלמדין אותה שתמאן כדי לקיים מצות יבמין דהא אין שום איסור דאורייתא במיאון אלא הרחקה בעלמא שיש לרחק מן המיאונין כמפורש בבבלי בפרקין מלומר שתמתין עד שתגדיל ותדחה מצות יבום לגמרי. ובבבלי בסוגיין גרסי' מ"ט דר"ג קסבר קידושי קטנה כי גדלה גדלי בהדה או דלמא קסבר המקדש אחות יבמה נפטרת וכו' אמר רב טעמא דר"ג דקסבר המקדש אחות יבמה וכו' אי בעל אין לא בעל לא ע"כ. מהכא משמע דמסברא קאר"י זו דברי ר"ג ומאן דגרס במתני' ותנשא לאו דוקא בנישואין אלא כל שגדלה גדלי בהדה. אך אין לשון הש"ס משמע כן ונ"ל דבהא פליגי מ"ד ותנשא סובר בבעילה סגי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא לשם קידושין בעל ומ"ד ותתארס סובר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים בעל וצריך לקדשה בפי' והיינו פלוגתייהו דרב ושמואל בבבלי בסוגיין ושמואל כר"י ודברי תוי"ט בד"ה תמתין וכו' איהו וכו' ע"ש וצ"ע. ובמ"ש מיושב קושית תו' דף קי בד"ה קסבר וכו' וא"ת ולשמואל וכו' ע"ש דקסבר שמואל ר"ג עד שתגדיל ותתארס קאמר דהא מתני' סתמא תנן עד שתגדיל. גם מה שמקשי' תוס' שם ומיהו קשה תיקשי לשמואל מרבנן דר"א דתניא ומודים וכו' החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו חולצת או מתייבמת דמסתמא בועל לשם קידושין דא"ל דאיירי שפירש שבועל לשם קידושין דא"כ היכי פריך מינה בהמדיר לרבא אלא ע"כ כשבועל סתם ולא מצי לאוקמי בשפירש דא"כ היינו החזירה כשהיא גדולה ע"כ. י"ל דאיירי בשאירסה כשגדלה וא"ל א"כ היינו החזירה כשהיא גדולה דבריי' זו ואצ"ל זו קתני דכשהחזירה כשהיא קטנה לא עמדה על היבם באיסור אלא זמן מועט משא"כ בשהחזירה כשהיא גדולה וסד"א בכה"ג. אף רבנן מודו לר"א שחולצת ולא מתייבמת. ואף דמסיק בבבלי דף קט דאין טעמא דר"א מפני שעמדה עליו באיסור רבותא מיהו איתא אי עמדה עליה באיסור זמן רב או זמן קצר ע"ש. והא דפריך מינה לרבא אין ראיה דהא רבא קאי התם אליבא דרב ושמואל כמפורש שם בפירש"י ולרב ודאי הך ברייתא דומיא דמתני' דהכא מוקי לה דאיירי בשבעל סתם ועי"ל דביתומה שגירשה והחזירה מודה שמואל דאפי' בבעל סתם סגי דודאי בועל לשם קידושין דדוקא בסתם קטנה שלא מיאנה סובר רב אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום ובועל לשם קידושין ושמואל סובר אין אדם יודע וכו' וטעמא דשמואל דאדם טועה וסובר קידושי קטנה מיתלא תליא וכי גדלה גדלי בהדה אבל ביתומה שגירשה והחזירה ליכא למטעי דגרסי' בבבלי דף ק"ח אר"י אמר שמואל חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם שמשוה מדותיו בקטנה כר"א ש"מ שמואל כר"א ס"ל דאמר אין מעשה קטנה כלום ואינו זכאי לא במציאתה וכו' וכן מפורש בברייתא התם א"ר נראין דברי ר"א מדברי ר"י שר"א השוה מדותיו. והיכא דא"ר נראין הכי ס"ל. והשתא קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה מעיקרא זכה בכולן וכשהחזירה אינו זכאי בכלום אי לאו צורבא מרבנן הוא ודאי מישאל שאל לחכמים מ"ש מעיקרא דזכה בכולן ומ"ש השתא דאינו זוכה ויגידו לו שאין מעשה קטנה כלום ובראשונה שזכה בכולן היינו דמעשה אביה קיימין וכיון דיודע שאין מעשה קטנה כלום בועל לשם קידושין אבל בסתם קטנה אע"ג דאינו זוכה בכלום סובר דטעמא משום דמיתלא תלויין הקידושין. והא דאמרי' בבבלי כתובות אלמנה ניזונת דף ק' לימא רב דאמר כר"א ושמואל כר"י ומשני אליבא דר"א כ"ע לא פליגי כי פליגי אליבא דר"י וכו' ע"ש וכתבו הרי"ף והרא"ש הא דקאמר אליבא דר"א כ"ע לא פליגי היינו דלית הלכתא כוותיה ש"מ דשמואל לית ליה דר"א. דבריהם תמוהים לי מנ"ל דלית הלכתא כר"א דלמא ה"ק אליבא דר"א כ"ע לא פליגי דאף ליוצאת בגט לית לה כתובה ולא פליגי אלא אליבא דר"י וכן מצינו בהרבה מקומות בש"ס. ותדע מדפריך לימא שמואל כר"י ורב כר"א מאי קושיא אימא ה"נ וכי תימא דקשיא ליה לימא רב הלכה כר"א ושמואל הלכה כר"י הא רב ושמואל לאו בדינא פליגי אלא בגירסת המשנה פ' אלמנה פליגי כמפורש שם רב תני שניי' ושמואל תני ממאנת ומשני שמואל מוקי למתני' כר' יהושע ורב אפי' לר"י סובר דלית לה כתובה וא"כ מתני' דתנן ממאנת ולא תני יוצאה בגט אמאן תרמיי' לכך תני שנייה אבל לעולם תרווייהו כר"א ס"ל להלכתא. והא דמביא הרי"ף ראיה מברייתא דפ' האשה רבה דלב"ש וב"ה יורש אדם אשתו הקטנה אין משם ראיה דטפי אית לן למסמך אברייתא זו דאמר רבי נראין דברי ר"א וקיי"ל הלכה כר' מחביריו ושמעינן מינה דקסבר ר' דלא פליגי ב"ש וב"ה בהכי. וראייתו מהא דהעיד ר"י בן גודגדא על קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה. אפשר לומר בקטנה שהשיאה אביה איירי דומיא דרישא דהעיד על חרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ואלו חרשת שהשיאה אביה אינה אוכלת בתרומה גזרה שמא יאכיל חרש בפקחת כמפורש בבבלי שם וריש פ' חרש. ואף שדברי' אלו צריכין ביאור רחב להעמידם כאשר הארכתי בחידושי לא מנעתי לכתוב מקצתן ישמע חכם ויוסף לקח:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:7:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:7:4:1)

**רבי יהושע אומר אי לו על אשתו וכו'.** עיי' פי' בקונט'. וקשה ר"ז גופיה מעיקרא הקשה לר' חגיי שאין לשון אם מיאנה שייך בדר"א איך לא הקשה כן לנפשי' וי"ל ר"ז ה"ק הלכה כר"י ואף ר"י מודה לר"ג אם מיאנה וכו' ור' הילא מקשה א"כ טפי ה"ל למימר הלכה כר"ג ור"י לכך מסיק דהלכה כר"ג. ור"י מודה לר"ג וכו' אבל לית הלכתא כר"י. אך תימא מי לא מודה ר"ג שאם ירצה להוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה דרשאי וכ"ש הוא שהרי בזה מקיים מצות יבמין וצ"ע. ועיי' בבבלי פ' ד' אחין דף כט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:8:2:1)

**לית יכיל בגין דר"מ וכו'.** בבבלי דף קי ע"ב איתא נמי להא דרב דקאמר הקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ וקשה הא גרסי' בבבלי פ' מ"ח דף ק"ה ע"ב אר"י אמר רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל חכמים אומרים איש כתוב בפרשה ואשה בין גדולה בין קטנה ע"כ משמע דס"ל כחכמים דאשה אפי' קטנה א"כ למה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מיד. וא"ל דמודו חכמים לכתחלה צריכה להמתין עד שתגדיל משום חשש איילונית דהא אף ר"מ בדיעבד מתיר דתנן התם הקטנה לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה וכתב תו' שם ובפרקין דף קי שגירסה זו נכונה ואפשר לומר דרב לא כר"מ ולא כחכמים ס"ל אלא כדמסיק בבבלי שם והלכתא עד שתביא שתי שערות ואפשר דאפי' בדיעבד פוסל דסובר מקשינן אשה לאיש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:8:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:8:2:2)

