## Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta

###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 1
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 1](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/1)

ב 
**המשניות בספרי זוטא**


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 2
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 2](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/2)

בתחילה מוטל עלינו לברר את מהות הספר הזה שהוא משונה כל כך משאר המדרשים שבידינו. היסוד העיקרי בבעיות ממין זה הוא לבדוק בפרוטרוט את טיב הספר שאנו דנים עליו ולא להסתפק בדוגמאות מעטות שמזדמנות ליד. מהרי"ן אפשטין כותב:¹ שמדרש זה, ס"ז, מצטיין ומתבדל מכל מדרשי הלכה בסגנון דרשותיו, וביחוד בהלכותיו, ומשנתו אינה מתאימה כלל למשנתנו (עיין כבר הורוביץ בפתיחתו) משנת רבי וכו'. וכן הוא כותב במבוא לספרות התנאים, עמ' 742: הוא שייך לענף אחר של האילן הגדול הזה (כלומר, דבי ר"ע), ענף השונה גם בכמה וכמה מהלכותיו, גם בשמות החכמים שנזכרו בו, וגם בטרמינולוגיה, ממשנת בית ר"ע וממדרשם. גם **בלשונו** (הפיזור הוא שלי) ובסגנונו מתייחד ונבדל מכל שאר מדרשי הלכה ומכל ספרות התנאים שבידינו. סתם החכם ולא פירש מה כוונתו במלה "בלשונו". אפשר שכבר הרגיש שיש לפנינו במדרש זה לשון אחרת שונה משאר המדרשים, ואפשר שאין כאן אלא שם נרדף ל"סגנונו", כפי שיוצא מדבריו בתרביץ הנ"ל, אחרת לא היה נמנע מלהביא דוגמא לדבר. וכנראה שסמך על דברי הורוביץ בהקדמתו לספרי שהוציא לאור, עמ' xvi ואילך, שמונה שם לשונות של טרמינולוגיה. ואף בעניין של אי ההתאמה למשנתנו סמך על הורוביץ הנ"ל, כפי שהזכיר בפירוש בתרביץ הנ"ל, והרי הורוביץ אינו מביא שם אלא שלש דוגמאות בלבד.²

footnotes:
¹ תרביץ ש"ג ס"ב, עמ' 233.
² אבל הורוביץ רמז לד"ר נ' ברילל בסה"י לכבוד גריץ, עמ' 185 ואילך שהביא הרבה יותר דוגמאות.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 3
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 3](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/3)

ברם בספרו הגדול, מבוא לנוה"מ שנתפרסם בחייו, בדיונו על יחס המשניות המובאות במדרשי הלכה, מנה גם את המשניות שבס"ז (עמ' 746-739), דן בהן, ובריש עמ' 746, הוא מסיק לנכון: "מכל אלו יוצא שהמשנה של ספרי זוטא אינה כלל משנה שלנו וכו', חשובה היא בשביל חקירת המקורות של המשנה, אבל לא לתולדות הנוסח שלנו". מסקנא זו בוודאי נכונה, אלא שעל הדוגמאות שהביא יש לדון הרבה, ולפיכך נבדוק את העניין בפרוטרוט.³ מתחילה נוציא מן הדיון את ההבאות במדרש הגדול בשם "מכאן אמרו" שעניינן מוכיח שאינן מספרי זוטא כלל. ורגיל הוא לסגנן מעצמו ולהעתיק את לשון הר"מ ולפתוח: מכאן אמרו, כידוע.⁴ וכן בס"ז, עמ' 233, שורה 3: מיכן אמרו אלו שב"ד מקנין להן וכו', והוא לשון הר"מ בפ"א מה' סוטה ה"י. שם, שורה 24: מיכן אמרו אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת וכו', והוא לשון מה"ג בעצמו ע"פ המשנה בסוטה פ"ו מ"ב בצרוף לשון הר"מ בפ"א מה' סוטה הט"ו. עמ' 241 שורה 24: מיכן אמרו סתם נזירות שלשים יום, מנין יהיה. והוא ע"פ הבבלי נזיר ה' א'. עמ' 259, שורה 8: מיכן אמרו יחידים נדחים (כ"ה במה"ג, ואצל הורוביץ כשמטה מכה זו בטעות) לפסח שני, אין המרובין נדחין. והיא ע"פ לשון הרמב"ם ברפ"ז מה' קרבן פסח כפי שהעיר לנכון מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 741. עמ' 262, שורה 7: מיכן אמרו על אלו מתענין ומתריעין וכו', והוא לשון הר"מ ברפ"ב מה' תעניות. עמ' 289, שורה 2: מיכן אמרו טלית שאולה פטורה מן הציצית וכו', והוא לשון הר"מ פ"ג מה' ציצית סה"ד. עמ' 291, שורה 11: מיכן אמרו כהן שומר בפנים ובן לוי שומר בחוץ, והוא ע"פ לשון הר"מ בפ"ח מה' בית הבחירה ה"ד. עמ' 296, שורה 4: מיכן אמרו הרי מי שמת בכר יום שלשים ואחד וכו', והוא ניסוח בעל מה"ג בעצמו ע"פ משנת בכורות פ"ח מ"ו ולשון הר"מ בפי"א מה' בכורים הי"ז. עמ' 298, שורה 12: מיכן אמרו אין מוציאין המעשר מיד הכהנים וכו', והוא לשון הר"מ פ"א מה' מעשר ה"ד. עמ' 301, שורה 11: מיכן אמרו כל המומין הפוסלין במוקדשין וכו', והוא לשון הר"מ בפ"א מה' פרה ה"ז. עמ' 303, שו' 15: מיכן אמרו שרפה שלא בעצים, או בכל עצים וכו', והוא לשון הר"מ בפ"ד שם הט"ז, ואינו בקטע מן הגניזה שפרסם מהרי"ן אפשטין.⁵

footnotes:
³ מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ שהזכרנו בפנים הביא כמה דוגמאות, אבל המשוה את הדברים יראה את ההבדלים הרבים שבין דבריו לדברינו.
⁴ ועיין במבוא לנוה"מ הנ"ל, עמ' 741.
⁵ א' ע"א, שורה 13, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 58. ועל כמה מהן העיר הורוביץ בעצמו בהערותיו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 4
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 4](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/4)

עכשיו נעבור לדיבור זה ("מכאן אמרו") שהובא בפיסקאות שהן בוודאי מספרי זוטא.⁶ עמ' 231, שורה 7: מכאן אמרו משמרה שזכת בכסף תזכה באיל. במשנתנו בב"ק ספ"ט: נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. ועיין בספרי פיס' ד', עמ' 8. וכנראה שאף לפנינו הכוונה שלכתחילה צריך לתת את האיל לאותו משמר שנתן לו את הכסף, כמו שהעיר הורוביץ בשם הגהות הרד"ל לבמ"ר.

footnotes:
⁶ בעמ' 231, שורה 4: מיכן אמרו הרי כהן שגזל את הגר ומת הגר, מניין שמוציאין מידו ונותנין לכהן אחר, ת"ל האשם המושב לה' לכהן. ברייתא זו שלא הובאה במקום אחר נעתקה במה"ג בלבד (ולא בילקוט ולא ברבה). ולכאורה נראה שהיא מס"ז, אבל וודאי גמור אין כאן, ואפשר שבעל מה"ג קיצר וניסח ע"פ הברייתא בספרי פיס' ד', עמ' 7, ובבבלי ב"ק ק"ט ב', שבעל מדרש הגדול לא הביאן. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, סוף עמ' 740.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 5
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 5](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/5)

עמ' 283, שו' 22: מכאן אמרו⁷ שתי נשים שעשו שני קבין וכשכו זה בזה פטורין מן החלה, אין צריך לומר האשה שעשת שני קבין וקב אורז, או קב תרומה, באמצע אין מצטרפין. **דבר שניטלה תרומתו באמצע אינן⁸ מצטרפין**, שכבר נתחייב בחלה. קב ישן וקב חדש שכשכן זה בזה ר' ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין. ההלכות אינן סותרות את משנתנו פ"ד מ"א מ"ג ומ"ד, אבל הניסוח הוא אחר לגמרי, ולפנינו בס"ז משנה אחרת.⁹

footnotes:
⁷ ואני מעתיק מילקוט כ"י אוקספורד, ולפנינו בדפוסים נשמטה בבא.
⁸ נ"ל קרוב מאד שצריך להגיה: [מ]מינן מצטרפין, וכמו ששנינו במשנת חלה רפ"ד: ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב וכו'. וכן דרך בעל המדרש שלנו לרמז במלה אחת להלכה, דוגמת "בשפוד", בעמ' 242, שורה 11, 243, שו' 17 (במקום: כלים שנגעו במת). ושמא צ"ל: באמצע מינו (במקום: אינן) מצטרפין, כלומר, אם הדבר וכו' הוא באמצע מינו מצטרפין הצדדין.
⁹ ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, סוף עמ' 739 ואילך.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 6
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 6](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/6)

עמ' 284, שורה 1: מכאן אמרו נכרי שנתן לו עיסה פטורה מן החלה, נתנה לו במתנה עד שלא גלגל חייב משגלגל פטור. העושה עיסה עם הגוים אם אין בשל ישראל כשעור פטורה מן החלה. והוא כלשון משנתנו בחלה פ"ג מ"ה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 7
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 7](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/7)

שם שורה 6: מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה (עיין בבלי עירובין פ"א א') ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפית ביום טוב ויוצא בה משום מצה, **וחייב עליה משום חמץ ונקחת בכסף מעשר** ומטמא טומאת אוכלין. ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינם חייבים בחלה וכו'. במשנת חלה פ"א מ"ח לא נזכרו חמץ וכסף מעשר, ומסיים שם: בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין. מתוך הברייתא שלנו ברור ש"אין הרועים אוכלין ממנה" כוונתה שאינה ראוייה כלל למאכל אדם, והדבר אינו תלוי כלל בהסכמת הרועים, כר"ש בן לקיש¹⁰ בירושלמי שם פ"א רה"ט, כ"ח ע"ד, שהרי מכאן יוצא מפורש שאם אין הרועים אוכלים ממנה אין חייבין עליה משום חמץ בפסח, והחיוב משום חמץ אינו תלוי כלל בדעת האדם. אבל שאר האמוראים פירשו (ירושלמי שם) שדין משנתנו נוהג אפילו בעיסה הראוייה לאכילה, אלא שהיא נעשית מתחילתה לאכילת כלבים. ובפיה"מ במקומו פירש הר"מ שאם אין הרועים אוכלין ממנה אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, משום שאין אדם יוצא ידי חובתה בפסח אלא בדבר שחייב בחלה. ובחיבורו פ"ו מה' חמץ ומצה ה"ה פירש שאינו יוצא בה משום שאינה משומרת לשם מצה. ומתוך הברייתא שלנו מוכח שאינו יוצא בה משום שהיא כעפרא בעלמא, ואפילו משום חמץ אינו חייב עליה.¹¹

footnotes:
¹⁰ בן הדרום ותלמידו של בר קפרא, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, סוף עמ' 285 ואילך. ועיין מ"ש להלן, עמ' 36, ועמ' 124.
¹¹ וכבר האריכו הראשונים והאחרונים בבאור המשנה, ועיין בס' משנה ראשונה למשנת חלה שם, אבל אין הדברים נוגעים לעניינינו כאן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 8
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 8](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/8)

ואשר למחלוקת בין משנת חלה ששונה: בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין, וס"ז שלפיו דווקא אם הרועים אוכלים ממנה מטמאה טומאת אוכלין, כלומר, דווקא אם היא ראויה למאכל אדם מטמאה טומאת אוכלין, אבל אם נפסלה ממאכל אדם אינה מטמאה, הרי לפי הרמב"ם הנ"ל¹² אין קושי, והוא מפרש את משנתנו שלא נפסלה ממאכל אדם, אלא שהרועים חשבו עליה למאכל בהמה, ואין מאכל אדם יוצא ידי טומאה במחשבה. ברם כבר ראינו שר"ש בן לקיש בירושלמי פירש גם את משנתנו שהחילוק בעיסת הכלבים הוא אם היא ראוייה למאכל אדם, או לא, ומכאן שאם פסלוה הרועים ממאכל אדם ע"י עירוב מורסן, עדיין מטמאה טומאת אוכלין כיוון שהכלבים אוכלים ממנה, כדין כל המיוחד לאוכל אדם שנפסל מאכילת אדם, וכמשנת טהרות פ"ח מ"ו, שלא כספרי זוטא. ופירשו החכמים האחרונים¹³ שבס"ז היא משנת ר' נתן (תוספתא נדה פ"ו הי"א), ואמרו בפירוש בבבלי פסחים מ"ה ב' על משנת טהרות הנ"ל: כמאן, דלא כר' נתן.¹⁴

footnotes:
¹² ולפי שיטתו בפ"ב מה' טומאת אוכלין הי"ד.
¹³ הרח"ש הורוביץ בהקדמתו לספרי, עמ' י"ח, ובהערותיו לס"ז במקומו, מהריין אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 740, ועוד.
¹⁴ אפשר היה לפרש שעיסת הכלבים שאין הרועים אוכלים ממנה שבס"ז פירושה שמעולם לא היתה ראוייה לאכילת אדם, והיא מאכל בהמה מתחילתה, ולכולי עלמא אינה מקבלת טומאה, אבל אין צורך לפרש את משנתנו ואת הברייתא בס"ז בעניינים שונים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 9
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 9](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/9)

ואף שדבריהם מסתברים שהרי מצינו כמה סתמות בס"ז כר' נתן (עיין ע"ז להלן), מ"מ כאן אין הדבר בטוח, שהרי מחלוקת זו של כת קודמין היא. ר"ח סגן הכהנים, שהיה עדיין בזמן הבית, סובר (תוספתא תרומות פ"ט ה"י, עמ' 158) כמשנת טהרות הנ"ל, אבל מאידך גיסא ר' אליעזר הגדול וחביריו סוברים שמאכל אדם שנפסל מאכילת אדם שוב אינו מקבל טומאה. וכן אמרו בתו"כ שמיני ריש פרק ט', כ"ד ע"ג: אשר **יאכל** פרט לאוכל סרוח. ופירש הראב"ד: לאוכל סרוח. פי' שנפסל מלאכול לכלב. ופירש ע"פ ההלכה. אבל יפה הרגיש בתוספת העזרה במקומו (פ"ה ע"ג) שלפי פשוטו פירושו שנפסל ממאכל אדם. והביא ראיה מתו"כ להלן שם פרשה ח' ה"ד, כ"ה ע"ד: ר' אליעזר אומר אשר ישתה פרט למשקה סרוח. אמרו לו אין משקים יוצאים לא **ידי** עופות ולא **ידי** פרה.¹⁵ והרי כאן ברור מתשובת החכמים שמשקה סרוח הוא שנפסל משתיית אדם גרידא. וכתב הרב שם שבאוכלים אינם חולקים החכמים, משום דמשקין חמורים. וכדבריו מפורש בירושלמי תרומות פי"א ה"ב מ"ז ע"ד: אלא כך משיב ר' ליעזר לחכמים [כ]מה דאית לכון **אשר יאכל**, פרט לאוכל סרוח, כן אית לי אשר ישתה, פרט למשקה סרוח. אמרו לו לא דומין אוכלין למשקין. הרי לך מפורש שר' אליעזר וחביריו סוברין שאוכל שנפסל מאכילת אדם אינו מקבל טומאה. והואיל ובס"ז הרבה סתמות כר' אליעזר מלוד (עיין מ"ש להלן עמ' 95 ואילך) הרי אפשר ואפשר שבס"ז כאן הסתם הוא כר' אליעזר וחביריו.

footnotes:
¹⁵ כ"ה בכי"ר, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' רכ"ט. וכ"ה ("ידי") גם במקבילות, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 92.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 10
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 10](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/10)

עמ' 288, שורה 20: מכאן אמרו כל תינוק שיודע להתעטף חייב בציצית וכו', כל שהוא יודע להכיר לאביו שוחטין עליו את הפסח וכו'. והוא ע"פ התוספתא בחגיגה פ"א ה"ב בשינויים. ובתוספתא אמרו: ר' יהודה אומר לעולם אין שוחטין עליו את הפסח אלא אם יודע הפרש אכילה וכו'.¹⁶ והשיעור שלנו שבס"ז לא נמצא במקום אחר, ומשום חינוך¹⁷ אתינן עלה.¹⁸

footnotes:
¹⁶ מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 740, כותב: "וכר' יהודה שם", ואינו כן, ומה לו להפרש אכילה, ולהכרת אביו, ועיין מ"ש להלן הערה 18. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ה (חגיגה), עמ' 1272. ויש להוסיף שגם בר"ח הגירסא כמו בכ"י ב'.
¹⁷ ובירושלמי חגיגה פ"א ה"א, ע"ו ע"א: את שהוא רואה כתיפו של אביו ומפסיע, והוא שיעור ב"ש בקטן שחייב בחגיגה, כלומר, שמכיר את אביו, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה חגיגה הנ"ל, עמ' 1272. ועיין מ"ש לעיל שם, עמ' 1270, על "לפתוח חקו" (כ"ה בילקוט בד"ש ובדיו. ואצל הורוביץ ע"פ ילקוט ד"ח: חיקו, והיא היא).
¹⁸ 8 בברייתא שלפנינו הדינים שלפני הלכה זו הם מחמת חינוך, והבאים אחריה אינם שייכים לחינוך. ולפי המסורת של המדרש שלנו אף היא משום חינוך, ואפילו יודע לאכול כזית צלי, ויודע הפרש אכילה אין שוחטין עליו (אין ממנין אותו בחבורה), אם אינו מכיר את אביו. אבל לדעת ר' יהודה קטן שאינו יודע הפרש אכילה (שנותנין לו אגוז וזורקו) אין ממנין אותו על גבי חבורה (ודינו כשוחטו גם על שלא לאוכליו), דומיא דאינו יודע לאכול כזית צלי (עיין תוספות סוכה מ"ב ב', ד"ה יכול), ולאו משום חינוך אתינן עלה, ודינו כהלכות שלהלן בסמוך.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 11
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 11](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/11)

עמ' 296, שורה 4: מכאן אמרו הרי מי שהפריש בכורת בנו והניחה בחלון¹⁹ ואבדה יכול שהוא פדוי ת"ל **יהיה לך ופדה תפדה** את שהוא לך פדוי, את שאינו לך אינו פדוי. ועיין במשנת בכורות פ"ח מ"ח, והלשון היא אחרת לגמרי, ולפנינו כאן הבאה ממדרש הלכה.²⁰

footnotes:
¹⁹ עיין בלשון משנת בכורות פ"ג מ"ד ועדיות פ"ה מ"ו. והחלון מסמן ופות שקערורית בכותל המשמשת לשמירת בגדים (משנת סוכה ספ"ה, תמיד פ"ה מ"ג, טהרות פ"ז מ"ז תוספתא טהרות פ"ח ה"ז וה"ח), לשמירת אפר פרה (להלן, עמ' 304, שורה 18). ואף כספים היו נותנים בחלון, דוגמת תוספתא מעילה פ"ב ה"ז. ועיין במשנת מעילה רפ"ו ותוספתא זבחים פ"ז ה"ו, ומקבילה.
²⁰ כמו שראה לנכון מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 741.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 12
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 12](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/12)

עמ' 311, שו' 1 (קטעים מן הגניזה ד' ע"א, שורה 28, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 71): כל הפתוח לצורך טמא. מיכן אמרו כל העושה מאור בתחילה שעורו מלא מקדיח של לשכה אלו הן שירי המאור. הסופר השמיט את ההמשך, ומה שהשאיר מתאים למשנת אהלות רפר"ג אבל הברייתא ממשיכה בהלכות שאינן מתאימות כלל למשנתנו ונדון בהן להלן, סוף עמ' 53 ואילך), ומסיימת: בלויי **הכתלים**²¹ שאחז וחרום הרחשים, או שאכלתם מלחת, שיעורם כל שהוא, דברי בית שמי, בית הלל אומ' פותח טפח. ובהמשך משנתנו שם: חררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת שעורו מלא אגרוף. והוא שלא כב"ש וב"ה כאן, אלא שהמשנה ממשיכה: חשב עליו לתשמיש שעורו בפותח טפח, למאור שעורו מלא מקדח.²²

footnotes:
²¹ כגירסת הילקוט. ובקטע מן הגניזה "הכלים", והוא תיקון סופרים שלא היו רגילים בבלויי כתלים. אבל גם אבן נרקבת, כמכילתא בא פ"ז, הוצ' הורוביץ, עמ' 24. והתנא של ס"ז הוסיף כאן "בלויי" ל"מלחת" מחמת נטייתו למליצות (כמו שנראה להלן), והוא ע"פ ירמיה ל"ח, י"א. ועיין מ"ש על גירסת הגניזה כאן, להלן ריש עמ' 120.
²² ועיין אהלות ספ"ג, והנוסחא הנכונה היא בכי"י שם, עיין בהוצ' גולדברג, עמ' 32, ובהערות שם, ד"ה אחד.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 13
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 13](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/13)

עמ' 314, שר' 1 (ע"פ קטעי הגניזה הנ"ל, ה' ע"ב, שו' 14, תרביץ עמ' 76): מיכן אמרו **מכתישה שהי מחוברת לקרקע** אין ממלין בה, אין מקדשים בה ואין מזים ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואין פוסלת את המקוה ואינה מכשרת את הזרעים, ובזמן שהי **תלושה מן הקרקע** ממלין ממנה ומקדשין וכו' ומכשרת את הזרעים. במשנתנו (פרה פ"ה מ"ז, מקוואות פ"ד מ"ה): **השוקת שבסלע** אין ממלאין בה וכו' ואינה פוסלת את המקוה (הכשרת זרעים לא נזכרה שם). היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה וכו'. מלשון משנתנו מוכח שאם היתה כלי ואח"כ חברה דינה כתלוש, אבל מלשון ס"ז מוכח שדווקא אם המכתשת תלושה ממלאין בה אבל אם חיברוה לקרקע אין ממלאין בה, אעפ"י שהיתה מתחילתה כלי וחולקת על משנתנו.²³ ובהערות הורוביץ במקומו מעיר לנכון שהברייתא שלנו כר' אליעזר.²⁴ ועיין ר"מ פ"ב מה' טומאת אוכלין ה"י ומשנת עוקצין פ"ג מ"י.

footnotes:
²³ ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 235-234.
²⁴ ועוד נשוב ונדון בה להלן, עמ' 96, בעניין הסתמות כר' אליעזר בס"ז.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 14
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 14](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/14)

עמ' 326, שורה 13: מכאן אמרו תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד בזמן שאומרים אין אנו יודעים לשם מי נדרכו וכשם מי הקדשנו אין נדרן נדר²⁵ וכו'. ההלכה מתאימה למשנתנו נדה פ"ה מ"ו, אבל הלשון והסדר אחר, ואין כאן הבאה ממשנת רבי.

footnotes:
²⁵ בסיפא שם ט"ס, וצריך להגיהה, עיין בהערות הרח"ש הורוביץ. והגהת מהרי"ן אפשטין ברישא, במבוא לנוה"מ, עמ' 740, תמוהה מאד.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 15
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 15](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/15)

ופעמים והמדרש שלנו פותח ב"מכאן" (בלי "אמרו"). וכן בעמ' 228, שורה 10: מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות וכו' **ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית השכינה** וכו' שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל.²⁶ ישראל²⁷ מעורבי שמש נכנסים לעזרת הכהנים (נראה שצ"ל: ישראל)²⁸ על רוחב אחת עשרה אמה ועל אורך מאה ושלשים וחמש, אבל לא היו עומדים על **הדוכן**, והלוים היו עומדים על הדוכן,²⁹ אבל לא היו נכנסין לפנים מכאן, ובעלי מומין כהנים פרועי ראש ושתויי יין היו נכנסים לפנים מכאן, אבל לא היו נכנסים בין האולם למזבח, ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות **המזבח ארבע אמות**,³⁰ ושאר הכהנים נכנסי' לאולם ולהיכל ולסביבות וכו'. אמר ר' יוסי וכו' (כלשון משנתנו בכלים ספ"א). ואח"כ מוסיף בס"ז את דברי אבא שאול (שבתוספתא שם פ"א) ודברי ר' יהודה שאינם נמצאים במקום אחר. המשנה שבס"ז שונה לגמרי ממשנת כלים פ"א מ"ו-מ"ט, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 739. ולא עוד אלא שנזכרו בה דברים שאין להם זכר במשנתנו (כל מה שפזרתי לעיל בפנים).³¹

footnotes:
²⁶ ואם נכנסו חייבין כרת, כלעיל שורה 3, ולהלן עמ' 309, שורה 7, ומחוסר כיפורים דזב כזב דמי, עיין בהשגות הראב"ד פ"ג מה' ביאת מקדש ה"ט ובהר המריה שם.
²⁷ במדרש רבה כי"א, יש כאן סימני מחיקה על המלה "ישראל".
²⁸ אעפ"י שהגירסא "הכהנים" היא בין בילקוט בין במדרש רבה, נראה שיש כאן ט"ס, וצ"ל: ישראל. ועיין לעיל הערה 27, ושמא הוא גליון שלא במקומו שבא לתקן את המלה הכהנים" שכאן. והתיקון נראה מוכרח, שהרי בס"ז לא נזכר כלל בשעת צרכיהם", ובין הסוברים שמעלות דאוריתא קיימת שיטה שישראל טהור שעבר את י"א האמות של דריסת רגלי ישראל (שלא לצורך) לוקה, עיין רש"י מנחות כ"ד ב', ד"ה וטהורין. ועיין מ"ש להלן הערה 29. ולפנינו תוקן ע"פ משנת כלים פ"א סמ"ח.
²⁹ ולפי זה "הדוכן" שלעיל שישראל אין עומדין עליו בדוכן של לוים עסיקינן, והוא הדוכן שסימן את הגבול בין עזרת ישראל לעזרת כהנים, כר' אליעזר בן יעקב במשנת מדות פ"ב מ"ו (ועיין ר"מ פ"ו מה' בית הבחירה ה"ג ופ"א שם סה"ז), וישראל אסור להם לעבור את גבול עזרת ישראל. ועיין בפירוש ר' שמעיה מדות ל"ה א', אבל רוב הראשונים חלקו עליו ופירשוהו בדוכן של לוים, עיין רש"י יומא ט"ז א', תוספות סוכה נ"א א', ד"ה שעליהן, ועוד.
³⁰ עיין באמבוהא דספרי במקומו, עמ' 89, הערה ט"ו.
³¹ אבל אין לומר שהמשנה בס"ז היא דבי ר' אליעזר בן יעקב (עיין לעיל הערה 29). שכמה וכמה סתמות בס"ז הם כמותו (כמו שהוכיח לנכון מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 744-742), משום שהסתמות בס"ז הם כר' אליעזר בן יעקב תלמידו של ר' עקיבא, מה שאין כן ר' אליעזר בן יעקב שצויין בהערה 29, שהוא הראשון, עיין במשנת מדות פ"א מ"ב ופ"ה מ"ד וירושלמי יומא פ"ב ה"ג, ל"ט ע"ד, ובבלי שם ט"ז א'. אבל פשיטא שאפשר לומר שלפנינו משנה עתיקה שהיא כר' אליעזר בן יעקב הראשון, ועיין להלן הערה 71.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 16
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 16](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/16)

עמ' 322, שורה 21: מכאן עדות בן ארבעים יום למזבח. לכאורה לפנינו פיסקא קצרה ממשנתנו (עדיות רפ"ו): **ר' יהודה בן בבא** העיד וכו' ועל היין בן ארבעים שנתנסך על גב המזבח ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. אבל אף כאן היתה לפני המדרש שלנו מסורת אחרת, שכן הוא להלן, עמ' 324, שורה 1: לפי שהעיד **בן גודגדא** כשר הכבש עד ארבע שעות. וכן להלן שם שורה 21: לפי שהעיד בן גודגדא³² לומר הכבש כשר עד ארבע שעות³³ וכו', אף הוא העיד לומר כשר היין בן ארבעים יום למזבח. מסורת אחרת ולשון אחרת.

footnotes:
³² כ"ה בילקוט. ולא ידעתי למה בחר הורוביץ בגירסת מדרש הגדול "בן בבא", שהוא תיקון ברור על פי משנתנו.
³³ מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 745, העיר שחילוף כזה בין ר' יוחנן בן גודגדא ור' יהודה בן בבא מצוי במשנת עדיות עצמה, בין ספ"ז לבין פ"ח מ"ב. אבל אין הדבר בטוח כלל שהרי בפ"ח מ"ב מוסיף: כיון שנכנסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה" והוא חידוש (כמו שפירשו המפרשים) שאף בקטנה יתומה בחיי האב אוכלת בתרומה אחרי החופה גרידא, כדין גדולה ארוסה מדאורייתא. ויש כאן עדות אחרת שמוסיפה בפירוש (עיין ירושלמי יבמות פי"ד ה"ב, י"ד ע"ב) על העדות הראשונה של ר' יוחנן בן גודגדא (הוא שמש כלוי בבית המקדש, עיין בתוספתא כפשוטה שקלים, עמ' 691). וכן מה שכתב שם: ועיין תוספ' ברכות פ"ג א (בבלי כ"ו ב'): "ר' יהודה (הפיזור הוא של מהרי"ן אפשטין) אומר עד ד' שעות שכן תמיד של שחר קרב והולך עד ד' שעות" אינו עניין לכאן, ושם הוא ר' יהודה סתם (בר' אילעי), וכן מפורש בירושלמי ברכות פ"ד ה"א, ז' ע"ב: אי (צ"ל: או) מעדות למד ר' יודה וכו', על אותה שעה העיד ר' יודה בר אבא (= בן בבא, עיין לשון חכמים של פורת, עמ' 176, הערה 9, ועוד) על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ומפורש שר' יהודה למד מעדותו של ר' יהודה בן בבא. ועיין בבלי שם כ"ז א'.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 17
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 17](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/17)

ולפעמים פותח המדרש שלנו בלשון מכאן היה ר' פלוני אומר, כמו שהעיר מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 742. וכן בעמ' 244, שורה 7: **יביא**. יביאם בעל כרחו. מכאן היו בית שמאי אומרים כודרין לנזירות, ובית הלל אומרים אין כודרין שמא יכזר לחייך. אמרו להם בית שמאי מפני מה אתם אומרים, שלא ילמוד לאכול משל בריות, אם אינו נזיר והוא אומר נזיר אני, נמצא מונע עצמו מלשתות יין ומליטמא למתים בשביל לאכול סעודה אחת. ובפירוש הדברים נראה שב"ש סוברים כדעת התנא שחסידים הראשונים היו מתנדבים נזירות, ומצוה ליזור (עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה נדרים עמ' 395-394), ואין חוששין שמא לא יביא קרבן, משום "יביאם בעל כרחו", וממשכנין אותו (עיין במשנת ערכין ספ"ה, ובזית רענן כאן). ואם יעני יתנו לו מ"מותר נזירין" שבמקדש, או שחבירו יגלח עליו, וכמעשה של ינאי המלך.³⁴ וב"ה חוששין שמא ינזר מתחילה לחייו, כדי ליהנות מאיל הנזיר.¹ ומחלוקת זו אינה בשום מקום אחר, ו"מכאן" הכוונה לכתוב.

footnotes:
³⁴ עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ד, שקלים, עמ' 671, ד"ה מותר גזירין.
¹ בעולם העתיק היו ידועים "טפילים" ממין זה שהיו מסתובבים על יד המזבחות כדי ליהנות מקרבנות של אחרים (βωμολόχοι). ועיין תוספתא בכורות פ"ג הי"ד ומקבילות בירושלמי מע"ש פ"א סה"א, נ"ב ע"ג.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 18
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 18](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/18)

עמ' 277, שורה 12: **ויאכל חצי בשרו** וכו' מכאן היה ר' אלעזר בי ר' שמעון אומר צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים. ואף כאן הכוונה לפסוק.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 19
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 19](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/19)

עמ' 283, שורה 3: **ולגר הגר**. מכאן היה ר' אליעזר אומר גר שנתגייר צריך רבעת הקן, ר' יהושע אומר אינו צריך שהיא תקלה לו. ולעיל שם (סוף עמ' 282): מלמד שאינו רשאי לאכול בזבחים עד שיביא לאישים קרבן. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה שקלים, עמ' 711-710 (וחוזרני ממה שכתבתי לעיל שם, עמ' 615 סד"ה אבל). ואשר לברייתא שלנו, עיין מש"ש, עמ' 712, ד"ה קינו של גר, וד"ה ר' שמעון, ולעיל, עמ' 6, הערה 17. ואף כאן "מכאן" הכוונה לפסוק.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 20
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 20](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/20)

עמ' 303, שורה 21: מכאן היה ר' שמעון אומר צפור תלויה בשמה, שמן תלוי בשמו, יין תלוי בשמו, כשר לנסכים. ויפה ציין הורוביץ לתו"כ מצורע פרק א' ה"ד (ע' ע"ד): ר' שמעון אומר מה מים הברורים שבמיכן אף ציפור הברורה שבמינה זו קיפל. ולפנינו דרשה אחרת והכוונה לסתם ציפור, ולא ציפור שיש לו שם לווי, וסתם ציפור טהור לר"ש הוא ציפור דרור, ועיין בתוספות חולין קל"ט ב', ד"ה ת"ש, ור"ש יפרש בתהלים פ"ד, ד', משלי כ"ו, ב', שדרור הוא שם נרדף לצפור, ועיין תוספתא נגעים פ"ח ה"ג ומ"ש בתס"ר שם ח"ג, עמ' 203. ואשר לשמן הכוונה לשמן סתם ולא לשמן אנפיקנון (מנחות פ"ח מ"ג), או שמן של שלוקים וחביריו (להלן, עמ' 324, שורה 9), ולא יין אליוסטון, או מתוק (מנחות שם מ"ו). ומכאן היה ר' שמעון אומר" הכוונה: על פי המדרש העתיק שלפנינו (שם, שורה 20) דרש ר' שמעון גם בציפור ושמן ויין, כמו שפירש לנכון מהרי"ן אפשטין בהגהותיו לקטעים מן הגניזה שהוציא לאור.³⁵

footnotes:
³⁵ תרביץ ש"א ס"א, עמ' 57, סוף הערה 1. ועיין במבואו לנוה"מ, עמ' 742, וכנראה שנעלם ממנו לפ"ש מ"ש בהערותיו הנ"ל.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 21
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 21](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/21)

עמ' 314, שורה 8 (ואני מעתיק ע"פ הקטעים הנ"ל, ה' ע"ב, שר' 25): ועל כל הכלים ריבה אדם נוגע בכלים **נוגעים במת שייגורו** בכלים אחרים. **מיכן היה** ר' עקיבה אומ' חמשה טמאים במת, ארבעה טמאים טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב, ארבעה טמאים במת, שלשה טמאים טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. שלשה טמאים במת, שנים טמאים טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. כיצד שנים, אדם כרגע במת טמא טומאת שבעה, אדם כרגע בו טמא טומאת ערב. אדם בין הכלים **גוררים** ארבעה לטומאה וכלים באדם **גוררים** שלשה לטומאה ואדם באדם **גוררים** שנים לטומאה. חומר באדם מבכלים ובכלים מבאדם שהכלים שלשה ואדם שנים, חומר באדם שכל זמן שהוא באמצע הם ארבעה אינו באמצע הם שלשה. במשנת אהלות פ"א מ"א-מ"ג שכיכו שארבעה טמאים במת (והסדר שם הפוך, ומתחיל: שנים טמאים במת וכו', שלש טמאין במת וכו', ארבעה טמאין במת וכו'). ובמ"ג שם: א"ר עקיבא יש לי חמישי השפוד התחוב באהל, האהל והשפוד ואדם הנוגע בשפוד, וכלים באדם טמאים טומאת שבעה, החמישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב. אמרו לו אין האהל מתחשב. אדם וכלים מיטמאין במת חומר באדם מבכלים וכו'. כסיפא שלפנינו כאן, והיא בשיטת החכמים. ומכאן שבס"ז הכיר גם את משנת החכמים, אלא שהמדרש (הדרשה מן הכתוב) הוא כר"ע.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 22
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 22](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/22)

והנה בברייתא שלפנינו לא נזכר "שפוד" כלל בדברי ר"ע. ובסדרי טהרות לאהלות ב' ע"א, בתוספותיו ד"ה אמר, הביא ראייה מכשון הס"ז כאן שלא נזכר בו שפוד כלל שהוא הדין לשאר כלים עיי"ש בפירושו ומ"ש בתוספותיו שם, ט"ו ע"ג. ולפי הנחה זו היתה לפני התנא של ס"ז משנת ר' עקיבא בלשון אחרת ממשנתנו. ברם עלינו לברר מתחילה ברייתא אחרת כדי לעמוד על העניין כראוי. וכן אמרו בס"ז לעיל, עמ' 242, שורה 11: להם פרט לכרגע **בשפוד**.³⁶ וכן להלן, עמ' 243, שורה 17: על **מגע שפוד** [על ימי ספרו]³⁷ ועל ימי חלוטו של מצורע. ובמקבילה במשנת נזיר פ"ז מ"ג: וכלים הנוגעים במת (במקום: על מגע שפוד) וימי ספרו וימי גמרו. ופירש הראב"ד (ויקרא חובה פי"ב ה"ח, כ"ג ע"ב): שהרי נזיר הנוגע בטמא מת אינו מגלח עליו, ולא אפר' הנוגע בחרב הנוגע במת, והכי איתא בסיפרי לפנים שני, **להם** פי' (צ"ל: פרט) לכרגע **בשפוד**.³⁸ ופירש רבינו ששפוד הוא מעין חרב.³⁹ ולפ"ז קשה קצת למה לא נקטו את לשון הכתוב: לכרגע **בחרב**. והיה אפשר לומר שנוגע דווקא בכלי שנחלל בו, וכשיטת הגאונים שהביא הר"ח בפסחים י"ד ב':⁴⁰ וראיתי לרבותינו הגאונים שהעמידו זה הנר שנהרג בו אדם, מכלל שאם לא כהרג בו אין זה הדין עליו, ונתקשה לנו שיש שמועות מוכיחות כאשר פירשנו (כלומר, שלא כשיטת הגאונים). ומטעם זה לא נקטו "חרב" שלא יטעו לחשוב שאין כאן אלא לשון הכתוב. ופשיטא שיש כאן דוחק גדול, והראב"ד הרי אינו סובר כשיטת הגאונים, עיין לעיל, הערה 38.

footnotes:
³⁶ כ"ה הגירסא בכל כה"י של מדרש הגדול, וכ"ה בראב"ד שנביא להלן. וכן מוכח מן הברייתא שנביא להלן. ובילקוט בט"ס: בשפיר.
³⁷ בילקוט גורס: על מגע ספרו ועל ימי חלוטו וכו'. ובמה"ג: על מגע שפוד ועל ימי חלוטו וכו'. ושתי הגירסאות קשות, לפי הילקוט קשה למה דלגו כאן "על כלים הנוגעים במת" שבמשנתנו, וגירסת מדה"ג קשה למה דלגו על "ימי ספרו" שבמשנתנו, ולפיכך ברור שבילקוט נשמטו המלים "שפוד על ימי", ובמה"ג נשמטו המלים "על ימי ספרו". ולהלן, הערה 38, שערנו שאף לפני הראב"ד נשמט "על מגע שפוד". ועיין מ"ש רד"ה קעניגסבערגער בס"ז, כ"ב ע"א, הערה ע"ו.
³⁸ הראב"ד אינו מביא את משנת נזיר פ"ז מ"ג משום ששם שנו סתם "וכלים הנוגעים במת", אבל בס"ז בעמ' 242, שנו בפירוש "שפוד", כלומר, חרב הנוגעת במת, ומתכת דווקא, כשיטתו בפ"ג מה' ביאת מקדש הי"ג ופ"ה מה' טומאת מת ה"ג. אבל תמוה מאד למה הביא מן "להם" שאינו שייך ישר לעניין ושבק את המדרש שלנו כאן שהנזיר אינו מפיל את הימים (אלא מאחר את נזירותו) על מגע שפוד. וקרוב לוודאי בעיני שהיתה לפניו השמטה בס"ז, וגרס שם: על ימי ספרו, כעין גירסת הילקוט. עיין לעיל הערה 37.
³⁹ וכן מתורגם כידון (איוב מ"א, כ"א) בסורי שבהקספלא: שפודא. ועיין במלונו של פיין־סמית, עמ' 4263, ערך שפודא, ומביא שם ששפודא היא רומחא. ובמלחמת בני אור ובני חושך ה', י', הוצ' ידין ריש עמ' 290: ושפוד על הראש, ועיי"ש עמ' 127, ציור ז'. אבל נראה ניקודו ופירושו של ידין שם.
⁴⁰ הוצ' שטרן כ"א סע"א. ועיי"ש שהעיר לנכון על שיטת הריבמ"ץ שהביא הר"ש באהלות פ"א מ"ב. ובת"י (במדבר י"ט, ט"ז): בקטול סייפא, או בסייפא דקטל בה (ופשיטא שאין מכאן הוכחה לשום צד). ועיין בס' יחוסי תו"א, סוף עמ' תע"ד (שיטה חדשה).


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 23
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 23](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/23)

ובמשנת אהלות הנ"ל לכאורה מפורש שלא כשיטת הגאונים, שהרי שם מדברים בכלים שככוסים באהל, עיין שם במפרשים. וכמה מן המפרשים⁴¹ מפרשים את משנתנו שם בטומאה בחיבורין (לכל הפחות חלק ממשנתנו). ויש לעמוד על הלשון בס"ז כאן (בעמ' 314) שנקטו בקביעות את הלשון של "גרירה". וכן להלן שם, עמ' 315, שורה 10: ומנין **שיגורו** כלים באדם וכו', ומנין **שיגורו** אדם וכלים וכו' ר' יוסי אומר **היה** (צ"ל: המת) מטמא בכולן טומאת שבעה, ורומז לדבריו לעיל שם:⁴² ר' יוסה אר' כל המיט[מא] במת טומאת שבעה, מיטמא בזב טומאת ערב,⁴³ וכל המיטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלים (צ"ל: מכלום). ועיין בפירוש הר"ש למשנת אהלות פ"א מ"ב מה שהסיק מדברי ר' יוסי שבתוספתא שם המקבילים לספרי זוטא כאן. ומלשון זו שנקטו בקביעות "גרירה" משמע שבטומאה בחיבורין עסיקינן, שמושכין את הטומאה ישר מן המקור. ובתוספתא שבת פט"ו (פט"ז) ה"ו: [בן שמונה חי] אין **גורר** טומאה מן המת. והכוונה שאפילו כשהוא נוגע במת אינו ממשיך את הטומאה מן המת, כתוספ' ב"מ ק"ה ב', ד"ה על. ועיין בלשון התוספתא בעוקצין פ"ב ה"ה ובבלי חולין קי"ט א'.⁴⁴ ולפי כל השיטות והפירושים הנ"ל אין שום הוכחה שר' עקיבא הזכיר "שפוד" במשנת אהלות (שהיתה לפני התנא של ס"ז) בעניין חמשה טמאים במת, ולפיהן אין הבדל בין כלי מתכות לשאר כלים, ובלבד שהמת באהל, ויש כאן טומאה בחיבורין.

footnotes:
⁴¹ עיין מ"ש בסדרי טהרות אהלות פ"א בתוספותיו א' ע"א, ב' ע"ב (שיטת הר"י מסימפונט), ט' ע"ג, ט"ו ע"א, ועוד בכ"מ שם. ועיין בהשגות הראב"ד הנ"ל (לעיל הערה 38) ובפ"ז מה' נזירות ה"ח, ובמשנה למלך פ"ה מה' טומאת מת ה"ג.
⁴² כגירסת קטעי הגניזה ה' ע"ב, שורה 33, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 77. ואצל הורוביץ עמ' 314, שורה 14 (ע"פ הילקוט), נשמטה הרישא ע"י הדומות (ואף בילקוט כת"י נשמט).
⁴³ עד כאן נשמט בילקוט.
⁴⁴ ואעפ"י שאמרו בסיפא: ואדם באדם גוררים שנים לטומאה, ושם הרי בוודאי אין הכוונה לחיבורים, שאם כן יש כאן שלשה, אלא שהרי דרך התנא של ס"ז שלא לשנות בלשונו למען הסיגנון הריטורי שהוא כל כך מדקדק בו, כפי שנראה להלן. ועיין גם בשיטת הר"י מסימפונט שהובא בר"ש הנ"ל שפירש את משנתנו לחצאין.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 24
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 24](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/24)

ברם פירוש הראב"ד שפרט לנוגע בשפוד פירושו "הנוגע בחרב הנוגע במת", קשה מאד, ולמה עזבו את לשון הכתוב "חלל חרב" ונקטו "שפוד". ולא עוד שלא מצאתי בשום מקום אחר בדברי חז"ל שתפסו "שפוד" ככלי מיוחד להריגה, אעפ"י שדבר פשוט הוא שאפשר להרוג בשפוד של ברזל, כשם שאפשר להרוג בכלי ברזל אחר. יותר מכאן, להלן, עמ' 332, שורה 24, מפורש: אין לי אלא שהכהו בכלי ברזל מיוחד, זה הסייף והרומח, שאמר בכלי ברזל ריבה האסכלה **והשפוד**. הרי לך שסתם שפוד הוא שפוד לצלייה,⁴⁵ ואינו כלי ברזל מיוחד להריגה.⁴⁶

footnotes:
⁴⁵ ואף לעניין ניזקין שנו במשנת ב"ק פ"ח מ"א: כואו בשפוד. ועיין בתיו"ט שם, ד"ה או במסמר, ובמלאכת שלמה שם. וכן לא נמנה שפוד בין כלי הזיין באבות דר"ן נו"א פ"מ, עמ' 128.
⁴⁶ בספרי פיס' קל"א, הוצ' הורוביץ, עמ' 171: מעשה במנחם בן גובתא דאריח שהיה מעגיל בחביות (במקבילה שבירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב, כ"ח ע"ד: שהיה מגלגל בחביות) ובא עליו שרו של פעור, שמט עליו את השפוד וברח והלך לו (בירושלמי הנ"ל: נטל את השפוד ועמד עליו וברח ממנו). ופשיטא שאין מכאן שום ראייה שהשפוד שימש לכלי הריגה, ועניין הסיפור מוכיח שהבריח את שרו של פעור בשפוד שנזדמן לידו, שהרי בוודאי שאפשר לשפר ולדקור בשפוד ברזל של צלייה. ואפשר שהשפוד שימש לו לנקיבת החביות שהיה מעגיל בהן. ובבבלי שבת קמ"ו א': מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבת וכו'. ועיין ר"ש כלים פי"ב רמ"ה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 25
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 25](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/25)

ולפיכך נראה שבס"ז תפסו כאן את לשון משנת ר' עקיבא באהלות פ"א מ"ג, ור' עקיבא נתן דוגמא לכלים שנגעו במת, ופתח בשפוד תחילה, ובעל ס"ז, שדרכו לקצר, רמז בדוגמא זו שהמדובר הוא בכלים שנגעו במת,⁴⁷ כמשנת ר"ע שפתח בשפוד, ואעפ"י שהשפוד הוא אבי אבות הטומאה אין הנזיר מגלח עליו. ולפ"ז אין מדברים כאן בשפוד שהרג בו, אלא בשפוד האהל שהיה בו מת, והוא הדין שאר כלים,⁴⁸ ומשנת אהלות מדברת אפילו באהל שכבר הוצא המת מתוכו בשעה שנגע זה בשפוד, ואין הכרח כלל לפרשה בטומאה בחיבורין, וכשיטת כמה מן הראשונים. ואשר ללשון גרירה שבס"ז (עיין מ"ש לעיל, ד"ה ובמשנת אהלות) אין ממנו הוכחה ממש שמדברים בטומאה בחיבורין, והכוונה היא שהכלים מעבירים את טומאתן, ואפילו שלא בחיבורין. ובס"ז לעיל, עמ' 294, שורה 19: שהבנים **גוררין** אחרים לאכול בתרומה אין הבנות **גוררות** אחרות לאכול בתרומה וכו', שהבנות **נגררות** לאכול בתרומה, אין הבנים **נגררים** לאכול בתרומה. כלומר, שהבנים מעבירים את כחם לנשותיהם לאכול בתרומה וכו'. ואף כאן פירושו כן.

footnotes:
⁴⁷ או לכלי מתכות שהיו באהל המת, ושיטות הראשונים בעניין (עיין לעיל הערה 41) אינן נוגעות לעניינינו כאן.
⁴⁸ עיין לעיל הערה 47. ולשון הברייתא בס"ז, עמ' 314, אינו מוכיח יותר ממשנתנו, ואף בס"ז שנו "שפוד" במשנת ר"ע, והראשונים יפרשוהו כל אחד לפי שיטתו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 26
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 26](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/26)

הארכנו בדוגמא זו כדי להראות שעלינו לנקוט זהירות יתירה במסקנות על סמך קיצורים של משכיות בספרי זוטא, שהרי הקיצור בפרשת חוקת מוכיח קצת שבמשנתנו לא נקט ר"ע שפוד (כדעת בעל סדרי טהרות שהבאנו לעיל), אבל מן הפיסקא שבפרשת נשא מוכח שאף במשנת התנא של ספרי זוטא נקט ר"ע את השפוד לדוגמא.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 27
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 27](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/27)

ובעמ' 323, שורה 15: **מכאן** זכינו שהמערכה קודמת לכל המעשים ושחיטת הכבש האחד, אח"כ וזריקת דמו, אח"כ והקטר קטורת, אח"כ והקטר חלבי הכבש, אחר הקטר קטורת. וכן בבוקר.⁴⁹ והסדר מתאים למשנת יומא פ"ג מ"ד ומ"ה, אלא שהתנא שלנו דלג על הטבת הנרות, ולא נכנס במחלוקת.⁵⁰ ואף לפנינו "מכאן זכינו" כוונתו לדרשה מן הפסוק. ופעמים פתח התנא שלנו ב"אמרו". וכן בעמ' 300, שורה 14: **אמרו** מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מן הגוים והיו משמרין אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולדה כשר⁵¹ לפרה והיו⁵² משמרין אותה עד שהיתה בת שלש שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר **ויקחו אליך פרה**, שלא יקחו עגלה ויגדלוה. והנה הגירסא כאן בטוחה,⁵³ אלא שהפירוש קשה, והמפרשים הניחוה בלי פירוש. ולכאורה הברייתא כחכמים שהרי כתוב בה עד שהיתה בת שלש שנים (כחכמים בפרה פ"א מ"א), ולפ"ז קשה למה היו משמרים **את אמה** עד שהיתה יולדת, הרי החכמים אין חוששים לרביעה. ואף טיב העסק כאן לא נתברר.

footnotes:
⁴⁹ יש כאן שיבוש, ועיין בהערות הרח"ש הורוביץ שתיקנו ע"פ מדרש הגדול.
⁵⁰ עיין ירושלמי יומא פ"ב ה"ג, ל"ט ע"ד, ובבלי שם י"ד ב' ואילך.
⁵¹ בפירוש הריבמ"צ שהביא הר"ש בפרה פ"ב מ"א גרס כאן: ולד נקבה כשר לפרה.
⁵² כלומר, היו, או שיש כאן וי"ו הנשוא, עיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1076 ואילך.
⁵³ הורוביץ הכניס "והיו משמרין אותה עד שהיתה יולדת" וכו' בסוגרים, משום שהדברים חסרים במדרש הגדול, אבל כגירסת הילקוט היה גם לפני הריבמ"ץ והר"ש, ובעל מה"ג קיצר, ואין כאן ספק בעיקר הגירסא.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 28
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 28](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/28)

והריבמ"צ, שהובא בר"ש רפ"ב, פירש שכר' אליעזר מותר לקחת עגלה לפרה ולגדלה אח"כ, ולא זו בלבד אלא עובר לוקחין כדי לגדלו, ולפי זה אף בלקיחה מישראל הדין כן, ומה שאמרו כאן שלקחוה מן הגוים, משום שמעשה שהיה כך היה. והברייתא שלנו כחכמים שאין לוקחין עגלה כדי לגדלה, ולפיכך עשו מה שעשו, וכשגדלה חזרו ולקחו אותה מתרומת הלשכה.⁵⁴ ברם כל הדוחק והמיספק הזה המרובה שנכנס בו רבינו הוא מפני שסבר שאין מי שמכשיר בפרת חטאת המעוברת, ולפיכך פירש את המחלוקת של ר' אליעזר וחכמים (פרה רפ"ב) בפרת חטאת המעוברת לעניין העובר גרידא, ולר' אליעזר מותר לקחת את המעוברת לשם העובר על מנת לגדלו, וחכמים אוסרים, אבל לעניין האם אין מחלוקת שהיא בוודאי אסורה משום שהיא מעוברת. ולא זו בלבד שהלשון במשנתנו "פרת חטאת המעוברת כשרה" מגומגם מאד לפי פירוש זה, אלא ששנינו בפירוש להלן עמ' 303, שורה 11: בשרה לא בשר עוברה, או בשרה יכול פרט לדמה וכו'. ומכאן שלפי התנא שלנו פרת חטאת המעוברת כשרה ואפילו האם, וכר' אליעזר במשנתנו רפ"ב הנ"ל, אלא שמוציאים את העובר ואין שורפין אותו מגזירת הכתוב,⁵⁵ ושורפין את השאר.⁵⁶ כמצאנו למדים שאין שום צורך להכניס מחלוקת חדשה בין ר' אליעזר וחכמים, ובוודאי שכולם מודים בדרשה זו שאין לוקחין עגלה לפרה אדומה על מנת לגדלה.

footnotes:
⁵⁴ באמבוהא דספרי, עמ' 424, הערה ו' כתב: גם משמע מדברי הר"ש דברייתא זו אתיא כמאן דאמר דמותר ליקח עגלה, ועל כרחינו דלא גריס כמו שכתוב לפנינו והיו לוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים וכו'. יש כאן פליטת הקולמוס, ובר"ש מפורש להפך; ולפי דבריו ההיא דרשא (כלומר, שאין לוקחין עגלה כדי לגדלה) דלא כר' אליעזר. וכנראה שהמחבר פירש שיש כאן ראייה שמותר ליקח עגלה, ואינו כן, אלא הראייה היא להפך, וכדברי החכמים.
⁵⁵ שהרי ר' אליעזר סובר (חולין נ"ח א' ומקבילות) שעובר ירך אמו הוא וכגופה דמי, ואלמלי הכתוב הייתי אומר ששורפין גם את העובר.
⁵⁶ ומי שמפרש שהברייתא כחכמים במשנתנו הנ"ל, ומשום כך אין לוקחין מעוברת, שאם יש כאן "בשר עוברה" כולה פסולה, לא דק כראוי, שהרי דורשים בסמוך: או בשרה יכול פרט לדמה, הרי בעל כרחינו שאין מדברים כאן בפסול האם כלל.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 29
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 29](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/29)

עכשיו עלינו לברר את טיב העסק שנזכר בברייתא שלנו כאן. נראה שאין הברייתא מתבארת אלא ע"פ ההמשך בס"ז כאן: ר' אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הגוים. וחכמים מכשירין.⁵⁷ אמרו מעשה שלקחו פרה מן הערביים, והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת.⁵⁸ תשובת ר' אליעזר לחכמים לא נזכרה כאן כלל אבל בבבלי ע"ז כ"ד א': אמר להן רבי אליעזר משם ראיה, ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה.⁵⁹ וטיב העיסקא שלנו אינו מתפרש אלא ע"פ הבבלי הנ"ל, ומאידך גיסא אין הבבלי מתפרש אלא ע"פ הס"ז.⁶⁰ ואמרו בבבלי שם שר' אליעזר סובר שאין פרה נלקחת מן הגוים מפני שני טעמים, משום שנאמר **דבר אל בני ישראל ויקחו** (במדבר י"ט, ב'), ואין הגוים ויקחו (בבלי שם כ"ג א'), ומשום שחושש לרביעה (שם כ"ד א'). ואמרו בבבלי שם שהמעשה שלקחו מדמא בן נתינא על ידי תגרי ישראל לקחו,⁶¹ והיו משמרים מקודם את האם משעה שנתעברה (משעה שבא עליה הזכר),⁶² והעמידו את המעשה ב"מוחזקת", כלומר שהפרות של אותו ערבי היו מוחזקות לילד ולדות אדומים, עיי"ש, ולפיכך טרחו לשמור את האם, משום שמצוי שתלד נקבה אדומה.

footnotes:
⁵⁷ כמשנת פרה רפ"ב.
⁵⁸ בקטעים מפירושו של מנצור אלדמארי לתורה הוצ' קהוט (ניורק תרנ"ב), נספח, עמ' X: וכשלוקחין פרה מן הגוים היו קורין לה רמת רמת והיא רצה ובאה.
⁵⁹ ועיין בתוספתא פרה רפ"ב, ומ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 212, והשוה פסיקתא רבתי רפי"ד, הוצ' רמא"ש, נ"ו ע"א: מפני שהעכו"ם חשודים על העבירות.
⁶⁰ והרי הבבלי הכיר את הס"ז, עיין ברכות ס"ג א', והוא רק בס"ז, ריש עמ' 317, וכן בבבלי יומא ע"ג ב' והוא בס"ז עמ' 321, שורה 24 ואילך, נדרים ע"ז ב', והוא רק בס"ז, עמ' 327, שורה 6, 329, שורה 3, שבועות י"ב סע"א ואילך, והוא רק בס"ז, ריש עמ' 323.
⁶¹ כלומר, שתגרי ישראל לקחו מתחילה מן הגוי והגזברים קנו אותה מן התגרים, ויש כאן מבני ישראל ויקחו.
⁶² ואח"כ אמרו שם ששמרו גם את האם משעה שנוצרה, עיי"ש.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 30
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 30](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/30)

כל האוקימתות של הבבלי נראות לכאורה דחוקות שבדחוקות אבל נראה שלא מחמת הקושיות המציאו מה שהמציאו אלא מסורת הברייתא בס"ז היתה בידם. ועכשיו אנו מבינים גם את טיב העיסקא ואת תוכן הברייתא. לר' אליעזר אי אפשר לקנות פרה אדומה מן הגוי אפילו ע"י תגרי ישראל (שאין כאן משום "מן הגוים ויקחו"), מפני שר' אליעזר חושש לרביעה, ונמצא שקניית הפרה מוגבלת לישראל גרידא. ברם היתה משפחה של פרות אדומות אצל גוי שהיו יולדות וולדות אדומות. ולשיטת החכמים אפשר היה לחכות עד שהוולדות הנקבות מגיעות לשלש שנים וקונים אותן, ולרביעת בהמתן לא חיישינן,⁶³ אבל כיצד יעשה לר' אליעזר? והיתה קבלה בידו שהיה מעשה ונהגו כדלהלן, והיינו שתגרי ישראל קנו מן הגוי פרה אדומה עוברה,⁶⁴ בתקוה שמא תלד נקיבה אדומה, אלא שלא היתה כאן קנייה ממש, שהרי לא יניחו את מעותיהם על קרן הצבי, אלא פסקו את דמי הוולד⁶⁵ בתנאי שיהיה כשר לפרה אדומה, והיו מעבירים את הבהמה לרשותן, משמרין אותה עד שהיתה יולדת שמא ירבענה הגוי בשעה שהיא מעוברת, ונמצא שהיא וולדה נרבעו,⁶⁶ וכשילדה מחזירין את הפרה לגוי, ועדיין אי אפשר לזכות בוולד, משום שאסור לו לגזבר לקנות עגלה ולגדלה, והתגרין לא יגמרו את המקח עד שתהא ראוייה לפרת חטאת, ולפיכך משמרין אותה ברשותם עד שהיתה בת שלש שנים,⁶⁷ ובאותו זמן נגמרת המכירה לתגרים, וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה. וזו היא תשובת ר' אליעזר לחכמים שאמרו לו: מעשה שלקחו מן הערבים וכו', וכמסורת הבבלי.⁶⁸ והברייתא נסמכה לפסוק שלנו משום שלא גמרו את הקניין אחרי שנולד הוולד, מחמת "שלא יקחו עגלה ויגדלו", ועצם הברייתא כאן היא כר' אליעזר, ככמה סתמות בס"ז, עיין להלן, עמ' 95 ואילך.

footnotes:
⁶³ וכמסקנת הירושלמי בע"ז רפ"ב, מ' ע"ג, וכר' פדת בבבלי שם כ"ג א'.
⁶⁴ והיינו בשעה שעלה עליה זכר, בשעת יצירת הוולד.
⁶⁵ עיין ר"מ רפ"א מה' פרה.
⁶⁶ תמורה ל' ב'.
⁶⁷ במשנתנו פרה רפ"א סובר ר' אליעזר פרה בת שתים. וכבר ראה הר"ש שאין לומר שר' אליעזר סובר שיותר מכאן פסולה, שהרי מכשיר לקנות מישראל פרה מעוברת, ופרה מעוברת היא יותר מבת שנתיים לפי מסורת חז"ל, עיין בר"ש בריש פ"א ובריש פ"ב. ומסתבר שר' אליעזר אינו חולק על דברי ר' יהושע שם "לא שמעתי אלא שלשית", ובאותו זמן היא מגיעה לגמר גידולה, כמשנת ב"מ פ"ה מ"ד, וכגירסת המשנה שבירושלמי, הוצ' לו, קויפמן, פרמה ועוד (שלשין, שלושים, שלשים), וכפירוש הרי"ף בתשובה (הובא בשטמ"ק שם ס"ח ב', סד"ה אבל) והרמב"ם (עיין במלא"ש במקומו), וכששורפין אותה יש הרבה אפר. ולא אמר ר' אליעזר במשנתנו פרה בת שתים, אלא שבאותו זמן מותר לקנות אותה מתרומת הלשכה, ואין בה משום "שלא יקחו עגלה ויגדלו", ובנידון שלנו שקנו אותה על תנאי בוודאי מוטב שימתינו עד שתגיע לגידולה הגמור. ועיין בפירוש הראב"ד לתו"כ חובה ספ"ג, י"ז ע"ג.
⁶⁸ ונראה שלא נחלקו עליו חכמים על עצם המעשה, ועשו כן מטעמי מסחר, שלא ידרוש הגוי אח"כ יותר מדאי כסף, והעמידו את הפרה ואת הוולד ברשות ישראל שלא יחזור בו הגוי. והתגרים שבאו באמצע הוא לא מפני שאסור לקנות מן הגוי, אלא שאסור לגזבר לקנות עגלה על מנת לגדלה, ומכל שכן עובר. ועיין בהשגות הראב"ד בריש ה' פרה. ולא נחלקו ר' אליעזר וחכמים אלא בניסוח המעשה, ור' אליעזר שנה: והיו משמרין אותה וכו' והיו משמרין אותה, משום שחושש לרביעה, ופרה מעוברת שנלקחת מן הגוים (בשביל עוברה) אעפ"י שעדיין לא נקנית בקניין גמור צריכה שמירה שלא תירבע. ומה שלא קנו לשיטת החכמים את האם עצמה לפני שנתעברה, אפשר משום שהיתה פסולה לפרה מחמת עול, או פסול אחר.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 31
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 31](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/31)

עמ' 302, שורה 5: **אמרו** פעם אחת שאלו את הלל באיזו לבוש הפרה כשרפת. אמר להם בגדול. אמרו לו אינה כשרפת אלא בלבן. א"ל אני ראיתי את יהושע בן פרחיה ששרפה בגדול, א"ל אנו ראינו ששרפה בלבן וכו', אל תבוזו, שכחה לאדם, מה שראו עיני שכחתי מה ששמעו אזני לא אשכח וכו'. כעין זה שכו בספרי ריש חוקת פי' קכ"ג, עמ' 151, ובתוספתא פרה פ"ג ה"ז על רבן יוחנן בן זכאי, וסיימו בתוספתא: ויש אומרים הלל הזקן שאלו. ובספרי הנ"ל: ויש אומרים הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי. ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 226. ולפ"ז יש לנו בספרי זוטא מקור עתיק שכבר רמזו לו בתוספתא ובספרי כמסורת אחרת.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 32
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 32](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/32)

שם, שורה 14: אמרו פעם אחת היה ר' יוסי הגלילי יושב ודורש בפרה בטבריה ור' שמעון בן חנינא יושב עמו וכו'. מעשה זה לא הובא בשום מקום אחר.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 33
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 33](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/33)

עמ' 305, שורה 1: **אמרו** פעם אחת שאלו לומר, הרי פרה ששתת מי חטאת וכשחטה על אתר מה היא, והיו מבקשין וכו', אמר להם⁶⁹ ר' אליעזר בן יעקב לכך נאמר **והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה**, כשהם שמורים הם מי נדה וכשאינן שמורין אינם מי נדה. מעשה זה בתוספתא סוף מקוואות, ובספרי פיס' קכ"ד, עמ' 158. ודברי ר' אליעזר בן יעקב נמסרו שם בשם ר' יוסי הגלילי. ומהרי"ן אפשטין במבוא לס"ז שפרסם בתרביץ ש"א ס"א, עמ' 49 כותב: כי דברים אלו שנאמרו כאן בשם ראב"י אינם דברי ראב"י, אלא סידור מדרשו, אבל הדברים הם דברי החכמים שלפניו, דברי **ר' יוסי הגלילי** לפני הזקנים וכו'. והוא סומך שם על גירסת הגניזה והילקוט שלא גרסו "להם",⁷⁰ אבל גירסא זו לא מעלה ולא מורידה, ויש כאן מסורת אחרת, והכוונה לר' אליעזר בן יעקב הראשון.⁷¹ ונראה שזו היא המסקנא, והמסדר קיצר ולא פירש שכן נמנו שנים ושלשים זקנים **בלוד** וטהרוהו (כמסורת התוספתא במקוואות הנ"ל). ובספרי הנ"ל: וכבר הלכה זו נשאלה לפני **שלשים ושמנה** זקנים **בכרם ביבנה** וטיהרו את בשרה, ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ד, סוף עמ' 48. וסתם משנתנו בפרה פ"ט מ"ה היא שלא כמסקנת הס"ז והזקנים, שהרי כאן מפורש "ונשחטה על אתר", וכן בתוספתא הנ"ל: ושחטה בתוך מעת לעת. ובמשנתנו מובאת דעת ר' יהודה, והוא מסתייע בפירוש בפסק של הזקנים כמו שאמרו בספרי הנ"ל.

footnotes:
⁶⁹ המלה "להם" חסרה בקטעים מן הגניזה א' ע"ב, שורה 7 (תרביץ ש"א ס"א, עמ' 59) ובילקוט וישנה רק במה"ג.
⁷⁰ עיין לעיל הערה 69.
⁷¹ עיין לעיל הערה 31.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 34
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 34](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/34)

שם, שורה 13: אמרו פעם אחת היה ר' אליעזר בן יעקב יושב ודורש בפרה בטבריה, ור' מאיר ור' אלעזר בן שמוע יושבין שם. אמר ר' אליעזר בן יעקב לכן נאמר **והיתה לבני ישראל**, בני ישראל מקבלין הזויה אין הגוים מקבלין הזייה. א"ל ר' מאיר והלא כבר נאמר תתחטאו אתם ושביכם וכו'. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ד (פסחים), עמ' 613, ועמ' 615.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 35
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 35](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/35)

שם שורה 20: כרגע במת טמא. אין מת עצמו טמא. כרגע במת טמא, אין בנה של שונמית טמא. **אמרו** בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא היה טומאת שבעה, וכשחיה היה טהור לקודש,⁷² חזרו ונגעו בו טמאוהו הם, הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני וכו'. בבבלי נדה ס"ט ב': ת"ר שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חיננא (=חנניא), ג' דברי חכמה, ג' דברי הגדה, ג' דברי בורות, ג' דברי דרך ארץ. ופירש"י: דברי בורות. שטות. ולהלן שם, ע' ב': שלשה דברי בורות. אשתו של לוט מהו שתטמא. אמר להם מת מטמא, ואין נציב מלח מטמא. בן שונמית מהו שיטמא, אמר להן מת מטמא ואין חי מטמא. מתים לעתיד לבא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין. אמר להם לכשיחיו כחכם להן. איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהם. מתוך שלש השאלות של דברי בורות היו שתים על "מה דהוה הוה" ואחת לעתיד לבוא.

footnotes:
⁷² עיין בהערתי במאירי נדה, הוצ' הר"א סופר, עמ' 313, הערה ד'. ובסוף ההערה שם צ"ל: ובשעת מיתתו טימא (במקום: טמא) טומאת שבעה. ועיין מ"ש להלן, סוף הערה 77.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 36
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 36](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/36)

מתוך שאלות החכמה אנו רואים שחכמים גדולים היו ואף ר' יהושע שבחם (עיין להלן), ואף סידור השאלות בקבוצות שלא שאלו יותר משלש שאלות בעניין אחד מוכיח שהכירו את מנהגי החכמים, כמפורש בתוספתא סנהדרין פ"ז ה"ז: ולא ישאל בעניין (כלומר, בעניין אחד) יותר משלש הלכות.⁷³ ובמקורות שלנו מצויות שאלות על "מאי דהוה הוה" ועל "לעתיד לבוא",⁷⁴ ולאו דעות כל החכמים שוות בעניין זה. ובתו"כ צו פרק ד' ה"ו, ל"א סע"ג: ורבוכה שבתודה שבמילואים עברה.⁷⁵ ופירש במיוחס להר"ש משאנץ שם: עברה כבר, ומאי דהוה הוה. ולפיכך קשה מאד לפרש כאן "דברים של בורות" דברים של שטות. ולא עוד אלא שמן הס"ז כאן אנו רואים ששנו בבית המדרש את ההלכה של טומאת בן השונמית, וכיצד אפשר לומר על שאלה ממין זה "שטות".

footnotes:
⁷³ ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 158, בעניין שלש תשובות.
⁷⁴ עיין בבלי יומא ה' ב' ועוד בכ"מ. ועיין תוספות סנהדרין ט"ו ב' ד"ה שור, במאירי ובחידושי הר"ן שם, וביעיר אזן להחיד"א, עין זוכר, מערכת הבי"ת, אות ד', ד"ה בעיא במידי דלא נפקא מינה מידי.
⁷⁵ כ"ה בתו"כ כי"ר, הוצ' הר"א פינקלשטין, סוף עמ' קל"ט, וכ"ה לפני הילקוט, הראב"ד ועוד. ובדפוסים נשמטה המלה עברה". אבל עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 254 ועמ' 256.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 37
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 37](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/37)

ונראה שדברים של בורות פירושו כאן דברים שאינם עושים פירות (דומיא דשדה בור), דברים תיאוריטיים גרידא. ובכוונה נקטו חז"ל כאן בדיבור חריף. יש מקום לחשוד באלכסנדריים של הזמן ההוא שהיתה רווחת אצלם השיטה האליגורית (שכמה פעמים לא דיברו הכתובים בכגון דא אלא במשל וכדומה), שרצו לשמוע את דעת ר' יהושע בשאלות אילו, ומפני הכבוד לא שאלו ברורות אם הוא מקבל את ספורי המקרא כפשוטם, ואם הוא מאמין בתחיית המתים של הגופות ממש, ועיין היטב בחי' אגדות למהרש"א, ומה שכתבנו להלן בשם המאירי. כדרך האלכסנדריים הסתירו את כוונתם, ושאלו בעקיפין אם אשת לוט מטמאה, אם בכה של שונמית מטמא, אם המתים שיקומו לתחיה לעתיד לבוא צריכים הזייה.⁷⁶ ור' יהושע שהיה מפורסם בחכמתו אף הוא השיבם קצרות, כאילו לא הבין כלל למה קלעו.

footnotes:
⁷⁶ לפי הסדר בבבלי התחילו בשאלות של חכמה (הלכה) ואגדה והגניבו את שאלות של דברי הבורות ביניהן ובין שאלות דרך ארץ. אבל בתוספתא בסוף נגעים הובאה שאלה אחת משאלות החכמה ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע וסיימו שם: אמר להן ר' יהושע עכשיו שאלתם דבר של חכמה. ומכאן משמע ששאלו שאלות אחרות מתחילה, ולפיכך אמר להן: עכשיו שאלתם וכו'. אבל הוכחה אין כאן, שהרי בבבלי השאלה של תערובת קרבנות המצורעים היא האחרונה שבשאלות החכמה, ומסתבר שדווקא שאלה זו מצאה חן בעיני ר' יהושע, שהרי מוכח מתוכה שהיו חכמים גדולים וראו את כל צדדי הספק, עיין רש"י שם. והסדר הנכון הוא באמת בבבלי.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 38
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 38](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/38)

ברם שאלתם ביחס לבנה של שונמית "מהו שיטמא" אינה ברורה. רש"י פירש "מהו שיטמא לאחר שהחיהו מי חשוב כמת",⁷⁷ אבל במאירי שם, עמ' 313: "ויש מפרשים בבן השונמית ששאלתו היתה אם טימא במיתתו, ואינו כלום, שאם כן בשאר מתים היה לו להשיב כן, ולא פירש כן אלא מי שלבו נוקפו להיות נוטה אחר דעת האנדלוסיים,⁷⁸ **וה' הטוב יכפר בעד**". אבל ברד"ק (למלכים ב' ד', ל"א) באמת פירש כן (עיין בהגהות הרש"ש במקומו).⁷⁹ וכ"ה, לכאורה, הפירוש הפשוט,⁸⁰ ובספרי זוטא כאן באו להוציא מדעת ר' יהושע שענה שבן השונמית לא טימא אפילו במותו, ולפ"ז אין כאן דברים של מה בכך, אלא עניין של אמונות ודעות, והואיל ור' יהושע אמר מה שאמר, חלק התנא שלנו עליו ואמר שלא השיבם כהוגן.⁸¹ ונראה שאף הרישא שלנו (שהיא תמוהה מאד) תשובה היא לשאלה השלישית של בני אלכסנדריא, ואמרה "נוגע במת טמא אין המת עצמו טמא", וממילא אין המתים צריכים הזייה לעתיד לבוא משום "וכי באיזה מת נגע זה", וכר' יוסי במשנת כלים פכ"ז מ"י (ועיין בבלי חולין ע"ב ב').⁸² ועיין מ"ש בזית רענן כאן.

footnotes:
⁷⁷ רש"י, שהמדרש שלנו היה שגור בפיו, והביאו מפורש בשמו, ולפעמים שלא בשמו (עיין לדוגמא בשנו"ס אצל הורוביץ, עמ' 329, שורה 21, ולהלן שם בהערותיו, עמ' 330, שורה 1) לא היה יכול לפרש שהכוונה היתה אם הוא מטמא במותו לפני שהחיהו אלישע, שהרי תשובת ר' יהושע היתה שהוא כחי, ולפנינו כאן מפורש שבשעת מיתתו היה מטמא טומאת שבעה, ואף לא היה יכול לפרש שהשאלה היתה אם היה מטמא כאב הטומאה (כאדם שנגע במת), שהרי ר' יהושע השיב: ואין חי מטמא, ואדם שנגע במת חי הוא. ולא בחנם פירש רש"י דברים של בורות "דברים של שטות" שאין לך שטות גדולה מזו שאדם חי יטמא כל ימי חייו כמת. ועיין בתוספות הרא"ש שם ע' סע"ב, וכוונתו היא למה לא שאלו אותו אחרי שהשיב להם שאינו מטמא כאבי אבות הטומאה, שהרי הוא פירש כרש"י, כפי שמוכח ממה שכתב לעיל שם בסמוך. ועיין במאירי עמ' 313, ובהערה ד' שם, ולא דק, ומעולם לא אמר שלר"י בן השונמית נעשה אב הטומאה לאחר שחיה, אלא שביאר את שאלתם שהם שאלוהו אם בן השונמית הוא אבי אבות הטומאה (כפירש"י), והשיב להם על שאלתם שאינו כמת להיות כאבי אבות הטומאה. וכן מפורש להלן בדבריו שם: ואח"כ שאל[ו] בכלל על כל המתים, הן בבן השונמית הן בכל המתים לאחר תחיה, אם נעשו מיהא טמאים מתים מצד עצמן להטעינם הזאה שלישי ושביעי וכו', ויישב בזה את קושיית הרא"ש. ולא ידעתי אם גם אני טעיתי בפירוש דברי המאירי שם, או שהשאלה היתה בעל פה, עיי"ש בהערה.
⁷⁸ עיין בהערה למאירי שם הערה ו'. וכתבתי שם שכ"ה גם דעת רבינו פרץ בשט"מ ב"מ קי"ד ב'. אבל האמת היא שרבינו פרץ לא אמר כן אלא בבנה של הצרפית שהחיה אלישע, ושם באמת אינו מבואר בכתוב שהוא מת ממש. וכן כתב הרדב"ז בתשובה ח"ה, שני אלפים ר"ג (והעיר עליה בהגהות מהר"ץ חיות במקומו): יש אומרים שלא מת ממש, והכי משמע מדכתי' עד שלא נותרה בו נשמה. וכן נראה ממה שתרגם יונתן בן עזיאל (מ"א, י"ז, כ'), לא יתבאש לה ולא ימות ברה משמע שעדיין לא מת, והכי משמע נמי בסוף נדה דאיבעיא להו בן השונמית מהו שיטמא, ומדלא אבעיא להו בבן הצרפית דקדים משמע דס"ל דלא מת. ומכאן שאין לנו עסק שם בדעות הנפסדות, שהרי בעניין בנה של שונמית לא דבר רבינו פרץ כלל.
⁷⁹ השגת המאירי על פירושם מן התלמוד כאן אינה חזקה, שהרי בנה של שונמית אותו הגוף ממש חיה, מה שאין כן בתחיית המתים, אפילו אם לא נקבל את דבריו המפולפלים של בעל ערוך לנר שם, ד"ה צריכין הזאה. וסובר ר' יהושע שאין לומר באותו הגוף ממש שהוא חי עכשיו שיטמא בשעה שהיה מת.
⁸⁰ ובני אלכסנדריא וחלוקת לבם אין אחריותם עלינו. ועיין לעיל הערה 77, ובארנו שם מה דחק את רש"י לפרש שהשאלה היתה לאחר שחיה. וידידי פרופ' רא"ש רוזינטל העירני על דברי Strack-Billerbeck בKommentar וכו' ח"א, עמ' 888, שהסמיך את שאלת הצדוקים לאותו האיש לשאלת בני אלכסנדריה. ובאמת ההבדל הוא עצום: בשאלת הצדוקים כבר כלול לעג לאמונה בתחיית המתים אבל בנידון שלנו למראית עין שאלה תמימה היא בהלכה.
⁸¹ וכשהיה מת היה מת ממש, ואפילו כשחזר לתחיה מה שטימא מתחילה טמא.
⁸² אבל באשתו של לוט לא דנו כלל, שאינה גרועה מאפר שרופים (אהלות פ"ב מ"ב). וכרבינא בנדה כ"ח א'.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 39
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 39](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/39)

עמ' 306, שורה 15: **אמרו** כזית מן המת טמא, שכן הוא תחלת **יצירתו**. דברים הללו לא נאמרו בפירוש במקום אחר, אלא ר' שמעון אמר כן (תוספתא שבועות ספ"א) על בהמה וחיה, ומסתבר שכן הוא באדם. ורבינו נסים גאון (עיין בהערות הורוביץ) בס' המפתח לשבת כ"ח סע"א (ל' ע"ב, בהוצ' גאלדענטהאל): תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית. עיקר דילה **בספרי** הנוגע במת יכול כל שהוא וכו', אחר שרבה הכת' מיעט. אמרו כזית מן המת טמא שכן היא תחילת **ברייתו**. וכ"ה ("ברייתו") גם בר"מ פ"ב מה' טומאת מת ה"ב, וכמשך אחר לשון ר"ן גאון, כדרכו תמיד. אבל בר"ש (אהלות פ"ב סמ"ב) כלפנינו. ועיין בפי' הרא"ש שם. ואף רבינו נסים ראה שאין הדבר מפורש אלא בספרי זוטא כאן. ובירושלמי (נזיר פ"ז ה"ב, כ"ו ע"ב) שאלו על דברי ר' שמעון הנ"ל: המת יטמא פחות מכזית, דאמר ר' יוחנן להביא את הנפל שאין בו כזית וכו', ותירצו מה שתירצו.⁸³ ועיין לעיל שם בירושלמי ובתוספות חולין פ"ט ב', ד"ה ואמר, ובסדרי טהרות אהלות כ"ט ע"ב, בתוספותיו, ד"ה אלא, שם ל"ג ע"א, תוד"ה אמרו. ועיין מה שהאריך בזה דו"ז הגאון ר"צ מלובלין באוצר המלך, בדין טומאת האהל סי' צ"ה ואילך. וברור שלשיטת ס"ז **סתם** כפל, כלומר, נפל **בינוני** אינו פחות מכזית. ולהלן עמ' 307, שורה 2: כמה הוא דמו של אדם שעורר **בבינונית** רביעית (כלומר במדה בינונית של רוב הקטנים) וכו', ומנין את מרבה דם קטן כולו וכו'. ובתוספתא (אהלות פ"ג רה"ב): אבא שאול אומר **רביעית תחילת** דמו של קטן. דם קטן שיצא כולו, ואין בו רביעית, ר' עקיבא אומר כל שהוא וכו'. ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 2, ועמ' 99. ועיין מ"ש להלך בסמוך.

footnotes:
⁸³ עיין מ"ש במחברתי שקיעין, עמ' 82. ועכשיו נתפרסמו דברי ר' ישעיה האחרון ב"מעט דבש" של ששון, עמ' מ"ב. ואף בספר יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך רב יצחק בר ביזנא כותב: ומסיק מאי כדון מדרשות אמנה, דרוש וקבל שכר.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 40
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 40](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/40)

עמ' 309, שורה 17: **כל הבא אל האהל**, באין לו ומביאין אליו, זה האהל שבאין לו (כלומר, שהוא גדול) ומביאין אליו (כלומר, שהוא קטן, ואין אדם יכול להכנס לתוכו, אלא שיכולים להביא כפל לשם). **אמרו** מכנסת היא האשה⁸⁴ את הנפל בפותח טפח. נראה קרוב שיש כאן רמז להלכה שכשנית במשנת אהלות פ"ג מ"ו: כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בארבעה טפחים, להציל הטומאה על הפתחים, אבל להוציא הטומאה (כלומר, לבית אחר הסמוך לו) בפותח טפח, גדול מכזית כמת. ונפל בתחילת יצירתו לא יותר מכזית הוא, וממנו למדו שכזית מן המת טמא, כמפורש בס"ז שהבאנו לעיל בסמוך, ולפיכך מביא את הטומאה לבית הסמוך לו בטפח. ובס' המפתח לר' נסים לשבת הנ"ל (לעיל בסמוך) אחרי שהביא את דברי הס"ז הנ"ל "שכן הוא תחילת ברייתו", המשיך: ובמשנה במסכת אהלות בפר' ב' אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת, ולא היה ביניהם הפרש, והוא כבר פירושו בפר' ג' כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים וכו'. ועיין במפרשי המשנה שם ומ"ש בסדרי טהרות שם, ע"ט ע"ג, ד"ה אבל. ומתוך דברי המדרש שלנו מתברר גם הפירוש במשנה שם. ועיין תוספתא אהלות פ"ה ה"ג, ומדברים שם בנפל גדול.

footnotes:
⁸⁴ עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, סוף עמ' 90. "וטומאה יוצאה באיזה דרך שנכנסה" (תוספתא אהלות פ"ח סה"ו).


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 41
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 41](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/41)

עמ' 314, שורה 5: **אמרו** מספגין לטבילה ואין מספגין להזייה ויש אומרים אין מספגין לא לטבילה ולא להזייה. אין ספק שהרח"ש הורוביץ צודק בפירושו שמספגין כוונתו מספקין, מחברין. ובמשנת פרה רפי"ב: האזוב הקצר מספקו בחוט ובכוש וטובל ומעלה, ואוחז **באזוב** (כלומר, אבל לא בכוש) ומזה. ר' יהודה ור' שמעון אומרים כשם שהזייה באזוב כך טבילה באזוב. ההלכה שבס"ז מתאימה למשנתנו, אבל הלשון הוא קצר, מצומצם וקולע, כדרך המדרש שלנו. ודברי ר' יהודה ור' שמעון שבמשנתנו נזכרו כאן בשם יש אומרים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 42
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 42](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/42)

שם, שורה 6: **איש טהור** איש פרט לאשה. או איש פרט לקטן. אמרת טהור לרבות את הקטן.⁸⁵ **אמרו** מסעדת האשה את הקטן והוא מזה, אבל לא תטבול את האזוב ותתן לו, אם טבלה ונתנה לו הזייתו פסולה, כלומר אשה פסולה להטביל את האיזוב במים. במשנתנו פרה פי"ב מ"י: ותינוק שאין בו דעת האשה מסעדתו ואוחזת לו במים והוא טובל ומזה, אם אחזה בידו **אפי'** בשעת הזייה⁸⁶ פסול. מסיום לשון המשנה ברור שאוחזת לו במים פירוש הוא ל"מסעדתו", שהרי אם אחזה בידו בשעת הזייה הזייתו פסולה, ומכל שכן אם אחזה בידו בשעת טבילה. ואף בברייתא שלנו הפירוש כן שהאשה אוחזת במים ("מסעדת") והקטן טובל ומזה, ואם טבלה ונתנה לו (והוא הדין אם אחזה בידו בשעת טבילה) הזייתו פסולה, והיא כמשנתנו,⁸⁷ אבל הלשון אחר הוא.

footnotes:
⁸⁵ ובטבילה אנו עוסקים.
⁸⁶ כלומר, ומכל שכן שאם אחזה בידו בשעת טבילה הזייתו פסולה, שהרי מיעוט האשה גבי טבילה כתוב.
⁸⁷ דברי מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 742, שמשנתנו היא "כנראה בניגוד לס"ז" אינם מדוייקים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 43
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 43](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/43)

עמ' 319, שורה 14: אמרו כל לשונות שהיו מהארץ לח"ל היה משה רואה אותן, וכל לשונות שהיו מח"ל לארץ לא היה משה רואה אותן. מאמר זה אינו במקום אחר, עיין להלן בס"ז בסמוך, ספרי כאן פי' קל"ו, עמ' 182, האזינו פי' של"ח, עמ' 388, ומקבילות. והכוונה כאן שאמרו כן במדרש אגדה. ובמקרא רגיל "לשון" לימים וכן בברייתות,⁸⁸ אבל אינו מצוי ביחס ליבשה.⁸⁹

footnotes:
⁸⁸ עיין בבלי עירובין י"ב סע"א, ולעיל שם.
⁸⁹ אבל גם ביוונית γλῶσσα, לשון ארץ, רצועה (עיין בבלי גיטין ז' ב').


