## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 4

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:1:1)

**החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת.** כתבו תו' הא דלא נקט החולץ למעוברת כדנקט בגמרא משום דרבותא הוא אע"ג דלא הוכר העובר בשעת חליצה ונראה חליצה מעולה אפ"ה לא פסלה כשהוולד של קיימא ובגמרא נקט למעוברת לרבותא אף דהוכר העובר כיון שהפילה חליצה מעלייתא היא ע"כ ולפום סוגיין לק"מ דמתני' אתי לאשמועינן דאסור לחלוץ למעוברת וא"ת הא מסיפא שמעינן דלא תחלוץ עד שיהא לה ג' חדשים י"ל אי מסיפא ה"א דנקט לא תחלוץ אטו לא תתייבם א"נ כן דרך התנא לאשמועינן אגב אורחא בקיצור מה דתנן במקום אחר כמ"ש תוס' ריש ברכות. והא דנקט בבבלי בגמרא החולץ למעוברת לרבותא לריש לקיש דאמר צריכה חליצה מן האחין קמ"ל אע"פ שיודע שהיא מעוברת ולא היתה כוונתו בחליצה זו רק לפטרה אם יהיה הוולד נפל אפ"ה צריכה חליצה. ומ"ש תוס' עוד שם ונמצאת מעוברת בחולץ תוך ג' חדשים איירי דומיא דסיפא הכונס יבמתו דאיירי תוך ג' דאי לאחר ג' חדשים אמאי חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברות ניכר לשליש ימיה וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי ה"ל למיעב' וכה"ג אמרי' בשבועות פרט לאנוס שלא בשעת וסתה ע"כ. ותימא למאן קאמרו הכי אי לר"ש דתנן לקמן פ' האשה רבה ניסת ע"פ עדים מותרת לחזור לו ופטור' מקרבן דמאי ה"ל למיעבד א"כ ה"ל להביא ראיה ממתני' דלקמן דמפורש דפטורה לר"ש ולא ה"ל להביא ממרחק ראייתם ואי לרבנן דפליגי אר"ש הא אינהו מחייבין קרבן במאי ה"ל למיעבד דהתם שהיה לה למידק ולחקור כ"ש כאן שהי' לו להמתין עד אחר תשעה חדשים. משא"כ שם אי לא תסמוך על העדים עד אן תוחיל ותתעגן. גם עיקר ראיית' מהאי דשבועות קשיא דהתם ודאי אנוס הוא דשלא שעת וסתה הוא וכי נאמר שלעולם לא יבעול ומאי ה"ל למיעבד משא"כ כאן ולכך לא הביא בבבלי פ' האשה רבה ראיה מהאי דשבועות וגם בשבועות לא קאמר הגמרא דר' אושעי' אתיא כר"ש. וכ"מ בדברי הרמב"ם פ"ה מה' שגגות שכתב בניסת ע"פ ב"ד חייבת בקרבן. ובבא על אשתו ופירס' נדה שלא בשעת וסתה פטורה מקרבן וי"ל דלא דמיא מאי ה"ל למיעבד דהכא להאי דפ' האשה רבה דהתם לא טרידא בדבר מצוה דאשה לא מיפקדא אפריה ורביה אבל הכא דטריד במצות יבום פטור כדאמרינן בבבלי פסחי' פ' א"ד דף עב א"ר יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור. אך קשה לישנא דמאי ה"ל למיעבד לא שייך הכא ועוד הא אמרי' שם בפסחים בסמוך לוסתה אפי' ביבמתו חייב כיון דלא רמיא מצוה עלי' א"כ ה"נ כיון דיש לו להמתין עד אחר ט' חדשים כמאן דלא רמיא מצוה עליה דמיא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:2:1)

**שלא תהא צריכה כרוז לכהונה.** וקשה למה לא קאמר כשישא קרובותיה כדתנן במתני' החולץ ליבמתו ונמצאת מעובר' מותר בקרובותי' ויאמרו קרובת חלוצתו מותרות דאיכא שמע בחליצה ולא שמע שילדה אח"כ וא"ל קרובת חלוצתו גופא מדרבנן גזרה אטו קרובת גרושתו ואין גוזרין גזרה לגזרה הא חלוצה דאסורה לכהן נמי מדרבנן גזרה אטו גרושה וגזרינן ולהאי טעמא אף בחללה וגרושה איכא למגזר. וקושיא זו קשיא נמי לבבלי דף מא ע"ב ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:3:1)

**חלץ תוך ג' חדשים מהו.** בבבלי ריש פרקין פליגי בה ר"י ור"ל ור"י אמר אין צריכה חליצה מן האחין. וא"ת למה לא פריך עליה ממתני' קטנה שחלצה כדפשטינן בסמוך וי"ל דבבבלי דף קה ע"ב גרסי' קטנה שחלצה וכו' אר"י אמר רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש. וכיון דמדאורייתא אין חליצת קטנה כלום ודאי דצריכה חליצה אחרת. ואף להרשב"א שכתב הא דקטנה אינה חולצת לר"מ אינו אלא מדרבנן נמי ל"ק דס"ל דר"מ גוזר קטנה אטו קטן לפיכך תחלוץ משתגדיל משא"כ בחולץ למעוברת. אך קשה לשיטתו דטעמא דר"מ דגוזר קטנה אטו קטן למה ליה לרבא למימר שם בדף קה הילכתא עד שתביא ב' שערות וכר"מ פשיטא הא קיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו כמפורש בבבלי בכתובות דף ס' וליכא מאן דפליג עלה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:3:2)

**דר"מ היא.** לפי מאי דמסיק בסמוך דטעמא דר"מ שמא תמצא איילוני' ופירשתי בקונט' דקטנה אינה חולצת משום חשש צרתה קשה הא אמרי' בירושלמי פ"ק דף ב' דאר"מ כל שאין את מייבמנו אין את מייבם צרתו ולדידי' צרת איילוני' אסורה א"כ מה חשש איכא בחליצת קטנה אם תמצא איילוני' צרתה נמי מותרת לשוק וי"ל הא דקאמר צרת איילוני' אסורה היינו להתייבם אבל חליצה בעיא. וכן משמע בירושלמי לעיל פ"ג דף יא דתנן ג' אחין נשואים ג' נשים נכריות ומת א' מהן ועשה בה א' מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ופריך שנייה למה לא מתייבמת ומשני ר"ל דר"מ היא דאמר כל שאין את מייבמנו וכו' ש"מ אע"ג דאין מייבם צרתה מ"מ בעי חליצה ואף שיש לחלק דבפ"ג אף בעלת המאמר בעיא חליצה הלכך גם צרתה צריכה חליצה משא"כ באיילונית מ"מ נראה שאין לחלק כדמוכח מסוגיין. אבל רש"י פי' בפ"ק דף יב אהא דא"ר אסי צרת איילונית אסורה וז"ל צרת איילונית הרי שהיה נשוי שתי נשים והאחד איילונית ומת בלא בנים שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה ע"כ ולא ידעתי מנ"ל הא דצרתה פטורה מן החליצה ואי מהא דקאמר שם בבבלי זו היא דאיסור נפילה גרם לה צרתה בעיא חליצה איילונית אפי' חליצה לא בעיא מ"ט הא דאורייתא הא דרבנן אין מכאן ראייה דדחיי' בעלמא היא ולפי המסקנא דמחלק בין הכיר בה לשלא הכיר בה מודה רב אסי דזו היא למעוטי צרת איילונית דשריא והיינו שלא הכיר בה ומודה נמי רב אסי דצרת איילונית צריכה חליצה דמה לנו להרחיק פלוגתייהו דרב אסי ור"י. ולעשות מחלוקות בין התלמודיי' הבבלי והירושלמי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:3:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:3:3)

