## Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar Chapter 5

###### Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar 5:7:1
[Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Shorshei%20HaYam%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Things%20Forbidden%20on%20the%20Altar/r/5:7:1)

שורש קרבן הגזול הגונב 
**או הגוזל והקריב הקרבן פסול ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר כו' ואפילו היתה חטאת שהכהנים אוכלים את בשרה ומפני תקנת המזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים שאינה מכפרת אע"פ שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות וכן העולה כו'.** עכ"ל. נ"ב הכי איתא בגיטין פ' הניזקין דנ"ה ע"א העיד ר' יוחנן ן' גודגדא על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תקון המזבח ואמרינן עלה בגמרא אמר עולא דבר תורה בין נודע' בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהיו הכהנים עצבים ופי' רש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה אמרי ליה רבנן לעול' והא אנן מפני תיקון המזבח תנן אמר להם כיון דהכהנים עצבים נמצא מזבח בטל ורב יאודה אמר ד"ת בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני ולמה אמרו נודעה לרבים אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ופרכינן בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת פרש"י דאיכא אכילת כהנים אלא לרב יאודה מאי אירייא חטאת אפילו עולה נמי ומשני לא מבעיא קאמר ל"מ עולה דכליל היא אלא אפי' חטאת נמי דחלב ודם הוא דסליק לגבי מזבח ואידך כהנים קאכלי ליה אפ"ה גזור שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות והדר פרכינן תנן ועל החטאת הגזולה כו' מפני תקנת המזבח בשלמא לעולא ניחא אלא לר"י איפכא מבעי ליה ומשנינן ה"נ קאמר לא נודעה מכפרת נודעה אינה מכפרת מפני תקון המזבח מתיב רבא גנב והקדיש ואח"ך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד"וה ותני עלה בחוץ כה"ג ענוש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתי' אמר רב שזבי כרת מדבריהם אחיכו עליה כרת מדבריהם מי איכא א"ל רבא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה כרת שע"י דבריהם באתה לו אוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דלחייב עליה פרש"י דקנסא הוא דקנסו אותו אם גנב והקדיש שיחול עליה הקדש גמור ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ כי היכי דאוקמו' ברשותי' לענין כפרה והפקר ב"ד הפקר הוא וקדש' ע"כ אמר רבא הא ודאי קמבעייא לי כי אוקמו' רבנן ברשותי' משעת גניבה או משעת הקדשה למאי נ"מ לגיזותיה וולדותי' פרש"י דלפני הקדש אי אמרת משעת גניבה קיימא ברשותי' גיזותי' וולדותיה דידיה הוא ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד ולא דמי פרה וולדה הדר אמר רבא מסתברא משעת הקדשה שלא יהא חוטא נשכר ע"כ.
**והנה** רש"י ז"ל הוקשה לו דאדפריך תלמו' לעולא מסיפא דברייתא דקתני בחוץ כה"ג ענוש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתי' אמאי לא פריך מרישא דברייתא דקתני גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר פטור מד"וה ואי אמרת יאוש כדי לא קני אין כאן הקדש וליחייב ותי' דכי אמר עולא יאוש כדי לא קני היינו לענין הקרבה ולא לענין הקדש ומשו"ה פטור מד"וה אבל כרת אי מדאורייתא לא חזייא להקרבה הא קי"ל ראוי לבא אל פתח אהל מועד חייבים עליו בחוץ מידי אחרינ' לא עכ"ל והנה התוספות בד"ה מ"ט יאוש כו' והרמב"ן והרשב"א והריטב"א כתבו דטעמא דמילתא דלעולא בין נודע' כו' מדאורייתא גזול פסול להקרבה הוא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה דכיון דיאוש כדי לא קני עד דאיכא שינוי רשות ההקדש שמקדישו למזבח משוי ליה שינוי רשות ואז חשיב שלו וכיון דע"י מצות ההקדש הוא דקנאו והמצוה והקנין באים כאחד הו"ל מצוה הבאה בעביר' ופסול אמנם לרב יאודה דס"ל דיאוש כדי קני הרי קודם ההקדש קנאו וכשהקדישו אח"ך אין כאן מצוה הבאה בעבירה כיון שקנאו קודם המצוה וחשיב שלו ואין עליו אלא דמים והרמב"ן הוסיף עוד לומר דאפשר דרב יאודה לית ליה טעמא דמצו' הבאה בעבירה וכמ"ד הכי בר"פ לולב הגזול ודחה זה דא"כ צרכינן למיקם כולה סוגייא כר"ש בר נחמן דלית ליה טעמא דמצוה הבאה בעבירה ועוד דלא שמעינן ליה דפליג אלא בי"ט ב' דרבנן וכ"כ בה"ג ז"ל בפסקיו יע"ש ואולם בשם י"א כתב הרמב"ן דלעולא גזול פסול להקרבה ולא משום מצוה הבאה בעבירה אלא מטעם דדרשי' קרבנו ולא הגזול וכיון דיאוש כדי לא קני ודבר שאינו שלו הקדיש לא קרינן ביה קרבנו אלא כמי שאין לו בעלים הוא אלא שמשעה שקרא עליו שם הקדש קנה בשינוי השם כדאמרי' בתרומה והק' הרמב"ן לפי טעם זה ל"ל לר"י בר"פ לולב הגזול לטעמא דמ"הב הא כיון דר"י ס"ל דיאוש כדי לא קני כדאיתא בפ' מרובה הו"ל למדרש גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא ל"ש לפני יאוש ל"ש לאחר יאוש ולמה ליה למימר טעמא משום מ"הב תיפוק לי דלא קנה דיאוש כדי לא קנה ואע"פ שע"י הקדשו קנוי לו אינה מכפרת דהו"ל כמי שאין לו בעלים משום קרבנו ולא הגזול וי"ל דאכתי הו"ל כמי שנשחטו שלא לשם בעלים דכשרי' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ואמאי משוי ליה קרא לפסח משום שאם עלה ירד משום מ"הב יע"ש.
**ולענין** הלכה מדברי רבינו כאן נראה לכאורה דפסק כר' יאודה דיאוש כדי קני ומדאור' בין נודעה בין לא נודעה הקרבן כשר בין חטאת בין עולה ומשו"ה סתם וכתב ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר משום דיאוש כדי קני דאי ס"ל כעולא הו"ל לפרש דדוקא חטאת הוא דכשר מטעמא שלא יהיו הכהנים עצבי' אבל לעולא דליכא טעמא דשלא יהיו הכהנים עצבים פסולה וכן מדיהיב טעמא לחטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות משמע ג"כ דפסק כרב יאודה דאי ס"ל כעולא בלא"ה היא פסולה משום דיאוש כדי לא קנה ואדרבא בשלא נודעה שהיא כשירה בעינן טעמ' שלא יהיו הכהנים עצבין ודוקא חטאת ולא עולה וכ"כ מרן כ"מ בפשיטות דפסק רבינו כרב יאודה אלא שכתב על זה וז"ל וק' דמאחר שרבינו פסק בפ"ה מה' גניבה דיאוש כדי לא קני היאך פסק כרב יאודה ועוד דמתניתין לא מייתבא שפיר כרב יאודה וי"ל דאע"ג דבעלמא יאוש כדי לא קני הכא קני משום דאמרינן בגמ' מתיב רבא גנב והקדיש כו' ואסיקנא אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עליה כרת ומשמע דהכי הלכתא מדחזינן דבתר הכי שקיל וטרי רבא אליבא דהאי אוקמתא עכ"ל.
**וראיתי** להלח"מ בפי"ח מה' מעשה הקרבנו' ע"מ שפסק רבינו שאם גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ דחייב מפני שחכמים העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת כו' שכתב וז"ל תימא דלא אמרו כן בגמ' אלא לתרץ לעולא דאמר יאוש כדי לא קני ורבינו דפסק בפ"ה מה' איסורי מזבח כרב יאודה דאמר יאוש כדי קני איך כתב כאן דהוי כרת מן התורה ותו תימה על הרב כסף משנה דכתב שם שרבינו פסק כן מפני תירוץ הגמרא כו' דתירו' הגמ' אינו אלא לרב יאודה כדכתיבנא ומה שהקשה הוא ז"ל דרבינו פסק בה' גניבה דיאוש כדי לא קני לאו קושייא היא דמ"ש כאן רב יאודה דיאוש כדי קני היינו יאוש ושינוי השם כדכתבו שם התוס' דמעיקרא חולין והשת' הקדש ולא קאמר כאן יאוש כדי אלא משום דליכא שינוי רשות וכמו שהאריכו שם התוס' וא"כ אין קושייתו קושיא דשאני הכא דאיכא שינוי השם אבל יאוש לחוד ודאי לא קני אבל מה שהקשיתי כאן ק' וצ"ע עכ"ל והנה זה שכתב דקושיית מרן ממה שפסק רבינו בה' גניבה דיאוש כדי לא קני לא קשיא דשאני הכא דאיכא שינוי השם כמ"ש התוס' כו' אחרי שאלה המחילה הראוייה לעוצם חכמתו ז"ל שפיר ק"ל למרן מאחר שמבואר יוצא מדברי התוס' ז"ל דאע"ג דהכא איכא שינוי השם בהדי יאוש מ"מ כיון דיאוש כדי לא קני אלא בהדי שינוי השם דהקדש משו"ה אינה מכפרת ד"ת לעולא משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה כיון דע"י מצוה של ההקדש קנאו משא"כ לרב יאודה דיאוש כדי קני לא חשיב שינוי השם של ההקדש מ"הב כיון דקודם ההקדש קנאו וחשיב שלו ושלו הוא מקדיש ושלו הוא מקריב כמבוא' בדברי התוס' בארוכה כאן בגיטין ובר"פ לולב הגזול ובחי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א ז"ל וכיון שרבינו פסק שהקרבן כשר ומשמע דבר תורה עכ"ל דפסק כרב יאודה דיאוש כדי קני בעלמא ומשו"ה לא חשיב הכא מ"הב וזה היפך מה שפסק בה' גניבה זה נראה ברור בכונת קו' מרן כ"מ על רבינו ז"ל ומה שתמה עוד ע"מ שתיר' מרן דרבינו פסק כן מפני תירו' הגמ' כו' דתירו' הגמ' אינו לרב יאודה כו' ואדרבא יש לתמוה על רבינו איך כתב בפי"ח בה' מ"הק דהשוחט בחו' חייב כרת מדרבנן הא לדידיה דפסק בפרקין כרב יאודה דיאוש כדי קני הו"ל למימר דהשוחט בחוץ חייב כרת מדאורייתא נראה לע"ד דכונת מרן בתירוצו למיהדר ביה ממ"ש תחילה דרבינו פסק כרב יאודא אלא השתא קאמר דפסק כעולא ומ"ש דאם נתייאשו הבעלים דהקרבן כשר לאו מטעמא דיאוש כדי קני קאמר אלא מטעמא דאוקמוה רבנן ברשותיה משעת הקדש שיהיה ראוי לבא אל פתח אהל מועד כל שלא נודע לרבים והא דקאמר עולא מעיקרא עלה דמתני' דטעמא משום שלא יהיו הכהנים עצבים ודייקינן לדידיה דדוקא חטאת דאיכא אכילת כהנים ולא עולה דליכא אכילת כהנים היינו דמעיקרא תקון לחטאת דוקא שיהיה מכפר מטעמא שלא יהיו הכהני' עצבים ואח"ך תקון שכל קרבן גזול יהיה כשר כדי לחייבו כרת לשוחטו בחוץ וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בד"ה אוקמוה רבנן ברשותיה יע"ש ומ"ש רבינו דהיכ' דנודע לרבים אינה מכפרת מפני תקנת המזבח שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות האי טעמא לעולא נמי אצטריך לומר למה העמידו חכמי' ברשותו כשנוד' לרבי' ג"כ כדי לחייבו בשוחט בחוץ לזה כת' דמהאי טעמ' שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות לא ראו חכמים להעמיד' ברשותו ולא מיחייב עליו כרת כיון דאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד לא מדאורייתא ולא מדרבנן זה נלע"ד בכונ' דברי מרן כ"מ בדעת רבי' ובכן הא דפ"ה מה' א"ב בההיא דפ"ח מה' מ"הק כולן שפה אחת ודברים אחדים ודוק ועיין להרב תוי"ט בד"ה שלא נודע לרבים יע"ש.
**עוד** ראיתי להלח"מ בפי"ח מה' מ"הק שהוקשה לו עמ"ש רבינו שם דכי אוקמוה רבנן ברשותי' היינו מצד הקדש לא מצד גניבה ונ"מ לגזותיה וולדותיה דמשעת גניבה עד שעת הקדש דלפי מ"ש התוס' שם בפ' הניזקין דנ"ה ע"ב הך נפקותא לא הוי כר' יאודה אליבא דרב פפא דאמר שבח דע"ג גזילה דגזלן הוי דכיון דרבינו בה' גזילה פ"ב ה"ו פסק כר"י אליבא דר"פ דגזלן הוי אין מקום לנפקותא זו וצ"ע עכ"ל ותמהני דנר' דאשתמיט מיניה מ"ש הראב"ד שם בה' גזילה ה"ח כיע"ש ועיין בס' אור יקרות בחי' לגיטין דכ"ז ע"ב יע"ש.ועיין עוד במ"ש עוד בזה בספרי הקטן ח"א בשורש לולב הגזול דקל"ד ע"ב וג' יע"ש.