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 44
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 44](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/44)

ובקטעים מן הגניזה ד' ע"א, שר' 17 (תרביץ ש"א ס"א, עמ' 25): **אמרו** היו תלמידים אדומים לבית שמי באותה שעה. אמרו להן צאו וראו וכו'. ולפנינו קבלה עתיקה של המדרש שמסרה פרטים על הויכוח בין ב"ש וב"ה באותה שעה, עיין במבואו של מהרי"ן אפשטין לקטעים הנ"ל, עמ' 52.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 45
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 45](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/45)

נעבור עכשיו לבדוק כמה הלכות בס"ז שלא אמרו בהן לא "מכאן אמרו" ולא "אמרו" אלא הובאו בסתם. עמ' 235, שורה 3: יחגרנה בחבל של **מגג**. ר' אליעזר אומר שני חגורים היה חוגרה אחד למעלה מדדיה ואחד למטה מדדיה. והוא שלא כמשנת סוטה פ"א מ"ו. ועיין ירושלמי שם ה"ו, י"ז ע"א, ובבלי עירובין כ"ח א'. ודברי ר' אליעזר לא נזכרו כלל במקום אחר.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 46
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 46](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/46)

עמ' 238, שורה 5: לרבות אלמנה לכהן גדול וכו', לרבות כל הפסולות שישתו. ר' אלעזר בר' שמעון אומר אין משקין את הפסולות. סתם משנת סוטה פ"ד מ"א כדעת היחיד כאן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 47
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 47](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/47)

עמ' 242, שורה 18: יכול שאין לי שהנזיר מגלח אלא כשהוא נוגע במת שלם ובשדרה ובגולגולת ובחצי לוג דם ובחצי קב עצמות ואבר מן החי ואבר מן המת שיש עליהן בשר כראוי, כשאמר טמא ר**יבה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי**.⁹⁰ טמא וטמא, ריבה כזית מן המת וכזית מן הנצל ומלא תרוד רקב ורוב בכיכר ורוב מכרכר. **נזרו**, ריבה עצם כשעורה שיטמא במגע ובמשא.

footnotes:
⁹⁰ עיין מ"ש להלן הערה 92.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 48
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 48](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/48)

במשנתנו (נזיר פ"ז מ"ב): על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ועל כזית נצל ועל מלא תרוד רקב על השדרה ועל הגולגולת **ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהם⁹¹ בשר כראוי**, ועל חצי קב עצמות, ועל חצי לוג דם, על מגען ועל משאן ועל אהלן. ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו. כשאנו משרים את הברייתא בס"ז למשנתנו אנו רואים שהתנא של ס"ז שנה ברישא: ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת בין שיש עליהן בין שאין עליהן בשר כראוי. וכן אמרו בירושלמי נזיר פ"ז ה"ג, כ"ו ע"ג: תני ר' שמואל בר אבודמא בחלל, כל שהוא חלל. בחלל. זה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי. וכע"ז גם בברייתא שבבבלי שם כ"ד א', והוא כריש לקיש (ועיין לעיל, עמ' 14, הערה 10) בירושלמי שם ובבלי כ"ג ב' ובהגהות הב"ח למפרש שם, ועיי"ש כ"ד א' ובתוספות ד"ה אלא דלית.⁹²

footnotes:
⁹¹ כ"ה ברוב הנוסחאות, וכ"ה לפני רש"י, תוספות במקומו ותוספ' רי"ד נ"ג ב', ד"ה ורשב"ל. ובהוצאות שלנו: עליו. ואני מעיר על כך מפני דברי הגאון ר"צ הכהן מלובלין באוצר המלך בדין טומאת האהל סי' ע"ה, כ"ד ע"א.
⁹² בס"ז לעיל שם, שורה 11: במותם. ריבה ד"א (=דבר אחר) שיטמא כמת שלם. ואת מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי. ושם לא דברו אלא באהל, והרי כולם מודים שאם אין עליהן בשר כראוי אין מטמאין באהל כמפורש במשנת כלים פ"א מ"ה ואהלות פ"ב מ"ג, ולהלן בס"ז, עמ' 309, שורה 13, עמ' 329, שורה 12, שורה 19. ולפ"ז נראה שצ"ל בס"ז, שורה 20: ריבה אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי [שיטמאו במגע ובמשא], כמו שאמרו שם לעניין עצם כשעורה. ושמא קיצרו, כרגיל בס"ז.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 49
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 49](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/49)

עמ' 243, שורה 16: **והימים הראשונים יפלו**. מפיל הוא **לאחר⁹³** בדם רביעית, **לאחר** ברובע עצמות. על מגע שפוד, [על ימי ספרו]⁹⁴ ועל ימי **חלוטו** של מצורע. יכול שהוא סותר בכל אלו, ת"ל כי טמא **נזרו**, טומאה סותרת אין כל אלו סותרים. ובמשנתנו (נזיר פ"ז מ"ג): אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים הגולל והדופק **ורביעית דם ראה לו רבע עצמות** (כלומר, רובע עצמות באהל)⁹⁵ **וכלים הנוגעים במת**⁹⁶ וימי ספרו וימי גמרו על אילו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי ואינו סותר את הקודמים, ומתחיל ומונה מיד (כלומר, אחרי שיטהר), וקרבן אין לו. ההלכות שוות אבל הלשון אחרת לגמרי.

footnotes:
⁹³ כלומר, לאחר ולדחות את הנזירות, כמו שפירש לנכון הרד"ה קעניגסבערגער במקומו, כ"ב ע"א, הערה ע"ה. והרח"ש הורוביץ בהערותיו לא דק. והוא מאחר, אבל אינו סותר, כמפורש במשנתנו שהובאה להלן בפנים.
⁹⁴ עיין מ"ש לעיל הערה 37.
⁹⁵ ואף לפנינו הפירוש כן, שהרי אין מי שחולק על עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא, ואשר לרביעית דם, עיין להלן בפנים.
⁹⁶ עיין מ"ש לעיל, הערה 38, והערה 47, ומ"ש בפנים שם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 50
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 50](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/50)

להלן שם, שורה 18: אמר ר' עקיבא דנתי לפני ר' אליעזר מה אם עצם כשעורה וכו', נזף בי ואמר לי אין דנין בנזיר מקל וחומר. וכשבאתי אצל ר' יהושע וכו' אמר לי רואה אני **להקל ולהחמיר**,⁹⁷ אבל מה אעשה שגזרו חכמים חצי לוג. דיון ר' עקיבא הוא ממש כבמשנת נזיר ספ"ז, אבל שם מסיים: אמר לי מה זה עקיבא, אין דנין כאן מק"ו. וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר' יהושע אמר לי יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה. ועיין בתוספתא נזיר פ"ה ה"א ובמקבילות, ומ"ש בתוספתא כפשוטה שם ח"ו, עמ' 558.

footnotes:
⁹⁷ כלומר, לדון בקל וחומר.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 51
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 51](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/51)

עמ' 257, שורה 12: יכול אין לי שהוא (כלומר, הפסח) דוחה את השבת אלא בשחיטתו. אמרת **ויעשו ויעשו** ריבה קבול דמו וזריקתו ומיחוי קרביו והקטר חלביו. ר' אליעזר מוסיף ארבעה דברים, חתיכת יבלתו, ונותן משכון ולוקח,⁹⁸ הרכיבו מירושלם להר הבית, והבאתו מחוץ לתחום. שהיה ר' יהושע אומר הבאתו מחוץ לתחום אינה דוחה את השבת. במשנתנו (פסחים רפ"ו): אלו דברים בפסח דוחין את השבת, שחיטתו, וזריקת דמו, ומיחוי קרביו, והקטר חלביו וכו', הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום, וחתיכת יבלתו, אין דוחין את השבת. ר' אליעזר אומר דוחין. ועיין להלן במ"ב שם.

footnotes:
⁹⁸ עיין משנת שבת רפכ"ג ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 471.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 52
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 52](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/52)

עמ' 258, שורה 8: כל ימות השנה היה התמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים היה כשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, והפסח אחריו. בזמן שחל ערב פסחים להיות ערב שבת היה כשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה. בזמן שחל להיות בשבת, ר' ישמעאל אומר כסדורו בערב שבת. ר' עקיבא אומר כסדורו בחול, ובמשנתנו (פסחים רפ"ה): תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה. בערבי פסחים כשחט בשבעה ומחצה וקרב בשמנה ומחצה, **בין בחול בין בשבת**. חל ערבי פסחים להיות בערב שבת כשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו. ורבי סתם במשנתנו כר"ע, אבל בס"ז שנה את משנתו במחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבה. ובירושלמי שם פ"ה ה"א, ל"א ע"ד, שכר מחלוקת זו כנוסח התנא שבס"ז, אלא שהדעות של ר' ישמעאל ור' עקיבא הפוכות הן, ולפיכך אמרו שם: מאן תנא בין בחול בין בשבת, ר' ישמעאל. ואף בבבלי שם (כ"ח א') המחלוקת הפוכה, ושכר שם: כסידורו בחול כך סידורו **בשבת** דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר כסידורו **בערב פסח** (במקום "בערב שבת" שבירושלמי ובס"ז). ולפיכך נחלקו שם אביי ורבא בפירושו, ולרבא סתם מתניתין כר' עקיבא (אפילו לגירסא שלהם).


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 53
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 53](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/53)

ובירושלמי להלן שם: תני ר' נתן אומר בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. מהו **בכל יום ויום**.⁹⁹ בכל ערב פסח ופסח. ולפ"ז חולק ר' נתן בין על משנתנו ובין על הס"ז.

footnotes:
⁹⁹ כ"ה בכ"י ליידן, והמגיה מחק מלים אילו, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 451.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 54
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 54](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/54)

עמ' 259, שורה 19: יכול כל הטמאים יהו עושים פסח, הרי מי שהוזה הזאה אחת (כלומר, ועכשיו הוא בשביעי שלו), וזב שראה ראיה אחת, והקטן והחולה וטבול יום ומחוסר כפורים והאונן והמפקח בהגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מן בית האסורין, ת"ל **כי יהיה טמא לנפש**, טמא מת עושה פסח שני, אין כל אלו עושים פסח שני. במשנתנו (פסחים פ"ח מ"ה-מ"ו): זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי וכו', האוכן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהן וכו', לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני,¹⁰⁰ חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו. ואין סתירה בין המשנה וס"ז,¹⁰¹ אבל הלשון והניסוח שלא כמשנתנו הוא.¹⁰²

footnotes:
¹⁰⁰ עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 712 ואילך. ומ"ש שם (עמ' 713): "אלא שאין ס"ז דן אלא לענין שאין אלו עושין פסח שני, ולא לעניין מינוין" אין הבדל בכך, שהרי אם לא נמנו ולא שחטו עליהן בוודאי חייבין בפסח שני.
¹⁰¹ עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ד, פסחים, עמ' 608 ואילך, ועמ' 609, הערה 22.
¹⁰² במשנתנו לא הוזכר "מי שהוזה עליו הזאה אחת", ועיין בבלי שם צ' ב', ספרי כאן ריש פיס' ס"ח, עמ' 63 ולעיל בס"ז, עמ' 259, שורה 6.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 55
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 55](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/55)

עמ' 280, שורה 6: **דבר אל בני ישראל** שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לעולות גוים, לעולות התושבים, לעולות הנמצאות ועל ידי מי שהניח עולתו וברח. **דבר אל בני ישראל** שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לשלמי גוים ולשלמי תושבים ולשלמים הנמצאים ועל ידי מי שהניח שלמיו וברח. **דבר אל בני ישראל** שיהו שוקלין שקלים ולוקחים מלח שיהו הכהנים מולחים בו חטאותיהם ומנחותיהם ומולחין בו את העורות. **דבר אל בני ישראל** שיהו שוקלין שקלים ולוקחים עצים שיהו הכהנים מבשלין בו את חטאתיהן ומנחותיהן ועושין בו מדורות בית המוקד להתחמם כנגדן. **דבר אל בני ישראל** שיהו שוקלין שקלים ולוקחין פרת חטאת ושעיר משתלח ועל ידי כהן המאבד ועל ידי מי ששינה ועשה חטאת העוף למעלה וחטאת בהמה למטה, חובה כנדבה ונדבה כחובה, ולבושי כהן גדול ביום הכפורים ועשירית האיפה של כהן גדול ולא מינו כהן אחר תחתיו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 56
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 56](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/56)

ההלכות שבברייתא זו מצויות במקורות שונים, אבל עיקרה שכור במשנת שקלים פ"ז מ"ה ואילך: בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה (כלומר, המוצא עולה, או שלמים) עד שהוא מביא את נסכיה. חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל ציבור. אמר ר' שמעון שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן. גוי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קריבין משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור וכו', על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהן, ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה,¹⁰³ ועל הקינין הפסולות שיהיו באות משל ציבור. ממשנה זו אנו למדים שהברייתא בס"ז היא כר' שמעון (וכמה סתמות בס"ז כמותו), ואעפ"י כן אינה דומה למשנתנו, ואף נזכרו בה הלכות שאינן מפורשות במקום אחר, דוגמת כהן המאבד, עיין מ"ש על כ"ז במחברתי "תיקונים והוספות לתוספתא כפשוטה סדר מועד" (בויארק תשכ"ב), עמ' 4 ואילך.

footnotes:
¹⁰³ הלכה זו לא נמנית כאן בס"ז, ולהלן עמ' 305, שורה 9: חטאת שיהיו מועלין בבשרה. ומנין אף באפרה. ת"ל היא. ועיין בדרשה השניה שם, ובהערות הרח"ש הורוביץ, ומוכח שמרבה מן המלה "היא" שאף באפרה מועלין. ועיין בירושלמי שקלים ספ"ז, נ' ע"ד, בדק"ס שם, עמ' 95, הערה ג' (ואינו כן), ובהוצ' הר"א סופר, עמ' 89, ובפירושים שם, ובבבלי מנחות נ"א סע"ב ואילך (וע"פ הבבלי בילקוט לפסוק שם, ואינו מן הספרי, עיין בהערות הרח"ש הורוביץ לספרי פיס' קכ"ד, עמ' 159, הערה 5). ומלשון משנתנו בפרה ספ"ד אין להכריע לא לכאן ולא לכאן, עיין במפרשים שם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 57
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 57](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/57)

עמ' 281, שורה 4: **מן הבקר**. פרט לכלאים. ובצד השני אתה אומר **מן הבקר**. פרט לשור שנגח והמית **ויש לו עדים**. מן הצאן. פרט לרובע ולכרבע. ובצד השני אתה אומר פרט למוקצה לעבודה זרה ולנעבד. **מן העזים** לחלוק את הגנוב ואת הגזול שידעו בו הרבים והשעיר שנתן ריח והחולה. הלכות אלו כשכר במשנת זבחים רפ"ח, תמורה רפ"ו ובכורות ספ"ו, וגנוב וגזול וכו' במשנת גיטין פ"ה מ"ה ועדיות ספ"ז. ובמקום "והשעיר שנתן ריח" שכר בבכורות הנ"ל: ומזוהם. ובמקום "ויש לו עדים" שכו במשנת זבחים הנ"ל: או שהמית את האדם **ע"פ עד אחד, או על פי הבעלים**.¹⁰⁴ ועיין תו"כ נדבה פ"ב ה"ח, ד' ע"ב, הוצ' רמא"ש, עמ' 44, ובמקבילות שצוינו שם. ולפי פשוטו חולק התנא שבס"ז על שאר המקורות, ואינו אוסר אלא אם הרג בפני שני עדים (והקריבו לפני שעמד בדין).¹⁰⁵

footnotes:
¹⁰⁴ במשנת בכורות חסר ברוב הנוסחאות "ע"פ עד אחד או על פי הבעלים", ונוספו ע"פ הברייתא בתלמוד. ועיי"ש גם במלאכת שלמה.
¹⁰⁵ ושמא כיוונו בתו"כ ובמקבילות, באמרם: אין לי אלא כשנעבדה בו עבירה ע"פ שני עדים וכו', להוציא מדעת התנא שבס"ז כאן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 58
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 58](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/58)

שם, שורה 18: אימתי הוא לא איל ולא כבש וטעון נכסי איל מבן שנים עשר חדש ויום אחד עד בן שלשה עשר חדש. ר' טרפון קורהו פלגס. בן עזאי קורהו נוקד. ר' ישמעאל קורהו **פרוגדוס**.¹⁰⁶ במשנתנו (פרה פ"א מ"ג): בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש.¹⁰⁷ ר' טרפון קורהו פלגס. בן עזאי קורהו נוקד. ר' ישמעאל קורהו **פרכריגמא**.¹⁰⁸

footnotes:
¹⁰⁶ בילקוט כ"י אוקספורד: פרגדיגמה. במה"ג, הוצ' רבינוביץ, ריש עמ' ר"ל: פרבר יגמא. ובכ"י כסאר שם: פרבריגמא (במלה אחת). וכ"ה בהוצ' פיש, עמ' של"ב. והוא תיקון ע"פ משנתנו, עיין להלן, הערה 108.
¹⁰⁷ במלא"ש שם: ורוצה לומר מתחלת שלשה עשר כבר אינו ראוי לכבש, וגם עדיין אינו ראוי לאיל עד בן י"ג חדש ויום אחד.
¹⁰⁸ כ"ה ברוב הנוסחאות ובפי' הגאונים, הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 102. ועיי"ש הערה 25.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 59
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 59](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/59)

והנה הגירסא במשנתנו בטוחה. ואשר לפירוש המלים הזרות, הרי פירש לנכון ר' בנימין מוספיא ערך פלגס שהכוונה למלה היונית πάλλαξ, או πάλληξ, שפירושו מעין מופלא הסמוך לאיש (כלומר, צעיר שיצא מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא בא), ואף בהמה זו בת שלש עשר חודש יצאה מכלל כבש ועדיין לא הגיעה לכלל איל, כבש ואינו כבש. ור' ישמעאל קורהו פרכריגמא, ופירש הגאון¹⁰⁹ שהוא לשון יוני, מטבע שנפסל, והיינו παραχάραγμα.¹¹⁰ והרח"ש הורוביץ וכל המלונות הגיהו בילקוט ע"פ משנתנו,¹¹¹ אבל קרוב לוודאי בעיני שבילקוט ד' שלוניקי כשתמרה הגירסא הנכונה ואף כאן לפנינו מסורת אחרת, אלא שעלינו לקרוא שם: **פרוגרוס** (במקום: פרוגדוס),¹¹² προγήρως, זקן לפני זמנו, והיינו איל לפני זמנו, איל שעדיין לא יצא לגמרי מכלל כבש, איך שאיכר איל, ופרוגרוס של ר' ישמעאל מקביל יפה לפלגס של ר' טרפון.¹¹³

footnotes:
¹⁰⁹ עיין לעיל הערה 108.
¹¹⁰ כפירוש המילונות. ועיין מ"ש ר"מ זקס בבייטראגע שלו ח"ב, עמ' 80.
¹¹¹ והגירסא בילקוט כ"י אוקספורד מסייעת להם.
¹¹² בהרבה כי"י אין להבחין בין די"ש ודלי"ת, וכמעט שאין כאן הגהה כלל.
¹¹³ ר"נ ברילל בסה"י לכבוד גריץ, עמ' ק"צ (וציין לו הרח"ש הורוביץ במקומו, אלא שיש שם ט"ס בציון) ראה לנכון שבס"ז נשתמרה מסורת אחרת אלא שהגהתו (ופירושו מלשון רומי) אינה באה בחשבון כלל.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 60
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 60](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/60)

עמ' 283, שורה 18: **מלחם הארץ**. ולא כל לחם פרט לעיסה קטנה. איזו היא גדולה שבעת רבעים של מדבריים וקב וחצי ירושלמיים שהן חמשת רבעים משלנו. ר' יוסי אומר חמשת רבעים **מתוקין**¹¹⁴ לפטור. ברם הגירסא כאן לקתה בחיסרון ובשיבושים. והנוסחא הנכונה נשתמרה לנו בפירוש הריבמ"ץ לחלה פ"ב מ"ז כ"י אוקספורד שפרסם הר"ש אליעזרי (ירושלים, תש"ט). וכ"ה שם, עמ' כ': ת"ר מלחם ולא כל לחם פרט לעיסה קטנה. אי זו היא גדולה שבעת¹¹⁵ רבעים מדבריים, קב וחצר ירושלים, שהן ה' רבעים שלנו. ר' יוסי אומר חמשת רבעים גדושים לחייב. ר' אליעזר בן יעקב¹¹⁶ אומ' חמשת רבעים **מחוקין**¹¹⁷ לפטור.

footnotes:
¹¹⁴ כ"ה הגירסא בילקוט בד' שלוניקי ואילך. ועיין בהערות הרח"ש הורוביץ שנדחק מאד בפירושה. ועיין להלן בפנים.
¹¹⁵ כ"ה בכ"י הריבמ"ץ שם, ובדפוס בטעות: בשעת.
¹¹⁶ ויש להוסיף אף מקום זה ברשימתו של מהרי"ן אפשטין (מבואות לספרות התנאים, עמ' 744) שמונה את הברייתות שבס"ז שבהן נזכר ר' אליעזר בן יעקב. ועיין גם מה שכתבנו לעיל פ"א, הערה 17.
¹¹⁷ כ"ה בילקוט כ"י אוקספורד, ואף שגם שם נשמטה שורה כבדפוסים, אבל נשתמרה הגירסא הנכונה "מחוקין" במקום "מתוקין" שבדפוסים. ובפי' הריבמ"ץ בטעות: קמח. ובהערה 46, הביא הר"ש אליעזרי בשמי שבריבמ"ץ צ"ל: מחק' (במקום: קמח), כלומר, מחוקין.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 61
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 61](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/61)

במשנת עדיות פ"א מ"ב: ומשהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים חייבין. ר' יוסי אומר חמשה פטורין. חמשה ועוד חייבין. ובתוספתא שם פ"א ה"ב: שיערו חכמים שבעה רבעים ועוד מדברות, שהן חמש רבעים בציפורין,¹¹⁸ שהן קב ומחצה ירושלמית. הברייתא שלנו בס"ז אינה מתאימה כלל למשנתנו, ואף בדברי ר' יוסי קיים שינוי חשוב, שהרי במשנתנו אמר חמשה ועוד¹¹⁹ חייבין, ובס"ז הוא מצריך חמשה **גדושין**. ור' אליעזר בן יעקב אומר בס"ז שדווקא חמשת רבעים מחוקין לפטור, אבל חמשת רבעים ועוד לחיוב.

footnotes:
¹¹⁸ על "משלנו" בספרי זוטא (במקום "בציפורין" שבתוספתא) נדבר להלן בפרק על מקום סידורו של המדרש שלנו, עמ' 102-99.
¹¹⁹ בשיעור "ועוד" נחלקו הראשונים, עיין בפי' הראב"ד במקומו, בתוספות עירובין פ"ג ב', ד"ה שבעת, ובבבלי שם פ"ג א' ובנוסח הרש"ס לה פ"ב, מ"ו ע"ב (והכל שם אינו ירושלמי). ועיין ירושלמי כלאים פ"ו ה"ה, ל' ע"ג. ואפשר שפירשו ש"ועוד זה אין לו שיעור" כמשנת תרומות פ"ז מ"ד.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 62
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 62](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/62)

ומתחילה עלינו לברר את שיעור הגדושין. ובמשנת כלים פט"ו מ"א (אהלות פ"ח מ"א) אמרו: מחזיקין ארבעים בלח¹²⁰ שהם כוריים (כלומר, ששים סאה) ביבש. ובבבלי (שבת ל"ה א', עירובין י"ד ב'): אמר אביי שמע מינה האי גודשא תילתא הוי. ועיין גם ירושלמי עירובין פ"א ה"ה, י"ט ע"א. ולפי חשבון זה מצריך ר' יוסי שליש יותר מן הת"ק. אמנם חשבון זה לא נאמר אלא אם כן היה הכלי עגול וגבהו כחצי רחבו, כפירש"י בשבת ל"ה א', שהרי אין לומר כן על כלי גבוה וצר שגודשו יהא שליש תוכו.¹²¹ ואם אמרו כן במדה גדולה של ארבעים סאה מי יאמר לנו שאף במדות הקטנות כן. ומצאתי בחידושים המיוחסים להרשב"א במנחות פ"ז א', סד"ה וא"ת, שתפס שאף בכלי קטן אומרים כן.¹²²

footnotes:
¹²⁰ וכ"ה בספרי כאן סוף פיס' מ"ב, עמ' 48. ובשנו"ס שם מביא הרח"ש הורוביץ בשם רבינו הלל: שני כורים בלח שהם שלשה כורים ביבש. והוא ט"ס, ובפי' רבינו הלל כאן י"א ע"ב, לא מצאתי כלום בעניין זה.
¹²¹ ועיין מהרש"א עירובין י"ד ב'.
¹²² ועיין בגמרא שם ובקרן אורה במקומו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 63
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 63](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/63)

ובסילוק הקליר לפרשת שקלים: **וסאת יבש** חסרה שליש בלה. ואפשר היה לומר שפייט מעצמו כן ע"פ המשכיות הנ"ל (ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש), ויש לבעל הדין לחלוק שבסאה שהיא מדה קטנה, ואפשר שהיתה לה צורה אחרת לא אמרו כן. אבל בתוספתא כלים ב"מ פר"א ה"ב:¹²³ אמר רבי מעשה שהביאו מכפר **עדי'** (צ"ל: עריס) לפני רבן גמליאל יותר מששים ערבו', והיה משערן גדולה לסאה סאה, והקטנה שני לוגין, וקרובים דברי' של סאה סאה **מחזקת¹²⁴** תשעה קבין. והפירוש הנכון בברייתא זו הוא בסדרי טהרות שם, קצ"ד ע"ג, ד"ה וקרובים, שבאר שהכוונה היא שסאה, סאה (ששה קבים) מחזיקה בגודש שליש יותר, כלומר, תשעה קבין. והברייתא מפרשת את משנתכו שם (פ"כ מ"ב): עריבה מב' לוג ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס. ושער רבן גמליאל בגדולות במדות הלח, שהן תשעה קבין ביבש. ולפי זה מפורש בתוספתא כדברי הקליר. אבל עדיין לא ידענו את צורת הרובע (שהוא אחד מכ"ד בסאה), ואפשר שהיה גבוה וצר, וגדשו אינו גדול, ועלינו לחכות עד שהארכיאולוגים יגלו לנו רובע ציפורי.

footnotes:
¹²³ ואני מעתיק מד' ראשון, ואף בכי"ו הגירסא כן (בערך).
¹²⁴ וכ"ה גם בכי"ו. ובר"ש שם פ"כ מ"ב: המחזקת.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 64
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 64](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/64)

עמ' 287, שורה 8: וכן מי שיצא שכור, וכן מי שהוציאתו רוח רעה, וכן מי שהוציאוהו גוים, או ליסטים, אין לו אלא ארבע אמות. במשנתנו (עירובין רפ"ד): מי שהוציאוהו גוים, או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. והקבוצה "רוח רעה, גוים או ליסטים" היא מטבע של לשון (בשינוי סדר), דוגמת משנת שבת פ"ב מ"ה, תוספתא עירובין פ"ג ה"ח ועוד, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ג, עמ' 345-344. אבל שיכור כדוגמא לעושה מעשה באונס לא נזכר במקום אחר במשנתנו. ועיין תוספתא תרומות רפ"ג ובתוספתא כפשוטה שם ח"א, עמ' 321, ובהערה 6 שם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 65
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 65](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/65)

עמ' 293, שורה 16: **והזר הקרב יומת**. מיתה בידי שמים. ר' עקיבא אומר אף מיתת בית דין, שנאמר **ונוקב ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה** (ויקרא כ"ד, ט"ז) וכו'. ולפ"ז סובר ר"ע שזר ששימש במקדש מיתתו **בסקילה**. אבל במשנתנו (סנהדרין ספ"ט): זר ששימש במקדש, ר' עקיבא אומר **בחנק**. וחכמים אומרים בידי שמים. ועיין בבלי שם פ"ד א' וספרי קרח פיס' קט"ז,¹²⁵ עמ' 134.

footnotes:
¹²⁵ וכנראה שיש שם חסרון, כהשערת הרח"ש הורוביץ במקומו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 66
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 66](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/66)

עמ' 301, שורה 3: מכמה יהא בה ותהא פסולה. ר' אליעזר אומר משתים ועד שלש הרי זו פסולה. ר' יהושע אומר מחמש ועד חמשים הרי זו כשרה. ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה ה"ז פסולה. ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה, ובלבד שיעבירם במכחול,¹²⁶ אבל אם היו שתים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא נראית כמין קרחת.¹²⁷ והברייתא שלנו אינה מתאימה למשנת פרה ספ"ב. ושם: ר' עקיבא אומר אפילו ארבע אפילו חמש יתלוש. ר' אליעזר אומר אפילו חמשים. ודברי ר' יהושע שבס"ז לא נזכרו כלל במשנתנו שם. ומלשון המשנה בוודאי משמע שר"ע מכשיר בחמש דווקא ולא יותר,¹²⁸ ור' אליעזר חולק עליו ומכשיר אפילו חמשים, כדעת ר' יהושע בס"ז, ולפי ס"ז כאן מכשיר ר"ע אפילו הרבה, ובלבד שלא יהו שתים בגומא אחת.¹²⁹

footnotes:
¹²⁶ במשנתנו: יתלוש. ובילקוט חסר "במכחול" (וכן בכ"י אוקספורד). ובילקוט ד' שלוניקי יש כאן ריוח קטן, והוא סימן שהיתה כאן מלה שהסופר לא הבין אותה, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"א, עמ' 416, הערה 120, ח"ה, עמ' 1013, ד"ה אגוזין, ועוד בכ"מ. ונראה שצ"ל: בקנסטל, κνηστήρ, כלי שנוטלין בו צפרנים ומורטים בו שערות, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ג (שבת), עמ' 136, הערה 31. ושמא צ"ל כאן: שיעבירם במלקט, ועיין מ"ש להלן בפנים.
¹²⁷ לכאורה קשה, ומה בכך והרי קרחת אינו מום בבהמה. וברור שהכוונה שאינה תמימה לאדמות, וכמפורש בס"ז עמ' 301, שורה 3, ובספרי חוקת פיס' קכ"ג, עמ' 152, שורה 5. ובפיה"מ להר"מ פרה פ"ב מ"ה: וקאלוא אם תמימה למומין הרי כבר נאמר אשר אין בה מום, אלא תמימה, תמימה לאדמות. ולשון הר"מ קרוב יותר לס"ז מאשר לספרי, אלא שקיצר. אבל יותר מסתבר שבעל מה"ג שם (שממנו הכניס הרח"ש הורוביץ לתוך ס"ז) ניסח בעצמו, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"א, עמ' 54, הערה 9, והר"מ העתיק מתוך ט"ז בדיוק. ועיין ר"ש ופירוש הרא"ש בפרה שם, וצ"ל: בספרי (במקום בתו"כ). ומעניין שבעל חזון נחום פרה ספ"ב כתב מדעתו: "ובין כך ובין כך קשה מנא לן דבעינן שיהא מכוסה כולה שערות, ואף אם ת"ל דבעינן שתהא מכוסה שערות, אם במקום אחת היא קרחת בלא שער מנא לן שתהא פסולה ... ונראה דמשמע ליה ז"ל (כלומר, למהר"י קורקוס) אדומה תמימה שתהא תמימה באדמימות, דתרתי מילי נינהו, דתהא מכוסה כולה בשערות, והשערות יהיו אדומות. זה נראה דעת הרב ז"ל, ולא ידעתי מנא ליה".
¹²⁸ עיין בתיו"ט במקומו ובשאר מפרשים למשנתנו שם. וכנראה, שר' יהושע בס"ז בא להוציא מדעה זו, ואמר: מחמש ועד חמשים הרי זו כשרה, כלומר, בין חמש ובין חמשים כשרה, כדברי ר' אליעזר במשנתנו. ואחרת אין להבין כלל את השעור של "חמש" בדבריו.
¹²⁹ ורק דברי ר' יהושע בן בתירא שכאן נמצאים במשנתנו שם כלשונו כאן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 67
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 67](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/67)

ולא עוד אלא שבס"ז נזכר בפירוש הכלי שבו מעביר את השערות, והכוונה שיתלוש דווקא (ולא יגזוז). ובבבלי בכורות (כ"ד ב'כ"ה א') נשאו ונתנו אם תולש כגוזז הוא, והביאו (כ"ה א') ברייתא (עיין תוספתא פרה ספ"ב): שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר (כגירסת רש"י, וכ"ה בכר"מ ובמיוחס לר"ג, וכן מוכח גם ממשנתנו פרה פ"ב סמ"ב), ר' יוסי בן המשולם אומר **גוזז במספרים** ואינו חושש (כלומר, משום גוזז בקדשים). ופירשו בבבלי שם שבפרה שבאה מבדק הבית לא חששו משום גוזז בקדשים וכו', עיי"ש ברש"י ובתוספות. והנה בברייתא שם (בשתי שערות שעיקרן מאדים) אי אפשר אלא בגזיזת השחור במספרים, אבל בברייתא שלנו שהשער כולו שחור למה יגזוז לכתחילה, והרי מדרבנן אף קדשי בדק הבית אסורים בגיזה, ולפיכך נקטו כאן בפירוש כלי תולש, וסובר התנא שלנו שתולש אינו כגוזז. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו שבת, עמ' 146-145. ומשנתנו, וכן הברייתא שלנו, מדברות בפרה שכבר נתקדשה, אבל בבכורות לא הביאו את המשנה, משום שאפשר לדחות שהיא מדברת בשלא נתקדשה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 68
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 68](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/68)

שם, שורה 12: **אשר לא עלה עליה עול** [... ובצד השני אתה אומר **אשר לא עלה עליה עול**. כל העולה עליה]¹³⁰ פוסלה. נתן עליה ידו ועבר מכאן ולהלן הרי זו פסולה. היתה עוברת בנהר, או עולה במעלה, או יורדת בירידה, נתלה בזנבה לסעדה כשרה, שתסעדנו פסולה, קשרה במוסרה הרי זו כשרה, קיפלה ונתנה בין קרניה הרי זו פסולה. פירש טליתו עליה מפני החמה ומפני הדבורים הרי זו כשרה, עשה לה סנדלין בשביל שלא תחליק הרי זו כשרה. שכן עליה עוף כשרה [ר' יהודה אומר]¹³¹ עלה עליה זכר לדעת הבעלים פסולה, שלא לדעת הבעלים כשרה.

footnotes:
¹³⁰ כן השלים לנכון מהרי"ן אפשטין בתרביץ ש"א ס"א, עמ' 55, ע"פ מדרש הגדול במקומו (הוצ' רבינוביץ, עמ' שכ"ט), וכמו שמוכח מן הלשון "ובצד השני". ונשמט שם הדרש שאליו נסמך "ובצד השני".
¹³¹ כן מביאים הר"ש והרא"ש בפרה פ"ב מ"א בשם "תוספתא". אבל בתוספתא אין זכר לכך. וכבר שערתי בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 213, שהכוונה לספרי זוטא, שהר"ש מביאו בכ"מ בשם תוספתא, עיין מש"ש.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 69
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 69](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/69)

ובמשנתנו (פרה פ"ב מ"ג): רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה עבר בה את הנהר, קיפל עליה את המוסרה, נתן טליתו עליה, פסולה. אבל קשרה במוסרה, עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק, פרס טליתו עליה מפני הזבובים, כשרה. זה הכלל כל שהוא לצורכה כשרה, לצורך אחר פסולה. שכן עליה עוף כשרה, עלה עליה זכר פסולה. ר' יהודה אומר אם העלהו פסולה, ואם מעצמו כשרה. השינויים בלשון בין המשנה והברייתא נראים לעין, אלא שלפי פשוטה חולקת הברייתא על משנתנו בדעת ר' יהודה, ולמשנתנו אינו פוסל אלא בהעלהו הבעלים, אבל אם עלה מעצמו אפילו לדעת הבעלים כשרה. ועיין בס' משנה אחרונה במקומו. והראשונים שפירשו שהעלהו לאו דווקא הוא מפני שלא רצו להרבות במחלוקת והשלימו בין המקורות. ולא עוד אלא שלא יצאנו מידי ספק אם הדוגמאות בס"ז כסמכו לדרשה של "ובצד השני", או נסמכו לדרש שקדם לדרש של "ובצד השני", ולשיטת "בצד השני": כל העולה עליה פוסלה, כפשוטו, והיא חולקת על הדרש הראשון ועל משנתנו גם על הרישא. ועיין בהשגות הראב"ד פ"א מה' פרה סה"ז ומ"ש עליו בחזון נחום פרה פ"ב מ"ד.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 70
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 70](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/70)

עמ' 304, שורה 14: כיצד היו עושין¹³² היו כותשין אותה במכתשות וכוברין אותה בכברות. ר' ישמעאל או' בשלאבן ר' עקיבה או' בשלעץ, ובור היה נתון תחת הגת שהיתה כשרפת בתוכה עשוי חלונות חלונות, חוטמה¹³³ שלזו כנגד חוררה שלזו, וחוטמה שלזו כנגד חוררה שלזו, מפני קבר התהון. במשנתנו (פרה פ"ג מי"א): נשרפה, חובטין אותה במקלות, וכוברין אותה בכברות. ר' ישמעאל אומר במקבות של אבן ובכברות של אבן היתה נעשית. סתם משנתנו כר' עקיבא היא, והסיפא לא נזכרה כלל במשנתנו לעניין הגת, אלא לעניין הכבש מהר הבית להר המשחה, ופשיטא שבהר המשחה עצמו, מקום ששורפין את הפרה, בוודאי היה כן. ובתוספתא שם פ"ג ה"ט: **מקום גיתה** ומערכתה¹³⁴ ובית הטבילה היו חלולין מפני קבר התהום. ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 219.

footnotes:
¹³² אני מעתיק ע"פ הקטעים מן הגניזה, א' ע"א, שורה 28 ואילך, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 59. והמקומות המקוטעים, או המטושטשים, אני מעתיק ע"פ הילקוט.
¹³³ כלומר, אוטמה, וכן תיקן הסופר בכ"י, ואין צורך.
¹³⁴ הוא מקום גיתה הוא מקום מערכתה, כמפורש בירושלמי תרומות פ"ו ה"א, מ"ד סע"א, אלא שמקום המערכה היה יותר רחב. ועיין להלן שם בתוספתא ובר"מ פ"ד מה' פרה הי"א ובהשגות הראב"ד שם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 71
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 71](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/71)

שם, שורה 18: כיצד היו עושים¹³⁵ היו מביאים מעצבים¹³⁶ שלשייש וחולקין אותה שלשה חלקים, מניחין שליש בחלונות וסותמין אותן ומחלקין שליש לכל המשמרות ומניחין שליש¹³⁷ בהר הבית לקים מה שנא' **ואסף והניח**, אסף לפני מחנה ישראל ומניח בתוך מחנה ישראל.¹³⁸ במשנתנו (פרה ספ"ג): וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד היה מתחלק לכל המשמרות. וכן בספרי כאן פיס' קכ"ד, עמ' 58: מיכן אמרו חולקין אותו לשלשה חלקים וכו' (כלשון משנתנו). ובס"ז נשנית משנה אחרת (לא של רבי). ועיין בתוספתא פרה ספ"ג ומ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 221 ואילך.

footnotes:
¹³⁵ ע"פ הקטעים הנ"ל (לעיל הערה 132) א' ע"ב, שורה 2, תרביץ שם, עמ' 59.
¹³⁶ צ"ל: מעבצים, כגי' מה"ג, כלומר, מעבטים, עביטים, כפירושו של מהרי"ן אפשטין בתרביץ שם.
¹³⁷ כגירסת הילקוט ומה"ג, ובקטעים הנ"ל נשמט מ"שליש" עד "שליש", ע"י הדומות.
¹³⁸ לפי ס"ז מניח את האפר למשמרת בחלונות וסותמין אותן. ולא נתפרש כאן מקום החלונות. ועיין במשנתנו פרה פ"ג מ"ג וסוף מי"א. ובתוספתא פ"ג ה"ד (בכי"ו): וקליליות של אבן היו קבועין בכותל מעלות של עזרת נשים וכסוייהן של אבן, נראין לחיל וכו'. ועיין מ"ש להלן, הערה 215א.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 72
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 72](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/72)

עמ' 305, שורה 23: השורף פרה ופרים¹³⁹ נישרפים ושעירים נישרפים מטמים בגדים, הן עצמן אינן מטמין בגדים, הרי זה או' מטמיך לא טימוני ואתה טמאתני]. האוכל מנבלת העוף הטהור וכל [הלכ'] במסכת פרה. כל וולד טמאות וכו']. אין כלי חרס מטמא חבירו [וכו'], כלי חרס שהיו משולשלים לאוירו של תנור במקום הנגוב הרי אילו טהורים, צפו משקים על גבי התנור ניטמא בחורי (= באחורי) התנור, נגענו בכלי חרס וטימוהו הרי זה או' מטמ' ל' ט' וא' ט'. מזה ש[ה]יה עומד בת[וך משקין] טמאין ומיטפחת במתניו נתזו משקין מתחת רגליו וטמאו את [המטפחת] חזרה המט[פ]חת וטימתו הוא שאמרו טימאני וטימאתיו.

footnotes:
¹³⁹ ע"פ הגניזה הנ"ל (לעיל הערה 132), א' סע"ב, תרביץ, עמ' 61.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 73
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 73](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/73)

כל ההלכות שנויות במשנת פרה פ"ח מ"ב-מ"ו בשינוי סדר ובלשון אחרת לגמרי (ועיין כלים פ"ח מ"ד), ובס"ז נוספו אח"כ כמה דוגמאות שלא נשנו במשנתנו,¹⁴⁰ כפי שהעיר כבר המגיה בהגהה לפירוש הר"ש במשנתנו שם. וכל ההלכות בס"ז נסמכו להלכה של בן השונמית שהוא לא נטמא כשחיה, אבל הללו שנגעו בו כשהיה מת ניטמאו, ואם נגעו בו אח"כ כשחיה טימאוהו.¹⁴¹

footnotes:
¹⁴⁰ אחת מהן: קערה שהיא מלאה משקין וכו', כר' יהודה בתוספתא פרה פ"ח ה"ב.
¹⁴¹ עיין מ"ש לעיל, עמ' 31 ואילך.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 74
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 74](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/74)

עמ' 306, שורה 9: וכל אשר יגע בחלל חרב פרט לאשה שהמת בתוך מערה וכו'. עיין מ"ש להלן (עמ' 58-57), לס"ז, עמ' 311, שורה 20, ושם, כנראה, עיקר מקומו, עיין בהערות הרח"ש הורוביץ.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 75
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 75](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/75)

עמ' 307, שורה 2: כמה הוא דמו של אדם, שעורו **בבינונית**¹⁴² רביעית וכו'. ומנין לרבות דם תבוסה משני מתים, ת"ל **נפשות**. ומנין אתה מרבה דם קטן כולו, ת"ל **נפשות**. יכול שאני מרבה שחלה והלך לו, אמ' לא אמרתי אלא **אשר ימות**. במשנתנו (אהלות פ"ב מ"ב): רביעית דם ורביעית דם תבוסה במת אחד. ר' עקיבה אומר משני מתים. דם קטן שיצא כולו. ר' עקיבה אומר כל שהוא וחכמים אומרים רביעית. והברייתא שלנו היא כר' עקיבא במשנתנו. ועיין בתוספתא אהלות פ"ג ה"ב.

footnotes:
¹⁴² עיין מ"ש לעיל, עמ' 33. ופירושו של מהרי"ן אפשטין במקומו דחוק.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 76
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 76](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/76)

שם, שורה 5: איזה הוא דם תפוסה.¹⁴³ ר' ישמעאל או' רביעית מן המת ורביעית מן החי שבללן זה בזה, ניטל מזה ומזה רביעית. ר' לעזר בן יהודה [או'] זה וזה כמים. [ר'] עקיבה או' שמינית מן המת ושמינית מן החי שבללן [זה] בזה, ניטל מזה ומזה רביעית, זה הוא דם תפוסה. ר' לעזר בן יהודה איש ברתותה או' הרי זה כדם בהמה וכדם החיים. איזה הוא דם תפוסה, צלוב [שד]מו שותת ונימצא תחתיו רביעית דם מצטרף, והמת שדמו מנטף [ונמ]צא תחתי[ו] רביעית דם אינו מיצטרף. ר' יהודה או' חילוף דברים אלא [השותת] אינו מצטרף והמנטף מיצטרף.

footnotes:
¹⁴³ אני מעתיק ע"פ קטעי הגניזה (לעיל הערה 132), ב' ע"ב, שורה 7, תרביץ, עמ' 63.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 77
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 77](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/77)

במשנתנו (אהלות פ"ג מ"ה): איזהו דם תבוסה. המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו דברי ר' עקיבה. ר' ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו. ניטל מזה ומזה רביעית. ר' אלעזר בר' יהודה אומר זה וזה כמים. איזה דם תבוסה, צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם, טמא, אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם, טהור. ר' יהודה אומר לא כי אלא השותת טהור והמנטף טמא. לפנינו אחת מן הדוגמאות המעטות מאד שהברייתא בס"ז מתאימה פחות או יותר למשנתנו. אבל כאן נוספה תשובת ר' לעזר בן יהודה איש ברתותה לר' עקיבה ששמינית מן המת ושמינית מן החי הן כדם בהמה וכדם החיים. וספק הוא אם ר' אלעזר בן יהודה שהשיב לר' ישמעאל הוא הוא ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותה שהשיב לר' עקיבא, והשיב לר' ישמעאל בלשון אחת ולר' עקיבא בלשון אחרת, והרישא שבס"ז היא ממקור אחר (שממנו שאבה גם משנת רבי), ושם לא הזכירו "איש ברתותה",¹⁴⁴ והסיפא ממקור אחר, ושם הזכירו "איש ברתותה". ואפשר שלפנינו שני תנאים. ודעת ר' אלעזר בן יהודה עצמו בדם תבוסה מפורשת בתוספתא אהלות פ"ד ה"י, ומכאן שהבבא "איזה דם תבוסה צלוב שדמו שותת" וכו' אינה מדברי ר' אלעזר בר יהודה, אלא סתם המשנה וסתם הברייתא, כמו שפירש באליהו רבה למשנתנו במקומו.¹⁴⁵ ולפי מסורת הבבלי בנדה ע"א ב' היא דעת ר' שמעון (שהרבה סתמות בס"ז כמותו), אבל בתוספתא אהלות פ"ד הי"א (וכן מעתיק משם גם בר"ש פ"ג מ"ה) דעת ר' שמעון היא להפך. ובתוספתא שם אין לנו אלא נוסח הדפוס גרידא (בכי"ו חסר דף).

footnotes:
¹⁴⁴ עיין במלא"ש למשנתנו שם (פ"ג מ"ה) ששער מדעתו שר' אלעזר בן יהודה שנזכר במשנתנו, הוא ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותה.
¹⁴⁵ ובאמת בכמה כת"י הבבא של איזה דם תבוסה צלוב וכו' היא משנה חדשה, עיין בהוצ' ר"א גולדברג, עמ' 28, שורה 5, ובהערות שם, עמ' 29, שמסתייע מכאן לפירוש הגר"א. ואף מן הלשון שבס"ז משמע כן, ובפרט אם נניח שר' אלעזר בן יהודה, ור' אלעזר בן יהודה איש ברתותה שני תנאים הם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 78
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 78](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/78)

עמ' 309, שורה 9: את מה אני מרבה¹⁴⁶ השיזרה [וה]גולגולת **וחצי לוג דם וחצי קב עצמות** ואבר מן המת ואבר מן החי שיש ע[ליה]ם בשר כראוי ורובע עצמות מרוב הבנין ומרוב המיניין ומרוב **גודלי גויה**, רובע מרוב הביניין ורוב[ע] מרוב המיניין ורובע מרוב **גודלי גוייה**¹⁴⁷ הרי [א]לו מטמאין במגע ובמשא ובאהל.

footnotes:
¹⁴⁶ ע"פ הקטעים הנ"ל (לעיל הערה 132), ג' ע"ב, שורה 7, תרביץ, עמ' 67.
¹⁴⁷ כלומר יש כאן פירוש שאין צורך ברובע מכולן יחד, כפירושו של מהרי"ן אפשטין במקומו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 79
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 79](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/79)

ובמשנתנו (אהלות רפ"ב): אלו מטמאין באהל, המת וכזית מן המת וכזית נצל ומלוא תרווד רקב השדרה והגלגולת אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי, רובע עצמות מרוב הבנין, או מרוב המנין, ורוב בנינו ורוב מכרכו של מת אע"פ שאין בה רובע טמאין. ובס"ז נקטו כמקצתן של זקנים הראשונים (תוספתא שם ספ"ד ונזיר רפ"ה ומקבילות) שמצריכין חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל. ואף הלשון "מרוב גודלי גויה" אינו מתאים למשנתנו (אלא לתוספתא שם פ"ג ה"ד), כמו שהעיר מהרי"ן אפשטין בהערותיו לס"ז מן הגניזה, הערה 8, והערה 10, עיי"ש דברים של טעם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 80
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 80](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/80)

עמ' 309, שורה 14: כמה הוא חסרונו¹⁴⁸ [ב]שיזרה, בית שמי או' שתי חליות, בית הלל או' אפילו חוליה אחת. ובגולגולת בית שמי או' מלוא מקדיה, בית הלל אומ' מלא מקדוח גדול שללישכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נרונית ומלוא נוקבו¹⁴⁹ של עול השרוני. במשנת אהלות פ"ב מ"ג: כמה הוא חסרון בשדרה, ב"ש אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים אפילו חוליא אחת. ובגלגולת ב"ש אומרים כמלוא מקדח. וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות. באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בגדול של לשכה. הרח"ש הורוביץ ומהרי"ן אפשטין שניהם השלימו בס"ז ע"פ משנתנו: בית הלל אומ' [כדי שינטל מן החי וימות. מלוא מקדח שאמרו] מלא מקדוח גדול וכו', וכחכמים במשנתנו בדעת בית שמאי. אבל גם בילקוט ד' שלוניקי וכ"י אוקספורד הגירסא היא כמו בקטעי הגניזה, ורחוק מאד בעיני לשער שכל הנוסחאות לקו בחסרון. ולא עוד אלא שהלשון "עול השרוני" מצוי דווקא בפי בית הלל במשנת כלאים (לעניין אחר) פ"ב מ"ו, ובמשנת כלים פי"ז מי"ב (שאביא להלן) לא נזכר "השרוני". ולא זו בלבד אלא שלפי מסורת המשנה נחלקו ר"מ וחכמים בשיטת ב"ש גרידא. אבל עיין מ"ש להלן סוף הערה 152.

footnotes:
¹⁴⁸ קטעי הגניזה, ג' ע"ב, שורה 14, תרביץ, עמ' 67 (עיין לעיל הערה 132).
¹⁴⁹ בילקוט כי"א: ניקבו, ובדפוס שלוניקי בטעות: עקבו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 81
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 81](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/81)

ולפיכך קרוב לוודאי שמסורת אחרת לפנינו בס"ז. והנה כבר ראו האמוראים הראשונים שאף ב"ש סוברים שהשיעור בחסרון הגולגולת הוא כדי שיכטל מן החי וימות",¹⁵⁰ אלא שבית שמאי כאילו נתנו מדה קצובה לשיעור ("מלא מקדח"), ובית הלל סתמו לגמרי את דבריהם. ועיין במשנת כלים פ"א סמ"ה. כדי להבין יותר את המחלוקת של ר' מאיר וחכמים במשנת אהלות הנ"ל עלינו לבדוק את הנוהג של זמנם בניתוח הגולגולת. תיאור מפורט של קידוח הגולגולת ע"י הרופאים כותן בן זמנם של ב"ש וב"ה המאסף הגדול Celsus Medicus בספרו de medicina ספר ח' רפ"ג ואילך. לפר עדרתן השתמשו הרופאים בכמה מיני מקדחים: האחד שהיונים קוראים לו χοινεικίς, מכשיר של ברזל בצורת גליל חלול וכו', ובאמצעיתו מחט וכו', ובו משתמשים כשהפצע קטן, אבל תכופות משתמשים במקדחים גדולים, דוגמת מקדח של נפחים.¹⁵¹ לפי ר' מאיר משערים ב"ש במקדח קטן של רופאים, והוא הוא המכשיר הקטלני,¹⁵² וכשיעור זה שוב אינו יכול לחיות, ולדעת החכמים בשיטת ב"ש המקדח הקטלני אינו אלא כמקדח גדול של לשכה (שהוא כסלע נירונית, עיין להלן). ובבבלי (בכורות ל"ז ב') אמר שמואל ששיעור ב"ה כסלע הוא, ותמהו: "א"כ עשית דברי ב"ש וב"ה אחת", שהרי מפורש במשנת כלים (פי"ז מי"ב): כמלוא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון וכסלע נירונית, וישכו כמלוא נקב של עול. ותירצו שמשהו ביניהן (לשיטת החכמים בדברי ב"ש), ועיי"ש ל"ח סע"א.

footnotes:
¹⁵⁰ בבלי עירובין ז' א', חולין מ"ב ב', נ"ב ב'. ולפי פשוטו "וכן לטריפה" עונה בין על שידרה ובין על גולגולת, עיין בתוספות חולין מ"ב ב', ד"ה ואמר, עירובין ז' א', ד"ה כגון, בכורות ל"ז ב', ד"ה כדי.
¹⁵¹ עיי"ש בספר שהזכרנו בפנים סי' ח', ולהלן שם פ"ד סי' י"ז.
¹⁵² ב"ש אינם מאמינים ביעילות הניתוח. ועיין תוספתא אהלות פ"ב ה"ו, בבלי חולין נ"ז סע"ב, כתובות ע"ז ב'. ולדעת ר' מאיר לעניין טומאה ב"ש מקילין, וב"ה מחמירין, אבל לדעת החכמים מחמירין ב"ש לעניין טומאה, וב"ה מקילין.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 82
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 82](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/82)

והרמ"ע מפאנו (בשו"ת שלו סי' ק') כתב: אלמא קים להו לרבנן שלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה וכו'. ולפ"ז שיטת ב"ה היא כשיטת החכמים במשנתנו, ממש כבס"ז. ולפיכך ברור שגירסתנו בס"ז נכונה, ולדעת התנא שבס"ז אף ב"ה נתנו שיעור לדבריהם,¹⁵³ והוא כחכמים במשנתנו אליבא דב"ש. וסובר התנא שלנו שבגולגלת ב"ש לקולא וב"ה לחומרא, אלא הואיל ויש כאן גם צד חמור לעניין טריפות לא מנו מחלוקת זו במשנת עדיות בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה, כסברת הירושלמי בפיאה פ"ו ה"ב, י"ט ע"ג (ומקבילה בכתובות), עיין בשו"ת הרמ"ע מפאנו הנ"ל, והבבלי בכורות כ"ח סע"א לשיטתו בחולין נ"ב ב'.¹⁵⁴

footnotes:
¹⁵³ ועיין בדברי ר' יהודה במשנת כלים פ"א סמ"ה, תוספתא חולין פ"ג ה"ב וה"י ותו"כ שמיני פ"ג, מ"ח ע"ג, ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 26-25.
¹⁵⁴ ואפשר מאד שהתנא שלנו באמת מנה מחלוקת זו בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 83
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 83](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/83)

עמ' 310, שורה 4: **תורת האהל**.¹⁵⁵ כל המאהילים. את מה אני מרבה הבתים והבורות [והש]וחים¹⁵⁶ והמערות הגהורים והשכנים השקיפים והסלעים וכותל שהטה¹⁵⁷ יכול שאני מרבה שהוטה מאליה תל' לו' **זאת**, שאמר **תורת** ריבה זרעים וירקות התלושים מן הקרקע שהן חוצצין בפני טומאה. יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברים תל' לו' **זאת**. שאמר **תורת** ריבה אדם¹⁵⁸ ואכלים טמאים שהן חוצצים בפני טומאה. יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין תל' לו' **זאת**. שאמר **תורת** ריבה ים נפה וכברה ונפש מסכת והפוחלץ והפלצור ומיתוחי מטה והמשפלות שהן חוצצים בפני טומאה. יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין, תל' לו' **זאת**. שאמר **תורת** ריבה עדר רחילים ועדר גמלים ומכונות חיה ועוף ששכן. את מה אני מרבה חיה הדולגת והעוף הפורח וטלת המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים? תל' לו' **זאת**. את מה אני מרבה כיפת המים וכיפת השלג והברד והגליד והכיפור? תל' לו' **כלי**.

footnotes:
¹⁵⁵ ואני מעתיק ע"פ קטע הגניזה ג' ע"ב, שורה 32, תרביץ הנ"ל (לעיל הערה 132), סוף עמ' 68.
¹⁵⁶ בילקוט בדפוסים חסרה מלה זו, ומהרי"ן אפשטין השלים: [הח]ווחין, ע"פ ש"א י"ג ו'. ברם הירך השניה של שי"ן בכ"י הגניזה (עיין בצילום שצרף מהרי"ן אפשטין בתרביץ שם) דומה לוי"ו, והיא היא שנשרדה בכ"י הגניזה, ונקראה ע"י המו"ל בטעות וי"ו, ויצא לו … . . ווחין. ובאמת בילקוט כ"י אוקספורד: והשיחין (= והשוחין). ואם הקריאה ……. ווחין נכונה, אף שווחין שוחין הן, עיין במלון לתרגומים של ר"י לוי, ערך שווח ד'. ולפנינו הקבוצה הרגילה במקורות חז"ל "בורות שיחין ומערות".
¹⁵⁷ בילקוט: שהוטה. יכול שאני מרבה וכו'. ובקטעי הגניזה מטושטש כאן, ולפי קריאת מהרי"ן אפשטין שם: שהטה: ... .. דיכ[ון? יכול שאני מר]ב[ה] וכו'. ונראה שצ"ל שם: שהטה (= שהוטה) [על ידי אדן (= אדם). יכול שאני וכו'.
¹⁵⁸ שתי האותיות "דם" אינן ברורות בכ"י, ואפשר שצריך לקרוא: אחר', כלומר גוים, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ה, ריש עמ' 1021. ואם אפילו הקריאה "אדם" נכונה, כוונתה לגוי שאינו מקבל טומאה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 84
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 84](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/84)

ההלכות שבברייתא זו כשכר במשנת אהלות פ"ח בסדר אחר ובלשון אחרת. ובאמצע הוכנסה כאן דעת ר' יהודה באהלות ספ"ג: ר' יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל. ומודה בשקיפים ובסלעים.¹⁵⁹ ואח"ז אמרו: ריבה אדם(?) ואכלים טמאים שהן חוצצים בפני הטומאה. יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין וכו'. והמפרשים התקשו בפירוש הברייתא והגיהו, עיין בהערות מהרי"ן אפשטין במקומו. ובילקוט חסירה הרישא, ובסיפא מחק הרח"ש הורוביץ את המלה "בזמן". ואין צורך בשום הגהה, והברייתא מרבה אדם¹⁶⁰ ואוכלים טמאים שמלאו את כל החלל ונתבטלו שהם חוצצים,¹⁶¹ עיין מ"ש ע"ז להלן בסוף דברינו. ואח"כ מוסיף: יכול שהן חוצצין בזמן שהן מביאין, כלומר בזמן שנעשו אהלין באויר,¹⁶² ואף גוי ואוכלין נעשין אהלין לטמא,¹⁶³ ומביאין טומאה תחתיהן, ת"ל זאת, כלומר אם נעשו אהלין וטהרה על גביהן אינם חוצצין, ודווקא בזמן שאין מביאין (במקום שאין טומאה תחתיה) הם חוצצים.¹⁶⁴ ושוב מביא בס"ז דוגמא אחרת לחוצצין, והיינו מרובי נקבים שאין מקבלין טומאה ואף אין בהן נקב כשיעור במקום אחד, כגון ים נפה וכברה¹⁶⁵ ופוחלץ של גמלים.¹⁶⁶ ואף נפש המסכת והפלצור ומיתוחי מטה והמשפלות חוצצים במקום שאין מקבלים טומאה. ובמקום שבטלן עם דפנות אהלים אין מביאין וכמשנתנו (אהלות פ"ח מ"ד): אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה **וחבלי¹⁶⁷** המטה והמשפלות¹⁶⁸ והסריגות שבחלונות. ועיין להלן שם פי"ג מ"א. ומוסיף בס"ז: יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין וכו',¹⁶⁹ ת"ל זאת, כלומר, בכגון דא אינם חוצצים אם הטומאה תחתיהן והטהרה על גביהן (או להפך), כמשנתנו באהלות רפ"ו. כללו של דבר, שיטת התנא שלנו היא, שמן הצד, או שלא כנגד הטומאה חוצצין עם דפנות האהל, אפילו אם הם כלים, ובלבד שאינם מקבלים טומאה¹⁷⁰ אבל במאהילים באויר (או שלא בטלן במפורש) אינם חוצצים אפילו אם אינם מקבלים טומאה.¹⁷¹ ואף שאין להתאים לגמרי את שיטת ס"ז לשיטת משנתנו, מ"מ פשוטו של ס"ז הוא כמו שפירשנו.

footnotes:
¹⁵⁹ וה"ה בבעלי חיים, כמפורש כאן ובמשנתנו, ועיין מלאכת שלמה אהלות ספ"ג.
¹⁶⁰ עיין לעיל הערה 158.
¹⁶¹ כלומר, מן הצד, או למעלה בשעה שאין הטומאה תחתיהם. ועיין בבלי חולין קכ"ה ב', תוספתא אהלות פ"ט ה"ד ובפי' הרא"ש שם פ"ח מ"ד.
¹⁶² והלשון "מביאין" אינו מציין כאן אלא "מאהיל".
¹⁶³ שהרי גם כלי גללים, כלי אבנים וכלי אדמה נעשים אהלים לטמא, אעפ"י שאינם מקבלים טומאה, עיין במשנת אהלות פ"ו מ"א, בס' משנה אחרונה שם ובסדרי טהרות שם, צ"ז ע"א, בתוספותיו ד"ה אדם.
¹⁶⁴ עיין באחרונים הנ"ל. ועיין בראשונים לב"ב כ' א', בס' השלמה שם פ"ב סי' ג', ומ"ש ר"צ הכהן באוצר המלך, בדין טומאת אהל סי' כ"ט ואילך.
¹⁶⁵ שאינם מקבלים טומאה, כר' שמעון בתוספתא כלים ב"מ פ"ה ה"ה, ועיין במשנה שם פט"ו מ"ג ופט"ז מ"ג. ועיין פיה"מ להר"מ במקומו, ובילקוט חסר "ים". ועיין להלן, עמ' 142.
¹⁶⁶ כלים פכ"ד מ"ט.
¹⁶⁷ עיין במס' אהלות הוצ' ר"א גולדברג, עמ' 64, ומלא"ש במקומו.
¹⁶⁸ וכולם בשבטלם לסיכוך האוהל, או למחיצה, עיין במפרשים במקומו ובסדרי טהרות, קל"ג ע"א, ולעיל, הערה 164.
¹⁶⁹ כלומר, כשהן כלים ומביאים את הטומאה על הטהרות שהן מאהילין עליהן באויר.
¹⁷⁰ עיין במשנת אהלות ספ"ה.
¹⁷¹ עיין לעיל, הערות 164-163.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 85
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 85](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/85)

סוף עמ' 310: במה מקיפים,¹⁷² בצמיד ופתיל בסיד ובגיבס[ס] ובטיט ובצואה בשעף ובשרף בשעוה ובזפת ובכסיטרון. במשנתנו (כלים פ"י מ"ב): במה מקיפים, בסיד ובגפסיס בזפת ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסיס ובכל דבר המתמרח. אין מקיפין לא בבעץ ולא בעופרת וכו'. והמדרש שלנו חולק על משנתנו, עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, סוף עמ' 26.

footnotes:
¹⁷² ע"פ גירסת הגניזה ד' ע"א שורה 26, תרביץ (לעיל הערה 132), סוף עמ' 70.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 86
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 86](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/86)

עמ' 311, שורה 2: העושה¹⁷³ (כלומר, מאור. ובילקוט: פתח) בינה לבין ביתה,¹⁷⁴ בינה ובין חברתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר, שיעורו בפותח טפח. הדלת ששיר בה חרש¹⁷⁵ בין ממעלן בין ממטן ובין מן הצדדין, או שפתחתו הרוח, או שהגיפו ולא מרקו שיעורו כל שהוא דברי בית שמי ובית הלל או' בפותיח טפח. החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר' טרפון. ר' עקיבה או' בפותיח טפח. גורדי שחפר¹⁷⁶ מלא קנה **וכן שחפר¹⁷⁷** מלא **אספטי**¹⁷⁸ שיעורו כל שהוא דברי בית שמי בית הלל אומר בפותיח טפח. אמרו בית הלל לבית שמי חור הדלת מה הוא. אמרו להן בית שמי בפותח טפח. אמרו מה שנה? שזה עשוי לצורך וזה עשור לצורך.¹⁷⁹

footnotes:
¹⁷³ ע"פ גירסת קטעי הגניזה ד' ע"א, שורה 29, תרביץ הנ"ל (לעיל, הערה 132), עמ' 71, ומתוקן ע"פ גירסת הילקוט.
¹⁷⁴ וכ"ה גם בילקוט ד' שלוניקי, אבל בכ"י אוקספורד: בתה, והיא היא.
¹⁷⁵ וכן בילקוט כ"י אוקספורד: ששייר בה חרש. אבל בילקוט דפוס: שירבה חרש (אשגרה ממשנת שביעית פ"ה מ"ה).
¹⁷⁶ כלומר שקדח. וכן בפסיקתא רבתי פל"א, הוצ' רמא"ש, קמ"ג ע"א: היה חופר בתוך ביתו כווי (כלומר, חלון, וכנירסת הילקוט, עיין בהערה ט"ז שם) כמין צינור. והוא ממש כלשון שלפנינו. וכן בסורית (לפי פיין-סמית, ערך אזנא): אזגא מחפרא (perfosus) איתוהי, הכיפה היתה קדוחה.
¹⁷⁷ בר"ש אהלות פי"ג מ"ד חסרות המלים "וכן שחפר", ובילקוט ד' שלוניקי: וכן לכר, ובילקוט כ"י אוקספורד: ועכבר. ואין ספק שצ"ל: וכרכר, כלומר: גורדי שקדח מלא קנה וכרכר, מלא איספטי וכו'. והכוונה לקנה הדק שהוא מעין כרכר, עיין בספר הארג ותעשיית הארג לרא"ש הרשברג, עמ' קפ"ג, ומ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ג (שבת), עמ' 134 ואילך, ד"ה בכרכר, וד"ה בקנה. במשנת אהלות הנ"ל: העושה מקום קנה ולאספתי ולנר וכו'. וכרכר לא נזכר שם, ובאמת קנה כאן הוא כעין כרכר, ולפיכך אמרו מלא קנה וכרכר ומלא איספטי. ואף שהגירסא הנכונה היא כוכו (עיין תוספתא כפשוטה הנ"ל), לא הגהתי, משום שכתיב זה מצוי יותר במקורות, ושמא החליפו לפעמים גם בדיבור את הדלי"ת ברי"ש, בהשפעת החצי הראשון של המלה. ושנו כאן: גורדי שחפר מלא קנה וכרכר.
¹⁷⁸ כ"ה ("מלא אספטי") בילקוט כ"י הנ"ל, ובילקוט דפוס: או לאיספטי, ובקטע מן הגניזה: מלא [אי]סטפי. ובר"ש הנ"ל: מלא אספתי (עיין במשנתנו הנ"ל), והיא היא, כלומר חרב האורגים σπάθη.
¹⁷⁹ וכ"ה גם בילקוט, ופירושו שכל אחד ואחד לפי צורכו. ובר"ש הנ"ל: וזה אינו עשוי וכו'.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 87
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 87](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/87)

באהלות (פי"ג מ"ג ואילך): החור שבדלת שעורו מלא אגרוף דברי ר' עקיבא. ר' טרפון אומר בפותח טפח. שייך בה החרש מלמטן, או מלמעלן, הגיפה ולא מירקה, או שפתחתו הרוח, שעורו מלא אגרוף. העושה מקום לקנה ולאספטי ולכר שעורו כל שהוא כדברי ב"ש. בית הלל אומרים בפותח טפח. לזון את עיניו ולדבר עם חברו ולתשמיש בפותח טפח. במחלוקת ר"ע ור"ט המסורת במשנתנו הפוכה מאשר בס"ז. ואשר לרישא: להשמיע את הקול וכו' בפותח טפח היא כמשנתנו. והרח"ש הורוביץ ומהרי"ן אפשטין העירו שבבא זו היא שלא כר' יהודה בתוספתא שם פי"ד ה"ד. אבל באמת ר' יהודה לא הזכיר שם "להשמיע", אלא לשמוע, "לצות".¹⁸⁰ פועל זה משמש בעיקר במתכוין לשמוע וחברו לא ידע שהוא שומע.¹⁸¹ וכן בב"ר פרש' פ', ה', עמ' 955: ולא מן האוזן, והרי היא **ציתנית. ושרה שומעת פתח האוהל** (בראשית י"ח, י'). ועיין גם בדב"ר, כי תצא פי"א, י"א, ובהוצ' ליברמן, עמ' 106, ולעיל שם ואבות דר"ן כר"ב פמ"ה, עמ' 126. ולהלן שם באבות דר"ן הנ"ל אמרו שאף באנשים נתנו מדה זו שלא יהיו צוותנים: צוותנים מניין? שנאמר **והם לא ידעו כי שומע יוסף** (שם מ"ב, כ"ג), כלומר, יוסף היה צוותן ששמע בשעה שידע שאחיו לא ידעו שהוא שומע.

footnotes:
¹⁸⁰ כגירסת ד"ר, או: לצוות, כגי' כי"ו, שינוי רגיל בכ"מ במלה זו.
¹⁸¹ ὠτακουστέιν, to eavesdrop.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 88
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 88](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/88)

העושה חלון כדי לצות שיעורו בכל שהוא, משום שהוא מדביק את האוזן לחור הכותל, שחבירו לא ירגיש שהוא שומע, אבל כאן ובמשנתנו מדברים במתכוין להשמיע את הקול שבתה וחברתה ישמעו היטב, וכסיגנון המשנה "לדבר עם חבירו".¹⁸²

footnotes:
¹⁸² אבל מה שנתלה מהרי"ן אפשטין בבאור הגר"א באליהו רבה למשנתנו אינו עניין לכאן, ובוודאי שמשנתנו שלא כר' יהודה, שהרי משנתנו מזכירה גם "לזון את עיניו" וע"ז חולק ר' יהודה בפירוש, אבל בס"ז לא נזכר "לזון את עיניו", והכל בתשמיש גלוי עסיקינן "להשמיע את הקול ולהדליק את הנר", והכל גם כשיטת ר' יהודה שהס"ז סותם תכופות כמותו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 89
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 89](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/89)

ואשר לדלת ששייך בה החרש מלמטן, או מלמעלן וכו'¹⁸³ סוברים ב"ש הואיל ויש כאן פתח לאורך כל הדלת, או לרחבה, הרי "כל הפתוח טמא" (ולאו דווקא לצורך), דומיא דצמיד פתיל.¹⁸⁴ ושיטת ב"ה (בפותח טפח) היא שלא כמשנתנו ששנתה "מלא אגרוף". ואשר לגורדי שחפר מלא קנה וכרכר (עיין הערה 177) ואיספתי ששיעורן בכל שהוא לדברי ב"ש, הרי "כל שהוא" פירושו כאן הכל "כמו שהוא", כל מה שראוי לתחוב בו את קצה הקנה, הכרכר והאיספתי, וכדברי ר' יהודה בתוספתא אהלות פי"ד ה"ד: בית שמאי אומרים במילואו, וכמו שפירש לנכון בסדרי טהרות שם קע"ב ע"א.

footnotes:
¹⁸³ שהתקשו בה המפרשים למה סוברים ב"ש ששיעורו בכל שהוא.
¹⁸⁴ עיין בס"ז, סוף עמ' 310 ואילך (ו"לצורך" היא שלא כשיטת ב"ש). ועיין בס"ז, עמ' 311, שו' 16, והבאנו אותו להלן בסמוך. פירוש בעל סדרי טהרות, קע"ב ע"א, בתוספותיו ד"ה הדלת, דחוק.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 90
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 90](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/90)

עמ' 311, שורה 11: תנור שניקב¹⁸⁵ מעיניו, שיעורו מלא חוץ (= הוץ) תמרה¹⁸⁶ כפול דברי בית שמי, בית הלל או' מלא כרש דולק. ניקב מצידו, שיעורו מלא כוש דולק ניכנס מן הצד ומן האמצע אינו ניכנס. ר' שמעון או' מן האמצע ניכנס ומן הצד איכר נכנס. מגופת **חבית**¹⁸⁷ שניקבה שיעורה מלא מצה **שלקנה** מן הצד ניכנס ומן האמצע אינו ניכנס. ר' שמעון או' מן האמצע ניכנס ומן הצד אינו נכנס. מגופת חבית¹⁸⁸ שניקבה שיעורה מלא מצה **שלשיפון** מן הצד ניכנס ומן האמצע אינו ניכנס. ר' שמעון או' מן האמצע ניכנס ומן הצד איכר כיכנס, כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי טפחין¹⁸⁹ הרי אלו כל שהן. א' רבן שמעון בן גמליאל הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח לרבות את **הסדוק**¹⁹⁰.

footnotes:
¹⁸⁵ אני מעתיק ע"פ הקטעים מן הגניזה, ד' ע"ב, שורה 10, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 72.
¹⁸⁶ כ"ה בילקוט דפוס וכ"י. ובגניזה בטעות: תמרח.
¹⁸⁷ כל בבא זו חסרה בילקוט, וכנראה שנשמטה ע"י הדומות שבסיפא, או שהסופרים השמיטוה בכוונה, מפני שהיא נראית כפילות מיותרת. ובגוף כתה"י של הגניזה היה כתוב "כד", והוגה "חבית". ושמא צ"ל: ח[צ]בים, כלשון משנתנו, עיין מ"ש הר"ח אלבק בהשלמות ותוספות לסדר טהרות, עמ' 518. ועיין להלן.
¹⁸⁸ עיין מ"ש לעיל הערה 187, וכאן מדברים בחבית ולעיל בחצב.
¹⁸⁹ בילקוט: וכסויי טפיחין.
¹⁹⁰ כ"ה בילקוט כ"י אוקספורד ובר"ש כלים פ"ט סמ"ז. ובילקוט בדפוס ובקטעים מן הגניזה בטעות: הסרוק. וכן ראיתי בחי' הראב"ד לב"ק ק"ה א' (ומביאו גם בחי' הרשב"א שם), הוצ' ר"ש אטלס, סוף עמ' רפ"ד, שכתב: והלא בסדק כל שהוא מקבלת טומאה, ואינה מצלת באהל המת, ואע"פ שפיה מוקף צמיד פתיל. לא מצאתי מקור אחר לדברי רבינו אלא בדברי רשב"ג בספרי זוטא כאן (והרי רבינו הכיר יפה ספר זה והביאו בפירושו לתו"כ). ומכאן שגרס "סדוק" כגירסת הר"ש וילקוט כת"י. ועיין בפיה"מ להר"מ כלים פ"ט מ"ז ובחבורו פכ"ב מה' טומאת מת ה"ד, אבל לא מצאתי לו חבר בפירושו. ופשוטה של משנתנו היא בוודאי כשאר כל המפרשים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 91
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 91](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/91)

במשנתנו כלים פ"ט מ"ח: תנור שניקב מערכו, שעורו מלא כוש נכנס ויוצא דולק. ר' יהודה אומר שלא דולק. כיקב מצדו, שעורו כמלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק. ר' יהודה אומר דולק. ר' שמעון אומר מן האמצע נכנס, מן הצד איכו נכנס. וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה, שיעורה מלא מיצה שנייה של שיפון, מן האמצע ניכנס, מן הצד אינו נכנס. וכן היה אומר **בחצבים** גדולים שנקבר, שעורם מלא מיצה שנייה של קנה, מן האמצע נכנס, מן הצד אינו נכנס. במה דברים אמורים בזמן שנעשו ליין, אבל אם נעשו לשאר משקין אפילו כל שהוא טמאים. וכל ההלכות שלנו מדברות בניקבה הסתימה, כפירוש הר"ש, וכפי שיוצא מסוף משנתנו. ובברייתא שלנו רק דברי ר' שמעון כמסרו כעין מה ששנתה משנתנו, והרי המסדר של ס"ז השתמש הרבה בדברי ר' שמעון ובנו ר' אלעזר.¹⁹¹ שאר הדברים אינם מתאימים למשנתנו, ולא עוד אלא שבס"ז אמרו שכיסוי **כדי יין** וכדי שמן וכסוי טפיחין¹⁹² הרי אלו כל שהן, ופירושו שכל אילו אם ניקבה הסתימה שלהן אפילו כל שהוא אינם מצילים,¹⁹³ ובמשנתנו לא אמרו כן אלא בשאר משקין ולא ביין.¹⁹⁴ ודברי רבן שמעון בן גמליאל שבס"ז לא נזכרו במקום אחר.¹⁹⁵

footnotes:
¹⁹¹ כפי שהוכיח לנכון מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, סוף עמ' 744 ואילך.
¹⁹² לעיל דברו בחביות של גרוגרות, קציעות, תבואה וכדומה (עיין מ"ש ר"י ברנד בספרו כלי חרס בספרות התלמוד, עמ' ר"ד, הערות 117-115), אבל כאן מדברים בכלים המחזיקים משקין.
¹⁹³ כל הציונים של מהרי"ן אפשטין לקטעים מן הגניזה לבבא זו אינם שייכים לעניין כלל. וכן מ"ש במבואות לספרות התנאים, עמ' 468 סי' 2, היא, כנראה, פליטת הקולמוס, משום שכאן אין מדברים כלל על טהרת הכיסוי, או טומאתו, אלא על נקיבתו, אם הוא מציל בצמיד פתיל. ואין הבדל לעניין זה אם ניקבה הסתימה, או שניקב הכיסוי עצמו.
¹⁹⁴ הבאור הנכון במשנתנו הוא באליהו רבא לרבינו הגדול.
¹⁹⁵ ועיין מ"ש לעיל, הערה 190. אבל אינו עניין לתנור של סדקין שדנו בו הרבה בתוספתא כלים ב"ק פ"ד ה"ט-הי"א (ועיי"ש הט"ו בדברי רשב"ג), ושם עוסקים בתנור שנעשה מתחילתו מסדקין, עיי"ש, ואינו כלי.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 92
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 92](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/92)

שם שורה 19: **אשר יגע** לרבות הגולל, **אשר יגע** לרבות הדופק, **אשר יגע** לרבות דופק אחר דופק. **בחלל חרב**. בחלל שדרכו ליהרג בחרב, פרט לאשה שהמת בתוך מערה.¹⁹⁶ ומנין אף חכמה שהושיטה ידה לתוך מעיה שלאשה תהא טמאה, תל' לו' **הנוגע**. יכול כל ימים שחכמה טמאה אף האשה תהא טמאה א' **אשר יגע** פרט לזה.¹⁹⁷

footnotes:
¹⁹⁶ כ"ה בילקוט ובקטע מן הגניזה.
¹⁹⁷ וכ"ה בקטע מן הגניזה ובילקוט. אבל לעיל, עמ' 306, שורה 11 (וכ"ה שם גם בקטע מן הגניזה, ב' ע"א, שורה 21): אשר יתחטא פרט לזה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 93
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 93](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/93)

במשנתנו (חולין פ"ד מ"ג): האשה שמת ולדה בתוך מערה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד.¹⁹⁸ ובבבלי (שם ע"ב א') הביאו את הברייתא בספרי כאן (ריש פיס' קכ"ז, עמ' 164): **דתניא וכל אשר יגע על פני השדה** (במדבר י"ט, ט"ז) להוציא עובר במעי אשה דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר לרבות גולל ודופק וכו'. ור' עקיבא, עובר במעי אשה טמא מדאורייתא וכו' אמר קרא **הנוגע במת בנפש**. איזהו מת שבנפשו של אדם, הוי אומר זה עובר שבמער אשה. וספרי זוטא הוא מדרש בשיטת ר' עקיבא, וכאן הרי מפורש ברישא: אשר יגע לרבות הגולל, כדברי ר' עקיבא, וממילא גם הבבא בחלל חרב וכו', היא כר' עקיבא,¹⁹⁹ וטומאה בלועה מטמאה. מעכשיו אין להבין כלל את הדרשה שבס"ז, שהרי האשה המעוברת שאינה טמאה, הוא משום מגע בית הסתרים גרידא,²⁰⁰ ואין שום חסרון בטומאת העובר, ומה עניינו לחלל שדרכו ליהרג בחרב? ואם נפרש שעובר אין דרכו ליהרג בחרב ונתמעט מן הכתוב, הרי אף החכמה שנגעה בו צריכה להיות טהורה לר' עקיבא.

footnotes:
¹⁹⁸ ועיין בפסיקתא דר"כ פסיקתא ד' (ריש פרה), הוצ' ר"ד מנדלבוים, עמ' 54, ובמקבילות שבמדרשים. ובתוספתא יבמות ספ"ה: כהנת שמת עוברה בתוך מעיה הרי זו אוכלת בתרומה. ועיין במשנה שם פ"ז מ"ה.
¹⁹⁹ והפירוש שהביא הורוביץ בשם ז"ר צ"ע.
²⁰⁰ עיין בתוספות חולין ע"ב א', ד"ה והרי, מה שהקשו על פירוש רש"י, ועיין בראשונים שהבאנו להלן, הערה 201.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 94
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 94](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/94)

ונראה שכל הברייתא היא כר' אליעזר, וכמו שמוכח מן הרישא: לרבות דופק אחר דופק, שהיא בשיטתו גרידא (להלן בס"ז עמ' 313, שורה 18), ואף הוא סובר שעובר טמא, אלא שהכתוב מיעט בפירוש שאינו מטמא לאמו, משום שהנגיעה צריכה להיות כנגיעה במת שדרכו ליהרג בחרב, פרט לאשה שהמת בתוך מיערה שאיכר אלא כירך אמו,²⁰¹ והאשה טהורה, אבל החכמה שנגעה בעובר טמאה מן התורה. והוסיפו: יכול כל ימים שחכמה טמאה אף האשה תהא טמאה וכו', כלומר שאף האשה המעוברת שנגעה בה החכמה אח"כ, אף היא תהא טמאה טומאת שבעה, משום שלא יהא הטפל חמור מן העיקר,²⁰² אמר **אשר יגע**, פרט לזה.

footnotes:
²⁰¹ עיין בחי' הרמב"ן שם, ובמאירי שם עמ' קל"ז.
²⁰² עיין בהערות הרח"ש הורוביץ במקומו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 95
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 95](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/95)

עמ' 312, שורה 3: משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע. ר' אליעזר אומר הגולל מטמא משום משא וכו' (משא ומתן ארוך. ובעמ' 313, שורה 9:) אמר לו ר' יהושע וכו' ואני שמעתי בפירוש, בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא. ובמשנתנו (אהלות פ"ב מ"ד): הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואינן מטמאין במשא. ר' אליעזר אומר מטמאין במשא. ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קברות מטמאין במשא ואם לאו אינן מטמאין במשא. והברייתא מתאימה למשנתנו בשינויים קלים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 96
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 96](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/96)

עמ' 313, שו' 14: ר' ליעזר או' בית הפרס²⁰³ עושה בית הפרס ר' יהושע אומ' אינו עושה. א' ר' שמעון אחי עזריה למה אתם דנים, ואני שמעתי שהוא עושה. א' לו ר' יהושע, שמעון אחי, איני יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש.²⁰⁴ ביזמן שחרש את כל המענה כאחת הרי זה עושה, חרש חצר²⁰⁵ מענה, חזר וחרש מינה ולחוץ אינו עושה. כיצד בית הפרס שהוא עושה בית הפרס. שדה **שאבד קבר בתוכה** חרשה צפון דרום, חרש מזרח²⁰⁶ ומערב זהו בית הפרס שעושה בית הפרס. כיצד בית הפרס שאינו עושה בית הפרס, שדה **שאבד בה קבר**, חרשה בשחר חזר וחרש בין הערביים אינו עושה בית הפרס. ופירש מהרי"ן אפשטין בהערותיו לס"ז שהשאלה "כיצד בית הפרס שהוא עושה בית הפרס" לר' אליעזר היא, והוא מסתמך על גירסת שטמ"ק בתמורה י"ב סע"ב, אות ט"ו, שמחק את המלה "ורבנן" בגמרא שם, והוא מכניס את דברי המדרש שלנו לדברי ריש לקיש בתלמוד שם, ו"שתי מענות" הן "צפון ודרום" ו"מזרח ומערב". ודבריו דחוקים מאד, ואפילו אם נקבל את הגהת בעל שטמ"ק בתלמוד, קשה לפרש ששתי מענות הן גם צפון ודרום ומזרח ומערב.

footnotes:
²⁰³ ע"פ קטעי הגניזה ה' ע"א, שורה 27, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 75. ובילקוט נשמטו כאן כמה שורות. ואני משלים ע"פ הילקוט את המטושטש והחסר בקטעי הגניזה.
²⁰⁴ עד כאן חסר בילקוט.
²⁰⁵ כ"ה בילקוט דפוס וכ"י, ובקטעי הגניזה: צ. י מענ[ה].
²⁰⁶ כ"ה בגוף כ"י הגניזה. ובין השורות נוסף: חזר (כלומר, קרי: חזר חרש). ובילקוט: וחזר וחרשה. והעיקר כגוף כ"י הגניזה, וכן היה לפני רש"י, עיין להלן, הערה 208. ופירושו: שחרש מזרח ומערב. ובמשנתנו (אהלות פי"ז מ"ב): וכן הצדדין, עיין מ"ש להלן או בפנים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 97
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 97](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/97)

ברם הגירסא בתלמוד שלפנינו היא גם בכי"מ וברש"י במקומו (שמפרש שלר' אליעזר כל **ארבע** השדות וכו') ובר"ש אהלות פי"ז מ"ב. ונעלם ממנו לפ"ש דברי רש"י במקומו (ר"ג רע"א) שכתב: שלש שדות ושתי מענות. אותה שדה שהיה בה הקבר²⁰⁷ ושדה לכאן ושדה לכאן, אם דרך בני הבקעה לחרוש שדותיהן מזרח ומערב עושה בית הפרס, אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב, ואם צפון ודרום חורשין עושה בית הפרס אותה של צפון ואותה של דרום וכו', אבל לא לארבע רוחות, שאין דרך לחרוש שתי וערב וכו'. והוא ממש לשון ס"ז כאן שמדברים בשדה שאבד בה קבר, וכגירסת גוף כתה"י של הגניזה.²⁰⁸ ולפ"ז מוכח שדוגמא זו אף היא מדברי ר' יהושע היא. אבל אם חרש חלקה בשחרית וחלקה בין הערביים אינו עושה בית הפרס.²⁰⁹

footnotes:
²⁰⁷ כלומר, שהיה בה קבר ואבד, וכמו שמפורש להלן ברש"י: אבל אותה שדה שהקבר בה טמאה כולה, דלא ידעינן באיזה מקום ממנה היה הקבר. ועיין בשטמ"ק שם, אות כ"ב, ובר"ש אהלות פי"ז מ"ב.
²⁰⁸ עיין לעיל, הערה 206. ובסדרי טהרות אהלות, רכ"ד ע"א, בתוספותיו ד"ה אין, כתב: והגם שברור בעיני שיסוד פירושו הקדוש של רש"י ז"ל גם כן מיסוד ברייתא דספרי זוטא דמייתינן לה בסוגיין, ולהכי מפרש לה גם בבית הפרס שאבד קבר בתוכה, מיהו על עיקר עומק פירושו ז"ל לקוצר השגתינו לא זכינו לעמוד וכו'. ברם בספרי זוטא שהוא מביא שם רכ"ד ע"ב, מנוסח ע"פ הילקוט, ולפי פשוטו הוא ההפך מדברי רש"י.
²⁰⁹ ושמא הטעם הוא שאנו מקילין בבית הפרס ומניחין שניער את המחרישה אחרי גמר החרישה, עיין במשנת אהלות פי"ז מ"ב.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 98
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 98](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/98)

ובמשנתנו (אהלות פי"ז מ"ב): ר' אליעזר אומר בית פרס עושה בית פרס. ר' יהושע אומר פעמים עושה פעמים אינו עושה. כיצד חרש חצי מענה וחזר וחרש חציה, **וכן הצדדין** (כלומר, שחרש ממנה למזרח ולמערב, או לצפון ולדרום) הרי זה עושה בית הפרס. חרש מלא מענה וחזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה בית הפרס. והוא בניגוד לס"ז שמסר בשם ר' יהושע שאם חרש חצי מענה וחזר וחרש מינה ולחוץ אינו עושה.²¹⁰ יתר על כן הסיפא בס"ז שמפורש בה שאף שדה שאבד בה קבר עושה בית הפרס היא בניגוד למשנתנו (שם מ"ג) ששונה ששדה שאבד בה קבר אינו עושה בית הפרס, וכפירוש הר"מ במקומו ובחיבורו בפ"י מה' טומאת מת ה"ד.²¹¹

footnotes:
²¹⁰ בילקוט כ"י אוקספורד הגירסא היא: חרש חצי מענה וחזר וחרש חצי מענה (ונוקדו המלים חצי מענה, לסימן מחיקה) ממנה ולחוץ אינו עושה. ושמא אין צורך למחק אלא את המלה "חצי", ולפ"ז הגירסא היא: וחזר וחרש מענה ממנה ולחוץ וכו'. ובקטעים מן הגניזה צ"ל: מענה (במקום "מינה") ולחוץ וכו'. ועיין בסדרי טהרות, רכ"ד ע"א, שהעתיק בשם ספרי זוטא: חרש חצי מענה וחזר וחרש מענה ולחוץ. ובתוספותיו שם, ד"ה חרש, כתב: כך היא הגירסא בספרי הילקוט דפוס פראנקפורט דאדר שהם ספרי הילקוט שיצאו פעם שני בדפוס. אכן בספרי הילקוט שנדפסו אח"כ בדפוסים אחרים, הגירסא וחזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה, וכפי הנראה שהוגה כן מאיזה חכם וכו'. ברם הגירסא של הדפוסים האחרים היא גירסת ד' שלוניקי וד' וויניציאה, ואדרבה הגירסא שבדפוס פראנקפורט דאדר היא הגהה של חכם שאין לה יסוד בנוסח הדפוסים של הילקוט. אלא שנוסחא זו היא קרובה לנוסח הגניזה אם נגיה שם "מענה" במקום "מינה", כמו שכתבנו.
²¹¹ אבל עיין בפירוש הר"ש שם ומ"ש לעיל במ"ב, וממנו בתפארת ישראל במ"ג, סוף אות י"ט, וברש"י תמורה י"ג א' הנ"ל, ומה שהאריך בסדרי טהרות הנ"ל. וצ"ע.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 99
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 99](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/99)

שם, שורה 22: עפר פרט לסיד. מעפר פרט לחרסית. **שריפת**.²¹² ולא בזמן שנשבר הקלל, ולא בזמן שפרחתו הרוח, ולא בזמן שהגיפו ולא מרקו.²¹³ ההלכות מתאימות למשנה ותוספתא,²¹⁴ אבל ההלכה האחרונה לא נזכרה במקום אחר. ומהרי"ן אפשטין כתב (בהערותיו): "שלא סתם יפה את המגופה, ונפל לתוכו אבק, עיין תוספ' שם ח' נשתנו מחמת אבק וכו' ופרה פ"ט מ"ז (ז"ר)." ולא דק בתרתי שצרף **אבק עפר** עם אפר מקלה, ושייחס את הפירוש (להגיפו וכו' ונפל לתוכו אבק) לבעל זית רענן. בברייתא כאן באפר חטאת גרידא עסיקינן, ובנשבר הקלל ונתפזר האפר, או שהפריחתו הרוח על הארץ, הרי בוודאי נתערב בו אבק, אלא שלא הזכירו כאן שינוי מראה. ואם הפריח הרוח את האפר על המים הרי מנגבו וכשר לקדש בו, כמפורש בתוספתא שם פ"ו ח"ב. ואשר להגיפו ולא מרקו, הרי נפילה ממש של אבק מאן דכר שמיה, והפסול הוא משום חוסר שמירה.²¹⁵ ולא עוד אלא שכנראה נהגו להחזיק את האפר בכלי מוקף צמיד פתיל.¹ וכן בת"י (במדבר י"ט, ט'): ויכנוש גבר כהין² דכי ית קטמא דתורתא בקלל דפחר **מקף מגופת שייע** (השוה לשון ת"א שם י"ט, ט"ו). ועל כל פנים ברור שהיו מניחים את האפר במקום שמור וסגור במפתח, או קוברים בארץ, או תולים בקורה ומורידים אותו בסולם, כפי שמוכח מן התוספתא פרה רפ"ו. ובסוף ה"א שם: זקפה בארץ וכו' אם יש שם **שומרים כשר**, אין שם שומרים פסול.²¹⁶ ועל פיה פירשו הר"ש והרא"ש גם את המשנה שם פ"ו סמ"א.

footnotes:
²¹² כ"ה בילקוט כ"י אוקספורד. ובילקוט ד' שלוניקי: לחרסים שריפה. ובקטעים מן הגניזה, ה' ע"ב, שורה 8: פרט לחרסית והמלה "שריפת" חסרה שם.
²¹³ כגירסא שבגניזה הנ"ל. ובילקוט: ולא מירחו. ועיין מ"ש להלן בפנים.
²¹⁴ עיין בהערות הרח"ש הורוביץ ומהרי"ן אפשטין לס"ז.
²¹⁵ ואנו למדים מ"שריפת" שאפר הפרה יהא כהווייתו בלי שום חשש של תערובת וטומאה. ומה שאמרו בתוספתא פרה פ"ט ה"ח: נשתנו מחמת אבק, או שנפל לתוכן סיד וגפסיס פסול, ועל פיה פירש מהרי"ן אפשטין שאף בהגיפו ולא מירקו עסיקינן שנפל לתוכו אבק (ושינה את מראיו). הרי כבר אמרנו לעיל בפנים שאבק מאן דכר שמיה כאן, ובוודאי שאין להעלות על הדעת שבס"ז ינסחו את ההלכה של נפילת אבק באפר ושינו את מראיו בצורה של "הגיפו ולא מרקו". והתוספתא הנ"ל אינו עניין למשנת פרה פ"ט מ"ז, ושם בנתערב אפר מקלה עסיקינן שפוסל בכל שהוא. ועיין ר"מ פ"ט מה' פרה הי"ד. ושמא כיוון ז"ל לרמוז שס"ז חולק על התוספתא ומשווה אבק לאפר מקלה שבמשנת פרה.
¹ לשמירה בעלמא, שהרי אינו ניצול בצמיד פתיל, כמפורש במשנתנו (פרה פי"א מ"ג) וספרי פיס' קכ"ד, עמ' 158. ואפשר שהמהדרין היו נותנין את האפר בקלל של אבן, שהרי לפי פשוטה של התוספתא (אהלות פי"א סה"ט) אפר חטאת שנתון בקלל של אבן ניצול גם באהל המת, ועיין ר"ש אהלות פ"י סמ"ג ומ"ש בכ"מ פי"ד מה' פרה ה"ב (בשם מהר"י קורקוס). אבל נראה שדברי הר"מ מיוסדים על הבבלי בחגיגה (כ"ה א'), ושם מוכח שאין הבדל בין כלי חרס מוקף צמיד ובין כלי אבן. ועיין מ"ש לעיל הערה 138.
² כהן, לאו דווקא, כמפורש בכ"מ, עיין בהערות הרח"ש הורוביץ לספרי פי' קכ"ד, עמ' 157, שורה 13. ועיין מ"ש בס' מתיבות הוצ' רב"מ לוין, עמ' 116. וכן דרכו של בעל ת"י להצריך כהן בכמה מקרים.
²¹⁶ על החילוק בשמירת המים ושמירת האפר, עיין מ"ש בס' משנה אחרונה פרה ספ"ד ורפ"א.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 100
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 100](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/100)

שם, שורה 25: **מים חיים אל כלי**. שהן חיים, פרט למלוחים ולמלוחים ולמתוקים.²¹⁷ **מים חיים** פרט למימי תערובת **קלרהא²¹⁸** ולמימי משאות²¹⁹ ולמבוע הפוסק. **מים חיים** פרט לנטף²²⁰ ולמבוע החולט.²²¹ ובמשנתנו (פרה פ"ח מ"ט): המים המוכים פסולים, אלו הן המוכים המלוחים והפושרים. המים המכזבין (כלומר, המבוע הפוסק שבספרי זוטא כאן) פסולין. אלו הן המים המכזבים, המכזבים אחד בשבוע וכו'. מי קרמיון ומי פוגה פסולים מפני שהן מי בצים.²²² ומי הירדן ומי ירמוך פסולים מפני שהן מי תערובות. ברור שבס"ז משנה אחרת, וקלרהא²²³ היא דוגמא למי תערובות.

footnotes:
²¹⁷ כ"ה בילקוט כי"א, ובדפוסים נשמט כ"ז. ובקטעים מן הגניזה ה' ע"ב, שורה 11 (תרביץ ש"א ס"א, עמ' 76): מים שהן חיים עליהם (ועיין היטב בספרי פיס' קכ"ח, עמ' 165, שורה 19) פרט למלוחים ולמלוגים ולמתקין. ונדון על "מלוגים" להלן, עמ' 116.
²¹⁸ כ"ה בקטעי הגניזה הנ"ל, עיין בהערות שם. ובילקוט חסרה מלה זו.
²¹⁹ בקטעים מן הגניזה הנ"ל: מים חיים פרט למימי מסאות. וכתב מהרי"ן אפשטין בהערותיו: ואיני יודע פירושו. אבל "מסא" בארמית ("מסס" בעברית) פירושו לרקוב. ובמכילתא בא פ"ז, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 24: ושל עץ נמסית, כלומר, נשחתת ונרקבת. ובסורית "מסא" פירושו גם להסריח (עיין במלונו של פיין סמית ערך מסא וערך מסיותא). ומימי מסאות פירושו מי רקבון (שנרקבו בהם הצמחים שגדלים במעיין), או פשוט מים סרוחים, כבסורית.
²²⁰ כ"ה בקטע מן הגניזה הנ"ל, ויפה ציין מהרי"ן אפשטין לתו"כ מצורע פרק א' ה"ד, ע' סע"ג: ולא מים מנטפים. ובילקוט בטעות: פרט לכנוף.
²²¹ צ"ל: הקולט (ובקטעים מן הגניזה: הקולס), כלומר, הקולט את מימיו ממעין אחר, כפירושו של מהרי"ן אפשטין, עיי"ש.
²²² כלומר, והם פסולים משום שהם מרופשין ומלוכלכין, והיינו מימי מסאות שבס"ז, עיין לעיל, הערה 219. ועיין תוספתא כפשוטה ח"ב (כלאים), עמ' 602, ובהערה 36 שם.
²²³ עיין בהערות מהרי"ן אפשטין במקומו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 101
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 101](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/101)

עמ' 324, שורה 5: לפה שאמרת²²⁴ **ויקחו אליך שמן זית זך כתית** (שמות כ"ז, כ'). שאמ' שמן ריבה (כלומר, לעניין מנחות, עיין במשנתנו במנחות פ"ח סמ"ה) שמנים הרבה **ממקומות הרבה**. יכול הבא מן הממל, מנין אף מתחת הקורה, ת"ל שמן. שמן ריבה של נובלות.²²⁵ ריבה שמן של **גרדין**.²²⁶ יכול שאני מרבה אף שמן שלוקין²²⁷ ת"ל **כתית**. נמצא שמן שלוקין [וחבריו]²²⁸ כבעל מום למזבח. ובמשנתנו (מנחות פ"ח מ"ג): תקוע אלפא לשמן וכו'. כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין. ובתוספתא (שם פ"ט ה"ה): **ר' אליעזר בן יעקב** אומר שלישית היה לה גוש חלב בגליל. ואף בס"ז ריבה "שמנים הרבה ממקומות הרבה". ואשר לממל וקורה, עיין במשנתנו הנ"ל (פ"ח מ"ד). אבל נובלות²²⁹ וגריין לא נזכרו במשנתנו כלל. והסיום כאן שפסולין הם כבעל מום למזבח הוא כבתוספתא מנחות פ"ט ה"ח.²³⁰

footnotes:
²²⁴ כ"ה במה"ג. ובילקוט: לפי שנאמר. ואני מעתיק את הפיסקא כאן ע"פ הילקוט כ"י אוקספורד, ולא ע"פ מדה"ג, שממנו העתיק הרח"ש הורוביץ.
²²⁵ בילקוט בדפוסים: של כותלות. אבל גם במה"ג כבכ"י של הילקוט.
²²⁶ בילקוט דפוס: של בדדין. ובמה"ג: של גרגרים. ונראה שהוא תיקון ע"פ משנת מנחות פ"ח סמ"ג, ועיין להלן, הערה 227. ונ"ל קרוב לשער שצ"ל: של גריין. של גוריין. ובירושלמי פיאה פ"ז ה"ב, כ' ע"א: בזית נודיין וכו', ליבחן כנודיין. ויפה הגיה מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 92: בזית גוריין וכו' כנוריין, ואין זית גוריין אלא זית אגורי, זית שאוגר שמנו לתוכו. וכבר הראיתי בתוספתא כפשוטה ח"א, עמ' 332, שמין זה בין הוא בין שמנו יפים מאד לאכילה, אלא ששמנו אינו נבלע בבשר הזית, אלא אגור בו כמשקה הענבים. והייתי סבור שהוא פסול מפני שאינו "כתית" ושמנו יוצא ע"י סחיטה גרידא, ולפיכך ריבה אותו כאן שהוא כשר למנחות. ועיין מ"ש שם, עמ' 240, הערה 20. ועיין מ"ש להלן, עמ' 143.
²²⁷ במה"ג מוסיף: ושל כבושים ושל שרויים במים.
²²⁸ מלה זו חסרה בילקוט, וישנה במה"ג. ועיין לעיל, הערה 227.
²²⁹ במקורות שלנו סתם "נובלות" של תמרים (או של תאנים) הן, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"א (דמאי), עמ' 193. ולעיל שם (ברכות), עמ' 65, הראיתי שאצל היונים סתם "נובלות" של זיתים הם, ושערתי שגם בברייתא בברכות הכוונה לנובלות של זית.
²³⁰ ועיין בבלי שם פ"ו א', ומ"ש בח"ד במקומו, נ"ו רע"א, ולעיל שם נ"ה רע"ד.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 102
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 102](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/102)

עמ' 327, שורה 9: קונם שאני טועמת מחנותו של פלוני אינו יכול להפר לה. ר' **יהודה²³¹** אומר אם אין פרנס[ת]ה²³² אלא מאותו חנות הרי זה יפר. קוכם שאני [עושה ו]אבא²³³ אוכל, ואמי אוכלת, ואחי אוכלין, אינו יכול להפר. קונם שאני טועמת ואוכלת מתאני העיר הזאת, מענבי העיר הזאת, יביא לה מעיר אחרת. מפירות העיר הרי זה יפר.²³⁴ במשנתנו (נדרים פי"א מ"ב): פירות מדינה עלי, יביא לה ממדינה אחרת. פירות חנוכי זה עלי, אינו יכול להפר. ואם לא היתה **פרנסתו** אלא ממנו, הרי זה יפר, דברי **ר' יוסי**. ובמשנה ג' שם: קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר.²³⁵ ואף כאן הלשון והסדר אינם מתאימים למשנתנו, ואף קיים שינוי במסורת בין ר' יוסי לר' יהודה.²³⁶

footnotes:
²³¹ וכן גם בילקוט כ"י: ר' יהוד'.
²³² עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ז (נדרים), עמ' 494, הערה 17.
²³³ כהגהת הרח"ש הורוביץ.
²³⁴ עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה הנ"ל, עמ' 494, ובהערה 15 שם.
²³⁵ עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה הנ"ל, עמ' 490.
²³⁶ אם אין לפנינו טעות בפתרון ראשי תיבות: ר"י.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 103
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 103](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/103)

פשיטא שישנן בס"ז כמה הלכות קצרות שלא נחלק עליהן אדם מעולם, שהן מתאימות למשנתנו, וכן כמה מחלוקות של תנאים כבמשנתנו. והרי לא יעלה על דעת אדם שפוי לומר שיש כאן להכעיס, וכוונה מיוחדת לפסוק ולשנות שלא כרבינו הקדוש.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 104
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 104](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/104)

על כל פנים כבר ראינו שמרובות מאד בס"ז ההלכות החולקות על משנת רבינו שאינן מצוייות כלל במדה זו בשום מדרש הלכה אחר. ואפילו בתוספתא, שעל פי עצם מהותה היא מוסיפה על משנתנו גם את הדעות החולקות, אין כל כך הרבה סתמות (לפי ערך גודל הספר) החולקות על משנתנו כמו בספרי זוטא. ולא עוד אלא שבס"ז נשתמרו לנו כמה הלכות שאינן בשום מקור אחר, ומהן הלכות תמוהות. וכבר ליקט הרמב"ם בספר המצות שלו כמה הלכות מספרי זוטא ופסק כמותן בחיבורו, כשם שעשה בשאר מדרשי הלכה. ואנו נדלג עליהן, ונציין להלן רק את ההלכות שלא הביא הרמב"ם ושאר הראשונים.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 105
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 105](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/105)

עמ' 229, שורה 4: ר' יהודה אומר הגג היה מקודש מן העליה שלא היו עולים לשם אלא פעם אחת לשלש שנים לתקן כולה עורב.²³⁷ ומכאן שגם אויר הגג נתקדש. ועיין בבלי פסחים פ"ו א', ירושלמי שם פ"ז הי"א, ל"ה ע"ב, ומה שהאריך באמבוה דספרי כאן, עמ' 90, הערה י"ט.²³⁸

footnotes:
²³⁷ עיין מ"ש על "כולה עורב" בספרי יוונית ויוונות בא"י, עמ' 279 ואילך.
²³⁸ בס"ז לעיל, עמ' 228, שורה 2: לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב ולא הביא כפרתו. וכן להלן שם, עמ' 309, שורה 6: טומאתו בו. לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפוריו. הא רביתי לכולן בהכרת. והוא תמוה מאד שהרי בכל מחוסרי כפרה אינה שייכת הזייה. והיא דעה חיצונית, ומצוייה בברייתא דנדה, הוצ' רח"מ הורוויץ הלוי, סוף עמ' 14: אמר ר' חייא רבה והלא מצינו שאין לזבה טהרה וכו', והרי חרב בית המקדש ובטל קרבנן של זבין וזבות ויולדות ואין כאן פרה אדומה לכפר ולא כהן להזות. ומה נעשה שגרמו עונות חרב בית מעוננו ונעשו בנות ישראל הפקר. בתחלה כשהיה בית המקדש קיים וכהן מכפר היה מביא מעיה (צ"ל: מימיה) של פרה ומזה עליהן והן מטהרות, מה נעשה להן ואין כאן טהרה לא לזכר ולא לנקבה וכו'. והספר כולו מלא דברי הבאי ודברים בטלים, אעפ"י שמקצת מן הדברים שנאמרו כאן מצויים גם בדברי חז"ל, עיין מ"ש בס' מתיבות הוצ' רב"מ לוין, עמ' 116-115. אבל עניין ההזייה למחוסרי כפרה בוודאי דעה חיצונית לגמרי היא, עיין מ"ש הר"ל גינזבורג בגנזי שכטר ח"ב, עמ' 493 (אבל אין דבריו מוכרחים כשמעיינים במקורות). ועיין מ"ש במחברתי שקיעין, עמ' 22. ועיין בהלכות פסוקות הוצ' ר"י מיללער סי' ע"ו, ריש עמ' 46, אבל הדברים מתבארים ע"פ תשובת רב שרירא בתשובות גאוני מזרח ומערב סי' מ"ד, עיין אוה"ג כתובות, עמ' 183, הערה א', ובעמ' 182 שם. והארכתי בזה מפני שיש מקום לטעות בדברי רב שר שלום שבהלכות פסוקות הנ"ל. סוף דבר, אין לייחס בשום אופן דעה חיצונית זו לספרי זוטא. ואפשר שהתנא בס"ז דרש כאן ע"פ משנת כלים פ"א מ"ה (עיין להלן שם בס"ז, שורה 10 ואילך, ובמשנת כלים פ"א מ"ה), אלא שהיה לפניו הסדר הפוך, והתחיל מטמא מת גרידא, וסיים בטמא שחזר להיות זב, וממילא יש בו הזייה וקרבן, ובאשגרה מכאן חזר ושנה גם להלן עמ' 309. ועיין להלן בס"ז, עמ' 314, שורה 15, ובהערות שם. ועיין בתוספות רי"ד סוף נזיר (שציין להם הרח"ש הורוביץ בעמ' 309) שמחקו "שהוזה ושנה", וגרסו: לרבות שטבל והעריב שמשו וכו'. ומכאן שאף לפניהם היתה הגירסא "שהוזה ושנה", וכ"ה גם בקטעים מן הגניזה בתרביץ ש"א ס"א, סוף עמ' 66 (ה' ע"א, שורה 4). וכן היה גם לפני רבינו ברוך שהביא בתוספ' רי"ד שם, ולפיכך קשה להגיה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 106
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 106](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/106)

עמ' 231, שורה 5: **האשם** זה הקרן. **המושב** זה החומש. **לה'** לאסרו לזרים. או יכול יהא מקודש לשם, ת"ל **לכהן**. והלכה זו שגזל הגר שניתן לכהן אסור לזרים אינה נמצאת במקום אחר. ויפה העיר הרח"ש הורוביץ שהכוונה היא שמועלין בדמים כל זמן שלא באו לידי כהן, וכמו שכתבו (בדרך שמא) בתוספות מנחות ע"ג רע"ב. ועיין באמבוה דספרי, עמ' 98, הערה י"ב.²³⁹

footnotes:
²³⁹ ולהלן בס"ז, עמ' 231, שורה 12: ומנין אתה אומר רשאי הוא אדם ליתן את קדשיו לכהן אחד, אמ' אשר יקריבו לכהן לו יהיה וכו'. ו"רשאי" כאן הוא לאו דווקא, אלא אם נתן לו יצא, כפי שיוצא מן הדרשה והוויכוח להלן שם בס"ז, ואין כאן סתירה לבבלי עירובין ס"ג א'. ולא עוד אלא יתכן שלמכירי כהונה היו נותנין את כל המתנות. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"א (פיאה), עמ' 180.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 107
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 107](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/107)

עמ' 233, שורה 5: **האיש** (נשא ה', ט"ו) **וקנא** (שם, י"ד). לרבות שכינו שיקנא לו. והדברים תמוהים, ולא מצאנו שהשכן יכול לקנא במקום הבעל. ואם הכוונה ע"י שליחות הבעל,²⁴⁰ הרי אין כאן אלא חידוש של האחרונים. ולעיל לא ריבו אלא ב"ד גרידא, אבל לא שכינו.

footnotes:
²⁴⁰ כפי שמשער באמבוה דספרי, סוף עמ' 106.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 108
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 108](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/108)

ואולי ושמא נכפלה בטעות ההי"א (של "האיש") מסוף המלה שלפניה ("מכתובתה"), וצ"ל: איש (כלומר, **ושכב איש**. ה', י"ג) וקנא (ה', י"ד), לרבות שכינו שיקנא לו, כלומר, חובה לקנא גם משכינו אם היא רגילה לדבר עמו, אעפ"י שבדרך כלל לא הקפידו על כך בא"י (עיין תוספתא סוטה פ"ה ה"ט, ירושלמי שם פ"א ה"ז, ר"ז ע"א), אלא כבבלי גיטין צ' סע"א (שלא נזכר שם "שכינה"). ועיין קידושין פ"א א' ("דשושבינתיה"). ונמצא שהמדרש שלנו תופס ראשון ראשון ("איש") ואחרון אחרון ("וקנא"), מה שאין כן לפי הנוסח שלנו נוקט המדרש אחרון ראשון וראשון אחרון.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 109
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 109](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/109)

עמ' 237, שורה 17: **ונזרעה זרע**. פרט לזרועה, לומר **אין עוברה שותה**. ויפה ציין הרח"ש הורוביץ לתוספות סוטה כ"ו א', ד"ה מעוברת. אבל רש"י שם והר"מ פ"ב מה' סוטה ה"ז ועוד סוברים שמעוברת שותה וכפשוטה של לשון בבבלי שם. ועיין אמבוהא דספרי, עמ' 137.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 110
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 110](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/110)

עמ' 241, שורה 3: לפי שאמרת גפן יין בעונש, אין טרוקטי בעונש. ומניין אתה אומר טרוקטי באזהרה, ת"ל **וענבים לא יאכל**. ויפה ציין הרח"ש למשנת נדה ספ"ט: כל גפן יש בה יין, ושאין בה יין הרי זה טרוקטי,²⁴¹ מסתברת השערת החכמים שטרוקטי היא [ἄμπελος] τρυγητή,²⁴² גפן יבשה שאינה עושה יין. ודורש התנא שבס"ז שהתורה אמרה (במדבר ו', ד'): **מכל אשר יעשה מגפן היין**, גפן שעושה יין, וטרוקטי היא גפן יבשה שאינה עושה יין, ונתמעטה מן הכתוב "גפן היין",²⁴³ ולפיכך איכר לוקה אם אכל מן היוצא ממנה, אבל מכל מקום היא באזהרה. והלכה מחודשת זו לא מצאתי במקום אחר.²⁴⁴

footnotes:
²⁴¹ לעניין הגירסא במשנה זו, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין לפיה"ג טהרות, עמ' 116, הערה 11.
²⁴² למרות פקפוקיו של לעף בפלורא ח"א, עמ' 2. ומוצא המלה היא מן הפועל τρυγεῖν שהסיכיוס מתרגמו במלונו ξηραίνειν. ועיין מ"ש בקובץ אשכולות ספר שלישי (ירושלים תשי"ט), עמ' 74, הערה 2, על הליקסיקון של הסיכיוס והמלים היוניות שבספרות חז"ל.
²⁴³ ואינה דומה לגפן שיבשה שבמשנת כלאים פ"ז מ"ב, ושם מדברים שאינה עושה ענבים כלל, אפילו בלי יין. ועיין במלאכת שלמה שם.
²⁴⁴ ומה שממשיך שם: אין לי אלא ענבים וכו', אינו מספרי זוטא, כפי שכבר הרגיש הרח"ש הורוביץ בעצמו בהערה 6.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 111
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 111](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/111)

עמ' 243, שורה 14: **לאשם** הרי זה קנס. והוא כשמעיה במדרש במ"ר ספ"י: היה שמעיה²⁴⁵ אומר וכו' כבש לאשם, לפי שלא שמר עצמו מן הטומאה **קנסה** אותו תורה, כדי שיקבל עליו נזירות בטהרה, וכמו שפירש את הברייתא שלנו הרד"ל לעיל שם במדרש, אות צ"ו. ועיין להלן בס"ז ובהערות שם. עמ' 244, שורה 3: תורה אחת לכל הנזירים שיביא קרבן טומאה וכו', יכול שאת מרבה הנזיר נזירות שמשון. ת"ל **זאת**. ומדרשה זו לא נתמעט אלא מקרבן טומאה, ומשמע שנזיר שמשון מוזהר על הטומאה אלא שאינו חייב בקרבן על טומאתו, וכפשוטה של משנת נזיר פ"א סמ"ב. ובתוספתא כפשוטה ח"ז, עמ' 510, שערתי שכן פירש גם הירושלמי את משנתנו, ושלא כבבלי שם ד' ב'.

footnotes:
²⁴⁵ כ"ה במדרש כ"י אוקספורד (בלי התואר "רבי"). ולפנינו: ר' שמעיה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 112
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 112](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/112)

עמ' 245, שורה 19: **וגלח הנזיר**. ר' שמעון השזורי אומר לא הנזירה. ולפי פשוטו, וכן מהמשך הדברים להלן בסמוך, משמע שאין אשה כזירה מגלחת כלל, שלא כמסורת הבבלי בנזיר מ"ה סע"א והתוספתא שם פ"ד ה"ו, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ז, עמ' 550 ובהערה 19 שם. ברם בבא זו אינה אלא במדרש הגדול, ושמא אינה מס"ז, וא"כ אין ראיה מן ההמשך (עיין מ"ש להלן, הערה 247), והם דברי ר' שמעון השזורי הם דברי ר' יוחנן הסנדלר שבס"ז להלן, עיין בבלי נזיר מ"ה סע"א הנ"ל.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 113
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 113](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/113)

סוף עמ' 246: **קרבנו לה' על נזרו**. הרי כזרו כקרבן לומר כדרך שמועלין בקרבן כך מועלין בשער. ולא מצאנו בשום מקום שיהא חייב קרבן מעילה אם נהנה בשער. והרד"ל בהגהותיו למד"ר כשא ספ"י, אות קכ"ו, כתב: לאו דוקא מועלין, דליכא קרבן מעילה אלא אסור בהנאה כקודש קאמר. ותמה עליו באמבוהא דספרי (עמ' 185, הערה פ"ו) מהמשך המדרש כאן:²⁴⁶ ר' אלעזר ביר' שמעון אומר אין מועלין בשער. ולפי פירוש הרד"ל צריך לפרש בדברי ר' אלעזר בר' שמעון שאין מועלין בשער כוונתו שמותר בהנאה, והוא לא יתכן עיין ערלה פ"ג מ"ג ועוד. ובעל כרחנו שלת"ק מועלין ממש.²⁴⁷ עמ' 221, שורה 4: ובני אהרן מעכבין זה את זה.

footnotes:
²⁴⁶ אמנם דברי ר' אלעזר בר' שמעון אינם בילקוט ובמדרש במ"ר, אלא במה"ג גרידא, אבל ברור שבעל מה"ג לא בדאם מלבו, ולכאורה מסתבר שהם מספרי זוטא, ונשמטו בילקוט ע"י הדומות (מ"שער" עד "שער"). ועיין מ"ש להלן, הערה 247.
²⁴⁷ ברם יתכן שבעל מה"ג שאב כאן ממקור אחר (ולא מס"ז, עיין לעיל הערה 246), ולפי זה אין הכרח כלל שר"א בר' שמעון חולק על הת"ק שבס"ז, ולת"ק "מועלין" פירושו אסור בהנאה, ובמקור האחר (שממנו שאב בעל מה"ג) "אין מועלין" פירושו אין חייבין עליו קרבן מעילה, אבל אסור בהנאה.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 114
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 114](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/114)

עמ' 255, שורה 7: אמר ר' שמעון כשהלכתי לרומי וראיתי שם את המנורה היו כל הנרות מוסטרין כנגד נר האמצעי. ידיעה זו לא נמצאת בשום מקום אחר, ולא עוד אלא ששאר ההודעות בעניין זה נמסרו ע"י ר' אלעזר בר' יוסי שנכנס יחד עם ר' שמעון (לפי הבבלי מעילה י"ז ב') לגנזי רומא, עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ד (יומא) סוף עמ' 775 ואילך, ובהערות שם.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 115
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 115](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/115)

עמ' 280, שורה 12: שיהו שוקלין שקלים וכו' ועל ידי כהן המאבד וכו'. עיין לעיל עמ' 39, ומה שהארכתי בזה במחברתי "תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה סדר מועד", עמ' 4 ואילך.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 116
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 116](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/116)

עמ' 281, שורה 5: פרט לשור שנגח והמית ויש לו עדים. כבר כתבנו לעיל, עמ' 40, שלפי פשוטו סובר תנא זה שאינו נאסר לקרבן אלא אם המית ע"פ שני עדים והקריבו לפני שעמד בדין.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 117
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 117](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/117)

עמ' 282, שורה 9: **נסך** אל יהא מטיף. לפנינו הלכה חדשה. ועיין מ"ש באמבוהא דספרי, עמ' 330, הערה ל"ג.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 118
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 118](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/118)

סוף עמ' 283: אי חלה יכול אף חלה אפויה ת"ל ראשית, הא כיצד יעמיד עריסה ויפריש מן המובחר. לא מצאנו מובחר בחלה, עיין ר"מ פ"ב מה' בכורים הט"ו ומאירי חלה, סוף עמ' 37. ובספרי שלח פיס' ק"י, עמ' 114, שורה 15: לפי שהוא אומר **ראשית עריסותיכם** שומע אני את הראשונה שבעיסות ת"ל **מראשית עריסותיכם**, מקצתה ולא כולה. אבל בכי"ר שם חסר "מקצתה ולא כולה", ולפי גירסא זו דורש בספרי את המלה "מראשית", מן האלפא, מן המובחר, דוגמת מנחות רפ"ח, ועיי"ש מ"ג ומ"ו.²⁴⁸ ועיין ירושלמי חלה פ"ד וה"ו, ס' ע"א, ובר"ש שם פ"ד מ"ו.²⁴⁹ ברם מן הסרוח על היפה (שאסור לעשות כן בוודאי) לחוד, ומן "המובחר" לחוד.

footnotes:
²⁴⁸ בילקוט גורס: יכול אף אסורה (צ"ל: אפויה) ת"ל ראשית מן המובחר, יעמיד ערימה (צ"ל: עריסה) ויפריש. והוא כמו שפירשנו בספרי, ודורש מראשית - מן המובחר. אבל קשה להבין כיצד מיעטו מכאן עיסה אפויה, וכי אפויה אינה מן המובחר? ולכאורה הגירסא הנכונה היא במה"ג וממעט אפויה שאינה ראשית, אלא מפריש מן העיסה. ושמא עיסה" היא מן המובחר, משום שיכול לאפותה כמו שהוא רוצה, רוצה לאפותה חמץ אופה, רוצה לאפותה מצה אופה, רוצה להוסיף בה תבלין מוסיף, וכדומה.
²⁴⁹ פירושו שבדמאי עסיקינן שם מוכרח מהמשך הירושלמי.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 119
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 119](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/119)

עמ' 303, שורה 24: **והשליך אל תוך שרפת הפרה**²⁵⁰ כשהיא נושא²⁵¹ להיבקע. משהיא נושא להבקע כשירה להזות ממנה. ר' מאיר אומר אין מזין ממנה עד שתיעשה אפר. ומעשי[ה] בבגדי כהונה וכהנים, המלאכה פוסלת בה²⁵² עד שתעשה אפר. הרח"ש הורוביץ בהערות ל"עד שתעשה אפר" ציין לנכון: ספרי שם, פרה פ"ד מ"ד, תוספתא פ"ד י"א. אבל מהרי"ן אפשטין בהערותיו לס"ז הוסיף: "ספרי כסתם שלנו". ולא דק, ובמשנה ובספרי לא נזכר כלל עניין ההזייה מאפר הפרה לפני שנעשית אפר, אלא בתוספתא פרה פ"ד הי"א: אין ממלאין **ואין מקדשין ואין מזין ממנה** עד שתעשה אפר,²⁵³ אבל דעת **הסתם שלנו** לא נזכרה לא בספרי ולא במקום אחר.

footnotes:
²⁵⁰ ואני מעתיק ע"פ קטעי הגניזה א' ע"א, שורה 5, תרביץ ש"א ס"א, עמ' 57. ובילקוט חסרים דברי הת"ק כאן.
²⁵¹ נושא = נושאה, מתחילה, עיין בהערות מהרי"ן אפשטין שם.
²⁵² שלש מלים אילו חסרות בקטעים מן הגניזה, אבל ישנן בילקוט.
²⁵³ וכן מעתיק בר"ש פרה ספ"ד. והר"מ השמיט הלכה זו, מפני שלכאורה היא פשוטה, שהרי בוודאי כל זמן שלא נעשית אפר עדיין אינה קדושה להזייה, ואפילו כזית מעכב (עיין בס"ז לעיל שורה 11 ואילך, ותוספתא שם פ"ג הי"א). ואעפ"י שדרך הר"מ שלא להשמיט דברים פשוטים שנזכרו במקורות העתיקים (ובפרט בנידון שלנו שהת"ק כאן חולק), הרי לפניו היתה גירסא אחרת בתוספתא שם, עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ג, עמ' 228. אבל בכל זאת קשה למה לא פסק על פי דברי ר' מאיר כאן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 120
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 120](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/120)

ולפנינו חידוש גדול שמשעה שהתחילה הפרה להיבקע, והשליך לתוכה עץ ארץ ואזוב ושני תולעת, יכול ליטול מאפרה, והוא כשר להזייה. ושמא צריך להמתין בהזייה עד שתיעשה הפרה כולה אפר, ודווקא אם הוציא מגוף הפרה מחוץ לגיתה צריך להחזיר אבל לא מאפרה. וצ"ע.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 121
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 121](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/121)

ריש עמ' 324: לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש עד ארבע שעות. יכול אם עברו ארבע שעות לא יהא כשר, ת"ל **תעשה** תקריב. יכול קודם חצות, מנין אף לאחר חצות, ת"ל **תעשה**, תקריב. לפנינו חידוש גדול שאם לא הקריב את תמיד של שחר לפני חצות יכול להקריבו לאחר חצות. וכבר הבין לנכון הגר"י ענגיל²⁵⁴ שאין להוציא את הדברים מידי פשוטם, עיי"ש שהאריך ליישבו.

footnotes:
²⁵⁴ בספרו ציונים לתורה, כלל ל"ז, ל"ח ע"ב ואילך. וציין לו באמבוה דספרי במקומו.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 122
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 122](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/122)

עמ' 326, שורה 11: ר' חנניה אומר מניין אף האומר ליתן מתנה לחבירו, ליתן מתנה לעני, לעשות רצון אחרים, שיעשה מיד, ת"ל **ככל היוצא מפיו יעשה**. הברייתא לא חילקה בין מתנה מרובה למתנה מועטת, בין מתנה לעני ובין מתנה לעשיר, ואפילו הבטיח לעשות בגופו טובה לאחרים אסור לו לאחר, ועליו לקיים את דיבורו מיד. ועיין ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב, ט' סע"ג ואילך,²⁵⁵ סוף שביעית ל"ט ע"ד, ובבלי ב"מ מ"ט א'. ולא אמרו שם אלא במתנה מועטת לחבירו (או אפילו במרובה לעני), או במשא ומתן בדברים במסחר. אבל הדין דין אמת, ומדת חסידות שכר כאן. ועיין בס' יחוסי תו"א, סוף עמ' תנ"ג.²⁵⁶

footnotes:
²⁵⁵ עיין תלמודה של קיסרין, עמ' 54, הע' 88, ובס' יחוסי תו"א, עמ' תנ"ד.
²⁵⁶ בס"ז, עמ' 327, שורה 4 ואילך: או יכול אפילו עברה קודם שהפר לה והפר לה אח"כ תהא פטורה וכו'. באמבוהא דספרי, עמ' 507, הערה כ"ב כתב: "מכאן מקור למ"ש הר"מ ז"ל פי"ב מה' נדרים הי"ט, נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה בעלה, או אביה, אעפ"י ששמע בו ביום והפר לה ה"ז חייבת וכו'. ומרן הכ"מ ז"ל הוציאה חלק, ולא הראה מקור לד"ז, אבל פשוט דמקורו מכאן". ההלכה שבס"ז, וממילא גם מקור הרמב"ם, היא משנה בנזיר פ"ד מ"ג, וכמו שפירשה הבבלי שם כ"א ב' אליבא דהילכתא שהבעל מיגז גייז (אלא שאמרו שם שהסובר שבעל עוקר את הנדר יכול לפרש את המשנה אחרת). ועיין גם בפיה"מ להר"מ במקומו שפירש את המשנה כהלכה שבס"ז כאן, והוא ע"פ הבבלי שם כ"א ב'.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 123
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 123](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/123)

עמ' 331, שורה 3: **תהיינה**. הלחם עליהם. **תהיינה**. תן ממונך עליהן וכו'. להלן (עמ' 75 הערה 1) הראינו על דרכו של המדרש שלנו להסמיך כמה דרשות לפסוק אחד בלי ציון של "דבר אחר" (או "ולצד השני") ומוציאים כמה הלכות מפסוק אחד. ושמא אין כאן אלא מליצה, כלומר: תן נפשך עליהן (עיין דב"ר שנביא להלן, עמ' 61, ובהערה 5 שם), תן ממונך עליהן. אבל מן המדרש שנביא להלן מוכח שלפנינו הלכה מיוחדת בכיבוש ערי מקלט, והוא תמוה. ועיין מ"ש להלן, עמ' 144 ואילך.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 124
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 124](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/124)

ובדב"ר כ"י אוקספורד (הוצ' ליברמן, עמ' 62): בוא וראה כחן של ערי מקלט, שבשביל ראמות גלעד **טעה** יהושפט והלך עם אחאב **למלחמה** וכו', ר' יודן בשם ר' איבו בדבר הלכה [ה]טעה אותו. א"ל כתי' שש **ערי מקלט תהיינה**. תני שיהו ששתן קולטות כאחד, ואם בטלה אחת מהן כולן בטלות. ובהערות שם פירשתי שהטעות היתה שאמנם אין עיר מקלט קולטת אלא אחרי שהפרישו ששתן, אבל אם כבר הפרישו אותן וחרבה אחת מהן (או כבשוה גוים) מפרישין אחרת תחתיה, כמו שמפורש בס"ז כאן: **תהיינה** שאם ניטלה אחת מהן (כלומר, אם כבשוה גוים) ימכר אחרת תחתיה, אם חרבו יבנו אותם, אינם צריכים שש²⁵⁷ (כלומר, אחרי שכבר היו קיימות מתחילה). ולפי זה אפשר לפרש שההלכה בס"ז "הלחם עליה" אינה אלא מתחילה, לפני שהפרישו את כולן ובזה טעה יהושפט, והמדרש אינו חולק על ספרי זוטא.

footnotes:
²⁵⁷ הרח"ש הורוביץ (הערה 5) כתב: "לפי העניין צ"ל היו צריכין ליותר משש (כוונתו שצריך להמשיך את הדברים להלן, ל"ומנין שימנו להן מה שירצו"), עיין מדרש תנאים צד קי"ד". ברם במדרש תנאים לא דיברו אלא לימות המשיח, עיי"ש. ובאמת אין צורך בשום הגהה, והעיקר כמו שכתבנו בפנים, והיינו אם מינה (הזמין) אחרת תחתיה (ולא ביטל את הששית), אעפ"י שעדיין לא נבנית, קולטות השאר, אף שאין כאן עדיין אלא חמש בנויות.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 125
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 125](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/125)

עמ' 332, שורה 7: הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרו לו בן ברית הוא, הווי יודיע שכתוב בתורה **שופך דם האדם באדם דמו ישפך**, א' להן אע"פ כן הורג הוא, א' **רשע למות**, קדם הורגהו, הצל נפשו שלזה בנפשו שלזה. וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה, אמרו לו בת ברית היא אשת איש היא הווי יודיע שכתוב בתורה **מות יומת הנואף והנואפת**. א' להן אע"פ כן נואף הוא, א' **רשע למות**, קדם הורגהו, הצל אשתו שלזה בנפשו שלזה. יכול יהרגו אותו משהרג וכו'. הרח"ש הורוביץ ובעל אמבוהא דספרי נתנו כאן כמה ציונים, ומכולן אינו שייך לכאן אלא אחד, והיינו הברייתא השנייה שבבבלי סנהדרין ע"ב סע"ב: ת"ש רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא, והתורה אמרה **שופך דם האדם באדם דמו ישפך**. אם אמר יודע אני שהוא כן, **פטור**, על מנת כן אני עושה, **חייב**.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 126
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 126](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/126)

והנה בברייתא שבבבלי שנו: **פטור... חייב**, ולפיכך אפשר לתרצה שמדברים בשלא יכלו להציל את הנרדף, ו"פטור" …"חייב" היינו כשיביאו את הפושע לבית דין, אבל בספרי זוטא מפורש שמדברים ברודף שהורגים אותו על אתר. ואף בבבלי שם לפי "אי בעית אימא" הבינו את הברייתא כמו שמפורש בס"ז כאן. ברם בבבלי שם שנו מפורש "אם אמר יודע אני שהוא כן פטור", ולפ"ז ברור שרודף צריך התראה אם ברודף אנן קיימין, אבל בספרי זוטא אפשר לפרש שההתראה היא משום שמא יפרוש ולא יעשה מעשה (ודינו כיכול להצילו באחד מאברין), עיין מ"ש ביד רמה שם ובמהרש"א ביחס לברייתא הראשונה שם, ואם אמר להם אע"פ כן הורגין אותו מיד, אבל אם שתק מחכים עד הרגע האחרון שיש בידם להציל, שמא יפרוש, ואין הורגין אותו מיד.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 127
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 127](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/127)

כאמור לעיל, לא הבאנו כאן את ההלכות שהרמב"ם פסק על פיהן, או שהביאו אותן ראשונים אחרים, אבל מן הראוי להוסיף כאן הלכה משונה שהביאה הרמב"ם, אלא שיש מקום לפקפק שמא נפלה ט"ס בס"ז.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 128
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 128](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/128)

וכן שנינו לעיל, עמ' 232, שורה 12: **איש אשר יתן**. מתנת איש מתנה אין מתנת קטן מתנה. אין לי אלא מתנת איש, ומנין את מרבה מתנת אשה **ויורשי קטן**, אמרת **ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה**. וכ"ה הגירסא (בשינויים קלים) גם בילקוט כ"י, במה"ג, ובבמדבר רבה.²⁵⁸ ויפה העיר הרח"ש הורוביץ על דברי הר"מ פ"ח מה' גזילה ואבדה הי"א: נתן הגזלן את הכסף לאנשי משמר ומת קודם כפרה, אין יורשי הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים שנאמר **איש אשר יתן לכהן לו יהיה**. ואפילו היה הגזלן קטן, שאין מתנתו מתנה, אין יורשים מוציאין מיד כהנים.²⁵⁹ ושער החכם הנ"ל לנכון שרבינו המשיך את הברייתא שלנו בס"ז למ"ש למעלה, ופירשה בגזל את הגר שאין לו יורשים ומת הגזלן שאין היורשים מוציאין מיד כהנים אפילו אם נתן להם גזלן קטן.

footnotes:
²⁵⁸ במדרש במ"ר כ"י אוקספורד חסרות המלים "מתנת אשה" והושלמו בגליון. ועיין גם לעיל בס"ז, עמ' 231, ומ"ש להלן, סוף הערה 261.
²⁵⁹ וכן העיר שם על שטמ"ק ב"ק ק"ט ב' שמביא כן בשם גאון, ויש כאן אשגרת עין, ובשטמ"ק הביא כן בשם המאירי, עיי"ש. וכ"ה במאירי שלפנינו, עמ' 303. וברור שהמאירי העתיק את לשון הר"מ, ואין לנו אלא עדות אחת.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 129
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 129](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/129)

מתוך הדברים משמע שהקטן בעצמו יכול להוציא מן הכהן אם יחזור בו, משום שאין מתכת קטן מתנה, וכמו שאמרו בירושלמי מע"ש פ"ד ה"ד, כ"ה ע"א (ומקבילות בעירובין פ"ז, כ"ד ע"ג, גיטין פ"ה מ"ז סע"ב): הכל מודין שאין מתנתו (כלומר, של קטן שיש בו דעת, עיי"ש) מתנה, דכתיב (שמות כ"ב, ו')²⁶⁰ **כי יתן** איש. מתנת איש מתנה, ואין מתנת קטן מתנה. ואף שהר"מ פסק בפכ"ט מה' מכירה ה"ו: קטן וכו' ומשש שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת וכו', הרי אין כאן אלא מדברי חכמים (כמפורש בר"מ הנ"ל, והכל ע"פ הבבלי בגיטין כ"ט א'), וכאן מדאורייתא עסיקינן. ועיין מ"ש להלן בנספח עמ' 137.

footnotes:
²⁶⁰ ועיין גם בבלי שבועות מ"ב א'. ועיין להלן, הערה 265.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 130
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 130](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/130)

ברם הברייתא כאן קשה מאד, והרי לפי ההלכה אין גזל הגר ניתן לכהנים, אלא אם כן כפר הגזלן וכשבע, וקטן איכר בן שבועה לכולי עלמא, ומה עניין כהנים לכאן, כמו שתמה הרח"ש הורוביץ, ולא עוד היכן מצינו במתנת קטן (שאינה כלום מדאורייתא), שאין יורשיו יכולים להוציא מידי המקבל, והרי דין הברייתא הוא גם באכל הקטן את הגזילה ונתן לכהנים משלו (כלומר, מנכסים שהם שלו מדאורייתא), ולמה לא יוציאו היורשים מידי הכהנים? ועלינו להניח שיש כאן גזירת הכתוב, ולפנינו הלכה חדשה שלא מצאנו דוגמתה במקום אחר. ולא עוד אלא שסיגנון הברייתא מגומגם מאד, ו"מתנת אשה ויורשי קטן" משמעותם מתנת אשה ומתנת יורשי קטן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 131
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 131](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/131)

וכבר ראה הרד"ל בהגהותיו במ"ר כאן במקומו (פ"ח אות ס"ד) שפשוטו של מקרא של הפסוק שלפנינו (פ"ה, י') אינו מדבר בגזל הגר כלל, אלא במתנות כהונה,²⁶¹ והכוונה שמתנות הקטן לכהנים אינן כלום, וכתב על הסיפא: "ואפשר צ"ל **אפטרופסי** קטן. ועיין גיטין כ"ב א' ". אבל קשה מאד להניח שבכל המקורות שהבאנו לעיל כשתבשה המלה המצויה "אפטרופסי" למלה "ויורשי". ומאידך גיסא עניין הברייתא לכאורה מכריח הגהה זו. ולפיכך נ"ל שצ"ל: מתנת אשה, **מורשי** קטן (ונתפרדה המי"ם של "מורשי" לוי"ו ויו"ד, ויצא: ויורשי), והיינו אפטרופסי קטן. ואעפ"י שהמלה "מורשה" במשמעות זו היא בספרות המאוחרת גרידא, דוגמת תשובת הגאון (אוה"ג גיטין, עמ' 103): "אם **הרשה** את עבדו הרשאה היא כדתניא, אין עושין **אפיטרופ'** וכו', ואם מינוהו אבי יתומי' **הרשות** בידו", אין הדבר מוכיח כלום. ואין **מורשה** אלא מי שקבל רשות (מב"ד, או מאבי היתומים). וכן בב"ר (פרשה ס"ח, ה'): **הורשה** לו וכו', ואם נותן לי **רשות** וכו'. ופשיטא שאם יש "מרשה" יש גם "מורשה", עיין מ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ו, כתובות, עמ' 357, ד"ה כשם.

footnotes:
²⁶¹ ואף הרח"ש הורוביץ קבל את הגהת הרד"ל. וכן פירשו את הכתוב (כלומר, במתנות כהונה) בספרי במקומו פיס' ו', עמ' 10, ובמקבילות. ועיין לעיל ס"ז, עמ' 231, שורה 2, והברייתא שם היא במה"ג גרידא, והלשון שם הוא באשגרה מכאן.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 132
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 132](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/132)

וברבעון לשוננו (חל"ב, תשרי טבת תשכ"ח, עמ' 91 ואילך) הראינו שהמלה היונית "אפיטרופוס" לא נתקבלה בכל מקום, ובשטר ארמי מזמן התנאים השתמשו במלה "אדון", ושערכו שם שבתקופה יותר קדומה קראו לאפטרופוס "דרך" כלומר, מורשה, עיין מש"ש. ובאבות דר"ן נו"ב פ"א, ג' ע"א: **ודורך** אחד לצפון וכו'. ובמקבילות: **משגרו** וכו'. ולפ"ז אין לתמוה ככל שהתנא שלנו בחר כאן במלה עברית²⁶² (במקום האפיטרופוס היוני),²⁶³ והפירוש בברייתא זו הוא כפירוש הרד"ל, שהקטן אינו תורם, אבל המורשים שלו תורמין,²⁶⁴ ואינו עניין לגזל הגר.²⁶⁵ וצ"ע.

footnotes:
²⁶² ולהלן, עמ' 120, 140, נראה את זיקתו המיוחדת של התנא שלנו למונחים עבריים.
²⁶³ בס"ז, עמ' 327, שורה 19: "האומר לאפיטרופוס כל נדרים שתדור אשתי וכו' ". ולא סיימה הברייתא את ההלכה, ומכאן שלפנינו ציטטה ורמז למקור אחר (עיין ספרי שם פי' קנ"ד, עמ' 250, ומקבילות), ושנה את המקור כלשונו, אבל בברייתא שלפנינו הם דברי התנא של ס"ז.
²⁶⁴ עיין תוספתא תרומות פ"א ה"י ומקבילות.
²⁶⁵ ושמא צ"ל: מתנת אשה ויורש וקטן (וזזה הוי"ו של "וקטן" ונתחברה ל"ויורש", ויצא: ויורשו, כלומר, ויורשי קטן) וכו'. ופירוש הברייתא, איפוא, הוא: איש אשר יתן מתנת איש מתנה, אין מתנת קטן מתנה, כלומר, כבכל מקום (וכירושלמי שהבאנו בפנים), שיכול אין לי אלא מתנת איש (כלומר שאף במתנות כהונה הדין כן), ומנין את מרבה מתנת אשה ויורש וקטן (שנתנו לכהנים מתנות כהונה שכבר הופרשו)? אמרת, ואיש (מלה זו חסרה במה"ג, וכן נכון) אשר יתן לכהן לו יהיה, כלומר, הרי המתנות הם של כהן, ואין לנותנין בהן אלא טובת הנאה. והתנא שלנו, הרי דרכו לקצר, והכוונה שראש הפסוק לכאורה מוציא קטן, אבל סוף הפסוק (אשר יתן וכו') מרבה קטן. ועיין היטב בס"ז לעיל, עמ' 231, שורה 8: בו פרט לאיל שמת. עליו לרבות האיל שמת וכו'. והצירוף של אשה ויורש רגיל מאד בברייתות, וכן בתו"כ בחקותי פרש' ג' פרק ט' ה"ו. קי"ג ע"ב: לרבות את האשה וכו' לרבות את היורש. וכ"ה שם בפרשה ד' פ"ט ה"ז, קי"ג ע"ד, פרק י' ה"ב, קי"ג סע"ד, שם הי"א, קי"ד ע"א, פי"ב ה"י, קט"ו סע"א. ועיין מ"ש לעיל, סוף הערה 261, וצ"ע.


###### Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 133
[Sifrei Zuta; Midrashah shel Lod, Mishnayot in Sifrei Zuta 133](https://torahapp.org/share/book/Sifrei%20Zuta%3B%20Midrashah%20shel%20Lod/s/Mishnayot%20in%20Sifrei%20Zuta/r/133)

סוף דבר מכל האמור לעיל מתגלה לפנינו מדרש שופע חידושים שאין דוגמתו במדרשי הלכה אחרים (לפי ערך גודל הספר).