## Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim

###### Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 464:1
[Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 464:1](https://torahapp.org/share/book/Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Orach%20Chayim/r/464:1)

**חַרְדָּל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּתוֹכוֹ קֶמַח וּבוֹ ב' סְעִיפִים:**
כָּל מִינֵי טִבּוּלִים שֶׁמְּטַבְּלִים בָּהֶם הַבָּשָׂר וְיֵשׁ בָּהֶם חֹמֶץ וּשְׁאָר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִיּוּהָא וּרְגִילִין לִתֵּן בְּתוֹכָם קֶמַח, שֶׁהַקֶּמַח מִתְחַמֵּץ גַּם כֵּן עַל יְדֵי קִיּוּהָא, אִם נִתְעָרֵב שָׁם מְעַט מַיִם — אָסוּר לִתֵּן בְּתוֹכָם קֶמַח, שֶׁהֲרֵי הֵם כְּמֵי פֵּרוֹת עִם מַיִם שֶׁמְּמַהֲרִים לְהַחְמִיץ. 
וְאִם עָבַר וְנָתַן שָׁם קֶמַח בְּפֶסַח — אֵין לוֹ תַּקָּנָה לְאָכְלָהּ מִיָּד כְּמוֹ שֶׁהִתִּירוּ בְּעִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת לֶאֱפוֹתָהּ מִיָּד, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹפֶה אוֹתָהּ תֵּכֶף וּמִיָּד — אִי אֶפְשָׁר לָהּ לָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ. אֲבָל מִינֵי טִבּוּלִים שֶׁמְּטַבֵּל בָּהֶם בָּשָׂר, עַל כָּרְחָךְ הוּא מִשְׁתַּהֶא מְעַט בַּאֲכִילָתָם, וְכֵיוָן שֶׁמֵּי פֵּרוֹת עִם מַיִם מְמַהֲרִים לְהַחְמִיץ — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא כְּבָר הֶחְמִיצוּ מִיָּד שֶׁהִתְחִיל לְאָכְלָם, לְפִיכָךְ אֵין לָהֶם תַּקָּנָה אֶלָּא לְשָׂרְפָם מִיָּד שֶׁנָּתַן הַקֶּמַח לְתוֹכָם, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַשְׁהוֹתָם. 
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר כָּל מִינֵי טִבּוּלִים, חוּץ מִן הַחַרְדָּל, שֶׁאִם עָבַר וְנָתַן קֶמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל — יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה לְאָכְלָהּ מִיָּד. וְאֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא כְּבָר הֶחְמִיץ הַקֶּמַח מִיָּד שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל, לְפִי שֶׁהַחַרְדָּל הוּא חַד (יוֹתֵר מִפִּלְפְּלִין, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהֵן חַדִּין הֵן מְמַהֲרִין אֶת הָעִסָּה לְהַחְמִיץ, אֲבָל הַחַרְדָּל הוּא חַד) יוֹתֵר מִדַּאי, וְעַל יְדֵי כֵּן אֵינוֹ מֵנִיחַ אֶת הַקֶּמַח שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁיְּמַהֵר לְהַחְמִיץ:


###### Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 464:2
[Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 464:2](https://torahapp.org/share/book/Shulchan%20Arukh%20HaRav/s/Orach%20Chayim/r/464:2)

וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ"ג הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל כְּלָל חַרְדָּל בְּפֶסַח, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. 
וַאֲפִלּוּ אִם קֹדֶם הַפֶּסַח כְּתָשׁוֹ וּטְחָנוֹ וְעֵרְבוֹ עִם יַיִן — אַף עַל פִּי כֵן אֵין אוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּפֶסַח, דְּכֵיוָן שֶׁהַחַרְדָּל הוּא עִקָּר וְהוּא נִכָּר וְנִרְאֶה — אֵין זֶה נִקְרָא תַּעֲרֹבֶת שֶׁמַּתִּירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְעוֹד, שֶׁלֹּא הֵקֵלּוּ אֶלָּא בְּהַתַּעֲרֹבֶת שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵאֵלָיו, אֲבָל הַמְעָרֵב בַּיָּדַיִם כְּדֵי לֶאֱכֹל הַתַּעֲרֹבֶת בְּפֶסַח — אֵין מַתִּירִין לוֹ לְאָכְלָהּ: