## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 7

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:1:1)

אלמנה לכה"ג :


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:1:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:1:2)

**עבדי מלוג לא יאכלו.** כ' תוס' אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכא קנין כספו לפי שאין הגוף שלו וכו' ע"ש. ולפמ"ש תוס' פ' החולץ דף לו ע"ב קנין הגוף דאשה עדיף שאין לבעל פירות אלא מכוחה ועוד דאין לבעל פירות אלא בתקנתא דרבנן. לק"מ דהכא בקנין פירות דבעל איירי. מיהו מ"ש תוס' קנין הגוף דאשה עדיף וכו' תמיה לן דבבבלי בגיטין דף מז ע"ב גרסי' איתיביה רשב"ל לר"י דאמר המוכר שדהו לפירות מביא וקורא מדכתיב ולביתך וכו' ע"ש הא לא דמיא קנין פירות דנכסי מלוג לשאר קנין פירות וע"ש בתוס' וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:2:1)

**ועבדיה עבדים.** זו היא גי' הר"ח אבל רש"י גורס ועבדיו שקנו עבדים וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטרך קרא לריבוינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בהן. וכ' הרשב"א בחי' בירושלמי משמע כל כהאי גוונא לא אכלי דכלהו משום מקחו של כהן קא אכלי וכו' אלא דק"ל אם זו היא סברתו של ר"ל דירו' הא עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הבעל אוכלים מחמתו אע"פ שאין ליורשין בהן כלום וכו' וי"ל שאני התם שאוכלת לכך עבדיה אוכלין אבל אלמנה וגרושה דמתני' שהיא אינה אוכלת אף עבדיה אינן אוכלין והאי דירושלמי אאלמנה וגרושה דמתני' קאי ע"כ. ותימא לפרש כן דבעבדי מלוג אף בקנה ע"מ שיהיה לרבו רשות בהן לא יאכלו ואי בעבדי צאן ברזל איירי אף בקנה ע"מ שאין לרבו רשות בהן לא יאכלו דהא כשלו הם. ונ"ל שאני עבדי מלוג שהיו אוכלין בחיי בעלה לפי שיכול להשתמש בהם וה"ל קניינו הלכך אף כשמת אוכלין בשבילה משא"כ עבד שקנה עבדים ע"מ שלא ישתמש בהן רבו כלל הנך ודאי לאו קנינו של כהן הן. וגדולה מזו י"ל שאם קנתה האשה עבדים לאחר מיתת הבעל כיון שלא היה לבעל שום חלק ונחלה בהן אף הן לא יאכלו בתרומה מחמתה והדבר צריך תלמוד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:2:2)

**הם יאכלו הם יאכילו.** וא"ת וכי פליג ר"ל אברייתא דיליף ליה מקנין כספו וי"ל ר"ל מפרש לברייתא דאסיפא דקרא קסמיך א"נ ר"ל אליבא דראב"י דמוקי לקרא וכהן כי יקנה נפש קנין כספו לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים כמפורש בבבלי דף נז ע"ש. ותוס' כתבו בסוגיין והא דדרשי' לעיל פ' הבע"י פצוע דכא כהן שנשא בת גרים היינו מנפש יתירא ע"כ. ולפי מאי דפרישי' בקונט' וכ"פ רש"י איצטרך נפש לגופיה לאשמועי' דעבדים שקנו עבדים שאוכלים בתרומה. ומחוורתא מאן דדריש נפש לפצוע דכא כהן וכו' יליף עבדים שקנו עבדים מדכתיב הם יאכלו קרי ביה יאכילו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:4:1)

**מתני' מסייעא לר"ל עבדי מלוג וכו'.** כ' תוס' דף סו ע"ב בד"ה עבדי וכו' תימא לר"י מה ראיה מייתי לר"א הא ר"י נמי מודה דיוצאין בשן ועין לאיש דחשיב כעבדו כי היכי דחשיב קנין כספו לענין תרומה וכו' ותירץ הר"ש דדייק מאבל לא לאשה ומחיים לא איצטרך דפשיטא אלא לאחר מיתה קאמר משום דהדין עמו ע"כ. ובסוגיין מפורש דעיקר סייעתא מדתני יוצאין לאיש דהכי משני לר' יוחנן קל הוא בשחרור. וא"ת היא גופא קשיא לר"י למה אין יוצאין לאשה הא קל הוא בשחרור ותירץ הרשב"א דהיינו טעמא דהא אפ' עבדי מלוג אינן יוצאין מפני תקנת אושא. מיהו לפום סוגיין ליתא להך פירוקא דהא תני עבדי מלוג יוצאין לאשה אלא עיקר טעמא כיון דמחוסרי גוביינא כדידיה דמי. והא דמשני לר"י קל הוא בשחרור היינו כיון דשחרור מפקיע מידי שיעבוד כל דמחוסר גוביינא כדידיה דמיא וכ"מ בבבלי בסוגיין. והא דמייתי בסמוך ת"כ דר"י דעבדי צ"ב אינן יוצאין בשן ועין בין לאיש בין לאשה האי תנא סובר כיון דאין הבעל יכול למכרן אף בשחרור מחמרינן. ובב"ק דף פ"ט ע"ב כ' תוס' בד"ה מ"ט וכו' ושמא אותו שמביא ת"כ דר' אמי היה בנאה בריה דרבא שלא היה חושבה מחוסרא גביינא וכו'. ותימא הא מפורש בבבלי דרבה ורב יוסף אמרו ת"כ דר"א וע"ק הא רבא גופיה אמר לר"נ והא ת"כ דר"א וכ"מ בתו' בסוגין וצ"ע. עוד כתבו תוס' בב"ק שם בד"ה כמאן אזלא וכו' נראה דמכירה יליף משחרור דשחרור הוא כעין מכירה ע"כ ותימא הא רב יהודה סובר דעבדי צ"ב אינו יכול למכור ואפ"ה מודה בשחרור דמשוחרר יוצא בשן ועין לאיש כדמשמע בבבלי בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:4:2)

**אינן ביום או יומיים.** הרמב"ם לא ביאר בה' רוצח דין עבדי צ"ב ונכסי מלוג לענין יום או יומיים. ואפשר שסמך אמ"ש בה' עבדים פ"ה דעבדי צ"ב יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה ועבדי מלוג לא לאיש ולא לאשה. אך קשה הא לא דמיא דין יום או יומיים לדין שחרור דקל הוא בשחרור כמפורש בסוגיין וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:4:3)

**הלוקח יחוש לעצמו.** כ' הרא"ש בפירקין ור"א ז"ל כ' והאי מכרו שניהם לפרנסה דקאמר רשב"ג הבעל מוציא מיד הלקוחות לא איפשיטא שפיר דנעביד בה עובדא וכ' הרמב"ן דספיקו משום דרשב"ג לטעמיה כדפרישית ושמא קיי"ל כרבנן וכו' וקשה כיון דמייתי מהך ברייתא סייעתא לר"י וקיי"ל כר"י א"כ הלכתא כרשב"ג וכו' ע"ש ול"נ דכוונת הרי"ף דמספקא ליה הא דקארשב"ג הבעל מוציא מיד הלקוחות היינו אם מתה מוציא הבעל מיד הלקוחות וכפירש"י או דלמא אין המקח קיים כלל אפי' שעה אחת ואפי' בחיי אשתו מוציא מיד הלקוחות וכפי' הר"ח שכתבו תוס' בסוגיין. והרא"ש כ' בפרקין והרי"ף מביא בפ' השולח ירושלמי דפרקין פלוגתא דרשב"ג ורבנן ואחר שהביא מחלוקתן כתב הוי כשמכרן לשעה מחלוקת אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין ומתוך זה משמע דפסק כחכמים דאי ס"ל הלכה כרשב"ג מה הוצרך לו לכתוב אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין דהא לרשב"ג אפי' מכורין לשעה אינן מכורין ע"כ. ואיני מבין דבריו לפמ"ש הרא"ש דמספקא להרי"ף הלכה כדברי מי ודאי מן הצורך להביא במאי דמודי' שניהם. ואף לפמש"ל דסובר הרי"ף דהלכה כרשב"ג אלא דמספקא ליה אהי קאי איצטרך לאשמועינן דודאי במכרן לשעה איירי אלא דלא ידענא אימתי הבעל מוציא. דלא תימא דפלוגתייהו במכרן לעולם אבל במכרן לשעה אף רשב"ג מודה כיון דתחלת הקנין לא היה אלא לשעה לא יסרב הלוקח מליתן לה וליכא למיחש לבזיון אבל בממכר עולם אף שהיא יכולה לחזור על הלוקח מ"מ ידחנה אולי תמצא מקום לגבות והא דקאמרו רבנן והלוקח יחוש לעצמו מלתא בעלמא קאמרו יחוש לעצמו כשאר לקוחות וכ"כ הרמב"ן בס' מלחמות לשיטת הרי"ף וקמ"ל דלא פליגי בממכר עולם. ועיי' במלחמות ובר"ן וברמב"ם פי"ח מה' מלוה ולוה עוד כ' הרא"ש ויראה דוקא בקרקע הוא דמכר הבעל קיים עד שעת טריפה שהארץ לעולם עומדת וכו' אבל המכנסת נדוניתה במטלטלים וכו' אין הבעל יכול למכרן אע"פ שיש לבעל נכסי' נגד נדוניתה דחפצה יותר בשבח בית אביה ע"כ. ומסוגיין ראיה לדבריו דהא בעבדי צאן ברזל קאר"י אם מכרן אינן מכורין ובמוכר לשעה פליגי ש"מ דבעבדים אפי' לשעה אינן מכורין. מיהו לפום סוגיין משמע דאפי' בקרקע לשעה אינן מכורין ועמש"ל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:5:1)

**מעתה לא יטול בכור פי שנים.** וקשה הא ולד שפחת מלוג דהוי לאשה טעמא אחרינא אית ביה כי היכי דלא ליכליא קרנא כדפרישית בקונטרס וא"ל דלית ליה לשמואל הך טעמא א"כ קשיא לשמואל מ"ט דרבנן דמחלקין בין בהמה לשפחה וכן פריך בבבלי בכתובות פ' האשה. ואי ס"ל לשמואל לחלק בענין אחר א"כ מאי פריך משפחת מלוג לבכור הא בברייתא לא תניא אלא פרה וילדה כמ"ש בקונט' וצ"ע. ומסוגיין סייעתא למה שפסק הרמב"ם ספ"ג מה' נחלות דבכור נוטל פי שנים בולדות הנולדים לאחר מיתת אביהן. מדפריך שמואל מעתה לא יטול וכו' וגם רב לא שניא ליה דלית הלכתא כהך ברייתא משמע דהכי הלכתא ודלא כיש חולקין שמביא הרמ"א בח"מ סי' רעח סעיף ד' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:1:8:1)

**ר"י בעי תמן את אמר הוולדות לראשון.** פי' בקונט'. ויותר נ"ל דקושיית ר"י אמתני' דפ' איזהו נשך דתנן התם אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית משמע דברשותא דמקבל קיימי ובאחריותו ואלו הכא תנן דפטורין מן הבכורה משמע דברשותא דנותן קיימי ומשני התם בבכורות דאיירי בעכו"ם אפי' מכר דבר במכירה חלוטה לעולם החפץ ההוא ברשותו עד שיקבל מעותיו ואי בעי זוזי ולא יהיב ליה תפיס לבהמה ואי לא משכח לבהמה תפיס לולדות ה"ל לולדות כאלו הן ברשותו אבל הכא ברבית דאיירי בישראל ונמסרו לשני בדמים כדפירשתי בקונט' הרי הן של השני ובדינינו אין עוד לראשון חלק בהן יותר משאר ב"ח הלכך הוולדות לשני וה"ל רבית וכ"מ בבבלי פ' א"נ וע"ש בתו'. א"נ י"ל דקאי אהא דתניא בתוספתא דבכורות בהמת ארנונא חייבת בבכור' וקשיא לר"י מ"ש בהמת ארנונא דחייבת משום דמצי לסלוקי ליה בזוזא א"ה צאן ברזל נמי מצי לסלוקי ליה בזוזי ומשני צאן ברזל עיקר בהמה של העכו"ם שהוא הראשון הלכך ה"ל כאלו יש לו חלק בוולדות משא"כ בבהמת ארנונא שעיקר הבהמה היא של ישראל מתחלה אלא שהיה משועבדת לישראל ועיין בבכורות דף טז ע"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:3:2:1)

**אר"א כיני מתני' וכו' עבדיו לא יאכלו.** וא"ת הא איכא לפרושי עבדים היינו עבדי צאן ברזל לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק דעובר אין בו כח להאכיל וכ"פ רש"י וכן היא ברייתא שנויה בבבלי בסוגיין וי"ל קסבר ר"ל עבדיה משמע שהן שלה והן עבדי מלוג ואלו ודאי אוכלין כדרך שהיא אוכלת כמפורש שם בברייתא. והא דקאמר עבדיו לא יאכלו אף עבדי צ"ב בכלל שאף הם עבדיו נקראים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:3:2:2)

**אם מזו אפי' היא לא תאכל.** וקשה א"כ לישמועינן דהיא לא תאכל וכ"ש עבדיה ודוחק לומר דעבדי' סד"א שאוכלין לפי שיש לכהן חלק בהן שאפשר שיירש את אמו משא"כ היא עצמה וי"ל קסבר ר"י דאיכא לפרושי הא דתנן במתני' שהעובר פוסל ואינו מאכיל היינו שפוסל בעבדי אביו ואינו מאכיל את אמו. ועיי' בתוס' דף סז בד"ה פוסל וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:3:3:1)

**ראויה היא לתבוע כתובתה וכו'.** וא"ת אף בבת ניחוש שמא תמות נמצא שהעבדים מעכשיו הם לכהן וי"ל למיתה לא חייש א"נ כשתמות הבת הבנים יורשים נכסים אלו מן הבת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:3:3:2)

**וקשיא תרומה מד"ת וכו'.** וקשה כיון שכתב לה בכתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מנאי אינון תיהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסאי הרי הוא כבעלת חוב ולמ"ד פריעת בע"ח דאורייתא ודאי ל"ק אלא אפי' למ"ד לאו דאורייתא מ"מ אם תפס' הבת מדאורייתא הוא שלהן א"כ נימא ראויין הן לתופסן למזונות כדאר"י בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:3:4:1)

**רבי וריב"י ובר הקפר וכו'.** וז"ל התוספתא סוף אהלות ר' וריב"י ור"א בן הקפר שבתו בלוד והיה ר"פ בן יאיר יושב לפניהם א"ל אשקלון מה אתה בה א"ל מוכרין חטים בבסילקאות שלהם וטובלין ואוכלין פסחיהן לערב א"ל מאי שנהג בה כארץ העמים א"ל כשישהא מ' יום א"ל א"כ בואו ונמנו עליה לפטרה מן המעשרות ולא נמנה עמהן ריב"י כשיצאו א"ל רבי מפני מה לא נמנית עמנו א"ל על שטמאתי טהרתי ולא מעשרות מתיירא אני מב"ד הגדול שמא ירוצו גלגלתי ע"כ העתקתי כל לשונה ללמד ממנה פירושא דברייתא דמייתי כאן. והר"ש פירשה שם סוף פי"ח דאהלות ע"ש. ומ"ש בסוף דבריו על שטמאתי טהרתי כלומר על מקום שהייתי מחזיק בו טומאה כל ימי אני נמנה לטהר ולא לפטרה מן המעשרות ע"כ. נראה דקשיא ליה לשון טמאתי ואין פי' מחוור שהדבר ברור דה"ק על שטמאתי כלומר דבר שהוא מדרבנן אני מטהר אבל לא איסור דאורייתא כמפורש בסוגיין. ותמהני ששכח בהנך תרי סוגיות דשביעית ודהכא וצ"ע. ועמ"ש פ"ו דשביעית דלא כהרא"פ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:4:1:1)

**ספק נפל וכו'.** כ' תוס' הקשה הרשב"א הא כי הוי נמי נפל פוסל דלמ"ד המזכה לעובר קנה זוכה העובר בנכסי אביו עד שתפיל האשה דתניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שאשתו מעוברת והחזירו אח"כ שמעו שהפילו והחזיקו החזיק בשנייה זכה בראשונה לא זכה ע"ש. ולמאי דמסקינן לעיל בירושלמי פ' החולץ דף יג דהתם בגר הטעם משום יאוש ואפי' למ"ד המזכה לעובר קנה מוד' והוא עד שיצא ראשו ורובו בחיים לק"מ:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:4:2:1)

**מעתה הילוד וכו'.** עיי' פי' בקונט'. וקשה שאני מאכיל הם יאכלו כתיב וקרינן הם יאכילו משא"כ לענין פסול וי"ל דה"ק כיון דחזינן דשאינו ילוד אין לו כח להאכיל סברא הוא שאין לו כח לפסול כדאר"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:4:2:2)

**ארוסה ושומרת יבם וכו' ואינן משלמ' את החומש.** וקשה מאי קמ"ל הא תנן פ"ו דתרומות בת ישראל פנויה שאכלה תרומה וניסת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה אם תרומה שזכה בה כהן אכלה משלמת קרן לבעלי' וחומש לעצמה וי"ל דקמ"ל אפי' נתגרשה בעודה ארוסה או שמת הארוס ונחלצה היבמה אפ"ה אינן משלמין החומש אבל בפנוי' אמרי' התם בירוש' לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה חייבת לשלם א"נ י"ל התם מיהת חייבת לשלם לעצמה משא"כ כאן אף לעצמה א"צ לשלם. ולא ידעתי למה לא כ' הרמב"ם דין זה בה' תרומות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:4:2:3)

**וישלמו קרן וחומש.** וא"ת כי היכי דבת כהן לישראל פטורה דראויה לחזור ה"נ נימא בארוסה ושומרת יבם ומעובר' שאינן משלמין חומש מפני שראויין לאכול לבסוף וי"ל שאני התם דבבת כהן איירי וכתיב ובת כהן ודרשי' בת כהן מ"מ כמפורש שם בירושלמי ומרבינן נמי הך אבל ברייתא הכא בבת ישראל איירי כדמסיק וליכא לרבויי לפטורא אלא משום דעובר מאכיל לפטור מחומש מיהת:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:4:4:1)

**כמי שהוא בן ט' שנים וכו'.** עיי' פי' בקונט' ועי"ל דספק בן ט' אזלינן לחומרא לפסלה וספק הביא שתי שערות אזלינן להקל לאכול וא"ת הא למ"ד תרומות דאורייתא ה"ל ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא וי"ל קסבר מופלא סמוך לאיש דאורייתא וכ"פ הרמב"ם ולא הוי אלא ספק דרבנן ולקולא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:4:5:1)

**אלא בגין דתנינן צרות וכו'.** כ' בתי"ט בד"ה ספק וכו' כ' הר"ב קטן שקידש וכו' ותימא ממ"נ תתייבם אי קידושיו קידושין הרי מצוה ליבמה וכו' והקרוב אלי שהר"ב כתב תחלה פי' הרמב"ם ואח"כ פירש"י ונשמטו מדברי הסופר ע"ש. ול"נ שא"צ לחסר בדברי הר"ב אלא להגיה צרתה במקום אשתו ודבריו מבוארים כמ"ש בקונט' וראיית הר"ב מבוארת בסוגיין. ומהתימא על רש"י והרמב"ם שלא פירשו כן. ומה שפירש"י לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה קשה הרי מפורש בסוגיין בהיפך דקאמר כמי שהביא שתי שערות להאכיל. מיהו לפי' בקונט' י"ל פירושו. ואף לפי' הר"ב קשה ל"ל למימר איידי דאיירי בספיקא לחומרא תני להא דנפל הבית וכו' בהדייהו טפי הל"ל דדמיא לספק הביא וכו' דאיירי בצרות ואפשר דה"ק איידי דאיירי בספק צרות לחומרא תני להא בהדייהו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:5:3:1)

**הדא מסייעא לההוא דתני ר"ח וכו'.** וקשה מאי מסייעא דקאמר היינו הך דהא שוטה דתנן במתני' היינו בנישואין דבאונסין אפי' פקח אינו פוסל ועוד מנ"ל ממתני' דאוכלת מיד דלמא הא קמ"ל דביאתו אינו פוסלת אבל מ"מ חוששת שמא מעוברת היא ואסורה לאכול בתרומה עד שתדע שאינה מעוברת וי"ל דדייק ליה מדתנן עיברה לא תאכל משמע עד שלא נודע בבירור שנתעברה תאכל והיינו דר"ח מיהו יותר נ"ל דה"ג הדא מסייעא לדתני ר"ח שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורים מן החליצה ומן הייבום וכ"ה בבלי בסוגיין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:5:3:2)

**ודלא כר"ל וכו'.** כ' תוס' דף סט ע"א בד"ה לא פוסלין וכו' ואפי' לר"א דקאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלי בתרומה דאין זה לאיש זר ע"כ ותימא איך נעלם מהם דברי הירושלמי דמוקי מתני' דלא כר"א. וראיתי להרב במשנה למלך פי"ח מהא"ב הל' ב' בד"ה ודע וכו' שכתב דברי תוס' אלו הן חידוש גדול בעיני. כוונתו כיון דזונה היא למה לא תפסול לתרומה. וראיתי לתוס' בגיטין דף עג ע"ב שכ' בד"ה נתן לה כספי' וכו' ומיהו לר"א דאמר פנוי וכו' ניחא ומיהו סתמא דתלמודא ביבמות לא אשכח משנה או ברייתא כר"א ע"כ ע"ש. ותימא בבבלי בסנהדרין דף נא ע"א אמרי' הא דתני בברייתא יכול אפי' פנויה והא כתיב לזנות ופירש"י פנויה לאו זנות הוא ומשני כדר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ליפסל מן הכהונה אלמא זנות מיקרייא. הרי דהך ברייתא אתיא כר"א וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:5:4:1)

**א"ל לא תקבל עליו קל הוא באכילת תרומה.** עיי' פירושי בקונט'. מיהו לעיל פ"ד ה"ט משמע דטעמא דר' בא משום דס"ל כר' יוסי דחושש לגיטין ולוולד ובאנוסה דליכא גט לא חיישינן ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:5:4:2)

