## Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 110

###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:1:1)

**במינו כו'.**כל הסעיף הוא לשון הרמב"ם ר"פ ט"ז מהמ"א וכ"כ האו"ה כלל כ"ה די"ז דדוקא במינו אבל הרב בת"ח כלל מ' ד"ו השיג על האו"ה בזה ופסק דאפילו שלא במינו אוסר בכל שהוא וכ"פ בהג"ה לעיל סימן ק"א סוף ס"ו וצ"ע למה לא הגיה כאן כלום אדברי המחבר ונראה דס"ל דהרמב"ם והמחבר לא נקטו מינו אלא משום דלא משכחת לה שלא במינו דהא יהא ניכר האיסור ונמשך אחר הטור ס"ס ק"ט שכתב דדבר יבש שלא במינו היינו כגון שנפרך לחתיכות דקות א"כ דבר חשוב שאינו נפרך לחתיכות דקות לא משכחת לה שלא במינו ובת"ח ובהג"ה שם דכתב דאפילו שלא במינו אינו בטל לא נקטיה אלא משום בריה דאיירי התם שנתערב במרק ותבשיל דבריה אע"פ שהיא קטנה אינה בטלה זהו נ"ל בדעת הרב ומ"מ אף שלא במינו אוסר דבר חשוב בכל שהוא ומשכחת לה שפיר נתערב שלא במינו כמ"ש בסי' ק"ט סק"ח ע"ש:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:2:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:2:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:2:1)

**בכל שהוא.**כלומר אפילו בכמה אלפים אינו בטל. ודע דאיתא בש"ס פרק בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"ד ע"א) דדברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפילו באלף כולן אסורות בהנאה וכן מוסכם מכל הפוסקים מיהו כתבו התוס' ביבמות פ' הערל (יבמות דף פ"א ריש ע"ב) ובזבחים (דף ע"ג ע"ב) בשם הירושלמי דמותר למכרן לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבהן (כדלקמן סי' קל"ד גבי יין נסך) אם הוא בענין שאין לחוש שהעובד כוכבים ימכרנו אח"כ לישראל וכ"כ רבינו שמשון והברטנורא בסוף ערלה וכן הוא באגודה פרק התערובות ובנ"י פ' הערל וכ"כ הר"ן ס"פ כל הצלמים וכן כתב בפרק בתרא דעבודת כוכבים בשם הראב"ד והסכים כן וכ"כ הראב"ד בהשגות פי"ו מהמ"א ד"ז ובכ"מ שם כתב דגם הרמב"ם סובר כן ודלא כבעל מגדול עוז שכתב שם דברים מעורבבים בלא טעם מיהו מה שכתב הראב"ד בהשגות שם דה"ה דתקנתא דר' אליעזר דהיינו יוליך הנאה לים המלח מהני בכל האיסורים הוא כדעת הרשב"ם שהביאו התוס' ור"ן שם אבל אין כן דעת התוס' והפוסקים הנ"ל שם אלא ס"ל דדוקא בעבודת כוכבים שתופסת דמי' סגי ליה בפדיון הולכת הנאה לים המלח ולא בשאר איסורים וכן דעת הרא"ש ס"פ כל הצלמים דלא כהלבוש בא"ח סימן תמ"ה ס"ב שכתב גם גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דנ"ל דסגי בהולכת הנאה לים המלח ומותר בהנאה עכ"ל דליתא דלא קי"ל הכי אלא בעבודת כוכבים דתופסת דמי' ועמ"ש בא"ח ר"ס תמ"ז ולקמן סי' קמ"ב ס"ק ח':


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:3:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:3:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:3:1)

**אגוזי פרך.**פרש"י פרך ובדן מקומות הן וכן פי' הריב"ש בתשובה סי' תמ"ח והברטנורה כתב ואני שמעתי אגוזים שקליפתן רכה ונפרכים ביד וכן פירשו התוספות ביבמות ובזבחים שם ובערוך כתב שני הפירושים:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:4:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:4:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:4:1)

**וחביות.**דוקא גדולות אבל קטנות אינן חשובים וחד בתרי בטיל כדלקמן סי' קל"ד ס"ב בהג"ה:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:5:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:5:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:5:1)

**סתומות.**אבל פתוחות אפי' של יין נסך בטילים דלא חשיבי כ"כ התוס' סוף עבודת כוכבים דף ע"ד ע"א ד"ה הא תנא ליה כו' וביבמות שם ד"ה רבי יוחנן כו' אבל בזבחים שם ד"ה אלא למ"ד כו' כתבו ושמא החמירו ביין נסך לאסור אפילו בחביות פתוחות משום דחמירא עבודת כוכבים משאר איסורים כו' וכ"כ עוד שם וא"נ כדמפ' בירושלמי יין נסך ועבודת כוכבים משום דלא ידבק (בך)[בידך] מאומה מן החרם ומיירי אפילו בחביות פתוחות עכ"ל וכ"כ ר' ירוחם נתיב י"ז ח"א וז"ל אם אינו בלול אם הוא דבר חשוב כגון חבית יין נסך בין החביות אוסר באלף ואם אינו חשוב כגון חבית קטנה פתוחה בין החביות בטלה ברוב וכן נראה סברת התוס' בסוף עבודת כוכבים עכ"ל אבל נראה דט"ס הוא וצ"ל חבית קטנה או פתוחה וכן מוכח בתוס' דעבודת כוכבים:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:6:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:6:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:6:1)

**וככרות של בעל הבית.**לאפוקי דנחתום דלא חשיבי כן פשוט בש"ס ופוסקים וצ"ל דהיינו דוקא בזמנם אבל במקומות שגם של נחתום חשובים פשיטא דאינן בטלים וק"ל:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:7:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:7:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:7:1)

**בעלי חיים.**אע"ג דלא אסירי מתחלת ברייתן כגון שור הנסקל ודרוסה וכה"ג לא בטילי מכח חשיבותן כך פשוט בש"ס ופוסקים:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:8:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:8:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:8:1)

**אע"פ שדרכן למנותן.**לעולם ואינן נמכרים כלל באומד עולים בשיעורן כיון שאינן חשובים:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:9:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:9:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:9:1)

**שדרכו למנותו תמיד כו'.**אבל דבר שמוכרים לפעמים ג"כ באומד כמו ביצים שלפעמים מוכרים סל מלא ביצים כדאית' בש"ס ריש מסכת ביצה בטל וכ"פ בת"ח כלל מ' בדין א' וכלל ס"ג ד"ג ומהרש"ל באו"ש כתב דנהגינן לחומרא כסה"ת (וש"ד ור"י ושאר פוסקי') דדבר שלפעמים נמכר באומד ופעמים במנין לא בטיל וכ"פ בספרו פג"ה סי"נ והאריך בזה ע"ש וכ"כ הב"ח דהכי נהגינן וכן כתב האו"ה כלל כ"ה דכן נוהגין. וכ' עוד מהרש"ל שם וכ"ש האידנא שאין בנמצא כלל בגבולינו למכור סל מלא ביצים באומד בלי מנין פשיטא דביצה לא בטיל עכ"ל וכ"כ הב"ח וע"ל סימן פ"ו ס"ק י':


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:10:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:10:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:10:1)

**ואזלינן בספיקו לקולא.**כלומר אם יש בו ספק אם הוא דבר חשוב או לא וכ"כ האו"ה שם וכ"כ הרב לעיל ר"ס ק"א אבל שאר ספיקות אשכחן דאזלינן לחומרא כמו שיתבאר בסימן זה בכמה דוכתי:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:11:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:11:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:11:1)

**והוא שנשחטו כו'.**דוקא נשחטו אחר שנתערבו בעינן נשחטו בשוגג אבל נשחטו קודם שנתערבו אפי' במזיד בטלים וק"ל:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:12:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:12:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:12:1)

**בשוגג.**אפילו אחר שנודע התערובות כמו שנתבאר בסימן ק"א ס"ו וע"ש ועיין בסימן צ"ט ס"ק ט"ו:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:13:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:13:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:13:1)

**ודוקא ב"ח קטנים כו'.**כתב הב"ח יש לתמוה דבסי' ק"א ס"ג פסק דאפי' תרנגולת בנוצתה בטילה וכ"ש כבש בעורו וצמרו וכנראה דדבריו סותרים זא"ז עכ"ל ולק"מ דהא כתב בת"ח כלל מ"ב סוף דין ג' דהא דכבש בעורו וצמרו בטל היינו דוקא משום חה"ל (ר"ל משום דצריך תיקון גדול ומחוסר מעשה גדול לכשתהיה ראויה להתכבד) אבל מ"מ אינו בטל מטעם דבר שבמנין (כיון דחשוב הוא דלענין דבר שבמנין לא איכפת במאי דמחוסר מעשה) כדלקמן כלל מ"ב (ונ"מ אם הוא במקום שאין מוכרים אותו במנין בטל) עכ"ל וכ"כ בסוף כלל מ"ב דוקא ב"ח קטנים שלאחר שנשחטו בטל חשיבותן ולא הוי אח"כ חתיכה הראויה להתכבד או דבר שבמנין כו' לזה כתב כאן ודוקא ב"ח קטנים שאינן ראוין להתכבד ר"ל לא חשיבי וא"כ לא הוה דבר שבמנין ולעיל סי' ק"א לא כתב דבטל אלא מטעם חה"ל וזה ברור ומ"מ לענין דינא ע"ל סימן ק"ח ס"ק ח':


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:14:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:14:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:14:1)

**תשע חנויות כו'.**כתב הרא"ה בס' בדק הבית דף ק"ך סוף ע"א דה"ה אם היו בעיר עשר חנויות מוחזקות לנו כולן בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו היא ואח"כ נתברר לנו שא' מחנויות אלו בשר נבילה דאסור דלא דמי לפירש שאין תולדות הספק מצד עצמה אלא מצד ברירת החנויות שנתברר עכשיו שא' מהן אסורה ומתוך כך נולד בה ספק על אותה שעה שהיה פירשה בידי הלוקח מהן ואם כן ספק זה אינו מחודש אלא גילוי מילתא בעלמא הוא שתחלתה היה נעלם ממנו שהיה סבור שכולן מותרות וכשנתברר שהיא אסורה איגלאי מילתא למפרע שבשעת מקח חתיכה זו כשפירשה מהן באותה שעה היה ספק שלה וזה ברור עכ"ל ואף הרשב"א במשמרת הבית שם מודה לו בזה אלא שמחלק שם וביאר דבריו שבתורת הבית שהעתיקם המחבר בס"ה דדוקא כשנולד ספק טרפה במקולין כגון שנתערב טרפה בין הכשרות בחה"ל או אפילו ודאי טרפה ולא נודע אלא עד אחר שלקח ויש ספק אם היתה הודאי טרפה במקולין זו שלקח אבל מ"מ יודע הוא מאיזה מקולין לקח נמצא אין הספק מצד ברירת החנויות אלא שאינו יודע אם לקח מן הכשרה או מן הטריפה וא"כ כיון שלקח קודם שנמצאת הטריפה לא אזלינן בתר האי שעתא אלא בתר השתא דהוי פירש ממילא ושרי כן הוא דעת הרשב"א במשמרת הבית שם ע"ש ודוק אבל הר"ן כתב בפג"ה אקבוע דט' חנויות וז"ל וכתבו התוס' דלא מיקרי קבוע אלא כשהיה האיסור נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע האיסור בשעה שלקח אע"פ שלאחר שלקח נתגלה האיסור ונעשה קבוע לא אמרינן דלהוי קבוע למפרע ונ"מ למי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ נודע שהיתה טרפה ביניהם דשרי דכיון דבשעה שלקח לא היה קבוע דדין קבוע שיהא כמחצה על מחצה חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כלומר משנעשה קבוע אבל למפרע לא עכ"ל וכן לפי מה שפירשו הב"ח והאחרונים דברי הטור דס"ל אם ידוע שיש טרפה בחנות אחת ולא נודע באיזה מהן ולקח מא' מהן וידוע מאיזה מהן לקח) ה"ל קבוע כיון דאין תערובות בחתיכות אלא כל חתיכה עומדת בפ"ע והתערובות הוא בחנות א"כ מוכח דס"ל להטור כהר"ן דהא כתב ע"ז וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל דכל מה שלקחו קודם ספיקא הכל מותר ולאחר שנולד הספק הכל אסור עכ"ל אבל באמת לא משמע כן בתשובת הרא"ש כלל ך' סימן י"ז דמיירי התם להדיא בנתערבו החתיכות זו בתוך זו דאע"פ שהן חה"ל שרי כשלקחו קודם ספיקא מטעמא דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע מאחר שאז היו כולן בחזקת היתר ועדיף טפי מפירש ממילא אבל לא בספיקא דחניות וגם דברי הטור לכאורה לא משמע כן וגם הב"י הבינם דמיירי בתערובות דחתיכות וכ"כ בדרישה סי"ט בשם הב"י ע"ש:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:15:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:15:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:15:1)

**שכל קבוע כמחצה כו'.**הכי ילפינן בב"ק (דף מ"ד ע"ב) ובפרק קמא דכתובות (דף ט"ו ע"א) מקרא דוארב לו וקם פרט לזורק אבן לחבורת אנשים שעמדו שם ט' ישראלים וחד עובד כוכבים דפטור משום ספק נפשות להקל דאף על גב דרוב ישראלים מ"מ ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי. ודע דהא דקי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה הוא בין לקולא ובין לחומרא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר שחוטה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח הוי כמחצה על מחצה ולא אסור אלא משום ספיקא ולא אמרינן דהוי כרובא הכי אמרינן בהדיא בפרק קמא דכתובות שם:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:16:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:16:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:16:1)

**אבל בשר כו'.**אפילו הוא חה"ל כך פשוט בפוסקים:

**[fr]:**
**But regarding meat, etc.**Even if it is pieces fit for guests (ChaHaL), this is the simple ruling in the poskim.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:17:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:17:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:17:1)

**הנמצא כו'.**דוקא כאן בחנות הא' ניכרת בפני עצמה אבל היכא דידוע שיש טרפה אחת בחנות ולא נודע באיזה חנות אע"ג דהוי קבוע כמו שכתוב בס"ק י"ד מ"מ אם פירש שלא בפניו נראה דלהרא"ש וסיעתו דאסרי לקמן ס"ק ל"ה גבי קבוע דחה"ל פירש ממילא אע"ג דכל דפריש מרובה פריש מגזרה דשמא יקח מן הקבוע ומחלקים דל"ד לט' חנויות דהאיסור נודע איזה מהן נבילה וכשירה ולכך ליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע א"כ הכא כיון דאין האיסור נודע נמי איכא למיחש שמא יקח מן הקבוע וכן משמע בב"ח ס"ו גבי מ"ש אבל מ"ש הרא"ש אח"ז דרך כלל דלא אשכחן דאסר ש"ס משום גזירה שמא יקח מן הקבוע קודם שנולד הספק כל זמן שעומדים בחזקת היתר כו' כל זה כתב להיכא שהאיסור עומד בפ"ע בקבוע אלא שאין נודע מקום קביעות האיסור עכ"ל עיין שם ועיין בתשובת הרא"ש שם:

**[fr]:**
**The one found, etc.**Specifically here, in the first shop the matter is evident by itself. But where it is known that there is one treifah in a shop and it is not known in which shop, even though the status is kavua (fixed) as written in subsection 14, nevertheless if he explained it as “not in our presence” it appears that the Rash (Rosh) and his school would forbid, as stated later in subsection 35 regarding a kavua that he explained as “mimla” (i.e., not in our presence), even though anyone who separates more is treated as a decree because perhaps he will take from the fixed source. Others distinguish between four and nine shops, since in that case the prohibition is known to be in one of them as neveilah or as kosher, and therefore there is no concern that he will take from the fixed source. Here, since the prohibition is not known, there is likewise a concern that he might take from the fixed source. This is also implied in the Bach at paragraph 6 regarding the Rosh’s statement. But the Rosh’s position is stated there as a general rule that we do not rely on a rabbinic decree forbidding lest one take from the fixed source before the doubt arose, as long as they stand under the presumption of permissibility, etc. All this was written with respect to the case where the prohibition in fact stands de jure as fixed, but the place of the fixed prohibition is not known. See there and see the Rosh’s responsum cited there.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:18:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:18:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:18:1)

**או ביד עובד כוכבים כו'.**כתב הרוקח סי' ת"פ דלקחו קטן דינו כלקחו עובד כוכבים ע"ש:

**[fr]:**
**Or in the hands of a non‑Jew, etc.** The Rokach wrote in section ת"פ that if he bought it as a minor, his status is like that of one who bought from a non‑Jew, as stated there.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:19:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:19:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:19:1)

**דכל דפריש כו'.**דכיון דנייד הלך אחר הרוב דהשתא לאו קבוע הוא ולא נולד הספק אלא כשפירש ועיין בתשו' מהרי"ל סימן קנ"ט:

**[fr]:**
**That which is separated, etc.** Since the movable item follows the majority, now it is not kavua and no doubt arose except when he explained it. See the responsa of the MahariL, section 159.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:20:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:20:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:20:1)

**אבל חכמים אסרוהו כו'.**משום בשר שנתעלם מן העין כדלעיל סי' ס"ג וכבר נתבאר שם על נכון באיזה ענין אנו מתירין משום בשר שנתעלם מן העין וכה"ג מותר כאן פירש ממילא:

**[fr]:**
**But the Sages forbade it, etc.**Because meat that is hidden from sight (as above, section 63) — and it was already explained there precisely in what cases we permit because the meat was hidden from sight — and therefore it is permitted here; he explained it as “mimla” (i.e., not in our presence).


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:21:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:21:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:21:1)

**אבל אם פירש לפנינו כו'.**משום דהספק נולד במקום הקביעות. והעט"ז כתב בסעיף זה דברים מעורבים בדיני מין במינו ומין בשאינו מינו ופשוט הוא שאין ענינם לכאן דבקבוע אפילו מין במינו ה"ל כמחצה על מחצה ובפירש אפילו שלא במינו מרובא פריש וכבר נתבאר בסימן ק"ט על נכון דין יבש ביבש במינו ובשאינו מינו ובסימן צ"ח ס"ב נתבארו דיני מין במינו ובשאינו מינו בלח בלח ע"ש:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:22:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:22:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:22:1)

**ונתערבה באחרות כו'.**הב"ח השיג על המחבר דהרשב"א לא קאמר אלא בפירש לפנינו דאיסורו אינו אלא מדרבנן אבל לא בלקח דהספק הא' אסור מן התורה והוי כספק טרפה שנתערב דהתערובות אסור כדלקמן ס"ט עכ"ד וכן בהגהות שבסוף ספר או"ה כלל כ"ה דין י"ב כתב דהרשב"א (ומביאו הטור) לא מתיר אלא בפירש לפנינו דחושבו דרבנן ובאמת הכי משמע לכאורה מלשונו בת"ה הקצר שהביא הטור שכתב ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהוא בפני עצמו כו' משמע דקאי אדסמיך ליה אפירש לפנינו והיינו לישנא דאסרו משמע שחכמים אסרו מיהו בתה"א דף ק"כ סוף ע"ב כתב וז"ל מיהו דוקא שלא נתערב חתיכה זו שלקח מן הקבוע בין חתיכות אחרים של היתר כו' מיהו י"ל דקאי אחה"ל דמיירי התם מינה דקרי לה התם קבוע וכן בלשון הפוסקים תערובות דחה"ל נקרא קבוע והכי נמי הספק הראשון מדרבנן וקאמר דאם לקח חה"ל מן הקבוע ונתערבה באחרות בטלה ברוב משום ס"ס מיהו הרב המגיד פ"ח מהמ"א דין י"א כתב נמי בשם הרשב"א שהלוקח מן הקבוע לא אסרו אלא בזמן שהוא בפני עצמו כו' ולא הזכיר שם דבר מחה"ל רק מקבוע דחניות ודוחק לומר כשהעובד כוכבים לוקח מן הקבוע דהא סתמא קאמר ועוד דאם איתא דאעובד כוכבי' קאי ל"ל למימר כלל שהלוקח מן הקבוע דהא הזכיר מקודם עובד כוכבי' בפירוש ואם נאמר דאין זה דוחק ואעפ"כ מיירי בעובד כוכבים אם כן גם על המחבר לק"מ דנוכל לומר דגם הוא מיירי בעובד כוכבי' (אבל בעט"ז א"א לומר כן שכתב אפילו לקח מהן בידים כו' משמע מדבריו להדיא דקאי אישראל ע"ש) אבל יותר נראה לומר כפשטא דמילתא דרשב"א והרב המגיד אף בלקחו ישראל מן החנויות מיירי וגם בת"ה לא הזכיר כלל דהא דלקח עובד כוכבים בפנינו אינו אלא מדרבנן ואדרבה כ' סתמא כמה פעמים דהוי כאילו לקחו ישראל משמע דלגמרי הוי כלקחו ישראל ואסור נמי דאורייתא וכן האו"ה והרב בת"ח שכתבו בשם התו' ומרדכי דלקחו עובד כוכבים או פירש לפנינו אסור מדאורייתא ע"כ נמי הכי דייקי דהא לא כתבו כן התוס' ומרדכי אלא ודאי סבירא להו כיון דכתבו סתמא דהוי כאילו לקחו ישראל משמע דאסור נמי דאורייתא א"כ גם בדברי הרשב"א משמע הכי ול"ק ממאי דס"ל להרשב"א והמחבר בספק טרפה שנתערבה ברוב דלא בטלה דהכא דין קבוע חידוש וכדכתבתי בס"ק י"ד בשם הר"ן משום דבכל דוכתי אזלינן בתר רובא ואין לך בו אלא חידושו והיינו כל שהוא בפני עצמו אבל לא כשנתערב אח"כ זה נ"ל ברור בדעת הרשב"א וה"ה והמחבר:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:23:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:23:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:23:1)

**בטלה ברוב כו'.**צ"ע דלא יהא אלא תערובות הא המחבר ס"ל בס"ח דלא שרי אלא בג' תערובות והרשב"א לטעמיה אזיל דס"ל דשרי בב' תערובות וכדלקמן ס"ק מ"ט וצ"ל דס"ל להמחבר דכיון דקבוע חידוש הוא גרע מתערובות וכל שנתערב אח"כ אזלינן בתר רוב ושרי ועוד ס"ל כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מתירים בב' תערובות וכמו שיתבאר בס"ק מ"ט א"כ בקבוע דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ושרי בנתערב אח"כ ודוחק:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:24:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:24:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:24:1)

משום ספק ספיקא. ספק בשעה שאוכל החתיכה שמא לא זו היא שבאה מהקבוע ואת"ל זו היא שמא של היתר היא ולפי זה אסור לאכול כולך בבת אחת דליכא אלא חדא ספיקא ופשוט הוא:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:25:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:25:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:25:1)

**ויש אוסרים בכה"ג.**וכן דעת הב"ח ודלא כהעט"ז שלא העתיק אלא דברי המחבר ותו לא לא חלי ולא הרגיש בכל מה שכתבתי לעיל:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:26:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:26:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:26:1)

**בכה"ג.**בדין זה דקבוע ואפי' פירש לפנינו אסור מן התורה כמחצה על מחצה ואסור אח"כ כשנתערב כ"כ בת"ח כלל מ"ג סוף דין ח' בשם או"ה ופסק כך בסימנים והיינו דהאריך כאן בהג"ה וכתב משום דכל מקום דאיסור במקומו כו' ולא כ' בקיצור משום דהואיל וספק הראשון מן התורה כו' אלא בא לומר דאע"פ דפירש לפנינו או לקחו עובד כוכבים לפנינו מ"מ כיון דהאיסור במקומו הוי כמחצה על מחצה והואיל כו' מיהו בהא אפשר להתיר אם נתערב במקום הפסד מרובה וכה"ג כיון דמהרש"ל פג"ה סי' צ"ד פסק נמי כהרשב"א וגם דעת הר"ן ויש פוסקים דפירש לפנינו אינו אלא מדרבנן מיהו היינו דוקא בשאינו אוכלן כאחד דאל"ה ליכא ס"ס כדלקמן ס"ק נ"ב:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:27:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:27:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:27:1)

**והואיל וספק ראשון מן התורה כו'.**אה"נ אילו היה אסור משום תערובות לא הוי שרי בנתערב אח"כ בתערובות כדלקמן ס"ח אלא אתי לאפוקי אילו הוי ספק איסור דאסור מדרבנן הוי שרי בתערובות כדלקמן ס"ק נ"ג א"נ קמ"ל דל"ת דגרע טפי מתערובות כיון דקבוע חידוש הוא קמ"ל כיון דספק הראשון אסור מן התורה לא אמרינן הכי וכל זה הוצרכתי להרב בהג"ה דסבירא ליה לקמן ס"ח דהתערובות הב' אסור לאכלו אע"פ שאינו אוכלו כולו כאחד אבל באו"ה גופיה אתי שפיר דכתבתי לקמן ס"ק נ"ד בשמו דבב' תערובות מותר התערובות הב' כשאינו אוכלו כולן כאחד א"כ אשמועינן כאן דגרע מתערובות והוי כספק טרפה שנתערב דלקמן סעיף ט' ואסור התערובות אע"פ שאינו אוכלו כולו כאחד והוא ברור:

**[fr]:**
**And since the first doubt is from the Torah, etc.** Indeed, if it were forbidden because of a mixture, it would not be permitted [even] if it were subsequently mixed into [another] mixture, as [discussed] below in Section 8. Rather, it comes to exclude [the case where] if it were a doubt of an item forbidden by Rabbinic law, it would be permitted in a mixture, as [discussed] below in Subparagraph 53. Alternatively, it teaches us so that you should not say that it is even worse than a mixture because Kavuah (a fixed source) is a novelty; it teaches us that since the first doubt is forbidden by the Torah, we do not say this. And I required all of this [explanation] for the Rav [Rama] in the Gloss, who holds below in Section 8 that the second mixture is forbidden to be eaten even if one does not eat it all at once. However, regarding the Issur V'Heter itself, it works out well, for I wrote below in Subparagraph 54 in his name that in two [stages of] mixtures, the second mixture is permitted when one does not eat them all at once. If so, it informs us here that it is worse than a mixture and is like a doubtful Treifah that was mixed in, as [discussed] below in Section 9, and the mixture is forbidden even if one does not eat it all at once. And it is clear.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:28:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:28:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:28:1)

**ולא נודעו חתיכות הטרפה כו'.**היינו שנתערבו חתיכות הטרפה בין הכשרות במקולין א' ואינו יודע מאיזה חתיכה לקח אבל אם החתיכות עומדות בפני עצמם ואיכא ספיקא בחנות כבר נתבאר דינו בס"ק י"ד:

**[fr]:**
**And the pieces of treifah were not known, etc.** This means that the pieces of treifah were mixed among the kosher ones in a single butcher shop, and one does not know from which piece he took. But if the pieces are standing on their own [distinctly] and there is a doubt in the shop, its law has already been explained in Subparagraph 14.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:29:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:29:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:29:1)

**אבל ליקח מכאן ואילך.**כתב הב"ח בסוף ס"ו דהיינו דוקא בחתיכות שנתערבו זו בתוך זו אבל אם לא נודע החנות שיש בה האיסור קבוע כגון שנמצאת ריאה טרפה ולא נודע מאיזו חנות נקטינן כהרא"ש ורבינו (היינו על פי שפירש הוא דברי הרא"ש וטור ע"ש אבל אינו מוכרח כמ"ש בס"ק י"ד) דמדינא אסורים כל החתיכות שבמקולין אפילו אינן חה"ל ואפשר דגם הרשב"א אינו חולק ע"ז דלא קאמר בהא מידי ולא איירי ביה עכ"ל (וכן בד"מ ובת"ח ובדרישה פירשו דהטור ס"ל דזה קבוע הוא ע"ש):

**[fr]:**
**But to take from here onward.** The Bach wrote at the end of paragraph 6 that this refers specifically to pieces that were mixed into one another. But if the shop in which the prohibition is fixed is not known — for example, when a treif lung is found and it is not known from which shop it came — we follow the Rosh and our master (that is, according to the way he explained the words of the Rosh and the Tur there, although this is not necessarily so, as I wrote in subparagraph 14) that by law all the pieces in the butcheries are forbidden, even if they are not ‘pieces fit for guests’ (ChaHaL). And it is possible that the Rashba likewise does not disagree about this, since he did not state anything there and did not comment on it. End of quote. (And similarly in Darkhei Moshe, Torat Chatat, and Derishah they explained that the Tur holds that this is a ‘fixed’ case; see there.)


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:30:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:30:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:30:1)

**אסור.**משמע אפילו אם לקחו אסור (ובס"א איתא אבל ליקח מכאן ואילך אסור וא"כ לא משמע מידי) וכן משמע יותר בסימני ת"ח סוף כלל מ"ג ע"ש ובפנים בתורת חטאת שם:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:31:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:31:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:31:1)

**שאין הכל בקיאין כו'.**כתב הב"ח ריש ס"ו דהיינו טעמא כיון שהתערובות במקולין הוא שרבים קונים משם קרוב הדבר לטעות מה שאין כן בנתערב כך ליחיד בביתו דאין להחמיר (ר"ל אע"פ שיש שם ג"כ חתיכות הראויות להתכבד () שלא נתערבו) אלא להורות בדין חתיכה שאינה ראויה להתכבד דבטלה ברוב עד כאן לשונו וכ"כ מהרש"ל פג"ה סוף סימן כ"ד:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:32:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:32:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:32:1)

**ושאר דברים החשובים.**כגון חה"ל וכן דבר שבמנין ובריה וכה"ג:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:33:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:33:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:33:1)

**אחר שנודעה התערובות אסור.**אבל קודם שנודע התערובות מותר אפי' למ"ד פירש ממילא אפשר כ"כ הרא"ש והטור וכן הסכים מהרש"ל פרק ג"ה סימן כ"א וד"מ והאחרונים ודלא כהרשב"א וב"י והטעם כתב הרא"ש בתשובה דהא דאסור פירש ממילא הוא משום שמא יקח בידים מן הקבוע והך גזרה לא אשכחן אלא היכא שכבר עומדים בחזקת איסור אבל קודם שנולד הספק לא שייך למגזר מידי שכולן בחזקת היתר הן עומדים מאי אמרת שמא יקח אחר שנולד הספק הך גזירה לא אשכחן בש"ס ועוד בהא ליכא למטעי דאם לקח בעוד שהיה בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסרו ע"כ:

**[fr]:**
**Once the mixtures became known, they are forbidden.** But before the mixtures were known they are permitted — even according to those who explain it as ‘mimla.’ This is possible according to the Rosh and the Tur, and the Maharshal agreed (ch. 35, sec. 21) and so rule the later authorities, and not like the Rashba and the Beit Yosef. The Rosh wrote in a responsum that the reason it is forbidden (when known) according to his explanation of ‘mimla’ is because of concern that one might take by hand from the fixed source; such a decree is not established except where they already stand under a presumption of prohibition. But before the doubt arose, it is not appropriate to enact a decree, since they all stand under a presumption of permissibility. What do you mean ‘lest he take’ after the doubt arose? Such a decree is not established in the Talmud. Furthermore, in this case one cannot argue that because he may have taken while it was under the presumption of permissibility, therefore he should be prevented from taking after they were forbidden.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:34:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:34:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:34:1)

**אבל אם פירש כו'.**דכל המיעוטים שפירשו לצד אחד אנו אמרינן בהן דכל דפריש מרובא קא פריש ואיסורא בתוך רובא אישתאר עכ"ל הרשב"א במשמרת הבית דף ק"ג ע"א וכן כ' בתה"ק בית ד' שער א' דף ל"ט ע"ב ולפי זה פירשו מחציתן בבת אחת אסורים וכן משמע להדיא בתה"ק בית ד' שער ב' דף מ"ב ע"ב ודלא כהפרישה סעיף כ"ח:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:35:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:35:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:35:1)

**אם פירש ממילא.**שלא בפנינו או שנתפזרו כולן אפי' בפנינו מותר שכבר נתבטל הקביעות כן כ' הרשב"א בתה"א דף ק"ד ע"ב ומביאו ב"י וכ"כ במשמרת הבית דף ק"ג ע"א דנתפזרו כולן בפנינו חשוב כפירשו שלא בפנינו ע"ש:

**[fr]:**
**If he explained it as ‘mimla’** — that is, ‘not in our presence’ — or that they all became scattered even in our presence, it is permitted, since the established status has already been nullified. Thus says the Rashba (Teshuvot HaRashba, fol. 104b), and the Beit Yosef brings this, and likewise in Mishmeret HaBayit (fol. 103a): if they all dispersed in our presence, that fact is significant according to his explanation of ‘not in our presence’ above.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:36:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:36:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:36:1)

**שרי.**והרא"ש והרבה פוסקים פסקו דפירש ממילא אסור דל"ד לט' חנויות דהתם האיסור ניכר בפני עצמו ולא חיישינן שיקח מן הקבוע דברשיעי לא עסקינן משא"כ הכא דהכל מעורב ביחד וכ"כ מהרא"י בהגהת ש"ד סימן מ"ד דהכי נהוג ומביאו רנ"ש במ"ש וכ"כ מהרש"ל פג"ה סימן כ"ג וכ"פ באו"ה כלל כ"ו דין י"א וגם הרב בת"ח גופיה ריש כלל מ"ג כתב דטוב להחמיר ובסימנים שם כתב בסתם דאסור וכ"כ בס' אפי רברבי ריש דף נ"א דנראה להחמיר. והב"ח סעי' י"א השיג על המחבר ודעתו לחלק בין בעלי חיים ושאר דברים החשובים דבבעלי חיים כיון דאפשר על ידי ניכבשינהו דניידי שרי בפירש ממילא אבל בשאר דברים החשובים אסור ורצה להוציא כן מדברי הרשב"א והאריך ולא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו אלא אין חילוק כדמשמע מדברי כל הפוסקים:

**[fr]:**
**Permitted.** The Rosh and many poskim ruled that according to the explanation “mimla” (i.e., “not in our presence”) it is forbidden in the case of four to ten shops, because there the prohibition is evident on its face and we do not fear that one will take from the fixed source. This is not the case here, where everything is mixed together. Likewise the Mahari in his gloss to Siman 44 writes that this is the customary practice, and Ranash cites it in his commentary; similarly the Maharshal (P"g" §85 siman 23) and likewise in Avuh generally §26 law 11. Also the rabbi in Torat Ḥaṭat at the head of the general rules (§43) wrote that it is good to be stringent, and in the sections there he states simply “forbidden.” So too in the work Afi Rebbe Rebbe at the beginning (folio 51) — it appears proper to be stringent. The Bach in §11 raised an objection to the author and his view is to distinguish between animals and other valuable items: with animals, since it is possible by confining them that movable ones are permitted according to the explanation “mimla”, whereas with other valuable items they are forbidden. He sought to derive this from the words of the Rashba and elaborated at length; I did not follow him through all his arguments, but there is no real disagreement as implied by the words of the poskim.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:37:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:37:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:37:1)

**והא דאסור כו'.**הב"ח תמה על פסק זה וכתב שאיננו אמת בכאן בש"ע ולא עמדתי על סוף דעתו דודאי כאן דברי הרב אמתיים דהרי הרשב"א כ' להדיא דפירשו כולן בפנינו הוי כשלא בפנינו ואע"ג דהרשב"א לא קאמר אלא דאם נתפזרו דיעבד אבל אסור לפזרן לכתחלה כמו שאסור ליקח משם מ"מ הרי גם הרב לא הזכיר כאן שמותר לפזרן לכתחלה ולא קאמר אלא דאם הפרישן דיעבד אפילו הפרישן במתכוין דלא ידע דאיכא איסורא בדבר אע"ג דפירשו לפנינו שהרי הפרישן במתכוין מותר כיון דנתפזרו כולן חשוב כפירשו שלא בפנינו. אכן בת"ח כלל מ"ג דין ב' כתב ליישב דברי הטור דסבירא ליה פירש שלא בפנינו אסור ולעיל סי' ט"ז גבי אותו ואת בנו ובס"ס נ"ז גבי דרוסה שנתערבו פסק דניכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובה קא פריש ושנים האחרונים אסורים דבסימן ט"ז ונ"ז מיירי שנתפרד כל התערובות ממקומן עד שלא נשאר שום קביעות במקומו וחילוק זה אינו מוכרח דמנא לן דפירשו כולן עדיף טפי מפירש ממילא שלא בפנינו והראייה שהביא מטא"ח צ"ע דנלפע"ד דאינה ראיה כלל עיין שם ועוד הקשה הב"ח דאם כן למה כתב הטור שנים האחרונים אסורים הלא נעקרו כולן ונתפזרו כולן כו' עכ"ל ולפי עניות דעתי דעת הרב דאע"פ שחזרו ובאו יחד במקום אחד כל שנתפזרו תחלה כולן ונעקרו מקביעות הראשון) שוב לא חשיב קבוע דדין קבוע חידוש הוא וכמו שכתבתי בסעיף קטן י"ד בשם הר"ן ואין לך בו אלא חידושו דהיינו שנשאר במקומו הראשון וכן משמע להדיא מלשונו בדרכי משה וזה לשונו האמת הוא מה שתירץ לי הגאון מורי חמי מהר"ר שכנא ש"ן דמה שכתב הטור כאן היינו בעוד שהדברים החשובים נשארו במקומן רק שפירש אחד מהן או שנים ולכן לא אמרינן דפריש מרובה פריש דהואיל ועדיין מונחים במקומן הוה ליה עדיין קבוע אבל אם פירשו וניידי כולן ממקומן שלא נשאר שם קבוע פירשו כולן שרי ע"כ:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:38:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:38:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:38:1)

**הביצה מותרת.**דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ולא גזרינן לגבי ביצה שיקח התרנגולים מן הקבוע ת"ח שם בשם או"ה ולפי זה אפילו למ"ד דביצה חשיב דבר שבמנין שרי דהא בתשע חנויות שרי בפירש ממילא אפילו חה"ל ופשוט הוא וכן מוכח באו"ה דהא ס"ל דביצה הוי דבר שבמנין:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:39:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:39:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:39:1)

**ודבר שיש לו מתירין.**ע"ל ס"ק נ"ו ונ"ז:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:40:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:40:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:40:1)

**ונאכל כו'.**לשון הטור ופירש ר"י דוקא שנפל מעצמו אבל אם הפילה אפילו שוגג אסור אטו מזיד (ודברי ר"י הם בתוס' דזבחים ריש דף ע"ד וע"ל סי' צ"ט ס"ק ט"ו) וכתב א"א הרא"ש ז"ל שאם הפילו קודם שנודע התערובות שרי דלא שייך למיגזר כיון שעדיין לא נודע התערובות וכתב ב"י בשם מהרא"י בהגהת ש"ד ובתרומות הדשן (סי' קע"ה) דאפילו לדברי ר"י אם אכלו או האכילו בשוגג לבן ברית שרו האחרונים ולא קנסינן בכה"ג אטו מזיד כלומר שיאכיל א' מהן במזיד כדי להתיר האחרות ולתלות דהאיסור יהא נאכל א"כ לפי דעתו זאת יאכיל הוא האיסור בודאי אבל האכיל בשוגג לכלב או לעובד כוכבים קנסינן וע"פ זה כתב המחבר ונאכל בשוגג וגבי הפילו דקדק לכתוב ונפל מעצמו אבל לפע"ד דברי מהרא"י אינם מוכרחים דנראה דנהי דליכא למיגזר שיאכיל במזיד מ"מ הא ודאי אם נאכל מותר כ"ש נפל לים א"כ ניחוש כי שרינן ליה נאכל בשוגג יפילו במזיד לים ועוד דכיון דשריא לדידיה לאכול ניחוש שמא יאכיל לעובד כוכבים או לכלב להתיר האחרות וגם בתשו' הרא"ש כלל כ' סימן י"ז משמע להדיא דאפילו נאכל קנסינן שוגג אטו מזיד דכתב שם אמעשה שלקחו הקהל כבשים ואחר כך נודע שכבש אחד טרפה היה שם דאם נאכל אחד מן הכבשים הותרו כולן ואע"פ דפי' ר"י דדוקא נפלה אבל הפילה שוגג גזרינן אטו מזיד כיון שנאכל קודם שנודע הספק לא שייך למקנסיה עכ"ל אלא אם תאמר דמיירי שנאכל ע"י עובד כוכבים וזה אינו במשמע בתשובה שם ע"ש:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:41:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:41:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:41:1)

**אחד מהם כו'.**והרמב"ם פ"ז מהל' עבודת כוכבים דין י' הצריך שיפלו שנים בדבר דלא מינכרא נפילתם כגון תאנה וטבעת אבל חבית וכה"ג דמינכר נפילתה מודה דסגי בנפילת אחת מהם כמ"ש ר"פ ט"ו מה' תרומות וכן פי' הכ"מ פ"ז מה' עבודת כוכבים וכ"כ הרא"ה בספר בדק הבית דף קי"ז ע"ב דהא דאמרינן בש"ס אנא נמי תרתי קאמינא ר"ל שיפלו שנים וכ"כ הב"י בסי' ק"מ שהרמב"ם פי' כן והביא דבריו בש"ע שם:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:42:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:42:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:42:1)

**או נפל מעצמו לים.**אפילו אחר שנודע התערובות או הפילה שוגג קודם שנודע התערובות וכמו שנתבאר בס"ק ל"ט ונראה דהיינו דוקא נאכל או נפל אחד מהם קודם שפירש מהן אבל אם פירש מהן לפנינו או פירש ממילא למאן דאוסר פירש ממילא (כיון) [אף] דנאסר הוא וגם התערובות כיון שהנפרש הוא בעין א"כ כשנפל אח"כ לים לא מן התערובות הוא נפרש שנאמר הך דנפל דאיסור נפל אלא עמד בפני עצמו והלכך התערובות נשאר באיסורו:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:43:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:43:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:43:1)

**לים.**דסתמו אבוד וה"ה לכל מקום שהוא אבוד כגון נהר עמוק וכה"ג אבל אם נפל למקום שאפשר להמצא לא הותרו השאר כ"כ בכ"מ פ"ז מה' עבודת כוכבים דין י':


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:44:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:44:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:44:1)

**בענין שנאבד מן העולם.**אבל כל שישנו בעולם ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האסורה אדרבה י"ל איסורא ברוב איתא הרשב"א:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:45:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:45:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:45:1)

**שנאבד.**אבל נחתך או נתרסק נתבאר דינו בסימן ק"א ס"ז וע"ש:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:46:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:46:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:46:1)

**שאנו תולין כו'.**הטעם לכל אלו מפני שכבר נתבטל מן התורה ברוב הרשב"א:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:47:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:47:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:47:1)

**דממה נפשך איכא חדא דהיתרא.**ואמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא כ"כ רש"י בזבחים ומזה משמע דאם נתערבו שתים צריך לאכול ארבע ארבע וכן ג' צריך לאכול שש שש דאל"כ ליכא למימר מדחבריה לאו דאיסורא כו' דלמא בחד דהוה המיעוט אמרינן לאו דאיסורא אלא איסורא ברובא דהיינו בשנים איתא ודוק וכן מוכח מתוך דברי מהרש"ל פג"ה סי' נ"ה ע"ש:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:48:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:48:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:48:1)

**אסור לאדם א'.**ואע"ג דבחתיכה שאינה ראויה להתכבד יש מתירים לאכלה לאדם אחד לעיל ר"ס ק"ט שאני התם כיון דנתבטל מן התורה וגם מדרבנן ברוב בלא ס"ס משא"כ הכא דלא שרי אלא מטעם ס"ס דאמרינן דלמא דאיסורא נפל ואת"ל דלא נפל דאיסורא דלמא לא אכיל השתא האיסור כ"כ הרא"ש פג"ה ומביאו ב"י סי' ק"ט:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:49:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:49:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:49:1)

**לאדם א' כו' ואפילו שני בני אדם כו'.**נמשך למ"ש ב"י לדעת הטור אבל אינו מוכרח כמ"ש בפרישה סעיף כ"ה וע"ש וגם פשטא דמילתא דהתו' והרא"ש משמע דבשנים שנים מותר לאכלן לאדם אחד רק שלא יאכל כולן כאחד ומשני בני אדם לא הזכירו דבר אכן לקמן סימן ק"מ כתב הט"ו דאסור לאדם אחד ליהנות מכולן וכתב הפרישה דאפשר שאני עבודת כוכבי' דחמירא ויותר נראה דהתם מיירי שלא יהנה מהן מכולן כאחד:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:50:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:50:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:50:1)

**ונפל אחד כולן אסורים כו'.**לטעמיה אזיל שכתב בספרו ב"י שכן הוא גירסת רש"י ותוס' והרמב"ם אבל לא שת לבו לעיין היטב בתוס' ופוסקים שאף ע"פ שהם גורסים כגי' הרמב"ם מרבוא ומשלש למקום אחר מותרים הא כתבו התוספות שם (בזבחים דף ע"ד ע"א) אמאי דאמרינן בש"ס כוס של עובד כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות ופירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא מותרין וז"ל לא אצטריך מרבוא לרבוא אלא למימר דמאן דאסר אסר בכולהו וכדפי' לעיל א"נ משום דיש חילוק בין רבוא ראשון לרבוא שני דרבוא ראשון אי מתהני מכולן בבת א' אסור דקמתהני בחד ספיקא כיון דבבת אחת מתהני אבל רבוא שני אפילו נהנה מכולן בבת אחת ספק ספיקא הוא ושרי וכן מרבוא לג' ומג' למקום אחר אסור ליהנות מג' הראשון בבת אחת ומן השנים שרו מה"ט דפריש עכ"ל וכ"כ הרא"ש פרק ג"ה (סי' ל"ז) ומביאו ב"י בסי' קצ"ט בשם ר"י וכן הוא בתשובת הרשב"א בסי' תש"ל בשם מהר"ם מרוטנבורק ממש כדברי התוספות הנ"ל וכן פסקו כל הפוסקים דתערובות השני מותר הלא המה התוס' בדוכתי טובי והרא"ש ומהר"מ הנ"ל והרשב"א והטור והר"ן בפרק כל הצלמים במתני' דנטל הימנה עצים והנ"י פרק הערל וכ"כ הסה"ת וסמ"ג לאוין קמ"א דף כ"ב ע"ד והאגודה רפ"ק דביצה סי' ו' והמרדכי ס"פ כל הצלמים והגהת ש"ד סי' מ"ה וכ"פ האו"ה כלל כ"ז דין י"א (דלא כהרב בד"מ ובת"ח עיין מ"ש בזה בשם או"ה) וכ"פ מהרש"ל פג"ה סימן נ"ה וכ"פ העט"ז וכתבו האו"ה ומהרש"ל והעט"ז דאסור לאכלן כולן בבת אחת ופשוט הוא דאם אוכל כולן כאחד ליכא ס"ס וכן נתבאר בדברי התוס' ומהר"מ והרא"ש דלעיל) ונראה דגם רש"י מודה דהתערובות הב' מותר כשאינו אוכלו כולו כאחד ועיין לקמן ס"ק נ"ב הלכך נראה דבהפסד מרובה וכהאי גוונא ודאי שרי התערובות הב' כשאינו אוכלו כולו כאחד:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:51:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:51:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:51:1)

**מהתערובות.**היינו שפירש לפנינו או שפירשו מחציתן דאי פירש ממילא אפילו בלא תערובות שרי לדעת המחבר בס"ו אבל לדעת הפוסקים דאסרי פירש ממילא איירי הכא אפי' בפירש ממילא:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:52:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:52:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:52:1)

**כולן אסורים כו'.**כל הסעיף הוא ל' הרמב"ם פי"ו מהמ"א ד"י ובפ"ז מה' עבודת כוכבים כתב וז"ל ספק עבודת כוכבים אסור ספק ספיקא מותר כיצד כוס של עובד כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורות מפני שהעבודת כוכבים וכל משמשיה אוסרים בכל שהוא פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרים עכ"ל ובכ"מ שם האריך והבין שהם דברים סותרים זא"ז וע"פ זה כתב לקמן בש"ע סי' ק"מ גבי טבעת של עובד כוכבים דאסור בב' תערובות ואחד המיוחד מבני החבורה שלי האלוף מה"ר מרדכי אשכנז נר"ו תירץ דקשיא ליה להרמב"ם דבכולה סוגיא דזבחים (דף ע"ד ע"א) קאמר התם רב גבי כוס וטבעת של עבודת כוכבי' דהתערובות הב' מותר ובתר הכי בברייתא דרמוני בדן קאמר ר"ש בן יודא לרבוא אסורים מרבוא לג' ומג' למקום אחר מותרים ורב ע"כ אתי כר"ש כדאיתא התם בש"ס להדיא וניחא ליה דע"כ לא בעי ר"ש ג' תערובות אלא ברמוני בדן להתירה באכילה אבל בהנאה בב' תערובות שרי והלכך בכוס וטבעת של עבודת כוכבים בב' תערובות שרי וכן נ"ל ועי' ת"ח כלל ל"ח ד"ו ועוד דכבר כתבתי בס"ק מ"ט דרוב הפוסקים ראשונים והאחרונים מתירין אפילו באכילה בב' תערובות:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:53:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:53:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:53:1)

**ומ"מ אין לאדם א' לאכול כו'.**זה הוציא בד"מ ממ"ש הב"י וז"ל ומשמע מדברי רש"י דהא דשרינן כשנתערבו המועטים באחרים הוי מטעם ס"ס שאני אומר שמא האיסור לא היה בתוך אלו שנפלו לכאן ואת"ל היה זה שאני אוכל לא זהו האיסור ולפ"ז נראה שאין יכול לאכלן כולן כאחד דא"כ ליכא אלא חד ספיקא ואסור עכ"ל אבל באמת לא ירדתי לסוף דעת הרב דהא הב"י לא קאי אלא אמאי דפירש רש"י בדברי רב דהמעוטים שפירשו בתערובות ב' מותר מטעם ס"ס דבתערובות ב' ודאי ליכא ס"ס כשאוכלן כולן כאחד והיינו דכתב הב"י ומשמע מדברי רש"י דהא דשרינן בנתערבו המעוטים כו' ואי הוי קא אברייתא דג' תערובות הל"ל ומשמע מדברי רש"י דהא דשרי פירש א' מהן לרבוא ומרבוא לג' כו' ע"ש ודוק אבל התערובות הג' ודאי דמותר לאכלו כולו כא' דהא איכא שפיר ס"ס ספק אם היה האיסור בתערובות הב' ואת"ל היה שמא לא נפל לתערובות הג' וכ"כ התוס' בזבחים שם והרא"ש פג"ה להדיא והבאתים לעיל ס"ק מ"ט דהתערובות הג' מותר לאכלו כולו כא' מטעם ס"ס וכן הוא בתשובת הרשב"א סימן תש"ל בדין יבש ביבש למהר"ם מרוטנבורק וכ"כ האו"ה כלל כ"ו דין ט' דתערובות הג' אפילו ודאי איסור דאורייתא שנתערב מותרים כולם לאדם א' בבת א' וא"צ לזרוק א' מהן עכ"ל וכ"כ בספר אפי רברבי דף נ"א וכן דעת מהרש"ל פרק ג"ה סי' נ"ה וכן מוכח גם לרש"י לפי מה שנתבאר דהב"י לא קאי רק אב' תערובות אם כן אפילו התערובות הב' מותר כשאינו אוכלו כולו כאחד ע"כ ודאי דהתערובות הג' מותר אפילו אוכלו כולו כאחד (ועיין שם עוד ברש"י ומה שכתבו התוס' שם ובקונטרס לא פירש כן צל"ע) דהא אפילו מניח התערובות הב' קצתן לצד זה וקצתן לצד זה מותר לאכול כולן כיון שאינו אוכלן כא' כ"ש התערובות הג' דלא יהא אם לא נתערב בתערובת הג' שרי כיון שאינו אוכלן כולן כא' כ"ש עתה שנתערב וזה ברור:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:54:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:54:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:54:1)

**ודאי איסור.**דאורייתא אבל ודאי איסור דרבנן הרי הוא כספק איסור דאורייתא כ"כ האו"ה כלל כ"ו דין ח' ודין י"א ופשוט הוא:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:55:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:55:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:55:1)

**אבל ספק איסור כו'.**כ"כ בד"מ ובת"ח כלל מ"ג דין ו' בשם או"ה דבודאי איסור נקטינן כהרמב"ם ובספק איסור נקטינן כהרשב"א עכ"ל ולפ"ז בספק איסור תערובות הב' אסור לאכלו כולו כא' כמו התערובות הג' בודאי איסור אבל באמת לא כתב האו"ה כן ואגב חורפיה לא עיין הרב שפיר באו"ה ואדרבא פסק שם האו"ה כר"י ורוב הפוסקים דהתערובות הב' מותר כשאינו אוכלו כולו כא' אפילו בודאי איסור תורה וכן התערובות הג' מותר אפילו לאכלו כולו כאחד אפי' בודאי איסור וכן בספק איסור שנתערב מותר התערובות הב' לאכלו כולו כאחד כל זה כתב האו"ה שם להדיא ולא הביא שם הרמב"ם אלא אגב גררא לומר דאף הרמב"ם דמצריך ג' תערובות מודה דספק איסור ושני תערובות הוי כג' תערובות ע"ש ותמצא כדברי וזה ברור:


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:56:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:56:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:56:1)

**י"א דדבר שיל"מ כו'.**משמע אפילו התערובות הג' אסור בדשיל"מ וכן משמע באו"ה כלל כ"ז סוף דין ט' ובמרדכי ס"פ כל הצלמים איתא נמי דאין להתיר דשיל"מ בס"ס וקאי התם אב' תערובות ומשמע דה"ה בג' תערובות דחד טעמא הוא דהא משמע מדבריו שם דאף על גב דבעלמא ב' תערובות שרי בדשיל"מ אסור מאחר דיש לו היתר בלאו הכי א"כ ה"ה ג' תערובות וכ"כ בגליון או"ה שם סוף דין א' דכיון דדשיל"מ אינו ניתר בס"ס אין חילוק בין ב' תערובות לג'. מיהו קשה דבא"ח סימן תצ"ז ס"ד סתם הרב כדברי המחבר דספק מוכן בי"ט שני מותר משום דהוי ס"ס עכ"ל אע"ג דהוי דבר שיל"מ והוא מדברי הר"ן שכתב ברפ"ק דביצה דס"ס שרי אפילו בדשיל"מ ואפשר לומר דשאני התם וכדכתב הר"ן נמי שם כיון דאנן לא עבדינן י"ט שני אלא משום מנהג אבותינו לא מחמירינן טפי מנייהו וכי היכי דלדידהו ספק לדידן נמי ספק וה"ל ספק ספיקא עכ"ל והלכך אע"ג דבעלמא יש להחמיר מ"מ י"ט שני דאינו אלא מנהג אוקמוה אדינא א"נ סתם י"ט לצורך א"נ הוא והוא העיקר כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ב' סוף דין א' וז"ל ומה שכתבו בשם רבינו (ר"ל מהר"מ מרוטנבורק) דדבר שיל"מ אפילו ס"ס אסור היינו דוקא בתערובות דאע"ג דבעלמא מותר משום ס"ס בדשיל"מ החמירו חז"ל דלא בטיל ע"י תערובות אפי' באלף בס"ס דמאי נ"מ להתיר בביטול בלאו הכי יש לו היתר אבל ס"ס כי האי שעל התבואה אני אומר שהוא ישן ואת"ל שהוא חדש שמא השריש קודם לעומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא אסרינן ס"ס בדשיל"מ עכ"ל וספק מוכן בי"ט שני דמי ממש לספק חדש ואע"ג דהרב בת"ח סוף כלל ע"ד הביא דברי הר"ן וכתב עליו דבאו"ה כלל כ"ו כתב דהמנהג לאסור ס"ס אפילו בדשיל"מ עכ"ל היינו משום דהאו"ה שם אוסר להדיא אפילו בס"ס גמור אבל מ"מ אפשר דדעת הרב כאן בהג"ה לחלק כהרא"ש וכדפי' והשתא ניחא הא דכתב הרב לקמן סי' רצ"ג דסתם תבואה מותר מטעם ס"ס והוא מדברי הרא"ש הנ"ל מיהו בלאו הכי י"ל דלקמן ודאי לצורך הוא:

**[fr]:**
There are those who say that a davar she‑yesh lo matirin, etc. This implies that even the third mixture is forbidden when it is a davar she‑yesh lo matirin. And so it appears in the Or Zarua HaGadol, Klal 27, end of din 9. And in the Mordechai, end of Perek Kol HaTzelamim, it also says that one may not permit a davar she‑yesh lo matirin through a safek‑safeka, and there it is speaking about two mixtures — and it implies that the same applies to three mixtures, for it is the same reasoning. For it is implied from his words there that although in general two mixtures are permitted, in the case of davar she‑yesh lo matirin it is forbidden, since it has another way to become permitted; therefore the same applies to three mixtures. And so it is written in the marginal notes to the Or Zarua HaGadol there, end of din 1, that since a davar she‑yesh lo matirin is not permitted through a safek‑safeka, there is no difference between two mixtures and three. However, it is difficult, for in Orach Chaim 497:4 the Rav (the Rema) rules simply like the Mechaber, that a doubtful case of mukhan on the second day of Yom Tov is permitted because it is a safek‑safeka — even though it is a davar she‑yesh lo matirin. And this is based on the Ran, who writes at the beginning of Beitzah that a safek‑safeka is permitted even in a davar she‑yesh lo matirin. And one can say that that case is different, as the Ran himself writes there: since we observe the second day of Yom Tov only because of the custom of our ancestors, we do not act more stringently than they did; and just as for them it was a doubt, for us too it is a doubt, and therefore it becomes a safek‑safeka. And therefore, although in general one should be stringent, nevertheless the second day of Yom Tov — which is only a custom — they established according to the lenient law. Alternatively, one can say that the second day of Yom Tov is considered a case of tzorekh (need), and that is primary, as the Rosh writes in a responsum, Klal 2, end of din 1: ‘And what they wrote in the name of our teacher (i.e., Maharam of Rothenburg), that a davar she‑yesh lo matirin is forbidden even with a safek‑safeka — that is only in mixtures. For although in general a safek‑safeka is permitted, in a davar she‑yesh lo matirin the Sages were stringent that it is not nullified even in a thousand, even with a safek‑safeka, for what difference does it make to permit it through nullification when it has another way to become permitted? But a safek‑safeka such as this — regarding grain — where I say that it is old, and if you say it is new, perhaps it took root before the Omer, and there is no prohibition of chadash at all — in such a case we do not forbid a safek‑safeka in a davar she‑yesh lo matirin.’ End quote. And the case of mukhan on the second day of Yom Tov is exactly like the case of chadash. And although the Rav in Taz, end of Klal 74, brings the words of the Ran and writes that the Or Zarua HaGadol in Klal 26 writes that the custom is to forbid a safek‑safeka even in a davar she‑yesh lo matirin — that is because the Or Zarua there forbids explicitly even a complete safek‑safeka. But nevertheless, it is possible that the Rav’s intention here in the gloss is to distinguish like the Rosh, as explained. And now it is understandable why the Rav writes later in Siman 293 that ordinary grain is permitted because of a safek‑safeka — and that is based on the Rosh cited above. However, even without this, one can say that in that case it is certainly for a need.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:57:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:57:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:57:1)

**אין להתיר מכח ס"ס.**ולפ"ז נראה דכ"ש דאין להתיר בדשיל"מ נפל א' מהן לים והמדבר שכתב בס"ז דגם בדשיל"מ מותר כשנפל א' מהן לים היינו לפי שהביא בספרו ב"י כן בשם הרשב"א והרשב"א כ"כ נמי בב' תערובות דאפילו דשיל"מ מותר וא"כ דעת המחבר כאן דגם דשיל"מ מותר (וכן העט"ז העתיק בס"ז דברי המחבר והשמיט כאן דברי הרב אלמא דס"ל דכיון דנפל מותר כ"ש ג' תערובות מ"מ לא כוון יפה דה"ל לכתוב סברת הרב להחמיר גם בנפל וכל זה גרם לו שלא ידע מהיכן הוציא הרב דבריו וגם כבר הבאתי בס"ק שלפני זה גדולי הפוסקים דסוברים כן) אבל הרב דאסר בג' תערובות דשיל"מ כ"ש דאסר בנפל א' מהן לים ופשוט הוא והא דלא הניח כן הרב בס"ז היינו משום שסמך עצמו אמ"ש כאן וע"ל סי' ק"ב מדיני דשיל"מ:

**[fr]:**
One may not permit on the basis of a safek‑safeka. And according to this, it seems that certainly one may not permit a davar she‑yesh lo matirin when one of the pieces fell into the sea. And what the Mechaber wrote earlier in §7 — that even a davar she‑yesh lo matirin becomes permitted when one of the pieces fell into the sea — that is only because he brought in his Beit Yosef the opinion of the Rashba, and the Rashba indeed writes that even in two mixtures, a davar she‑yesh lo matirin is permitted. If so, the Mechaber’s view here is that even a davar she‑yesh lo matirin is permitted. (And likewise the Taz copied the Mechaber’s words in §7 and omitted the words of the Rema here — which shows that he held that since one piece fell away, it is permitted, and all the more so in three mixtures. Nevertheless, he did not understand correctly, for he should have written the Rema’s reasoning to be stringent even when a piece fell away. And all this caused him not to know from where the Rema derived his words. And I already brought in the previous se’if‑katan the great poskim who hold this way.) But the Rema — who forbids in the case of three mixtures when it is a davar she‑yesh lo matirin — certainly forbids when one of the pieces fell into the sea. This is obvious. And the reason the Rema did not state this explicitly in §7 is because he relied on what he wrote here. See also Siman 102 regarding the laws of davar she‑yesh lo matirin.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:58:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:58:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:58:1)

**מכח ס"ס וטוב להחמיר כו'.**וצ"ע אם יש להקל בזה שלא במקום הפסד מרובה כיון דגדולי הפוסקים סוברים כן וכמ"ש בס"ק נ"ה:

**[fr]:**
Because of a safek‑safeka, and it is good to be stringent, etc. And it requires investigation whether one may be lenient in this when it is not a case of significant financial loss, since the great poskim hold this way, as I wrote in se’if‑katan 55.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:59:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:59:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:59:1)

**אם לא לצורך.**דוקא בס"ס אבל באיסור דרבנן ויש בו ספק אע"ג דבעלמא אמרינן ספק דרבנן לקולא בדשיל"מ לא אמרינן הכי לכ"ע כדמוכח בהדיא בש"ס רפ"ק דביצה דף ד' ע"א וכ"כ הרשב"א בת"ה ריש דף קי"ו:

**[fr]:**
If not for a case of need. This applies only to a safek‑safeka. But in the case of a rabbinic prohibition that contains a doubt — even though in general we say ‘a doubt in a rabbinic law is lenient’ — in a davar she‑yesh lo matirin we do not say this, according to everyone, as is explicitly proven in the Talmud, beginning of Beitzah 4a. And so writes the Rashba in Torat HaBayit, beginning of page 116.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:60:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:60:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:60:1)

**אם הוא מדברים המתבטלים.**אבל אם הוא מדברים החשובים אינם מתבטלים אפילו באלף דל"ד לב' תערובות מהנך טעמי דיתבאר:

**[fr]:**
If it is from items that are nullifiable. But if it is from items that are considered important, they are not nullified even in a thousand. Therefore, there is no distinction between two mixtures and three mixtures, for the reasons that will be explained.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:61:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:61:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:61:1)

**שכיון שהספק הראשון היה בגופו כו'.**כלו' דל"ד לב' תערובות דהתערובות הב' מותר מטעם ס"ס וכמ"ש בס"ק מ"ט דהתם הספק הראשון לא היה בגופו רק בתערובות משא"כ כאן דהספק הראשון היה בגופו וכ"כ הטור והרשב"א ושאר פוסקים אבל קשה דהטור והרשב"א ופוסקים לא הוצרכו לחילוק זה אלא לשיטתם דס"ל דהתערובות השני מותר אבל המחבר דס"ל בס"ח דהתערובות הב' אסור א"כ אפילו לא היה הספק הראשון בגופו אסור ס"ס שנתערב דלא יהא אלא ב' תערובות וא"כ ל"ל להמחבר לטעמא דכיון שהספק הראשון היה בגופו כו' וגם ל"ל לכתוב כלל האי דינא דספק טרפה שנתערב באחרים דמהיכי תיתי נימא דעדיף מב' תערובות דהא כל הפוסקים סוברים דעכ"פ לא עדיף מב' תערובות וכן קשה על הרב ל"ל כלל טעמא דספק הראשון אסור מדאורייתא וא"א לומר דהמחבר והרב אתו לאשמועינן דאפילו ספק טרפה שנתערב בשני תערובות התערובות השני אסור דל"ד לג' תערובות דהתערובות הג' מותר דהכא הספק הראשון הוא בגופו ומדאורייתא דהתערובות הב' ודאי דהכא מישרי שרי דהוי שפיר ספק ספיקא שהספק הראשון אינו בגופו ואינו אסור מה"ת כמו שיתבאר לקמן ס"ק ס"ג סוף דין ד' וכ"כ הרב ס"ח דבספק איסור התערובות הב' שרי וצ"ע:

**[fr]:**
**Since the first doubt was in the object itself, etc.** Meaning: this is why it is not comparable to the case of two mixtures, where the second mixture is permitted because of a safek‑safeka, as I wrote in se’if‑katan 49 — for there, the first doubt was not in the object itself, but only in the mixture. This is unlike the case here, where the first doubt was in the object itself. 
So write the Tur, the Rashba, and the other poskim. But it is difficult: The Tur, the Rashba, and the poskim needed this distinction only according to their own view — that the second mixture is permitted. But the Mechaber, who holds in se’if 8 that the second mixture is forbidden — then even if the first doubt had not been in the object itself, the safek‑safeka that arises after mixing would still be forbidden, since it is only two mixtures. If so, why does the Mechaber need the reasoning that “the first doubt was in the object itself”? And why did he need to write this entire law of a doubtful tereifah that became mixed with others? What basis is there to think it is better than the case of two mixtures? All the poskim agree that it is certainly no better than two mixtures. And similarly, it is difficult regarding the Rema: why does he need the reasoning that the first doubt is biblically forbidden? And one cannot say that the Mechaber and the Rema came to teach that even a doubtful tereifah that became mixed into two mixtures — the second mixture is forbidden, and it is not comparable to the case of three mixtures, where the third mixture is permitted — because here the first doubt is in the object itself and is biblically forbidden. For certainly, in the case of the second mixture here, it should be permitted — for this is a proper safek‑safeka, since the first doubt is not in the object itself and is not biblically forbidden, as will be explained below in se’if‑katan 63, end of din 4. And so the Rema writes in se’if 8, that in a doubtful prohibition the second mixture is permitted. This requires further investigation.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:62:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:62:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:62:1)

**וי"א הטעם כו'.**ונ"מ דאילו לטעם המחבר אפילו היה הספק הא' מדרבנן כיון שהיה בגופו אינו בטל בתערובות ולטעם הרב בטל ונפקא מיניה אם נתחלפה גבינה שאינה ידוע אם היא גבינת ישראל או גבינת העובד כוכבים דבכה"ג הוי ספק דרבנן ולחומרא וכדלקמן ס"ק ס"ג דין י"ח להמחבר אינה בטלה בתערובות אף שהספק הראשון הוא מדרבנן כיון שהוא בגופו ולהרב בהג"ה בטל כדלקמן ס"ק ס"ג בדין י"ז כיון שהספק הראשון אינו מה"ת א"כ ה"ל ספק ספיקא ואפשר לומר דאף המחבר לא קאמר אלא היכא דהספק הראשון שהיה בגופו אסור מה"ת והרב בהג"ה מחמיר אפילו לא היה הספק הראשון בגופו כיון שהוא מן התורה לא הוה ס"ס או אפשר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולא בא הרב אלא להוסיף דבספק ספיקא אם יש כאן איסור כלל מותר אפילו בגופו של איסור ועי' בתשו' ן' לב ח"ג סי' ק':

**[fr]:**
**And some say the reason, etc.** And there is a practical difference: for according to the Mechaber’s reasoning, even if the first doubt was only rabbinic, since it was in the object itself, it is not nullified in a mixture. But according to the Rema’s reasoning, it is nullified. And the practical case would be: if a cheese became mixed up and it is not known whether it is Jewish cheese or non‑Jewish cheese. In such a case, the doubt is rabbinic, and we rule stringently. And as explained below in se’if‑katan 63, din 18 — according to the Mechaber, it is not nullified in a mixture, even though the first doubt is rabbinic, since it is a doubt in the object itself. But according to the Rema in his gloss, it is nullified (as explained below in se’if‑katan 63, din 17), since the first doubt is not biblical; therefore it becomes a safek‑safeka. And one can say that even the Mechaber only said his ruling in a case where the first doubt in the object itself is a biblical prohibition. And the Rema in his gloss is stringent even when the first doubt is not in the object itself, since it is biblical, and therefore not a safek‑safeka. Or one may say that each one stated one point, and they do not actually disagree: the Rema merely adds that in a safek‑safeka, if there is any doubt at all, it is permitted — even when the doubt is in the object itself. See also Teshuvot Ben Lev, part 3, siman 100.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:1
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:1](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:1)

דיני ספק ספיקא 
א) **לא מיקרי ספק ספיקא.**אפי' לא נודע ספק הראשון רק עד אחר שנתערב כגון שנתערבו כמה ביצים ביחד ואח"כ נודע ספק טריפות בתרנגולת ונודע שביצה אחת היא ממנה שהטילה אחר שאירע לה הספק טריפות וכן כל כיוצא בזה אע"ג שלא נודע שום ספק איסור רק עד אחר שנתערב וא"כ שני הספיקות נודעו יחד ובאין כאחת מ"מ כיון שהספק הראשון אסור מן התורה לא הוי ספק ספיקא. כך העלה בד"מ ס"ס נ"ז ובת"ח כלל מ"ג דין ז' והשיג אב"י בס"ס נ"ז בשם מ"כ דמתיר בלא נודע הספק הראשון קודם שנתערב משום ס"ס והיינו דמסיים כאן בהג"ה אבל אם היה ב' ספיקות אם היה כאן איסור כלל ונודעו ב' הספיקות יחד כו' אלמא דברישא אפי' נודעו ב' הספיקות יחד לא הוה ס"ס וכן משמע מדברי הפוסקים דלא כתשובת משאת בנימן סי' ל"ז שהשיג על הרב בזה ועיקר יסודו שממקום שהוציא הרב דין זה מהאו"ה כלל כ"ו לא נראה כן אלא שבהגהות או"ה מבואר כן ויותר יש לנו לסמוך על הרב בעל או"ה דרב מובהק וגדול היה משנסמוך על דברי ההג"ה עכ"ל והא ליתא דבאו"ה גופא משמע טובי זימני דאפי' לא נודע אסור דכתב טעמא במסקנתו דאין הב' ספיקות מענין אחד דהספק הראשון היה מחמת עצמו שמא אינה טריפה וכשנתערבו אז בא הספק השני מטעם תערובות ועוד דאין הב' ספיקות בגוף אחד את"ל טרפה שמא אין זאת והיינו שני גופין אבל היכא דהוי הב' ספיקות בגוף אחד כגון בספק תחתיו וכן באיש ואשה שעשו צרכיהם (בנדה דף נ"ט ע"ב ונתבאר לקמן סי' קצ"א סעיף קטן ו') בספל אחד דיש בדם גופא ס"ס שמא אינו מן האשה ואת"ל מן האשה שמא מפרוזדור עד כאן לשונו אם כן לשני הטעמים האלו ודאי אפילו לא נודע מכל מקום אין הספיקות מענין אחד או מגוף אחד ועוד דהא כתב דל"ד לספק תחתיו ולאיש ואשה שעשו צרכיהם והתם ודאי לא נודע והכי משמע למעיין באו"ה בדוכתי טובא דלא מחלק בין נודע או לא והגהת או"ה הם רק פירוש לדברי או"ה וזה ברור:

**[fr]:**
The Laws of Safek‑Safeka (Double Doubt). 
1) **This is not considered a safek‑safeka.** Even if the first doubt was not known until after the mixture occurred — for example, several eggs were mixed together, and afterward a doubt of terefah was discovered in a chicken, and it became known that one of the eggs came from that chicken and was laid after the doubt of terefah arose — and similarly in all such cases: Even though no doubt of prohibition was known at all until after the mixture, and therefore both doubts became known together and arrived simultaneously, nevertheless, since the first doubt involves a biblical prohibition, it is not considered a safek‑safeka. So ruled the Darkei Moshe, end of siman 57, and the Taz, Klal 43, din 7. But the Avi Ezri, at the end of siman 57, quoting the Mahari”k, disagreed and permitted the case even when the first doubt was not known before the mixture, because of safek‑safeka.And this is what the Rema concludes in his gloss: “But if there are two doubts whether any prohibition exists at all, and both doubts became known together…” — implying that in the first case, even when both doubts became known together, it is not a safek‑safeka. 
And this also appears from the words of the poskim, and not like the responsum of Mish’at Binyamin, siman 37, who challenged the Rema on this point. His main argument was that from the source where the Rema derived this ruling — the Or Zarua HaGadol, Klal 26 — it does not appear this way. Rather, he claimed that only in the glosses on the Or Zarua is this written, and that we should rely more on the author of the Or Zarua himself, who was a great and authoritative rabbi, than on the glosses. 
**But this is not correct.**
For in the Or Zarua itself it is clear in many places that even when the doubt was not known beforehand, it is still forbidden.
He writes in his conclusion that the two doubts are not from the same category: 
The first doubt is inherent — “perhaps it is not a terefah.”
 Only after the mixture does the second doubt arise — “perhaps this is not the forbidden one.”
Furthermore, the two doubts are not in the same object: If you say it is a terefah, perhaps this is not the egg — meaning two separate bodies. 
But when the two doubts are in the same body — for example, in the case of safek tachtav (“doubt whether the blood came from under her”) or the case of a man and woman who relieved themselves into the same vessel (Niddah 59b, explained later in siman 191:6) — then the blood itself contains a safek‑safeka:
“Perhaps it is not from the woman,”
and if it is from the woman, “perhaps it came from the vestibule.”Thus, according to both reasons, even if the doubt was not known beforehand, the two doubts are not from the same category nor from the same body. 
And furthermore, he writes that this case is not comparable to safek tachtav or the case of the man and woman — and in those cases, certainly the doubt was not known beforehand.
And this is evident to anyone who examines the Or Zarua in many places: **he does not distinguish between whether the doubt was known beforehand or not.**And the glosses on the Or Zarua are merely explanations of his words. **This is clear.**


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:2
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:2](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:2)

ב) **כתב**האו"ה שם דין ד' וז"ל אפילו ביצה שנמצאת בקליפתה בתרנגול' שאירע לה טרפות בקרוב הוי ספיקא דאורייתא דשמא בשעה שנטרפה היתה בלא קליפה והוי ירך האם ונתגדלה באיסור ואם נתערבה אינה בטלה אפילו באלף ואין להפרידה ג"כ ולהתיר כל אחד מהן מטעם ס"ס שמא היתה הקליפה קודם שנטרפה ואת"ל לא הוה קודם שמא אין זאת הביצה הואיל והספק הראשון הוי דאורייתא ואין הספיקות מענין א' ובגוף א' ואפי' בתרנגולת שנולד בהספק טריפות אין להתיר הביצה שהטילה או שנמצא בה מטעם ס"ס ספק אין טרפה ואת"ל שהיא טרפה שמא בשעה שנטרפה היתה הביצה בקליפתה דגבי ביצה עצמה הב' ספיקות מב' גופות וגם אין הב' ספיקות מענין אחד וגם התרנגולת היתה בחזקת טרפות בשעה שהטילה או שנמצא בה הביצה (כלו' ול"ד לגבינות שנעשו מבהמה ואח"כ נמצאת טרפה דאמרי' השתא הוא דנטרפה לעיל סי' פ"א סעיף ב' דהתם לא היתה הבהמה בחזקת טרפות בשעה שנחלבה משא"כ הכא וכ"כ האו"ה כלל מ"ט דין ב' גבי גבינות שנעשו מבהמה טרפה דאמרינן השתא הוא דנטרפה וז"ל והשיב מהר"מ וריב"ק דבבהמה ליכא למימר טריף ואתאי טריף ואתאי כמו גבי מקוה וגם אינו דומה לביצים דספק טרפה דהתם היה העוף בחזקת ספק בשעה שהטילה ע"כ עכ"ל האו"ה):

**[fr]:**
2) The Or Zarua HaGadol **writes** there, in din 4, as follows: “Even an egg that is found inside its shell in a chicken that recently became a terefah is considered a biblical doubt (safek de‑oraita). For perhaps at the moment the chicken became a terefah, the egg had not yet formed its shell, and it was still considered part of the mother’s flesh (yerech ha‑em), and it grew in a state of prohibition. And if such an egg became mixed with others, it is not nullified even in a thousand.Nor may one separate the eggs and permit each one individually through a safek‑safeka — by saying:
‘Perhaps the shell was already formed before the chicken became a terefah,’
and if not, ‘perhaps this is not that egg.’ This is because the first doubt is biblical, and the two doubts are not from the same category, nor are they in the same object. 
And even in a chicken in which a doubt of terefah arose, one may not permit the egg it laid — or an egg found inside it — through a safek‑safeka: 
‘Perhaps the chicken is not a terefah,’
and if it is a terefah, ‘perhaps at the time it became a terefah the egg already had its shell.’ For regarding the egg itself, the two doubts involve two different bodies, and the doubts are not from the same category, and the chicken had a presumption of being a terefah at the time it laid the egg or at the time the egg was found inside it. 
(This is not comparable to the case of cheeses made from an animal that was later found to be a terefah, where we say ‘it became a terefah only now,’ as above in siman 81:2 — because there, the animal did not have a presumption of being a terefah at the time it was milked, unlike here. And so writes the Or Zarua HaGadol, Klal 49, din 2, regarding cheese made from a terefah animal, that we say ‘it became a terefah only now.’ His words are: ‘Maharam and Ribak answered that regarding an animal, we do not say “it was terefah and came, terefah and came,” as we do regarding a mikveh. And it is also not comparable to eggs in a case of doubtful terefah, because there the bird already had a presumption of doubt at the time it laid the egg.’ So ends the quotation from the Or Zarua HaGadol.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:3
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:3](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:3)

ג) **והלכך**אף אם נתערבה אח"כ באלף כולן אסורות מאחר שלא היה חשוב בה קודם אלא ספק אחד ונמצא שאין חילוק והיתר מצד תערובות בדבר שאין מתבטל דאם יש בו מתחלה ס"ס גמורים אף בלא תערובות מותר כדאיתא לקמן ואם לא היה בו ס"ס אף אם נתערב באלף כולן אסורות:

**[fr]:**
3) **Therefore**, even if it later became mixed into a thousand, all of them remain forbidden,because originally it contained only a single doubt, and thus there is no distinction or basis for leniency through mixture in a case of something that does not become nullified. For if from the outset it had a complete safek‑safeka, then even without any mixture it would be permitted, as will be explained later. But if it did not have a safek‑safeka, then even if it becomes mixed into a thousand, all of them are forbidden.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:4
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:4](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:4)

ד) **ודוקא**שהביצה היה בודאי מספק טרפה (כדעיל) או שיש בה ספק אם היא מודאי טרפה (ויש ג"כ ספק אם היתה בקליפתה קודם שנטרפה) או לאו כגון ביצה שנמצאת בחצר שאין בה כ"א ב' תרנגולים א' כשרה וא' טרפה אבל אם יש בתרנגולת רק ספק טריפות הביצה מותרת אפילו בלתי תערובות כלל מטעם ס"ס דשמא לא הטילה ואת"ל הטילה שמא אינה טרפה ואע"ג דלא נתערב אלא חד בחד (כלומר התרנגולת נתערב חד בחד אבל אי לא נתערבו מתחלה התרנגולים חד בחד רק כל א' ניכרת עדיין בפני עצמה א"כ הוי הספק הראשון אסור מן התורה דהיאך תאמר אח"כ ואת"ל הימנה שמא אינה טרפה והלא כבר אסרתה מן התורה מן הספק ודוק) מ"מ לא הוי בספק ראשון ספיקא דאורייתא כדלקמן דהא אין בתרנגולת טרפה ודאית והוי הב' ספיקות בענין א' וגוף א' ובאין כאחת עכ"ל ומשמע דבדין זה האחרון שרי אפילו ידוע שהיתה בלא קליפתה בשעה שנולד בה ספק טרפות משום האי ס"ס דשמא לא הטילה ואין הביצה ממנה ואת"ל ממנה שמא אינה טרפה ול"ד לספק ביצת טרפה שנתערבה דכולן אסורות ולא שרי מטעם ס"ס דאין הספיקות הוי מענין א' ובגוף א' דהתם א"א להתחיל ולומר שמא אין כאן איסור כלל דהא ודאי יש בתערובות זו ספק טרפה וע"כ צריך אתה להתחיל ולומר שמא אינה טרפה וא"כ התחלת בספק הראשון שאסור מן התורה וכן כשאתה אומר אח"כ את"ל טרפה שמא אינה זאת א"כ בספק השני אתה מיקל ואומר שמא אינה זאת והיינו ב' גופים וב' ענינים משא"כ כאן דהתחלה היא שלא ידענו מהיכן נולדה הביצה זו וא"כ אתה מתחיל לומר שמא מן הכשרה היא ואין כאן ספק איסור כלל וכשאתה רוצה אח"כ להחמיר ולומר שמא מטרפה היא א"כ בגוף הזו שאתה באת לדון להחמיר אני אומר שמא אינה טרפה וליכא למימר דהרי כבר אסרתה מן הספק והוי הספק הראשון מן התורה דהא נתערב חד בחד ולא הוי הספק הראשון מן התורה וא"כ אף דהספיקות הם מב' ענינים וב' גופים מ"מ הם ממש מגוף א' ומענין א' שהספק הראשון הוא שמא ביצה זו מכשרה היא ואין כאן איסור כלל אלא דכשאתה בא להחמיר ולדון שמא מטרפה היא ואתה עושה ב' גופים וב' ענינים להחמיר אני אומר שמא אינה טרפה בגוף ובענין שאתה באת עליו לדון ולהחמיר ודמי ממש לספק שמא אינו מן האשה ואת"ל מן האשה שמא מפרוזדור דאע"ג דהתם נמי הספיקות הם שני ענינים וב' גופים הוי ממש מענין א' ובגוף א' כמ"ש האו"ה והבאתיו לעיל בדין א' אלא ודאי היינו מטעמא דודאי לא תתחיל לומר שמא מן המקור דהא עדיין אינו ידוע מהיכן הדם בא כלל וא"כ הספק הראשון הוא שאתה מתחיל לידע מהיכן הדם וא"כ מתחלה אני אומר שמא מן האיש ואין כאן איסור כלל ולא הוי הספק הראשון אסור מן התורה וכשאתה באת להחמי' ולדון בשני גופים וב' ענינים לומר שהוא מן האשה אני אומר לך בגוף זה שאתה דן בו דהיינו באשה שמא מן הפרוזדור. ומצאתי כתוב בכתיבת יד הרב ר"מ איסרל"ס בגליון או"ה אהך דנמצאת ביצה בחצר ולא נודע אי מכשרה או מספק טרפה וז"ל מ"מ לא הוי בספק ראשון ספק דאורייתא כו' כי לא נולד הספק הראשון מיד רק עם הב' משא"כ אם היה האיסור בספק א' לבד דאז מיקרי ספק איסור דאורייתא כמו שאמר ריש תשו' זו עכ"ל ביאור דבריו כמ"ש: 
**והלכך**לא חשיב נמי ס"ס תרנגולת שנולד בה ספק טריפות בקרוב כשהטילה ביצה ואינו ידוע אם נגמרה הביצה קודם לכן או לא משום דכשאתה מתחיל לומר ספק טרפה ספק אין טרפה הרי אתה מתחיל בספק שהוא איסור דאורייתא וכשאני אומר את"ל טרפה הרי עדיין לא עשיתי ב' גופים וב' ענינים וכשאתה אומר אח"כ שמא נגמרה קודם לכן אתה בודה ספק אחר להקל בב' גופים וב' ענינים וכן אפי' תתחיל לומר את"ל לא נגמרה קודם לכן שמא אינה טרפה אתה עושה להקל ב' גופים וב' ענינים דמתחלה דנת בביצה עצמה ועתה באת לדון ולהקל בתרנגולת היינו שני גופים ומתחלה דנת שמא נגמרה קודם לכן ועתה באת לדון ולהקל שמא אינה טרפה היינו ב' ענינים: 
**וכן**בנמצא ביצה אחת ואינו ידוע אם היא מודאי טרפה או מכשרה אע"ג דנתערבו התרנגולת חד בחד הוי הספק הראשון אסור מן התורה כיון דיש בתרנגולת איסור ודאי א"כ לא תוכל לומר שמא מכשרה דהוי הספק הראשון אסור מן התורה ואם אתה רוצה להתחיל ולומר שמא נגמרה קודם לכן א"כ מכ"ש התחלתה בספק הראשון שאסור מן התורה וגם כשתאמר אח"כ את"ל נגמרה אח"כ שמא אינה מטרפה אלא מכשרה הרי אתה עושה להקל ב' גופים וב' ענינים וגם הרי כבר אמרת שמא נגמרה אח"כ א"כ הודית שבא מטרפה ואיך תחזור ותאמר לא הימנה והשתא ניחא נמי הא דספק טרפה שנתערבה באלף כולן אסורות אפי' לאכלן א' א' והתערובות הב' מותר אפי' כולו כאחד כמו שנתבאר לעיל ס"ק נ"ה דמה לי התערובות הראשון ב' ב' או התערובות הב' כולו כא' הא הכא והכא איכא ס"ס ותו דבודאי התערובות הב' מותר כשאינו אוכלו כולו כאחד מטעם שמא זו שאני אוכל לא זו היא שנפלה לכאן הא מתחיל בב' גופים אלא ודאי בתערובות הראשון לא תוכל לומר שמא אין כאן איסור כלל דהא ודאי יש כאן ספק טרפות ולא תוכל להתחיל ולומר שמא אינה זאת דהרי בתחלה צריך אתה לומר מה ריעותא איכא בזאת גופו שאתה באת לדון עליה ועוד דכשתתחיל לומר שמא אינה זאת כ"ש הריעות להתחיל בב' גופים וא"כ ע"כ צריך אתה להתחיל שמא אינה טרפה וא"כ התחלת בספק הראשון שאסור מן התורה וגם כשתאמר אח"כ את"ל טרפה שמא אינה זאת הרי אתה עושה ב' גופים וב' ענינים להקל אבל התערובות הב' אני מתחיל לומר שמא אין כאן איסור כלל בתערובות זה א"כ התחלת בספק הראשון שהוא מותר מן התורה וכשאתה רוצה להחמיר ולומר שמא האיסור שהיה בגוף הראשון נפל לכאן א"כ אתה עושה להחמיר ב' גופים וב' ענינים אני אומר בגוף ובענין זה שאתה באת לומר שהוא כאן שמא אינה טרפה:

**[fr]:**
4) **And this is specifically** when the egg is definitely from a chicken that had a doubt of terefah (as above), or when there is a doubt whether it is from a definitely terefah chicken (and there is also a doubt whether it had its shell before the chicken became terefah or not)―for example, an egg found in a courtyard where there are only two chickens, one kosher and one terefah. But if the chicken itself only has a doubt of terefah, then the egg is permitted even without any mixture at all, because of a safek‑safeka: 
 - perhaps the chicken did not lay this egg, and even if it did lay it, 
 - perhaps it is not a terefah. 
And even though the mixture is only “one against one” (meaning: the chickens themselves were mixed one with one; but if the chickens had not first been mixed one with one, and each was still identifiable, then the first doubt would be a biblical doubt—because how could you later say “and if it is from this one, perhaps it is not a terefah,” when you have already forbidden it from the Torah because of the doubt—consider this well), nevertheless the first doubt is not considered a **biblical safek de‑oraita**, as will be explained below, since the chicken is not definitely terefah. And the two doubts are in one matter and one body, and they arise simultaneously. So ends his words.
 And it seems that in this last ruling, it is permitted even when it is known that at the time the doubt of terefah arose in the chicken, the egg had not yet formed its shell—because of this *safek‑safeka*:
 * perhaps the chicken did not lay it and the egg is not from it, 
* and even if it is from it, perhaps the chicken is not a terefah.
And this is *not comparable* to the case of a doubtful egg of a terefah that became mixed, where all are forbidden and we do not permit through safek‑safeka, because there the doubts are not from one matter and one body.
For in that case, you cannot begin by saying “perhaps there is no prohibition here at all,” since there is certainly a doubtful terefah in this mixture. You are therefore forced to begin by saying “perhaps it is not a terefah,” and thus your first doubt is a biblical prohibition.
And when you then say, “and if it is a terefah, perhaps this is not the one,” in the second doubt you are being lenient and saying “perhaps this is not it,” which makes it two bodies and two separate matters.
This is unlike our case, where the starting point is that we do not know where this egg came from. Therefore you begin by saying, “perhaps it is from the kosher chicken, and there is no prohibition here at all.”
And when you later wish to be stringent and say, “perhaps it is from the terefah chicken,” then regarding this very body about which you wish to be stringent, I say: “perhaps it is not a terefah.”
And you cannot say: “But we already forbade it because of the doubt, and the first doubt is biblical,” because here the chickens were mixed one with one, and the first doubt is *not* biblical.
Therefore, even though the doubts are, in form, from two matters and two bodies, they are in truth from one body and one matter, since the first doubt is: “perhaps this egg is from the kosher chicken, and there is no prohibition here at all.”
Only when you come to be stringent and say, “perhaps it is from the terefah chicken,” and you thereby create two bodies and two matters in order to be stringent, I say: “perhaps it is not a terefah” in that very body and matter about which you are coming to be stringent.
And this is exactly comparable to the case of:
* “perhaps the blood is not from the woman, and if it is from the woman, perhaps it is from the vestibule.”
For even though there too the doubts are two matters and two bodies, they are truly from one matter and one body, as the Or Zarua wrote and I cited above in law (1).
The reason is that you certainly do not begin by saying “perhaps it is from the womb,” since at the outset we do not know where the blood came from at all.
Therefore, the first doubt is: from where did this blood come? And so at the beginning I say: “perhaps it is from the man, and there is no prohibition here at all,” and the first doubt is not a biblical prohibition.
And when you come to be stringent and judge with two bodies and two matters, saying that it is from the woman, I say to you regarding that very body you are judging—namely, the woman—“perhaps it is from the vestibule.”
And I found written in the handwriting of Rabbi Moshe Isserles in the margin of the Or Zarua on that case of an egg found in a courtyard, and it is not known whether it is from the kosher chicken or from the doubtful‑terefah chicken. His words:

“Nevertheless, the first doubt is not a biblical doubt, because the first doubt did not arise immediately, but only together with the second; whereas if the prohibition were based on a single doubt alone, then it would be called a biblical doubt of prohibition, as he wrote at the beginning of this responsum.”

End of his words—whose explanation is as I have written.
**Therefore**, it is also not considered a safek‑safeka in the case of a chicken in which a doubt of terefah arose recently, and it then laid an egg, and it is not known whether the egg was completed before that or not.
For when you begin by saying “doubt whether the chicken is terefah, doubt whether it is not terefah,” you are beginning with a doubt that is a biblical prohibition.
And when I say, “and if it is terefah,” you have still not yet created two bodies and two matters.
And when you then say, “perhaps the egg was completed earlier,” you are inventing another doubt to be lenient, with two bodies and two matters.
Similarly, even if you begin by saying, “and if it was not completed earlier, perhaps the chicken is not a terefah,” you are again being lenient with two bodies and two matters:
 - at first you judged the egg itself,
 - and now you come to judge and be lenient regarding the chicken—these are two bodies;
and at first you judged “perhaps it was completed earlier”, and now you come to judge and be lenient “perhaps it is not a terefah”—these are two matters. 
Likewise, in a case where a single egg is found and it is not known whether it is from a definitely terefah chicken or from a kosher one—even though the chickens were mixed one with one—the first doubt is a biblical prohibition, since there is a definite prohibition in the chicken.
Therefore, you cannot say “perhaps it is from the kosher one,” because that would make the first doubt a biblical prohibition. And if you wish to begin by saying “perhaps the egg was completed earlier,” then all the more so you are beginning with a first doubt that is a biblical prohibition. And even when you then say, “and if it was completed later, perhaps it is not from the terefah but from the kosher one,” you are being lenient with two bodies and two matters. And furthermore, you have already said “perhaps it was completed later,” and thus you have admitted that it came from the terefah—so how can you then go back and say “it is not from it”?
And now it is also understood why, in the case of a doubtful terefah that became mixed into a thousand, all are forbidden—even to eat them one by one—while the second mixture is permitted even all at once, as explained above in se’if‑katan 55.
For what difference is there whether the first mixture is eaten two by two, or the second mixture is eaten all at once? In both cases there is a *safek‑safeka*.Furthermore, the second mixture is certainly permitted when it is not eaten all at once, because we can say: “perhaps this one that I am eating is not the one that fell here”—there you begin with two bodies. Rather, it must be that in the first mixture you cannot say “perhaps there is no prohibition here at all,” since there is certainly a doubtful terefah present. And you cannot begin by saying “perhaps this is not it,” because at the outset you must say: what is the defect in this very piece you are judging? And furthermore, if you begin by saying “perhaps this is not it,” then all the more so you are beginning with two bodies. Therefore, you are forced to begin with “perhaps it is not a terefah,” and thus your first doubt is a biblical prohibition. And even when you then say, “and if it is a terefah, perhaps this is not it,” you are being lenient with two bodies and two matters. But in the second mixture, I begin by saying: “perhaps there is no prohibition at all in this mixture,” and thus the first doubt is a doubt of something permitted by Torah law.
And when you wish to be stringent and say, “perhaps the prohibition that was in the first mixture fell into this one,” and you thereby create two bodies and two matters in order to be stringent, I say regarding this very body and matter about which you are saying that it is here: “perhaps it is not a terefah".


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:5
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:5](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:5)

ה) **והלכך**כתב בהגהת שבסוף ספר או"ה בכלל כ"ו דין ד' וז"ל ב' תרנגולים כו' או שמא ודאי כל אחת מטילה כמו חברתה ואין כאן ספיקא אלא שי"ל בכל א' מהביצים שמא אינה הימנה ואת"ל הימנה שמא אינה טרפה וא"כ לא הוי הב' ספיקות מענין א' ובגוף א' עכ"ל ר"ל דכמו דקאמר דב' תרנגולים אחד ודאי טרפה כו' לא הוי ס"ס ה"ה באחד ספק טרפה ונתערבו חד בחד וא' מטילה כמו חברתה ויש כאן ב' ביצים ואין ידוע איזה מהן מן הכשרה או מן הטרפה לא הוי ס"ס דהא בודאי א' מהב' ביצים אלו יש בה ספק איסור וא"כ לא תוכל להתחיל ולומר שמא אין כאן איסור כלל דהא ודאי יש כאן ספק איסור וא"כ צריך אתם להתחיל שמא אינה טרפה וא"כ הספק הראשון שהתחלת בו הוא אסור מן התורה וכן כשתאמר אח"כ את"ל טרפה שמא אין זאת הימנה א"כ אתה מיקל בשני גופים וב' ענינים ואם תתחיל לומר על כל ביצה שמא אין זאת מהטרפה א"כ כ"ש שהספק הראשון הוא בשני גופים:

**[fr]:**
5)**Therefore**, it is written in the gloss at the end of the **Or Zarua HaGadol**, Klal 26, din 4, as follows:
“Two chickens… or perhaps indeed each one lays just like the other, and there is no doubt here at all, except that for each egg one may say: *perhaps it is not from the terefah, and if it is from it, perhaps the chicken is not a terefah.* And therefore the two doubts are not from one matter and one body.”
**End of quotation.**

Meaning: just as he says that when there are two chickens, one definitely *terefah* and one kosher, this is not a *safek-safeka*, so too in the case where one chicken is a doubtful *terefah*, and they became mixed one with one, and both lay equally, and now there are two eggs, and it is not known which egg came from the kosher chicken and which from the doubtful-terefah chicken — **this is not a safek-safeka.**

For certainly one of these two eggs contains a doubt of prohibition, and therefore you cannot begin by saying: “perhaps there is no prohibition here at all,” because there is definitely a doubtful prohibition present.

Therefore, you must begin with: “perhaps it is not a *terefah*,” and thus the first doubt with which you begin is a biblical prohibition. And when you then say: “and if it is a *terefah*, perhaps this is not the egg from it,” you are being lenient with two bodies and two separate matters.

And if you begin by saying about each egg: “perhaps this is not from the *terefah*,” then all the more so the first doubt is already in two bodies, and therefore it is not a *safek-safeka*.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:6
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:6](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:6)

ו) **וממה**שכתב האו"ה לעיל דאם יש בחצר ב' תרנגולים אחד ספק טרפה וא' כשרה הביצה מותרת מטעם ס"ס דשמא לא הטילה ואת"ל הטילה שמא אינה טרפה דהוי הב' ספיקות מענין א' ובגוף א' ובאין כאחד עכ"ל נראה מבואר דאפילו נודע מתחלה הספק טרפות בתרנגול' מותרת הביצה דמה בכך שנודע בה הספק טרפות הרי אין אתה דן על התרנגולת אלא על הביצה ובביצה לא נולד ספק טרפות מעולם רק שאח"כ נולד הספק הראשון עם הב' וכמ"ש לעיל דין ד' בשם הרב רמ"א ועוד שהרי לא חילק האו"ה כלל בכאן בין נודע ללא נודע ח"כ משמע דאיירי בכל ענין ועוד דהא קאמר והוי הב' ספיקות בענין אחד ובגוף אחד ובאין כאחד ואם איתא הל"ל דהיינו דווקא בלא נודע אבל בנודע אין באין כאחד אלא מדקאמר סתמא והוי באין כאחד משמע דלעולם הוי באין כאחד מטעמא דפרישית:

**[fr]:**
6) From what the Or Zarua HaGadol wrote earlier—that if there are two chickens in a courtyard, one a doubtful terefah and one kosher, the egg is permitted because of a double doubt: perhaps the chicken did not lay it, and even if it did lay it, perhaps it is not a terefah, and these two doubts are from one matter, in one body, and arise simultaneously—it appears clearly that even if the doubt of terefah in the chicken was known from the outset, the egg is still permitted.
For what difference does it make that the doubt in the chicken was known? You are not judging the chicken but the egg, and in the egg no doubt of terefah ever existed; only afterward did the first doubt arise together with the second, as explained above in section (d) in the name of the Rema.
Furthermore, the Or Zarua makes no distinction here between a case where the doubt was known beforehand and a case where it was not known; this implies that his ruling applies in all situations.
And since he writes that the two doubts are “from one matter, in one body, and arise simultaneously,” if the law applied only when the doubt was not known beforehand, he should have written so explicitly. But since he states it simply—“they arise simultaneously”—it implies that they always arise simultaneously, for the reason explained above.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:7
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:7](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:7)

ז) **ויצא**לנו הדין דאם יש כאן חתיכה אחת ויש בה ספק אם היא של כשרה או אם היא של ספק טרפה כגון שיש כאן ב' חנויות אחת יש בה כשרה ואחת יש בה ספק טרפה ונתערבו החנויות שאינו ידוע באיזה מהן יש ספק טרפה אע"פ שנודע מתחלה הספק טרפות מ"מ הרי אנחנו באנו לדון על החתיכה אם היא מכשרה ואין כאן איסור כלל ואת"ל מהחנות האחרת שמא אינה טרפה א"כ הוי ס"ס גמור בגוף אחד ובענין אחד ובאין כאחת שהרי לא נולד הספק הראשון רק עם השני וכן הוכחתי לקמן בדין י"ח מדברי או"ה ריש כלל מ"ז בשם ר' שמואל:

**[fr]:**
7) **The ruling that emerges is this:** if there is a single piece before us and there is doubt whether it belongs to the kosher source or to the doubtful‑terefah source — for example, there are two shops here, one contains kosher goods and the other contains goods with a doubtful terefah, and the shops were mixed so that it is not known in which of them the doubtful terefah is — even though the doubt of terefah was known from the outset, nevertheless we come to judge the piece itself: whether it is from the kosher shop, and in that case there is no prohibition at all. One may say: from the other shop perhaps it is not a terefah; therefore this is a complete safek‑safeka in one body and one matter, arising simultaneously. 
It thus appears clear that even if the doubt of terefah in the chicken was known from the beginning, the egg is permitted — for you are not judging the chicken but the egg, and in the egg itself no doubt of terefah originally existed; only afterward did the first doubt arise together with the second, as explained above. Moreover, the Or Zarua does not distinguish here between whether the doubt was known beforehand or not, which implies that his ruling applies in every case. Since he states that the two doubts are “in one matter, in one body, and arise simultaneously,” if that formulation were meant only for the case where the doubt was not known beforehand he would have specified so; because he did not, it implies that they always arise simultaneously for the reason given (the separation argument).


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:8
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:8](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:8)

ח) **אבל**אם יש כאן לפנינו שתי חתיכות אחת מכשרה ואחת מספק טרפה כיון שאין להתחיל ולומר שמא אין כאן איסור כלל שהרי ודאי אחד מהן ספק טרפה א"כ שתיהן אסורות דליכא ספק ספיקא:

**[fr]:**
8) **But** if there are two pieces before us, one from a kosher source and one from a doubtful‑terefah source, since one cannot begin by saying “perhaps there is no prohibition here at all” — for certainly one of them contains a doubt of terefah — then both are forbidden, because there is no safek‑safeka (double‑doubt).


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:9
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:9](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:9)

ט) **ונראה**דאפילו נאבד אחד מהן למקום אחר אין להתיר מכח ס"ס לומר שמא אין כאן איסור כלל כו' דהרי היה בודאי כאן ספק איסור וא"כ ע"כ צריך אתה להתחיל ולומר שמא אין זה הספק איסור והספק איסור נאבד א"כ אתה מתחיל בשני גופים וכן כשתאמר אח"כ את"ל זו היא שמא אינה טרפה אתה עושה ב' ענינים להקל ונראה דאפילו נאבד אחד מהן מן העולם לגמרי לא מהני בכה"ג דאף ע"ג דהיכא דנתערב דבר חשוב חד בתרי ונפל אחד מהן לים או נאבד מן העולם הותרו כל השאר כדלעיל סעיף ז' הא אמרינן התם טעמא דמן התורה כבר נתבטל ברוב ורבנן גזרו בדבר חשוב שלא להתבטל הם אמרו והם אמרו שאם נאבד אחד מהן תולין להקל מה שאין כן הכא:

**[fr]:**
9) **It seems that even** if one of them was lost to another place, one may not permit the remainder by virtue of a safek‑safeka and say “perhaps there is no prohibition here at all,” because certainly there was here a doubtful prohibition; therefore you would have to begin by saying “perhaps this is not the prohibited item and the **prohibited item was lost,”** and then you would be starting with two bodies. And when you then say afterward “this one perhaps is not a terefah,” you are creating two matters in order to be lenient. It appears that even if one of them was lost entirely from the world, that does not help in this case. For even though there are cases where two important items were mixed and one of them fell into the sea or was lost and then the rest were permitted (as above in section 7), there the reason is that by Torah law it was already nullified by majority, and the Sages decreed that in important matters it should not be nullified; they said, however, that if one of them is lost we may rely to be lenient. That is not the case here.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:10
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:10](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:10)

י) **כתב**האגור כזית ספק חלב שנתערב בין ב' שעורי כזית של היתר ואינו ניכר ואח"כ נפל אחד מאלו לתוך קדרה של בשר ואין בקדרה שיעור לבטל כזית שנפל (משמע אע"פ שאין שיעור לבטל גם מן התורה כגון שאין בקדרה רוב או שנפל לקדרה שאינו מינו) מותר מטעם ס"ס שמא הכזית הראשון שנתערב היה שומן ואת"ל היה חלב שמא לא זו שנפלה לקדרה וזה הספק הראשון מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטיל עכ"ל ובאמת דברים אלו נכונים הם דהא תוכל להתחיל ולומר שמא אין כאן איסור כלל ואת"ל יש כאן איסור דהיינו שזו היא שנפלה לב' שעורי כזית א"כ אתה עושה להחמיר ב' גופים אומר לך שמא אינה חלב אך קשה דהא כתב האו"ה כלל כ"ו דין י"א דספק טריפה שנתערב באלף ואח"כ חזר א' מן התערובות ונתערב ברוב דוקא מותר אבל אם חזר ונתערב חד בחד וכל שכן כשפירש ועומד בפני עצמו אסור והכי משמע מדברי הפוסקים גבי ספק דרוסה שנתערב דספק איסור שנתערב ברוב ופירש א' מהן אסור: 
**ונראה**דס"ל דכיון דתערובות הראשון היה כל א' מהן אסור משום דבודאי יש כאן ספק איסור א"כ ה"ה כשעומד בפני עצמו דכיון דידוע שזה פירש מן התערובות דינו כתערובות עצמו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ולא שרינן משום ס"ס ואפילו נתערב חד בחד מ"מ כל שאין רוב ה"ל כידוע שזה פירש מן התערובות והלכך כל שנתערב אח"כ בעינן רוב דדבר יבש אינו בטל פחות מרוב אבל אם נפל אח"כ לקדרה הקדרה מותרת דהרי אין אנו דנין על החתיכה עצמה רק על הקדרה כן נ"ל להשוות דברי הפוסקים להדדי וכה"ג מחלק האו"ה כלל מ"ז דין ז' גבי גבינה של עובד כוכבים דאע"פ שאינה בטל ברוב ביבש דהוי כודאי איסור בטל בתבשיל ברוב ע"ש:

**[fr]:**
10) The Agur **wrote**: a k’zayit of doubtful milk that was mixed between two measures of grain — a k’zayit of permitted milk mixed among two measures of grain so that it is not distinguishable — and afterward one of those fell into a pot of meat and the pot does not have the measure to nullify a k’zayit that fell (this implies: even though there is no measure to nullify it even by Torah law, for example there is no majority in the pot or it fell into a pot of a different type), it is permitted because of a safek‑safeka: perhaps the first k’zayit that was mixed was fat, and perhaps the other was milk; perhaps it was not the one that fell into the pot — and this first doubt is rabbinic, for by Torah law one against two is nullified. These things are indeed correct, for you can begin by saying “perhaps there is no prohibition here at all,” and then say “but there is a prohibition here,” meaning: this is the one that fell into the two measures as a k’zayit, and then you make it stringent with two bodies and say “perhaps it is not milk.” 
But it is difficult, for the Or Zarua wrote in Klal 26, din 11, that a doubtful terefah which was mixed into a thousand and then one of the mixture was separated back out and mixed into a majority is permitted; however, if it was separated and mixed one‑by‑one, and certainly when it stands by itself it is forbidden. And so it seems from the words of the poskim regarding a doubtful *derusah* (a doubtful forbidden item) that was mixed and then one of the mixture was separated and mixed into a majority — they rule it permitted — but if one of them was separated and stands alone, it is forbidden.
**It therefore appears to be the law:** since in the first mixture each of the items was forbidden — because certainly there was here a doubtful prohibition — then when one of them later stands alone, its status is the same as the mixture itself. We decree this because we fear that one might take from the established (permitted) portion, and we do not rely on safek‑safeka. Even if the items were mixed one‑by‑one, nevertheless whenever there is no majority the rule applies, as is known: that which was separated from the mixture is treated as if it were part of the mixture. Therefore, whenever something was mixed afterward we require a majority; a dry item is not nullified unless it is less than the majority. But if afterward one of them fell into a pot, the pot is permitted, for there we do not judge the single piece itself but only the pot. Thus one may equate the words of the poskim with one another. 
And so the Or Zarua HaGadol divides in Klal 49, din 7, regarding cheese of an idolater: although it is not nullified by majority when dry, it is certainly a prohibition that becomes nullified in a cooked dish by majority, as explained above.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:11
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:11](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:11)

יא) **גרסינן**פ"ק דכתובות (ריש דף ט') האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון לא צריכה באשת כהן (שהאונס אסור בה) ואיבעית אימא באשת ישראל כגון דקביל בה אביה קדושין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד (דליכא למימר שמא אינה תחתיו דאם כן היו בתוליה חוזרין כדתנן במסכת נדה פחות מכאן כנותן אצבע בעין): 
**וכתבו**התוספת אהך דאב"א באשת ישראל כו' וז"ל וא"ת אכתי איכא ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא כדאמרינן בהבא על יבמתו (ד' ס"א ע"ב) וי"ל דשם אונס חד הוא עכ"ל וכ"כ ה"ה ריש פ"ג מהלכות איסורי ביאה בשם המפרשים דחדא ספיקא הוא דשם אונס חד הוא וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' ק"ל על מה ששאלוהו בסימן קכ"ט בב' שעירים שנולדו מעז אחת שהיתה חולבת וז"ל ועוד יבאר לי מר אם יש להתיר הב' בכורות מעז א' מטעם ס"ס שמא זה לא יצא ראשון ואת"ל דיצא ראשון שמא הלכה כמ"ד חלב פוטר אך קצת נ"ל דוחק בזו מ"ט דמ"ד חלב פוטר משום דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות וא"כ הכל שם חד ספיקא הוא שמא כבר בכרה וזה לא יצא ראשון ע"כ לשון השואל. והשיב מהרא"י וז"ל אפילו ליכא מאן דסבר חלב פוטר מ"מ ליכא מאן דפליג דספיקא הוא שמא ילדה כבר וא"כ איכא ס"ס שמא ילדה כבר ואלו גדיים שניהם פשוטים הם ואת"ל לא בכרה כבר איכא למימר אכל אחד זה אינו בכור ומ"ש דשם חד ספיקא הוא ליתא דודאי אם ילדה העז זכר ונקבה והוה מספקא לן איזו נפק תחלה כהאי עובדא אירע מקרוב קודם זה בוורמיז"א ושאלני מהר"ר משה על הדבר ור"ל גם הוא דשם חד ספיקא הוא והבאתי לו ראיות דחשיב שפיר ס"ס אפילו בכה"ג ואף לפי דבריו ל"ד לס"ס דידך דהתם הספק האחרון אינו מוסיף ומתיר כלום יותר מן הראשון וכן הראשון יותר מן האחרון דספיקא שמא ילדה כבר וכבר נפטר רחמה קודם שילדה עכשיו הני תאומים וספק האחרון נמי היינו מעין זה דשמא הנקבה ילדה תחלה ונפטר הרחם קודם לידת הזכר דבנקבה גופה אין נפקותא אבל בנדון דידן הספק הראשון מתיר טפי מן האחרון דאם ילדה כבר א"כ אלו התאומים שניהם פשוטים וכה"ג חשיב שפיר ס"ס דשני הספיקות אינם שם א' אמנם נראה דודאי לא מהני ס"ס כה"ג כדאיתא בהדיא בש"ד אהא דבא זאב בתוך העדר ודרס בהמה א' דכתב ר"י דאין להתיר מכח ס"ס שמא בשן דרס ואת"ל ביד שמא אינה זאת דכיון דספק הראשון דאורייתא אינו בטל ברוב כל שכן חד בחד ע"כ לשון מהרא"י משמע דבהא מודה מהרא"י דהיכא דשם אחד הוא לא הוה ס"ס:

**[fr]:**
11) We learned at the beginning of Ketubot (amud 9): “One who says ‘an open breach I found; I entrusted him to forbid her’ — why is this a safek? Is it a doubt whether he is under her authority or not? One might answer: ‘under him — a doubt in coercion; not under him — a doubt in consent; in the case of a priest’s wife (who is forbidden in the case of coercion) you do not need [this distinction].’ And if you wish, say: in the case of an Israelite woman, for example where her father accepted kiddushin on her — she is less than three years and one day old (so that we cannot say her virginity returns, as taught in Niddah), [then the question of whether she is “under him” might be raised].”
**Tosafot wrote:** “Thus Abba said regarding an Israelite woman… and one may answer: indeed there is a safek — a doubt of coercion and a doubt of consent — and one may say: in the case of consent, when she is a minor and a seduced minor, it is coercion, as we say regarding ‘he came upon his brother’s wife’ (Bava Kamma 4, 61b). And one may say that there the coercion is a single [type of] coercion.” And so rules the Hagahot at the beginning of chapter 3 of Hilchot Isurei Bi’ah in the name of the commentators: there it is a single doubt because the coercion there is one. Likewise in the Piskei Mahari (siman 110) on the question they asked in siman 129 about two kids born to one goat that was being milked, he wrote: “And further, explain to me whether one may permit the two firstborn kids of one goat on the basis of a safek‑safeka — perhaps this one did not come out first.” And he answered: “If it came out first, perhaps the halacha follows that milk exempts.” But it is somewhat difficult in light of section 49 which says that milk exempts because of the majority of animals that are not milking unless they give birth; therefore there everything is a single doubt — perhaps she already kidded — and it did not come out first; hence the questioner phrased it thus.” The Mahari replied: “Even if there is no one who holds that milk exempts, still there is no one who disputes that this is a safek — perhaps she already kidded — and therefore there is a safek‑safeka: perhaps she already kidded, and these two kids are both simple (non‑firstborn).” And he continued: “If it is not already a firstborn, one may say that one of them was eaten and is not a firstborn.” And there it is a single doubt; there is no certainty that the goat gave birth to a male and a female and we would be in doubt which came out first. This occurred recently in Worms, and Rabbi R. Moshe asked me about the matter, and I answered that there too it is a single doubt. I brought him proofs that a safek is effective even in such cases, and even according to his words one may rely on your safek there, for the last doubt there does not add and permit anything beyond the first; the first is stronger than the last — the doubt “perhaps she already kidded” is decisive — and perhaps the womb already aborted before she gave birth to the twins now. These twins are like that: perhaps the female kidded first and the womb aborted before the male was born; in the female’s body there is no distinction, but in our case the first doubt is more lenient than the last, because if she already kidded then both twins are simple. Thus it is reasonable to consider a safek‑safeka even where the two doubts are not of the same kind.
Nevertheless it seems certainly not effective to rely on a safek‑safeka in such a case, as is explicitly taught in the Shulchan Aruch where a wolf entered a flock and trampled one animal — Rabbi Yitzchak wrote that one may not permit by virtue of a safek‑safeka because perhaps it was trampled by the wolf’s tooth; and one may answer: “in hand, perhaps it is not that one,” since the first doubt is a *de‑oraita doubt* and is not nullified by majority, all the more so when it stands alone. Thus the Mahari seems to concede that where there is a single item there is no *safek‑safeka*.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:12
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:12](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:12)

יב) **אלא**דס"ל דבהך עובדא לאו שם א' היא כיון דהספק הראשון מתיר טפי וכן נמי באחד מהן נקבה ס"ל דלאו שם אחד הוא כיון דבספק הראשון אין שום אחד מהן בכור אע"ג דליכא נפקותא בנקבה מ"מ עתה לא יצא שום אחד מהן תחלה אבל ודאי היכא דשם א' הוא לגמרי סובר מהרא"י כהתו' ומפרשים הנ"ל דכתבו דלאו ס"ס הוא וכדבריהם מוכרח לומר בש"ס אלא דמהרא"י סובר דכיון דהספק הראשון מתיר טפי מן האחרון הוי ס"ס דלא הוי בכה"ג שם אחד. והשתא ניחא דלא תיקשי ממאי דקי"ל לקמן סי' קכ"ב סעיף ו' ז' סתם כלים אינן בני יומן וכתבו שם התו' והפוסקים הטעם משום דהוי ס"ס ספק נשתמשו בו היום ואת"ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו בדבר שהוא פוגם בעין או שאין נותן טעם עכ"ל דקשיא לכאורה דהא שם אחד הוא דאפילו את"ל שלא נשתמשו בו היום לא שרי אלא משום דנותן טעם לפגם כדלקמן ריש סימן קכ"ב אלא ודאי היינו טעמא דהספק הראשון דהיינו שמא לא נשתמש בו היום אם כן אי הוה ידענו בודאי שלא נשתמש בו היום לעולם הוא נותן טעם לפגם בכל תבשיל שבעולם אבל ספק האחרון הוא שמא נשתמש בו בדבר שפוגם תבשיל זה או שאין נותן טעם בתבשיל זה ואם היה ידענו מה נשתמש בו אפשר דאע"ג דהיה פוגם תבשיל זה היה משביח תבשיל אחר אם כן הספק הראשון מתיר טפי מן האחרון ולא הוי שם אחד:

**[fr]:**
12) **Rather**, the law is that in this matter it is not a case of “one” (i.e., they are not considered a single item), because the first doubt is more lenient, and likewise even when one of them is a female it is not a case of “one,” since in the first doubt neither of them is a firstborn, even though there is no distinction in the female; nevertheless now neither of them came out first. But certainly where there truly is one item, the Mahari and the commentators cited above hold that it is not a safek‑safeka, and according to their words one must say so in the Talmud. Rather, the Mahari holds that since the first doubt permits more than the last, it is a safek‑safeka and therefore it is not “one” in that case. And now it is fitting: do not press from where the statement in the later section (Klal 122, siman 6–7) that utensils of doubt are not fit for daily use comes from. They wrote there the explanation and the poskim: the reason is that it is a safek that we will use it today, and they said we do use it today — perhaps we will use it in something that spoils the taste or does not give flavor, etc. This is difficult at first glance, for there it is one item; even if one says we do not use it today, it would not be permitted except because it imparts a defect of taste, as explained at the beginning of siman 122. Rather, certainly the reason is the first doubt — namely, perhaps we will not use it today — and if we knew for certain that we would never use it today, it would give a reason for defect in every cooked dish in the world. But the last doubt is that perhaps we will use it in something that spoils this dish or does not give flavor to this dish; and if we knew what we would use it for, then even if it would spoil this dish it might improve another dish. Therefore the first doubt permits more than the last, and it is not “one” in that case.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:13
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:13](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:13)

יג) **כתב**האגור ס"ס שלא תוכל להפכו לא הוה ס"ס הדמיון שחט ומצא הסכין פגום דאיכא ס"ס שמא בעצם המפרקת נפגם ואת"ל שלא נפגם במפרקת שמא במיעוט בתרא דסימן נפגם זה הס"ס לא תוכל להפוך ולומר שמא במיעוט בתרא נפגם ואת"ל שלא נפגם במיעוט בתרא אלא במיעוט קמא אם כן ודאי נבלה ולא תוכל לומר שמא במיעוט בתרא נפגם ואת"ל שלא נפגם במיעוט בתרא אימא בעצם נפגם דתרווייהו אין חשש איסור והכל אחד הוא א"ת בעצם נפגם או א"ת במיעוט בתרא נפגם ולכן לא תוכל לומר כך כי לא יקרא ס"ס ולכן לא תוכל להפכו והתו' מפרשים בהדיא כל ס"ס שאי אתה יכול להפכו לא הוי ס"ס אבל שכחתי המקום שפירשו כך התו' עכ"ל ופשוט הוא דזה לא הוי ס"ס דגרע טפי משם אונס חד הוא ועוד דהא מיד יש לומר שמא בעור נפגם א"כ הוי ספק א' ועיין לקמן בדין כ"ז:

**[fr]:**
13) The Agur **wrote**: a safek that you cannot invert does not count as a safek — for example, the case of a slaughtered animal where one finds the knife damaged: there is a safek that perhaps the very jointing‑knife was damaged. One might answer: it was not damaged in the jointing‑knife but perhaps it was damaged in the secondary lesser knife (מיעוט בתרא), and if so this is the safek; and one might say it was not damaged in the secondary lesser knife but in the primary lesser knife (מיעוט קמא), and then certainly it is a nevelah and you cannot say perhaps it was damaged in the secondary lesser knife. One might further say it was not damaged in the secondary lesser knife but in the very knife itself — in which case in both possibilities there is no concern of prohibition, and all is one case: either it was damaged in the knife itself or it was damaged in the secondary lesser knife. Therefore you cannot invert the doubt, for it would not be called a safek and so you cannot reverse it. 
The commentators there explain explicitly: any safek that you cannot invert is not a safek. But I forgot the place where they explained it so; the commentators wrote this. Plainly, this is not a safek because there is an additional deficiency there and the coercion is single. Moreover, immediately one must say: perhaps it was damaged in the hide (בעור) — then it would be a first doubt. See below in section 27.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:14
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:14](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:14)

יד) **וכ"כ**בתשובת מנחם עזריה סי' צ"ז מעשה בעוף אחד שנשבר העצם מן הארכובה ולמעלה ואין עור ובשר חופים את רובו ולא הרגיש השוחט בשבירה זו בשעת שחיטה אם יש להתירו מכח ס"ס שמא לאחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא יצא לחוץ קודם שחיטה. תשובה כבר ידעת שאין מתירין שום איסור מכח ס"ס אלא בזמן שב' הספיקות מתהפכין וכאן אי אפשר להפכן א"כ אין זה אלא ספק א' עכ"ל ור"ל דליכא למימר את"ל יצא לחוץ שמא לאחר שחיטה דלאחר שחיטה לא שייך לפלוגי בין יצא לחוץ או לא וכיון שאמרת את"ל יצא לחוץ ע"כ קודם שחיטה הוא וכן כתבתי בסי' נ"ה ס"ק ד' לחד תירוצא לדעת הסמ"ק והגהמי"י והמרדכי ושאר פוסקים גבי אעיכול ניביה דלא הוי ס"ס בכה"ג כיון שאינו מתהפך וכ"כ בסוף ס' הליכות עולם וז"ל קבלתי ממורי החכם נר"ו שלא נקרא ס"ס אלא המתהפכת מב' צדדין כלומר איזה צד שתקח בראשונה משכחת לה ס"ס אבל אם אינה מתהפכת לא מיקרי ס"ס ואפשר דלחומרא דיינינן לה כדין ספיקא אח' והמשל כגון ספק נגע ספק לא נגע ואת"ל נגע ספק שרץ ספק צפרדע ואת"ל שרץ ספק נגע או לא וכן כל כה"ג הוי ס"ס ואשר אינה מתהפכת כגון ספק נכנס ספק לא נכנס ואת"ל נכנס ספק נגע אבל להיפך ליכא ב' ספיקות שכשתקח הראשונה ספק נגע ספק לא נגע ואת"ל נגע לא תוכל לומר שוב ספק נכנס או לא וכן כל כה"ג לא הוי ס"ס וכן אומר בתשובת הריב"ש ז"ל בשם התוספות עכ"ל והוא בתשובת ריב"ש סי' קצ"ב בשם התוספות וכ"כ בתשובות ן' ל"ב ח"ג סוף ע"א דס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס וכן הוא בכמה תשובות האחרונים וכ"כ בתשובת דברי ריבות סי' ש"י דס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס אלא שדחק שם ממ"ש התו' פ"ק דחולין (דף י' סוף ע"ב) סכין איתראי פי' ואיכא ספיקא טובי ספק בעור נפגמה ספק בעצם נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנים כנגד הפגימה והוי כס"ס ותירץ שגם בזה יש להפך כו' ולי נראה שזה לא מיקרי מתהפך ודוק וכוונת התו' דאינו אלא כעין ס"ס וכמ"ש לקמן דין כ"ז וע"ש: 
**ויש**להקשות דהא כתב הרשב"א בחדושיו פא"ט ריש דף מ"ד והב"י מביאו סימן נ"ז דבנמצא צפורן של ארי יושבת לו בגבו וספק אם נכנס הארי או לא מותר מטעם ס"ס ספק לא נכנס ואם תמצא לומר נכנס שמא צפורן זה לא מיד הארי הוא אלא בכותל נתחכך עכ"ל והשתא הא אינו מתהפך דליכא למימר את"ל מן הארי שמא אינו נכנס:

**[fr]:**
14) And likewise in the responsum Menachem Azariah (siman 67): an incident occurred with a fowl whose bone was broken at the hip and above, and there is no skin and flesh covering most of it, and the shochet did not feel this break at the time of slaughter. The question: may it be permitted by virtue of a *safek* — perhaps the break occurred after slaughter? He answered: rather, before slaughter — perhaps it did not protrude outside before slaughter.
The answer: you already know that one does not permit any prohibition by virtue of a safek except at a time when the two doubts can be inverted; and here it is impossible to invert them, therefore this is only a single doubt. And one should not say “perhaps it protruded outside after slaughter,” for after slaughter the distinction between protruding or not does not apply; and since you said “it protruded outside,” it must be before slaughter.
So I wrote in siman 55, se’if katan 4, as one answer to know the Semak, the Hagahot Maimaniyot, the Mordechai and other poskim regarding the question whether this is a safek — that it is not a safek here because it does not invert. Likewise at the end of siman Hilchot Olam I wrote that I received from my teacher, the sage N.R., that one does not call a case a safek except when it inverts from two sides — that is, whichever side you take first, the safek remains; but if it does not invert, it is not considered a safek. It is possible that stringency applies to it like an ordinary safek; the analogies are: safek “touched” / “not touched,” and safek “touched” / “creeping thing” / “frog,” and so on — in all such cases there is a safek because they invert. But where it does not invert — for example, safek “entered” / “not entered,” and one might say “entered” and then “touched” — the reverse does not produce two doubts, because once you take the first (e.g., “touched”) you cannot then say again “entered or not.” Thus such cases are not safekim.
So says the Rivash in the name of Tosafot, and likewise in the Rivash’s responsum (siman 122) in the name of Tosafot; and similarly in many later responsa. Also in the responsum Divrei Rivavot (siman 310) that a safek that does not invert is not a safek. There is pressure in that passage from the beginning of Chullin (amud 10 end) where a local knife is discussed and there is a safek whether the defect is in the hide or in the bone, and even if in the hide perhaps the signs of slaughter do not correspond to the defect and it would be like a safek; and they answered that even there one can invert, etc. It seems to me that that is not truly a case of inversion; be precise — the commentators mean that it is only a quasi‑safek, as I explained above in section 27.
There is an **objection**: the Rashba wrote in his novellae (beginning of folio 44) and the Bayit Yosef cites it (siman 57): when a lion’s claw is found lodged in a man’s back and there is doubt whether the lion entered or not, it is permitted because of a *safek* — a doubt whether it entered. And if one would say “it entered,” one might answer: perhaps this claw is not directly from the lion but rubbed against a wall. Now here the doubt does not invert, so one cannot say “perhaps it did not enter.”


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:15
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:15](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:15)

טו) **ונראה**לומר דשאני הכא גבי נשבר העצם דהב' ספיקות הם בגוף העצם אם כן כיון ששניהם בגוף אחד מאן לימא לן להתחיל שמא לאחר שחיטה כו' אימא לאידך גיסא שמא יצא לחוץ ולא תוכל שוב לומר כלל שמא לאחר שחיטה אבל הכא כשתרצה לומר שמא צפורן זה מיד הארי הוא א"כ תתפוס שבודאי נכנס וא"כ היאך תתפוס מתחלה בודאי נכנס וע"כ מתחלה צריך אתה לדון אם נכנס כלל או לא ואת"ל נכנס שמא לא דרס וצפורן זה מהכותל הוא ואף שלא תוכל להפכו מיקרי שפיר ס"ס כיון דהספק הראשון הוא שמא לא נכנס וכן צ"ל למאי דכתב הרשב"א דהא דקי"ל ספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס עכ"ל ומביאו ב"י שם. וכה"ג כתב נמי הרשב"א בתשובה ומביאו ב"י בסי' פ"ד ופסקו בש"ע שם סעיף ט' דאם עבר ובישל תוך י"ב חדש פירות בלא בדיקה מותר מטעם ס"ס ספק אין שם תולע ואת"ל היה שמא נמוח עכ"ל והבאתיו בסי' פ"ד ס"ק כ"ט והשתא הא ליכא למימר איפכא את"ל לא נמוח שמא אין שם תולע אלא ודאי כיון דמתחלה צריך אתה לדון אם יש איסור כלל א"צ להפכו והכי מוכח במרדכי סוף פרק כל הבשר ותשובות מיימוני הלכות מ"א סימן ח' דכתבו מתשו' רבינו שמשון על גבינות שיש בהם ספק אם העמידן בעור קיבת נבילה דמותרין מספק ספיקא דשמא לא העמידה בעור הקיבה ואת"ל העמיד שמא אין בו נותן טעם עכ"ל והשתא הא לא תוכל להפכו אלא ודאי כדפי' מיהו צ"ע מה שכתוב בהליכות עולם דספק נכנס ספק לא נכנס ואם תמצא לומר נכנס שמא לא נגע כו' לא הוי ס"ס ואולי הפוסקים חולקים עליו בזה או אפשר דבהליכות עולם מיירי בענין שאפשר שנגע אף אם לא נכנס ודוק: 
**שוב**מצאתי בתשובת מנחם עזריה סי' קכ"ו בהדיא כדברי ונהניתי מאד וז"ל ואף על גב דאשכחן לקצת רבנן בתראי שסמכו להתיר בספק ספיקא אע"פ שאינו מתהפך מסתברא לן דהא והא איתא שכל שלא הוברר איזה ספק נולד ראשון ואנן מהדרינן אספיקי אז בהכרח בעינן שיתהפכו להקל בדבר דאי לא מאי חזית למפתח בהדין ספיקא דאידך גריר בתריה זיל לאידך גיסא ונפתח בחבריה דליתא לאחרינא בהדיה וה"ל חד ספיקא) ובכה"ג בדאוריית' אזלינן לחומרא אבל אי איתרמי מלתא דחד ספיקא איגלי לן ברישא בגופא דעובדא והדר בדקינן ואשכחן ביה ספיקא אחריני אע"פ שאינו מתהפך סמכינן עליה להקל בשל תורה דהכי אמור רבנן כל האסורין כשעת מציאתן ובפ' אלו טרפות גבי ריאה הסמוכה לדופן פי' הר"ן קולא דרב נחמן משום ס"ס כה"ג דוק ותשכח ומאן דניחא ליה לאורויי בדכוותה לקולא מבעי ליה למיקם עלה דמילתא שפיר כי היכי דלא ליגע בספק איסור דאוריית' עכ"ל הרי דבריו מבוארין כדפי' אלא שלא הביא ראיות ברורות וכבר הבאתי ת"ל ראיות ברורות דבכל כה"ג א"צ להתהפך מיהו קשה דהא בנשבר הגף ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה הוי ס"ס הא לא תוכל להפוך ולומר את"ל ניקבה הריאה שמא לאחר שחיטה דלאחר שחיטה לא שייך לחלק בין נקיבת הריאה או לא ויש ליישב דשאני התם כיון דאין השבירה פוסלת מצד עצמה אלא מצד הריאה א"כ איך תתחיל לומר שמא ניקבה הריאה כיון שאין ריעותא בריאה כלל ובע"כ מכח שבירת הגף אתה בא לדון על הריאה וא"כ מתחלה צריך אתה לדון על הגף אימת נשבר ודוק: 
**שוב**ראיתי בספר שארית יוסף בפסקי מר שמואל דעתו ג"כ דכל ס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס אלא שהניח שם בקושי' הא דאמרי' רפ"ק דב"ק (דף י"א ע"א) דאי הוי מקצת שלי' בלא ולד לא הוי חיישינן לטומאה ופי' רש"י ותו' שם דהוי ס"ס והא האי ס"ס אינו מתהפך דהס"ס הוא אם באותו מקצת יצא מהולד או לא ואת"ל יצא שמא לא יצא רובו דאת"ל יצא רובו תו ליכא ספיק' כלל דהרי הוא כילוד וכן בפ' השולח אמרינן נמצאת ביד עובד כוכבים אמרי לה קורין בה ופירש"י דס"ס הוא שמא ישראל כתבו ואת"ל הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו והא הכא אם באנו לומר דלשם עובד כוכבים כתבו תו ליכא ספיקא כלל עכ"ל גם אחיו מהר"ר יודא שם הסכים כן דס"ס שאינו מתהפך לא הוה ס"ס ולא השיב דבר על שני קושיות אלו ועוד הוסיף לחלוק אמ"ש המחבר לעיל סי' מ"ט ס"ד דבספק אם ניקב ע"י מחט או ע"י חולי כשר משום ס"ס ולפי מ"ש לעיל אין מכל זה קושי' כלל דבשלי' מתחלה צריך אתה לדון אם יש שם ולד כלל וכן בס"ת מתחלה צריך אתה לדון אם כתבו עובד כוכבים כלל וכן בניקב מתחלה צריך אתה לדון אם היה שם מחט כלל והדברים ברורים ומובנים מעצמן ודברי המחבר שרירן וקיימין גם הרב בר"ס נ"א ושאר אחרונים כתבו כדברי המחבר גם אחיו מר שמואל שם בהגהותיו הסכים להמחבר ע"ש:

**[fr]:**
15) It seems appropriate to say that here, regarding the broken bone, the two doubts concern the same bone; therefore, since both are in one body, who would say that we may begin by asserting “perhaps it occurred after slaughter,” etc.? Rather, one might say the opposite: “perhaps it protruded outside,” and then you could not afterwards say at all “perhaps it occurred after slaughter.” 
But here, when you want to say “perhaps this claw is directly from the lion,” you thereby take the position that it certainly entered; how then can you assert at the outset that it certainly entered? Therefore from the outset you must decide whether it entered at all, and one may say “it entered — perhaps it did not trample and this claw is from the wall.” Even though you cannot invert it, a plain safek is created, since the first doubt is “perhaps it did not enter.”
This is also how the Rashba’s statement should be understood: for the doubt is on a doubt, not on the opposite, and one may answer that the doubt is “perhaps it did not trample,” etc., as the Bayit Yosef brings there. The Rashba likewise wrote this in a responsum and the Bayit Yosef cites it in siman 84; and the Shulchan Aruch ruled there (seif 9) that if something was cooked within twelve months without inspection it is permitted because of a *safek* — “perhaps there is no worm” — and one answers that perhaps it melted away. Therefore one cannot say the opposite “it did not melt, perhaps there is a worm,” for from the outset you must decide whether there is any prohibition at all. This is proven by the Mordechai at the end of the chapter “All Flesh” and by the responsa of Meimunei (Hilchot Ma) siman 8, where they write in the gloss of Rabbeinu Samson regarding cheeses about which there is doubt whether the casing was fitted on the stomach of a nevelah: they are permitted from a safek‑safeka — perhaps it did not fit the stomach casing — and one answers that perhaps it did fit and therefore imparts flavor. Hence here you cannot invert the doubt; rather, certainly, as explained above. However, see the discussion in Hilchot Olam about “perhaps entered / perhaps not entered” and the possibility that the poskim disagree there, or that in Hilchot Olam they are addressing a case where contact is possible even if entry did not occur — clarify further.
**Again** I found in the responsum Menachem Azariah (siman 126) wording exactly like the above, and I enjoyed it greatly. He writes: “And even though some of the Rabbis in the Bavli relied to permit in a safek‑safeka even when it does not invert, it is reasonable for us to say that there are two cases: that which is not clarified which doubt arose first — in such cases we are stringent and then necessarily we require that they invert in order to be lenient; otherwise what do you see as the basis for permitting in this matter? If not, one side drags the other and it opens to its companion so that there is no later one in that case — and then it is a single doubt. And in Torah matters we go to stringency; but if the matter is such that the single doubt is revealed to us at the outset, then we examine the matter in its own right and we are stringent even though the later doubt exists, and we rely on it to be lenient in a Torah case because the Rabbis said that all prohibitions at the time of finding are treated stringently. In the chapter on these treifot regarding a lung adjacent to the wall, Ran explains leniently in the name of Rav Nachman because of a safek — and one who is lenient there needs to place it in a context where it does not touch a Torah prohibition.”
Thus his words are clear as explained above, but he did not bring clear proofs. I have already brought clear proofs to you that in every such case there is no need for inversion. Yet there is a difficulty: in the case of the broken hip‑bone where it is not known whether the break occurred before or after slaughter, it is a *safek* — is it not possible to invert and say “perhaps the lung was punctured after slaughter,” since after slaughter the distinction of puncturing the lung or not does not apply? One must resolve that in the other case, because there the break does not invalidate by itself but only because of the lung; how then can you begin by saying “perhaps the lung was punctured,” when there is no lung‑defect at all? From the fracture of the hip you come to judge the lung, and therefore from the outset you must examine when the fracture occurred — and that is precise.
 **Again** I saw in She’arit Yosef in the rulings of Mar Shmuel that his opinion is likewise: any safek that does not invert is not a safek. But he left there some difficulties, as they say in the beginning of Bava Kamma (folio 11b): if part of my property was born without a newborn, we do not suspect impurity, and Rashi explains there that it is a safek. But this present safek does not invert: the safek is whether that portion came out of the birth or not, and one answers “it came out — perhaps most of it did not come out,” and if you say “most came out” there is no doubt at all, for then it is like a live birth. Likewise in the chapter of the sender we say: if found in the hand of an idolater, they say it is written there and Rashi explains it is a safek — perhaps they wrote it for an Israelite; and one answers that they wrote it for sale to an Israelite, and if we say they wrote it for an idolater then there is no doubt at all. Also his brother Mar Shmuel agreed there that a safek that does not invert is not a safek. He did not answer those two difficulties. He further disagreed with the author above (Klal 49, sec. 4) who held that in doubt whether a puncture was made by a needle or by a kosher instrument one may permit because of safek; according to the above there is no difficulty at all, for from the outset you must examine whether there was a birth at all, and likewise in the scroll you must from the outset examine whether they wrote for an idolater at all, and in the puncture you must from the outset examine whether there was a needle at all. These matters are clear and self‑evident, and the author’s words stand. Also Rav Bar Shmuel and other later authorities wrote like the author; his brother Mar Shmuel in his glosses agreed with the author.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:16
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:16](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:16)

טז) **והיכא**דיש כאן ספק ספיקא בענין שהוא מותר מן התורה אלא שאסור מדרבנן ואיכא ספיקא דרבנן לקולא מותר זה נתבאר לעיל זימני טובא וגם באגור שהבאתי בדין י' נתבאר כן וכן כתב הסמ"ק סי' ר"ה ומביאו ב"י סי' פ"ג וכן כתב האו"ה כלל י"ג והרב בת"ח כלל כ' סוף דין ג' דציר דגים היכא דיש שמנונית אסור מן התורה ודגים מלוחים כמו הרינג"ש מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהם שומן ואז צירם אינו אסור אלא מדרבנן עכ"ל ור"ל ומה"ת מיהת מותר מס"ס ואע"ג דמדרבנן אסור אף באין בהם שמנונית מ"מ ה"ל ספיקא דרבנן שמא לא נמלחו עם הטמאים ולקול' וזה פשוט ועי' בא"ח סי' תל"ט ולעיל סי' ק"ד עוד דיני ס"ס:

**[fr]:**
16) **Where there** is a **safek‑safeka** in a case that is permitted by Torah law but forbidden rabbinically, and there is a rabbinic double doubt that permits leniently — this was explained above in Zimnei Tova and also in the Agur I cited in section (10). Likewise the Semak (siman ר"ה) and the Bayit Yosef (siman פ"ג) write so, and so does the Or Zarua (Klal 13) and the Rav in Batei Chayim (Klal 20, end of din 3).
For example: fish stock made from fish — where there is an oily fish that is forbidden by Torah law and salted fish like herring that are permitted — are permitted on the basis of a *safek‑safeka*: there is a doubt whether they were salted together with impure fish. One may say they were salted and perhaps they had no fat, in which case their stock is only rabbinically forbidden; and one may therefore permit by safek‑safeka — perhaps they were not salted with the impure ones. Thus the ruling is a rabbinic safek that perhaps they were not salted with the impure fish, and one may be lenient. This is straightforward. See Orach Chayim siman 39 and above, siman 24, for further laws of *safek‑safeka*.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:17
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:17](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:17)

יז) **כתב**הרב בת"ח כלל מ"ג דין ז' וז"ל כתב האו"ה כלל כ"ה דגבינות של עובד כוכבים אף על פי שעיקר איסורו אינו אלא מדברי סופרים מ"מ חשיב כגופו של איסור ודאי ואם נתערב אינו ניתר מטעם ס"ס לומר שמא לא נתערב בו דבר טמא ואת"ל נתערב שמא אינו זה שאוכל עכ"ל אבל שאר ספק איסור דרבנן שנתערב מותר דבדרבנן לא בעינן שיהיו ב' הספיקות מגופו וכ"כ באו"ה כלל כ"ה וכתב שם דמ"מ בעינן שנתערב ברוב אבל לא חד בחד מיהו אם יש לספק בחתיכה עצמה אם זו היא שיש בה ספק איסור דרבנן או לא אף בלא תערובות שרי דבספיק' לא גזרו עכ"ל ת"ח ודבריו צריכין ביאור כי הלשון מגומגם וגם הדינים אינם אמת לפי מה שמובן לכאורה מפשט דבריו כמו שיתבאר וז"ל האו"ה כלל כ"ה סוף דין י"ב מיהו בנמצא ולקחו עובד כוכבים שלא בפנינו שאיסורו רק מדרבנן ודאי אם נתערבה באחרות בטל ברוב אע"פ שהיא חה"ל מטעם ס"ס שמא אין זאת ואת"ל זאת שמא כשרה היא דבדרבנן א"צ שיהיו ב' הספיקות בגוף א' (ומשמע דאפי' נודע מותר כיון דא"צ שיהא הב' ספיקות בגוף א' גם בדוחק אפשר לומר דמשכחת להאי דינא בלא נודע מתחלה שהיתה אסורה מדרבנן דאי לא ידע מעיקרא השתא מנא ידע נ"ל) ומ"מ צריך ס"ס להתיר דהא דאמרינן ספק דרבנן לקולא היינו כגון ביצת נבילה וכה"ג אבל מה שיש בו חשש איסור דאוריית' אע"פ שמדאוריית' מותר מטעם רוב וכה"ג ואסרוהו חכמים מחמת המיעוט הוי כודאי איסור דהא אסרוהו מכח אותו ספק כדאית' לקמן גבי גבינות בלתי מסומן שנשארו ביד עובד כוכבים ואינו ניתר כי אם בספק שני ומיהו רובא דהיתירא מיהא צריך דאי לא נתערב אלא חד בחד בזה אין אומרים שכל אחד יש בו ס"ס דמאחר שהאיסור בודאי בתוכו בלתי רובא דהיתירא הוה ככולה איסורא ומיהו אם יש ספק בחתיכה עצמה אם זאת היא שנמצאת או לא ודאי אף בלא התערובות מותר משום דבספיקא לא גזרו עכ"ל: 
**וגם**דברי האו"ה צריכין ביאור כי אינם מובנים לכאורה וגם הם נדפסים בטעות וה"פ ומיהו בנמצא ולקחו עובד כוכבים שלא בפנינו לא תימא כיון דאסור משום בשר שנתעלם מן העין דאיכא למיחש שמא נתחלף בנבלה יהא דינו כאיסור דרבנן שיש בו חשש איסור דאוריית' בגופו כגבינות דלקמן אלא איסורו רק מדרבנן מכח חומרא בעלמא (דבנמצא ביד עובד כוכבים ולקחו שלא בפנינו מחמת חומרא בעלמא אסרוהו והרבה אמוראים בש"ס מתירין וגם האוסר הוא מטעם חומרא בעלמא כמו שכתבו התוספות פרק גיד הנשה (חולין דף צ"ה ע"א) ד"ה אמר רב ע"ש) וגרע אפילו מביצת נבלה וכה"ג שאיסורו מדרבנן דאינו בטל ברוב והיינו טעמא דביצת נבלה אסורה ודאי מדרבנן אטו דבר אחר אבל בנמצאת ולקחו עובד כוכבים שלא בפנינו אינו אסור מדרבנן אלא משום ספק ולכך אם נתערבה בטלה ברוב מטעם ס"ס והדר קאמר תו ומ"מ צריך ס"ס להתיר כלומר דל"ת כיון דחומרא בעלמא הוא א"כ היכא דיש צד היתר בלא"ה או הפסד מרובה וכה"ג או חד בחד נמי אלא צריך ס"ס להתיר והדר קאמר והא דאמרינן ספק דרבנן לקולא היינו כגון ביצת נבלה וכה"ג דאם נסתפק לנו אם היא ביצת נבלה או שחוטה הוה ספק דרבנן לקולא (כמו שכתב האו"ה שם דין ט"ו וז"ל ביצה שהיא ספק מנבלה ספק משחוטה מותרת אף בלא תערובות דספק דרבנן לקולא דבספק לא גזרו עכ"ל וכן נתבאר לעיל סימן פ"ו סעיף ג' ע"ש) והדר קאמר אבל מה שיש בו חשש איסור דאוריית' דהיינו שאסרוה רבנן לא מכח חומרא בעלמא אע"ג דמדינא שרי ורבנן אסרוה מכח דאיכא למיחש שמא יש בו חשש איסור דאוריית' בגופו אע"פ שמדאוריית' מותר מטעם רובא וכה"ג וחכמים אסרוהו מחמת המיעוט הוי כודאי איסור דאוריית' דהא אסרוה מכח אותו ספק כדאית' לקמן ריש כלל מ"ז גבי גבינות של ישראל שהניח בבית עובד כוכבים ואח"כ נתחלף ויש ספק אם היא הגבינה של ישראל או של עובד כוכבים אע"ג דבשאר איסור דרבנן כה"ג מותר בגבינות העובד כוכבים אסור דכיון שאסרו חכמים גבינות העובד כוכבים מחמת חשש איסור דאוריית' בגופו עשאוהו כודאי איסור דאורייתא ואינו ניתר בהאי ספיקא דהוחלפה כי אם בספק שני דהיינו שאותה הגבינה שאנו מסופקים בה אם הוחלפה או לא נתערבה אחר כך בתערובות דכל אחד מהתערובות מותר מטעם ס"ס אבל גבינות של עובד כוכבים ממש שנתערבו לא בטל בתערובות דליכא למימר כיון שחכמים אסרוהו מספק שמא יש בו דבר טמא ה"ל ס"ס דבדרבנן א"צ שיהיו הב' ספיקות מענין אחד ובגוף א' הא ליתא דכיון דאסרוהו חכמים מחמת שיש בו בגופו חשש איסור דאורייתא עשאוהו כודאי איסור דלא בטל והדר קאמר ומיהו בנמצא בשוק או לקחו עובד כוכבים שלא בפנינו רובא דהיתירא מיהו צריך כו' ומיהו אם יש ספק בחתיכה עצמה אם היא זאת שנמצאת בשוק או לא ודאי אף בלא תערובות מותר משום דבספק לא גזרו דלא גרע מאיסור דרבנן דביצת נבלה וכהאי גוונא זהו ביאור דברי האו"ה הנזכרים למעלה:

**[fr]:**
17) The Rav in Batei Ḥayim, chapter 43, law 7, **wrote**: The Or HaYashar (Klal 25) wrote that cheeses of an idolater, even though their primary prohibition is only rabbinic, are nevertheless regarded as if they were a full prohibition; and if they became mixed, they are not nullified by a safek‑safeka — “perhaps they were not mixed with something impure” — and one answers: they were mixed, perhaps this is not the one I eat. However, other rabbinic doubts that arise from mixtures are permitted, for in rabbinic matters we do not require that the two doubts be of the same substance. So writes the Or HaYashar (Klal 25), and he adds there that nevertheless when the mixture is by majority we require that it be mixed into a majority, but not one‑by‑one.
Now, if there is a doubt about the piece itself — whether this particular piece is one that carries a rabbinic prohibition or not — even without mixtures it is permitted, because the Sages did not decree in such a case. These are the words of the Taz, and his remarks require explanation because the wording is obscure and the rulings are not exactly as they first appear from the plain sense of his words, as will be clarified below. The Or HaYashar (end of law 12) says: when an idolater’s cheese is found and one took it not in our presence, and its prohibition is only rabbinic, certainly if it was mixed with others it is nullified by majority even though it is ḥalal (permitted) by reason of a *safek‑safeka* — “perhaps this one is kosher” — and he explains that for a rabbinic prohibition there is no need that the two doubts be of the same body.
(It follows that even if it is known to be permitted, since there is no requirement that the two doubts be in the same body, in a pressing case one might say that the law is forgotten when it was not known from the outset that it was rabbinically forbidden; for if it was not known originally, how could one know now?) Nevertheless one still needs a safek‑safeka to permit, for when we say “a rabbinic doubt is lenient” we mean cases like an egg of a nevelah, and so on. But where there is a concern of a Torah prohibition — even though by Torah law it would be permitted by majority — and the Sages forbade it because of the minority, then it is certainly a prohibition: the Sages forbade it because of that very doubt. This will be shown below regarding unmarked cheeses left in the hands of an idolater, which are not nullified except by a second doubt.
Now, if the majority that would permit is present, then why is a safek required? If it was not mixed but rather one‑by‑one, then we do not say that each has a safek that permits it; since the prohibition is certainly within it, and without the majority that would permit it, the whole is forbidden. But if there is a doubt about the piece itself — whether the piece in the market is that one or not — then certainly even without mixtures it is permitted, because the Sages did not decree in such a case.
The Or HaYashar’s words require clarification because they are not obvious and were printed with errors. Moreover, when an idolater’s cheese is found in the market or taken from an idolater not in our presence, do not say that because it is forbidden due to hidden meat one would suspect it might have become a nevelah and therefore treat it like a rabbinic prohibition that carries a Torah‑level suspicion like the cheeses discussed below. Rather, its prohibition is only rabbinic out of a general stringency (because when an idolater’s cheese is found in his possession and taken not in our presence, the Sages forbade it out of stringency). Many Amoraim in the Talmud permit such items, and even those who forbid do so out of stringency, as Tosafot explain in the chapter “Gid Ha‑Nasheh.”
This differs from an egg of a nevelah and similar cases where the rabbinic prohibition is not nullified by majority; the reason there is that an egg of a nevelah is certainly rabbinically forbidden, which is a different matter. But when an idolater’s cheese is found in the market or taken from an idolater not in our presence, its prohibition is only a doubt; therefore if it became mixed it is nullified by majority because of a *safek‑safeka*. The author concludes that nevertheless one still needs a safek‑safeka to permit — that is, one must have the double doubt — because the prohibition is only a stringency. Thus when there is a side of leniency in the law (for example, great loss or other leniencies) or even in a one‑by‑one case, one still needs a safek‑safeka to permit.
And the Or HaYashar says that when we say “a rabbinic doubt is lenient” we mean cases like an egg of a nevelah: if we are uncertain whether it is an egg of a nevelah or a properly slaughtered egg, that is a rabbinic doubt and is lenient (as he writes in law 15: “an egg that is doubtful — nevelah or slaughtered — is permitted even without mixtures, for a rabbinic doubt is lenient because the Sages did not decree in such a case”). This was explained above in section 66, paragraph 3.
But the Or HaYashar continues: where there is a concern of a Torah prohibition — that is, the Sages forbade it not merely out of a stringency but because there is reason to suspect a Torah‑level prohibition in the item itself, even though by Torah law it would be permitted by majority — the Sages forbade it because of that suspicion; therefore it is treated as a definite Torah prohibition and is not nullified in the case of exchange except by a second doubt. This is shown below in Klal 47 regarding cheeses of Israelites left in an idolater’s house and later exchanged, where there is doubt whether the cheese is of an Israelite or of an idolater: although other rabbinic prohibitions are permitted in idolater’s cheeses, here the cheeses of idolaters were forbidden by the Sages because of the fear that there is a Torah‑level impurity in them; therefore they are treated as a definite prohibition and are not nullified in this exchange‑doubt except by a second doubt.
Nevertheless, when the item is found in the market or taken from an idolater not in our presence, the majority that would permit is present, and therefore one still needs a safek‑safeka to permit. If there is a doubt about the piece itself — whether the piece in the market is that one or not — then certainly even without mixtures it is permitted, because the Sages did not decree in such a case. This is the explanation of the Or HaYashar’s words cited above.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:18
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:18](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:18)