**שמא תימצא איילונית.** כ' תוס' דף קה ע"ב בד"ה קטנה וכו' ומיהו בירושלמי גרסי' בסדר המשנה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה משמע דסובר דמקיש ר"מ אשה לאיש היינו מדרבנן אבל לר' יוסי חולצת לכתחלה ע"כ. ותימא ודאי הירושלמי לית ליה כלל דר"מ אית ליה היקישא דא"כ למה ליה טעמא שמא תמצא איילונית תיפוק ליה מהיקישא או מטעם גזרה וכמ"ש לעיל בסמוך בשם הרשב"א וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:4:1)

**ר"י בעי חלץ לה מעוברת והפילה.** וא"ת מאי קמיבעיא ליה תפשוט ממתני' דקטנה שחלצה וכו' כדפשיט בסמוך וכ"ש דזו בשעת חליצה ודאי לא היתה ראויה לכך משא"כ קטנה וי"ל ר' יודן ס"ל דטעמא דר"מ משום דמקיש אשה לאיש וגזרה קטנה אטו קטן וליכא למפשט מידי וכמ"ש לעיל בסמוך בד"ה חלץ וכו' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:4:2)

**יכול תהא זקוקה ליבם ת"ל ולא ימחה וכו'.** כ' תוס' בפירקין דף לה ע"ב בד"ה והא לית ליה כיון דהפילה לבסוף אבל בר קיימא לא א"נ כשהוא בר קיימא נפקא לן מלהקים לאחיו שם ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה שאין שמו מחוי ע"כ ותימא שלא הביאו הירושלמי דמפורש דמלא ימחה נפקא לן בן קיימא וע"ק למה הפכו הסדר והביאו תחלה קרא להקים לאחיו שם דכתיב בתר קרא ולא ימחה שמו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:5:1)

**אף בחליצה כן.** וקשה הא לא דמיין להדדי בשלמא בביאה כדאמר טעמא שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם גם הביאה באיסור היתה משא"כ בחליצה כיון דאיגלי מילתא למפרע דלא היה הולד בן קיימא אינה צריכה חליצה אחרת וי"ל ס"ל לר' יודן כדתני ר' הושעי' מאן יבמי את שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ וכ"ה בבבלי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:6:1)

**כמה דאת אמר תמן בן הוא למפרע וכו'.** וקשה שאני לעניין יבום דכתיב ולא ימחה שמו מישראל ונפל שמו מחוי. ואפי' מעוברת בן קיימא נמי ממעטינן מדכתיב להקים לאחיו שם בישראל ואינו פוטר עד שיצא לאויר העולם משא"כ לענין ירושה י"ל דעובר נמי זוכה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:6:2)

**ובלבד שכיב מרע.** כ' הש"ך בח"מ סי' ר"י ס"ק א' לא קיי"ל כהאי ירוש' דבש"ס כ' מ"ש לא אמרו דדוקא בשכיב מרע אלמא דאין חילוק תדע דהא קאמר נמי בירושלמי בלבד מטלטלים הא קרקעות לא ולא מצינו בש"ס ופוסקים שחילקו בכך א"ו לא קיי"ל כהאי ירושלמי ועוד הא בכולא סוגיא דפ' מ"ש מעיקרא הוה ס"ד דטעמא דמתני' משום מזכה לעובר קנה ואפי' בבריא א"כ נהי דמסיק בתר הכי טעמא דמתני' דעתו של אדם קרובה אצל בנו לא חזינן דהדר מהא דמתני' איירי אפי' בבריא ע"כ. ותימא לענ"ד לדחות דברים המפורשים בירושלמי ושהסכימו עליהן עמודי העולם רבי' האיי ובה"ע והרמב"ן ז"ל וכ"מ מדברי הרי"ף והר"י הלוי בלי טעם וסברא. דמ"ש תדע וכו' איני מבין הוכחה זו הרי פעמים רבות לאין מספר מביאים הראשונים דברי הירושלמי להלכה אף שלא הוזכר בבבלי דכללא הוא מקום שזה סוגר זה פותח. ומ"ש ועוד וכו' אינה ראיה כלל דכוונת הירושלמי לומר לר' אלעזר דסובר דבמתני' לא תנן בנו משום דאורחא בכך אלא נקט בנו דוקא א"כ אף שכיב מרע דנקט מתני' נמי דוקא הוא. דמתני' איירי בש"מ מדתנן האומר דמשמע באמירה בעלמא סגי והיינו ש"מ וכ"כ הש"ך שם. והלכך בעינן תרתי בנו וש"מ. ודוקא מטלטלים מדתנן יטול מנה ומאתי' ולא יטול קרקע פלוני. לפ"ז בבבלי דמסקינן דבנו דתנן במתני' דוקא ה"ה ש"מ ומטלטלי דתנן במתני' דוקא הוא. גם מ"ש דכולא סוגיא איירי אפי' בבריא תימא אדרבא כולא סוגיא איירי בש"מ דהא קאי אההוא דאמר נכסי להאי דמעברא וכ' תו' בש"מ איירי ע"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:6:3)

**מה עבד לה ר"ל.** בבבלי ב"ב דף קמב משני אביי שאני ירושה הבאה מאיליה. ותירוץ זה שייך נמי אקושיא שניה דפריך גם אשמואל. מיהו אקושיא שניה י"ל דלאו ירושה היא כיון שהפילה וכן משמע בבבלי שם שזו היא סברת רבא. ותו קשה לי מאי פריך לר"ל מרישא דלמא הא דחייבין להחזיר הכל היינו כשנולד העובר דאז ודאי לכ"ע יורש גמור הוא וי"ל אס"ד דברייתא איירי כשנולד העובר א"כ היינו רישא נודע שיש לו בן אלא ודאי הא קמ"ל דאפי' כשהוכר העוב' נתבטל' חזקתם וקשי' לר"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:6:4)

**משום ייאוש.** בבבלי פ' מ"ש קאמר רבא שאני התם דרפויי מרפיין בידיהו מעיקרע בשעה שהחזיקו. ולא קאמר משום ייאוש דקסבר יאוש כדי לא קנה. ובאמת תימא לי מי איכא למ"ד דיאוש כה"ג שעדיין ברשות הבעלים הוא דמהני אפי' למ"ד יאוש כדי קנה היינו כשהגניבה ביד הגנב אבל כל שהוא ברשות בעלים לכ"ע לא מהני ודוחק לפרש משום יאוש דקאמר היינו דמעיקרא יאושי מייאשי מיניה והיינו כדרבא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:1:6:5)

**חזר בה ר"ל.** וא"ת מאי ראיה ממתני' דלמא מתני' איירי בשאין שם אלא בת דודאי דעתו קרובה אצלה כבנו וי"ל מסיפא דמתני' דייק דתנן אם זכר מנה אם נקבה מאתים וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה ונקבה מאתים. הרי אע"ג דיש לו בן זכתה הנקבה. והא דמסיק בבבלי המזכה לעובר לא קנה ומוקי למשנתינו בבנו דוקא ול"ק ליה מנקבה היינו דמוקמי למתני' כרבי יהודה דברתא עדיפא ליה כמפורש שם דף קמ"א:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:2:3:1)

**לא כן אמר רב וכו'.** עיין פירושי בקונט'. מיהו לשון פירוקא דש"ס קשה קצת ויש לומר דהכי פריך לא כן א"ר והוא שיוכיח וכו' אם כן למה ליה טעמא בשאכל עורב תחלה דפטור דא"א לעמוד על וודאו תיפוק ליה שאז אין מוכיח לפניו חלב ברור ומשני דמודה רב היכא דאפשר לעמוד על וודאו אף על גב דאין חלב ברור מונח לפניו דחייב באשם תלוי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:2:3:2)

**חייבין על חלבו אשם תלוי.** וקשה הא אפשר שיבא חכם ויברר שהוא מין בהמה וי"ל דפריך אהא דאמר רב דבעינן שיקבע איסורו וכוי לא איקבע איסורו. אך קשה דגרסי' בפ"ב דביכורים מתני' דלא כרב דרב אמר כל שא"א לעמוד על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. גם בבבלי כריתות דף יז פריך ר"י לר"ז מהא דכוי ור"ז סובר דלא בעינן שיקבע איסורו וי"ל כיון שלא הכריעו חכמים כוי מה הוא אם חיה אם בהמה שוב אין לספק שיבא חכם ויברר. גם לא חיישינן שמא יבא אליהו ויאמר בהמה היא ועדיין הדבר צ"ת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:2:4:1)