**אילו בת כהן שניסת לישראל והלך בעלה למדינת הים וכו' ולעניין העובר צריכה להמתין ג"ח.** כך מצאתי בברייתא השנוי' בבבלי פ' החולץ דף מ"ב ע"ב. אך גרסי' התם דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד. א"כ לר"י אין חילוק בין תרומה לנישואין. וטפי ה"ל למידק מאשה שלא הלך בעלה למדינת הים ומת שאוכלת בתרומה מיד ואפשר שאין ברור לו כל כך דנשואה תאכל בתרומה מיד. והרמב"ם כ' פ"ח מהלכות תרומות הלכה ג' בת כהן שבא עליה ישראל אין חוששין שמא נתעברה אלא טובלת ואוכלת לערב היתה נשואה לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב עד מ' יום וכו' ע"כ. וכ' הכ"מ בת כהן שבא עליה וכו' משנה וגמרא פ' אלמנה לכה"ג דף סז ע"ב. ולא מצאתי מזה דבר פ' אלמנה אלא מדיוקא דמתני' איכא למשמע. ונ"ל שדברי הרמב"ם הן לקוחים מדברי הירושלמי מסוגיין ול"ג והלך בעלה למדינת הים וזה ברור. אך עדיין קשיא לי חלוקה ראשונה בת כהן שבא עליה ישראל וכו' מיותרת דהא בהך פירקא הלכה י"ג כתב ואלו לא פוסלין ולא מאכילין האונס וכו' והיינו הך ואי לאשמוענן שאנוסה אינה חוששת שמא מעוברת היא הא ודאי שמעינן מק"ו מנשואה דנקט בהך בבא ויש ליישב. ואלו הן בן ט' שנים וכו'. כ' תוס' בפרקין דף סח ע"א בד"ה רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל וכן גירסת ר"ח ולא כספרים דגר' איפכא דהא תני סיפא ואם אינן ראויין לבא בישראל וכו' ע"ש. ורש"י גורס איפכא וכ' בד"ה סיפא פסולי כהונה חלל ואע"ג דקתני שאינן ראויין לבא בישראל לא איירי אלא בכהונה וכו' ע"ש והסוגיין ראיה לגירסת הר"ת מדקאמר אהא דתנן ואם אינן ראויין לבא בישראל ואלו הן וכו' ש"מ דסיפא בפסולי קהל איירי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:6:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:6:2:1)

**התיב ר"י הרי אלמנה שזינתה וכו'.** וקשה למה נקט אלמנה הא אף בפנויה שזינתה נמי תיקשי ליה ואפשר לאו דוקא נקט אלמנה. אך קשה בשלמא כשזינתה עם כשר חוזרת לפי שהוא בתורת גיטין וקידושין משא"כ בעכו"ם ועבד וכ"מ פשטא דלישנא דרבי יוחנן וכ"פ בקונט' ואפשר היינו טעמא דרבי יוסה דלא אמר כן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:6:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:6:2:2)

**הכא א"ל משום גרמיה וכו'.** כ' תוס' פ' החולץ דף מה ע"א בד"ה יצאו כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה וא"ת והאר"י לעיל דהולד ממזר א"כ ל"ל קרא השתא ממזר הוי מיפסל בביאתו מיבעיא וי"ל הא דידיה הא דרבי' ע"כ. ולפמ"ש בקונט' תראה דלא מפיהן אנו חיי' בתירוץ זה אלא דקושיא ופירוקא הן דברי הירושלמי. והא דכתבו תוס' דף טז ע"ב בד"ה קסבר וכו' הא סתם מתני' ס"פ האומר מפורשת דהולד כשר ורבי יוחנן סובר הלכה כסתם משנה י"ל הא אמרי' בכמה מקומות אמוראי נינהו אליבא דר"י אי הלכה כסתם משנה או לא ועוד הא איכא לשנויי הך מתני' דקידושין יחידאה היא וכדשנינן לעיל פ"ד ה"ט:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:7:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:7:2:1)

**פתר לה בכותי פסול ועבד פסול.** עיי' פירושי בקונט'. וקשה למאן קאמר לה אי לר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ל"ל פסול הא בלא"ה יש לאו בביאתן והכי מוקי לה ריש לקיש בבבלי בסוגיין ואי לרבנן מאי מהני פסול הא מ"מ אינו אלא איסור לאו ולרבנן אין ממזר מחייבי לאוין וי"ל לר"ע קאמר וס"ל לרב בעכו"ם ועבד לחוד אפי' לאו לית בהו. וכ"כ תוס' פ"ק דף טז ע"ב דבכותי אינו אלא איסור דרבנן ונקט כותי איידי עבד ובעבד איכא לאו דלא יהיה קדש. ורב סובר אפי' בעבד ליכא לאו דלא יהיה קדש לא קאי אעבד אלא לאסור ביאה דרך זנות וכ"ה דעת הרמב"ם פ"א מה"א ע"ש. הלכך צריך למוקמי מתני' בכותי ועבד פסול. ועמ"ש הרמב"ם פי"ב מהא"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:7:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 7:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/7:7:2:2)

הדרן עלך פרק אלמנה לכהן גדול