יח) **וכ"כ**האו"ה ריש כלל מ"ז גבינות של ישראל שהיו בבית עובד כוכבים וספק אם נחלפו בגבינות העובד כוכבים השיב מוהר"ר שמואל בר ברוך לאסור כולם מאחר שאין איסור עתה משום גילוי לבד אלא ודאי איסור יש בהן לכן יש להחמיר בספק חליפתן ואפילו אם היה רק ספק לנו אם מעמידין בקיבת נבלה לא היו ניתרים הכא מכח ס"ס ספק לא הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא הועמדו בעור קיבת נבלה דמאחר שאסרו חכמים גבינות העובדי כוכבים מחמת אותו ספק ודאי איסור הוא (ע"כ רצה לומר כודאי איסור דאוריית' הוא דאי ודאי איסור דרבנן מותר כשיש ספק אם היא זו או לא כמו ביצת נבלה וכמו שנתבאר לעיל וא"כ מוכח דחתיכה שיש בה ספק אם היא כשרה או מספק טריפה מותרת משום ס"ס וכמו שכתבתי למעלה בדין ו' דאל"כ לא הוצרך לומר דעשאוהו כודאי איסור דאוריית' והיה די אם אמר דעשאוהו כספק איסור דאוריית' ודו"ק ועיין לקמן סוף סימן קי"ח) והרי הוא כאילו ראינו להדיא שהועמדו בעור קיבת נבלה דהא אם נודע לנו שהוחלפו היו אסורים בודאי מחמת גבינות העובד כוכבים שאסרוהו חכמים וכשאינו יודע אז הוי רק ספק אחד ויצא מכלל ס"ס ע"י גזירה דידהו עכ"ל. ואם כן אין ניתר בס"ס עד שיהא בו ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרוהו חכמים עליו והא דאיסור דרבנן ניתר בספק אחד דספיקא דרבנן לקולא משום דבספיקא לא גזרו היינו דוקא בדבר שעיקר איסורו רק מדרבנן שגזרוהו אטו דבר אחר בלתי חששת איסור בגופו כגון ביצת נבלה וציר דגים טמאים ובישולי עובד כוכבים ונולד ומוקצה וכה"ג אבל בגבינה של עובד כוכבים וכה"ג שאפילו בלתי גזירת חכמים היה כאן חשש איסור ע"י גזירת חכמים חשוב כאיסור ודאי ובשביל הספק אין כאן אלא ספק אחד וכדפרישית עד כאן לשון האו"ה שם ומזה תראה ותבין שמה שפרשתי בדבריו שבכלל כ"ה הוא ברור ואמת:

**[fr]:**
18) And **likewise** Or HaYashar at the beginning of Klal 47, regarding cheeses of Israelites that were in the house of an idolater and there is doubt whether they were exchanged for the idolater’s cheeses — Maharam Shmuel bar Baruch answered to forbid them all, because the prohibition now is not merely due to exposure but rather there is certainly a prohibition in them; therefore one must be stringent regarding the doubt of their having been exchanged. Even if there were only a doubt whether they were stuffed into the stomach of a nevelah, they would not be permitted here by virtue of a safek‑safeka (double doubt) — the claim is that they were not exchanged — and one answers that they were exchanged, perhaps they were not stuffed into the stomach of a nevelah; since the Sages forbade idolater’s cheeses because of that concern, it is certainly a prohibition. (He thereby intends to say: it is as if it were certainly a Torah‑level prohibition; for if it were certainly only a rabbinic prohibition, it would be permitted when there is doubt whether this is the one or not — as with an egg of a nevelah — and as I explained above; hence it follows that a piece about which there is doubt whether it is kosher or possibly treif is permitted because of safek‑safeka, as I wrote above in section 6 — otherwise there would be no need to say that they were made into a definite Torah prohibition; it would suffice to say they were treated as a rabbinic‑level doubt. See below, end of siman 118.) Thus it is as if we had seen clearly that they were stuffed into the stomach of a nevelah; for if it were known that they were exchanged, they would certainly be forbidden because the Sages forbade idolater’s cheeses, and when one does not know, there is only a single doubt and it falls outside the category of *safek‑safeka* by virtue of the Sages’ decree. Therefore one is not permitted by a *safek‑safeka* until there are two independent doubts in addition to the first doubt for which the Sages forbade them. And the point is that a rabbinic prohibition is nullified by a single doubt — a rabbinic safek is lenient because the Sages did not decree in such a case — this applies to things whose primary prohibition is only rabbinic (e.g., an egg of a nevelah, stock of impure fish, foods cooked by idolaters, items born and set aside, etc.). But regarding an idolater’s cheese, and similar cases, even if the Sages had not originally decreed, there would be here a concern of prohibition by the Sages’ decree that is treated as a definite prohibition; and because of that concern there is only one doubt, as I explained above. From this you see and understand that my earlier exposition of his words in Klal 25 is clear and correct.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:19
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:19](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:19)

יט) **ועתה**נבוא לבאר דברי הרב בת"ח הנ"ל ע"פ מה שפרשתי דברי האו"ה וה"פ גבינות של עובד כוכבים כו' חשיב כגופו של איסור ודאי ואינו בטל והדר קאמר אבל שאר ספק איסור דרבנן כו' ר"ל שאסרוהו חכמים מחמת ספק כגון בשר שנתעלם מן העין דאסרוהו חכמים מחמת ספק שנתחלף בנבלה כיון דחומרא בעלמא היא גרע משאר איסור דרבנן שגזרו בו אטו דבר אחר ובטל ברוב והדר קאמר מיהו אם יש לספק בחתיכה עצמה אם זו היא שנתעלם מן העין שיש בה ספק איסור דרבנן או לא אף בלא תערובות שריא וה"ה דה"מ למימר אם יש ספק אם זו היא החתיכה שיש בה ודאי איסור דרבנן שגזרוהו אטו דבר אחר כגון ביצה שספק אם היא מנבלה או משחוטה דמותר בלא תערובות וכמו שנתבאר וכמ"ש בת"ח כלל ע"א דין שני וכ"כ בד"מ ס"ס צ"ז על מה שהביא הב"י בסי' נ"ז בשם מ"כ שהקשה אמאי דאסר ר"י ספק דרוסה שנתערבה בתערובות כל התערובות דאמאי אין התערובות מותר מכח ספק דרבנן לקולא דהרי אפילו ודאי דרס לא היה התערובות אסור רק מדרבנן וז"ל ולא קשה דבודאי היכא דעיקר הספק הוא באיסור עצמו ומצד עצמו הוא דרבנן הולכים לקולא אבל כאן דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור דאורייתא אלא שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאוריית' חד בתרי בטל אלא דרבנן גזרו בדבר חשוב שלא להתבטל זו לא מקרי ספק דרבנן לילך בה להקל וכ"כ באו"ה כלל כ"ה דכל מקום שיש חשש איסור דאוריית' לא אמרינן ביה ספיק' דרבנן לקול' עכ"ל ד"מ. הרי הדינים מבוארים כמו שכתבתי: 
**ואין**להקשות אמ"ש הר"ב דהיכ' דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור דאוריית' ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לא אמרינן ספק דרבנן לקולא דהא לקמן סימן קי"א אמרינן באיסור דאוריית' שנפל לשתי קדרות ויש בקדירה רוב בענין שהוא מותר מן התורה אע"ג דמדרבנן אסור הוה ליה ספק שאינו ידוע באיזו קדירה נפל ספק דרבנן לקול' ויש לומר דשאני התם דאין הספק מצד עצמו אסור מן התורה שהרי הקדירה מותרת לגמרי שהיא של היתר אלא שיש ספק אם יש בה איסור כלל והלכך אמרינן נהי דיש בה איסור מ"מ מה"ת בטל ברוב וא"כ לא הוה ליה אלא ספק דרבנן דכיון שאפשר שאין כאן איסור כלל א"כ הספק בא לו מצד עצמו ומצד עצמו הוא מדרבנן מה שאין כן הכא דאי אפשר לומר שמא אין חשש איסור כלל דהא ודאי יש בתערובות זה ספק טריפה ודו"ק: 
**וכן**אם יש ספק בחתיכה אם היא מכשרה או מספק טריפה דאוריית' מותר אם נתערב מתחילה חד בחד וכמו שנתבאר בדין ז' ו'. וכן איסור דרבנן אף על פי שאינו אסור מחמת חשש איסור דאוריית' בגופו רק שגזרוהו אטו דבר אחר כגון ביצת נבלה שנתערבה באלף לא בטלה וכ"כ באו"ה כלל כ"ה דין ט"ז בהדי' בשם ר"ב דביצת נבלה לא בטלה וכן משמע להדי' מדברי הפוסקים והטור והמחבר בסי' פ"ו סעיף ג' וכן בריש סימן ק"א כתב הרב בהג"ה דחתיכה שאינה אסורה רק מדרבנן אינה בטלה עכ"ל ומשמע דמיירי בכל איסור דרבנן והא דלא הוציא מן הכלל בשר שנתעלם מן העין ודומה לו היינו משום דלא איירי אלא מאיסור דרבנן שאסרו מדינא ולא מכח חומרא בעלמא ותו דהרי הוציא כן בד"מ סי' ק"א ובת"ח כלל מ' סוף דין ב' מהרמב"ם פי"ז מה' מ"א והרמב"ם שם קאי אבשר עוף בחלב וחולין שנשחטו בעזרה דליכא בהו חשש איסור דאוריית' בגופו אלא דרבנן גזרו ביה אטו דבר אחר לעיל ס"ק צ"ח נתבאר דבדבר שיל"מ לא אמרינן ספק דרבנן לקולא ע"ש:

**[fr]:**
19) **Now** we will explain the words of the Rav in Batei Ḥayim above according to my exposition of the Or HaYashar. The Or HaYashar says that cheeses of idolaters are regarded as if they were a definite prohibition and are not nullified; and he continues: other rabbinic‑level doubtful prohibitions — that is, those which the Sages forbade only because of a concern (for example, meat that disappeared from sight, which the Sages forbade because of the worry it might have been exchanged into a nevelah) — since that is merely a stringency, it differs from other rabbinic prohibitions and is nullified by majority. He continues: however, if there is a doubt about the piece itself — whether this particular piece is the one that disappeared from sight and therefore carries a rabbinic prohibition or not — then even without mixtures it is permitted, for in such a case the Sages did not decree a prohibition that would prevent leniency. This is to say: if the doubt is whether this is the piece that certainly carries a rabbinic prohibition (for example, an egg about which we doubt whether it is from a nevelah or from a properly slaughtered animal), then it is permitted even without mixtures, as explained above. And so wrote the Taz; his words need clarification because his phrasing is terse, and the practical rulings are not exactly what a literal reading might suggest, as will be shown. Or HaYashar (end of law 12) explains: when an idolater’s cheese is found and one took it not in our presence, and its prohibition is only rabbinic, then if it was mixed with other cheeses it is nullified by majority even though one might say “perhaps this one is kosher” — because for a rabbinic prohibition we do not require that the two doubts be in the same physical item. Nevertheless, one still needs a *safek‑safeka* to permit in certain cases, because when we say “a rabbinic doubt is lenient” we mean cases like an egg of a nevelah; but where there is a concern of a Torah prohibition — even if by Torah law it would be nullified by majority — and the Sages forbade it because of the minority, then the Sages treated it as effectively a definite prohibition, and one does not permit it except by a second independent doubt. This is the case with unmarked cheeses left in an idolater’s house that were later exchanged: although other rabbinic prohibitions in idolater’s cheeses are treated leniently, here the Sages forbade those cheeses because of fear of a Torah‑level impurity, so they are treated as a definite prohibition and are not nullified by a single doubt of exchange — only by a second doubt. 
Thus, when the majority that would permit is present, one still needs a *safek‑safeka* to permit; but if the doubt concerns the identity of the specific piece in hand — whether that piece is the forbidden one or not — then even without mixtures it is permitted, because the Sages did not enact a decree covering that precise case. From these explanations you can see that my earlier reading of his words in Klal 25 is clear and correct. 
Do not object to the Rema’s statement that where, from the standpoint of the prohibition itself, the case is a *safek d’oraita*, while from another standpoint the doubt is *derabbanan*, we do not rule that a *safek derabbanan* is treated leniently. For later, in siman 111, we say regarding a *d’oraita prohibition* that fell into two pots, and in one pot there is a majority so that by Torah law it is permitted — even though rabbinically it is forbidden — that this is a case where it is not known into which pot it fell, and therefore it is a safek derabbanan and we are lenient. 
One can answer that that case is different: there the doubt is not, in itself, a safek d’oraita, since the pot is entirely permitted (it is wholly of the heter), and the only question is whether there is any prohibition in it at all. 
Therefore we say: even if one concedes that there might be a prohibition there, nevertheless by Torah law it is nullified by the majority (bitul b’rov), and so the doubt is only derabbanan. Because it is possible that there is no prohibition there at all, the doubt arises from the situation itself, and from that standpoint it is derabbanan. That is not the case here, where one cannot say that perhaps there is no concern of prohibition at all, for certainly in these mixtures there is a doubt of treifah — note carefully.
**Similarly**, if there is a doubt about a chaticha (a piece) whether it is fit or possibly a doubtful treifah, it is permitted by Torah law if it was mixed from the outset one‑to‑one, as explained above in simanim 7 and 8. And likewise a issur derabbanan — even when it is not forbidden because of an intrinsic concern of a d’oraita prohibition but only because the Sages decreed it for some other reason (for example, an egg of a nevelah that became mixed into a thousand is not nullified) — is treated so. This is stated by the Or Zarua and likewise is brought in the name of the Rema that an egg of a nevelah is not nullified. The poskim, the Tur, and the Shulchan Arukh in siman 86:3 imply the same.
At the head of siman 101 the Rema writes in his gloss that a chaticha that is forbidden only derabbanan is not nullified; his wording indicates he means this for every issur derabbanan. The fact that he did not exclude cases such as meat that was hidden from the eye and similar cases seems to be because he is speaking only of rabbinic prohibitions enacted as law, not mere stringencies. Indeed he excludes such cases in Darkei Moshe on siman 101 and the Taz (Klal 40, end of se’if 2), citing the Rambam (Hilchot Ma’achalot Assurot ch. 17). The Rambam there discusses fowl cooked with milk and non‑consecrated meat slaughtered in the Temple courtyard — cases where there is no substantive d’oraita concern in the item itself, but the Sages decreed because of some other reason. Above, in se’if katan 98, it was explained that in a matter that can be clarified (davar she‑yesh lo matirin) we do not say that a safek derabbanan is lenient.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:20
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:20](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:20)

כ) **ומיהו**כל זה בספק דרבנן שאין לו חזקת איסור אבל בספק שיש לו חזקת איסור אמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ה) ודף ל"ו דאזלינן לחומרא ואף על גב דאיכא התם חד שנויא בש"ס דדוקא גבי טומא' שיש לה עיקר בדאוריית' אמרינן הכי מכל מקום הא איכ' התם שנויא אחרינא דר' יוסי מחמיר אפילו באיסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה וקי"ל כרבי יוסי ואע"ג דהרשב"א בתשובה סי' ת"א לא כתב רק שנוי' קמא היינו להשואל שלא פירש דבריו דנראה מדבריו שם שתפס בפשיטות דבכל איסור דרבנן אמרינן הכי ובא הרשב"א לומר דלית' לחד שנוי' וכן מוכח למאי דיתבאר לקמן בדין כ"ו בשם המשאת בנימין דהרשב"א אוסר ס"ס בחזקת איסור והרשב"א בתשו' שם מדמי להדי' איסור דרבנן שיש לו חזקת איסור לספק ספיק' דחזקת איסור עיין שם:

**[fr]:**
20) **And nevertheless** — all of the above applies to a *safek derabbanan* that does not have a chazkat issur. But in a doubt that does have a chazkat issur we rule, in the chapter B’chol Me’arvin (Eruvin 35) and folio 36, that we go to stringency. And even though there the case in the Gemara is different — namely it concerns tum’ah, which has a primary status as *d’oraita* — we nevertheless rule thus. Moreover, there the difference is another: Rabbi Yosi is stringent even regarding a safek derabbanan that has no d’oraita basis, and the halacha follows Rabbi Yosi. And although the Rashba in his responsum (siman ת"א) did not write only the first distinction — that is, he did not explain his words there — it appears from his language that he accepted the simple reading that in every issur derabbanan we rule stringently. The Rashba there intends to say that there is no need for the first distinction. This is proven by what is explained later in siman 26 in the name of *Hamasa’at Binyamin*, that the Rashba forbids in a case of a *safek b’chezkat issur*; and the Rashba in his responsum there likens a rabbinic prohibition that has a chazkat issur to a compounded doubt of a chazkat issur — see there.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:21
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:21](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:21)

כא) **ונראה**דאם נתערב איסור דרבנן חד בחד אע"פ שאינו דבר חשוב ואחר כך נאבד אחד מהן ולא נודע איזה הוא לא אמרינן בהא ספק דרבנן לקולא דכיון שהיה מוחזק איסור באחד משתים ה"ל חזקת איסור וכן מוכח להדי' בתשובת הרשב"א סימן ת"א גבי מ"ש ואפילו בדאיתחזק איסור' כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של היתר כו' דבכי האי גוונ' חשוב כחזקת איסור וא"כ לא אמרינן בכי האי גוונא ספק דרבנן לקולא:

**[fr]:**
21) **It seems that** if a safek derabbanan was mixed one‑for‑one, even though it is not a significant matter, and afterwards one of them was lost and it is not known which one it was, we do not say regarding that doubt safek derabbanan to be lenient; for since there was a chazkat issur on one of the two, the law is that there is a chazkat issur. And this is proven from the Rashba’s responsum, siman ת"א, concerning what he wrote; and even in cases where a chazkat issur is established — for example a forbidden chaticha that was mixed into two permitted pieces, etc. — in such a case the matter is significant like a *chazkat issur*, and therefore we do not say in that type of case that a *safek derabbanan* is to be treated leniently.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:22
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:22](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:22)

כב) **אבל**אם נתערב חד בתרי לא משכחת להאי דינא דאם הוא דבר שאינו חשוב ונתערב במינו בטל ברוב ואפילו נתערב שלא במינו כיון דאיסור דרבנן הוא בטל ברוב דאף כשיבשלם אי אפשר למיתי לידי איסור' דאוריית' וכמ"ש בסי' ק"ט ס"ק ט' ואף שכתבתי שם היכ' דליכ' הפסד כולי האי יש להחמיר שלא במינו כל שאין ס' נגדו מכל מקום נראה דאם נאבד אחד מהן אין להחמיר כל כך לומר ספיק' לחומר' בכה"ג ואין להחמיר ג"כ כאן לומר דאיסורא ברוב' אישתאר ואפילו נאבד וישנו בעולם אין להחמיר בכהאי גוונא דלא החמירו בזה אלא בדבר חשוב משא"כ הכא ועוד דבלאו הכי איכא הכא תרי דרבנן:

**[fr]:**
22) **But** if one of the two was mixed one‑for‑one, this does not change the law in this matter: if it is something that is not significant and it was mixed with its own kind so that it is nullified by majority — and even if it was mixed not with its own kind — since a safek derabbanan is nullified by majority, for even when they cook them it is impossible that it will lead to a *d’oraita* prohibition, as it says in siman 109, se’if katan 9. And although I wrote there that where there is a total loss one must be stringent when it is not mixed with its own kind because there is no counter‑measure against it, nevertheless it seems that if one of them was lost we should not be so stringent as to say “safek le‑chumra” in this way, and one should not be stringent here as well to say that the prohibition remains by majority even if one was lost and still exists in the world. They were not stringent in this manner except in an important matter, whereas here it is different. Moreover, even without that (i.e., even leaving aside that point) here there are two derabbanan cases.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:23
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:23](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:23)

כג) **ואם**הוא דבר חשוב כיון דאיסור דרבנן בתערובות דינו כאיסור דאוריית' אם כן אם נפל אחד מהן דינו כאיסור דאורייתא ודינו כמו שנתבאר בסעיף ז' דדבר חשוב דא ודא אחת היא:

**[fr]:**
23) **And if** it is an important matter — since a derabbanan prohibition in mixtures is treated like a *d’oraita prohibition* — then if one of them fell (was lost) its status is like a *d’oraita prohibition*, and its ruling is as explained in section 7 regarding an important matter where there is only one piece.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:24
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:24](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:24)

כד) **ומה"ט**דנתבאר דחד בחד הוה ליה חזקת איסור וספיק' דרבנן לחומר' יצא לנו דהיכ' דנתערב אחר כך אחד מהב' בתערובות לא הוי ס"ס לומר שמא זו (היא) שאני אוכל לא זו היא שנפלה לכאן ואת"ל זו היא שמא מותרת דחד בחד לא הוי ספיקא כלל אלא חזקת איסור והוה כאיסור דרבנן שאינה בטיל בתערובות ועוד דחד בחד בכל דוכת' חשוב כגופו של איסור וכן משמע להדיא באו"ה כלל כ"ו דין י"א דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד ואחר כך נתערב אחד מהן בתערובות אינו בטל מה"ט דחד בחד הוי כגופו של איסור:

**[fr]:**
24) **And from the matter** explained above — that when one‑for‑one there is a *chazkat issur* and a *safek derabbanan* is treated stringently — it follows for us that where, after they were mixed, one of the two in the mixtures was later lost, it is not a safek derabbanan to be lenient and say “perhaps this one (the one I may eat) is the one that fell, and perhaps that one is the permitted one.” Rather, one‑for‑one is not a mere doubt at all but a *chazkat issur*, and it is like a derabbanan prohibition that is not nullified in mixtures. Moreover, one‑for‑one in every case is significant like the substance of the prohibition itself. This is plainly implied in the Orakhot Ha‑Yamim generally, chapter 26, law 11, that a derabbanan prohibition which was mixed one‑for‑one and afterwards one of them became mixed into the mixtures is not nullified — because one‑for‑one is like the substance of the prohibition.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:25
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:25](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:25)

כה) **וה"ה**ספק איסור דאוריית' שנתערב חד בחד חשוב כגופו של איסור ואם נתערב אחד מהן אח"כ ברוב אינו בטל מטעם ס"ס וכן משמע באו"ה שם להדי' (וספק דאוריית' הוא אסור מן התורה כודאי כ"כ הרשב"א בתה"א דף ק"ב ע"א וע"ב ועיין שם):

**[fr]:**
25) **And likewise**: a *safek d’oraita* that was mixed one‑for‑one is significant like the substance of the prohibition itself; and if afterwards one of them became mixed into the majority, it is not nullified on account of the doubt being treated stringently. And so it is implied in the Orakhot Ha‑Yamim there regarding the matter (and a safek d’oraita is certainly forbidden by Torah law, as the Rashba writes in his responsa, Teshuvot HaRashba fol. 102a–b — see there).


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:26
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:63:26](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:63:26)

כו) **וכל**דינים אלו שנזכרו למעלה בספק טריפה או שאר איסור דאוריית' וכל מקום שנתבאר שם דאינו בטל היינו אפילו בהפסד מרובה דהא הטעם הוא דלא דמי לשני תערובות וכמ"ש בס"ק ס' ועס"ק מ"ט:

**[fr]:**
26) **And all these** rulings mentioned above regarding a safek of treifah or any other issur d’oraita — and in every place where it is explained there that it is not nullified even in the case of great loss — the reason is that it is not comparable to two mixtures; and so it is stated in se’if katan 60 and in the gloss to se’if 49.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:2
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:2](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:2)

כז) **ואפילו היה לו חזקת איסור כו'**ז"ל הרב בד"מ ס"ס נ"ז ובת"ח כלל מ"ג סוף דין ז' כתב האו"ה דכל דבר שיש בו חזקת איסור אין מתירין שום ס"ס ואין דבריו נכונים דהרשב"א כתב בתשובה סימן ת"א דמהני ס"ס אפילו בדבר שהיה לו חזקת איסור עכ"ל ולכאורה משמע דמשיג על האו"ה במה שכתב שם (כלל כ"ו דין ב') דתרנגולת שאירע לה ספק בשחיטה ונתערבה דאינה בטלה מטעם ס"ס כיון שהספק הראשון הוא מן התורה וגם מטעם שהיה לו חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ועל זה השיג בתשובת משאת בנימן סימן ל"ח על הרב וכתב דאדרבה מתשובת הרשב"א שם משמע דחזקת איסור בכה"ג לא מהני ביה ס"ס ובאמת אין דבריו מוכרחים בזה דאע"ג דמתשובת הרשב"א שם גבי מ"ש ואל תשיבני מדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת משמע לכאורה הכי מ"מ הא בלאו הכי יש שם טעות בלשון ואפשר להגיה בענין שיסבור כמ"ש הרב ע"ש וגם בתר הכי כתב שם הרשב"א במסקנ' וז"ל ותדע לך עוד דהא ס"ס עדיף כרוב ואפשר דאלים היתרו יותר מרוב דהא ר' יהושע לגבי יוחסין פוסל בחד רובא ומכשיר ס"ס וכיון שכן כי היכי דאזלינן בתר רוב' להתיר בכל איסורין שבתורה ואפי' בדאיתחזק איסור' כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של היתר הוא הדין בס"ס דשרי אפילו בדאיתחזק איסור' עכ"ל אלמ' דמתיר להדי' אפילו בדאיכ' חזקת איסור ממש כחתיכת איסור וכהאי גוונ' גם בתחלת התשובה רוצה הרשב"א שם להתיר ספק דרבנן ביש לו חזקת איסור ומוכח שם להדי' דס"ס וספק דרבנן דין אחד להם בזה ושלא כדין השיג המשאת בנימן על הרב בזה גם מ"ש שם הרבה ראיות מתוך הש"ס והתוספות לאסור ס"ס בשחיטה ביש לו חזקת איסור וכה"ג וכתב שהן ברורות אינם ראיות כלל למעיין בכל המקומות ודי למבין בזה ועיקר ראייתו שבנה יסודו עליו ממאי דאמרינן רפ"ק דחולין ונתבאר בסימן י"ח סעיף י"א דאם שחט הרבה בהמות ואח"כ נמצאת הסכין פגום דאפילו הראשונה אסורה והא איכ' כמה ספיקות ספק בקמיית' איפגום ספק בבתריית' ואת"ל בקמיית' שמא בעצם המפרקת נפגם ואת"ל בעור איפגם שמא לא שחט הסימנים כנגד הפגימה כמ"ש התוס' שם ואפ"ה לא מהני מידי מאחר דאיתחזק איסור' דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הלכך כל ספק בשחיטה לא חשבינן כספק איסור אלא כודאי איסור דחזקה עכ"ל וכל זה אינה ראיה כלל דאם כן אפילו שחט א' מהן ה"ל לאקשויי דלשתרי שמא במיעוט בתר' איפגם ואת"ל שלא נפגם במיעוט בתר' אימור בעצם מפרקת איפגם אלא ודאי כה"ג לא חשיב ס"ס כלל דתרוייהו אין חשש איסור והכל ס' א' הוא כמ"ש האגור בהדי' והבאתיו לעיל דין י"ג ואע"ג דבתשובת הרשב"א סימן ת"א משמע דבעי למימר דכה"ג קרי ס"ס הא כתבתי לעיל דבלאו הכי יש ט"ס שם בדפוס ואפשר וקרוב הדבר שחסר המסקנא דלא מיקרי ס"ס בכה"ג ע"ש וגם האי דשמא לא שחט הסימנים נגד הפגימה לא הוי ספיק' כלל דמסתמ' שחט כדרך השוחטים והוליך והביא בכל הסכין וגם התוספות בפ"ק דחולין (דף י' סוף ע"א) לא כתבו רק דזה הוי כעין ס"ס ע"ש וגם המ"ב גופיה מוכרח להודות דהאי לאו ספיק' הוא דאל"כ הדרא קושי' לדוכת' אמאי אסרינן אפי' הקמיית' דא"ל דהוי חזקת איסור דמה בכך נהי דהחזקת איסור משוי הספק הראשון כודאי:

**[fr]:**
27) **Even** if it had a presumption of prohibition, etc. The Rav wrote in Darkei Moshe at the end of chapter 57 and in Torat Chatat rule 43 at the end of law 7 that the Issur V’Heter wrote that for any matter that has a presumption of prohibition, we do not permit any double doubt. However, his words are not correct, as the Rashba wrote in Responsum 401 that a double doubt is effective even for something that had a presumption of prohibition. On the surface, it implies he is challenging the Issur V’Heter on what he wrote there in rule 26, law 2, regarding a chicken where a doubt occurred during its slaughter and it became mixed with others, that it is not nullified by the logic of a double doubt because the first doubt is from the Torah and also because it had a presumption of prohibition, as a living animal stands in a presumption of prohibition. Regarding this, the Mas’at Binyamin in Responsum 38 challenged the Rav and wrote that, on the contrary, it is implied from that Rashba responsum that a presumption of prohibition in such a case does not benefit from a double doubt. In truth, his words are not compelling, for even though the Rashba’s responsum, where he says “and do not answer me from Rav Huna who said a living animal stands in a presumption of prohibition,” seemingly implies this, nevertheless there is a clerical error in the wording there, and it is possible to emend it so that he holds like the Rav. Furthermore, later in the conclusion of that responsum, the Rashba writes: And you should further know that a double doubt is superior to a majority, and it is possible its power to permit is stronger than a majority, for Rabbi Joshua regarding lineage disqualifies based on one majority but qualifies based on a double doubt; and since that is so, just as we follow the majority to permit all prohibitions in the Torah even where a prohibition was established, such as a piece of forbidden meat mixed with two permitted ones, the same law applies to a double doubt, which is permitted even where a prohibition was established. Thus it is evident that he explicitly permits it even where there is a literal presumption of prohibition like a forbidden piece and similar cases. Also, at the beginning of the responsum, the Rashba seeks to permit a rabbinic doubt even when there is a presumption of prohibition, and it is explicitly proven there that a double doubt and a rabbinic doubt share the same law in this matter, and the Mas’at Binyamin challenged the Rav incorrectly on this. Also, regarding the many proofs he brought from the Talmud and Tosafot to forbid a double doubt in slaughter cases with a presumption of prohibition and the like, writing that they are clear—they are not proofs at all to one who examines all the sources, and this is sufficient for one who understands. His main proof, upon which he built his foundation, is from what we say at the beginning of Chullin and as explained in chapter 18, section 11, that if one slaughtered many animals and afterward the knife was found to be nicked, even the first is forbidden. Yet there are several doubts: a doubt if it was nicked during the first or the last, and if you say during the first, perhaps it was nicked by the neck bone, and if you say it was nicked by the skin, perhaps he did not slaughter the signs against the nick, as the Tosafot wrote there. Even so, it does not help at all since the prohibition was established, for a living animal stands in a presumption of prohibition, and therefore any doubt in slaughter is not considered a doubt of prohibition but a certainty of prohibition due to the presumption. All this is no proof at all, for if so, even if he slaughtered only one, he should have challenged that it should be permitted: perhaps it was nicked at the very end of the signs, or if you say it was not nicked at the end, say it was nicked by the neck bone. Rather, certainly such a case is not considered a double doubt at all, for both possibilities are not concerns of prohibition and it is all one doubt, as the Agur wrote explicitly and as I brought above in law 13. And even though in the Rashba’s responsum it implies he wants to say this is called a double doubt, I have already written above that there is a clerical error in the printing there, and it is possible and likely that the conclusion—that it is not called a double doubt in such a case—is missing. Also, the point that perhaps he did not slaughter the signs against the nick is not a doubt at all, for presumably he slaughtered in the manner of slaughterers and moved the knife back and forth across the entire blade. Furthermore, the Tosafot at the beginning of Chullin only wrote that this is “like” a double doubt. Even the Mishbetzot Zahav himself is forced to admit that this is not a true doubt, otherwise the original difficulty returns: why do we forbid even the first animal? For one cannot say it is a presumption of prohibition, as that would only make the first doubt a certainty.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:3
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:3](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:3)

כח) **מ"מ**היכא דאיכ' ס"ס בלא הספק הראשון ודאי דשרי דלא יהא אלא גופו של איסור דמותר מס"ס ואם אית' דס"ל דהאי ס"ס הוא א"כ הא איכ' ס"ס בלא הספק הראשון וכה"ג ודאי משרי שרי אלא ודאי דס"ל דלאו ס"ס הוא אלא כעין ס"ס ואולי ס"ל למ"ב דהיכא דאיכ' חזקת איסור אפילו איכ' ספיקות טובי לא מהני אבל לא מסתבר כן כלל דודאי לא גרע מגופו של איסור וכדפרישית וכן משמע בתשובת הרשב"א שהבאתי לעיל דס"ס דחזקת איסור לא גרע מגופו של איסור והוא פשוט בעיני ומעתה נתבטלו כל ההשגות שהשיג המשאת בנימן על הרב:

**[fr]:**
28) **Nevertheless:** wherever there is a double doubt even without the first doubt, it is certainly permitted, for it is no worse than the substance of a prohibition itself which is permitted by a double doubt. If it were true that he held this to be a true double doubt, then there would be a double doubt even without the first doubt, and in such a case it is certainly permitted. Rather, it is certain that he holds it is not a double doubt but merely "like" a double doubt. Perhaps the Mishbetzot Zahav holds that where there is a presumption of prohibition, even many doubts do not help; but this is not at all logical, for it is surely no worse than the substance of the prohibition itself, as I have explained. This is also the implication of the Responsum of the Rashba that I cited above, that a double doubt regarding a presumption of prohibition is no worse than the substance of the prohibition itself, and this is obvious to me. Therefore, all the challenges raised by the Mas'at Binyamin against the Rav are now nullified.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:4
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:4](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:4)

כט) **אך**לענין דינא צריך עיון דכיון דנתבאר דתשובת הרשב"א הנ"ל משבשת' היא אם כן אין ללמוד הימנה היתר וגם הרא"ה בס' ב"ה דף קט"ו ע"א כתב דאין מתירין ס"ס כשיש לו חזקת איסור ונראה דגם הרב כאן בהגה"ה לא קאמר דמתירין ס"ס בחזקת איסור אלא כגון בנשבר גף העוף דוקא שאין הספק בשחיטה עצמה ונראה דבאו"ה שהיה לפני הרב היה כתוב דבכה"ג אסור משום חזקת איסור וכן כתוב בד"מ סוף סימן נ"ז וז"ל וכתב באו"ה אע"ג דלא אמרינן ס"ס בדבר שיש לו חזקת איסור מ"מ היכא שיש לו תקנה בבדיקה מותר כגון אם נשבר גף של עוף ולא ידעינן אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה מותר מכח ס"ס דהואיל ויש לו תקנה בבדיקה אי ניקבה הריאה אלא שאנו מחמירין ואין בודקין מ"מ הואיל ואיכ' ס"ס מותר ע"כ עכ"ל ד"מ הרי להדיא דהרב היה גורס בדברי הא"ו הארוך דנשבר הגף ה"ל חזקת איסור ואע"ג דבאו"ה שלפנינו לא משמע כן כמו שיתבאר הא כבר כתב הרב בתשובת סימן קל"א דין י"ב שבשעה שכתב ולקט את חידושיו מאו"ה היה לו א' בכתב והיה שם הלשון בסגנון אחר שכמה דברים לא מצא כן עתה באו"ה שבדפוס והשתא א"ש הא דהשיג הרב בד"מ ובת"ח שם אמאי דאוסר האו"ה ס"ס בחזקת איסור ממאי דבעי הטור ס"ס נ"ז והפוסקים להתיר ספק דרוסה שנתערבה מחמת ס"ס אלא דיש פוסקים סוברים דלאו ס"ס הוא כיון שהספק הראשון אסור מן התורה אבל כ"ע מודים דס"ס מהני אף ביש לו חזקת איסור דהא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עכ"ד והשתא אי משיג הרב אספק שאירע בשחיטה ודאי דאין זו השגה כמ"ש במ"ב שם דמה ענין ספק בשחיטה לספק דרוסה דאנן לא אמרינן דלא מהני ס"ס בחזקת איסור אלא כשהא בהא תלי' דהיינו כשהחזקה והספיקות הן בענין א' כגון בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת שהחזקה היא בענין השחיטה והספיקות ג"כ בענין השחיטה אבל היכא דאין הספק בשחיטה כגון ספק דרוסה בהא ודאי שרי ס"ס דהא לענין ספק דרוסה אין לנו שום חזקת איסור ואדרבה כל בהמה בחזקת שאינה דרוסה עכ"ל וכ"כ בספר א"ר דף נ' ע"ב בגליון אבל אי הרב משיג אחזקת איסור דגף ודאי דכדין משיג ובזו ודאי אף המ"ב מודה כמו שנתבאר אבל ס"ס בשחיטה ודאי דאין להתיר כיון דה"ל חזקת איסור ממש:

**[fr]:**
29) **It appears**that even the Rav [the Rema] here in his gloss did not mean that we permit a Double Doubt in the face of a Presumption of Prohibition, except specifically in a case such as a broken wing of a bird, where the doubt does not concern the slaughter (shechitah) itself. It seems that in the edition of Issur V'Heter [HaAroch] that the Rav had before him, it was written that in such a case it is forbidden due to the Presumption of Prohibition. This is also written in Darkei Moshe at the end of Chapter 57: "The Issur V'Heter wrote: even though we do not apply a Double Doubt to something that has a Presumption of Prohibition, nevertheless, where there is a remedy through inspection, it is permitted. For example, if a bird's wing was broken and we do not know if it happened before or after slaughter—and if you say it was before slaughter, perhaps the lung was not pierced—it is permitted based on a Double Doubt. Since there is a remedy through inspection to see if the lung was pierced, but we are simply stringent and do not inspect, the existence of a Double Doubt makes it permitted." Thus, it is explicit that the Rav's version of the Issur V'Heter HaAroch considered a broken wing to be a Presumption of Prohibition. Although our current editions of Issur V'Heter do not imply this (as will be explained), the Rav already wrote in Responsum 131, Law 12, that when he was writing and collecting his insights from the Issur V'Heter, he had a manuscript version where the language was styled differently, and many things there do not match the current printed editions. This resolves the Rav's challenge in Darkei Moshe and Torat Chatat against the Issur V'Heter's prohibition of a Double Doubt in a case of Presumption of Prohibition. He challenged this from the fact that the Tur (Chapter 57) and other authorities seek to permit a doubt regarding a predator's attack (derusah) based on a Double Doubt. While some authorities hold it is not a "true" Double Doubt because the first doubt involves a Torah prohibition, everyone agrees that a Double Doubt is effective even with a Presumption of Prohibition, as a living animal is always under a "Presumption of Prohibition" [until properly slaughtered]. Now, if the Rav is challenging a doubt that occurred during the slaughter itself, this is certainly not a valid challenge—as noted in Mishbetzot Zahav—for what does a doubt in slaughter have to do with a doubt regarding a predator's attack? We only say a Double Doubt is ineffective against a Presumption of Prohibition when they are interdependent (i.e., the presumption and the doubts concern the same matter). For instance, regarding a living animal's presumption of prohibition, the presumption concerns the validity of the slaughter, and the doubts also concern the slaughter. But where the doubt is not about the slaughter—such as a doubt of derusah—a Double Doubt is certainly permitted, because regarding derusah, we have no Presumption of Prohibition; on the contrary, every animal is presumed not to have been attacked. This was also written in the book Elya Rabbah (page 50b) in the margin. However, if the Rav's challenge refers to the "Presumption of Prohibition" regarding the wing, he is certainly correct in his challenge, and even the Mishbetzot Zahav would agree. But a Double Doubt regarding the slaughter itself certainly cannot be permitted, as it constitutes a literal Presumption of Prohibition.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:5
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:5](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:5)

ל) **ויצא**לנו הדין דאם יש חתיכה שיש בה ספק אם היא מכשרה או מבהמה שאירע לה ספק בשחיטה אע"ג דנתערבו הבהמות מתחלה חד בחד אף על גב דהוי ס"ס בכה"ג וכמו שנתבאר בדין ז' הכא כיון דאיכא חזקת איסור אסור:

**[fr]:**
30) **And the ruling** emerges for us that if there is a piece of meat about which there is a doubt whether it is from a kosher animal or from an animal where a doubt occurred regarding its slaughter, even though the animals were mixed initially one with one, and even though this constitutes a double doubt in such a case—as was explained in Law 7—here, since there is a presumption of prohibition, it is forbidden.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:6
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:6](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:6)

לא) **ואפילו**נתערבה אח"כ חתיכה זו אינה בטלה כמ"ש למעלה בדין ג' בשם או"ה דכל היכא דלא הוי ס"ס אינו בטל גם כן בתערובות:

**[fr]:**
31) **And even** if this piece was subsequently mixed, it is not nullified, as was written above in Law 3 in the name of the Issur V'Heter, that wherever it is not a double doubt, it is also not nullified in mixtures.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:7
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:7](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:7)

לב) **מיהו**היכא דאיכ' ג' ספיקות אפילו ה"ל חזקת איסור מותר וכמו שנתבאר בדין כ"ח והיינו כשיש כאן חתיכה שיש בה ספק אם היא מכשרה או מבהמה שאירע לה ס"ס בשחיטה כגון שנמצא אחר השחיטה ספק פגימה בסכין חתיכה זו מותרת:

**[fr]:**
32) **However**, wherever there are three doubts, even if there is a presumption of prohibition, it is permitted, as was explained in Law 28. This means that if there is a piece of meat here about which there is a doubt whether it is from a kosher animal or from an animal where a double doubt occurred during slaughter—such as if a doubtful nick was found in the knife after the slaughter—this piece is permitted.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:8
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:64:8](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:64:8)

לג) **לעיל**סי' נ"ג ס"ק י"ג נתבאר דלא הוי ס"ס אלא היכ' דהאיסור והיתר שוים אבל היכא דאיכא למתלי באיסור טפי מבהיתר לא וכן נתבאר בסימן נ' דהיכא דהאיסור שכיח טפי מן ההיתר לא הוי ספק עיין שם:

**[fr]:**
33) **Above** in Chapter 53, subsection 13, it was explained that it is not considered a double doubt except where the prohibition and the permission are equal; but where there is more reason to attribute it to the prohibition than to the permission, it is not so. And similarly, it was explained in Chapter 50 that where the prohibition is more frequent than the permission, it is not considered a doubt; see there.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:65:2
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:65:2](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:65:2)

לד) **ונשבר או נשמט כו'.**ע"ל סי' נ"ג ס"ק י"ד נתבאר דין זה דנשבר או נשמט גף העוף ועי' שם וגם לעיל סי' נ"ה ס"ק ד' נתבאר דחסרון חכמה לא הוי ספק לא לענין ספק אחד ולא לענין ספק ספיקא:

**[fr]:**
34) **And [if it] was broken or dislocated, etc.**Above in Chapter 53, subsection 14, this law regarding a broken or dislocated bird's wing was explained; see there. And also above in Chapter 55, subsection 4, it was explained that a lack of expertise is not considered a doubt, neither regarding a single doubt nor regarding a double doubt.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:66:2
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:66:2](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:66:2)

לה) **ס"ס אע"פ שיש לברר ע"י בדיקת הריאה כו'.**כלומר וא"צ בדיקה כלל וכ"כ בד"מ ס"ס נ"ז בשם פסקי מהרא"י ס"ס מ"ז אכן הרשב"א בחידושיו פא"ט דף נ"ג ע"ד כתב דאפילו היכ' דאיכ' ס"ס צריך בדיקה היכ' דיכולין לברר ע"י בדיקה וכן נלפע"ד להוכיח מן הש"ס דהא מהרא"י גופיה בפסקיו שם הוציא דין זה ממאי דס"ל לר"ת דספק דרוסה שנתערבה באחרים ה"ל ס"ס אע"פ שיכולין לברר על ידי בדיקה ור"י נמי היה מתיר מכח ס"ס אי לאו דהספק הראשון הוא מדאוריית' עכ"ל ובמסכת זבחים פרק התערובות (דף ע"ד ע"ב) פריך אמאי דתנן כל הזבחים שנתערבו בטרפה ירעו עד שיסתאבו האי טרפה ה"ד אי ידיע ליתי ולישקליה ואי לא ידיע מנא ידע דאיערב ומשני דאיערב בנפולה והשתא אם אית' דא"צ בדיקה כלל לר"ת תיקשי דהא כולן מותרות משום ס"ס דמ"ל ספק דרוסה שנתערב או ספק נפולה ויש ליישב דנהי דא"צ בדיקה מ"מ אם רואה ריעותא באברים הפנימים פשיטא דאפילו ס"ס לא מהני וכמ"ש בסי' נ"ג ס"ק י"ב והלכך בקדשים דפרש"י שם דהיכא דאיתחזק ספק טרפה אין מכניסים אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך הלכך חיישינן נמי שמא ימצא ריעות' ודוחק הלכך נראה דהיכא דאפשר לבדוק כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלאו הכי אין להחמיר ותו דהרי הסה"ת והסמ"ג כתבו גבי רואה דם מחמת תשמיש דמותרת בלא בדיקת שפופרת מטעם ספק ספיקא כו' ומביאם ב"י לקמן סימן קפ"ז וכן כתב המרדכי פ"ב דשבועות בשם ר"י עיין שם:

**[fr]:**
35) A double‑doubt even though it can be clarified by inspecting the lung, etc. — that is, there is no need for an examination at all. Likewise in Darkhei Moshe (sec. 57) in the name of the rulings of the Mahari (sec. 47). Indeed the Rashba in his Chiddushim (folio 53) wrote that even where there is a double‑doubt and an examination can clarify, an inspection is required where it can resolve the matter. From this one can also derive proof from the Talmud, for the Mahari there in his rulings derived this law from the following: he says regarding a doubt of crushing that became mixed with others that the halakha is a double‑doubt even though one could clarify by inspection. Rabbi Y. would likewise permit because of the double‑doubt if not, since the first doubt is from the Torah. And in tractate Zevachim, chapter “Ta’arovot” (74b), it is asked: why does the Mishnah teach that all the sacrifices that were mixed with a treifah graze until the treifah is salted — whether that treifah was known or not known — and from where do we know that it mixed and secondly that it mixed by falling? Now if there were absolutely no possibility of inspection, one would have difficulty, for then all would be permitted because of a double‑doubt (either that it was crushed and mixed or that it fell). One must resolve this by saying that where there is no possibility of inspection nevertheless if one sees blemishes in the internal organs it is obvious that even a double‑doubt does not help, as stated in Siman 53, se’if 12. Therefore in Kodashim, as Rashi explained there, where a doubt of treifah was established they do not admit it into the azarah for the slaughterer because it was offered and you would suffer loss; therefore we are also concerned that blemishes might be found and pressed. Hence it appears that where it is possible to examine — for example when it is before us and there is no loss involved — one should examine, but otherwise one should not be stringent. Moreover the Shach and the Semag wrote regarding seeing blood because of intercourse that it is permitted without inspection by a tube because of a double‑doubt, and the Beit Yosef cites them later in Siman 177. The Mordechai also wrote in the chapter on Shevuot in the name of Rabbi Y. See there.


###### Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:66:3
[Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:66:3](https://torahapp.org/share/book/Siftei%20Kohen%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/110:66:3)

לו) **ויען**כי דיני ס"ס רחבים מני ים ושום אחד מגדולי הראשונים או מהאחרונים לא ירדו לדיניהם ולא הזכירו הכל באר הטיב ויש בהם ענינים וחלוקים הרבה כמו שנתבאר בארוכה בס"ד ע"כ נראה שאין לנו עכשיו לבדות שום ספק ספיק' להקל אפילו לדמות מלת' למלת' אם לא באלו שנתבארו למעלה או הדומה להן ממש או שיש צדדין להתיר בלאו הכי וכן הבאתי לעיל ס"ק ס"ג דין ט"ו בשם תשובות מנחם עזריה שכתב בדין ספק ספיק' דמתהפך דמאן דבעי לאורויי בדכוותא לקול' מיבעי ליה למיקם עלה דמילתא שפיר כי היכא דלא ליגעי בספק איסורא דאוריית' עכ"ל וגם בתשובת רבינו ברוך שהשיב לר"ש מדרואי"ש שהביא המרדכי פ' החולץ כתב דאין לעשות מעשה לכתחלה להתיר דהא בכמה מקומות אשכחן דאפי' בספק ספיקא מחמרינן כגון בבכורות ס"פ אלו מומין גבי יבום ספק זכר ספק נקבה ואת"ל זכר שמא ימצא סריס ובפ' בהמה המקשה דמטילים עליה חומרת שתי ולדות והתם נמי הוי ספק ספיקא שמא לא היה שם ולד ואת"ל היה אכתי שמא זכר היה ובפ' אלו טרפות גבי ההוא שרקפ' דספק דרוסות כו' וכן בפ' עשרה יוחסין אמר רב דבר תורה שתוקי כשר כו' ואפילו בספקא דרבנן אמרינן תלינן לחומרא ובפ"ב דביצה כלי שנטמא בעיו"ט כו' משום דמיחזי כמתקן מנא ובפ' אין צדין פליגי בספק ופסקינן הלכה כמאן דמחמיר עכ"ל וכן הוא בתוספות פ"ק דב"ק דף י"א סוף ע"א ס"ס לחומרא וכ"כ בתשובת ן' לב חלק ג' סי' נ' וז"ל ואם נפשך לומר כיון דהבדיקה היא מדרבנן הוי הך פלוגת' בדרבנן וספיקא לקולא לאו מלתא היא דהרי כתב רבי' ברוך בפ' החולץ דאשכחן בכמה מילי דרבנן דאיכא ספיקי דאזלינן בהו לחומרא כו' וכ"כ שאר אחרונים בכמה מקומות כ"ש שנתברר ת"ל שיש שאר כמה וכמה חילוקי דינים בספק ספיקא ע"כ אין לדון דבר מדבר אם לא באופן שהזכרתי כנ"ל:

**[fr]:**
36) **And he answered** that the laws of a double doubt (safek s’fika) are broader than the sea, and none of the great Rishonim or Acharonim reduced them to their rulings or mentioned everything in the Be’er Heitev, and there are many matters and disputes among them as was explained at length above in section 64. Therefore it seems that we should not now invent any doubt in order to be lenient, even to equate word for word, unless it is one of those cases explained above or exactly like them, or unless there are reasons to permit in any event. Thus I brought above, subsection 63, law 15, in the name of the responsa Menachem Azariah, who wrote regarding a double doubt that turns around, that whoever wishes to be lenient in ordinary cases needs to show a clear basis for doing so, for where one does not touch a Torah prohibition by a doubt, etc. And also in the responsum of our teacher Baruch, who answered R. Sh. of Radovitz, quoted by the Mordechai in the chapter HaCholatz, he wrote that one should not act initially to permit, for in several places it is found that even in a double doubt we are stringent. For example, in the tractate Bekhorot, the case of those who are disqualified regarding yibum, a doubt whether male or female, and they say male because perhaps a eunuch will be found; and in the chapter of the animal that hardens, where they impose the stringency of two births, there too it is a double doubt that perhaps there was no birth there and they say there was because perhaps it was male; and in the chapter of those treifot concerning that which was only scratched, where there is a doubt of crushing, etc.; and likewise in the chapter Ten Lineages, Rav said that a matter of Torah law stands as valid, etc. Even in a rabbinic doubt we say we lean to stringency, and in chapter two regarding an egg, a vessel that became impure on Yom Tov, etc., because it appears as if it were a corrective from where? And in the chapter “There Are No Sides” they dispute in doubt and we rule halakha like the one who is stringent. And so it is in the Tosafot at the beginning of the tractate Bava Kamma, folio 11, end of folio 70, that we are stringent in a double doubt, and likewise in the responsa Nifla’ot Lev, part 3, section 50, which says: and if you wish to say that since the inspection is rabbinic this is a rabbinic dispute and a double doubt would be for leniency, this is not the case, for R. Baruch wrote in the chapter HaCholatz that it is found in several rabbinic matters that there are double doubts in which we go to stringency, and likewise other later authorities in several places. All this shows that there are many and various differences of law regarding a double doubt; therefore one should not decide anything from a mere utterance unless in the manner I mentioned above.