**כמה דתימר תמן יחלוץ וכו'.** בקונט' פירשתי דסובר קטנה וחרשת שוין בקנינן. וקשה א"כ קשיא מתני' דתנן אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה לכך נ"ל דסובר הירוש' חרשת קנויה ואינה קנויה וקטנה קנוי' ומשויירת וא"ת א"כ למה יוציא החרשת בגט תיתיב גבי' ממ"נ אי קנוי' הא קנוי' ואי לאו קנוי' היא הא נכרית בעלמא היא וכן פריך בבבלי וי"ל היינו קושית המקשה ומשני לא מצינו שתי יבמות וכו' וא"ת אף לרב דאמר כונס החרשת ומוציאה בגט נמי קשיא וכי מצינו וכו' כדפריך בסמוך ואין תירוץ הש"ס מספיק דמאמר לזה וכו' איהו לא קעביד מידי והחליצה והגט ממילא אתיין אבל הכא אנן הוא דמורין ליה שייבם ויחלוץ וי"ל הכא כי כונס החרשת בדין כנסה מטעם ממ"נ וכמ"ש אלא שמוציאה קודם חליצת קטנה שלא יאמרו שתי יבמות וכו' וא"ת הא לגירסת הירושלמי במתני' בסיפא בא על החרשת לא פסל את הקטנה חזר ובא על החרשת פסל את הקטנה שמעי' דקטנה קנוי' ואינה קנוי' וחרשת קנוי' ומשויירת וכמ"ש הרשב"א והמהרש"א וי"ל כי היכי שמגיהים רש"י ותו' בבבלי במתני' וגורסי' פוסל את הקטנה ה"נ יש להגיה בירושלמי מיהו מדפריך בסמוך אפי' לא בא על הקטנה וכו' מוכח דגרסי' לא פסל את הקטנה דאי גרסי' פסל ה"ל למפרך ארישא אפי' לא בא על החרשת וכו' ויותר נ"ל לכך לא פסל את הקטנה כיון דאין החרשת צריכה גט שהרי לעולם באיסורה קאי שלא להתייבם משום ביאת הקטנה ושלא להנשא לזר משום זיקה שקנויי' ומשויירת מאי קאמרת שמא תמות הקטנה ודאי מותרת להנשא להיבם ולא לאיש זר אבל ביאת הקטנה פוסלת החרשת דקטנה בעי' גט ויאמרו שתי יבמות מבית אחד אחת מתייבמת ואחת צריכה גט ובזה מיושב קושית הרשב"א ומהרש"א א"נ י"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' יבום שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת שהקטנה ראויה לאחר זמן לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחלה וא"ת ל"ל הך טעמא לימא שהקטנה קנוי' ואינה קנוי' כמפורש בש"ס וכן מקשי הרשב"א והלח"מ ע"ש וי"ל לשיטתי' אזיל דסובר דליתא להא דרב דאמר כונס את החרשת וכמ"ש הה"מ שם וכדעת הרי"ף וליתא נמי להך ברייתי דמייתי רב ששת ראיה מינה א"כ אין הכרע בדבר אי קטנה קנוי' ואינה קנוי' והחרשת קנוי' ומשויירת או איפכא ומירושלמי נראה דקטנה קנוי' ומשויירת וכמ"ש לעיל בתו' בד"ה מודין וכו' לכך צרי' להך טעמא ותימא שלא הרגישו הרשב"א והלח"מ והמהרש"א בזה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:11:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:11:2:1)

**אפי' לא בא על הקטנה וכו'.** וא"ת הא נפקא מיניה אלו לא בא על הקטנה היה מותר בחרשת עד שתגדיל הקטנה ותחלוץ ועכשיו אסור בה מיד וי"ל לשון פסל את החרשת משמע דבלא"ה שריא ליה לעולם דומיא דאינך ועמ"ש בסמוך בד"ה שאלו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:11:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:11:2:2)

**שאילו לא בא על הקטנה ומתה היה היבם מותר בחרשת וכו'.** וקשה הא תנן לעיל פ"ג הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת שכל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת נפילה אסורה עליו עולמית וי"ל שאני הכא דנישואי רבנן נינהו והקילו בה רבנן ותדע דהא רב קאמר לעיל שכונס את החרשת אע"ג שאסור לקיימה נמצא שאין אני קורא יבמה יבא עליה בשעת נפילה שהרי אסורה היא לו אלא הואיל מדרבנן היא לא החמירו בה. אך אינה ראיה כל כך דהתם הקילו מפני תקנת החרשת אבל הכא שכבר הותרה ע"י ביאתה מה לנו להקל ועמ"ש בסמוך בד"ה לשעבר וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:13:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:13:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:13:3:1)

**לשעבר אבל לכתחלה לא.** כ' הרמב"ם פ"ה מה' חליצה בא היבם תחלה על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה פסל את החרשת ומלמדין הקטנה שתמאן והחרשת יוצאה בגט וכ' הראב"ד בהשגות לא אמרו זה אלא כדי שתקיים מצות יבום שהוא מן התורה ולעולם יתרחק אדם מן המיאונין ועוד דהא איתא מ"ד ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו ע"כ. והרב בלח"מ האריך להחזיק קושיא הראשונה של הראב"ד ע"ש ובהרא"ש בפרקין ול"נ דלק"מ דודאי בכולן איכא מצוה דאם לא תמאן צריכה הקטנה גט ואיכא למיחש שיאמרו שתי יבמות מבית א' אחת מתייבמת ואחת יוצאה בגט או שיאמרו שניהם צריכים גט וכה"ג אמרינן לעיל בסוגיין לא מצינו וכו' וכן מפורש בבבלי בהרבה מקומות במכלתין. ותדע דקשיא אף לפי סברת הראב"ד מ"ש בסיפא דאר"א הקטנה תמאן. ואי משום דגדולה וקטנה בחדרו וכמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד אין כל זה מספיק דהא מיהת כבר נתקיים מצות יבום בביאה הראשונה ועכשיו יגרש שניהם אלא ודאי דכך מצותו כדי שלא יאמרו שתי יבמות מבית אחד וכו' וכמ"ש בסמוך. ומ"ש הלח"מ שדברי הראב"ד צ"ע להבינם ודחק הרבה ליישב דבריו ע"ש נ"ל דלק"מ וכצ"ל ועוד דהא אתיא כמ"ד ממאנת וכו' ואין זה אלא טעות המעתיק שהקדים אות יו"ד לתי"ו וזה ברור וכוונתו מבוארת מדמצריך הרמב"ם לחרשת גט ש"מ דסובר דמיאון לא מהני אלא לביאת היבם אבל לא לזיקה וקשיא ליה דאתיא כמ"ד ממאנת למאמרו ולא לזיקה והרמב"ם גופא כתב פי"א מה"ג שממאנת אף לזיקה גם בסמוך גבי גדולה וקטנה כ' שהגדולה מותרת לאחר המיאון ש"מ דסובר דממאנת אף לזיקה. וזו היא בעצמה קושית הרשב"א בחי' סוף פרקין מביאו הכ"מ שם. והלח"מ תי' קנין הגדולה הוי קנין גמור הלכך אמרי' דאתי מיאון דרבנן ומבטל ביאת קטנה שהיא דרבנן אבל לעיל לא אתי מיאון דרבנן ומבטל ביאת הקטנה לקיים החרשת דרבנן ע"כ ע"ש. ותימא אם סמכינן אמיאון זה להתיר הקטנה לשוק למה לא יועיל המיאון להתיר החרשת ועוד בשתי' קטנות כתב הרמב"ם שם הלכה כ"ו אבל מלמדין את השנייה שתמאן ויקיים זה יבמתו הקטנה שנבעלה תחלה ע"כ לכך נ"ל דהיינו טעמא שהגדולה שבעילתה קונה קנין גמור וכמ"ש הרמב"ם והכל יודעין שהוסיף היבם בקנינו מה שלא נפסל ע"י החרשת לכך א"צ להוציאם משא"כ בחרשת וקטנה שפסלה הקטנה כל הקנין שהיה ליבם בחרשת שביאת קטנה מעולה מביאת החרשת וכמ"ש הרמב"ם שם הלכה כ"ז הלכך החרשת צריכה גט. מיהו עדיין צריך תלמוד מאין יצא לו להרמב"ם לחלק בזה. וזה שכתב הרמב"ם הלכה כ"ד היה אחת חרשת ואחת קטנה אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכיצד תקנתן מלמדין את הקטנה שתמאן וכונס את החרשת וכו' ע"ש. קשה הא אף ר"א לא קאמר שתמאן אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא וכמ"ש בקונט' וי"ל דזהו כדיעבד שלא לעגן את החרשת לעולם א"נ הרמב"ם מפ' הא דאמרי' הכא לשעבר הא בתחלה לא היינו טעמא דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פרקין בש"א אין ממאנין אלא ארוסות אבל לא נשואות וקטנה זו נשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי הלכך דוקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחלה. ומכאן קשיא לי אמ"ד לעיל בריש פרקין דף מ"ו ע"ב הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש אין מיאוניה מיאונין והכא מוכח דמיאוניה מיאונין ועמ"ש שם בתו' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:13:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:13:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:13:3:2)