**ניתני היבמה לא תחלוץ וכו'.** וקשה דלמא איירי בבא עליה לאחר ב' חדשים למיתת הבעל והוכר העובר לאחר שלשה חדשים למיתת הבעל ואפ"ה יש להסתפק בשבעה לאחרון דאין הכרת העובר משתהה יותר משליש ימיה אבל לפעמים ניכר העובר לאחר חדש הראשון ויש לומר דקים להו לחכמים דלעולם אין העובר ניכר אלא לשליש ימיה ולא קודם לכן גם אין הכרת העובר מתאחר יותר משליש ימיה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:2:4:2)

**שהן שתי יצירות.** וקשה לפי מאי דפירשתי בקונט' דהא דנקט בן שבע במתני' לאו דוקא א"כ ליכא למשמע ממתני' דאיכא יצירה לשבע וא"ל דהא דקאמר והוכר העובר לאחר נ' יום ה"פ זה שנולד לשבעה צריך נמי יותר משני חדשים להכרת העובר שהן שליש ימיה לפיכך צ"ל מקוטעין לשני ואחר כך ילדה בחצי חדש התשיעי למיתת הבעל דיולדת לתשעה יולדת למקוטעין ולשני ה"ל בחדש השביעי ולראשון תשעה דאם כן מאי קאמר את ש"מ שהאשה יולדת לחדשים שלימים הא לית כאן תשעה שלימין דאי ילדה בסוף החדש התשיעי א"כ ליכא לספוקי בשני כלל דלשני בן שמנה הוא כשתחסור ארבעים יום מתשעה חדשים וי"ל מלישנא דמתני' דייק מדתנן בן שבעה לאחרון. מיהו לפמ"ש לקמן בסמוך בד"ה יצירה לשבעה וכו' בשם היפ"ת ניחא דאף שילדה בסוף תשעה לראשון אפשר שיהיה בן שבע לשני דאפי' בן שמנה כשנוצר לשבעה ימים הוא חי ודייק שפיר ממתני' שהן שתי יצירות ואף לפירושי שם ניחא ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:2:4:3)

**שהאשה מעוברת וכו'.** וקשה הא כבר אמרנו שאין העובר משתהה בהכרתו יותר משלשה חדשים א"כ לאחר ג' חדשים ודאי מותר שהרי לא הוכר ואי בשהוכר העובר אסור לכנסה מטעם מעוברת חבירו ועי' בבבלי בתו' דף לז בד"ה רוב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:2:7:1)

**אין ממזר כספק.** עי' פירושי בקונט'. ובבבלי בפרקין דף לז פריך הש"ס מאי קאמר ופירש"י ראב"י היכי מצי לאפוקי מספק ממזר ודחקו אביי ורבא לשנויי ע"ש. וקשה לפי' בקונט' לק"מ דה"ק דאין ממזר מספק דלעולם מותר לבא בקהל וס"ל כר' יוסי ור' יהודא דסברי הכי בבבלי בקידושין דף ע"ג וי"ל אי כר"י ור"י ס"ל א"כ אף בממזרת מותר דדרשי ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא בספק יבא א"כ יש ממזר בספק ונפקא מיניה שמותר בממזרת. אך בסוגיין משמע כפירושי בקונטרס מדקאמר דלראב"י שמנה נינהו ש"מ דסובר דאסור בממזרת דא"כ ה"ל עשרה. ונ"ל דראב"י ס"ל כר' יהודה קהל גרי' איקרי קהל וס"ל כר' יוסי דמחד קהל לא מרבי' אלא דספק מותר לבוא בקהל אבל שיהא ספק מותר בודאי ממזרת לית לן קהל יתירי לרבויי. מיהו בבבלי בקידושין שם משמע דטפי אית לן לרבויי מקהל דספק מותר בודאי מלמדר' ביה דקהל גרים איקרי קהל ע"ש ועמ"ש בירושלמי קידושין דף כה בתוס' שם. הן דאת אמר מוכרת וכו'. וקשה כשנפלו לה משנעשית שומרת יבם אמאי יחלוקו מי גרעה מנשואה אדרבא מסברא י"ל דכולא ברשותה נפלו. לכן נ"ל דה"ג הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים בשנפלו לה משנעשית שומרת יבם והן דאת אמר יחלוקו וכו' כשנפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם ולכך יחלוקו דנשוא' ידו עדיפא מידה וכשמת אין ליבם בה אלא זיקה וידו כידה וברישא שנפלו כשהיא שומרת יבם לא מהניא זיקה למקני נכסי דהשתא. וזו היא דעת אביי בבבלי בשמעתין ואמרו שם תניא משמיה דריב"ח כוותיה דאביי. ורבא פליג עליה התם ומוקי למתני' רישא דלא עבד בה מאמר וסיפא דעבד בה מאמר. והרי"ף לא כתב מכל הני פלוגתא דאמוראי דמתאמרן עלה דמתני' ולא מידי. ותמהו עליו כל הראשונים ודחקו לתרוצי'. ול"נ דפסק כוותיה דאביי ולא איצטרך לאתויי פירוקא דאביי דפשטא דמתני' משמע הכי דרישא איירי בשנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא נמי משמע דאיירי בשנפלו כשהיא נשואה כדאמר ר"פ בבבלי בשמעתין מתני' כוותיה דאביי דייקא מאי נכנסים ומאי יוצאין אלא נכנסין לרשות הבעל ויוצאין מרשות הבעל לרשות האב. וא"ת הא איפריך אביי וכדאר"פ ואע"ג דקשיא ליה מתה י"ל דקשיא להרי"ף אי כפירש"י מאי קאמר אע"ג דקשיא ליה מתה הא חדא לא שייכא בחברתה והכי הל"ל אלא דקשיא ליה מתה. ועוד מאי קמ"ל ר"פ הא כבר הקשה רבה קושיא זו ועוד אביי ששמע מרבה קושיא זו כדמפורש שם למה מוקי למתני' בהך אוקימתא אלא ודאי הא דפריך הש"ס שם אדמפלגי לאחר מיתה ליפלגי בחיי' ולפירות הך קושיא ליתא דגרסי' בבבלי בב"ב דף קנח אהא דתנן התם נפל הבית עליו ועל אשתו בש"א יחלוקו ובה"א נכסי' בחזקתן. בחזקת מי רא"א בחזקת יורשי האשה רי"א בחזקת יורשי הבעל ר"ל אמר יחלוקו. הנה קושית הש"ס אינה אלא לר"א ור"י דלדידהו צ"ל דבשומרת יבם אף ב"ש מודו דנכסי צ"ב בחזקת יורשי הבעל כמו שהוכיחו תוס' בשמעתין ובכתובות דף פ' בד"ה נכסים וכו' דרב אשי דייק מדקאמרו ב"ש יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל ש"מ דבנכסי צ"ב מודו ב"ש לב"ה ואס"ד ב"ה בחזקת יורשי האשה קאמר א"כ נכסי צ"ב קיימו טפי בחזקת האשה מנכסי מלוג והא ודאי ליתא ע"ש. מיהו לר"ל דאמר התם בב"ב דב"ה דאמרו נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהם ויחלוקו סובר דהכא בשומרת יבם גם בנכסי צ"ב פליגי ב"ש וב"ה ב"ש סברי נכסי צ"ב בחזקת יורשי הבעל כדדייק רב אשי מדל"ק יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל וב"ה סברי נכסים דהיינו צ"ב בחזקתן בחזקת שניהם וזו פלוגתא המפורשת במתני'. מעתה ודאי דאיכא רבותא בפלוגתייהו דלאחר מיתה לאשמועינן פלוגתייהו בנכסי צ"ב אבל בפירות ודאי דיש ליבם מחצית הפירות וכן דעת רוב הראשונים וכמ"ש הה"מ פכ"ב מה"א ע"ש. ולדעת הרמב"ם אין ליבם כלל בפירות אפי' נכסי צ"ב מעתה מתפרשים דברי ר"פ הכי מתני' דייקא כוותיה דאביי מדלא תנן בקצרה נכסי מלוג ואע"ג דקשיא ליה מתה לא חש להך קושיא דהלכתא כר"ל דאמר יחלוקו. וכ"פ הרי"ף בב"ב וכן דעת רוב הפוסקים. לכך פסק הרי"ף גם כאן כאביי דר"פ דהוא בתרא אמר דמתני' כוותיה דייקא ואין לחוש לקושית רבה ליפלוגי בחיי' ולפירות. והדברים ברורים. ובחידושינו ישבתי מ"ש הרי"ף פ' הכותב דברי רבא ע"ש. ובמ"ש י"ל גם דברי הרמב"ם פכ"ב מה"א דפסק דאין ליבם חלק בפירות נכסי צ"ב ותמה עליו הה"מ מאין הוציא כן ע"ש דהרמב"ם מפרש הא דקאר"פ כפירש"י דלפי המסקנא קשיא לאביי מתה. וקשיא ליה הא איכא לשנויי כדשנינן דס"ל לאביי כריש לקיש וכמ"ש הרמב"ם שם אלא ודאי דאין ליבם כלל בפירות אפי' נכסי צ"ב הלכך אין סברא לומר דס"ל לב"ש דליהוי כל נכסי צ"ב בחזקת יורשי הבעל. ומהא דקאמר בסמוך שכן אפי' אחיו וכו' יש ראיה מבוררת לפסק הרמב"ם ועמ"ש בירושלמי בכתובות דף כ"ט בתוס' בסוגיין. ובחידושי הקשיתי לאמוראי בבבלי בסוגיין דמפרשי משנתינו דפליגי ב"ש וב"ה אי ספק מוציא מידי ודאי וכו' כמפורש שם א"כ תרתי פלוגתא דב"ש וב"ה הכא ובב"ב למה לי דהא תרווייהו בחדא טעמא שייכא. ותמהתי שלא הרגישו בזה המפרשים ז"ל והארכתי שם ליישבה ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:3:3:1)

**תני ר' הושעיה וכו'.** בבבלי כתובות דף פ' גרסי' איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה וכו' ופשיט מהא דר"ה ופריך רבא ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר וכו' ע"ש. ודחקו תוס' והמפרשים בפי' הסוגיא. ונ"ל דאיבעיא דהתם למ"ד לב"ה דיחלוקו בנכסי צ"ב דהלכתא כוותיה וקאמר קיי"ל קבורתה תחת כתובתה ונדוניתה מי קוברה יורשי הבעל דקא ירתי כתובתה נוסף על חצי נדונית' דהיינו נכסי צ"ב א"ד יורשי האב דקא ירתי נכסי מלוג נוסף על חצי נדוניתה. ופשיט מדר"ה דתני יורשי כתובתה דהיינו יורשי הבעל חייבין בקבורתה ופריך רבא ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר והבין אביי דסובר רבא דמיבעיא לן למ"ד נכסי צ"ב בחזקת יורשי האשה וקשיא ליה כיון שאינו יורש כלום מנדוניתה אינו חייב בקבורתה לכך השיב לו דאיבעיא לן למ"ד יחלוקו ובאין עליו משני צדדים או שיחזיר חצי נדוניתה או שיקברנה ואין ליורשי האב ליתן חלקם שהרי אף כשאין לה נדוני' חייב הבעל לקברה תחת כתובתה לבד כ"ש עכשיו שיש לו ג"כ חצי נדוניתה וא"ל רבא הכי קאמינא שהוא יבא עליהם משני צדדים או שיתנו לו כל נכסי צ"ב או שיתנו חלקם ואי משום כתובה מנה ומאתים לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וזהו שירש מאחיו לעמוד במקומו כאלו הוא חי ולא ירש ממנה יותר מיורשי האב ומשני יבם כאחר דמי ומן הדין היה ראוי שתטול מנה ומאתים שלה וה"ל יורש כתובתה וחייב בקבורתה כדאמרי' לעיל. ופריך והא בעינא לכשתנשאי וכו' פי' כיון דלא נישאת לאחר שהרי אגידא ביבם וה"ל כארוסה א"כ קשיא קושית רבא שגם יורשי האב יתנו מחצה ומשני יבם נמי כאחר דמי וא"ת מ"ד בחזקת יורשי האשה תיקשי ליה הא דר"ה ומתני' דפ' אלמנה ניזונית מנכסי היתומים וכו' יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה אמאי הא יורשי האב יורשין כל נדוניתה וי"ל דסובר כמ"ד ארוסה שמתה ארוס חייב בקבורתה דכתובתה לחוד תחת קבורתה ולא נדוניתא והרבה אמוראי' דסברו הכי כמפורש בבבלי כתובות דף נג. ודברים ברורים הן ובזה יתיישבו כל הקושיות שהקשו תוס' והמפרשים בסוגיא זו ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:4:2:1)

**מתני' אמרה כן המגרש וכו'.** עיין מה שכתבתי בכתובות דף כט בקונט' פירוש אחר בסוגיא זו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:4:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:4:3:1)

**ארוסה שמת אין לה כתובה.** עיין בקונט' שני הפירושים שפירשתי לפי הגהתי. ואפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ ארוסה שמתה אין לה כתובה היינו דין כתובה והא דתניא קבורתה תחת כתובתה בנשואה איירי ונדוניתה מבית אביה בכלל שהוא יורשה אבל הכא כיון דכי מתה אינה יורשה אף הוא אינו חייב לקברה. שלא הותרה להנשא לשוק דכך היו כותבין בכתובתה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכל זמן שלא מת ולא נתגרשה לא נשתעבד לה ולא יורשת ממנו כלום. שלא תאמר יעשה כמי שגירש סד"א מאי איכא בין מיתה לגירושין הא ביוצאת ממנו בגט צריך ליתן לה מיד כתובתה אע"פ שלא ניסת לאחר ש"מ דיציאתה מרשותו מחייבו בכתובתה אם כן מתה נמי לפיכך צריך ר"ז לאשמועינן דאינו כן דהא דכתב לה כשתנשאי לאחר היינו כשיהיה לה רשות להנשא לאחר וזה אינו שייך במתה וכפירוש זה נראה. דכ"מ בבבלי כתובות דף נג. ועמ"ש לקמן פט"ו בתוס' בד"ה ב"ה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:7:2:1)

**שלא תאמר חליצה פטור וכו'.** וא"ת ודלמא ה"נ יזכה בנכסי אחיו ע"י חליצה וי"ל דדייק ליה מקרא מדכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו ודרשינן אשר תלד פרט לאיילונית יקום על שם אחיו לנחלה וקשה האי אשר תלד ה"ל למכתב ברישא לא תהיה אשת המת אשר תלד החוצה ומאי שייטא הכי בנחלה אלא ללמד והיה הבכור אשר תלד כלומר שייבם אשת אחיו שראוי להוליד יקח נחלה אבל לא בחליצה והא דממעטינן מיניה איילונית היינו מדכתיב תלד לשון נקבה ש"מ דאיבמה נמי קאי. ובבבלי פריך א"ה אינו אלא כא' מן האחין מיבעיא ליה אלא סד"א הואיל ואפסדה מייבום ליקנסי' קמ"ל. נראה דהירו' לא חש לקושיא זו דה"נ משמע ה"ה כא' מכל האחין א"נ דקשיא ליה אפירוקא דבבלי לפי מאי דקיי"ל דביאת קטן עדיפא מחליצת גדול וקודם חליצת גדול צריכה לחזור על כל האחין לייבם א"כ מאי הפסיד לשאר אחין וכ"מ בבבלי דף לט דהכי הלכתא ואמר ליה דמתני' איירי בשחלץ לה ולא חזרה על שאר אחין לייבמה דהא מתניתן סתמא תנן ואיכא לאוקמא דוקא בשלא אפסדוהו אבל בשאפסדוהו לשאר אחין אינו נוטל כלום וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:7:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:7:3:1)

