## Shita Mekubetzet on Berakhot Daf 18a

###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:1:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:1:1)

ובשבת מסב ואוכל בשר וכו' - ודוקא בשבת שאין מוטל עליו לקברו כלל אבל ביום טוב ואפילו ביום טוב ראשון כיון דאיכא עסקי קבורה דאיפשר על ידי עממין מוטל עליו הוא הילכך אסור בבשר ויין ופטור מכל המצות. וכן נראה בירושלמי. ומכאן יש ראיה למעשה שהיה בצרפת:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:3:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:3:1)

אמר רב פפא תרגמא אמחזיר פניו ואוכל - כלומר הא דקתני ופטור מק"שׁ וכו' לא קאי אלא היכא דאין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל דקסבר רב פפא דאין זה הפטור משום כבודו אלא כשהוא עמו בבית:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:3:2
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:3:2](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:3:2)

רב אשי אמר כל זמן שמוטל עליו לקוברו - כלומר כל זמן שעומד ליקבר כמוטל לפניו דמי:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:5:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:5:1)

המשמר את המת אף על פי שאינו מתו - פירוש שאינו קרובו אלא ששומרו מן העכברים פטור משום דעוסק במצוה הוא:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:5:2
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:5:2](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:5:2)

כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים - יש מפרשים אחרי מטתן לשון הטייה כלומר שנוטה מדרך הישרה ואומר העבירות שעשה ואסור לו לעשות כן דכיון שהוא תלמיד חכם יש לו לחשוב בלבו שעשה תשובה כדאמרינן אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי עשה תשובה. ואסיקנא דוקא בעבירות הגוף אבל בעבירות של ממון לא עד שיחזיר לבעליו. ויש פירוש אחר שמספר ממנו גנאי אחר מיתתו כההוא דאמר דוגמא השקוה דאחר מיתתן הוה:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:7:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:7:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:7:1)

התם תוך ארבע אמות אסור - שהמת תופס ארבע אמות לטומאה שכל מי שעומד בתוך ארבע אמותיו טמא ואסור לכהן לעמוד סביביו:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:9:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:9:1)

אמר רבינא חוששין לעכברים איכא בינייהו - כלומר במיעוט זמן כזה דליכא שהות כל כך:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:10:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:10:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:10:1)

וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה אהייא וכו' אלא אסיפא - כלומר שאם היה ירא מפני לסטים מותר להניחו על גבי החמור מפני שהוא רוכב כנגד ספר תורה אבל לא עליה. ולא אסרו אלא לרכוב אבל אם מפשילן לאחריו מותר דבהדיא אמרינן בירושלמי דסקיא שהיתא מלאה ספרים או שהיו עצמות המת בתוכה הרי זה מפשילן לאחריו ורוכב:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:12:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:12:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:12:1)

כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש - דאומר למה אגמול לו חסד הלא אין בידו עוד לשלם לי גמול. ויש אומרים דלכל הפחות יש לו ללוותו ארבע אמות:


###### Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:13:1
[Shita Mekubetzet on Berakhot 18a:13:1](https://torahapp.org/share/book/Shita%20Mekubetzet%20on%20Berakhot/r/18a:13:1)

אמר ליה ר' חייא דלייה שלא יאמרו למחר באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו - שמעינן מהכא שמותר ללבוש ציצית בבית הקברות מדחזינן שלא חשש אלא דלא לרמי תכלתיה על הקברים ולא אסר ליה ללבוש. דלא דמי לתפילין או שאר מצות דאמרינן לעיל לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וכו' דהתם היא מצוה מיוחדת בפני עצמה אבל הכא בציצית שהוא חובת מנא מותר שאינו יכול להסיר המלבוש שלובש בשעה שמהלך בבית הקברות אלא שיש לו להזהר שידלה הציצית. ויש שמוכיחין מכאן שאין מטילין ציצית בטלית של מת. ולאו ראיה היא דאפילו תמצא לומר דמטילין עדיין יש להן חלישות הדעת שהחיים לובשים אותו בחיוב מצוה והם אינם חייבים במצות כלל. ובבבא בתרא [ע"ד ע"א] משמע דציצית היו להן ממתי מדבר. אף על גב דלאו ראיה גמורה היא דהתם מחיים היו נקברים לשם ולמחר היו נבדלים החיים מתוך המתים. אבל יש ראיה מדאמרינן במנחות פרק התכלת אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מן הציצית. וההיא שעתה ודאי רמינן לה משום [דהוי] לועג לרש אם מכסין אותו טלית בלא ציצית. ואי קשיא לך הא דתניא במסכת שמחות [פי"ב] אבא שאול צוה את בניו קברוני תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאפיליוני. איכא למימר דהתם בציצית שנשתמש בו מחיים בטליתו משום מצוה וכיון דכן הוא הוו להו שירי מצוה וקסבר אבא שאול שירי מצוה אין נזרקין דאית בהו קדושה ורבנן פליגי עליה וקסברי דשירי מצוה נזרקין ולית בהו קדושה וכן בכל דבר שנעשית מצותו והוא מסלק דעתו מהם אף על פי ששירי מצוה הן אין בהם קדושה. אבל בציצית שעושין למתים בטליתם אפילו אבא שאול מודה דאין בהם משום קדושה דההיא ציצית לא חאיל עליה שם מצוה כלל הילכך אפילו לאבא שאול מטילין להם ציצית כשמכסין להם טלית. וא"ת אליבא דאבא שאול מי חמיר ציצית מספר תורה שגונזין אותו אצל תלמיד חכם ששונה הלכות. יש לומר דהתם מיירי בספר תורה שבלה שאינו ראוי למצותו והוא ראוי לגניזה אבל הכא מיירי שעדיין אלו הציצית ראויין למצותן ומשום הכי סובר אבא שאול דאין מבטלין אותן ממצותן ויש בהן משום קדושה ורבנן סברי דכל היכא דמסלק דעתו מהן רשאי לבטלן ממצותן. וא"ת ומאי שנא ציצית מכלאים דציצית רמינן להו משום לועג לרש ואלו בבגד שאבד בו כלאים אמרינן דעושים אותו תכריכין למת. יש לומר דהתם בבגד שאבד בו כלאים לא מוכחא מילתא ואליבא דמאן דאמר מצות בטלות לעתיד לבא כלומר לתחיית המתים. דאילו אין בטלות אסור להלבישן איסורין כיון שהם עתידים לעמוד בלבושיהם קל וחומר מחטה אבל למאן דאמר בטלות אף על פי שעומדים בלבושיהן מותר: