## Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh

###### Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:1
[Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:1](https://torahapp.org/share/book/Simchat%20HaRegel%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Yechol%20Me%27rosh%20Chodesh/r/1:1)

**יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.** 

**ושמעתי** אומרים משם המפרשים במשז"ל שלשים יום קודם לפסח שואלין ודורשין ורשב"ג אומר שתי שבתות והקשו הראשונים דהא אמרינן משה תקן להם לישראל שיהיו קורין הלכות פסח בפסח הלכות חג בחג הלכו' עצר' בעצר' והר"ן ז"ל תירץ דתקנת משה רבינו ע"ה לדרוש הלכות חג בחג היינו למדרשינהו בפרקא ומ"ש שלשים יום או שתי שבתות לרשב"ג היינו לשני תלמידים אחד שואל כענין ואחד שואל שלא כענין נזקקין לשואל כענין וקאמר דשלשים יום או שתי שבתות לרשב"ג הוי שואל כענין וז"ש יכול מראש חדש דהיינו כדעת רשב"ג דהזמן הוא שתי שבתות והיינו לתלמידים השואלים כענין דמר"ח חשיב כענין וא"כ ס"ד יכול מר"ח דזימנא הוא לשואל כענין ת"ל ביום ההוא: ומהכא מוכח דהוא מיירי בבן שאינו יודע לשאל דאי מיירי ביודע לשאל אחד חכם וא' תם קשה דלמה יגרע שתהא ההגדה ביום ההוא דוקא הלא מר"ח לרשב"ג נזקקין לתלמיד השואל בהלכות הפסח ומקרי כענין: ואמאי כל קבל ברא לגבי אבא אמר ביום ההוא: אלא מוכרח דמיירי בבן שאינו יודע לשאול וקאמר והגדת לעצמו בלי שאלה אלא אתה מעצמך ומשו"ה אינו מר"ח דההיא לשואלים דמקרי כענין משא"כ הבן הזה שאינו יודע לשאל ואתה תגיד מאליך להכי צריך דוקא ביום ההוא: אי ביום ההוא יכול מבעוד יום שאביו ילמדנו וכפ"ז נפיק דמי שיש בו קצת דעת ללמדו מבע"י ויכול לדבר בליל החג יטפל בו אביו אבל מי שאין בו דעת כלל שאם ילמדנו מבע"י לא הועיל כלום ולבו לב האבן לא דברה תורה בזה ת"ל בעבור זה כלומר אף שאין לו דעת כלל שאינו מועיל אם תלמדנו מבע"י חייב אתה לדבר עמו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך דלא גרע ממאי דתנן הוא שואל את עצמו זהו תורף דבריהם בתוספת קצת כפי קצורנו:

**Rabbi Mark Greenspan, 2021:**
**One might think that the obligation to discuss the Exodus begins on the first day (of the month of Nissan.) Therefore the Torah says, “You shall tell it to your child on that day.” One might have thought that “On that day,” implies the day time. Therefore the Torah says, “Because of this,” “Because of this” implies that one must do so (tell the story of the Exodus) at the time when the matzah and the maror are in front of you.**
The one who is unaware among the children angers his father because his son is an ignoramus. When he sees this, he is distressed. The *Maggid* advises the parent, “You (*Aht)* open for him.” This statement begins in the feminine because the father’s distress grows when his child expresses nothing. As a result, his strength is weakened like a woman. This language is borrowed from the verse, “If You (*Aht*) would deal thus with me, kill me…” (Num. 11:15) And since it states, “You shall tell your child on that day, saying….” This implies that the father makes these pronouncements with all his might, hoping to arouse this child to listen to the teachings. Thus, we tell him even if the child does not know how to ask, there is still an obligation on the parent to tell him.
"I have heard in the name of some commentators the following: “One asks about and teaches the *halakhot* of Passover thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins studying *halakhot* two weeks before a Festival.”191 The *rishonim192, and those who came afterwards known as the Acharonim*. raised a difficulty with this since Moses decreed that the people should study the laws of Passover on Passover, the laws of Sukkot on Sukkot and the laws of Shavuot on Shavuot.193 The *Ran*194 explains that Moses decreed that one should study the laws of the festival on the festival to mean one should do so within the period of the holiday - either thirty days or two weeks according to Rabban Shimon ben Gamliel. Thus, in the case of two students who ask, one on the subject of the holiday and who doesn’t ask a question germane to the holiday, they are required to answer the holiday question first. From the beginning (of *Nisan*) we answer questions germane to this period. Now the passage asks - if it occurs to you that Rosh *Chodesh* is the time for asking germane questions, why does Scripture say, “On that day?” From this we may conclude that we are speaking of the child who doesn’t know to ask, for if we were talking about a wise or a simple children who asks questions, then it would diminish the telling since it is specifically from *Rosh Chodesh* that a student is required to ask questions that are germane to Passover. So why does it say, “On that day?” This must be speaking about the child who doesn’t know to ask. For him Scripture states, “You shall tell him” - You yourself shall tell him even without a question. This is the one we are speaking about, it is not from *Rosh Chodesh* when students ask questions. (The *Haggadah* then states, “if it is on that day; let him ask from the day before…” that the father can teach him. From this we can conclude that if he has a little knowledge, we might start teaching him from the previous day and then his father can involve him on that night. But if he has no knowledge, it would not help to teach him the previous day.
One must speak to the child on the night of Passover.. If you taught such a child from the previous day it would not help them. You are obligated to speak to him at the time when the *matzah* and *maror* are placed before you. Then it does not diminish for he is like one who asks himself..."


###### Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:2
[Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:2](https://torahapp.org/share/book/Simchat%20HaRegel%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Yechol%20Me%27rosh%20Chodesh/r/1:2)

**ואפשר** דמ"ש בשעה שמצה ומרור מונחים ירמוז למש"ל דהמצה זכר לעבדות ומרור זכר לקושי השעבוד שהו' היה בגר' עיקר הגאולה ולכך ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים: או יאמר שמצה זכר לשעבוד הגוף כי ככה יאכלו את לחמם העבדים ומרור זכר לשעבוד הנפש כמו שפירש רבינו מהר"ם אלשיך זלה"ה בכוונת הכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה כי חיי האדם היא נשמתו וזה עוצם רשע' העכו"ם במצרי' לשעבד נפש ישראל ולמרר נפשם לעע"ז והוא אבדן הנפש וז"ש וימררו את חייה' רומז לנפשם שהוא התמרור עיקרי וכו' עש"ב ולפי זה מרור שהוא רמז למש"ה וימררו את חייהם הוא רמז למרירו' הנפש לעע"ז ולכן מרו"ר גי' מו"ת ובכן ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים שנזכור מה הי' לנו במצרים כמעט שאבדנו נפשנו וגופנו לולי ה' שהיה לנו ברוך האל המושיע ואומרו בעבור זה מורה באצבע כי בשגם כל איש ישראל זכרון יציאת מצרים על לבו תמיד כמצותו לזכור יצ"מ מ"מ זה מדבר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך בפועל והגדת לבנך. ועיין לקמן בפסקת רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר וכו' מה שכתבנו בעניותנו מה הוה ס"ד דאצטריך לומר ושאינו יודע לשאל את פתח לו ע"ש:

**Rabbi Mark Greenspan, 2021:**
It might be that the statement, “When the *matzah* and *maror* are placed (before you)” alludes to what has been said - *matzah* is a reminder of slavery and *maror* is a reminder of the harshness of their treatment. This is the essence of the redemption and it is why the *Haggadah* is recited when the *matzah* and *maror* are placed on the table. One might also say *matzah* is a reminder of the subjugation of the body since this is the slave’s food; and the *maror* is a reminder of the subjugation of the soul as Rabbi Moshe Alshich stated regarding the verse, “They embittered their lives with hard labor.” (Ex. 1:14) The life of a person is one’s soul. The tremendous wickedness of the idolaters in Egypt was that they subjugated the Israelites and embittered them by making them worship idols; this led to the destruction of their souls. The statement, “They embittered their lives,” alludes to the spiritual bitterness of Israel who were forced to worship idols. This is alluded to by *maror*, whose *gematria* is 446, like *mavet*, death. The *Haggadah* is recited when *matzah* and *maror* are placed before us so that we will remember what happened in Egypt, that we were nearly annihilated both spiritually and physically had it not been for the blessed One, our savior. When one says *Baavur zeh*, “Because of this,” one points one’s finger (at the Seder plate) so that the Exodus will be present in one’s heart always. It is a commandment to remember the Exodus always all the time but one actively remembers when *matzah* and *maror* are before you and you tell the story. See what we have written above regarding the passage regarding Rabban Gamliel who says, “Anyone who does not mention these three things…”


###### Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:3
[Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:3](https://torahapp.org/share/book/Simchat%20HaRegel%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Yechol%20Me%27rosh%20Chodesh/r/1:3)

**בעבור** זה וכו' כתב הר"ד אבודרהם ז"ה בגימטריא י"ב מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ד' כוסות חרוסות כרפס שתי נטילות ידים המוציא מצה מרור כריכה עכ"ל וראיתי מי שכתב עליו וז"ל ומ"ש שתי נטילות לשתי מצות אין נראה דהא נטילה ראשונה לאו מצוה היא דהא לא מברכין עלה רק נקיות הוא וכמ"ש התוס' פ' ערבי פסחים אלא נ"ל אפיק נטילה א' ומעייל סיפור הגד' הוא מ"ע מתרי"ג מצות וכמ"ש הרמב"ם עכ"ל ולק"מ על הרב הר"ד אבודרהם כי כמה גדולים סברי דיברך על טיבולו במשקה כמבואר בטור ובית יוסף א"ח סי' קנ"ח ובס' אורחות חיים הלכות ליל פסח אות י"ג כ' דרוב הפוסקים סוברים שיברך ברחיצה שקודם הכרפס על נטילת ידים וכן נראה מדברי הר"ד אבודרהם שדעתו לברך כאשר עיניך תחזינה אלא דאנן משום ספק ברכות לא מברכינן כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ומ"מ הר"ד אבודרהם יפה כתב ברמז זה לפי דעתו ודעת רוב הפוסקים וכך היה מונה שתי נטילות. ולא רצה למנות סיפור יצ"מ כמ"ש הרב הנזכר דהוא מונה מצות מעשיות ולא מצות שהם בדיבור לבד:

**Rabbi Mark Greenspan, 2021:**
**“Because of this...”** Rabbi David Abudraham¹⁹⁵ who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. writes that the *gematria* of *zeh*, this, is 12, for the twelve commandments we perform on Passover eve. They are: four cups of wine, *haroset, karpas,* the two washings of the hands, *motzi, matza*, *maror, and korekh.¹⁹⁶ is eating the matzah and maror* together as a sandwich. But there are those who question including the two washings since the first washing is not a commandment and that we do not recite a blessing over it. Its purpose is to make sure the hands are clean, as *Tosofot* states in *Arvei Pesachim* (ch. 10). Rather it seems to them that one should remove one of the washings and put in the recitation of the *Haggadah* ( as the 12th commandment) since it is one of the positive commandments, as Rambam writes. But this is not a issue for Abudraham because there a number *rishonim* who claim that one must wash one’s hands any time we dip something in liquids, as the *Tur* and the *Beit Yosef, Orech Chaim, c*hapter 158¹⁹⁷ 158:4 state. It is also stated in *Orchot Chaim*,¹⁹⁸ the laws of Passover eve, S.13 who states that the majority or decisors hold that one blesses over the washing before *karpas*. It would appear from Abudraham that his opinion is that one recites a blessing as anyone can see. We, however. say that since there is a doubt (about whether or not one should do so), we do not recite a blessing. Even though there is a controversy in this matter Abudraham writes properly in this matter since it is his opinion and that of the decisors , and thus there are two washings of the hands mentioned. He did not wish to include the telling of the story of the Exodus because the other commandments involve physical acts and the telling of the story is a commandment which involves speech.

footnotes:
¹⁹⁵ David Abudarham (fl. 1340) was a rishon
¹⁹⁶ Korekh
¹⁹⁷ See Shulchan Aruch Orech Chaim
¹⁹⁸ Composed in Rhineland (c.1293 - c.1327 CE). Written by The Rosh, Rabbi Asher ben Yehiel (c. 1250 - 1327), Orchot Chaim is a set of instructions for living an ethical, Jewish life. Originally written for the author’s sons, Orchot Chaim of the Rosh has become an important work of musar literature.


###### Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:4
[Simchat HaRegel on Pesach Haggadah, Magid, Yechol Me'rosh Chodesh 1:4](https://torahapp.org/share/book/Simchat%20HaRegel%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Yechol%20Me%27rosh%20Chodesh/r/1:4)

**ולפי** האמור לכאורה יש להרגיש עמ"ש בס' ארחות חיים ה' חמץ אות קי"ד שנתן טעם למשז"ל האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו דכשם שגבי החתן אומרים ט' ברכות בפה"ג ואירוסין בפה"ג ושש ברכות כן מברכין תשע ברכות קודם אכילת מצה דוק ותשכח עכ"ד וראה זה חדש דהרב שבלי הלקט וס' תניא ובשו"ת מהר"י וייל סימן קצ"ג ודעמיהו כלם מש"לו בנו דכשם דהחתן צריך לברך ז' ברכות כן צריך לברך קודם אכילת מצה ז' ברכות ע"ש. [וכן הוא ברעיא מהימנא פנחס דף רנ"א ע"ב ומני קב"ה לברך לה ז' ברכות ליל פסח ע"ש]. ונראה דטעמם דרז"ל אמרו כבא על ארוסתו מכלל דכבר היא ארוס' וא"כ ברכו ברכת אירוסין ואין מחסור אלא ז' ברכות אבל הרב ארחות חיים דמני ט' ק"ק דלפי דעתו שיברכו ענ"י בטיבול א' הם טפי מט' דהיינו בקדוש ג' בטבול א' ב' בהגדה גאל ישראל ובפה"ג [לפי דעתו ומנהגו] נט"י המוציא ומצה הם עשרה. אמנם יש לישב לזה כאשר יראה הרואה בס' חק יעקב סימן תע"א מ"ש במנין הז' ברכות ומשם באר"ה ואין להאריך:

**Rabbi Mark Greenspan, 2021:**
At first it would seem that there is reason to be concerned about what is written in *Orchot Chaim*, laws of *chametz,* number 114: the sages state: one who eats *matzah* on the eve of Passover is like one who has relations with his fiancee (before the wedding)… Just as a groom says nine blessings (as part of the wedding): the blessings over wine, the betrothal blessing, the second cup of wine, and the six wedding blessings, so too one says nine blessings before *matzah*. The author of *Shibolei Haleket, Sefer Tanya and the responsa of Rabbi Y Weil,* Chapter 193 draw the comparison that just as the groom must recite seven blessings before the wedding, so one must recite blessings before eating *matzah*. (This is also found in *Raya Mehemna, Parshat Pinchas*, Page 151..to recite seven blessings on the eve of Passover.) It would seem that the reason that the sages said ‘before the groom lies with his fiancee’ is because she is already betrothed. Since this is so, they have already recited the blessings of betrothal so there are only seven blessings remaining. The author of *Orchot Chaim* counts ten blessings because according to his point of view they also recited *al netilat yadaim* (the blessing for washing the hands) for the first washing which would make ten: three blessing for the *Kiddush*, blessing for washing, *karpas*, *Gaal Yisrael* for the *Haggadah,* the second blessing over the wine, the second washing, *motzi* and *matzah.* This would make ten blessings! One might answer that what one finds in *Chok Yaakov*,¹⁹⁹ Ch. 479, is that it should be the number seven...

footnotes:
¹⁹⁹ Jacob ben Joseph Reischer (Bechofen) (1661–1733) was an Austrian rabbi and halakhist. Chida’s explanation is not clear to me here...