**מאחר שאינו יכול לקיים אחת מהן וכו'.** וקשה כיון דמדאורייתא אין המאמר כלום למה לא יזכה בירושת אחיו ודוחק לומר כיון דעבר אדרבנן נקנסיה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:7:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:7:4:1)

**וטעמא דר"י והיה הבכור וכו' מקישו לבכור.** וקשה מ"ט דרבנן דפליגי וכן קשיא נמי אבבלי וא"ל לית להו הך היקישא הא אמרי' בבבלי דף כ"ד ע"ב דאף אליבא דרבנן דרשי' הך היקישא ואפשר לומר דסברי רבנן דלא ממעטינן מהיקישא דבכור אלא דבר אחד דמסתבר טפי למעוטי אבל כל שאר מילי מרבינן מיקום על שם אחיו דלא דחינן מאי דמפורש בקרא אלא מדלא כתיב והיה הגדול ממעטינן חד מלתא. ובהכי ניחא מה שכתבו תוס' דף כד בד"ה למאי הלכתא לגריעותא אר"י דהמ"ל לחשיבותא שאין ירושתו חוזרת ביובל ע"כ. ולפמ"ש לא מצי למימר לחשיבותא דמיקום על שם אחיו מרבינן כל חשיבות וזכות שהיה לו לאחיו וזה ברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:8:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:8:2:1)

**הא לא חלץ לה ומתה וכו'.** וקשה דלמא לכך לא תנן מתה משום דבעי למתני סיפא והאחין מותרין ודוקא בחליצה שריין אבל לא במיתה ולכך לא פריך מינה בבבלי דף יח על רב יהודה דאמר שומרת יבם שמתה אסור באמה ואפשר דהיינו טעמא דר' אבין דמייתי מסיפא. ובבבלי לא מייתי גם מסיפא משום דסובר חליצה מאחד מן האחין עדיף ממתה דנסתלקה זיקה דאחין ונראה לכל דלא היה לאחין שום קורבה בה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:8:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:8:4:1)

**ואסור בצרת קרובת וכו'.** בקונט' פירשתי דאסורות דדמיא לגרושה וכ"כ תוס' ויותר נ"ל דהיינו טעמא שיאמרו חליצה פטור וייבום פטור כי היכי דשרי בקרובת חלוצה ה"נ בקרובת יבמה שרי דלא הויא כאשתו אלא כאשת אחיו הלכך גם צרת קרובת חלוצתו אסורה כצרת קרובת אשתו גמורה אבל קרובת צרת חלוצתו שריא דהכל יודעים שאין זו כאשתו שלא נתייבמה ולא נחלצה ועמש"ל דף ט' ע"ב בד"ה ק"ו וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:9:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:9:2:1)

**מה בין חולץ מה בין מגרש.** וקשה מאי קשיא ליה ודאי דאיכא בינייהו טובא אחות חלוצתו מד"ס ואחות גרושה דאורייתא כדפרישית בקונט' במתני' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:2:1)

**אע"פ שאין ראיה לדבר וכו'.** בבבלי פ"ק דנדה דף ח' ע"ב קאמר משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לשבעה ופירש"י שמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו ב' חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים. לא נתבאר מדבריו אם היולדת לשבעה ניכר העובר לב' חדשים ולשליש או שלפי האמת אף זו אין עוברה ניכר עד לאחר ג' חדשים. ומדברי הרא"ם נראה שתפס במוחלט דיולדת לז' עוברה ניכר לב"ח ושליש. והיפ"מ האריך בסוגין להשיב על דבריו דכי הוי רובא של ראשון ואחרון ואמצעי שלם אינן אלא ס"ב יום ואנן ב' חדשים ושליש בעינן ע"ש. נראה דאשתמיטתיה הא דאמרי' בבבלי ובסוגיין דלד"ה היולדת לז' יולדת למקוטעי' וסגי בקפ"ד ימים להורתה וה"ל ס"ב שליש ימים דכפי זמן העיבור ישתנה זמן הכרתו וזה פשוט. אך קשה לי הא מבואר בסוגיין דפלוגתא דאמוראי היא בעינן ג' חדשים שלימין להכר' העובר או אפי' חסירים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:2:2)

**אפילו מעוברת רוח.** כתב היפ"מ כוונת ר' יודן דלא תקשה איך סמכינן אהכרת העובר להקל דלמא רוח הוא קמ"ל דלא איכפת לן ע"כ ע"ש. וקשה הא ברייתא מפורשת תניא בנדה שם ת"ר הרי שהיתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח"כ הפילה רות או כל דבר שאינו של קיימא הרי היא בחזקתה ודיה שעתה ע"כ. הרי דלגופה איצטרך ולא ללמד על דבר אחר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:2:3)

**אתא קומי רבה בר בא ואכשרו.** וא"ת לפמ"ש בקונטרס היה ספק אם היה רובו של ראשון ואחרון א"כ למה הכשירו רבי אבהו יולדת לשבעה יולדת למקוטעין ואינה צריכה אלא שני ימים מן הראשון ושני' מן השני וכ"ה בבבלי בפרקין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:2:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:2:4)

**דלכן ניתני שלשים יום.** בבבלי בנדה דף לח גרסי' אר"א בר אהבה ש"מ קסבר ר"י שיפורא גרים כ' תוס' פי' שופר שתוקעין בר"ח בקידוש החדש תשיעי של עיבור' וא"ת והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דלמא חדש תשיעי של שלשים יום להריונה גרים וכו' ע"ש. ותימא הרי מפורש כאן דדייק ליה מדלא תנן דיה שלשים יום ואין צריכין לכל מה שדחקו תוס' שם ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:4:1)

**או לרע"ד יום.** כ' הי"מ ולפמ"ש כאן או לרע"ד י"ל דלא מני יום הקליטה מכלל הרע"א יום ע"כ. ותימא מי איכא למ"ד דצריכה יותר מתשעה חדשים ונ"ל דירושלמי לשיטתו דגרסי' בשבת פר"ע ד' ע"ד ע"ב אר"י זו דברי ר"ע וראב"ע אבל חכמים אומרים שלשה ימים בעינן לקליטת זרע מכאן ואילך מסרחת. והיינו שש עונות שלמות כגירס' רש"י בבבלי שם דף פו ע"ב נמצא קליטת הזרע פעמים ביום רביעי וזה ברור ונכון:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:4:2)

**כל שהוא בה"י רבה וכו'.** היפ"מ גורס כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה וה"פ מי שנולד ברי"ב ימים כמנין הרבה אותו ארבה ויחי' ומי שהוא בארבה דהיינו ר"ח יום שהן מקוטעין לא יחי' ע"ש. וגירסא שלפנינו נראה עיקר דמתורצת קושית הש"ס דרמי ר' בא אהדדי משא"כ לגירסתו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:6:1)

**ר"י חשש לגיטין ולולד.** מכאן ראיה למ"ש תוס' דף מב ע"ב דר' יוסי שרי לארוסה ליארס ולינשא דהא בארוס' ליכא אלא חשש גט דהיינו גזרה אטו גט דנשואה אך לפום סוגיין לא צריכין למימר טעמא דר' יוסי דמתיר בגיורת וכו' משום דאשה מזנה מתהפכ' ומזנה כדאמר בבבלי ס"פ ארבע אחין אלא משום שאינן ראויין לגט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:6:2)

**אין תימר דלית ר"מ וכו'.** וקשה למה דייק מסיפא הא ברישא מפורש אחד ארוסות וכו' לכך נ"ל דה"ג אין תימא ר"י חושש לגיטין הא תנן ארוסות ינשאו מיד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:6:3)

**הדא מסייעא לר"מ וכו'.** ותימא איך מייתי סייעתא מדברי אמורא לתנא וי"ל דה"ק מכאן סייעתא דטעמא דר"מ משום דחשש לגיטין וכדפרישי' בקונט' דאל"כ רב גידל דלא כמאן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:6:4)

**מסייעא לר' יוסי.** וקשה הא כר"מ נמי אתיא דהא אנוסה אינה ראויה לגט ודוחק לומר דר"מ חייש לגט לחוד ולולד לחוד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:6:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:6:5)

