## Sichot HaRan Chapter 230

###### Sichot HaRan 230:1
[Sichot HaRan 230:1](https://torahapp.org/share/book/Sichot%20HaRan/r/230:1)

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַפְתָּלִי נֵרוֹ יָאִיר שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ ז"ל: שֶׁטּוֹב כְּשֶׁהַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי נִמְשָׁךְ כָּל כָּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת שֶׁיִּדְפְּקוּ עַל הַלֵּב, יַתְחִיל תֵּכֶף לְהִתְלַהֵב וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ כָּרָאוּי.

**Rabbi Nachman's Wisdom, trans. Aryeh Kaplan, Jerusalem. Breslov Research Institute, 1973:**
R' Naftali³³⁶, p. 9, #6). told me that he heard the Rebbe say, “A Jewish heart should be drawn to God so strongly that every heartbeat is a flame yearning for God.”

footnotes:
³³⁶ R' Naftali was a childhood friend of Reb Noson, and was with him when he first met the Rebbe (Avenehah Barzel


###### Sichot HaRan 230:2
[Sichot HaRan 230:2](https://torahapp.org/share/book/Sichot%20HaRan/r/230:2)

וְעָשָׂה אָז תְּנוּעוֹת בְּיָדָיו עַל עִנְיָן זֶה.

**Rabbi Nachman's Wisdom, trans. Aryeh Kaplan, Jerusalem. Breslov Research Institute, 1973:**
The Rebbe gestured with his hands to express this great yearning.


###### Sichot HaRan 230:3
[Sichot HaRan 230:3](https://torahapp.org/share/book/Sichot%20HaRan/r/230:3)

וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין בֵּין אֲנָשִׁים יִשָּׂא יָדָיו וְלִבּוֹ לַה' וְיִצְעַק אֵלָיו בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ, וְהֵרִים אָז יָדָיו בְּהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְאָמַר הַפָּסוּק "אַל תַּעַזְבֵנִי ה' אֱלוֹקַי" (תהלים לח) בְּקוֹל נָעִים שֶׁל תְּחִנָּה וְגַעְגּוּעִים נִפְלָאִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתָפַס זֹאת לְדֻגְמָא. שֶׁכָּךְ רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא בֵּין אֲנָשִׁים יִתְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת נִמְרָץ כַּנַּ"ל.

**Rabbi Nachman's Wisdom, trans. Aryeh Kaplan, Jerusalem. Breslov Research Institute, 1973:**
He said, “Even when you sit among others, you can lift your hands along with your heart and cry out to God with a yearning soul” (see “*His Wisdom*” #16). The Rebbe then lifted his hands with great emotion and with wonderful yearning recited the verse, “Do not forsake me, O Lord my God” (Psalms 38:22). The Rebbe used this as an example, saying that even when you are among others, you can arouse yourself toward God with great emotion.