## Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 8

###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:1:1)

**הערל נשיהן לא יאכלו.** פי' בקונטרס דשוויוה חללה בביאתו וכו' וכ"פ רש"י וכ' הרשב"א ואינו מחוור דהא קיי"ל אין חלל אלא מפסולי כהונה וי"ל משום דמשוי לה זונה וכ"פ הרמב"ם משום דמשווי לה זונה ע"כ. ולדידי קשיא עוד מה ענין חללה לנבעלה לאסור לה אלא מדתנן במתני' סתם משמע בכל ענין לא יאכלו נשיהן בתרומה וסתים לן תנא כר' יהודה דסובר פצוע דכא שנשא בת גרים אסורים בתרומה והיינו מטעם דילפי' ק"ו מחלל נמצא שאף זו חללה היא וכ"מ ברש"י ותוס' דף נז ע"א וה"פ דשוויוה חללה בביאתו אפי' הוא בת גרים ואם אינה בת גרים הרי נבעלת לפסול לה והויא לה זונה דקסבר רש"י אף מחייבי לאוין הויא זונה וכמש"ל פ"ד הי"א בתו' בד"ה המחזיר וכו'. ומ"ש רש"י בדף סט במתני' ואם אינן ראויין לבא בישראל הרי אלו פוסלין שהרי נתחלל בביאת פסול לה אין הכוונה שנעשית חללה אלא שנתחללה מכהונה שנעשית זונה בביאתן. ונראה אף מה שפירש"י כאן דשוויוה חללה בביאתו ר"ל שנתחללה ונפסלה מדין כהונה. וכיוצא בזה כ' הרשב"א בחי' דף עג ע"ב בד"ה והא איכא חללה וכו' וחללה דהכא לאו דוקא אלא כל שנתחללה ונפסלה מדין כהונה קאמר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:2:1)

**איש איש לרבות את הערל.** כ' תוס' ומ"מ איצטרך למיכתב ערל בפסח דאי לאו דכתיב בהדי' בשום מקום שהוא כטמא לא הוה מרבינן ליה מאיש איש אע"ג דמילת זכריו ועבדיו מעכבתו בפסח ע"כ וקשה ה"ל למכתב ערל בתרומה ולשתוק מאיש איש. ונ"ל דאיצטרך למכתב ערל בפסח דאי מאיש איש ה"א ערל דינו כטמא ואם רוב צבור ערלים יעשו פסח קמ"ל דלעולם ערלה מעכבת וא"ת הא לא איתרבי ערל אלא כטמא זב או מצורע דכתיב התם ברישא דקרא ואם רוב ציבור זבין ומצורעים אינן עושין בטומאה י"ל הא מיהת אם אכלו זבין ומצורעין מפסח שבא בטומאה פטורין אף על ביאת המקדש קמ"ל דערל חייב ועי"ל הא כתיב נמי בסיפא דקרא והנוגע בכל טמא נפש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:2:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:2:2)

**כתיב כל זר לא יאכל קדש זרות אסרתי לך ולא אנינות.** וכ"ה בבבלי בסוגיין דמוכל ממעטינן אנינות. וקשה בכל מקום אמרי' דכל ריבויא הוא והכא אמרי' דכל למעוטי אתא ויש לחלק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:2:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:2:3)

**מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה בגופו וכו'.** וא"ת אנינות ה"ל לרבויי שכן אין בידו לתקן דומיא דזב ומצורע וי"ל הא זב ומצורע כל זמן שלא טבלו בטומאתן הן הרי אף שבידן לתקן נמי אסורים בתרומה ודמיין נמי בהא לערל. והא דקחשיב בבלי אין בידו לתקן לגבי אנינות היינו לענין חומרא דאונן אבל לא שיהא דומה בזה לזבין ומצורעין טפי מערל והכי אמרי' בבבלי דתנא דבי ר"י בזב בעל שתי ראיות הכתוב מדבר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:3:1)

**לא אם אמרת במעשר שהוא טעון מחיצה וכו'.** וא"ת תיפוק ליה דכתיב וכל זר למעוטי אונן כדאמר ריב"ח בסמוך וי"ל לית ליה דרשא דכל זר אך קשה א"כ ניליף דאונן אסור בתרומה מדאיתקש תרומה לביכורים וביכורים למעשר. ותוס' כתבו בסוגיין דמשום הך קושייא איצטרך וכל זר ע"ש. וי"ל סוגיין אתיא כרבנן דר"ש רפ"ב דביכורים דסברי ביכורים אסורים לאונן דאיתקש למעשר ודלא כר"ש דמתיר משום דתרומה קרנהו רחמנא ותרומה מותרת לאונן דכתיב וכל זר ש"מ דרבנן לית להו הך סברא דאיתקשו ביכורים לתרומה הואיל וקרנהו רחמנא תרומה ועיי' בבבלי בפרקין דף עג ע"ב. וא"ת הא בלא"ה ליכא למילף תרומה מביכורים דה"ל למד מן הלמד כדאמרי' בסמוך וי"ל דוקא בקדשים אמרי' הכי אבל חולין ילפי' למד מן הלמד ומעשר ראשון חולין הוא וכ"כ תוס' בסוגיין. אבל תרומה קדש איקרי כדכתיב ואחר יאכל בקדשים והיינו תרומה. מיהו בירושלמי בכמה מקומות משמע דר' ישמעאל סובר אף בחולין אין למדין למד מן הלמד:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:4:1)

**ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד.** וא"ת הא ליכא למילף מתרומה שכן מחפ"ז מית' וחומש פדיון ואסורה לזרים וי"ל דס"ל כרת עדיפא כמפורש בבבלי בפרקין דף ע"ג ע"ב. אך קשה בזבחים דף נ' ע"ב גרסי' דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בק"ו מק"ו ומה היקש שאין מלמד בהיקש מלמד בק"ו גז"ש המלמדת בגז"ש אינו דין שתלמד בק"ו. וכ"ש בבנין אב א"כ למאי דס"ד דניליף קדשים מתרומה הוא בק"ו או בבנין אב מאי קאמר דהוה למד מן הלמד הא תרומה בגז"ש ילפינן מקדשים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:4:2)

**אף ממנו שנא' בפסח וכו'.** וא"ת אכתי מיבעיא לן קדשים מנ"ל שאסורים לאונן דקדשים נמי ילפי' ממעשר בגז"ש הא כבר אפיקתא ממנו דקדשים לגז"ש מפסח וי"ל אף אונן ילפי' קדשים מפסח בגז"ש דממנו ולא הוה למ"ד מן הלמד דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש כמפורש בזבחים דף נ'. ותוס' כתבו בסוגיין בד"ה דפסח וכו' וא"ת ושאר כל הקדשים מנ"ל דאסורין לאונן מק"ו ממעשר איכא למפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורי וי"ל בהיקישא דזאת התורה דכתיב נמי פסח וכו' אע"ג דבהאי קרא כתיב נמי מילואים וקדשי שעה נאכלים באנינות לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלים באנינות אלא בהנהו דאיירי בהו התם ע"כ. הנה מ"ש דאיכא למילף בהיקישא דזאת תורת וגו' מוכח בסוגיין דליתא דא"כ מאי קמיבעיא ליה ערל דאסור בקדשים מנ"ל וגז"ש ל"ל. ומ"ש דלאו בכל קדשי שעה קאמר. קשה הא ודאי בכל קדשי שעה דמילואים אמרי' דנאכלים באנינות שהרי גם על קדשי דורות קצף משה שלא אכלו באנינות ש"מ שמשה נצטווה סתמא שיאכלוהו קרבנות היום באנינות וטעה משה בין קדשי שעה לדורות אבל כל קרבנות מילואים נאכלו באנינות וק"ו הן מחטאת נחשון ומילואים שהן קדשי קדשים. מיהו גם הגזירה שוה דקאמר הירושלמי נראה דלית ליה לבבלי דתלתא ממנו דכתיבי בפסח ובמעשר מצריך צריכי להו בבבלי בפרקין דף ע"ד ע"ש. ואף אם נאמר ממנו דקדשים מיותר מ"מ תיקשי למאן דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין. מיהו י"ל דמ"ד מופנה מצד אחד למדין ומשיבין סובר דממנו שלישי דכתיב בפסח לא כתיב קרא איידי דכתיב והנותר כדאמר התם בבבלי אלא איצטרך האי ממנו לאפנויי למילף שאר קדשים מיניה בגזרה שוה וה"ה דה"מ לשנויי הכי בבבלי אהא דפריך ואכתי מופנה וכו' אלא דעדיפא מיניה משני דבמעשר גופיה מופנה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:5:1)

**ומופנה הוא וכו'.** לפי' השני שבקונטרס דקאי אגזירה שוה דתושב ושכיר קשה מכדי ר' ישמעאל הוא דיליף הך גז"ש ואיהו דס"ל מופנה מצד א' למידין ואין משיבין כמפורש בבבלי נדה דף כג ודוחק לומר דירושלמי פליג אהא דנדה וס"ל לכ"ע צריך שיהא מופנה משני צדדין:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:6:1)

**ע"ד דר"ע לאיזה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה.** וקשה הא אפיקתיה לקנוי קנין עולם וי"ל דש"ס סובר דר"ע מפרש תושב ושכיר דתרומה בעכו"ם וקשי' לי' שפיר ל"ל. אך דוחק לומר כן וטפי ה"ל לאקשויי מפסח דודאי מיותר מלומר דפליג ר"ע אהך ברייתא דמצריך תושב ושכיר דתרומה ומוקי ליה בישראל גם הבבלי לא פריך לר"ע אלא אתושב ושכיר דפסח:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:6:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:6:2)

**אפי' מלן לא יאכלו בתרומה.** עיי' פי' בקונט'. ועדיין קשה כיון שמהלן באותה שעה נעשי' עבדיו ולמה לא יאכלו בתרומה וי"ל כיון שלקחן ע"מ שלא יקיימו המצות אע"ג דמלן לא מהני דה"ל כערבי מהול:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:7:1)

**ולא הורו.** נראה דטעמו מדתניא גר שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין לפיכך מטבילין גר בשבת דברי ר"י ר' יוסי אומר אין מטבילין. וברייתא זו שנויה בבלי פ' החולץ. ש"מ לר' יהודה כיון שמל בפנינו תו לא צריך ולא הויא טבילה תקוני גברא וכי היכי דמטבילין אותו בשבת ה"נ מטבילין אותו בלילה ולר' יוסי אין מטבילין אותו בשבת ובלילה ומספקא ליה הלכה כדברי מי. וצ"ל דלית ליה הך כללא ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:8:1)

**עבד תושב לעולם וגר תושב ה"ה כעכו"ם לכל דבר.** וקשה הא מפורש אמרינן לקמן שהגר תושב שוה לישראל בשלשה דברים איך קאמר שהוא כעכו"ם לכל דבר וי"ל הא דקאמר ה"ה כעכו"ם לכל דבר היינו לבטל רשות וליתן רשות דישראל ששכח לערב עם בני המבוי אוסר עליהם עד שיבטל רשותו אבל ישראל הדר עם גר תושב במבוי לא מהני ביטול עד שישכור ישראל רשותו ממנו. וכה"ג מפרש בבבלי פ"ק דחולין דף ו' ע"א הא דאמרינן התם שעשאו לכותים כעכו"ם גמורים. גם בירושלמי בעירובין דף יז ע"ב תניא גר תושב עבד תושב מומר בגילוי פנים הרי הוא כעכו"ם לכל דבר. מעתה הא דקאמר עבד תושב לעולם ה"פ עבד שהוא תושב לעולם שאינו רוצה לקבל עליו רק מצות גר תושב וגר תושב עצמו ה"ה כעכו"ם לכל דבר וכ"מ בבבלי בע"ז פ' השוכר. מיהו לפום סוגיין י"ל דהוי כעכו"ם לבטל ע"ז וע"ש פ' השוכר ופי' זה נראה עיקר והרמב"ם כ' פ"ב מה' עירובין דגר תושב אינו מבטל רשות וכ' הה"מ ודין גר תושב שהוא בזה כעכו"ם מבואר בירושלמי ע"כ ותימא שכן מבואר גם בבבלי פ' השוכר דף ס"ד ע"ש. ומ"ש רש"י פ' החולץ דף מח דגר תושב היינו שקיבל עליו שלא לחלל שבת משמע דחייב נמי בעירוב קשה למה לא יבטל רשות וי"ל דעיקר הטעם בעכו"ם שמא ילמוד ממעשיו א"כ אף בגר תושב איכא למימר הכי ודוחק ועיין בגמרא בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:8:2)

**יאמרו הדברים ככתבן.** וקשה למה לא נאמר הדברים ככתבן הא קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:8:3)

**דל כן מה אנן אמרין וכו'.** וקשה דלמא עכו"ם העובד ע"ז מבטל אבל שאינו עובד ע"ז אינו מבטל וכ"מ בבבלי פ' השוכר דגר תושב אינו מבטל משום הך טעמא וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:8:4)

**שלא תאמר הואיל והוא שוה לישראל בג' דברים וכו'.** וקשה למה לא קחשיב גר תושב אתה מצווה להחיותו דכתיב גר ותושב וחי עמך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:5
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:5](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:8:5)

**ולא תונו.** עיי' פי' בקונטריס. גרסינן בערכין דף כט רשב"א אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג א"ר ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו. ופירש"י כתיב בע"ע כי טוב לו עמך וכתיב בגר תושב עמך ישב וגו' דלא תסגיר בגר תושב משתעי דהכי מוקמינן לי' בגיטין פ' השולח וכתיב בתריה עמך ישב בקרבך וגו' ע"כ מדבריו נראה דגמרי' עמך עמך בגז"ש ובגמרא כפי הגירסא שלפנינו טוב טוב יליף בגז"ש ותמהני שלא הרגיש בזה בבה"ז. גם לפי גיר' רש"י טפי ה"ל למילף מדכתיב גר ותושב וחי עמך דודאי איירי בגר תושב. גם מ"ש רש"י דבגיטין מוקי ליה בגר תושב הא לא קאי הכי במסקנא התם בפ' השולח אלא בעבד שברח מח"ל לארץ ישראל איירי ע"ש. וא"ת א"כ למסקנא דגיטין מנ"ל דלא ישבו בארצך לא איירי אלא בשלא קיבל עליו ז' מצות י"ל דסברי דאף בשבע אומות אם קיבלו עליהם שבע מצות אין בהן משום לא תחיה כל נשמה. והרי הן כשאר גר תושב דודאי מותר לישב בארץ דכתיב לגר אשר בשעריך. והיינו טעמא דהרמב"ם דבפ"י דע"ז מוקי לקרא דלא ישבו בשלא קיבל ז' מצות ובפ"ט מה' עבדים אוקי לקרא דלא תסגיר בעבד שברח ובפ"ו מה' מלכים פסק דאף בשבע אומות משקיבל עליו ז' מצות הרי הוא כשאר גר תושב. ובזה מתיישב קושית הרב בפ"י בגיטין ע"ש. ועיי' ברא"ם פ' שופטים וכי תצא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:6
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:8:6](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:8:6)

**מאן תנא בלא יעשוק ריב"י.** וקשה מי איכא למ"ד דגר תושב אינו בלא תעשוק הא כתיב לא תעשוק מגרך אשר בשעריך דודאי בגר חושב איירי דכתיב בי' לגרך אשר בשעריך תתננה וכן מפורש בב"מ פ' המקבל דף קיא ע"ב. ודוחק לומר דפליג הירושלמי וסובר דבשעריך נמי איירי בגר צדק. מיהו גם בבבלי נראה דאיכא תנא דסובר גרך אשר בשעריך איירי בגר צדק. דגרסי' פ' החולץ והגר זה גר תושב אתה אומר זה גר חושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר תושב. ש"מ דאיכא תנא דפליג. ובהכי ניחא קושית תוס' שם בב"מ בד"ה מאחיך וכו' ועוד תימא אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא כ"ש גר צדק וא"ל דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמי בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבלות דומיא דלגר אשר בשעריך ע"כ. הרי בפ' החולץ מפורש דאיכא לאוקמי בשעריך לגר צדק וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:10:1)

**בנך איש אין את מוהלו בע"כ.** בבבלי פ' החולץ דף מח גרסי' אמר רבא מ"ט דרשב"א דכתיב כל עבד איש מקנת כסף וכו' אלא עבד איש אתה מל בע"כ ואי אתה מל בן איש בע"כ. וכ' תוס' בד"ה אלא וכו' ולא נקטי' בן איש אי אתה מל בע"כ אלא לפרושי מלתי' דרשב"א דאמר מתחלה כופין אותו לשם שפחות ולא לשם גירות א"נ משום דנקט לה במלתיה דרבנן כשם שאי אתה מל בן איש נקט נמי בדרשב"א וכו' ע"ש. וקשה מסוגיין מוכח דליתא דהא לא נקט כאן דברי רשב"א ולא דברי רבנן. ולפירושי בקונטרס קושית תוס' מעיקרא ליתא ע"ש. וא"ת למה לא ימול בנו הגדול בע"כ כדי לכופו לקיים מ"ע שיש בה כרת וי"ל דה"ק אין חיוב מצוה זו חלה על האב יותר מכל ישראל הלכך אינו מעכבו מלאכול בפסח. ורש"י פי' בן איש גר הבא להחגייר אין לו כח למול בנו הגדול בע"כ וכו' ע"ש. וכבר תמהו תוס' על פי' זה ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:12:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:12:1)

**אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצין.** משמע דשניהם שקולין פריעה וציצין ומרבינן תרווייהו מחד קרא גם הקדים פריעה לציצין לומר קצת מסתבר לרבויי פריעה דאיתנהו בכל אדם משא"כ ציצין. ובבבלי בפרקין דף עא ע"ב גרסינן אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם דכתיב ביהושע שוב מול את בני ישראל שנית מאי שוב זה פריעה ושנית אתי לציצין. וכ' תוס' הקשה הר"י הלבן הכא דריש משנית ציצין ולקמן דרשי' מהמול ימול ציצין וכו' ולר"י נראה אע"ג דנצטוה אברהם על הציצין שפיר יליף מקרא דיהושע אע"ג דאין בו חידוש וא"ת א"כ מנ"ל דלא נצטוה אברהם על הפריעה י"ל דוקא ציצין דכתיבי בהדיא דהמול ימול משמע דבר המעכב גוף המילה דהיינו ציצין ולא פריעה ע"כ ע"ש. הנה לסוגיין ליתא לתירוץ זה דהא מוכח דשניהם שקולין. גם קושייתן מעיקרא ליתא דגרסינן בסמוך רב אמר המול ימול מכאן לנולד כשהוא מהול וכו' מכאן לערל שלא ימול. א"כ רב מוקי המול ימול לדרשא אחרינא ולא לציצין ופריעה. מיהו בבבלי מס' ע"ז דף כז גרסי' איתמר מנין למילה בעכו"ם שהיא פסולה רב אמר ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן אמר המול ימול הרי דרב לא מוקי המול ימול למעוטי עכו"ם אך עדיין י"ל דרב ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם כדאמר הש"ם שם בע"ז אליבא דר' יוסי דסובר המול ימול דברה תורה כלשון בני אדם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:12:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:12:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:12:2)

**אר"ל ואתה את בריתי תשמור אתה וכיוצא בך.** נראה דמיתורא קדרי' דכתיב ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך וה"ל למכתב את בריתי תשמור אתה וזרעך אלא ואתה קמא ללמד בא אתה וכיוצא בך. ורש"י פי' בע"ז שם ואתה את בריתי תשמור וזרעך אחריך ולא נכרי ע"כ ולא ידעתי איך שמעי מכאן שנכרי פסול למול:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:14:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:14:1)

**ואין הספק דוחה את השבת.** בשבת דף קלה כ' תוס' בד"ה ולא ספק וכו' נראה לר' דאסמכתא בעלמא היא וכי איצטריך קרא לאסור ספיקא וכו' ע"כ. וקשה דגרסי' שם דף קלו ע"א היכי מהלינן בשבת דלמא נפל הוא אר"א ב"א מהלינן ממ"נ אם חי הוא שפיר ואם מת מחתך בשר בעלמא הוא ופריך ואלא הא דתניא ספק בן ז' וכו' אין מחללין עליו שבח אמאי נמהלינו ממ"נ וכו' ע"כ. ומאי קושיא הך ברייתא איירי בשנולד בו ספק כגון שלא גמרו שערו וצפרניו א' ספק אחר אין מחללין דאם מת הוא ספיקא דרבנן מיהא איכא דמטלטל מידי דלא צריך אבל בסתם תינוק שלא נולד בו ריעותא לא גזרו רבנן ושרי. ומ"ש תוס' דאיצטרך קרא לנולד מהול וכו'. קשה למ"ד התם דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשבת אבל בחול לד"ה צריך להטיף דספק ערלה כבוש' היא לכ"ע ל"ל ערלתו מהיכי תיתי לחלל שבת בספק כקושיא תו' באינך ספיקות ועיי' במהרש"א וי"ל דסד"א להתיר ממ"נ אי ערלה כבושה היא שפיר ואי לאו ערלה היא ה"ל מקלקל בחבורה ופטור בין לר"י בין לר"ש דע"כ לא מחייב ר"י במילה אלא היכא דמתקן ולר"ש צריך מיהת תיקון קצת כמ"ש תוס' שם דף קז ע"ש. ולא דמיא לשאר ספיקות וצריך קרא לאסור וע"ש במהרש"א. ומ"ש תוס' א"נ קרא אתא לאנדרוגינס ונולד כשהוא מהול מסברא ידעינן דא"צ להטיף דם ברית ע"כ. וקשה דגרסי' התם דאמר רב נחמן לראב"ע דעבר אדשמואל דאימר דאמר שמואל דצריך להטיף בחול דספיקא הוא אבל בשבת מי אמר ומשני הוא סובר ודאי ערלה כבושה היא. ומאי קושיא הא כבר אמר ראב"ע דספיקות מותר למול בשבת ממ"נ וכמש"ל דהא ליכא קרא לאסור. ואף לפמ"ש רש"י בשבת דף קז דמקלקל בחבורה חייב דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ לר"ש חייב בחובל ושפיר קאמר דעבר אדשמואל אי ס"ל לשמואל כר"ש. מ"מ גם זה אינו דהא בבבלי בשבת דף מב מפורש דשמואל במלאכה שאצ"ל כר' יהודה ס"ל א"כ ודאי לא עבר אדשמואל וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:15:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:15:1)

**רבנן דורשין ערל וכו'.** ותימא לרבנן ערל ל"ל ולר"י זכר ל"ל. ובבבלי פר"א דמילה דף קלז אמרי' טעמא דר"י דכתיב המול לכם כל זכר ופירש"י כל ריבויא הוא. וקשה לרבנן כל ל"ל ודוחק לומר דרבנן אלו לא דרשי כל. דא"כ הוה לן למפסק כר"י דהא בכולא תלמודא פסקינן כמאן דדריש כל ואנן חזינן באנדרוגינוס פסקי רוב הפוסקים דלא כר"י ועיי' ברא"ש שם. ונ"ל דלרבנן איצטרך נמי כל לאנדרוגינס שחייב למולו דסד"א כיון דבריה בפני עצמו הוא כמפורש בבבלי בחגיגה דף ג' אין בו חיוב מילה כלל קמ"ל. והיינו טעמא דלא פליגי לענין שבת דרבנן סברי דמצות עשה אית ביה אבל אין בו כרת מדלא כתיב כל גבי כרת וכיון שאין בו כרת אינו דוחה שבת ור"י סובר כיון דגילה קרא דיש בו עשה ה"ה כרת נמי חיי'. והיינו דקאר"י אנדרוגינוס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת. מעתה איכא לתרוצי נמי סוגיין דסבר רבנן סברי אי לאו דכתיב נמי ערל ה"א זכר דכתיב בכרת לאו בזכר ודאי איירי אלא דומיא דהמול לכם כל זכר אבל השתא דכתיב ערל קשיא זכר ל"ל אלא למעוטי אנדרוגינס מכרת. ור"י סובר אי לא כתיב זכר ה"א ערל דהכא בערל ודאי איירי דומיא דערל דכתיב בפסח. דגרסי' בבבלי פסחים דף סא ע"ב מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי וכל ערל כולה משמע דלמא האי וכל ערל כל דהו כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה לא פסלה. וכ' תוס' תימא לשתוק מכל ועוד דנימא איפכא זאת כולה משמע כתב רחמנא כל כל דהו וי"ל דידע בעל הש"ס דאיצטרך כל לשום דרשא אחריתי ואיצטריך זאת לגלויי דלא נדרוש כל דהו אבל אי דרשינן איפכא קשיא זאת ל"ל ע"כ. ולפמש"ל נראה דאיצטרך וכל ערל דגבי פסח למעוטי אנדרוגינס דערל משמע אפי' מקצת ערל כדמשמע הכא וכתיב כל דכולא ערלה מעכבת ואי לאו דכתיב וזאת ה"א למדרש לחומרא כל כל דהוא ואפי' מקצת אוכלין ערלים מעכבים ואפי' מקצת ערלה כגון אנדרוגינס מעכב כדמשמע פשטא דערל אבל השתא דכתיב זאת למעט מקצת מנויין ממילא אמרי' דכל למעוטי אנדרוגינס אתי. ולרבנן י"ל איפכא דסד"א למילף ערל דפסח מערל דכתיב גבי' כרת דבעינן כולא ערלה לאפוקי אנדרוגינס ואיצטרך כל לרבויי אנדרוגינס דדרשי' כל כל דהו. והיינו דקאמר רב אשי ממאי דהאי וכל ערל וכו' דייק לומר דוקא האי וכל ערל וכו'. והבן כי דברים ברורים הם ומרפסן איגרא כהלילא דפסחא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:16:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:16:1)

**ואותן שלשים יום וכו' מהו לסוכו שמן של תרומה.** גרסי' בבבלי בפרקין דף עא ע"א בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו שמן של תרומה ערלות שלא בזמנו מעכבא או לא אר"ז ת"ש אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשייה דכתיב גביה אז יקרב לעשותו ועבדיו בשעת אכילה דגבייהו כתיב אז יאכל בו מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל אז אז לגז"ש בשלמא עבדיו משכחת ליה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה כגון דזבנינהו ביני ביני אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היכי משכחת לה לאו דאתייליד בין עשייה לאכילה ש"מ ערלות שלא בזמנה הויא ערלה אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא היא אלא הב"ע כגון שחלצתו חמה וכו' ר"פ אמר כגון דכאיב ליה עינא ועוד דחק הש"ס לתרץ הברייתא בדרכים שונים ע"ש. והקשה אבא מארי הרב זצ"ל מאי דוחקי' לשנויי דאיירי ביוצא דופן דגרסי' בבבלי בשבת דף קלה ע"א א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמנה וכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמנה אלא חייב למולו מיד אחר לידה שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול. ופירש"י שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה. והשתא שפיר מצינו זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה כגון דאתיליד ליה יוצא דופן בין עשייה לאכילה וחייב למול מיד ע"כ. ולפום ריהטא קושיא עצומה היא. ויש מי שתירץ בשבת שם מקשה אביי אדרב אסי דורות הראשונים יוכיחו שאין אמו טמאה לידה ונימול לשמונה א"ל נתנה תורה ונתחדשה הלכה. מעתה אי אפשר למוקמי גז"ש דאז אז ליוצא דופן דהא הך גז"ש נאמרה בפסח מצרים ואז אף כשאין אמו טמאה לידה נימול לשמנה. והשיב א"מ ז"ל דשגגה היא בידו דודאי פשיטות דר"ז לאו מדאיצטרך גז"ש דהא מיבעיא הך גז"ש ללמד דעבדי' מעכבין העשייה אלא מלשון הברייתא דייק ר"ז דתני מנין ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה ואברייתא ודאי איכא לשנויי כדשנינן דאיוצא דופן קאי וקמ"ל לדידן מעכב אכילה דכולא הך פרשתא נאמרה גם לדורות. ויש מי שתירץ דבשבת שם מסיק הא דרב אסי תנאי ות"ק לית ליה דרב אסי ע"ש. הלכך לא מתרצי אמוראי ביבמות כדרב אסי כי היכי דלא נוקמי הך ברייתא דלא כהלכתא. ונ"ל דליתא נמי להך פירוקא דבה"ג ורוב הפוסקים כתבו דספיקא היא אי הלכתא כרב אסי הלכך יוצא דופן נימול לשמנה ואינו דוחה שבת ועיי' בהרמב"ם והרא"ש. ולפום הך פירוקא קשה מאי מספקא להו הא מהכא מוכח דלית הלכתא כרב אסי. דאי הלכתא כר"א טפי ה"ל לשנויי כחד תנא דהלכתא כוותיה מלדחוק הברייתא כמו שדחקו בתירוצם. ואחרי נשיקת עפרת רגלי א"מ ז"ל נ"ל דסובר הש"ס דרב חמא ב"ע לית ליה הא דרב אסי דא"כ תפשוט ליה בעייתו דערלה שלא בזמנה הוי ערלה. דבר"פ כ' תוס' בד"ה הערל פי' בקונט' שמתו אחיו מחמת מילה והדין עמו דלא דמי לערל שלא בזמנה דמיבעיא לן אי הוי ערלה דהתם כיוצא בו לא הוה בר מילה בשום מקום אבל אחר שמנה אע"ג דאי אפשר לו למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן ותדע וכו' ע"כ. ואס"ד דרחב"ע כרב אסי ס"ל א"כ מצינו כיוצא בו דהוי ערל אפי' קודם שמנה ודמיא לערל דמתני' דאסור לאכול בתרומה אע"ג דמתו אחיו מחמת מילה אלא ודאי דלית ליה להא דרב אסי לכך אוקמי האמוראים הברייתא כדרב אסי. וא"ת הא במקנת כסף כ"ע סברי דנימול מיד וא"כ קשיא הא מצינו כיוצא בו וי"ל כיון דלא מצינו כיוצא בו בישראל אלא בעבדים אין למילף מהם משא"כ ביוצא דופן אם נאמר דנמול מיד ודאי הוי כיוצא בו. וכ"מ בסוגיין דערלה שלא בזמנה הוי ערלה וקודם ליל שמיני לא הוי ערלה. מיהו מ"ש בתוס' שם ובירושלמי מייתי ראיה ממתני' אאחזתו חמה דממתינין לו למול שלשים יום דאסור בתרומה משמע דמתני' איירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה ע"כ. משמע דסברי דממתני' עצמה פשיט האי בעי' מדערל שמתו אחיו אסור בתרומה אף ערל מחמת סכנה אחרת הוי ערל. וקשה א"כ ל"ל לאתויי הא דרב אחא וכו' ולפמ"ש בקונט' ניחא. וא"ת א"כ ל"ל לאתויי מתני' י"ל רב אחא אמתני' אמר לשמעתתי'. מסוגיין מוכח דערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור בתרומה. והרמב"ם כ' פי"א מה' תרומות הלכה ז' סכין את הקטן בשמן תרומה תוך שבעה שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל ע"כ. וכ' הכ"מ אבל סכין וכו' ר"פ הערל בעיא דאיפשיטא ע"כ ותימא בריש פירקין כ' תוס' בזה חולק הירושלמי על תלמודא דידן דבירושלמי פשיטא ליה דערלה שלא בזמנה לא הוי ערלה ובש"ס שלנו בעיא היא ולא איפשיטא ע"כ. והדין עמהם דהא דאמר רבא ותסברא וכו' והאי לאו בר מהילא הוא. היינו דאינו מעכב האב לאכול בפסח אבל עדיין י"ל דהוא עצמו ערל מיקרי עכ"ל כן דהא מי שחלצתו חמה או דכאיב ליה עינא דממתינין לו דודאי ערל הוא ואפ"ה אינו מעכב האב מלאכול בפסח. וכ"כ הרשב"א בחידושיו. וכ"כ מהר"ם מלובלין בחידושיו ע"ש ונראה שהרמב"ם סמך עצמו על הירוש' דלא שבקי' מאי דפשיטא ליה להירושלמי משום מאי דמיבעיא ליה לתלמודא דידן. וקשה למה לא ביאר הרמב"ם דין זה בהק"פ פ"ה דערלה שלא בזמנה אינה מעכבא ואפשר דסמך אמ"ש שם ספ"ט וכיצד יהא הבן ראוי למילה אחר שחיטת הפסח ולא יהיה ראוי קודם שחיטה כגון שחלצתו חמה שצריך ז' ימים מעת לעת מיום הבראתו וכו' ע"ש. ש"מ דערלות שלא בזמנה אינה מעכבת א"נ שסמך אמ"ש בה' תרומות. ועכ"ל כן דאל"כ קשיא למה לא ביאר בה' תרומות דאם אחזתו חמה תוך שבעה שאינו מעכבו אף לאחר שבעה ושאר דברים הנזכרים בהק"פ ספ"ט ע"ש. ועדיין פש גבן לברורי הא דכ' הרמב"ם בה' תרומות שהנולד כל שבעה אינו חשוב כערל. משמע אבל בליל שמיני חשוב כערל כדאמרינן בסמוך בסוגיין ש"מ דקסבר ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר דלילה לא הוי מחוסר זמן ולא זכר מזה דבר בה' בכורות. ובכ"מ פ"ו מה' בכורות כ' וז"ל ודע דאמרי' פ"ק דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעש' דלילה לא הוי מחוסר זמן ואיני יודע למה השמיטו רבינו ע"כ. ונראה שסמך אמ"ש שם בה' בכורות פ"ו הלכה טו לפיכך הלוקח טלאים בתוך ז' ימי הלידה כשמגיע זמנם חייב לעשרן. משמע דוקא תוך שבעה ימים אבל לא בליל שמיני. גם בפ"ג מה' איסורי מזבח הלכה ח' כ' וכל שבעת ימים נקרא מחוסר זמן ע"כ ש"מ דוקא שבעה ימים אבל לא בליל שמיני:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:17:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:17:1)

**מל ולא פרע את המילה כאלו לא מל.** כ' תוס' תימא אמאי איצטרך למיתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה ע"כ. ואיני מבין תמיהתם דהא אפשר שחותך רוב עור העטרה ואפ"ה פורע מקצת הנשאר לקיים מצות פריעה. ודברי התי"ט ס"פ ר"א דמילה אין מחוורי' ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:18:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:18:1)

**אר"י דברי ר' יוסי אפי' פירש וכו'.** וקשה מה ראיה מפטור לרשות עד כאן לא קאמר ר"י אלא לפוטרו מחטאת הואיל והוציאו ברשותו אבל להתיר לכתחילה מי אמר ויש ליישב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:18:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:18:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:18:2)

**אף בסכין של מילה כן וכו'.** כ' הרמ"א בי"ד סי' רסז ס"ב מותר לטלטל האזמל לאחר המילה להצניעו בחצר וכו' ע"ש ובט"ז שם ובמג"א בא"ח סי' של"א שחולקים על הר"ב בזה. ול"נ ראיה מבוררת לדברי הרמ"א מסוגיין דסכין של מילה איירי דומיא דציצין שאין מעכבין את המילה דלכתחילה מותר. ולא מטעמייהו דהרמ"א ומהרש"ל אלא משום חיבוב מצוה שרי. והא דמייתי מג"א ראיה מדברי הירושלמי ספ"ג דסוכה דף ח ע"ב הניחו בארץ אסור לטלטלו ע"ש נראה האי פליג אר' יוחנן וכוותיה דר"י אית לן למפסק דהוא מארי דתלמודא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:19:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:19:1)

**אר"י ד"ה היא שנייא היא הכא וכו'.** וא"ת הא אמרי' לעיל פ' הבע"י דף כא ע"א טעמא דרבנן לאיש לאיש המאכיל וסוגיא דהתם אליבא דר' יוחנן אזלא כמ"ש שם בתו' ע"ש א"כ ל"ל הכא למימר טעמא משום שלא הוסיף בה קנין וי"ל אי לאו הך טעמא אף הכא ראוי לאסור דבעינן לאיש המאכיל ואין פצוע דכא מאכיל:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:19:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:1:19:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:1:19:2)

**שומרת יבם כהנת שנפלה וכו'.** פירשתי בקונטרס דממ"נ אוכלה בתרומה. וקשה הא איכא למימר איפכא דממ"נ אינה אוכלה בתרומה דבתרומה דבית אביה אינה אוכלה דכתיב ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם ומשום היבם אינה אוכלת כדתנן לעיל פ' אלמנה דף כד וע"ק אמאי קאמר ריש לקיש דהא משתמרת לביאה פסולה הא פצוע דכא אסור בה דאתי איסור פצוע ודוחה איסור ייבום וכ"מ בבבלי בפרקין דף עט ע"ב וע"ק מאי מהני שני יבמים הא משעה שעשה בה האחד מאמר כבר נאסרה על אחיו ומאי מהני שגם אחיו כהן דהא ודאי אין זיקה זו מהני לה מידי ועיי' בתו' פ' החולץ דף מא ע"ב בד"ה עמד וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:2:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:2:1)

**כל שאין לו אלא ביצה אחת וכו'.** כ' תוס' תימא הא במתני' תנן כל שנפצעו הביצים אפי' אחת מהן וא"ל דהכא בידי שמים דא"כ אפי' שניהן ועוד דבידי אדם חזינן כמה בני אדם שכורתין מהן ביצה אחת ומולידין ע"כ. וכ' הרא"ש בשם ר"ת דיש לחלק בין ניטלה לנפצע ודוקא אחת אבל שניהן פסול ואפי' בידי אדם מכשיר ר"י. והרא"ש והרשב"א סוברים דר"י דוקא בנחסר' בידי שמים איירי וה"ה בניטלו שתיהן מכשיר ר"י אלא מילתא דשכיחא נקט ומייתי ראיה מהא דאמרי' לקמן בסוגיין מ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר"י בנו של ריב"ב ש"מ דר"י בידי שמים קאמר ע"ש שהאריכו. וראיתי בתוספתא פ"י א"ר ישמעאל בן ריב"ב שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה א"ר יוסי מעשה באחד בכפר מנדון שעלה לראש זית ונפל ונפצעה אחת מביציו ובא ובעל את אשתו ומת ושאל את ר"י בן נורי אשתו מה היא שתתייבם א"ל עד שאתם שואלים אותי מה היא שתתייבם שאלוני מהו שתאכל בתרומה שנפסלה מכהונה ע"כ. ולמדנו ממנה שלשה דברים דאיכא מאן דפליג אר' ישמעאל. ורבי ישמעאל אף בידי אדם מכשיר. ואף בנפצע' מכשיר דאל"כ מאי קמ"ל ר' יוסי. וזה דלא כר"ת ודלא כרשב"א וגם קושית תוס' לא קשיא דודאי פליג ר ישמעאל אמתני'. מיהו עדיין י"ל שסוברים דר"י לאו לאפלוגי אר' ישמעאל קאתי אלא לפרושי דלא הכשיר ר"י בנפצעה וע"י אדם. אך פשטא דלישנא דתוספתא לא משמע הכי. גם בסוגיין משמע דאיכא מאן דפליג מדא"ר יוסי שמעתי הלכה כר"י בריב"ב ש"מ דאיכא מאן דפליג. ומבואר ביותר בסמוך דקאמר הא כר"י הא כרבנן גם מדקאמר בסמוך מ"ד בידי שמים כשר ר' ישמעאל ומ"ד בידי שמים פסול רבנן ש"מ דר"י אף בשני ביצים מכשיר דאל"כ ה"ל למימר כולא ר' ישמעאל ומ"ד בידי שמים כשר בביצה אחת ומ"ד פסול בשני ביצים. ומהא דקאמר ר' יודן בר חנין ובלבד שלימין ל"ק למה לא מוקי כולא כר"י ומ"ד כשר בשלימין ומ"ד פסול בנפצעו די"ל סתמא דש"ס לית ליה הא דר' יודן אבל קושיא ראשונה ודאי קשיא. גם ראיית הרא"ש והרשב"א מן הירושל' תמוה דהא מסקינן כולא רבנן ור"י פליג אפי' בידי אדם כדפירשתי בקונטר' ועוד מדקאמ' הוון בעי מימר משמע דמסקנא לא קאי הכי. וכ"כ תוס' ומשמע בירושלמי מתוך המסקנא דאיירי בידי אדם וראיתי שהרגיש בקושיא זו מהריב"ל בתשובותיו ח"ג סי' צב וכתב דצריכא עיונא טובא ומסיק דס"ל להרא"ש והרשב"א דעיקר כדהוון בעי מימר ודלא כר' אחי בר פפי דא"כ קשה מי גרע מהאי גברא דאיסתתם גובתא דשכבת זרע דמסיק בבבלי בפרקין דפסול לפי שאינו מוליד אלא ודאי ר"י בידי שמים מכשיר ע"ש. ואיני מבין דבריו הא לא נזכר בבבלי דהלכתא כר' ישמעאל א"כ מאי קשיא מהאי דאיסתתם גובתא דש"ז הא איכא למימר דהנך אמוראי כרבנן ס"ל דפסלי. ואם כה יאמר שרוצה להשוות התלמודיי' ובירושלמי פסק בהדיא כר' ישמעאל אף אנו נאמר הא בבבלי פסלי בגובתא משום שאינו מוליד ובסוגיין מפורש בדברי ר"י שבעל ביצה אחת אינו מוליד מאי קאמרת בידי שמים יש לו רפואה א"כ י"ל בעל ביצה אחת אף בידי אדם יש לו רפואה אבל האי דאיסתתם גובתא לית ליה רפואה ועוד דלקמן משמע כיון דעכשיו אינו מוליד אע"ג דאפשר דמוליד אח"כ פסול דהא תנא ניקב פסול נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו וכ"ה בבבלי. ועוד עדיין אין דברי הרא"ש והרשב"א מכוונים דקאמרו שכן משמע בהדיא בירושלמי אדרבא פשטא דשמעתתא משמע איפכא דמסיק דר"י אפי' בידי אדם מכשיר ודי לנו לומר שאין מכאן ראיה להיפך. ונראה דקשיא עוד ר' זעירא דס"ל דהלכתא כר ישמעאל דהא בסמוך הוה מקלס לר' אימי א"כ אמאי שתיק לרבי אחא בר פפי ה"ל למימר דאיכא לאוקמי כולא כר' ישמעאל וכדמסיק רבי אחא וכס"ד דמקשה דסובר ר"י בידי אדם פסול ובידי שמים כשר אלא ודאי דגירסא הנכונה אר"א בר פפי קומי ר"ז כולא דר' ישמעאל הרי שעלת וכו' ובזה יתיישבו דברי הרא"ש והרשב"א וגם קושייתינו. ועיין היטב בדברי הרא"ש בפירקין. ובתשובת שאלה הארכתי להכשיר בעל ביצה אחת ע"ש ושמעתי מהרבה בני אדם שהן נטולי ביצים ע"י הרופאים והולידו בנים הרבה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:3:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:3:1)

**יליף לה מממזר לא יבא ממזר וכו'.** בקונ' פירשתי דמגז"ש יליף. וכן מוכח מהא דקאמר בסמוך דאף מ"ד בידי שמים פסול יליף ליה מלא יבא ממזר ואס"ד דמסמוכי' קדריש קשיא אדדריש סמוכים מרישא לסיפא דהיינו פצוע דכא לממזר נדרוש מסיפא לרישא פצוע דכא ללא יגלה כנף אביו דודאי ע"י אדם הוא דע"י קידושי אביו נאסרת לו מיהו י"ל דלחומרא מקשינן וסברא לומר דסיפא מפרש לרישא כמ"ש תוס' פסחים דף מג ע"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:3:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:3:2)

**והרי הוא בידי אדם וכו'.** כתב הרא"ש בפרקין בידי שמים פירש"י ע"י רעמים וברד או לקוי ממעי אמו אבל אם אירע בו חולי ונסתרס פסול וכ"מ בירושלמי דליקוי ע"י חולי חשוב כבידי אדם ע"כ. ותימא אדרבא משמעות הירושלמי דע"י חולי הוא כבידי שמים דדוקא אם בא עיקר החסרון ע"י אדם הוא דפוסל אבל אם בא החסרון ע"י חולי לחוד לא מיפסל דאל"כ ה"ל למימר סתמא כולא דרבנן וכגון שבא ע"י חולי דה"ל כבידי שמים וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:4:1)

**בעטרה העליונה.** עיי' פי' בקונט' וקשה מי איכא למ"ד דלמעלה מהעטרה לצד הקרקע לאו בשר הוא לכך נראה ע"ג הגיד העטרה מארכת ובתחתונו של גיד הולכת ומתקצרת לראש הגויי' כמ"ש תוס' דף עה ומ"ד בעטרה העליונה סובר צריך שישאר מלא החוט ממקום שפוסק' העטרה בראש הגויי' ומ"ד בעטרה התחתונה סובר אם נשאר מלא החוט מעטרה שהיא ע"ג הגיד דיו:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:5:1)

**אף הכא ישראל ברור אסור לישא ממזרת.** כתב הרמב"ם ריש פט"ז מהא"ב פצוע דכא וכו' ואפי' כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת לפי שאינו בקדושתו וכו' אבל פצוע דכא אסור בממזרת וודאית שהרי אסורה מן התורה ע"כ. וכ' הה"מ בירושלמי נחלקו בממזרת ופסק רבינו להחמיר בשל תורה ע"כ. וקשה הא מפורש בסוגיין מאן דאוסר בממזרת ראייתו מדאוסר ריב"ל גיורת לפצוע דכא כהן נמצא דברי הרמב"ם סתרין אהדדי דאוסר ממזרת לישראל ומתיר גיורת לכהן וכן מקשה הרשב"א והן דברי הר"א שם בהשגות דשוין הם כדברי הירושלמי גם מ"ש הרמב"ם טעמא דאסור בממזרת שהיא אסורה מן התורה קשה הא גיורת לכהן נמי מדאורייתא אסורה מטעם זונה כמ"ש פי"ב מהא"ב. והה"מ כ' שאינו מפורש בתורה ותימא הא מיהת אין לחלק באיסורייהו. ונראה דגרסי' בבבלי קידושין דף עד ע"א כל האסורין וכו' מאי כל האסורין אילימא ממזרי וכו' הא תנא ליה רישא ותו ר"י אוסר אהי וכו' ודחיק בשינוייא טובא עד דמסיק רבא כולא ר"י וכו' ע"ש. וקשה לוקמי מתני' כל האסורין כפשטה וכל אתי לרבויי פצוע דכא שמותר בממזרת ור"י אוסר פצוע דכא בממזרת. ולשיטת הרמב"ם ניחא דלא בעי לאוקמי מתני' דלא כהלכתא דקיי"ל פצוע דכא אסור בממזרת אבל לשיטת הראב"ד קשיא ונכון הוא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:6:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:6:1)

**משחררין לו שפחה.** ותימא מי איכא למ"ד שפחה משוחררת לאו גיורת מעלייתא היא וכיון דס"ל לר"י קהל גרים איקרי קהל א"כ גר עמוני ומואבי אסור אף במשוחרר' וכ"מ בבבלי בסוגיין ונ"ל דה"ג משיאין לו שפחה ומשחררין לו זרעו. והא דקאמר משחררין זרעו דתנן ס"פ האומר דאזלינן אחר פגום א"כ כאן יש להסתפק מי הוא הפגום שבשניהם דמצד שהוא עמוני אין לו תקנה לעולם לבא בקהל אבל עבד יש לו תקנה בשחרור ומצד שהוא עבד עד שלא נשתחרר גרע מגר עמוני וסד"א דהולך אחר האב ולאו עבד הוא הלכך משחררין זרעו וא"ת כיון דגלי לן קרא דולד שפחה כמותה א"כ פשיטא דאין זרעו כעמוני י"ל דוקא לגריעותא הוא דאמרי' הכי אבל לא לחשיבותא אך נראה דאף לחשיבותא אמרי' הולד עבד מדתנן שם בקידושין ר"ט אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד נושא שפחה וכו' ואס"ד דאזלי' בתר פגום מאי תקנתיה הא לעולם ממזר הוא וא"צ להגיה אלא משיאין במקום משחררין. ותוס' כתבו דף עח ע"א וא"ת ישא שתוקית דהא ר"י אית ליה פ"י יוחסין בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא והבן נמי לאו ממזר הוא דהא ממזר ספק יבא ודחקו לתרץ ע"ש. ונראה אטו ר' יהודה קאמר התם בקהל ספק יבא אלא סתמא דש"ס מפרש התם דר"י סובר כן ור' יוחנן פליג וסובר ר' יהודה דמצריך קהל ללמד דקהל גרים איקרי קהל ואפי' בקהל ספק לא יבא ועיי' בבבלי פ"י יוחסין דף עג. גם בסוגיין בסמוך משמע כן דקאמר ר' יהודא אומר ארבע קהלי נינהו וכו'. ש"מ דליתא לכל הנך שינויי דאיתא התם בי' יוחסין למימר דר' יהודא ס"ל בקהל ספק יבא ע"ש. ועמש"ל פ"ד ה"ב בתו' בד"ה אין ממזר בספק וכו' ותמצא ראיה לדברינו וראיתי לתו' רי"ד שכתבו בקידושין דף עה רא"א ספיקן בספיקן אסור נראה דצ"ל דס"ל לר"א קהל גרים לא איקרי קהל דאל"כ במי יתחתנו הספיקות ע"כ. ולפום סוגיין לק"מ דכי היכי דשנינן לר"י ה"נ איכא לשנויי לר"א בספיקות:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:7:1)

**דברי חכמים ר"י וכו' בקהל ברור אינו בא וכו'.** מהכא משמע דר"א סובר דממזר בקהל ספק לא יבא מדאורייתא דלא מוקמי' קהל יתירא להך דרשא. אבל הרמב"ם כ' פט"ו מהא"ב הלכה כא דין תורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל וכו' אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו גם הספיקות לבוא בקהל ע"כ וכ' הה"מ דפסק כר"א. וקשה דמפורש כאן דר"א מדאורייתא אוסר הספיקות. וא"ל דסמיך אהא דגרסי' בבבלי פ"י יוחסין דף עג ע"א אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר וכו' ומ"ט אמרו שתוקי פסול שמא ישא אחותו וכו' ע"ש. דודאי רבא אמתני' קאי דמכשיר ספיקות דתנן גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי וכו' מותרין זה בזה. ואפ"ה קאמר דפסולים הן. וע"כ לומר כן דלרבנן דפליגי אר"א קאמר רבא לשמעתתי' דהא פריך הש"ס אהא דרבא אלא מעתה שתוקי לא ישא שתוקית. וקושיא זו אינה אלא אליבא דרבנן דר"א. ובהכי יתיישב קושית תוס' שם בקידושין בד"ה אלא מעתה וכו' קשה משמע דפשיטא ליה דמותר בה ובפ' החולץ אמר דרבא גופיה ס"ל הלכה כר"א דספיקן אסור ודחקו לתרץ ע"ש. ולפמ"ש דייק הש"ס דרבא אליבא דרבנן קאמר לשמעתתיה מדקאמר דכשר מדאורייתא דלר"א אפי' מדאורייתא אסור. וא"ת כיון דלר"א מדאורייתא אסור א"כ אייתר ליה חד קהל ע"כ כר"י ס"ל דקהל גרים איקרי קהל א"כ במה יתקנו הספיקות י"ל ר"א סובר תלתא קהלי כתיבי לדרשא כמ"ש בסמוך בתו' בד"ה שלשה וכו' א"נ סובר דמשיאין לו שפחה כמ"ש לעיל בסמוך. ונפקא מיניה לפמ"ש אף ספיקות דדבריהם אסורים זה בזה דלא כמ"ש הרמב"ם דמותרים משום דאף ספיקות דאורייתא אינן אסורים אלא מדרבנן וצ"ע. ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:8:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:8:1)

**אין ממזר בספק.** לעיל פ"ד ה"ב כתבתי בתוס' בד"ה אין וכו' דבבבלי סובר דלא ס"ל לראב"י כר"י דבקהל ספק יבא דא"כ יש ממזר בספק הל"ל שמותר בממזרת. ואף דאביי קאמר התם רא"א אינו ספק אלא כודאי ממזר הוא ומותר בממזרת. מ"מ אי ס"ל דמותר בישראלית ומותר בממזרת טפי ה"ל לפרש דברי ר"א דקאמר אין ממזר מספק דמותר בשניהן ולת"ק אסור בשניהן. ועוד לפי סברת הרמ"בם דאף לר"א אין בספק איסור דאורייתא ה"ל לרבא לתרץ דברי ראב"י דאמר אין ממזר מספק דמדאורייתא שרי וכאביי. ואפשר לומר לסברת הרמב"ם דס"ל להא דליכא מאן דפליג דספיקות מותרות מדאורייתא וקשיא מ"ט דת"ק. ועיי' בתו' רי"ד קידושין דף עג ע"א ותמצא סייעתא למ"ש לעיל בתו' הנ"ל. ואל תקשה לך מ"ש שם מדקאמר בסמוך לראב"י שמנה דסובר דאסור בממזרת דא"כ ה"ל עשרה. הא גופא קשיא מנ"ל לתלמודא דסובר ראב"י דספק אסור בממזרת דלמא מותר בשניהן וה"ל י' יוחסין די"ל דממתני' משמע מאן דאית ליה עשרה יוחסין שתוקי ואסופי מותר בממזר אבל לא בלוים וישראלים מדלא כללניהו לשתוקי ואסופי בבבא מציעתא. ולא ניחא ליה לירושלמי לפרש אין ממזר מספק היינו שמותר בממזרת וכדקא' אביי דלישנא אין ממזר בספק לא משמע הכי וטפי הל"ל יש ממזר בספק וא"ל דה"ק אין ממזר בספק להתירו בבת ישראל ואפי' בממזרת נמי אסור כר"א והיינו דקאמר מודה ראב"י בספק כותי' וחללים דספיקות דהנך מותרים דקילא ומתיישב קושייתי בסמוך בתו' בד"ה מודה וכו'. דטפי יש להחמיר בספק חלל דמעלה עשו ביחוסי כהנים כדאמרי' בכמה דוכתי:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:8:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:8:2)

**מודה ראב"י בספק כותים וחללים וכו'.** וקשה מ"ש ספק כותי' מספק גר עמוני דמרבינן מקהל יתירא שמותר לבא בקהל דהא עיקר דיוקא דר"י ור"י מדלא כללינהו לממזר ועמוני בחד קהל ש"מ דחד דינא אי' להו ועוד כותי' וחללי' ושאר כל ספק הפסולים נילוף דכשר מק"ו מספק ממזר ועמוני וי"ל דסובר ראב"י מעלה עשו ביחוסי כהונה ואסרו גם הספק הלכך ספק חלל פסול כותי' נמי פסולייהו שנתערבו בהן כהנים פסולים לאחר שנתגיירו כמפורש בבבלי קידושין דף עה ע"ב. אך קשה א"כ לראב"י שבעה יוחסין נינהו דהא כותי בכלל חללי הוא ואסופי ושתוקי מותרין בישראל וי"ל קחשיב ודאי חלל וקחשיב נמי ספק כי היכי דחשיב ממזר ודאי וממזר ספק וא"ת לרבא דאמר דבר תורה ספק כשר. כותי אמאי לא ישא ישראלית וי"ל קסבר רבא פסול כותי לרבנן משום חשש ממזרות כדמסיק בבבלי דף עה לר"ע ע"ש:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:8:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:8:3)

**ע"ד דר"ג ור"ל תשעה.** וקשה בירושלמי פ"ק דכתובות ה"ט גרסינן ר' שמואל בר"י בעא מעתה אין שתוקי כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע חזר ואמר יש שתוקי כר"ג וכר"א בשותק' ואפי' תימר במדבר' באומרת איני יודעת וי"ל סוגיא דהכא סובר הא דתני התם בברייתא בד"א בעדות אשה בגופה אבל בוולד הכל מודים שהוא שתוקי היינו שהוא כסתם שתוקי וכשר ש"מ דבולד אפי' לא קאמר' מידי כשר והיינו כר' זירא דמפרש התם הכי. מיהו אף לר"ז י"ל אף לר"ג ור"א איכא עשרה יוחסין לענין משפחה ע"ש בסוגית הגמרא היטב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:9:1)

**ארבעה קהלות הן.** כמ"ש בקונטרס כן פרש"י בבבלי קידושין דף ע"ב. וקשה אי הוה כתיב כולהו בחדא אזהרה ה"א עד עולם קאי גם אממזר בין זכרים בין נקבות ולקמן אמרי' תני רשב"א דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורים ונקבות מותרות. ובבבלי בפרקין דף עח ע"ב אמתני' ממזרים ונתינים אסורים ואיסורן איסור עולם אחד זכרים וא' נקבות. גרסי' א"ר לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת. וקשה טפי איך פליג ריש לקיש אר' יוסי ור' יהודה. וכ"ש לפמש"ל בתוס' בד"ה דברי חכמים וכו' דאף ר"א סובר כר"י ור"י וליכא מאן דפליג עלייהו. בשלמ' מתני' ממזרים ונתינים וכו' ל"ק לרשב"ל די"ל מתני' אתיא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא ואיהו סובר כמ"ד דון מינה ומינה אבל מר' יוסי ור"י קשיא ודוחק לומר דריש לקיש סובר כרבנן דמייתי בסמוך דסברי תלתא קהלי נינהו. דבבבלי בקידושין דף עג משמע דליכא תנא דסובר הכי וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:9:2)

**והכתיב לא יבא פצוע דכא וכו'.** הנה רש"י ותוס' בקידושין דף עג הרגישו בקושיא זו ותירצו כדמתרץ הכא. וקשה הא אי אפשר שיכלול פצוע דכא בכלל לאו דממזר ועמון ומואב דהא לא אסירי עד דור עשירי וי"ל כיון דאינן מולידים לא שייך בהו דור עשירי וממילא ידעינן דלא קאי עלייהו ומ"ש תוס' עוד שם וז"ל ועוד אר"י משום דלא שייך בהו קהל ע"כ. נראה דר"ל דאין לכללו בלאו דממזר דלא שייך בהו לומר עד דור העשירי לא יבא להם בקהל ה' דלא שייך ביה דורות. ומ"ש המהרש"א שם לפרש דברי תו' אינו מחוור כלל ע"ש. מיהו לפמש"ל בתוס' בד"ה כל דלר"י אפי' בידי אדם כשר אפי' אינו מוליד כל שניטלו שלימין עכ"ל דלא קפיד קרא אלידה ואפי' מוליד כל שנפצע במקצת פסול הדרא קושיא לדוכתא וי"ל אם אינו מוליד הוא דיש לחלק בין שלימין לנפצע אבל כל שמוליד לעולם כשר:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:9:3)

**והכתיב בנים אשר יולדו.** וא"ת הא לא מצי לכללן בלאו דממזר שהרי אינן אסורי' אלא עד ג' דורות וי"ל דקהל יתירא הוא דה"מ למכתב דור ג' יבא להם בכם וכ"פ רש"י שם. אך קשה מאי נ"מ אי כתיב בכם או קהל ועוד הא כללא הוא בכולא תלמודא לשתוק אמרי' לכתוב לא אמרי':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:9:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:9:4)

**שלשה קהלות הן.** וקשה הא אף מקהל דאצטרך לגופי' שמעי' מיהת דלא יבא בקהל כהנים וי"ל ודאי קהל משמע דאסור בכולהו אלא דלא ממעטי' מיניה שום דבר ותלתא אחריני לדרשא ולית לן לרבויי גרים דאיקרי קהל ור"י סובר דורשין תחלות א"נ קהל קמא מוקי לה רבנן דבעינן קהל ודאי אבל בקהל ספק יבא ועמ"ש לעיל בתוס' בד"ה ארבעה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:10:1)

**פתר לה כר"י וכו'.** ותימא הא ר"י סובר קהל גרים איקרי קהל א"כ ודאי דלא אכלה דאסור' לו משום פצוע דכא וא"ל פצוע דכא דלא אייתר לו קהל כדאמרי' בסמוך אף ר"י מודה דקהל גרים לא איקרי קהל דא"כ נאמר שאין פצוע דכא אסור אלא בקהל כהנים ולא לוים וישראלים דהא בממזר אלו לא כתיב אלא חד קהל לא היינו ממעטי' אלא כהנים אלא ודאי כיון דגלי קרא בממזר דקהל היינו כהנים לוים וישראלים ה"נ לענין קהל גרים לר"י. ודוחק לומר דמיבעיא ליה לר"י דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר אי ס"ל כר' יוסי דקהל גרים לא איקרי קהל. ונ"ל דיש לחלק בין קהל ה' ודאי גלי לן קרא גרים איקראו קהל ה' נגד ממזרים אבל אי אמרי' פצוע דכא כהן בקדושתי' קאי ודאי אין הגרים נקראים קהל ה' נגד פצוע דכא וכה"ג אמרי' לעיל בסוגיין לישא מצרי' אינו יכול שהיא קהל ה' אצלה שסופה להכשיר זרעה. ובהכי ניחא לן סוגיא דבבלי הבע"י דף נז ע"א אי בקדושתי' קאי האמר מר וכו'. ולא קאמר האר"י בת גר זכר וכו' כדאמר בסמוך ודוחק לומר דקאי גם ארישא אי בקדושתיה קאי וכ"מ מדברי תוס' שם אלא ודאי כדאמרן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:11:1)

**כהן שבא על גרושה וכו' מהו.** וא"ת היכי דמי אי בשנשאת בת הגרושה לכהן פשיטא שגם בתה פסולה שהרי הבת עצמה נעשית חללה ואי בשנשאת לישראל הא תנן בקידושין ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה וי"ל מתני' איכא לאוקמי בחללה מכנה וכן מפורש בירושלמי קידושין פ"ד ה"ו. מיהו רש"י והרמב"ם פירשו למתני' דקידושין כפשטא דגם בת חלל שניסת לישראל בתה כשרה ולעולם דתנן במתני' לא קאי אנקבות אלא אזכרים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:12:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:12:1)

**ובדק ומצא שנתגיירה זקנתה פחות מבת ג' שנים.** בבבלי פ' הבע"י דף ס' ע"ב גרסי' ובדק ומצא בת גיורת פחות' מבת ג' שנים. ונראה דהבבבלי סובר גר קטן אין מטבילין אותו ע"ד ב"ד אלא ע"י אביו ואמו לכך צ"ל בת גיורת. והירושלמי סובר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד א"צ שתהיה בת גרים. ועיי' ברא"ש ובר"ן בבבלי פ"ק דכתובות דף יא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:12:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:2:12:2)

**ודכוותה כי אם בתולה מזרע בית ישראל וכו'.** עיי' פי' בקונט'. כ' הרמב"ם פי"ח מהא"ב הלכה ג' וכן הגיורת ומשוחררת אפי' נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת ג' שנים הואיל ואינה בת ישראל ה"ז זונה ואסורה לכהן. וכ' הראב"ד אינה משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע ישראל וכ"ה בקידושין. וכ' הה"מ דעת רבי' דלאו דברי קבלה הם וכו' א"ו מאן דאסר סובר דבכלל זונה דקרא הוא ואמרו ביבמות דף ס' ע"ב הכא אין סופה להיות זונה תחתיו ע"ש ותימא דמסוגיין מוכח דלאו זונה היא דא"כ מחייבי לאוין היא ולא מחייבי עשה לחוד. מיהו לדידן דקיי"ל כראב"י דאמר יש חלל מחייבי עשה אפי' עשה שאינה שוה בכל כמפורש בבבלי דף ס' ע"א א"כ חללה היא. ואני תמה ממ"ש הה"מ פי"ט מהא"ב הלכה ו' ואפילו למ"ד שאסורין משום דכתיב בתולות מזרע ישראל מ"מ כיון שאיסור המיוחד בכהונה אפשר שהולד חלל מהן כמו משאר איסורי כהונה ע"כ. מאי מספקא ליה הא לראב"י דקיי"ל כוותיה ודאי חלל הוא דהא חייבי עשה מיהת הויא כמפורש בסוגיין וצ"ע. ועיין מ"ש בקידושין דף כט ע"א בד"ה וולד וכו' ובד"ה הרי דור שני וכו':


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:5:1)

**בת גר עמוני כשרה וכו'.** וקשה מ"ט דר' זכיי הא ודאי מסברא טפי אית לן להכשיר בת גיורת עמוני' מלהכשיר בת גר עמוני לכן נ"ל דגרסי' איפכא תני ר"ז קמיה דר"י בת גר עמוני פסולה בת גיורת עמוני' כשרה וכ"ה בבבלי בפרקין דף עז ע"ב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:5:2)

**רשב"ל לא אמר כן אלא בת גר עמוני פסולה וכו'.** נראה דרשב"ל אפי' בגר עמוני שנשא גיורת עמונית נמי קאמר דבתו פסולה והא דקאמר שבאה מטיפה פסולה כוונתו כיון שהוא עצמו אסור לבוא בקהל טיפה פסולה קרינן ליה והשתא שפיר קאמר ותני כן דמשנתגיירו הכל הולך אחר הפגום אע"ג דאמה כשרה טיפה פסולה קרינן לה מצד האב:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:7:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:7:1)

**מה היה להם להשיב וכו' עריות יוכיחו הרי בת בנו וכו'.** הרמב"ם והרב פירשו ואם לדין יש תשובה מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן ע"ד אשר לא קדמו ואשה אין דרכה לקדם קאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן ע"כ. ותמהו הראשונים דגרסי' בדף עז מאי תשובה אמר רבב"ח א"ר יוחנן עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל מחייבי עשה יוכיחו וכראב"י מאי לא כי ה"ק לדידי לא ס"ל כראב"י לדידכו הלכה אני אומר. הרי מפורש שהשיבו תשובה אחרת. ותי"ט כ' לא כן פי' הר"ב אין לכם תשובה דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכ"א כל כבודה בת מלך פנימה ע"כ ותימא הרי מפורש בש"ס דר"ש סובר דנקבות עמון ומואב מותרות דכתיב אשר לא קדמו וכו' ואין דרכה של אשה וכו' ש"מ דאף ר"ש סובר דאין דרכן של נשים להקדים. ונראה דהרמב"ם מפרש הא דאר"ש לא כי היינו דלדידיה דמפ' טעמא דקרא אף באדום יש להתיר הנקבות. דרש"י פי' אקרא לא תתעב אדומי ואע"פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך ע"כ. ודרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אשה לצאת. אלא לדידכו הלכה אני אומר. וא"ת א"כ לר"ש ל"ל בעמון ומואב ע"ד אשר לא קדמו וגו' הא אפי' לא כתיב היינו דורשין טעמא דקרא (ועיין בבבלי בקידושין ס"פ האומר בפלוגתא דר"ש ורבנן בקרא דכי יסיר) וי"ל סד"א טעם ריחוקן משום פסול ממזרות דאית במקור מחצבם ואפי' נקבות אסורות. וא"ת תינח ה"א להתיר נקבות אדומי מטעמא דקרא מצרי מ"ט וי"ל הואיל וכללן קרא באיסורן בנים אשר יולדו להם דור שלישי וכו' ש"מ דשניהם שוות ועיין ברשב"א. וא"ת נימא איפכא לחומרא אדום דומיא דמצרי ושניהם אסורים וי"ל להכי אהני ק"ו דר"ש להקיש מצרי לאדום מיהו לר"י דדריש עמוני ולא עמונית קשה ניליף ק"ו ממצרי ואדומי דנקבות אסורות עד ג' דורות ונימא דאהני קרא ואהני ק"ו דאי לאו קרא דעמוני ה"א דאסורות לעולם ואי לאו ק"ו ה"א דמותרות מיד וי"ל היתירא עד ג' דורות שמעינן מדכתיב על דבר אשר לא קדמו ואין דרכה של אשה לקדם אלא דסד"א עד ג' דורות מיהת אסורות כמו אדומי וכמש"ל לכך איצטרך עמוני ללמד דמותרות מיד ור"ש סובר מדכתיב ע"ד אשר וכו' לחוד שמעינן נמי היתירא דנקבות מיד ול"צ לדרשת עמוני דילפינן מצרי לקולא מק"ו דעמוני וקרא אתיא כפשטיה. וגרסינן התם בבבלי אמתני' מנא ה"מ דנקבות מותרות מיד א"ר יוחנן דכתיב ויהי כראות שאול וכו' ע"ש עד סוף הסוגיא כל כבודה וכו'. נראה דלא שמיעא ליה לר' יוחנן להך ברייתא דפליגי בה ר"י ור"ש דא"כ אין צורך לכל האריכות דמברייתא לחוד איכא למשמע הכל ועוד ראיה מדקאמר שהשיבו אלא מעתה מצרי וכו' ולרבי יהודה לק"מ כמ"ש תוס' שם. גם דברי רבי יוחנן לא אתיין לא כר"י ודלא כר"ש. גם נראה מדברי רבי יוחנן הא דנקבות בעמון ומואב מותרות הלכה למשה מסיני היא וכדאר"ש בר נחמן לעיל בסוגיין. דאל"כ ל"ל למימר לדואג כך מקובלני וכו' הל"ל כל כבודה וכו' אלא ודאי מהך קרא לא שמעינן דמותרות מיד דעדיין י"ל דאסורות עד ג' דורות מק"ו ממצרי. מיהו לר"ש ליכא למימר דהלכה היא דא"כ מאי קאמר ק"ו הא תנן בנזיר פ"ו אין למדין ק"ו מהלכה ש"מ דר"ש מעמוני יליף וה"ה מצרי נמי נקבות מותרות. ומה שהשיבו לדואג אלא מעתה מצרי ולא מצרית לאו קושיא היא לר"ש. לפ"ז אין לומר דחכמים השיבו התם נתפרש טעמן ע"ד אשר וכו' דהא ר"ש לית ליה הך טעמא כמ"ש. לכך מוכרח רבי יוחנן לומר דהשיבו עריות יוכיחו וכו'. אבל השתא דמייתי הש"ס ברייתא דפליגי בה ר"י ור"ש ושמעינן דלר"ש מעל דבר אשר וכו' לחוד שמעינן דנקבות מותרות מיד דאל"כ במאי פליגי וכמ"ש מצינן למימר דחכמים השיבו מדנתפרש טעמן של עמון ומואב וכו' כמ"ש הרמב"ם והר"ב והבן:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:7:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:7:2)

**משיבין דבר שהוא ממזר וכו'.** וקשה מאי חומרא דממזר שאסור לבוא בקהל הא גם מצרי שני אסור לבוא בקהל מאי קאמרת ממזר אסור איסור עולם עריות יוכיחו וכה"ג אמרינן בבבלי בפרקין וי"ל דה"ק כיון דמעריות הולד ממזר איכא למפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד ממזר שאסור לעולם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:9:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:9:1)

**אחת לששים ולשבעים שנה הקב"ה מביא דבר לעולם וכו'.** נ"ל לתת טעם למה דוקא אחת לששים או לשבעים שנה מביא דבר דכתיב קח את המחתה וכו' ושים קטרת והולך מהרה וכו' החל הנגף. הרי מפורש שהקטרת מכפר על הנגף ומסברא אף הקטרת שבמקדש היה מכפר על הדבר מיהו דוקא כל מעשי הקטרת כגון שחיקתה והקטרתה ופיטומה מכפרים ואם חסר אחת מאלה אינו מכפר על הנגף ושנינו אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שיריי' של כל השנה לחצאין ולא היו מפטמין באותה שנה אלא מחצית הקטרת והחשבון מדוקדק כמפורש בפ"ק דכריתות לכך היה אפשר שיחול הדבר בשנה ההיא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:9:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:9:2)

**א"ל מהו כן וכו'.** וקשה ר"ז דלא ידע לחלק בין ממזר מפורסם לאינו מפורסם תיקשי ליה קרא דכתיב גם דור עשירי לא יבא וגו' וי"ל קסבר ר"ז קרא איירי בממזר הבא מעמון ומואב דזיל בתר טעמא למה אין ממזר חי שלא יתערב בישראל הנך בלא"ה אסורים מלבוא בקהל וא"ת קרא למה לי הא עמון ומואב אפי' הכשרי' אסורים י"ל איצטרך קרא לאסור נקבות הבאות מממזר עמוני שגם הם אסורות מלבוא בקהל דנקבה עמונית מותרת מיד כדתנן במתני'. ובהכי ניחא דבבבלי בפרקין אהא דאר"ל ממזר לא חי פריך ממתני' ולא פריך מקרא אלא ודאי כדשנינן וזה ברור:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:10:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:10:1)

**אף לעתיד לבא וכו' הקב"ה עושה עמהן צדקה וכו'.** נראה הא דקאמר אף קאי אמתני' דעדיות דמייתי בסמוך דתנן אעפ"כ לא בקשו חכמים לגלותן וקא' אף הקב"ה יעשה כן לעתיד לבא שלא יפרס' את הפסולים. ודלא כי"מ ועיי' פירושי בקונט' וקשה בממזר שאביו עדיין חי אם יכשיר אביו ללוי איך אפשר לומר שבנו ישראל א"נ בשני אחים מאי איכא למימר לכן נ"ל דר' חנינא פליג אר' יסא וסובר אפי' לשבט לוי אינו מפרסם הממזרים שבהם והיינו דקאמר והיה לה' מגישי מנחה בצדקה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:11:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:3:11:1)

**ועמך כמריבי כהן.** וא"ת הא גם לריב"ל ניחא שהם כמריבי כהן וקאי אעזי פנים שבכהנים שהן עבדי פשחור בן אימר וי"ל האי קרא ועמך כמריבי כהן הושע אמרו שהיה זמן רב קודם ירמיה כמפורש בקרא ובימיו עדיין לא היה פשחור כה"ג שזה היה בימי ירמיה אבל לר"א ניחא. ונראה שזה כוונת רש"י שפירש בקידושין דף ע' פשחור בן אימר בימי ירמיה היה ע"כ ולפום ריהטא קשיא מאי נ"מ באיזה זמן היה ולפמ"ש ניחא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:5:1:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:5:1:1)

**הסריס לא חולץ.** עיי' פי' בקונט'. וא"ת א"כ אף סריס אדם לא יחלוץ דלאו בר הקמת שם הוא וי"ל כיון שהיה לו שעת הכושר מעיקרא ה"ל כאלו הוא עכשיו בר הקמה דומיא דזקן וזקנה וכ"מ בבבלי ור"א סובר היה לו שעת הכושר לאו מילתא היא. אך קשה לר"א זקן וזקנה נמי לא יהא חולצין ומייבמין וי"ל כיון דמצינו כמה עקרות וזקנות שנפקדו ה"ל בכלל ראויין להקים שם ואם תשש כחן שהוא כשל הוי דומיא דסריס דלאו בר הקמת שם הוא וכ"כ הנ"י ספ"ק דמכילתין ע"ש. ומ"ש שכן מצינו כמה עקרות וכו' תימא דדוקא אליבא דר"א הוא דבעינן למימר הכי אבל אנן דקיי"ל כר"ע הטעם מפני שהיה להן שעת הכושר וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהלכות יבום ע"ש וצ"ע:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:5:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:5:4:1)

**דו מתני' וכו'.** מיהו בבבלי מסיק דסיפא דמתני' נמי ר"ע היא דומיא דאיילונית דבידי שמים הוא. מיהו הירושלמי סובר דלכך תני תרתי לאשמועי' סריס בידי אדם ובידי שמים. והא דתני בהך ברייתא דבסמוך אנדרוגינס היינו משום דבידי שמים הוא ופסול וכ"כ הרמב"ם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:4:1)

**ואין חולקין על דברי ר"י.** בקונט' פירשתי דר"י סובר אנדרוגינס כזכר ודאי הוא מדקאמר נושא לכתחילה משמע ומסיק דאין חולקין על ר"י. ותוס' כתבו בפרקין דף פב ע"ב בד"ה תנן וכו' וא"ת והיכי פריך מאנדרוגינס נושא אמילתיה דר' יוסי וצריך לדחוק שהוא סיום מלתיה דרבי יוסי אע"פ שרבי יהודה מפסיק בינתיים. ומלבד הדוחק צ"ל דהבבלי פליג אסוגיין. ול"נ דהכי פריך אס"ד דרבי יוסי ספוקי מספקא ליה א"כ שלש מחלוקת בדבר ר"י ספוקי מספקא ליה ור' יהודה סובר דחייבין עליו משני מקומות ור"א סובר דזכר ודאי הוא א"כ ה"ל לפלוגי כולהו בחדא גווני או באכילת תרומה או לעונשין אלא ודאי אף ר' יוסי סובר כר' יהודה וא"ת א"כ דר' יהודה כודאי זכר משוי ליה במאי פליג על ר"א י"ל היינו דקאמר המתרץ התם בבבלי והא מדקתני סיפא וכו'. ואע"ג דבברייתא מפורש דסובר ר' יוסי אנדרוגינס ברי' בפני עצמה כמפורש שם י"ל היינו דקאמר רב שם ליתא למתני' מקמי ברייתא דבמתני' משמע שאין שם אלא שתי מחלוקת וכמ"ש ור' יוסי מודה לר' יהודה:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:4:2)

**מן דאר"י בר הילא מייבמין את אשתו וכו'.** וקשה אף אם נאמר דזכר ודאי הוא למה מייבמין אשתו הא אינו ראוי להוליד וה"ל כאשת סריס דלאו בת ייבום היא דכתיב ולא ימחה שמו פרט לזה ששמו מחוי. וכ"מ בתוספתא פ"ב ומביאה הרי"ף ספ"ק דמכילתין עריות שאמרו לא חולצות ולא מתייבמות מוסיף עליהן אשת סריס חמה ואנדרוגינס. והיינו מטעם שאינו מוליד דאל"כ למה לא מייבמין דאף אם נאמר דס"ל דספיקא הוא תתייבם ממ"נ גם למה אין חולצין וכן מפורש בדברי הרמב"ם פ"ו מה' יבום הלכה ב' ואלו שאין להם זיקה וכו' האנדרוגינס מפני שאינן ראויין לילד. ותוס' כתבו בפרקין דף פב ע"ב בד"ה תנן וכו' ועי"ל אנדרוגינס נושא משמע דחייב לישא דמפקיד אפריה ורביה ע"כ. ותימא כיון דאינו ראוי להוליד כדמוכח מתוספתא פשיטא דלא מפקד אפריה ורביה. ואף שבתוספתא שלפנינו לא תני אנדרוגינס ברישא. נראה שהוא ט"ס דהא בסיפא בכלל לא חולצין ולא מייבמין תני אנדרוגינס והיינו מטעם שאינו ראוי להוליד דאס"ד דראוי להוליד קשיא למ"ד דהוה זכר ודאי ייבם ולמ"ד ספיקא הוא יחלוץ מיהת וצ"ע. והטור א"ע סי' קע"ב כתב אנדרוגינס מייבם לשיטת תוס' והרא"ש. וכ' הב"י דאע"ג דהוה כזכר ודאי מ"מ לענין ייבום מודה דאינו מייבם כיון דאינו ראוי להוליד ע"ש. ולפמ"ש סברת תוס' דראוי להוליד א"כ ס"ל דמייבם וכמ"ש הטור בשמם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:4:3)

**קידש אין חוששין לקידושיו וכו'.** בקונט' הגהתי קידש חוששין לקידושיו וכו' דלפי הגירס' שלפנינו צ"ל דהוה נקבה ודאי' הלכך אין חוששין לקידושיו וחוששין אם נתקדש ולא מצינו מאן דאמר הכי דלכולהו תנאי או זכר ודאי הוא או ספיקא הוא או דשניהן וודאין וחייב על שניהם אבל נקבה ודאית לא. וראיתי להרשב"א בחי' שהעתיק דברי הירו' כפי הגי' שלפנינו ולא ידעתי לפרשה. והרמב"ם פס' פ"ד מה' אישות בין שקידש בין שנתקדש צריכין גט מספק ע"ש ועמ"ש בסמוך:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:4
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:4:4](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:4:4)

**נבעל נפסל מן התרומה כנשים.** וקשה כיון דקאמר קידש חוששין לקידושיו ש"מ דכזכר ודאי חשבינן ליה א"כ למה יפסול בביאה פסולה הא אין זכר פוסל זכר. ולפי גירסא שלפנינו קידש אין חוששין וכו' ניחא דנקבה ודאית הוא. אך כבר כתבתי בסמוך דאין גירסא זו מכוונת. והרמב"ם כ' פ"ז מה' תרומות הלכה טז אנדרוגינס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו נפסל מלאכול בתרומה כנשים ואין עבדיו אוכלין וכן אם נבעל אחר שהוא פוסל בביאתו לאשה נפסל ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו והוא שיבעול אותו דרך נקבותו אבל דרך זכרותו אין זכר פוסל זכר מן הכהונה. וכ' הכ"מ בשם הרי"ק שהרמב"ם מפרש לירושלמי כמ"ש בקונט' בלשון ראשון. וקשה לפ"ז הא דקאמר מאכיל את נשיו וכו' אהי קאי דסתם אנדרוגינס כהן שלא נבעל לפסול ודאי מאכיל את עבדיו לכך נראה כלישנא בתרא שפירשתי בקונט'. אך קשה כיון שהוא עצמו נפסל איך יאכיל לאחרים:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:5:1
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:5:1)

**אפי' ממקום נקיבה.** עיי' פי' בקונט'. גרסי' בבבלי דף פ"ג ע"ב ארשב"י אר"א אחוה דר"י בר זבדי אמר רב אנדרוגינס חייבין עליו סקילה משתי מקומות מיתיבי רא"א אנדרוגינס חייבין עליו סקילה כזכר בד"א בזכרות אבל לא בנקבות הוא דאמר כהאי תנא דתני ר' סימאי אומר אנדרוגינס חייבין עליו משתי מקומות מ"ט דר"ס אמר רבא ואת זכר וכו' ורבנן אע"ג וכו' ואת זכר כתיב. נראה דה"פ רב אמתני' קאי לפרש דברי ר"א הא דאר"א וחייבין עליו סקילה כזכר היינו משני מקומות ופריך מברייתא דתני אדר"א בד"א בזכרות ומשני הוא דאמר כר' סימאי דמפרש נמי דברי ר"א שחייבין משני מקומות ופריך ורבנן ר"י ור"ש ור"י דמתני' דסברי בזכרות הוא דחייב אבל לא בנקבות דאל"כ במאי פליגי על ר"א ומשני אע"ג וכו'. לפ"ז אם נאמר הלכה כר"א דמתני' חייב סקילה משני מקומות. ולכך לא אר"א דאנדרוגינס כזכר בכל מקום כיון דחייבה תורה בשני מקומות ש"מ מיהת דנקבות אית ביה דאלו נמצא לזכר נקב בגופו ובעלו מי מחייב עליה סקילה ועכ"ל דשאני נקב דנקבות דמקום בעילה הוא באשה וגזירת הכתוב לחייב האנדרוגינס א"כ י"ל דנקבה הוא בכל מקום וגזירת הכתוב הוא לענין סקילה כיון דיש לו זכרות. והרשב"א כ' בחי' בד"ה לא לכל תמיה' לי מי הזקיקו לר"א לומר כן מדחייב רחמנא עליה סקילה ש"מ דזכר הוא וי"ל כיון דפטור ממקום נקבות י"ל דלאו זכר הוא דא"כ ליחייב משני משכבותיו כאשה והיינו דאקשינן ורבנן כלומר לר"א כיון דאינו חייב בשני מקומות דלמא לאו משום זכר הוא דא"כ ליחייב בשני מקומות וכו' ע"ש. ודברי תימא הם אדרבא מדלא מחייב משני מקומות ש"מ זכר הוא וכמ"ש. גם דוחק לפרש ורבנן היינו ר"א ולפמ"ש ניחא הכל. גם לפ"ז י"ל דר"א כר' יוסי ס"ל דבריה בפני עצמו הוא ומדוקדק יפה לשון הברייתא ולא הכריעו בו חכמים מהיכי תיתי שיכריעו חכמים אלא ודאי כיון דחייבו הכתוב משני המקומות יש לספק אם זכר ודאי הוא לכל דבר ובנקבות גזירת הכתוב או דלמא נקבה הוא בכל מקום ובשני המקומות גזירת הכתוב הוא שחייב. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם אלא שבפ"א מהא"ב צריך להגיה באופן אחר ממה שהגיהו בו הראשונים ע"ש ובלח"מ שם:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:5:2
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:5:2)

**יורש וכו'.** וקשה דלא קחשיב כל הני דתנן ספ"ג דסוטה דאיכא בין איש לאשה וערכין ועוד מילי טובא:


###### Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:5:3
[Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yevamot 8:6:5:3](https://torahapp.org/share/book/Sheyarei%20Korban%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/8:6:5:3)

הדרן עלך פרק הערל