**ובדמים רי"א מעת לעת וכו'.** ברייתא זו שנוי בתוספתא פ"ק דנדה אלא ששנוי' בהיפך דר' יהודה לר' יוסי. ולא ראיתי להרמב"ם שכתב דין גיור'. וקשה למה תהא מטמאה מעת לעת דאימור כתלי בית הרחם העמידוה הא מיהת אין הנכרית מטמאה בנדה ואין כאן שום טומאה וע"ק הא בלא"ה טמאים הטהרות שנגעה בהן דקיי"ל דגזרו על העכו"ם שיהו מטמאים כזבין לכל דבריהם ואפשר דנ"מ שעל טומאת עכו"ם אין שורפין תרומה משא"כ בטומאת מעת לעת. מיהו קשה הא תנן פ"ב דזבים הכל מטמאין בזיבה אף גרים ועבדים בין משוחררים בין אינן משוחררים וה"ה דמטמאין בנדה מדאורייתא א"כ ה"נ דמטמאין מעת לעת אף קודם שנשתחררו. והר"ש מביא שם ת"כ דתניא בשם רבי יהודה דעבדים מטמאין בזיבה וי"ל ר' יוסי פליג וסובר עבדים שאינן משוחררין אינן מטמאין בזיבה וה"ה בנדה ומשום ר' יוסי נקט נשתחררו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:11:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:11:7:1)

**אלא אחרים שנו מחלוקת וכו'.** מה שיש לדקדק בזה עמ"ש בירושלמי בתענית ד' ז' ע"ב בתו' בד"ה אפי' אחרים וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:12:2:1)

**א"ל ר' איזיל ייבם.** וא"ת הא במתני' תנן ד' הוא דהוי עצה טובה וכדפרישית במתני' אבל טפי לא אפי' יש לו לפרנסן ובייבום חובה הוא על הב"ד להשיאו עצה טובה ואיך אמר ר' שייבם וי"ל דעצה טובה אינה אלא לת"ח שעונתו מע"ש לע"ש אבל יבם זה מן הטיילין היה שעונתן בכל יום לפיכך יכול לייבם את כולן כ' תיו"ט נשאלתי דלמא טעמא עונה ל' יום משום טבילת הנשים שסתם ווסת ל' יום וטעות גמור הוא וכו' אבל בדורות הראשונים נדה טובלת לח' יום וכו' ע"ש. ואיני מבין דבריו דכוונת השואל נראה שראוי שתהיה העונה בליל הטבילה א"כ אין מקום לתשובתו יהיה הווסת בימי נדתה או בימי זיבתה לא תמצא לעולם אשה רואה דם שא"צ טבילה וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:12:2:2)

**אמר ומאן זיין האי ירחא דעיבורא.** כ' הי"מ וקשה למה לא תזון אחת מהן ואח"כ יהיו כל אחת נותנת חדש אחר זה אחר זה ושמא היו צריכין לחדש קבוע שלא יבואו לידי ערבוביא וכו' ע"ש ודוחק הוא ול"נ דלק"מ שנכסיהן היו מעלין פירות בכל שנה כדי לזון חדש אחד א"כ א"א לזונו חדש העיבור א"נ שהיה להן מעות בעסקא שמעלה פירות למזונות לחדש אחד לשנה ואם יזונו בחדש העיבור מן הקרן מה יעשו בשנים הבאות וזה פשוט וברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:12:4:1)

**אף בביאה כן וכו'.** וא"ת למה לי' למילף ביאה מחליצה תיפוק ליה אף בביאה כתיב אשר לא יבנה בית אחיו ואיכא למדרש מיניה בית אחד הוא בונה ולא שני בתים. מיהו לפמ"ש בקונט' דמיתורא קדריש ניחא דבית אחיו אינו מיותר דביתו זו אשתו וה"ל כאלו כתיב אשת אחיו. ובבבלי בפירקין מפורש דחליצה ילפי' מבית חלוץ הנעל ויבום מדכתיב בית אחיו. וקשה למה לי תרי קראי לחליצה וליבום בחד קרא דיבום סגי דהא כבר כתיב אם לא יחפוץ ודרשינן מיניה כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה והשני' לאחר שחלץ לראשונה שוב אינה עולה ליבום דהא כתיב לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וראיתי להר"ב בפי' המשנה שכתב ולא מייבם תרווייהו דכתיב בית אחיו ואינו חולץ לתרווייהו שכל שאינו עולה וכו' ע"ש והיינו כקושיין. מיהו אינו לא כבבלי ולא כירושלמי וי"ל וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:12:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:12:5:1)

**מהו להערים.** כ' ב"י א"ע סי' קסא בשם רבינו ירוחם בשם הרמ"ה כופין אותו לחלוץ לפסולה ואם עבר על דברי המזהיר מנדין אותו ואם התרו בו למלקות מלקין אותו ע"כ ומלקות דקאמר נראה דר"ל מכת מרדות וטעמו נראה כדתנן כגון זו כופין על מדת סדום. וקשה הא אפי' להערים קמיבעיא לירושלמי מעיקרא אי שרי ואפי' למסקנא לא שרינן אלא ע"י הערמה אבל אסור לכופו על כך שאין ב"ד עוקרין דבר מן התורה בכפיי' דמן התורה שניהם ראוי' ליבום וחליצה וכמ"ש בקונט' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:13:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:13:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:13:1:1)

**המחזיר את גרושתו.** פי' בקונט' משנישא' וכ"פ רש"י והר"ב. וכ' התיו"ט וכפשטי' דקרא והיתה לאיש אחר וכו' ובספ"ב דסוטה כ' הר"ב דבקידושין תלא רחמנא היינו מדכתיב והיתה והוי' קידושין משמע ע"כ. ותימא שנעלם ממנו דשני פירושים שכתב הר"ב פלוגתא דר"י בן כיפר וחכמים היא ולאו מויצאה מביתו יליף אלא מאחרי אשר הוטמאה כדגרסי' בבבלי פ"ק דף י"א ר"י בן כיפר אומר משום ר"א המחזיר גרושתו מן הנישואין אסור' מן האירוסין מותרת דכתיב אחרי אשר הוטמאה וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה אלא מה אני מקיים אחרי וגו' לרבות סוטה שנסתרה ע"כ וצ"ע. ועמ"ש בירושל' סוטה פ"ב ה"ו בתו' ד"ה שנסתרה וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:13:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:13:2:1)