**דר"מ היא.** בקונט' הגהתי דלא כר"מ היא. דגרסי' בבבלי בסוגיין לימא מתני' דלא כר"מ וכו' אפי' תימא ר"מ כי אר"מ גדולה לקטן וקטנה לגדול דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא אבל קטן וקטנה דכי הדדי נינהו לא אמר ופריך בא על יבמה גדולה תגדלנו בא שאני והא תגדלנו קאמר אלא מחוורת' דלא כר"מ ע"כ. וקשה אמאי לא פריך מרישא דתנן יגדלו זה עם זה אטו בשעה אחת נולדו דכליא שנת י"ג ליבם ושנת י"ב ליבמה ביום אחד ואי אין שניהם כלים ביום אחד נמצא שגדול בא על קטנה או קטן על גדולה ואף שמסיפא דייק טפי שפיר הא קיי"ל דעדיפא למפרך מדיוקא דרישא ולא ממה שמפורש בסיפא. עוד גרסי' בבבלי בסוגיין קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי היא אמר אביי אמר קרא יבמה יבא עליה כל דהו רבא אמר בלא"ה נמי לא מצית אמרת וכו' ע"ש. וקשה הא תנן לעיל פ' האשה שהלך בן ט' שנים ויום אחד פוסל ע"י אחין וכו' משמע דוקא בן ט' הא פחות מבן ט' אינו פוסל ואס"ד דמקרא יבמה יבא עליה מרבינן אפי' פחות מבן ט' אמאי לא לפסול ואי משום דכתיב ואם לא יחפוץ האיש ממעטינן קטן ובן ט' דפוסל מדרבנן הוא כמש"ל פ"י ה"י א"כ קרא יבמה יבא עליה מאי אהני לן וכ"ת דאיצטרך קרא דאין ביאת הקטן ביאת איסור הוא אע"ג שאינו בר הקמת שם למה לי קרא הא אפי' בכל עריות ליכא איסור דאורייתא בביאת קטן פחות מבן תשע ובן תשע בר הקמת שם הוא כדמשמע בכמה דוכתי וראיתי להמהרש"א שהרגיש במקצת ואין תירוצו מכוון לפמ"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:2:1)

**אלא כן אנן קיימין בסתם וכו'.** בבבלי גרסי' ר' יוסי אומר נסתרה לאלתר לא נסתרה אפי' לאחר כמה שנין. משמע דבנסתרה פליגי מיהו אפשר לומר דמאי דקאמר הכא בסתם נמי פירושו שנסתרה אבל לא ידעינן בודאי דבעל וכ' תוס' לא נסתרה כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה דר"מ ס"ל לא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ולא יבעל וכו' ע"ש. וכ' המהרש"א ובספרים מדויקים ראיתי שהגיהו כך ואע"פ שלא נכנסה לחופה ר"מ וכו' ור"ל אע"פ שלא נכנסה לחופה סובר ר"מ דלא מוקים היינו כההיא דהכא ביבמה שאין שם כניסת חופה ע"כ. ותימא א"כ בטלת לר"מ כל טענת בתולים שהרי היא נאמנת לומר לארוס נבעלתי דהא אין לך ארוסה פחות משלשים יום דתנן נותנין לבתולה שנים עשר חדש ועוד הא תניא כלה בלא חופה אסורה לבעלה כנדה וכי נחשדו ישראל על כך למיעבד איסורא וכ"כ הרשב"א וכי במקום איסורא לא מוקי איניש נפשיה ועוד לפ"ז לא דמיא ליבמה דהיתירא היא משא"כ התם דאיסורא איכא. וגי' המהרש"ל עיקר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:2:2)

**מהו שיהא נאמן לומר על דר"מ וכו'.** ותימא הא אפי' לומר על בנו שהוא ממזר נאמן כדתנן פ"ד דקידושין כ"ש לעשותו שתוקי ודוחק לומר דמיבעיא ליה אליבא ת"ק דמתני' דקידושין דס"ל דאינו נאמן ולא אליבא דר"י דא"כ ה"ל לפרושי הכי בהאיבעיא ואפשר לומר דקים ליה דת"ק דפליג אר' יהודה וסובר דאינו נאמן לומר אבנו שהוא ממזר הוא ר"מ ועי"ל דהכא אפי' ר' יהודה מודה דאינו נאמן דהא לפי דבריו מכחיש החזקה דחזקת כל כנוסה בחזקת בעולה אבל נאמן לומר שבנו ממזר במקום שאינו מכחיש החזקה. ונפקא מינה בין הנך תרי שינוייא דלתירוצא קמא לדידן דקיי"ל כר"י דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר אף כאן נאמן וניחא שהשמיט הרמב"ם דין זה אבל לתי' בתרא קשיא הא גם באמרו בני זה ממזר מכחיש חזקת האם שהיתה בחזקת כשרות וי"ל דאיירי שהיתה אנוסה. אלא הא דקיי"ל לר"י לומר שבנו הוא בן גרושה ובן חלוצה קשיא דמכחיש חזקת עצמו ואשתו ויש לחלק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:2:3)

**וא"ר לעזר דר"מ היא.** בבבלי בסוגיין איתא נמי א"ר יוחנן ר"מ היא. וקשה הא אוקימנא רישא יבם קטן וכו' דלא כר"מ וקשיא רישא רבנן וסיפא ר"מ וי"ל יבם קטן וכו' לאו רישא דיבמה שאמרה תוך שלשים היא ודוחק:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:2:4)

**וא"ר לעזר ל"ש אלא אצלה הא אצל צרתה לא.** משמע אפי' בתוך שלשים אינה נאמנת אצל צרתה מדפשטינן מינה שאינו נאמן לר"מ לחוב את בנו לומר שלא בעל תוך שלשים דאי לאחר שלשים אין בין ר"מ וחכמים כלום ולמה מיבעיא ליה לר"מ אלא ודאי דאפי' תוך שלשים אינה נאמנת אצל צרתה דכל כנוס' בחזקת בעולה כמ"ש בקונט'. וזה סתירה לדעת תוס' דף קיב שאוסרים הצרה עד לאחר ל' יום אם שניהם מודים שבעל ע"ש. אבל בזמן ששניהם מודים אפי' לאחר ל' נאמנים לאסור הצרה. מדלא מסיים גם סיפא דמתני' ובזמן שהוא מודה וכו' ועלה ה"ל לר' לעזר למימר ל"ש אלא צרתה ש"מ דבשניהם מודין אף הצרה אסורה. וכן משמע לשון הש"ס בסמוך שניהן יכולין לעקור החזקה ושריא לעלמא בלא גט ה"ה שנאמנים לאסור הצרה ועיי' ברא"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:1)

**שניהן יכולין לעקור החזקה.** כתבו תוס' דף קיב בד"ה היא אומרת וכו' ומיהו י"ל דאיהי נמי בעיא גט אפי' שניהם מודים שלא בעל והא דנקט והוא אומר בעלתי וחזר ואמר וכו' ה"ה אפ' לא אמר בתחלה בעלתי אלא לאשמועינן דאפ"ה כופין אותו לחלוץ ע"כ. ותימא מדקאמר שעוקרין החזקה ש"מ דנאמנים ואינה צריכה גט. וכ"מ בירוש' קידושין פ"ג דמדמי ליה לסמפון דקידושין אם שניהם מודים שלא נתקיים התנאי נאמנים והקידושין בטלים וא"ל דאיירי ששניהם מודים תוך שלשים דא"כ אינן עוקרין החזקה. ועמ"ש בסמוך דאפי' נגד הצרה נאמנים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:2)