**המחזיר גרושתו משניסת פסלה מן הכהונה וכו'.** כ' הרמב"ם רפי"ח מהא"ב מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה כל שאינה בת ישראל ושנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה בכל וכ' הה"מ לא הוצרך להוציא מחזיר גרושתו משניסת דהא ודאי לא פסל לה משום דלאו זר אצלה מעיקרא הוא לפי שלא אמרו כן אלא לתרומה אבל לכהונה כבר נפסלה מחמת שנתגרשה מ"מ עדיין היה לו לבאר ע"כ. ולי קשיא ממ"ש פ"ו מהל' תרומות הלכה ו' ובת כהן וכו' שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כמ"ש בהא"ב הרי היא אסורה לאכול בתרומה וכו' ע"כ. הנה סמך עצמו על הכלל שכתב בהא"ב והכא בתרומה ודאי הך כללא ליתא דהא מחזיר גרושתו משניסת אף שנבעלה לאסור לה מ"מ לא נפסלה מתרומה דלאו זר אצלה מעיקרא. ואפשר שלזה כיון הה"מ שכתב ועדיין ה"ל לבאר. ודוחק לומר דדוקא כשנבעלה לאסור לה ונעשית זונה או חללה ע"י ביאה זו היא דמיפסלא בתרומה אבל כל שכבר נתחללה כגון זו שאסורה לכהן מטעם גרושה לא מיפסלה מתרומה דבי נשא ע"י בעילת האסור לה דאדרבא הסברא נותנת שזו פשיטא אסורה אי לאו היתירא דאינו זר אצלה מעיקרא וצ"ע. ונראה לפי מאי דקיי"ל כרבנן דר"י בן כיפר בבלי דף יא' דאמרי טומאה דכתיב במחזיר גרושתו לאו עלה קאי דכיון דאיעקר קרא מפשטיה איעקר וכ"כ הרא"ש א"כ צרתה ודאי מותרת דלא דמיא כלל לצרת ערוה קשיא הא דכתיב במחזיר גרושתו כי תועבה היא ל"ל דללמד שאין צרתה תועבה ל"צ קרא וצריך לומר ללמד היא תועבה ואין בניה תועבין וכשרים לכהונה וקשיא מאי ס"ד לומר שיהיו בניה תועבין וצ"ל דס"ד למילף בק"ו מאלמנה לכה"ג ומה אלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל לא כ"ש שבנה פגום הא ק"ו פריכא הוא מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת משא"כ זו שהיא עצמה מותרת בתרומה דאינו זר אצלה מעיקרא אעכ"ל דאף זו אסורה בתרומה וה"א למילף בניה מק"ו מאלמנה לכה"ג לכך איצטרך היא תועבה. והיינו כדעת הרמב"ם וכדא"ר יוחנן בסוגיין. וסוגיא דבבלי פ' אלמנה דקאמר הש"ס דמחזיר גרושתו מותרת בתרומה אתיא כמ"ד בבבלי בדף יא דאף לרבנן סברא לומר אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואיצטרך היא למעט צרתה אבל לאיכא דאמרי דסובר דלרבנן אמרי' מסברא כיון דאיעקור איעקור כמ"ש הרא"ש ודאי דמחזיר גרושתו אסורה בתרומה מיהו מדברי רש"י נראה שהפריז על המדה שכתב בדף סט ע"א בד"ה ואימא וכו' אלמה תניא היא כשרה וולדה כשרה ואוקמינן כשרה לכהונה וכ"ש לתרומה ע"כ. וכ' המהרש"א דאוולדה קאי דכשר לכהונה ש"מ דהיא מותרת לתרומה דאל"כ ניליף מאלמנה לכה"ג ולרבותא בעלמא קאמר הכי דבפשיטו' אית ליה למידק מדקאמר היא כשרה ש"מ לתרומה ע"ש. ומלבד שדבריו דחוקים ורחוקים מפשט קשיא נמי דליכא למידק מוולדה דהיא מותרת בתרומה דלמא וולדה כשר מדכתיב היא תועבה ודרשינן אין בניה תועבים אבל היא עצמה אסורה אפי' בתרומה. ונ"ל דקשיא לרש"י לרבנן דר"י בן כיפר למה לי היא תועבה דלהתיר צרתה ל"צ קרא כמ"ש ולהתיר בניה נמי ל"צ קרא דמהיכי תיתי לפסלו דמאלמנה לכה"ג ליכא למילף דאיפרוך הק"ו אלא ע"כ לומר דאפי' כהן המחזיר גרושתו בניו כשרים דהא דכתיב גרושה לא יקח היינו גרושת אחרים אבל לא גרושתו. והשתא סוגיא דפ' החולץ מ"ד מידי אריא וכו' אתיא כמ"ד לרבנן דר"י בן כיפר אמרינן אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואיצטרך היא תועבה למעט צרתה ומ"ד איכא למפרך וכו' סובר לרבנן אמרי' כיון דאיעקר וכו' וכן הלכה והיא כשרה דתניא בברייתא היינו שבניה מכהן כשרים. ורש"י בסוגיא דאלמנה פירש אליבא דהלכתא ומייתי ראיה השתא דהיא כשרה לכהן ובניה מכהן כשרים כ"ש דאוכלת בתרומה. ובמ"ש ניחא קושית המהרש"א בדף מד בגמרא בד"ה איכא למפרך וכו' ויש להקשות וכו' אי הפרכא גמורה ל"ל היא תועבה וי"ל בדוחק וכו' ע"ש ואף אם נסבול דחוקו קשה למה לא קשיא לתו' גם לרבנן לפי המסקנא ל"ל היא תועבה וכמש"ל. אלא ודאי מאן דקאמר איכא למפרך וכו' סובר דלרבנן כיון דאיעקר וכו' והיא תועב' איצטרך למעט בניה מכהן דכשרים לכהונה. ומאן דפריך היא תועבה נמי ואין צרתה תועבה וכו' סובר דלרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ומה שתמהו תוס' לר"ע מאי דריש מהיא תועבה וכו' ולא מצי למדרש ואין צרתה תועבה דלא שייך בה צרתה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ע"ש. י"ל דאיצטרך קרא לגופא דסד"א אף היא בת חליצה ויבום היא ככל חייבי לאוין דאתי עשה ודחי ל"ת לכך איצטרך היא תועבה דאסורה ליבם וסד"א דליהוי כערוה לפטור צרתה לכך כתיב היא למעוטי דלאו צרתה היא וחייבת ביבום וכמ"ש תוס'. ובמ"ש ניחא הא דמקשי תוס' דף ט' ע"א בד"ה והרי וכו' בכל דוכתא פשיטא ליה לש"ס דחייבי לאוין לר"ע לאו בני חליצה ויבום נינהו וכו' ותימא לר"י אמאי לא אמרינן נמי לר"ע דליתי עשה ולידחי ל"ת ע"כ. ולפמ"ש מדכתיב היא תועבה יליף דקמ"ל קרא דתועבה היא ליבם לפי שהיא מחייבי לאוין ונכון הוא ועמש"ל דף ב' ע"ב בתו' בד"ה יבמתו וכו' ומ"ש הרמב"ם כל שנבעלה לאדם שאסורה להנשא לו הויא זונה. כ"ה דעת רש"י כמ"ש דף סא ע"א. והראב"ד ותוס' חלוקים עליהם וסברי דאין זונה אלא מחייבי כריתות. ונ"ל דראיית רש"י והרמב"ם מהא דאמרי' בבבלי בסוגיין ה"נ כיון דבא עליה עשאה זונה ופסלה מתרומה וקשיא מנ"ל דזונה אסורה בתרומה וצ"ל מדכתיב כי תהיה לאיש זר אפי' חייבי לאוין דאית בהו הויה אם נבעלה להן פסולה מתרומה ועכ"ל מטעם זונה מיפסל הנך. דכל דמיפסלי מתרומה אסורי' לכהן מק"ו מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהן ובקרא לא כתיב אלא גרושה זונה וחללה לא יקחו ואס"ד דלאו משום זונה מיפסול בתרומה הנך למה לא כתבו בקרא דכהנים וא"ל כיון דשמעינן להו מק"ו ל"צ קרא דא"כ זונה ל"ל דטפי איכא למילף זונה שנבעלה לחייבי כריתות מק"ו מגרושה מחייבי לאוין. אלא ודאי זונה דכתיב בכהנים אתי לאורויי לן מאיזה טעם נבעלה לפסול לה אסורה בתרומה משום דזונה היא. והיינו דמשמע בכל דוכתא דשם זונה גורם לפסול מתרומה ואע"ג דכתיב כי תהיה מ"מ אף מחייבי כריתות הויא זונה מק"ו דחייבי לאוין. וא"ת אף ח"כ ע"י קידושין דלא הוי זר אצלה מעיקרא לא לפסול בתרומה דומיא דחייבי לאוין י"ל דהא דבעינן שיהא זר אצלה מעיקרא ילפינן מלאיש דמיותר דהל"ל כי תהיה לזר אלא ללמד דבעינן שיהא זר אצלה מעת היותו לאיש והשתא מדסמיך לאיש לכי תהיה ולא כתיב ובת כהן לאיש זר כי תהיה אלא ללמד דלא בעינן זר אצלה מעיקרא אלא הנך דאית בהו הויה. ומתוך מ"ש מתבאר שכל מה שדחקו תוס' בסוגיין בד"ה ה"נ וכו' אינו אלא לפי שיטתם דסברי דאין זונה אלא מח"כ משא"כ לשיטת רש"י והרמב"ם ניחא הכל כמו שבארנו. ועיין הטיב בדברי תוס' אלו. ומעתה מ"ש הרשב"א בחי' דף סח ע"א בד"ה מה"מ אר"י אמר רב ובת כהן וכו' לישנא קטיעה נקט וה"ק וכו' אבל לדברי חכמים וכו' שנבעלה בעילת זנות הויא זונה הכא פשיטא דהויא פסולה דה"ל זונה וזונה בהדיא כתיבא אלא לר"א דאמר אין זונה אלא כשמה שטועה מתחת בעלה קאמר מה"מ ע"ש. ופירושו דחוק למוקמי כולא סוגיא ושקלי וטריא דאמוראי טובא שלא אליבא דהלכתא. גם מ"ש דזונה בהדיא כתיבא קשה אף דכתיב בהדיא דאסורה לכהן דמיפסלא לתרומה מי כתיב ואימא דדמיא לגרושה. ולפמ"ש ניחא דלא שמעינן דנבעלה לפסול לה הויא זונה אלא מלאיש זר ופריך שפיר מנא הני מילי לכולהו תנאי והבן. ועמש"ל פ"ה ה"ד בד"ה בלא כך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:14:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:14:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:14:1:1)

**כל שאר בשר וכו'.** כפי' בקונט' כ"פ רש"י והר"ב. והרמב"ם כ' שיעור דבר"ע כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא לפי שעיקר דעתו כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואפי' הוא מחייבי לאוין ע"כ. ותימא דלא משמע כפירושו בירושלמי ובבבלי. דבסוגיין פריך לר"ע הרי אלמנה לכה"ג. ש"מ דמתני' דלא כר' ישבב דאמר בשם ר"ע כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר ואפי' אלמנה לכה"ג גם לסברתו קשיא לר"ע הרי נדה דלא שייך לשנויי כדמשני הש"ס בסמוך דלא כתיב ביה שאר בשר דהא בלא יבא לחוד הוי ממזר וכ"מ בבבלי דבתר דקאמר מ"ט דר"ע פריך ולר' סימאי דמרבה חייבי לאוין דלאו דשאר ולר' ישבב דמרבה אפי' חייבי עשה מנ"ל. ש"מ דמתני' לאו בחייבי לאוין דלאו דשאר איירי וע"ק הלשון דחוק דמאי דקאמר כל שאין לו ביאה בקהל משמע אפי' חייבי עשה כדמשמע בבבלי בסוגיין ובכתובות ר"פ אלו נערות והא ודאי דמתני' לא איירי אלא בחייבי לאוין וע"ק ל"ל לתנא למתני כל שאר בשר שהוא סותר למה דתני בסיפא כל שהוא בלא יבא ובהך סיפא לחוד הוי סגי. והרב בתיו"ט הגדיל התמיהו'. שכתב וקשיא לי לפרש"י הא מחזיר גרושתו דלאו קורבה היא ואר"ע לעיל דהוולד ממזר ע"כ. ותימא איך לא ראה דברי רש"י דף מ"ט ע"ב בד"ה והבא על הסוטה וכו' וע"א בד"ה ולר' סימאי וכו'. ודבריו מוכרחי' מדברי הש"ס כמ"ש. גם לפמ"ש תוס' בד"ה הכל מודים בשם ר"ת דמחזיר גרושתו הוי מחייבי לאוין דשאר אין מקום לקושייתו וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:15:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:15:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:15:2:1)

**התיבון הרי נדה.** וקשה מהיכא פשיטא ליה דמנדה לאו ממזר הוא וא"ל דכתיב ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תפסי בה קידושין וכיון דתפסי בה קידושין לא הוי ממזר וכדאמרי' בבבלי בסוגין דא"כ מאי קשיא ליה מנדה שאני הכא דכתיב קרא כדשנינן בסמוך לר"ע וי"ל דדייק ליה דבן הנדה אינו ממזר מדתנן בקידושין ס"פ האומר כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר ואיזהו זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. ונדה אף אם נאמר שאין קידושין תופסין בה מ"מ אינה בכלל הזה שהרי גם על אחרים אין לה קידושין ואם נאמר קידושין תופסין בה אין הוולד ממזר דממזר בתפיסת קידושין תליא א"ו הבא על הנדה אין הוולד ממזר והשתא ניחא דלא פריך לר"ע מנדה דהך מתני' דפ' האומר כשמעון התימני אתיא וכמ"ש תו' שם בקידושין ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:15:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:15:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:15:2:2)

**מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד וכו'.** וקשה א"כ לא יגלה למה לי ועוד טפי אית לן לאקושי לא יגלה דסמיך ללא יבא ממזר ורש"י דחק בפירושו בסוגיין והגיה הספרים ותמהו עליו תוס' ע"ש וגירסת הגאונים לא יקח ולא יגלה ל"ל ופירשו אי כר"ש התימני לכתוב לא ואנא אמינא אשת אב בכלל היתה ויצאה מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא ח"כ שבכרת כללן הכתוב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא כללן במיתה הלכך מח"כ הוי ממזר א"נ לכתוב לא יגלה לחוד דהא בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר תרווייהו ל"ל לומר לך מחמור הוי ממזר מן הקל לא הוי ממזר כ"כ הרשב"א. ותימא אי הוה כתיבי קראי איפכא תחלה לא יגלה ואח"כ לא יקח סמוך ללא יבא ממזר הוה משמע שפיר דוקא מן החמור הוא דהוי ממזר אבל לא מן הקל אבל השתא פשטא דקרא משמע דמלא יגלה הוי ממזר ונ"ל דר' יהושע לשיטתו דתנן נדרים פ' נערה שומרת יבם בין ליבם א' בין לשני יבמין רא"א יפר רי"א ליבם א' ולא לשני'. והיינו טעמא דר"ל דקסבר בחד אחא יש זיקה וזיקה ככנוסה ממש שמיפר לבדו בלא שותפת האב כ"מ בבלי פ"ג אחין ובנדרי' שם. וצריך טעם מנ"ל לר"י הא ונראה דמהך קרא יליף דלא יגלה בשומרת יבם מדבר וקשיא למה לי לא יגלה אלא ללמד דאיכא שומרת יבם של אביו שחייבין עליה מיתת ב"ד והיכי דמי בחד אחא נמצא דלר"י תרווייהו במיתת ב"ד איירי ודבר נאה ומתקבל הוא. ומ"ש הרשב"א דאשת אב ה"ל דבר שבכלל ויצא מן הכלל וכו' ומסיק שכן נראה מדברי הירוש' ע"ש. תימא הא בסמוך מסיק הש"ס דאשת אב לא הוי דבר שיצא מן הכלל דפרטא הוא בלאו וכמ"ש בקונט' ולפירושו אפי' מחייבי לאוין הוי ממזר וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:16:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:16:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:16:2:1)

**הא באמה אסור וכו'.** בבבלי א"ר יוסף כאן שנה ר' משנה שא"צ. וכ' תוס' דיבמתו משנה שא"צ דכיון דתלי אשתו כ"ש יבמתו ע"כ. וא"ת דלמא קמ"ל דיש זיקה דדוקא ביבמתו מותר אבל אסור באמה וי"ל קסבר רב יוסף אין זיקה לכ"ע וכ"כ תוס' במכילתין דף יז ע"ב בד"ה ולימא ע"ש ול"נ די"ל לעולם קסבר רב יוסף דיש זיקה ואפ"ה ה"ל משנה שא"צ דכבר שמעינן ממתני' דפ' ג' אחין דתנן גירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש לא ש"מ דיש זיקה וכדדייק רב אשי כמפורש בבלי דף ל' ע"א ולפום סוגיין י"ל חלץ לה ומתה קרי רב יוסף משנה שא"צ דהשתא אשתו שמתה מותר באחותה כ"ש חלץ לה ומתה. לפ"ז קשיא אריב"א בשם ר"ל למה לא תנן שומרת יבם שמתה מותר באמה דהא חלץ לה משנה שא"צ היא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:16:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 4:16:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/4:16:2:2)

הדרן עלך פרק החולץ