**הוא אמר גט אשה וכו'.** כ' המהרש"א דף קיב ברש"י בד"ה אר"א וכו' וקשה לר"א ע"כ הא דקתני בסיפא בזמן שהוא מודה כופין איירי בשאמר מתחלה לא בעלתי א"כ לא שייך לומר שנתן גט לביאתו וקשיא עד שכופין לחלוץ וכו' וי"ל איידי דתני ברישא כופין לחלוץ תני סיפא כופין לחלוץ ע"כ. ותימא וכי משום איידי תנא היתירא במקום איסורא דהא בסיפא לדבריו חובה הוא לכפותו ליבום ולא לחליצה. ונ"ל ודאי סיפא איכא לאוקמי בשגט יבמין יוצא מתחת ידה והא דלא מוקי נמי רישא בכה"ג דא"כ צ"ל דאומר בעלתי אחר גט יבמין ועביד איסורא פשיטא דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע אבל בסיפא דאמר מעיקרא לא בעלתי ניחא וזה ברור לענ"ד ועיי' בחי' הרשב"א בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:3)

**ר"י בעי לאחר ל' יום וכו'.** עיי' פי' בקונט'. וא"ת ולמה לא קשיא ליה לר' יוסי ארישא וכדמקשה בסמוך דאפילו למשנה אחרונה אין כופין לחלוץ וי"ל קסבר ר' יוסי למשנה אחרונה כל שנותנת אמתלא לדבריה כופין אותו לחלוץ הלכך לא קשיא ליה רישא אלא מסיפא הוא דקשיא ליה וצריך לאוקמי בשהגט יוצא מתחת ידה. ומכאן סייעתא לדעת רש"י דסובר למשנה אחרונה כופין לחלוץ וכמ"ש. ועמ"ש לעיל פי"ב ה"ז בד"ה כללו וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:4)

**פשיטא דהוא מעלה לה מזונות וכו'.** נראה בתוך שלשים איירי דאי לאחר ל' מאי קמיבעי' ליה אם יורש נכסי אחיו פשיטא דיורש דהא איכא חזקה דמסייעא ליה וקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות כ"ש דמוציאין ממון ע"פ חזקה והכחשתה כמאן דליתא והא דמבעיא לן בהיא אומרת נבעלתי וכו' מהו שיירשנה דמספקא לן אי מהני הודאתו ובהוא אומר בעלתי וכו' פשיטא לן שמעלה לה מזונות אע"ג לפי דבריה שאומרת שלא נבעלה אין לה מזונות יש לומר בסיפא הודאתה לחייב אחרים דהיינו יורשי' אמרינן הודאתו עדיפא אבל ברישא הודאתו לחייב עצמה מהני הודאתו אע"ג דגם הודאת' לחייב עצמה שאין לה מזונות אין זו הודאה לחובתה דהא לפעמים מעשה ידיה עדיפי ממזונותיה אע"ג דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה מ"מ אית לה איבה. והנה זה כמה נסתפקתי תובע ונתבע שכפי טענת התובע נפט' הנתבע וכפי טענת הנתבע יצא חייב הדין עם מי ועלה בדעתי לפשוט ספיקא דידי מהכא דהא לפי דברי האשה אין לה מזונות אפ"ה שמעינן לדברי הבעל ויש לה מזונות אך לפמ"ש עדיין הספק במקומו עומד. וא"ת למה יעלה לה מזונות ליהוי כטענו בחטים והודה לו בשעורים דפטור דשעורים לא תבע ה"נ איהי לא תבעה מזונות וי"ל דהתם הטעם משום מחילה דאמרי' מסתמא מחל לו השעורים אבל הכא ודאי לא מחלה לו מזונות אלא דאומרת שלא נתחייב לה מזונות כיון שלא בא עליה ועכשיו שמאמינים לו שבעל חייב במזונותיה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:5)

הדרן עלך פרק בית שמאי